לידה בבית

אנונימי

בגיליון 35 של באופן טבעי, מירב דקל כתבה על כפיות טובה של חסידי הלידה הטבעית והביתית כלפי הישגי הרפואה המערבית ודאגת הרופאים לשלום האם והתינוק. האם האמהות "הטבעיות" מתעלמות מהסכנות הרפואיות שהיא כתבה עליהן? למה בכלל הן טורחות ללכת לבית חולים?

הייתי רוצה לענות למירב דקל ולהגיד שאני מדברת, כמובן, רק בשם עצמי, בתור אישה שילדה לידה ראשונה בבית חולים ולידה שניה בבית, שאינני מתעלמת כלל מהסכנות שעלולות להיווצר בלידה ולכן לקחתי מיילדת מוסמכת ומיקצועית שליוותה אותי בכל תהליך הלידה בבית. זאת לאחר שהלידה הראשונה היתה קלה ותקינה וכן כל מהלך ההריון השני, שבמהלכו עברתי את כל סידרת הבדיקות שמומלצות ע"י קופ"ח. אינני מזלזלת ולו לרגע במערכת הרפואית, שאין לי ספק שעושה את עבודתה נאמנה, אבל בבית החולים לא הייתי מקבלת יחס אישי וחם כמו בלידה בבית וגם לא הייתי יכולה לעבור את הלידה בשקט וברוגע כמו שאכן היה. אם, חס וחלילה, היה משתבש משהו במהלך הלידה, אין לי ספק שהמילדת שהיתה איתי היתה מאתרת את הבעיה מבעוד מועד ולוקחת אותי לבית החולים. לשימחתי הרבה הכל היה כשורה ואנחנו בחרנו לא לגשת לבי"ח גם לאחר הלידה ביכדי לא להיתקל במבטיהם העוינים של אנשי הצוות הרפואי. מירב היקרה, אין ספק בליבי שאתם עושים כמיטב יכולתכם, אבל כפי שכתבת, לפעמים אין מספיק כח אדם ולעיתים ישנה עייפות מצטברת ולכן, אני אישית, משתדלת להימנע מלהישתמש בשרותי מערכת הבריאות הציבורית.

לידה בבית -- סיור לימודי בהולנד.

מאת רחל רשף, אחות מיילדת מוסמכת "זבולון".
_מתוך "ביטאון ? שירותי בריאות כללית" גיליון מס' 80 תמוז-אב תשס"א יולי 2001,
מחוז חיפה וגליל מערבי._

כמיילדת השתלמתי בניהול לידות טבעיות. במפגשים עם מיילדות מחו"ל הוזמנתי להולנד לסיור לימודי. בהולנד 50% מהלידות מתקיימות בבית. זו הנורמה המקובלת.

במסעי המרגש הזה להכרות עם לידות הבית בהולנד, התלוויתי למיילדת מקומית משך 10 ימים. גיליתי שיטת עבודה שונה בתכלית מזו המוכרת לי בישראל. המיילדת מקבלת את האישה ההרה מיד לאחר זיהוי הריון ומטפלת בה עד לאחר סיום תקופת משכב הלידה. היא עוקבת אחר מהלך ההריון, ממיינת מי תלד בבית ומי בסיכון גבוה ותופנה ללידה בביה"ח. אותה מיילדת המלווה את האישה במהלך ההריון היא זו המקבלת את הלידה בבית.

הלידה מתנהלת בבית מנוהלת על ידי היולדת כלידה טבעית ללא משככי כאב. בני המשפחה ממשיכים לנהל את חייהם בטבעיות גם תוך כדי הלידה והופכים להיות תומכי לידה.
ברוב המקרים רוב בני המשפחה, כולל הילדים הקטנים, נוכחים בלידה.

המיילדת מגיעה לקריאת היולדת, מבצעת אומדן, מכוונת, מייעצת ומדריכה וחוזרת לשלבים הסופיים של קבלת הלידה: מטפלת בנולד, משגיחה כשעתיים ועוזבת.

הייתה זו התנסות חווייתית מדהימה הן בעצם התפישה השונה כל כך משלנו והן ביישום: הטיפול ביולדת, המעקב אחריה בזמן ההריון ולאחריו זה משהו הנראה לקוח מעולמות רחוקים רחוקים, אך זה כאן ועכשיו ומתפתח בעולם המערבי הנאור והמתקדם. גם אצלנו בארץ ישנם ניצנים אך עוד ארוכה הדרך. לסיכום חוויה חשובה, מדהימה -- היה שווה כל רגע.

שליחה על ידי חנית* » 17 יולי 2001, 00:43

אני ילדתי את בתי בביתנו, בעזרתה של מיילדת גרמניה שהייתה שם לידי בדיוק כפי שתיארת וראית בביקורך בהולנד. היא סיפרה לי שבגרמניה יש לה משפחות שמזמינות אותה שוב ושוב ללידה אחרי לידה, ואפילו ללידות של ילדים שהיא כבר יילדה.
המיילדת שלי הייתה אתי בסופשבוע של הלידה וקצת אחר-כך. היא באה איתנו לליל הסדר וליוותה אותנו לחוף הים, הייתה איתנו בקניות, ישנה בביתנו, היא עסתה את גופי, תמכה בי דרך ההתכווצויות, ירדה איתי אל השטיח והחזירה אותי אל הרגע הדוחק כששקעתי במדיטציה עמוקה של התגברות על התחושות הפיזיות. ע"י המדיטציה שלה היא שלחה לי כוח לעבור את הלידה, ובאמת ללא שום תוספות חיצוניות,ף עם הרבה נשימות של יוגה, ריכוז והאנרגיות ממנה עברתי לידה מיוחדת. נולדה לי מתנה ושמה רשי, ונולדתי אני.
תודה לכל המיילדות המבינות והתומכות.
תודה אחיותי.

