להיות בתדר שלי

בעקבות מחשבות שלי על שיטה לזיהוי והתמרת תדרים באופן שתקרב אותנו לעצמנו, ותגרום לנו לפעול מתוך ה"נכון" שלנו ולא ממקומות אחרים, היו לי ול ענת קדם שיחות בנושא. ענת קדם רשמה מחשבות שלה בנושא בדף הבית שלי והציעה שנפתח דף. אני מעתיקה לכאן את הדברים המדהימים שלה ומזמינה אתכם להשתתף ולשתף.

מחשבות על זיהוי תדר.
כשאני בתדר גם הקול וגם קצב הדיבור משתנה, גם צבע מופיע מול עייני. אבל שמתי לב לעוד דברים שקורים. העולם מואר יותר למרות שהזמן הוא כמעט שקיעה כאילו האור מגיע מהיקום,הולכת במדרכה והכביש רחב יותר העולם כאילו מעט מתרחב. הקצב הוא גם בתנועה: הולכת לאט ושמה לב לפרטים נראה שכשאני לא בתדר אני כמו רצה בלי לראות את הפרטים ואז מגיע משהו שנראה כמו הפתעה אבל אם הייתי מאטה הייתי רואה בדרך סימנים למה שעומד להגיע.
חושבת על זה כמו משהו שעובד. מתרוצץ הלוך חזור עושה מליון פעולות ולידו עובד אדם אחר שעובד בקצב קבוע ונינוח מבחינת ההספק האדם שעובד בקצב הנוח בתדר שלו מגיע להספק גדול יותר בלי מאמץ. לעיתים לעומד מהצד זה נראה מפתיע כי השני נראה שעושה יותר.
קולות נמוכים... בלידה השמעת קולות אההה נמוכים לעיתים עם מגע עם הבטן מאיצים את הלידה, בעצם זה מה שחיבר אותי לעצמי בלידה. אולי בגלל זה זה היה מהיר יותר?
זה מה שעלה לי כדי לדעת תדר.. לזהות שאני נמצאת בתדר שלי_

תודה לך ענת קדם על השיתוף. אני לומדת מכך רבות.
שכשאני לא בתדר אני כמו רצה בלי לראות את הפרטים ואז מגיע משהו שנראה כמו הפתעה אבל אם הייתי מאטה הייתי רואה בדרך סימנים למה שעומד להגיע
מדהים.

ועוד הגיג בנושא תדר..
כשקמים משינה הקול שלנו נשמע ממש נמוך. נראה לי חיבור חזק לתדר ולא סתם כי קמנו משינה- אני כשקמתי משינה עד לא מזמן לא היו שומעים בקול שלי בכלל שישנתי...טוב אולי כי לא ממש ישנתי אבל נקודה למחשבה. אני הרגשתי את זה הכי חזק כשדיברתי איתך איזה בוקר.
וגם חשבתי על כל האנשים שמדברים מהגרון ולא מהבטן, אלא עם היבלות והצרידות בקול, במקרה ממי שאני מכירה, מנותקים לחלוטין,האם בעיה פיזיולוגית יכולה למנוע התחברות לתדר?

רגע וגם כליאון מהמהם לפני שהוא נרדם אולי זה בעצם הידהוד? זה מזכיר לי שהוא נולד הוא היה עושה קול כזה מיוחד כשהוא היה ישן במנשא-בערך 2 חודשים ראשונים אחר כך זה היה קורה לעיתים אך הלך ונעלם. הקול היה נשמע כמו מן תנודות של קול איך אני אתאר את זה כמו חריקת צירים אבל נעים לשמיעה.אפילו הקלטתי אותו
קשור לתדר? קשור למצב שברחם זה בטוח.

ומחשבה קצת אחרת.
נזכרתי שכש"די"- בעלי היה מבשל הוא היה כמו רוקד תוך כדי. וגם אני כזמן ציור הייתי רוקדת כמו במן טראנס כזה. התנועות נהית קלילות, רכות, כמעט לא שלי. נעלמת הגמלוניות אולי נעלמות גם מגבלות הגוף. הדברים יכולים ליפול אבל הם באורך פלא מגיעים ליעדם.
קשור לתדר? אולי קשור ליעוד?

זה מזכיר לי שהוא נולד הוא היה עושה קול כזה מיוחד כשהוא היה ישן במנשא-בערך 2 חודשים ראשונים אחר כך זה היה קורה לעיתים אך הלך ונעלם. הקול היה נשמע כמו מן תנודות של קול איך אני אתאר את זה כמו חריקת צירים אבל נעים לשמיעה - גם אצל עלמה זה היה ככה. מדהים. אני חושבת שעוד מישהי ציינה את תופעת המנשא הזאת באחד הדפים.

אשמח אם תשתפו בתחושות ומחשבות או כל דבר שיעלה בנושא של איך יודעים לזהות את המקום שאת\ה נמצאים בו מבחינת התדר?

הולכת לאט ושמה לב לפרטים נראה שכשאני לא בתדר אני כמו רצה בלי לראות את הפרטים ואז מגיע משהו שנראה כמו הפתעה אבל אם הייתי מאטה הייתי רואה בדרך סימנים למה שעומד להגיע.
וואו, אני ממש מרגישה כך. בדיוק דיברתי על זה לא מזמן עם חברה. זה קורה כאשר אני חיה בהווה ולא חושבת על כל מה שעוד יש לי לעשות ועל דברים שקרו לי וכל מיני עתידים ועברים שנכנסים לכל רגע פנוי. כאשר אני פשוט נמצאת במקום או במעשה עכשיו, אז הכול איטי יותר, הכול ברור והולך בכיוון מסויים.
הבן שלי עושה קולות עם המוצץ של ממממממממ לפני השינה. זה משהו שמכניס אותו לריכוז עצמי. לפעמים כשהוא עיף או כועס הוא לוקח מוצץ ועושה את הקולות האלה ונרגע.

להיות בתדר -לקט מילים ומשפטים מתוך הדברים שלכן.

הקול וגם קצב הדיבור_ , _צבע_ , _העולם מואר יותר

בלידה השמעת קולות אההה נמוכים

כשקמים משינה הקול שלנו נשמע ממש נמוך

בזמן ציור הייתי רוקדת כמו במן טראנס כזה.

