לזרוק פחות אוכל

שואלת, אני לא מכירה אישית אותך ואת הרקע שלך (בניגוד לבשמת, כך אני מבינה).
התחברתי מאד לדברים של בשמת.

אכתוב באופן כללי, אני לא יודעת אם זה יתאים למקרה שלך:

קושי בקבלת החלטות קשור בדרך כלל למשפחה של גורמים כמו חרדה, זהירות יתר, חשש מוגזם לטעות, תכנון-יתר, מעין פרפקציוניזם, ניסיון חסר תוחלת לצפות את כל התסריטים האפשריים ולהגיע להחלטה חסינה מטעויות. כל אלה גורמים לשיתוק ואפיסת כוחות ונוגסים בחיות ובחיוניות.
כשמטפלים בהם לעומק ומטפחים הסכמה לטעות מדי פעם, גם קבלת ההחלטות הופכת לקלה יותר, כתוצר לוואי.

אספר לך סיפור - כשהכרתי את בעלי הייתי אדם מאד אחראי וזהיר. אני נחרדתי מכמות הקנסות שהוא צבר על חנייה במקומות אסורים, והוא מצדו נחרד מכך שמעולם לא קיבלתי דוח

. זו נראתה לו עדות לזהירות יתר משתקת וחוסר חיוניות.
פעם יצאנו לטיול ונכנסנו לאיזו דרך לא סלולה באזור הירדן ההררי, שבחיים לא הייתי נכנסת אליה אם הדבר היה תלוי רק בי.
היה טיול נהדר ו...אכן, האוטו נתקע שם באמצע המסלול, על כל המשתמע מכך.
התסריט הגרוע ביותר שהיה לי בראש התממש.
בעלי (לעתיד) לקח את זה ממש בקלות והפלא ופלא - זה באמת לא היה כל כך נורא. הרפתקה.
באותו יום הבנתי משהו עמוק על החיים, והטיול ההוא הפך למין מטפורה כוללת: אם לא מוכנים לקחת סיכונים מחושבים בחיים, אנו גוזרים על עצמנו חיים של צמצום, שיתוק והתאבנות.
וכדי לקחת סיכונים, צריך להרגיש שזה לא סוף העולם לטעות. לבחור חולצה לא נכונה, לבשל משהו גרוע, להיתקע עם האוטו או לשלם קנס מדי פעם.
(לא הפכתי את עורי - הדיאלקטיקה בין זהירות והסתכנות ממשיכה ללוות אותי ומלווה גם את חיי הנישואין שלנו).

ועוד משהו - ככל שחולפות השנים אני נוכחת שדחיית החלטה היא לא הימנעות מקבלת החלטה אלא גם היא סוג של החלטה, על המחירים והסיכונים הכרוכים בה.
כשאנחנו נמנעות מהחלטה (למשל על בחירת לימודים, מקצוע, זוגיות או מקום מגורים) לכאורה לא סגרנו לעצמנו שום נתיב, לא ויתרנו על שום דבר, כל האפשרויות עדיין פתוחות ואין צורך להתאבל על הדרכים שלא נבחרו. אבל המחיר הוא ששום דבר לא קורה במציאות עצמה. האפשרויות האינסופיות ממשיכות להתקיים בדמיון בלבד, כפוטנציאלים לא ממומשים. אז כדי להחליט צריך גם לפתח נכונות לפגוש את המציאות הלא מושלמת, הסופית והמוגבלת, שבה שום תוצאה אינה מובטחת לגמרי. גם זה תהליך ארוך...

עוד נקודה שאולי מתחברת יותר לדברים של בשמת -
ככל שהחיים רוויים בלחץ ודאגות, כך קשה יותר לקבל החלטות.
יש על כך מחקרים וזה גם הגיוני.
אם אני מסכנת 500 ש"ח בהחלטה כלשהי (לדוגמה), המשמעות של הטעות תלויה מאד במצבי הכלכלי. ככל שהמשמעות של אבדן 500 ש"ח (או יום עבודה וכן הלאה) גדולה יותר עבורי באופן אישי, עולה הלחץ לקבל החלטה נכונה, ומקשה על קבלת ההחלטה - לפעמים עד לשיתוק.
איך להשתחרר מהשיתוק הזה - זה כבר תלוי בהמון גורמים ומצריך דיאלוג אישי יותר.

נוסעת אני מסכימה עם כל הדברים שכתבת. אחד לאחד.
ובשמת- כמובן שהינהנתי לאורך כל מה שכתבת הינהון אחד מתמשך

וזה נכון, החיים שלי רוויים דאגות וכו'.
מצג שני אני עדיין חייבת לקבל החלטות כל הזמן, חלקן קריטיות לילדיי ואינן יכולות להשתהות. החלטות שבזמן אמת אני מבינה שהן נכונות לנו. במאה אחוז. ל אמשהו אימפולסיבי ולא משהוש אני מתלבטת לגביו. אלו בכלל החלטות בעייתיות שאני אל נכנסת אליהן כרגע, אלא רק החלטות שבוודאות כמעט גמורה הן נכונות לנו אבל דורושת ממני התגייסות לא נורמלית במושגים שלי.
אני כותבת את זה בדף הזה למרות שאולי צריך דף אחר, אבל כן שינוי של הרגלי צריכה, אכילה, ניקיון, בישול- זה שינוי מהותי. הו אמתחיל מקבלת החלטה ומסתיים רק כששישינינו כמה מערכים. זו באמת הצרה האחרונה שלי הכמה אני זורקת אבל אני רואה אתהתסיכולים עולים גם שם כמו במקומות אחרים.

בשמת אין אפשרות לדחות חלק מההחלטות. כמו שכתבה נוסעת סמויה- כשלא מחליטים כבר החלטנו.
לפעמים כשפותחים את הפלונטר של אי ההחלטה או גרוע- היישום מגלים כמה חרדה מטופשת וקטנה יש ממשהו קטן ועובדים על זה. אבל היי אין לי כח ואולי יכולת אפילו לפתוח כל פלונטר עד דק ואחכ צריך מישהו שיישב על הראש כדי לוודא שזה לא נשאר ברמת התיאוריה.

רובינו מבינות היטב את התיאוריה של מה שאנחנו צריכות לעשות כדי לקדם איקס. אבל פחות מצליחות ליישם.

היום לעומת שנה אחורה- מצבי טוב בהרבה מבחינת המתחים בחיי ועדיין סביר שהרבה יותר ממשפח הממוצעת ובכל זאת- אין לי היכולת להשתהות.

יש החלטות מאוד פשוטות שאני אל מצליחה ליישם כי הן עושות לי רע בעצם זה שהן מוציאות אותי אמזורי נוחות למשל, לארח יותר, להרחיב מעגלים חברתיים מאנשים שממש מעוניינים ואני רק צריכה להעתר ועוד החלטות שחשובות מאוד לילדים ופחות עבורי (כל מיני שקשורות לשיפור באכות החיים של כולנו ודורשות ממני בעיקר יוזמה ועשייה כולל סידור הבית, כול לדאגה לעניינים כלכליים ועוד)
יש החלטות שאני מתקשה להוציא לפועל ואפילו להתחיל בצעדים קטנים כי רגשית קשה לי איתן מאוד מאוד. כל הסיפור של הכניסה לגנים.
יש החלטות שקה לי ליישם כי אני סתם מתעצלת, עייפה, אין לי סבלנות. אפשר לקרוא לזה גם חרדה, אבל לפעמים זה באמת שיעמום אחד גדול להתעסק עם חלק מהדברים.
אפילו לפעמים החלטות קטנות כמו ללכת לקניות בסופר המעצבן והעמוס אבל הוא היחידי שיש בו שפע מיידי של כל מה שאני צריכה - נדחה ונדחה (וזה דווק אמקדם את מטרת הדף

).
אבל הרבה דפים מסתובבים סביב זה ואני חושבת שאולי אפשר לתקוף את זה מעולם קבלת ההחלטות. ופחות מהזווית של יצירת הרגלים. אולי גם וגם. כי את האחרון אני כב ריודעת מאלף את תף איך אמורים לשנות הרגל ואיך הכי טוב לשנות ולהתחיל בקטן, וציפיות אל גבוהות ולקחת עזרים וכו' וכו' ווואלה רומא נבנתה יורת מהר משינוי הרגל שלי

מצד שני הרבה אתגרים שהפתיעו אותי, עמדתי בהם בסדר גמור בשנים האחרונות, בניגוד לציפיות שלי, וכן דברים השתנו אצלי (בכורח המציאות).
מה שאני אומרת זה שאני אל במקום עכשיו של שום כלום מלבד רצון לקדם כמה נושאים שלא זזים אצלי מילימטרררר זמן מה.
ומאז שקראתי למשל שקבלת החלטות קלה יורתכ שלא מעמיסים על המערכת, למשל כשלא עומדים מול החלטות קטנות רבות מדי, אנימשתדלת לדלל ואכן יש לי יותר אנרגיה.
אשמח לעוד כאלה...

לי ברור אגב שכדור קבוע נוגד חרדה ממשפחת הפרוזאק יפתור את רוב הבעיות אבל זה גם משמין לאללה, ברמה של לאללללה, זה כל כך עוזר לשתי חברות שלי שהפכו לעוץ לי גוץ לי הלוואי ויכולתי להרשות לעצמי 15 קילו עודפים.

שואלת, הרבה לפני פרוזק הייתי מנסה טיפול נפשי.
פרוזק לא מטפל בתכנים, בדפוסי מחשבה ובמערכות יחסים.
ובאופן הוא אתר נפלא שמשנה חיים הלכה למעשה, אבל בכל זאת לא יכול להחליף טיפול (וגם טיפול לא יכול להחליף את באופן

).
את זה אני אומרת כמטופלת בעבר ומטפלת בהווה @}

אגב עוד דוגמא למשהו מצחיק בעניין קבלת החלטות. יש לי כל כך הרבה שאני רוצה להזיז בחיים שחבר טוב שהציע שנדב רעל הדחיינות שלנו ונפרק אותה במשימות שונות מחכה לתשובה שלי כבר חודש כי אין לי משוג מאיפה להתחיל בכלל.
מאיפה מתחילים? איך יודעים במה להתמקד כשיש הרבה על הכף מכל הכיוונים. וידוע שבדרכ הדברים האלה מגיעים לפתרונם בפרק זמן ארוך. לא משתנים ברגע ולא משנים ברגע, ככה שחשוב (לי ) להתחיל בכמה חזיותו במקביל. זה ישים בכלל?

--- נוסעת סמויה אני חולקת עלייך בעניין זה לגמרי.
יש כדורים מצויינים. פעם לפני עשור וחצי, כשחליתי מאוד, במחלה כרונית פיזית לגמרי שגרמה לי לכאב אדיר והרזייה דרסטית, נטלתי כדורים מהמשפחה הזו שהיו אמורים להקל כאב. הם הקלו כאב ועל הדרך הפיחו בי חיים. ממש ככה. לא האמנתי שיש דבר כזה. לא אמרו לישהז מה שיקרה ככה שאין כאן אפקט פסיכולוגי רק אמרו שזה מעמם את סף הרגישות לכאב. והיה תענוג! להתנהל בעולם בקלילות ובחיות שאני לא זוכרת כמותה. לצערי כאמור זה משמין מאוד, אבל יש לי חברות אמהות היום, שלוקחות כבר שנים ושי השפע המצטברת (אני לקחתי רק כמה חודשים וההשפעה היתה נהדרת) והן אומרות שהן חבות לכדורים את חיי הנישואין הטובים, אחת אומרת שאילוולא הכדוריםל היתה מטפחת קריירה כל כך ענפה שדורשת המון לוגיסטיקות והחלטות אמיצות וכמובן השקעה.
נורא כיף להן.
טיפול פסיכולוגי טרחני בעיניי. יקר מדי. ובמקרים מעטים מוביל לתוצאות טובות (ואחרי המון שנים).

