ייסורי בגידה

אנונימי

דף זה הוא המשכו של ייסורי בגידה חלק ראשון, ונפתח בכדי להקל על הקריאה, הכתיבה והעריכה.
יחד עם זאת, הסיפור שפותח אותו הוא סיפור חדש, ואינו מהווה המשך לסיפור האחרון שסיים את הדף הקודם.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לא ציינתי שהקשר עם המאהב הוא מאוד קשה כי המאהב הוא טיפוס מאוד אגרסיבי ואימפולסיבי. הוא אדם טוב, אבל נורא נורא רגיש לעצמו, ובכל פעם שהוא נפגע ממשהו (ולא צריך הרבה בשביל לפגוע ברגשותיו), הוא מרשה לעצמו להתפרע ולהגיד דברים קשים. בין היתר הוא אמר לי דברים על היותי אישה "לא מוסרית", "לא יציבה", שכולם צדקו לגביי (שלא אתגרש, מה שמציג אותי כנוכלת) ועוד דברים מאוד קשים וכואבים שלא צריכים להיאמר, גם לא בריבים. מצד שני, אני יודעת שהוא אוהב אותי מאוד ונלחם עלי בלי הפסקה. מצד אחד אני מרגישה קצת כמו אישה מוכה בגלל העלבונות המילוליים והאגרסיביות, אבל מצד שני אני מרגישה אליו אהבה עצומה.
עם בעלי אין את הבעיות האלה. אנחנו יותר קשובים אחד לשניה, הוא יותר מרגיש אותי ויותר עדין גם כשהוא כועס. הוא מעולם לא אמר לי דברים קשים והרבה פעמים היה שם בשבילי גם כשזה פגע בו. כזו תמיכה ויציבות אין לי עם המאהב ויש מצב שגם לא תהיה לי. מצד שני יש לי איתו המון דברים אחרים... כבר לא יודעת מה לעשות...

היי מדיסון,
אני מבינה את מה שעובר עלייך. אני מכירה את הטלטלה הזאת בין שני קטבים, שתי מהויות שונות בתוכך ואצל אחרים שנראות פשוט מנוגדות.

אשמח לדבר איתך על זה בפורום יותר פרטי כי פה קצת חשוף לי מדי, אם תרצי להתכתב במייל?
אם כן אמרי לי ואשלח לך כתובת ואחר כך תמחקי.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני אשמח.

מדיסון, אני כל כך מזדהה עם הקונפליקט שלך. אהבה זה דבר כואב. מהצד קשה להבין בבהירות, אפילו עם כל הפרטים שסיפקת, ובטח היו גם אי דיוקים. ולמרות זאת אני רוצה להזהיר אותך מטיפוסים כמו המאהב. הוא נשמע כמו אדם מניפולטיבי לא אמין וחסר מצפון. ממה שאת מספרת נשמע שהוא פיתח אובססיה כלפייך, וכן, זה אולי מחמיא, אבל דברים כאלה צריך לעצור בזמן. אם את לא חווית תשומת לב גברית מיוחדת בעבר, ויכול להיות שאת לא מתבלטת במראה החיצוני (ומה לעשות שגברים נמשכים בעיקר לחיצוניות) והוא כל כך מבוקש ורודף שמלות, יכול להיות שהוא נמשך אך ורק לתמימות, לחוסר הניסיון ולפגיעות שלך. וזה צריך להיות תמרור אזהרה. אולי הדברים שלי יישמעו קשים ואולי הם לא מתאימים לנסיבות, ובבקשה תרגישי חופשי לתקן אותי, אבל במגבלות האלה אני הייתי ממליצה לך על נתק מוחלט ממנו אם את מסוגלת. לגבי הבעל, זו החלטה נפרדת, את לא חייבת להחליט עכשיו כשאת בתקופה כל כך קשה. ואת לא צריכה לבחור בין שני הגברים האלה, כי יש עוד אנשים בעולם, חלק מהם גם טובי לב וגם מעניינים. מאחלת לך את כל הטוב שמגיע לך. {{}}

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי פלוני אלמונית,
תודה על התגובה.

למעשה, דווקא חוויתי המון תשומת לב בעבר. זה נשמע רע ואני לא יודעת איך לכתוב את זה בצורה צנועה אז אני פשוט אגיד את זה כמו שזה: מחזרים תמיד היו. תמיד. והרבה. ב99.9% מהם לא מצאתי עניין בכלל, לא ויזואלי ולא אינטלקטואלי.
המאהב (קצת מוזר לקרוא לו כך כי הוא היה בן הזוג שלי בשנה האחרונה ומזמן כבר לא המאהב, אבל אשאר עם הכינוי הלא מחמיא הזה) פשוט עושה לי את זה מאוד בהרבה מובנים, והחיים איתו מאוד מרגשים ומסעירים. הבעיה היא שבתוך כל הסערות הללו גיליתי תכונות אישיות מאוד בעיתיות וקשות להתמודדות. ניסיתי להסב את תשומת לבו לאופן שבו הוא מתנהל, והוא מתנהל ככה בגלל כל מיני חוויות מן העבר ומן הילדות שצילקו אותו (לא צריך להיות גאון כדי לראות את זה), ולעזור לו ולנו לעבוד על הדברים האלה, אבל תמיד הוא היה תולה את הכל בסטטוס שלי ("נשואה").
תמיד מקונן בי הספק שיכולה הייתה להיות בינינו מערכת יחסים טובה יחסית, אם היינו מתחילים ממקום נקי ולא ממקום שהוא ה"מאהב" ואני נשואה לאחר. מצד שני, היו בעיות בקשר שבכלל לא קשורות לבעלי ושמאוד נפגעתי ממנו (מה"מאהב").
בינתיים אני בנתק מוחלט ממנו. זה לא פשוט. וגם לא פשוט לנסות ולהתקרב לבעלי. הוא רק שם עלי יד על הגב היום והתכווצתי. לא רגילה למגע שלו יותר. זה ממש מוזר. וקשה.

הסיפור לא קוהורנטי.

אישה יקרה, מבינה את הקוטביות והרצונות הסותרים. מניסיוני וממה שאת מספרת המאהב הוא אדם הרסני ולא בריא לך בכלל.
כל הסערה המינית סיםקה לך את כל הסיבות ליפול שבי לרגלייו אבל מפה ועד לחיות אחתו בזוגיות יש הבדל גדול.
כתבת שלא היה נאמן לך מהרגע הראשון. שמוציא עליך אגרסיות, שהוא כוחני ומניפולטיבי וגם רווק צארמר בן 42.
זה לא אדם לבנות איתו זוגיות יציבות ותא משפחתי, פשוט לא.
זה אדם שאפשר לחוות איתו מיניות סוערת ותו לא. אם תתגרשי וכביכול תהיי פנויה סביר מאוד להניח שימאס בך,מכבר לא יהיה עניין ואתגר.

ממליצה לך מאוד לנתק ולהבריא את עצמך ממנו. תשמחי שהיתה לך מערכת סוערת מינית וזהו. על זה לא בונים בית בישראל.

לגבי בעלך, הייתי ממליצה שתקחי זמן בנפרד.
כדי לבדוק אם את באמת רוצה להיות איתו.
הוא נשמע אדם נפלא אך שאת לא מעריכה אותו מספיק ולא בטוחה בכלל שאת רוצה להתקדם איתו להבאת משפחה.

אין לך מה לרוץ. את צעירה.

קחע לך חודש לבד, אולי אפילו תסעי לאנשהו כיביכול לחופשה, ותראי איך תרגישי בסוף החודש.

ולגבי יסורי המצפון, סלחי לעצמך, זה מיותר.
עשית מה שעשית מתוך החסכים שלך.
נכון, פגעת בדרך בבעלך, אך כנראה שזה היה בלתי נמנע כדי שתעברי תהליך של בחערה אמיתית.

שולחת לך חיבוק גדול ואהבה עצמית.

שלום מדיסון,

אני גבר שיכול לספר לך סיפור דומה מהצד השני.
הכרתי אישה נשואה והתאהבנו. הקשר שלה עם בעלה (החבר הראשון שלה והסקס היחיד שהיה לה) בעייתי ולא מספק. יש בינינו פער של יותר מ-10 שנים אבל זה מעולם לא הרגיש שזה משנה משהו.
עד כאן זה דומה לסיפור שלך.

אבל יש גם הבדלים:

גם אני נשוי. אבל הנישואין שלנו לא סטנדרטיים, ובשנים האחרונות הפכנו למעשה לפוליאמורים. כלומר - יש לי לגיטימציה מלאה לקשר עם אחרות.
לא שכבנו. הגענו קרוב, אבל לא חצינו את הקו הזה. לא שזה משנה הרבה..
אני ממש לא מניפולטיבי ואין בינינו שום קונפליקטים מהסוג שאת מתארת.

מצד שני, כן הייתי רוצה לחיות איתה (וגם עם אשתי) שזו אפשרות תיאורטית אם היא לא היתה נשואה.

אז היא נמצאת במצב דומה לשלך. היא ובעלה כבר היו כמה פעמים על סף פרידה בשנים האחרונות. בסוף הם נשארו. גם יש להם ילדים. בעלה יודע עלי, הוא יודע שהיא אוהבת אותי, אבל הוא לא יודע את כל מה שקרה בינינו. ובכל זאת - הוא לא מוכן לקבל את זה ודרש ממנה לנתק איתי את הקשר, מה שאכן קרה (ליבי שבור

, אבל זה כבר סיפור אחר).

לא יודע מה אני יכול לתרום לך, אבל אני כאן, קורא, ואולי אכתוב עוד בהמשך.

כל מה שכתבה שלמה ואהובה. אחד לאחד.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכולם ותודה רבה על כל התגובות שהתקבלו בזמן ממש קצר. זה ממש מחמם את הלב.

אני אתחיל ואומר שאכן הסיפור לא קוהרנטי. כתבתי את זה באמצע הלילה מתוך משבר ולא השקעתי בכתיבה. אולי הדברים שאכתוב בהמשך יעשו קצת יותר היגיון.

לפלוני אלמונית
תודה על התגובה. אני מרגישה שהדרך שבה תיארתי את המצב אולי מציירת אותי באור שונה ממה שאני. איכשהו עלה מכל התיאור שאני תמימה, לא מנוסה וקלה לניצול.
זה ממש לא המצב. כל מה שקרה עם החבר (מעדיפה לקרוא לו "חבר" ולא "מאהב") קרה בצורה מודעת שלי. זה נכון שאין לי הרבה ניסיון במערכות יחסים ואפשר לומר עלי הרבה דברים, אבל פראיירית אני לא. עשיתי לא מעט בחיים, אני עובדת בעבודה מאוד רצינית, ומה שמאוד משעשע הוא שאנשים תמיד באים אלי כדי להתייעץ מה לעשות עם החיים שלהם ותופסים ממני אדם עם חכמת חיים שיש לו הרבה לתרום. אפילו אמרו לי כמה פעמים שאני צריכה להיות פסיכולוגית. לכן, לא ברור איך הצלחתי לסבך לעצמי את החיים ככה...
גם לגבי אינטראקציה עם גברים, היו לי המון אינטראקציות ויש לי המון ידידים והצלחתי תמיד לשמור את זה במישור הידידותי (למרות שהיו ניסיונות מסוימים שיקרה יותר מזה, אבל הם לא צלחו).
בקיצור, השורה התחתונה היא שאני לא איזו מאוהבת נאיבית שלא רואה מה קורה בחיים שלה. נהפוך הוא. עמדתי על הרגליים האחוריות בכל ריב שהיה לי עם החבר ונלחמתי על מה שחשוב לי. אני לא מרגישה שהייתה פה כפייה או הוצאת דיבה (כן הייתה הוצאת דיבה מצד החברים שלו שראו בי הנשואה הבוגדנית שבאה להשתעשע איתו ואז לשבור לו את הלב). מה שכן, מאוד צדקת לגבי מה שכתבת עליו, שיש לו נשמה פצועה ושלא ברור לו כמה הוא פוגע בי.

שלמה ואהובה

לגבי החבר, את צודקת שיש בו צדדים הרסניים. הוא אפילו מודע להם ומנסה לטפל בהם באמצעות עזרה מקצועית שאני דרבנתי אותו לקחת. הוא עבר דברים קשים בילדותו וזה שרט אותו. הוא באמת אדם טוב עם לב ענק, פשוט יש לו בעיות קשות להתנהל בתוך קשר זוגי. יש מצב שבאיזשהו מקום, עם כמה שזה פגע בי, זה גם מצא חן בעיני. הרגשתי שיש לי מה לתרום לו, שיש לי איך לעזור לו, ושיש לי במה להתעסק, בניגוד ל"שממה" שהייתה בחיי עד אז (כשהכל טוב, אז יש "שממה" ואנחנו לא מרוצים. כשמכאיבים לנו, אז הכל רע ואנחנו לא מרוצים... מה יהיה עם טבע האדם?)
אני יודעת שהוא מאוד אוהב אותי. הוא היה במשך שנה שלמה במצב בלתי אפשרי. הוא חיכה לי שאתגרש, הוא תמך בי הרבה פעמים, הוא לא הלך לעבודה הרבה פעמים כי נשאר איתי בבית כשהייתי שבורה, פינק אותי, עשה עבורי דברים, יזם בילויים וכו'. הוא לא טיפוס שלילי כמו שאולי הצטייר מההודעה הראשונה שלי, אבל הוא כן טיפוס מעט בעייתי בהתנהלות.
לגבי לחזור לבעלי - אין את הזמן הזה. היינו שנה בנפרד. סיפרתי לבעלי מה עבר עלי והוא הסכים לתת לי צ'אנס נוסף (זה לא יאומן) אבל אמר לי שזו צריכה להיות בדיקה קצרה ואם זה לא זה, אז ממשיכים הלאה, ואם זה כן זה, אז מביאים ילד. בעלי רוצה כבר המון זמן ילד ומבחינתו, אם הניסיון שאנחנו עושים מצליח, אז השלב הבא (ברמת השבועות-חודשים) זה להביא ילד וזה מכניס אותי לאימה. גם בגלל שאני מרגישה לא מוכנה אחרי כל מה שעבר עלי בשנה האחרונה, גם כי הלב שלי חצוי ואני עדיין מאוהבת בחבר וגם כי אני לא בטוחה שאני מוכנה להמשיך לשלב הבא הזה בחיים.
תודה על מה שכתבת על ייסורי המצפון. ריגשת וניחמת אותי מאוד.

