ילד גמול חוזר להרטיב

[אנונימי]

ראו גם רגרסיה ומאבקים בגמילה מחיתולים , מה עושים עם הרטבה

[דורית*]

יש לנו ילדה בת חמש. שעדיין עושה פיפי במכנסיים. וזה מסריח וזה מרגיז, כי היא פשוט מתאפקת... עד ש"בורח לה" במקום ללכת לשרותים. בבירורים איתה הסתבר שזה פשוט לא לעניין מבחינתה לבזבז זמן על זוטות כמו פיפי בשרותים. ובמכנסיים לא מפריע לה שמסריח ורטוב.
אז... הגינו רעיון מהפכני נושא פרסים. הפכנו את השרותים למקום מעניין. הדבקנו מדבקות צבעוניות על הקיר. הכנסנו מדפים עם ספרי ילדים וצעצועים. הדבקנו פוסטר על הדלת מבפנים. והרי זה פלא כבר כמה ימים היא הולכת לשרותים ואיין פיפי במכנסיים.

[ענת_גביש*]

לשלנו בת ארבע וחצי , לא בורח אבל היא מתאפקת עד יאוש . אז פעם אחת עלינו על הסיבה - היה לה פצעון וכאב לה כשניגבו לה . ועכשיו הסיבה מזה זמן היא שהיא מפחדת מהעכביש שראתה שם פעם , והיא פוחדת שיעלה אליה מתוך האסלה ויגע לה בטוסיק . אולי גם שלכם מפחדת ? (לא קל לעלות על הסיבה כי אולי היא תתבייש בה ותמציא מליון עניינים אחרים ) . אולי כדאי ללוות אותה לשרותים ולחכות איתה .ולא לסגור את הדלת .(כתבת שיש פוסטר מבפנים - האם אתם סוגרים ?)

[דורית*]

ענת
לביתנו אין בעיות בושה. וכששאלנו אותה היא אמרה שהיא לא רוצה להפסיק לשחק. שרותים מבחינתה זה לא מקום מעניין. יושבים שם לבד, קירות אסלה וזהו. אז עכשיו הרבה יותר מעניין לה והיא אומרת שכייף לה להיכנס והיא לא צריכה להפסיק לשחק.
אנחנו סוגרים את דלת השרותים כשעושים קקי, כי השרותים נמצאים קרוב לחלל שנימצאים בו הרבה וזה מסריח. אבל אין לה בעיה עם זה. ללוות לשרותים וכו' זה לא רלוונטי אצלנו כי מבנה הבית הוא כזה שהשרותים "ממש בעניינים" ולא בצד, כך שהמבלה בהם שותף להתרחשויות.
היו תקופות, כשהיתה קטנה יותר, שהיא ביקשה ליווי, ואכן עמדנו לידה. מה גם שהיה צריך "לנגב" לה. אבל היום זו בהחלט לא היתה הבעיה. תודה לאל לא החלפנו מכנסיים שבע פעמים ביום כבר כמה ימים.

[חבצלת*]

ננסה להדביק! אולי זה ילך? אנחנו ביאוש מוחלט, אחרי הלידה של הקטן (לפני 5 שבועות) המצב נהיה בלתי נסבל.

[דורית*]

חבצלת
הבת שלנו עשתה פיפי במכנסיים לא כמחאה על אח חדש, אלא מתוך חוסר עניין בשרותים. בכל מקרה אנחנו מקווים שהשיטה תעזור גם לכם.

[lilach_ram_chupak*]

our daughter wanted diapers after her small sister was born so we let her have diaper at night is satisfys her , and she hardly have "accidents" during the day.

[חבצלת*]

אצלנו המצב חמור במיוחד כי גם לפני הלידה הוא לא היה משהו. היא בעצם מעולם לא הייתה ממש גמולה. יש תקופות טובות יותר וטובות פחות ואיומות כמו אחרי הלידות של האחים הקטנים (אחד לפני כשנתיים ואחד לפני חודש וחצי). מבחינת הלילה פשוט התיאשנו ושמנו באמת תחתול. ביום זה בלתי אפשרי...הילדה בגן חובה...
ואין לי מושג מאיפה זה נובע אואיך מטפלים בזה. ניסינו פסיכולוגים, ניסינו רופא, הכל. מכון להרטבה זה רק מגיל 6 ובעיקר להרטבת לילה. אין אף אחד שיכול לראות הוליסטית את הבעיה של הרטבת יום ולהמליץ על הטיפול. פשוט אין דבר כזה בארץ. אז אנחנו סוחבים את הבעיה. אולי ננסה שוב את שיטת המדבקות שכבר ניסינו בערב לפני כשנתיים ואז היא ממש לא פעלה. אבל הילדה גדלה מאז. אז אולי הפעם. אולי גם נוסיף מדבקה חדשה לחדר בכל יום ללא-פיספוסים.

[דורית*]

חבצלת
את נשמעת נואשת. נראה שאולי זמן, אולי קצת זמן תשומת לב אישית ממוקדת תתן לבתך הרגשה יותר טובה ונאהבת ואולי היא תפסיק לדרוש תשומת לב בנוזלים.
אולי תקריאי לה את "ספר הפילפילים"? או סיפורים שתמציאו יחד על ילדים עם אחים שרק נולדו ומנסים להיות עדיין קטנים?
המון הצלחה. ואם לא יעזור כלום אולי הזמן יעזור.

[א_מא*]

הילד שלנו בן 3.5 עד לפני שאחותו נולדה (לפני יותר מחצי שנה כבר) היה גמול לגמרי , ז"א במשך היום, ומיום הולדתה הוא התחיל לעשות פיפי במכנסיים. בהתחלה זה היה בהפגנתיות לעמוד מול כולם ולהשתין על הריצפה. אחרי זה היה שיפור קל: היה בורח לו קצת במכנסיים ועז היה רץ לשריתים לסיים שם. אבל מאז החורף (פחות או יותר) הוא פשוט עושה במכנסיים ולפי מה שנראה זה לא מפריע לו בכלל. אני לא יודעת מה לעשות בעניין הזה. עכשיו המצב הוא כזה שאנחנו מזכירים לו ללכת לשרותים, אבל זה מרגיש לי לא נכון: אנחנו לוקחים את האחריות על עצמינו ולא הייתי רוצה שזה ימשיך ככה.
אולי למישהו יש פיטרון?

[ציפציף*]

מניסיון מתמשך (מאוד!) עם בעיית הרטבה קשה לילד גדול-עד גיל 8
גילינו שפעמים רבות יש לחרדות ופחדים מודחקים ,השלכה להרטבה ואפילו הצטאות(קקי במכנסיים)
מה שממש עזר זו סדרת טיפולים בשיטת "מוח אחד"יש מ'ס רב של מטפלים מקצועיים בשיטה זו.
בהצלחה !

[רוח_ערב*]

אצלנו הילד גמול כבר מאז פסח ועוד מעט הוא יהיה בן 3 הוא נגמל ישר יום ולילה. מידי פעם פיספס אבל לא משהו חריג.
בתקופה האחרונה חלה התדרדרות הוא היה חולה ושלשל המון, מאז עברו כמה שבועות והוא התחיל לפספס בלילה, כמעט כול לילה ומס' פעמים. פשוט סיוט האמת שאנחנו לא אומרים הרבה אלא פשוט מחליפים בצורה תכליתית והגברנו את החום של התנור. מה שמתסכל יותר זה הפיספוסים ביום,
הוא לא אומר שיש לו, הוא עומד באמבטיה מצחצח שיניים ועושה פיפי במכנסיים.
למישהו יש רעיונות? את שיטת המדבקות אני לא אוהבת, השתמשנו בה תקופה קצרה בתהליך הגמילה הראשוני. ולהזכיר\לשאול אותו כול הזמן בעייתי בעני כי זה מסיר את האחריות ממנו. אוף!

[שימוש_בפיפי_כנשק*]

שלום, יש לנו בן יחיד, בגיל שנתיים ושמונה, ללא חיתולים כבר ארבעה חודשים
(אין אחים ואנחנו לא בהריון).
בחודש האחרון הוא התחיל לעשות פיפי
בהתרסה, בעיקר במיטה לפני השינה. הוא מקבל המון תשומת לב, אהבה
וחיזוקים, וגם גבולות. הרבה מהפעמים שהוא עושה את זה הן כשאנחנו לקראת
בילוי משפחתי איתו - רוצים לרדת איתו לפארק, ללכת לטייל
וכו'.
ניסינו למנוע ממנו צ'ופרים, לא עבד. ניסינו לכעוס, לא עבד. ניסינו להתעלם
ממנו כשהוא עושה את זה, לא עבד, ניסינו לתת לו מתנות בימים שלא עשה,
לא עבד. הדבר היחיד שהיה קרוב ללעבוד זה כשהתנהגנו כאילו לא קרה כלום
והמשכנו כרגיל, אבל גם אז זה חזר וקשה מאוד להמשיך להתעלם מזה
כשאנחנו כל הזמן מחליפים בגדים ומצעים ספוגים, וזה גם מאוד פוגע כי אנחנו
כל כך משתדלים לבלות איתו והוא כל פעם הורס לנו..
יש למישהו
רעיון???

[קיזי*]

אין לי ילדים משלי, אבל המשפט האחרון שלך גרם לי לחשוב שאולי דווקא ההשתדלות הזו מלחיצה אותו והוא מגיב עליה בפיפי. אולי זו הדרך שלו להגיד לכם שמה שהוא באמת רוצה זה להישאר אתכם בבית ולא לצאת לבילויים כרגע.

