להיות בעד להיות נגד

שתיהן. למה צריך לבחור?
סתם כי אני מדמיינת את עובדי החברה, עובדים יומם וליל, לא רואים את המשפחה, מאבדים קשרים חברתיים ותחומי עניין, וכל זה בשביל מה? בשביל לייצר קונסולת משחקים לסלולארי. חשוב מאד, באמת. סדר עדיפויות הגיוני ובריא.

העובדים יבחרו היכן יעבדו ואיך, אבל סדר העדיפויות לא נקבע במשרדי ההנהלה של החברות, אלא בהחלטות הקניה של השוק.
תשאלי כל אחד ברחוב כמה הוא היה משלם עבור קונסולת המשחקים, וכמה הוא מוכן לתרום עבור פיתוח התרופה (כי לרב החולים במלריה איןכסף לקנות אותה), ותקבלי את סדר העדיפויות. הוא אולי לא הגיוני או בריא (למעשה הוא כן, הוא רק לא הכי אלטרואיסטי...), אבל אם את רוצה לשנות אותו אז המקום לכך הוא בדעת הקהל ולא בשאלה מה מייצרים.

אבל זהו, אני יוצאת מהויכוח הזה. הרי הדף הזה התחיל, מבחינתי, בנסיון להוריד את רמת הנגד שלי, ולא להעצים אותה בויכוחים.
אני חוזרת ושואלת - אולי מי שרוצה לענות יענה בדף הבית שלי - האם יש לכם רעיון איך להילחם למען המטרות הנכונות בלי להפוך למאד נגד הצד השני. נניח בויכוח כמו בדף הזה....

אופס, נשמעתי נגד? אני ממש התכוונתי בעד.
נראה לי שכדי להיות בעד אני צריך לשתוק קצת, אז תשארי, אני יורד לדממת אלחוט.

איך להילחם למען המטרות הנכונות בלי להפוך למאד נגד הצד השני.

להיות אמפתי.
חלק מהטכניקות בדף איך לקבל ביקורת מתאימות גם לכאן.

לא, בועז, ממש לא התכוונתי להעביר עליך ביקורת!
להיפך, הבעיה היא כולה שלי. אני קוראת, ומתחילה לנסח תשובות, וקולטת את עצמי מתרגזת על בני שיחי, על החברה הקפיטליסטית, על עולם ההי-טק וכיו"ב אנשים תמימים ולא אשמים בכלום.
ועודד צודק, זה בהחלט צריך להתחיל מאמפתיה.
השאלה (המקורית) היתה אם זה מתאים גם בסיטואציה שאינה ויכוח ב"באופן", אלא כשבאמת רוצים להביא לשינוי בעולם. האם אז נכון להיות אמפתי? האם זה לא משתק את היכולת להיאבק?

<כשעוברת היתה בגן היו שם שני תאומים זהים - בועז ועודד. מאז נדמה לה שאלו שמות זהים, ולכן היא תמיד מתבלבלת בין בועז חן ו עודד לבנה, ולא תמיד זוכרת עם מי היא בעצם מתווכחת בכל רגע נתון>

אה, זה פשוט, בועז תומך באידיאולוגיה של הספר אבא עשיר אבא עני.
עודד רואה בה בעיקר גניבת דעת ומכירת אשליות.