תנודות של קול_ , _קשור למצב שברחם

הידהוד_ , _חיה בהווה

הכול איטי יותר_ , _הכול ברור והולך בכיוון מסויים

ממממממממ לפני השינה_ , _ריכוז עצמי

כל החיים ההתקדמות שלי הייתה קדימה עכשיו ההתקדמות היא לעומק או כמו שבעלי אמר לי יותר מלעומק אני חושב שאת מתקדמת לגובה...

בחיפוש התדר שלי, כלומר חיפוש האני האמיתי,החיבור לעצמי, אני מתקדמת לעמוק. מוצאת את המהות שלי ואת הסיבה להיותי פה בעולם. כל זה התבהר כאשר מצאתי את התדר=את עצמי.

קורה כאשר אני חיה בהווה ולא חושבת על כל מה שעוד יש לי לעשות ועל דברים שקרו לי וכל מיני עתידים ועברים שנכנסים לכל רגע פנוי.
כל כך נכון לחיות בהווה.

מחשבות על תדר...
האם אהבה וקבלה זה תדר?
אם אני מחוברת לעצמי אני חשה אהבה וקבלה. בהשפעת דברים שקראתי בספר "מסע הנשמות" שם,בעולם הרוחות, שוררת תחושת אהבה וקבלה. האם זה לא קשור לחיבור עם העצמי ומשם החיבור לעולם הרוחות משם מגיע התחושה הזו?
אני מרגישה שתדר זה דבר פחות או יותר אינדוידואלי. כלומר לכל אדם יש את התדר שלו. יש קבוצת אנשים עם תדר דומה. במקרה ואפגוש אדם שאני מייד חשה קירבה עצומה אליו=אני והוא בתדר זהה.
כמו שלכל אחד טביעת הקול שלו כך גם לכל אדם התדר שלו.
כאשר שני אנשים אשר לא מכירים נפגשים. לשניהם יש חיבור גדול לעצמם, שניהם נמצאים במקום של אהבה וקבלה אך עם תדר אחר על כן התיקשורת ביניהם צורמת.
מקווה שהצלחתי להסביר אשמח ממש לתגובות על כך כי זה נראה מאוד שונה ממה שמדברים עליו בהגדרה של תדר <ענת בודקת הגדרות ומוסכמות>

אוף, יצא לי פלונית אלמונית.

שם שונה לדף אולי:
כיוונון גוף על משקל כשהגוף מזייף רק מהמקום של היש.

כשאני בתדר- מכוניות עוצרות בלי שכלל ביקשתי, אנשים מחייכים אלי ברחוב ואני פוגשת את האנשים שיגידו בדיוק את המשפט שאני צריכה לשמוע. אם זה אנשים שיגידו לי כמה נכונה דרכי בגידול הילד. יפרגנו, יקשיבו ולא ישפטו.
אגב כשאני לא בתדר קורה בדיוק להיפך אני נתקלת בביקורת והפחדה מהסביבה אולי אני אפילו מושכת אותם אלי.
אולי זה קצת כמו להתמקד במשהו ואז בדיוק רואים את כל הדבריםשקשורים בו. נניח אני חושבת על לקנות צוללת צהובה פתאום כל מה שקשור בצוללות ובעיקר צהובות מגיח אל מול עיני. אולי זה היה שם כל הזמן ורק לא ראיתי? או שפשוט באופן קוסמי מדהים הכל מתנקז דווקא לצורך שלי במידע על זה בזמן מסויים.

מאוד מתחברת ומזדהה לדברים שאת כותבת.
תמשיכי!
אולי באחד הימים גם אספר בעצמי...

קולות של דולפינים...תדרים מדהימים. גם קולות לוייתנים. עד היום מנסים להבין את התקשורת שלהם.

אולי באחד הימים גם אספר בעצמי...
אני בטוחה שיש לך ה מ ו ן מה לתרום. מתי שמתאים לך.

היום החלפתי משקפיים בעדשות מגע- התדר השתנה, זוית הראיה השתנתה. הכל כל כך חד וברור אין מקום למעט ערפל משכך, אין גבולות בין האדם לסביבה הכל פתוח אפילו קצת פרוץ. שיניתי תדר. ההתרגשות גדשה אותי הייתי כמרחפת וחסרה לי הקרקע. אם פעם הייתי קופצת על השמחה הקיצונית הוז בשתי ידיים היום אני רוצה אמצע. אפילו בעלי הרגיש ואמר מודע לא מודע-את צריכה להרגע...אכןהסכמתי איתו אבל איך יורדים לקרקע. ניסיתי לנשום לאט אבל לא הצלחתי נסיתי לדמיין אדמה נשאבת תחת כפות רגלי וממלא את גופי אבל לא הצלחתי להתרכז בזה ואז יצאתי החוצה ניגשתי לעץ עצום מימדים והחלטתי לטפס עליו. התחברתי גם לילדה שבי וגם לעץ שילוב מנצח ואז הבנתי אני מחבקת עצים. תמיד רציתי ולא העזתי. איזה אנרגיה מופלאה עמדתי שם בעינים עצומות נושמת את ריח הקליפה מחבקת מחבקת ולאט לאט נוחתת. השורשים של העץ היו גלויים בחלקם ואני דמיינתי אותי עם שורשים מעמיקה פנימה. אני באמצע. לא מספיק רק אמצע לצדדים אלא גם אמצע של למעלה למטה-אני ברורה?
כלומר גם אם אני מחוברת אבל יש בי יותר מידי אויר ופחות מידי אדמה אני חסרה את האמצע המדוייק שלי.

ענת קדם, מאוד נהניתי לקרוא את הדף הזה.
ולדעתי, גם השם שלו נפלא ובהיר. לא כדאי לשנות.

(מקווה שלא נמחקו מפה הודעות בתקלה האחרונה, ואם כן, אשמח לקרוא אותן מיד לכשישובו).

יש לי שאלות:

הבנתי שאת יודעת לזהות מתי את נמצאת בתדר, אבל האם את יודעת איך להיכנס אל התדר? הייתי רוצה לדעת כיצד להיכנס לתדר שלי.

אני מרגישה שתדר זה דבר פחות או יותר אינדוידואלי. כלומר לכל אדם יש את התדר שלו. יש קבוצת אנשים עם תדר דומה. במקרה ואפגוש אדם שאני מייד חשה קירבה עצומה אליו=אני והוא בתדר זהה..

