ייסורי בגידה חלק ראשון

[פלונינית*]

אולי זה נראה פשטני מדי אבל ממי שמפגין התנהגות כמו שבוב מפגין כלפי משפחתו, אין שום סיבה שבעולם לצפות להתנהגות שונה בהקשר אחר.
כמו שנאמר: לא יהפוך כושי עורו...
בוב נאמן מאד. אבל רק לעצמו.

[בובה*]

כנראה שזה הזמן לפסק זמן. הלידה מתקרבת ואני מקווה לנוח קצת, לחשוב, אולי לתרגל נשימות עמוקות ולחפש כיוון. בלי החלטות דרמטיות, עם הילוך יותר נמוך. הלידה תקרה בערך בעוד חודש, ועכשיו אני מקווה להתכנס פנימה, לחשוב יותר - על הלידה, על העובר ועל עצמי. מקווה שמסביב יהיה שקט ואפשרות לחשוב.
בוב עמוס בענייניו הוא, ולא פנוי למחשבות עלינו. אני אחכה ואראה כיצד ומתי הוא יתקדם, מבלי ללחוץ עכשיו. קצת מנוחה גם בחזית הזו לא תזיק.
בעלי, המסור והנאמן תמיד, מוכן לנוח, לא ללחוץ על יחסי מין כרגע ולאפשר לי את החודש הזה ללא לחץ בכיוון הזה. אולי אחרי הלידה אוכל לפתח תשוקה כלפיו.

צפריר, לקחתי את הצעתך. ואחזור לספר בהמשך מה קרה, אבל זה ייקח עוד זמן. תודה לכולכם על הכל בינתיים. ועוד אשמח לשתף ולחלוק בהמשך.

[ליזה_ליזה*]

בובה, אני מאחלת לך לידה נפלאה, הורוּת נפלאה לתינוק שיבוא, וזוגיות נפלאה עם מי שתבחרי בו.
ועוד אשמח לשתף ולחלוק בהמשך. אני אשמח לקרוא @}

[Pלונית_אחרת*]

בובה, שיהיה לך רק טוב ובהצלחה בכל, הלוואי שתשיגי את השקט שאת מבקשת.

[שלמאי_הסנדלר*]

סוף טוב?
הכל טוב?
בספק. אם אמת הוא כל זה, כל הכבוד על האומץ שלך, בובה. חשבי מהבטן, וסעי דימה!
לידה קלה שתהיה לך, ומזל טוב מראש.

[ההולכת_בדרכים*]

גם אני מאחלת לך שתמצאי שקט,שתמצאי בתוכך את הסבלנות להביט פנימה ולהסכים להכיל את מה שיש,את כל מי שאת
היום,בלי שיפוטיות ואשמה,עם חמלה וטיפה יותר רכות.
גם אם תהיה תקופה בה לא תכתבי כאן דבר,את כבר יודעת שיש לך פה עם מי לדבר,במידה ותצטרכי משהו.

[יונת_שרון*]

שלום בובה. מה שלומך?

[בובה*]

היי שלום...

עברתי לשוטט בחלקים אחרים של האתר, התמכרתי ל"מה חדש" והופתעתי למצוא את הדף שלי פתאום עולה מן האוב... הרבה זמן לא ביקרתי פה... עכשיו אני קוראת לי בשמחה על חיתולים רב פעמיים, מנשא ארוך ועוד דיונים פילוסופיים מעמיקים הקשורים לגידול ילדים, לידות, והחיים אחרי. עוד לא עם האומץ להשתתף, בטח לא בכינוי הזה, אבל מאוד נהנית לקרוא (במיוחד שבעבודה כבר לגמרי לגמרי נמאס).
אני רואה אותך בכל מיני דפים, דווקא בזה השתתפת מעט יחסית. מפתיע שאת שואלת לשלומי, אבל תודה, בכל אופן.
אז מה שלומי?
חשבתי לחזור לעדכן רק אחרי הלידה, כשאולי משהו מעניין יקרה. בינתיים הספקתי לקרוא את "אשת איש" ולגלות מאפיינים דומים (ולהבין למה האשימו אותי שאני מעתיקה את הסיפור משם, למרות שלנו יש מאפיינים שונים בהרבה פרמטרים - נכון שאיציק מהסיפור הוא מלאך בדיוק כמו בעלי, ושעופר מהסיפור הוא פורע חוק כמו בוב, אבל אח"כ מתחילים הבדלים גדולים). קראתי פעם אחת את "לבסוף מוצאים אהבה" ואני רוצה לקרוא שוב. התלבטתי עם עצמי המון - איפה הכעס שלי על בעלי, במה הוא דומה לבעיות הבלתי פתורות שיש לי עם משפחתי, ומה אני יכולה לומר לו כדי לגרום לכעס הזה להעלם. זה לא כל כך פשוט אצלנו. בשיחה עם הפסיכולוגית, שהכירה את הספר והגישה, היא הציעה את האינטימיות, או העדרה בתור התכונה המכאיבה מהבית שהצלחתי לשחזר עם בעלי. חוסר באינטימיות בבית, בית מנוכר שבו כל ילד גדל בצורה מאוד עצמאית, עם הורים עובדים ועסוקים בעצמם, הפך אמנם לבעל רגיש וקשוב, אבל כזה שלא מספק אינטימיות עמוקה באמת.
אבל - עוד נדרשת קריאה חוזרת. והרבה בירור עצמי. אני עדיין לא רואה את הכעס, וגם לא את מה שאני יכולה לומר כדי לשכך אותו.
ומה עם בוב? זה בטח מסקרן...
עברנו כל מיני שלבים, כעסתי מאוד, הרגשתי אותו בורח ורציתי לשמוע את זה במפורש, ולא במעשים לא ברורים, דיברנו הרבה, שנינו פוחדים לוותר וגם יודעים שעכשיו אין בכלל מה לעשות. כלומר, עדיין לא ויתרנו. עוד יש חלום שאולי יום אחד. אחרי הלידה, אחרי עוד תקופה שאין איש יודע לומר כמה ארוכה היא תהיה. עדיין יש חלום לחיות יחד. זה חלום בעייתי, לשנינו יש מגבלות ויהיו עוד הרבה. מה בינתיים? נפגשים, אבל אחרת. בראש אחר, עם תובנות שונות. יש עדיין אינטימיות בינינו, אבל כל אחד מוצא את דרכו לחיות גם מעבר. המקום של הרומן הוא חלקי יותר. ויש מקום גם לזוגיות בבית. אני יודעת להעריך את החיים בבית ואת החברות. עדיין קשה לי מאוד עם האינטימיות בבית.
זה לא יוכל להמשיך ככה הרבה זמן. אחרי הלידה, נצטרך מתישהו לשאול את השאלות הקשות שוב, ולהחליט. אבל יש בי יותר סבלנות עכשיו, ונכונות לקבל את העובדה שיש כמה תסריטים. בחלקם - אשאר עם בעלי, ואשכנע את עצמי שזה מצוין. נתרגל תרגילי "הקשבה מודעת" ונלמד לאהוב אחרת. בתסריט אחר - עדיין יש אפשרות להבין, שאחרי האירוע המדהים שנקרא "לידה" וילד חדש - עדיין לא בהכרח צומחת אהבה שלמה, ויש מקום לנסות פרק חדש בחיים. אבל זה עוד רחוק מאוד ממני.
והלידה? ממש אוטוטו. חודש תשיעי, כבד, מעייף, למרות שאומרים לי שאני נראית פורחת, אני מרגישה מבוהלת למדי, מחכה מאוד להיות אחרי וממש מתקשה להאמין שיהיה לי ילד בידיים אחרי כל כך הרבה זמן. שיבוא כבר...

[ההולכת_בדרכים*]

וואו,בובה ! נחמד לשמוע אותך.מאחלת לך לידה קלה ומעצימה. @}

[יונת_שרון*]

תודה על העדכון. גם אני מאחלת לך לידה מעצימה ואמהות אינטימית.

[ליזה_ליזה*]

גם אני מצטרפת לאיחולים ושולחת פרח @}

[Pלונית_אחרת*]

מצטרפת לאיחולים

[אורית_אוקו_ערוסי*]

גמני.

[חגית_נובק*]

בובה יקרה,
שתהיה לך לידה נפלאה. לידה היא תמיד הזדמנות גדולה גם ללדת את עצמנו מחדש... קחי את ההזדמנות הזאת. מאחלת לך רק טוב. ILI

[חגית_נובק*]

בובה יקרה,
שתהיה לך לידה נפלאה. לידה היא תמיד הזדמנות גדולה גם ללדת את עצמנו מחדש... קחי את ההזדמנות הזאת. מאחלת לך רק טוב.

[בוגדנית_לשעבר*]

לי גם היה סיפור דומה, אבל לפני ההריון הראשון והיחידי עד כה שלי.
אחרי קשיים רבים התגברתי על ה"בוב" שלי , הייתי בטיפול אצל פסיכולוגית מדהימה
ויצאתי ממנה מחוזקת ,כך שהבגידה, שבעבר היתה עבורי כתם רציני שפגע בתדמית שלי בעיני עצמי,
הפכה לחוויה שלמעשה יצרה לפחות שני אנשים "גדולים" יותר- אני, בעלי ואולי אפילו הבוב, שכרגע אני לא ממש מתענינת בו, רק לפעמים יש לי צביטת התגעגעות...
בעקבות הטיפול הלכתי לטיפול זוגי עם בעלי, כשבעבר בחיים לא חשבתי שדבר כזה יכול אפילו לקרות...
אין ספק שהסקס זה אחד הדברים שכנראה לא יגיעו לאותה רמה עם המאהב ולו רק בגלל שהוא בדיוק מספק לך את הצדדים שחסרים בזוגיות הקבועה שלך.
אני חושבת שיש הרבה סיבות שיכולות להוביל לבגידה ולאו דוקא הסיבות ה"קלאסייות " שתמיד דשים בהם.זה משקף מצב נפשי והזוגיות החדשה כאילו מטפחת צדדים שלא זכו לביטוי בזוגיות הקבועה ואולי הם צדדים באישיות שלך שהיו חייבים לפרוץ החוצה איכשהו, אז אל תצטערי. מנסיוני כדאי לחשוף את העובדות לכמה שפחות אנשים ובטח שלא לבעל.
מאחלת בהצלחה בלידה בגידול הילד ובכלל...