מה שנקרא - "בידול".
< סה"כ שניהם סנדלרים, במובן הטוב של המילה >

בועז,
ההשמצה נמחקה

בועז חן בקש ממני להגיב לדבריו . למרות שמעולם לא כתבתי בפורומים החלטתי להענות לבקשתו ולהתייחס כאן להערתו על "מאבקוננו" בנושא העובדים הקבלניים, מכיוון שחשוב לי להבהיר לקהילת אכפתיים שדברים "כן ניתנים להעשות":
1) אני חושש שכל מאבק למען עובדים אחרים יש בו את הסיכון שהוא יפגע בחלקם והדבר מעורר בעיות מוסריות מציקות. מה לעשות, הדילמות קיימות כמעט בכל דבר וצריך לעשות הכרעות מוסריות ואנחנו עושים אותם גם אם נשב מהצד, נראה את העוולות מול עיננו ונהנה מהם חומרית (כן, אנחנו נהנים חומרית מתנאי השכר והעבודה הגרועים של העובדים הקבלניים) .
2) המאבק באוניברסיטה הוא חלק ממאבק כללי לשנוי חוקי העבודה במדינה כדי שיגנו יותר על העובדים החלשים. חוקי העבודה, הם חוקי משחק. לטעמי אין "חוקים נכונים". אבל חוקי משחק שונים מרעים או מטיבים עם חלקי אוכלוסיה שונים. למשטר כלכלי וחברתי שמאפשר למוסדות ציבור להעסיק עובדים דרך קבלנים יש תוצאות חלוקתיות ברורות: הוא מחזק את החזקים ומחליש את החלשים.
3) במידה מסוימת מאבקנו באונ תל אביב הצליח ותנאי העובדים הקבלנים טובים משמעותית היום ממה שהיו לפני 5 שנים. יש לעובדים כתובת לדרוש את המגיע להם (לא טריויאלי בכלל למי שאינו יודע מה מגיע לו ומחליש נרמס בכל מובן), פטורים שריריותיים הופחתו, השכר עלה (לשכר המינימום!), העובדים מקבלים זכויות סוציאליות שנמנעו מהם בעבר, אין עובדים זרים , הקבלנים יודעים שהאוניברסיטה תקח בחשבון במכרזים הבאים את דרך התנהגותם כלפי עובדיהם וכו.
.4) האם יש עובדים שנפגעו? העובדים המועסקים עתה הם בעיקרם אותם עובדים שהועסקו קדם לכן. אבל למשל הופסקה העסקת קטינים. אפשר לטעון שפגענו במשפחותיהם של הקטינים ואולי בקטינים עצמם. אבל, אני חושש שמוטב כך מאשר לקבל את האלטרנטיבה בה במסווה של "הגנה על זכות הקטין לעבוד ב 10 בלילה בשכר של 1200 ש"ח לחדש", מרוויחים הן הקבלנים והן האוניברסיטה (דהיינו אנחנו) מניצול חולשתם של אומללים.
5) אנחנו עדיין מאד לא מרוצים מהמצב כי איננו מקבלים את ההפרדה בין עובדים כמוני שיש להם את כל הזכויות והם "חלק מהמוסד" לבין עובדים "חלשים" שהאוניברסיטה (כמו רוב מוסדות הציבור בארץ) הוציאה אותם מחוץ לגדר
6) מה יקרה אם האוניברסיטה תעסיק עובדי נקיון ישירות? בעז חושש שאם ההעסקה הישירה תעלה את השכר אז היא תביא להעסקת עובדים אחרים. האפליה לרעה של "המיעוטים" במשק הישראלי עלולה אמנם לגרום לתופעה כזו. אבל, מתברר שגם עכשיו שכרם של העובדים הקבלניים כל כך נמוך שרק בני מעוטין ועולים "רוסיים" עובדים בנקיון באוניברסיטה. אבל, דרך אגב--- נושא העסקת הקבלנים עולה גם בענפים אחרים כגון שמירה שם חששו של בועז חן אינו מתעורר. בנושא זה דורשים עתה שחברות השמירה יוחלפו בקואופרטיבים (כן, יש כאילו) המקפידים יותר על תנאי העבודה וחוסכים את רווחיהם המיותרים של "המתווכים" בדרך.

מלאכתן של עוברות אורח נעשית בידי צדיקים.....

<אריאל רובינשטיין כתב בדף שפתחתי!>
<וואו!>
<ותודה לבועז....>

בבקשה, הנה משהו "בעד" (-:
אה, ולגבי הבלבול ביני לבין עודד זה קל - אני קירח.