גם אם לכל אדם יש את התדר שלו, הרי ברור לנו שהרבה אנשים לא נמצאים בתדר שלהם.
אז מה זה אומר על מפגש בין שני אנשים? גם אם התדר האמיתי שלהם הוא אותו תדר - אבל אם אחד מהם או שניהם באותו זמן לא נמצאים בתדר האמיתי שלהם - איך ייראה המפגש? האם הם עדיין ירגישו מידה גדולה של חיבור?
או להפך, אם ייפגשו אנשים שאינם נמצאים בתדר שלהם וירגישו מידה גדולה של חיבור - נראה לי שכשכל אחד מהם ימצא את התדר שלו, יש אפשרות שהם כבר לא ירגישו חיבור. מה את אומרת?

וגם לשתף:
לא הייתי אומרת שאני כבר ממש בתדר שלי, אבל אני חושבת שיש לי הבלחות. ובחלוף הזמן, יותר ויותר משמעותיות.
אני באמת מרגישה כמו שאמרת על אהבה - שיש זמנים שהלב פתוח, ואז הכול מרגיש אחרת.
ויש זמנים שיחד עם הלב הפתוח, יש מין ראייה של הסתכלות מפרספקטיבה יותר רחבה על דברים - אז גם נכנס מימד ההומור.
יש רגעים של שקט פנימי מאוד גדול. ובהם אני יכולה לשבת המון המון זמן למשל להביט על הים, או במקום אחר - מבלי להשתעמם. יש מין מרחב פנימי מואר כזה.
רק שלא תמיד אני יודעת איך להיכנס למצב הזה. זה 'פשוט בא'. הייתי רוצה לדעת איך ממש ליצור אותו.

יש גם זמנים שאני מרגישה מכווננת ליקום במובן של מה שתיארת שפשוט באופן קוסמי מדהים הכל מתנקז דווקא לצורך שלי במידע על זה בזמן מסויים., או 'צירופי מקרים' שבאים במאסה גדולה.

דבר מאוד מוזר שקרה לי בכמה תקופות בחיים: כל פעם שהייתי מסתכלת בשעון הייתה שם 'שעה כפולה'. שזה אומר, או שהשעות והדקות אותו הדבר, או שהדקות כפולות. למשל: 12:12, 3:33, 4:04, 4:44 או 3:22, 3:44, 3:55. אבל ממש, באופן קבוע !
כשהייתי מתעוררת מהשינה, עוד לפני שפקחתי עיניים, ידעתי בודאות שאני הולכת לראות מס' כפול. וזה תמיד היה כך. למשל 6:22. ואם נרדמתי חזרה והתעוררתי שוב, אז היה 6:55.
זה קרה לי בכמה תקופות בחיים - של כמה שבועות או חודשים כל פעם.
הרגשתי שזה משהו קוסמי, אך לא היה לי מושג מה זה רוצה להגיד לי.

והייתה לי תקופה שהמס' 55 הופיע לי בכל פינה. גם בשעון כנ"ל. שכמעט כל פעם שנזכרתי להביט בשעון השעה הייתה 3:55, 6:55 וכו'.
וגם בתוכניות טלוויזיה, בעמודים שפתחתי בספר, בשלטים ברחוב וכו'.
גם תהיתי הרבה מה זה רוצה להגיד לי, ולא הצלחתי.

ולאחרונה גם יש לי המון 'צירופי מקרים' של למשל אנשים שאני חושבת עליהם ובדיוק מתקשרים, וכל מיני דברים הזויים.

לא קישרתי את הדברים האלה להבנה שזה אומר שאולי 'אני בתדר שלי'. אבל עכשיו נראה לי שזה קשור לתדר. מה את אומרת?

ומה את חושבת ספציפית על הנושא של 'השעות הכפולות' או מספר שכל הזמן מופיע לי כמו 55. מעבר לזה שזה אומר שאני (אולי) יותר בתדר שלי, האם נראה לך שזה אומר משהו יותר ספציפי?

יצא קצת ארוך, והרבה שאלות, אך אני מקווה שזה יוסיף עוד להבהרת הנושא.
תודה לך.

_יש מין מרחב פנימי מואר כזה.
רק שלא תמיד אני יודעת איך להיכנס למצב הזה. זה 'פשוט בא'. הייתי רוצה לדעת איך ממש ליצור אותו._
גם אני.

ככל שאנו אמיתיים יותר, טובים יותר, אמיצים יותר, אנו נכנסים לתדר יותר.

וואו, אני נרגשת לראות את השאלות שלך לב אדום. וגם איזה שם בחרת לך שם עם מרחב הכלה עצום-אין כמו הלב החי והפועם כדי להכיל את עצמינו ואת הסובבים.

אני אינני מתיימרת לדעת אלא אני פשוט מרגישה דברים משם בא המקום של הלדעת שלי.

אני חייבת לציין כי אני עומדת בפני הגשה ע נ ק י ת ואני עובדת עליה יומם ולילה כך שכרגע אני קצרה בזמן והייתי רוצה לענות בהרחבה אחרי חשיבה. השאלות שלך פשוט מרתקות. וגם החוויות איזה יכולת יש לך לשם לב לכל הדברים האלה למשהו אחר זה היה חולף ליד הראש.

אני חושבת שאת עונה לעצמך בדברים שלך.
יש רגעים של שקט פנימי מאוד גדול. ובהם אני יכולה לשבת המון המון זמן למשל להביט על הים, או במקום אחר - מבלי להשתעמם. יש מין מרחב פנימי מואר כזה.
מדהים.

אני חושבת שיש לי הבלחות.
אני מרגיש שאני כמו מטוטלת מבחינת התדר. יש את קו האמצע, כמו עמוד החוצה את הגוף מלמעלה למטה כשלמעלה הוא נפגש עם השמיים, יקום ולמטה עם האדמה. החיבור הזה הוא התדר כמו תחנת רדיו ששמים מעט הצידה אז שומעים עם חריקות צריך למצוא את הנקודה המדוייקת לשמוע טוב.
בגלל רגישות שלי אני מוצאת את עצמי זזה מעט ימינה ושמאלה מהמקום שלי כל פעם שמשהו עם אנרגיות גדולות פוגש אותי או תנועה- למשל טיסה או אפילו נסיעה במכונית. לדוגמא השבוע נסעתי מהמרכז לצפון הרחוק. איזה הבדל יש באנרגיות בין המרכז לצפון, הקצב ממש שונה ובשבילי זה היה ,כמו שמטפסים על הר ויש צורך כדי לתת לגוף להתרגל לשינויים בריכוזי החמצן באויר ואז נשארים מספר ימים במקום מתרגלים וממשיכים הלאה בטיפוס, ככה אני צריכה איזה יום להתרגל לאנרגיה השונה. גם הנסיעה עצמה הניתוק הזה מהאדמה והמעבר אנרגיה המהיר-בשונה מהליכה ממש יוצר אצלי איזה בחילה וסחרחורת.
בקיצור אני זזה ימינה שמאלה וכל פעם מחדש מחזירה עצמי למרכז.
איך?
קודם כל אני מודעת למצב שאני קצת לא מאופסת ואני נותנת לעצמי זמן.
לחזור לאט למרכז אני נעזרת במה שיש סביבי.
אם זה להסתכל בכוכבים בדרך, לעצום עיניים ולקבל את משב הרוח על פני, אם לקטוף בחשאי עלה ולמולל אותו בין אצבעותי ולהריח.

