ילדתי הרגישה והחרדה ואני

[תמרוש_רוש]

היי נ. כיף לשמוע על ההתפתחויות.
אין לי תשובות בעניין החרדה, אבל מקווה שאחרות יוכלו לתת כיוון
@}

[לי_אורה*]

סיימתי ל'קרוא עכשיו את כל הדף. נשמע מאוד מאתגר, בלשון המעטה. אבל למרות שההתמקדות בדף היא באתגרים, הצלחתי לקלוט ילדה מאוד רגישה - גם במובן החיובי של המילה. ילדה עם עולם פנימי עשיר (משחקי הדמיון הרבים שהיא אוהבת). באמת נשמעת כמו ילדה מקסימה

אגב, קראת על ילדי הקריסטל? ילדי רטט הקריסטל
זו דרך מאוד מעניינת וחיובית להסתכל על הכל.

הרבה עבודה שלנו (מסכמים איתה שבהתחלה נרים אותה ואחר ך ניתן לה רק יד, מזכירים לה שהייתה שם כבר הרבה פעמים וכלום לא קרה, ממציאים שיר מצחיק נגד שלוליות שמן מנוע ועוד כהנה וכהנה), אבל בתקופה המתוחה הזו כל פעם צץמשהו אחר, והייתי רוצה לעזור לה.

נראה לי שהדרך שתיארת ממש מצוינת לדעתי. כתבת לאורך הדף כל פעם על התנהגות נמנעת וכו' ונראה שזה לא נראה לך כל כך. אולי יעניין אותך לשמוע דעה שונה: לדעתי, הרבה פעמים הימנעות והתרחקות ממה שגורם לחרדות ולהצפה היא פתרון לגמרי לא רע. בייחוד אם מדובר בחרדות. כמה דוגמאות:

• אם מפחדים מחושך - לדעתי לא חייבים להתגבר על הפחד. אפשר פשוט לפתוח אור קטן בלילה ואז אין חושך.
• הילדה משחקת ועובר כלב והיא מאוד מפחדת? אפשר להיכנס הבייתה.
• הילדה מפחדת מקולות רועשים? כדאי להשתדל מאוד לא לעשות קולות רועשים במידת האפשר: לא להפעיל את שואב האבק כשהיא בבית, לא להפעיל בלנדר, לא להשמיע מוזיקה חזקה וכו'. ואם יש רעש חזק בחוץ, ללמד אותה לשים ידיים על האוזניים וללכת הבייתה.
• היא לא אוהבת מרקמים שונים, בדים וכו'? לא צריך.והדוגמה עם הסבתא מצוינת וכבר כתבו על כך. אם היא אומרת בצורה כל כך ברורה ורהוטה שבדים שהיא לא מכירה דוקרים, אז צריך לכבד את זה ולא לומר לה שדווקא נעים. לה זה לא נעים. בה זה מעורר חרדה. אז אפשר לתת לה להתיידד עם הבד החדש לאט, בדרכה. למשש אותו - אבל רק אם היא רוצה. וגם לא יקרה אסון אם היא לא תיגע בבד החדש. אז לא צריך.
• היא מפחדת ממקומות המוניים וצפופים ורועשים כגון קניונים? הרבה אנשים מרגישים כך. אפשר פשוט להימנע מלקחת אותה לשם.

ובדוגמה שהבאת: היא מפחדת מכתמי נפט בקניונים או מכל דבר אחר על הרצפה? להבטיח לה שבכל פעם שתפחד - תרימי אותה על הידיים ותחזיקי אותה כמה שהיא תרצה.

נראה לי, שכל עוד היא תדע בוודאות שכל פעם שהיא תבקש ממך עזרה את תעזרי (גם אם לא תביני, גם אם תחשבי שזה "לא מתאים" לגילה) - זה יפחית מאוד את החרדות.

ובקשר לחרדות, ניסית רסקיו? וגם אני חושבת ש פרחי באך יכולים לעזור. ואולי תלמדי אותה משפט קצר שהיא יכולה לומר כדי לעזור לעצמה בסגנון לואיז היי
משפט קצר ביותר כגון: הכל בסדר
או: אני מוגנת
אם אתן מאמינות בכוח עליון, את יכולה לומר לה להתפלל ולבקש הגנה ועזרה גם מכוח עליון.