ולעניין - כל הכבוד על המאבק! גם בגלל החשיבות של ההשגים שלו, וגם בגלל שהוא מוכיח בדיוק את שתי הטענות שאני טוען:

מאבק טוב הוא בעד (תנאי עבודה משופרים) ולא נגד (העסקה על יד קבלנים).
מנגנון התחרותיות לא חייב להוביל לניצול כל עוד הלקוחות הם בעלי מודעות, שכן אז הערכים המוסריים נכנסים לתוך המשוואה הצרכנית. אני תולה על הקיר את המשפט הקבלנים יודעים שהאוניברסיטה תקח בחשבון במכרזים הבאים את דרך התנהגותם כלפי עובדיהם. (ולמי שלא מבין למה בזה אני תומך ובחקיקה נגד וולמארט ואפל לא, ההבדל הוא שהאוניברסיטה היא הלקוח, והיא עושה החלטה צרכנית, בעוד שבחקיקה מדובר על החרמה על ידי המדינה שאינה הלקוח אלא כפיה חיצונית). באופן כולל יותר, מנגנון השוק החופשי משכלל את כל העדפות הצרכנים, לא רק את המחיר, גם ערכים מוסריים.

ולכן לשאלה של עוברת האם אז נכון להיות אמפתי? האם זה לא משתק את היכולת להיאבק? אני עונה: צריך להיות אמפטי, ולהאבק בשני מישורים:

בעד הצד הנפגע, אם בטיפול ואם במניעה (למשל דרך העצמה).
ובעד מודעות רבה יותר שתביא לידי ביטוי את הערכים המוסריים בתוך התהליכים הטבעיים.

רוב עובדי ההי-טק לא עושים שומדבר נחוץ

Well, what 's the very necessary thing that the poor chinease workers produce ?
Toys for Mcdonalds happy meals?
It appears that they deserve your sympathy, while the local workers who produce high tech "junk" don't.
Is it because you are actualy AGAINST gadgets?
Almost nothing that's being produced , and almost every job there is is not really necessary,
and almost everyone is making a living from consumers spending their hard earned money on things they
don't really need.
The largest market for cell phones today is China..
Alas, this is what drives the economy and this is what drives progress
Maybe what I make is not really needed, maybe you'd prefare the "beofen-tv" server to crash when 100 people
reload "what's new", but the taxes my family pays are worth several other families income,
besides the the job I provide to our nany (inculding all benefits) , and so the bottom line is that the products of my
labour are usefull to society, and so is the contribution of all the high tech workers, even the ones who can afford
to drive a 4x4 .
As an asset to the state (Yes!) and because we are not allowed to form any kind of workers union,
somehow, someone better take note of our employment hours and do something about it, because
a whole generation of children suffers.

עוברת,

האם אז נכון להיות אמפתי? האם זה לא משתק את היכולת להיאבק?

להיפך, זה מגביר אותה: אם את מבינה את הצד שמולך, יש לך סיכויים יותר טובים למצוא פתרון אשר יהיה יותר מקובל עליו, ואת תוכלי לשאת ולתת ביתר יעילות.

מה החידוש במה שרובינשטיין כתב?

שכר מינימום הוא חובת המדינה כאשר נוצרת דילמה מטיפוס שדה המרעה הציבורי. כך גם הנושא של תנאי עבודה ותנאים סוציאליים.
אכיפת חוק שכר מינימום היא מובנת מאליה מעצם ההגדרה של מדינת חוק, בלי קשר לעמדה חברתית-כלכלית.
לגבי העובדה שחלק מהעובדים נפגעים - זה קיים כמעט תמיד כאשר מעלים את הסף במצבים של שדה מרעה ציבורי במצב שיש ביקוש והצע, והדילמה המוסרית היא תמיד אותה הדילמה.
האפשרות שהאוניברסיטה תעסיק את עובדי הנקיון: אוניברסיטת תל אביב ידועה בבעיות של יעילות ושל תקציב. נראה שעדיף שתוציא כל פעילות אפשרית החוצה, פרט לפעילוית הליבה האסטרטגיות שלה (הוראה, מחקר, איסוף תרומות). בוודאי שכל זמן שהם מקבלים החלטות כלכליות בלי לבחון את ה- LCC שלהן, הם נכנסים לחובות אדירים. כדי לנהל אוניברסיטה לא די להיות פרופסור מבריק, צריך גם להיות גזבר טוב, וזה לא ממש קורה. דווקא ההחלטה להוציא למיקור חוץ פעילות כמו נקיון נראית הגיונית לאוניברסיטה אשר קורסת תחת החובות.