אם זה לישון-"לקום כמו חדש" אם זה לאכול-אוכל זה ממש נושא חשוב. אני צריכה משהו קטן בקיבה כמו משקולת פנימית שמונעת ממני לרחף למעלה יותר מידי. (לא מדובר על ארוחת שחיטות אלא פרוסה או כל דבר שעושה טוב).
תארתי קודם את חיבוק העצים-ה-דרך לדעתי להתחבר.
להוריד נעליים ולהתחפר עם האצבעות ברגליים בארגז חול כשאני בגן שעשועים עם הילד שלי.
כלדבר שמזכיר לי מי אני.
איך אני יודעת שאני לא- בדיוק בשביל זה אני פתחתי את הדף כדי לנסות להסביר לעצמי אם אני כן או לא במקום הנכון. בודקת -שמה יד על הבטן לוקחת נשימה עמוקה ומרגישה.

_ולאחרונה גם יש לי המון 'צירופי מקרים' של למשל אנשים שאני חושבת עליהם ובדיוק מתקשרים, וכל מיני דברים הזויים.
לא קישרתי את הדברים האלה להבנה שזה אומר שאולי 'אני בתדר שלי'. אבל עכשיו נראה לי שזה קשור לתדר. מה את אומרת?_
לגמרה!

טוב, חייבת לסיים לעכשיו אבל נושא המספרים הכפולים מאוד מעניין אותי אולי תנסי לחשוב מה קורה כשאת רואה את המספרים ככה. איך את מרגישה?מה גורם לך לקום דווקא אז או להרים עיניים לשעון- אולי מן לחישה פנימית?

אני אשמח לשמוע אותך לב אדום וכל מי שירצה להעלות מחשבות והגיגים לגבי מפגשים עם אנשים כשאני לא בתדר שלי-זה משהו שאני ממש רוצה לדעת מה חושבים. איזה מפגשים נוצרים? מי אנחנו מזמנים אלינו? וואו גם לי יש המון שאלות.
רוצה לשמוע עוד.

המון אהבה|L|

הבנתי שאת יודעת לזהות מתי את נמצאת בתדר, אבל האם את יודעת איך להיכנס אל התדר? הייתי רוצה לדעת כיצד להיכנס לתדר שלי.
את כל הזמן בתדר שלך - הגוף שלנו מהדהד בתדריו הוא ללא הפסקה, אלו הן פעימות החיים, הקיום שלנו בעולם, ביקום, שהנו רשת אינסופית של שדות אנרגטיים.
התחושה שאינך מחוברת לתדר שלך מביעה חוסר נאמנות לעצמך, למהות שלך במקום כלשהו בתוכך. מקום כלשהו בתוכך שינה את קצב הפעימות שלו ולכן הוא מחבר אותך למקומות אחרים, לכן המקום עצמו בתוכך נפגע, עלול להגיע אפילו למצב של מחלה.
איך לחזור לתדר? - זה תלוי במקום ששינה את מקצבו, כיוון שלכל אזור יש את המאפיינים שלו בתוכנו ובחיינו.
הפשוט ביותר הוא להתחבר לתדר הלב, זה המקום שמחבר אותנו בקלות רבה לאנרגיית החיים שסביבנו.
הילדים התעוררו, אני אמשיך מאוחר יותר.
דף מקסים .

בחוויה שלי, אין תדר "שלי" יש "התדר שאני כרגע מגדירה (או לא) שאני בו".
להבנתי/הרגשתי/מחשבותי היכולת שאני מתרגלת היא לבחור בכל תדר כפי שהוא. אין מה לתקן. אין לי לאן לחזור, אין לי לאן ללכת. אין לאן להכנס ואני לעולם לא בחוץ.
אני אני ואני כאן עכשיו

תודה

אמא לביאה

הילדים התעוררו, אני אמשיך מאוחר יותר.
תמשיכי, תמשיכי אני מרותקת...

ענת קדם, תודה על התשובה המושקעת.
ו-כן, חיבוקים עם עצים זה באמת אחד הדברים ש'עושה לי את זה' (ובכלל, טבע).

מה שנורא מעניין זה, שהתופעה של השעות הכפולות שתיארתי בהודעתי הקודמת, הופיעה אצלי כמה פעמים בחיים, אבל כבר תקופה ארוכה זה לא היה.
והנה, מיד אחרי ששלחתי את ההודעה ההיא הסתכלתי בשעון, והשעה אצלי הייתה 16:16 !!!

ומאז, כבר כמה ימים, כמעט כל פעם שאני מסתכלת בשעון קופצת לי שעה כפולה. (וגם חזר עניין ה- 55).
למשל, התעוררתי בבוקר, השעה הייתה 11:55.

אני יודעת שזה לא במקרה, כי עובדה היא שהיו לי תקופות שזה לא היה.
וגם, אם אני מנסה לעשות את זה בכוונה, זה לא קורה. נגיד, אני אומרת לעצמי 'עכשיו אסתכל בשעון, נראה אם תהיה שעה כפולה' - בד"כ לא תהיה.
אבל אם אני סתם כך מסתכלת בשעון, בלי לחשוב על זה - רוב הפעמים כן תהיה.

מוזר. הלוואי שהייתי מבינה מה זה אומר.
ואולי זה איזה כלי שאני יכולה להשתמש בו, אם רק הייתי יודעת איך.

