ילדים לבד בבית

שליחה על ידי אחת* » 17 ינואר 2004, 20:39

ביתי בת ה 12.5 הוזמנה לישון אתמול אצל חברה טובה מאד שלה, שהיא ישנה אצלה לעיתים קרובות. ביתי סיפרה לי שההורים של החברה נוסעים, והן יהיו לבד בבית, יחד עם האחות בת ה-11, וחברה של האחות. יש דודים וסבים שגרים במרחק הליכה (6-7 בתים הלאה). זה נראה לי מוזר להשאיר ילדות לבד בבית, אבל מאחר ואני מכירה את ביתי והחברה סמכתי עליהן. היום התברר שלא רק שהן נשארו לבד, אלא שההורים השאירו איתם גם את האחות בת השלוש, ושההורים כבר נסעו ביום חמישי. כלומר - ההורים השאירו לבד בבית שלוש בנות בנות 12.5, 11 ו- 3 ליומיים. הייתי המומה. פשוט לא יכולתי להאמין.
שוחחתי עם האמא, שהיא חברה טובה, והיא הסבירה שיש סבים ודודים קרובים, שלכולם יש פלאפונים, שיש מוקד לאזעקה (מדובר בבית פרטי), שהסבתא באה ביום שישי בבוקר לעזור עם סנדויצים, שהבנות מאד אחראיות, שהבת הקטנה ישנה עם הגדולה ביחד במיטה, ושהנה עובדה - הכל בסדר.
היה לי מאד לא נעים שהעברתי עליה ביקורת, ולמעשה זה לא היתה אפילו העברת ביקורת, אלא פשוט שאלה - תגידי זה נכון שהשארת גם את הקטנה? אני לא מאמינה?!!
אני עדיין המומה. יש לי ילדים באותם גילאים, וגם שניים גדולים יותר. ובכל זאת - אני ממש לא יכולה להעלות בדעתי שהייתי משאירה אותם יומיים לבד בבית.
האם אני מגזימה? אולי זה בגלל שמעולם לא גרתי קרוב לסבים או לדודים? האם התגובה שלי היתה לא סבירה?

שליחה על ידי אחת* » 17 ינואר 2004, 20:42

עוד דבר - אולי התחושה שלי היא בגלל שביתי בת השלוש ושמונה חודשים עדיין יונקת וישנה איתי במיטה, ובכלל אני היא זו שחריגה, והילדים שלי מפונקים מידי?

נראה לי שאת בסדר גמור...

שליחה על ידי אני* » 17 ינואר 2004, 23:53

תגובתך היתה מאד במקום. מדובר בהזנחה על פי חוק.

על פי חוק אסור להשאיר ילדים עד גיל חמש (ומנסים להעלות את הגיל ל 8), ואני לא חושבת שנערה בת 12 שווה להשגחת מבוגר!

אני בגיל 12 עשיתי ביבי סיטר לתינוקת בת שנה. זה מאוד תלוי בילדים.
אבל אני ממש ממש לא הייתי עושה את זה במקומם!

שליחה על ידי אחת* » 19 ינואר 2004, 22:19

תודה על התגובות. לפחות אני יודעת שאני לא לבד בדעה שלי.
ולבועז - מדובר על שלושה ימים ושני לילות - זה הרבה יותר מבייבי סיטר.

כן, גם אני עשיתי בייבי סיטר לילדה בת 3 (היום היא בעצמה אמא...) כשהייתי בת 13-14 אבל היא ישנה, ההורים שלי היו במרחק יריקה, והזמנים אחרים.
היום לא אשאיר את הילדים שלי לבייביסיטר בלילה עם פחות מבת 20, וכמה שעות זה לא כמו כמה ימים.

