ילד גמול חוזר להרטיב

אם משקללים את מחיר הנסיעה, ואת זיהום האויר, כנראה שזה עדיין יותר משתלם.
תלוי איפה גרים

ובכל חנות מוצרי תינוקות יש. אני מעדיפה את הסוג שהוא בלי בד מגבת, רק פלסטיק עם גומי ועל זה סדין. מנגבים טוב טוב עם איזו מגבת משומשת, וזורקים אותה לכביסה. את הסדין אפשר לכבס פעם ב (כל אחת לפי רמת האיסטניסטיות שלה

)

חן חן, אכן מידע מאלף. מיד אצא במסע חיפושים באזור, הכולל הן את שוק הכרמל והן סופר פארם.

מנגבים טוב טוב עם איזו מגבת משומשת
רצוי טבולה בחומץ.

מסתבר שכן היתה דלקת. עשינו כמה פעמים, התשובות היו שליליות ואחרי חודש וחצי פתאום ראו שיש דלקת חמורה. איך בהתחלה לא ראו?לא ידעת לומר , הרופא אמר שהבדיקה לא תמיד אמינה ותלויה בשתן שיש באותו הזמן בשלפוחית, שלא בהכרח משקף את המצב בגוף
חודש היה שקט, וכעת שוב פספוסים.

הבת שלי כבר בת שלוש.
למעלה משנה שהיא לא עושה קקי בחיתול (למעט פעמים ספורות, כשהיתה חולה).
פיפי, לעומת זאת, היא עושה בכל מקום.
זה נראה כאילו היא לחלוטין לא מודעת לנושא הזה.
לא משנה אם היא עם חיתול ר"פ, ח"פ, תחתונים או כלום, בבית או בחוץ, היא פשוט עושה פיפי איפה שהיא נמצאת.
לפעמים היא מפסיקה באמצע והולכת לשרותים, לפעמים מורידה לעצמה את החיתול וזורקת לכביסה, ולפעמים אפילו לא מספרת לנו עד שאנחנו מוצאים שלולית באמצע הסלון.
אם שולחים אותה לשרותים היא עושה פיפי, כך שלפעמים יש מראית עין של ילדה גמולה כי "אין פספוסים" במשך יום שלם, אבל האמת היא שהיא לעולם לא הולכת מיוזמתה.

הפחד שלי הוא שיש לה אולי איזו בעיה פיזית שבגללה היא לא מרגישה את הצורך להשתין.

יש למישהו נסיון עם דבר כזה?

יכול להיות שהיא פשוט מבולבלת?
מתי אתם שמים לה חיתול?
האם הייתה תקופה בלי חיתול לגמרי?

היו תקופות שהיא היתה לגמרי בלי חיתול (ביום), אבל היא התנהגה אז בדיוק כמו היום.

מה שכן, מרגיש לי שאולי יש כאן עניין של מאבקי כח, ואנחנו רוצים לנסות חודש של חזרה מלאה לחיתול מבחינתנו.

לפעמים היא מפסיקה באמצע והולכת לשרותים
מיוזמתה?

כן, אבל לעיתים רחוקות.

אמא בגובה דשא, חושבת עליך...בדיוק קוראת עכשיו ספר בנושא גמילות,
אבוא לשתף אח"כ

שליחה על ידי מיכל* » 05 יולי 2009, 07:55

גם לבת הכמעט שש שלנו יש בעיה כזו. בהתחלה חשבתי שזה יפתר עם הזמן (עם הגיל) ולא עשיתי שום דבר מיוחד. עכשיו זה מתחיל להדאיג כי עוד מעט כתה א. נלך לרופא ילדים, אבל חוץ מזה אשמח לשמוע המלצות על שיטות לא קונבנציונליות ומטפלים טובים בנושא. רצוי באיזור ירושלים אבל אפשר גם במרכז.
תודה

שליחה על ידי ם* » 05 יולי 2009, 11:52

זה אכן ברדק עם הפוך והכל בחורף.
את יודעת שיש ציפוי נילון לשמיכה (מתחת לציפית), כמו שיש ציפוי נילון למזרון? נדמה לי ששלנו הגיע מהסופרפארם לפני כמה שנים.

למישהו יש רעיון על משהו שאפשר להצמיד לחרסינות?משהו כמו מגנט שלא צריך לקדוח?
אני גזרתי תמונות חמודות מוילון אמבטיה ישן והדבקתי עם דבק פלסטי. לא חושבת שיש בעיה להוריד עם מים.

מיכל,
אני גם בתהליך בדיקה וטיפול בעניין דומה של הבן. אעדכן כשיהיה לי משהו קונקרטי, אני מקוה שבקרוב.

דלקת בשתן יש גם לבנים? אין סימנים אחרים אם אין חום וכו' יכול להיות שיש? דלקת גורמת לפספוסים? איך זה קשור?

יש לי בת 5 שנים ואני מתיאשת לגמרי ומתחילה להתעצבן עליה

יש לי בת 5 שנים ואני מתיאשת לגמרי ומתחילה להתעצבן עליה

חבל. עצבים לא עוזרים, להפך.
את מכירה את הדף האם כעס רלוונטי בגידול ילדים? מומלץ.

הדבר היחיד שאני עלולה להיכנס ממנו לוויברציות זה מזרן עם פיפי, כי את זה אי אפשר להכניס למכונה ולסגור עניין.
זה אמנם נכתב לפני הרבה זמן, אבל רציתי לספר מה אני עושה עם פיפי על המזרן - אני שופכת על הכתם מים חמים עם חומץ ושואבת את הכל עם שואב אבק (יש לי דייסון). לא נשאר זכר לכתם ולריח. עובד מעולה כל עוד עושים את זה לפני שהכתם מתייבש. שואב האבק שלי מתמודד לא רע עם נוזלים, אבל אני לא בטוחה שזה יעבוד עם כל שואב. ניקיתי ככה גם ספות ושטיחים.

ומה לגבי ילד /ה שכבר מזמן עברו את שלב הפסקת ההחתלה והשגת שליטה על הצרכים ,כבר עברו אפילו שנתיים מאז והם כבר בני 4 -5 ומעלה ועדין מכנסיים רטובים ,תוך כדי השתתפות בחוג או בביקור אצל חברים.
יש ילדים שלמזלם הסביבה תתמוך ותקבל את העינין בשלווה יעילה-תחליף,תשים במכונת כביסה וכ', יש כאלה שזה יגבה מהם מחיר כבד של מבוכה בושה וחוסר אונים.

