לגור ליד חלקות מרוססות מה דעתכם

עברנו דירה ומסתבר שממש סמוך לפתח הבית ישנו כרם המרוסס בעונה (מאפריל עד אוגוסט) בתדירות של פעם בשבועיים.
עכשיו נגמרה העונה והיה כבר הקטיף, אבל חווינו ריסוס אחד וזה היה לא נעים בלשון המעטה.
לדעתי מדובר ממש בהרעלה. אני והתינוק הגבנו ממש רע לזה (האבא והגדול פחות רגישים כנראה).
כל החלונות בבית היו פתוחים (זה בא לנו בהפתעה) ואחרי שסגרנו אותם הריח החריף הופחת באופן משמעותי.
אני עדיין חוששת שהנזק של הריסוס הוא ארוך טווח ורחב גם אם נאטמים בבית בימי הריסוס עצמו, ושלמרות אי הנוחות הגדולה חייבים למצוא בית אחר.
הארגזים עדיין ארוזים ברובם אבל האמת שממש אין לנו כוחות וזמן לעוד חיפוש ועוד מעבר.
חברינו המושבניקים טוענים שזה רגיל במושבים ואין מה להתרגש, פשוט לאטום את הבית בזמני הריסוס ואפילו לנסוע ליום יומיים אם צריך.
יש לציין שחוץ מגורם זה הבית הוא פחות או יותר מושלם עבורנו, גם מבחינת המחיר שהוא גורם מאוד משמעותי בשבילנו כרגע.
ההתלבטות היא בגלל שהבנתי שיש מי שחיים עם זה במקומות שונים ומסתדרים.
מה דעתכם? לזוז או להישאר? אולי להישאר רק עד שתתחיל העונה הבאה? אבל אז נצטרך לארוז שוב... בקיצור נשמח לתגובות!
האם למישהו כאן יש נסיון במצב דומה? עצות טובות?
תודה מראש על כל התייחסות!

בעסה, אבל זה באמת נפוץ לרסס ברוב המושבים.
יש מושבים בהם החלקות קרובות לבתים ויש כאלו שהן יותר רחוקות. (טיפ למעבר הבא.)
אם העונה כבר נגמרה וחוצמיזה הבית מושלם, אולי שווה לחשוב על מעבר בשנה הבאה ולא עכשיו.
אני משערת שהחקלאי יוכל לומר לכם מתי בערך ובאיזו תדירות צפויים עוד ריסוסים ואז יהיה קל יותר לקבל החלטה.

תודה יעל ש.
לפי מה שהחקלאי אומר יש לנו קצת יותר מחצי שנה עד תחילת העונה הבאה, השאלה אם שווה לפרוק הכל ו"להתיישב" בשביל מעבר נוסף.
אנחנו מתלבטים קשות. התחלנו לחפש קצת אבל לא קל למצוא משהו מתאים במיידי (כלומר כדי שלא נתחיל לפרק ארגזים).
ואולי למשיהו כאן יש מידע ונסיון אישי איך ניתן להתגונן, או עד כמה ממש ממש לא כדאי לנו להמשיך לגור כאן... כי אנחנו ממש מתנדנדים וזה מתיש.

ההתלבטות היא בגלל שהבנתי שיש מי שחיים עם זה במקומות שונים ומסתדרים.
תלוי מה זה מסתדרים בעיניהם...
לא מזמן קראתי איפשהו שבאזורים חקלאיים יש יותר בעיות רפואיות מסוימות, לא זוכרת אילו. כלומר, זה לא "לא משפיע". מצד שני, גם לגור בתל אביב ובחיפה פוגע בבריאות.

טרה רוסה אני בטוחה שזה משפיע על הבריאות, אין לי ספק והרגשתי על בשרי תופעות קשות (צריבה בגרון, בחילות, סחרחורות, פריחה אלרגית).
מדובר ביחידת דיור שהיא ממש סמוכה לכרם, לא סתם במגורים ביישוב חקלאי.
השאלה אם יש דרך סבירה להתגונן ובמה זה כרוך... ואם יש כאן בעלי נסיון בעניין זה יכול לעזור לנו מאוד בהחלטה... בינתיים אנחנו חיים על הארגזים עד שהדרך תתברר.

לדעתי להפנות את כל האנרגיה בלעבור למקום אחר
במיוחד אם אתם עם תינוק
הריסוסים האלו זו מכה
להתרחק כמו מ... רעל

לדעתי להפנות את כל האנרגיה בלעבור למקום אחר
זו גם היתה תחושת הבטן שלי, רק מתלבטת בקשר לעיתוי עכשיו או בעוד חצי שנה, וגם מתלבטת כי אמרו לי שהסתתרות בבית בימי הריסוס היא פתרון טוב מספיק. אם יש כאן מישהו שחווה זאת מנסיון אשמח לשמוע, וגם אנשים שלא חוו אבל יש להם הגיון בריא

_לדעתי להפנות את כל האנרגיה בלעבור למקום אחר
במיוחד אם אתם עם תינוק
הריסוסים האלו זו מכה
להתרחק כמו מ... רעל_
זה מה שאני חושבת. במיוחד בגלל שהריסוסים כל כך תדירים. מילא אם זה פעם בשנה ואפשר לנסוע, אבל כל שבועיים זה המון. לדעתי לא מספיק לסגור חלונות.
אם את בכל זאת שוקלת להישאר, את יכולה לברר באילו חומרים משתמשים ומה זמן מחצית החיים שלהם.

תודה טרה. למה לדעתך לא מספיק לסגור חלונות?

