יומנה של מורה

[רעות_וצליל*]

דווקא בגלל שזהו אתר שבבסיסו נמצא חינוך ביתי - אני פותחת את הדף הזה.

לאחרונה קיבלתי עבודה בתור מדריכת אומנות בבית ספר יסודי בצפת, אני מלמדת ילדים בכיתות א - ג (7-10).
ההגדרה הרשמית של התפקיד שלי היא - מדריכה, אבל מבחינת הילדים ושאר הצוות בבית הספר (ואפילו מבחינתי) - אני מורה.

אני באה לתפקיד בצורה מאוד ראשונית, עם ראש מאוד פתוח ועם המון התבוננות מודעת.

אני מתבוננת בעצמי - איך אני מגיבה לילדים כאלו ואחרים, איך אני מגיבה למורות, למסגרת, לצלצול, לחדר המורים ועוד....
אני מתבוננת במורות - איך הם מתייחסות לילדים, מה הם מביאות איתם (שמחה/ עצב/ כעס/ אמפטיה...) סגנונות שונים של מורות ועוד....
אני מתבוננת בתלמידים (ילדים) - איך הם נבלעים או מתבלטים בהמון, מה קורה עם ילד שהוא קצת מיוחד, עם ילדה שמנסה להיות הכי יפה ועוד....

אין סיבה לדאגה - אין סיכוי שהדף הזה ישכנע שום הורה לשלוח את ילדיו לבית ספר- הכי הרבה זה ישכנע עוד הורים לעבור לחינוך ביתי.

[רעות_וצליל*]

נקודה אישית:
עוד שנתיים או שלוש בערך - אני וצליל נגיע למעמד ה"מרגש" הזה של רישום לבית ספר.
יש לי המון הסתייגויות מהממסד הזה, יש לי אפילו טראומות משם, יש בי חשש אמיתי שהמקום הזה עלול להרוס לצליל את הנפש, ולהותיר בה צלקות לכל החיים, אבל אני יודעת בוודאות שהיא תלך לבית ספר בבוא היום, למרות כל מה שאני חושבת על זה.

אני רואה בתפקיד שלי הזדמנות אדירה בשבילי להכנס לבית ספר ולבדוק מקרוב לאן אני הולכת לשלוח את צליל (בית ספר אחר, אבל אותה השיטה).
להבין איך מתפקדות המורות ולדעת איך לעזור לצליל להתמודד איתן הכי טוב.
להבין איך עובד כל הנושא החברתי בין הילדים ולדעת איך לעזור לצליל להתמודד הכי טוב.

אני מרגישה כמו מרגלת בשטח אויב.
וגם כמו סוכנת כפולה - בהנחה שבית הספר עושה רע לנפשם של הילדים- אני מנסה בזמן שיש לי איתם, לטפח, להטיב, לעודד, לתת את הליטוף, את היחס החם, את תשומת הלב.
אני בטוח שאני לא אספיק להגיע לכולם - אבל - כל המציל נפש אחת...

[כרמל_האורחת*]

גמאני מורה, בעוד שנה שולחת ילד ל"מערכת". מאוד מענין מה שאת כותבת, מחכה להמשך.

[רעות_וצליל*]

הדבר הכי כיף בתפקיד שלי זה הילדים.
יש כמה ילדים (ילדות בעיקר) שכשהם פוגשים אותי לפני השעור או בהפסקה הם רצים אלי ומחבקים אותי.
זה כנראה בגלל שאני נתפסת כמורה הנחמדה ביותר שיש להם, גם כי אני מלמדת את המקצוע הכי כיפי, אומנות, וגם כי אני באמת שונה מכל המורות.
נראה לי שהבעיה העיקרית במורות זה השחיקה, יום יום במשך שנים הן צריכות לחנך, ולהיות סמכותיות, וקשוחות מול כלכך הרבה ילדים.
אם אני מנסה להיות סמכותית ליותר מכמה דקות רצופות, אני ממש מתעייפת, איך הן עושות את זה?

זה שהילדים רוצים לחבק אותי זה מובן, הם ילדים, הם תקועים שם כלכך הרבה שעות וכלכך הרבה ימים בלי אמא, בטח שהם זקוקים לחיבוקים.

אבל הכי קטע זה המורות.
אם הן לא היו חיות תחת משטר טרור עצמי, נראה לי שחלק מהן גם היו מחבקות אותי, כנראה שהן מזהות את המטפלת שבי.
במקום זה, הן מביעות את הצורך ה"ילדותי" הלא מפוצה שלהן בחיבוקים, ע"י בקשת חיזוקים ממני.