מצאתי את המאמר :
http://www.livestrong.com/article/15806 ... -children/

למעשה מצוטט בו דר' סירס הידוע.
יש הסבר לגבי הסיבה להרטבה -חולשה ואי שליטה בשרירי רצפת האגן.
שוחחתי עם חברה שעוסקת בשיאצו ורפואה סינית ולפי דבריה הבנתי שישנם טיפוסים של אנשים שאצלם זוהי נטיה טבעית.גם אצל בנים וגם אצל בנות.

יש לציין שכל התחום של אימון שרירי רצפת האגן (ברשותכם: שר"ה)בגברים נמצא בחיתולים. במקרה הזה יהיה מאוד מדוייק לומר: תרתי משמע.., גם גברים עלולים לסבול מחולשה שר"ה,גם אחרי ניתוח פרוסטטה ובעיות אחרות וגם פשוט עינין של גיל.במיוחד אם הנטיה לחולשה זו לא מטופלת בגיל צעיר.

אז מה עושים?תרגילי קיגל .להנחות את הילד/ה לבצע את התרגילים .ולפי ניסיוני- להזכיר מדי פעם,לתת לילד לקחת אחריות על התרגול,או לשים טבלה שבו יכולים להדביק מדבקה כל פעם שתירגל/ה -מה שמתאים לכל ילד.
(מתרגמת בחופשיות)
השלב הראשון הוא ללמד את הילד/ה מהי תחושת הכיווץ וההרפיה של שר"ה.הרי הילד לא יודע איפה נמצאים השרירים הללו.
אפשר לנסות להסביר ,להשתמש בציור אנטומי (ואז להסביר על כל האיברים- אחרת זה קצת מרתיע).

האופן שבו עושים את זה : כאשר הילד משתין באסלה מדריכים אותו לעצור את זרם השתן.הפסקה של מספר שניות (נניח לספור עד 5 ,או להגיד איזה משפט משיר בקול רם)
לבנים אפשר לתת 'מטרה' שתצוף באסלה - למשל חתיכת ציריוס ,לדעתי גם עלה קטן יצוף.
(זה טוב גם לכל אלה שלא יודעים 'לצלוף' )
חשוב מאוד שהילד יתרגל את עצירת הזרם ואחר כך ימשיך להתרוקן היטב.

איך אפשר לדעת שהילד עושה פעולה של כיווץ השר"ה?-הפעולה היא פנימית לגמרי.התנועה של השרירים היא כלפי מעלה.
המורה שלי לפילטיס מדגימה זאת כמעלית שנסגרת ומטפסת קומה.אין כיווץ של שרירי הישבן ולא הבטן.
אפשר לשים יד על הבטן ועל הישבן,כשהילד שוכב על השטיח(עדיף עם ברכים מכופפות) ,להנחות אותו לעשות את התנועה של הכיווץ -ובעצם לא לחוש התכווצות שרירים שלא צריכים להיות מופעלים.
אחרי שהילד הבין את העיקרון, שלא ימשך לעצור את זרם השתן.גם מבוגרים שמתרגלים קיגל מקבלים המלצה לתרגל רק 'על יבש'.

ילדות שמצמידות את הרגלים כשהן רוצות להתאפק לא מפעילות את רצפת האגן-צריך להסביר לילדה שרק הכיווץ הפנימי נדרש.

נשימה- רצוי שהילד/ה ינשום ולא יהיה במתח בזמן הפעלת השר"ה,לפיכך ממליצים לספור בקול רם.
לפי שיטת פילטיס: כשמכווצים את השר"ה נושפים כמו בשריקה.בשאיפה משחררים.

אחרי שהילד הכיר את התנועה של השר"ה בשירותים ,רצוי שלא ימשיך להתאמן בזמן הפרשת השתן, אלא בזמן שהשלפוחית מרוקנת,בשכיבה על הגב, בישיבה (ברמזורים..)ובעמידה.
בפילטיס לומדים לעשות את כל התרגול תוך כדי כיווצים והרפיות, כיווצים סטאטיים.יתכן שזה מורכב מדי לילד ובכלל אין על מה לדבר ,מצד שני , ילדים שעוסקים בפעילות גופנית באוירה רגועה ובלי תחרותיות,עם הרבה דגש של מודעות לגוף-אולי כן יש על מה לדבר.

רצוי להתאמן בכיווץ ממושך -למשל לספור עד 10, להרפות בספירה של 10 וחוזר.
אפשר גם כיווצים קצרים והרפיה .
חשוב לתת דגש על הרפיה של השריר.

מענין אותי לקרוא את תגובותיכן ואם הילדים שלכן עושים קיגל ואיך זה עובד.
תודה

יש לי שאלה על הרטבות לילה.

דידי בלי חיתולילה מאז גיל שנתיים וחצי, בערך עשרה חודשים.
למשך כמה חודשים טובים התייצב על הרטבה לילית אחת או שתיים בשבוע.
ואז נסענו לבקר בארץ והיתה יציאה כללית מהשגרה... לא התחשבנתי

אבל לפני חודש חזרנו, ואחרי שבועיים כולנו חטפנו הצטננויות, הוא היה עם דלקת אזניים קלה ביותר לילה אחד, ודווקא בזמן הצינון לא הרטיב, רק התעורר כל לילה לפני ההרטבה והניח לי לקחת אותו לשירותים.

וזה היה לפני שבוע וחצי.
ומאז - רטוב, רטוב, רטוב. כל לילה. כבר שבוע ויותר.
ולא מתעורר בזמן, אפילו לא מטפס עלי חצי-ישן כמו שהיה קודם.
מה קורה פה? למיטב הבנתי, הוא כבר היה צריך לחזור לעצמו, לא?

<והכי מוזר: פתאום גם שרירי רצפת האגן שלי - שקצת פגועים מהלידה - נחלשו, ויש לי יותר דליפונות שתן. הא?? מה עובר עלינו?>

האופן שבו עושים את זה : כאשר הילד משתין באסלה מדריכים אותו לעצור את זרם השתן.הפסקה של מספר שניות (נניח לספור עד 5 ,או להגיד איזה משפט משיר בקול רם)
אני מאוד נגד ההנחייה הזאת. לגמרי לא בטוחה שזה מלמד משהו, ובטח לא מלמד את הטכניקה הנכונה.
אני הייתי הולכת לבקש הנחייה מפיזיו' של רצפת האגן, להסביר איך ללמד את הטכניקה בלי להצטרך לעשות ניסיונות ביזאריים בשירותים. (נניח שהוא לא מצליח, מה הוא לומד מזה? כלום, חוץ מזה שאין לו שליטה בכלל. וזו עשויה להיות מסקנה מוטעית).

