כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

[אנונימי]

דף בלוג
דף מוצנע
דף תמיכה

[קואלה*]

אמנם לא התחתנו אבל החלטנו לחיות ביחד ולהביא ילד לעולם. היו ויש לנו הרבה בעיות בזוגיות. הלכנו ליעוץ לא עזר. נראה שכל קושי או מכשול שיש לנו בדרכנו אנחנו לא מצלחים לעבור אותו בלי לריב רציתי לשתף אתכם בריב שעכשיו קרה.
בעלי נוסע מחר למילואים. תוך כדי שהוא אורז אני בלפטופ בסלון.
הוא שאל אותי אם אני יודעת איפה פנס ראש. מצאתי. הוא פתח חדשות. אני שונאת חדשות. מה אני צריכה לשמוע על כל הרוע שבעולם בערב במקום להרגע.
שאלתי אם אכפת לו שנשמע מוזיקה במקום. הסכים.
עכשיו הסבר קצר לפני מצטערת שזה ארוך-
כשעברנו לגור ביחד שמענו מוזיקה מהמערכת שלי שהיתה כבר די ישנה. בחרנו ביחד מגבר. הוא הזמין את המגבר מאמריקה אם אחיו שבא לביקור כי זה יותר זול, כולל מחשב סלוני. עכשיו בגלל שבאמריקה מכשרי חשמל עובדים על מתח חשמל שונה הוא היה צריך לקנות שנאי (גדול ומכוער) שגורם למגבר להתחמם ולכן צריך לכבות אותו בתום השימוש ואז כדי לשמוע דיסק צריך להפעיל את המחשב, להפעיל את הטלויזיה וללחוץ על 10 כפתורים שונים כדי לקבל תמונה ממסך המחשב (בתוכנת וויסטה שאני לא שולטת בה)ואז ללחוץ איזה 30 כפתורים שונים במגבר ורק אז לשמוע מוזיקה. אני לא מצליחה לזכור את כל הפעולות האלה ולכן לא יכולה לשמוע בבית שלי יותר מוזיקה בסלון כבר שנתיים. זה כל כך מבאס ומעצבן!

ואחרי ההסבר. נסיתי להפעיל את המערכת ולא הצלחתי כמובן. ביקשתי עזרה. הוא התעצבן. שאלתי מה הוא מתעצבןץ אמר שלמה אחרי כל כך הרבה זמן אני עדין מנסה להפעיל את המערכת במקום להשלים עם המצב
אמרתי שאני לא רוצה להשלים המצב שאני רוצה שהמערכת תיהיה פשוטה להפעלה שהוא יסדר את זה
אמר שלא זה פשוט להפעלה ושאם אני לא מרוצה שאני אסדר
אמרתי טוב אני אקנה מגבר חדש
אמר בסדר תקני
אמרתי ומה יקרה ששלך ימסר
אמר- אל תמסרי אותו אני אשתמשמ בשלי ואת בשלך
אמרתי אין מקום בסלון לשני מגברים
אמר שהוא ימצא לו מקום בבית
אמרתי שאין מקום בבית לשני מגברים, האם תמצא לך בית אחר בשביל המגבר?
אמר אולי
ביקשתי שיפעיל לי את הדיסק
אר לא רוצה
וזהו
לא מדברים, ומחר הוא נוסע למילואים
באיזשהו מקום אני שמחה. כל כך מעייף

PeVKlV]דבש הכל דבש SvMY[/po]
כל יום אני משקרת את עצמי מחדש
דבש הכל דבש
כל יום אני אוהבת אותך
ושונאת מחדש....

[גוונים*]

מקשיבה, אם בא לך להמשיך לשתף.

מזדהה עם התסכול הזה כשהכל הולך עקום.
ועם הרגשות המעורבים.

[גוונים*]

והמרגיעון הצהוב: 'השיוויון האפשרי הוא שיוויון הנפש'...
@}

[פלוני_אלמונית*]

רואים שהויכוח הזה הוא סימפטום למשהו עמוק יותר,
אפשר להכניס הומור, רוך ואהבה, מספיק רק מצד אחד וזה משנה את האוירה

[פלוני_אלמונית*]

למשל תגידי לו שתתגעגעי אליו כשהוא יהיה במילואים, (למרות שהוא והמגבר הזה מעצבנים)

[טרה_רוסה*]

_אמרתי טוב אני אקנה מגבר חדש
אמר בסדר תקני
אמרתי ומה יקרה ששלך ימסר_
רגע.
הוא אמר "בסדר תקני".
למה המשכת?

ואגב, באיזו זכות את מוסרת את המגבר שלו?

לילה טוב |ירח|

[הדס_מצוי*]

יותר פשוט, זוג רמקולים איכותיים וקטנים המתחברים ישירות למחשב.

גם הוצאה קטנה, גם מקום קטן שהם תופסים וגם ניידים עם הלאפטופ לכל מקום שתבחרי.

ומעבר לויכוח הזה, האם יש משהו עמוק יותר?
האם זה ויכוח אחד מני רבים?
מה "מעייף" ?

[פלוניתפולנית*]

אני עשיתי לעצמי כלל. לא משנה על מה אנו רבים, לא משנה כמה אני צודקת או לא. כשהוא יוצא מהבית אני מברכת אותו לשלום בסבר פנים יפות.
כנ"ל גם כשהוא ניכנס. חצי שעה ראשונה לכל הפחות תהייה חצי שעה של נחת. מקבלת בשלום בחיוך ובברכה. בין לבין אני לא מוותרת על עצמי. אומרת את מה
שמרגישה לפעמים בנחת ובשלווה ולפעמים גם יוצאת מכליי. אבל הכלל הזה של להפרד בחיוך ובברכה ולקבל בחיוך וברכה. עשה פלאות. בתחילה זה היה מאוד מלאכותי,
היות ואם רבנו על מגבר , שלט או ווטאבר הדבר האחרון שהתחשק היה לחייך ולברך אותו לשלום. במשך הזמן זה נעשה בילד אין לחיים וגם הוא נוהג כך.
המרגיעון שיצא " אם יצאת מכליך אל תשכח לשוב".

[פלוני_אלמונית*]

פלוניתפולנית |
איזה יופי

[ריטמוס*]

אמנם לא התחתנו אבל החלטנו לחיות ביחד ולהביא ילד לעולם
כבר יש לכם ילד או ילד בדרך? ("בכל מבוגר שוכן ילד שמבקש הכרה")

[פלוני_אלמונית*]

אז אמרתי לו אז הוא אמר לי
אז אמרתי לו אז הוא אמר לי
היה שיר כזה פעם.

[פלוני_אלמונית*]

ממוש החודש לא צריך להדחק אבא כבר חתם על הצ'ק....

[קואלה*]

נעים לי השקט בבית ונחמד לדעת שהוא ימשך גם בערב. לא מתגעגעת אליו. הילד כן.(בן שנתיים) כשנסענו באוטו הוא אמר: אבא לא יושב במקום שלו, אבא משגע את אמא. (איך הוא קלט את זה, רבנו כשהוא הלך לישון)
עניתי לילד שאבא לא באוטו כי הוא במילואים.
הילד אמר אני מתגעגע לאבא. עניתי לו שגם אני.
הילד אמר לא אמא רק אני.
כואב לי שהוא גדל לתוך מציאות של רבים

[פלוני_אלמונית*]

טוב לכם ההפסקה הזאת, לפעמים צריך להתרחק קצת כדי להזכר בטוב ולחשוב לבד על איך לא לריב...
בהצלחה

[gus_yh*]

למה
אבא משגע את אמא ?
אולי
אבא ואמא לא מסתדרים
נראה לי קצת יותר מחלק את הלָקות באופן יותר שיוויוני.

[פלוני_אלמונית*]

הוא אמר לי אז אני אמרתי לו

[שונאת_אתבעלי_בהריונות*]

יכול להיות שאת בהריון?
אל מקווה שלא תכעסי על החטטנות,אבל אצלי בהריונותבדרך כלל גובר האוהבת -שונאת

[ורד_דרור*]

האם יש גם רגעי חסד ביניכם? ספרי

[קואלה*]

אלוהים, עברה כמעט שנה מאז הפעם האחרונה שכתבתי פה ומה השתנה? הכל רק הדרדר ועכשיו מרגיש לי שאנחנו כמו כדור שלג שהיא אפשר לעצור עד להתרסקות הבלתי נמעת של הזוגיות המפוררת שלנו.
והוא כדור עצום של כעס ואהבה אם קיימת קפואה היא.
לא עשינו סקס לפחות חצי שנה. אני נרדמת כל לילה מול הטלויזיה בסלון ואחכ הולכת למיטה והוא כועס עלי על הכל כל הזמן
ומיכוון שכך מרגיש הוא כבר זר עלי ולא רוצה לעזור לי בכלום ולהבין בכלום
אמר לי היום שאני אגואיסטית והייתי כזאת מאז שהכרנו וכבר התעייף והתיאש לבקש
חושב שהוא כמעט אף פעם לא מבקש. חושב שהזה שהוא המפרנס העיקרי אז אני פרינססה והוא משלם עלי
כן לא נשואים עם חשבונות בנק נפרדים ולא בא לו כבר לשלם עלי
מבינה שהזוגיות רקובה מהבסיס. שאפשרנו לעצמנו מרחק לא סביר עד שנהיה מאוחר מדי
כן הלכנו ליעוץ. 3 מטפלים שונים. שלושתם היו לא משהו האחרון, היקר ביותר מבינהם היה ממש נוראי. אחרי חודשים שיצאתי ממנו בוכה מעלבון (מהפסיכלוג) לא הסכמתי לחזור עליו והתחלתי ללכת למטפלת לבד. וגם הוא התחיל ללכת לפסיכולוג לבד.
וטוב שלכל אחד יש אוזן קשבת, רק שאחד לשניה אנחנו כבר לא
וככה נראה כנראה הרגע שלפני הפירדה.
מה פרידה פרוק משפחה
ותמיד הסתכלתי על זוגות בלפני אוהבים ובאחרי כבר גרושים
אף פעם למרות כל העליות ובעיקר המורדות בזוגיות שלנו, כבר 7 שנים
אף פעם לא דמיינתי איך מרגיש הסוף.
קצת כמו חולה סופני שרוצה לחיות, אבל השלים בלית ברירה עם גורלו
ולוקח עוד נשימה איטית וקטנה דרך מסכת החמצן. עוד רגע הסוף. ראיתם בסרטים אנשים גוססים. שמעתם בשירים על הלבבות השבורים
אבל הרגע הזה שלפני הסוף... פוחדת
בשבועות האחרונים לא אוהבת ולא שונאת, רק מסתכלת מהצד איך אהבה נוזלת מבין עצבותי וכל פעם שאני לתקן, לדבר, להבין
שומעת ממנו איך התהום נפערת עוד יותר
עצוב לי
עצוב

[קואלה*]

מונסון

מילים: מיכה שטרית
לחן: ברי סחרוף וחיים לרוז



נשרוף ת'זמן נשרוף נשרוף
את כל מה שבינינו
תני לרגע שיחלוף
העבר עוד לפנינו

כמו שבאתי הלכתי
זה הכל חלומות
ואולי לא הייתי שם לאהוב
כנראה ששכחתי
אולי הלכתי רחוק
לא יכול לאהוב אותך מקרוב

הצמאון לאהבה
ורעב שמתמשך
ויש שושן ויש בו קוץ
ושריטה קטנה בלב

כמו שבאת לי הלכת לי
זה הכל חלומות
ואולי לא היית שם לאהוב
כנראה שנשכחתי
את הולכת רחוק
כנראה שזה ככה
בחלומות.

[עדולי*]

קואלה,
קוראת אותך.
נשמע קשה ולא פשוט בכלל.
את מביטה על החיים שלך מהצד.
מה עוד את רואה?
חיבוק-חיזוק לבינתיים.

[קואלה*]

תודה עדולי על החיבוק
מדמיינת שהוא פיזי. חיבוקים פיזיים נדרים בחיי וממלאים אותי בבטחון

ובתוך הפחד והצער על מה שנגמר ומה שיתחיל
מלבלב לו ניצן קטן, ירוק עדין וטרי, שמבקש לצמוח. לטעום את מי הגשם המתוקים על עלליו. לתת לקרני השמש לחמם ולהזין אותו.
לשחק עם הרוח הקלה שטללטף ותרקד את גבעולו
ניצן קטן שרוצה אהבה אחרת טובה.חדשה.
לא חדשה מהניילון, אלא חדשה עתיקה.
ויש לי אמונה, או אולי תקווה נאיבית, שיש בעולם הזה אדם אחר שמחכה לי.
אולי משהו שהכרתי בחיים אחרים. אדם אחד שאיתו נעים לצעוד.
מאוד נעים
שיש מקום שבו ארגיש בבית
שיש לי יכולת ללמוד לתקשר עם העולם אחרת. בכל רם וצלול, נהיר בהיר כן ומכוון
ואז הכל יקרה כמו שצריך לקרות ברגע הנכון.
ואז צחוק מתגלגל.
מתי בפעם האחרונה זה קרה לי?
האם אני מסוגלת שוב לצחוק ככה?
צחוק כזה שגורם לבטן כבר לכאוב קצת מכיווץ ואפילו דמעות קטנות מבצבצות
ומבטים נפגשים ושוב הצוחק מדביק ומקרב ועולה על צחוק גואה. ככה ביחד בחיבור פשוט ומיידי
ואני כמהה לשינוי, לעצמאות מכל הבחינות
וגם אני כמהה לריגוש של ההתאהבות והתשוקה
עד שכמעט ויכולה להרגיש איך הרוק שלי נבלע כשהמבט שלו הרעב והסבלני מתרכז בגופי
וכמעט ויכולה להאמין לפנטזיה על שלל פרטיה הקטנים

רואה רצון גדל בי

[קואלה*]

האם הרצון שלי לחוות אהבה חדשה הוא חמדני ומושחת?