אין לי ממש תובנות להוסיף, רק הזדהות
גם גרנו במושב שסמוך לשדות מרוססים וזו היתה אחת הסיבות שהרגשתי צורך בוער לעוף משם
בתקופה שגרנו שם שמעתי על המון בנות (מהאיזור) שעברו הפלות ספונטניות או יזומות- בגלל מומים, וזה נראה לי בטוח קשור
שיהיה ברור שאני לא כותבת את זה על סמך שום מחקר, סתם מה שראיתי ובעיקר הרגשתי
האינטואיציה שלי אמרה- לעוף. זה רעל
זה נכון שגם בעיר יש רעלים ופיח, ואנטנות, אבל הריסוסים הללו שמשפיעים על מערכת העצבים איכשהו נראים לי הרבה יותר גרועים, בעיקר לתינוקות רכים

עדיין יש ריסוס על כל דבר שבחוץ - כל צמח, כל רהיט, כל צעצוע, על האוטו, על הכביסה, וכן הלאה.
אני גם לא חושבת שבית הוא כזה אטום שאם סוגרים חלונות לא נכנס כלום. ולכמה זמן תסגרי את החלונות? לשעתיים? שלוש? מתי תדעי שכבר אין ריסוס באוויר?

לי צורם התחושה הזאת בין השורות כאילו יש דיבור נינוח ונעים בינך לבין החקלאי שמרעיל אותך.
אני מבין שקשה לו, שהוא בתחושת "אין לי ברירה, אני חייב להתפרנס", אבל הוא מרעיל אותך באופן ישיר ולוקח חלק במערכת שלמה, שבשורה התחתונה הורגת אנשים.
איזה רגשות עולים לך מזה?

לי צורם התחושה הזאת בין השורות כאילו יש דיבור נינוח ונעים בינך לבין החקלאי שמרעיל אותך
מאיפה הבנת את זה?היא רק שאלה אותו מתי שוב זה יקרה כדי לדעת מה לעשות ולקבל החלטות ומה היא יכולה לעשות? לדבר אל ליבו הרחום?להרצות לו על חקלאות אחרת?לכעוס עליו ואולי להרביץ לו?הוא מכיר את האלטרנטיבה האורגנית היום זה לא נדיר אבל הוא בוחר להמשיך בחקלאות עם ריסוסים רעליים ומה שהוא עושה נחשב לחוקי.יש לה אחריות על משפחתה ועל עצמה ואין לה אפשרות לחנך אחרים.אני בוחרת לתת לבת שלי תוצרת אורגנית אבל לא אכעס על הירקן הסמוך לבית שלא מספק לי כזו.ואם כבר אתה שואל-איזה רגשות עולים לך?

עינב (כמעט קראתי כך לביתי הבכורה (-:),
אני קודם כל מאמינה גדולה בתחושות/אינטואיציות/תגובות גופניות וכולי.
כשגרתי בטבעון (במשך שנתיים וחצי), הייתי סטודנטית וניקיתי מרפאת שיניים בלילות. בטבעון אז היו באופן קבוע כתבות בעיתון המקומי על כך שהאוויר בקריה הוא בן המזוהמים בארץ בגלל שזהו ההר הראשון שהרוח המערבית פוגשת מן הים. להזכירך- הרוח באיזור זה נישאת עם כל הרעלים של המפרץ וזה ממש לא עניין של מה בכך. היו כתבות על כך שיש 40% יותר מקרי סרטן בטבעון. בכל זאת, אנשים גרים וחיים חיים שלמים בטבעון. אין ספק שיש יותר רגישים ופגיעים ויש שפחות, רק שאנחנו לעולם לא נדע לאיזה קבוצה אנחנו שייכים..
מה ששבר אותי במקרה של טבעון הוא ההליכות בלילה למרפאה, כניראה שאז משחררים ממפעלים מסויימים רעלים לאוויר. יש ריח ממש מצחין של כימיקלים.
זהו. עברתי צפונה.

היום אני גרה בישוב ליד חדרה מתחת לארובות חדרה וגם כאן יש שדות. אני מאוד מאוד מוטרדת מהם. אני שוב מריחה באופן תדיר ריחות של כימיכלים. הפעם אלו ריחות בעיקר של חומרים שמריחים כמו ריח נגד פרעושים שפעם היו שמים לחתולים .
אני גם לא יודעת כמה זמן אשאר פה ולא רק מהסיבה הזו.
בכל אופן לגור ליד שדות זה בעייתי מהסיבה הזו. כפי שטרה כתבה הריסוס מגיעה גם לסביבה של הבית.

זה ממש לא ינחם אותך, אבל באיזה שהוא שלב בחיי עברתי עם בנזוגי ושני תינוקות לבית בתל עדשים. מהר מאוד הסתבר שהבית סינוור אותנו ביופיו אבל היה מאוד בעייתי מהמון בחינות והחלטנו להמשיך הלאה. חייתי על ארגזים במשך חודשיים וחצי, עם שני תינוקות, חיתולים רב פעמיים, 4 כביסות ביום, עונת מעבר (\צריך היה לשלוף בגדי חורף מהארגזים) ובן זוג שעובד 12 שעות ביום. זה היה מאוד קשה והחיפושים היו מאוד אינטנסיביים, אבל מעז יצא מתוק.
עברנו לדירה באיזור שלא ידעתי על קיומו ומאוד מאוד אהבתי גם את הדירה וגם את היישוב שגרתי בו.