מהצד השני

תודה ששיתפת את הסיפור שלך. רציתי לשאול אותך משהו שמטריד אותי מאוד. נניח שהאישה שאתה אוהב הייתה עוזבת את בעלה למשך שנה וחיה איתך, היית מצליח להניח לעובדה שהיא עדיין נשואה (הגם שהיא לא בקשר עם בעלה ומשפחתו וחבריו) ולהתקדם איתה או שזה היה מפריע לך מאוד להתקדם בקשר? אני שואלת כי אני מרגישה שהתנתקתי לחלוטין מבעלי בחצי השנה האחרונה ושזה עדיין לא מספיק לחבר, הוא לא מוכן להניח לעובדה שאני נשואה (על הנייר), ואני מבינה אותו במובן מסוים, אבל מצד שני, זה הפך להיות לכאורה "המקור לכל הבעיות", תמיד כשיש ויכוח או ריב, הוא תולה את הכל בזה. גם כשהוא לחלוטין לא בסדר ומתנהג בצורה לא יפה ואומר מילים קשות, זה הכל חוזר אליי, ולעובדה שאני עדיין לא התגרשתי ברבנות, והוא מסביר כמה שהוא מתוסכל מהמצב וזה מה שגורם לו להתנהג ככה. אני מבינה אותו מצד אחד, ומצד שני, אני מרגישה שמאוד קל להפיל הכל על זה ולא לקחת אחריות על המעשים שלו...
לגבי אהובתך, זה ממש קשה. אני ממש מצטערת שאתם צריכים לעבור את זה. המצב מסובך שבעתיים כשיש ילדים. אני חושבת שכל הפורקן הזה שלי בא עכשיו בגלל שעדיין אין לי ילדים ולכאורה יכולתי לחשוב רק על עצמי באופן טהור ועל מה אני רוצה מבלי שיהיו לי שיקולים אחרים.

שוב, תודה רבה לכל מי שטרח והקדיש זמן לכתוב לי. אני מאוד מאוד מעריכה את העזרה שלכם.

אם היא ככה לכלכה על בעלה בשיחות איתך היא כבר בגדה בו ובצורה מכוערת. אם היא יודעת שאשתך נתנה לך רישיון להתפרפר ולחזור הביתה בלי להיענש אז הוסר עוד מכשול. למה בעצם היא לא איתך? מה הסיבה שלה?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מדיסון וגם הצד-השני, באיזה סדר קרו ההתאהבויות האלה? פשוט כי טבע האדם הוא כזה שמי שהתאהב ראשון זה 'על אמת' ומי שהתאהב שני או שנייה אחרי תקופה של חיזור ותשומת לב הרבה פעמים רק מחפש חיזוק לאגו. מקווה בשבילכם שאתם יודעים בוודאות שזו אהבה ולא שאתם מאוהבים ברעיון של להיות מאוהב.

פעם הייתי במצב קצת דומה. בסופו של דבר הבנתי שהלכתי ל"מאהבת" כי לא היה לי טוב בקשר. עזבתי את המאהבת, חזרתי לחברה (היא הייתה חברה שלי הרבה שנים, אך לא היינו נשואים) כדי "לבדוק" אבל כבר לא הייתי שם באמת. נפרדנו, וכך יצא שבעצם בחרתי ב"לבד", שזה לא היה קל בשבילי. ואחר כך מצאתי אהבה אחרת, וואחד אהבה

) שהיא אשתי ואם ילדיי. היה קשה, אין מה לומר. מה שאני יכול לומר הוא שניסיתי מאוד מאוד להיצמד לתחושות הבטן ולאינטואיציה. הן הדבר היחיד שהוביל אותי בתוך כל הבלבול. גם אם הן לא לגמרי יודעות בעצמן, הן מעולות באלימינציה

), בלמנוע ממך לעשות דברים שאתה לא בטוח שאתה רוצה. הן היו אתי ועודדו אותי בזמן שבו בעצם כל צעד שעמדתי לעשות היה הולך להיות לא פשוט וכואב.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לגבי סדר ההתאהבויות, אני חושבת שזה היה בו זמנית. שנינו הרגשנו את ה"קליק" בשניה הראשונה שנפגשנו. עבדנו באותו משרד, ובכל פעם שעברנו אחד מול השניה במסדרון, היה חשמל באוויר. כולם במשרד שמו לב לזה (חברה מהמשרד אמרה לי שאנחנו ה"אנג'לינה ובראד" של המשרד (ואני על תקן בראד שבוגד בג'ניפר אניסטון), ולמרות שאנשים לא יודעים כלום, עדיין אפשר להרגיש את המתח בינינו). כן, זה היה סקסי ומרגש ומסעיר, ואני חייבת להודות שזה היה מאוד כיף ומסעיר לפני שבאמת קרה בינינו משהו. הבילד אפ היה מסעיר. בשניה שקרה בינינו משהו, החיים שלי חטפו תפנית ונכנסו לסחרור מהסוג השלילי.

לגבי תחושות הבטן והאינטואיציה, אין לך מושג כמה אתה צודק... אני מרגישה שפעלתי השנה בניגוד לתחושות הבטן ובניגוד לאינטואיציה בגלל לחצים כבדים שהופעלו עלי ולכן גם לא הייתי שלמה עם אותם מעשים שעשיתי מתוך לחץ ובניגוד לאינטואיציה. אני שמחה שמצאת אהבה גדולה אחרת.
האמת היא, וזה קצת פאתטי, שאני פשוט פוחדת להישאר לבד. פוחדת לא למצוא מישהו טוב. פוחדת לוותר על משהו ממש טוב (=בעלי) ועל הסיכוי לחיי משפחה וילדים וחיים נורמליים בשביל הלא נודע. מצד שני, אני גם פוחדת להתמסר לקשר עם בעלי ולוותר על עצמי במובן שיהיה לי משעמם, לא מספק מבחינה אינטלקטואלית, מינית וכו'. אולי כל הקשרים נידונו לחוסר סיפוק מיני ואינטלקטואלי בחלוף עשור... לא?

אולי כל הקשרים נידונו לחוסר סיפוק מיני ואינטלקטואלי בחלוף עשור... לא?

אם זה היה נכון מדעית כבר היינו שומעים על זה

האמת היא, וזה קצת פאתטי, שאני פשוט פוחדת להישאר לבד. פוחדת לא למצוא מישהו טוב. פוחדת לוותר על משהו ממש טוב (=בעלי) ועל הסיכוי לחיי משפחה וילדים וחיים נורמליים בשביל הלא נודע. מצד שני, אני גם פוחדת להתמסר לקשר עם בעלי ולוותר על עצמי במובן שיהיה לי משעמם, לא מספק מבחינה אינטלקטואלית, מינית וכו'.

ובכן, השאלה -- ממה את פוחדת יותר? אל תעני! אינטואציה!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

good point

לא יודעת. עד עכשיו היה לי "מזל" עם גברים. היו לי 2 גברים מאוד מוצלחים (גם החבר מאוד מוצלח, למרות התיאור השלילי ברובו שהבאתי כאן) שמאוד אוהבים אותי, רוצים להתחתן איתי ולא מוכנים לוותר עלי. אבל מה אני יודעת, לא מכירה את שוק הפנויים / פנויות (אף פעם לא הייתי רווקה), ואני שומעת את כל סיפורי הזוועה של החברות הרווקות שלי על כל הרווקים התל אביבים הפצועים שיש שם בחוץ...
והאמת היא שאני באמת אוהבת את בעלי וחושבת שהוא הפרטנר המושלם להעביר איתו את חיי, אבל אני פוחדת שאין שם יותר אהבה של גבר לאישה, אלא יותר אהבה של אח ואחות, של החברים הכי טובים... תמיד היינו מאוד מחוברים נפשית אבל לא מחוברים מינית בכלל... ואני תוהה האם אפשר לעבוד על זה, האם כימיה מינית זה משהו שיש או אין או שאפשר לעבוד על זה, ובמיוחד כשזה לא היה הצד החזק שלנו מעולם.
גם השיחות שלנו הן לא שיחות עומק, בכלל הוא לא אדם שמדבר ומשתף ומספר סיפורים וכו' (אני הצד שדואג להכניס את העניין בהיבט הזה), אבל הוא כן זורם איתי ועם השיחות ומספר לי את כל מה שעובר עליו.
עם החבר יכלתי לשבת במשך שעות ארוכות ורק לדבר ולדבר, שנינו די חפרנים וזה היה אחד הדברים הכי כיפיים בקשר, היכולת לדבר שעות מבלי להשתעמם. אבל אולי גם זה יעבור בעוד כמה שנים של זוגיות...

אני יודעת שהחבר, אחרי שעבר הרבה מערכות יחסים בחיים, רוצה להתמסד, רוצה משפחה ויציבות ונורמליות. אני באמת מאמינה שזה מה שהוא רוצה. האם יש לו יכולת לעמוד בזה? לא יודעת. הוא גבר מאוד מושך, נראה צעיר מכפי גילו ב-15 שנה לפחות (בלי הגזמה), מאוד משקיע בעצמו ומאוד אוהב נשים... תמיד נשים מרגישות שהוא מפלרטט איתן כי הוא מאוד פריינדלי, וגם עם זה יש לי בעיה. אני לא שקטה לגביו גם בהיבט הזה, למרות שאין לי ספק שהוא מטורף עלי. אבל עד מתי זה יימשך? ומה יקרה כשניכנס לשגרה?
אני כל כך מבולבלת...

את מנסה להבין, לחשוב, לנחש. זה בלתי נמנע. אני לא מאמין שיש משהו שעוד לא חשבת עליו.
אבל התשובות אני מאמין יבואו בהתחברות לרגשות ולאינטואיציה, לפחדים, לתקוות, לאהבות... לרגשות הכי אינטימיים שלך, עם עצמך.
הדרך להתחברות הזאת היא לאו דווקא מילולית.
בהצלחה, זה באמת נשמע סוער וקשה. אבל זה לא או-או, הכל או כלום, תפסידי או תזכי. זה פשוט החיים. לכי אל המקום שבו את אוהבת את עצמך ורגועה.
טוב, אני מתחיל להישמע כמו גורו גרוע

בהצלחה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

זו בדיוק הבעיה. חשבתי על הכל מכל הכיוונים. בחנתי את כל האפשרויות מכל הכיוונים ועדיין לא מצאתי תשובה שאני שלמה איתה. אף פעם לא הייתי במצב כזה. תמיד הייתה תשובה אחת נכונה. וכשלא הייתה תשובה, זו הייתה התשובה.
אני לא מצליחה להיות שלמה עם שום החלטה וללכת איתה עד הסוף. וזה לא משהו שמשקף אותי בד"כ. לרוב, אני אדם שיודע מה הוא רוצה (ובעיקר מה הוא לא רוצה) והולכת קדימה. רק בעניין הזה נתקעתי במקום במשך שנה. זה פשוט סיוט.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מדיסון אני קוראת אותך. את נשמעת לי מישהי עם ראש על הכתפיים שמאד מודעת לעצמה ולמה שקורה לה. לא אייעץ לה מה לעשות כמובן אבל שמתי לב שקצת קשה לך עם העובדה ש"נפלת" ש"הסתבכת" וכו' ושהיית מעורבת בבגידה. נדמה לי שחשוב לחבק את המקום בנשמה שלך שהיה זקוק לכל החוויה הזאת. לנסות להבין לעומק מה זה אומר עלייך, על הצרכים שלך, על הרצונות האמיתיים שלך בחיים האלה ואז משם לפעול.

, זה הפך להיות לכאורה "המקור לכל הבעיות", תמיד כשיש ויכוח או ריב, הוא תולה את הכל בזה.
אני רוצה דווקא להצדיק את המאהב שכולם כאן יורדות עליו (ואולי בצדק..). מהצד שלו - הוא התאהב לחלוטין במישהי, רציני לגביה ורוצה להתחתן איתה (אני מניחה שכל אלה אמיתיים ולא מניפולציה), היא איתו כבר שנה וזה רציני אבל היא לא מתגרשת מבעלה. משמע - היא שומרת לעצמה פתח יציאה וחזרה לבעלה. היא עדיין לא החליטה מה באמת היא רוצה. כאדם שמאד מאוהב אני לגמרי מצדיקה את המצוקה שלו. אם הוא אכן מאוהב קשות זאת די התעללות לעשות לו את זה. מי יהיה שם לאסוף את השברים כשהלב שלו יישבר אם תחליטי לחזור לבעלך? תחשבי על זה..

טבע האדם הוא כזה שמי שהתאהב ראשון זה 'על אמת' ומי שהתאהב שני או שנייה אחרי תקופה של חיזור ותשומת לב הרבה פעמים רק מחפש חיזוק לאגו.
נו נו, ועל ייאמר אשרי המאמין/ה

בכל האהבות שחוויתי על עכשיו תמיד התאהבתי שנייה אחרי תקופה של חיזור, ותמיד זו היתה אהבה סוערת, עמוקה, אהבת אמת. משני הצדדים.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה רבה על מה שכתבת בפסקה הראשונה. זה מאוד נגע בי.
לגבי מה שכתבת על החבר, את צודקת. אני מבינה את הצד שלו. אני מבינה את המצוקה שלו. אני לא מתווכחת איתה וראיתי כמה זה משפיע עליו. הוא גם עבר גיהנום בשנה האחרונה. כולנו עברנו בגלל חוסר היכולת שלי לקבל החלטה, כי אולי, ואני פוחדת להודות בזה, אף אחד מהם לא מתאים לי באמת, או ששום דבר לא מספיק טוב לי.
מצד שני, אני יודעת שאין כזה דבר מערכת יחסים מושלמת. אף בן זוג לא יכול לספק לך את כל הצרכים.
לגבי החבר, הוא סיפק אצלי צרכים שהודחקו במשך כעשור. הבעיה היא שהוא גם מירר לי את החיים במובנים אחרים, ובאופן טבעי הייתי פשוט אומרת לו "סע לשלום, המפתחות בפנים", אבל הוא אומר שכל הבעיות מקורן בנישואין שלי, וזה גורם לי לתהות האם יכול היה להיות טוב יותר אם היינו מתחילים ממקום נקי, או שזה פשוט תירוץ להפיל הכל עלי.
יש לו נטייה מאוד רצינית ל"התקרבנות". הוא תמיד תופס את עצמו כקורבן ואת בנות הזוג שלו כ"תוקפן". זה משהו מושרש אצלו בעקבות חוויות שהוא גדל לתוכן (לא רוצה לפרט יותר מדי). הוא מודע לזה, מזהה את זה, אבל עדיין פועל מתוך מקום פגוע וכקורבן.
הוא בכלל לא רואה את מה שעבר עלי בשנה האחרונה. הוא חושב שהוא הקורבן והנפגע הכי גדול מהסיטואציה הזו. הוא אמר לי לא פעם שיש לי הכל, יש לי 2 גברים שמתים עלי, שיש לי אותו והוא מוכן לתת לי הכל ושבעצם הכל אצלי טוב ואני אמורה להיות מאושרת, והוא זה ש"מחכה בחושך" פגוע. הוא בכלל לא מבין לאיזה סחרור נכנסתי בעקבות הקשר איתו. הוא לא מבין שלא התכוונתי מעולם לפרק את הנישואין שלי וההתאהבות בו שנלחמתי בה המון זמן, ערערה את כל בסיס חיי, כמעט והובילה לפירוק נישואיי ושבשנה שהייתי איתו, התנתקתי מכל חיי שבניתי ב-10 שנים, מבעלי, מהמשפחה שלו שהייתי מאוד קרובה אליהם, מהחברים שלי שהם חברים משותפים שלי ושל בעלי, מהאחיינים, מהכלבים... זה נשמע דבילי אבל היו לי מערכות יחסים מאוד חזקות וארוכות שנים עם כל הסביבה של בעלי, ואלה הפכו להיות החברים והמשפחה שלי, והחבר פשוט לא מבין למה כל כך קשה לי להתנתק, במיוחד כשיש לי אותו.
אני מבינה שהוא עבר גיהנום בעצמו. אני פשוט מרגישה שהוא לא רואה את מה שעבר (ועובר) עלי ומרשה לעצמו, מהמקום הזה של הפגיעות והרגישות, לנגח אותי, להפוך אותי לשק חבטות ולמקור כל הרע. ממש קשה להתמודד עם זה, במיוחד במצב של מצוקה נפשית כמו שאני חווה. בסופו של דבר, כל הסיפור איתו הוא לא מניפולציה או בלוף אלא פשוט טרגדיה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני מרגישה שפעלתי השנה בניגוד לתחושות הבטן ובניגוד לאינטואיציה בגלל לחצים כבדים שהופעלו עלי ולכן גם לא הייתי שלמה עם אותם מעשים שעשיתי מתוך לחץ ובניגוד לאינטואיציה.