[אינטו_איציה*]

וואו,
זוכרת שקראתי אותך מזמן,
והנה...זה מריח הסוף, אה?
איך הכול מצטייר יפה יותר בסרטים, הם באמת תמיד כ"כ פוטוגנים...אפילו הפרידות שלהם!!
לעזאזל איתם..

(אני עוד לפני הזוגיות הנכספת, רוצה אהבה...וקשה לשמוע על המציאות שלפעמים פשוט התקשורת נקטעת מכל מיני סיבות...)

רוצה להבטיח לך שיש המון אהבה שמסתובבת כאן בעולם,
ואני במו עיני ראיתי סיפורים שניים יפיפיים עם הבנה מדוייקת על "למה הייתי צריכה לעבור את הסיפור הזה איתו?".
עם הבנה שהכול היה כדי לגרום לך לגדול.

זה נשמע קשה.
אבל את נשמעת אמיצה! לא מתפשרת, יוצאת לקראת הטוב שמגיע ויגיע לך.
וזה יבוא.

[קואלה*]

תודה אינטו איציה
מאחלת לך שלא תתפשרי, כמו שאני התפשרתי
לפחות לא על התשוקה, למגע איתו, למחשבות שלו
שלא תתפשרי על גבר שלא יודע להתמודד עם תיסכולים בבגרות
כל השאר לדעתי - מראה, כסף, כשרונות הם בונוסים

מצד שני הקשר הלא מושלם הזה הביא לי ילד מושלם (:

[קואלה*]

יום שישי בערב "נאלצתי" לעזוב את הבית ולהשאיר את הילד עם אבא. חמתי נסעה לארוחת ערב ואני אצלה בבית (ההורים שלי גרים רחוק מאוד)
עצוב לי לבד בלי הילד שלי. וככה זה יהיה אחרי שנפרד. כל סופש שני בלעדיו. זה לא נתפס
אם לא אסכים להתחלק בילד הבן זוג ישלם את המינמום הקבוע בחוק
ידעת שהמינמום הוא 1500 ש"ח
ועכשיו קצת לקיטורים עושה רשימת הוצאות. אין לי מושג איך אסתדר
בבקשה, אשמח לעזרה.

[קואלה*]

צריכה אוטו בשביל להגיע לעבודה (אין לי עד היום התחלקנו) 3000 ש"ח דלק+ החזקה

חשבונות: ארנונה, חשמל, וועד בית, מים, גז, טלפונים, אינטרנט וכבלים 1600 ש"ח (בערך)
ביטוחים- 500 ש"ח
היום אנחנו גרים בת"א בדירה שכורה. תל אביב כידוע היא העיר הכי יקרה מבחינת נדל"ן ולכן אצטרך לשנות מקום.
אני עובדת באזור ראשון לציון והמשפחה שלי ושל הבן זוג באזור השרון והגליל כך שאני חושבת שכדי שאגור באמצע- כלומר הרצליה-ר"ג. שכ"ד לדירת 3 ח' סבירה ושקטה עולה 4000 ש"ח
סופר 2000 שח
כל השאר ביגוד והנעלה, קוסמטיקה, תרבות, בילויים, מתנות לי ולילד 500 ש"ח (בסעיף הזה אצטרך להתרגל לחסכנות כי עד היום הוצאתי הרבה יותר
גן לילד 3000 ש"ח
סכ"ה 14,100 לא כולל טיפול פסיכולוגי שההורים שלי הסכימו להמשיך לשלם 1280, ללא חסכונות בכלל (איך אי פעם אצליח לקנות דירה??)

אני מרוויחה 4000 ש"ח
הבן זוג מרוויח15,000 נטו והסכים לתת לי 7,000

עדין יהיו חסרים לי 3100 ש"ח

אני אצא מהקשר בלי חסכונות. מעט הכסף שחסכנו יילך על קניית רכב
מצד שני, נראה לי טירוף להישאר בקשר שאין בו אהבה רק בגלל מצוקה כלכלית

[קן_לציפור*]

קואלה, קודם כל קבלי
לא פשוט...
מחשבה ראשונה שעלתה לי היא, האם הדרך שלך לעבודה ממש מחייבת רכב? האם אין אפשרות לרכבת? התחלקות עם עוד מישהו בעבודה?
זו אחת ההוצאות הגדולות...

[קואלה*]

תודה קן לציפור
להגיע לעבודה בלי רכב ייקח לי שעתיים לכל כיוון. אני צריכה להוציא את הילד בשעה 4 מהגן והעבודה עד 3 ורבע.
מעבר לכך אני צריכה רכב לקניות בסופר, ביקור המשפחה

[קוראת*]

לא משנה כמה הוא "הסכים" לתת לך.
השאלה כמה את צריכה לקבל ממנו.
קחי עו"ד טוב

[קן_לציפור*]

מעבר לכך אני צריכה רכב לקניות בסופר, ביקור המשפחה
ברור שאת צריכה רכב. השאלה אם להשתמש בו כל יום.
אם את נוסעת רק בחלק מהימים ברכב, וחלק ברכבת, או חולקת נסיעות עם מישהו מהעבודה, זה בטח יכול לחסוך איזה 1500 ש"ח של דלק, לא?

[בשמת_א*]

רכב הוא אחת ההוצאות הגדולות, ואם אין כסף - זה הדבר שצריך לרדת.
תבדקי אפשרות דווקא לגור במרחק הליכה מהעבודה, וגם למצוא גן באותו טווח.
זה יאפשר לך יום יום להגיע ברגל לגן ולעבודה. ואולי גם לסופר. אם את עושה קניות מרוכזות, בד"כ המשלוח חינם מעל סכום מסוים וכך את לא צריכה רכב גם לקניות בסופר. קניות קטנות אפשר ברגל.

ביקור המשפחה - בתחבורה ציבורית, או שהם יבואו לקחת אותך.

ביגוד והנעלה, קוסמטיקה, תרבות, בילויים, מתנות לי ולילד 500 ש"ח
ביגוד והנעלה - יד שניה, אתר אגורה, במיוחד בגדי ילדים.
קוסמטיקה, תרבות, בילויים ומתנות - סעיפים שאני מחקתי לחלוטין כאשר לא היה לי כסף להם.

ארנונה, חשמל, וועד בית, מים, גז, טלפונים, אינטרנט וכבלים 1600 ש"ח
ארנונה - דירה יותר צנועה מובילה לחשבון ארנונה יותר צנוע.
ועד בית - בניין בלי מעלית (קומה נמוכה בשביל לא לסחוב הרבה) מוביל לדמי ועד בית נמוכים.
מים וחשמל - דברים שאפשר לחסוך בהם.
כבלים - אפשר לוותר... (-:

[רוקדת_לאור_ירח*]

7000 ש"ח זה המון דמי מזונות, לא כדאי לקחת עו"ד.
בדיוק מה שבשמת אמרה, מילה במילה.
בגדים אפילו לא חייבים לקנות יד 2, אפשר גם לבקש ולקבל, הכל. אין דבר שלא קיבלתי עבור הבת שלי. סעיף הבגדים לבת עומד על עשרות ש"ח בודדים בשנה על תחתונים וגרביים, ופה ושם איזה אביזר יד 2 למשל בשנה שעברה קניתי לה מגפיים ב 10 ש"ח ומעיל ב 5 ש"ח כי המעיל שקיבלנו היה לא נוח ולא מספיק חם. השנה מתחילת שנה"ל קניתי לה תחתונים וחצאית יפה יד 2 בחנות שהיה לי זיכוי. זהו מבחינת ביגוד.

הדבר הכי נכון לקצץ בו זה רכב. מניסיון כואב מאד.
השיקול של לגור באמצע לא נכון. תגורי שיהיה לך קרוב או לעבודה או להורים, תחליטי מה יותר חשוב, אבל לא באמצע, כי זה לא עוזר לך בכלום.
אלא אם כן את מעבירה לגן שקרוב למקום העבודה ולוקחת את הילד איתך באוטובוס.
בן כמה הוא? אם קטן, מספיק שני חדרים מרווחים, לא חייבים חדר נוסף, הוא יכול לישון איתך או אם לא מתאים את יכולה לישון בסלון. אני מכירה משפחה לא עניה שגרה כששלושה ילדים בחדר והם בסלון (התינוקת היתה לידם/איתם בסלון, כשגדלה עברה לחדר עם האחים), שני חדרים מרווחים.

כבלים זה הסעיף הכי מיותר על הפלנטה.

[קוראת*]

תחליטי מה יותר חשוב
מה יותר חסכוני.

[תמר_מסיני*]

יש מצב שהבן זוג יעזור לך ברכישת רכב ולו רק כדי שלילד שלו יהיה קל יותר להגיע לכל מקום?

[קואלה*]

רכב הוא אחת ההוצאות הגדולות, ואם אין כסף - זה הדבר שצריך לרדת.

חצי מהעבודה שלי בראשון וחצי ברחובות ולכן גם אם אגור באחת מהערים האלו עדין אצטרך לוותר על רכב, או על חצי משרה וארוויח רק 2000 ש"ח
כמובן שאפשר לעבוד במשהו אחר. 4000 ש"ח זה שכר נמוך. כמעט מינימום.
אבל אני ממש אוהבת את העבודה שלי ומרגשיה שאני ממשת את עצמי. בטווח הרחוק השכר שלי גם יעלה. ואם אפסיק את העבודה עכשיו יהיה לי אולי מאוד קשה להשיג אותה שוב אח"כ כי זה מקצוע יחודי ונדיר (אין כמעט הצע בו ויותר ביקשו מהיצע)


יש מצב שהבן זוג יעזור לך ברכישת רכב ולו רק כדי שלילד שלו יהיה קל יותר להגיע לכל מקום?
יש. נקנה לי רכב ורק אח"כ מהקצת שישאר מהחסכנות שלנו נחלק חצי/חצי
הבנזוג יהיה נדיב והוגן בפרידה. זה לא העניין. העניין שההוצאות עולות על ההכנסות
אפילו עכשיו כשאנחנו יחידה כלכלית אחת אנחנו לא מצליחים לחסוך.

[אינטו_איציה*]

קואלה.
דבר ראשון קבלי חיבוק ואייקון של חיבוק על הסדר והנקיון בחישוב ההוצאות וההכנסות.
לא מובן מאליו כלל.
לי, גם במצב רגשי לא מעורער זה קשה, אז כשנמצאים במשבר...נו,ח"ח.

לא מסכימה עם בשמת שצריך לוותר על סעיפים כמו קוסמטיקה ותרבות, אבל נכון, את נכנסת לתקופה של חסכון.
גם אני בתקופות מרובות (יענו כמעט תמיד) נמצאת במצב שמצטמצמת ,אבל מגלים המון דברים שאפשר להשיג ולראות במחירים מצחיקים.
וזה כיף.
גם דירה, מסכימה עם הכותבות למעלה, את יכולה להשיג בפחות ורק שני חדרים...
נשמע לי שאת תצליחי להסתדר מצויין.
באמת.
גם אחרי שקראתי על העבודה המממשת...נשמע שאת לא טיפוס שמתפשר.
שבוע מוצלח.

[שלולית_י*]

אם את מרוויחה 4000 ש"ח, לא הגיוני בכלל להוציא 3000 מתוך זה על דלק וביטוח רכב.
(אגב, איך הגעת לסכום כזה??)

גם אני חושבת שהכי הגיוני לגור קרוב לעבודה ולגן. בתוך עיר אפשר להסתדר עם סופר ומקסימום לקחת מונית בקניה השבועית.
נסיעות למשפחה בגליל הם לא יומיומית, וכשנוסעים אז לוקחים אוטובוס או מחפשים טרמפ או אפילו נרשמים לשירות הזה של שכירת מכוניות. אבל לא להחזיק רכב שלוקח 3/4 מהמשכורת!!!
ראשון ורחובות יחסית קרובות. אולי את יכולה למצוא שכונה שבמרחק הליכה ממקום העבודה האחד (בראשון או ברחובות), ושבה יהיה גם הגן (מרחק הליכה כזכור), ולבדוק אם משהכונה הזו יש אפרות להגיע באוטובוס גם לעבודה הנוספת.

לא הייתי בונה על 7000 שחודש מזונות.
זה מאד נדיב, אבל לא מובטח לאורך זמן. ומה אם עוד שנתיים הוא ימצא מישהי אחרת? ירצה לשדרג את ביתו שלו?
עלול להיות מצב שהוא יבקש לרדת במזונות למשהו דומה יותר לאבות אחרים, ואז תתקעי עם תוכניות שבנית על בסיס כסף שלא קיים.
נראה לי נכון לנסות לקיים את עצמך ב-4000 שלך + 1500 מינימום שלו + כמה שנותן ביטוח לאומי.
את כל מה שהוא יתן לך מעבר לכך - תחסכי. ככה יהיה לך כסף לילד כשיתבגר, והוצאותיו יגדלו, ולא תחיי בלחץ מתמיד של "מה יהיה מחר אןם פתאום הוא יפסיק לשלם".