[מישהי_במצב_שלך*]

בובה , אני במצב שלך ומבינה בדיוק מה את עוברת. אני נשואה עם 3 ילדים כבר 15 שנה ומנהלת רומן סוער במשך שנה עם גבר נשוי עם ילדים. אני
מטורפת עליו אוהבת אותו אהבה עזה הוא אהבת חיי, פשוט לא יכולה להפסיק את הקשר הזה. ניסיתי כמה פעמים כי יסורי המצפון והפחד שלא יתגלה שום דבר
פשוט קורע אותי. אני ממש במילכוד, החבר שלי הבטיח לי שאם ניתפס אז הוא יעזוב את המשפחה שלו ויתמוך בי, אבל מה עם כל הסבל וההרס שנגרום בדרך
זה מצד אחד ומצד שני לא מסוגלת להפסיק את הרומן הזה אני נורא מאוהבת ולא יכולה בלי הקשר הזה.....אני ממש במילכוד!!!!

[יונת_שרון*]

בובה, בטח כבר ילדת! מה שלומך? איך התינוק?

[בובה*]

מדהים. לא נכנסתי לדף הזה מאז הלידה, ופתאום היום נכנסתי ויש כאן הודעה מהיום... חוש שישי?

כמה עבר עלי מאז הלידה. לא היה לי כוח אפילו לכתוב ולעדכן תוך כדי, והאמת גם לא הרבה זמן, ואם להיות ממש כנה? גם לא היה לי כוח לשמוע את התגובות שיגיעו.

יש לי ילד קטן עכשיו תלוי לי על הציצי, יונק בשמחה. הכל איתו נפלא וטוב. המון אושר שאי אפשר לתאר במילים בכלל. קשה מאוד גם. כמו טירונות, אבל מרצון. לילות בלי הרבה שינה, אבל פרצוף מתוק שמחייך אלי מפצה על הכל, ומספר לי מה בעצם איבדתי בהריון הקודם ולא יכולתי לשער בכלל.

וחוץ מזה? בלאגאן.

מסתבר שחמישה ימים לפני הלידה, שכחתי בטעות את המייל שלי פתוח, ובעלי גילה את דבר הבגידה. בהיותו אדם מיוחד ומפתיע, הוא לא סיפר לי על כך דבר, קרא את כל ההתכתבויות בינינו (גם את ייסורי בגידה) ושתק. אני גיליתי שהוא יודע רק שבוע אחרי הלידה, כשהבחנתי בכך שהמיילים שלי ושל בוב נשלחו לכתובת המייל של בעלי. מייד הלכתי לברר איתו את העניין ואז הכל נפתח. הוא התכוון לספר לי ולהתעמת כמה ימים מאוחר יותר ובינתיים - הכין את הקרקע - התייעץ עם פסיכולוגית, הקליט שיחות, נועץ בעורך דין וכו'.

עברו עלינו ימים קשים. בהתחלה עוד שמרתי על קשר מסוים עם בוב. לכאורה הייתה התלבטות "מה עושים?" אבל עם ילד בן שבוע בידיים, לאף אחד מאיתנו לא היה אומץ לעזוב את הבית. בעלי רצה שאשאר, ונשארתי. זה לקח עוד שבוע, ופעמיים שבהן בעלי זיהה שנפגשנו או שוחחנו, עד שהסכמתי לנתק לחלוטין את הקשר עם בוב. נפרדנו.

בבית, אנחנו עסוקים בעיקר בילד. בעלי כמה לשמוע ממני מילות אהבה בתמורה לאלו שלו, ואני מבקשת זמן. לא יכולה עדיין. התחלנו ללכת לטיפול זוגי. שנשמע מבטיח מאוד (ויקר נורא) ואני מקווה שזה יעזור לגלות האם יש בי אהבה, כעסים ורצון לחיות יחד, להתמודד עם התחושות, ולגלות איך אפשר להמשיך.

בוב משקם את היחסים בביתו, מבלי שאשתו יודעת על הבגידה. בימים האחרונים עלה בי כעס על כך שבסופו של דבר, רק אני שילמתי את מחיר הבגידה, ובוב יצא פטור, אבל אני מניחה שגם זה יעבור לי. ובסך הכל, זה לא שאני רוצה שהוא יסבול או שהיא תדע.

ובעצם עברתי חוויה. ארוכה, שונה, מטלטלת. הזוגיות שלי השתנתה לתמיד, ולא רק לרעה. ימים יגידו מה יהיה. בינתיים - אנחנו יחד.

[ש_מים_וארץ*]

וואו, באמת מדהים,
נראה שמכל הבחינות ההכוונה הפנימית שלך מכווּנת ומכוונת אותך יפה.
<תינוק מבורך>
מזל-טוב @}

חמישה ימים לפני הלידה, שכחתי בטעות...._ גם - _מדהים

מכאן זה נראה כאילו הקשה מכל כבר מאחורייך.
<אולי זה לא ככה>
קראתי את ההודעה שלך בקול רם (גם לבעלי) ושנינו הבענו פליאה על סגולות הסובלנות וכושר הספיגה של בעלך.
איזו מתנה אתם אחד לשניה!
מאחלת לשניכם את כל הכוח הנדרש להמשך הבניה.
וברכות חמות לתינוק, שמי יודע עוד איזה מתנות הוא הביא איתו למענכם.

בריאות ושימחה לכולכם
@}

[לוונדר_סגול*]

התייעץ עם פסיכולוגית, הקליט שיחות, נועץ בעורך דין וכו'.
רב מימדי הבעל שלך...
גם שומר על הקיים, גם מרגל, גם נערך לפרידה...
וגם אומר לך מילות אהבה.
מה שבטוח זה שעכשיו הכל גלוי, שום דבר לא מובן מאליו, וזה נשמע כמו *חיים".
גם אם זה קשה יותר, זה בטח מעניין יותר, משוחרר, מקום לצמיחה והתפתחות.
תשמרו על הגחלת, בהצלחה.

[ליזה_ליזה*]

ובעצם עברתי חוויה. ארוכה, שונה, מטלטלת. הזוגיות שלי השתנתה לתמיד, ולא רק לרעה. ימים יגידו מה יהיה. בינתיים - אנחנו יחד. @}
מזל טוב !!!
מקווה שתמשיכי לכתוב.

[יונת_שרון*]

מזל טוב!

[אורית_אוקו_ערוסי*]

ואוו.
אני עכבתי מההחלה וגם תהיתי מה קורה.
המון מזל טוב על תינוקך החד ועל כל המתנות שהוא מביא איתו.
מה שבטוח זה שעכשיו הכל גלוי, שום דבר לא מובן מאליו, וזה נשמע כמו *חיים".
בהצלחה!! @}

[פלוננית2*]

שלום בובה, זו אני מלמעלה שכתבתי לך אז. אז הייתיעוד עם החבר, קשר עצוב, מדכא, מתוח. נגעו לליבי דברים שכתבת, הרגשתי יחד איתך את הכמיהה לתושקה אמיתית ולאהבה. כששמתי לב שגם לנו היו שתיקות ארוכות במכונית והכובד הכביד עליי יותר מדי, עד שפזלתי לצדדים... נפרדתי ממנו לפני כשלושה חודשים. איזה כיף לי היום!
אני שמחה עבורך שאת עם בעלך. נראה שגם את מרוצה מכך. רציתי לומר לך תודה על שהמילים שלך עזרו לי להחליט. הדפים האלו של באופן באמת עוזרים לאנשים. שיהיה רק טוב עם הילד לשלך, עם בעלך, בבית שלך, נינוחה ובטוחה.
באהבה.

[ההולכת_בדרכים*]

הי בובה! מזל טוב!!!
אין לי הרבה מה להוסיף על הברכות שנכתבו,רק שמחה כל כך לשמוע על האושר שאת חווה עם התינוק...
הסיפור שלך באמת לא מפסיק להדהים ולהפתיע,זה כבר נשמע ממש קוסמי...
אז שיהיה בהצלחה בפאזה החדשה של חייך.באהבה-ההולכת.

[עובר_אורח*]

לבובה

כולי מלא התרגשות לשמוע את הסיפרו שלך (שעתיים שלמות וקראתי רק את המצית של הדף)
בלב ולב אני מבקש לאחל לך המון אושר בהמשך חייך ולא משנה מה תעשי בהם.
נראה שהחויה הזאת שלך ביגרה אותך (גם הלידה וגם הבגידה) האם זה כך ?
כנראה שככה הם החיים כל הזמן מלאים הפתעות לטוב ולרע
החיים הם במה וכולנו שחקנים

[ב_דרך*]

מזל-טוב להולדת הבובון

[מיכל_דנקנר*]

התחלנו ללכת לטיפול זוגי. שנשמע מבטיח מאוד (ויקר נורא) ואני מקווה שזה יעזור לגלות האם יש בי אהבה, כעסים ורצון לחיות יחד, להתמודד עם התחושות, ולגלות איך אפשר להמשיך.
הכנסי לדף יעוץ זוגי פילוסופי
גם אנחנו היינו בהתחלה בטיפול זוגי מאד מאד יקר.
הטיפול שבדף הזה הרבה יותר מוצלח והרבה יותר קצר. שם באמת מוצאים אהבה.
את יכולה לכתוב תסריט לסרט
איזה סיפור מדהים
המון המון מזל טוב
אולי יום אחד נכיר אותך באיזה מפגש... ואולי לעולם לא נדע

[בובה*]

בוב עוד בסביבה. בקרוב לא נראה אחד את השני יותר, אבל בינתיים עוד נפגשים, אין לנו הרבה ברירה. בוב דווקא נהנה להיפגש. הוא היה רוצה בי כחברה טובה, מישהי לדבר איתה פעם בכמה חודשים על כוס קפה, מיילים פה ושם וכאלה. לי זה מכאיב מדי. לא רוצה לראות אותו ולקבל תזכורות על זה שבמקום להיות סיפור אהבה אחר, הפכנו לעוד רומן בין שני אנשים נשואים. אבל אין לי את האומץ לומר לו "תעוף לי מהחיים. לתמיד" ונורא בא לי לשמוע גם בעתיד מה קורה איתו, איך החיים (והאם תהיה עוד אחת אחריי...).