ונראה לי הכי חשוב: שכל הזמן היא תרגיש כמה את אוהבת אותה, ככה. בדיוק ככה כפי שהיא. שאת אוהבת אותה ללא תנאי. שהיא מופלאה בעיניך וכו'. אני בטוחה שאת אומרת לה ושהיא מרגישה את זה. אבל אף פעם זה לא מיותר לומר שוב ושוב וגם לומר לה (אני בטוחה שאת אומרת) שתמיד תמיד תעזרי לה ותנסי לעשות כל מה שאת יכולה כדי שהיא תרגיש טוב ובטוחה.

ומאוד מסכימה לכל מה שכתבה לך אימא של דגיגונת ובייחוד לזה:
אני חושבת שאמון זו מילת מפתח. האמון בה ובקצב שלה נראה לי יותר חשוב מרגליים קרות בחורף. זו בכל אופן דעתי.

[נ*]

לי אורה, תודה רבה על שטרחת וקראת הכול, ועל התגובה המושקעת והמקסימה. פרחי באך ניסינו תקופה ארוכה, לפעמים היה נדמה לי שמועיל ולפעמים לא. הקושי שלי עם הימנעות נובע משני דברים, בדרך כלל: 1. היא נמנעת ממשהו שהיא אוהבת, והיא עצמה סובלת מזה (למשל היום בפיקניק מאוד רצתה לשחק עם חברות, וממש ניסתה שוב ושוב לשקוע במשחק מהנה איתן, אבל כיוון שכלב היה בסביבה פשוט לא להצליחה לשחק וכל רגע חזרה לזרועותינו בפניקה). 2. אנחנו משפחה עם צרכים, מחויבויות, ילד נוסף וכו' - כלומר, אי אפשר פשוט להיכנס הביתה כל פעם. כי אחיה הקטן רוצה להישאר בחוץ, כי אני רוצה, כי אנחנו צריכים לקנות משהו, ועוד ועוד, ואני לא יכולה להבטיח להרים אותה על הידיים בחניון כי אני חייבת לתת יד לאחיה הקטן (ובגודל שלה כבר צריך שתי ידיים להרים אותה) וכן הלאה. אבל הזכרת לי יפה כמה אפשר עוד ועוד לנסות להתחשב ולא להתעסק ב"להרגיל אותה" יותר מן הצורך האמתי, ובעיקר לתת לה ביטחון שאנחנו שם בשבילה ורוצים בטובתה. ואני אשנן באוזניה כבר מחר את תמיד תמיד תעזרי לה ותנסי לעשות כל מה שאת יכולה כדי שהיא תרגיש טוב ובטוחה.

[אפרת_מ*]

ראיתי שכתבת בכיכר להגיב לך כאן, אז מעתיקה גם לכאן את ההמלצה:
נ', אחת משתי המטפלות המהממות שמתמחות בטיפול בילדים (עם "המסע" כמובן) נמצאת בעמק האלה:
אורן הלפרן, צפרירים 052-3898508 [email protected]
ממליצה עליה בחום (לילדים ולמבוגרים)!

מעבר לכך, ממליצה לך לקנות את הספר "המסע לילדים" (הייתי משאילה את שלי, אבל הוא כרגע מושאל עם שתי ממתינות..). אפשר ישירות מהוצאת פראג. זול יותר, וכולל משלוח (https://sites.google.com/site/pragpubli ... 7%99%D7%9D)
תראי שיש כלים מתוך המסע שאפשר להשתמש בהם גם כהורה. בין אם זה השימוש בסיפור שמופיע בסוף הספר, בין אם זה מתן הבלונים (אילו יכולות, מיומנויות, תכונות וכו' היו יכולות לעזור לה עכשיו עם מה שהיא מתמודדת איתו) או קבלת עצה מהמדריך האישי. אפשר להשתמש בחלק אחד כל פעם, ולא להעביר תהליך, וזה בהחלט משהו שהורה יכול בקלות ליישם עם ילדו.