לפני חודשיים ילדתי את תינוקתי ליאור בבית. הגענו לארה"ב לפני שנה (ואנחנו עוד חודש חוזרים) כך שאת כל ההריון התחלנו כאן. בהתחלה הלכנו לרופאה רגילה שהתנהגה ממש נורא וממנה עברנו למילדת. כאן אפשר לעשות את כל מעקב ההריון עם מילדת במקום עם רופא. גם חדרי הלידה בבתי החולים שונים מבארץ - אין מילדות של בית החולים אלא הרופא שאצלו עושים את מעקב הלידה הוא המיילד. כך שהינו צריכים לבחור בין רופא לבין מילדת ולשמחתי בחרנו במילדת. כל מעקב ההריון היה נהדר - היא מקבלת אצלה בבית, והיחס אישי ונהדר. היא מילדת גם בבית וגם בבית חולים, כך שפגשתי אצלה כמה נשים שילדו בבית. העובדה שהן נראו לי נשים מאד ראליות ו"רגילות" וגם היא מאד רצינית ואחראית גרמה לי להתחיל לבדוק את נושא הלידה בבית. קראתי ודיברתי עם אנשים ושלחתי את אמא שלי (שכמובן מאד לא התלהבה מהענין) לחפש חומר נגד לידה בבית באינטרנט והיא לא ממש מצאה (מה שהרגיעה אותה מאד). לקראת סוף ההריון כבר הינו בטוחים שזה מה שאנחנו רוצים ושבעיננו זאת האופציה הבטוחה. המצב קצת שונה מאשר בארץ כי כאן זה מקובל והמילדת היא חלק מצוות בית החולים כך שאם הינו צריכים לעבור באיזה שהוא שלב של הלידה או אחריה לבית החולים, לא הינו צריכים להתמודד שם עם יחס שלילי של הרופאים והיא היתה יכולה להמשיך לילד. הלידה היתה נפלאה. היא התקדמה בלי שום התקעויות, ארכה רק 12 שעות, והיתה קשה רק בשלב שבו אמור להיות קשה - בצירים האחורנים ובצירי הלחץ. אמנם היה מאד כואב בלי אפידורל וכו', אבל גם אם הייתי יכולה לקחת בבית אפידורל הייתי מבקשת אותו רק בשלב שגם ככה אי אפשר לתת. אחרי הלידה הקודמת שבה היה לי חשד לרעלת הריון, הייתי מאושפזת שבועיים והתחלתי לידה עם זירוז, הלידה הזאת היתה חוויה נפלאה. אני בטוחה שזה שילוב של מזל עם בחירה - גם מעקב ההריון אצל המילדת היה הרבה יותר טוב מאשר אצל רופא - תזונה נכונה (הרבה חלבונים) ופעילות גופנית (שחיה) וגם הלידה בבית שהיתי בה רגועה ומאושרת בכל רגע.
אם מישהי חושבת על לידה בבית ורוצה ליצור איתי קשר - אני אשמח. האימייל שלי הוא - [email protected]

היינו בפגישת הכרות עם מיכל. היה ממש נחמד,
מקווה שזה אומר למשהו על ההמשך...
2 בעיות נשארו:

בעלי אמנם השתכנע לגבי בטיחות לידות בית, אבל לא השתכנע בנחיצות לידת בית. אין לי שמושג מה לעשות עם זה. הוא טוען שאני סתם מגזימה בנוראות הבית חולים כי ילדית 3 פעמים בבית חולים ו"לא קרה לי כלום". נו באמת. כנראה שלא קיטרתי מספיק אחרי לידה...יתוקן בפעם הבאה
מה לעשות עם ה-ילדים בלידת בית (הדיון הועבר לשם). אנחנו לא רוצים לספר לאף אחד על זה שאנחנו הולכים ללדת בבית, אבל מיכל אמרה שחייבים עוד מישהי שתטפל בילדים או ביתר העניינים שצצים כדי שיוסי לא יצטרך להתנתק ממני. לגלות לחברה שנראה לי שתבין ולבקש ממנה להשתתף? או לקש ממיכל שתביא מישהי? אבל הילדים לא מכירים אותה...

אשמח להתייחסות של מנוסות ממני בלידות בית.

שליחה על ידי ליאת* » 26 יוני 2002, 23:51

עד כמה שזכור לי אתם משפחה דתית, נכון?! מה אם יפול הדבר בשבת?? עוד שאלה לדוש בה ולהתכונן אליה.
ולגבי הבעל-זו את שיולדת הלא כן?!

אז ככה, בעלי לא ממש בחרדה, אבל הוא מרגיש שהוא האדם השקול והאחראי כרגע (ראיתם אישה בהריון שקולה ואחראית?

) אז כאילו מחובתו להתריע בפניי על התסריטים הפחות נחמדים. מילא, אבל זה משפיע עליי לרעה...אני באמת מתחילה לחשוב "ומה אם?" שזו בדיוק המחשבה שמניעה אנשים מללדת בבית.

לגבי השבת- אני מדחיקה את המחשבה על זה...כל השכנים בבית, זה לא נשמע לי כיף ללדת עם כזה קהל

שליחה על ידי גילה* » 30 יוני 2002, 20:16

שליחה על ידי נ* » 02 יולי 2002, 14:44

האם מיילדות תמיד מבצעות מעקב הריון כחלק מהתהליך ?

