לילה טוב

הי, באתי להגיד שהיה נעים להכיר. רק אחר כך נזכרתי בלפחות שתי התחלות של שיחות שנקטעו מפאת השד יודע מה. אז בשמחות!

תודה, גם לי היה נעים, אם כי באמת לא הספקתי להשלים שום שיחה עד הסוף וגם לא ממש להתחיל כמה..
נדמה לי שהיה משהו שרציתי להגיד על הטיול שלי לפרו ואיך הפוסט שלך הזכיר לי את זה, שלא הצלחתי להבין למה אנשים עוזבים כפרים פוריים ויפהפיים לעיירות פחונים מצחינות עם צלחת קליטה של טלביזיה.

נכון, זה התחיל מהפוסט הזה ומשום מה הגענו לדבר על יום העצמאות. איך זה קרה?
דרך אגב, כשהיינו בטנזניה פגשנו אנשים משבט של ציידים-לקטים: הם לא גרים בשום מקום ואין להם שום דבר -- רק הבגדים שלעורם והאוכל שהם צדו או אספו היום, ואחרי שהם ממצים את האזור הם עוברי םלמקום אחר. כמובן שאזורי המחיה שלהם מצטמצמים לאט לאט, וכמובן שהממשלה מנסה ליישב אותם והכנסייה מנסה "לגייר" אותם -- והם לא רוצים! עומדים במריים, ובטוחים שמוטב להם ככה: ממה שהם רואים, כל החקלאות הזאת לא הביאה הרבה אושר ועושר לכל מי שמסביבם!

הי,

הבן שלי, שמעבר לכתף, שקורא כל מה שנמצא על המסך מולי,
ביקש שאשאלותך למה בחרת את הניק "לילה טוב".
מובן שרק אם מתאים לך לשתף.

ת.ק.

לילה זה שם החיבה שזיו קורא לי כשהוא מחבב אותי (קורה לפעמים), ו...טוב שיהיה, אתם יודעים, על פני כדור הארץ וברחבי הגלקסיה, בייחוד בלילה.
מצטטת מתחילת הדף..

חחחחחח נחמד לקרוא בשם חיבה...

גם אני אוהבת לקרוא בשם חיבה לפעמים

בדיוק הרגע אבי אמר לי שהוא ראה שיחה ממך בפלאפון שלי
ושכח להגיד לי...(-:

יא.....
עברנו האמת דרככם בבוקר המעבר
אבל לא ראינו את המכוניות...
הילה מוסרת ד"ש לאביגיל
@}

תודה, לילך. את מוזמנת בשמחה לבקר @}.

הי,
אנחנו הולכים להתנחל בבית של חבר למשך שלושה ימים בשבוע הקרוב ברחובות.
אני הולכת לקורס בבית דגן. הילדה, הבן והאבא שלו מאוד רוצים להיות במפגשים, כדי שהזמן הארוך שאני נעדרת (פעם ראשונה להרבה שעות מאז שהבן נולד) יעבור בקלות ובנעימים.
נשמח לקבל יעוץ וקישורים. יוצא קצת דחוף, כי כרגיל דחיתי את הבדיקה לרגע האחרון...
תודה, ליאת.

הי, אם יצא לך תתקשרי אלי, נורא רוצה לדבר אתך ולא מוצאת זמן, או כשיש לי זמן אני שוכחת... @}
פשט ראיתי שעברת פה וניצלתי את ההזדמנות. (-:.

תגידי, את גם קרובה של משפחת מוסנזון? גם הם קרובים שלי, רק מהצד השני.

לא, אבל היינו שכנים פעם..

(-:

אחייני עושה עכשיו עץ משפחה במסגרת עבודת שורשים מביה"ס, אז בתי הצטרפה אליו למחקר כי חצי מהעץ משותף (-:
אני פשוט כל הזמן שוכחת שמשפחת מוסינזון גם כן מנען (מוסינזון הם מצד אמי, ויודיתה היתה דודה של אבי).

לילך, הדעות שלך כלכך מוצקות לגבי אנשי קהילת הרא קרישנה. את מציינת שהידע שלך הוא מהיכרות אישית. איך זה שאף פעם לא הרמת אליי טלפון למשל כדי להבין באמת מה עובר עליי. לא כי אכפת לך ממני אישית אלא כי חשוב לך שהבין משהו מכל ההיבטים שלו. צר לי שכאבת את כאבם של ההורים והסבים המסכנים, שטושטשו בכתבה בגלל שיש להם מה להסתיר. את לא מכירה אישית את האנשים והסיפורים האישיים. כמו שמורה חכמה שלי מהתיכון פעם אמרה לי בצחוק "כל ההכללות הן לא טובות".
כשאין לך מושג באמת מה עובר על אנשים אולי כדאי להיות פחות נחרצת ולשים יותר סימני שאלה. לשאול אנשים זו גם דרך טובה לקבל תמונה יותר שלמה.
לא יכולתי להישאר אדישה למקרא התגובה שלך. אשמח לשוחח איתך על הנושא אם באמת מעניין אותך לשמוע גם את הצד שלי.
שמועות הן בדרך כלל לא דרך טובה ללמוד על המציאות.