את מכירה את הדפים הכלכליים של האתר?

[ענבל_מזכרון_יעקב*]

מעתיקה לכאן את תשובתה של "אחת", שענתה לך ב"ככר השוק":
עמותת "פעמונים" עוזרת לאנשיים במצבך. הם בונים יחד איתך תוכנית עבודה ומלווים חינם ובצורה צמודה ואוהבת את ההתמודדות עם הבעיות הכלכליות. אני מכירה גרושה עם שתי בנות שלא מפסיקה לשבח אותם.
http://www.paamonim.com/paamonim.html

[קואלה*]

הצלחתי לשכנע אותו להישאר ושוב הוא רוצה ללכת ושנפרד
לא רוצה שוב להיות בפאניקה אבל כן מרגישה רע
35+ ילד. לא יפה במיוחד. מרוויחה מינמום.
מי ירצה אותי?
ואם לא יהיה לי כסף והעבור לגור בצפון, מה הסיכוי בכלל להכיר שם רווקים?
ואם אגור במרכז בשכירות בדירת 40 מטר מגיעלה ולא יהיה לי כסף לשום בילוי, בגד, לימודים ובטח שגם לא כוח
ולא תיהיה לי יותר אהבה. זה נורא. חיים בלי אהבה. האם הם ראויים בכלל?
לחיות רק בשביל הילד שלי?
זה לא סקסי להיות ממורמרת אבל קיבלתי קלפים יותר מדי גרועים בשביל להצליח במשחק החיים
ואין לי אף אחד עכשיו
אף אחד
אני מרגישה לבד בעולם. מפחדת שהילד מרגיש הכל וצולל לתוך בור שחור משלו
ואני לא יכולה לעזור לו

רוקדת לאור ירח כתבה לי פה בהקשר של דמי מזונות:
בגדים אפילו לא חייבים לקנות יד 2, אפשר גם לבקש ולקבל, הכל. אין דבר שלא קיבלתי עבור הבת שלי. סעיף הבגדים לבת עומד על עשרות ש"ח בודדים
לא חושבת שבנזוגי יסכים לתת לי כסף. הוא יתן עבןר הוצאות לילד ואם ידע שהכסף לבגדים הולך בשבילי לא ישלם

אני לא מסוגלת להיות חד הורית
אני לא חזקה לא נפשית, לא כלכלית ולא מספיק יפה להשיג משהו אחר שידאג לי
אני לא חושבת שאני אוכל להתמודד עם זה
ברחתי מהורי שפירנסו אותי לפני שהכרתי את בעלי, אבל גם גרמו לי להרגיש רע.
אני לא מאמינה שזה באמת קורה לנו

[תהילה*]

אוי מתוקה. מה זאת אומרת לא יפה מספיק בכדי להכיר מישהו ? שטות מוחלטת !! אין שום קשר למראה החיצוני ולמזל /גורל .
מה שצריך לקרות יקרה. את יודעת כמה יפות לא מצאו/מוצאות אהבה וכמה לא יפות כן עם בן זוג אוהב מאד ואפילו "חתיך".

[קואלה*]

אין לי עבודה יציבה ומכניסה. אין לי תמיכה מהמשפחה. מרגישה שבלי כסף אני יהפך להיות מקרה סוציאלי. בעלי כינה אותי חור שחור.
מפחדת שאולי הוא צודק. כל כך קשה לי לשמוע אמירות כאלו, במיוחד כשאני כל כך משתדלת להיות שמחה ואופטימית איתו. להיות טובה עליו ואל בני. לתת מעצמי. להתפתח ולהצליח
רק נשים יפיפיות מצליחות למצוא משהו שיסכים לסחוב אותם על גבו.
ואם האבד את הבן שלי. אלוהים אדירים. אני לא אעמוד בזה. אני פשוט לא
צוללת ללא מצנח מאמצע השמיים. עוד מעט אתרסק לתוך האדמה
הבנתי בטיפול שכל המילים האלו- תסריטי האימה שלי, הם לווא דווקא המציאות, אלא קול בי שרוצה להתבטא
אבל כשהוא מתבטא, אלוהים ישמור! הוא משתלט על הקולות האחרים בי ואני שומעת רק אותו ובמקום לענות לו מתקווצת מבוהלת בפינה

[קואלה*]

נפגשתי עם אחי לקפה לפני השינה פה ליד הבית. באופן הזוי הוא ממש עכשיו עובר תהליך גירושים אחרי 18 שנות זוגיות.
סיפור מפתיע ומורכב. הוא ואשתו נראו תמיד הזוג המושלם. ממש כאילו יצאו מפרסומת
הוא עובר ממש השבוע מווילה 6 ח' בשרון לבית פרטי קטטן (45 מ') וישן בלב ת"א
אחי הוא אשיות יוצאת דופן. מהנדס תוכנה ומנהל בכיר בחברת סטרטאפ. התחיל לרוץ מרתונים לפני 4 שנים וירד 25 קילו. יישן 3 שעות בלילה
בכל מקרה, הוא אמר לי שכשהוא התחיל לחשוב על כל הפרטים הקטנים של מחיר הגירושים הוא הרגיש לחץ בחזה ושאין לו אוויר
והבין שהוא צריך להרפות ולחיות את הרגע
בלי טיפול פסיכולוגי יקר
בלי מאמרים וסדנאות על רוחניות
לגברים בדר"כ יש מנגנונים שעוזרים להם להיות עם רגלים על הקרקע והראש בעננים
החשיבה הלינארית הזאת עוזרת להם

כיף לי לפגוש אנשים
עםכל הסערת רגשות בה אני נמצאת צחקתי
אני אוהבת אנשים כל כך
ואת אחי במיוחד
חבל שלא הצלחתי להנות מספיק עם בעלי

השעה מאוחרת
מחר על הבוקר יש לי טיפול. שקבעתי s.o.s ואחכ אני אעזור לאחי לבחור רהיטים לביתו החדש מרחוב הרצל

אני צריכה לישון
והצהבון
תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר
אמן שזה נכון
(שיהיה לקואלה שחר חדש לבקוע אליו)

תודה אלוהים על מעט האור שיש בחיי
תודה לכן נשים יקרות שקוראות אותי
עדודכם מרווה את נפשי הצמאה לאהבה וקבלה
ונותן לי מעט נחמה ותקווה
תודה

[שני*]

שמחה מאד שיש שיפור בהרגשה שלך
שמצאת את האנשים להיות איתם - בטיפול, עם אחיך, שיסייעו לך בתהליך.

שתהיה עוד נחמה ותקווה

[קואלה*]

בן זוגי יצא מהבית לחבר
אני לקחתי חצי כדור הרגעה
מתחילה להיות מנומנמת ומפחדת לישון
מפחדת
נהיה שקט מסביב. כולם הלכו לישון
מרגיע השקט הזה
ואני מפחדת מהמון דברים וגם מהבדידות

[שחשה_בדידות_בעבר*]

קבלי חיבוק. הבדידות אכן מפחידה. אבל יש בה הרבה אפשרות לצמיחה.
אל תפחדי, כי כל הכוחות נמצאים בתוכך. להיות בודדים בזוגיות זה הרבה יותר נורא מלהיות לבד. כשאתה לבד, אתה יכול לחלום ולייצר עבור עצמך מציאות שהיא החלום האמיתי שלך. בהצלחה.

[קן_לציפור*]

להיות בודדים בזוגיות זה הרבה יותר נורא מלהיות לבד
ממש כך.
להרגיש בדידות בתוך זוגיות זה נורא הרבה יותר מאשר להרגיש אותו בלבד.
מה שכן, צריך לזכור את זה, כשמרגישים את הבדידות לבד

[בלה*]

הי קואלה,
קוראת אותך ושולחת חיבוק.
נשמע לא פשוט, אבל יהיה טוב יותר. שמחה בשבילך על יחסים טובים עם אח גדול ומבין וחכם עם רגליים על הקרקע!!
תמשיכי לשתף, בבקשה.

[קואלה*]

המטפלת כל כך דאגה למצבי בפגישה שביקשה ממני שאקבע פגישה עם פסיכיאטרית באותו היום.
צודקת. במשך שעה בכיתי בלי להסתכל עליה ובקושי הצלחתי להוציא מילה מהפה.
רק אמרתי שאני לא יכולה, לא מסוגלת להתמודד
שאני עדין ילדה.
לפני 4 ימים מצאתי צ'ק שקיבלתי ע"ס 450 שהייתי אמורה להפקיד לפני שנתיים!
כן, יש לי קשיי תפקוד בסיסיים. ופתאום אני צריכה להיות גדולה.


בכל אופן, למרות הפחד איך אני אסתדר, במשך היום אני ממש בסדר
ואפילו נהניתי כשהסתובבתי שלשום כל היום עם אחי לחפש לו רהיטים לדירה החדשה
וגם אתמול הלכנו ביחד להצגה של תאיטרונטו שמשהי שהכיר הזמינה אותו ואחכ למסעדה והיה לי כיף
הלכתי עם חברה להליכה מהירה. ואחכ בית קפה
(אני אצטרך להיגמל מחיבה שלי למסעדות ובתי קפה וגם זה לא פשוט לי)

הלב שלי פצוע, אבל לא שבור.
ואני גם מתרגשת שסוף סוף אשתחרר בקרוב מהדירה הנוראית והמגעילה שבה גרנו 3 שנים.
אני שונאת אותה כאילו הייתה כלא.
שאפטר מכל המיליון דברים (זבל בינינו) של בן זוגי לשעבר (איזה קטע לכתוב את זה) שממלאים את הארונות
מהצורך לנקות ולסדר אחריו
מהביקורת היומיומית
מהחיים ללא חזון משותף

רק בלילה לפני השינה למרות שאני לא נגררת אחרי המחשבות המפחידות ומשתדלת להסיח את דעתי
הפחד מרים את ראשו ואז קשה לי מאוד להירדם ולנשום, הבטן מתהפכת והחזה לוחץ ומתקבץ,

לא הלכתי לפסיכיאטרית ואני מקווה גם לא ללכת
אני לא רוצה לנסות להעלים את הכאב, הכעס, הצער והפחד.
אני רוצה להכיל אותם.
לכן, כל עוד אני מסוגלת לתפקד אני אתמודד איתם. הם חלק מחיי

באתי אל המטפלת עם פחד גדול. היא ניסיתה להראות לי שיש אצלי עוד דברים מעבר לפחד
אבל יותר משלא הצלחתי לראות את החלקים האחרים בי, לא רציתי בכך.
היה לי צורך לתת ביטוי לכל התחושות הקשות.
ואולי עוד יהיה לי צורך כזה בהמשך (מקווה שלא, אבל חושבת שסביר שיגעו גם רגעי שפל)
בעיקר רציתי לשמוע ממנה שיהיה בסדר.
רציתי להאמין שהמצד ומרחוק היא יכולה לראות, משהו שאני לא. שזה יגמר טוב
כי למרות שאני משתדלת להיות אופטימית, אני באמת לא יודעת איך אצליח להסתדר כלכלית.
אני לא יודעת אם יש משהו בעולם הזה שיכול לדעת מה יהיה איתי
אבל כל עוד אני יהיה בחברת אנשים שאני אוהבת ויכולים להבין אותי - אני חושבת שאני אצליח לחייך ולנשום בקלות.

שבת שלום
ותודה שאני לא לבד בעולם

[קואלה*]

היום ב11 נצא מהבית לפגישה ראשונה בגישור
הבוקר הילד התעורר ב6 ובן זוגי שם אותו מול דיוידי וחזר למיטה
אני הסתכלתי במחשב אם יש דירה לתקופות קצרות לעבור כי אני מרגישה שאני לא מסוגלת להישאר בדירה הזאת יותר
ואז בן זוגי התחיל להקניט אותי ומפה לשם דיברתי איתו על כמה מזונות הוא ישלם ואמרתי שאם הוא רוצה שאני אגור במרכז הוא צריך לשלם חצי מההוצאות שיהו לי על שכ"ד, חשבונות ואוכל לפני הוצאות חינוך.
הוא לא הסכים ואמר שאני יעבוד.
אמרתי שאז אני לא אוכל כל יום לשים אותו בגן ב8 ולקחת ב4 בלי רכב- אני אצטרך לעבוד יותר שעות ונצטרך מטפלת שתיהיה איתו בערבים עד 6 וחצי
אז הוא ענה שאם אני לא אוכל להסתדר כלכלית אז הוא ירצה משמורת מלאה על הילד
ושבכלל לא אכפת לו ש3 ימים בשבוע הוא יגור ביחד איתי בדירת חדר של 45 מ' בלי מקום לשחק
כי בשאר השבוע הוא יפנק אותו
הרגשתי כמו לביאה שחטפו לה את הגור
פרצתי בבכי מר. הילד הגיע והתחיל לשאול מה קרה ובן זוגי ביקש שאפסיק כי אני פוגעת בו
(כאילו שמה שהוא עושה לי לא פוגע בילד בסופו של דבר- "כאשר ההורים ניזוקים קל וחומר גם ילידהם")