יש מיילדות שלא מבצעות מעקב, אבל אם את מעוניינת, הן יגבו ממך תעריף לפי פגישה, בנוסף ללידה (אילנה שמש). יש מיילדות שמבצעות מעקב הריון צמוד, פעם בחודש, ולקראת הסוף פעם בשבועיים ומחיר הפגישות כלול במחיר הלידה (שיין וג'ויס). יתרונות וחסרונות לכל אחת מהן? אין לי תשובה.

טוב כבר ענו לך. אני מאוד מבינה אותך בעניין שלא לספר לאנשים, גם אני מוצאת את עצמי מסתירה מאנשים כי אין לי את הכוח או חשק להסביר להם .
כמו שאמרו לך לא כל המיילדות עושות מעקב הריון וחלקן עושות וזה כלול במחיר הלידה. את לא חייבת לעשות אצלן מעקב למרות שאני מאוד ממליצה.
אצל אילנה שמש יש את האפשרות ללדת אצלה בבית וזה מרחק יריקה מאסף הרופא. עדיף שבנושאים האלו של כמה אפשר לנסוע תתיעצי עם מיילדת, יש לך כאן באתר את הטלפונים של כולן בדף מיילדות בית.

מפנה את תשומת לבכם לכתבה בידיעות - http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2042814,00.html

עוד קישור באותו נושא, וכל הכבוד ל"נשים קוראות" זה הכל בזכותכם!
http://iwomen.msn.co.il/msn/Nnewnews3.asp?Artcl=1197

מעניין. זה דומה למה שקורה כנראה במשרד החינוך לגבי מדור חינוך ביתי: בהתחלה מתנגדים, אחר-כך נאלצים לקבל את המציאות, ואז מחליטים לנסות להשיג בכל זאת קצת שליטה ע"י "קביעת נהלים". ולדעתי זה מראה כמה כוח פוליטי וחברתי יש במעשה הקטן לכאורה של בחירה אישית.

בדיוק.
מאות הנשים שילדו השנה בבית (ובקרוב אינשאללה יהיו פה עוד שלוש שיצטרפו אליהן בימים הקרובים ממש?) היו כוח שגרם למשרד הבריאות להתייחס.
הן פשוט בחרו את הבחירה שלהן, ברגליים.
אבל עדיין לא סידרו עבורנו את עניין מענק הלידה, דמי האישפוז, הטופסיאדה...
ראיתם את שיין ברגנר ואת גלית כץ ואת הלידה של דפנה אלקלעי הבוקר ב"קפה טלעד" בשבע וחצי?
בזכות זה שסיפרו לי אתמול שזה יהיה הדלקתי טלביזיה מוקדם וחיכיתי (לא ידעתי באיזו שעה).

היה יופי. שיין היתה נפלאה ורגועה, ואמרה את הדברים החשובים: נשים קוראות ללדת, מייצגות את קהל הנשים היולדות, זכות הבחירה של האשה, מרכזי לידה, לידה בבית לא מתאימה לכל אחת אבל כן למי שבוחרת ושהיא גם בסיכון נמוך, וכו'. היא לא נגררה (למשל, דב גילהר אמר משהו על ה"מיליטנטיות" של נשים קוראות ללדת עם סיפורי זוועה מבתי החולים), והראיון היה מאוד נינוח, מאוד אוהד.

גם אני אהבתי את הראיון עם שיין וגלית (פתחתי במקרה כי הילדים קמו מוקדם...)
לדעתי זה הציג את הנושא בצורה מקסימה למרות המאמצים של המראיין.
בנתיים אני מקווה שיסדירו כמה עניינים כמו מענק לידה עד הלידה שלי (14 בנובמבר) אבל עם המזל שלי זה בטח יקרה כעבור שבועיים

למה מתנצלים פה שרואים תכניות רדודות בטלויזיה?!.... "לא ידעתי, בגלל הילדים...."
זה בסדר! על אף היותכם/נו בסקאלה אחרת (כזה כאילו) מותר לחטוא.

ולגופו של עניין- כפי שהתבטאה מישהי: "ובאה לציון גואל בשם נירית שפירא", אני קוראת לך נירית, לעשות נפשות גם לנושא החיסונים והחינוך מן הבית. נראה שאת בנויה לזה. כה לחי!

כבר כמעט החלטנו שאילנה שמש תיילד אותנו אצלה בצימר, בעיקר על פי תחושת בטן טובה.
היינו רוצים גם לשמוע המלצות (או אי המלצות) וחוויות מלידות בצימר

המון תודה

כתבה מרגיזה ומשונה מאוד:
דווקא אסף הרופא????
היחיד שמתייחס יפה ללידות בית?????
מה זה קרע בתעלת הלידה? אם היא דיממה - איך זה פתאום לקום וללכת?
אז היה דימום מסוכן או לא?
וזה מעבר לניסוחים המטומטמים של העיתונאי.

שימו לב לכתבה שהתפרסמה היום במעריב.
http://images.maariv.co.il/cache/ART350189.html

אני דווקא הבנתי - היה לה קרע פנימי (קורה לפעמים נדירות) והיא היתה צריכה לעבור תפירה. זה לא מצב חירום בכלל אבל מאד לא נעים ודורש טיפול מהיר.

מברור קצר שערכתי, מסתבר שיש ניפוח עיתונאי וקצת לחץ של הזוג. ומה יצא מזה? שם רע ללידות בית. לידות בית מסתבכות.
כנראה שבית החולים, כפי שטען בכתבה, ביקש יפה, עקב לחץ גדול בחדרי לידה הרגילים ושלושה ניתוחים קיסריים בו זמנית מהזוג לעבור לקפלן, מכיוון שהזוג לא רצה, הציעו להם חדר בנפרד עד שיטפלו בהם, אבל הם סירבו ושיחררו את עצמם לבית חולים אחר.

