לידת השבת

[אנונימי]

^{דף סיפור לידה, דף סיפור לידת בית}

[ימים_יגידו*]

שבת נכנסה אני ואישי הולכים לבית הכנסת לקבל את פני השבת
עם כל מזמור הבטן מתנענעת, עושה סיבובים מעגליים לקולות המזמרים
הכל מרגיש כרגיל.
בדרך הביתה עברנו אצל חבר ששמענו שהוא אוכל לבד את ארוחות השבת
הוא אמר שרוצה להיות לבד ואולי יבוא בבוקר שבת, ואני עניתי לו בצחוק : "כדאי לך לבוא היום אולי מחר כבר נהיה שלישיה.." מי היה מנחש..
אכלנו לנו את ארוחת השבת שנינו יחד בפעם האחרונה. והלכנו לישון..
במשך הלילה הרגשתי כל מיני תזוזות נעימות שחזרו על עצמן מידי פעם וצוטטתי לעצמי מה שאמרו לי מלא פעמים: " אם את מתלבטת זה בטוח לא צירי לידה. כשזה יהיה זה - תדעי!"
מכיוון שאותם "תחושות" לא כאבו המשכתי לישון.
לקראת סוף הלילה הרגשתי זרם קטן ב"אזור" ואמרתי לעצמי: אני לא מאמינה שהגעתי למצב הזה. אני לא שולטת על הצרכים שלי??!(כבר לפניכן כשהייתי רוקדת היו מבצבצות לי פתאום כמה טיפות..)
קמתי מהר לשירותים ושובל אדיר של מים נשפך על מזרוננו
עדיין רצתי לשירותים וישבתי שם כמה דקות ואמרתי לעצמי: הייתכן שירדו לי המים??? לא הגיוני
הערתי את אישי היקר והראתי לו את כתם המים על המזרון ושאלתי אותו: נראה לך שירדו לי המים? אתה חושב שזה מספיק מים?
הייתי חייבת שמישהו יאשר לי שזה אכן קורה.
לא האמנתי!
שנינו מתרגשים ולא יודעים מה לעשות הרי הלידה יכולה להגיע גם כמה ימים אחרי ירידת המים.
השעה היתה 4:18 לפנות בוקר.
התחלתי לבדוק את הפרשי הזמן בין ציר לציר וראיתי שיש רבע שעה.
החלטנו להתקשר למיילד כדי להכין אותו כי ידענו שהיתה לו לידה באותו יום
אמרנו לו את המצב ושהוא לא צריך עוד לבוא ונעדכן בהמשך.
התחלנו להכין את הבית בהתרגשות. שמנו מזרון דק בסלון ואני הלכתי לשירותים לשבת מעל קערת מים חמימים עם רוזמרין ושמן נר הלילה

[אמא_נמרה*]

מחכה בסבלנות ובסקרנות

[ורד_לב*]

גמני מחכה.
זו פעם שנייה לאחרונה שאני שומעת על עניין חליטת הרוזמרין שיושבים מעליה.
מאיפה זה מגיע? לא שמעתי על זה לפני כן... ופתאום בחודש האחרון פעמיים...מעניין...
יש לי חברה שטוענת שזה מה שהביא אותה ללידה ללא קרעים (לידה ראשונה). נשמע מדהים! יש לנו ימבה רוזמרין בגינה... אולי ננסה...

[לבנה_במילואה*]

מחכה בסבלנות ובסקרנות

מזל טוב!

[ילדת_טבע*]

מחכה בסבלנות ובסקרנות
מיילד? עוד יותר מסקרן

[ענ_בר*]

תודה על המילים,
מחכה להמשך...

[כוכב_נגה*]

מחכה בסבלנות ובסקרנות
הרבה נחת@}

[ימים_יגידו*]