למיכל דנקנר:
נכנסתי לדף. אם הבנתי נכון, מדובר על חזרה לחלוקת תפקידים מסורתית. איכשהו, גם לפני הכל, מעולם לא היינו זוג מסורתי. הנה, אפילו הבגידה היא מצידי ולא מצידו. והוא השלים עם הבגידה והצליח להתגבר ולהישאר. הוא האבא המושלם ואני האמא המבולבלת. לא חושבת שאני מנהלת את הבית. התחושה היא יותר שאני עכשיו תקופה מסוימת יותר בבית ובקרוב אחזור להיות עסוקה כהרגלי. למרות שהכל השתנה, וכשאהיה עסוקה תמיד אחשוב גם על הגוזל שבבית.
אם תכירו אותי באיזה מפגש? חלילה וחס. בטח לא בכינוי "בובה". חשפתי כאן כל כך הרבה פרטים מביכים... מצטערת, לא יקרה...

לעובר אורח:
אם החוויה ביגרה אותי? לא יודעת. אני לא מרגישה בוגרת יותר כי עשיתי "וי" על רומן אסור. אין ספק שמערכת היחסים עכשיו גלויה יותר. ואנחנו מדברים על דברים שלא עלו קודם לכן. אבל איכשהו התגובות כאן תמיד יותר נלהבות מהמציאות. עדיין יש דברים שקשה לדבר עליהם, עדיין יש מחשבות על בוב והאלטרנטיבות. מדברים גם על גירושים (מי ייקח את החתול וכאלה...) ולא לגמרי ברור איפה אנחנו עומדים. וחוסר היציבות דווקא גורם לי להרגיש הרבה פחות בוגרת מאי פעם. בעלי מחייך לעומתי הרבה פעמים וגורם לי להרגיש שובבה או ממזרה במה שעשיתי. אמא שלו נהנית לומר שיש לי עיניים עגולות ותמימות כל כך, והוא מאוד נהנה לאחרונה לשמוע את זה ולחייך לעצמו ולי. תמימה עלק...

לש מים וארץ:
הקשה מכל מאחורי? לא יודעת עוד. במיטה עוד לא קל. בעלי מרגיש את בוב עומד מעליו ומחלק לו ציונים, וזה ממש לא עוזר ליכולת שלנו לחזור אחד אל השני (וגם הגוזל לא עוזר בזה...) אנחנו הולכים לטיפול, וכל מיני דברים עולים במסגרת הזו. אני לא יודעת לאן אנחנו עוד נגיע בשיחות הללו. כל מיני אפשרויות עולות. אני מפחדת לגלות יום אחד שנשארתי כי פחדתי ללכת, ולכעוס על עצמי נורא שלא העזתי לנהל את חיי.

[עוד_טיפה_לים_התגובות*]

עד כמה שזה יכול להועיל לאחרים - כל אחד/אחת חושב שהוא מיוחד -
ולבסוף - גם הוא נופל לתוך אחת התבניות המוכרות והידועות (מישהוא היזכיר את ורדה רזיאל ז'קונט ?)

[ש_מים_וארץ*]

עכשיו את באמת נשמעת עוד מבולבלת ו...עצובה...
חבל שאני לא יכולה לעשות משהו בשביל להקל או לשמח....

בטח גם בעלך ממשיך לקרא פה אחרי שמצא את הדף הזה,
יש מצב שהוא עוד יכתוב פה משהו פעם?

[בובה*]

אם הוא יכתוב פה פעם? אולי. כן, הוא קרא, ובטח עדיין קורא. סיפרתי לו שכתבתי, ומן הסתם אני לוקחת בחשבון את זה שגם הוא יקרא את הכתוב. אם הוא יכתוב פה פעם? אולי. יהיה מעניין אם כן, אבל זו בחירה שלו.

אני נמצאת עכשיו בתהליך של ניסיון לברר מהן התחושות שלי כלפיו. כחלק מהטיפול הזוגי וגם בלי קשר. בהתחלה היה לי ברור שאני כבר לא אוהבת אותו. ולא ידעתי אם במצב כזה אפשר בכלל להישאר נשואים. כשחשבתי על זה יותר, וגם דיברנו, היה לי ברור שמבוב אני מסונוורת לחלוטין ועדיין בשלב ההתאהבות. ואולי זה מקשה עלי לראות מה אני מרגישה כלפי בעלי. האם כך מרגישה אהבה ותיקה? חיפשתי את הניצוצות וההתלהבות שאפיינו את הקשר עם בוב ולא מצאתי. אולי אי שם ממש בהתחלה, אבל מהר מאוד, אולי מהר מדי, הם נעלמו ונוצרה שגרה לא מבורכת. יש בינינו כבוד הדדי, יש חברות ואנחנו שמחים להיות יחד. אבל אם להיות כנה (והכנות שלי מכאיבה לו נורא ואני עצובה על כך, אבל חשוב לי להיות כנה, לפחות עכשיו) - אין בי התרגשות רבה כשאנחנו נפגשים, אני שמחה גם להיות לבד מדי פעם. אם הוא נוסע לחו"ל אני מוצאת בזה הזדמנות לפגוש חברות ולצאת בערב, והכי גרוע - אני לא נהנית מהמין בינינו. ולא היה לי אומץ לספר לו את זה עד עכשיו. פתחתי את זה בעקבות גילוי הבגידה, ואנחנו מטפלים בזה. ועם כל המידע המבלבל הזה, אני מנסה להבין האם כבתה בי האהבה - ועלי לעזוב, גם אם לא לטובת בוב, או שמא, אני פשוט קצת תמימה ומבולבלת ולא יודעת שכך נראית אהבה בשלה וותיקה ועלי לאחוז בה (ובבעלי) חזק חזק. ומכיוון שיש פה רבים ומנוסים שקוראים ומנסים לענות, חשבתי שזה יהיה רעיון טוב לכתוב על זה פה ולחשוב יחד.

[עובר_אורח*]

חיבוק גדול לך בובה
מרגישים כמה עצבות יש בך כעת
תחזיקי מעמד
הזמן הוא הרפא הטוב ביותר
אבל את צריכה להחליט האם את מקריבה עצמך למען הבית עם כל הטוב והרע
או שאת הולכת לחפש משהוא אחר ( משהוא אחר ולא בוב כי הוא כבר החליט שהוא נשאר בבית)
ושוב המון חיבוק לך

[עוד_טיפה_לים_התגובות*]

בובה - אף אחד לא יכול להחליט בשבילך.
ממילא תעשי רק את מה שאת שלמה איתו.
תתבונני פנימה.
תנשמי עמוק.
קחי בחשבון את העלויות (האמיתיות - אם יש משהוא אחד שעליו אני חושב שיש קונצנזוס של כולם כאן - אז זה שבוב לא שלך. קשה לך לקבל את זה. אבל אם את רוצה להקשיב ל"קול הפורום" ולקחת רק דבר אחד - אני חוזר שוב - בוב לא שלך ולא יהיה שלך. לא משנה למה. לא חשוב מי צודק ומי טועה.)
לכי ליעוץ זוגי.
תקשיבי.תקשיבי. לעצמך, לבעלך, ליועצים,לחברי הפורום. אל תצטדקי. את לא במשפט. פשוט תקשיבי.
אחרי כל זה - ההחלטה שאת מרגישה נכון איתה. ההחלטה ששעליה תצטערי פחות. היא ההחלטה הנכונה.
לכי עליה בכל האומץ.
יהיה טוב !

[אני_חושבת*]

מסכימה עם עוד טיפה. היום בפעם הראשונה קראתי הכל. לא יכולתי להפסיק. את מעוררת המון אמפטיה ורצון לראות ולהיות שותף/ה קטן/ה בתהליך.
מחזקת את ידייך ומקווה שהתשוקה תגיע - האם את מצליחה לתת לה מקום? האם לא נסחפתם לתפקיד המדריכה והילד או המכוונת והמבצע? היזהרי מהתפקידים הללו.
לא שאני מומחית גדולה אבל לדעתי יש צורך גם בטפיחה על השכם והגברת האגו שלו במיטה, לא בזיופים גדולים אבל כן חיזוקים על דברים גם אם הם רק בכיוון הנכון.
שמחה שיש לך אושר עם הילד ויודעת שהכאב מבוב יתפוג אט אט
אני חושבת שהוא משלם גם כן מחיר על הבגידה - הוא לא חי בשלמות אם אשתו, ולא עבר את התהליך והמודעות. הוא עדין לא התפתח ולא השתחרר ואת המחיר שלו אני לא הייתי רוצה לשלם.
אם יש לך עוד סבלנות וכוח המשיכי לענות.
ואם לא - אני מאחלת לך הרבה טוב וצמיחה
ואהבה כמו זו שאת צריכה. @}

[אני_חושבת*]

עוד דבר קטן - אהבה בשלה וותיקה: לא חייבת להיות יבשה. יכולה להתפתח ולהשתנות. יותר נוחה ובטוחה לא עם סערות גדולות כל כך אבל נושאת בה יותר מכבוד מחויבות וחברות בלבד.

[בובה*]

כן, יש לי סבלנות וכוח לענות. רק לא תמיד יש זמן...