_Almost nothing that's being produced , and almost every job there is is not really necessary,
and almost everyone is making a living from consumers spending their hard earned money on things they
don't really need._

אכן, אני מסכימה לגמרי.

Alas, this is what drives the economy and this is what drives progress

הוכח, נמק ופרט!

_because we are not allowed to form any kind of workers union,
somehow, someone better take note of our employment hours and do something about it_

מוזר, מוזר מאד. זה נשמע כאילו עובדי ההי-טק הישראלים תופסים את המציאות בצורה דומה מאד לעובדי סדנאות היזע בעולם השלישי. אני לא מצליחה להבין את זה. בחיי, בלי שום ציניות או עוקצנות. אני באמת לא מבינה.

אחרי שהתאוששתי מחציית האוקינוס החפוזה, והתאוששתי מכך שחתן פרס ישראל בכבודו ובעצמו כתב כאן דברים שחזקו
את כל מה שכתבתי כאן, נזכרתי שאני חייב תשובה ל עודד לבנה.

ואין עובדי העיריה שונים באופן מהותי (אם כי באופן כמותי - כן), מחברות ועצמאים ("הבורגנים המנוונים", "הקפיטליסטים") אשר נקלעים למצוקת מזומנים בלתי אפשרית, בגלל שהעיריות אינן משלמות את שכרם.
אני חושב שההקנטה לגבי "הבורגנים המנוונים", "הקפיטליסטים" היא לא במקום. העובדה שאני חושב שצריך להתנגד לניצול שכירים הרווח במקומותינו
לא הופכת אותי להיות נגד "בורגנים".
לעצם הענין, אתה צודק. אין הבדל מהותי. בשני המקרים יש הלנת שכר שהיא בלתי נסבלת ובלתי מוסרית, לדעתי. המדינה צריכה לשלם לשניהם
(במקרה של עצמאיים זה יותר מסובך, אבל זה לא מצדיק להשאיר את ילדיהם רעבים, כפי שציינת בעצמך)
אני מקווה שמי שאחראים על הפשע הזה (של הלנת השכר הזו) לא יינקו (ובראשם שר הפנים וראש הממשלה).

היתה כתבה בנושא בהארץ ביום ו' האחרון

המדינה צריכה לשלם לשניהם

מסכים, אם כי מסיבות אחרות (זו פשוט השקעה מצויינת בשביל המשק), ובאותה תנופה שיעיפו את פקידי העיריות אשר התחייבו מעבר לתקציב. אי אפשר לסבול הפקרות כזו: יש לך תקציב, אל תתחייב ליותר, נקודה. אתה לא יכול להניח שהממשלה תבוא אחר כך ותוסיף לך לתקציב. זה לא תקין, זו גניבה מכולנו.

אני מקווה שמי שאחראים על הפשע הזה (של הלנת השכר הזו) לא יינקו (ובראשם שר הפנים וראש הממשלה).

אני בדעת אחרת לגמרי: בראשם הרשויות המקומיות. אני לא מת על ראש הממשלה, אבל בזה הוא לא אשם. נוצרה כאן תרבות של הפקרות בשלטון המקומי, תרבות אשר שר הפנים הנוכחי מנסה לעקר (למרבה הצער, בעיקר על ידי הדחת רשויות גרועות ומינוי של ועדות קרואות במקומן, במקום על ידי שיפור ההדרכה וההכשרה של הרשויות, והפעלת מנגנוני בקרה נוספים אשר יאפשרו לדעת מי מתחיל לחרוג לפני שהחריגה מגיעה לסכומי עתק. ועדיין, זה הרבה יותר מאשר עשו שרי פנים קודמים).

_המדינה צריכה לשלם לשניהם
מסכים, אם כי מסיבות אחרות (זו פשוט השקעה מצויינת בשביל המשק),_

סלח לי על העברית אבל שיזדיין המשק - עובדי הרשויות צריכים לקבל את הכסף הזה כי הוא שלהם.