אני זוכרת שכשאני הייתי ילדה בכלל לא אהבתי בילויים משפחתיים כי הרגשתי שההורים שלי מארגנים את הכל בשבילי, כדי שאני אלמד או כדי שאני איהנה אבל מבלי לשאולי לדעתי. הרגשתי שאין לי שליטה על מה שעושים ותמיד מצאתי את עצמי סתם נגררת אחריהם בפרצוף חמוץ. אולי זה משהו כזה? איך הוא מתנהג בזמן הבילויים?

אולי כדאי לבדוק דווקא כיוון של חרדות כלשהן מדברים שנמצאים בחוץ או במקומות הספציפיים שאתם נוהגים ללכת אליהם: אולי כלבים בפארק, או ילדים אחרים (לפעמים מגרש משחקים מלא בילדים לא מוכרים יכול להפחיד). יכול להיות שהפחד נעלם כשהוא כבר בתוך הסיטואציה עצמה אבל קיים בבית, כמו ילד שלא רוצה להיכנס לאמבטיה אבל כשהוא כבר בפנים הוא כבר לא רוצה לצאת...

זרקתי כאן כמה כיוונים, מקווה שאולי משהו מזה יעזור... בהצלחה!

[ירח_לבן*]

_התחיל לעשות פיפי
בהתרסה_
_ניסינו למנוע ממנו צ'ופרים, לא עבד. ניסינו לכעוס, לא עבד. ניסינו להתעלם
ממנו כשהוא עושה את זה, לא עבד, ניסינו לתת לו מתנות בימים שלא עשה,
לא עבד_
אני מצטרפת לדבריה של קיזי, ולמחשבה שאולי זה לאו דוקא ב'התרסה' אלא משהו אחר.
כמעט כל התגובות שתארת כאן הם של שכר ועונש, מקל וגזר, והמסר שעובר לילד שהוא אשם, שהוא 'מקלקל' לכם וכו' לא נראה לי נכון לא כפתרון לבעיה הספציפית ולא כצידה לדרך שהוא לוקח איתו הלאה לחיים.
הוא בלי חיתולים 4 חודשים, זה לא ככ הרבה זמן. למרות שזה נדמה כאילו זה סגור והוא מבין את העניין, אני מניחה שיש לפעמים תקופות של רגרסיה מכל מיני סיבות (שחלקן קיזי ציינה) ואולי אפילו סתם, כחלק מתהליך הלמידה.

גם הבת שלי אגב בתקופה כזו, אחרי חודשיים שלושה שהיא ממש 'גמולה' פתאם היא משתינה בלי להודיע, פתאם לא בא לה לשירותים וכל מיני כאלה.

לפי דעתי, למרות שלפעמים זה קשה ומעצבן, להיות עם הילד, ולנסות להרגע, להוריד הילוך, להתייחס לכל העניין עם כמה שפחות לחץ כמשהו שקורה עכשו ויעבור בהמשך...'אוי, ברח לך? לא נורא, נחליף...', ואולי לנסות לשים פחות אחריות עליו ויותר לקחת אחריות, כלומר להציע לו את השירותים במקום לחכות שיבקש (אבל גם זה, באיזי. להציע. לא לדרוש או להכריח)

[דרך_עפר_שם_זמני*]

ירח לבן,

[אימא_טרייה_פלוס*]

כן.... הקטנה שלנו בת שנה ושלושה, אז אנחנו לא בדיוק גומלים אותה, אבל היא המון בבית בלי חיתולים. מתי היא אמורה לקלוט את הקטע של הסיר או המקטין אסלה?
אצלינו כדי ליצור עניין בשירותים אני שרה לה. או שהיא משחקת בלנגב ולזרוק לאסלה. או בידית של הדלת... עוד אין מדף ספרים.

[אמל'ה*]

כדאי לך להסתכל ב: גמילה מחיתולים בגיל צעיר

[שימוש_בפיפי_כנשק*]

תודה על התגובות.
בקשר לבילויים בחוץ - הוא מאוד אוהב ונהנה מאוד מהכל, זה רק לאחרונה פתאום שהוא מסרב לצאת (ודווקא בעלי ואני אנשים של בית, במיוחד בקיץ בחום, ולכן בשבילנו זה מאמץ מיוחד שנעשה רק בשבילו לצאת החוצה), ואז כשאנחנו כבר אומרים שלא יוצאים, הוא פתאום רוצה...אתמול למשל הצענו לו ללכת לפארק הלכנו להתלבש וכו', וכל הזמן ביקשנו שיעשה פיפי לפני שיוצאים ולא רצה. פתאום נכנס לחדר, לתוך המיטה, השתין, ואז קרא לנו לבוא לראות, ובלילה, אולי 7-8 פעמים עד שנרדם, אני אפילו לא יודעת מאיפה יש לו כמויות כאלה של נוזלים להוציא...
אני גם חושבת שהדרך הנכונה היא להתעלם ולהתייחס כאילו שום דבר לא קרה, וגם ניסינו את זה, אבל אנחנו כל לילה מחליפים כשלושה סדינים ושלוש פיג'מות וניקוי שטיח, וכל הבית מסריח מבגדים ספוגי פיפי, וזה ממש קשה לא להתעצבן..

[דרך_עפר_שם_זמני*]

אני הייתי אומרת, לא להתעלם, אלא פשוט לא לעשות עניין. ארבעה חודשים הם באמת לא הרבה זמן, אצלנו היו תקופות כאלה של "פספוסים", ולפעמים הרבה, הרבה זמן אחרי הגמילה. הייתי אומרת "אופס, לא נורא", מחליפה ומנקה, ובמידה שהיה אפשר, פשוט נותנת להם להסתובב ערומים וחוסכת בכביסה. בלילה - הנה וידוי חושפני: בלילה אין לי כוח להחליף מצעים. אם עושים פיפי במיטה בלילה (ועד היום עושים אצלנו) - אני פורשת שמיכה או סדין וישנים על זה. גם אם זה קורה במיטה שלי (וכבר היו לילות שהפיפי גירש אותי מהמיטה וישנתי בסלון). אם זו רגרסיה זמנית, כמו שקורה לפעמים, אז אין טעם לכעוס או להעניש. ואם זה באמת התרסה והפעלת כוח, אין דרך טובה לפרוק אותו מהנשק הזה, מאשר לא לכעוס. אם זה לא נושא לעימותים, זה גם לא דרך להפעיל כוח.
ממש קשה לא להתעצבן - גם לי היה קשה לפעמים. שבע פעמים לפני השינה - נשמע קשה מאד. במקרים כאלה פשוט, נו, התעצבנתי. מה לעשות. מושלמת אני לא. (-: אבל ניסיתי להקל על עצמי כמה שאפשר כדי שזה יקרה פחות.
אני מהססת מאד לקבוע שילד עושה משהו כהתרסה נגדי. יש פה גריין יפה שאומר משהו כמו: "הם לא עושים שום דבר נגדנו, הם עושים בעדם" או משהו כזה, זה נכון בעיני.

[ההולכת_בדרכים*]

מממ... גם אצלנו יש איזו רגרסיה בתהליך הגמילה מחיתולים. אולי זה המקום לבקש עצה מבעלי הנסיון.
אז ככה:
מאז שהתחיל הקיץ הורדנו חיתול כמעט לחלוטין, הילדון (בן שנתיים) מסתובב רוב הזמן עירום ומאושר בבית ובחצר, ולרוב ישן עירום גם בלילה וגם ביום.
חיתול שמים רק באוטו, או כשנוסעים למקומות בהם אין סובלנות של הסביבה לפספוסים.
בקיץ שעבר כשהוא היה ללא חיתול היו פספוסים בלי הכרה, אבל השנה כבר הגענו למצב שהוא מודיע על פיפי במילים ברורות ואפילו אומר איפה הוא רוצה לעשות
(מקומות שונים בחצר ולאחרונה גם קצת באסלה).
אפילו בלילות הוא קם לפעמים, ממלמל "פיפי" מתוך שינה, הולכים לעשות וחוזרים למיטה (המשפחתית)
בגזרת הקקי הוא מזהה שיש לו איזה שעה מראש, ומכריז "קקי" אבל לא עושה ובטח שלא יושב על הסיר יותר משניה וחצי.
כשסופסוף יוצא לו זה נראה כאילו הוא נתפס בהפתעה, באמצע הליכה או משחק.
במקרה הזה אנחנו ממש לא מתרגשים מהפספוס כי ברור לנו שהא לומד בקצב שלו לזהות ולהודיע בזמן, ואין שום מאבק ורגשות קשים בעניין.

הבעיה היא שבימים האחרונים הוא התחיל לעשות מעין שימוש בפיפי כנשק
אני שונאת להשתמש בדימוי הזה, אבל זו ממש התחושה... למרות שברור לי שילד בן שנתיים לא באמת עושה "דווקא" כמו שאנו המבוגרים תופסים את זה.
הוא מודיע על פיפי ואחרי שניה עושה בהפגנתיות על הרצפה/ מיטה/ צעצועים, ומחייך חיוך רחב.
הוא שמע אותנו אומרים "איזה באסה" אחד לשני אחרי שהוא משתין ככה, ולכן הוא גם מכריז בקול "באסה" ומבסוט מעצמו שחבל על הזמן
אין ספק שהוא קלט שאנחנו מתרגשים מהעניין והוא מייצר את הסיטואציה בכוונה תחילה.
יש לי אפילו השערה מדוע- אנחנו במין תהליך הדרגתי של גמילה מציצי בשעות הלילה המאוחרות, ולמרות שהוא די משתף פעולה נראה לי שזו דרכו למחות על העניין.