_התנועה של השרירים היא כלפי מעלה.
המורה שלי לפילטיס מדגימה זאת כמעלית שנסגרת ומטפסת קומה._
לא מדויק.
המבנה של השריר, נראה כמו פרסה שמקיפה את פתחי האגן מהצדדים ומאחור.
לכן, בטכניקה נכונה התנועה היא קודם כל כזאת שמושכת את עצם הזנב קדימה (לכיוון חזית הגוף), אחר כך מכווצת את הדפנות הצידיות ומביאה אותן קרוב זו לזו, ואחר כך יש באמת את האיסוף והמשיכה כלפי מעלה.

מאז - רטוב, רטוב, רטוב. כל לילה
... ולפעמים פעמיים בלילה.

_האופן שבו עושים את זה : כאשר הילד משתין באסלה מדריכים אותו לעצור את זרם השתן.הפסקה של מספר שניות (נניח לספור עד 5 ,או להגיד איזה משפט משיר בקול רם)
אני מאוד נגד ההנחייה הזאת. לגמרי לא בטוחה שזה מלמד משהו, ובטח לא מלמד את הטכניקה הנכונה_

בהחלט לא מומלץ. עלול לגרום לריפלוקס של השתן ולדלקת בכליות.

מה קורה פה? למיטב הבנתי, הוא כבר היה צריך לחזור לעצמו, לא?
אמור....

אצלי, בן ה3.5 גמול למעלה משנה, התחיל לאחרונה לא רק להרטיב בלילה, שעם זה יש תקופות טובות יותר וטובות פחות, אלא גם להרטיב בכלל. פשוט, עושה פיפי במכנסיים. לא 'בורח' לו. עושה רושם שזה די בשליטה. אפרופו זה: מדריכים אותו לעצור את זרם השתן.הפסקה של מספר שניות הוא עושה את זה באופן טבעי כשהוא בשירותים משתין קצת, עוצר, מסתובב אלי בחיוך ממזרי ואומר: אין פיפי, ואז ממשיך עוד קצת.
היום ואתמול הוא הגדיל לעשות וממש עשה שלולית. זה לא נעשה בהתרסה, אלא קמנו משולחן האוכל למשל, ואז אני מגלה כסא ורצפה רטובים. P-: זה כל כך מיאש.
כמובן שזה מלווה בעניינים אחרים הקשורים לשליטה.
וגם פחדים יש בזמן האחרון.

מה עובר עלינו?>
יכול להיות קשור להצטננויות. משתעלים מתעטשים - לא משהו לרצפה.

שליחה על ידי נושמת* » 31 מאי 2011, 23:22

אני ממש שמחה שנתקלתי בדף הזה. אם יש כאן מישהו אחד שמה שאני אכתוב יעזור לו, אני אהיה המאושרת באדם.
גם לי היו בעיות הרטבה רבות. נגמלתי מאוחר יחסית, והדבר חזר לי שוב בחטיבת הביניים, הפסיק וחזר בצבא.
מה לא ניסיתי?
שיטת פעמונית (גם בגיל 12, גם בגיל 20), תרגילים לחיזוק רצפת האגן, התאפקויות, עצירת שתן, מינרין ונוביטרופן (שאותם לקחתי בתקופות קריטיות בלבד) הייתי אצל מספר רופאים, פרופסורים, מומחים בלתי מעורערים בתחום. לא מזלזלת חלילה, אבל אף אחד מהם לא מצא פתרון וסחבתי איתי שנים את הבעיה הכל כך מביכה ומעיקה הזו. התחלתי לחשוב שיש לי בעיות פסיכולוגיות עמוקות, זה מה שהציעו הרופאים, בעיקר הצבאיים. נפלתי למקומות די קשים בגלל זה.
לאחרונה, דקה לפני שהתייאשתי מעצמי לגמרי, אחרי שנים של אי הטבה במצבי, הלכתי לרופאה מקסימה! בכלל לא מהתחום הזה, אבל נשמה טובה ששמעתי המלצה עליה. ניסיתי כיוון אחר לגמרי. 10 שניות מרגע שנכנסתי למרפאה וסיפרתי לה מדוע הגעתי אליה, אותה רופאה הסתכלה עליי ואמרה: אין פלא שכל החיים שלך הרטבת, תסתכלי איך את נושמת!
אז איך אני נושמת? אני נושמת מהפה. הפה שלי כמעט תמיד היה פתוח. מסתבר, שאחרי שנים שהתרגלתי לנשום ככה, לא חשבתי שזה לא בסדר. אז זה לא בסדר. לא מגיע לי מספיק חמצן למוח, אני נמצאת במצב של עייפות תמידית, ובסוף של יום, כשאני סופסוף ישנה, אני כל כך עייפה שאני אפילו לא מתעוררת.
אז הגילוי הזה הוא חדש, ואני כרגע בכלל מטפלת בבעיות הנשימה שלי, לומדת לנשום נכון, מהאף. גם הומלץ לי לישון מעט בצהריים כדי להקל על העומס שהמוח חווה מדי יום.
אני עדיין לא במצב 100% יבש, כי זה חדש, אבל יש שינוי בולט ביותר לעומת מה שעברתי כל ה10-15 שנים אחרונות.

אז הורים יקרים, בבקשה, לפני שאתם רצים ונלחצים, נסו לבדוק אם הילדים שלכם נושמים כמו שצריך. האם הפה שלהם בד"כ פתוח? האם הם לא נושמים מהאף?
זה מדהים כמה שהפתרון היה פשוט. אם הייתי יודעת את זה קודם, כל השנים האלו היו נראות אחרת.

אני לא אומרת שזה יתפוס אצל כולכם, אולי אצל חלק קטן, אבל תדעו שלפעמים הבעיה היא משהו שיושב לכם מתחת לאף ואפילו לא קישרתם בינה לבין בעית ההרטבה, כמו שהיה אצלי!
אני לא טובה בשמות, שכחתי לגמרי את שם הרופאה (זה שם שאסור לשכוח!), אבל אני אמצא אותו ואכתוב מה שמה. ברגע שהיא אמרה את זה כמעט ובכיתי מאושר. פשוט הרגשתי (ולימים זה התווכח כנכון) ששם היה מקור כל הבעיות שלי...

שתהיו בריאים ויבשים ואל תתנו לאנשים זרים שלא באמת מכירים אתכם לתייג אתכם, להגיד לכם שאין מה לעשות ותצטרכו לקחת כדורים כל החיים, או טיפולים פסיכולוגיים. אתם כנראה בסדר גמור.

והמרגיעון: באופן טבעי כולנו שייכים

נושמת - זה סיפור מדהים! טוב לדעת...

עדכון: ככה זה. ברגע שמעלים בעיה בבאופן - היא נפתרת.

(התחילו שוב לילות יבשים)
כנראה פשוט לקח לו זמן לצאת מהמצב הזה. אני צריכה לזכור שזמן התאוששות וחזרה לשגרה של שבועיים-שלושה זה נורמלי.