מקווה שתצליחו ומאחלת לכם שבת נעימה@}

אני בוחרת לתת לבת שלי תוצרת אורגנית אבל לא אכעס על הירקן הסמוך לבית שלא מספק לי כזו.
קחי בחשבון שגם בחקלאות האורגאנית המופוקחת מרססים בריסוסים לא מי יודע מה. גם אותם לא היית שמחה להריח.
צריכה להתפתח חקלאות בלאדי - כזו שלא מרוססת בכלל, אחרת אנחנו מסתובבים סביב הזנב של עצמנו ועוד משלמים על זה הרבה כסף.

נעים לי לקרוא כאן את כולם/ן

מאיפה הבנת את זה?היא רק שאלה אותו מתי שוב זה יקרה כדי לדעת מה לעשות ולקבל החלטות ומה היא יכולה לעשות?
תחושת בטן קלה. אולי שגויה.

תודה לכל מי שכותב כאן זה עוזר לי מאוד.

אורי, ממש אין שום דיבור נינוח ונעים, אנחנו רק ניגשנו אליו לברר עניינית לגמרי מה תדירות הריסוסים, לא היתה בינינו שום שיחה מעבר לזה.
מעניין מאיפה באה לך תחושת הבטן הזו? משהו שקראת בין השורות?
מה שכן חבל שלא דיברנו איתו לפני שנכנסנו לדירה. היינו מספיק נאיביים להאמין ולהסתפק במידע שנתנו לנו הדיירים שגרו שם לפנינו.
אני כמובן לא מצפה ממנו להפסיק לטפל בכרם שלו בגללי. אני רק שוכרת שנכנסה לגור, הוא בעל משק שגר שם עשרות שנים והוא לא חייב לי כלום, בטח לא על חשבון הפרנסה שלו. אולי אם הייתי בעלת משק סמוך בדיוק כמוהו אז אתה צודק, אבל משיחות עם מושבניקים בעניין הזה הם לא מעלים על דעתם לדרוש דבר כזה. הם חיים עשרות שנים עם מפגעים כאלה ואחרים שמגיעים מענפי החקלאות השונים וזה לגיטימי בעיניהם. למעשה רובם היו בעבר חקלאים שייצרו מפגעים סביבתיים, ולכן הם לא סופרים את זה בכלל.
הבחירה היא בידי - להישאר או לעזוב. אם מישהו יצא כאן לא בסדר זה כמו שאמרתי הדיירים הקודמים ששאלנו אותם ונתנו מידע שגוי (לא ברור למה אבל עובדה), ובעלי הבית שלא אמרו כלום ולא התריעו (הם בכלל לא מבינים ממה אני מתרגשת, אבל אני לא יודעת זה באמת או משחק).

אני נחרצת בעניין העזיבה יותר מבעלי. הוא שמע את חברינו המושבניקים מספרים שהם חיו בפרדס חנה סמוך לפרדס שרוסס במטוס (שזה לדעתי יותר גרוע), והם הסתדרו עם זה. בכל פעם נכנסו לבית לכמה שעות ויצאו. בעקבות זה הוא לא בטוח ששווה לנו להטריף את עצמנו ולעבור שוב. הוא לא מתנגד לגמרי למעבר אבל הצליחו להרגיע אותו. אותי לא...

אם בסוף השנה תעברו עוד פעם, לא עדיף כבר עכשיו?

נקודות זו גם ההתלבטות שלנו. מצד אחד מלחיץ לחפש ולמצוא משהו שבאמת מתאים מעכשיו לעכשיו, מצד שני לא נעים לגור על ארגזים, ומצד שלישי באסה לפרוק אותם ולדעת שעוד כמה חודשים נעבור שוב. לכן מנסים לברר ולקבל מידע אם זה באמת כזה גרוע להשאר לתקופה ארוכה. למרות שכנראה לא משנה מה יגידו, לי זה נראה דפוק... חשבתי אולי כאן יהיה אוסף של בעלי נסיון עם סיטואציה כזו בדיוק ושהתמודדו עם זה איכשהו, אבל יוצא שלא כל כך...

שלום עינב

איזו תסבוכת ..
אולי פשוט תתחילו לחפש? רגע לאחר שעוברים דירה, המחשבה על לעבור שוב היא פשוט בלתי אפשרית. זה מתיש נורא. אלא שמה שאת מתארת מרגיש שאין ברירה ולא תהיה, תצטרכו לעזוב - עכשיו או בעוד מס' חודשים עד שנה.
החיפוש עשוי להניב מציאת בית אחר מקסים לא פחות ואולי מעט יותר יקר, אבל שווה את מניעת הפגיעה בבריאות של כל המשפחה. גם אם האחרים פחות רגישים ממך לריחות וכו', זה לא אומר כלום על הפגיעה הממשית האפשרית, גם בהם.
נכון שכולנו, גם אני בת"א, נושמים כל מיני זוועות, אבל כאן זה משהו מאוד מפחיד ומוחשי שלא יפסיק להטרידך - וזו גם נקודה שכדאי להתחשב בה. להיות מוטרדת כל הזמן זה לא שוס.
אולי אפשר לפרוק כרגע את המינימום - עדיין לא את כל הפיצ'פקעס ולא להתמסר לעיצוב אלא השתקעות בסיסית שתאפשר תיפקוד יומיומי.
חיפוש בית במקביל ליומיום עם תכנון כללי של לוחות זמנים (לעבור לאחר החגים? כרגע חם מידי לזה) בתקוה למצוא משהו כלבבכם.
תוכלי להיעזר גם באנשים מהאתר שמכירים ומתגוררים בסביבה בה את מחפשת.