[אפרת_מ*]

נ', בהמשך לשלל ההצעות של לי אורה, ואולי במקביל לטיפול (כי מדובר בשלל חרדות),
כלי נוסף שאפשר לעבוד איתו לבד עם הילדה, הוא להכין לה ספר שלה.
ספר שמספר עליה ועל המשפחה שלה, ומציג נושא שיש לה חרדה ממנו, ומציג פתרון או פתרונות אפשריים, וסוף טוב.
הילדים משוגעים על כך שזה ספר עליהם ובשבילם. הם מבקשים שוב ושוב שיקריאו להם את הספר, עליהם, ובדרך יש מנטרה שחוזרת על עצמה לגבי הפתרונות האפשריים לבעיה/חרדה (או הסבר לסיבה, לדוג' לאחיין שלי כשהיה קטן הכנתי ספר בעקבות חרדה שלו מכלבים, הספר מציג סיבות אפשריות לכך שהכלב נובח, שאינן מאיימות. במקרה הזה תחקרתי אותו וידעתי שהפחד נבע מכלב שנבח בפארק).

[לי_אורה*]

מאחלת שתמצאי דרכי התמודדות טובות ויעילות!

[פלוני_אלמונית*]

נ', הומאופתיה קלאסית מטפלת ממש בדברים כאלו.
אין לי זמן להרחיב כרגע אבל אם תרצי תשאלי ואנסה לענות. אוכל גם להמליץ לך על מטפלים בהתאם למקום מגורייך.

בהצלחה!
@}

[נ*]

אפרת ופלונית, תודה רבה על תשומת הלב וההמלצות. אפרת, יש לי הספר המסע לילדים בדיוק מסיבה זו, קניתי אותו בגל החרדות של שנה שעברה. לא הצלחתי להשתמש בו כהורה, לא ראיתי איך אני מעבירה אותה "מסע" אבל פקחת את עיני לשימוש חלקי. אקרא אותו שוב וחשוב על זה (ואבדוק גם את המלצתך על המטפלת).
אשמח לשמוע על טיפול הומאופטי בירושלים (אזור המושבה הגרמנית, אפשר גם מרחק נסיעה).
תודות רבות.

[מירב*]

המלצות על טיפול: E.M.D.R.
תחפשי באינטרנט יש עוד פרטים ומטפלים באתר. ואת יכולה להתיעץ עם ראש האיגוד של שיטה זו בארץ: פרנסיס יואלי המקסימה, פרטים גם באתר.
היא באזור הצפון אך בטח תדע להמליץ לך על מטפל באזורכם.
בהצלחה.
השיטה מהירה ובטוחה.

[ב_עילום*]

ממליצה על EFT

ויש לי זוג מטפלים (הם הילרים לא EFTׂ ) טובים באזור בית שמש. אם את מעוניינת- יכולה להשאיר לי הודעה במייל שלי שבדף הבית.

[נ*]

תודות רבות, אבדוק הכול. באמת תודה. גם על עצם ההיענות והמחשבה!

[בום*]

שלום נ.. אנחנו בתקופה נוראית של חרדות עם הבן שלי, זה מלווה בטקסי נקיון.. גורם להרבה קשיים בזוגיות. קוראים שנינו את הספר של חיים עומר -פחדים של ילדים. זה מאוד עוזר לנו הזמנו באינטרנט אחרי שקראנו עליו באתר שלו..
אני הרגשתי( וגם כתוב על זה בספר) שאני נדבקת בחרדה, עברתי כמה ימים מאוד מטלטלים וביומיים האחרונים קצת נרגעת.. אני נטרפת מכמויות המטפלים שממליצים לי עליהם. דיברתי עם מלא עד שקבעתי עם מישהי הדרכת הורים לתחילת שבוע הבא.
אולי כדאי שנדבר.. אני חושבת שאולי נצליח קצת להיתמך..

[רסיסים_של_אור*]

מהדברים האחרונים שנכתבו כאן, ובעיקר ממה שהם מעוררים בתוכי לאור כל מיני התנסויות שלי עם הילדים שלי (והאמת שגם עם עצמי...) אני חושבת שיש הרבה מקום לשים לב עד כמה אנחנו מתערבבים עם החרדה שלהם. עד כמה אנחנו נעשים חרדים מהחרדות שלהם. מרגיש לי שיש כאן איזה אימפקט משמעותי. אם, למרות החרדות שיש לילד שלי, אני נשארת על הציר שלי, וגם אם הוא מגיב בהיסטריה אני מצליחה להפריד ביני לבינו, תומכת ומכילה אבל לא נכנסת לסרטים, אני לפחות לא מעצימה את העסק ומאפשרת לו אולי, בדוגמא האישית שלי שבה, למרות הכל, אני נשארת יציבה, ללמוד אפשרות התמודדות נוספת (אני לא אחראית על איך הוא ילמד את זה וכמה זמן זה יקח, רק מציגה לו ולעצמי אופציה נוספת). אני יודעת שקל לכתוב וקשה ליישם. בכלל, הילדים שלנו מאתגרים אותנו וכל הזמן מעלים את הרף ומשכללים לנו את היכולות בתחום הסבלנות, היצירתיות והאהבה.