השימוש בטיעונים כלכליים ימניים כביכול חכמים ומתוחכמים במקום בטיעונים מוסריים פשוטים ואנושיים הוא יותר מהכל מזיק וגם לא ממש חכם (פעמים רבות הוא גם מעיד על רדידות מחשבתית וחוסר הכרות עם תורות כלכליות קצת יותר מורכבות שאינן עולות בקנה אחד עם תיאוריית היד הנעלמה של אדם סמית מסוף המאה ה - 18).

אינני יכול במקרה זה שלא לציין שוב את אריאל רובינשטיין שבמאמר מה - 11/8 בעיתון גלובס תחת הכותרת האם ללימודי הכלכלה השפעה מזיקה? (וראו גם ב - העוקץ ) בחן באמצעות סקר את השפעתם של לימודי הכלכלה באוניברסיטה על התנהגותם של אנשים בסיטואציות כלכליות (במקרה זה, מצב בו עליך להחליט האם וכמה עובדים לפטר ברגע נתון בחברה בה אתה מכהן כסמנכ"ל).
אפשר לבקר את הסקר ותוצאותיו שהצביעו כצפוי על כך שיותר סטודנטים לתואר ראשון בכלכלה יעדיפו לפטר יותר עובדים מאשר סטודנטים בחוגים אחרים ורוב קוראי גלובס, אבל עצם חשיבות המאמר בקריאת התיגר שבו מצד פרופסור בחוג לכלכלה בת"א על המחשבה הכלכלית הפשטנית והמצומצמת שבה מחזיקים ככל הנראה (ולא היה צריך את הסקר שעשה רובינשטיין בשביל לדעת זאת) רוב בוגרי תואר ראשון בכלכלה (וגם הרבה כאלו שלא למדו כלכלה אך קיבלו את התפיסה המוטעית שזוהי "הכלכלה הנכונה").

ומכאן אני מגיע לשאלה שעודד שאל קודם לאחר תגובתו בעמוד זה של אריאל רובינשטיין:

מה החידוש במה שרובינשטיין כתב?

ראשית, החידוש העיקרי הוא לא במה שרובינשטיין כתב אלא במה שרובינשטיין עשה. קטונתי מלשבח בעצמי את רובינשטיין פרופ' לכלכלה וזוכה פרס ישראל אבל אם ברצונך לקרוא דברים יותר "חדשניים" מפרי עטו אתה מוזמן להיכנס לקישורים שהופיעו קודם ולקרוא אותו מדי פעם בידיעות אחרונות וגלובס.
שנית, בדברים של רובישטיין יש עמדה מוסרית ברורה (שעבורי לפחות הייתה משמעותית ואף חדשנית מול טיעונים מגלגלי עיניים כמו "כך לפחות יש עבודה בעולם השלישי") שאומרת מפורשות בלי כחל וסרק שאנחנו נהנים מהניצול של העובדים ובל נשלה את עצמנו שאנחנו מיטיבים עימם.
דבר נוסף, לכתוב כמו שכתב עודד כי אכיפת חוק שכר מינימום היא מובנת מאליה מעצם ההגדרה של מדינת חוק, בלי קשר לעמדה חברתית-כלכלית. זו בדיחה עצובה. צריך להיות תמים או טיפש בשביל להאמין באמת כי ממשלת ישראל מפקחת (או רואה לעצמה לנכון לפקח) על תנאי העבודה של פועלי קבלן. הרי ממשלת ישראל ובמיוחד משרד האוצר מעבירים עוד ועוד שירותים ממשלתיים לידיים פרטיות (ולאחרונה העבירה את שירותי המטבח בבתי החולים הגריאטריים והפסיכיאטריים - כלומר הם חכמים על חלשים - ובנושא זה ראו את katava]הכתבה המצוינת main heb[/po].asp?news id=1037&sivug id=2 של אריאל רובינשטיין בידיעות אחרונות על כך) ובמקביל מרעה באופן מתמשך ומכוון את התנאים של עובדי הקבלן ואינה מעודדת, בלשון המעטה, עובדי קבלן להתלונן על הפרה של תנאי העבודה החוקיים שלהם.
רק לדוגמה - בתקציב 2005 של נתניהו קיימים שלושה סעיפים שונים שעוסקים בהרעת התנאים של עובדי הקבלן כמו פגיעה בפיצויי הפיטורין (שמשמשים כמובן כאמצעי איום נגד תלונות) ועיכוב נוסף בקבלתם כעובדים מן המניין (לאחר חוק שעבר בכנסת ביוזמת עמיר פרץ כי עובדי קבלן יתקבלו כעובדים מן המניין תשעה חודשים לאחר תחילת עבודתם נדחה משנה לשנה על-ידי פקידי האוצר במסגרת חוק ההסדרים)