שואלת, זה באמת לא לדף הזה. הניסיון והאמונות שלי מובילים למסקנות הפוכות מאלה שלך.

וחוץ מזה ההרצאה כולה הרצאת חובה ותהיה בחינה בבאופן בסוף שנה"ל]
D-:
תודה בשמת. צפיתי והיא מעולה.

צפיתי והיא מעולה.
נכון? הוא ממש ממחיש: איך גרמתם למצב שלכם להידרדר עד היום, עכשיו הנה תוכנית לצאת משם בחזרה למצב בריא.

שליחה על ידי ממ* » 18 אפריל 2017, 17:49

_אם הילדים שלי היו יוצאים ככה הייתי מתבאסת לגמרי
שלי יצאו ככה ואכן התבאסתי לגמרי.
ולא רק הילדים שלי.
גם אני_

מאוד מעניין. גם אני כזאת מילדות וגם הבת שלי. אנשים שונים מאשימים אותי בכך. אבל בחיי שהיא נולדה כך וגם אני. מגיל אפס היתה לה חשדנות בנוגע לאוכל. בן הזוג שלי בטוח שיש לשתינו הפרעות אכילה. אבל זה ממש לא נכון. שתינו אוכלות אוכל בריא וכשאנו רעבות ובעלות משקל יציב. אבל שתינו לא אוהבות סוגים רבים מאוד של אוכל וגם מרכיבים וגם ערבובים (קצת monoeaters
ההסתייגות שלה מסוגי אוכל גם כל כך דומה לשלי, שאני ממש חושבת שזה תורשתי.

אגב, בגלל זה אוכל חי כמו ירקות, פירות, אגוזים ושקדים מאוד מתאים לי. ואני אף פעם לא מערבבת אותם.

איזה דף נהדר. כרגיל, עמוסה מכדי לקרוא את כולו. אבל אעשה זאת בשלבים.

שאני ממש חושבת שזה תורשתי.
כן.
מה שהורשת לה, זה פלורת המעיים.
מה שקובע את הטעם שלנו ואת החשק למאכלים, זה פלורת המעיים. החיידקים מאוד אנינים ומזמינים את הטעמים שהם אוהבים.

מאוד מעניין. גם אני כזאת מילדות וגם הבת שלי. אנשים שונים מאשימים אותי בכך. אבל בחיי שהיא נולדה כך וגם אני.

לא בטוח שזה תורשתי.
יש הרבה השפעה גם על הסביבה ובייחוד כשאחד ההורים מביעה סלידה ממאכלים מסויימים.
תינוקות, פעוטות וילדים רגישים לניואנסים האלה וכשאמא מתרחקת או מרחיקה או מגיב הבשליל הלמזונות מסויימים ולחילופין מתמקדת באחרים- זה עובר לילד.
היתה פעם תוכנית שניסו לפצח בה למה ילד מסויים לא אוכל ירקות מאוד מסויימים וכל מיני הסתייגויות מאוד ספציפיות מאוכל. האמא דווקא היתה אכלנית כל כזו.
והאבא הראו צילומי תקריב של האבא בשולחן האוכל ואת רואה איך הוא מרחיק את סלט המלפפונים מלידו ומקרב משהו אחר.
איך הוא מוציא מהצלחת משהו שהאוכל שלו נגע בו בטעות ועמביר הצידה.
איך הוא טועם משהו ומוציא בסלידה מהפה ועוד ועוד.
והילד- העתק מושלם של האבא.
וטיפלו בזה דרך האבא, כשהאבא למד לנסות, להגיב בחיוב, לא להרחיק כל הזמן, להתנסות - גם הילד התמתן.
מדהים.

אצלי כל ילד שונה בתכלית השינוי מהאחר

שליחה על ידי ממ* » 19 אפריל 2017, 09:59

_כן.
מה שהורשת לה, זה פלורת המעיים._
מעניין! לא חשבתי על זה.

_יש הרבה השפעה גם על הסביבה ובייחוד כשאחד ההורים מביעה סלידה ממאכלים מסויימים.
תינוקות, פעוטות וילדים רגישים לניואנסים האלה וכשאמא מתרחקת או מרחיקה או מגיב בשלילה הלמזונות מסויימים ולחילופין מתמקדת באחרים- זה עובר לילד._

זה לא המקרה. בכל מצב תמיד ניתן להצביע על השפעה סביבתית. אך יש מבנים מורכבים שניכרים ממש בינקות.

זה לא המקרה. בכל מצב תמיד ניתן להצביע על השפעה סביבתית. אך יש מבנים מורכבים שניכרים ממש בינקות.
יש לי בן שמינקות ירק כל מה שטעם. הכל כולל הכל. בננה הוא לא אהב אפילו.
שנה לאחר התחלת הטעימות הילד אוכל טאצ' ווד כמעט הכל וטועם מהכל.
אי אפשר לקבוע שטעם ורצון להתנסות בטעמים הוא עניין מולד.
זה בוודאי שילוב ויש נטיות וכתבתי על זה למעלה על כאלה שבאמת נולדים עם נטייה לחוות את הירקות מרים ועוד נטיות - אבל הסביבה עדיין מאוד משפיעה.
ובכלל, אנחנו יכולים לנסות להשפיע, כי זה מה שנשאר לנו. ולקבע את הפתרונות בכל מיני עניינים מולדים לא עוזר.

אני חושבת ששילוב של:

+ חשיפה תמידית ומשתנה של מזון לא בלחץ (אני הייתי צריכה לעבוד על זה עד שהבנתי מה עובד לי וזה לגמרי לא מה שאמור לעבוד לפי הספר, אצלי פחות לכלוך באקט האכילה כולל להאכיל בחלק מהמאכלים בעיקר מרקים ונוזליים, ומינימום בישול הקלו עליי את הלחץ שהילד יאכל מה שעמלתי עליו, ככה שברגע שהלחץ נרגע לא עישתי עניין עם לא רצה מזה או מזה, אם כי אני עידין עובדת על לא להציע הרבה מדי פעמים). אז הם אוכלים יותר אוכל קיים והרבה בידיים את מה שאפשר בידיים (לחם, קרקרים, ירקות, פירות, מעדנים וכו') ואוכל מבושל -אני משתדלת את המבושל שאני מכינה פעם ביומיים להקפיא כדי שלא ייזרק ולחמם בהמשך כדי לא להרגיש שאני טורחת הרבה מדי על משהו שלא נאכל ומייצרת לחץ לאכול.

+ אוכל טעים (לא כתבנו על זה מספיק פה),חשוב שאוכל יהיה טעים, לא תפל ולא כאלה, אוכל טעים טעים שיהיה בו מספיק שמן ומספיק תבלינים (לא הרבה מדי לקיבה הרגישה אבל כן מספיק), ומספיק מגוון. וטעמים שהוא אוהב לתת אותם בשפע, כולל מתוק (מתוק יש בהרבה תבשילים כתוצאה מבצל מקורמל, ובהרבה פירות וירקות באופן טבעי וגם במוצרים פחות בריאים אבל טעימים).

+ סביבה שנהנית ושמחה לאכול, בשוטף, להתמוגג מאוכל, להנות ממנו, לאכול לאורך היום ולא כאילוץ או ר קליד שולחן, בדגש על ההורים כי הם הגורמים המשמעותיים ביותר

כל אלה לדעתי יכולים לתרום מאוד לפתיחת טעמים.

_אוכל טעים (לא כתבנו על זה מספיק פה),חשוב שאוכל יהיה טעים, לא תפל ולא כאלה, אוכל טעים טעים שיהיה בו מספיק שמן ומספיק תבלינים (לא הרב המדי לקיבה הרגישה אבלכן מספיק), ומספיק מגוון.
+ סביבה שנהנית ושמחה לאכול, בדגש על ההורים כי הם הגורמים לחיקוי
כל אלה משמעותיים מאוד לפתיחת טעמים._
מסכימה מאד עם שני הסעיפים.

לא כתבנו על זה מספיק פה
לא כתבו על זה פה מסיבה - "טעים" זה סובייקטיבי, ואפילו אידיאולוגי - יש כאלו שבכוונת תחילה לא רוצים להרגיל ילדים לטעמים חזקים. כי כשמתרגלים לעוצמה חזקה החושים מתקהים ופחות נהנים מהדברים הטבעיים.

וגם כי יש הבדל גדול בין שני סוגי "טעים" - אחד אמיתי ואחד משבש, והייתי מנסה מאוד למנוע את השני. מספיק שהחברה בחוץ בכל אלפי פניה תנסה לשכנע אותו שטעים שווה מתובל ומלא חומרים ממכרים שהכניסו חברות כדי למכור יותר - לא צריך את זה גם בבית. בבית מלפפון עם קצת מלח יכול להיות טעים, וגם אוכל לא מתובל - כזה שאנשים שהתרגלו וחוש התטעם שלהם התקהה יחשבו לתפל.

אני מכירה מקרוב זוג הורים שאחרי שני ילדים ראשונים שאכלו מעולה ואת הכל, הייתה להם ממש תיאוריה ברורה על איך פעולות מסוימות שהם עושים ודרכי הורות מסוימות הובילו לזה שהילדים כאלה אכלנים לא בררנים ובעלי תיאבון בריא. הכל נשמע כמובן מאוד הגיוני, אבל איכשהו לא עבד עם הילד השלישי, שעד היום הוא בררן באופן חריג...

הנקודה שלי היא שאני לגמרי בעד לחשוב מה כן אפשר לעשות (וגם לחשוב מה לא כדאי לעשות) כדי לקדם אכילה בריאה (בכל המובנים של בריאות) אצל ילדינו, אבל מצד שני לא כדאי להניח על הורים אחרים שאם הילד שלהם בררן זה בגלל שהם כן עשו משהו או לא עשו משהו.
אני כן חושבת שיש עניינים פיזיים לגמרי שיוצרים לפעמים בררנות. ולפעמים גם ענייניים אישיותיים כלליים מאוד, שאכילה בררנית היא רק ביטוי אחד שלהם.

שליחה על ידי ממ* » 19 אפריל 2017, 21:07

כל מה שטלי ב אמרה

מה ש טלי ב אמרה
ולפעמים הפיזי והאישיותי מאד מעורבבים, וקשה להפריד בין סיבה למסובב
*
הגבילו את כמות הקניות הספונטניות
צריך להודות על האמת: להסתובב בסופר ולהיצמד לרשימת הקניות בלי לסטות ממנה, די מדכא את שמחת החיים.
אבל אפשר גם להחליט לקנות רק קנייה אחת ספונטנית בכל פעם. נגיד, איזו כרובית או תות או גבינה מיוחדת שקרצו לכן. רוב הסיכויים ששום דבר לא ילך לפח בגלל קנייה אחת ספונטנית...