בקיצור- למי יש רעיון מה לעשות?!
חיתול אני לא רוצה להחזיר, את תהליך הפסקת הציצי בשעות הקטנות אני לא רוצה לעצור, להתייחס בשלוות נפש קשה אם כי אפשר בהחלט להתאמן על זה...
האם כדאי פשוט לתת לתקופה הזו לעבור בלי תגובה מיוחדת או שיש משהו שניתן לעשות כדי לתמוך בו/ בנו/ בתהליך?
אשמח לכל התייחסות @}

[ההולכת_בדרכים*]

כמובן שלא רפרשתי ולא ראיתי מה שכתבת דרך עפר...
אני מסכימה עם מה שאת אומרת, ובעצם אולי אחדד את השאלה
אם הוא עושה פיפי במקומות הלא מתאימים באופן מכוון
אך לא כהתרסה לשמה אלא כדרך להודיע על בעיה וליצור שינוי בעד עצמו
מה ניתן לעשות בעניין חוץ מלחזור אחורה בעניין הציצי בלילות?
כי אם הוא מנסה ליצור שינוי באמצעות ההתנהגות הזו, הרי שתגובה של סתם לא לעשות עניין מהפיפי הנ"ל מפספסת את הנקודה שחשובה לו?
או שמא אז הנקודה מתמוססת לה עם הזמן ( מה שנקרא מסתגל לשינוי במצב) והדברים מסתדרים?

[דרך_עפר_שם_זמני*]

מכריז בקול "באסה" ומבסוט מעצמו שחבל על הזמן D-: חמוד!
הגישה-האישית-שלי-שלא-חייבת-להתאים-למישהו-אחר היא כזו: תלוי כמה חשובה הגמילה מציצי בלילה. לא נשמע שהוא סובל. אולי הוא מסתגל. בטוח שזה יסתדר בסוף, כך או אחרת. האפשרויות שאני רואה הן לחזור אחורה, או להרפות מזה ולנסות לא להפוך את זה לקרב, לחכות שזה יעבור.

[ההולכת_בדרכים*]

תודה דרך עפר @}
גם אני רואה את שתי האופציות האלו.
האם יש טעם לפצות אותו על אובדן הנקות הלילה במשהו אחר, או פשוט לתת לזמן לעבור?

שכחתי להוסיף עוד פרט חשוב:
הוא עושה לנו קטעים לא רק עם הפיפי בעצם... הוא גם שופך מים מהכוס שלו בכל מיני מקומות לא לעניין וגם שם אומר "באסה" בחיוך של מליון דולר!
וזה באמת קורע מצחוק
אבל גם עולה על העצבים >:)

[דרך_עפר_שם_זמני*]

אז יש לכם בית רטוב. D-:
יש לי הרבה ניסיון עם פיפי, אבל לצערי אין לי ניסיון עם הנקת לילה. )-: אני מפנה את השטח למבינות האמיתיות. לא לפני שאגיד, ככה בניחוש עיוור ורק בגלל שאני חייבת שתהיה לי דעה בכל עניין, שלדעתי לא לפצות. דברים מסתדרים מעצמם, ושלא ייגמרו הפיצויים, כדאי לשמור אותם... וגם, פיצוי זה תמיד בתפיסה שלנו, מי יודע מה מפצה על מה אצל ילד בן שנתיים?

[ההולכת_בדרכים*]

אז יש לכם בית רטוב את מתכוונת בית מרוצף בחיתולי טטרה
וברצינות, מה שכתבת מעורר מחשבה... תודה @}

[דרך_עפר_שם_זמני*]

בית מרוצף בחיתולי טטרה רעיון גאוני!

[שימוש_בפיפי_כנשק*]

דרך עפר אתן לך וידוי חושפני אף יותר, גם לי נמאס מהמצעים, והכרית שלו ספוגה בפנים בפיפי ברמה שכבר נאלצנו לזרוק אותה וכרגע אני פשוט נותנת לו להרדם על המזרן החשוף (מזרן ניילון כזה) בלי כרית ורק אחרי שנרדם אנחנו דוחפים לו איזה סדין מתחת.
מה שכתבתם גרם לי לחשוב פתאום, כל פעם הוא עושה פיפי הוא מיד צועק לי "לא קבל הפתעה!", מה שמראה כמה השיטה ההיא הזיזה לו, גם אם היינו ממשיכים בה היינו נאלצים להישאר בבית כל הזמן בזמן שיש לנו המון תוכניות בחופש הזה.
התחלנו עם הגישה הסלחנית ועד כה אנחנו מתמידים רגועים וטובי לב (למרות שזה לא חוכמה כי אתמול סבתא שלו עשתה בייביסיטר...). היה לו קטע נורא מצחיק אתמול, בד"כ בבוקר אני פותחת את החלון לרווחה לאוורר ומנקה את הפיפי מהשטיח / מיטה ונותנת לו מגבונים לחים לעזור לי, ואתמול בבוקר כשניקינו אמרתי לו שהחדר ממש מסריח והריח של הפיפי ממש לא נעים, אז אתמול בליליה הוא מצביע לאמא שלי על החלון אחרי שהשתין במיטה ואומר לה "הריח, הריח..."
בכל מקרה תודה, נראה לי שאנחנו בדרך הנכונה ועם מנה יפה של עצבי ברזל נשרוד את זה :+)

[דרך_עפר_שם_זמני*]

|@| בהצלחה! הכל עובר!

[דרך_עפר_שם_זמני*]

התכוונתי @}

[יוטי_לונדון*]

גם לנו היתה בעיה כזאת.
היו לה סיבות טובות לרגרסיה (עברנו תקופה קשה במשפחה) ובשלב מסוים הבנו שזה הרבה "דוקא" , זו היתה הדרך שלה לומר לנו שלא טוב לה.
ככל שיותר ניסינו לשכנע אותה לעשות פיפי היא היתה מתאפקת.
ככל שיותר השתגענו מזה היא היתה מבסוטית.
ככל שיותר היינו בלחץ לידה שהיא תעשה היא היתה מפספסת.
ככל שיותר חיבקנו אותה ואמרנו לה "לא נורא מתוקה, בפעם הבאה נעשה בשירותים" היא היתה משתדלת.
כשבאמת באמת הרפנו ועזבנו את זה היא חזרה להיות יבשה יום ולילה.

אז מנסיוני הדל אני רק מציעה להרפות ולהיות בשבילם, אוהבים ותומכים, בלי קשר לכמה הם עומדים או לא עומדים בציפיות שלנו.

לגבי הריח- חומץ מנטרל ריחות יופי (ואני גרה בלונדון עם שטיח מקיר לקיר).
כשהייתי יוצאת איתה החוצה היו לי בתיק בגדים להחלפה, שקיות לארוז בגדים רטובים, נייר מגבות ומגבונים ריחניים לנקות.
הסתובבתי איתה בעיקר בחוץ (פחות בקניונים ומשחקיות) כדי שאני לא אהיה בלחץ והיא לא תרגיש את זה (כמו שאמרתי, זה היה גורר פספוסים).

שיהיה בהצלחה @}

[מנג_בין*]

גם אצלנו זה קרה עם בת השנתיים.

במשך שבועיים-שלושה היא פשוט הפסיקה לעשות פיפי וקקי בשירותים/דשא והעדיפה את הספה-ריצפה-מיטה-אמא.

ככל שיותר השתגענו מזה היא היתה מבסוטית.
ככל שיותר חיבקנו אותה ואמרנו לה "לא נורא מתוקה, בפעם הבאה נעשה בשירותים" היא היתה משתדלת.
כשבאמת באמת הרפנו ועזבנו את זה היא חזרה להיות יבשה יום ולילה.

אז מנסיוני שלי אני רוצה להגיד שזה גיל בו הם מוצאים את היכולת שלהם להחליט, לעשות דברים, להיות עצמאיים
ולא תמיד "נוח" לנו שזה מתבטא ביכולת השליטה וההחלטה - "איפה אני עושה פיפי".

קחי הרבה אוויר וסבלנות...בסוף זה מסתדר!

@}

[ההולכת_בדרכים*]

תודה לכן יוטי לונדון ו מנג בין @}
אשתמש בעצתכן, ותכלס כבר מאז שכתבתי כאן יש שיפור עצום!