עכשיו בן זוגי ירד עם הילד לשחק. הוא בסדר והילד מתוך יצר השרדות בריא נדבק למבוגר המתפקד
זה כל כך לא הוגן שאני שההיתי עם הילד בחינוך ביתי ולא פיתחתי את עצמי מקצועית ולא דרשתי לקנות דירה והאמנתי לבן זוגי שהוא תמיד ידאג לי
שרק אני אשא בתוצאות
שלבן זוג יהיה כסף לאוטו בשביל לקחת את הילד לטיולים ולקנות לו מתנות ועני ישאר ענייה מרודה
אני כועסת
אני חושבת שלא תיהיה לי ברירה לעבור לישוב מרוחק
לאבד את העבודה, את לימודי התואר השני שאני באמצע, את המפגשים עם חברות, אחי, ים, קולנוע וכל מה ששימח אותי עכשיו
אני באמת שואלת את עצמי אם יהיה מסוגלת לשאת את הגלות, הבדידיות, העוני וההשפלה.
חושבת מצד שני שאין לי מספיק אומץ להרוג את עצמי ולהפרד מהילד.
נגזר עלי להתמודד

אני מתפרקת מבפנים
נזכרת כשההיתי בת 14 והרגשתי דומה
שאני לא מסוגלת לשאת את חיי חיי אז היו אז לא פחות קשים מעכשיו
הייתי הומלסית. מבחירה אמנם. אבל עדין... כל יום לא ידעתי איפה אשן את בלילה הבא
לפעמים קיבצתי נדבות שבהם קניתי לי אוכל.
חלק מהלילות ישנתי אצל חברות שהיה להן בית
ובחלק מהלילות ישנתי בבית השנטי, בקיץ לפעמים על חוף הים, ובפעם אפילו בגינה ציבורית
לא היו אז ככ הרבה הומלסים כמו היום
אז לא פחדתי
והיה לי מזל שאף אחד שלא רציתי לא נגע בי כל השנה הזאת
הייתי מחוספסת מאוד, בלבוש, בדיבור , בהליכה ואולי בזכות זה אף אחד לא נגע בי
אבל בפנים ההיתי גורה נטושה
האחים שלי היו עסוקים בעינינהם ולא ניסו להגיע אלי- אחי הגדול בצבא והקטן היו לו את ההתמודדיות שלו וגם היה בסך הכל ילד

בשנה אח"כ, בכיתה י' אמי הסכימה מה שביקשתי מכיתה ז'. סוף סוף שאלך לפנמיה
הגעתי לפנימיה מעולה לאומניות (רק 30 נערים י-יב רובם קיבוצניקים).
ואז היה לי חדר משלי רחוק מהורי וחיי חברה תוססים
ובכל זאת היו רגעים שבהם הכאב היה עדין קשה מנשוא
זוכרת כשכשהיה כואב כמו עכשיו
הייתי מכבה את האור
ושמה מוזיקה חזקה חזקה לד זפלין, פינק פלוויד וכאלה
מעשנת הרבה

7 שנים היה לי טוב ורע בזוגיות
סבלתי ביקורת בלתי פוסקת
התפשרתי על בן הזוג מבחינת משיכה ועניין
אבל חייתי בבועה
היה לי כרטיס אשראי שתמיד עבר
והיו מפגשים משפחתים של המשפחה שלו. רגילים
וארוחות משותפות עם החברים שלו ובנות זוגן
ובהתחלה האשליה הזאת של בורגנות עירונית ממוצעת אבדה עלי
ולאט לאט ככל שביבר הזכוכית נחשף כך הייתי אומללה
ואז גם בן זוגי
התחילו התקפי חרדה
בהתחלה הוא עוד ליווה אותי למיון ודאג
אחכ הייתי הולכת לבד
ועכשיו בדר"כ אם אני לא מצליחה להרגע בכוחות עצמי
אני מסתפקת בנסיעה למיון בלי להיכנס

אני לא מעשנת עכשיו סיגריות
משתמשת בטכניקות של מדיטציה להתבונן
בבכי, בתחושות שאני לא מסוגלת יותר
איפה זה בגוף הכאב הזה שמורכב מתחושת חוסר אונים, כעס, פחד וצער?
מרגישה את זה חזק בכתפים המקובצות. בגרון בידיים שכמהות לחיבוק
בדמעות החמות כמו הדם

אבל באיזשהו מקום רוצה לסגור חלונות, לשים מוזיקה חזקה חזקה
לעשן ולצרוח. לעשן ולשכוח

אם יש משהי גרושה, או שמכירה כזאת שהרוויחה משכורת פחות מינימום, שיצאה מהקשר בלי נכסים וחסכונות
והצליחה בכוחות עצמה להתרומם
אשמח לשמוע סיפורים, איך?
כי כרגע זה נראה לי בלתי אפשרי

מפחדת שאאלץ לחזור להורי.
הורי שמהם ברחתי בגיל 14 ועדפתי את הספסל ברחוב על פניהם
הורי שגרמו לי להאמין שאני לא מספיק טובה והעולם מקום מסוכן וקשה
לא רוצה לחזור לשם

אלוהים!
הרעפת כל כך הרבה טוב על חלק מהאנשים האחרים בעולם
ואני לא הצלחתי להשיג לי טוב לחיי חוץ מבני המדהים
גם אני רוצה קצת חסד
בבקשה

[פתרון_פשוט*]

לא פשוט כמו הניק שלי, אבל ממליצה לך לפנות לעורכת דין , בוויצו או נעמת , לא יקר, חשוב שתדעי מה תוכלי להשיג מבחינה כלכלית מבלי שהוא יפחיד אותך על כל דבר.

[פלוני_אלמונית*]

פתרון פשוט- תודה אבל בינתיים אין לי קושי לממן עו"ד. זה לא העניין בכלל.
התחלנו ללכת לגישור, שבו אם יהיה הצורך להפרד אשיג לדעתי דרך תהליך זה יותר מאשר בדרך של קרבות מרים בבית משפט.
מעבר לכך, אולי הצטיירה תמונה שאני משכבה סוציואקונומית נכשלת ולא כך פני הדברים.
ההורים שלי אמנם הורים מדכאים ולא יכולים לתמוך בי כלכלית,
מצד שני גדלתי בישוב איכותי למשפחה נורמטיבית, רכשתי השכלה גבוהה
ולמרות שעברתי תקופה של ילדת רחוב מזה זמן רב אני אשה ואמא איכותית ומהוגנת
ותקופת הנעורים הסוערת הותירה בי "קוליות" שאני מאוד מחבבת בעצמי

[קואלה*]

פלונית אלמונית זאת אני ממחשב אחר

[רוקדת_לאור_ירח*]

אחרי שקראתי את דברייך בקשר אליו, גם אני ממליצה עו"ד. אל תפעלי עם עו"ד, אבל תתייעצי. לא במקום הגישור, אבל אם הגישור ייתקע שתהיי מוכנה. ובקשר לתפקוד: כמה חבל שאנחנו חיים בחברה שיותר מעריכה "תפקוד" מאד להיות שם עבור הילדים. וכן, תצטרכי להתאפס על עצמך בשביל לא לאבד את הילד אם הוא באמת מתכוון לעשות מה שהוא מאיים.
בקשר לאיךתסתדרי: את תסתדרי. עברת כבר דברים קשים בחיים שלך. חיית ברחוב. קטן עליך עכשיו. בזבל כבר היית, יצאת ממנו, מקסימום תחזרי לזבל. מה שעוצר אותך עכשיו זה החרדה מפני מה יהיה. אני מציעה לקחת כל רגע כשהוא בא ולהתמודד איתו, אחרת את שבירה לגמרי וזהלא כל כך משרת אותך כרגע. אנייודעת, קללהגיד. אני במצביםכאלה נעזרת בפרחי באך, הם מאפסים אותי ועוזרים לי לראות מעבר לסרט שאני חיה בו.

[טרה_רוסה*]

קוראת. לא כל כך יודעת מה להגיד.

[עינת*]

קואלה יקרה,
כותבת לך לכאן, לבקשתך.
אז ככה - אצלנו מבחינה כלכלית לא הייתה תלות כמו שיש אצל זוגות נשואים. מעולם לא איחדנו חשבונות ולא רכשנו הרבה דברים יחד. מה שכן - עד שעברתי לגור איתו חייתי עם שותפים, ומאז הפרידה אני בעצם צריכה להחזיק את עצמי לבד, בחיים לבד. כשהיינו יחד הוא שילם חלק גדול יותר מהשכ"ד, כי הרוויח יותר ממני.
עכשיו - החיים לבד הם מאד קשים כלכלית. אבל אין ברירה ואני חיה מהלוואה להלוואה ולמזלי גם הוריי עוזרים לי פה ושם. הם ממש לא עשירים וגם לא נעים לי לקחת הרבה, אבל השנה אני כן מסכימה לקחת מהם עזרה כי פשוט אין ברירה עכשיו.
יקירה, לא זה צריך להיות השיקול במערכת השיקולים שלך.
אני יודעת שזה מפחיד, במיוחד אחרי שמתרגלים, אבל שום כסף או רכוש לא שווה להקריב את האמת שלך. אני לא קראתי את שאר הדף, אבל ממה שכתבת אני מבינה שיש התלבטות. אני מאחלת לך שלא הפחד הוא זה שיחליט בשבילך החלטות, אלא הרצון באמת, הרצון בטוב ובגדילה. בהצלחה!

[שביל_החלב*]

קואלה יקרה,
מקווה שדברי יתקבלו כפשוטם למרות שלא פשוט לשמוע...
מהדברים שאני קוראת אני מרגישה שהבעיה האמיתית היא לא מצבך הכלכלי אלא מצבך הנפשי.
את רואה את עצמך כמישהי שמגיעה לרחוב בקלות, מישהי חסרת כל, אבודה ותלושה נתונה לחסדי העולם, וחסדי אנשים אחרים "מבוגרים".
השנים האחרונות כיסו על פצע מאוד עמוק אך לא באמת טיפלו בו. למעשה את מקבלת עכשיו הזדמנות רבת עוצמה להתמודד שוב עם כל אותם נושאים, והפעם אחרת.
אני חושבת שהדבר הטוב ביותר שתוכלי לעשות כדי לדאוג לך ולבנך כלכלית, ונפשית זה לנצל את ההזדמנות הזו ולטפל בעצמך טיפול עמוק. לטפל בדימוי הבסיסי הזה שחוזר והופך למציאות שוב ושוב בחייך.
אני לא יודעת באיזה סוג טיפול את מטופלת אבל כדורים פסיכיאטרים הם שוב כיסוי ולא טיפול אמיתי, וחוץ מפסיכולוגיה יש עוד המון אפשרויות לטיפולים מדהימים שנוגעים בעומק הנשמה ועושים שינוי בכאן ועכשיו. לא בתאוריה.
זה יכול להיות לגמרי אחרת. השלב שבו את נמצאת יכול להיות מקפצה אדירה לשינוי עמוק וחיובי ביותר בחייך. אולי זה קשה לשמוע ולהכיר בכך אך זו בחירה ואחריות שלך, את זו שיכולה לשנות את המצב וזה אפשרי. זה שאת כותבת כאן זה צעד ראשון, מדהים ומבורך.
אני רוצה שתראי את הטוב שבמצבך. אספר לך סיפור של מישהי אחרת-
אחותי היתה נשואה לגבר אנגלי וחיה איתו שם יחד עם בנם הקטן- אז בן שנה בערך. היא החליטה לעזוב ולהיפרד. הוא בא לארץ לתקופת ניסיון. כעבור זמן מה הוא פשוט נעלם. השאיר אותה ללא מזונות בכלל וללא שותפות במשמורת כך שאין מי שיכול לקחת את הילד כדי שהיא תוכל לעבוד שעות נוספות או שיחליף אותה כשהוא חולה. הילד גדל בלי אבא בכלל עם כל משתמע מכך.
ביטוח לאומי לא עוזר כמעט בכלל (600 שח...) והיא עובדת במשרה מלאה אך השכר מינימלי.
למרות המצב הקשה שאת נמצאת בו אני מנסה שתראי את העזרה שכן יש לך-
כן יש לך עבודה. כן יש לך מזונות. כן יש לך מי שיתחלק במשמורת.
אך כל אלה הם דברים חיצוניים. את תרגישי אחרת רק אם תעשי שינוי בתפיסות הפנימיות שלך.
אם את צריכה המלצות לטיפול, טיפולים במחירים נמוכים אך מקצועיים, תבקשי.
יצא קצת ארוך אך מאוד מקווה שעזרתי כי רק זו כוונתי.

[קואלה*]

אקדים ואומר שיש לי מטפלת. דווקא טובה (ולא זולה) ובכל זאת קשה לי

השנים האחרונות כיסו על פצע מאוד עמוק אך לא באמת טיפלו בו. למעשה את מקבלת עכשיו הזדמנות רבת עוצמה להתמודד שוב עם כל אותם נושאים, והפעם אחרת.
אני חושבת שהדבר הטוב ביותר שתוכלי לעשות כדי לדאוג לך ולבנך כלכלית, ונפשית זה לנצל את ההזדמנות הזו ולטפל בעצמך טיפול עמוק. לטפל בדימוי הבסיסי הזה שחוזר והופך למציאות שוב ושוב בחייך.

תודה שביל החלב. דבריך נגעו לי ללב מאוד
והסיפור על אחותך מדהים. איך היא מצליחה להסתדר??
עשינו חישוב של ההוצאות שלנו ואיכשהו בלי הוצאות רכב (כי יש ליסינג), משפחה עם ילד אחד שגרה בדירה הכי זולה שמצאנו במרכז הארץ בשכירות
אנחו מוצאים 19 אלף שקל בחודש!! זה גם גורם לנו להיות מתוסכלים כי לא רק שלא טוב לנו איפה שאנחנו נמצאים, אז גם אנחנו מוצאים הון רק כדי לחיות ולא חוסכים.