איפה אני היום? אנחנו הולכים לטיפול זוגי. המטפל הוא מעולה. באמת, כל פגישה איתו, אני מרגישה שהוא מחלץ עוד תובנות שלא הצלחתי להגיע אליהן בעצמי בכלל. הוא ראה מיד שאובדן ההריון הקודם הוא לא הסיבה לבגידה. לקח לו עוד שתי פגישות לאבחן את מקור הכעס שלי (שחיפשתי מאז לבסוף מוצאים אהבה). מסתבר שאני כועסת על אובדן הנעורים, על ההתחייבות לבעלי בשלב כל כך מוקדם, ושאני חשה חוסר בהשתוללות נעורים - החלפת בני זוג, דירה שכורה במרכז ת"א, מסיבות פרועות, עבודות בלי מחשבה על קריירה וכו'. אני מסתכלת על בעלי ומאשימה אותו בזה. זה לחלוטין לא רציונלי, אבל הרי כעס לא אמור להיות רציונלי. מאז שהבנתי את זה, אני מרגישה שעשיתי צעד חשוב קדימה. מכאן אני צריכה להבין איך להתגבר על הכעס הזה ואיך לתת מענה, לפחות חלקי, לצורך הזה שלי. אני מניחה שעוד נגיע לזה. למען אמת, הטיפול, יותר משהוא זוגי - הוא בעיקר מאבחן אותי. מביך כמה המטפל מזהה שאני החוליה הבעייתית (ולא, לא בגלל שאני זו שבגדה, זה לא אומר בהכרח), ומשקיע זמן בנסיון להבין אותי.
עוד תובנה מעניינת שלו הייתה שבניגוד למערכות זוגיות רבות, אצלנו, לא אני בחרתי בבעלי אלא הוא בי. ואני נגררתי לזוגיות. כשחשבתי על זה, זה בהחלט הפתיע אותי. מאוד לא מתאים לי. אני כל כך אסרטיבית והחלטית בד"כ. ואז חשבתי על זה שעם בוב - אני בחרתי, אני גררתי אותו למערכת הזוגית הזו, ואת רוב הצעדים אני הובלתי. ורק את ההחלטה אם לעזוב ולחיות ביחד - הוא עשה. ובחר שלא לבוא. מכאיב.
אני נשארת בבית. ולא מצליחה להבין אם זה מרצון, או מחוסר אונים, או חוסר אומץ לקום ולעזוב. יש לי הרגשה שהמשבר שלנו קטן מכדי לפרק את החבילה, מצד אחד. ומצד שני - אני מפחדת להישאר ולהפוך מרירה. גם פה היו למטפל תובנות - הוא חייך אלינו ואמר שאנחנו מאוד חמודים יחד, ושרואים שזו אהבה ראשונה לשנינו. לי הוא אמר שאני עוד קצת ילדה בנפשי, ולגבי התהיות שלי - שקבוצת נשים בנות 45 היו אומרות לי להסתפק בגבר טוב, כי אין משהו אחר בחוץ, וקבוצת נשים בנות 20 היו אומרות לי ללכת לחפש. ואני צריכה לבחור איפה אני. הבנתי את הרעיון, ועוד אין לי תשובה. מפחדת לטעות, ויודעת שכל בחירה היא ויתור על אפשרות אחרת.
קשה גם להיות יחד במיטה. למרות שבהחלט מנסים. לא, אני לא המדריכה, מכסימום סיפרתי מה אני אוהבת ולא עשינו אף פעם. וגם הוא סיפר. אבל התשוקה ממני והלאה. בוב לא נעלם מהראש כל-כך בקלות, וגם אם עכשיו אני מרגישה כלפיו בעיקר זעם, קשה לי במיטה בלעדיו, וקשה לי להשתחרר מהמחשבות והזכרונות. למזלי - יש לי זיכרון רע. אני מקווה שבקרוב התמונות יהיו יותר מטושטשות...

[Pלונית_אחרת*]

הי בובה,
תודה שאת מעדכנת.
מחשבה שעלתה לי בראש בעניין הסקס (ואולי אני לחלוטין לא בכיוון) אולי הלידה והטיפול בתינוק תורמים גם הם לקושי - גם זוגות מאוד "סקסיים" חווים ירידה בחשק המיני, עייפות, ואתגרים חדשים (שלא לומר קשיים) במיטה, אחרי לידה. לא ראיתי שהתיחסת לזה אבל אולי זה חלק מהעניין?!
בכל מקרה
המון הצלחה.

[ברונית_ב*]

ובקשר לזיכרון - תניקי הרבה! זה מטשטש את כל הכישורים השיכליים, כולל את הזיכרון

[בובה*]

בטוח שכן, אין ספק שילד הוא אמצעי מניעה מעולה, אפילו יותר מהנקה
אבל כשכבר מגיעים לרגע, הילד ישן, אנחנו ביחד, הולכים למיטה - אז נבחנת התחושה, והיא פשוט לא שם. בא לי לברוח. ואני יודעת שאי אפשר, וצריך לנסות ולהשתחרר, ושמתישהו זה יהיה טוב, אבל אני צריכה לתת את הצ'אנס. אז זה חלק מהעניין, אבל אני לא חושבת שזה כל העניין...

[אורית_אוקו_ערוסי*]

גם זוגות מאוד "סקסיים" חווים ירידה בחשק המיני, עייפות, ואתגרים חדשים (שלא לומר קשיים) במיטה, אחרי לידה. לא ראיתי שהתיחסת לזה אבל אולי זה חלק מהעניין?!
נראה לי חשוב מאוד, חוץ מהקשיים האחרים, שאין להמעיט מערכם.

[נעמי_בן_שיטרית*]

אבל כשכבר מגיעים לרגע, הילד ישן, אנחנו ביחד, הולכים למיטה - אז נבחנת התחושה, והיא פשוט לא שם.

האם את מרגישה נשית? האם את מחוברת למיניות שלך בתקופה זו? האם את מרגישה סקסית?

אם התשובות שליליות אז ייתכן כי הבעייה בקשר שלך עם עצמך ועם גופך. (טבעי לחלוטין בתקופה של אחרי לידה)

מערכת היחסים הזוגית משקפת את מערכת היחסים עם העצמי.
ייתכן כי נכון יהיה לך לעבוד על החיוניות שלך ועל האהבה שלך לעצמך ולגופך.

עברת טלטלות פיסיות ורגשיות, אך טבעי הוא שתחווי תקופה של הסתגרות לשם עיבוד והפנמת התחושות.
ייתכן ותמצאי לנכון לקבל תמיכה וליווי רגשי מקצועי בתקופה משמעותית זו.

בהצלחה.

[ההולכת_בדרכים*]

הי בובה. ראיתי שכתבת משהו על אובדן הנעורים... גם לדעתי זה חלק גדול מכל מה שקרה. נדמה לי שאפילו כתבתי לך משהו על זה ממש בתחילת הדף. ובכל זאת, אם תסתכלי אחורה, מן הסתם תוכלי לראות שלבחירה שלך בזמנו היתה איזו שהיא סיבה, גם אם לא ממש חשבת על זה באופן מודע. והרי גם בתחום העבודה יצרת יציבות. בזמנו כתבת לי שפשוט התגלגלת לכך, אבל בכל זאת אלו החיים שיצרת, למרות חופש הבחירה ומליוני האופציות הפוטנציאליות. אולי אם תגלי מהם שורשי הבחירה, תוכלי לשכך את הכעס עליה ,גם אם בדיעבד היא נראית לך לא נכונה או מדויקת מספיק (בדיעבד שום דבר כמעט לא נראה ככה...)

[פלוני_אלמונית*]

בובה יש לך בעל אוהב נצלי את זה אל תברחי את תהיי קירחת מפה ושם בוב שקמי נישואייך

[פלוני_אלמונית*]

אני הייתי מציעה לך ללכת אחרי תחושות ליבך....

[חדשה*]

רק לאחרונה עברתי חוויה דומה, אלא שאני נשואה כבר 20 שנה, היו לי החלקות פה ושם אם כי נראה לי שלבעלי לא היו מעולם (זה נדיר), עברתי על כל מסכת חייך בחודשים האחרונים לרבות התובנות מכל צד ועבר ואין לי מילים. אני כבר אחרי רומן מופלא שהסתיים בכאב גדול, של גבר הצעיר ממני בעשר שנים תמימות אשר לא יכול היה לשאת יותר את מחיר הבגידה. ולא את הבגידה עצמה, היו לו רגשי אשם נוראיים שהוא משקר, שאינו אמיתי והוא החליט שהם חזקים ממנו וחזקים מן האהבה העזה שהייתה ביננו. אני לעומת זאת לא יכולה יותר לחזור, החיים לא מה שהיו, בצילו של הרומן יכולתי לנהוג היטב בבעלי, גם לא תיכננתי ממנו פרידה. אלא שעם סיומו, אני מרגישה מאד מרוקנת, כואבת את האובדן, אבל לא מסוגלת להתקרב לבעל. את במצב טוב משלי, מנסה לפחות. אינני יכולה להשיא לך עצה, אבל תוך כדי דיון, היתה מי שאמרה, נסי לבחון אם היית נפרדת מבעלך גם ללא המאהב, תשובתך היתה שלילית.
אני שאני בוגרת ממך מאמינה, שאכן זהו המבחן. השעמום והשממון בזוגיות חסרת אנרגיה, הוא בלתי נסבל, אני מחזיקה כבר כל כך הרבה שנים בה, על אף שהיה יותר מרומן אחד, זה האחרון הרעיד את אמות הסיפין ואומר לי די!! אין טעם ברומנים ובקשקושים הללו, חיי השממה אינם טובים, ולא היה טעם למתוח אותם כל כך הרבה שנים, גם אולי לא בעבור גידול ילדים. שכן ילדים חשים בכל, הם מרגישים היטב גם אם לא אומרים זאת.
נסי לבחון את עצמך, אם את יכולה בלבד את בן הזוג האטרקטיבי תמצאי בעתיד. השאלה מה רע יותר ? איתו (עם הבעל) או בלעדיו.
לי נדמה היום שבלעדיו. ואני בדרך לעשות מעשה, גם ללא מאהב המחכה לי.
תחשבי על זה.