יש לא מעט מגדלים אורגניים שהגיעו לגידול אורגני לאחר מוות במשפחה כתוצאה מחומרי ההדברה.
חלק מהרעלים האלה הם גז עצבים.
אין דבר כזה להסתגר בבית - אנשים תמימים וטיפשים או מיתממים. אלה אשליות מוחלטות. הרעל חודר לתוך הבית, וכמובן מכסה את כל מה שבחוץ, כולל הידית של דלת הכניסה...
לא מעט מהנזקים הם נזקים שקשורים לפוריות, כולל עקרות הגבר.
אני אומרת, לחפש כבר עכשיו מקום אחר. זה שיש עכשיו הפסקה בריסוסים של כמה חודשים עובד לטובתכם - זה אומר שאתם לא לחוצים כרגע לעבור תוך שבוע. עדיף להתחיל לחפש כבר עכשיו, ואז היקום עשוי לשלוח לכם מקום טוב אחר בזמן, לפני עונת הריסוסים הבאה.
בהצלחה!

אני אומרת, לחפש כבר עכשיו מקום אחר. זה שיש עכשיו הפסקה בריסוסים של כמה חודשים עובד לטובתכם - זה אומר שאתם לא לחוצים כרגע לעבור תוך שבוע. עדיף להתחיל לחפש כבר עכשיו, ואז היקום עשוי לשלוח לכם מקום טוב אחר בזמן, לפני עונת הריסוסים הבאה.

ומצד שני, אחדד מחדש את התחושה שהיתה לי - הלך רוח כנוע (דף מעניין, אגב) מול מפגעים סביבתיים.
אותו מושבניק שמטפח את המשק שלו כבר עשרות שנים, ובאמת כל הכבוד לו, אבל... איך שלא נסתכל על זה - הוא הורג אנשים.
אז ברור שהוא קורבן של השיטה, וקשה לו, וקשה לחקלאים בכלל, והסיטונאים והסוחרים והצרכנים והסופרמקטים וכולם לוחצים אותו לפינה הקטנה.. ועכשיו עוד אנחנו באים אליו בדרישה שיעשה ככה ולא ככה. גם אם זה נשמע ציני, זה לא. באמת שכולי חמלה כלפיו.
אבל שוב, אני חוזר - הוא הורג אנשים.
הוא ירעיל את כל מי שיבוא לגור בבית הזה, ואת כל השכונה, ואת כל האיזור.
ואוף, זה מעצבן אותי שכולנו נכנעים לכך. כולנו ב{{}}הלך רוח כנוע.

ואוף, זה מעצבן אותי שכולנו נכנעים לכך
מעצבן זה לא מילה. אנחנו כולנו הורגים את עצמנו באשליית הנינוחות. רוצים לשבת בבית ושיעזבו אותנו בשקט.
אני כבר בלי טלוויזיה, אבל יצא לי לראות פעמיים לאחרונה גיא מרוז אצל אמא שלי.
תחפש באינטרנט (גיא ואורלי בע"מ), בניגוד לסידרה הקודמת שלהם,המקוממת ומרתיחה כאחת.
הפעם הם באמת נושכים ואם ימשיכו ככה, הם עשויים לבצע מהפכה בלי שירגישו בכלל.
תחפש את התוכנית על איך עושים חומוס תעשייתי (זה היה בשבוע שעבר) ואיך עושים נקניק (היה לפני כמה שבועות - איכס!! אני לא נוגעת בנקניק יותר בחיים!)
בקיצור- אם ימשיכו אחר כך לתהליכי עשיית המזון התעשייתי - דברים שלא כתובים על הקופסא ואם ימשיכו לשדות האוכל שלנו קרי: פירות וירקות.

זה כל כך מקומם שבן אדם מן הישוב מריח את החומרים ששמים על האוכל שלנו ולא יכול לנשום.
אלוהים - שמור עלינו. מה מתחבא שם בתוך העגבניה?

מפעל של תמציות טעם, אתה יודע איך מריח? עברת פעם במפרץ חיפה, יש שם מקום שאי אפשר לנשום בו - זה זה!
ארגנו הפגנה לסגירת המפעל - הגיעו כמה בודדים... (תחשוב על כל חיפה רבתי).

טוב, די.
אני הולכת לקרוא את צפריר לעבור תיקון.

אנחנו גרנו בקראוון על גבול מטע רימונים מרוסס (לפעמים אפילו כל יומיים). בעצם אנחנו עדיין גרים פה.

בעונה הראשונה אני השתגעתי, כמובן שברחנו בכל פעם שריססו, אבל אלו חומרים שלוקח להם זמן להתנדף (ומי יודע מה נשאר/מתרכב עם חומרים בחוץ). זה פשוט חירפן אותי שאנשים בוחרים לשים רעל על האוכל. היינו בטוחים שנעזוב. בינתיים באמת יצרנו קשר עם בעל המטע, שהודיע לנו בכל פעם לפני ריסוס.

כשנגמרה העונה, היה קל לשכוח ולהדחיק את חומרת העניין (כמו כאבים בלידה, להבדיל...). בכל זאת חיפשנו בית אחר. אבל הבית גם אצלנו מושלם מכל כך הרבה בחינות אחרות, כך שההחלטה לא היתה פשוטה.
בינתיים סיפרו לנו שאם מדליקים את המזגן בבית סגור בזמן ריסוס, הוא מצמצם מאוד את כמות האויר הנכנס לבית מבחוץ. אותי זה קצת הרגיע.

בסופו של דבר, קיבלתי את אשר התפללתי אליו: המטעים הסמוכים לנו עברו להיות "אורגניים" (התברר לי גם שהריסוסים שהיו קודם לכן היו "כאלה").
מסקנות:

אנחנו עדיין פה.
גידולים עם תוית של "אורגני" לא בהכרח נקיים, צריך לדעת מי המגדל.