דיברתי עם ענת תל-אורן וסיפור הוא שונה ממה ששגית סיפרה.
יש ב"אסף הרופא" חלק מהצוות שהוא נגד לידות בית. אז מהם הזוג קיבל את הצעה חוצפנית לעבור
לקפלן וגם שלא יסכימו לטפל בהם.
כאן נכנסה לתמונה מפקחת והצליחה למצוא לזוג חדר פנוי וגם רופא שיתפור את האישה.
הקרע היה עמוק והוא ביקש להעביר אותה לחדר ניתוח. היא רצתה שבעלה יהי איתה בזמן שתופרים לה
אך יש חוק ב"אסף הרופא" שרק צוות נכנס לחדר הניתוח.
וזה היה הקש ששבר את גב הגמל. הזוג עזב את בה"ח .

ילדת בבית? לא תקבלי מענק לידה - עוד הדרך ארוכה... http://images.maariv.co.il/cache/ART365282.html

היי
חברה שלי ילדה בבית- היה לה נפלא- אך עם זאת קצת קשה.
יום למחרת התינוק חירחר, והמליצו לה ללכת לבית החולים לבדוק (היא התקשרה לכמה רופאים לבוא אליה אך אף אחד לא הסכים).
היא נסעה לבית החולים- והתברר לה שהיא צריכה להשאר שם לפחות 12 שעות בכדי לקבל את האפשרות ללכת למשרד הפנים ללא בעיות (כלומר אם היא חותמת על ויתור משרד הפנים יעשה לה בעיות והיא לא תוכל בקלות לרשום אותו, אלא אם הם עברו בדיקת רקמות).
היא מאד נבהלה, והשהיה שם במשך 12 שעות הכניסה אותה לדיכאון, היה לה מאד קשה, וב-2 לפנות בוקר אחרי 12 שעות, רצתה ללכת והתברר לה שהפקידה עובדת רק עד 8 בערב, ושהיא צריכה לחזור שוב יום למחרת (למרות שאמרו לה לפני כן אחרת)- בקיצור שיגעו אותה את בעלה ואת הולד.
מה אתם יודעים לגבי החוקים- ואיך לכם עבר?

זו תקנה די חדשה של ביטוח לאומי. יש בית חולים אחד (שאני יודעת) שלא מאשפז ל 12 שעות - אסף הרופא בצריפין.

אוקי
אבל מי שגר בצפון זה לא ממש עוזר לו

צריך לברר בבית החולים שבנצרת (האנגלי אם אני לא טועה).

היא כבר אחרי אבל רציתי לדעת אם היה אפשר למנוע את זה?

כן, להגיע לבתי חולים שלא נכנעים לתקנה...

אויש! בדיקת רקמות???? טירוף. כי על הכסף בטח היינו מוותרים.
גם אני הייתי מבררת באנגלי. הם בני אדם.

למיטב ידיעתי באנגלי בנצרת לא דורשים 12 שעות (גם לפי המיילדת "שלי", גם לפי מישהי שילדה בבית לפני זמן קצר מאד. אני מתכננת גם ללכת לשם). הם ואסף הרופא - היחידים (אלא אם יש שינויים של הזמן האחרון).
בכל מקרה, עד כמה שאני מבינה, תקנת 12 השעות היא רק לגבי מענק לידה. רישום במשרד הפנים הוא קודם כל אינטרס של המדינה, ולא נראה לי שבקלות כזו הם יוותרו על זה.... (אני לא בטוחה לגמרי, אבל נראה לי שהם פשוט נפלו על פקיד !@$#%).
חוץ מזה, אם היא פונה למיון עם התינוק, זה ממש לא מענינם מתי הוא נולד ואיפה (מעבר לנושא הרפואי שבו כמובן חשוב גילו של התינוק). אני מנחשת שהיא רצתה לנצל (במובן החיובי של המילה) את העובדה שעוד לא עברו 24 שעות, ולקבל גם את מענק הלידה +רישום משרד הפנים, ולכן פנתה ליולדות.

כמו שכרמית אמרה, צריך להפריד בין רישום במשרד הפנים לבין מענק לידה. האישפוז הוא רק לצורך מענק לידה -- לא צריך אישפוז בשביל הרישום. אנחנו הלכנו למשרד הפנים לא מזמן (כארבעה וחצי חודשים אחרי הלידה) כשבידינו אוסף כל הניירות שקיבלנו במהלך ההריון והלידה: כרטיס מעקב, בדיקות אולטרה-סאונד (משום מה זה מעניין אותם), אישור הריון, סיכום לידה, בדיקה של רופא ילדים. הכל בשני עותקים.אחרי 20 דקות יצאנו עם תעודת לידה ביד.

המענק ממש לא עניין אותה- היא בכלל לא ידעה על כל החוקים והכללים.
היא בסה"כ רצתה לבדוק את הבן שלה- והכל נעשה בתום לב.
היא לא אוהבת בתי חולים ונכנסת מייד לדיכאון- אז תבינו כמה מענק הלידה עניין אותה

- (בעיקר שהוציאה 4000ש"ח למיילדת הפרטית בבית).
אולי יונת החוק הוא חדש?
משהו נראה לי מוזר במקצת.

אלה - היא הלכה למיון יולדות או למיון ילדים?
הניחוש שלי (שאני מבינה שהיה שגןי) היה כי נראה שהיא הלכה למיון יולדות (ושלא תביני לא נכון, השימוש במילה לנצל היה חיובי לחלוטין - זו זכותה המלאה. חשבתי שאולי היא לא תכננה במקור ללכת לבי"ח בשביל המענק, אבל אם ממילא צריך ללכת לבי"ח - אז כבר כדאי לקבל את המענק, במיוחד לאור התשלום למיילדת).
במיון ילדים מקבלים ילדים (כולל תינוקות) לאחר ששוחררו מאשפוז-לידה, וזה ממש לא מענינם איפה היא ילדה.