את יכולה לפרט?

וזה גורם לי לתהות האם יכול היה להיות טוב יותר אם היינו מתחילים ממקום נקי,

אשרייך שאין לך ילדים עדיין, עם בעלך או עם החבר. כשיש ילדים, כמו שמשתתפות רבות באתר הזה יודעות, אין יותר מקום נקי להתחיל. פתאום את חייבת להיות אחראית לא רק לאושרך אלא לרווחתם של בני אדם קטנים וחסרי אונים שתלויים בך לחלוטין. ולא ליום יומיים, לתמיד. עד המוות. החיים קצרים, הפריחה הנשית אפילו יותר קצרה, ורוב הזמן רובנו רק מושכים בעול. אז אשרייך, זכית באהבה ענקית ובחירות לבחור בה. תביאי את זה בחשבון לפני שתיכנסי להריון, מבעלך או מהחבר או מאחר.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

זה בדיוק העניין. אני מרגישה שמשכתי את ההתלבטות הפנימית עד שהגעתי לרגע האמת: הרגע שבו צריך להתקדם להקים משפחה, והבנתי שאני חייבת לגלות מי אני באמת ולהיות שלמה עם חיי לפני שיהיה לי ילד, כי אחר כך לא יהיה לי את החופש לעשות את זה (אגב, בעלי מרגיש שמשכתי אותו באף, הוא גם זרק לי שהוא מרגיש שבזבזתי לו את הזמן, את 3 השנים האחרונות שבהם היינו נשואים, וזה גורם לי להרגיש ממש רע, במיוחד כי אני יודעת כמה חשוב לו להיות אבא וכמה הוא רוצה את זה).

לגבי הדברים שעשיתי בניגוד לאינטואיציה: דוגמא אחת טובה היא שסיפרתי לבעלי על החבר. במשך חודשים ארוכים הסתרתי את זה ממנו כי לא הרגשתי שיש טעם לספר לו. אמרתי לו שאני לא יכולה לתת לו את מה שהוא צריך, שאני לא בשלה להקים משפחה (וכל הדברים האלה הם אמת), אבל לא מצאתי סיבה לפגוע בו ולספר לו שהייתי עם מישהו אחר. לא רציתי להעביר את המעמסה מהכתפיים שלי לכתפיים שלו. הוא לא עשה לי שום דבר רע שאני צריכה לפגוע בו כך. אבל הלחצים מצד החבר, הפרשנות שלו שלפיה אני לא מספרת עליו לבעלי כדי להשאיר אופציות פתוחות ושאכפת לי יותר לא לפגוע ברגשות של בעלי גם על חשבון הרגשות שלו, דחפו אותי לספר את האמת, וזה משהו שבאינטואיציה הרגיש לי לא נכון. זה היה מיותר ועשיתי את זה מתוך לחץ.
גם די נכפה עלי לעשות "שלום" עם החברים של החבר שהתנהגו אלי בצורה מחפירה, הוציאו את דיבתי, איימו להתקשר לבעלי לספר לו הכל (כן, כן...), בניגוד לדעתי ולרצוני. תמיד התנגדתי לקשר איתם (ולאחד ספציפי) אבל החבר הבהיר לי שהחבר הכי טוב שלו שעשה את כל הדברים המגעילים הנ"ל הוא indispensable, ושהוא לא יוותר עליו לעולם כי "זה מרגיש לו לא נכון". ועדיין ניסיתי לחמם את היחסים עם החברים, למרות שלא עשיתי להם מעולם דבר רע והם רק טינפו עלי וניסו לסכסך ביני לבין החבר מבלי להכיר אותי (אחד אפילו המציא סיפור שהוא יצא איתי פעם (!!!)).
גם העובדה שהחבר מיקבל אותי במשך חודשיים עם מישהי אחרת והסתיר את זה ממני, ובה בעת לחץ עלי לעזוב את הבית, גם זה לא בא לי טוב באינטואיציה. הרגשתי מרומה. הרגשתי שעבדו עלי, ובעיקר הרגשתי שמבחינת אמון, יהיה מאוד קשה לשקם את מה שנשבר. ועדיין, הוא שכנע אותי שזה לא נכון, שהוא לא האמין שאעזוב את הבית, שאני יכולה לסמוך עליו (ובהמשך התגלו עוד כמה שקרים בהקשרים דומים...)
אבל תמיד היו הסברים טובים. הוא מיקבל אותי כי לא חשב שאעזוב את הבית. הוא שיקר לי שיצא עם מישהי בעבר כי פחד מהתגובה שלי (כי הוא יודע שאני לא סובלת אותה). הוא דיבר עלי לא יפה עם חברים שלו כי הוא הרגיש "מסכן" וניסה לצאת גבר בעיניהם, עד כמה שזה מגוחך.
תמיד היה הסבר לכל דבר, ותמיד איכשהו זה גם התקשר לעובדה שאני עדיין נשואה על הנייר.

בטח אתם חושבים לעצמכם שאני כזו מפגרת שנשארתי בקשר כזה שהאמון בו מעורער ושאני לא שקטה אף פעם עם מה שקורה ופועלת בניגוד לאינטואיציה. אבל אתם גם צריכים להבין שהקשר עם החבר הוא מאוד עוצמתי וחזק ויש / היו בינינו גם דברים טובים, חברות, אהבה ותמיכה בדברים אחרים, ובפרט מלחמה מצד שנינו לא לוותר ולהילחם על הקשר ועל להיות ביחד. זה מאוד מורכב.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שאלה לי אלייך:
אולי כל הקשרים נידונו לחוסר סיפוק מיני ואינטלקטואלי בחלוף עשור... לא?
עם החבר יכלתי לשבת במשך שעות ארוכות ורק לדבר ולדבר, שנינו די חפרנים וזה היה אחד הדברים הכי כיפיים בקשר, היכולת לדבר שעות מבלי להשתעמם. אבל אולי גם זה יעבור בעוד כמה שנים של זוגיות...
איך היו השנים הראשונות בתחילת הקשר עם בעלך? היתה משיכה מטורפת? היה סקס טוב? היו שיחות של שעות? אם התשובה היא כן אז הבעיות שלכם נובעות מהשנים שחלפו והבשורה הטובה היא שאפשר לשחזר את כל הטוב שהיה. אם התשובה שלילית, אזי בחרת באדם שלא מאד מסעיר אותך מטבעו ותצטרכי להחליט אם את ממשיכה להתפשר על זה בהמשך חייך.
נדמה לי שצומת הדרכים שהגעת אליה ממש דורשת ממך לחשוב לעומק ולברר לעצמך את הנקודות האלה. מעין "משברון גיל 30" בקטן

שאחרי הבירור שתעשי עם עצמך תגיעי למקום גבוה ונכון יותר לך ולצרכים שלך.

אבל הוא אומר שכל הבעיות מקורן בנישואין שלי, וזה גורם לי לתהות האם יכול היה להיות טוב יותר אם היינו מתחילים ממקום נקי, או שזה פשוט תירוץ להפיל הכל עלי.
תגידי יש אפשרות שפשוט תתגרשי מבעלך בצורה יפה. ואז תבחני את העניין אם המאהב ומכסימום אם תרצי לחזור לבעלך הרי תוכלי לעשות זאת ומכסימום תתחתנו שוב? (מה רע

פשוט השאלה ההיפותטית של האם באמת כל הבעיות מקורן בהיותך עדיין נשואה אף אחד לא כאן לא יוכל לדעת מה התשובה, גם את לא. אם את רוצה לדעת בוודאות את תצטרכי לנסות... או שתוותרי על ידיעה וודאית בנושא ותסמכי על האיטואיציה..

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

_התשובות אני מאמין יבואו בהתחברות לרגשות ולאינטואיציה, לפחדים, לתקוות, לאהבות... לרגשות הכי אינטימיים שלך, עם עצמך.
הדרך להתחברות הזאת היא לאו דווקא מילולית._
לגמרי! לנוח קצת מכל המחשבות האלה ולתת לשקט לפזר את הערפל מסביב ללב, כך שתוכלי להרגיש בבהירות מה הלב אומר לך. לפני כל הפחדים - מה את באמת רוצה עמוק בפנים.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

האם כימיה מינית זה משהו שיש או אין או שאפשר לעבוד על זה
גם אותי מעניינת התשובה לשאלה הזאת..

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הוא גם זרק לי שהוא מרגיש שבזבזתי לו את הזמן, את 3 השנים האחרונות שבהם היינו נשואים, וזה גורם לי להרגיש ממש רע, במיוחד כי אני יודעת כמה חשוב לו להיות אבא וכמה הוא רוצה את זה.
אז מסתבר שגם הבעל יודע יפה מאד להפעיל מניפולציות כשהוא רוצה

אגב מנקודת מבטו גם הוא צודק.. רק שימי לב שיש לך את כל הלגיטימציה לתת מקום אמיתי לספקות שעולים בך לגבי המשך החיים המשותפים איתו. מה האלטרנטיבה? להמשיך איתו רק כי לא נעים ולהתעורר עוד 10 שנים? שניכם עדיין צעירים..

מקדישה לך את השיר הנפלא הזה שכתב שלום חנוך:

לא יודעת איך להתחיל.
מה לכתוב, איך לא להבהיל.
אוהבת אותך, עוזבת אותך,
אין לי אויר.
סוף הלילה אתה עוד ישן
כל כך שלו שזה לא יאמן
בדרך שלך הלכתי איתך מגיל כה צעיר,
רוצה להסביר, רוצה שתבין
אין שום רע בך, הכל בי.
כשאתה על ידי אוחז בידי
זה עוצר בעדי,
רוצה לבדי.

רוצה לרקוד, רוצה לשיר
לפרוש כנף, לעוף מעל העיר
ולשוב אל חושי
שוב להדליק את נשמתי
ולבדי, לדעת מה איתי
להציל את חיי.

אם בכל זאת אני לא טועה,
אולי כמו כל אישה נשואה,
חשוב שאדע אם אני מפסידה ומה המחיר.
רוצה להשלים עשר שנים
ולומר לעצמי זאת אני.
כשאתה על ידי, אוחז בידי,
זה עוצר בעדי, רוצה לבדי.

תדע שאתה זורם בעורקי
אין לי כמותך חבר
תדע אתה הטוב מכולם בחיי
הכל יעבור אתה תישאר

אתה יקר לי איך אסיים
הדף נגמר והכתב מתעקם.
אוהבת אותך עוזבת אותך
והבוקר מאיר.

רוצה לרקוד
רוצה לשיר..

או בביצוע הנהדר לא פחות של דפנה ארמוני
https://www.youtube.com/watch?v=-o6ZGffgeo8

חתיכת פלונטר.
תצטרכי לקבל. חלטה ולזרום איתה, אין דרך להבטיח תוצאה מראש.
לי נשמע שאף אחד לא האדם המתאים לך ושזה שאת מפחדת להשער לבד זו בדיוק הסיבה שכדאי שתישארי לבד.
תעשי סדר בראש, תלמדי לאהוב את עצמך ואז תהיי פנןיה לאהבה חדשה בריאה ומתאימה יותר.
יש יותר משני גברים בעולם.

השיר של שלום חנוך (בביצועה של דפנה ארמוני) כאילו נכתב בשבילי. כבר מזמן חשבתי שהמילים שלו מתאימות לי.
מצד שני, אני באמת אוהבת את בעלי. הוא האדם הכי נפלא שהכרתי.
ולגבי החבר, אף אחד לא הסעיר אותי (במובן החיובי) וגרם לי להרגיש חיה ולאהוב את עצמי יותר ממנו.

אני יודעת שאף מערכת יחסים היא לא מושלמת. אולי אני מחפשת משהו שלא קיים.
וכן, אני פוחדת להישאר לבד. אני פוחדת להתפשר בהמשך על משהו פחות טוב כי כבר אהיה מבוגרת יחסית והשעון יתקתק. למה החיים חייבים להיות כאלה מסובכים

ואגב, תודה למי שפרסם את הפוסט עם סימני ההתעללות. למרבה הצער (אך לא התדהמה), הזדהיתי מאוד עם מה שכתוב שם. הראש אמר לי מזמן שזה יהיה מאוד בעייתי עבורי להישאר במערכת יחסים עם החבר שמתנהל בצורה אגרסיבית ופוגענית כלפיי. מצד שני, יש לו תירוץ טוב (אני נשואה) ואני מלאה ברגשות אשמה - מה שאולי מנע ממני במשך הרבה זמן להגיד לו: "די! אני לא מוכנה שתתנהג אלי ככה" (בסוף אמרתי ועמדתי על שלי).

עוד דבר ששכחתי לציין. בעלי מבוגר ממני ב-5 שנים (הוא כבר במחצית השניה של ה-30) ומאוד מאוד רוצה ילד. הוא רוצה ילד עוד מהמחצית השניה של שנות ה-20 שלו.
החבר מבוגר ממני ביותר מעשור. אבל באופי הוא מרגיש ומתנהג הרבה יותר "צעיר" מבעלי. החבר צעיר בנפש, קצת פיטר פן (לטוב ולרע). בעלי קצת כבד בקטע הזה, מרגיש "זקן", ונורא לחוץ לעבור לשלב ההורות (אבל גם החבר לחוץ על להתחתן ולהקים משפחה). ממתי גברים נהיו כאלה לחוצי חתונה/ ילדים?