אני מוצאת דווקא שככל שאני מייצרת יותר קניות קטנות גם אם בתוכן גלומות כמה הוצאות ספונטניות ודוחה את הקנייה הגדולה- ככה פחות נזרק מזון.
יש משהו בקנייה הגדולה שמכניס הרבה מדי מוצרים חדשים בבת אחת והופך גם את המזווה והמקרר לעמוסים וכך את היכולת למצות הכל וגם הופך את הישן ללא אטרקטיבי, כמה שנילחם בזה...
כשקונים בקטן, אז גם אם מוסיפים עוד מאפה וכמה קישקושים, אלו צופרים שתמיד יש להם ביקוש

יש אגב אנשים שזה עובד אצלם הפוך. מה שבשמת אומרת כל הזמן מאוד נכון, שלכל אחד עובד משהו אחר וחשוב להבין קודם את זה.

שואלת, אני לגמרי מסכימה עם מה שכתבת.
ומגלה שגם אצלי קניות קטנות בדרך כלל עובדות טוב יותר מקנייה גדולה.
בלי קשר לגודל הקנייה - השילוב של תכנון עם מעט מרווח לספונטניות עובד בשבילי.

אגב, אחת לכמה שבועות אני עושה הזמנות בסדר גודל של 250 ש"ח מאתר "המזווה" (הזמנה גדולה כדי לא לשלם דמי משלוח). אני קונה אצלם את רוב מוצרי המזווה שלי, בגלל המחירים, המבחר והשירות (אין לי קשר לחנות

). אז יש לי מגירה גדולה במטבח למשקאות דמויי חלב שאני מקבלת מהם, וכשבתי הטבעונית מסיימת מכל אחד, היא פשוט מוציאה את הבא מהמגירה - כמו ללכת למכולת אבל בבית.
גם בקנייה מ"המזווה", אני מגבילה מאד את כמות המוצרים שאין לי תכנית ברורה לגביהם (או שאי אפשר להשתמש בהם בלי להשיג מוצרים נוספים).
בכל זאת כיף להתפתות ולהתנסות. רק במידה.

שככל שאני מייצרת יותר קניות קטנות...
נכון, כי זה הדבר הטבעי מבחינה אבולוציונית וגם מבחינת ניהול משק הבית.
מה שצריך זה לקנות את מה שנכון לטווח הכי קרוב, כי רק לגביו אפשר לדייק. בצרפת יוצאים כל יום לצוד את הלחם, הגבינה, הסטייק והירקות לארוחת הערב של היום.
כמובן, אם זה עובד בשבילך. כפי שציינת בצדק, יש מי שיעדיף בדיוק להיפך.

דברים שכבר נכתבו כאן בצורה זו או אחרת, אני רק אוספת:

לפתח קשר אינטימי לאוכל
ההתייחסות לאוכל שהכנו או גידלנו לבד, שונה מההתייחסות לאוכל מוכן. יש בה יותר תשומת לב, עידון, הכרת תודה וכבוד לאוכל. כל זה מוביל באופן טבעי לאכילה קשובה וגם לפחות בזבוז אוכל.
ככל שיותר בני משפחה משתתפים בתהליכי הגידול וההכנה של האוכל, נוצרת אווירה משפחתית של כבוד לאוכל והימנעות מבזבוז שלו.
(שמתי לב אתמול באיזו חרדת קודש נאכל שוקולד טבעוני שהוכן במיוחד עבור בתי הטבעונית, לעומת שוקולד טבעוני קנוי. הראשון נאכל לאט והשאריות נשלחו למקפיא. השני נשכח בהיסח הדעת באוטו ונמס שם.
כנ"ל מלפפון שהוחמץ בבית לעומת חמוץ מקופסה).

מאכלים שאי אפשר לשמור לארוחה הבאה, הכינו רק בכמות שבטוח תיאכל
בכל ארוחה (ובטח ככל שהיא גדולה ורבת משתתפים) אנחנו לא יודעות בדיוק מה ייאכל ובאיזו כמות.
יש מאכלים שאין בעיה לשמור לארוחה הבאה (רוב המאכלים). אבל יש מאכלים שמאבדים את טעמם, טריותם וערכם התזונתי, או שכבר אין איך לשמור אותם - חביתה, סלט ירקות חתוך דק ובכלל ירקות שחתוכים קטן מדי, פיצה, אוכל שכבר הופשר ואסור להקפיא מחדש, ועוד.
עם המאכלים האלה כדאי להתרגל לדייק בכמויות, כי אחרת נצטרך לזרוק. אם אני מכינה מדי ערב סלט גדול מדי ושליש ממנו נזרק, כדאי ללמוד מזה.
אפשר להכין כמות קטנה יותר של סלט, ואם מישהו יישאר רעב, הוא ישלים את הארוחה עם מאכלים אחרים (או שנחתוך עוד קצת סלט במהלך הארוחה).

לגדל צמחי תבלין בבית. פטרוזיליה, בצל ירוק ושות' נזרקים לפעמים עוד לפני שהשתמשתי בחצי או בכלל.
אני רושמת לעצמי כבר תקופה לקנות חול ושתילים. בעיקר בגלל הטריות וזה שאני יודעת בוודאות שאין הדברה בתוצרת הכי מפוצצת בזה בדר"כ.
סלק אדום כשמניחים בכוס עם מים מצמיח כמויות של עלים טעימים לסלט בכמה ימים. בעבר הייתי מנביטה ככה כי זה היה כל כך טעים טרי טרי. יש עוד כל מיני מאלה.

סלט ופיצה -- אני שומרת.
מעולה לנשנוש של ילד רעב.

סלט ופיצה - אם זה בצהריים אני שומרת שאריות לנשנושי אחר-הצהריים.
אם זה בערב, בדרך כלל נאלצת לזרוק...
אבל בטוח משתנה מבית לבית. כיוונתי בעיקר לעיקרון.

סימנים שהגזמתי:

א. שיחה בארוחת ליל שבת:
בן הזוג: מיום ראשון אני חוזר לרוץ בשש בבוקר, כבר יש לי קבוצה.
אני: אה...בסדר גמור, פשוט בדיוק גם חשבתי להתחיל לרוץ בבקרים, נפתחת קבוצת ריצה לנשים ש... נו, נשים ש...
הבכורה: נשים ששונאות לזרוק אוכל? נשים ששונאות לזרוק אוכל, מכורות לפייסבוק והדוקטורט שלהן תקוע?

ב. שיחה פחות מצחיקה במוצ"ש:
בן הזוג: אני לא נהנה. אני פותח את המקרר ונהיה לי עצוב. אני צריך תחושת שפע, להרגיש שיש לי אפשרויות לבחור מתוכן. ומחר על הבוקר אצטרך לקפוץ למכולת כי אין שום דבר בבית, והעיכוב הזה ממש מעצבן.

סלק אדום כשמניחים בכוס עם מים מצמיח כמויות של עלים טעימים לסלט בכמה ימים.
גדול! בדיוק אתמול זרקתי סלק קמוט ונושן, כי לא היה לי רעיון איפה לשתול אותו... חבל שלא קראתי כאן קודם

נוסעת סמויה - אויש... מכירה מקרוב את תקופות האובססיה-של-אמא ותגובות בני הבית

_ב. שיחה פחות מצחיקה במוצ"ש:
בן הזוג: אני לא נהנה. אני פותח את המקרר ונהיה לי עצוב. אני צריך תחושת שפע, להרגיש שיש לי אפשרויות לבחור מתוכן. ומחר על הבוקר אצטרך לקפוץ למכולת כי אין שום דבר בבית, והעיכוב הזה ממש מעצבן._

טוב, ז המסוג האתגרים שבזוגיות יותר קשה איתם כי יש עוד צלע להתחשב בה, בזמן שאת עו דמנסה לסגל לעצמך את הדרך שלך

אני כן יכולה לומר שכמו בן זוגך, כמוני, כתבה פה מישהי מאוד נכון שיש אנשים שצריכים את השפע (ומישהי גם העירה לי שאולי אני מתבלבלת בין שפע לגודש - ולא, אין בילבול, יש אהבה של שפע). יש אנשים שאוהבים שפע AS IS כמוני. ואני יכולה בהחלט לזרוק פחות בהרבה מאחרים שאוהבים מקררים מינימליסטיים. זה לא סותר בכלל. הסיבות לזריקת אוכל הן רבות וכן יש בילבול בין שפע לבזבוז. כאילו שאם נהיה מינימליסטיים נזרוק פחות וזה לא מחייב. אני מבינה אחרים שאוהבים אחרת ומאמינים אחרת אבל אם המטרה היא לייצר משהו בבית שיעבוד טוב עבור כולם, אז כדאי להבין שהצורך שלו בשפע הוא לא צורך בבזבוז, ושזה לא פינוק או כל עניין אחר.

המטרה היא לייצר משהו בבית שיעבוד טוב עבור כולם
בהחלט
ולהבין שאנשים שונים חווים דברים בצורה שונה
אין כאן אמיתות מוחלטות

אין כאן אמיתות מוחלטות
מצד אחד - כן. מצד שני, ה"צריך" הזה ממש ממש צורם לי. כי לו הוא נולד לפני דור או שניים, אז לא היה לו את הצורך הזה. בעיניי ה"צורך" הזה זה כמו צורך בקוקה קולה.

עכשיו, זה לא שאין לי את הדברים הקטנים והלא טבעיים בעליל שאני לא מוכנה לוותר עליהם (שוקולד למשל). אבל ה"נהיה עצוב" ו"צריך" ו"אצטרך (לקפוץ למכולת)" ממש צורם. אולי כי בשביל להרגיש שישאפשרויות לבחור מהם כדאי לא לקרוא לבחירות - צרכים?

<פרקטית, אני ממש בעד להתפשר עם בני זוג על דברים כאלו. אבל הקטע הקצרצר הזה הכיל כמות עצומה של צרימות שעל כל אחת אפשר לכתוב לפחות כמה פסקאות>

בתור אשתו, אני ממש לא שומעת צרימות אלא איש אוהב חיים ושמח, חובב תנועות גדולות ונדיבות שמרגיש שקצת גנבו לו את המטבח.
ההתנגדות היא לא לכל הפרויקט אלא להיבט ספציפי מתוכו - לחלק שבו יש פחות אוכל במקרר בגלל המעבר מקנייה שבועית גדולה לקניות קטנות שתפורות בדיוק לפי הצורך.
(ובאמת נגמרו במהלך הסופ"ש מוצרים בסיסיים - עגבניות, מלפפונים, לחמניות לסנדוויץ' - ונאלצנו לקפוץ למכולת).
נמצא את הדרך להסתדר, רק רציתי להביא גם את הצד הזה.

(אגב, ההשוואה לדורות קודמים לא תמיד רלוונטית. מישהו יכול לומר: "אני צריך שתהיי זמינה. יש לנו ילדים קטנים, את לא יכולה להיות עם טלפון כבוי יום שלם". התשובה "לפני דור או שניים אף אחד לא היה מצפה ממני לזמינות כזו" - לא יודעת כמה זה תופס).

אם את לא שומעת צרימות, אז אולי כדאי שאני אסביר מה צרם לי?

הצרימה היא לא בטיעון שלו - הטיעון שלו תקף בהחלט.