בכל מקרה שיהיה המון בהצלחה, ילד הוא הדבר המשמעותי ביותר כיום ובחייך בכלל וזה חלום שהתגשם .

[פלוני_אלמונית*]

אני בשוק כועס על חוסר האמפטייה של הנשים מה עם הבעל קיבינמט אין לו רגשות סתם חפץ בשביל להביא ילדים זה מזכיר לי ני מכיר זוג חברים הבעל עובד במקום מכובד יש לו עסק שלו פרטי יש לו אישה יפיפיה שני ילדים גדולים יום אחד גילה שאישתו בוגדת בו צילם הלך לרבנות אבל צחוק הגורל האישה פנתה לפניו לבין דין למשפחה היא לקחה את רכושו ילדיו לחזקתה מה עוד ניסתה להתתקשר למאהבה המאהב צחק אמר לה את בסך הכל זיון שהיה לי כיף איתו יש לי אישה נראה לך שאני אעזוב אישה טובה לאחת כמוך האישה הבינה כמה טעתה ניסתה לנסות לחזור לבעלה בעלה לא רוצה ולא מעוניין להכיר אותה מה עוד יש מאבק משפטי על רכושו אניפונה לבובה ולחדשה בנות העולם מסובב יום אחד אתן למעלה יום אחד את למטה האנשים שאתן פוגעות אתן תתצטערו אין אהבה חותכים קשר בגידה זה הדבר הכי מכוער עלי אדמות לפי שהבנתי יש לך בעל אוהב לא מכה לא שתיין או נרקומן כל אישה הייתה רוצה בעל תלחמי עליו בובה לפני שזה יהיה מאוחר תחשבי על בר מצווה לילד חתונה הוא ישמח לראות שני הורים מאושרים ביחד אז נהנית מיחסי מין מה הלאה בובה תחשבי הלאה חומר למחשבה

[בובה*]

היי חדשה,

תרשי לי להתעלם מנשמות טובות עם כינוי קבוע "פלוני אלמונית" ועברית קלוקלת... אני רוצה לכתוב לך. אנחנו קצת שונות. את מתארת מערכת יחסים שבה הבגידה הייתה מובנת מאליה, רצית להישאר בנישואים, ועם זאת להחזיק מאהב בצד. ופתאום הגיע מאהב שנגע קצת יותר מדי עמוק וטילטל את ההחלטות הרציונליות שהיו שם קודם, ועכשיו קשה קצת לחזור למסגרת. אצלי הכל היה הרבה פחות מודע. נסחפתי לתוך רומן בלי לדעת מה אעשה בו, התאהבתי. רציתי להחליף את הזוגיות, להפוך לבת זוגו של בוב, והתעלמתי מכל אלפי הרמזים העבים שפוזרו לפני - ואמרו שהוא אחר, שהוא אולי אוהב, אבל לעולם לא יעזוב. רק כשהכל התפוצץ, הוא בעצם הודה שזה המצב. עד אז שיחקנו ב"נדמה לי", ודיברנו על חיים משותפים בעתיד. החזרה הביתה, אחרי שהבנתי והפנמתי את המצב - קשה עד מאוד. אני יודעת ומבינה שבעלי הוא איש נפלא. והוא אוהב אותי עד כדי כך, שלאחר כל ההשפלות שספג ממני - כל מה שהוא רוצה זה שאוהב אותו. וזה קשה לי נורא. דווקא מכיוון שהשפלתי אותו כל כך. ואני מחכה לנבט שיצוץ בי, לפירכוס קטנטן של אושר למראהו, לשמחה להיות ביחד, כדי שאדע שיש לי סיבה להישאר, והיא לא רק הילד. אני לא רוצה לעזוב. לא רוצה לחשוב על חגים שבהם הילד אצל אבא שלו, ואני עם ההורים, לבד. לא רוצה לתאם בטלפון מועדי החלפת משמרות, יש לי אלף ואחת תמונות עגומות של הורים פרודים. אין טעם לעזוב כדי להיות לבד ולגרום לכאב הזה. אהבה גדולה היא סיבה טובה מספיק, אבל זו לא אופציה. אז אסתפק (וזה המון, זה לא ממש להסתפק) באהבה ותיקה, בזוגיות נינוחה, גלויה וכנה. אין לי ציפיות לזיקוקים וניצוצות. עכשיו אני רק מקווה שאשמח בחיים האלו, ולא ארגיש קורבן של נסיבות מטורפות.
ועוד משהו - דימית את סיום הרומן לאובדן. מעניין - גם בוב עשה את זה במכתב האחרון שבו הסביר למה לא יבוא. וכן, זה מכאיב כמו אובדן ממשי. מניסיון...

מקווה שתמצאי אושר בדרכך החדשה. אני מניחה שהילדים (יש כאלה?) כבר גדולים, ויוכלו להתמודד טוב יותר עם הפרידה, ולהבין שהיא תעשה לך טוב.

בובה

[החיים_זה_לא_פיקניק*]

החיים לא פיקניק

[Pלונית_אחרת*]

עכשיו אני רק מקווה שאשמח בחיים האלו, ולא ארגיש קורבן של נסיבות מטורפות.
אני מקווה כי בכל מקרה את לא קורבן - אפילו כעת את בוחרת להשאר
מי שבוחר הוא לא קורבן.
בהצלחה לך
מקווה שבהמשך יש אושר בבחירה שלך (-:

[תשוקה*]

בעבר ראיתי את הדף שלך, התרשמתי ממך ומאישיותך, אבל הנושא איך שהוא לא בער בקירבי. היום אני על הסף המאוד תיאורטי של בגידה, עוד לא נחצה שום קו. על אף שאני טרם מעשה, העניין פיתאום רלבנטי. אני על קצה הסיפון משקיפה לתוך עיניו של בחור שפגשתי לאחרונה עם מירכוז ועדינות לא אופיינים לגבר צעיר, גם הוא עוסק בתנועה, דבר המהווה השלמה אידאלית לחושניות הפיזית שכה חסרה לי. לעומת זאת אישי הוא גבר תומך חכם באופן יוצא דופן, מיוחד במינו, אבל מבחינה מינית זה לא זה ואף פעם לא היה. אני מתלבטת בתוכי באשר לשאלה שכבר התחלתי לבחון לאחרונה אם אני בכלל אישה של גבר אחד, האם אני רוצה נישואים פתוחים, או שאולי הנישואים האלה על יתרונותיהם המאוד ברורים לא בשבילי. אשמח לשמוע מנסיונך,
גברים אישה נשואה

[חדשה*]

תודה בובה,
אכן ההחלטה ממש קשה, יש ילדים בהחלט, אפילו שלושה כבר גדולים שניים ממש גדולים, הצורך שלי לספר לך נבע מן הידיעה, שאין דבר כזה סתם, נסחפת לרומן משום שהיה חסר לך משהו, עכשיו החיים במחיצתו של ילד יהפכו הרבה יותר אנטנסיביים, החוסר יתמלא בתוכן של ילד ואת תהיי מועסקת בשנים הקרובות אולי בילד או שניים נוספים. אלא שעם חלוף אותן שנים והתרוקנות הקן, הילדים גדלים והופכים עמצאיים, את נשארת שוב עם בן הזוג, אשר ייתכן שהוא ממש טוב לך ובשבילך, אלא שחסר לך משהו שם, אם לא ממלאים את החסר, התחושות חוזרות. זה מה שאני מתארת לך, אצלי החסר היה שם כל הזמן, ועתה כשהילדים בגרו, אני חוששת שהוא משתלט עלי, ומפחדת ממנו ממש מפחדת מהשממון ומן הריקון, ולכן המחשבה הממשית לשינוי להתעסקות עם עצמי, היא כל כך חשובה.
אני מקווה שאיניי טועה, שכן גם אני מתלבטת ועוד איך !!!

[רווק*]

בובה פסח מתקרב אאחל לך חג שמח ולבעלך.אני חושב שתתעשתי וקחי את עצמך ביידיים יש לך משפחה תחזיקי חזק בה .בעל אוהב ילד. עשיית שגיאות תתקדמי הלאה תביני שאין שחור ולבן כל הזמן .יש שאלה נניח בוב הייה מתגרש מאישתו היית חוזרת אליו .שאלה שנייה האם את אוהבת את בעלך

[תשוקה*]

כן... אני מעלעלת בתגובות האחרונות פה אצלך ואומרת לעצמי..כמה חבל שאנשים, לא מתייחסים לחיים קצת יותר במורכבות.
שתתעשתי וקחי את עצמך ביידיים
אמירות כאלה ממש מרגיזות אותי, מן הסתכלות מגבוה,
תביני שאין שחור ולבן כל הזמן
מצחיקון זה בדיוק מה שאתה עושה, משקפיי שחור לבן,
לחיות משמעו להיות נוכח לא כל הזמן להיות בסדר.

סליחה פשוט לא יכולתי להתאפק, כי רוב התגובות שאני קיבלת היו מאותו הסוג וזה מקומם,יש בזה סוג של צביעות מתחסדת, כי איך שהוא זה לא מייצג את ההתפלגות של הבגידות באוכלוסיה ועל אחת כמה וכמה בקהילת באופן (אם אפשר לקרוא לזה ככה).