היינו ביום ראשון בגישור. בבוקר שלפני כפי שקראתן התפרקתי לגמרה ואפילו לא הצלחתי להסתיר את זה מהילד.
מבינה את הנזק שזה גורם לו. בוודאי שמודעת . אבל לא יכולתי לעשות עם זה כלום. התפרקתי. הפחד כיסה את הכל. מה פחד, היסטריה.
אז נסעתי לסנטר בעיר הגדולה
(זה לא סתם קניון,זה סוג של בית בשבילי, כשברחתי מהבית זה היה לכיכר דיזנגוף ואח"כ מגיל 23 עד גיל 30 גרתי במרחק 5 דקות הליכה ממנו)
בקיצור קניתי קפה טעים וכריך ואח"כ מיליתי טופס לוטו ונרגעתי ואז קניתי חזיות במשביר.
זה אולי מוציא אותי שיטחית אבל קניתי חזיות מהמהות במחיר מצויין ושמחתי.
שמחה של מי שנאחז בהנאות הקטנות של החיים. כי הבסיס של החיים שברי הריסות, אבל בין ההריסות. מה אתן יודעות. קפה וחזיות חדשות מעיפים אותי למעלה. עוזרו לי לצאת מתוך הפחד ולהיות כאן ועכשיו
חזרתי שמחה הביתה
הילד ובן זוגי היו מתחת לבניין בדשא. היה יום שמש נעים והילד שיחק עם הברז של הגינה והתלכלך בבוץ. הוא נראה מאושר.
בוץ, מים ושמש מעיפים אותו למעלה.
הראתי לבן זוגי את החזיות היפות שקניתי. והוא שמח כ"כ
אשה וילד מחייכים, שמש ורגע של שקט זה כל מה שהוא צריך בשביל לעוף
אז שמנו את הילד אצל הסבתא, אכלנו ארוחת צהריים ביחד והגענו לגישור
המגשרת היתה מקסימה. היא גם מטפלת זוגית והיא הבינה מאיתנו שאנחנו לא ממש סגורים על עצמנו עם הפרידה והציעה לא למהר לפרק
במיוחד כששמעה ממני שאין לי משאבים כלכלים ואני מאוד חוששת מכך
בסוף הפגישה שאלה את זוגי מה קובעים להמשך והוא ענה לה- לא יודע, אני אתקשר עליך כשיבוא לי שוב הקריז
שתינו הסתכלנו עליו לא מבינות. מה זאת אומרת שיבוא לך הקריז??
כשאני התעצבן שוב, ענה. וברור שבמהלך השבוע אני התעצבן שוב
ועכשיו הוא רוצה לתכנן איתי חופשה בחו"ל (כי יש לנו כרטיס אחד מתנה)
ומסכים כבר על מעבר דירה (אני כבר שנתיים וחצי תקועה בדירה שבה אנחנו גרים, דירה רועשת מהגיהנום וכל פעם שאני מוצאת דירה אחרת הוא מסרב)

בקיצור הכל כרגיל. עד לקריז הבא. ההיינו כבר בסרט הזה כמה פעמים. על סף פרידה. חוזרים. על סף שינוי. תקועים.
הייתי צריכה לקרוא לבלוג הזה:

חיים בלופ כמו תקליט תקוע ושרוט

ביינתיים חליתי ויש לי סינוסיטיס המוח מתפוצץ לי ובכל זאת כותבת
כי אני לא רוצה לעבור את הסרט הזה שוב ושוב
רוצה התקדמות. רוצה שינוי

[שביל_החלב*]

בקשר לפסיכולוגית- השאלה אם יש שינוי. כמה זמן את בטיפול?
יכול להיות שזה טוב בתור ליווי אבל כדאי להוסיף טיפול "עוקף שכל", שלא מדבר אל המודע, איפה שאנחנו מספרים לעצמנו סיפורים.
(יצא לי המרגיעון- אפשר להזמין הזדמנויות...במיוחד לך).
ואם אפשר להציע משהו- בהמשך ל"לקחת אחריות על חייך" אל תחכי שבן זוגך יגיע להחלטות. היכנסי לתוך עצמך ותביני מה טוב בשביל חייך שלך ולא רק כרגע כמשכך כאבים, אלא גם הלאה.
אל תתני לפחד להכתיב לך מהלכים, הפחד שפעם הגן עליך הוא בית הכלא שלך היום. הוא ההפך מדחף שמושך אותך קדימה לפרוץ את גבולות עצמך. כשתאזרי אומץ ותעשי את הצעד הבא, יפתחו דברים שכרגע את לא יכולה אפילו לנחש.
זיכרי, אנחנו מקבלים בדיוק את השיעורים שאנחנו יכולים לעמוד בהם. גם אם הם מושכים אותנו אל קצה גבול היכולת, זה רק הקצה, אבל עדיין ביכולת.

[או_רורה*]

תשע עשרה אלף שח בחודש זה המון!
לנו יש שני ילדים ולא מוציאים את הסכום הזה וגם לא קרוב בכלל...
אפשר לחסוך ולצמצם בהכל - תלוי מה גבולות הגמישות שלך.
במים וחשמל אפשר לחסוך, בסופר אפשר לחסוך.

[קן_לציפור*]

זה נשמע כאילו שאתם צריכים להגיע לקצה כל פעם כדי להחליט להמשיך הלאה.
עצוב... אולי תיזמי דברים שאת רוצה שיהיו לכם בזוגיות?
(לא משפחתיות. זוגיות)
אולי תציעי לו שהוא ייזום משהו שקשור אליכם?

[קן_לציפור*]

וגם... זה לא נשמע לי נכון להשאר יחד כי אין כסף להיות לחוד.
זו לא הסיבה שנשארים יחד.
למה את רוצה להשאר איתו? (חוץ מבטחון כלכלי)

[קואלה*]

שוב אחרי 8 ימים של שקט, הוא לא רוצה לדבר איתי. כמובן שכעסתי אבל זה לא עזר לי. כמובן שהילד נפגע אבל זה לא שינה חו
אין לי כוח כרגע לפרט

[קואלה*]

אז אחרי השתיקה של שישי בשבת בבוקר קם ורצה להפסיק אצת הברוגז שלו
אבל אחר כך בעקבות שיחה די מעצבנת :
יש לנו תוכנית חשבון טלפון ניד דרך העבודה לשעבר של אחותו. המחיר אומנם זול אבל יש בעיה רצינית לקבל שרות כי אנחנו אמורים לעשות זאת דרך איש הקשר מהעבודה לשעבר של אחותו וב. בכל מקרה החשבון רשום על שמו והוא מסרב לתת לי יפוי כוח כי לא סומך עלי כך שאני לא יכולה בכלל לקבל שרות וכרגע התקלקל לי הניד בכל מקרה הוא סרב לתת לי אפשרות לקבל טלפון חלופי כי לא רוצה ללכת בשבילי למרכז שרות אורנג' ולא רוצה לתת לי יפוי כוח.
ואחרי זה אמר שייתן לי יפוי כוח אבל הוא רוצה להפריד חשבונות ושאני אשלם על הוצאות "שלי" תמיד, אלא אם כן הוא יחליט ברוב טובו ששהוא רוצה ואני אביא לו חשבונית ואז יחליט אם להחזיר.
לא הסכמתי למעבר לחוסר השיתופיות והסנקציות הכלכליות החדשות שהטיל עלי. אמרתי לו שמבחינתי אם הוא רוצה להטיל כאלה סנקציות אין לנו מה לעשות יותר ביחד ויאללה נפרדים.
התקשרתי לאחי בוכה והוא אמר שאבא שלנו עוזר לו לסדר דברים בדירה החדשה והזמין אותי עליו.
אחי אמר איך זה לא פייר שהוא יכל היה להציל את הקשר בקלות והלך כי לא היה לו טוב ואני נלחמת בשיניים כבר 7 שנים ולא יכולה להשתחרר.
דיברתי בטלפון בחדר עבודה והילדון נכנס לחדר כשסיימתי את השיחה ושאל מה זה הדמעות האלו.
הסברתי שאמא קצת עצובה אבל שלא ידאג כי אמא חזקה וחכמה ובגלל זה אמא תדע לפתור את הכל וגם שהוא משמח אותי כל כך שתיכף יעבור לי העצב. הוא היה עצוב. שאלתי אותו אם הוא רוצה לבוא איתי לבית של אחי ולראות סבא והוא רצה. שאל אם גם אבא יבוא והסברתי לו שאמא ואבא עכשיו רוצים להיות לא ביחד כי כועסים.
נראה שהוא הבין אבל היה עצוב
וכל היום אצל אחי לא רצה לחזור הביתה לאבא
בנסיעה באוטו לאחי הילד נרדם ואז בן הזוג מתקשר ואומר שהוא לא רוצה להיפרד
דיברנו שיחה די ארוכה והיה נראה שיש איזו הבנה
הערב אחרי שהילד נרדם שאלתי מה עם הטלפון וקיבלתי את אותם תשובות
בתוספת- נחלק את כל ההכנסות לחצי וכל אחד יישלם על מה שירצה (מה זה השטויות האלו? הבנאדם דפוק, לא??? איך פתאום הוא נהיה ככה? ואולי גרעין הטירוף היה שם כל הזמן?)

אז גם הערב הלך לישון בסלון. מחר יש לי 2 ראיונות עבודה ואני מרגישה לא מתפקדת
די! אני לא יכולה יותר עם הנדנדות הריגשיות האלו
לא יכולה לחיות יותר עם האיש הזה שמשחק בי וברגשותי

cPv9lH]תן לי ללכת! 23FU[/po]


אבל הפחד בגלל שאני מרוויחה 2500 ש"ח והוא 19,000 והתרגלתי לרווחה כלכלית ובקרוב לא יהיה לי כמעט כלום כי לא קנניו ביחד דירה והחוק בארץ לא מגן על הנשים בכלל בקושי על הילדים.

משפחה בעשירון התחתון חייה מ8000 ש"ח לחודש ולי לא יהיה אפילו את זה
אני מפחדת בגלל הכסף
אני מפחדת לעזוב את מרכז הארץ ולעבור לצפון בגלל מצוקה כלכלית.
לאבד את העבודה, הלימודים, המפגשים עם החברות, עם אחי, המשפחה של בנזוגי, הטיפול שאני עוברת, הים
לעזוב לעתיד שאין לי במה להאחז ואין לי שייכות. לעתיד של עוני
אני מפחדת מהעוני ואני מפחדת מהחד הוריות ובמיוחד מג'וקים
אני מפחדת להישאר לבד כל החיים
ושלא יהיה לי עוד ילד אח לבני
אבל אני חושבת שרוב הזמן אני כבר לא אוהבת אותו יותר
ואולי אני לא אוהבת אותו כי אני שונאת אותו על איך שהוא מתנהג עלי
ואולי הוא לא מתנהג עלי יפה כי הוא מרגיש שאני לא אוהבת אותו יותר
אבל...

אני לא יכולה יותר לחיות איתך, או בלעדיך

בבקשה תגידו לי מילה טובה קטנה. נחמה פרוטה. משהו. כי אני כל כך - כל כך אבודה

[ורד_דרור*]

סליחה שנחמה אין לי
אבל אני לא מבינה מה הוא רוצה
ובטוחה שלא מגיע לך יחס משפיל כזה
ובטוחה שעדיף לחיות לבד ולמצוא כוחות ויכולות בתוך עצמך
להתפרנס בכבוד ולמצוא זוגיות
מאשר לחיות עם מישהו שמתעלל בך ככה.
לא מגיע לך יחס כזה.

[צפרדע_ית]

ואו.
קוראת.
מאחלת בהצלחה.
(צהובון: "קשר אינו בהכרח סבל")
ץ

[קואלה*]

עכשיו נרגע. לא נפרד לבינתיים.
אין לי דרך אחרת הוא אומר אחרי שהוא נרגע. אבל יש אני אומרת. יש הרבה דרכים
למה הוא לא לומד אותם?
ולמה אני מתרגשת ממנו כל כך ולא רואה שכל פעם שהוא נאטם אלי. הוא בעצם פגוע ולא מסוגל לשאת יותר
שמתוך מצוקתו בונה את החומה. מראש מתיאש שאצליח להבין אותו מראש מתאכזב
אפילו שהוא לא זוכר ולא מודע לדברים שקרו. יתכן שקרו
חמותי מקסימה אבל גם שטלתנית ברמות
אולי זה משהו שלו שהוא סוחב מילדות?

ומה יקרה כשאני אפסיק להיות בתפקיד הילדה שתלויה בו והוא יפסיק להיות הילד שפגוע ורוצה אהבה
שנגדל להיות שני שותפים
גבר ואשה צעירים שמנסים להצליח לגדל ילד בריא ומאושר, להרוויח מספיק כסף, לממש את עצמנו ולהנות מהחיים
האם אז נוכל לאהוב אחד את השניה ולכבד מספיק?
האם נוכל להתחיל לסלוח, לפרגן ולקבל. האם אחרי כל המלחמות וריעדות האדמה יש סיכוי לאהבה ושלום?

[קואלה*]

אהבה טלפטית

מחשבה בוראת מציאות קיימת. האם המחשבה יוצרת מציאות לא רק כי אני גורמת לעצמי לפעול באופן מסויים, אלא כי מחשבותי מעוברות לאדם אחר באופן טלפטי?