הרימה היא קודם כל ב"צריך" - יש דברים שהם רצונות, ויש דברים שהם צרכים. ה"צורך" בשפע הוא כמו ה"צורך" שלי בשוקולד - כלומר רצון, וכזה שבא כתוצאה משיבוש. כשחושבים שצורך זה רצון זה יכול לגרום הרבה בעיות. הראשונה שבהן זה שאדם מפסיק לראות את הבחירות שעומדות בפניו ומתחיל לחשוב שאין לו ברירה. מכאן גם הצריך ללכת למכולת. הוא לא צריך - הוא בוחר. כי הוא מעדיף את זה על פני האי נוחות של חוסר אפשרות לבחור. וגם העצב - הוא עצוב מזה שאין משהו במקרר? לא יכול להיות. או שהמקרר הריק הוא רק טריגר, או שהוא לא עצוב.

מבינה למה אני מתכוונת? יש התייחסות עניינית למשהו מעצבן, ויש התייחסות שיש מאחוריה מטען רגשי עודף.

השוואה לדורות קודמים מראה בברור שאף אחד לא צריך שתהי זמינה. באופן כללי, הצרכים של המין האנושי לא משתנים כל כך מהר. מה שמשתנה זה הרצונות (והאפשרויות למלא אותם).

בשבועות האחרונים יצא לי כמה פעמים להתקע בלי חלב לתה. זה מעצבן. זה לא "עצוב". ואתם לא "נאלצתם" לקפוץ למכולת - יכולתם להסתדר בלי המוצרים ה"בסיסיים" כמה ימים. זו בחירה.

אני חושבת שלראות את הבחירות הנעשות ושיש אפשרויות אחרות, זה קריטי. בלי זה קל מאוד להדרדר לקורבנות. וגם אם זה לא קורה - זה מונע לראות את כל האפשרויות האחרות שיש, ויוצר המון בעיות אחרות.

ושוב, אני חושבת שהטענה עניינית שלו בהחלט ראויה. המטעו הרגשי העודף, ותחושת חוסר הברירה, לעומת זאת, מיותרים בעיניי.

פטרוזיליה, בצל ירוק ושות' נזרקים לפעמים עוד לפני שהשתמשתי בחצי או בכלל.

אני קוצצת ומקפיאה

אני חושבת שהטענה עניינית שלו בהחלט ראויה. המטען הרגשי העודף, ותחושת חוסר הברירה, לעומת זאת, מיותרים בעיניי.
אוי, זה נהדר (גם כל מה שכתבת מעל זה בקשר לצורך ורצון). אצלי זה עובד הפוך. כשהמקרר מתרוקן אני מאושרת.
היום בעלי פתח את המקרר והיה לו מוזר שרואים את הקיר האחורי בכל הקומות... אבל הוא יודע שיש ממה להכין ארוחה מבושלת אז זה לא הגיע עם מצב רוח (המזווה והמקפיא מלאים במה שצריך).
אני לא אוהבת מקרר מלא כי מניסיון ברור לי שיהיו שם דברים שירקבו או יתקמטו וזה מבאס אותי. כשזה מתרוקן אני מגיעה לכל הפרודוקטים הבודדים ומחסלת אותם במרק או פשטידה.

utm]Don't Toss that Sour Milk source[/po]=facebook.com&utm medium=social&utm campaign=npr&utm term=nprnews&utm content=20170422

מודעה שפורסמה היום בפייסבוק:
קטיף גזר בחנם היום ומחר
לאוהבי הגזר
ערן בק, מגדל ירקות ותיק ממושב צופית בשרון,
מזמין את הציבור עד יום שלישי 25/4/17 משעה 8:30 עד 16:00 לקטיף בשדה הגזר שלו – אחרת ייאלץ להשמיד את כל היבול! הסיבה: המחיר שמשלמות לו רשתות השיווק לא מכסה את עלות הקטיף.
השדה, בשטח 38 דונם, נמצא ליד כפר־סבא בכביש 5503 המוביל מבית ברל לקיבוץ ניר אליהו. אפשר יהיה לקטוף כמות ללא הגבלה, והתשלום ייעשה לפי ראות עיניהם של הקוטפים.
ערן בק 0545288335
חויה לכל המשפחה.
..תפיצו לחברים במרכז..חבל לזרוק יבול איכותי לפח

אפשר יהיה לקטוף כמות ללא הגבלה,
נו, אז נכנסת לאוטו ונסעת עד למושב צופית. כבר עולה לך יותר כסף מלקנות במכולת ליד הבית.
ואז, אם כבר הגעת לשם וזה בחינם, לא תקחי הרבה יותר ממה שאת צריכה? ברור שכן. במקום שהוא יזרוק, את תזרקי

הבחור הזה פשוט יכול לקרוא ל"לקט ישראל" והם יבואו עם המשאית והמתנדבים לקחת ולחלק לנצרכים כי זאת המומחיות שלהם. אבל הוא לא קורא להם כי זה לא באמת בחינם. הוא מבקש שכל אחד ישלם כראות עיניו (וקראתי בפייסבוק שהוא נותן שקית לקטיף עצמי תמורת 20 ש"ח ואם זה נכון אז זה אפילו לא זול).

בכל מקרה, לקבל מזון בחינם או לקנות בזול לא גורמים לזרוק פחות אוכל ואולי אפילו ההיפך. אני זוכרת אישה נזקקת שאימצתי פעם שזרקה את כל מוצרי המזווה היבשים שהתאספו לה מחבילות החינם שקיבלה מעמותות. היא העדיפה לקנות נקניקיות והמבורגרים קפואים לילדים שלה. גם רוב הירקות היו נזרקים כל שבוע מחוסר הבנה איך לנהל את הקניות והבישולים.

אוקיי, את באמת מאירה כאן זוויות חשובות.

לא הייתי קוטפת גזר לבד, אבל אם הייתי גרה בקרבת מקום אולי הייתי באה לקטוף עם ילדיי (בתשלום) כביטוי של סולידריות עם החקלאי וקשיי הפרנסה שלו.
קשה מאד להיות חקלאי בישראל.
וגם - הבעיה של השמדת ירקות עוד לפני הגעתם לצרכן אינה בלתי נפרדת מהבעיה האקולוגית שהדף הזה עוסק בה.
(כמות סבירה של גזר, לחתוך לבשל ולהקפיא נגיד?)

האמת, יש לי מישהי לשאול, אשה שעוסקת באופן מקצועי בצמצום זריקת המזון בישראל. יהיה מסקרן לשמוע את דעתה.

לא תקחי הרבה יותר ממה שאת צריכה? ברור שכן. במקום שהוא יזרוק, את תזרקי

יש לנו שכנה שמידי פעם יש לה עודף של ירקות. הם באים בחבילות ולפעמים יש שם יותר מידי ממשהו או דברים שהיא לא צריכה. היא נותנת אותם לנו... ואנחנו לא זורקים. לתת לשכנים הרבה יותר הגיוני מלזרוק. גם להחליט לכבוד האפשרות הזו להכין עוגות גזר (שלא לדבר על זה שגזר לא באמת מתקלקל מהר). אפשר גם לתרום לאיזשהי עמותה או בית תמחוי.

לי יצא פעם להתנדב ב"לקט ישראל". אני די בטוחה שיש יותר שדות ממלקטים מתנדבים. אני בהחלט חושבת שעלויות ההובלה והשיווק הן בהחלט משהו שכדאי להתייחס אליו, אבל לו הייתי גרה באזור, הייתי נוסעת לשם.

אפשר גם להביא גזר עבור כמה משפחות (בתיאום), ואז הנסיעה הופכת לעניין הגיוני יותר.

לא הייתי קוטפת גזר לבד, אבל אם הייתי גרה בקרבת מקום אולי הייתי באה לקטוף עם ילדיי
אני בטוחה שלא כאן המקום לפתח דיון בנושא ואני אשמח אם מנוסות ממני תכוונה למקום המתאים (דף חדש/עמוד קיים)
אבל זו נקודה שמנקרת במוחי הרבה פעמים: למה לא אלך בעצמי וכן אלך בשביל ילדי, שיבואו אי"ה.
אם גם אני נהנית מהפעילות, אז למה שלא אעשה אותה בשביל עצמי. דוגמאות אינספור מתרוצצות במוחי כתקוות ופעילויות שאני יכולה להנות מלעשות עם ילדים. בינתיים אני מוצאת את האחיינים כתירוץ או מחכה לילדים שיבואו. למה לא פשוט להינות, כאן ועכשיו, בשביל עצמי?

אז למה שלא אעשה אותה בשביל עצמי
כי מלמדים את הנשים שהן צריכות לאחרים ולדאוג לעצמן זה אגואיסטי ורע. מה שיוצא מזה זה נשים שמתמשות בילדים בתור תרוץ, בגלל אנשים שיבקרו אותן אם הן לא תעשינה זאת. בימינו זה משתנה, אבל דברים כאלו לוקחים זמן.

הנושא עלה בכל מיני דפים שעוסקים בקשיי האמהות (נניח זמן לעצמי), אבל אני חושבת שהמקום המתאים הוא הדף הלך רוח כנוע - כי זו לדעתי התשובה לשאלה שלך. את (ואחרות) לא תלכי בשביל עצמך בגלל הלך רוח כנוע. אבל אולי כדאי להתייחס לא לכניעה למסרי החברה, אלא למסרים עצמם שאומרים שזה רע ואגואיסטי כשנשים נהנות (הנאה זה לגברים)?

_הייתי באה לקטוף עם ילדיי (בתשלום) כביטוי של סולידריות עם החקלאי וקשיי הפרנסה שלו.
קשה מאד להיות חקלאי בישראל._
מסכימה איתך, אני שייכת למגזר הזה. אבל הסולידריות בעיניי צריכה לבוא בצורה מאורגנת כדי שבאמת יהיה אפשר לעזור להם וגם לצרכנים.
הבעיה של השמדת ירקות עוד לפני הגעתם לצרכן אינה בלתי נפרדת מהבעיה האקולוגית שהדף הזה עוסק בה.
צודקת לגמרי. אגב,זו גם אחריות שלנו כצרכנים. אם נפסיק לחפש רק פירות וירקות מושלמים ואם החנויות יציע לנו במחיר מוזל את הפחות מושלמים- יש מצב שייזרק פחות אוכל בשדה.

קשה מאד להיות חקלאי בישראל.
אכן. פרקטית, ישראל היא מדינה שיש בה מחסור תמידי למים וחסרון אובייקטיבי לחלקלאות ביחס למדינות אחרות. הגישה הסוציאליסטית יותר אמורה לפתור את הבעיה על ידי תמיכה עם החלקאים כדי שיוכלו להתקיים. הגישה הקפיטליסטית אומרת שיהיה טוב יותר לכולם אם כל ארץ תגדל רק את הגידולים שיש לה יתרון יחסי בהם (מה שגם יוזיל אותם). הגישה הישמעאלית לא נותנת פתרונות, אבל נקודת המבט שלה שווה איזכור בהקשר זה.

מנקודת מבט סביבתית יותר, יש בעייתיות בבזבוז הדלק על הובלה ממקום למקום. מנקודת מבט תזונתית ירקות שלא בעונתם הם פחות מוצלחים מכל מיני בחינות, וצורות השימור מאוד מפוקפקות ופוגעות בבריאות בדרכים שונות. בעוד אפשרות ההובלה ממדינות שונות מאפשרת לאכול ירקות לא בעונתם (כמו שרובנו התרגלנו) שלא צופו בשעווה או עברו כל מיני פרוצדורות שימור מפוקפקות אחרות (ויש הרבה כאלו, אני לא זוכרת את כולן. מידי פעם הן עולות בדפי החיוניות שלי וכל פעם מחדש אני מופתעת מהיצרתיות).
הגישה הישמעלאית וגישות שמניחות שארץ צריכה לגדל את האוכל שלה שעצמה תומכות בחקלאות מקומית. מהצד השני, גידול צמחים במקומות שפחות מתאימים להם אקלימית יוצר בזבוז מצבים של אנוצר כשמגדלים צמחים בסביבתם הטבעית.