לילך,
מה קורה???
למה את כל כך טעונה על העניין הזה,של הקהילה המתרגלת "תודעת קרישנה"??
ולמה התכוונת שכתבת "שליחים טלפונים", לא היית רוצה לדבר על זה איתנו?אלא רק להטיח דברים חסרי בסיס
על גבי הרשת?מבלי לדעת את העובדות?
את הרי מכירה אותנו שנים,ויודעת (אני מקווה )שאנחנו לא כ"כ טיפשים,ומודעים לבחירותינו,
אז יכול להיות שאת לא יודעת את המציאות בצורה מדוייקת,
אני לא מבינה איך את כל כך מאמינה ליפעת גליק,ומיד התקשרת אליה,ואלינו לא?
אז אולי בכל זאת,תדברי עם מכרייך זה שנים,ןתשמעי מה באמת קורה??
כתבת"לדעתי חברי הקהילה לא רצו להתראיין "-זוהי דעתך,אך אין זו האמת,
אף אחד לא פנה בצורה נורמלית בבקשה כזו,
והאנשים הרבים שדיברו איתם,ושיבחו ועודדו את פועלנו, כמובן,שלא היו חלק מנאמר בכתבה,
כיוון שהייתה מטרה אחת לכתבה הזו-והיא להכפיש את שמנו על לא עוול בכפינו! למה??אין לי תשובה,
אני יכולה רק לשער...

ובאשר לקשרים או אי קשרים עם הורים-זה את כבר צריכה,(וגם הכתבת הייתה צריכה),לדבר עם אותם בנים המנותקים מהוריהם,ולראות
כי אכן יש לכך סיבה מוצדקת כנראה.
גם אנשים שאינם מתרגלים תודעת קרישנה לעיתים מתנתקים מהוריהם,בגלל סיבות שונות ואישיות,ואף אחד לא צולב אותם באופן פומבי על כך.
אני באמת לא מבינה מאיזה מקום את מגיבה,בעיקר על סמך היכרותיך איתנו.

אם את רוצה לדעת את האמת לאשורה,אני מציעה כי תשוחחי עם מי שיכול לתת לך אותה,ולא עם כתבים שדבר אחד עומד לנגד עיניהם,
וזה לא להוציא את האמת לאור,זה בטוח!

צר לי מאד לראות כי את ,ואולי גם מכרים וחברים אחרים מזה שנים נוקטים בעמדה שכזו,אין זה תורם לאף אחד מהצדדים.

אני מצרפת כאן תגובה לויויאן שכתבתי במחברת לפני יומיים. לפני שקראתי את דבריכן.
לא, אני לא רוצה לדבר איתכן. אני לא מרגישה מספיק קרובה לאף אחת מכן. אני מבינה שהחשיפה כאן לא מתאימה לכן, אבל זה המדיום שמתאים לי כרגע לעשות את הדיון הזה. אני זקוקה למידה של רוחק כנראה.
יש כל מיני נושאים שמסעירים אותי. פעם הלכתי לטיפול אצל מישהי שהבן שלה טבע בבריכה בגיל ארבע. זה מאוד הסעיר אותי. למה? לא יודעת.
לכאן נוסף ממד אישי של פגיעה ממישהי שהתנתקה ממני ובעיקר מהבנות שלי בצורה מאוד כואבת. בדיוק כפי שהתנתקה מההורים שלה.
והנושא הזה של ניתוק בין סבים ונכדים גם הוא מאוד קשה וכואב לי. למה? שוב, לא בדיוק יודעת. ככה זה.