ולשאלתך - אני ממליצה בכל פה לעבור.
לפרוק כרגע את המינימום

תהיו בריאים @}

גידולים עם תוית של "אורגני" לא בהכרח נקיים, צריך לדעת מי המגדל
קודם כל, בכל זאת יש הבדל גדול בסוג הריסוסים. באורגני משתמשים בחומרים שהם מלכתחילה לא מסוכנים, מתפרקים באופן בטוח וכן הלאה.
שנית, אני מעדיפה מגדלים של פרמקלצ'ר.
סתם "אורגני" באמת לא אומר הרבה - יש "אורגני" שזה שדות שלמים של מונוקלטורה עם חומרי הדברה "מותרים באורגני", לעומת מגדלים כמו החווה ליד מודיעין, שמשתמשים בכל השיטות הטבעיות (שילוב הרבה צמחים ופרחים בערוגה אחת, שימוש בשום כדי להרחיק חרקים מהירקות הקרובים אליו, רשתות, טיפוח פרות משה רבנו וכיוצא באלה) ולא בריסוסים.

תודה רבה לכולכם!
כרגע נראה שאנחנו באמת נסמן את עזיבת הבית כמטרה. האמת שכבר התחלנו לחפש אבל זה לא פשוט. מצאנו בית אחד מדהים אבל עם בעיה קשה של עובש שגם הוא מסוכן לבריאות. ממש מן הפח אל הפחת

החלטנו בינינו להתחיל לפרוק חלק מהארגזים, את המינימום האפשרי לחיים נעימים בבית, ובמקביל להקדיש את החודשים הבאים לחיפוש ומציאה של המקום הבא שלנו.

אורי, אני לא מרגישה שאני בהלך רוח כנוע מול החקלאי. אולי מול חוקי מדינת ישראל שמאפשרים שימוש בחומרים כאלה.
מול האיש עצמו אני לא מרגישה שאנחנו באותו מעמד. הוא בעל הבית של עצמו ואני שוכרת מזדמנת.
אולי יהיה נכון לומר שבעלי הבית שלנו בהלך רוח כנוע מולו, הוא בוודאות דופק להם את עסקי השכירות ואת הבריאות לאורך שנים.
מצד שני דיברתי איתם על זה והם ממש לא מבינים את העניין. גם להם היו בעבר חלקות מרוססות ככה שמבחינתם זה לגיטימי והם מרגישים עם זה בסדר גמור. אני לא מרחמת על החקלאי אני פשוט לא מרגישה שזה לגיטימי שאני בתור עוברת אורח באיזור אבוא אליו בדרישות. וגם אם הייתי חושבת שזה ראוי אז הוא לא היה מבין ולא מתייחס. מבחינתו זה יהיה זה כמו לבקש מהשכנים שלך לא להשתמש ברכב פרטי אלא רק באופניים כי זה מזהם לך את השכונה או משהו כזה. זה לא סביר במידה והשכונה לא הוגדרה מראש כשכונה אקולוגית.
אבל באמת שאני מסכימה איתך על כך שלא ברור למה כל כך הרבה אנשים בוחרים להתעלם מנזקי הריסוס ולגור ליד זה שנים, לתת לזה לפגוע בנכסים שלהם ובבריאות... כלומר זה ברור - לימדו אותם שזה לא נעים לא נורא, זו הפרנסה שלהם, זה מה שמקובל וכן הלאה.

הי עינב,
אין לי ממש מה לתרום מעבר למה שנכתב כאן....
אני הייתי פועלת כמוך - עזיבת הבית למקום הרבה פחות מרוסס.
(אני גרה ליד שדה שמרססים פעם בשנה, ואכן אני דואגת לא להיות באותו זמן בבית, ואח"כ לנקות את מה שבחוץ ככל שניתן).

בזמנו קראתי על מחקר שנערך בברזיל נדמה לי, שדיבר על בעיות של קשב וריכוז וקשיי למידה בקרב ילדים שגדלו סמוך לשטחים חלקאיים מרוססים. ואני בטוחה שזה רק קצה הקרחון...

אני תוהה מה נחשב בעיניכן לגור ליד החלקות? כלומר, באיזה מרחק מהשדות זה עדיין נחשב קרוב?

אני גרה בסמיכות מיידית לשדה. זה מעבר לגדר ביתי.

חלקאי שהתייעצתי איתו דיבר על מרחק של 300 מטר, כמרחק בטוח יחסית משדה מרוסס. אבל זה כמובן תלוי במיקום של הבית ביחס לשדה, בכיווני הרוחות ובעוצמתן.

לא מזמן קראתי איפשהו שבאזורים חקלאיים יש יותר בעיות רפואיות מסוימות,
אולי בספר "מדוע מזון מגידול אורגני?", של אליהו לוי?

_יצא לי לראות פעמיים לאחרונה גיא מרוז אצל אמא שלי.
תחפש באינטרנט (גיא ואורלי בע"מ), בניגוד לסידרה הקודמת שלהם,המקוממת ומרתיחה כאחת.
הפעם הם באמת נושכים ואם ימשיכו ככה, הם עשויים לבצע מהפכה בלי שירגישו בכלל._

אני לא ממש בטוחה.
הציבור די טיפש (ואיני מוציאה את עצמי מן הכלל) - וגם אם הוא לרגע נבהל ממשהו, לרוב זה נשכח וחוזרים להרגלים המוכרים.
אני זוכרת את כל המהומה שהייתה עם תנובה כשגילו שהם מכניסים סיליקון למוצרי החלב. אז הייתי בטוחה שאנשים יפסיקו לקנות תנובה. אבל הזמן חלף ו... שום דבר. הכל נשכח.
האם אפשר להיות בטוחים שעכשיו מוצרי החלב שלהם כבר לא מכילים שום ממצאים משונים? מסופקתני.

