שוקו!
אני אציל אותך!
אני ממש במצבך!
אני לא מאמינה שסוף סוף נמצאה מישהי לדסקס איתה את זה.
יש לי ילד בן 6 שנים וילד בן 6 חודשים!
יש לי בעיות התארגנות חבל על הזמן. אני עם הקטן בבית,
והוא לא רואה אור יום רק בגלל זה.
אני מאחרת בטירוף (!!!!) לכל מקום, ואנשים ממש שונאים אותי על זה,
בדקתי אם יש לי ADD, כי זה אופייני, ונוירולוג אמר לי שכן.
ובכן יקירתי:
תובנות ופתרונות:
- זה קשור לדחיינות - גם את העבודות באוניברסיטה דחיתי, למרות שנורא השקעתי.
1) דיכאון - לפעמים הבקרים נראים מדכדכים - בסך הכל להיות עם הילדים בבית, זה להיות בבית. נקודה. וכשנמצאים בבית יש מעט מאד גרויים חדשים, בניגוד להימצאות בעבודה. הקשר עם העולם החיצון הוא דל, ובקיצור - אין הפתעות.
המצב מדכדך, ונראה פתאם ש- מה כבר יכול לקרות בחוץ אם אצא. בקיצור- נפילת אנרגיות.
פתרון: כשצריכים לצאת- אני, לפני הלידה, כשהייתי לבד בבית, נהגתי להתקשר בבקרים לידיד (שהיה בעבודה) ולדבר איתו עד שאני גומרת את כל ההתארגנות (כולל פיפי ורחיצת שיניים....
).
הוא הסכים לכך בשמחה. בזכותו יצאתי מהבית הרבה פעמים.
2) חוששת לאחר לפגישה? קבעי משהו לפני - אם תאחרי אליו, כבר לא תאחרי לפגישה הבאה (כי את כבר בחוץ, ולא צריכה להתארגן).
3) כשמישהו קובע איתך שעת הגעה - רשמי חצי שעה לפני (למרות שלפעמים תזכרי את הזיוף, אבל אם זה תאריך רחוק, את לא תזכרי ואז זה שווה זהב!), או- רישמי את השעה כזמן היציאה שלך, לדוגמא: אם את צריכה להגיע ב- 10:00 והמקום מרוחק 20 דקות ממך, רישמי את שעת הפגישה כ-9:40. אני שמתי לב, שמרוב שאני דוחה את שעת היציאה (כי בדיוק כשאני צריכה לצאת פתאם יש לי כוח לעשות דברים אחרים שלא הצלחתי קודם...), אני יוצאת ממש בשעה עצמה (איזו פאדיחה...). כמובן שיש מידרג - אם זו פגישה חשובה ולוקח 20 דקות להגיע, אצא 10 דקות לפני...
.
4) להסביר לאנשים שזו נקודת החולשה שלך. להסביר מראש שלא ייעלבו. אם מסבירים מראש אנשים הרבה פחות כועסים.
אני, למשל, הייתי מאחרת גם למבחנים באוניברסיטה לפעמים!
אז אני מספרת את זה לאנשים. וזה משפיע. המטרה היא שלא יקחו את זה אישית!
מצד שני, להסביר להם שבכל זאת יקפידו, שלא יוותרו לך!
ואם לא אכפת להם, שלא יגידו לך את השעה האמיתית...
זה פשוט נפלא להגיע באיחור, ולגלות שהגעת בזמן (למרות שנסעת 160 בינעירוני...).
4) אל תשאפי לשלמות!! - אז תצאי פחות יפה אבל העיקר תצאי. ותרי לעצמך! גם בבית ותרי לעצמך! את עושה מעל ומעבר גם ככה, עם שני ילדים כל היום בגילאים האלה.
חוץ מזה, אפשר להשאיר באוטו מברשת ואיפור קבוע, וגם מגבונים.
5) "התנעה" - אם אפשר - שיבואו אלייך אנשים בבוקר - ויתנו לך בעיטה לצאת!! הבעייה שלנו היא מעין רדימות בבוקר, צריכים להתעורר (ואחר כך אנחנו כמו אנרג'ייזר, נכון? זו רק ה"התנעה" הראשונית שאנחנו צריכות). או שבעלך ייתן לך דחיפה - יזרוק אותך מהמיטה בבוקר, אבל זה קשה. הם לא מסוגלים לזה! יועצת ה-ADHD שלי אמרה שזה ידוע, אצל אנשים כמוני, שהאונה הפרונטאלית רדומה, ולכן יש קשיים בהתארגנות וחוסר ריכוז. לכן הרבה אנשים עם הפרעת ריכוז צריכים להתחיל את הבוקר בספורט או משהו כזה, ורק אחר כך לבוא ללימודים או למשהו אחר, שמצריך ריכוז.
זהו.
לא מצאתי בספרים שום פתרונות וקניתי המון.
גם התייעצתי עם יועצת ADHD ולא היו לה שום תובנות (עניין ה"רשימות" הלעוס לא עוזר לי... וגם לא "להכין לפני". ה"להכין לפני" נראה עול מנג'ס...).
אשמח לשמוע אם זה עזר במשהו.....