[קט_קטית*]

[ההולכת_בדרכים*]

סתם רציתי לעדכן שמאז שכתבתי כאן התופעה נעלמה, וחזרנו לפשפש כבעבר <טפו, טפו >
תודה לכל מי שכתבה @}

[נסיכת_השום*]

מעבירה לפה מה שכתבתי בדף גמילה מחיתולים.
אשמח לתגובות...
_הבן שלי, שנתיים וחצי כמעט.
בגיל שנתיים הפסקנו עם חיתולים במשך היום, לבקשתו, וגם בגלל מזג האוויר שאפשר לו להיות ערום רוב הזמן.
אבל גם כשהיה לבוש, כמעט תמיד הודיע כשהיה לו פיפי או קקי.
היינו בארץ כמה חדשים, ואז חזרנו לברלין, מקום מגורינו..
מאז החזרה לפה, מלפני חדשיים, יש הרבה פיספוסים. יש ימים שלמים שהוא לא אומר שהוא צריך, ועושה במכנסיים, ואז יום אחר כך כמעט לא מפספס בכלל וכל הזמן מודיע.
אבל בכמה ימים האחרונים, מאז שנהייה חורף בחזרה, הוא כל הזמן מפספס. אפילו אם הוא בלי מכנסיים ותחתונים. ומרוב הסיטואציות של מכנסיים רטובים, וויכוח שצריך להחליף, ולשים חדשות, וזמן ערום, הוא עכשיו גם חולה.
אז היום, אחרי שהורדנו את החיתול של הלילה, והוא התקלח, שאלתי אותו אם הוא רוצה חיתול. הוא לא ענה. ושמתי לו, והוא לא התנגד. ועכשיו הוא בבית עם חיתול. שאלתי אותו מקודם אם הוא רוצה להוריד אותו, והוא אמר לא.
אני לא רוצה לפתוח בתהליך של רגרסיה, אבל גם נמאסו עליי המרדפים והויכוחים שצריך להתלבש, ולהחליף כשהמכנסיים רטובים, ובמיוחד כשאנחנו בחוץ במזג אוויר הזה. אני לא רוצה שימשיך להיות חולה. ובכל זאת... חצי שנה הוא היה גמול ועכשיו להחזיר אותו לחיתולים???
(אגב, אם לא היה ברור, בלילה הוא משלב מסויים עם חיתול עד הבוקר)
בקיצור, אני די מבולבלת, ואשמח לעצות..._

[פלונית*]

את בהיריון ? הוא התחיל גן חדש ? עברתם דירה ? שינוי דרמטי אחר ? דברים כאלו יכולים לגרום לשינויים בהרגלי פיפי-קקי. לדעתי לא כדאי להחזיר לחיתולים, אלא להתכונן לתקופה פיזית מתישה של ניקיונות והחלפות.

כשיש פיספוס צריך להשתדל (לי זה היה מאד קשה) לא לעשות מזה בלאגן, אלא להיות עניינים: "פיפי עושים בשירותים, המכנסיים נרטבו, בא נחליף למכנסיים יבשים". אצלי עזר כשאני ניגשתי לילד והחלפתי לו את המכנסיים, ולא ניסיתי שהוא יגש אליי על מנת שנחליף את המכנסיים.זו תקופה מאד מתיש, אבל היא עוברת במהירות יחסית (לחיים..).

אני חושבת שכדאי לך גם לקרוא (שוב ??) ת הדפים של הגמילה, מתוארות שם התנהגויות רגרסיה, ועצות מעולות איך להתמודד עימן.

[נסיכת_השום*]

תודה!
האמת שהיום בבוקר, כשהיה עם חיתול, ביקש לעשות פיפי בסיר, אז הורדתי אותו. ואחר כך במשך כל היום לא היו פספוסים בכלל...
אנחנו עוברים עכשיו באמת תקופה של הרבה מאוד שינויים בבת אחת. אני אקרא בדפים שהמלצת לי.
תודה על התגובה

[אימהית*]

בת שלוש שגדלה עם חיתולי בד ודי ערומה גמולה מגיל שנתיים.
הבעיה: לאחרונה כל הזמן בורח פיפי
הולך ומחמיר ב3 חודשים האחרונים
בהתחלה אמרתי לעצמי שלא נורא, היא פשוט ילדה מאד עסוקה ולא שמה לב
אבל בשבועיים האחרונים זה 3-4 פעמים ביום
אמרתי:הי!זה כבר מוגזם
והכי מוזר שהיא מכחישה
"ברח פיפי?" אני שואלת, היא משחקת לידי ומכנסיה רטובות
"זה רק מיים" היא עונה
זה פיפי. למה היא מכחישה?אני אומרת לה שזה מריח כמו פיפי ושיהיה לה אדום וחייבים לשטוף. היא לא אוהבת להפסיק לשחק.
אם אני שואלת אם יש לה פיפי היא עונה שלא.
הבית מחומם והיא לבושה טוב, אבל יש לה נטייה שיהיה לה קר יותר מאחרים.
בגלל שיש כל כך הרבה פספוסים לאחרונה החלטתי להתיעץ
אגב לא בורח לה כל הפיפי אלא רק חלק. אחר כך שהיא יושבת בשירותים יוצא לה עוד
החלטתי להתייעץ אבל עם מי? רופא?פסיכולוג?מישהו מומחה לפיפי?
מישהו נתקל בתופעה דומה או יש לו תובנות?

[אימהית*]

קראתי בדפים באתר.
יכול להיות שזה קשור באמת לנושא של שליטה, היא מאד מאד עקשנית. כולה קופאת מקור אבל מסרבת להתלבש(אמא תחמם אותי!) רוצה צלחת מסוימת ומבחינתה שתעוף התקרה עד שזה יקרה.
יש לה קטע שהיא "נעלבת" ו"ברוגז" אם מישהו לקח משהו שגם לה בדיוק מתחשק.

[אוד_ליה*]

גם אנחנו באותה הסירה...
אם אני יושבת ללמוד הבן שלי מסוגל לבוא ממש לידי ולעשות פיפי... בשביל יחס... אחרי שדקה לפני הצעתי לו והוא אמר שאין.
וגם אם הוא עסוק במשחק (במיוחד אם יש אנשים שהוא אוהב) הוא מפספס כי לא רוצה להפסיק.
אני מנסה להתייחס אליו יותר ואולי זה יפתור את הצורך שלו ביחס.
בקשר לעיסוק בדברים אחרים- לדעתי זה קטע של גיל.
אני מנסה להסביר לו הגיונית שבגלל הפספוס הוא מפסיד יותר זמן משחק מאשר אם היה כבר הולך לעשות. נראה אם יעבוד...

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

"ברח פיפי?" אני שואלת, היא משחקת לידי ומכנסיה רטובות
קודם כל, אם זה ברור לך, למה לשאול? זה סתם מכלים אותה.

זה פיפי. למה היא מכחישה?
גם את היית מכחישה בחקירה
להרגשתי אין צורך לנפנף לה בזה או לתבוע תשובות. מספיק שהיא מרגישה את ההרגשה הלא נעימה של מכנסיים רטובים.

אגב לא בורח לה כל הפיפי אלא רק חלק. אחר כך שהיא יושבת בשירותים יוצא לה עוד
האם אחרי שכבר ברח היא מסכימה ללכת לשירותים?

[אימהית*]

אני שואלת אותה אם זה רטוב כשהיא משחקת כדי לא לבדוק(במקרה שלא רטוב)
אבל את אומרת שבעצם זו שאלת קיטבק כי ממילא אני בודקת
את חושבת שאני מאיימת מדי עם השאלה הזו?
אני מודה שקצת התחלתי לאבד את השלווה בגלל התכיפות שזה קורה כל יום
לא כל כך מתלהבת לחזור לחיתול(אני, לא שאלתי אותה, לא האמנתי שאשקול דבר כזה בכלל)

העניין הוא שלהרגשתי בכלל לא מפריע לה שהבגד רטוב. היא לא באה לדווח לי שאחליף לה, אם אני לא בודקת אותה אני מגלה אחרי זמן מה שהבגד רטוב מי יודע כמה זמן:-(

היא לא כל כך מתלהבת ללכת לשירותים, היא מכחישה שיש לה פיפי . בהתחלה לא הייתי לוקחת אותה אבל לאחרונה הרגשתי שזה חוצה את גבול הסובלנות שלי ואני לא מוכנה לנקות שלוליות כל הזמן(בחודשיים הראשונות פשוט ניקיתי בשלווה שלוליות) אז התחלתי להגיד לה שאני לא רוצה לנקות שלוליות ושתנסה לעשות פיפי.
תמיד יש.

בלילה היא לא מתעוררת מכך שהיא רטובה. לפעמים היא ישנה איתי(אני מתעוררת לשלולית פיפי ולא מעוניינת בזה ,לא כיף) ולפעמים היא ישנה במיטה אחרת . היא לפעמים מתעוררת, אולי מהקור יותר מהתחושה של הרטיבות.
נראה לי שאין לה בעיה של רטיבות כי הילדה יכולה לבלות יום שלם באמבטיה(אם מישהו מתקלח היא ישר אומרת:אני מלוכלכת!" "עוד לא התקלחתי" או פשוט "אפשר גם?") וגם יש לה כיף לשפוך על עצמה מיים.

אגב לא נראה לי שהיא מתביישת או משהו כזה שבורח לה פיפי. כלומר היא לא מרגישה לא נוח עם זה, או חושבת שזה לא בסדר. להיפך- כאילו מבחינתה זה בסדר לגמרי שבורח פיפי.
מבחינתי זה בסדר אם בורח לפעמים, אני לא עושה מזה עניין אבל מאד קשה לי להכיל את ה3-4 פעמים ביום שקורה לאחרונה.

שלא לדבר על האיזור שם שנמצא כל הזמן רטוב, אדום ומלא פצעונים:-(

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

את חושבת שאני מאיימת מדי עם השאלה הזו?
לא מאיימת, אבל זה עלול להיות מציק.

אני מודה שקצת התחלתי לאבד את השלווה בגלל התכיפות שזה קורה כל יום
די מובן. ועכשיו חורף ואי אפשר אפילו לוותר על מכנסיים..