נושמת - הסיפור שלך מרתק ומדהים. תודה שאת חולקת כאן את התובנה שלך!
ואנא ממך - עדכני כאן בהמשך וספרי אם את ממשיכה להיות משוכנעת (או לא) בקשר בין ההרטבה לנשימה.
מזכירה לך לציין גם את שם הרופאה אם תמצאי.

אוף, הוא שובפעם רטוב!!

מצאתי : הרופאה היא ד"ר ולנטינה קוגל - אורולוגית. ממליצה עליה בחום. ולפני כבר המליצו לי עליה אחרים.
רוצה לכתוב המלצות נוספות למתעניינים, החלק הארי הגיע מד"ר קוגל, והיתר זה מניסיון שלי:

X לא לשתות הרבה וסמוך לשינה
X לא לאכול פירות סמוך לשינה (מכילים נוזלים)
כן לאכול פירות יבשים יחסית סמוך לשינה (סופחים נוזלים)
לישון מעט בצהריים (להרגיע את המוח)
לכוון שעון מעורר כשעתיים אחרי שהולכים לישון, כדי להרגיל את עצמנו להתעורר ולהתרוקן.
לטפל בבעית הנשימה כמובן! להבין את המקור לבעיה ולטפל בו - א.א.ג / קלינאית תקשורת / טיפול עצמי (יוגה, ספורט וכד')

אמת וצדק, אני מבטיחה לחזור ולעדכן, כי כמו שאמרתי אני לא 100% בסדר עדיין, אבל סיבות גדולות מזה הן באשמתי. אני לא מטפלת כמו שצריך בנשימה ואני לא בטוחה שעליתי על מקור הבעיה שלי עדיין. בגלל שאני כל כך מפחדת ומתנגדת לתרופות אני לא לוקחת כרגע סטרואידים, שרופא אחר המליץ לי לקחת כדי "לפתוח את האף הסתום שלי", "מה איכפת לך לעשות ניסוי? להזיק זה לא יכול?" (ניסויים בבני אדם, לא אצלי, תודה).

זה מדהים, כל גילוי של בעיה, מוביל אחריו לגילוי של עוד בעיה, ואחריו לעוד בעיה, עד שבסוף אנחנו באמת צריכים לחזור למצב העוברי שלנו כדי לקלוט מה לא היה בסדר! בפעם הבאה שאתם עושים
אהבה (וילדים) אז בבקשה תעשו את זה בעדינות ותחשבו על ההשלכות של כל מה שאתם עושים מרגע החיבור הזה!

והסיבה שגרמה לי להגזים ולרשום את המשפט הקודם היא הודעה בה נתקלתי שכתבה בשמת א כתבה ב{{}}שימוש נכון במיתרי הקול :
מאתר של רופא שיניים שהתעניין מאוד גם בקשר בין המנשך והתפתחות הפה והלסת לבעיות נשימה, מתברר שמי שגדל על בקבוק (במקום על הנקה, כמו שהיה צריך) זה מה שגרם לו את קשיי הנשימה וכו'.
תודה בשמת! גם אני גדלתי על בקבוק לצורך העניין.
מעניין לבדוק גם את הקשר הזה: בקבוק במקום הנקה--> בעיות בנשימה --> הרטבת לילה אבל אולי אני הולכת רחוק קצת. התלהבתי.

אוף, הוא שובפעם רטוב!!
אל תתייאשי, זאת בטח ירידה לצורך עלייה

חשוב לי להביא את כל הציטוט המעולה של בשמת א:

_מאתר של רופא שיניים שהתעניין מאוד גם בקשר בין המנשך והתפתחות הפה והלסת לבעיות נשימה, מתברר שמי שגדל על בקבוק (במקום על הנקה, כמו שהיה צריך) זה מה שגרם לו את קשיי הנשימה וכו'.
מסתבר, שהיניקה מפתחת לא רק את המנשך, החיך והשיניים כראוי, אלא גם את הקשר בין הפה לבין האף ומעברי האוויר וצורת הנשימה.
הוא מסביר שם איך, עם תמונות ושיקופיות.
אם כן, העובדה שגדלתי על בקבוק גם גרמה לכך שאני לא יודעת לנשום.
אילו הייתי יונקת הייתי יודעת להסתדר עם הנשימה כמו שצריך, וגם מפעילה את הלשון כראוי בפה. _

יש פה עוד מישהו שיכול להזדהות עם הנאמר בהקשר של ההרטבה?

אצלנו יש הרטבה וילד שלא יודע לנשום, למרות שינק בלעדית ומעולם לא השתמש בבקבוק או במוצץ.

הילד שלי בן שנה ואחד עשר חודשים,גמול חודשיים. בתחילת הגמילה,היה מצהיר פיפי בקולי קולות,והיינו לוקחים לשרותים או בטבע. לאחרונה,הוא לא מבקש יותר,רק קקי. פיפי הוא מודיע,תוך כדי,וניכר בו שזה ממש לא נעים לושברח לו,והוא אפילו בוכה לפעמים. אני מרגיעה אותו ב"לא נורא,בא נחליף מכנסים" אבל הוא ממשיך בכך. בימים האחרונים,התחלנו לקחת אותו ביוזמתנו,פשוט תוך כדי משחק,אני מפתה אותו למשל"בא נלך להשתין על העץ הוא צמא" או "בא נלך לעשות פיפי על הגלגל של האוטו שלנו" וכו'.. לפעמים הוא מסרב ומתמרד,ואם אני לא "מדליקה"אותו על איזה רעיון שממש נראה לו,זה גם יכול להיות בכוח,פשוט לוקחת אותו וזהו. אני לא יודעת מה הכי נכון לעשות,ברור לי שבכוח,זאת לא הדרך,אבל לא תמיד יש לי סבלנות,לרוב כן.
אם אנחנו לא לוקחים אותו,הוא ימשיך להשתין על עצמו. וגם בלילה במיטה,הוא עושה,מה שקודם ממש לא היה קורה,הוא היה מתאפק עד הבוקר,או מעיר אותי,ומבקש שאקח אותו לעשות. מה עושים?

בימים האחרונים התחיל עם"לא רוצה" על כל דבר(סבבה לא רוצה לא צריך).