ממתי גברים נהיו כאלה לחוצי חתונה/ ילדים?
מה לא שמעת? זה מאז שהתחילו לימודי המגדר.
או מאז שאנחנו הפסקנו להיות לחוצות על זה. בחרי את המתאים לך

מצד שני, אני באמת אוהבת את בעלי. הוא האדם הכי נפלא שהכרתי.
נשמע כמו פספוס גדול להפסיד קשר כזה. אין שום סיבה שבעולם שתפסידו את מה שיש ביניכם.
אז הקשר לא עונה לך על כל הצרכים. אבל לא חושבת שיש קשר כזה..
ומצד שני אין שום סיבה שלא תנסי למצוא פורמט שיענה לך בצורה מלאה יותר על הצרכים שלך, כדי לא להגיע שוב למצב שבו תתפרץ ממך לבה של עשור של צרכים מודחקים. מה לגבי כיוונים יצירתיים יותר? אם הניסיון ליצור מיניות חדשה ומסעירה עם בעלך לא יעלה יפה אולי לשקול ביחד סוג של פוליאמוריה? ייתכן שגם לבעלך ישנם כמה צרכים שאינם נענים בקשר איתך<? אולי הוא היה שמח לחשוב על אופציה לממש אותם עם אישה נוספת? למי שלא קרא קצת על הנושא זה עשוי להיראות במבט ראשון כפתרון הזוי ובלתי אפשרי. אולי. אני רק שואלת את עצמי אם לוותר על מיניות מסעירה במשך חיים שלמים זה לא הזוי..

או (ממשיכה בקו של כיוונים יצירתיים) -
בגלל שסיפרת למעלה שמגע עם בעלך כבר הפך לא נעים לך, אבל כן יש - חברות, שיתוף, אהבת נפש
למה לא לשקול הורות משותפת? עם או בלי מגורים משותפים בטווח הארוך. וכל אחד יפתח לו מערכות יחסים אינטימיות משלו באופן נפרד..
אם הרעיונות האלה עושים לך רע תמחקי חופשי..

אני מעריכה מאוד את המחשבה היצירתית

לגבי פוליאמוריה - אין מצב. בעלי די שמרן, ובעבר דווקא דיברתי איתו על דברים בסגנון (היום בדיעבד אני מבינה שדיברתי על הדברים האלה כי הם היו חסרים לי), ונתקלתי בחומה בצורה וזה בסדר. זה לא מתאים לכל אחד, אולי גם לא לי.

לגבי הורות משותפת, אני לא חושבת שאנחנו בשלב הזה בחיים שאנחנו צריכים לבחור בזה. הרי אם ניפרד, לשנינו יש מספיק זמן למצוא מערכות יחסים חדשות ולקבל את "כל החבילה" (אם בכלל יש דבר כזה).

התגובה הקודמת נכתבה, כמובן, על ידי.

זה המון חשבונות ומחשבות...
מה עם הלב שלך?
פשוט?

האם את מסוגלת להכנס פנימה לנשום להרגע
לשחרר את השגעון של ה"חבר"
לצעוד ברכות פנימית בשלוה עי בעלך בנסיון להיות בקשר עם עצמך?
לא להפיק
לא ללחוץ על עצמך
פשוט להרגע ולהקשיב
לא לבקש מימך משהו חיצוני...
לקשר עם בעלך יש צליל אחר
פנימי יותר עדין יותר
שלם יותר עם עצמו....

זה כמו לעשות מדיטציה או לראות סרט...המח נצשך לאקשיין
השאלה אם את מתורגלת בהקשבה

כשתהיי מתורגלת בהקשבה(_מה שיתרום לך בכל הרמות)
תהיי בקצב פנימי בלי פחד

יתחוור לך איך לנהוג פנימה ואז החוץ יהיה פשוט וברור

מציעה לך לצאת לטבע לבד
להניח לשאלה עם מי ולא לשלם מחיאר ואשמה לאף אחד..
לקחת זמן להשקיע בעצמך
והתשובה תוצף עי הלב אם לא תלחצי...

בהצלחה!

שמתי לב שפספסתי כמה הודעות. נשאלתי על ידי אחד מהפלונים-אלמוניים של הפורום אם בהתחלה היה עם בעלי סקס טוב ושיחות עומק וכו'. התשובה היא לא ממש. ברור שכל ההתחלה הייתה מרגשת, זה היה הקשר הראשון, החוויה המינית הראשונה וכו', אבל זה היה מאוד בוסר אצלי. לא הייתה מינית שלמה או מתפרצת כמו שיש עם החבר. זה מרגיש קצת מביך להיות מינית עם בעלי. זה מוזר ומרגיש לא נוח. לא יודעת להסביר. זה כמו גילוי עריות מרוב שאנחנו כמו משפחה וקרובים נפשית.

לגבי האפשרות להתגרש מבעלי ולהתחתן מחדש, הסיכויים שזה יקרה הם קלושים עד לא קיימים. אם נתגרש, לא יהיה בינינו קשר לדעתי. אין מצב שהוא ייכנס לזה שוב איתי.

שיר, אני מנסה להקשיב ללב אבל הוא מושך ל2 קטבים, כמו 2 הקטבים באישיות שלי (הקוטב היציב והקוטב הסוער).

מישהו אמר לי שבמקום שאין יציבות, הסקס יהיה יותר טוב, ולהפך. כשיש יציבות, הסקס פחות טוב. מה דעתכם בנושא?
יש פה אנשים שיש להם גם וגם? יציבות של שנים וסקס טוב ותדיר?

מישהו אמר לי שבמקום שאין יציבות, הסקס יהיה יותר טוב, ולהפך. כשיש יציבות, הסקס פחות טוב.
מאד תלוי באופי. אני חייבת מינימום של יציבות כדי בכלל לרצות ביחסים אינטימיים עם מישהו, ועוד יותר יציבות כדי שארגיש בנוח לבטא את עצמי במהלכם באופן הכי אותנטי ולא מצונזר.

_זה מרגיש קצת מביך להיות מינית עם בעלי. זה מוזר ומרגיש לא נוח. לא יודעת להסביר. זה כמו גילוי עריות מרוב שאנחנו כמו משפחה
וקרובים נפשית._
קרה גם לי. נדמה לי שאפשר לעבוד על זה בסיוע מקצועי. בעיקר להתיר את הקשר שאנחנו עושים בין תחושת המשפחתיות לתחושה שסקס יהיה גילוי עריות. זה נושא מאד מעניין אני גם שואלת את עצמי הרבה שאלות בעניין.

יש פה אנשים שיש להם גם וגם? יציבות של שנים וסקס טוב ותדיר?
נדמה לי שברוב המקרים כדי שיהיה סקס טוב ותדיר גם אחרי שנים צריך לעבוד קשה ולהשקיע. יש גם זוגות ברי מזל שללא עבודה קשה מצליחים לשמור על סקס טוב לאורך זמן. אצל רובנו זה מצריך להשקיע מחשבה, להיות יצירתיים לנסות דברים חדשים, להכניס גוונים חדשים, משחקי תפקידים, מקומות חדשים, אולי גם פרטנרים חדשים ביחד או בנפרד.. אחרת הסקס באמת הופך למשהו צפוי ידוע רגיל ומשעמם.

נשאלתי על ידי אחד מהפלונים-אלמוניים של הפורום אם בהתחלה היה עם בעלי סקס טוב ושיחות עומק וכו'. התשובה היא לא ממש. ברור שכל ההתחלה הייתה מרגשת, זה היה הקשר הראשון, החוויה המינית הראשונה וכו', אבל זה היה מאוד בוסר אצלי. לא הייתה מינית שלמה או מתפרצת כמו שיש עם החבר. זה מרגיש קצת מביך להיות מינית עם בעלי. זה מוזר ומרגיש לא נוח. לא יודעת להסביר. זה כמו גילוי עריות מרוב שאנחנו כמו משפחה וקרובים נפשית.
נשמע שאת ובעלך הכרתם בתקופה ששניהם הייתם צעירים. במהלך השנים הבשלתם והשתניתם (וזה מבורך כמובן) אבל לא הטמעתם את השינויים האלה במערכת היחסים שלכם. היא נשארה בוסר ולא התקדמה יחד עם ההתקדמות האישית של שניכם. גם המיניות נשארה בוסר. נדמה לי שבליווי מקצועי תוכלו לנסות לאפשר למערכת היחסים שלכם להתפתח ולצמוח ולעלות שלב שלב קדימה. כנראה שמשהו תקע אתכם מלהתקדם כזוג, מלקדם את המיניות שלכם קדימה ולגלות בה ארצות חדשות, ואפשר לגלות מה זה בליווי של מטפל/ת זוגי/ת.

אני לא יודעת למה, אבל אני ממש פסימית לגבי שיפור המיניות עם בעלי. יש לי תחושה שזה לא יעבוד.
חוויתי מיניות מטורפת עם החבר, וכן, אני יודעת מה תגידו - בגלל כל המצב המסעיר שהייתם בו, הסקס היה טוב.
אבל זה לא רק זה. מהפעם הראשונה שראיתי את החבר, ישר נמשכתי אליו (ושוב, זה משהו שכמעט ולא קורה לי בכלל). ישר רציתי להיות איתו. הרגשתי איזשהו משהו שלא הרגשתי אף פעם. הדבר הזה הלך והתחזק עם כל הבילד אפ, והאמת היא שגם אחרי שנה של סקס (והרבה ממנו), לא נמאס לי, וגם כשהוא פגע בי, מה שבד"כ מוריד לי מבן אדם, גם אז המשכתי להימשך אליו (או יותר נכון, ירד לי ממנו, אבל ישר חזר לי).
עם בעלי, לצערי, זה לא המצב, ואני ממש בספק אם נוכל להגיע למיניות כזו.
באיזשהו מקום אני מרגישה שאני צריכה לסיים את הנישואין, למצות את עניין החוויות עד שארגיש בשלות להקים משפחה, אבל מצד שני, בעלי הוא בדיוק מה שכל אחד רוצה שיהיה לו בסוף היום: אדם אהוב שאחרי שכל התשוקה והפרפרים דועכים - עדיין יש אליו אהבה כנה והערכה עצומה.

עם בעלי תמיד הייתי מנסה לקנות כל מיני אקססוריז, ולנסות דברים חדשים (אפילו הצעתי לצרף מישהי, לעשות דברים שנויים במחלוקת וכו') אבל הוא לא ממש זרם עם זה.
היו פעמים שניסיתי להתחבר לצד החושני והמפתה שבי, לבשתי בגדים סקסיים, נעלי עקב וכד' וזה הרגיש לי נורא awkward, בעיקר איך שהוא הסתכל עלי.
לעומת זאת, עם החבר, הייתי פי מיליון יותר פתוחה ומשוחררת, עשינו הכל מהכל והרגשתי הכי אישה שיש.
קשה לי מאוד לוותר על זה, הגם שאני יודעת שדברים כאלה לא נמשכים לנצח.
מרגישה שטעמתי מעץ הדעת האסור ועכשיו כשאני יודעת, לא יכולה לחזור לתמימות שמקודם, צריך לגרש אותי מגן העדן (אם זה עושה היגיון למישהו...)

החבר, שהיה עם המון נשים לפניי אמר לי שהוא אף פעם לא היה עם מישהי כל כך מינית ונשית כמוני ושבגיל 40+ הוא סופסוף חזר ליהנות מסקס. אני מאמינה לו שהוא אמר את זה כי ראיתי את התגובות שלו כשהיינו אינטימיים וראיתי שהוא מטורף עלי.
לעומת זאת, בעלי תמיד אמר לי שאני מעין "בונקר", בישנית, סגורה ולא מינית.
כאילו מדובר ב-2 נשים שונות.
קיבלתי עצות לקחת את מה שלמדתי עם החבר ולנסות וליישם עם הבעל, אבל משהו בדינאמיקה מוזר לי מדי. זה לא מרגיש טבעי. ובעלי הוא גבר נאה ואני נמשכת אל האופי שלו בטירוף. אני חושבת שבאופן הוא הכי גבר שיש. אולי פיזית אני פחות נמשכת. ניסיתי בעבר גם לדרבן אותו להתאמן, לפתח יותר שרירים (כן, זה קצת שטחי... אבל זה מה שעושה לי את זה, וכמובן שהחבר מאוד מאוד שרירי עם קוביות בבטן וכו'), וזה לא ממש עובד.

זה מצחיק כי עם בעלי תמיד היינו מושכים את עניין הסקס ללילה ואז היינו (בעיקר אני) עייפים מדי וזה היה מתמסמס. עם החבר הייתי מתעוררת בבוקר וכבר הייתי בתוך האקט. ככה הוא היה מעיר אותי כל בוקר והיה מדהים (וחוזר חלילה גם בלילה...)

לא יודעת. קשה לי נורא להתנתק מהמיניות המטורפת שחוויתי עם החבר. גיליתי צד מאוד משמעותי באישיות שלי שהודחק במשך שנים. לא יודעת אם טיפול יעזור. אבל אולי אני צריכה לתת לזה צ'אנס כדי לא להרגיש שזרקתי את הנישואין שלי לפח בלי לתת סיכוי אמיתי.

מצד שני, יש בי מעין בעירה פנימית to explore. להתנסות, לראות, להכיר אנשים, לפלרטט, להתפרק. במיוחד אחרי השנה הנוראית הזו. אני פשוט פוחדת שהכל זו אשליה ובסוף אמצא את עצמי בבדידות נוראית כמו חברותיי הרווקות וארגיש שעשיתי את טעות חיי (עם שניהם).

יש בי מעין בעירה פנימית to explore. להתנסות, לראות, להכיר אנשים, לפלרטט, להתפרק. במיוחד אחרי השנה הנוראית הזו. אני פשוט פוחדת שהכל זו אשליה ובסוף אמצא את עצמי בבדידות נוראית כמו חברותיי הרווקות וארגיש שעשיתי את טעות חיי (עם שניהם).
מבינה אותך לגמרי. נדמה לי שלהיות בתוך קשר, כל קשר, מהפחד של לא להיות לבד הוא מתכון לרע. קשר כזה בסבירות גבוהה מאד נידון לתסכול רב של שני הצדדים. זאת נשמעת לי האופציה הגרועה ביותר. כרווקה בודדה בגיל יותר מתקדם משלך אני יכולה לומר לך שאני ממש לא מפחדת שאשאר סינגלית עד סוף חיי. בטח עם שיעור הגירושין בחברה שלנו

ומצד שני בהחלט הבעל שאת מתארת הוא מציאה שבהחלט יייתכן שלא תמצאי עוד כמוה.. צרות של עשירים

עם החבר הייתי מתעוררת בבוקר וכבר הייתי בתוך האקט.
נשמע כמו אונס..

לא אונס... הכל בסדר

אני יודעת שלהישאר בקשר מתוך פחד ונוחות זה רע. אם זו הייתה הסיבה היחידה, כנראה שכבר לא הייתי בקשר הזה.
אני באמת אוהבת ומעריכה את בעלי. הוא אדם מדהים. הבעיה היא שאני מרגישה שיש בינינו אהבת נפש, חברות אמיצה אבל פחות רומנטיקה ותשוקה של גבר לאישה, ורק אחרי שחוויתי את זה עם מישהו אחר, נפל האסימון. תמיד חשבתי שסקס זה אובר-רייטד. ואז כשהכל התחיל עם החבר, גיליתי עולם חדש ועכשיו אני רואה את הדברים בצורה שונה. הבעל מעוניין לעבוד על התחום הזה, אבל משהו בי סגור כלפיו ואני מאוד מתוסכלת.