אולי תנסי להתחיל לחשוב מה הכי מפריע לך (תיארת כמה וכמה דברים שמפריעים, כולם מובנים, אבל מה הכי-הכי מפריע?). אז תתמקדי רק בו. ועל כל השאר לא תגיבי.

[אימהית*]

הכי מפריע לי

1. שיש בי דאגה שאולי זה משהו פזיולוגי או בעיה כלשהי שגורמת לזה וצריך למצוא לה מענה
2. תיקשורת- לא מבינה בדיוק מה קורה, לא מקבלת תשובות.

[תמרוש*]

יש בי דאגה שאולי זה משהו פזיולוגי או בעיה כלשהי שגורמת לזה וצריך למצוא לה מענה
נדמה לי שקראתי פעם שבעיות בדרכי השתן יכולות לגרום לפספוסים. אני מניחה שאת יכולה להתייעץ עם רופא כדי לשלול את האפשרות הזאת.

[אימהית*]

אני אתייעץ עם רופא ילדים. פשוט אני מרגישה צורך לגבש איזו מחשבה, להעזר ולחשוב על איך לפעול.
האם זו בעיה התנהגותית?
מה עושים?
אני גם קוראת לזה בעיה, אבל הייתי מעדיפה להתייחס לזה כאל תהליך שהיא עוברת, אני מרגישה שקשה לי להכיל את זה כרגע. אולי אני פשוט מחפשת כוחות ורעיונות?

[...*]

_האם זו בעיה התנהגותית?
מה עושים?_
בקשי מ-בשמת א להיכנס כאן לדף.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

האם זו בעיה התנהגותית?
זה מינוח שאישית קשה לי לקבל, בטח לא בהקשר הזה ובגיל הזה.

הייתי מעדיפה להתייחס לזה כאל תהליך שהיא עוברת, אני מרגישה שקשה לי להכיל את זה כרגע. אולי אני פשוט מחפשת כוחות ורעיונות?
גם לי נראה שזה תהליך או שלב, אולי משהו שהתפתח ממאבק כוחות קל וקיבל תאוצה בגלל לחץ שלך ושלה.

נשמע מצוין לקרוא לבשמת.

[אימהית*]

אגב, קראתי לדף הזה בשם הזה כי באמת אני מבועסת, ואני מרשה לעצמי להתבטא כך .ידעתי שתבינו שזה לא שאני מפחדת על השטיחים הפרסים היקרים להחריד ועל מרצפות השיש שבאו ממנזר איטלקי מהמאה ה14....... בכל זאת לא פשוט לי לעכל את זה.
איך מבקשים מבשמת?

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

זה דווקא אחלה שם לדף

נכנסים לדף של בשמת א ומבקשים ממנה לקרוא ולהגיב בדף הזה.

[אימהית*]

נראה לי שקראתי לבשמת
מה קשה לקבל בבעיה התנהגותית?הכוונה שזה לא משהו "רפואי" במילים אחרות שלא עובר עם אקמול או משהו אחר שרופאים רושמים...... כך אני רואה את זה:-)

בהתחלה ממש לא הייתי לחוצה, אחרי חודשיים התחלתי להיות לחוצה.

הגברת שוכבת פה ליידי, אני עם המחשב הנייד. ילדה עליזה וצחקנית שובת לב.

[טרה_רוסה*]

גם אצלנו היו תקופות של "רגרסיה בגמילה", לא הייתי מתרגשת מזה. אם היו תקופות שלא היה בורח לה, אז זו כנראה לא בעיה פסיולוגית קבועה - אבל אולי דלקת בדרכי השתן?
לבת שלי גם היה בורח בלילה והיא לא הייתה מתעוררת גם כשהייתה כולה רטובה. לא האמנתי שאי פעם המצב ישתפר - והנה עכשיו כבר (כמעט) לא בורח לה בלילה (אנחנו לוקחים אותה לעשות כשאנחנו הולכים לישון). כשהגיע החורף חירפן אותי ששמיכות הפוך נרטבו, וגם ממש לא כיף להתעורר בשלולית. אבל פתאום זה נפסק. הכי עוזר זה להזכיר כל ערב לפני השינה "אם יש לך פיפי בלילה תגידי לי ואני אקח אותך לשירותים" או " אם מתוך שינה את מרגישה שיש לך פיפי, תגידי לעצמך שאת צריכה לקום וללכת לשירותים", ותוך כדי "כל הכבוד שהתעוררת לעשות את הפיפי". זה ממש עוזר.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

מה קשה לקבל בבעיה התנהגותית?
לא יודעת. בלי קשר לדף הזה ולבעיה הספציפית, המונח כמונח פסיכולוגי/פסיכולוגיסטי מתקשר לי בעיקר עם בעיות של המערכת עם ילדים, שהמערכת לא יודעת "איך לאכול". כלומר, ילד שלא מקשיב בשיעור, ילד שהתרגז על המורה, יש לו "בעיה התנהגותית". זה פשוט מתייג ומקשה לראות את הבנאדם (כאמור זה ממש לא קשור אליך, אבל בכל מקרה אני לא חושבת שהמונח המקצועי תקף לגבי ילדה בת 3 שבורח לה).

[בשמת_א*]

אבל את אומרת שבעצם זו שאלת קיטבק כי ממילא אני בודקת
מסכימה עם הקרוטונית.
לא לשאול. להגיד: בואי, פיפי.
קצר, ענייני. ולתת לה יד, ולקחת אותה. בלי בכלל להרהר לשניה באפשרות שהיא תסרב כי הרי לך ברור כשמש שלא נעים לה והיא צריכה לשירותים.
וכרגע, מציעה לתת לה הרבה תשומי, הרבה פינוק ככל האפשר, והליכה יזומה לשירותים בכל הזדמנות, להקדים תרופה למכה.
(כשאצלנו יש מחשבות פיקפוק, היסוס, שאלה, זה הופך לאנרגיה של הצקה ובושה אצל הילד, ומחמיר את המצב).

לא כל כך מתלהבת לחזור לחיתול(אני, לא שאלתי אותה, לא האמנתי שאשקול דבר כזה בכלל)
מסכימה איתך בענק.
נגיד שאת אמא אחרי לידה. ההריון והלידה דפקו לך את השרירים הטבעתיים וכל פעם שאת מתעטשת, משתעלת או מרימה את הילד בורח לך. את עושה פאולה אבל זה לא נס, זה הדרגתי.
היית רוצה חיתולים?

העניין הוא שלהרגשתי בכלל לא מפריע לה שהבגד רטוב
אני לא בטוחה שאני מסכימה עם האבחנה. לדעתי, קודם כל היא נרתעת מהתגובה שלך וחוץ מזה היא בגיל שבו לא רוצה להפסיק באמצע משחק ושהשמים יפלו עליה...

גם לי נראה שזה תהליך או שלב, אולי משהו שהתפתח ממאבק כוחות קל וקיבל תאוצה בגלל לחץ שלך ושלה.
גם לי זו נראית האפשרות ההגיונית, אבל לפני זה שני דברים:

• לבדוק אפשרות של דלקת בשלפוחית השתן, בכל זאת. בדיקת שתן, תרבית ורגישות (ואם מוצאים משהו בתרבית, והרופא רוצה לתת אנטיביוטיקה, אז לא לתת כלום לפני שיש תוצאות לרגישות. אני גם לא בעד אנטיביוטיקה בכל מקרה, כי זה רק מקבע את החיידקים, אבל בטח לא לפני שיש תוצאות לבדיקת הרגישות כי בזה הפשלות של הרופאים קולוסאליות).
• האם קרה בחודשים האלה משהו חריג? איזה שינוי? עברתם דירה? מתח בזוגיות? משהו?

אני גם הייתי הולכת במצב כזה לאיבחון ברפואה משלימה כלשהי. למשל, אני הייתי הולכת לרופא הסיני שלנו או לאייפק, כדי לשאול מה נחלש פתאום. מניסיוני, שלפוחית השתן היא סייסמוגרף רגיש לכמה תופעות, ובריחת פיפי יכולה להיות קשורה לחולשה שהיא עדינה מכדי להיות מאובחנת ברפואה הקונבנציונאלית.

קיבלת פה עצות מעולות מכל מי שקדמה לי, חותמת על דברי כולן אני חושבת.
אוסיף עוד דבר קטן: אולי חשוב להלביש אותה חם, במיוחד באיזור הגב העליון והתחתון.

[אימהית*]

תודה לכולן

הייתי כנראה צריכה לפתוח את הדף הזה כדי למצוא דרך פחות להתרגש. זה אכן ברדק עם הפוך והכל בחורף.
אגב , מה זה להלביש טוב?אני מרגישה לא סגורה על עצמי בקטע הזה, אולי מישהו יוכל לומר?

אני אלך לרופא שוב ואבקש לבדוק את נושא אפשרות לדלקת.

אחרי לידה לא הייתי רוצה חיתולים אבל במהלך וסת כן(ואני יודעת שיש כאלו שמסתדרות בלי..)
אני פשוט תהיתי לרגע לגבי החיתולים כי כל החברים שלה מאד עם חיתולים , והיא היחידה בלי והיא בשלב כזה שמאד רוצה לחקות (אפילו ללבוש בגד בצבע של ילד אחר וכיוב)

דווקא דיברתי עם המדקרת שלי והיא לא כל כך התלהבה לטפל בה. זתומרת היא אמרה שעדיף לנסות דרכים אחרות פה ואני סומכת עליה.