אף אחד מכם גם לא שאל למה הפנים של ההורים טושטשו? מה יש להם להסתיר?
בד"כ בטלוויזיה הפנים המוסתרות הן של הקורבן. ומי כמוך יודעת שזה שמישהו קורבן עוד לא הופך אותו לאשם.
אני מניחה שהרציונל הוא לצמצם את החשיפה ולשמור ככל האפשר על פרטיות. אני תוהה אם הורה מתעלל אמיתי היה מעז להיחשף בטלוויזיה.
אני חושבת שבנטילת הקשר הזמן, המקום והנורמות החברתיות, כמעט כל הורה, כולל אותנו, יכול להיות מואשם בהתעללות, אם מישהו ממש רוצה להאשים אותו. אני חושבת שאם בהגדרה של התעללות תיכלל גם כוונה להרע - יישארו מעט מאוד הורים שנופלים לתוכה. אני בטוחה שאני פוגעת בלי להתכוון בבנות שלי.
אני בטוחה שהכוונות שלכם טובות, אבל - האם את היית רוצה להיות הילדה שלא רואה את סבתא שלה?
האם אינך רואה איך הדמוניזציה של ההורים משרתת אינטרס ברור של מישהו לנתק אתכם מכל מי שקרוב וקשור אליכם, מכל מי שאוהב אתכם, כך שתהיו תלויים בו בלעדית והוא יהפוך לכל עולמכם?
האם את יכולה לראות האבסורד שבלכנות גורו ומנהיגה "אשה נטולת אגו"?
האם את יכולה לראות כמה חלש צריך להיות כדי לאסוף סביבך עוד ועוד משרתים ומאמינים?
הרי מי שחזק די לו בעצמו. הרי מי שנטול אגו אינו זקוק לעדת מעריצים.
האם את מצליחה לראות איך התנהגות לא ישרה היא בעצם פוגענית? איך לא לקרוא לילד בשמו זו בעצם גניבת דעת?
האם כל השרצים הללו מוכשרים בשם המאבק נגד העיר החרדית, שזו הטקטיקה הנוכחית להימנע מדיון בטענות עצמן?
אני מסכימה שהכתבה מוטה וחד-צדדית, וצר לי בכנות שלא הובא הצד שלכם.
אך זה עדיין לא הופך את הכאב שאני מרגישה במחשבה על הילדים וההורים שלכם, הרבה לפני שראיתי את הכתבה, לקל יותר.
אגב, אני בהחלט רואה באקט הזה של הניתוק ממד של אלימות ופוגענות. וגם הרבה אטימות, אנוכיות והעדר חמלה ומחילה.

שוב, אני לא יודעת מהיכן את שואבת את המידע שלך שהוא שוב מאוד נחרץ בשבילי, במיוחד שמעולם לא ביקשת לשמוע את הצד שלי (כמו שכבר אמרתי). מי שבאמת רצה לדעת להתעניין ולהבין, עשה את זה בלי פחד ובלי דעות קדומות ונשארנו בקשר מאז ועד היום. שוב, לא הזמנתי אותך להתקשר אליי או לדבר איתי אישית משום סיבה אחרת לבד מהרצון שלי לאפשר לך להבין את הצד שלי שהוא אחר לגמרי מהתמונה שאת מציירת לעצמך וגם כאן בדף שלך. אני לא אתחיל לפרט עם מי אני בקשר ועם מי לא משום שאני לא מרגישה צורך להצדיק את עצמי או את אורח חיי. צר לי שאת כל כך נסערת ושאני אולי אחד הגורמים לכך, ואולי אם באמת היית שואלת כדי לקבל תשובות אמיתיות היית מקבלת תמונה קצת אחרת.
עדיין אני חייבת להגיב על:
_אף אחד מכם גם לא שאל למה הפנים של ההורים טושטשו? מה יש להם להסתיר?
בד"כ בטלוויזיה הפנים המוסתרות הן של הקורבן. ומי כמוך יודעת שזה שמישהו קורבן עוד לא הופך אותו לאשם._
האם שמת לב שהפנים של כולם טושטשו כולל אנשי הקהילה, לבד מהפנים של דורית שאותה רצו להדגיש ולבד מהפנים של מי שהעביר שיעור וכנראה חשבו שהוא גד.
כשלא יודעים את הפרטים ולא מכירים את הסיפורים שמאחורי כתבה כזאת מאוד קל להסיק מסקנות נחרצות כל אחד לפי הסיפור האישי שלו.
מי שכן באים במגע קרוב ויומיומי עם הקהילה, מצאו לנכון לתמוך, לנסות להבין וכו', לא משום ששטפו להם את המוח ולא משום שרוצים לצבור כוח על גבם - אלא פשוט כי הם מכירים ואוהבים את אנשי הקהילה אישית. אף אחד לא מנסה לעבוד על אף אחד או להשתלט על אף אחד.
אני בכוונה לא אפנה אותך לתגובות האוהדות ואפילו האוהבות שקיבלנו בזכות הכתבה, כי אז אולי תחשבי שאני מנסה לשכנע אותך.
אני לא מנסה לשכנע אותך בצדקת דרכי, זה התפקיד שלי עבור עצמי.
פשוט הייתי מאוד מופתעת מהנחישות שאת מתבטאת בה על משהו שאין לך מושג קלוש בו. לא על הצד של ההורים ולא על הצד של אנשי הקהילה. כמו שכבר אמרתי יש לי הרושם שאת מבססת את דעותייך על אינפורמציה יד שנייה וכו'.
לגבי התחמקות מהדיון עצמו, דווקא אני חוויתי שזה מה שקרה בדף, השיחה עברה לגמרי לדבר על העיר החרדית כן או לא, שזה ממש לא עצם העניין.
אין לי ספק שהתזמון של הכתבה היא בשל הרצון להקים עיר חרדית כאן בחריש ובשל המאבק שמתנהל נגד זה, אני נכנסתי לדף כדי לתת את הצד שלי אבל קיבלתי את הרושם שזה לא מעניין אף אחד.
יש המון פרטים שאת לא יודעת ולא צריכה לדעת אותם כמו הסיפורים מאחורי הדמויות המטושטשות. ניסו לשים את הכל וכולם כמקשה אחת כחלק מהמגמתיות של הכתבה, אך כל פרט הוא שונה וכל סיפור אישי שונה מקודמו מכל הכיוונים.