אני שואלת שאלה זו מפני שבמחשבתי עשיתי סקס עם משהו שהתחלתי לעבוד איתו לא מזמן
ועכשיו כשאני חושבת אליו עוברות בי צמרמורות של קראש
מאז שבמחשבתי עשיתי סקס מדהים עם הבחור אני מרגישה שבפעם הבאה שנפגש בנסיבות מתאימות והיו-
כי אנחנו אמורים לעבוד בשבוע הבא ביום שני בערב עד הלילה(והיו גם עוד ערבים בהמשך) אצלו בדירת הרווקים
ואני חוששת שמספיק רגע אחד של מתח מיני, מבוכה קטנה והבגדים יתקלפו ממני בקלות כמו לפתוח קרמבו
כי זה כאילו כבר קרה ואני לא יכולה לעצור את זה
ואני חוששת שאיך שהוא יראה אותי הוא יראה את הכל ויקרא אותי כספר פתוח
כמה כבר אפשר להיות לא נחשקת.
טעיתי כשכתבתי שאני לא נראית משו. בעיני רוב הזמן אני סוג של מפלצת
אבל באופן אוביקטיבי יותר אני בת 35 אבל נראית כמו בת 25. גם בן זוגי חושב שאני יפיפיה. היו הרבה גברים לפניו שחשבו שאני סקסית אש.
מכירה בעבודה שכשאני בוערת זאת לא אנרגיה שאפשר להתעלם ממנה בקלות.
ואני מפחדת מזה וגם מתרגשת. יש לי דיגדוגי עונג של הידלקות, אבל אני גם מתביישת ועצובה
כי אני עדין בזוגיות ומחויבות משפחתית. זה עלול לכבות את שאריות גחלי האהבה שלנו
ובכל זאת, אין שום דבר שאני יכולה לעשות בקשר לזה
זה כאילו כבר קרה
ואולי זה לא נחשב בגידה, אבל אני חושבת שזה כן, מכיוון שגם לפני הבגידה של הגוף,
יש כאן בגידה של הלב. יש כאן סוד שאסור לגלות.

והכי מוזר שהאיש הזה שהכרתי לא בדיוק טעמי מבחינת איך שהוא נראה
והוא גם צעיר ממני ב3 שנים ולא נראה לי שהוא רוצה כרגע בשלב זה של חיו משפחה
כך שנראה שאין פה דבר מלבד מתח מיני
ואף אל פי כן, יש לי תחושה שיש בו משהו אחר, שמסוכרן אלי.
ואולי בגלל זה כל כך מתחשק לי לנסות ולטעום לשם שינו טעם של מגע ממוגנט

and to slide

והנה רד הוט צ'ילי פפר נותנים בראש על החלקות

[קן_לציפור*]

_ני מפחדת מזה וגם מתרגשת. יש לי דיגדוגי עונג של הידלקות, אבל אני גם מתביישת ועצובה
כי אני עדין בזוגיות ומחויבות משפחתית. זה עלול לכבות את שאריות גחלי האהבה שלנו_
ואולי להצית מחדש את שאריות גחלי האהבה שלכם????

[או_רורה*]

אוי ואבוי...
ממש לא!
אם עוד קיים סיכוי - זה יכבה ויהרוס אותו.
אם לא קיים סיכוי - תעזבי, ואז תפתחי את הלב להידלקויות חדשות.
ואני לא מאמינה ב:"זה כבר קרה".
על אף שאני לא מאמינה בזוגיות מונוגמית (וחיה בה בשמחה עבור בן זוגי המונוגמי עד כאב) - עדיין אנחנו יוצרים את המציאות שלנו.
תמצאי את הבלמים.
ואם החלטת שלא - תקחי אחריות על ההחלטה ותגידי שכך בחרת - ולא ש"אין מה לעשות נגד זה".
משמע - כך בחרת כי את אדם שבוחר. נקודה.

אם לא מתאים לך מה שכתבתי את יכולה למחוק, נכתב מדאגה ומהכרה.

[קנגרו*]

_זה עלול לכבות את שאריות גחלי האהבה שלנו
ובכל זאת, אין שום דבר שאני יכולה לעשות בקשר לזה
זה כאילו כבר קרה_
זה לא קשור לשאריות גחלי האהבה, זה קשור לאיך את חיה עם עצמך.. עזבי אותך, את תכנסי מזה לסרטים ולבאלגן ולא תדעי איך לצאת מזה.. תשארי נקיה וחפשי את הבהירות והדיוק בחייך המבולבלים גם ככה

ויש הבדל ע-צו-ם בין לעשות דברים בפועל לבין לדמיין אותם..
ושימי לב כמה מזה זה סרטים והשלכות שלך וכמה זה המציאות..
ואפילו אם באמת יש מתח מיני, ואפילו אם הוא חושק בך ואולי מפנטז עלייך - - - אז מה!

סליחה שבעילום, גם אני מכוונה טובה

[קואלה*]

ואולי להצית מחדש את שאריות גחלי האהבה שלכם????
קן לציפור התכוונת שננסה להצית את שאריות גחלי האהבה שלנו, או שהסקס מהצד יגרום לזה לקרות?


משמע - כך בחרת כי את אדם שבוחר. נקודה.
תודה או רורה,
צריכה ללמוד לקחת אחריות על הבחירות שלי.
הגוף שלי משתוקק לעונג.
הגוף שלי משתוקק לתשוקה.
הלב שלי רוצה לשמוח
הלב שלי רוצה להתרחב
הראש שלי רוצה שיחה שבה ילמד דברים חדשים ולהיות מאותגר
לנהל שיחה שבה חילופי הדעות יהוו ענין ולא רק נסיון להימנע מויכוח

כל זה אין לי בקשר הנוכחי.
אולי הבחור הזה בכלל לא מתאים לי וסתם דמיינתי.
בגלל שאני כל כך צמאה ורעבה לאהבה

היום שוב רבנו. בקצת זמן שהיה לנו ביחד
אני חושבת שהכתיבה פה, הניסיון לתעד כל ריב תהווה בישבילי מראה טובה להבנת המצב
כי כל כך בא לי קצת שקט שבכל שניה שיש אחת כזאת אני מדחיקה שרע
אבל ממש רע

היום רבנו כשביקשתי לסגור חלונות כדי לא לשמוע את הרעש והוא הסכים ואח"כ שוב פתח ואז כשביקשתי שוב לסגור התעצבן והלך לעשן ולהרגע מחוץ לבית
אחר כך אמר שאם אני מחליטה לו על החלונות בכל הבית והוא לא יכול לעשות מה שרוצה אז לא מרגיש שרוצה להיות בבית

ואני פותחת נושא חדש לרגע,
כל כך התרגלתי להתכווצץ ולסבול שלא טוב לי
שלא עברתי מהדירה שבה אני גרה למרות שהבנתי מזמן שהיא עינוי בשבילי בגלל שהיא רועשת:

יש לי שכנים שמתאמנים בנגינה . שעתיים וחצי ביום, כל יום בתופים, ולאחרונה גם בפסנתר גם בשעות הלילה המאוחרות
הם מנגנים נורא. מדי פעם שמים גם אופרה מזעזעת (אני שונאת אופרה)
בנוסף יש לבניין מעלית רועשת ולאחרונה היא עובדת 24/7 בלי הפסקה (לא מבינה למה בבנין עם 15 דירות בלבד כל הזמן אנשים יורדים ועולים וגם באופן קבוע ב4 לפנות בוקר?)
הדירה סמוכה למגרש כדורסל, ביה"ס וגינה ציבורית
הרעש בלי הפסקה. ילדים צועקים, משחקים עד הלילה. כדורים קופצים, צילצולי בית הספר ולפעמים יש גם הפסקות פעילות ומוזיקה בווליום ממש גבוהה מהב"יס כל היום
מדי פעם סירנות של אמבולנסים ומכוניות בחניה והזעקות ששלהם שנתקעות
ואני לא יכולה לשאת את כל הרעשים האלה
מוצאת את עצמי כל הזמן חייה בביתי עם אטמי אוזנים
הדירה הזאת גרמה להבין שיש לי קושי בוויסות חושי
אבל הדירה הזאת רועשת גם באופן קיצוני
עברתי עליה לפני הלידה כי רציתי יותר שקט מת"א וקיבלתי רושם מוטעה מהנוף הפתוח שלה
(ועכשיו כל מי שקוראת פה ומכירה אותי וגם היתה אצלי בדירה מנחשת מי אני, נו שויין, מה זה כבר משנה)
זה שטעיתי בבחירת הדירה זה לא עניין. קורה שטועים. זה לא נעים אבל גם לא נורא. כי יכולנו לעבור אחרי שנה, או אפילו פחות לדירה אחרת
אבל לא עברנו ואנחנו כבר פה 3 שנים
ובזמן הזה ראיתי עשרות (באמת, אולי מאה!) דירות. שום דבר לא היה מספיק טוב לבן זוגי
וגם לי קשה להחליט. כי באמת הדירה שלנו זולה מאוד וכל דירה אחרת שקטה תהיה קטנה יותר, או יקרה יותר, או במיקום מרוחק מהמרכז
וכבר 3 שנים שאני חייה בגיהנום שכזה
ועדין, לא הצלחתי לעבור דירה

אני אפילו הולכת לטיפול ומשלמת הון כדי להצליח לצאת מהדירה הזאת
המטפלת שלי טוענת שהתקיעות הזאת- החיפוש אחרי הדירה המושלמת והפחד משינוי ותזוזה הם רק סימפטום
המטפלת שלי בהחלט מדהימה:
היא הצליחה בחצי שנה לעזור לי להפסיק לעשן (כבר 4 חודשים!), להפסיק לסבול מסבוריאה קשה שהיתה לי 11 שנים, לשנות את התקשורת עם המשפחה שלי וכבר חודשים שגם אין לי התקפי חרדה
הצלחתי בטיפולים לשחזר טראמות. ברמת התחושה שבגוף. בכלל, קורים שם בטיפול הזה דברים מדהימים
בפגישה האחרונה למשל, הרגלים שלי שכל כך רוצות ללכת. ומרגישות שחייבות ללכת פשוט הלכו במקום כל הפגישה
גם שהדמעות נפלו מהעינים שלי כמו גשם. גדולות, כבדות, סמיכות ורבות.
גם שניגבתי אותם והכתפיים התכווצו בכאב
ןבסוף הפגישה הנחתי רגל על רגל, כמו נחה אחרי שעה הליכה
והמטפלת סיכמה שאני צריכה לבדוק אם אני בכלל מסוגלת לאהוב את בן זוגי
כי אם אני לא מסוגלת אז אין מה לעשות
לא יעזור שהראש יחשוב שזה טעות כלכלית נוראית להפרד והלב יתכווץ מפחד
אם אני לא מסוגלת לאהוב את בן זוגי אז אין מה לעשות
אז לקחתי את זה לחשוב

[קואלה*]

כתבתי פה הרבה ובטעות נסגר לי הדף לפני ששלחתי
לא אכתוב את הכל מחדש
רק אכתוב לעצמי שהיה ריב קטן בבוקר ואחכ ההינו עסוקים באירוע משפחתי ועבר ובערב שוב רבנו ושוב הוא הלך לישון בסלון
סיבת הריב בערב: ביקשתי עזרה במחשב והתעצבן שאני לא מקשיבה ואחכ הלך לסלון כשפתחתי בלפ טופ טלוויזיה (אין לנו טלוויזיה כי הוא לא רוצה)

מתי יכבר יהיה לי את האומץ לקום וללכת?

[או_רורה*]

אוי קואלה...
וודאי שהקושי לעבור דירה הוא רק סימפטום.
מכירה את כל מה שאת מתארת מקרוב מאוד.. התקיעות האיומה וחוסר היכולת לכאורה לצאת ממנה ליווי אותי בתחומים אחרים בחיים ועדיין מלווים.
פשוט הבנתי יום אחד שאין ולא יהיה לי פתרון אחר, מלבד...............לעשות!
כן. לעשות.
גם כשאני מפחדת. גם כשלא שלמה. גם שלא בטוחה בכלל.
פשוט עשיתי.
ו... עברנו בית. קנינו ושיפצנו ועברנו!
אחרי 4 שנים של סיוט מתמשך בדירה שהיא סיוט מכל הבחינות.
עם שני ילדים.
בלי יותר מידי כסף.
ועכשיו... איזה כיף. אמנם לא מושלם, אבל מה כן?

ובתחומים אחרים זה בא והולך.
לרוב הפתרון הכי טוב הוא באמת לעשות.
לפעמים מרגישה שאין לי אנרגיות לזה.

[קואלה*]

או רורה
ממש שמחתי לקרוא שגם את היית תקועה בדירה שלא טוב לך בה ובסוף קניתם דירה וטוב לכם
שמחתי קודם כל לשמוע שיש הפי אנד, אבל גם באופן מוזר לשמוע שאנשים אחרים מכירים את המצב שבו אני נמצאת ומצאו דרכים לצאת ממנו מעודד
אני בטוחה שיש עוד נשים שמפחדות להיפרד כי מפחדות שלא תיהיה להם עוד אהבה נוספת ועוד ילדים, שלא יהיה להם מספיק כסף, שהילד/ים יפגע/ו,
שאולי אפשר עדין לתקן, לשנות, להשתנות, ללמוד לקבל אבל, האם זה בכלל כדאי?