לגבי שינוי?מתחים בזוגיות?יש לפעמים, לא משהו חריג, לא היה משהו יוצא דופן שאני יכולה לחשוב עליו. יש מאבקי שליטה, לא הרבה אבל באים די בהפתעה. למשל היא תרעד מקור אבל תסרב להתלבש. כי ילד אחר לבוש פחות , או כי מישהו אמר שזה "גרביים של תינוקות". פה קשה לי עם זה כי היא מאד סובלת מקור ואני מתקשה להבין את העקשנות הזו.

[פלונית*]

התחושה שלי היא שאולי בגלל החורף זה קורה יותר.
יש גם ילדים שבגיל שלוש לא שמים עדיין לב שיש להם צורך בפיפי.
מעין "ריחוף" כזה, מרוכזים בדברים שיותר מעניינים אותם.
באיזה שהוא שלב זה פשוט עובר.

מסכימה שאולי כדאי להתיעץ עם רופא אם צריך לשלול דלקת. האם יש לה חום, האם יש לה צריבה או כאב כשהיא עושה פיפי? אם לא, הסיכוי לדלקת קטן יותר, נדמה לי, ואנא תקנו אותי אם אני טועה.

ואולי גם משהו עם לשחרר את הצורך "להיות בסדר באופן מסוים" בנושא הזה, יש מגוון של אפשרויות שכולן "בסדר"... מעין לשחרר את הצורך להיות "בשליטה" בנושא...
שלא יהיה מתוך דאגה אלא מתוך תמיכה, ברוח דברי בשמת.

[ילדת_טבע*]

ובריחת פיפי יכולה להיות קשורה לחולשה שהיא עדינה מכדי להיות מאובחנת ברפואה הקונבנציונאלית.
אוי כמה נכון! הילדה שלנו יכולה להראות בריאה לחלוטין אבל משהו אנרגטי אצלה לא יהיה בדיוק כמו בכל יום ובדיוק בימים כאלה באמת בורח לה פיפי. אני תמיד מרגישה שזה יכול להיות עניין של מערכת החיסון וכו'. אבל אכן, כשהתופעה כל כך ממושכת באמת הייתי הולכת להתיעץ עם רופא ומבצעת תרבית שתן לשלילה של דלקות ועניינים. זו ההמלצה הראשונה שלי כיועצת התנהגותית לבעלי חיים כשבעל החיים מתחיל לפספס בבית וזה גם בעניין ילדים אותו הדבר.
ועוד משהו, מהגישה של הבלי חיתולים, אם באמת אין בעיה פיזית, תמצאי איך את יכולה לשחרר את כל העניין מעצמך. איך את יכולה להגיע למצב שאת הכי רגועה בעניין. מוכנה לקבל את הפספוסים באהבה וסבלנות. אם זה לספור על מאה אפילו לפני שאת ניגשת לילדה הרטובה או מה שזה לא יהיה רק תשחררי, כי ברגע שתשחררי סיכוי טוב שזה יעלם מעצמו.

[ילדת_טבע*]

אה, עוד כמה דברים, רעיונות פרקטיים שכאלה... אז לעשות איזה שינוי בשרותים, משהו שישמח אותה להגיע לשם (אצלנו עבד במשבר סיר חדש שקיבלנו מאחייניתי) נגיד תמונה על הקיר או מדבקות או לוח מגנטים עציץ מה שזה לא יהיה שישמח את הילדה ויגרום לה לחשוב שהשירותים זה מקום אטרקטיבי במיוחד, לדבר על התחושה שיש בבטן כשיש פיפי, להזכיר לה אחרי פספוס (בנחת תוך כדי החלפת מכנסיים, ליטופים וחיבוקים) את התחושה הזו בבטן וכשיש אותה צריך ללכת לשרותים ושאחר כך יותר נעים בגוף, לדווח כל פעם שאת או מישהו אחר בבית הולך לשרותים-לפעמים אנחנו עושים את זה בכזו דיסקרטיות או לכאחר יד שהילד שרק עכשיו מתחיל לפתח מודעות מפספס את העובדה שגם אנחנו מפסיקים דברים כדי לעשות פיפי ושזה לא סוף העולם ובכלל שגם אנחנו הולכים (אני נהגתי להגיד לה "אוי, אני מרגישה בבטן שיש לי פיפי, אני אפסיק הכל עכשיו ואלך לשירותים!" ממש לספר מה אני עושה-זה עבד לאותה תקופת משבר). בהצלחה.

[ילדת_טבע*]

וגם לפמפם לה כמה היא ילדה גדולה ובוגרת וכו' (כמו איזה ילד גדול שאתם מכירים ומרשים אותה) בכל פעם שהיא כן מצליחה להגיע לשרותים בזמן או מבקשת ללכת או מפסיקה הכל באמצע כדי ללכת. חשוב לה הפידבק וכמו שהבנתי גם ההשואה לשאר הילדים.

[אימהית*]

תודה רבה על הרעיונות!
הקושי שאנחנו בבית שכור ובשירותים (הפצפונים) יש חרסינות\קרמיקה על הקירות
למישהו יש רעיון על משהו שאפשר להצמיד לחרסינות?משהו כמו מגנט שלא צריך לקדוח?

[ילדת_טבע*]

דבק דו צדדי יכול לעשות משהו רק שאחר כך צריך קצת להתאמץ כדי להוריד שרידים (לא משהו שקוקה קולה או במקרה הכי גרוע אציטון לא יורידו) .

[אורה*]

וגם לפמפם לה כמה היא ילדה גדולה ובוגרת וכו' (כמו איזה ילד גדול שאתם מכירים ומרשים אותה) בכל פעם שהיא כן...
ילדת טבע, אני חייבת להגיב ,הבת שלי כל פעם שעשתה קקי בשרותים, תמכנו ועודדנו אותה כמה היא גדולה וכו' וכו', בדיוק כמו שאת מתארת פה אז יום אחד היא פשוט התעצבנה וצעקה "אני לא גדולה ולא בוגרת ודי עם זה..." במילים האלו בדיוק (והפספוסה כולה בת 3).
הפסקנו עם הפמפומים ופשוט הנחנו לה...
הסוף אופטימי

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

הבת שלי כל פעם שעשתה קקי בשרותים, תמכנו ועודדנו אותה כמה היא גדולה וכו' וכו', בדיוק כמו שאת מתארת פה אז יום אחד היא פשוט התעצבנה וצעקה "אני לא גדולה ולא בוגרת ודי עם זה..."


אנחנו עושים את זה בכזו דיסקרטיות או לכאחר יד שהילד שרק עכשיו מתחיל לפתח מודעות מפספס את העובדה שגם אנחנו מפסיקים דברים כדי לעשות פיפי ושזה לא סוף העולם
נראה לי שילדה שגדלה בחיתולי בד, וגמולה כבר שנה, יש לה מודעות.

[ילדת_טבע*]

נראה לי שילדה שגדלה בחיתולי בד, וגמולה כבר שנה, יש לה מודעות.
חייבת להעיר שגם ביתי "גמולה" מגיל צעיר מאוד (בלי חיתולים התחלה מאוחרת) ובכל זאת זה הועיל לה מאוד כי מודעות היא לאו לווקא "מודעות" וכשהחיים מתחילים להיות אינטנסיבים וקשה מאוד לעצור הכל כדי ללכת לעשות פיפי ושלהפסיק כדי לאכול זה גם אסון לא קטן בשבילם אז הם צריכים קצת דוגמא אישית ועידוד (סליחה על העיגלות, אני עושה רק שלושה דברים בו זמנית).

[אחת*]

רק מצטרפת לקודמותיי בעצות הפרקטיות -
קחי אותה כל כך וכך זמן לשירותים באופן יזום,
כמובן בעדינות ונעימות או תוך כדי משחק, מה שעובד לכם.
זה יעזור לך בעיקר לשלוות הנפש - לדעת שהיא יבשה,
ויוריד לחץ ממך ואז גם ממנה.
בהצלחה ותעדכני

[יוטי_לונדון*]

אולי משהו שהתפתח ממאבק כוחות קל וקיבל תאוצה בגלל לחץ שלך ושלה.
מוכר מאוד כי גם אני עברתי משהו כזה בדיוק. היא עשתה דוקא (אולי זה התחיל בטעות בהתחלה), משך תשומת לב לא טובה במיוחד והתפתח למשחקי שליטה.
הדבר שהכי עזר היה לא לעשות מזה ענין. לנקות כשהיא עושה ולא לצפות ממנה להסברים או אישורים שהיא יודעת שזה לא אמור להיות ככה. בסופו של דבר- היא העדיפה להיות יבשה וכשכבר לא היו מאבקי כוחות והיא תמיד התקבלה בחיוך נעים וניקוי נעים אחרי פספוסים היא השתדלה בשביל עצמה יותר.
לקחת אותה מידי פעם לשירותים (בנעם וסבלנות) יכול לעזור כי את תהיי רגועה לידה וזה מאוד משפיע.

בהצלחה ואל תדאגי, זה יעבור בסוף.