לכל זה אפשר להוסיף את הדברים שלרוב מסכימים עליהם ושהבעייתיות שלהם ברורה לכל - למשל, חקלאים שמשמידים יבולים כדי לשמור על מחירים גבוהים או בגלל איזשהו מכסות.

ויש את הנקודה הקפיטליסטית - רוב האנשים עדיין רוצים ירקות מושלמים, ולכן זה מה שמוכרים. בשביל לשכנע אנשים לנהוג אחרת צריך ממש לשנות את החברה ואת התרבות. אצל הירקן הקרוב לביתי יש ירקות פחות מוצלחים במחיר מוזל - מוצלח לתבישילים למיניהם. לסופרים זה לא משתלם.

אצלי זה עובד הפוך. כשהמקרר מתרוקן אני מאושרת.
כנ"ל אבל גם אוהבת לראות שהכל מלא סירים ויש לילדים ממה לבחור...

איפה הימים שיכולת ללכת לירקן ולבקש עגבניות לבישול?
פירות לקומפוט...
פלפלים לממולאים.
איפה הימים שירקות ופירות היו עולים גרושים?

רשתות המזון זורקות כל כך הרבה דברי מזון טובים כשיש אנשים שאין להם מה לאוכל, וזו לא קלישאה. יש אנשים שמבקשים ממסעדות שאריות, שחיים על מזון בסיסי, שלא קונים כמעט בשר או פירות לילדים.

לגבי השמדה המונית זה פשוט פשע. הבנתי שעושים את זה כדי לשמר רמת מחירים וכן בגלל הסיבה של החקלאי הנ"ל, שלפעמים עלויות השיווק לא מחזירות השקעה.

איפה הימים שיכולת ללכת לירקן ולבקש עגבניות לבישול?
במשקים האורגניים שאני קונה בהם, אם יש עגבניות במצב "לבישול" אז יש ארגז של "עגבניות לבישול". כבר יצא לי כמה פעמים להגיע ביום שהיו וחגגתי על זה (שוורצמן בנטעים, בנדטביץ בניר צבי).

במשקים האורגניים שאני קונה בהם
גם אצל הירקן הלא אורגני שאני לפעמים קונה אצלו יש "עגבניות סוג ב'" לפעמים ופלפלים סוג ב'. ירקות אחרים אני לא זוכרת שראיתי, אבל אולי לפעמים יש. אני לא זוכרת שקניתי אותן אי פעם, אבל אני גם לא מבשלת כל כך עם עגבניות ופלפלים. זה קורה, אבל רק מידי פעם, ועוד לא היה חיתוך של הזמן בו אני מתכננת לבשל משהו שדורש עגבניות או פלפלים, יום בו אני הולכת לירקן, ויום שבו יש עגבניות כאלו...

מצד שני, אני תוהה מה שיטות השימור עושות לירקות שמתקלקלים? חלב משומר (אני לא באמת יודעת איך) מחזיק מעמד זמן רב יותר אבל נהיה מר במקום להחמיץ. איך כל השיטות של ציפוי בשוועה ושאר דברים מפוקפקים שעושים לירקות משפיעים על הקלקול שלהם כשהם בכל זאת מתקלקלים?

איפה הימים שיכולת ללכת לירקן ולבקש עגבניות לבישול?
דווקא אצל הירקן שלנו יש. וגם כשגרנו ליד השוק, היו כמה דוכנים שתמיד אפשר היה למצוא בהם עגבניות לבישול. לפעמים כבר הגיעו למצב כל כך נורא שהייתי מוותרת, אבל לרוב במצב סבבה בשביל רוטב עגבניות.
ואז אני מכינה כמות ומקפיאה, ומשתמשת במקום רסק עגבניות קנוי (שהפסקתי לקנות).

איפה הימים שיכולת ללכת לירקן ולבקש עגבניות לבישול?
בחנות הירקות שאנחנו קונים בה יש תמיד "ירקות בחוץ" במחיר נמוך יותר. והרבה פעמים הם סבבה לגמרי, רק לא מושלמים בצורה נגיד.
ויש כל הזמן מבצעים כמו ארגז עגבניות ב 10 ש"ח וכאלה, לפי העודפים העונתיים.
דוקא המבצעים האלה מאתגרים מבחינת לזרוק פחות אוכל, כי מצד אחד מה יותר כיף מלקנות בזול המון ירק שווה וטרי? זה הכי מפתה לאכול ולבשל. ומצד שני לא תמיד קל להתמודד עם כל הכמות. אז נגיד בשבוע שעבר קניתי 3 חב' מנגולד מושלם. ב 2 השתמשתי ואחת עוד במקרר ונראית כבר פחות מושלמת, ועכשיו אני צריכה להפעיל משהו אחר במקום ההתלהבות שכבר אין לי, כדי להשתמש בה.

עוד בעיה שאני נתקלת בה בגלל החיים העונתיים האלה זה מקום בפריזר ובמקרר. כשהלימונים מתחילים ליפול מהעץ אנחנו עושים מבצע קטיף וסחיטה ומקפיאים בקבוקים. ואז הפריזר מפוצץ וקשה להתנהל עם השוטף שלו. גם כל היבשים שעדיף לשמור במקרר כדי שלא יתקלקלו- אגוזים, קטניות וכאלה - יפוצצו לי את המקרר אם הם יהיו בו.\

להחזיק עוד מקרר או מקפיא לא נראה לי סידור אקולוגי. לא רק עוד ארון אלא עוד צרכן חשמל? לא.

הבכורה: נשים ששונאות לזרוק אוכל? נשים ששונאות לזרוק אוכל, מכורות לפייסבוק והדוקטורט שלהן תקוע?

נוסעת, את תמיד יכולה להזכיר לנערונת שהסיכוי שהדף הזה יצליח להגדיל את הירושה בכמה שקלים גדול מהסיכוי שהדוקטורט יגרום לזה

במכולות קטנות וחנות ירקות עדיין אפשר למצוא ירקות לא מושלמים במחיר נמוך יותר. בגלל שהיחס אישי יותר מאשר ברשתות, אפשר גם לבקש מראש.
אני הייתי במשך שנים מבקשת שישאירו לי בצד פירות שכבר התרככו כדי להכין ריבות (בתקופה שהייתי מכינה לעסק שלי). גם היום, במכולת במושב, אם אני לוקחת ירקות ופירות קצת עייפים אז מקבלת הנחה רצינית ולפעמים אפילו בחינם. בעל המכולת חושב שאני קצת ענייה בגלל ההתנהלות שלי

להחזיק עוד מקרר או מקפיא לא נראה לי סידור אקולוגי. לא רק עוד ארון אלא עוד צרכן חשמל? לא.
אני חשבתי כמוך עד ששיניתי כיוון לפני כמה שנים (ואולי אחזור לדעתך בעתיד). המקפיא שקניתי מאפשר לי רווחה ענקית כי מאז, כשהלימונים מתחילים ליפול מהעץ אנחנו עושים מבצע קטיף וסחיטה ומקפיאים בקבוקים וגם מכינה מרק עצמות ובשר בבישול ארוך מאד ומקפיאה בתור ציר לתבשילים וגם מקפיאה בשקיות כוסברה, ברוקולי ושמיר מהגינה (לתקופת הקיץ), ושעועית וחומוס אחרי השרייה ובישול במים, וגם שניצלים וקציצות ועוד נשאר מקום לקניית כמות של בשר אם יש מבצע פתאומי.

גם כל היבשים שעדיף לשמור במקרר כדי שלא יתקלקלו- אגוזים, קטניות וכאלה
אף פעם לא שמרתי קטניות במקרר. הן לא התקלקלו לי אף פעם. הרעיון הזה לא עלה על דעתי - קטניות יבשות נשמרות פחות או יותר לנצח בחוץ - למה שהן יתקלקלו?

הן לא מתקלקלות לרוב אבל מתיישנות ואז הריכוך הרבה יותר ארוך. וגם נוטות להטלות של חרקים ואז חייבים לזרוק.
אולי בקטניות פחות ובדגנים ואגוזים מקולפים יותר, כי הם באים טחונים או מקולפים ויש להם פחות הגנות. כך או כך ממליצים הרבה פעמים לשמור אותם במקרר בקיץ. אצלנו זה לא מציאותי

הן לא מתקלקלות לרוב אבל מתיישנות ואז הריכוך הרבה יותר ארוך. וגם נוטות להטלות של חרקים ואז חייבים לזרוק.
אם הקטניות בצנצנות פלסטיק גדולות סגורות, הן לא נוטות להטלת חרקים - כי איך הם יכולים להכנס לצנצנצת? ואני אישית לא ראיתי הבדל בריכוך.

בעיני יש משהו עקום בלשמור קטניות במקרר. וזה דווקא די ריאלי פה - לא אוכלים פה הרבה קטניות. אבל עקום. גם אגוזים מקולפים ודגנים נראה לי מפוקפק לשמור במקרר. לא שאני באמת יכולה להסביר בצורה הגיונית למה. לי נראה שלשמור אותם בחוץ זה המצב הטבעי והרצוי, ולשמור במקרר זה קצת כמו הפירות המצופים בשוועה בסופר.

אני אחשוב על זה ואנסה להבין למה זה נראה לי כל כך עקום. זה קשור לזה שהופכים משהו טוב ללא בסדר, אבל זה רק קצה חוט שאני עוד צריכה ללכת אחריו.

בהמשך לדיון על החקלאי שהזמין לקטיף גזר עצמי, הנה תשובתה של מאיה גבעון מארגון the natural step:
"השאלה שאת מעלה היא מצוינת. גם אותנו הסיפור הזה תפס [...] אנחנו תופסים אותו כסימפטום לבעיה מערכתית.
אין לי ולו טענה אחת כלפי ערן (לא מכירה אישית). לא יודעת איך הייתי נוהגת במקומו. הפתרון צריך להיות ברמת המערכת - למשל, על ידי התערבות רחבה יותר של משרד החקלאות בתכנון וסיוע לחקלאים - החל מהחלטה על סוגי הגידולים (לא מדובר כמובן על הוראות מחייבות, אלא על סיוע מקצועי, יעוץ לפי תחזיות - מה אחרים הולכים לגדל? מה יש המון, מה חסר? וכו), דרך הסדרה טובה יותר של השוק, הפחתת יבוא של סחורות זהות מחו''ל (לתת זכות קדימה לעגבניה המקומית על גבי זו שמטיסים ממקום אחר)..."