תודה

אצלנו ילדה שגודלה כמעט בלי חיתולים המשיכה להרטיב לאורך תקופות, גם ביום.
למעשה ביום נמשכו הרטבות לפעמים הרבה אחרי שהלילה התייבש באופן יציב.
סביב גיל שנתיים הייתה לה תקופה שחזרה לעשות פיפי במכנסיים וכמובן סירבה להתפשפש או ללכת לשירותים
(עם קקי לא היתה בעיה).
אין לי הרבה תובנות, אולי רק שהמילה הזו "גמולה", בעצם לא מתארת מצב מוחלט או נקודת זמן ספציפית,
אלא מצב שמגיעים אליו בדרך כלל בתהליך ממושך שיכול לארוך חודשים רבים.
סביב גיל שנתיים וחצי הגענו למצב יבש כמעט לחלוטין, שעליו אני יכולה בלב שלם להגיד שהיא גמולה.
היו תקופות ארוכות כאלה גם לפני כן, אבל לא ממושכות ויציבות.
במילים אחרות - בגילו זה נראה לי מאוד סביר.

לגבי מה לעשות - אני הקפדתי לא לעשות שום דבר בכוח,
פחות מתוך אידאולוגיה ויותר מתוך ידיעה שזה רק מחמיר את המצב ושמי שיצטרך לנגב עוד יותר שלוליות ולשמוע עוד יותר "לא רוצה" ו"לא בא לי" זה אני.
ניסיתי לשים לב ולהגיד לה תוך כדי שהיא עושה "רגע, נלך לשירותים", אבל לפעמים זה נגמר בצרחות.
כמעט לא הצעתי מיוזמתי כי ידעתי שהיא תסרב.
זה היה מבאס אבל זה עבר (-:

לנו היתה תקופה עם בן השלוש וחצי בה כל לילה היה פיפי במיטה, הוא גדל ללא חיתול ויבש בלילות מגיל שנה וחצי.
זה המשיך מספר שבועות באופן לא עיקבי אבל אינטנסיבי, כבר העלתי כל מיני השערות לגבי הסיבה החל מקליטה מאוחרת של היותו אח גדול וכלה בסטרס בגלל אלימות של ילדים בשכונה...
בסוף החלטתי לשאול את הנער. בהתחלה הוא לא ענה והנחתי לזה. אחר כך, אחרי שעות רבות כשכבר שכחתי מכך הוא פתאום בא ואמר שזה קורה לו בגלל שהוא מפחד ללכת לשירותים לבד בלילה. זה היה מוזר כי מעולם לא נדרש ללכת לשרותים לבד בלילה ותמיד אמרנו לו שיעיר את אבא או אותי וניקח אותו (אנחנו ישנים ביחד גם ככה). הזכרתי לו שאבא ואני ישנים לידו וכשהוא מרגיש שהוא צריך פיפי שיעיר אותנו ואנחנו ניקח אותו בשמחה ונשמור עליו מפני החושך. זה עזר. מאז אין יותר פיפי במיטה בלילות כבר מעל חודשיים.
הוא כנראה היה צריך תזכורת.

נושמת, אם את עדיין נכנסת לדף, אני רואה את הקשר של כל הדברים שכתבת עליהם, ואת המכנה המשותף שלהם- בשתי מילים- שרירים טבעתיים, או שיטת פאולה. לדעתי, כדאי לך לקחת פגישות בשיטה. בהצלחה

בהקשר של בעיות נשימה והרטבה בלילות:
בני האמצעי היה מרטיב בלילה גם כשכבר היה גמול לגמרי ביום.
כשהיה בן 3 וחצי, בלי לדעת את הקשר בין הדברים, עשינו לו ניתוח להסרת פוליפים והקטנת שקדים בגלל בעיות נשימה קשות שהיו לו, וראה זה פלא! כבר בלילה הראשון שלאחר הניתוח הוא חדל להרטיב וכך מאז ולתמיד.
כך גילינו לתדהמתנו את הקשר בין בעיות נשימה להרטבה בלילה...

_הזכרתי לו שאבא ואני ישנים לידו וכשהוא מרגיש שהוא צריך פיפי שיעיר אותנו ואנחנו ניקח אותו בשמחה ונשמור עליו מפני החושך. זה עזר. מאז אין יותר פיפי במיטה בלילות כבר מעל חודשיים.
הוא כנראה היה צריך תזכורת._ תודה על התזכורת

הבת שלי בת 4 גמולה התחילה בימים האחרונים לעשות פיפי בלילה במיטה,אני לא יודעת למה..

חייבת חייבת חייבת עזרה, אני ממש מיואשת!
בן שלישי אחרי בן 7 ובת 5 וקצת.. מתוק אמיתי בן שנתיים וחצי.
גדל מלידה עם רב פעמיים בלבד והאמת שהיה ערום רוב הזמן, נגמל מפיפי קצת אחרי שנה וחצי וקקי בערך שנה ושמונה...
אם אני משחזרת אולי לא נגמל לגמרי, זאת אומרת היום פה ושם פספוסים... אבל ימים שלמים שהיה מודיע על פיפי ועל קקי תמיד.
בערך לפני חודש, אולי חודשיים רגרסיה מלאה. שהולכת ומחמירה

הכל במכנסיים, גם פיפי וגם קקי. על פיפי בכלל לא מודיע שעשה, אני צריכה ללכת בבית ופתאום לראות שלולית ולהבין שעשה...
על קקי, שתמיד היה מבקש לעשות בסיר, אין מה לדבר, הוא פשוט עושה. לפעמים בישיבה!
אני מיואשת, מלאה רגשות אשם כי מרגישה שההחמרה היא בעקבות התגובות שלי שהן חסרות עקביות.. לפעמים הכלה וחמלה, לפעמים התעלמות, לפעמים כעס

אני ממש מיואשת ואובדת עצות ומבקשת עזרה מכן, נשים חכמות... גם אם זה עצות שיגרמו לי להבין שאני רק צריכה לשחרר... קשה לי כי הוא כבר היה שם! מרגישה שקשה לו רגשית ולא יודעת למה או איך לעזור לו.

הי עינת,
מה אפיין את התקופה האחרונה (חודש-חודשיים) בחייו? מה עוד קרה אצלו או בסביבה שלו בתקופה הזו?

ואוו נשמע קשה.. הייתי קוראת לכאן ליונת שרון, וודאי תהיה לה תובנה שתעזור

קשה מאוד... לא מוצאת שום דבר מיוחד שמאפיין את התקופה האחרונה חוץ מגיל שנתיים בשיא תפארתו.
בדיוק עכשיו הצעתי לו ללכת לעשות, אמר שאין, דקה אחר כך עומד לידי ועושה במכנסיים ועל הרצפה. והיום בצהריים התאפק חמש שעות....
מה עובר עליו?!?

עינת, מה קרה אצלך בחודשים האחרונים? מעברים? הריון? משהו אחר?

אצלי? החיים

לא משהו מיוחד...
מה לעשות בינתיים? להציע? לחכות שזה יבוא לבד?
זה פשוט קשה לי להבין איך ילד שבמשך תקופה ארוכה הלך לבד לעשות פיפי או התיישב לבד על הסיר או לפחות ביקש.. פתאום יכול להתהלך רטוב או עם קקי ואפילו לא לומר...