דוקא דף מעורר מחשבה. קראתי היום על בת 8 שנאנסה בשכונה כשיצאה לבד והלכה לחברים. אין לי עדיין ילדה בגיל זה.הבן שלי בן 8 ואני מרשה לו ללכת לבד רק לבית שכנים קרוב ועם דד ליין מתי לחזור, אבל אני כל הזמן רואה סביבי ילדים בגילאים הללו שמסתובבים. לפעמים אני מרגישה שאולי אני אמא חונקת מדי שלא מאפשרת להם לבד, אבל כשנתקלת במקרים כמו אלו מעדיפה להיות אמא חונקת. מצד שני אולי הם עדיין לא מספיק לוחצים עלי ללבד הזה. לא יודעת איך אתמודד כאשר ילחצו. מה אפשר להסביר - לא רוצה להלחיץ אותם שכל העולם רע. יצא לי רצף הגיגים מבולבל.לפעמים האמהות מבלבלת ומעלה תהיות.

היום בשיחה עם אמא שלי התברר שלי שלא פעם הם היו משאירים אותי ואת אחי לבד בבית. לא כדרך קבע אבל זה קרה. פעם אחת היינו קטנטנים - אני בת שנתיים וחצי, הוא בן ארבע וחצי. השאירו אותנו והלכו לראות דירות לקנייה, שעה-שעתיים לדבריה. שאלתי אם לא בכינו: היא אמרה שלא בכינו בכלל, מה פתאום... כשהם חזרו הם גילו שציירתי ציורים על כל הקירות בבית.

אני זוכרת את כל ילדותי כילדת מפתח, אין לי בעיה עם זה, אבל לא היה לי מושג שזה היה מגיל כל כך צעיר. הגילוי הזה די זעזע אותי. חשבתי מה הרגשתי אז כשפתאום ההורים נעלמים לשעתיים.
שאלתי אותה אם כך היה נהוג פעם והיא אמרה שכן. היה גם סיפור מלפני 30 או 40 שנה על דוד שלי שיצא לרגע, לקנות משהו בחנות ממול הבית והשאיר את הילד בן ה-4 ישן. כשחזר הילד היה תלוי על חבלי הכביסה של השכנה, בקומה ראשונה... פשוט עלה על כיסא וקפץ מהחלון בקומה שניה. למזלו השכנה היתה בבית והוא נכנס ולקח את הילד (שיצא בלי שום פגע).

מה דעתכם? האם באמת זה היה נהוג כך אז? נהיה לי קצת רע מהגילוי הזה.

כשסבא שלי היה בן חמש, אמא שלו התחילה לעבוד בתור מטפלת במשפחה אחרת. הוא היה קם בבוקר, מכין לעצמו ארוחת בוקר והולך לגן. הסיבה שכל זה נחשב לסיפור שכדאי לזכור, היא שפעם אחת הוא הכין לעצמו חביתה ושרף את החורשה שהיתה ליד הבית...

ואגב סיפורי אסונות, במשפחה של דוד שלי, לפני המון שנים, טבעה ילדה בת שנתיים בשוקת כי הוציאו אותה החוצה שלא תפריע לאבא לאכול :-\

אני די בטוחה שהנורמות לפני שלושים שנה היו אחרות לגמרי.
היתה יותר קהילה ולכן היה יותר סבי רלהשאיר את הילדים לבד בבית - כי אם קרה משהו השכנה היתה קופצת לעזור ובאופן כללי היו יותר הורים בסביבה.

אני לא מזדעדעת מלקרוא את הנתונים , שתי ילדות גדולות, הרבה בני משפחה קרובים, אמצעי קשר זמינים - לא נראה לי הזנחה קיצונית. אני חושבת שאני לא הייתי עושה את זה אבל אולי אם היו לי שתי ילדות גדולות הייתי משאירה איתן ילד צעיר?!

היתה יותר קהילה ולכן היה יותר סבי רלהשאיר את הילדים לבד בבית
אבל זהו, שהם השאירו אותנו כי השכנה שנהגה לעזור, לא היתה בבית או משהו. הסבתא שעזרה כבר נפטרה. ואף אחד לא נעזר בבייביסיטר אז.

אני חושבת יותר על ההיבט הרגשי של ילדים שההורים שלהם משאירים אותם ככה. פחות על הסיכון הסטטיסטי שיקרה משהו.