"

אם הקטניות בצנצנות פלסטיק גדולות סגורות, הן לא נוטות להטלת חרקים - כי איך הם יכולים להכנס לצנצנצת?
בדירה הקודמת שלנו הייתה בעיית חרקים בארונות, כל פעם ששמנו קטניות בארון הן היו מתמלאות תולעים קטנות לבנות ומגעילות... שהיו גדלות לפרפרים שחורים קטנים כאלה שמעופפים בכל המטבח..
הקטניות היו שמורות בצנצנות זכוכית סגורות ונקיות, הארון היה נקי (ועוד כל הזמן הייתי מנקה או מחשש שהן יחזרו), ועדיין, איכשהו הביצים שלהם היו נכנסות לצנצנת והכל היה מתמלא תועלים וזה היה כל כך מגעיל...
היו תקופות שהיה לי ממש קשה לאכול אורז כי כל הזמן הייתי מדמיינת אותן...
עד שהגענו למסקנה שאין ברירה, ואין לנו איך למנוע את זה והכל עבר למקרר. זה היה מעצבן ותפס המון מקום אבל ממש עדיף.
אני יודעת שזאת בעייה שקיימת בחלק מהבתים (זה קרה גם לשותפות שלי בדירה הראשונה שלי, אבל לא ברמה כזאת). נראה לי זה נבע מרטיבויות שהיו בכל הבית וכנראה השפיעו על העץ של הארון.

אחרי שעברנו דירה היה לי חשש להעביר אותן חזרה לארון... אבל פה בינתיים בסדר.
אבל אגוזים וקמח אני כן שומרת במקרר, אולי סתם הרגל מהבית של ההורים שלי.

מה שכן הוצאתי מהמקרר, בניגוד לבית של ההורים, זה פירות.
ואחרי שעשיתי את זה גיליתי למה עד אז כמעט ולא הייתי אוכלת פירות... אני לא אוהבת אותם קרים (חוץ מתותים).
עכשיו אצל אמא שלי בבית אני מוציאה את הפרי מהמקרר מראש, שיתחמם עד שאני אוכל אותו...

כל פעם ששמנו קטניות בארון הן היו מתמלאות תולעים קטנות לבנות ומגעילות... שהיו גדלות לפרפרים שחורים קטנים כאלה שמעופפים בכל המטבח..
זהו. לכאלה התכוונתי.
לדעתי הם באים עם המצרכים עצמם בשקיות ולא נכנסים מבחוץ. תנאי החום במדפים מאפשרים להם להתפתח, והקור במקרר לא.
_מה שכן הוצאתי מהמקרר, בניגוד לבית של ההורים, זה פירות.
ואחרי שעשיתי את זה גיליתי למה עד אז כמעט ולא הייתי אוכלת פירות._
אנחנו בתהליך מתמשך של להוציא עוד ועוד ירקות ופירות מהמקרר לשיש.
זה עובד מושלם עם עגבניות (למי שלא יודעת: עגבניה שלא ביקרה במקרר טעימה פי המון! ממש טעם אחר)
ועם פירות רק אם גומרים אותם מהר. אחרת הם נהיים מסכנים תוך פרק זמן משתנה מפרי לפרי.
גם אני לא אוהבת פירות קרים. וירקות קרים.
(ועכשיו הטבחים מתלוננים שאין איפה לעבוד על השיש... נשמע מהבעיות שלי שהבית פצפון. אבל הוא לא. אנחנו פשוט קונים ואוכלים כמויות באמת גדולות של פירות וירקות)

ועכשיו הטבחים מתלוננים שאין איפה לעבוד על השיש...
אנחנו פשוט ייסדנו עוד קערת פירות על השולחן בסלון...

ועם פירות רק אם גומרים אותם מהר. אחרת הם נהיים מסכנים תוך פרק זמן משתנה מפרי לפרי.
מצחיק אצלנו זה הפוך. הפירות נגמרים בצ'יק ואף פעם לא מספיקים להתקלקל (אלא אם כן הם לא כל כך טעימים, למשל תפוזים חמוצים/מרים שמחכים כבר יותר מדי זמן בקערה ואנחנו נמנעים מלאכול. בינתיים אני מגרדת את הקליפה שלהם לתוך כל מיני קינוחים),
וירקות אני חוששת להשאיר בחוץ מחשש שלא ישרדו... אולי אנסה עם עגבניות, כי אותן אנחנו אוכלים יותר מהר.
איך זה עובד עם מלפפונים? הם שורדים את החום?

איך זה עובד עם מלפפונים? הם שורדים את החום?
לא.
אבל חצילים, תפ"א, בצלים, שום, דלורית, בטטות...תדמייני את המטראז' (-:

_בדירה הקודמת שלנו הייתה בעיית חרקים בארונות, כל פעם ששמנו קטניות בארון הן היו מתמלאות תולעים קטנות לבנות ומגעילות... שהיו גדלות לפרפרים שחורים קטנים כאלה שמעופפים בכל המטבח..
הקטניות היו שמורות בצנצנות זכוכית סגורות ונקיות, הארון היה נקי (ועוד כל הזמן הייתי מנקה או מחשש שהן יחזרו), ועדיין, איכשהו הביצים שלהם היו נכנסות לצנצנת והכל היה מתמלא תועלים וזה היה כל כך מגעיל..._

זה עש מזון. הוא מת על קמח, קטניות וכאלה. וגם על דברים יותר מפתיעים כמו פטריות שיטאקי מיובשות. ובאמת הדרך הכי יעילה למנוע את זה בארץ חמה כמו ישראל היא לשמור את כל מה שלא באריזה סגורה שעדיין לא נפתחה - במקרר. אם אריזה כבר נפתחה ועוטפים אותה בשקית או מכניסים את התוכן לצנצנת, הוא עדיין מצליח למצוא איזו דרך לחדור פנימה ולהטיל. וזה לא עניין של ניקיון, רק של אריזות פתוחות אפילו אם נדמה לנו שהן עטופות. אצל ההורים שלי שומרים קמח, סוכר וכדומה במקרר בדיוק בגלל זה.

למרות שלא השתתפתי בדף אני עוקבת אחריו וחושבת לאחרונה הרבה על עניין זריקת אוכל. מנסה לראות מה אנחנו זורקים וכמה.

ירקות - בעיקר כאלה שבאים בחבילה, ויש בה יותר ממה שאנחנו צורכים. למשל צנוניות (וגם פטריות) באות באריזה סגורה, וזה לא משהו שאני מוסיפה בכמות גדולה לסלט אז לרוב אנחנו לא עומדים בקצב ובסוף חלק נזרק.
או קופסאות שבאות מוכנות (למשל עגבניות שרי או תותים), וחלק מהן כבר מראש מצ'וקמקות. כאלה שלא הייתי בוחרת לבד, אבל זה בא בחבילה בלי שאני אוכל לבחור.... ואז המעוכים הולכים לבישול וכו', אבל חלק או מראש כבר לא אכילים או שהיו בתחתית הקופסא ועד שהגענו אליהם כבר העלו עובש....
וגם - ירקות שנקנו והתגלו כלא טעימים... למשל כבר פעמיים יצא שקנינו דלורית, שנראתה יפה וטובה, אבל אחרי שיצאה מהתנור היה לה טעם מר. השארנו אותה כמה ימים במקרר שתקווה שאחד מאיתנו יאכל אותה, אבל האמת זה לא ממש היה אכיל והיא נזרקה כולה לפח... זה היה מבאס אבל לא יודעת איך להימנע מזה (כרגע אנחנו בהפסקה מדלוריות בגלל זה, אבל בגדול זה לא ירק טעים אז כן הייתי רוצה לחזור ולקנות מתישהו... רק לא יודעת איך לבחור אותה).
עם כרוב יש קטע שהוא מחזיק הרבה זמן, אבל החלק החיצוני משחיר ואני מורידה אותו. זה כל פעם קצת אבל נראה לי שמצטבר להרבה. אולי אני צריכה לעטוף אותו טוב יותר שישחיר פחות.
ירקות אחרים, כמו עגבניות, גמבה, קישוא וכו', אני לרוב מצליחה לתפוס בזמן ולזרוק לאיזה תבשיל (לרוב אוספת את העייפים לשקית נפרדת במקרר וכעבור יומיים-שלושה כשנאסף מספיק מכינה תבשיל מהכל יחד).

אוכל מבושל - לפעמים נזרק (לא המון), או כי יצא לא מספיק טעים, או כמו שכתבו פה - כי כבר הכנתי משהו חדש ואוכלים אותו במקום. לרוב זה קורה כשנשארת מנה אחת או אפילו פחות, ושנינו בבית בצהריים. אז אני כבר מכינה משהו חדש, שיהיה מספיק לשנינו. ואז ברור שנאכל משהו שכרגע הכנו ולא משהו מהמקרר... ואז הישן נזנח עד שהוא מתקלקל.
והעניין של להכין כל יום רק לאותו יום לא ממש עובד, כי לרוב אני מכינה מראש ולוקחת איתי כמה ימים ברצף לעבודה. וזה עדיף מבחינתי, כי אני יודעת שיום אחר כך כשאחזור מהעבודה לא אעמוד לבשל ליום שאחרי, ועדיף שיהיה משהו מוכן במקרר שצריך רק לשים בקופסה.... לרוב זה כן מסתדר והכל נגמר, אבל לפעמים קורה המצב שתיארתי למעלה (נראה לי שלאחרונה זה קורה הרבה פחות).

עלים - כמו שכתבו כבר, הפתרון שלי כרגע זה לגדל בגינה וכמעט ולא לקנות. הכי חשוב היה לי שיהיה חסה ופטרוזיליה, כי אותם אנחנו הכי אוכלים, וכרגע יש גם תרד.
בנוסף, לפעמים קונים סלרי או בצל ירוק. בצק ירוק כמעט תמיד נגמר בזמן. אבל עם סלרי יש לי בעיה, החבילה תמיד גדולה מדי, ובגלל שהטעם שלו מאוד משתלט אני לא שמה את כולה בתבשיל. ואז חצי חבילה נשאר והרבה פעמים נהיה מסכן יותר ויותר עד שנזרק. נראה לי שהדבר שהכי נזרק אצלנו בבית זה סלרי...
כנראה המסקנה היא שאני צריכה לשתול סלרי בגינה...

למשל, על ידי התערבות רחבה יותר של משרד החקלאות בתכנון וסיוע לחקלאים

למה רק בישראל עוד לא למדו שתכנון מרכזי לא עובד? למה חייבים לכרוך את הסיוע עם התכנון? למה אי אפשר להסתכל על המדינות הנורדיות, הדוגמא הכי מוצלחת שיש כרגע למדינות סוציאליסטיות, ולראות ששם אין תכנון, אבל יש סיוע?

לדעתי הם באים עם המצרכים עצמם בשקיות ולא נכנסים מבחוץ
כן. אותי אישית הרעיון הזה מגעיל ומעיד על זה שצריך לחשוב על הקטניות הנקנות. לא ממש בא לי לאכול חקרים למיניהם, גם אם הם רק בצורת ביצים.

אבל חצילים, תפ"א, בצלים, שום, דלורית, בטטות...תדמייני את המטראז'
אצלנו תפ"א, בצלים, שום, דלורית, בטטות מבלים יחד בסלסלה על מדף צמוד למטבח. יש מעין מעמדים כאלה עם סלסלות שעומדים על הריצפה לבצל ושות'. אולי מתאים לכם לקנות כזאת ולהעמיד בפינה?
חצילים אנחנו שומרים במקרר (למרות שכרגע בכלל לא קונים כי לאחרונה גיליתי שאני רגישה לחצילים וזה שורף לי בלשון... מדי פעם מתפתה לנסות שוב אבל זה קורה בהתמדה אז די וויתרתי..)

וזה לא עניין של ניקיון, רק של אריזות פתוחות אפילו אם נדמה לנו שהן עטופות
כן, לקח לי יותר מדי זמן להבין את זה... כמה אוכל יבש זרקנו בתקופה הזאת, זה היה כל כך מבאס... ומגעיל....