לשם אמרו לה ללכת- ליולדות.
לצערה זה נגמר ככה.

הכי הפחיד אותה בעצם הוא בדיקת רקמות.

אלה, האחיות בבתי חולים הן לא מומחות לנהלים אזוטריים של משרד הפנים. הן פשוט לא ידעו ולכן הן הטעו אותה. זה לא משהו מאוד חדש -- בררנו לפני יותר מחצי שנה.

הערה לגבי 12 שעות אשפוז: אני יודעת על הורים שלהלכו לבי"ח בצפת ולא נדרשו להשאר שם כל-כך הרבה. הם התקשרו קודם לוודא שיטפלו בהם יפה (הם מכירים אנשים שם), ורק אז באו. לבי"ח זה כדאי, כי ככה הם מקבלים את מלוא התשלום עבור הלידה.

לדעתי, כשאני חושבת על זה צלול, הבדיקת רקמות זה סתם משהו שאיזו אחות חסרת סבלנות זרקה "כדאי לכם להשאר, אחרת - אל תשאלו איזה בלגן יהיה במשרד הפנים, בלה בלה בלה"

אני הבנתי שזהו חוק חדש שיצא ממש עכשיו.
ואני ממש לא מבינה את זה.
גם בית החולים שהם היו שיחררו, אחרי 3 שעות.
חברה שלה שוחררה כך.
לא האחיות אלה שאמרו לה, אלא הפקידה שעובדת עם משרד הפנים.

רישום הילוד במשרד הפנים נעשה גם כשהיולדת אינה פונה לרישום הלידה בבית החולים, וזאת בעזרת מכתב מהמיילדת שנכחה בלידה.
משרד הפנים אינו "מכבד" מיילדות ללא רשיון יילוד במדינת ישראל. אולי זאת הסיבה שהיא נזקקה לשרותיו הידידותיים של בית החולים.
חוק 12 השעות יצא כבר במאי, והוא מחייב כל יולדת מהבית להתיצב תוך 24 שעות ולהשאר באשפוז 12 שעות, אם היא רוצה את המענק. בתי החולים היחידים שמצאו דרך לעקוף את התקנה, הם- אסף הרופא והאנגלי בנצרת.
ארגון "נשים קוראות ללדת " יהיה מוכן לעשות מטעמים מהסיפור הזה.

אני גם אשמח

בביה"ח האנגלי בנצרת אין בעיה, גם במאיר. החוק הזה יחסית חדש (יצא כשאומני נולדה בדיוק , 7 חוד').
בקשר למשרד הפנים, אפשר ללכת לשם לבד, בדיוק כמו שיונת תיארה. אין קשר. אצלנו בחדרה, יש אפילו פקידה מיוחדת שמטפלת בעניינים האלה, אז זה ממש בלי תור!

רק משום מה הם דורשים ששני ההורים יהיו (אבל את התינוק לא חייבים לקחת לשם).

אצלנו בחדרה, רק דודו הלך למשרד הפנים. לא היה צורך שגם אני אגיע ובטח לא שאומני. הוא צוייד בכל הטפסים הנדרשים...
אולי זה בגלל שיש פקידה מיוחדת שמטפלת בנושא והיא הייתה ממש בסדר..?

דיברתי עם חברה שלי וסיפרתי לה.
היא אמרה לי שזה כבר מאחוריה והיא סלחה על זה, ואין לה כח להתמודד עם זה שוב.
אבל את הלקח שלה היא למדה.
רק חבל שהיא היתה צריכה לעבור את זה בשביל ללמוד לקח.
ואי אפשר היה מההתחלה לחסוך לה את כל עוגמת הנפש הזו.

בנות, הצלחתן להלחיץ אותי.
איזה כרטיס מעקב????????????
איזה אולטסאונד?????????????
בקושי יש לי כמה בדיקות דם מההריון הזה...
האם זה אומר שאני חייבת ללכת לאסף הרופא אחרי הלידה, כדי לרשום את התינוק?

חס ושלום! (אלא עם כן את רוצה את הכסף -- בשביל זה כן צריך ללכת לבי"ח)
קחי את מה שיש לך, תבקשי מהרופא אישור הריון, ואחרי הלידה גם תבקשי ממנו נייר (הרופאה שלי פשוט העתיקה את מה שכתבה המיילדת).

יונת, על כמה כסף מדובר?
ונניח ואני מוכנה ללכת לבית חולים בשביל הסכום הזה (אחרי לידת בית), מה אני צריכה
להביא להם?
וכמה זמן צריך להשאר שם?

אמא אדמה - מדובר על מענק הלידה של ביטוח לאומי. פרטים מדויקים אפשר לקרוא באתר שלהם נדמה לי שהסכום כיום הוא בערך 1400 ש"ח (ללידת יחיד, שהיא ממילא היחידה הרלוונטית ללידות בית). כמה זמן להשאר? אם את הולכת לאסף הרופא או לבי"ח האנגלי בנצרת - אז רק משך הבדיקות והבירוקרטיה, והם משתדלים לעזור. אומרים שזה שעתיים-שלוש. בבתי החולים האחרים - את נדרשת לאשפוז של 12 שעות על מנת להיות זכאית למענק הלידה.
מה להביא? אני חושבת (תקנו אותי) שכרטיס מעקב הריון, מכתב סיכום לידה מהמיילדת, תעודות זהות של שני ההורים (בעיקר כדי לרשום במשרד הפנים באותה הזדמנות) (וכמובן - ציוד לתינוק למשך כמה שעות).
צריך לעשות את זה תוך 24 שעות מהלידה. אגב, האם בכל שעה אפשר לבוא? אחרת, מי שיולדת לפנות בוקר צריכה לעשות את זה ממש שעות ספורות אחרי הלידה, וזה נראה לי די בעייתי...