אני השארתי מידי פעם את בת השלוש וחצי עם אחיותיה הגדולות (7,9) לשעה שעתיים, פשוט כי היא התחננה להשאר איתן ולא רצתה לבוא איתי לקנות ירקות. זה המקס' שנראה לי סביר, אולי. אבל לשלושה ימים? נראה לי טו מאץ'. גם עם הסבתא שלה לא הייתי משאירה אותה לשלושה ימים, על אחת כמה וכמה עם אחיות-ילדות.

גם אני עשיתי בייביסיטר לקטנים כשהייתי ילדה בעצמי, וגם אותי שלחו לביה"ס לבד כולל חציית כבישים כשהייתי בכתה א' ועוד לקחתי איתי את אחותי בת ה-4 לגן (כבישים וכן הלאה). ושלחו לבד למכולת. דווקא לא זכור לי שהשאירו לבד בבית, וכן נעזרו בבייביסיטר (מדובר על לפני 30 שנה ועדיין...). לאחותי יש זכרון שאבי לוקח אותה לגן והגן עדיין נעול, הגננת עוד לא הגיעה. בלי להתבלבל הוא מרים אותה מעבר לגדר, מכניס אותה פנימה, אומר לה שהגננת תיכף תגיע, והולך לעבודה. תחשבו איזה פחד זה לילדה קטנה...

בעבר היתה פחות מודעות גם לגבי אסונות שיכולים לקרות, וגם פחות התייחסות למה זה יעשה לנישמתו הקטנה של הילד.
אימי שהייתה אמא דיי מגוננת , נהגה להשאיר אותנו בגיל מאוד צעיר לבד בבית רק כדי ללכת למכולת. (שהייתה במרחק חמש עד שמונה דקות הליכה מהבית). היא מספרת שחורף אחד היא הלכה למכולת כשהיינו אחותי ואני ישנות, אני כניראה התעוררתי וזרקתי את השמיכה שלי על תנור הנפט. במזל היא הגיעה בזמן להוציא אותנו החוצה.

אני גם זוכרת בגיל יותר מאוחר כנראה 8 או 10, היו משאירים אותנו במוצאי שבת לבד בבית והיו הולכים לסרט. אני הייתי מפחדת היו מיידעים את השכנה שהייה לה קיר משותף איתנו. והיינו "משוחחות" ע"י דפיקה על הקיר. דהיינו כל פעם שהייתי מפחדת הייתי נותנת דפיקות על הקיר, והיא הייתה עונה לי בדפיקות על הקיר שהיא שם. (אין לי מושג מה הינו עושים אם היה אכן היה קורה לנו משהוא).

ודווקא היום הזכרנו. שבעלי כשהייה בן שנתיים+ נפל מקומה רבעית. ההורים שלו השאירו אותו לבד בביית, הוא יצא למרפסת שהייתה אז בשיפוץ וללא מעקה ופשוט צנח למטה. (נבלם על ידי עץ וכך יצא רק בשן ועיין).
ובעלי אומר שזה לא לימד אותם לקח הם המשיכו להשאיר אותו לבד בבית.

לפותחת הדף: לי זה לא מרגיש נורמלי.

אני מודעת לכך שזה תלוי תפיסה ויש אולי הורים שהיו מרימים גבה, אם היו קוראים את מה שנכתב פה.

לי הייתה אחות גדולה ממני ב-4 שנים ומאוד בוגרת. היא טוענת שמגיל 6 השאירו אותה לבד והיא הסכימה.
אני לעומת זאת לא הייתי מוכנה אף פעם להישאר לבד וכשכבר היה לי אח צעיר ממני ב-6 שנים אז הורי היו מזמינים ביבי סיטר כאילו בשבילו (אני מאוד פחדתי לבד ...לפחות עד גיל 13,רואה בזה דווקא סוג של אינטילגנציה).
אני לא אכנס פה לכל סוגיית הביביסיטר אבל עד שהייתי מוכנה להישאר לבד, תמיד חשתי זנוחה, שהורי מעדיפים לצאת לבלות ולהשאיר אותי לבד בבית. היה בזה גם תחושת השפלה (מה לעשות?)