אבל עם סלרי יש לי בעיה, החבילה תמיד גדולה מדי, ובגלל שהטעם שלו מאוד משתלט אני לא שמה את כולה בתבשיל

כן גם לי יש את אותה בעיה עם סלרי... בכלל אני שונאת שיש הרבה ירקות שאי אפשר למצוא בכמויות קטנות אלא רק בחבילות כפי שתיארת, כמו סלרי וצנוניות וכדומה. כי אלו דברים שאנחנו אוכלים מהם רק מעט, או שאני צריכה רק גבעול או שניים לבישול ואני נתקעת עם חבילה שלמה שברור לי מראש שרובה יילך לפח. אני כמעט ולא קונה את הדברים האלה בגלל זה, אבל כשאני כן קונה כדי להכין משהו ספציפי זה תמיד מבאס שזה מה שקורה.

_לדעתי הם באים עם המצרכים עצמם בשקיות ולא נכנסים מבחוץ
כן. אותי אישית הרעיון הזה מגעיל ומעיד על זה שצריך לחשוב על הקטניות הנקנות. לא ממש בא לי לאכול חקרים למיניהם, גם אם הם רק בצורת ביצים._

זהו שאני לא בטוחה שהם באים באמת בתוך החבילה, כי מניסיון זה קורה רק כשהחבילה כבר נפתחה ונעטפה בשקית ניילון מבחוץ / נסגרה על ידי גומייה או אטב כלשהו / התוכן הוכנס לצנצנת. לא ממש ראיתי את זה קורה בתוך חבילה סגורה שמעולם לא נפתחה, אבל מניחה שגם זה יכול לקרות.

_למשל, על ידי התערבות רחבה יותר של משרד החקלאות בתכנון וסיוע לחקלאים
למה רק בישראל עוד לא למדו שתכנון מרכזי לא עובד? למה חייבים לכרוך את הסיוע עם התכנון? למה אי אפשר להסתכל על המדינות הנורדיות, הדוגמא הכי מוצלחת שיש כרגע למדינות סוציאליסטיות, ולראות ששם אין תכנון, אבל יש סיוע?_
לפי מה שאני יודעת מסבא שלי, הרבה מהבעיות של החקלאים זה דווקא ההתערבות של משרד החקלאות, מועצת פירות וירקות וכו', ששמה הרבה מכשולים לחקלאים.
לפחות ככה זה היה בעבר, וזהו הסיבה שהוא הפסיק לגדל ירקות ועבר לפרות. עד היום יש לו רפת, וגם שם מתעללים בהם וממש מונעים מהם להרוויח כסף...
יש מכסות שאסור לו לעבור אותן, ואם הפרות מניבות יותר חלב הם צריכים פשוט לשפוך אותו... וזה כשיש מחלבה בשטח שלו, שהוא מוכר לה את החלב... לפי מה שהבנתי הסיפור עם הגידולים החקלאיים דומה, אבל שם אני פחות יודעת מה קורה..

זהו שאני לא בטוחה שהם באים באמת בתוך החבילה
בשנה שעברה הייתה פה מתקפת עשים. הם באו מחבילה של קוואקר, והעופפו בכל רחבי הבית אחר כך. אבל הם לא נכנסו לאף אחת מהצנצנות הסגורות. הבעייה הייתה בקוואקר שהיה המקור לכל זה (ואם אני זוכרת נכון הוא דווקא היה סגור), ובכל הדברים שלא בקופסאות (נניח, לחם).

אולי ההבדל הוא בסוג הצנצנות? כי אצלי העש לא מצליח להכנס לצנצנות.

יכול להיות שהוא לא תמיד בא בחבילה, אני לא באמת בטוחה בזה, רק שאצלי אין שום עדויות שהוא יכול להכנס לצנצנות.

אצלנו חבילה של סנוניות מתאימה לשני סלטי צנונית. סלרי לא קונים בדיוק בגלל בעיית החבילה, אבל זה באמת קורה לפעמים ומבאס עם ירוקים שנקנים בשביל מתכון מסויים.

_נראה לי שהדבר שהכי נזרק אצלנו בבית זה סלרי...
כנראה המסקנה היא שאני צריכה לשתול סלרי בגינה.._
אני למדתי ממישהי כאן באתר את הפטנט לסלרי עלים: לשטוף ולחתוך את כולו ואז להקפיא, ולהשתמש בקוביות האלה לפי הצורך.
לדעתי חורף שלם של מרקים השתמשתי באותו סלרי עלים ענק, משמש גם לתבשילים אחרים, אם כי לא המון.
לסלטים שצריכים סלרי טרי זה לא מתאים.

אה ולגדל סלרי עלים בגינה עוד לא הצלחתי. הוא גדל סיבי ולא טעים.

אולי ההבדל הוא בסוג הצנצנות? כי אצלי העש לא מצליח להכנס לצנצנות.
הם באו מחבילה של קוואקר, והעופפו בכל רחבי הבית אחר כך. אבל הם לא נכנסו לאף אחת מהצנצנות הסגורות. הבעייה הייתה בקוואקר שהיה המקור לכל זה (ואם אני זוכרת נכון הוא דווקא היה סגור)

יכול היות שהוא כן היה פתוח או היה באריזה חור קטן וזה הספיק. ויכול להיות שהוא הגיע עם ביצים מהמפעל אבל זה נראה לי יותר נדיר בכל זאת. בכל אופן ככל שהמוצר היבש שוכב יותר זמן בארון כך הסיכון עולה להתפתחות של עשים, ולכן חייבים לבדוק את זה באופן קבוע ולא לאגור יותר מדי מוצרים כאלה. וכאמור מה שפתוח לשמור במקרר או לפחות בכלי אטום לחלוטין ולהקפיד כל פעם שהוא באמת סגור. לבעלי למשל יש נטייה להשאיר צנצנות לא לגמרי סגורות, המכסה טיפה משוחרר... כך שהבעיה היא לא בצנצנת אלא בבן האדם שהשתמש בה:)

בכל אופן גם אצלי זה לא קרה אף פעם בצנצנת באמת אבל אני לא אתפלא אם במקרים מסויימים הוא מצליח להיכנס גם לשם. אולי אם הצנצנת לא סגורה באמת עד הסוף או משהו. ואני גם גרה בארץ קרה אז יש הבדל.

_אני למדתי ממישהי כאן באתר את הפטנט לסלרי עלים: לשטוף ולחתוך את כולו ואז להקפיא, ולהשתמש בקוביות האלה לפי הצורך.
לדעתי חורף שלם של מרקים השתמשתי באותו סלרי עלים ענק, משמש גם לתבשילים אחרים, אם כי לא המון._

באמת רעיון טוב. לצערי הפריזר שלי קטן כרגע ואני נותנת עדיפות ללחם ותבשילים מוקפאים. אבל באמת מתכננת לקנות עוד פריזר בקרוב, אני חושבת שיותר מקום להקפאה יכול לפתור לי הרבה בעיות במטבח ובחיים:)

הרבה מהבעיות של החקלאים זה דווקא ההתערבות של משרד החקלאות
בדיוק! בישראל משום מה נשאר הסוציאליזם בגרסא הישנה שלו, בה הוא כולל המון התערבויות ורגולציה ופיקוח שמפריעות. הגרסא החדשה, זו מהמדינות הנורדיות, פשוט לא קיימת כאן! זה יוצר מצב מטופש שבו המדינות הנורדיות שאוהבים להשתמש בהן כהדגמה למדיניות סוציאליסטית מוצלחת מאפשרות הרבה יותר חופש בשווקים והרבה פחות רגולציה מישראל (וממה שרוצים התומכים של המדינות האלו, שלא באמת טרחו ללכת ולקרוא את חוקי המדינות הללו).

זה גם יוצר מצב שהו התמיכה שהחקלאים מבקשים עלולה לפגוע בהם, כי זו התמיכה הלא נכונה. לפעמים "תמיכה" לא נכונה גורמת יותר נזק מתועלת, למרות כל הכוונות הטובות (למרות שאני אישית לא ממש מאמינה בכוונותה טובות של מי שחוקק את החוקים והתקנות האלו. רגולציה כזו מסייעת לחברות הגדולות - כמו תנובה - על חשבון הקטנות. כך שבעיני זה לא מקרה - זה שחיתות).

בכל אופן ככל שהמוצר היבש שוכב יותר זמן בארון כך הסיכון עולה להתפתחות של עשים, ולכן חייבים לבדוק את זה באופן קבוע ולא לאגור יותר מדי מוצרים כאלה.
אצלי זה פשוט לא נכון. קטניות יכולות לשכב אצלי חצי שנה ויותר, ושום עשים לא מתפתחים. או שהם התפתחו בהתחלה, או שלכבוד שינוי מזג אוויר, או שלא בכלל. ויש אצלנו ארון שלם מלא במוצרים כאלו!

אצלי זה פשוט לא נכון. קטניות יכולות לשכב אצלי חצי שנה ויותר, ושום עשים לא מתפתחים. או שהם התפתחו בהתחלה, או שלכבוד שינוי מזג אוויר, או שלא בכלל. ויש אצלנו ארון שלם מלא במוצרים כאלו!

תראי, כפי שאמרתי זה באמת לא קורה בדרך כלל באריזות שמעולם לא נפתחו. אבל אני חושבת שבמקרים מסויימים זה כן יכול לקרות ויש איזשהו סיכון, זה תלוי גם בתנאי האיחסון בארון ובדירה בכלל, מבחינת טמפרטורה ולחות וכאלה. אם אצלכם זה אף פעם לא קרה באריזות סגורות כנראה שזה גם לא יקרה. אבל יש אנשים שזה כן קורה אצלם, להורים שלי כבר קרה שהתפתחו תולעים באריזות סגורות וזה אולי קשור לכך שכשהמזגן לא פועל נעשה די חם במטבח או בארון הספציפי הזה או משהו. או אולי היו חורים קטנים באריזות שלא היינו מודעים להם. לא יודעת. אבל ברור שכדאי תמיד לאחסן במקום קריר ויבש ומוצל, זה גם כתוב על האריזות...

חוץ מזה, חצי שנה זה אולי לא כל כך הרבה זמן יחסית לתאריך התפוגה שעל מוצרים מהסוג הזה שאמורים להישמר אפילו יותר מחצי שנה.

בכל אופן נראה לי שמיצינו את הנושא:)

בל יש אנשים שזה כן קורה אצלם.
ברור לי שיש אנשים שזה כן קורה. לכן הפריעה לי ההכללה. לי נשמע הגיוני - אם את חיה בדירה, אקלים וכו' שבהם זה קורה (ואם מתקיימים שאר התנאים, כמו הרבה קטניות שנשמרות לאורך זמן) אז אולי כדאי לנסות לשים במקרר. למרות שאני אישית הייתי מנסה דברים אחרים לפני זה - צנצנות אחרות, לבדוק אם זה קורה בקטניות שנקנות ממקומות שונים.

אבל אם לא - אין צורך.

אני חושבת שמצאתי מה הפריע לי - בעיני התפתחות מזיקים היא תוצאה של שמירה בתנאים לא מתאימים, ומקרר זה "פטיש 20 קילו" שמנחיתים על הבעיה במקום למצוא מה הסיבה ולפתור אותה.

אבל ברור שכדאי תמיד לאחסן במקום קריר ויבש ומוצל, זה גם כתוב על האריזות...
מסכימה לחלוטין. הארון הוא יבש ומוצל, וקריר במידה סבירה אפילו בקיץ (אין פה מזגן. בכלל).