מה לגבי לעגל את שעת הלידה כדי לא להשתגע?
נניח - ילדת בבוקר, לרשום 10 בבוקר, כדי שאפשר יהיה להגיע לבי"ח למחרת ב 9.

האמת - לי נראה טירוף גם לנסוע למחרת הלידה. תחשבו - יולדים אחה"ץ, נוחתים במיטה, נרדמים מאוחר, ישנים לילה בינוני (הנקות, פיפי, הכל עוד כואב לאמא, כולם אחרי התרגשות, הילדים הגדולים, אם יש בטח גם בבלגן). ואז - למחרת - מתארגנים בזריזות, ונוסעים. נראה לי מופרך. אולי זה קשור לזה שאצלינו, לעזוב את הילדים, זה מסובך (כי זה כמעט לא קורה).
ונשאר רק ענין הכסף. גזלנים!

האמת, זה לא היה כל כך נורא. ו-1400 ש"ח לא הולכים ברגל, לפחות לא אצלנו.
ילדתי בלילה, כך שבעצם הלכנו לישון אולי בשלוש וחצי לפנות בוקר...
ישנו לנו בנחת עד שהתעוררנו בבוקר, אבל אני מוכרחה להודות שיולדת אחרי לידה, מפוצצת באדרנלין, לא ממש "ישנה". תפסתי נימנומים בין הנקות ראשונות והליכות איתו לכיור לפשפש אותו, וכבר בשש-שבע בבוקר טלפונים, וגם את רוצה כל הזמן להתבונן בפלא הקטן ולגעת בו.
אז קמנו בנחת, התארגנו בנחת, ונסענו לנו לאסף הרופא.
אבל היה משהו שעזר לי: מההריון המחורבן, בקושי יכולתי להזיז את הרגליים, ולרדת במדרגות לקח לי המון זמן - אבל בזכות לידת הבית, התינוק הקטן יחסית והמיילדת המדהימה שלי, לא הרגשתי שילדתי בכלל.

אתמול הלכתי לאסף הרופא למוניטור. ענת הכניסה אותי לחדר לידה כדי שאני אהיה עם בן זוגי ובתי ביחד בזמן המוניטור.
היא גם הודיע לרופא שהיה אמור לשחרר אותי שאני לא מסכימה לאולטרהסאונד וגם לא לבדיקה פנימית.
רופא אפילו חיך והיה ממש מתוק.ענת בידרה את בתי כדי שיהי לה יותר כיף שם ובכל זאת, למרות ה"שטיח האדום"
שענת אירגנה לנו עזבנו מותשים. לא מסוגלת לחשוב על לחזור לשם עוד הפעם.(ואני אצטרך אם לא אלד השבוע,

)
ובמיוחד 24 שעות אחרי לידה...

אלונה - רק לידיעה כללית, מוניטור זה אולטראסאונד. אני לא יודעת מה הסיבות שלך להתנגדות לאולטראסאונד (אני יודעת את שלי...) אבל מוניטור משתמש באותה טכנולוגיה. אם זו הסיבה שלך לא להשתמש - אז אפשר לבדוק דופק באמצעות סטטוסקופ או פטוסקופ - באותה יעילות (לפחות לפני לידה. בלידה, כנראה צריך מספיק מיומנות בשביל שימוש יעיל, וכנראה שזה די נדיר). דופלר הוא גם אולטראסאונד, למרות שנדמה לי שבעוצמות נמוכות יותר.

דופלר הוא אולטראסאונד, בעוצמות גבוהות פי כמה וכמה. אם זכרוני אינו מטעני, נדמה לי שחמש דקות בדופלר שוות ערך לחמש שעות אולטראסאונד, מבחינת עוצמת הגלים.
זה מה שהסביר לנו ד"ר ישראל שפירא, המומחה לסקירת מערכות וכו'.

כרמית, הסיבה שלי להתנגדות לאולטרסאונד ,זה מטרה שלו. פחות מדאיג אותי הקרינה ,יותר הנתונים שמקבלים בעזרתו.

הלכה רבע שעה בשלג כדי להגיע לבית החולים, וילדה 20 דקות אחר כך אבל אם תשאלו אותה היא בטח תגיד שללדת בבית זה נורא מסוכן (-;
טוב, נו - מצד שני, אם לידת בית מסתבכת כשיש שלג ואי אפשר להגיע לבית החולים... המממ.

מענין לראות גם את התגובות.
למשל: _איפה הראש שלכם? אייך אנשים עדיין לא חושבים אפילו להתקשר לרכב חירום? ואם היה קורה אסון?
זו פשוט חוסר אחריות מצידם!_

דרושות: תמונות מלידות בית
אני עורכת ומוציאה לאור את המדריך ללידת בית שכתבה אילנה שמש. לקראת השלב הסופי בהפקת הספר, אנו זקוקות לתמונות מלידות בית, או לידות אצל אילנה ב"צימר", שניתן לשלבן בספר. אשמח לתת פרטים נוספים כאן או "בדואל" mailto:[email protected].