חידוש נוסף במה שרובינשטיין כתב היה הסגנון שלו. בניגוד לאחרים העוסקים בכלכלה רובינשטיין מדבר בשפה ברורה ונהירה
והוא גם לא חש צורך להשתמש במונחים מקצועים עלומים כמו "שדה המרעה הציבורי", "LCC" ושאר מונחים מקצועיים שנאמרים ללא צורך. בהרצאות שלו הוא גם מדבר רבות על עמיתיו הכלכלנים ועיתונאי כלכלה שמשבצים הרבה מונחים מקצועיים במטרה מכוונת להדיר את רגלי הציבור הרחב מתחום הכלכלה וליצור מסווה של מדעיות ודיוק בתחום שיש בו הרבה יותר מתשובה אחת לכל שאלה.

גל,
תודה על הלינקים.
הראשון (האם ללימודי כלכלה וגו') ממש מענין.
השני (על פיטורי העובדים במטבחים) מאוד עצוב.
לחשוב שיש אנשים שחושבים שביבי עושה טוב לכלכלה.אוף !

רון

גל,

השימוש בטיעונים כלכליים ימניים כביכול חכמים ומתוחכמים במקום בטיעונים מוסריים פשוטים ואנושיים הוא יותר מהכל מזיק וגם לא ממש חכם

ראשית, יהיה לי הרבה יותר נעים אם תוריד את הטונים (גם לגבי צריך להיות תמים או טיפש).

שנית, הטיעונים המוסריים ("הכסף הזה הוא שלהם") אינם מבדילים בין עובדי רשויות לבין עצמאים אשר מישהו שילם להם בצ'ק דחוי ופשט את הרגל לבין מי שהרשויות צריכות לשלם לו ואין להן מאיפה: בשני המקרים אפשר לבוא בדרישות אל הממשלה, ובשני המקרים לא הממשלה חייבת לאדם. העובדה שהרשויות מקבלות חלק מהתקציב שלהן מהממשלה עוד לא הופכת את הממשלה לערבה אוטומטאית לכל השתוללות של גזבר ברשות מקומית. זה היה ככה, וחשוב לשים לזה סוף.

זה משמח מאד שאתה תפסת לעצמך את עמדת סמכות השיפוט המוסרית, אבל אני מקווה שאתה לא מצפה ממני לקבל את זה.
בעיני זו בעיקר התנשאות: השיקולים המוסריים כאן כוללים הבטים רבים נוספים, ובראשם: כיוון שכרגע אין כסף עודף (או לפחות זו ההנחה שלפיה פועלים. נכון שיש כסף מבוזבז, אבל אין כסף עודף) -- ממי אתה בדיוק מתכוון לקחת את הכסף שחסר? ובאיזו זכות?
זה נחמד מאד להגיד "צריך לתת כסף ל....". גם אני בעד שיתנו לכולם המון כסף. רק מאיפה?
יש עוגה, וצריך לחלק אותה. חלקים בעוגה חייבים ללכת לצמיחה, אחרת בעתיד העוגה תהיה קטנה יותר. אין מה לעשות, זו המציאות.