רוצה לעשות רגע אנלוגיה בין חפצים למערכות יחסים.
כן אני יודעת אנשים הם לא חפצים, אבל לפעמים הגישה הנצמדת שלנו לחפצים דומה לגישה לאנשים.
ומכיוון שהיחס לחפצים פחות מורכב מהיחס לאנשים, אני חושבת שאולי הדוגמה להל"ן תתאר בצורה פשוטה את הבעיתות שבהיצמדות:

מכירים את זה שיש בבית רהיט/ מכשיר חשמלי ישן/ רכב שנראה רע. מתפרק. מתקלקל כל הזמן.
ובפעם הראשונה והשניה אולי זה מרגיש סביר עוד לתקן אותו כי לקנות חדש זה לא אקונומי ולא אקולוגי
ובפעם השלישית שהמכשיר/ רהיט דורש תיקון אולי עולה המחשבה שכבר השקענו בו הרבה כסף וזמן וחבל רק תיקון קטן אחד
ובפעם הרביעית, החמישית וכן הלאה, עולים במוחנו טיעונים שונים ומשונים-
שלתקן זה בכל זאת יותר זול מחדש והאם בכלל אנחנו מהאנשים האלה שמשתמשים וזורקים? ומה זה אומר עלינו?
וכשהאוטו לדוגמה, נתקע שוב בבוקר בדיוק כששממהרים לעבודה זה מרגיז מאוד
אבל לקחת הלוואה בשביל לקנות רכב חדש מרגיש לא הגיוני
ובכלל בטח גם הרכב החדש יהיה יד שניה והאם הוא לא יתקלקל?
ורגע, מה זה הפרסומת על ליסינג תפעולי, אולי כדי לבדוק זאת?
וכו' וכו' וכו
ויש אנשים אחרים שכשהמקרר הישן שגם ככה נראה לא טוב והצבע שלו מתקלף- מתקלקל ובפעם הראשונה שזה קורה הם פשוט זורקים בלי להתבלבל וקונים חדש
אפילו שעוד חצי שנה אולי נעבור דירה, אפילו שאפשר לתקן
וזהו הם חסכו את כל עלות התיקונים והתסכול שנגרם כשמקרר/ אוטו/ שולחן מתקלקל ואת הזיהום הסביביתי שיוצר מכשיר ישן ולא תקין
והמקרר החדש משמח אותם. ואפילו יכול להיות שהמקרר החדש נקנה במבצע מעולה, או שבכלל יד שניה מחברים שבדיוק עזבו את הארץ
כשמחליטים לזרוק מקרר, לפעמים היקום עוזר להשיג מקרר חדש
קודם צריך להחליט.
ולעשות
לא לדאוג כל כך הרבה

אז אני ממש צריכה להחליף את המקרר שלנו. כבר 3 פעמים שהתקלקל ושילמנו תיקון
הצבע בדלת מתקלף. זה בטח גם לא בריא כל החלודה הזאת. והפלסטיקים שבדלת שמחזיקים בקבוקים נשברו. המקרר גם קטן מדי
ואני לא מחליפה כי עוד מעט נעבור דירה

התקיעות חולשת כמעט בכל תחום בחיי.
אני צריכה להחליף מקרר.
לקנות אוטו קטן ונחמד
לעבור לדירת 3 ח דרים שקטה איפשהו במרכז
להעביר את הילד בן ה- 3 ממיטת תינוק למיטת נוער
להוריד את כל ה10 קילו שנוספו לי מאז ההריון
להכיר עוד חברה, או יותר כי איבדתי 2 חברות ממש טובות שהיגרו לחו"ל. כן, למרות שקשה לי להתחיל ליצור קשרים להשקיע אומץ ומאמץ להיפתח לקשרים חדשים,
להאמין בעצמי. להיות אופטימית ושמחה ולאהוב את עצמי
כי מתחת לכל הפחדים: משינוי, ממחלה וממוות, מבדידות, מביקורת וכשלון, מאכזבה, מנטישה ודחייה
מתחת לכל אלו יש אשה צעירה שמחה, סקרנית ונדיבה, שאוהבת את החיים ואוהבת לאהוב
וגם היא אני.

ובקשר לבן זוג. עולה מחשבה שאולי רק אם נעבור לדירה החדשה יהיה יותר טוב
אני מזהה שזאת מחשבה מהסוג הנצמד וחושבת לעצמי שאולי למרות שכנראה גם ממנו אני רוצה ללכת
להתחיל בשינויים החומרים יהיה יותר קל

[קואלה*]

אני צריכה לבדוק אם אני בכלל מסוגלת לאהוב את בן זוגי
הגוף שלי מחליט לבד. בן הזוג מלטף לי את הכתף ואני לא יכולה לסבול את המגע שלו
גם מעל הבגדים, גם שהיד מונחת בלי לזוז והוא נרדם.
כל הגוף מתכווץ כשהוא נוגע בי
וגם... הוא קיבל כרטיס טיסה מתנה מהנקודות בויזה
ורצה שאני אבוא איתו לחו"ל. אמרתי שאני לא רוצה כי אני מפחדת לטוס לבד
שזה נכון, אבל גם, אחרי כל מה שסבלתי ממנו אני לא רוצה
הגוף של זוכר את ההשפלה שבשנה של הלידה של בני כשנסענו לצימר הוא לא רצה אותי
ואחכ הסתבר שזה בגלל שהיתה לו באותה תקופה מאהבת
הגוף שלי זוכר איך כל רגע יכול לצוץ ממנו כעס ואחריו ברוגז ואף פעם לא הגיעה התנצלות
הגוף שלי מסרב לסלוח. הגוף שלי כנראה כבר לא מסוגל לאהוב אותו יותר

[קואלה*]

מרגישה שיש שם איפשהו מישהו אחר שאיתו ארגיש באמת.
האם יכול להיות שבאתי לעולם הזה בלי שתיהיה לי אפשרות לחיות חיי אהבה וזוגיות מספקים?

[או_רורה*]

לגבי הדירה, אני יכולה לענות לשאלה שלך אם כן או לא שינה את המצב.
אז... כן. ולא.

מה זאת אומרת?

לפני שעברנו לדירה החדשה, הזמנתי ייעוץ פנג שוואי.
למורת רוחו של בעלי (שלא מאמין בשטויות האלה, ואיזה בזבוז של כסף ובלה בלה בלה..),
הגיעה יועצת ועברה על כל פינה של הבית החדש, ואז הגיעה לדירה הישנה (היינו אז בעיצומם של השיפוצים) ועברה גם עליה.
אחד הדברים שהיא אמרה זה שהאנרגיה מבולבלת.
שהכל מעורבב עם הכל.
חדר העבודה הוא גם חדר שינה לילד הגדול, הסלון מעורבב עם חדר השינה שלנו והקטן ישן איתנו בחדר...
בקיצור: בלגן.
אין פינה שקטה, אין בהירות לא רואים כלום.

כשעברנו לבית החדש, הבעיה הזו נעלמה.
פתרנו אותה ע"י הקצאת חללים והגדרות לדברים, ע"י היפטרות אולי מיותר מחצי מרכושינו החומרי בתוך הבית, ע"H תשומת לב.

אז כן... אפשר להגיד שהמעבר שינה, כי הוא פתח פתח לבהירות, לדרך חשיבה שונה, למיקוד.
ולא... כי בעצם, זה תלוי בך, מה שאת עושה עם התובנות האלה.
הקרקע שם, השאלה אם את שותלת בה ואז מטפחת אותה.

אחד העקרונות הפנג שוואי אומר, שכל עוד לא מצאנו בית חדש זה אומר שטרם השלמנו את מה שבאנו ללמוד בבית הישן.

[או_רורה*]

ולגבי הבן זוג, אני חושבת שזה עניין של בחירה.
אם את בוחרת בו - או לא.

[ורד_דרור*]

_ולגבי הבן זוג, אני חושבת שזה עניין של בחירה.
אם את בוחרת בו - או לא._
בוחרת במה? איך היא יכולה לבחור להיות איתו כשהוא מתפרץ עליה וכועס ומעליב? והיתה לו מאהבת! אני לא מבינה את המשפט הזה של הבחירה. לא מבינה למה הכוונה ואיך קואלה יכולה ליישם את זה בחייה עם בן זוגה.

[קואלה*]

חלום על סוף הזוגיות וניסיון שלי לפרש אותו

שני בחורים מזמינים אותי לצאת איתם לגינה/לחצר:
אחד האקס הראשון שלי בא לחבק אותי ומנסה לזיין אותי ואני דוחה אותו. השני מביא לי דיסק מתנה מציע לי ג'וינט שאני מסרבת לו ואז גיץ מהגוינט שורף לי את הנעל התעמלות.
אני מנסה לכבות את הנעל הבוערת על ידי לדרוך עליה ולא מצליחה. שופכת עליה מים ולא מצליחה. ואז חולצת את הנעל ומגלגלת עוטה בבוץ. האש כבת אבל אני מגלה שהנעל נהרסה.
אני מנסה להחליף רק את הנעל שהתקלקלה בנעל אחרת חיקוי זול שלה. רואים את ההבדל. בנעל חיקוי העקב גדולה יותר.
אני מבינה שאני צריכה ללכת לקנות זוג נעלים חדשות

עד כאן החלום. ועכשיו לניסיון הפרוש

שני בחורים מזמינים אותי לצאת איתם לגינה/לחצר:
אחד מהם אני מכירה- ניסן, הבחור הראשון שהייתי איתו. מכירה אותו מגיל 15. כשההינו בני 20 הוא הצטרף לאשרם/כת של גורדב/ הר ציון. בכל מקרה מאז הוא נהיה מאסטר ביוגה והיה יד ימינו של הגורו שלו ועכשיו ניסה לפתוח אשראם בארץ. יש איזו עמותה נגד כתות, כנראה בניהול חרדי, שסימנה את הגורו שלו ואותו כמטרה. ביום שפתח את האשרם שלו בחיפה הבין שהוא מסומן נבהל וסגר.
היה ביננו קשר און אנד אוף בתקופות שונות בחיים. לפני מספר חודשים נוצר קשר דרך הפייסבוק. כמעט ונפגשנו, אבל בסוף הוא ביטל. אני רציתי להיפגש איתו עם מצלמת ווידיאו מפני שאני מנסה להיות דוקומנטריסטית.
אולי בגלל זה ואולי בגלל סיבות אחרות נעלם
בכל מקרה, בחלום הוא היה לבוש בשרוול לבן וחולצה לבנה כמו איזה ארי קרישנה. בחלומי הוא בא אלי לחבק אותי וישר רצה לעשות איתי סקס. הניסיון שלו "להתנפל" עלי, התשוקה המיידית שלו וללא חיזור ורומנטיקה גרמה לי לחוש טרנד אוף ממנו לגמרה ודחפתי אותו מעלי בגועל.

הבחור השני בחלום, לא זוכרת את פניו בחלום, אולי כי הוא מייצג מצב ולא אדם מסויים, הביא לי במתנה *דיסק של "מוניקה סקס" שחשב שירגש אותי.

נזכרתי שבמציאות לפני שהכרתי את בן זוגי הנוכחי, היה לי אקס בשם ע.ה שהביא לי במתנה דיסק מתנה של ניק דרייק.
הוא אנימטור ומאייר מוכשר מאוד והייתי מאוהבת בו מאוד.
הוא לא רצה איתי קשר מחייב, לדעתי מפני שלא ההיתי מספיק שנונה בשבילו. אולי גם דיכאונית מדי בשבילו.
בכל זאת, נפגשנו בתקופה לא פשוטה בשבילי. זה היה אחרי שחוויתי התמודדות עם טרגדיה משפחתית קשה שבעקבותיה לא הצלחתי לתפקד
אבל היה לנו כיף לי ולע.ה באותה תקופה מאוד. ת'אמת שגם עם ניסן בתקופה של גיל 20 היו מפגשים מדהימים.
קצת לפני ע.ה, זה היה לפני 8-9 שנים, ניסן יצר איתי קשר. אמר שהוא עזב את האשרם ורוצה להיפגש. ה-אקס, ה-מיתולוגי
נו אז באתי, בטח שהגעתי עליו.
הוא היה בבית הוריו ואולי הוא רצה לשחזר את מה שהיה לנו בגיל 20
אבל אני הייתי כבר אז במקום אחר.
בת 26, כאמור בתקופה לא קלה. הפסקתי את הלימודים באוניברסיטה אחרי שנכנסתי לדיכאון בעקבות המוות של אחי הצעיר בתאונת דרכים.
לא היה לי כוח לכל הבולישט.
אמרתי לו שאני מחפשת עכשיו זוגיות כדי להקים משפחה
בחיים שלי לא אמרתי למישהו שרצה לנשק אותי משפט כזה. בטח לא לו
תמיד פחדתי להראות לו שאני רוצה ממנו יותר ממה שהוא נותן
באותו רגע זה בכלל לא היתה שאלה. לא היו לי אנרגיות לשעשועים
וגם הרגשתי שכל ההתלהבות שהיתה לי ממנו בגיל 20 ירדה
כי בזמן שהוא היה באשראם ותרגל יוגה אני 6 שנים נלחמתי לשרוד בעולם הזה:
עבדתי בכל מיני עבודות שונות ומושנות, למדתי, התפתיחתי, הכרתי אנשים, הייתי עצמאית, קניתי אוטו ומכרתי אותו, שכרתי דירות, נאבקתי לחייך כשבפנים נקרעתי מכאב
חשבתי הרבה על המוות, ניסיתי לרפא את עצמי בכל מיני דרכים, טיילתי, הייתי במערכות יחסים ונסיונות לייצר כאלה
ואז הוא בא עם כל היהירות של ההתפתחות הרוחנית שלו
אז לא ידעתי להגדיר את זה במילים, לא היה לי את הפרספקטיבה לטפוח לעצמי על השכם וכנראה גם לא הביטחון העצמי והכוחות
אבל איפה אני הייתי ואיפה הוא?
לא שהוא לא חווה דברים 6 שנים, אבל לפחות אם הוא לא היה בא כזה סגור בניסיון להטיף לי את משנתו ואז לזיין
אם היה מנסה לראות מי עומדת מולו. לא גוף צעיר ויפה, לא נפש טועה שמחפשת גורו להעריץ.
אלא בחורה צעירה, רגישה, כואבת, אמיצה.
כנראה שהרגתי אז שהוא לא ראה אותי. באופן אינסקטיבי הבנתי שאיתו אני לא אתפתח
ופשוט אמרתי לו שזה לא מתאים לי והלכתי משם.