_הכל במכנסיים, גם פיפי וגם קקי. על פיפי בכלל לא מודיע שעשה, אני צריכה ללכת בבית ופתאום לראות שלולית ולהבין שעשה...
על קקי, שתמיד היה מבקש לעשות בסיר, אין מה לדבר, הוא פשוט עושה. לפעמים בישיבה!_

עינת באופן במאוד כללי ישנן שתי גישות טיפוליות לתופעות שאת מתארת:
גישה אחת היא הגישה הפסיכואנלטית הקלאסית- שמדברת על יחסים, רגשות, דינאמיקות .......
גישה שנייה היא הגישה ההתנהגותית
לרוב בטיפול בתופעות הללו, הגישה ההתנהגותית היא הרבה יותר יעילה ומוכחת. אך היא דורשת אסרטיביות. ועקביות ולא כולם אוהבים אותה כיוון שלמילה "עונש" יש דימוי רע בציבור.
אומנם בגיל של הבן שלך- התופעות הללו עוד לא מוגדרות כ"בעיה" - לדוגמה אננקומפרזיס ( שמירת צואה) נחשבת לכזו רק מגיל ארבע.
לכן הגישה ההתנהגותית תתאים במידה ואת מרגישה שלא מדובר פה על נסיגה התפתחותית.
במידה ותחליטי עליה, מומלץ ללכת למטפל התנהגותי שיידע להכין אתכם תוכנית טובה. לפעמים מספיקה פגישה אחת ונחישות של הורים והילד נגמל מהתהליך הלא נעים וגם מסריח

הי צבי צב, תודה... אבל האם זה מותאם גם למצב של רגרסיה? בטוחה שיש להם דרכם אבל בלב אני לא מתחברת...
אשמח לשמוע עוד

שליחה על ידי מיה* » 17 ינואר 2012, 12:01

הי עינת,
אני עצמי הומאופתית קלאסית ויכולה לספר לך שמצב כמו שאת מתארת מוכר וניתן לטיפול.
מן הסתם, תמיד תמיד לרגרסיה שכזו יש סיבה, גם אם קשה להבין אותה, וכדי לטפל במצב בלי לעשות נזקים בתחומים אחרים בחייו, צריך לרדת לשורש העניין ולנסות להבין במה מדובר.
אם תרצי לשאול או לקבל עוד אינפורמציה, את מאוד מוזמנת.
שולחת חיזוקים לבנתיים,
@}
מיה.

יש את "הקו החם של ויצו" שעובדים שם פסיכולוגים בהתנדבות, מקסימים ועזרו לי מאוד מאוד. הם מקשיבים בסבלנות רבה ומייעצים ואחר כך מתקשרים כל כמה ימים לשאול איך הולך ומה קרה...
שווה מאוד לנסות!
הם עובדים בערבים (20:30-22:30 אם אני לא טועה) כך שאפילו זה ממש נח. אולי יש גם בקרים.
הטלפון- *6968 ובלינק הזה יש עוד פרטים: http://www.starmed.co.il/forum-235
אני מתמודדת עכשיו עם משהו דומה, והם ייעצו לי להעביר אחריות אליו לגמרי, בלי שום כעס, האשמה... כולל להעביר אחריות על נקיון גופו ועל ניקיון הרצפה. אבל דברי איתם, שיתנו לך עצות על סמך המקרה שלך ספציפית....
בהצלחה!

בכיל הזה? מה, שינקה את הקקי לבד?
ותודה, לכולכן

בגיל הכוונה...

המלצה חמה על טיפול יעיל בהרטבות לילה, מטפלת מקצועית ומקסימה עם ילדים בשם הדר רודן : http://yeveshim.weebly.com/index.html

היי לכולן,
צרת רבים חצי נחמה...
איזה כייף שיש פורום כזה. אשמח אם מישהי תוכל לעזור לי מניסיונה.
הבן שלי היום בן שלוש(מזל טוב) גמול לגמרי כבר ארבעה חודשים קקי פיפי ולילה. לעיתים רחוקות היו פספוסים. משבוע שעבר שהודעתי לו שהוא הולך לצהרון (כי אני חוזרת לעבודה אחרי חופשת לידה) עשה קקי בגן במכנסיים וקראו לי לבוא לנקותו בעלי ניקה אותו ובסוף לא השאיר אותו בצהרון, יום למחרת עשה על הבוקר במכנסיים באתי אני לקחת אותו על הבוקר לבית ולא החזרתי אותו ואז ששאלתי אותו למה עשה? אמר שרוצה שאבא יבוא אליו... מאז כבר 4 ימים ממשיך לעשות בגן אבל או שאנחנו מגיעים לנקות אותו ומשאירים אותו בצהרון או שהגננת מנקה אותו. בהתחלה היה עושה בגן ובבית בשירותים ומזה שלושה ימים חזר גם בבית לעשות.העניין שלגננות כבר קצת נמאס ואני ובעלי עובדים מחוץ לעיר ואני די בהתלבטות איך להתייחס לזה. האינטואיציה שלי אומרת לא לעשות מזה עניין (בעלי דווקא חושב שצריך לדבר איתו כמה פעמים ביום ואם מפספס להגיד לו די בעניניות קקי/פיפי עושים בשירותים אך מצד שני כן לנסות לתפוס פספוס בזמן אמת ולהרים אותו מיידית לשירותים. מה אתן חושבות?????

לעזוב את הקקי לרגע, הוא לא חשוב הוא רק סימפטום. ולחשוב על המקור לבעיה: העובדה שהוא התחיל עם זה כשהודעת לו על הצהרון.
אז יש כמה דברים שאפשר לעשות:
א. להכיר בעובדה שהבן שלך מנסה להגיד לך, באופן ברור ומפורש, שהוא לא רוצה ללכת לצהרון ו/או להיות אתך פחות שעות ו/או לחזור הביתה בשעה מאוחרת.
ב. להחליט באופן הכי ברור האם את חייבת להמשיך עם הצהרון, או שיש מצב לצמצם שעות עבודה ולוותר עליו, בכלל או חלקית.
ג. לשקף את המצב לילד: לתת לו מילים לבטא את מה שהוא מנסה להגיד לך במעשים. לשאול אותו אם הוא היה רוצה לא ללכת לצהרון. לדבר, בפשטות, על ההחלטה שלך (אם את ממשיכה עם הצהרון אז להגיד לו, דוגרי, שמעכשיו יש צהרון ושום דבר לא יכול לשנות את זה), לנסות להבין ממנו מה האלמנט שהכי מפריע לו במצב החדש (הצהרון? ההיעדרות שלך? ההגעה המאוחרת הביתה? משהו אחר?), ואז לנסות למצוא יחד אתו פיצויים ומרחב נשימה במקום אחר, תלוי מה מתאים ועובד במשפחה שלכם.