**************************

פלוני אלמונית:
_בחוויה שלי, אין תדר "שלי" יש "התדר שאני כרגע מגדירה (או לא) שאני בו".
להבנתי/הרגשתי/מחשבותי היכולת שאני מתרגלת היא לבחור בכל תדר כפי שהוא. אין מה לתקן. אין לי לאן לחזור, אין לי לאן ללכת. אין לאן להכנס ואני לעולם לא בחוץ.
אני אני ואני כאן עכשיו_
אהבתי את דברייך. הם נוסכים תחושת רוגע.
למרות שאני לא בטוחה אם זה אכן כך, או שכן יש תדר בסיסי שהוא שלי ושאני רוצה להיות מכווננת אליו.

התחושה שאינך מחוברת לתדר שלך מביעה חוסר נאמנות לעצמך,
אכן,
עם זאת נראה כי הרגישות הגדולה שלי גורמת לי לעיתים נניח במקומות המוניים או במצבים קשים להתנתק. הגוף לא יכול להכיל את הרעש או הכאב ורק לאט לאט לחזור להיתחבר.
מי מאיתנו שמסתובב בעולם רואה כי העולם מורכב מאנשים הנמצאים בניתוק מוחלט מהמציאות אני קוראת לזה "להיות בסרט" אני מסתכלת סביבי ואומרת לעצמי מאיפה משפט כזה או אחר הגיע? המציאות המתחוללת בראשם מושפעם מטראומות בילדות, מגידול עם חוסרים באהבה או כל סיבה אחרת. ומי כמוני יודע. אני הסתובבתי ככה שנים. עם ניתוק שרק לרגעים מצאתי את עצמי אולי אפשר לקרוא לזה הבזקים וכמובן מעל הכל מסיכה של שמחה עצומה והייתי בטוחה שאני האדם הכי מאושר עלי אדמות עד שגיליתי מה מסתתר שם מתחת וכל מה שכיסה על הדחקה ענקית. אז הרבה מאוד אנשים מדחיקים משהו ושם יש את חוסר הנאמנות.
המלחמה עכשיו עוררה בחברים שלי הרבה פחד.פחד שלא היה קשור ישירות למלחמה אלא קשור לחוויות שאיתן גדלו. הם לא ידעו אפילו למה זה מציף אותם ככה. אני לא יכולתי לדבר איתם כי הם לא היו הם. ככה הרגשתי. המילים שהם בחרו להשתמש, הקצב דיבור, חוסר הרגישות.. הם היו בתדר של פחד. יש תדר כזה.תדר של חוסר, של אין.

שלכל אזור יש את המאפיינים שלו בתוכנו ובחיינו.
זה משהו שהייתי רוצה לדבר עליו ולשמוע עוד.
אני בחיי חוויתי (כפי שכבר סיפרתי באתר) פגיעה מינית בגיל מאוד צעיר. היצירה שלי מאז בתחושותי הייתה מגיע מאיזור הרחם ועוברת דרך איבר המין. למראית עין נראה כי זאת לידה, כמו כל יצירה שהיא בעצם לידה אך אני מרגישה שכל פעם שציירתי דרך שם זה היה המקום שלי להתחבר לעצמי. להקל על המקום הפגוע. רק עכשיו שאת מעלה את זה אני מקשרת. תודה.

תדר מושך תדר...
לפני שבועיים ,נדמה לי, חשתי עצבות גדולה ואף מסכנות. מהמקום הזה רציתי כל כך נחמה. התקשרתי לחברים שלי ואיש אבל ממש אף אחד לא בא. אני בכיתי, ביקשתי, זעקתי את בדידותי אבל כלום נענתי בשלילה. חשתי אומללות גדולה ואף סטירת לחי. הרי אני תמיד רצתי אליהם בשעת צרה. מה קרה? עברו הימים והגעתי למקום טוב יותר, מקום של תחושת יש ולא של אין. משם פתאום החברים מצאו את הדרך אלי. כולם באותו היום! חברים ומשפחה. מחלקם לא שמעתי חודשים. מדהים כולם התקשרו להגיד שהתגעגעו ורצו לשמוע מה איתי.

המחשבה שמציקה לי היא. במקום מאוד כואב הייתי רוב חיי, מסתירה לא מסתירה, אך איש לא היה שם בשבילי. הסיבה תדר מושך תדר. אבל איך אדם ששוקע יכול להרים עצמו. לעיתים יש צורך בדחיפה חברית, בתמיכה על מנת להתחיל לנוע. אני חושבת הרבה על אנשים שמגיעים בסוף להתאבדות. האם יש דרך לשבור את הגלגל הזה? לא בטוח כי הם ימשכו אליהם אנשים שחשים מסכנים גם כן, אנשים ללא יכולת פעולה. רק ישאבו למסכנות הזו ולכאב יותר.

דוגמא לתדר מושך תדר דיברתי על חבר שלי ששהה בלבנון עכשיו במלחמה. הוא הגיע עם מבט מזוגג בעיניים. אי אפשר היה לדבר איתו בכלל, הוא לא נכח פיסית. באותו שבוע היה חשש להתקף לב לאמא שלו, בן דוד של חברה שלו עלה על מוקש והוא נסע לבקר אותו ולדבר איתו על לבנון כמובן.. וחבר ילדות בן 35 נפטר בפתאומיות. האם זה לא מכה אחר מכה ששייכת לאותו תדר? לדעתי כן. בדיוק כמו שקורה הפוך. אני שולחת מסר אני רוצה להתרכז בילד שלי השבוע והנה משהי מציעה לי גן בו היא עובדת ,שאולי אסכים אפילו, כי היא טטפל בילד שלי כראוי. משהי אחרת מציעה אפשרות לריכוז חברתי אחר (לא גן) . בייביסיטר מגיחה משום מקום- החנות ספרים ומציעה את עצמה. ועוד ועוד... רק לכוון וכבר לקבל את התשובות.

כשאני בתדר שלי, מחוברת אליו, אני מקבלת סימנים - פתאום דברים מתחילים לקרות. אני רוצה משהו בלב, משהו קטן ופתאום הוא מונח לפני, מחכה לי. ניתן לי. זה מבחינתי סימן לכך שאני בכיוון הנכון, מתחברת לתדר שלי. וזו הרגשה נהדרת. שקטה שלווה בטוחה ואסירת תודה. לאחרונה יצאתי מהתדר והנה אני חוזרת. זה ממש כמו קסם.