לאט לאט הצירים התחזקו. שרנו שירי קבלת שבת והתפללנו תפילות שכתבנו לפני הלידה
אישי הקריא לי אנשים שרצינו להתפלל עליהם ואני חזרתי אחריו עם הצירים
השתדלתי כמה שיותר להרפות, לנוע במעגלים (קראתי את לידה פעילה והשתדלתי להפנים..)
ניסיתי לתת לגוף לעשות את שלו. נעזרתי גם בכדור לידה
פתאום התחילו גם דימומים. ועדין הרגשתי טוב
התקשרנו לעדכן את המיילד ואמרנו לו שעדיין לא צריך שיגיע
הצירים המשיכו להתחזק והאיש שלי מנסה לעשות לי לחיצות על הגב איפה שהסבירו לנו לפני הלידה שזה עוזר. אחרי איזה שני צירים כבר לא יכולתי שיגע בי במהלך הציר.
לא ידעתי אם אני באמת מרפה ואם הלידה מתקדמת אז התקשרנו למיילד כדי שיבוא לתת אינדקציה באיזה שלב אנחנו והוא אמר שהוא שותה קפה ובא.
לבנתיים החלטתי ללכת לשירותים כדי להוציא את הארוחה הדשנה של שבת שאכלתי כמה שעות לפני כן
הגעתי לשירותים והרגשתי את כל גופי במין טרוף חושים ואז זה הגיע - ממעמקי הגוף הקאתי את כל תכונת קיבתי. האיש שלי מיד הפעיל את הדוש לנקות את הקיא ואותי ואז... הגיע ציר עצום ורב
הרגשתי לחץ עצום
התיישבתי על רצפת המקלחת (יותר נכון- נמרחתי)
הגוף אמר והפה צעק: "הוא יוצא" (ממש כמו בסרטים..)
והשכל לחש לי: לא הגיוני שהוא כבר יוצא בקושי עברה שעה ומשהו זה אמור לקחת מלא שעות"
ועוד ציר ושוב אני צועקת לאישי "הוא יוצא"
והאיש שלי אומר לי בשיא הנחת "אז תוציאי אותו"
אני בשוק "מה להוציא אותו תקרא מהר למיילד"
הוא מתקשר והוא בדיוק הגיע
הוא נכנס למקלחת מסתכל ואומר לי שהראש כבר כאן
אני מתמלאת במלא כוחות חדשים.
לא מאמינה שכבר הגעתי לשלב הזה שקראתי וחיכיתי לו כל כך הרבה זמן
אנחנו עוברים לסלון
מציעים לי לשבת או לשכב ואני לא מסוגלת
יכולה רק לעמוד
ואז מגיע ציר שמתחיל במין זמזום כזה מתחזק וממלא את כל כולי
ואני איתו צועקת, צורחת, לא יכולה בלי להוציא את מלוא יכולת מיתרי כולי
בטוחה שכבר כל הרחוב יודע שאני יולדת
האיש עומד מאחורי תומך בי ואני חצי קורעת עם רגלי.
הציר כל כך חזק, עוצמתי, סוחף. ובין ציר לציר שקט
המיילד מציע לי ללכת בין ציר לציר. אני מסתובבת בחדר
אני ואישי צוחקים מהתרגשות, מתחבקים
ושוב עוד ציר
המיילד מציע לי לצעוק את צעקותי בקול נמוך וזה עוזר פלאים!!
אני עומדת וקורעת במצב שאני רואה את ה'מקום'..
ותוך כדי הציר אני רואה משהו יוצא ממני
משהו מוזר מאד
בטוחה שכל הקרביים שלי מתפקעים מרוב לחץ
אני שואלת בחרדה את המיילד "מה זה?????"
והוא אומר לי "זה הראש שלו"
אני לא יודעת איך כל הנשים מדמיינות את כיפת הראש מציצה אבל אני דמיינתי שזה יהיה משהו חלקלק ויפה כזה
מסתבר שעור הקרקפת מתקפל ונהיית סוג של קרבולת שעירה כזאת.
ושוב בין ציר לציר אני מסתובבת עם תחושה של ראש בין הרגליים
מצב הזוי ומשעשע
ואז הציר האחרון
אישי מתיישב על כסא ואני יושבת על ברכיו
הציר מתזק ואיתו מיתרי הקול
אני מרגישה ורואה איך אני קורעת את עצמי ולא אכפת לי
הציר כל כך חזק ואיתו הרצון אני לוחצת ונקרעת
ואז
הוא החליק החוצה היישר אל ידיו של המיילד
וראיתי וצעקתי
"זה בן, הוא בן, הוא בן"
כל כך התרגשתי
מאד רציתי בן
ואישי הצטרף לצעקותי המתרגשות
המיילד העביר אותו ישר אל חיקי
והוא מתוק כזה עם עיניים פתוחות מסתכל עלי מסתכל על העולם
מעכל את המעבר
מסתכל על אבא ואמא
ואנחנו עליו
אני לא ישכח את זה לעולם
כל פעם שאני נזכרת אני מתרגשת מחדש
והמתוק יצא ב6:40 בבוקר
שעתיים ו20 דקות מאז שהתעוררתי
לא יאמן

[כוכב_נגה*]

וואוו! לידה קלה כתרנגולת!
מרגש
חזק, עוצמתי, סוחף
הלואי כל הלידות של נשות ישראל כאלה!