הבנתי..
אז אם משהו מרכזי ומהותי כמו מיניות לא עובד בקשר מהן בעצם האופציות?
לוותר על המיניות
לבגוד
לבגוד ביודעין: להודיע לבעלך שאם הוא רוצה להישאר יחד את תצטרכי מדי פעם להתאוורר מינית
לנסות לשכנע את בעלך ליחסים פתוחים

יש עוד אופציות?

אגב פסלת על הסף את האופציה האחרונה אבל לי היא נראית הכי נכונה והכי מתאימה למצבך. שמעתי על הרבה בעלים שהתנגדו בהתחלה ולאט לאט ראו את היתרונות ואף נהנו. טבעי שהוא יתנגד בהתחלה גם אני הייתי מתנגדת. השאלה גם איך מציגים את זה יש דרכים.

ואני ממש סקרנית איך אפשר לקום לתוך אקט מיני וזה לא יהיה אונס... התכוונת שדיברתם על האופציה הזו לפני כן ונתת לו אישור לעשות את זה כשאת ישנה? מסקרנות בריאה, ואת לא חייבת לענות

אז ככה:
לוותר על המיניות - עשיתי את זה במשך קרוב לעשור וזה "התפוצץ לי בפרצוף". בגדתי בבעלי ונכנסתי למערכת יחסים מאוד מינית ומאוד סוערת. אז כנראה שזו לא אופציה מאוד טובה.

לבגוד - גם לא אופציה, ולו בשל העובדה שאני צריכה להרגיש משהו כלפי האדם שאיתו אני בוגדת (ככה זה עובד אצלי, זה אף פעם לא רק פיזי), ואם אני מרגישה משהו, אז אני כבר בצרות וזה יכול שוב לערער את נישואיי, אבל בעיקר אותי.

לבגוד ביודעין / יחסים פתוחים - העליתי את האופציה הזו בעבר בשיחות. בעלי לא יזרום עם זה. הוא מאוד שמרן וזה לא בשבילו. אז גם זו לא אופציה טובה.

עם מה נשארנו? להיפרד? בגלל המיניות? האם שווה להיפרד בגלל מיניות? האם לא סופן של כל מערכות היחסים הזוגיות הוא דעיכה בתחום המיני?

לגבי השאלה איך אפשר לקום לתוך אקט מיני - אולי לא תיארתי את זה ממש טוב. הכוונה הייתה שהייתי מתעוררת מהמגע שלו, כשהוא היה נוגע בי/ מנשק אותי במקומות אינטימיים וכו'. לא הייתי מתעוררת לתוך האקט העצמו ממש אם זו השאלה, אבל דקות ספורות אחרי שהייתי מתעוררת כבר היינו שם. זה היה מאוד נעים ואחלה דרך לפתוח איתה את היום

אולי התיאור שלי היה לא ברור, אבל ממש לא אונס ולא שום דבר שמתקרב לזה. הכל בהסכמה ובהנאה משותפת של שנינו.

לגבי המלצתך לקחת הפסקה ולנסות יחסים חדשים לגמרי, זה הרי מה שעשיתי בשנה האחרונה, ואני תוהה האם אוכל באמת להתחיל מערכת יחסים חדשה ממקום נקי כשאני פרודה ועדיין לא גרושה. אני מאוד פוחדת להתגרש. זו האמת. פוחדת מחווית הגירושין, פוחדת מאות הקלון, אבל בעיקר פוחדת להצטער על זה כי אני באמת אוהבת ומעריכה את בעלי ואני פוחדת שעם כל גבר, בסוף אגיע לאותה נקודה שאליה הגעתי עם בעלי.

אני לא מצליח לעקוב בקצב שאתן כותבות כאן.... אז אני לא אנסה אפילו לקרוא את הכל. סליחה.

היית מצליח להניח לעובדה שהיא עדיין נשואה (הגם שהיא לא בקשר עם בעלה ומשפחתו וחבריו) ולהתקדם איתה או שזה היה מפריע לך מאוד להתקדם בקשר?
תראי, אצלי המצב שונה. אני לא מחפש אישה להתחתן איתה. יש לי אישה מדהימה ומשפחה מדהימה. פגשתי אישה נוספת והתאהבתי בה. זה לא היה מתוכנן.... אני יכול לראות את שלושתנו חיים ביחד במין משפחה מורחבת כזאת. אשתי והאהובה אוהבות מאוד אחת את השניה. יש מצב שיש ביניהן גם משיכה מינית. למעשה דיברנו על זה שאם היא לא היתה נשואה יכול להיות שהיינו מנסים את זה. בהדרגה, לאט לאט, אבל כולנו יכולים לראות איך זה יכול להיות דבר מדהים בשביל שלושתנו.
הסטטוס ה"חוקי" (נשואה/גרושה/פרודה ווטאבר) לא מעניין אותי בכלל. היום גם אין לו משמעות בכלל. הרבה אנשים חיים יחד בלי להתחתן וגם עושים ילדים והכל בסדר. יש מעט מאוד הבדלים בין משפחה כזאת למשפחה שנשואה באופן חוקי. חברים שלי בדקו את זה לעומק.

מדיסון וגם הצד-השני, באיזה סדר קרו ההתאהבויות האלה?
קשה לי לומר. זה קרה ביחד. וזה כל כך לא משמעותי בעיניי. שנינו מאוהבים לחלוטין ויש בינינו (או יותר נכון היה

) חיבור מטורף שלא קורה הרבה פעמים בחיים. אני לא יכול להגיד פעם בחיים, כי בשבילי זאת הפעם השניה (אחרי אשתי) אבל זה נדיר.

לגבי מיניות: גם אצל האהובה שלי יש סיפור דומה. הסקס שלה עם בעלה בינוני ומטה... הוא אמר לה שהיא אדם א-מיני. היא היתה בשוק כשהוא אמר לה את זה, וגם אני. כי היא כל-כך מינית!! סקסית מאוד. ומה שקרה בינינו היה מסעיר ומיני ברמות מטורפות. תשוקה מטורפת. אז אני לא יודע מה קרה שם במערכת היחסים שלהם, אבל מה שיוצא ממנה שם זה אישה לא מינית. אם זה בגללה או בגללו, או שהמיניות שלה איתי זה בגללי (אני גם אדם מאוד מיני) - אני לא יודע להגיד. אבל זאת המציאות.
וזאת מציאות קשה. כי אם היא תחליט להישאר איתו זה אומר שהיא מוותרת על סקס טוב לכל חייה. ועכשיו, אחרי שהיה בינינו מה שהיה, היא כבר יודעת שמה שהיא מפנטזת יכול להיות מציאותי, ואפילו יש מישהו ספציפי שיכול ורוצה לתת לה בדיוק את מה שהיא רוצה.
אני באופן אישי לא מבין איך אפשר לחיות חיים שלמים בידיעה שאתה לא מסופק מינית. אבל זה אני. אולי את, ואולי גם היא, יכולה לעשות שיקולים אחרים ולוותר על סקס טוב לטובת יתרונות אחרים כמו הורות משותפת, בטחון כלכלי, ודברים אחרים שאת מקבלת מבעלך. רק את יכולה לדעת את התשובה. השאלה אם את מעיזה להגיד בקול רם את התשובה שאת מאמינה בה בתוך הלב פנימה?

הסטטוס ה"חוקי" (נשואה/גרושה/פרודה ווטאבר) לא מעניין אותי בכלל.
עצוב היה לי מאד לקרוא את זה. גם אם אהפוך לפוליאמורית באיזשהו שלב אני רוצה להאמין שלא אכנס למערכת יחסים עם אדם נשוי בלי שתעניין אותי ההתחייבות שנתן לאשתו ובלי שיעניין אותי שהוא משקר לה ושאני שותפה לשקר הזה.

עצוב היה לי מאד לקרוא את זה.
איך הגעת למסקנות האלה??
התחייבות לא קשורה לסטטוס חוקי. אני מחוייב לאשתי ב-100%, והייתי מחוייב לה גם אילו לא היינו מתחתנים ברבנות. אם זה היה היום, אני חושב שבאמת לא היינו מתחתנים ברבנות, אבל זה לא קשור כלל למחוייבות שיש בינינו. יש לנו מחוייבות עמוקה ומלאה, יש בינינו חברות ואהבה כמו שהלוואי והיה לכל הזוגות, יש בינינו משיכה מטורפת וסקס שלא דועך גם אחרי כמעט 20 שנה שאנחנו יחד, יש לנו ילדים משותפים, יש לנו כלכלה משותפת, בית משותף ועוד ועוד. כל זה זאת המחוייבות שלנו אחד כלפי השני. לא איזו תעודה שמישהו יוציא או איזה מילה שכתובה בתעודת הזהות.

שהוא משקר לה ושאני שותפה לשקר הזה.
משקר?? איפה בדיוק ראית כאן שקר? הכל בשקיפות מלאה. זה כל העניין בפוליאמוריה: שיש לגיטימציה ולכן לא צריך לשקר. אני לא שיקרתי לה מעולם וגם לא אשקר לה לעולם. לא רוצה להיות בסרט הזה.

ולגבי האישה הנוספת: אם היא תתגרש מבעלה (או שפתאום הוא יהפוך את עורו ויסכים לכך שתהיה לה מערכת יחסים איתי, מה שלא סביר) ונוכל להיכנס למערכת יחסים רצינית, אז למרות שלא נתחתן, אם נחליט על חיים משותפים בצורה כלשהי, זה יהיה מתוך מחוייבות מלאה של כל הצדדים הנוגעים בדבר. אני לא צריך איזה רב או איזה פקיד כדי שיאשר לי את המחוייבות שיש לי כלפי האנשים היקרים בחיי, ואת המחוייבות שלהם אלי.

אבל אני לא בטוח שכל הפרטים של הסיפור האישי שלי באמת רלבנטים לדף הזה. מדיסון - זה הדף "שלך" אז תחליטי את.

חשבתי שהתכוונת שהסטטוס של הנשים שאתה יוצא איתן לא מעניין אותך

קראתי שוב את מה שכתבת מתחילת הדף ועד עכשיו: העובדה שרוב הגברים למעט בעלך והמאהב בכלל לא מוצאים חן בעינייך, העובדה שאת מאד אוהבת ומעריכה את בעלך ולטווח הארוך מבינה שהוא הדבר הכי טוב שהיית רוצה. ומצד שני הצורך לחוות ולחיות לפני שאת מתמסרת להקמת משפחה.

אם היית רואה את עצמך מתאהבת יותר בקלות בגברים אחרים גם אני הייתי מציעה לך לעזוב באמת ולחפש לך גבר מתאים יותר..

שאלה לי: עשית עם בעלך שיחה רצינית וסיפרת לו את כל מה שכתבת כאן? סיפרת לו על הצרכים שלך שלא מסופקים? שאת לא רואה את עצמך מוותרת על עצמך, ומצד שני שאת מאד אוהבת אותו וחושבת שהוא הגבר האידיאלי בשבילך להקים איתו משפחה?

ולשאלותייך:

האם שווה להיפרד בגלל מיניות? האם לא סופן של כל מערכות היחסים הזוגיות הוא דעיכה בתחום המיני?

אם את אדם שמיניות בחיים מאד חשובה לו אזי בהחלט שווה להיפרד בגלל מיניות. וגם אם מערכות יחסים דועכות מבחינה מינית, וזה אכן קורה ברוב המקרים, אפשר להחזיר את ההתלהבות אם היה שם ניצוץ בהתחלה.

אני מאוד פוחדת להתגרש. זו האמת. פוחדת מחווית הגירושין, פוחדת מאות הקלון,

אות הקלון על גירושין עוד קיים היום? חשבתי שהתקופה הויקטוריאנית הסתיימה.. (אלא אם כן את דתיה?) הרי אחד מכל 3 זוגות מתגרש.

האם לא סופן של כל מערכות היחסים הזוגיות הוא דעיכה בתחום המיני?
לא.

אכן עשיתי עם בעלי שיחה רצינית וסיפרתי לו איך אני מרגישה. כמובן שחסכתי בפרטים על הסקס עם החבר כי לא רציתי לפגוע.
התשובה שלו היא: סבבה, בואי נעבוד על זה.
הבעיה היא שאני מאוד סקפטית לגבי סיכויי ההצלחה של זה. אני זוכרת שבשנים האחרונות דיברנו על כך שמצב הסקס בינינו לא טוב, וקבענו date nights במיוחד כדי לעשות סקס. הבנו שאנחנו לא ממש חזקים בתחום וקבענו ימים ספציפיים ותדירות מסוימת לעשות סקס כדי לשמור על הקשר. רק שזה לא עמד במבחן המציאות ולא שרד בקושי שבועיים...
בגלל זה אני די פסימית. אני גם לא חושבת שצריך לקבוע ימים ושעות כדי לעשות סקס. זה צריך לקרות בין בני זוג. ובמיוחד אם קובעים שזה מה שעושים, שעובדים על הסקס, אז צריך לפחות לראות תוצאות בטווח הקצר. לצערי, והרבה מזה בגללי, זה לא ממש עבד.

אף פעם לא חשבתי שמיניות זה משהו שחשוב לי. במשך כעשור חייתי בלי הרבה מיניות והייתי "בסדר". חוויתי סקס רק עם בעלי, זה לא הסעיר או ריגש אותי אז די ויתרתי על זה והייתי בסדר. אבל בשניה שהכרתי מישהו שמאוד נמשכתי אליו, הכל בער אצלי ולא משנה כמה התנגדתי לזה, בסוף הכל התפרץ. ואחרי שהתפרץ, במשך שנה שלמה חוויתי סקס מסעיר ומלא רגש ואני באמת לא יודעת איך עכשיו אני אמורה לוותר על זה, או איך אני אמורה לייצר את זה עם גבר שבמשך עשור לא היה לי אפילו עשירית מזה איתו, אפילו שהוא האדם שאני הכי אוהבת והכי מעריכה בעולם.
אני פשוט פוחדת לקבל החלטה רציונלית שאומרת שאני מוותרת על הפן הזה של מיניות לטובת אהבת אמת, ביטחון, משפחה, יציבות וכו', בשביל למצוא את עצמי בעוד שנתיים באותו מצב בדיוק, רק עם ילד. אני לא רוצה להיות במקום כזה. אני מתה מפחד.
אני לא יודעת אם בכלל היה בינינו ניצוץ בהתחלה. אני בקושי זוכרת. אני רק זוכרת שמאוד התרגשתי כי הוא היה הראשון שלי. אני זוכרת שבשנים הראשונות לא עשינו סקס כי זה בער בי, אלא כי "צריך", כי זה ביטוי לאהבה רומנטית במערכת יחסים.
תמיד חשבתי שבגלל שבעלי ואני כל כך קרובים ומחוברים נפשית, הדבר פוגע באינטימיות המינית שלנו. תמיד חשבתי שאם אני מדברת איתו בצורה "תינוקית" (כמו שחלק מהאנשים עושים), אז זה מוריד מהמיניות וזורק אותנו יותר למקום של הורה וילד.
אבל אז יצאתי עם החבר, ולא רק שהיינו קרובים נפשית וגם איתו דיברתי בצורה הילדותית הזו, זה לא עצר בכלל את הדחף המיני שלנו. נהפוך הוא. הוא היה אומר לי שאני הכי מתוקה בעולם ושהוא מת עלי ומת ל**** אותי.
לי ולבעלי אין בכלל את השיח הזה. זה מביך להגיד דברים כאלה בינינו.
אם אפשר להיות בוטה, אני יכולה בקלות (והייתי אומרת הרבה) לחבר שלי דברים בסגנון: "אני מתה שת*** אותי עכשיו" וכל מיני אמירות סקסיות בסגנון.
עם בעלי זה פשוט לא קיים. אין כזה שיח בינינו וכשאני מנסה שיהיה, זה מביך אותי נורא. אני לא יודעת אם אפשר לעבוד על זה.