וע.ה-
כשע.ה לא רצה אותי והתחיל ללמוד בירושלים וסיפר לי שגם יוצא עם בנות אחרות
שוב נשברתי
ואז היה רגע מכונן בגיל 27
אחרי שהתיאשתי לגמרה. ולא יכולתי לאכול 4 ימים והקאתי ושילשלתי בלי הפסקה
אז כרתי מעין ברית עם עצמי, עם היקום.
נתתי לחיים צ'אנס אחרון. שנה אני נותנת כך החלטתי. שנה לראות עם משהו ישתנה. ואם לא, אז לא
ואז אחרי הברית
חזרתי לסיים את התואר. בהצלחה
מצאתי את שושה. בחור טוב להקים איתו משפחה. עם כתפים רחבות ועינים יפות וטובות.
עברנו לגור ביחד בדירה מגניבה בת"א
היה לי יותר כסף
השגתי עבודה במקצוע שלי ולא עובדות זמניות
אחרי שנה הייתי כמעט מאושרת. הודיתי ליקום

אני מבינה היום שהדחיה של האקס די דחפה אותי לזרועות בן זוגי שכן רצה אותי.
רציתי לשקם את האגו. רציתי להתמסד ובמהירות. רציתי קצת שקט,ביטחון ויציבות

אני חושבת שהבחור שהביא במתנה דיסק אולי קשור לבחור מהעבודה שלי עכשיו שהוא מוזיקאי.
אני מרגישה שיש ביננו חיבור ברמה אחרת מאשר עם בן זוגי. חיבור של רוח ואש
ברמה שהיתה לי עם ע.ה, עם ניסן בגיל 20, עם עוד כמה בתקופות בחיי
ואם שושה זה הכל אדמה ומים. מים ואדמה

חוצמזה אז האמנתי שהקראש על ע.ה יחלוף לי בסוף, שאני יכבה את האש הזאת בכוחות עצמי .
חשבתי שמוטב לי ציפור אפורה ביד מציפור צבעונית על העץ
ועשיתי ככל יכולתי להתאהב בבן זוגי. המצאתי לו כינויים חמודים והשקעתי ביצרת חוויות רומנטיות
והאמנתי שהם יביאו את זה. ושיהיה לנו ילד ביחד זה בטוח יעבוד
אבל הצורך שלי בבן זוג אומנותי, אינטלקטואל, בתשוקה ובאש, לא נעלם.
חושבת עכשיו שאולי כל הריבים שלנו הם ניסיון לייצר אש שלא קיימת בקשר באמצעות דרמות ופיצוצים?

בחזרה לחלום

ג'וינט= איבוד שליטה * סירבתי כי הפסקתי לעשן ג'וינטים כבר לפני 4 שנים וגם סיגריות לפני 4 חודשים.
האש שבה הדליק את הג'וינט הדליקה לי את נעל התעמלות שלי. נעל מסוג ניו באלנס

איזון חדש. בטח יש משמעות לכך התעמלות

אולי התאלמות, העלמות?[/b]
ניסיתי לכבות את האש על ידי פשוט לדרוך עליה. מספר פעמים, אבל היא לא כבתה.
שפכתי עליה בקבוק מים. לא כבתה. * מים= דמעות, אולי רגש באופן כלכלי?
גילגלתי אותה וכיסיתי בתוך האדמה. לכסות באדמה= להתפלש בעפר, או אולי לקבור אותה?
או אולי זה בכלל קשור ליסוד החומר- להשיג איזון של חומר- כסף לחיי
האש כבתה סוף סוף, אבל אז ראיתי שהשרפה הרסה אותה. העקב נקרע = עקב מייצג אולי את המילה עיקוב
ניסיתי לתקן רק את העקב ולקנות רק נעל אחת במקום זוג נעליים בבסטה שמוכרת נעליים מזויפות. זוג= זוגיות, נעל אחת מתקלקלת בעקב. אחד מבני הזוג נשרף ומעקב
אך הבוי! העקב של הנעל הזולה היה גדול יותר מהנעל המקורית וראו ששני הנעלים אינם זוג.
הבנתי שעלי ללכת לחפש ולקנות זוג נעלי ניו באלנס חדשות= זוגיות חדשה

מענין לי גם לגלות איך 4 היסודות היו נוכחים בחלום-
אויר- הג'וינט- השאיפה לגרום לתודעה לצאת משליטה מדליקה בטעות את האש
אש- הורסת וגורמת לשינוי בחיי
מים- לא מצלחים לכבות האש
אדמה- מכבה את האש

סיכום פרשנות לחלום:

הבחור השני, שחיזר אחרי, דרך מתנה/מוזיקה/ רומנטיקה, גרם לזוגיות הנוכחית שלי להשרף ולההרס ולצורך שלי בהשגהמידית של זוגיות חדשה ואיזון חדש לחיי
האם החלום מזהיר אותי מפני רומן עם בחור מהעבודה, או שהחלום ממליץ לי על רומן כזה?
לזאת אין לי תשובה

[קואלה*]

איזה צירוף מקרים מעניין-
הייתי היום במדורת ל"ג בעומר של הילד בגן. ראיתי נעל שחורה זרוקה ליד אחד העצים ונזכרתי בחלום
ואז כשישבתי מול המדורה והסתכלתי עליה קיבלתי טלפון מהאקס, בו נקרא לו בשמו- ניסן, זה שהופיע בחלום (החבר הראשון שהתקרב אלי, לא זה שהביא לי דיסק מתנה- ע.ה)
אמר לי חג שמח ושאל מתי נפגש ומה שלומי
כאמור היה לנו קשר דרך הפייסבוק אבל לא נפגשנו כבר 8, או 9 שנים
אמרתי לניסן שאני בתקופה לחוצה מאוד בעבודה ונדבר בעוד שבועיים שלושה
רבע שעה אחר כך מתקשר הבחור מהעבודה- יונתן. אנחנו עושים פרויקט ביחד והתבטלה פגישה, הוא אומר והוא בדיוק גם באיזור, אז אולי אפשר להיפגש עכשיו, או בערב? שואל
עניתי לו שהערב לא. אני עיפה. היה לי סופ"ש מאוד אינטנסיבי (בטח אכתוב עליו בפוסט הבא)
בכל מקרה, מסתבר שהיה זה סוג של חלום לא רק שמפרש את העבר וההוה על גם מכין אותי לקראת העתיד.
יש כאן שני בחורים, שכנראה מעונינים בסקס איתי
ויש את בן הזוג שלי שטס ללונדון בעוד שבועים והזמין לי כרטיס שאני אמורה עד מחר לתת תשובה אם אני מאשרת
אני מפחדת לטוס. ממש. פיתחתי עם השנים חרדת טיסה
ולא בא לי להוציא הון, להשאיר את הילד עם סבתא רק בשביל לריב
אבל אולי יש כאן סיכוי להדליק שוב את האהבה שלי לבן זוגי שושה?
שווה לנסות רגע לפני שאני שורפת הכל, לא?

[קן_לציפור*]

_אבל אולי יש כאן סיכוי להדליק שוב את האהבה שלי לבן זוגי שושה?
שווה לנסות רגע לפני שאני שורפת הכל, לא?_

קואלה, המסר שנראה שקיבלת מתוך עצמך הוא שהדברים אכן יכולים להשרף דרך התשוקה בלבד.

[או_רורה*]

ורד דרור,

מה שהתכוונתי לומר, הוא שזו שאלה של בחירה.
אפשר לבחור באדם מסויים גם אם הוא מתפרץ עליי וכועס ומעליב, ואפילו אם הייתה לו מאהבת... ואפשר גם שלא.

בעצם, אם בוחרים שלא אז לא - הזוגיות נגמרת ואיתה קורים כל מיני שינויים.

ואפשר גם לבחור שכן - ואז לקבל את בן הזוג עם מגרעותיו הרבות - לא אומרת להסכים לכולן, אבל לבחור בו באופן עקרוני ומשם להמשיך הלאה, לעבוד על מה שמפריע.
ההחלטה אם כן או לא - צריכה להילקח קודם כל.

אני לא אומרת מה היא צריכה לעשות, אני לא מכירה אותה ואותו ואת הדינמיקה ביניהם.

[קואלה*]

לא יודע לומר מה הולך לקרות
אם זה ריח של סוף, או רק תקופת מנהרות
מקווה שהשנה נזכר במנגינה
מקווה שהשנה נזכר במנגינה

http://www.youtube.com/watch?v=ABLn14amJdQ

[קואלה*]

ותודה לכן נשים יקרות שקוראות אותי ותורחות להביע את דעתכם.

ההחלטה אם כן או לא - צריכה להילקח קודם כל.
קשה לי להחליט.
קשה לי להחליט כי אני אוהבת אותו ולא אוהבת בעת ובעונה אחת
וקשה לי להחליט כי קשה לי לקבל החלטות בחיים בכלל, אפילו החלטות לא חשובות.
למשל כשאני מגיעה לבית קפה קשה לי להחליט איפה לשבת וסיכוי סביר שאחרי 2 דקות מחשבה אני אשב במקום מסויים ואז ירצה להחליף אותו
ולבסוף קשה לי לקבל החלטה כי אני מפחדת להיות לבד ומצד שני לא מצליחה להסתדר איתו

[קואלה*]

ערכתי קצת את החלום שיהיה יותר ברור והוספתי כמה פרטים משמעותים

[קן_לציפור*]

הבנתי שעלי ללכת לחפש ולקנות זוג נעלי ניו באלנס חדשות= זוגיות חדשה
באמת תוספות מעניינות קואלה.
אני איכשהו נתפסת על הניו באלאנס. איזון חדש שיש להוסיף לחייך.
אולי את האש להביא ממקור אחר, לא רומנטי, ולהשאר עם האדמה והמים שהזוגיות מביאה לך.
היציבות, הבטחון.
את היצירתיות והתשוקה תוכלי להביא אולי ממקורות אחרים יצירתיים - ולהחזיר אותם הביתה אל אישך.
אפשרי?

[קואלה*]

זה מה שעשיתי עד היום.
אני יוצרת את התשוקה. אני מעלה את נושאי השיחה שמענינים אותי. אני מנווטת את חיינו
הוא יוצר כעסים לדבר עליהם. הוא מדבר על ביטוחים, או על סדר יום, או על הילד
אם יש לו מה לומר על סרט, או שיר לפעמים זה ברמה כל כך נמוכה
אין לו שום ידע והבנה בנושאים שמענינים אותי, האמת הריקה היא

שהוא פשוט משעמם אותי

אבל הוא רואה אותי דווקא טוב וגם מפרנס בכבוד.
וקצת כמו שיח בא הביתה חולץ נעליו ורוצה לקבל אישה שמחה. בית נקי. ילד מחונך. מקרר מלא. ארוחה טובה. סיפור לפני השינה. להרדם ולחבק אותי
וכשזה לא קורא הוא כועס. וכשאני לא מסונכרנת איתו,אז הוא מרגיש שאני לא מבינה אותו, אני לא רואה אותו והוא כועס

הוא מתלונן לפעמים ובהחלט בצדק, איך זה שאני רוצה ממנו רק סקס ולא רוצה את הליטופים והנשיקות שלו.
וזה דוגמא לחוסר הסינכרון שביננו. איך אמרה ג'וליה רוברטס באשה יפה (ציטוט חופשי מהזיכרון)- סקס אפשר עם כל אחד, אבל נשיקה בפה רק מאהבה.
אז אני ממש לא יעשה סקס עם כל אחד
אבל יש משהו באנרגיה מינית שמאפשר אצלי קבלה של מגע וחילופי נוזלים בקלות
ואילו אנרגיה של אהבה , היא משהו יותר מורכב ועדין
פתאום מפריע לי הריח שלו, המגע שלו כשהוא מלטף אותי, הגוף שלו אפילו מגעיל אותי לפעמים
ואני מתביישת שכך אני מרגישה כלפי האיש שבכל זאת עם כל הכעס שלו כלפי גם דואג לי כל כך
אבל אני יותר ויותר חשה דחייה ממנו
או אולי נכון לומר פחות ופחות מסוגלת להדחיק את הדחיה שלי ממנו
ואולי, מקור הכעסים הבלתי נגמרים שלו הוא זה שהוא מרגיש שאני לא אוהבת בלב שלם