כל זה, עם המון המון אמפתיה, להקדיש לזה כמה זמן ומחשבה שצריך, והרבה חיבוקים.

אחרי שהמצב הזה מתבהר, אפשר להגיד בענייניות, כל פעם שיש פספוס "לא נורא, בפעם הבאה אתה בטח תעשה בשירותים" לשקף אמון בזה שהוא יודע מה לעשות, וגם יצליח לעשות את זה.

בקשר להצעה לתפוס פספוס בזמן אמת, זה טוב בשביל תינוקות וילדים שלומדים את הטכניקה, אבל לא הייתי משתמשת בזה עם ילד גמול כשהרגרסיה היא על רקע רגשי. הרי הוא יודע מתי הוא צריך ואיך לשלוט בזה. לא זאת הבעיה. ולקחת אותו כך עלול להכניס אתכם למאבק כוחות, וחבל.

תודה רבה על המענה.
בקשר לצהרון אין לי בכלל ברירה מה שטוב בצהרון שהוא היחד עם אח שלו בן ה-5 שהם ממש קשורים. ביום חמישי הגננת אמה לי שנראה שהוא ממש נהנה בצהרון ושמח אז אני מקווה שהוא מתחיל להסתגל לרעיון. רציתי לשאול לגבי הפספוס בזמן אמת. כשהתחלנו לגמול אותו היו קשיים ולפי ייעוץ של דפנה תייר תפסנו את הפספוסים בזמן אמת ואחרי 3 ימים נגמל לחלוטין!!. את לא חושבת שכן שווה "לעקוב אחריו"? פשוט קשה לי לחשוב על הרעיון שאני מנטרלת את עצמי ואז יקרה מצב שיעשה בתחתון. האמת שאני מבולבלת... וגם לחוצה..

מחכה, תראי:
כשהתחלנו לגמול אותו היו קשיים ולפי ייעוץ של דפנה תייר תפסנו את הפספוסים בזמן אמת ואחרי 3 ימים נגמל לחלוטין!
בדיוק מה שאמרתי: התפיסה בזמן אמת היא מעולה בשלב שהילד לומד את כל העסק. זה יעיל, זה נותן לו פידבק מיידי על מה קורה עם הגוף שלו, איך זה מרגיש ומה הוא צריך לעשות. לכן זה עבד לכם.

אבל כיום, המצב שונה.
את אומרת ש:
הבן שלי גמול לגמרי כבר ארבעה חודשים קקי פיפי ולילה. לעיתים רחוקות היו פספוסים.
כלומר: הוא כבר למד. הוא יודע איך זה מרגיש, ומה לעשות. מה שיש לך היום זה לא קושי בלמידה / תחושה / הבנה, אלא רגרסיה על רקע רגשי.
את יודעת מה? את יכולה לנסות לקחת אותו בזמן אמת, פעם-פעמיים, ולשפוט לפי התוצאה והתגובה שלו, והתחושה שלך, אם זה נכון או לא נכון.

תמרוש מוש:
אני מקווה שהשמחה לא מוקדמת מידי אבל הרפיתי כעצתך לא נתתי שום תזכורת וגם לא עקבתי אחריו ואתמול והיום -אפס פספוסים ברוך ה'. היום לראשונה מזה שבוע וחצי בגן חזר עם אותם בגדים ואני מקווה שהבעיות מאחורינו...אני מפחדת לשמוח וכל כך מקווה שיהיה טוב.
אין לי מילים להודות על העצות...
אעדכן שוב בקרוב

שלום לכל האימהות המנוסות אנא עזרתכן,,
הבת שלי בת 4 וחודשיים , לפני שבע חודשים נולדה לה אחות , וכחודשיים אחר כך החלה רגרסיה עם הפיפי, חשוב לציין שהייתה גמולה לפני זה , כמו כן עם הפיפי בלילה אין בעיה וגם עם הקקי לרוב אין בעיה( יש לפעמים פספוסים אבל בקטנה) , ניסיתי הרבה מאוד שיטות ואני פשוט נואשת... - פרסים, מדבקות , לא לעשות עניין מההרטבות, כן לעשות עניין להסביר לשאול וכו׳ , דרך אגב ששאלתי אותה למה עשתה בתחתונים אמרה ששכחה ...
בבקשה עזרתכם , ושבועות האחרונים אני כל כמה שעות לוקחת אותה לשירותים ואז היא עושה וזה בסדר אבל פעם אחת שכחתי לקחת אותה ותרח בתחתונים... מה לעשות... אני כבר ממש נואשת , מגיבה בעצבנות ממש מתעצבת על עצמי אחר כך ( בייחוד שהיא באה אליי אחרי זמן מה ושאלת: אמא עכשיו את לא כועסת עליי ) ןחייבת עזרה!!!!

הסבר פיסיולוגי והצעת טיפול: http://itsnoaccident.net/
הספר באמזון: http://www.amazon.com/Its-Accident-Brea ... ref=[po]sr 1 1[/po]?ie=UTF8&qid=1424733150&sr=8-1&keywords=it%27s+no+accident+breakthrough+solutions+to+your+child%27s+wetting+constipation+utis+and+other+potty+problems
ספר נלווה לילדים: http://www.amazon.com/Bedwetting-Accide ... ref=[po]sr 1 1[/po]?ie=UTF8&qid=1424733237&sr=8-1&keywords=steve+hodges

שווה בדיקה.

שליחה על ידי פאר* » 28 מרץ 2015, 17:47

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הבן שלי כל פעם שיוצאים מהבית נזכר ואז הוא משתין מאחורי עץ רחב

הי,
אומרים שאין הנחתום מעיד על עיסתו,
אבל אני מספרת לכן פה שאני מטפלת בגישת הסיפור המרפא,
ושמספר לא מועט של ילדים נרפאו מהרטבה משנית כתוצאה מטיפול עדין ומיוחד זה
ואפשר גם דרך המחשב....
אם תרצו לשאול על כך, אני במייל: [email protected]
כל טוב,
מציפורי

שליחה על ידי ניאל* » 05 יולי 2015, 12:24

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום רב,
הילדה שלי בת שנתיים ועשר, יש לה אח תאום , גמולה כחצי שנה. עשתה את צרכי בשרותים לבד . לפני כמה ימיים הלכה לשרותיים ופשוט התחילה לבכות בטרוף ואמרה שכאב לה כשעושה פיפי, לקחתי אותה לרופא, בבדיקה של סטיק לא ניראת דלקת אבל בכל זאת נתתנו אנטיביוטיקה ומאז מסרבת ללכת לשרותים ולעשות בסיר. הפסיקה להגיד שיש לה פיפי או קקי פשוט מפסקת רגלים ועושה ובשום תירוץ לא מוכנה ללכת לשרותים.מתחילה לבכות ולהגיד שכאב לה.לפי מה שנראה שזה פסיכולוגי, מה ניתן לעשות במקרים כאלו?