בנושא הבגידות לי יש איזה קוד פנימי של לא לחיות בשקר, להעמיד פנים בבית ולבגוד בחוץ נוגד את הבסיס שלי. אני לא אצליח לישון בלילה. לכן אני מעדיפה, לחיות את הקושי הזה מול אישי, באופן שהוא מדובר, על אף שזו דרך קשה מלאת חטחטים. בובה אני תוהה אם את באמת אחריי זה, או שזו מן הפוגה.בינתיים תודה

[רווק*]

תשוקה. החיים מורכבים אבל חציית קוים אדומים כמו בגידה קשה לקבל וקשה להבין .למי שרע בבית תמיד יש דרך החוצה .אבל קטונתי מלדבר על זה

[צפריר_שפרון*]

תשוקה,
סליחה פשוט לא יכולתי להתאפק, כי רוב התגובות שאני קיבלת היו מאותו הסוג וזה מקומם,יש בזה סוג של צביעות מתחסדת, כי איך שהוא זה לא מייצג את ההתפלגות של הבגידות באוכלוסיה ועל אחת כמה וכמה בקהילת באופן (אם אפשר לקרוא לזה ככה).
התגובות אינן חשובות מראש.
תחושת הבגידה שאת מדברת עליה היא תחושה של בגידה בעצמך.
הרי אילו היית שלמה עם יחסים פתוחים בנישואים, לא היית מתלבטת כל כך הרבה, היית פשוט קובעת עובדות. אבל ההתחבטות היא התחבטות אמיתית כנגד הצד התרבותי, ארו אם תרצי מוסרי. שהרי הצד הטבעי, זה החייתי מבקש אחר פורקנו.
וכשזה מנווט את החשיבה, זו תכופף כל עמדה ואף תאדיר ותרומם ותשבח איזו נאורות שהיא בעצם תמרון של היצר, זה החייתי.

אין אדם מאמין באדיקות ובדבקות באלוהים כמו זה שכל היום עסוק בלא להאמין באלוהים.

על פני להלחם ביצר על ידי התחבטות והתלבטות מוסרית ניתנת בפנייך האפשרות לפנטז ככל שתחפצי וליישם את הפנטזיות שלך עם האיש שלך. זו תהיה התנסות מענינת מבלי אותו פחד של להכנס לטירוף חושים.
שכן, מרוב טירוף החושים את יכולה למצוא את עצמך בסיטואציות שאפילו לא דמיינת. מספיק שתפגשי גבר שיצרו מוביל את מחשבתו, או יותר מגבר אחד, אז אמנם את עשויה לחוות מין חייתי לחלוטין. משמעו של זה הוא גם הסכמה לכפייה.
אין זה הכרח, אבל אותם גברים שמתקשים לרסן את יצרם, יודעים לזהות אותך כפרטנרית לטירוף החושים. הם אינם בהכרח אלימים, גדולים, ברבריים או מתלהמים. יש ביניהם עדינים ומתחשבים. עם זאת, בתמרונים מעוררי השתאות הם יפתו אותך, יכבשו אותך ויובילו אותך למחוזות שנראים מבטיחים אושר, הנאה וסיפוק, ומקיימים בדיוק את ההיפך - דכדוך, כפייתיות ותסכול.

עם אישך לעומת זאת את יכולה להיות שקטה. לעולם הוא יתחשב בך ויגן עלייך, גם בתוך טירוף החושים. מאידך, ניתן להסביר לו ולך שאשה זכאית להיות גם קדושה וגם בזויה בכל היבטי החיים. גם בהיבטים אלה של יחסי המין בין המינים.

אין כל קשר לאידיאה כזו או אחרת. דעתך לא יכולה לנוח אלא בפתרון יחסייך עם הזכר המותאם והמתאים ביותר בשבילך - האיש שלך.

תודה.

[צ'י_קוניה*]

עוד דבר שמאוד מעניין לקרוא בהקשר הזה: "תוספת למסעות בוגיינוויל" של דניס דידרו (Diderot) - אני לא יודע אם קיים תרגום בעברית - אשר מתאר מפגש דמיוני בין כומר צרפתי שמגיע להאיטי במאה השמונה עשרה לבין איש מקומי, שעל פי מנהג המקום חולק עמו (למרות מחאותיו של הכומר) את בנותיו ואת אשתו ומציג סדר חברתי שיש בו הרבה מאוד הגיון וחכמה. בין היתר, אין שם מונח כזה - בגידה, אבל זה יותר מורכב. היחס לילדים שם שונה לגמרי, ויש כללים ברורים מה קורה לילדים כאשר בני הזוג נפרדים. קריאה מרתקת ודידרו כותב מאוד יפה ומשעשע. יותר מהרצאה על החיים בהאיטי יש שם ביקורת שנונה וארסית על המוסר הכפול של הבורגנות הצרפתית.

אבל אנחנו לא חיים בהאיטי. מעבר לשאלה כיצד שני בני זוג רואים את העניין של "נישואים פתוחים" יש כאן עוד הרבה לקחת בחשבון. אני חושב שמה שצפריר אומר יש בו הרבה חכמה. בניתוח הסופי, כפי שאומרים בגרמנית, ראוי לנו שנתנהג כבני אדם בוגרים ואחראיים וננהג באיפוק בעניינים אלה. רומן מחוץ לנישואין מסוגל לעולל הרס רב.

2 האגורות שלי.

[ש_מים_וארץ*]

2 האגורות שלי
כשני מטילי זהב...

[תשוקה*]

אילו היית שלמה עם יחסים פתוחים בנישואים, לא היית מתלבטת כל כך הרבה.
שלום לך מר צפריר,
באמת תהיתי, מתי דרכינו יצטלבו,
אני חולקת עליך, ואני חייבת להודות קצת מופתעת מהתגובה. אין מקום להתלבטויות בחיים?, אנו חייבים להיות נחרצים ויודעים בכל תחום. אני לא מחסידות הפוסט מודרניזם, וחיי אינם רצף של נרטיבים, אבל מאידך אני מתעכבת ושואלת שאלות כשיש צורך, ולא ממהרת להחליט. יש סוגיות שבהן צריך למחשבה להתרחב לאט.

ההפרדה בין החייתי-יצרי לבין התרבותי, גם היא קצת פשטנית בעייני, אני חושבת שהיצר אינו מוביל אותי, והמוסר אינו בולם אותי, לפחות לא אחד לאחד. יש פה עירבוב של יותר משתנים, כמו חינוך הורי(שבו אגב ישנן סתירות פניות אב דומיננטי שבגד, לעומת אמא שלא), חברה הבנויה מתת תרבויות בתוכה, אליהן אני משתייכת והשתייכתי בעבר ורצון שהוא מורכב.בתחושה מעבר לניתוח הלוגי, היצר הוא אחד מהקולות הפנימיים הוא לא לבד, שכן אם הוא היה יחיד במערכה אז סביר שעברי שנקי מכל בגידה היה נראה אחרת .

כפייתויות דכדוך ותסכול יהיו לך מגברים אחרים לעומת המתאים ביותר בשבילך - האיש שלך._
הדיכוטומיה הזו גם קצת תמוהה בעייני, למה שאני אביא על עצמי דבר כזה מצד גברים אחרים, מעולם לא הייתי פתייה, למה שזה יקרה עכשיו? מבלי להכיר את בעלי איך אתה קובע בהחלטיות שהוא המתאים ביותר בשבילי?
נדמה לי שאתה מערבב או משליך את המוסר האישי שלך על הסיטואציה מן שכר ועונש, על פי צפריר.
בברכה,
תשוקה.

[תשוקה*]

אגב בקריאה נוספת המילה בגידה בהקשרה הנוכחי לא מתאימה,
בקונטקסט הכללי,משמעותה נובעת מאקט מיני מחוץ למסגרת הנישואים, באופן שקשור בהסתרה ובשקר.
מה שאני מדברת עליו הוא מחשבה באשר לניהול אורח חיים של נישואים פתוחים בהסכמה, ואז המילה בגידה פשוט לא שייכת.

[צפריר_שפרון*]

הו,
ההתנגדות הזו שלך מעוררת התפעלות. הבעל שלך הוא המתאים לך ביותר מתוך שאת עצמך בחרת אותו.
הפן החייתי, זה של טירוף החושים אינו בהכרח מוביל למקומות מסוכנים, אבל יכול להוביל למקומות מסוכנים.
שכן כאשר אנחנו מורידים את הריסון התרבותי, במובן הזה מוסרות המוסר, יש לכך השלכות על כל הסביבה. כאשר את פורצת את התפישה התרבותית הרווחת, את נתקלת בהתנגדות של התרבות. אני נתקל בזה יומיום בעבודתי האישית. כאשר גברים מורידים את הריסון התרבותי הם יכולים להפוך להיות רק זכרים. עד היום את מוגנת לא בזכות זה שאינך פתיה, ואני חושב שאינך פתיה - יותר מפתה - אלא בזכות הריסון הזה שטמון המלה גבר - מתגבר.
אחרת, ללא הריסון הזה התרבותי, הזכר מדבר, אז תוקף ועוצמה אישית מתפרצים לתוקפנות ועריצות.

נדמה לי שאתה מערבב או משליך את המוסר האישי שלך על הסיטואציה מן שכר ועונש, על פי צפריר.
על פני שכר ועונש, ניסיון. על פני על פי צפריר, על פי הארוויל הנדריקס והניסיון האישי של צפריר ואורנה כיעצים זוגיים, ניסיון הנובע מתוך מפגש במקרים לא מועטים גם של מה שאת מעלה. כולל היכרות אישית עם כאלה שחיו בנישואים פתוחים, חים בנישואים פתוחים והתהליכים שהם עוברים.

מה שאת מעלה אינו כה נדיר או מיוחד כפי שנראה לך. כולנו בני אדם, לכולנו יש יצרים וכולנו משתוקקים לחוות את הפן הפיזי, הטבעי, החייתי, החוויתי - זה של הגוף. גם אלה שלא נראים כך.
יתכן בהחלט שמתאים לך באופן אישי לחיות את חייך תחת הכותרת של יחסים פתוחים, את מציינת שאת היית רוצה שבעלך יתנסה עם אחרות. עם זאת רצונך מגובה בידיעה שאין סיכוי שהוא ילך על זה ונובע מתוך רצונך שלך לקבל אישור מעצמך על מימוש תשוקתך.