[רעות_וצליל*]

מסתבר, גם מורות הן ילדות, רק שהן בתפקיד המבוגרות כלכך הרבה זמן.
נראה לי שאם היו מבקשים ממני לארגן יום כיך למורות, הייתי מארגנת להן מתקנים מתנפחים, טרמפולינות, בריכת בוץ והמון בובות שיוכלו לחבק...

[סימנים_בדרך*]

קוראת אותך
מאוד מענין מה שאת כותבת נותן זווית ראיה אחרת,חדשה.תודה!

[רעות_וצליל*]

סיפור על ילד אחד.

באחת הכיתות בהן אני מלמדת, יש תלמיד אחד, שלדעתי הוא פשוט מהמם.
אחד הילדים הכי יפים שראיתי בחיים שלי, ואני לא מתכוונת ליופי כמו בפרסומות.
יש לו משהו מהמם בעניים, הוא רק בן 9 או 10, אבל יש לו מבט בוגר, כאילו שהוא עבר הרבה בחיים שלו.
בבית הספר הוא מוגדר כ"בעייתי מאוד".
אני יודעת שהוא ילד מדהים, ומתוק, וכל כך כואב לדעת, שאם הוא היה נמצא בסביבה קצת יותר תומכת, וקצת יותר אוהבת, הוא היה פורח.
בשיעורים שלי, אני משתדלת למצוא כמה רגעים, ולגשת אליו באופן אישי, ולדבר איתו לעודד אותו, ולהרעיף עליו קצת חום.
הוא בדרך כלל לא עושה את המטלה שנתתי לכל הכיתה, הוא מתנהג בצורה תינוקית לנוכח מטלות "אני לא יודע, אני לא יכול, אני לא רוצה", וזה נראהלי כלכך מוזר, שיש לו מבט כזה בוגר ופתאום התנהגות כלכך ילדותית.
אז אני מבקשת ממנו שיצייר לי ציור, בשבילי באופן אישי, אני אומרת לו שזה מאוד ישמח אותי, והוא מסכים.
זה כמו רומן קטן שמתפתח בנינו, חבל שהשנה עוד מעט נגמרת.

המחנכת שלו, מאוד נחמדה, אבל שיטת החינוך שלה היא הכי שלילית שראיתי בחיים שלי, אני יודעת שהיא אוהבת את התלמידים, ורוצה בטובתם, אבל היא פשוט לא יודעת איך לעשות את זה.
על פניו היא מחנכת טובה, התלמידים מקשיבים לה, עושים מה שצריך, אבל משהו חסום אצלה.
כל ההתנהלות שלה בכיתה היא בדרך שלילית, היא מרבה באיומים, מציינת דברים לא טובים במקום טובים וכדומה.
ממש מתחשק לי לדבר איתה על זה, לעזור לה, להסביר לה, כי אני באמת חושבת שהיא רוצה להיות יותר טובה, אבל זה נראה לי מתכון בטוח לעורר התנגדויות, וחוסר שיטוף פעולה.

מה דעתכם?
אשמח לרעיונות, איך לגשת לילד בצורה הכי טובה?
איך להעביר למורה את המסר, שלהיות יותר חיובית ?

[ש_מים_וארץ*]

קוראת אותך (כאן שם ובכל מקום מציצה גם בעבודות של הילדים...) ונהנית לעקוב אחר ההתפתחויות בחייך.
מוצאת עניין מיוחד בדף הזה
תודה @}

[פלוני_אלמונית*]

יש סיכוי להחיות את הדף הזה? יש כאן עוד מורים?

[אילת*]

איזה דף מדהים!
כל כך חבל שהוא נגדע כל כך מהר, למה?
רעות הזו נשמעת כמו פיה קטנה שהגיעה למקום זר ומנוכר, ומפזרת רסיסי פיות טובות סביבה.
קראתי את זה והרגשתי באגדה.
רעות, למה נעלמת?
ואיפה צליל עכשיו, גם היא כבר לומדת תחת מרותן של מורות שחוקות?
רוצה להציע לכלם שיש גם מסגרות אחרות.
בין חינוך ביתי (שלי אישית נראה מיועד לאמהות מזן אחר),
ובין בתי ספר רגילים מלאים במורות שחוקות ועצבניות.
יש עוד מסגרות!
הילדים שלי לומדים במסגרות אנתרופוספיות, וחויים חויות שונות בילדותם!

[אהבת_עולם*]

לאחד עם יומן כיתה.