אמא הפתעה - לגבי המספרים החוזרים - אולי תוכלי למצוא תשובה באתר של הוצאת אהבה - שם יש תקשורים שונים ואחד מהם מדבר על המשמעויות של הספרות הכפולות. http://www.ahava.netfirms.com/[po]misc writers over seas[/po].htm

תודה בובה זהבה.
לב אדום כדאי שתיבדקי את הנושא של המספרים הזוגיים אשמח לשמוע ממך מה גילית. אני גם אכנס לקרוא נשמע מעניין.

היום עלתה לי מחשבה. הנקה! זה הרגע שהייתי מתחברת לעצמי. פתאום הייתי מרגישה את כל הכאב שחשתי שנים מציף אותי ולא הבנתי כי מצד אחד היה לי רוגע שמיימי ואהבה ומצד שני כל מערכת ההדחקות שלי התחילה להתפרק אז רק חשבתי מתי הוא מסיים. להרגיש בפעם הראשונה אחרי חיים שלמים של חוסר רגש כמעט מוחלט, גם אם הרגש היה עצבות וכאב, היתה חוויה מדהימה. משם הגעתי אל עצמי. אז הנקה זה אחד הדברים המדהימים שקרו לי וחיברו אותי לעצמי. איזה תובנה שקיבלתי היום.

Number]צרופי מספרים Sequences[/po].htm
לב אדום את חייבת לקרוא! מדהים. תודה שוב לבובה זהבה.

אמא הפתעה - רק עכשיו שמתי לב שהפנתי את הקישור אליך (בטעות או שלא) ולא ללב אדום שכ"כ התעניינה בצירופי המספרים. בכל אופן, שמחה שמצאת את הקישור מעניין.

חגים מוציאים אותי מאיפוס...
האנרגיה בחגים היא עצומה. יש מן לחץ גדול.
זה לא סתם עוד ארוחה משפחתית זה חג. אין לי מושג למה אבל שבועות מראש כבר בשאלה "איפה אתם בחגים?" מתחיל להרגיש לי לחץ מסויים. הכל מועצם. אנרגיה של הרבה אנשים אבל עוד משהו.
יש מישהו שמרגיש כמוני?
<השנה בחרתי להמנע מהמפגשים הגדולים האלה.היה לי שקט ונפלא ולא הייתי צריכה לזוז מהאמצע שלי.>

היום אחרי נסיונות ארוכים (שעתיים) של בעלי להשכיב את ליאון לישון. הגעתי ופיתחתי שיטה חדשה להשכיב לישון. לפעמים סיפור או טלויזיה מוציאים מהרעש ומרגיעים בעיקר אם את הסיפור מקריאים בשקט לאט לאט ומחבקים אבל היום גם זה לא הוציא אותו מהחוסר שקט. השיטה היא קולית ורק היום הבנתי שאני בעצם מחברת אותו לתדר.אני מנדנדת בידיים ותוך כדי משמיעה קולות. תחילה הקולות גבוהים ולאט לאט אני מנמיכה אותם מעגלת אותם, פחות חדים, יותר איטיים במקצב כל פעם קצת. ליאון בזמן הזה מצטרף לקולות איטי עד שנעלם. 10 דק' והילד ישן...חוסר שקט-ליצור חיבור. אולי בגלל זה שירי ערש קיימים זה בעצם שימוש בקולות נמוכים, רגועים ואיטיים לחבר אבל במקרה של ליאון אני מרגישה שאני חייבת קודם להתחיל במקום שהוא נמצא ואז לאט לאט להוריד אותו.

מזכיר לי עד כמה חשוב לי לא להגרר להיות לתדרים של:
אנשים מבואסים ברחוב, אנשים כועסים וצועקים, התקשורת שדואגת שנדע כל דבר רע, בלבול מרעש של כל מיני מכוניות ומכונות, תורים, לכלוך, רעש, לחץ, בלאגן, צעקות, כעסים, שפות זרות, קיבוץ נדבות, שקרים, נוכלים ... אלא להיות בתדר שבו אני מעוניין!

וכשזה קורה והתדר משתנה ..

אשים לי בניחותא את האוזניות בין האוזניים לשמוע מוזיקה בתדר שאני רוצה, מפלס האנרגיה עולה.
אקפוץ לבקר את הים אז בכלל, אזכור כמה טוב יש בעולם.
אקנה איזה מיץ טבעי בכלל אתמלא בטוב.
אעשה כמה מצוות נדבה - ברכה לבריאות, פרנסה, וחיים טובים ב-2 שקל זה שווה!!!
אתבונן בשמיים.
והנה אני חזרה בתדר שמתאים לי.

שינוי תדר מתרחש לדעתי קודם כל ע"י מה שששת החושים חווים בהווה.

_אקפוץ לבקר את הים אז בכלל, אזכור כמה טוב יש בעולם.
אקנה איזה מיץ טבעי בכלל אתמלא בטוב_
פשוט אלון כשמך כן אתה, מתמלא מהדברים הפשוטים בחיים. מקסים

שינוי תדר מתרחש לדעתי קודם כל ע"י מה שששת החושים חווים בהווה.
נכון וכתבתה ששת החושים ולא חמשת החושים כי החוש הנוסף הזה הוא מה שהכי פחות אולי מוחשי וברור אבל נותן השפעה ענקית. לחוש אנרגיה במקום.
מה שתארת רעש, ליכלוך, בלגאן, לחץ ועוד... אפילו מלקרוא את זה הרגשתי כמו רעש בפנים. לא הייתי צריכה ממש לחוות את זה, המילים שלך אצרו בתוכן את האנרגיה, את התחושה המאוד ברורה והמבלבלת חושים.

החוש הנוסף הזה הוא מה שהכי פחות אולי מוחשי וברור אבל נותן השפעה ענקית. לחוש אנרגיה במקום.
נכון! הייתי רוצה להוסיף שבני האדם חזקים יותר מאנרגיה של מקום.
אם יתמלאו במספיק אנרגיה טובה יוכלו למלא את המקום באנרגיה טובה למגר את החושך ולהכניס אור.
אופי המקום בהדרגה ישתנה.
מהנסיון שלי הכי טוב לשנות אנרגיה של מקום זה בעזרת שמחה על בסיס ששת החושים, לנקות הכל, לעצב מחדש, לשים מוזיקה שמחה (ולא מבלבלת !!), לשים ריח נעים, ולהכניס למקום שמחה !!!