איני קובע כאן ערך של טוב או רע, אלא שעצם ההתלבטות מצביעה על כך שכל התיאוריה המפותלת שאת מציגה בזכות הנישואים הפתוחים לא היתה צריכה לעלות כהתלבטות אילו היית את שלמה עם זה והזוג שהוא את והאיש שלך היה שלם עם זה. אז היית פשוט מממשת את חלומך במעשה ואף אחד לא היה יודע את זה.
כאן, ההתנגדות שעולה בתגובות אלייך רק מחזקת את רצונך, שוב, דרכו של היצר לשלוט בחשיבה מעוררת התפעלות.

שלא תביני לא נכון, אין לי כל דעה שלילית על נישואים פתוחים, דעתי היא שכל זוג והדרך בה הוא בוחר. מצידי אין כל בעיה שתמצאי לך מאהב, או שתהפכי למאהבת, עם ידיעת והסכמת בעלך וללא ידיעתו והסכמתו. ולוואי שבכל מקרה תחווי עונג במדה אחריה את מבקשת.

עשי כטוב בעינייך.

[תשוקה*]

שלום לך צפריר,
אין לי מושג אם אתה משגר חיצים של עליונות בעשייתך השוטפת כמטפל, או שנושא זה מעלה בך את התכונה הזו באופן ייחודי, אבל אני חשה צורך לשקף לך את כוונתי, לאחר שלקחתי אוויר, וניקיתי את עצמי מאגרסיות, שמאוד רוצות להיות חלק מהשיח הזה.

התיאוריה המפותלת שאת מציגה בזכות הנישואים הפתוחים
תשמע לא זכור לי שהצגתי איזה שהיא תיאוריה בזכות הנישואים הפתוחים, שכן אני בעצמי מתלבטת. כל שכן, התוספת הזו של המילה מפותלת, אינה יכולה להתפרש כאמירה תמימה היא נושאת חץ מורעל, למה? לך הפיתרונים, אין לי מושג, אבל ברור לי שתיאוריה מפותלת פשוטה כמשמעה אין פה או בדף של גברים אישה נשואה..

ההתנגדות שעולה בתגובות אלייך רק מחזקת את רצונך, שוב, דרכו של היצר לשלוט בחשיבה מעוררת התפעלות.
המילה התנגדות תופסת מקום של כבוד בתגובתך, בעולם הטיפולי המילה התנגדות כמו שאני מכירה אותה (ואני אייני עוסקת בטיפול) נובעת מהרציונל כי "המטופל" לא בשל מספיק על מנת להכיל איזה שהיא מודעות לבעיה, ולכן הוא מתנגד מלקבל עליו את ההתרה של אותו כזב בו הוא חי.
כל התגובה שלך מסתמכת על עמדת המוצא כי אני טועה, חייה בשקר ובמודעות כוזבת באשר לצרכיי, שכן חיית התאווה שבי השתלטה על כל חלקה טובה בהוויתי. אני חשה כי עמדת העליונות הסמויה בתגובתך יש בה שיפוט ערכי, שלה אתה מתכחש בפירוש. אפשרות הנישואים הפתוחים היא סוגיה בה אני מתלבטת, אני חייה עם בן זוג שכרגע אינו מוכן לקבל על עצמו את הז'אנר האמור, ומשום כך אייני עטה קדימה באופן חד צדדי לבדוק את מה שמבחינתי טעון בדיקה.

למדתי מהשיח הזה הרבה, תודה.

[רווק*]

חג שמח לכולכם הבוגדניות והבוגדים. בובה אני מאחל לך שתמצאי את אושרך וסליחה כואב לי מנקודת מבטי על בעלך. אני מאחל שתעזרי לו במקום להרחיק את עצמו מעלייך ואני בטוח שיש לו רגשי מצפון בערב החג הזה.בובה את אישה מספיק נבונה אל תעשי דברם שתחרטתי עליהם בעתיד. ולכל הבוגדניות למינהן אז היה לכן הרפתקה אהבה זה שווה את המאמץ לפרק משפחה אולי הרווחתם מאהב וסליחה על הביטיו זיון טוב אבל הפסדתם במקרה הגרוע חבר ובעל מסור תחשבו על כל צעד שאתן עושות לכל מעשה יש השלכה בסוף תמיד מגלים את האמת לא שווה לזרוק נישואין בשביל סתם רומן

[משה*]

מעניין
לא קראתי את הכל אבל די מובן ... את בקיצור מאוהבת , יכול להיות שהאהבה הזו לא באה בזמן , ויכול להיות שבעוד 10 שנים תהיי שוב מאוהבת ,אפילו באחר.
לדעתי זה לא קורה ברגע .. ממש עמוק בלב יש "רגש "כלפי הבעל , אבל "החוסר מודעות" אומרת , כניראה שזה לא זה , אולי זה לא הבעל המיוחל , בא לי למצוא משהו שונה , ואז באה" האפשרות", ומגלגלים את הנושא לאן שהוא הגיע, מסובך , כן
עכשיו תחשבי , במקום לחזק את התא המישפחתי , את מרמה את עצמך , משקרת לבעלך , לעצמך , מכתימה את הטוהר שיש באדם ... שבך . תמיד יהיו יותר הזדמניות למשהו שונה מרגש ואפילו יותר טוב , לדעתי זו אשליה , ובריחה של מציאות
יש לך בעל נפלא משקיען , מתחשב ,ואת מחפשת אולי משהו שונה , משהו יותר סקסי , פתוח , מחמם , שכיף לך בחברתו
מצבים כאלה יש ויהיו במערכות נישואין, איזהו סוג של פנטזיה ....
נכון יכול להיות שתיפרדו ותעברי לחיות יחד עם "אהובך " ותהיה לך תקופה שאת מאוהבת.

[סבטקסט_כפול*]

הרבה אנשים מוכנים למות בשביל..(אהבה, אידיאלים, עיקרון) יותר קשה לחיות בשביל משהו- להקדיש את החיים שלך בשביל...
כזוג לחזיק את האהבה ביננו זה לחיות בשביל. יש אנשים שמרגישים שאהבה אמיתית זאת אהבה של הקרבה , סיכון, בגידה,
כאילו אותו בעל שנמצא שם בשבילך הוא אובייקט סטטי והוא שווה רק אם הוא בא מבחוץ.

[תקווה*]

הי בובה,
האם את עדיין נפגשת עם בוב?

[בובה*]

לא. אני לא נפגשת איתו יותר. המסגרת שבה הכרנו הסתיימה, ואני רואה אותו בתדירות הרבה יותר נמוכה, והתדירות תרד עוד יותר עם הזמן. אבל כשמתראים, לכל היותר מוחלפות מספר מילות נימוסים. שום מפגש אינטימי ושום קשר מהסוג הזה. פרשתי... חזרתי הביתה, ואני מקדישה את כל זמני לבני, לבעלי ולבית שלנו.

בטח זה ישמח הרבה אנשים טובים כאן, לא?... בסופו של דבר, "הוכנעתי" ויישרתי קו. אני שוב ילדה טובה...

[תקוה*]

מי שכתב בשם "תקווה" - זו לא אני, תקוה מדף אחר. זה חשוב לי כיון שזה לא הסגנון שלי ובטח לא שאלה שהייתי שואלת מיזמתי.

ובכל אופן - "הוכנעתי" נשמע כמו משהו שעשית בכאב, למרות רצונך, בויתור גדול.
אני מקווה בשבילך שהחזרה הביתה תהפוך להיות בחירה מלאה ושמחה שלך.

[Pלונית_אחרת*]

בטח זה ישמח הרבה אנשים טובים כאן, לא?... בסופו של דבר, "הוכנעתי" ויישרתי קו. אני שוב ילדה טובה...
אותי זה לא משמח שכך את מרגישה - שנכנעת,
קיוויתי שתרגישי שבחרת ושטוב לך בבחירתך.
בכל מקרה אני עדיין מקווה ומאחלת לך שכך תרגישי.
וכן משמח אותי שבוב נמוג ושאינו מטלטל אותך עוד.

[ההולכת_בדרכים*]

הי.אני גם חושבת כמו פלונית...הרי בוב בסופו של דבר לא היה נאמן להצהרות שלו,וכל הסיפור תפס תפנית ממה שהיה נראה בהתחלה.
למה את מרגישה שהוכנעת?
מקווה שאת בטוב @}

[בובה*]

מצטערת, היום גם בוב וגם בעלי מכירים את הכתובת של הדף הזה, ולאף אחד מבין שניהם לא הייתי רוצה לדווח את התשובה המדויקת. זה משהו שישאר איתי.
בצורה כללית וקצת מעורפלת, אני חושבת שהלחץ החברתי עשה הרבה - לי, לבוב ולבעלי, וכולנו באיזשהו מקום "יישרנו קו" בלי לשקול ברצינות אפשרויות אחרות. וכן, האפשרות שבה אני נמצאת היום כרוכה בכאב. אני לא חושבת שדילמה כזו יכולה להיפתר בלב שלם ולא משנה מה בוחרים. ונכון, בוב לא היה נאמן להצהרותיו - וזו עוד סיבה שלא הייתה כאן בחירה במובן הקלאסי של המילה, אלא סוג של הכנעה. בבחירה בין לעזוב את הבית ולהישאר בו, אני שלמה לחלוטין ומאושרת.

ועם זאת, אני בטוב, תודה על הדאגה. מוצאת אושר בכיוונים אחרים, ומחכה שהזמן יעשה את שלו.

[יונת_שרון*]

מוצאת אושר בכיוונים אחרים
שמחה בשבילך.

[תקוה*]

בובה,
זכית בבעל מיוחד במינו.
בהצלחה.

[תשוקה*]

מזדהה עם האמירה שלך שאין כאן בהכרח הפי אנד.

[מצטרפת_אחרונה*]

הייתי רוצה לשמוע את תגובתו של בוב

[פלוני_אלמונית*]

לבעלה של בובה

איך ויתרת לה ככה?

[בובה*]

איכשהו, לא נראה לי שתזכו לקבל תגובות משני הגברים שבסיפור... לכולנו יש מספיק צלקות, ונראה שרק אני נהנית לחטט בהן במסגרת הזו. בוב השתתף מעט מאוד בעבר, ובעלי ממש לא בעניין.