[פלוני_אלמונית*]

הייתי בודקת קודם כל מה קורה בעולם הרגשי שלה - ובסביבה.
האם יש משהו רגשי "באויר" שעלול לגרום לה להניח לרגשותיה לחלוף לידה במקום לחוות אותם, או פשוט להתעלם מהם.
אם לא - אז לא להתעלם אלא להיות פרקטית בתגובה.
רטוב? - בואי נחליף ליבש, יופי ילדה גדולה. זהו.
בהצלחה.

[פלוני_אלמונית*]

למישהו יש רעיון על משהו שאפשר להצמיד לחרסינות?
כן יש מין מדבקות סילקון (שהן ללא דבק ) שפשוט נצמדות וניתנות להסרה מידית מכל משטח חלק יש בצורת דולפינים פרחים לבבות וכו
ואם את בתל אביב אז קונים אותן בחנויות האמבטיה שברחוב המלך קינג ג'ורג'(אפשר להוציא את אילה א מירושלים אבל לא את ירושלים מאילה א)

[ילדת_טבע*]

כן לי יש מין מדבקות סילקון
גם לנו יש כאלה שהסתברו בסופו של דבר כאסון לא קטן... הן נמצאות במקלחת על החלון ומשום מה קרה שהן נמסו בצורה די מחרידה, נטפו וזלגו מטה ועכשיו זה בלתי אפשרי להוריד אותן בקלות... וגם די מגעיל...

[אימהית*]

היום היינו אצל רופא ילדים
(אני מכירה אותו שנים ארוכות)
הוא נישק אותה ואמרתי לו שאצלינו מנשקים רק אחרי שמבקשים רשות
הוא אמר שאני צודקת אבל די הופתע
אני אמא מגוננת קרצייה, ככה הרגשתי

בכל מקרה עשינו בדיקת שתן .היא שמחה לעשות. אמרתי לה שהפיפי שלה כל כך חשוב עד שרוצים לשמור אותו למזכרת, והיא ממש התלהבה, אני חששתי שלא תסכים לעשות פיפי בקופסה.
הרופא אמר שלא נראה לו שיש סיבה רפואית , זה לא קורה למשל בגלל שיעול או משהו שגורם לבריחת שתן.
הוא שאל אם היה שינוי או משבר.
לא היה
הוא אמר אולי היא עוברת משהו.
מורכב לי להיות אמא, אני מרגישה אחראית על מה שהיא עוברת .הוא אמר לשים לב אם יש רווח משני בבריחת שתן.
אני אנסה לשים לב לרווח משני וגם לעשות בשבילה את החויה בשירותים ליותר מהנה. אני יכולה לדמיין שפחות נעים היום בשירותים כשקר, האסלה קרה ,לא נעים להפשיל בגדים.
אני קראתי את כולכן ואני חושבת על מה שכולכן אמרתן, מרגישה קצת מוצפת ברגשות ואגיב לאט לאט.

[אוד_ליה*]

אני יכולה לדמיין שפחות נעים היום בשירותים כשקר, האסלה קרה ,לא נעים להפשיל בגדים.
ואללה... על זה לא חשבתי. תודה.

[יוטי_לונדון*]

אני אמא מגוננת קרצייה, ככה הרגשתי
למה את מרגישה ככה? מה זה העלה לך? את חושבת שמשהו לא תקין באמהות שלך?
אני שואלת בלי שום כונה לקבל תשובה לעצמי אלא לך. אולי משהו אצלך מרגיש לך לא בסדר באיך שאת מתנהלת כאמא.
את חושבת שאת מגוננת מידי?

אני מציעה גם שתחשבי שניה על שם הדף- "אוי לא..." מדגיש את הבעיתיות ב"פשלה" שקרתה כשברח פיפי.
אני מדברת רק מנסיוני הדל (של ילדה אחת) - כששיניתי את הגישה מ"אוי לא שוב ברח פיפי" ל"לא נורא ברח פיפי ופעם הבאה נעשה בשירותים" זה שינה לילדה המון.

בבקשה תעדכני איך מתקדם לכן.

[בשמת_א*]

באתי, אבל אני חושבת שאין צורך בעצות נוספות. קיבלת עצות יפות מאוד.
מה קורה בינתיים?

[אימהית*]

הבקתי בובות נדבקות בואקום בחדר השירותים, קישטנו אותו יחד.
הכנו לוח והבטחתי לה שתקבל מדבקה על כל יום יבש.
היו יומיים יבשים ואז יומיים רטובים.
איך אפשר לדעת אם אני בדרך הנכונה?

[ילדת_טבע*]

תדעי ותהיא בדרך הנכונה כשתרגעי ולא תספרי ימים (אני באופן אישי חושבת שלוח ומדבקות זה עניין די מלחיץ).

[אימהית*]

ילדת טבע, אני יודעת שאת רוצה לעזור אבל מצאתי את מה שכתבת כמתנשא, לא אמפטי ולא עוזר כלל.

[אנדלוסיה*]

מבקשת את דעתכן, פחות בשאלה מה לעשות ויותר כדי לנסות להבין מה יכולות להיות המשמעויות או הסיבות.
בננו בן שנתיים וחצי גמל את עצמו מחיתולים לגמרי ביוזמתו ודי להפתעתנו לפני כשלושה-ארבעה חודשים. עם פיפי ממש לא היתה בעיה, עם קקי לקח כמה שבועות עד שהוא הבין איך זה עובד ואיך לזהות מתי זה בא ולאפשר לזה לצאת, ומאז הוא עושה בעצמו, עולה, יושב, מוריד מכנסיים ומכריז בשמחה מה, איך וכמה.
בגן הוא הולך ברצון בכל פעם שאומרים להם ללכת לעשות פיפי וגם מיוזמתו. בבית תמיד צריך לשכנע אותו ולהזכיר לו. לפעמים הוא מסכים ובאמת נזכר שהוא צריך, ולפעמים אין לו חשק, ואז לא מתעקשים אתו.
בלילה הוא עדיין עם חיתול, בעיקר כי אני מתעצלת לקחת סיכונים, לכבס יותר מדי בחורף ולהיכנס לאמוציות בגלל זה. אבל כשהוא בבית בצהריים, בסופי שבוע, הוא לפעמים נרדם באוטו, או שהסיטואציה כזאת שהוא נרדם בלי, ולא קורה כלום. הוא מתעורר, אנחנו מזכירים לו שהוא בלי חיתול שיהיה מודע, והכל בסדר. ופתאום אמרו לי גם בגן שהם הפסיקו לשים לו חיתול בצהריים, והשמחה רבה.
אבל בשבוע האחרון היו די הרבה פספוסים. גם בגן, גם בבית. הרבה פעמים זה לא פיפי שלם אלא מרוב שהוא לא עושה ואז בורח לו קצת, או שכאשר הוא כבר הולך הוא כל כך צריך שיוצא קצת, או בשנת הצהריים (אין לי דרך לדעת אם זה מתוך שינה או בדיוק כשהוא מתעורר. אני יודעת שאומרים שלא עושים מתוך שינה).
אני לא נורא מתרגשת מהפיפי עצמו (אם כי זה בטח רק עניין של זמן עד שאצא מהכלים), אבל אני לא מבינה למה הוא לא מוכן ללכת לעשות, וגם לא שמתי לב שקרה משהו מיוחד, אירוע מסוים או תקופה קשה במיוחד שיכולים להסביר את זה. להפך, דווקא בתקופה האחרונה הקריזות של גיל שנתיים מתחילות קצת להירגע...
אני אמרתי לו בתקיפות אך בשקט שאני לא מסכימה לזה, שהוא סתם לא הולך עד שבורח לו, ושהוא צריך ללכת לפני שזה בורח כי הוא יודע לעשות פיפי בבית שימוש. לגבי ההרטבות של שנת הצהריים לא אמרתי כלום. רק ליוויתי את מה שאני עושה בהסבר, אתה עשית פיפי ועכשיו הכל נרטב וצריך לכבס את זה. היום כבר אמרתי לו שאולי שוב נתחיל לשים לו חיתול בצהריים כדי שאם הוא עושה פיפי לא כל המיטה תירטב.
מה דעתכן? זו הכרזת עצמאות? מחאה? שלב שכולם עוברים? לדאוג? מתי להתחיל לדאוג?
תודה

[פלוני_אלמונית*]

שלב שכולם עוברים

אפילו כמה פעמים

ככל שתעשי עניין פחות, ככה יימשך פחות

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

היה לא מזמן דף אוי לא שוב ברח פיפי, אולי יעזור לך לקרוא שם.

[פלוני_אלמונית*]

ככל שתעשי עניין פחות, ככה יימשך פחות
מסכימה מניסיון. ולדעתי ממש לא כדאי להחזיר חיתול.
בהצלחה.

[בשמת_א*]

הי אנדלוסיה, עד שהגעתי ענו לך בדיוק מה שאני הייתי עונה. שיהיה בהצלחה!

[טרה_רוסה*]

אני אמרתי לו בתקיפות אך בשקט שאני לא מסכימה לזה, שהוא סתם לא הולך עד שבורח לו, ושהוא צריך ללכת לפני שזה בורח כי הוא יודע לעשות פיפי בבית שימוש.
הוא עדיין לא יודע, הוא לומד, וזה תהליך עם עליות וירידות שיכול לקחת כמה חודשים. והוא גם מאוד צעיר. אין לך מה לכעוס או להתבאס, תקבלי את זה כמו שזה בלי להעמיס עליו ציפיות מוגזמות, ובטח שאין מה לדאוג. וגם אל תחזירי לו את החיתול, חבל.