עדיף להדליק נר מאשר לקלל את החושך

להפיץ אור.

מהנסיון שלי הכי טוב לשנות אנרגיה של מקום זה בעזרת שמחה על בסיס ששת החושים, לנקות הכל, לעצב מחדש, לשים מוזיקה שמחה (ולא מבלבלת !!), לשים ריח נעים, ולהכניס למקום שמחה !!!
וואו, נשמע כמו מסיבה חושית מדהימה.
הייתי ממש שמחה אם תוכל לפרט- מוזיקה שמחה- איזה מוזיקה למשל?, ריח- איזה למשל? צבעים- איזה וכו.
אני למשל חושבת שריח- של אדמה רטובה, עץ, ספר ישן, עוגה שרק נאפתה,
צבעים אם פעם הייתי קיצונית וחשבתי ששמחה זה משהו קיצוני אז גם צבעים זה היה בשבילי קיצוני- כלומר כל הזוהרים למניהם- ורוד זוהר, צהוב זוהר, אדום וכו' זה מעייף את העיניים היום אני רואה את הצבע זהב כפייבוריט שלי אחריו חום על גווניו כולל כתומים וגם סגולים-רגע אני ממש מתה על צבעים ממש על כולם אבל עדיף כאלה שבאמצע ולא קיצוניים ירוק רק אחרי הלידה התחלתי להתחבר אליו. אני מדברת על ירוק דשא, ירוק של נביטה. ירוק לפי הסינים שייך לאיבר הלב ובגלל המוות הפנימי שחייתי בו לא יכולתי לראות אותו. וכשאני כותבת לא יכולתי לראות אותו אני מתכוונת מילולית לגמרה. בתור ילדה אני זוכרת אותי אומרת שזה עושה לי בחילה. נמנעתי בציורים שלי לצייר אם ירוק. פעם אחת ממש ניסיתי ויצא מן טורכיז אפרפר שאני טענתי בטוקף שזה ירוק. עכשיו רק לראות את החדר של הילד שלי- ירוק, ירוק וירוק...

טוב מוזיקה אני עוד צריכה לחשוב כי אני בד"כ אוהבת שקט. אולי רעש של עלים יבשים שדורכים עליהם או צליל של משולש- זה הכלי שהכי עושה לי את זה או ציוץ ציפורים, גלי הים.

טעם-..?טוב אני עוד יחזור לפה מעניין לחשוב

על טעם וריח אין להתווכח!

העיקר שכל הדברים יגרמו שמחה !

אני באופן אישי הייתי הולך משהו כזה:

שמיעה - באופן אישי הייתי שם מוזיקת חלילים, פסנתרים.. בסגנון של Llewellyn שזה הדבר הכי טוב מתוק טהור ותמים ששמעתי כבר המון זמן.

ראייה - צבעים הייתי מקשט בכל הצבעים ! חשוב שהגוון לא ירדים אבל גם לא ירתיע. (זה מדהים איך כל חדר ילדים הוא צבעוני, וכשמתבגרים הוא נהיה אפור יותר ויותר...)

ריח - הייתי שם משהו נעים (הייתי בודק המלצה ארומטרפית, או באמת לבשל עוגה!)

מישוש - לגעת ולהשתלט על כל הטריטוריה! שלא יהיה חלקה אחת שהיא לא בשליטתנו! להזיז/ לעטוף/ לצבוע/ להכיר הכל !

טעם - אוכל מלא ויטמינים וצבעוני ! סלט עם מלא ירקות וקשיו, אבוקדו, אורז, טחינה! אבטיח!

חוש שישי - לברך את המקום ואת האנשים שנמצאים איתנו ויהיו בו "שיהיה לנו כיף ונעים ושמח, שנהנה כאן תמיד ושנזכה לבריאות והצלחה במשך כל הזמן, שיהיה גם שלום על כל האנשים בעולם שיהנו וישמחו ושיזכו להרבה שמחה ודברים טובים!! שהאוכל שאכלנו ונאכל יהיה תמיד טעים ומזין וצבעוני כמו זה שאכלנו, שהשמחה שחווינו תמשך תמיד ושיהיה לנו כיף פה כל הזמן!!"

אם בא לך אני יכול לשלוח לך או (לכל מי שרוצה) שיר מנקה אנרגיות מצוין במייל !

אם בא לך אני יכול לשלוח לך או (לכל מי שרוצה) שיר מנקה אנרגיות מצוין במייל !
אשמח [email protected]

חשבתי לגבי הטעם.
היה לי תרגיל, בשנה הראשונה ללימודים, בטעמים.
היינו צריכים לבחור אובייקטים, מוצרים או כל דבר שנותן לנו הרגשה של טעמים: כלומר חפץ לכל טעם.
למתוק הבאתי אדמת חמרה. רוב הכיתה הביאה צמר גפן או חפצים בורוד עז אבל לי מתוק עושה אדמה. זה מזכיר לי את הילדות שלי, את השעות שהייתי מבלה בחפירה באדמה ומשחק. לשמחתי המרצה שלי הבינה על מה אני מדברת.
למלוח הבאתי נייר שיוף כי מלוח מזכיר לי תחושה גבישית מעקצצת בלשון. לחמוץ אני כבר לא זוכרת מה הבאתי -אה שכחתי היה צריך להביא רק לשני טעמים אבל יש איזה כדור עם צ'ופצ'יקים כאלה שזה תמיד מזכיר לי חמוץ. בכל מקרה יצא עיצוב של אובייקט מחבק-שזה שייך למתוק הצבעים היו צבעי אדמה-יש שיראו בזה שוקולד אבל בתור מי שלא אוהבת שוקולד זאת לא הייתה הכוונה..
התחושה למי שמתעטף-מתוק.
אני בכלל אוהבת מתוק עדין ולא מתוק חזק. נגיד מתוק של פתי בר זה הלהיט עבורי.

זה יפה

בשבוע האחרון אני משנה תדרים כמו איזה רדיו.
אני לא פונה לדברים שמווסתים התדר לחזרה לשלי,
אלא נותן לתדר להתחלף מהארועים שקורים לי ביום יום.
אני מוצא את עצמי פתאום עצוב, כועס וכל מיני דברים שלא רגילים אצלי.

מדהים עד כמה דברים חיצוניים משפיעים על התדר שלנו.
התדר כל כך ניתן לשינוי.