גם לי מרגיש שיש לך ילדה שהיא ממש אוצר, ובסופו של דבר היא משרתת אתכם ולוקחת אתכם למסע שבו אתם מרחיבים את הכלים שלכם, מרחיבים את הנשמה ומשכללים הרבה הרבה יכולות חשובות שככל שיהיו לכולנו יותר כמותם, העולם יהיה מקום טוב יותר לחיות בו ! (סליחה על המליצות אבל ככה אני ממש ממש מרגישה)

[נ*]

בום, אשמח להיות איתך בקשר, אם תשאירי פרטים (אימייל, טלפון, דף בית) - אוכל להעתיק ולמחוק אותם אחר כך.

רסיסים של אור - כתבת דברים חשובים בהחלט ואני מודה לך, אבל אני חייבת לומר שבאופן אישי, כמה שאני לא חוקרת את עצמי, אני ממש לא מוצאת בי חרדה מהחרדה שלה ואני לא "נכנסת לסרטים" כשהיא בחרדה וכדומה. אני משתדלת להיות יציבה תומכת ומכילה, ואם אני לא מצליחה זה לא בדיוק כי אני חרדה או לחוצה אלא כי באותו רגע זה פשוט מפריע לתכניות שלי ולא תמיד יש לי סבלנות, ואז אני חושבת שאני לא משדרת לה חרדה והעצמה של האירוע אלא סתם חוסר סובלנות וקבלה של הקושי, ו"נו כבר, תפסיקי לפחד משטויות" (את זה אני כמובן לא אומרת, אבל בטעות לפעמים משרדת). אבל כיוון שאני כבר שנים ב"עסק", ואחרי הדרכת הורים של פסיכולגית ילדים ועוד כל מיני, אני באמת חושבת שרוב הזמן אני מגיבה די "נכון" וטוב. ואל תקחי את זה אישית, אבל די נמאס לי שמפילים כל הזמן על ההורה את האחריות הזאת... אני שומעת דברים בסגנון הזה מאז שהיא בת 0, שהיא הייתה צורחת ואמא שלי הייתה אומרת שאולי בשפת הגוף שלי אני משדרת לה מתח. בספר שיש לי על קושי בויסות חושי כתוב בהקדמה משהו כמו: אם אתם הורים לילדים עם קושי בויסות חושי אתם בטח שומעים כל הזמן שאולי אתם מגוננים יותר מדי... בדיוק! וממש מיצינו את זה כבר.
בקיצור, כמה שאני לא בודקת את עצמי, ואת יכולה לתאר לך שאני עושה את זה המון, נראה לי שבקטע הזה אני באמת בסדר. ומתברר שלא די בכך שאני בסדר, כי עובדה שבכל זאת מאוד קשה לה. ואני פשוט מחפשת כאן דרכים לעזור לה כשזה מגיע לכך שיש ימים רבים של קושי לתפקד באופן סביר בהרבה סיטואציות יומיומיות.
ואולי, אם יורשה לי, אפשר לטעון שבזכות זה שאני בסך הכול מגיבה טוב ונכון, כל אחת המחרדות האלה מתפוגגת בסופו של דבר (הרי היו לה הרבה אחרות מאז שהייתה פעוטה, ורובן חלפו... אבל מדי פעם באות חדשות. לתחושתי זה בא בגלים, תקופות רגועות ותקופות מתוחות. ואולי בעיקר באביב). וכאן אהבתי מאוד את מה שאמרת, רסיסים, על לאפשר לילד ללמוד אפשרות נוספת להתמודד בלי להיות אחראית על איך הוא ילמד את זה וכמה זמן זה ייקח. נראה לי שאני צריכה להפנים מדברייך את העובדה שאני לא יכולה לזרז תהליכים, ושאולי אני מצליחה בתגובות שלי (כשאני מגיבה היטב) להתחיל איזה מסלול או לפתוח איזו דרך, ואת ההמשך שלה ואת ההליכה של בתי בה אפשר לראות רק לאחר כמה שבועות.