<רוצה לפרט מי הוא ולמה הוא המיילד?>

[ימים_יגידו*]

השבת ממש עטפה אותנו
לא נתנה מקום לעיכובים
שפע וחסד גדול.
רק א"חכ הבנתי כמה הלידה היתה נס וברכה
ומה שהיה הכי מפתיע זה שהשכנים לא שמעו כלום..
ושבת בבוקר
אי אפשר להודיע לאף אחד
תענוג
רק אנחנו והוא
ומדי פעם השכנות נכנסות ומברכות
הרגשתי שככה הדברים צריכים להתנהל
שהשכנות הקטנות והגדולות באות ומברכות
ורואות את הקטן הפלאי שרק נולד
שלידה זה לא משהו יצוני לחיים
ובמוצאי שבת הסוד שלנו יצא לעולם
מודה לה' כל כך שזיכה אותי בלידה כזאת ברוכה
ובעיקר בילד מתוק שבאמת באמת אין כמוהו
ושהוא כבר בן חצי שנה
גדול אמיתי

[אורגנית_מתחילה*]

נשמע מדהים

מרגש עד דמעות

רק נחת ושמחה

[ורד_לב*]

איזה סיפור מקסים ומרגש

[ההולכת_בדרכים*]

וואו, איזו לידה מדהימה! וכתבת כל כך מרגש ונוגע...
גמני ילדתי בשבת, וזו באמת תחושה מיוחדת של שקט <אפילו שאני לא דתיה בכלל>
מזל טוב!!! <קצת מאוחר...>

ורד לב, לשאלתך -
נדמה לי שבספר "טבעי ללדת" כתוב על חליטת הרוזמרין...

[ימים_יגידו*]

תודה מתוקות.
נראה לי ששמעתי מאיזה חברה על חליטת הרוזמרין.
אמרו לי שטוב לעשות את זה בשבועות האחרונים של ההריון
וכמובן שעד שקטפתי והשקעתי זה חיכה לזמן הלידה..
מה שכן יש מחיר ללדת בשבת
אחרי השבת השקטה והאינטימית של הלידה
שבת אח"כ היתה שבת ברית משפחתית..

[ורד_לב*]

מוזר, באמת שלא נתקלתי במידע הזה לפני כן...וקראתי את "טבעי ללדת" כמה פעמים לפחות

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

מי היה המיילד הזה?
לידה מדהימה... מזל טוב
@}

[לבנה_במילואה*]

וואו...
איזה עוצמתי!
כמה כוחות יש לך! כל הכבוד! את כותבת מקסים!
ריגשת אותי
שיזכה לגדול באהבה ואמונה גדולה@}

[ימים_יגידו*]

תודה.
מאד כיף לשמוע תגובות נעימות.
אחיות שלי שסיפרתי להן על הלידה רק העירו הארות כמו:
"טוב זה בכלל לא נקרא שילדת, כזה מהר.."
" גם אם היית מגיעה לבית חולים כבר לא היו נותנים לך אפידורל"
וכו' וכו'

[ניצה_פורחת*]

וואו, איזו לידה!!! איזה כיף!
מקסים מקסים.
תגידי, אז מי המיילד ולמה דווקא גבר? אישית אני מרגישה לא בנוח עם גברים זרים. היתה לך סיבה מיוחדת לבחור בו?

[יו_יו_בקנדה*]

מקסים פשוט מקסים!

[ורד*]

איזה סיפור מרגש...
מדהים איך אחרי שיולדים, אחד הדברים הכי מעניינים בעולם הוא סיפורי לידה.זאת כזו חויה עוצמתית, ראשונית, בסיסית, פנימית - וכל סיפור לידה הוא הכי מדהים - למי שילדה ולמי שמקשיבה לה אותו רגע.
מזל טוב! תהנו ממנו ושהוא יהנה מכם.

[אורית*]

מקסים....
ואת מדהימה.
כל כך עושה חשק....
שרק תהנו ממנו. תודה.

[ימים_יגידו*]

תודה.@}
גם לי יש כבר חשק שוב..

[ימיםיגידו*]

עברה לה שנה וקצת ועוד כמה חודשים בע"ה אלד שוב.
מחכה, מפחדת, מצפה
הגיע מהר משחשבתי
הילד שלי כ"כ מתוק, ממיס אותי כל רגע ורגע
מלאה בפחדים ומחשבות מהלידה ומאיך אסתדר עם שניים
מהיכן שואבים כוחות
מה עושים עם פחדים שצפים