חיבוק עצמי.
כל כך הרבה פעמים בחיים אנחנו מלכים אתעצמינו ולא רק בראש במילים אלא גם פיסית: סטירות, חתכים, כססת ציפורניים כל דבר שרק יכול להיות אבל ברגע שפתאום החלטתי לחבק את עצמי גיליתי שאת פעם לא עשיתי את זה קודם. זה לא מוזר?
אז נבוכתי איך מחבקים את עצמי? ואז עשיתי והתמכרתי. תענוג כזה של חבוק ארוך ומיוחד שלי עם עצמי. ממלא מרגיע ומזכיר לי מי אני.

אז איך חיבקת?

אז איך חיבקת?
שלחתי שתי ידיים ארוכות ועוטפות לאיזור הכתפיים הרכנתי ראש והתכנסתי מעט.כדאי לעצום עיניים להניע את הידיים מעט בליטוף עצמי.אפשר גם להתנדנד מעט ימינה ושמולה כמו שעושים לפעמים בחיבוק זוגי.
אחר כך עברתי לבטן וגם אותה חיבקתי אבל ישר הרגיש לי לא מספיק עוצמתי כמו האיזור הקודם של הכתפיים אז חזרתי לשם.
כמובן שאין מרשם מדוייק כל אחד והחיבוק שמתאים לו.

ככל שאנו אמיתיים יותר, טובים יותר, אמיצים יותר, אנו נכנסים לתדר יותר.
אהבתי מאוד. מאוד מסכימה,
ואוסיף:לעיתים מפחיד להיכנס לתדר שלנו, כלומר, להיות אנו עצמינו, אוטנטים, בפול פאואר...צריך אומץ, למרות ההיסוסים, לקפוץ למים, ללכת עד הסוף עם הרצונות שלנו , לא לעצור באמצע..אז דברים מסתדרים מאליהם, ברגע שאנחנו מכווננים ליקום ומרוכזים ברצונינו...@}

צריך אומץ, למרות ההיסוסים, לקפוץ למים, ללכת עד הסוף עם הרצונות שלנו
תודה על התיזכורת. מתאים לי עכשיו בדיוק.

תודה על התיזכורת. מתאים לי עכשיו בדיוק
מתאים לי עכשיו
ועכשיו
ועכשיו
חיבוק לחני

יו איזה דף מדהים!
ממש מתאר את ההרגשה שלי. לב אדום, גם לי יש קטע כזה עם שעות מספרים אבל אצלי זה סדרות עולות (ולפעמים גם יורדות) למשל השעה החביבה עלי:12:34 (למשהו יש מוסג מה המשמעות של זה?). כשאני תופסת את הדקה הזאת "על חם" בשעון אני כל כך מאושרת שבעלי כבר למד לקרוא לי כש"יש שעה יפה" כדי שאני אוכל להסתכל על הספרות בשעון. קצת פסיכי אבל אני כבר מכורה לעונג הזה. חוץ מזה מאד מזדהה עם בגלל רגישות שלי אני מוצאת את עצמי זזה מעט ימינה ושמאלה מהמקום שלי כל פעם שמשהו עם אנרגיות גדולות פוגש אותי או תנועה- למשל טיסה או אפילו נסיעה במכונית. לדוגמא השבוע נסעתי מהמרכז לצפון הרחוק. איזה הבדל יש באנרגיות בין המרכז לצפון, הקצב ממש שונה ובשבילי זה היה ,כמו שמטפסים על הר ויש צורך כדי לתת לגוף להתרגל לשינויים בריכוזי החמצן באויר ואז נשארים מספר ימים במקום מתרגלים וממשיכים הלאה בטיפוס, ככה אני צריכה איזה יום להתרגל לאנרגיה השונה. ממש מתאר אותי!
יודעת בדיו איך מרגיש לי כשאני בתדר (מדהים) וכשאני לא. הבעיה היא שאני לא יודעת להחזיר את עצמי לאיזון בצורה אקטיבית למרות שמנסה כל מיני שיטות.
ובכלל רציתי לדעת עם מישהו מרגיש את הקשר של הבגדים שלובשים לנושא התדר. אשמח לשמוע התנסויות בנושא. תודה על השיתוף.

שליחה על ידי ד.ב* » 20 יולי 2010, 16:05

גם לי זה קורה כל הזמןןןןןן שעות כפולות ,כמה פעמים ביום,ללא הפסקה
מה זה ,מישהו יודע? אני עוברת תק' לא קלה ,אולי זה קשור? בדיוק נגמר לי קשר עם מישהו שממש רציתי
אם מישהו יודע,אשמח לדעת מה זה,תודה....

גם לי זה קורה כל הזמןןןןןן שעות כפולות ,כמה פעמים ביום,ללא הפסקה

כן, כתבתי על זה פעם. היו תקופות שזה היה קורה לי כל הזמן.

נכון שכך מרגישים בתדר - אבל השאלה הגדולה היא איך חוזרים אל התדר שלי? תדר מופרע על ידי כעס, פחד, תיסכול וכו' רגשות לא נעימים. נראה כאילו החיים שלי בשנים האחרונות זה בניית תדר ואחר כך שוב ושוב תיסכול שאני נופלת ממנו - ולא יודעת איך לחזור

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

על רעשים וכאלה אפשר לאמר שהם נושאים בפנימיותם דבר חשוב , גילוי במשהו של הדבר החשוב מחזיר במשהו את האיזון וזה כמובן עד למפגש הבא ... . עצם ראית תהליך זה כחוזר על עצמו גם היא מסייעת להיות ב "תדר " ולחוות את המציאות באופן מעודן יותר , בהמשך חווית האני יכולה להתראות כמו תנועה והרעשים כמו שינויים בתנועה ולא הפרעות לה מה ששוב יכול להצביע על הרעשים שהם באים להגיד דבר על החיות , על התנועה , התדר . מסלול יפה שמוביל למקום הנכון נקרא ג' קווים , הקו האמצעי שמנהל " שיח " או " ממצע " עם אלה שמצדדיו , ( יעקב כקו אמצע מול אברהם כימין ובשמאל יצחק ) , אפשר דרך דרגילים כמו " התמקדות " המדוברת יפה על ידי אן ויזור , לטעמי עמוק לאין שיעור ג' הקווים ביהדות , שזה אחד משני המשולשים במגן דויד . מה שכמובן אומר שלתדר לאחר ראיה בג' קווים מחכה שיח מעניין במשולש האחר נצח הוד ויסוד .