לגבי הגירושין, אני מניחה שאם הייתי שלמה עם זה לחלוטין, אז אולי היה פחות אכפת לי מה"קלון", מתחושת הכישלון והתיוג החברתי. אני בסה"כ אדם פרטי ולהגיד משהו כזה מרגיש לי כמו לשתף במשהו אישי מאוד. אבל אני מבינה שאם אי אפשר לשקם את הקשר, אז צריך לעשות את הצעד הזה.

בינתיים אני מנסה לתת עוד צ'אנס לקשר, אבל מאוד קשה לי. לא מרגישה שמצליחה לתת 100%. אני מתחמקת ואני מתגעגעת לחבר ואני לא יודעת מה אני רוצה, גם אחרי שנה של סבל.

אגב, היה סימן נוסף. כשהייתי עם בעלי, הייתי לא מסופקת מבחינה מינית, אז הייתי מספקת את עצמי (וחייתי עם זה בשלום). ואז הגעתי למסקנה שהעובדה שאני מספקת את עצמי, למעשה פוגעת בדחף המיני שלי, שאני "מבזבזת" את הליבידו לבד במקום לעשות את זה עם בעלי. ואז ניסיתי להיות יותר עם בעלי ופחות עם עצמי וזה לא ממש עבד. תמיד העדפתי לספק את עצמי.
ואגב, כשהכרתי את החבר, לא משנה כמה הייתי מספקת את עצמי, עדיין תמיד היה לי גם "תיאבון" להיות איתו. זה לא פגע בדחף המיני שלי whatsoever.

מצד שני, החבר הוא לא בן זוג טוב, יציב ותומך כמו הבעל. המיניות איתו מדהימה, אבל החיבור הנפשי והתקשורת מאוד בעייתיים.

מצטערת אם הבכתי מישהו פה בהודעות האחרונות שלי.

זה לא מביך, זה עצוב. כשקראתי הרגשתי כמו שרואה סרט שמקבל תפנית שקשה לראות. המאהב הרס לך את חיי הנישואים. חיי נישואים זה דבר יקר וקשה לקרוא את הקלות דעת שלך.

_אכן עשיתי עם בעלי שיחה רצינית וסיפרתי לו איך אני מרגישה. כמובן שחסכתי בפרטים על הסקס עם החבר כי לא רציתי לפגוע.
התשובה שלו היא: סבבה, בואי נעבוד על זה.
הבעיה היא שאני מאוד סקפטית לגבי סיכויי ההצלחה של זה. אני זוכרת שבשנים האחרונות דיברנו על כך שמצב הסקס בינינו לא טוב, וקבענו date nights במיוחד כדי לעשות סקס. הבנו שאנחנו לא ממש חזקים בתחום וקבענו ימים ספציפיים ותדירות מסוימת לעשות סקס כדי לשמור על הקשר. רק שזה לא עמד במבחן המציאות ולא שרד בקושי שבועיים...
בגלל זה אני די פסימית. אני גם לא חושבת שצריך לקבוע ימים ושעות כדי לעשות סקס._

זה לא עבד כי זאת לא הדרך. כדי שמשהו משמעותי ישתנה ביניכם צריך להיעשות תהליך משמעותי ביניכם של בירור כל מערכת היחסים שלכם כולל הפן המיני. זה צריך להיות בליווי של איש מקצוע ומחויבות של שניכם לתהליך.
אני שואלת את עצמי אם בעלך בכלל מפריע לו המצב הזה שהסקס לא מספק והוא בכלל רוצה לעבוד ומוכן באמת שדברים ישתנו.. אם הוא לא בקטע של לעשות בירור מעמיק ושינוי משמעותי בגישה ובהתנהלות איך יהיה שינוי?

חיי נישואים זה דבר יקר וקשה לקרוא את הקלות דעת שלך.
נדמה לי פלוני שהביקורתיות שלך לא במקומה ולא תורמת לכלום. אני עוקבת אחרי הדף מתחילתו והדבר האחרון שיש לי לומר על מדיסון הוא שהיא קלת דעת. יש דרך גם להעביר ביקורת ואני בטוחה שתמצא דרך בונה יותר שתאפשר לכל הקוראים כאן גם להבין מה אתה באמת מציע לה כולל הסברים.

מצטערת אם הבכתי מישהו פה בהודעות האחרונות שלי.
בכלל לא. אני מאד נהנית לקרוא את כל תיאורי הפורנו כאן בדף

הסקס הכי טוב שהיה לי לאחרונה לא נעים להגיד

למי שביקר אותי על קלות הדעת שלי, אני מכבדת את דעתך אבל respectfully disagree.
אני לא עושה לעצמי הנחות ולא מתנערת מאחריות, אבל נכנסתי לסיטואציה שהייתה מאוד זרה לי, ללא שום ניסיון ובמשך חודשים ארוכים נלחמתי בעצמי וברגשות שלי והתחמקתי מהחבר. בסוף זה קרה, כנראה כי זה צריך היה לקרות.
אני לא חפה מטעויות, אבל אני חושבת שבסה"כ ניסיתי לקבל החלטות מושכלות ורציונליות ואני חושבת שהשיפוטיות שלך לא נכונה. אבל זכותך לדעה ואני מודה לך על התגובה.
כן הזדהיתי במובן מסוים עם מה שכתבת על כך שהמאהב הרס לי את חיי הנישואין, כי כך הרגשתי בהרבה הזדמנויות. מצד שני, אני לא ילדה, ואני לוקחת אחריות מלאה על המעשים שלי. אני חושבת שאם הייתי 100% בתוך הקשר עם בעלי, אז לא הייתי מגיעה לאן שהגעתי עם החבר.

לגבי תהליך הבירור המשמעותי של הפן המיני של הקשר - אני לא יודעת מה זה יכול לתרום. קרה לך פעם שהיה לך ידיד מעולה שמאוד אהבת וחשבת שמי שתהיה איתו - תזכה, ועדיין לא רצית להיות איתו בעצמך? אז זה קצת המצב עם בעלי. בעלי הוא מציאה. הוא האדם הכי מדהים והכי טוב שיש. אני לא יודעת אם יש בינינו כימיה מינית. אני לא יודעת אם אי פעם הייתה. ולכן אני מנסה להבין, גם בעזרתכם, האם זה משהו שאפשר לייצר, משהו שאפשר לעבוד עליו, או שזה משהו שיש או אין. עם החבר הרגשתי את זה מהרגע הראשון. עם הבעל, פחות, למרות שמאוד התאהבתי בו ובאישיות המדהימה שלו. אני זוכרת שהמגע שלו מעולם לא היה משהו שהייתי כמהה אליו. כן הייתי כמהה לחיבוק, לליטוף, להתכרבל בשמיכה מול הטלויזיה ובלילה במיטה, אבל פחות שיגע בי בצורה מינית. ואני תוהה האם זה משהו שאפשר לייצר אם זה לא ממש היה בינינו.
אגב, אני גם לא בטוחה שהוא מעריך נכון את העבודה שצריך לעשות בהקשר הזה. לדעתי הוא לא לוקח את זה מספיק ברצינות וחושב שאם הוא ייזום מספיק סקס, אז הכל יהיה בסדר. מצד שני, זה לא ממש עבד לנו בעבר כל היוזמות האלה.
ואם להיות כנה, כשיש לי את החבר בראש, זה שמסעיר את עולמי במובן הזה, אז זה קצת קרב אבוד. אני יודעת. אני עושה עוול נוראי. אבל ככה אני מרגישה. איך אני יכולה להילחם ברגשות ובתשוקות שלי?
עשיתי את זה במשך שנים וזה מה שקרה בסוף.
הפחד האמיתי שלי הוא שאוותר על המיניות ועל החבר ועל ההרפתקאות ואתמסר לקשר עם בעלי, ושזה לא ישתפר לעולם ואז אמצא את עצמי מתוסכלת כך בעוד שנתיים, והפעם באמת הקשר יעלה על שרטון, רק שיהיה ילד או שניים מעורבים.
אני מאוד פוחדת מזה. אגב, אני חושבת שהפחד הזה רק מוכיח שקלת דעת אני לא...

ולפלוני אלמונית שנהנית לקרוא את "תיאורי הפורנו", you don't know the half of it

(סתאאם..)

קרה לך פעם שהיה לך ידיד מעולה שמאוד אהבת וחשבת שמי שתהיה איתו - תזכה, ועדיין לא רצית להיות איתו בעצמך?
קרה גם קרה. ואותו ידיד מסכן חיכה לי 5 שנים כי קיווה שמשהו ישתנה ופתאום אמשך אליו וזה לא קרה. ואם ככה את חשה כלפיו אז זה נשמע כמו מקרה אבוד (מבחינת המיניות).
ויקירה אם בסופו של דבר תחליטי להתגרש מבעלך את מוזמנת לראות בי הראשונה בתור להכיר לי אותו

אני לא אומרת שבעלי הוא כמו הידיד הטוב שאת מתה עליו אבל לא מעוניינת בו מבחינה מינית. פשוט ניסיתי להסביר שלפעמים אהבה, הערכה וכבוד לא מספיקות כדי להחזיק מערכת יחסים תקינה. עובדה שאצלנו היה פיצוץ גדול בעקבות החסכים במיניות ובעניין בינינו.
אני אוהבת אותו בצורה עמוקה, אני חושבת שהוא הכי גבר שיש. פשוט משהו במיניות שלנו ומשהו בתחומי העניין בינינו לא עובד טוב (אין שיחות עומק, כבר אין לנו כל כך מה לחדש אחד לשניה אחרי עשור ביחד ויש מצב שאנחנו גם לא רוצים את אותם הדברים מהחיים או לפחות לא באותה צורה). אני לא יודעת אם אפשר לעבוד על זה. אני לא יודעת אם חוויתי מספיק כדי לחזור ולתת 100% מעצמי לקשר.
אני כן יודעת שאם בסופו של דבר ניפרד, רווקות העולם ירוויחו אדם מדהים ואני אפסיד

לגבי תהליך הבירור המשמעותי של הפן המיני של הקשר - אני לא יודעת מה זה יכול לתרום.

אני מנסה להבין, גם בעזרתכם, האם זה משהו שאפשר לייצר, משהו שאפשר לעבוד עליו, או שזה משהו שיש או אין.

את רואה איך שני המשפטים האלה, שכתבת, לא הולכים כל כך ביחד?
הדרך לברר אם אפשר לייצר את זה ולשפר את זה בקשר הספציפי ביניכם היא באמצעות בירור מעמיק, משמעותי. גם לדעתי - חייב להיות עם עזרה מקצועית.
אם את מראש לא מאמינה שיכול לצאת משהו מבירור כזה, אז נראה לי שיש לך כבר את התשובה שאת מחפשת. ואם את רוצה כן לתת צ'אנס, אז הניחי לפסימיות ותני צ'אנס אמיתי.
הקונספציה של בעלך, שזה אפשרי לברר לאן פניכם מועדות בתוך כמה שבועות או חודשים ספורים, ומיד אחר כך לקפוץ לילד משותף, היא לא ריאלית בעיניי. היה פה משבר גדול ועמוק, ואם רוצים לצאת ממנו צריך להשקיע בזה משאבים רציניים וממשיים, מעבר להחלטה ערטילאית ש"מנסים".

לולה, אני מאוד מסכימה. אני אנסה לגייס את הכוחות לכך. אולי אפשר לבדוק למשך תקופה קצרה אם אפשר לעבוד על הקשר. לגבי ילד בתוך פרק זמן קצר - אני מאוד מסכימה.

לולה, אני מאוד מסכימה. אני אנסה לגייס את הכוחות לכך.
@} מאחלת לך המון בהצלחה (בלהגיע למקום שיהיה לך טוב, בין אם זה עם בעלך ובין אם לא).

רוצה להוסיף, שאכן הדף שלך מעניין ואת גם כותבת יפה וזה מושך קוראים ותגובות. יש תמונה קצת רחבה יותר מזה, של שאלות כלליות של איזה סוג תכנים (למשל - ענייני זוגיות או ענייני תזונה או ענייני תינוקות) רצוי שיהיה באתר הזה, והשאלות באות לדעתי משם, ולא מאי נוחות ספציפית עם הדברים שאת כותבת. מוזמנת לקרוא עוד על המקום הזה שאליו הגעת (וברוכה הבאה (-: ) כאן - דף פתיחה

הי מדיסון, קראתי את הדף (הארוך) ברפרוף כי הוא עולה על הזמן ב מה חדש והייתי חייבת לבדוק על מה המהומה.

אני יכולה להציע לך את תמיכתי הכנה, בקהילת באופן טבעי יש מנהג להביע תמיכה עם חיבוק

. אין פתרונות קסם למצבים כאלה (עד שימציאו מכונת זמן וכולנו ניסע לרגעי הטעות שלנו, ו.. בטח נעשה את אותםן טעויות). מניסיון, המקום בו את נמצאת, הוא מקום שקשה להיות בו לאורך זמן. את בתוך מערבולת רגשית שוחקת. אבל כתבת שאת עובדת בעבודה רצינית, וחשבתי שאיזה מזל שיש לך מקום אחד בחיים להתאוורר מכל מה שעובר עלייך בתחום היחסים. לקחת תקופה של לבד, להתרחק מהגברים בחייך, להתרכז במשהו שנותן לך ערך עצמי. הכיוון הזה מדבר אלייך? או שאת חוששת מדי לאבד אותם בזמן הזה?