דברתי עם חברה על לידה בבית והיא ספרה לי שסבתא שלה ילדה שלושה ילדים בבית, ובדיוק עכשיו היא צריכה לעבור ניתוח בגלל צניחת רחם (אם הבנתי נכון) והרופאה שלה אומרת שזה קשור ללידה בבית, לעובדה שדוחפים ומתאמצים יותר ויש פחות "עזרה" בלידה. היתכן?
אשמח לשמוע תגובות.

השאלה היא האם "לוחצים נכון" ולא כמה עזרה היתה בלידה. לחיצות לא נכונות משפיעות על שרירי רצפת האגן ועל צניחות האיברים באגן.
כדאי לקרוא את המאמר של רותי קרני-הורביץ "באתר" www.leida.co.il שלה, על כיצד ללחוץ.

וחוץ מזה, לפעמים לא ממש לוחצים. (אולי שרהלה תוכל לפרט?)

איך בדיוק מקום הלידה אמור להשפיע על צניחת רחם, שנים אחריה???
איזו עזרה נותן בית החולים (חוץ מאשר בלידות ואקום ומלקחיים. שם הם באמת "עוזרים לתינוק לצאת". הרבה פעמים גם שופכים אותו עם המים (במובן המטאפורי, לא הפיזי))? מרבית העזרה שנותנת מיילדת קונבנציונלית (לא "טבעית") היא מהסוג שבהחלט עשוי להגדיל את הסיכון לצניחת רחם...

אני שוב לא יכולה להתאפק- איזה שטויות! מה קשור מחט לת..?

גם סוגית הלחיצות היא מורכבת ואינה חד משמעית. בד"כ, ילודים שעוברים בתעלה שעבר בה כבר לפחות תינוק אחד, לא נזקקים ללחץ , ובעצם הרפיה עושה את רוב העבודה. ברם אולם, בלידה ראשונה, (ולפעמים בלידה חוזרת של ילוד גדול או מצג פתולוגי) בשל חוסר גמישותו של הנרתיק, השלב הזה בלידה נמשך, מטבע הדברים, זמן רב, וסבלנות המשתתפים מתקצרת ביחס הפוך לזמן. אם מדריכים יולדת ללחוץ לפני שראש התינוק גורם לה ללחוץ בלי יכולת למנוע את הדחף, וגם מדריכים אותה לעשות זאת כמו במצב של עצירות, ואם זה גם מתמשך זמן רב, אז יש סיכוי לנזק לרצפת האגן. אבבבבלללל, יש פה גם מרכיב תורשתי של אלסטיות של רקמות חיבור, ומרכיב של כושר גופני של היולדת לפני ואחרי, ושל מהלך משכב הלידה, ושל הרגלי הרמה נכונים וכן הלאה... ואין לזה סוף. אבל אם מחפשים לכסח את המיילדות בבתי החולים, אז אני מצטרפת.

מה קשור מחט לת..?
דווקא נראה לי קשור. החתכים (היזומים כמובן) שדורשים תפירה, אולי גורמים לנזק לאלסטיות של רצפת האגן, בנוסף ללחיצות הלא טובות...

התכוונתי מה קשור מחט=לידת בית לצניחת רחם=ת... (-:

צניחת רחם, שנים אחריה.
צניחת רחם יכולה להיות קשורה ללידה, גם שנים אחריה. השרירים נחלשים בלידה, נחלשים עוד יותר עם הגיל ועם הלידות הבאות, ובסופו של דבר יש צניחה.

צניחת רחם בהחלט עשויה להיות קשורה ללידה, אבל למקום הלידה???

נשמע כאילו ההנחה של הרופאה היא שבבית חולים עוזרים ליולדת ובבית היא מתאמצת ופוגעת בעצמה. ואילו ההנחה שלי היא שבבית החולים (אם היולדת לא מצויידת בידע, אסרטיביות ומלווים טובים) עוצרים ומעכבים בדרך כלל את הלידה, גורמים לה להתבצע בתנוחה לא נכונה לגוף, שלא להזכיר חתכים שנעשים בלי לחשוב ועוד; ואילו בלידת בית היולדת יכולה להקשיב לגופה, ללחוץ כשהגוף שלה אומר לה (תרגום של משפט של אילנה שמש), למצוא תנוחה שמקדמת את הלידה, להיות שלווה וממוקדת ובכך להועיל למהלך לידה בריא ונכון יותר, ועוד ועוד.

אני מעלה כאן השערה חצופה שהרופאה שאמרה את זה מתייחסת ללידת בית כאל עניין פרימיטבי שנעשה בארצות אחרות לפני שנים רבות, ולא ממש מעודכנת.

ואולי הרופאה צודקת בקשר לסבתא הזו, אין לי מושג איך יילדו אותה, אבל לא הייתי מסיקה מכך בנוגע ללידות בית באופן גורף.

אני רוצה לפרט קצת על הסבתא והרופאה.
קודם כל, הסבתא הנ"ל, הרופאה והחברה שלי כולן איטלקיות. הסבתא גרה כל חייה בכפר קטן וקצת מבודד באיזור הררי כמה עשרות קילומטרים מרומא. בשנות הארבעים-חמישים כל הנשים שם (וברוב איטליה) ילדו בבית מכורח, לא מבחירה. במקרה של הסבתא לא היתה מיילדת, רק בנות משפחה שילדו לפניה, וכדברי החברה שלי, חוץ ממים חמים כדי לרחוץ את התינוק לא היה שום ציוד מיוחד.
לפי מה שקראתי במאמרים שיונת הזכירה וכאן בדף נראה לי מאד סביר שהסבתא, בהעדר מיילדת, לא קבלה הדרכה איך ללחוץ, ומתי, ולמה. בהחלט יכול להיות שבמקרה שלה היא אכן התאמצה ולחצה לא נכון ופגעה בעצמה, לא?
ולגבי ההשערה החצופה של מיכל: החברה שלי אומרת שבאיטליה, עד לפני כמה עשרות שנים, לא היתה ברירה אלא ללדת בבית, והיום לידת בית חולים נתפסת כמשהו שהיולדות של פעם יכלו רק לחלום עליו. לכן מאד סביר שהגישה של הרופאה כלפי לידת בית היא באמת כאל משהו פרימיטיבי, אבל שנעשה בארץ שלה לפני לא כל כך הרבה זמן, ומן הסתם גם הסבתות והדודות ואולי אפילו אמא שלה ילדו כך והיא מכירה את הפן השלילי של זה.
לי נראה שללדת בבית היום זו חוויה הרבה יותר בטוחה והרבה יותר חיובית ממה שזה היה בעבר.