לרוב החברות מוציאות איזה הסבר מפוקפק לציבור, איזו התנצלות מפוקפקת, נותנות לזמן קצת להשכיח, סומכות על זה שהציבור ישכח - וחוזרות לסורן.
כך שאני לא ממש בטוחה עד כמה באמ-ת תוכניות כמו של גיא ואורלי יעשו מהפכה.
הלוואי...

(אני גרה ליד שדה שמרססים פעם בשנה, ואכן אני דואגת לא להיות באותו זמן בבית, ואח"כ לנקות את מה שבחוץ ככל שניתן).
סיגל ב, תודה שנענית לקריאה

אם אצלכם הריסוס הוא פעם בשנה אז באמת זו תדירות שניתן להתמודד איתה, ומצב אחר לגמרי משלנו (מעניין איזה גידול מרססים רק פעם בשנה?)

אני תוהה מה נחשב בעיניכן לגור ליד החלקות? כלומר, באיזה מרחק מהשדות זה עדיין נחשב קרוב?
גרנו במושב בעבר ולעיתים היו ריחות כאלה ואחרים, וידענו שהמטעים סביב מרוססים, והרבה, אל אף פעם לא הרגשתי תחת מתקפה כימית כל כך חזקה כמו שקרה לי כאן. עכשיו פתח הבית הוא ממש על הכרם, במרחק של 10-20 מטר ממנו, לא יותר. זה בוודאי נחשב קרוב.
אני חושבת שאם היינו גרים קצת יותר רחוק, אפילו נניח בבית של בעלי הבית שנמצא בצד השני של המשק ועם דלת לכיוון אחר, זה לא היה מורגש בכזו עוצמה. בסך הכל זה ריסוס עם טרקטור ולא עם מטוס שמשאיר אחריו שובל של חומר הרבה מחוץ לחלקה.
אמנם מה שאני מתחילה להבין הוא שהאוכלוסיה בכל המושב סופגת רעלים מסוכנים, אבל אם לא הייתי גרה כל כך צמוד בטח לא הייתי מרגישה תופעות כל כך חזקות, ולכן גם לא הייתי מודעת לסכנה ולא שוקלת לעבור דירה.

_לא מזמן קראתי איפשהו שבאזורים חקלאיים יש יותר בעיות רפואיות מסוימות,
אולי בספר "מדוע מזון מגידול אורגני?", של אליהו לוי?_
לא, לא, זה היה בעיתון בשנה האחרונה, ודיבר על שכיחות גבוהה יותר של הפרעות קשב וריכוז במושבים. משהו כזה.

באורגני משתמשים בחומרים שהם מלכתחילה לא מסוכנים, מתפרקים באופן בטוח וכן הלאה.
את בטוחה?
מישהי שעובדת איתי גדלה בקיבוץ וספרה שבילדותה היו תולים בחדר אוכל מודעה שבה כתוב: ביום זה וזה בשעה זו וזו לסגור חלונות, מרססים בפרתיון (רעיל להפליא ונאסר לשימוש)
חוץ מזה היא מספרת שבבית הילדים המטפלת היתה נכנסת כשהילדים היו בחדרים ואומרת: כולם לעצום עיניים ואז מרססת בדידיטי את החדרים.

אני חושבת שקשה מאוד היום למצוא איזור בטוח למגורים. או שאתה גר ליד אנטנות סלולאריות ושנאים של חברת חשמל, או שאתה גר ליד שדות מרוססים וכ'ו. בעיה. תראו את קרית טבעון: כמה שהם ירוקים שם הם סופגים את כל הדרק מחיפה ויש שם אחוזי סרטן גבוהים.

אני אומרת, לחפש כבר עכשיו מקום אחר. זה שיש עכשיו הפסקה בריסוסים של כמה חודשים עובד לטובתכם - זה אומר שאתם לא לחוצים כרגע לעבור תוך שבוע. עדיף להתחיל לחפש כבר עכשיו, ואז היקום עשוי לשלוח לכם מקום טוב אחר בזמן, לפני עונת הריסוסים הבאה.
מסכימה.

צריכה להתפתח חקלאות בלאדי - כזו שלא מרוססת בכלל, אחרת אנחנו מסתובבים סביב הזנב של עצמנו ועוד משלמים על זה הרבה כסף.
ברור, זה הבלוף של החקלאות האורגנית.

אבל הוא מרעיל אותך באופן ישיר ולוקח חלק במערכת שלמה, שבשורה התחתונה הורגת אנשים.
אאוץ'. בשם החקלאים.
הוא לא הורג. מונסנטו הורגים, גם החברים שלהם בתעשיית חומרי ההדברה. המדינה שמאשרת שימוש בחומרים האלו הורגת. המדענים ששמים את חתימתם על מחקרים שמכשירים את החומרים האלו הורגים. החקלאי נהרג. לאט ובאכזריות. אם נייצר מספיק דרישה לאוכל לנקי מהזבל הזה, החקלאי יספק אותו. עוד לא יצא לי לנהל שיחה עם חקלאי, שברגע כזה או אחר הוא לא אמר, שהוא היה מעדיף בלי ריסוסים.
כדאי מאוד להצביע על מי שבאמת חוגג על השיטה. חבל לרדת לחייהם של חקלאים. הם בצד שלנו והם הנפגעים העיקריים.