לפלוני אלמונית - תודה רבה על התמיכה. זה אכן מקום שקשה להיות בו לאורך זמן, והנה, אני כבר יותר משנה במערבולת הזו. לגבי העבודה הרצינית, לקחתי הפוגה זמנית ממנה (אני אמורה לחזור). אז יוצא שאני עסוקה 24/7 בעניין הזה ובאמת שאני מותשת. אני כן מנסה לפתח איזשהו תחביב מיוחד שיש לי ועושה לי טוב.
לגבי ההצעה להתרחק מגברים בחיי - עם החבר ניתקתי את הקשר לחלוטין לפני שבוע. הוא מאוד חסר לי אבל הוא גם הפעיל עלי מכבשי לחצים שכבר לא עמדתי בהם, ובכל מקרה החלטתי לברר את סוגיית הנישואין שלי קודם. אם הנישואין לא מתאימים עוד, אני צריכה לסיים את הפרק הזה בחיי לפני שאני ממשיכה הלאה. ניסיתי לעשות את זה בסדר הפוך וזה גרם לנזק כבד לכולם.
בעלי לא יסכים לפסק זמן נוסף, היינו כשנה בנפרד והוא רוצה לדעת (ובצדק) איך הוא מתקדם עם חייו. גם אני לא רוצה למשוך יותר את הזמן. אני רוצה וודאות ולהמשיך הלאה. אני גם לא אוכל לפתח מערכת יחסים אמיתית אם לא אהיה לגמרי פנויה לקשר. ניסיתי לעשות את זה עם החבר וזה לא עבד. כל הזמן ישב לו בראש שאני עדיין נשואה (למרות שהייתי פרודה).

החלטתי לברר את סוגיית הנישואין שלי קודם. אם הנישואין לא מתאימים עוד, אני צריכה לסיים את הפרק הזה בחיי לפני שאני ממשיכה הלאה
מצביעה בעד הדרך הזו ובעד הגישה שלך שמפנה את הצרכים של אחרים מהדרך (אבל לא בחוסר התחשבות או גסות) כדי שתוכלי לדעת מה את רוצה.

את יודעת מה יפה בסיפור הזה? כולכם נשמעים אנשים טובים בסך הכל, שהסתבכו להם החיים. ככה, רק מקריאה מאוד מאוד שטחית. אני קוראת ומרגישה באיזה רובד מאוד תחתון שמגיע לכולכם איזה טוב, גם כשאתם מתנהגים אולי קצת פחות "יפה".
אז בהזדמנות זו אני מאחלת לכם את זה. לך, וגם לשני הגברים שמעורבים.

את יודעת מה עצוב _בסיפור הזה? כולכם נשמעים אנשים טובים בסך הכל, שהסתבכו להם החיים
גם כי אני לא יכולה להגיד לעצמי - לי זה לא היה קורה, אני מתנהגת נכון. וגם כי אין פה פתרון בית ספר. תכלס, זו הסיבה שאני לא כותבת פה. פשוט אין לי מושג מה הדבר הנכון לעשות. אני אכן בעד לברר את סוגיית הנישואין קודם, ומאחלת לך ממש את כל הטוב שבעולם, וגם לשני הגברים. אני ממש לא יודעת מה הייתי עושה במקומך (וממש מקווה לא להיות במקום הזה, אבל זה יכול לקרות לי!).

מה שכן, אני לא חושבת שבין חברים טובים אפשרי מצב בו יש משהו שממש חשוב למישהו אחד (מישהי, במקרה הזה), והשני לא מוכן להתאמץ. והיחס של בעלך לסקס נשמע בדיוק כזה - זה ממש חשוב לך, אבל הוא לא מתאמץ. אז חוץ מה"נעבוד על זה" שלו אם יקרה, לדעתי כדאי לחזור ולהבהיר שזה חשוב לך, וגם לרשום לעצמך את היחס שלו למשהו שחשוב לך.

אני כן יודעת שאם בסופו של דבר ניפרד, רווקות העולם ירוויחו אדם מדהים ואני אפסיד
החיים הם לא משא ומתן.
אינם תמורה בעד הקרבה.
החיים הם תמורה מבחינת השינוי, ההשתנות, התמורה היא מובנת מאליה.
ולא תמיד היא תועלת מידית או תועלת כלל.
את לא יכולה להפסיד כלום ואינך יכולה להרוויח דבר.
רווקות העולם לא ירוויחו כלום, אפילו לא אחת.
אולי אחת תמצא בו חבר לחיים ולהקמת משפחה.

זה לא העניין - הרווח או ההפסד שלך זה קשקוש לא רלוונטי לבחירותיך.
אושרך לעומת זאת, האישור הפנימי - זה ראוי.

אני לא יודעת אם חוויתי מספיק כדי לחזור ולתת 100% מעצמי לקשר.
הבדיקה, כאמור היא בדיקה בינך ובין עצמך.
איך את עושה שלום עם עצמך.
איך את מזה את החלקים שבך, בעצמך,
שאת נלחמת בהם.
ולאחר שאת מזהה.
להתבונן ולראות מה טוב בשבילך.
רק בשבילך.
אך ורק בשבילך.
100 אחוז מעצמך - בשבילך.

אז, כאשר ברור לך מה את רוצה ועושה לך טוב - בשבילך. אז אפשר להתחיל לדבר על הדמות שאת בוחרת
לחלוק אתה את חייך, האם זו דמות אחת או כמה.

כאשר את מתבוננת על מי שאת בעל כורחך את מחלקת אתה את חייך את רואה את עצמך.
ומול עצמך יש כמה וכמה דמויות.
יש את מי שאת מאמינה שאת, וזו, שאת מאמינה שהיא את - יש לה כמה דמויות.
בראשן, עומדת מעל כולן ורודה - הילדה הקטנה.
עשי אתה שלום.
אין לך ברירה.

ולכן, התבונני פנימה.
ראי מה רצונך.
ואם הילדה הקטנה זקוקה להיבטי ההתפעמות של האהבה, יהי כך.
ואם הגוף התעלה מעל הפחד, ובאמצעות הדחף מצא את נחמתו המינית - יהי כך.

וכל השאר, אין לאלה פתרונות, תשובות או מתכונים.

רק הניחי לכל מצע ההתחכמויות של הנפש בבואה אל מול חייה ומקטרגת על עצמה ועל עולמה.

אל תתני גרם מעצמך אל הקשר.
היי חלק מהקשר. והקשר - יהיה חלק ממך.

הקשר האינטימי הזוגי הוא חלק מהנפש. בהחלט.
ככל שהזמן עובר, החלק הזה, הופך להיות אותנטי יותר ויותר, נוכח אצל הנפש.

עם זאת, החלק של בן/ת הזוג - אינו אלא פנימה בנפש, הוא לא קשור לברייה, לדמות האמתית.

אלא, כפי שהתפעמות מינית או לבבית מניחה אצל המתפעמ/ת גל גדול של הסכמה ואהבה עצמית, שנמצא לכאורה האדם האחר מפעיל, שאתך אני עצמי, כך כל מערכות היחסים החיצוניות.
רק טריגר להעיר מה שבפנים.
לעתים הנפש מתמכרת לסבל שטריגר כזה או אחר מעצים בעבורה, אז היא קרבן ראוי, וכשהצדק אתה.
אלוהים ישמור.

סעי לשלושה ימים במדבר.
לבד
ללא אינטרנט, ללא רדיו, ללא ספר, ללא אלבום תמונות,
ללא טלפון וללא שום גירוי חיצוני.

שלושה ימים - התבונני.

גם אם לא תראי כלום, הכל יהיה גלוי לפנייך.

תודות

**אני פלוני אלמונית מהדף הקודם (שמתי לב שהצטרפה לכאן עוד פלונית אז בחרתי לי שם)

מה שכן, אני לא חושבת שבין חברים טובים אפשרי מצב בו יש משהו שממש חשוב למישהו אחד (מישהי, במקרה הזה), והשני לא מוכן להתאמץ. והיחס של בעלך לסקס נשמע בדיוק כזה - זה ממש חשוב לך, אבל הוא לא מתאמץ. אז חוץ מה"נעבוד על זה" שלו אם יקרה, לדעתי כדאי לחזור ולהבהיר שזה חשוב לך, וגם לרשום לעצמך את היחס שלו למשהו שחשוב לך.
מזדהה עם כל מילה. זה בדיוק מה שרציתי לכתוב לך..
יש כאן שני צדדים: הצד שלך, שלא היית מסופקת שנים אבל נראה כאילו גם בחרת שלא לשתף את בעלך, לא באמת נפתחת אליו ולא סיפרת לו על הבעיה לעומק (אני בכיוון?). גם עכשיו בזמן המשבר: אמרת לו שהסקס לא מספק אותך בכלליות. השאלה איך הוא ידע מה לשנות אם לא תגידי בפירוט מה עושה לך את זה? למשל, כתבת שבעבר ניסית לשכנע אותו להתחטב והוא לא התאמץ בכיוון. השאלה אם הוא הבין מה עומד מאחורי זה (שאשתו כבר לא נמשכת אליו, שהיא לא מתכוונת לחיות ללא מיניות ושהיא רוצה לתת סיכוי כי היא אוהבת אותו וחושבת שהמשיכה עשויה לחזור אם תתחטבו ביחד? מה חשבת שרק הוא יעבוד קשה?

).
ומהצד השני מהתשובה שלו "טוב נעבוד על זה" נדמה שאו שהוא באמת לא ממש קולט מה קורה וכמה הנושא חשוב לך או מה בדיוק את מצפה ממנו בפועל לעשות, או שאין לו רצון או יכולת להתאמץ. אולי הוא שאנן וחושב שאין סיכוי שבאמת תעזבי? אולי לא בא לו להתאמץ יותר מדי בשביל שהקשר הזה יצליח? אולי הוא חושב שקשר צריך להצליח באופן טבעי בלי להתאמץ? אולי לעשות ספורט זה סבל בשבילו?
אגב סיפרת לו שהתאהבת במישהו? (אני זוכרת שלא סיפרת לו על הרומן עם המאהב וכמה רחוק הגעתם אבל על עצם קיומו סיפרת?) תטלטלי אותו קצת! שיבין שהוא גם צריך להתאמץ אחרת יאבד את אשתו..

_אני לא אומרת שבעלי הוא כמו הידיד הטוב שאת מתה עליו אבל לא מעוניינת בו מבחינה מינית. פשוט ניסיתי להסביר שלפעמים אהבה, הערכה וכבוד לא מספיקות כדי להחזיק מערכת יחסים תקינה. עובדה שאצלנו היה פיצוץ גדול בעקבות החסכים במיניות ובעניין בינינו.
אני אוהבת אותו בצורה עמוקה, אני חושבת שהוא הכי גבר שיש. פשוט משהו במיניות שלנו ומשהו בתחומי העניין בינינו לא עובד טוב (אין שיחות עומק, כבר אין לנו כל כך מה לחדש אחד לשניה אחרי עשור ביחד ויש מצב שאנחנו גם לא רוצים את אותם הדברים מהחיים או לפחות לא באותה צורה). אני לא יודעת אם אפשר לעבוד על זה._
מה כוונתך בתחומי עניין שונים ודברים שונים שאתם רוצים מהחיים? זה עד כדי כך מהותי ומשמעותי?

אני לא יודעת אם חוויתי מספיק כדי לחזור ולתת 100% מעצמי לקשר.
את מתכוונת שלא חווית מספיק מחוץ לקשר? כי הקשר עצמו גם אמור להיות חוויה

אם העובדה שהוא הראשון שלך מכרסמת בך והתחושה היא שאת ממש צריכה לחוות "חוץ" אז בהחלט חשוב שזיהית את הצורך הזה אצלך ושווה גם לדבר על זה עם בעלך (וזה דבר נפרד מבעיית המיניות).

בת'כלס זה נשמע כאילו יש כאן משהו הרבה יותר עמוק ממיניות לא מספקת. נשמע שאין ביניכם תקשורת בכלל. יכול להיות שלא באמת נפתחת אליו ולא דיברת איתו על הדברים החשובים באמת לאורך השנים? אם זה כך אז לא פלא שמשעמם לך איתו. וגם לא פלא שאין מיניות זה פועל יוצא.

_סעי לשלושה ימים במדבר.
לבד
ללא אינטרנט, ללא רדיו, ללא ספר, ללא אלבום תמונות,
ללא טלפון וללא שום גירוי חיצוני._

לפעמים דווקא כל החפירות הן אלה שמבלבלות ומסתירות את האמת. לפעמים מבינים לבד, מתוך האינטואציה, מה צריך לעשות אחרי 3 ימים כאלה של התנתקות (והתנקות) מוחלטת.

נתקלתי בשיר הזה עכשיו, מקדישה לך גם אותו.
והעיקר שהתעוררת לחיים

"מֵת בְּאִטִּיּוּת
מִי שֶׁלֹּא זָז מִמְּקוֹמוֹ
מִי שֶׁלֹּא מִתְעַנְיֵן.
מֵת בְּאִטִּיּוּת
מִי שֶׁפּוֹגֵעַ בִּכְבוֹדוֹ הָעַצְמִי
מִי שֶׁלֹּא נוֹתֵן שֶׁיַּעַזְרוּ לוֹ.
מֵת בְּאִטִּיּוּת
מִי שֶׁהָיָה שָׁבוּי בְּהֵרְגֵּלָיו
וְחוֹזֵר יוֹם יוֹם לְאוֹתָן הַמֻּסְכָּמוֹת.
שֶׁלֹּא מַחֲלִיף מוּתָג
שֶׁלֹּא מֵעֵז לְשַׁנּוֹת גּוֹנֵי לְבוּשׁוֹ
שֶֹּׁלא מְשׂוֹחֵחַ עִם מִי שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר.
מֵת בְּאִטִּיּוּת מִי שֶׁמּוֹנֵעַ מֵעַצְמוֹ תְּשוּקוֹת
וּמְעַרְבּוֹלוֹת.
הָרְגָּשׁוֹת שֶׁהֵם יוֹצְרִים,
דַּוְקָא אֵלֶּה,
מַחְזִירִים נִיצוֹצוֹת לָעֵינַיִם וּמְשִׁיבִים לַחַיִּים
לְבָבוֹת שְׁבוּרִים.
מֵת בְּאִטִּיּוּת,
מִי שֶׁלֹּא מְשַׁנֶּה כִּוּוּן כְּשֶׁהוּא מַרְגִּיש
אֻמְלָל בִּמְקוֹם עֲבוֹדָתוֹ, אוֹ עִם אֲהוּבָתוֹ,
מִי שֶׁלֹּא מְרַעֲנֵן הַיָּדוּעַ וְהַבִּלְתִּי יָדוּעַ
כְּדֵי לְהִתְעַלּוֹת בַּחֲלוֹמוֹתָיו,
מִי שֶׁלֹּא מַרְשֶׁה לְעַצְמוֹ, וְלוּ פַּעַם אַחַת בַּחַיִּים
לְהִתְרַחֵק מֵעֵצוֹת נְבוֹנוֹת.
תִּחְיֶה הַיּוֹם,
סַכֵּן הַיּוֹם
עֲשֵׂה זֹאת עַכְשָׁו.
אַל תִּתֵּן לְעַצְמְךָ לָמוּת בְּאִטִּיּוּת.
אַל תִּמָּנַע מֵהָאֹשֶׁר."
אל......
(פאבלו נרודה)

יש כאן שני צדדים:
יש כאן רק צד אחד.
כל השאר מסך עשן -
הוא לא צד בכלל. זה רק את. אך ורק את.