מישהו ראה את "להתחיל מחדש"?

כן - לפחות בשמת ואני... פירוט בדף התלבטות ללידת בית.

שליחה על ידי זור* » 07 אפריל 2004, 08:38

מקסיקו: ביצעה לעצמה ניתוח קיסרי וילדה בן בריא

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2899389,00.html

עשרה דברים שאת חייבת לדעת לפני שאת יולדת בבית

יופי של כתבה, אבל התגובות, אפשר למות...

התגובות קצת צפויות לא? רוב האנשים הרי מפחדים מהצל של עצמם, בכל מקרה צרפתי תגובה עם קישור למאמר של ד"ר וגנר, לשם האיזון (של התגובות לא של הכתבה)

וגם אני הגבתי - אך משום מה זה עדיין לא פורסם. (גם של מיכל שץ לא).

אמא ל 5, את התגובה שלך כבר זיהיתי, פרסמו אותה.
התגובות ממשיכות להיות קטסטרופליות.

רציתי לשאול, אם יש ירידת מים, ההנחיה הרפואית היא לנסוע לבית החולים, נכון? ולפיכך - לידה שמתחילה בירידת מים לא יכולה להיות לידת בית, או שאני טועה? ובבית החולים - עקב ירידת המים, אסור להתנועע ולטייל יותר מדי - רק ללכת לשירותים, וממילא אי אפשר להקל על כאבי הצירים ע"י תנועתיות. לכן שאלתי היא: לידה שמתחילה בירידת מים, קטנים הסיכויים שתהיה לידה טבעית (כי כאבי הצירים ללא האפשרות להקל עליהם עם תנועה, מגבירים את הסיכוי לבקשה לאפידורל)? אשמח לשמוע מהמבינים.

ההנחיה של בתי החולים היא תמיד "לנסוע לבית החולים", נכון?
אבל אם את מדברת על עקרונות הטיפול במיילדות שמבוססת על מחקר מדעי, אז דווקא לא תקבלי הנחיה לנסוע מייד לבית החולים. יש שורה שלמה של צעדים שכדאי לנקוט במקרה כזה, ואם את שוקלת לידת בית, אני ממליצה לך:
א. לדבר על זה עם המיילדת שלך.
ב. לקרוא את הספר "טבעי ללדת".
ג. להשיג את ספרה של אילנה שמש ללדת בבית המדריך ללידות בית בישראל ולקרוא אותו בעיון.

תודה, בשמת.

פלונית - אני לא מיילדת כמובן, אבל זה מאוד תלוי במצג של התינוק והתבססותו באגן.
אני מכירה הרבה לידות בית שהתחילו בירידת מים והסתיימו כמובן בבית.

ההנחיה של בתי החולים היא תמיד "לנסוע לבית החולים", נכון?

נכון. בלי קשר לירידת מים.
אבל כדאי לקרוא על ירידת מים לפני הלידה (בלי קשר למיקומה) כדי להבין גם למה אין צורך לנסוע מיד לבי"ח, בלי קשר למיקום הלידה המתוכנן, וגם מתי כן צריך.

מה קורה עם האישה זקוקה לתפרים?
בביה"ח רק לרופאים מותר לתפור בגלל זה אני תוהה מה קורה בלידת בית.
(שלא נזדקק....

)

מציעה גם לבדוק בביה"ח הספציפי. לא נראה לי שזה צריך להגביל תנועתיות, אבל בבתי"ח שמחייבים ניטור רציף, מן הסתם כן.
קודם כל, ההנחיה לנסוע לביה"ח היא לא מאחר שירידת מים גורמת לאיזשהו סיכון, אלא בתור אחד מהסימנים של מתי כדאי לנסוע לביה"ח כשמראש תכננת ללדת בבי"ח. כמו "צירים כל חמש דקות, שנמשכים 30 שניות".
אחרי ירידת מים כנראה יותר כואב מאשר לפני, אבל לא מונע לידה טבעית.

הלידה שלי החלה בירידת מים. הצירים החלו רק 17 שעות אחר כך, וילדתי 25 שעות אחרי ירידת המים.
לא נסעתי לבית החולים. המילדת בדקה אותי כשש שעות לאחר ירידת המים שהיתה בשלוש בבוקר, ולא הודעתי למיילדת עד הבוקר . לאחר מכן היא בדקה אותי שוב אחרי הצהריים, ובסביבות 10 בלילה , כשכבר היו צירים ממשיים, היא באה עד הלידה, שהיתה בארבע בבוקר.
אני מכירה לא מעט לידות בית שהחלו בירידת מים.
והדרך שהצלחתי להגיע לצירים משמעותיים היה טיול ארוך בשדות באזור הבית, למרות ירידת המים. כך שגם שכיבה היא בכלל לא מחויבת המציאות. אבל זה באמת תלוי בהתבססות הראש, ולכן באמת כדאי להבדק כשיש ירידת מים.