_באורגני משתמשים בחומרים שהם מלכתחילה לא מסוכנים, מתפרקים באופן בטוח וכן הלאה.
שנית, אני מעדיפה מגדלים של פרמקלצ'ר._
הולכת - פרתיון ודידיטי הם לא חומרים מותרים בחקלאות אורגנית.
באורגני יש שימוש בכמה חומרים לא בריאים בכלל, בגלל שלא מצאו להם תחליף עדיין. גופרית, למשל.
צריך לשים לב, שהמילה בעלת הניגון הרומנטי "אורגני", היא היום אוסף של תקנות, שצריך לעמוד בהן, לשלם לחברת פיקוח ולקבל את הסטמפה.
אם רוצים לדעת מה החקלאי חושב ועושה, מי העובדים שלו וכמה הוא משלם להם, האם הוא אוהב לגדל אוכל, האם הוא מצליח להתפרנס מחקלאות, איפה הוא מגדל את האוכל שלנו, באילו חומרים בדיוק הוא מרסס וכיוצא באלה שאלות - כדאי למצוא חקלאי ולשאול.
תווית "אורגני" מספרת חלק מאוד קטן מהסיפור שלו.

זו אני למעלה.

פרתיון ודידיטי הם לא חומרים מותרים בחקלאות אורגנית.
לא אמרתי שהם מותרים בחקלאות אורגנית. למעשה למיטב ידיעתי פרתיון נאסר לשימוש בארץ.
סיפרתי על הקיבוצניקית לשעבר שספרה איך היו חיים בקיבוץ פעם. אני מניחה שגם היום מרססים בקיבוצים והקיבוצניקים נושמים את זה. מעניין לדעת מה שיעור הסרטן בקיבוצים לעומת העיר. לא שלגור בעיר זה בריא במיוחד. בקיצור, קשה כמו שכתבתי למצוא מקום נקי.

דיברתי עם קיבוצניק, שאמר לי שהיום הקיבוצים מנסים לעשות סביבם חקלאות אורגאנית.
לא שווה להם לגדל אורגאני בכמויות כי יש קושי להעביר את הסחורה המבוקשת לאירופה (שהרי זו סחורה הרבה יותר פגיעה) בכל אופן אלה שכן מגדלים מעט אורגאני דואגים שזה יהיה על קרקעות שגובלות עם הקיבוץ.

זה הכל בכאילו, כי כולנו צורכים את כל החומרים הרעילים האלה בפירות ובירקות ובמים ובטח גם בגשם שיורד עלינו.

בכל אופן אלה שכן מגדלים מעט אורגאני דואגים שזה יהיה על קרקעות שגובלות עם הקיבוץ.
סחתיין על המודעות.

אני אומר שאם מביוב מסריח יצאו צבי נינג'ה ועכברוש על,
כדאי מאוד לגור ליד חלקות מרוססות מה דעתכם , יהיה מרתק לראות את המוטציות שיצאו בעקבות הניסוי.

גיא מבינה את הציניות, אבל בכל זאת,
מדובר במצוקה של אנשים שמבקשים התייחסות ובעיקר מדובר בתינוק רך..
וטוב לראות אותך פה@}

מדובר במצוקה של אנשים שמבקשים התייחסות ובעיקר מדובר בתינוק רך..
בחיי שאני לא מרסס שם
ואני אפילו נגד זה
באמת, יש לי אליבי

מעניין לדעת מה שיעור הסרטן בקיבוצים לעומת העיר.
הערים מובילות את רשימת שיעורי הסרטן בארץ, ביניהן גם ערים קטנות בסביבת חיפה - קרית אתא, קרית טבעון ויקנעם.
לדוגמה בד"וח profil]הזה ishuvim02[/po]/pdf/print.pdf מ-1998-2002 (התייחסות לתמותה מסרטן מעמ' 54)

לפי הדו"חות שמצאתי באתרים של משרד הבריאות, הלמ"ס והמשרד לאיכות הסביבה - מסוכן יותר לגור בעיר, בעיקר באיזור חיפה ות"א (זיהום האוויר רב יותר בת"א, והוא מתנקז לאיזור מודיעין, אבל בחיפה הזיהום הוא מהסוג המסוכן יותר).
זה חיפוש יחסית פשוט וכל אחד יכול לבצע אותו. מירב המידע מופיע בדו"חות מפורטים לפי ישובים של תחלואה וזיהום אוויר.
יש קישורים בדף זיהום אויר בטבעון

_מעניין לדעת מה שיעור הסרטן בקיבוצים לעומת העיר.
הערים מובילות את רשימת שיעורי הסרטן בארץ, ביניהן גם ערים קטנות בסביבת חיפה - קרית אתא, קרית טבעון ויקנעם.
לדוגמה בד"וח הזה מ-1998-2002 (התייחסות לתמותה מסרטן מעמ' 54)
לפי הדו"חות שמצאתי באתרים של משרד הבריאות, הלמ"ס והמשרד לאיכות הסביבה - מסוכן יותר לגור בעיר, בעיקר באיזור חיפה ות"א (זיהום האוויר רב יותר בת"א, והוא מתנקז לאיזור מודיעין, אבל בחיפה הזיהום הוא מהסוג המסוכן יותר).
זה חיפוש יחסית פשוט וכל אחד יכול לבצע אותו. מירב המידע מופיע בדו"חות מפורטים לפי ישובים של תחלואה וזיהום אוויר_
נו, אז כנראה שעדיין פחות מסוכן לגור בקיבוץ אפילו מרוסס. אולי הקיבוצניקים פתחו עמידות

(זה מה שחלקם טוענים אגב)

אין דבר כזה כנראה אוכל לא מרוסס או לפחות קשה מאוד למצוא
כבר כתבתי על זה:
צריך לקנות ממגדלים קטנים שמכירים אותם ואת צורת העבודה שלהם, כולל להכיר את העובדים ולשמוע מהם איך המקום מתפקד.
ומי שרוצה לשמוע על אחת כזו, ששווה לקנות אצלה ועוד לא שמע:
איריס בן צבי מכפר יהושוע.
(למרות שעברתי מעמק יזרעאל ואני גרה היום במרחק שעה ממנה, אני מוצאת דרכים להמשיך לקנות ממנה - היא אישה מדהימה! - לא מכירה אותה ברמה האישית, והיא מגדלת בלאדי)

התיישבות כפרית צמודת חקלאות - אוריין צ'פלין
http://www.youtube.com/watch?v=[po]LUvITwZ0V w[/po]#!