אבל תודה לך פלוני אלמונית (שלא טרח לשנות את הכינוי של ברירת המחדל) שאתה מחמם לנו את העניינים בבית. באמת חסר קצת אקשן...

[נירי*]

מתמחה..
תמשיכי בדרך זו. דרך של בחירה בבריאות ואהבה ושיקום עצמך, אל תתפתי הזמן לאט לאט ירפא את פצעייך ואני מקווה שתמצאי אהבה חדשה, ראויה וזוגיות טובה. אל תתייאשי...

[נינה*]

קראתי מתחילת הסיפור ועד היום ואני חושבת שעשית את הדבר הנכון ,גם בעלך עשה את הדבר הנכון ,ומתוך ניסיון ,כמעט ברוב המקרים המאהב ממשיך את דרכו,ולא מנסה לרגע למרות הבטחות שיעזוב את אשתו מתי שתגידי לו,בזאת הוא מטיל עליך את המשימה שברוב המקרים לא תתבצע,והוא כמובן מוריד מעליו עול כמובן.מה שעושה אותו מאושר ,זכרי הבטחות לא עולות כסף,ואשה נשואה פחות מאיימת מאשר רווקה שלוחצת.
באשר לבעלך,איש חכם שרואה את הנולד,למה לוותר על חיי נישואים בדיוק שעכשיו הגיע גם תינוק לעולם.
מניסיון הזמן עושה את שלו ואני מאמינה שאתם בדרך הנכונה עם קצת סבלנות, בהצלחה!!!!

[בובית*]

קראתי את הסיפור והיתי מרותקת.אמנם אני לא נשואה ולא עם ילדים,אך הייתי במערכות יחסים רציניות לא פעם, ולצערי הייתי לא נאמנה בפעם האחרונה, מעבר לכל-עם גבר נשוי.אני בטוחה שזה שבעלך יודע-הוריד איפושהו אבן ענקית מהלב.אחרי הכל אחד הדברים הקשים יותר הוא לשמר הכל בפנים ולהסתיר כל כך הרבה מאדם לכאורה מאוד קרוב.זה עצוב שזה קורה, שנמצאים במערכת יחסים שאמורה להיות נצחית, ואז פוגשים אדם שמערער את כל הביטחון הזה ברגע.אבל עכשיו אני מבינה כמה זה נפוץ שזה קורה, ושאני לא היחידה.למזלי לא הייתי נשואה ולכן היה יותר קל לצאת מזה, אך גם מאוד קשה כשמפתחים רגשות לגבר שלעולם לא יהיה רק שלך. אויפושהו אני שמחה בשבילך שבסוף כך הסתדר, כי אולי זה הדבר הטוב ביותר שיכול היה לקרות, אף על פי שלא תמיד ההרגשה תואמת את המעשים. אולי בעוד מספר שנים תחשבי אחרת ותגיעי לתובנה כזו.מקווה שהכל יסתדר לך ושתמצאי את הריגושים שחסרים לך בקשר, כי אנימאוד מבינה מזה כשזה חסר. מאוד קשה כשהכל הופך למונוטוני ושיגרתי.חייבים למצוא דרך להחיות קשר כזה, אם יש כזו דרך.ליבי איתך.

[אלמונית*]

סיפור מענין.

[נעמה*]

אני נשואה והיה לי רומן עם בחור נשוי חייבת לציין שהיה מדהים לשנינו עד שאישתו
תפסה אותו פעם ראשונה עי' חוקר פרטי ואחכ' עוד פעמיים בגלל חוסר תיחכום מצידו,
חייבת לציין שכאשר אישתו תפסה אותו בהתחלה היה נורא קשה לשנינו ושוב חדשנו את הקשר
לצערי אחרי פרק זמן קצר שוב אישתו תפסה אותו שבכול פעם הוא מספר לה שמלבד התכתבות באימייל
אין שום קשר מה שלא נכון בכלל אומנם לא נפגשנו בתדירות גבוה אבל בהחלט שנפגשנו

היה מין סוער שמאד חיבר בינינו וכמובן שהאישיות עשתה הרבה להמשך הקשר ,
מה שקרה ששוב אישתו בפעם השלישית תופסת אותו ומבינה שיש עדיין קשר ,
ולמרות הכל היא עדיין נותנת לו הזדמנות שלישית על מנת לנתק את הקשר,

אני כמובן יבהרתי לו שאין לי שום כוונה לערוס לו את המשפחה ולכן אכבד כל החלטה שלו,
הרי הקשר מלתחילה היה כזה להוסיף לחיינו השיגרתיים , מה שלא קבלנו מבני הזוג שלנו

והיינו צמאים , לחברות , רגישות , חום , וגב חזק לשים את הראש שרע , וגם שרוצים להרגיש
צעירים ונאהבים ,
הפעם הבנתי ממנו שאין לו יותר כוח כי מצטבר שאישתו מתוחכמת ומפחידה אותו
שהיא תוכל לעשות מעקב על כל השיחות שלו בנייד וכמובן בעבודה וזה נורא מפחיד אותו
שאני בהחלט מבינה אותו,

לכם הגברים וגם לנשים האם אתם חושבים שגם הפעם הוא יחזור לחדש את הקשר שעשה
לו בהחלט טוב ונתן לו טעם בחיים הכל כך שיגרתיים שלו
מה שברור שאם אישתו תתפוס אותו שוב פעם הוא יצטרך להיות בחוץ כי היא כבר לא תוותר לו.
מה דעתכם ,
כי עצוב ואני מתגעגעת - אבל ברור לי שאכבד כל החלטה שלו ואני לא אעשה שום צעד מצידי
על מנת לחדש את הקשר,

תגובתכם חשובה לי

[נעמה*]

רוצה לקבל תגובת
אני נשואה והיה לי רומן עם בחור נשוי מדהים שנתן לשנינו טעם לחיים המשעממים והאפורים היינו מתכתבים
באימייל וכמובן שנפגשנו לא בתדירות גבוה אבל נפגשנו והיה מין מדהים , אישתו תפסה אותו בפעם השלישית וכל פעם היא נתנה לו שוב הזדמנות ונראה לי שהפעם זו הזדמנות האחרונה שנתנה לו , היא גם מתוחכמת ואמרה לו שהיא
יכולה לקבל פירוט שיחות שלי , שלו וכמובן של העבודה שלו ,

היום הוא מאד פוחד ואין לו כוח להתמודד יותר , חייבת לציין שאף אחד מאיתנו לא חשב לעזוב את משפחתו ,
אני יודעת שהיה לו נהדר איתי וגם לי והיה כייף לקום בבוקר ולחשוב שאנחנו נפגשים,
השאלה שלי האם אתם חושבים שהפעם זה יהיה באמת ניתוק או שהוא עוד יחזור לרומן שנתן לו המון

אתם חושבים שאחרי שאשה תופסת את בעלה 3 פעמים וכל פעם מספר שהקשר הוא רק אימייל שזה לא נכון
יכולה להמשיך להאמין לו , אני מבחנתי לא אעשה שום דבר על מנת לפגוע בו , ואכבד כל החלטה שלו ,
אני יושבת חושבת מתייסרת ומתגעגעת , האם אתם חושבים שהוא עוד יחזור
אשמח לתגובות , רק פה אני יכולה לשתף והתגובות שלהכם חשובות לי ,

אשמח לקבל תגובות מגברים ונשים שהיו בסרט הזה
מחכה לתגובות - תודה

[פלוני_אלמונית*]

אני הייתי בסרט הזה- מהצד השני- של הנבגדת והמרומה, והמקבילה שלך בסיפור הזה אמרה לי "כל אחד יכול למצוא את עצמו עושה מעשה כמו שאני עשיתי" ואני יכולה לומר חד-משמעית לא אני.
מדבריך עולה שאת מסתכלת על העניין מנקודת המבט שלך בלבד, מקווה שהשקר והקשר שנובע ממנו יחזיקו מעמד, לא עוצרת רגע לחשוב בצורה מצפונית על המעשה שלך ועל ההשפעות שיש לו על אנשים אחרים בקלחת המכוערת הזו. אם לא טוב לך בחיי הנישואים שלך קומי ועשי מעשה, הדרך שלך פסולה בעיני, מצטערת אין לי שום מילת תמיכה או עידוד.

[ג_זיו*]

נעמה,

אם התא המשפחתי הנוכחי לא חשוב לך - קומי ולכי. תעזבי, ותאבקי עבור האהבה שלך (אם את מאמינה שזו אהבה דו-צדדית ששווה את המלחמה)
אם התא המשפחתי הנוכחי כן חשוב ויש בו מקור של עתיד אמיתי, נתקי קשר עם המאהב לעולם! (don't look back) ותמצאי "רומן" מסוג אחר (שלא פוגע בתא המשפחתי, כמו אהבה לנושא חדש) אבל נותן 'אקשן' בחיים וממלא אותך מבפנים. נותן לך פוקוס אישי, ומאפשר לא לחשוב על מה שאיבדת.
בדרך הזו, לאט לאט תחזור ההבנה למה נשארת, ועל מה לא ויתרת.

בהצלחה

[פלוני_אלמונית*]

בובה שלום,
אפשר לקבל פרטים של המטפל הזוגי שלכם?
תודה מראש

[אלמונית*]

איך אדע אם בעלי בוגד בי? מה אני אמורה לבדוק או להרגיש?

[נועה*]

אם את מרגישה את זה מאז ומעולם אזכדי שתבדקי מה שגוי בזוגיות שלך
אם התחושה חדשה ומשהו השתנה תמיד ניתן לשכור בלש-גשש
אבל את האמת הכי פשוט לשאול
מקווה בשבילך שלא והתחושה תחלוף במהרה

[יונת_שרון*]

כמה זמן עבר...
פתאום הגעתי לדף הזה במקרה (תוך כדי בדיקות ביצועים של האתר) ואני תוהה אם את עוד כאן, בובה, ומה שלומך?