בקיבוץ אחד, שלא אזכיר את שמו : היה סיפור מזעזע כשאמא שלי הייתה ילדה (בואי נאמר לפני 60+ שנה). המטפלת לא שמה לב או כן שמה לב, בכל מקרה כמה פעוטות הלכו לטייל בקיבוץ וכשהלכו לחפש אחריהם מצאו ארבעה פעוטות טבועים בבריכת בוץ...

ואם נחזור למה שאת מספרת פה:
אני לא בטוחה שנערה בת 12 יודעת לצפות ומבינה עד כמה צריך להשגיח על ילד בן 3. מדובר פה בסופר סופר אחריות.
זה השגחה מתמדת! אני כמובן לא הייתי עושה זאת.

ילדיי עוד קטנים ואני כבר עכשיו מאוד מוטרדת מכל הסיטואציות שיעלו לכשיגדלו...
מקווה שנעבור זאת בשלום ובנחת.

אמי גידלה שמונה ילדים (הקטן כיום בן 24 והגדולה בת 44) וכששאלתי אותה מה דעתה על להשאיר את התינוקי שלי כשהוא ישן (בן ארבעה חודשים) לקפיצה של חמש- עשר דק, לקיוסק ליד הבית, היא הזדעזעה קשות, והזהירה אותי שלא אעיז!!! ומאיפה בא לי הרעיון המטורף הזה?
היא גם עבדה רק עד 12 -1 כדי להיות איתנו ולבשל כל יום והניקה עד גיל שנה פחות או יותר את כולנו, ולימדה אותי לקשור חיתולי בד. זה נשמע לה בסיסי לגמרי, והיא לא מתיימרת להיות באופנית, היא אפילו לא יודעת מה זה...

אני מניחה שזה קשור גם לתרבות ממנה ההורים הגיעו, ההורים שלי עלו מצפון אפריקה, והדודה של בעלי מאשכנז (בערך בת 75), היא שנתנה לי את הרעיון הנ"ל, והוסיפה שזה אפילו בריא לו, שילמד להיות לבד...
היא שכנעה אותי ע"י שסיפרה שהיא היתה מספיקה אפילו ללכת לשוק לקניות בזמן שהילדים ישנו.

אין בעיה בכלל (חוץ מבעיה חוקית), האם בטוח מכירה את הילדות שלה ולכן היא יכולה לדעת אם הילדה מספיק אחראית, גיל 12.5 זו נערה ובתרבויות מסויימות היא מספיק בוגרת לפקח ועוד יותר מזה, מה גם שהמשפחה (סבים) גרים קרוב, אני משוכעת שהילדות מקבלות חינוך מעולה לאחריות, עצמאות וביטחון עצמי. יישר כוח. הערה: כמובן שלו כל ילד.ה בגיל 12.5 אחראית ותלוי מאוד באופי

חוץ מבעיה חוקית...
החוק בעיני צודק פה.

ילדה בת 12.5 לא אמורה, לא צריכה וזה די לא פייר להטיל עליה לשמור על ילדה בת 3 במשך 3 ימים...
זה הזוי, זה חסר אחריות וזה לא הוגן.

אבל זו רק דעתי.

זה לא הוגן

מסכימה עם כל הנאמר מעלי, וגם עם זה. איכשהו זה לא עלה בכל הדיון. מה אם באמת יקרה משהו? איך אפשר להטיל כזאת אחריות ורגשות אשמה לכל החיים על כתפיים כל כך צנומות של ילדה בת 12?!
הזוי ואף מכעיס.

על כתפיים כל כך צנומות של ילדה בת 12?!
מאוד מעניין תרבותית וסביבתית, ישנם קהילות וארצות שגיל 12 זהו גיל מספיק בוגר כדי לפקח או להשגיח על אחים קטנים, לדעתי האישית תלוי מאוד בילדה ובבגרותה, אני מכירה כמה בנות 12 שאחראיות מאוד, ואם יש בוגרים (סבים) בסביבה אני לא רואה שום דבר שלילי בלתת אחריות אלה להפך, ההתיחסות לבת 12 כילדה יכול לעכב את ההתפתחות והבגרות שלה.
שוב מאוד תלוי בנערה אבל גם לנו כהורים יש אחריות על האחריות והבגרות שלהן.

באופן טבעי

באופן טבעי