טוב, קראתי את כל הדף כבר פעמיים, ונראה לי שכבר נתנו פה את כל התשובות, אבל בכל זאת, חייבת להוציא (ואולי בכלל יעבוד לי החוק של ״כתבתי בבאופן, וזה עבר״)...

בתי, שנתיים+2, ״גמולה״ (איזה מן ביטוי מוזר!) כבר כמעט חצי שנה, גם בלילה.
בשבועות האחרונים עושה פיפי במכנסיים וגם במיטה.
לא מצליחה לחשוב על שינוי גדול שקרה בזמן הזה - יש לנו בית בערך קבוע, אבל אנחנו מטיילים המון כבר כמעט שנה, את הגמילה התחילה על מעבורת... כך שלא נראה לי שזה קשור לזה שהיא מטלטלת איתנו בדרכים.
היא החליטה בעצמה, אגב, להפסיק ללבוש חיתול.
אנחנו בחו״ל וכבר התקרר פה מאוד, אבל איכשהו לא נראה לי שזה קשור למזג האויר, די בטוחה שלא קר לה. חוצמזה שזה קורה בבית החם, בחוץ הקר, בבתי אחרים, באוטובוס וכ״ו.
אני ממש מנסה להתייחס לזה בשוויון נפש, למרות שמבפנים זה לפעמים מאוד מעצבן אותי, ואוף, גם מאכזב אותי.

כשאני חושבת על זה, גם קקי, שהייתה עושה 3-5 פעמים ביום בשמחה גדולה, עושה עכשיו הרבה פחות וגם יכול לעבור יום שבו לא עשתה קקי בכלל.
עד עכשיו קישרתי את זה לעובדה שהתחילה לאכול בשר (איכס) בשבועיים האחרונים, אבל פתאום זה אכן יותר מתקשר לי לענייני הפיפי (קקי לא יוצא במכנסיים, רק פיפי).

בקיצור, השאלה הרטורית שלי, היא, האם זה נורמלי? הלוואי שמישהי פשוט תגיד לי שבקרוב זה יעבור. בינתיים זה נראה במגמת ירידה...
אוף. הלוואי שיעבור כבר.

_כשאני חושבת על זה, גם קקי, שהייתה עושה 3-5 פעמים ביום בשמחה גדולה, עושה עכשיו הרבה פחות וגם יכול לעבור יום שבו לא עשתה קקי בכלל.
עד עכשיו קישרתי את זה לעובדה שהתחילה לאכול בשר (איכס) בשבועיים האחרונים, אבל פתאום זה אכן יותר מתקשר לי לענייני הפיפי (קקי לא יוצא במכנסיים, רק פיפי)._
למקרה של עבר או יעבור מעצמו, מקשרת גם כאן: http://www.bedwettingandaccidents.com/

תודה תמי!

שלום תמי.
האם תוכלי להסביר בכמה מילים על השיטה?

ד״ר הודג׳ס הוא אורולוג ילדים שאומר (ונתמך במחקר) שילדים שחוזרים להרטיב סובלים מעצירות כרונית. בספר שלו יש הסבר פיסיולוגי איך (יש לו גם ספר ילדים שבו ההסבר פשוט יותר).
יש לו פרוטוקול שכולל חוקנים או תרופות משלשלות (יש הורים שמשתמשים בחומרים טבעיים).
לא התנסיתי בעצמי ואני לא יכולה להעיד ממקור ראשון שזה עובד, אבל את יכולה להסתכל על הספרים באמזון ולראות תגובות של הורים.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

• בגיל כזה 2-4 המוח עדיין לא עובד כמו שצריך כדי להודיע שצריך להתפנות וברגע שהפיפי בורח הם אומרים שיש להם להתפנות.
• היא אמרה שנחמם לה את השירותים והאסלה ונוודא שהמקום נעים לישיבה וגם אפשר להפוך את המקום למקום מעניין, לשים מדבקות או ספרים .
• בגיל כזה הם לא אוהבים להפסיד משחק בשביל להתפנות במיוחד בגן שילדים אחרים יכולים לקחת את המשחקים או אחים בבית, אז צריך להפסיק אותה באמצע להגיד שאני שומרת על המשחקים עד שתחזרי.
• לקבוע זמנים ולקחת אותה כל שעתיים/שעה וחצי לשירותים (בחורף יותר מהקיץ), ללוות אותה עד השירותים ולוודות שהיא מורידה מכנסיים ויושבת.
• לשאול אותה ולפתוח את הנושא איתה בצחוק שמה קרה שהפיפי ברח? לא להשתמש במילה "למה" אלא "מה הסיבה" ולא לכעוס עליה.
• לעודד אותה- להגיד לה לכי תעשי פיפי ובואי נשחק ביחד/בואי תעזרי לי/בואי נספר סיפור/לראות תוכנית ו...
• שהיא לא מפספסת צריך גם לעודד אותה מילולית (לספר לאבא, לסבתא או...) ולא עם מדבקה או חפצים, אצל ילדים בגיל כזה השפעה של דיבור יפה תהיה הרבה יותר.
• אם זה קורה בתדרית מאוד גבוהה צריך לבדוק שאין דלקת בדרכי שטן ולטפל.

עוד קוראים פה?
הבת שלי בת חמש. בשנה האחרונה מציקה הרבה לאחים שלה(סנדוויצ'ית) ומפספסת מידי פעם פיפי.
היום היה שיא כשהיא באה אלי בגינה והמציאה איזה סיפור על זה שהיא רצתה להשקות צמחים ונשפכו לה מים על התחתונים...
היא ביקשה לעלות הביתה להתקלח, ואז באמבטיה המשותפת לה ולאחיה הקטן, טענה פתאום שהקטנצ'יק "עשה משהו במים"... ואכן צף שם מה שצף ומיד ביקשתי ממנה לשבת בשירותים כדי לסיים.
בקיצור אני מתוסכלת כי היא גם מפספסת, גם משקרת וגם מציקה.
אני מאוד מנסה לתת לה חום ואהבה, תשומת לב אישית, אבל כנראה לא מצליחה להגיע אליה.
לפעמים אני גם מאבדת את הסבלנות לצערי, וקצת צועקת עליה(לא בסיטואציה של הפספוסים, שם אני מנסה לומר בשוויון נפש שעושים רק בשירותים).
אשמח לעצה ותבונה.