שניה לפני ש מיצינו את הנושא לגמרי, שיטה שעובדת לי היטב: אחרי שפתחתי שקית דגנים/קטניות/זרעים, להעביר את תוכנה לצנצנת אטומה ולהוסיף לצנצנת עלה דפנה יבש.
עד היום לא התפתחו חיות בצנצנות שזכרתי את ההליך הזה.

אחרי שפתחתי שקית דגנים/קטניות/זרעים, להעביר את תוכנה לצנצנת אטומה ולהוסיף לצנצנת עלה דפנה יבש.

מעניין! לא ידעתי שעלה דפנה עוזר לזה. זו גם דרך טובה להשתמש בעלי דפנה יבשים שלפעמים נתקעים אצלי יותר מדי זמן...
תודה על הטיפ:)

גם אני לא ידעתי, תודה!

אני תמיד מפזרת עלי דפנה על המדפים בארון של האוכל (נגיד עלה על כל מדף), אבל אף פעם לא חשבתי להכניס לתוך הצנצנת....
בבית הקודם כל הארון היה מלא עלים יבשים של דפנה, וגם ציפורן כי הייתה לי הרגשה שהריח מרחיק את החרקים. זה הפחית טיפה את הכמות אבל לא מספיק. מעניין אם גם שם השיטה הזאת הייתה עוזרת... (לא בטוחה כי הייתה רטיבות בתוך הארון ולא יודעת אם משהו יכול לנצח את זה..).

אני עוקבת אחרי הדיון שלכן ולומדת הרבה.
מצ'רה - נשמע שאצלך אולי כדאי פשוט לחשוב על מקום אחר לירקות ופירות: כמו קערת פירות בסלון או מעמד עם סלסלות לירקות במטבח (יש לי כזה מול העיניים עכשיו. כרגע מכיל חצילים, בטטות, תפו"א, כרישה, בצלים, שום, גזר ועגבניות - הכל מול העיניים שזה יתרון נוסף).

אני מתכתבת עם מאיה גבעון ומיכל ביטרמן מארגון The Natural Step
הארגון עוסק בצמצום בזבוז המזון בישראל, כרגע בעיקר דרך "קידום מדיניות בתחום, ניסיון לשתף פעולה עם רשתות סופרים, לפתח פתרון טכנולוגי שיסייע לנהל תאריכי תפוגה".

בנוסף, הם חושבים על "טיפ שבועי" דרך פייסבוק או מייל, לצמצום בזבוז המזון ברמת הצריכה הביתית (הצעתי למאיה שכותבי התוכן שלהם ייקחו רעיונות מהדף הזה).

שלחתי למאיה כמה רעיונות נוספים, ולגבי עניין הסופרים כתבתי:
"דרך רשתות הסופר אפשר לעשות כל מיני "שטיפות מוח" לצרכנים, באמצעות תליית שלטים ליד מוצרים שונים עם מסרים פשוטים וקליטים. (למשל המלצות על הדרך הטובה ביותר לאחסן מוצרים שונים בבית. מעל האגוזים/פיצוחים "בבית מומלץ לאחסן במקפיא", מעל העלים הירוקים "בבית, פזרו מעט את העלים הירוקים ושימו במקרר, בתוך מגבת נקייה או נייר סופג". מעל קופסאות הפלסטיק "מה שלא רואים - לא אוכלים. כדאי לאחסן בקופסאות שקופות" - וכן הלאה...)."

אשלח לה גם את התובנה, שמזון נזרק כשהוא נמכר במארזים גדולים מדי (כמו הפטריות והצנוניות), ואולי צריך למצוא דרך לעודד חקלאים או רשתות שיווק לאפשר גם מכירה על המשקל (במחיר גבוה יותר לק"ג - אני חושבת שזה הוגן).

ואם יש לכן רעיונות/מסרים נוספים, אפשר למצוא את הארגון בפייסבוק. (או לבקש ממני ואני אשלח).

הייתי מתחילה עם צנוניות ופטריות - לעודד את מכירתן על המשקל, לצד המכירה במארזים.
(כי תותים וענבים רכים עוד אפשר להקפיא, ועם חסה כרוב ועלים ירוקים זה לא כל כך ריאלי למכור ביחידות קטנות יותר).

יש עוד ירקות או פירות שהייתן רוצות לקנות על המשקל ולא במארז?

יש עוד ירקות או פירות שהייתן רוצות לקנות על המשקל ולא במארז?
ברוקולי
גזר (בחלק מהמקומות יש אבל בסופרים בד"כ אין)
שסק
ליצ'י
עגבניות שרי

לא רק בגלל הכמויות, גם בגלל האריזות המיותרות (במיוחד הקלקר+ ניילון נצמד בברוקולי)

אני לא בטוחה איך זה בארץ, אבל כאן לא בכל מקום אפשר למצוא ג'ינג'ר או שום במשקל. הרבה פעמים זה במארז עם פלסטיק או רשת. אז הייתי מוסיפה גם ג'ינג'ר ושום לרשימה אם זה לא תמיד נגיש במשקל. וגם כאמור סלרי, אם כי אני מבינה שזה לא תמיד פשוט כי הוא מורכב מכמה גבעולים שמחוברים ביחד... לא יודעת אם יש פיתרון לזה.

ותודה על היוזמה!

שסק, תותים, דובדבנים, פטריות ועוד כמה- מוצרים מאוד רגישים, אי אפשר לשווק אותם חופשיים בערמות לקהל כי הם יהרסו ממגע ידיים ממיינות ומכובד המשקל בערימות. הם גם נדרשים לקירור בחלק מהמקרים ויותר קל למקם במקררים באריזות.

אבל הכי נכון זה פשוט למנוע את זריקת התוצרת החקלאי והשמדתה עוד לפני המרכולים. שם הבזבוז האימתני.

ושנית יש כל מיני"קטנות" כאלה של הסופרים הגדולים שמרגיזים מאוד.
למשל, את מבקשת קילו כרעיים או חזה עוף און ליין- ומקבלת קילו שלוש מאות, ככה קבוע.
נכנס חוק חדש לאחרונה, שאסור לרשתות השיווק לספק בשליחויות (בלבד) מוצרי בשר שאינם ארוזים מראש באריזות אטומות עם תעוד תאריך השחיטה, וכו'. כלומר אין יותר קצבייה שמספקת מוצרי בשר טריים שנארזים במקום, רק אריזות מוכנות מראש.
ומה שקרה זה שהתופעה שציינתי גדלה עוד יותר ועכשיו גם יש להם הסבר, הם אומרים שהם מקבלים אריזות סגורות ואם ביקשתי קילו הם מספקים את הכי קרוב. גם קילו וחצי (!).
ויוצא שאם הזמנתי קילו בשר, קילו עוף וקילו דגים, יש לי בבית בין 4-5 קילו מכל אלה, למרות שהייתי צריכה פחות. מאחר ואת מפשירה בבת אחת חבילה שלמה (ופעמים מדובר בחלקים שאי אפשר לסנן, למשל 2 כרעיים ענקיים), במצטבר את צורכת ולעיתים זורקת יותר ממה שרצית. עם עוף זה קורה לי כל הזמן כי זה פשוט יותר מדי עבורינו.
זה נכון גם לגבינות במשקל ולמזון מוכן במשקל אם כי קצת פחות.
וזה נכון לא פחות בירקות ובפירות.
לפעמים אני מנסה לעקוף את זה, אז אני כותבת - מבקשת רק 3 חצילים- שולחים 3 חצילים בגודל מלון. מרגיז. ברמי לוי זו ממש תופעה שלא פוסחת על שום מוצר, בשופרסל פחות.
צריך לחוקק חוק שחריגה של עד מאה גרם נניח הגיונית ומעבר לזה - זו הטעייה של הצרכן ושהסופר יספוג את ההפרש אוטומטית! במקרה כזה אני בטוחה שפתאום יקפידו על משקלים מדוייקים הרבה יותר...

בכלל ירקות כדאי לקנות קטנים ולבקש קטנים ככה שאם משתמשים בפחות לא נשארים חצאים במקרר שנזרקים בדר"כ (בצל, לימון, עגבניות, אפילו תפוחי אדמה כשרוצים רק לגרר לקציצה משהו קטן ומקבלים במשלוח ענקיים כמו בטטות).
עוד בעיה - זה הפטרוזיליה והכוסברה. האריזות הסגורות שלהם, בשונה מהשסק והתותים - לדעתי פה הן מקצרות את חייהם ומאפשרות למכור כמה עלים במחיר מופקע. בשוק יש ערימות של פטרוזיליה מופרדות על ידי גומי וזהו.

שמזון נזרק כשהוא נמכר במארזים גדולים מדי (כמו הפטריות והצנוניות), ואולי צריך למצוא דרך לעודד חקלאים או רשתות שיווק לאפשר גם מכירה על המשקל (במחיר גבוה יותר לק"ג - אני חושבת שזה הוגן).
החקלאים והרשתות עושים את זה בכוונה. ככה קונים מהם בכמות גדולה בכל קניה ומה אכפת להם אם נזרק. הרשתות יודעות שאת עושה קניה פעם בשבוע אז אם תקני מעט צנוניות (או כל ירק אחר שהוא לא הכרח המציאות בארץ כמו עגבניות, מלפפון וכד'), רוב הסיכויים שאם זה ייגמר אחרי יומיים את לא תרוצי לקנות אלא תחכי עד ליום הקבוע. ואגב, אני עוד זוכרת תקופות שצרור הפטרוזיליה/שמיר היה קטן יותר. לא סתם הם הגדילו אותו ודופקים מחיר של 5-7 ש"ח כשחצי הולך לפח. לגבי חסה, יש מקומות שבהם מוכרים אותה בקופסה, מופרדת לעלים ובלי העלים החיצונים המג'וייפים. זה כמובן יקר יותר. ברור שאם היו קוטפים את החסות כשהן צעירות וטריות (כמו אצלי בגינה) אז כל העלים היו טובים, כולל החיצונים אבל מעדיפים לחכות שהחסה תזדקן בשדה ותעלה במשקל. ככה גם מקבלים תירס סיבי, ארטישוק פתוח, כרובית עם כתמים, בטטות עם רקבונות שחורים ועוד כהנה וכהנה כיד הדמיון רודף הבצע.

לא רק בגלל הכמויות, גם בגלל האריזות המיותרות.
עוד אחת מהסיבות שאני מעדיפה לקנות מהחקלאי האורגני. אלה שלי שולחים לי בתפזורת בארגז, למעט דברים שאין ברירה אלא לשלוח בשקית.

בכלל ירקות כדאי לקנות קטנים ולבקש קטנים.
בהזמנה שאני עושה באינטרנט (להבדיל מהמשק השני שזה בשיחת טלפון כך שאפשר לשאול ולבקש) אני מקפידה לצרף מייל עם בקשות, בד"כ "תפוחים, מלפפונים, בננות" וכו' וכ'ו - כמה שיותר קטנים. אחרת גם אצלם אני מבקשת חצי ק"ג תפוזים ושולחים לי גודזילה אחד במשקל חצי קילו (מגזימה קצת אבל לא באמת...).

עוד אחת מהסיבות שאני מעדיפה לקנות מהחקלאי האורגני

בשמת, אשמח לדעת אצל מי את קונה? את יודעת אם הם עושים משלוחים גם לרמת גן?