וכל מה שכתבת על האוצר שיש לי - אני חותמת. היא מופלאה, היא אושר, והיא עשתה אותי לאדם הרבה הרבה יותר טוב (היא, וגם אחיה, וגם אבא שלהם... וגם אני!).
נדמה לי שהימים האחרונים גם קצת קלים יותר מבחינת החרדות. הלוואי שאנחנו בסופו של "גל".

[נ*]

עכשיו אני חושבת שרסיסים התייחסה יותר למה שבום כתבה, אז אני מתנצלת אם הגבתי באופן לא מתאים. בכל זאת משאירה ככה כי נראה לי שהדברים חשובים.

[בום*]

טוב, יחשוב על זה.
רציתי לשאול אם ניסית הומאופטיה? בהדרכת הורים הדריכו לפגישה עם פסיכאטר ילדים, ואני רוצה לשמוע על נסיון של חרדות והומאופטיה.

[נ*]

לא ניסיתי הומאופטיה. ניסיתי פרחי באך (לעצמי ולילדה). מובן שאין לי דרך לדעת אם התמציות הן שעזרו או שהמצב השתפר בלי קשר, אבל היה שיפור בעת השימוש בתמציות הללו.

[רסיסים_של_אור*]

[בום*]

טוב.. התחלנו הומאופטיה לפני שבוע יש שינויים משמעותיים. הלוואי וכך ימשך.
אדווח בהמשך על המצב.

[נ*]

אם מישהו מגיע לדף הזה בגלל דאגה לילד רגיש, אני ממליצה בחום רב לקרוא ספר שאני קוראת בימים אלו "ילד רגיש מאוד - לעזור לילדנו לצמוח כשהעולם מציף אותו". הוא מאוד תומך, מבין בדיוק בדיוק כמו שאף אחד לא מבין, ועוזר מאוד - נפשית ומעשית.
בשלב זה (אני עדיין באמצע הקריאה) התובנה העיקרית שהוא הביא איתו הוא עניין ההצפה, עוררות היתר. לא שלא ידעתי, ואפילו קראתי לזה בשם, אבל המחברת מראה איך ההצפה, העוררות המוגברת, משפיעה על כך כך הרבה דברים ופתאום זה ברור כל כך, אין שום ספק בכלל שזה לב העניין.

[שירה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום נ' לא קראתי את הדף שלך, אני מגיבה בעקבות פנייתך אלי במידע ירושלמי.
הגישה של שפר מתאימה מאוד לכל אמא ולכל סגנון חיים. הם עובדים עם מה שאת מביאה בלי שום ביקורת או שיפוטיות. וזה כבר כיף, כי אנחנו ההורים מלאים רגשי אשמה וזה כל כך מחליש אותנו, ואחרינו את ילדינו.
זה נכון שהם אומרים לא לבחון את ילדינו בזכוכית מגדלת, להאמין בהם לראות את הטוב שבהם - ואז הדברים חוזרים למקומם הנכון והילדים חוזרים לפעול באופן הטבעי להם - להיות בטוב ובשמחה.
אני ראיתי כל כך הרבה חרדה אצל בני, דאגתי בלי סוף וזה רק הלך והחמיר. רק שינוי בנקודת המבט שלי הביא אותו לחוש ביטחון ולדעת שאני נמצאת בשבילו עם העוצמות שלי, וסומכת עליו בלי סוף.
הוא גילה הרבה דברים חדשים על עצמו ועל האפשרויות הבלתי מוגבלות במציאות.
כמה מקום התפנה לקשר כיפי איתו ולשמחה.

כמו שאני רואה את באופן טבעי - זה סגנון חיים - ילדים בבית ולא במוסדות חינוך, וכל אחד מוסיף את מה שמתאים לו. זה לא מחייב התערבבות אין סופית הורים-ילדים, עד שאין כוח להכיל את הקושי שנוצר מהמצב הזה.
הייתי שם - ואני שמחה להיות איתם היום במקום אחר.
ממליצה גם לך לקרוא באתר של מרכז שפר - בתוך לשונית מאמרים יש הרצאה של יעל אליצור על עין טובה במשפחה - בעיני זה כל כך מרענן ! בהצלחה.
את מוזמנת להמשיך לשאול.

[נ*]

תודה רבה על הדברים שלך.

[נ*]

ואם תוכלי לספר עוד מה הועיל בהתמודדות עם חרדות ללכת למקומות מסוימים, איך הגבתם וכו' - ודאי אלמד מזה כמה דברים.