אשר לשאלת הפיטורין - במקרים רבים אין צורך לפטר, ובמקרים אחרים חייבים לפטר.
יש מקרים (ואני לא סומך על סטודנטים לכלכלה שידעו לזהות אותם, אבל לא זו הנקודה), שאתה חייב לפטר חצי כדי להציל את החצי השני. חברות לא מעטות בישראל לא ידעו להצטמצם בזמן, ולכן קרסו. מועצות מקומיות ועיריות בכלל לא מצליחות להצטמצם, ולכן הגיעו לאן שהגיעו.
העובדה שסטודנטים לכלכלה בחרו בפיטורין אינה אומרת עדיין שהם לא בחרו נכון. צריך להכיר את הסיטואציה המדוייקת: אולי הסטודנטים לכלכלה הם אלה שהיו מצילים את החברות, ואילו הרחמנים בני רחמנים שלא היו מפרטים - היו מביאים לקריסת החברות. זה לא מצב כל כך נדיר.

לכן אי אפשר לקבל את ההחלטה שהסטודנים לכלכלה שגו רק על סמך הנתון של כמה מהם החליטו לפטר. אולי דווקא זו אינדיקציה שהם צדקו.
אם אתה רוצה לחפש בעיות אצל סטודנטים לכלכלה, וגם אצל אנשי משרד האוצר, אני מבטיח לספק לך עובדות מוצקות אשר אין עליהן ויכוח לגבי הכשלים שלהן. לא צריך לחפש במקומות שנויים במחלוקת.

עודד כתב די מזמן
_החלק השני - כאן יש לנו מחלוקת: עיריה היא גוף בפני עצמו, ואין לה חיבור אוטומאטי לעטינים של הממשלה, חיבור אשר אינו כפוף לתקציב ולמכסות, עם רשות לבזבז כל כמות של כסף.
העובדים של העיריה חתומים מול העיריה, ולא מול הממשלה._

כלומר, עובדי העיריות הם "עובדי קבלן" של הממשלה, וזה פותר את המדינה מאחריות. מה זה משנה מול מי הם חתומים?

עודד , ספר מחכים על הרשויות המקומיות הוא "מי שולט בשלטון המקומי" נכתב עי"י דרי דויד (?). פעם (בחוג לסוציולוגיה ולא לכלכלה (-:) נתבקשנו לקרוא אותו, הוא מלמד לא מעט על מקור החוליים של השלטון המקומי בישראל, על מנגנון שאי אפשר לנצח אותו (לדוג' אם לא תנצל את כל התקציב - יקצצו לך בשנה הבא מה שמעודד התנהגות פזרנית ולא יעילה, אם לעומת זאת תבזבז יותר מהתקציב גם יגדילו אותו וגם יכסו את גרעונותיך...).
ראשי הרשויות אינם צדיקים אבל זה לא שהממשלה נקיה מאחריות להדרדרות המצב.

מודי,

כלומר, עובדי העיריות הם "עובדי קבלן" של הממשלה

לא, הם עובדים של העיריה.
העיריה אינה קבלן של הממשלה, אלא היא גוף שנבחר על ידי תושבי העיר.
הממשלה גם אינה הגוף היחיד המזרים כסף לעיריה: היא משלימה את הגביה המוניציפלית מפרטיים (ארנונה, כרטיסי חניה ועוד) ומחברות.
המונח "עובדי קבלן" הוא אומנם קצר וקליט, אך אינו מתאר נכון את העובדות.

פלונית,

אם לעומת זאת תבזבז יותר מהתקציב גם יגדילו אותו וגם יכסו את גרעונותיך

זו בדיוק התרבות שפורז מנסה לשרש. זה השורש הפורה ראש ולענה, וברור שכאשר מנסים לעקור אותו - הוא מנסה להתנגד, למחות ולשמור על הטריטוריה שכבש לו.

ראשי הרשויות אינם צדיקים אבל זה לא שהממשלה נקיה מאחריות להדרדרות המצב.

"הממשלה" כגוף עם המשכיות בין קדנציות מנסה עכשיו לחזור בתשובה.
הממשלה הספציפית הזו פשוט החליטה לא להמשיך עם המדיניות המזיקה הזו, כלומר - היא כנראה לא אחראית להידרדרות של המצב.

באופן טבעי

באופן טבעי