זה החדשות הטובות.

תודות

ציל צול
כולם באמת אנשים טובים (לפחות שני הגברים בחיי...). אני עדיין מרגישה אחראית לכל הבלאגן וקשה לי לסלוח לעצמי על הבגידה בבעלי ועל הפגיעה בחבר. אני מקווה שאצליח לסלוח לעצמי על זה. כבר שנה שאני מרגישה נורא על מה שעשיתי ועל איך שהתנהלתי.

אישה במסע.
אני לא חושבת שלא חשוב לבעלי לפתור את סוגיית הסקס. אני פשוט לא חושבת שהוא מבין את עומק הבעיה, ואין לי כל כך איך להסביר לו. מה אני יכולה להגיד לו? "הסקס שלנו חלש, לעומת זאת, היה לי סקס מטריף חושים עם מישהו אחר (בזמן שהיינו נשואים) ואני לא יכולה להוציא אותו מהראש שלי?", או אולי "אני לא נמשכת אליך ברמות מטורפות כמו שנמשכתי לגבר אחר"?
אני חושבת שהוא רואה את זה כאילו אני סגורה לסקס, ואם הוא ייתקרב וייזום יותר, אז הכל יסתדר. הוא לא חושב שאני אדם מיני בכלל. הוא חושב שהבעיה היא אצלי, בא-מיניות שלי.

תודות
תודה על כל מה שכתבת. ריגשת אותי וחיזקת אותי מאוד. קראתי את מה שכתבת לי כמה פעמים ואני אשוב ואקרא את זה כדי להתחזק.

חפציבה
סיפרתי לבעלי שיצאתי עם מישהו אחר במשך תקופה לא קצרה, שהיה בינינו קשר מיני ושהיה לי כיף איתו. זה מאוד טלטל אותו ומאז הוא יותר נלחם על הקשר, כל הזמן יוזם בילויים ומנסה מאוד להתקרב מחדש. אני מאוד מעריכה את זה וגם מאוד נחמד לי, אבל הראש שלי עדיין "תקוע" על החבר. מתגעגעת לסערות הרגש איתו (לסערות הטובות, לסקס ולהתרגשות).
לגבי תחומי העניין השונים, התכוונתי בשיחות. אני תמיד מספרת סיפורים, מדברת המון על רעיונות ודברים שראיתי ושמעתי וקראתי ומכניסה המון עניין ותוכן לקשר. בעלי הוא לא הטיפוס הדברן שמספר ומדבר ומעמיק בשיחות. אז אנחנו לא מנהלים שיחות עומק וכשכן, זה בד"כ מגיע ממני. הוא מקשיב נפלא (לעומת החבר) ויש לו אינטיליגנציה רגשית טובה, אבל משהו שם די חסר מהצד שלו, במובן שאני זו שמכניסה את התוכן. אני גם זו שמכניסה את הזעזועים לקשר. אני מייצרת את העניין כי הכל אצלו כל כך שקט, יציב, מאוזן ורגוע. אני מטלטלת את הסירה לפעמים ואני זו שחותרת עם המשוטים בסירה (אם להמשיך לרכוב על המטאפורה הזו). גם מבחינת תחומי עניין, הוא פחות מתחבר לדברים שאני מתחברת אליהם. הוא לא חושב בגדול כמוני. הוא רוצה בית, משפחה, ילדים ועבודה מסודרת. חיים שקטים. לי לפעמים יש כל מיני רעיונות, מיזמים ופנטזיות על להצליח בגדול, לטרוף את החיים וכו' ואני לא מרגישה שבצד השני יש הזדהות או הבנה, אם כבר אז הוא לא לוקח שום דבר מזה ברצינות ודי מתייחס לזה כאל חלומות באספמיה ועל דברים שוליים שצריכים לבוא אחרי משפחה וילדים וחיים שקטים, אם בכלל. וקשה לי עם זה.
עם החבר, אגב, זה ממש לא ככה. שנינו "פנטזיונרים" ואוהבים להעלות רעיונות, לדבר ולתכנן תכניות על לטרוף את החיים ביחד. לפעמים היינו מיישמים ולפעמים זה היה כיף אפילו ברמת הדיבור.

לגבי שאלתך אם נפתחתי בפניו, אז התשובה היא כן. תמיד אמרתי לו את הדברים האלה. גם לפני החתונה, אמרתי לו שאני חוששת שלא חוויתי מספיק כדי לסגור את הבאסטה ולהתמסד. תמיד אמרתי לו שמפריע לי שלא חוויתי כלום מלבדו. התשובה שלו הייתה: "אז מה, הרבה נשים מתחתנות עם החבר הראשון שלהן" (חוץ מאמא שלו, אני לא מכירה מישהי כזאת באופן אישי...)

אני עדיין מרגישה אחראית לכל הבלאגן וקשה לי לסלוח לעצמי על הבגידה בבעלי ועל הפגיעה בחבר

רבי נחמן מברסלב אומר:
"צרִיך הָאָדָם לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ לִמְצא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה מְעַט טוֹב כְּדֵי לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ, וְלָבוֹא לִידֵי שִׂמְחָה כַּנַּ"ל וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁמְּחַפֵּשׂ וּמוֹצֵא בְּעַצְמוֹ עֲדַיִן מְעַט טוֹב, עַל יְדֵי זֶה הוּא יוֹצֵא בֶּאֱמֶת מִכַּף חוֹבָה לְכַף זְכוּת וְיוּכַל לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה."

רק כשאנחנו מבינים שאנחנו אנושיים, רק כשאנחנו מפסיקים להאשים (את עצמנו) ומתחילים לברר (את עצמנו) ולמצוא אילו צרכים שלנו שלא נענו גרמו לנו לחטוא, ואיך נוכל לענות טוב יותר לצרכים של עצמנו כדי שלא ניגרר לחטוא שוב, זאת בעצם תחילתה של התשובה והכפרה.

אגב נראה שמכל הבלאגן הזה יצא משהו טוב גם לחיי הנישואין שלך וליחסים שלך עם בעלך:
סיפרתי לבעלי שיצאתי עם מישהו אחר במשך תקופה לא קצרה, שהיה בינינו קשר מיני ושהיה לי כיף איתו. זה מאוד טלטל אותו ומאז הוא יותר נלחם על הקשר.

עוד כמה משפטים שלך שתפסו לי את העין:

אני חושבת שהוא רואה את זה כאילו אני סגורה לסקס, ואם הוא ייתקרב וייזום יותר, אז הכל יסתדר. הוא לא חושב שאני אדם מיני בכלל. הוא חושב שהבעיה היא אצלי, בא-מיניות שלי.

אני לא מרגישה שבצד השני יש הזדהות או הבנה, אם כבר אז הוא לא לוקח שום דבר מזה ברצינות ודי מתייחס לזה כאל חלומות באספמיה_..._וקשה לי עם זה.

התשובה שלו הייתה: "אז מה.."

_אני לא חושבת שלא חשוב לבעלי לפתור את סוגיית הסקס. אני פשוט לא חושבת שהוא מבין את עומק הבעיה, ואין לי כל כך איך להסביר לו. מה אני יכולה להגיד לו? "הסקס שלנו חלש, לעומת זאת, היה לי סקס מטריף חושים עם מישהו אחר (בזמן שהיינו נשואים) ואני לא יכולה להוציא אותו מהראש שלי?", או אולי "אני לא נמשכת אליך ברמות מטורפות כמו שנמשכתי לגבר אחר"?
אני חושבת שהוא רואה את זה כאילו אני סגורה לסקס, ואם הוא ייתקרב וייזום יותר, אז הכל יסתדר. הוא לא חושב שאני אדם מיני בכלל. הוא חושב שהבעיה היא אצלי, בא-מיניות שלי._

כן. את יכולה להגיד לו את זה (במיוחד אם כבר סיפרת לו על הבגידה שלך!) ולהגיד לו גם שאת מינית מאוד, שההאשמה שלו לא ראויה, ושאם את מינית עם אחרים ולא איתו זה מעיד משהו על הקשר ביניכם ולא משהו טוב.
את גם יכולה להגיד לו שזה חשוב לך מאוד. ולעשות את זה. התנהגות היא תקשורת. לקבוע עיתים לסקס, באופן קבוע, להתעקש שזה חשוב יותר מדברים אחרים.
את יכולה להגיד לו שהחלטת להתגרש אם הסקס לא ישתפר.

יש המון אפשרויות שפתוחות בפנייך. יש לך המון דרכים רבות ושונות להסביר לו. ואם הוא יסרב לשמוע (ולדעתי, הוא כבר ברמה כלשהי מסרב לשמוע ומכחיש אקטיבית. אחרת איך את, אישה א מינית שכמוך, בוגדת בו מינית?) אז זו ההחלטה שלו והבחירה שלו. ולדעתי, לפני שתתגרשי ממנו, כדאי להגיד לו גם את זה. אולי זה יועיל לבאה בתור.

בכלל, מרגע שהחלטת שאם X את מתגרשת, את יכולה נניח אחרי שלושה חודשים בהם את לא אומרת לו דברים דרסטיים ופוגעים ומנסה רק להתעקש על סקס שלוש פעמים בשבוע, ואחרי שהחלטת להתגרש - הכל! ממש הכל! כולל להגיד מה שכתבת לי, מילה במילה. את כל מה שכתבת בדף הזה. ולמען האמת, את יכולה לעשות את זה עכשיו. מה מפריע לך?

אישה במסע יקרה, אני לא בטוחה שהבנתי את כוונתך בחלק האחרון של דברייך... הואילי להסביר?

אני עדיין מרגישה אחראית לכל הבלאגן וקשה לי לסלוח לעצמי על הבגידה בבעלי ועל הפגיעה בחבר. אני מקווה שאצליח לסלוח לעצמי על זה. כבר שנה שאני מרגישה נורא על מה שעשיתי ועל איך שהתנהלתי.
אני חושבת שאולי אפשר ללמוד מזה משהו. שלא מועיל לא לסלוח לעצמך. שזה גורם עוד נזק.
סליחה היא עניין של החלטה ואף אחד הרי לא יכול לסלוח לך חוץ מאשר את עצמך.
מה את יכולה לעשות כדי לקבל את ההחלטה הזו? אולי זה שהיא לא מתקבלת תוקע אותך במקום כבר שנה?
ניסיוני בחיים לימד אותי שייסורי מצפון ורגשות אשמה הם מצב תודעתי ורגשי תקוע ולא מועיל.
את יכולה להתחיל לשוחח עם החלק הזה בתוכך?

אני לא רואה סיבה לפגוע בו. איזה בעל רוצה לשמוע מאשתו שהיא בגדה בו ושהמאהב היה מדהים במיטה ושהוא (הבעל) לא ממש?
אני לא חושבת שכנות היא ערך עליון אם היא יכולה לרסק לאדם את הלב ואת הביטחון העצמי. בסה"כ הוא גבר נפלא שתמיד היה טוב אלי ופגעתי בו מספיק.

אתם צודקים לגבי החלק של לסלוח לעצמי. אני חייבת לעשות את זה. אני פשוט המומה שהגעתי למקום כזה. אני לא מבינה איך נכנסתי לסחרור הזה ואיך נשאבתי לשקרים, בגידות וחיים כפולים. אני כ"כ יציבה והחלטית בד"כ. בשנה האחרונה כל מה שחשבתי על עצמי עמד בסימן שאלה.

אני חושבת שהסןגיה האמיתית היא סוגיית ההורות. בעלי מאוד רוצה ילד. אני חייבת להבין עם עצמי אם אני יכולה לתת לו כת זה בקרוב או לא. אם לא, אני צריכה לשחרר אותו. אני חושבת שהוא יהיה האבא הכי טוב בעולם והפרטנר המושלם להקים איתו משפחה. לא יודעת אם הוא יהיה המאהב המושלם אבל בחיים לא כל דבר מושלם. השאלה האם משהו כזה יכול לקרות לי איתו שוב... אני לא מסוגלת לעמוד בסיטואציה כזו שוב, בטח לא עם ילדים.

בשנה האחרונה כל מה שחשבתי על עצמי עמד בסימן שאלה.
אז אנחנו שתיים

גם לי זה קרה לאחרונה אם כי בכיוון אחר לגמרי. לא מזהה את עצמי בעצמי היום.

אתם צודקים לגבי החלק של לסלוח לעצמי. אני חייבת לעשות את זה.
הפוך. את ממש לא חייבת.
כל עוד תהיי במצב תודעתי של חובה - הדבר שאת רוצה יתרחק ממך עוד ועוד.
חפשי בתוכך את החלק הרך. את החלק שסולח לך כי הוא מבין שכל הדרכים האחרות מזיקות לך.
שרק אהבה עצמית וחמלה כלפי הטעויות שלך (שמא היו אלה טעויות? אפשר לדבר גם על זה) יכולות להזיז אותך קדימה.
החובה היא ממשפחה אחרת לגמרי.

אני לא מבינה איך נכנסתי לסחרור הזה
אני לא בטוחה שזה משנה. זה קרה.
העמדה שלי בדברים כאלה היא שיש מצב שהיה לך צורך עז לא מסופק. ובחרת ללכת ולספק אותו.
כן, זה גרם פגיעה לאחרים וזה ממש מצער. אבל הצורך שלך בער ועכשיו את לוקחת אחריות על כל זה ועושה כמיטב יכולתך.

בשנה האחרונה כל מה שחשבתי על עצמי עמד בסימן שאלה.
אני מציעה שזה תהליך חיובי, גם אם כואב מאוד ומכאיב לאחרים.
לאפשר לכל החלקים בתוכך לקבל ביטוי, גם כאלה שבכלל לא רצית לדעת מקיומם.
אולי גילית שאת פשוט... אנושית.

אם לא, אני צריכה לשחרר אותו
את לא יכולה לשחרר איש. אפילו את עצמך את לא יכולה לשחרר מאחר שאת כבר משוחררת בכל מקרה.
את יכולה לעבוד דרך החופש המלא שיש לך, לקבל את ההחלטות הכי טובות, ולקוות שאחרים יקבלו על הבסיס הזה החלטות מעולות משלהם.
את לא חייבת תשובות לאף אחד, בטח אם את לא יודעת אותן.
אני כן חושבת שכדאי לך להתחייב לאמת שלך. אם את לא יודעת - תגידי לא יודעת.
אם את לא יודעת אבל מאוד רוצה ומבולבלת - תגידי בדיוק את זה.
האיש שלצדך יחליט בעצמו למה הוא מסכים לחכות וכמה זמן. זו לא החלטה שלך ואת לא צריכה להזדרז עם החלטות הרות גורל כמו הקמת משפחה רק בשביל מה שאת תופשת כרגע כהגינות.

השאלה האם משהו כזה יכול לקרות לי איתו שוב...
לא כדאי לך לשאול שאלות שאין עליהן תשובה ולתלות עליהן את קבלת ההחלטות שלך. זו דעתי האישית.