תודה טלי! בדיוק השבוע חשבתי על זה שאנחנו בסך הכל נתקענו עם בית בשכירות שלא מתאים לנו ושיש בטח המון אנשים שקונים ובונים בתים ומגלים בדיעבד שהם נפלו על משהו כזה. מדהים כמה שזה נפוץ, התמימות הזו של מי שבא לגור בסמוך לשטחים חקלאיים פסטורליים כביכול, ומקבל רעלים חזקים ככה על הדרך

התחלנו לחפש בית אחר אבל זה לא קל, ובינתיים רק הגענו לעוד ועוד מפגעים סביבתיים ותברואתיים שחבל על הזמן כמו למשל קווי מתח גבוה הסמוכים לבתי מגורים ועוד הפתעות כאלה שבדרך כלל אין אליהם מודעות וקל מאוד לשכור בית כזה בלי לשים לב.

בקשר למה שאוריאן מהסרטון מדברת עליו, על הקמת ועדה שתובעת מהחקלאים שינוי בהרגלי הריסוס, אני שוב אומרת שלדעתי זה מאוד רלוונטי למי שקונה בית, אבל פחות למי ששוכר. השוכר נמצא תחת אחריותם של בעלי הבית המשכירים, ואם הם לא נותנים גיבוי ולגיטימציה לדרישה לשנות אז זה לא ממש תופס. אנחנו משפחה אחת שמראש באה לכאן לתקופת חיים לא ארוכה, לא התארגנות של 60 משפחות שקנו בית בהרחבה...

אם להיות כנה עם עצמי אז אני קולטת שאני עדיין מחזיקה בתוכי שני קולות מנוגדים, אחד שיודע שאין מצב להמשיך לגור בבית הזה ושכל המקסימות שלו תתפוגג עם תחילת עונת הריסוסים, ושני שקשה לו לוותר ולחפש מקום אחר, והיה רוצה להאמין שאטימת הבית וכיסוי המרפסת במועדי הריסוס (מסתבר שמותקן פה ברזנט שעשוי להתאים לכך) כן יכולים להיות התמודדות הולמת ומספיקה עם המפגע, לפחות לשנה שנתיים הקרובות.
באסה

באתי לחזק את הקול שיודע שאין מצב להמשיך לגור בבית הזה
חבל חבל חבל להשאר
תנסי לראות את כל התמונה, שנים שנים קדימה אתם והתינוק.. לא שווה את הסיכון
לא מתעסקים עם בריאות בצורה כזו.
תמשיכו לחפש, מזל שיש לכם זמן, הבית הבא שלכם מחכה לכם..
אטימת הבית לא תעזור.. הריסוס נוחת על כל החצר.. ז.א שלא תוכלי לתת לילד לזחול ולטעום ולשחק באופן חופשי בלי להרגיש רע..
אני מצטטת את בשמת לשם הדגשה:
אין דבר כזה להסתגר בבית - אנשים תמימים וטיפשים או מיתממים. אלה אשליות מוחלטות. הרעל חודר לתוך הבית, וכמובן מכסה את כל מה שבחוץ, כולל הידית של דלת הכניסה...

עינב

מכירה את השיר על הגרים לפתח הר הגעש?
עוד לא מצאתי מקום שאין בו הר געש כזה...

אני מכירה היטב את הקשיים שאת מתארת ומזדהה איתם.

תלוי מה הריסוסים. יש כאלה עם תופעות לוואי זמניות ויש כאלה שמסרטנים. תשאלי אותו באיזה סוגי ריסוס הוא משתמש, תדאגי שימשיך לעדכן אותך לפני הריסוסים, ותעשי מה שכולם עושים: תסגרי חלונות. רק אם הוא משתמש בריסוסים עם השפעות לטווח ארוך, שווה לעבור בית. אבל כבר כמעט לא משתמשים כיום בכאלה. פעם היה DDT שהצטבר בגוף ולא התפרק, אבל היום כמעט כולם עם השפעות זמניות.

מה זה אוריאה? חקלאי מקומי מרסס את מטעי השקדים הסמוכים למושב ותושבים ביקשו את מעורבותנו

אוריאה היא חנקן.
http://www.deshengat.co.il/Index.asp?CategoryID=166

אוריאה היא חנקן.
לא מדויק. חנקן הוא גז וכאן מדובר על חומר מוצק. כמו כן סימנו הכימי של חנקן הוא N וכאן מדובר על תרכובת שנוסחתה CO(NH2)2.

על הפנים!!!
אני גר בנווה ירק בבית עץ מושלם על כרם מדהים, לקח לי שנה וחצי להבין את המצב
ועוד שנה לברוח, בזמן הזה אישתי ילדה לנו בת בלידה מוקדמת, קשור או לא?!
אני רוצה לתבוע את בעל הבית שלא ידע אותי במצב... מה דעתכם?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

נו מה היה בסוף אני סקרנית ? עברתם? נשארתם?

וואו התגובה של ניבה שקד מפתיעה מאוד