[בשמת_א*]

וזה תהליך עם עליות וירידות שיכול לקחת כמה חודשים
הנה מה שחזרתי לומר.
בחיי, אנדלוסיה, חשבתי אחר כך על השאלה שלך ופתאום הבנתי שאולי כדאי לכתוב פה (ובכל דפי החיתולים, הבלי חיתולים, וכל יתר שאלות ההתפתחות של תינוקות וילדים, והאמת, גם של מבוגרים.... בקיצור, מין משהו כזה שאולי צריך להופיע בקטן על כל דף באתר כמעט (-: ):

כל תהליך מתנהל כגרף של עליות וירידות שיש לו כיוון התקדמות ברור ראשי, אבל בתוך הכיוון הוא נראה כמו "שניים קדימה אחד אחורה" ולפעמים להיפך.
כל תהליך.
אין אף תהליך שהוא לינארי. אין אף תהליך שבו יש אך ורק "עלייה" בכיוון ישר אחד וברור. זה לא מתרחש ככה אף פעם. אף פעם. לעולם.
כולנו איכשהו הפנמנו בתרבות שלנו מודל של התפתחות שמתואר כתהליך לינארי, אבל זוהי הפשטה של חלק בלבד מהנקודות בגרף. יש בהפשטה הזאת רדוקציה (רידוד, צמצום) חריפה של התהליך לנקודות ה"התקדמות" בלבד, והתעלמות מוחלטת מנקודות ה"נסיגה".

בגלל המודל השליט הזה בתיאור התהליכים בתרבות שלנו, רובנו הגדול נבהלים כשאנחנו נתקלים לראשונה בדרך שהתהליכים מתרחשים במציאות. אם אנחנו אמהות יהודיות, אז מובן שמייד אנחנו מרגישות אשמות וכבר מדמיינות שלילד שלנו יש בעיה, וכמובן "רק הוא לא בסדר ואצל כל השאר זה אידיאלי".
זה מיתוס. אין חיה כזאת. אין "תהליך אידיאלי". זה תמיד מתרחש בקפיצות ונסיגות, קפיצות ונסיגות, קצת קדימה, קצת אחורה, קצת פלאטו (נשאר באותה רמה כביכול בלי שום התקדמות במשך כמה זמן) וכל השילובים האפשריים.
חייבים לדעת את זה. מניסיונן של הרבה אמהות. כי אנחנו מבודדות בבית עם הילד הראשון שלנו ולא יודעות שמה שלימדו אותנו ומה שכתוב בספרים זה שקר גדול.
כתוצאה מהבהלה ומהחרדות שלנו, מרגשי האשמה ומהתחושה שאנחנו והילד שלנו "לא בסדר", מה שקורה הוא שאנחנו כל כך מופתעות מה"נסיגות" שמתגלות בתהליך שאנחנו רוצות להכרית אותן. לחסום אותן. לבטל אותן. הן לא מסתדרות עם התמונה האידיאלית שלימדו אותנו, אז מה אנחנו עושות? במקום להבין מייד שהתמונה היא סכימה מיתית חסרת כל קשר למציאות, ושאת המציאות הטבעית והנורמלית יש לקבל כפשוטה ולהירגע - אנחנו ישר מנסות "לחתוך את הרגליים של המציאות כדי שיתאימו למיטה הקצרה מדי"...
אז אני מציעה, במקום לחסום ולעקם את הילד כדי שיתאים ל"תהליך האידיאלי", למעוך לכדור את התיאוריה ולזרוק אותה לפח... D-:

לא צריך אף פעם להחזיר חיתול לילד. זה תמיד מחמיר את שלב הנסיגה, את הפיספוסים, מאריך את תהליך הלימוד שלו, וגורם עוד כל מיני בלגנים נפשיים.
מה שרצוי ביותר הוא פשוט לקבל שהתהליך יכלול תמיד תמיד גם פיספוסים מכל הסוגים, לאורך תקופות שונות באורכן, עם בלבול מכל הסוגים, ובסך הכל זה יעבור והכיוון אחד וברור: לגמילה מלאה מתישהו. וכמה שיותר מוקדם נקבל את זה - ככה נעזור יותר לילד.

הסתייגות אחת: יש מקרים, שבהם אמהות מאמינות שהן היטיבו עם הילד בכך שהחזירו לו חיתול, כך הן מפרשות את העובדות. ולפעמים אני ממש מסכימה איתן. אז אני כן רוצה להגיד, שייתכנו מקרים שבהם החרדות והפחדים, הלחץ והביקורתיות של האמא והתגובות שלה כלפי התינוק כל כך חמורים, שהדרך היחידה בשבילה לא להרעיל את התינוק בצורה פסיכית ממש, היא באמת להלביש לו חיתול כדי שהיא לא תגרום לו נזק בפחדי הפיספוסים שלה (כלומר, כשיש אמא כזאת שמלבישה חיתול, אז זה פחות גרוע לילד מאשר אמא כזאת מול תהליך גמילה ארוך). אבל צר לי על הילד, והלוואי שהאמא היתה לוקחת את עצמה לטיפול בחרדות הגמילה שלה ובפוביית הצרכים שלה, במקום להפיל את זה על עוד דור אחד במשפחה S-:

[בשמת_א*]

אופס, שכחתי לציין שכל מה שכתבתי עכשיו היה מין מאמרון תיאורטי עקרוני וכללי לגבי תהליכים בכלל ותהליכי גמילה מחיתולים בפרט. הקשר היחיד לשאלה של אנדלוסיה הוא, שהיא היתה לי טריגר להבהיר את הנקודה שכל תהליך טבעי מורכב מלמעלה ולמטה, קדימה ואחורה, ואף תהליך הוא לא לינארי.
לא היה לי בראש אף תינוק או ילד או אמא או שואל או שואלת כשכתבתי את זה, ולגבי האמהות ההיסטריות שגורמות נזקים קשים לילדים שלהן בתהליכי הגמילה בגלל הפוביה שלהן מפספוסים - אין אף אחת כזאת בכל רחבי האתר הזה, בעבר בהווה או בעתיד.

(אלא אם כן תופיע אמא כזאת שתרגיש בכנות ובלי כל אשמה שהתיאור הזה הולם אותה. במקרה כזה, אני אקבל בשלמות את זכותה להצהיר על עצמה שהיא סובלת מהפוביה הנ"ל. אה, וגם עלי להתוודות שאותי אפשר היה לתפוס יותר מפעם אחת בתגובה היסטרית לפיספוסים כשהייתי אמא לילדה אחת. בעצם, גם בתגובות היסטריות לג'וקים. טוב כדאי שאפסיק פה לפני שאזכר בעוד משהו).

[טרה_רוסה*]

במקום פלאטו אפשר לומר ישורת

[אנדלוסיה*]

תודה לכולכן. האמת היא שקראתי וראיתי שזה שכיח ואפילו שזה קורה כמעט לכולם, ובאמת עזבתי את זה. רוצה? שיעשה. רגשי אשמה זה לא ממש התחום שלי ממילא. משום מה חשבתי שאחרי שילדים לומדים לעשות את צרכיהם במקום מסוים הם שונאים להרטיב או "ללכלך" את עצמם, אבל אני רואה שטעיתי.
בכל אופן, אני עוד לא מורידה לו את החיתול בלילה. הדבר היחיד שאני עלולה להיכנס ממנו לוויברציות זה מזרן עם פיפי, כי את זה אי אפשר להכניס למכונה ולסגור עניין. אז אני מאלתרת פתרונות אחרים. ואם כבר מדברים, איפה אפשר לקנות את מוצר הרטרו הפלאי שכשהיינו ילדים קראו לו "שעוונית"? או לצורך העניין כל דבר שיאפשר לזאטוט שלי להתפתח איך שהוא רוצה באופן בלתי תלוי במזרן שלו?

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

ראי בלי חיתולים הגנה על המזרן (שם יש המלצות על מיגון מזרנים) וגם גמילה מחיתולים במיטה משפחתית

אבל לא עם הילד, עם הפיתה.

[פלוני_אלמונית*]

איפה אפשר לקנות את מוצר הרטרו הפלאי שכשהיינו ילדים קראו לו "שעוונית"? או לצורך העניין כל דבר שיאפשר לזאטוט שלי להתפתח איך שהוא רוצה באופן בלתי תלוי במזרן שלו?
בשוק הכרמל, למשל. רק שהיום זה כבר לא נקרא שעוונית אלא מגן למזרן שמלמטה הוא פלסטיק כלשהו ומלמעלה בד מגבת כלשהו.
כביסה רגילה, 30-40 מעלות, קונים לפחות שניים כדי לא להילחץ עם הכביסה. באמצע הלילה לדעתי אין צורך להחליף הכל, עשיתי כמו שהציעו פה בכל מיני דפים רלבנטיים ושמתי מגבת על השלולית והחלפתי רק את המכנסיים. בלילה גם לא שמתי תחתונים כדי לחסוך בבגדים רטובים. ובבוקר - הכל לכביסה.
בהצלחה!

[ניצן_אמ*]

איפה אפשר לקנות את מוצר הרטרו הפלאי שכשהיינו ילדים קראו לו "שעוונית"?
לדעתי יש בכל רשתות הפארם. שם זה עולה יותר משוק הכרמל, כנראה, אבל אם משקללים את מחיר הנסיעה, ואת זיהום האויר, כנראה שזה עדיין יותר משתלם.