אני מבינה שהחשיפה כאן לא מתאימה לכן
משונה שכתבת את זה משום שאני ולימור שתינו כתבנו בשם מלא כולל שם משפחה ולא התחבאנו מאחורי ניק. דווקא התגובה שלי באתר בשמי המלא היא מאוד חושפנית בשביל מישהי שיש לה מה להסתיר. אז אני לא יודעת על מה את מדברת.
עוד עניין שעלה לי שהוא בעצם שאלה האם היחסים סבתא נכד הם אידאל שהוא כל כך נשגב שהוא עולה מעל הרצון לשמור על ילדינו מפני פגיעה. כל כך ברור לך שלמנוע מנכד לראות את הסבתא שלו יכול רק להיות אגואיסטי מצד ההורים או איזה הליכה עיוורת אחרי גורו שכל מטרתו היא למנוע מאנשים להיות בקשר עם משפחתם הביולוגית. נו באמת !
אולי יש עוד כמה אפשרויות שלא חשבת עליהם. אולי לא עם כל הסבים וסבתות אנשים ניתקו קשר, אולי עם חלק דווקא יש קשר הדוק ואפילו מאוד.
אני פשוט מופתעת מחריצת הדין הכל כך נחרצת מבלי לשמוע את הדברים לעומקם.

לילך,
אני מאד מופתעת מהתגובה שלך לכל העניין...(וגם של עוד אחרים שאינם משמיעים את קולם בכלל...)
התכוונתי,באופן טבעי, להרים אליך טלפון ולשוחח איתך,על מנת להרגיע את הרוחות הסוערות אצלך,ואולי גם אצל אחרים שאני מכירה שנים.
אך לאחר שביקשת לא לשלוח "שליחים טלפונים" (תמוה בעיניי המושג הזה...מעולם לא נשלחתי בשם אף אחד ),אז החלטתי להגיב כאן.
ואכן כתבת שהמדיום הזה מתאים לך לדיון הזה,וכנראה זה לטובה,כי גם אחרים יוכלו להיתרם מכך.

באמת מעניין מדוע הנושא כה מסעירך,
אך ברצוני שתביני,כי גם אם ניפגעת באופן אישי ממישהי שהתנתקה ממך,נראה לי כי יכולה את לנסות לדון אותה לכף זכות ,
ולקחת בחשבון כי היא לא עשתה זאת מרוע לב,וגם אף אחד לא אמר לה לעשות זאת,
אלא,זה מה שהיא זקוקה לו כרגע,בתהליך בו היא נמצאת כעת.
אם אנחנו אוהבים מישהו אנחנו נותנים לו את המרחב לו הוא זקוק.

יש לי תשובות לכל השאלות ששאלת,אך נראה לי שהדף קצר מדי,וכל שאלה בפני עצמה מביאה עימה דיון ארוך ומעמיק.
כך שאם את באמת רוצה לשמוע על הדרך,על הפילוסופיה,על התפיסה ,ועל עוד דברים אחרים שלא ברורים לך, ונראים לך תמוהים ואינך מבינה אותם,
אשמח להשמיע לך,ולהפנותך לספרות בנושא.

כתבת :"לא, אני לא רוצה לדבר איתכן. אני לא מרגישה מספיק קרובה לאף אחת מכן"

חבל,אני לא חושבת שיש צורך בקירבה מיוחדת על מנת לדבר,ודווקא אולי דיבור יכול לקרב...
אך זאת לשיקולך,כמובן.

לימור.

אני לא כל כך מבינה מה זה חשוב לך מאיפה אני יודעת ומה אני יודעת ועל סמך מה אני מבססת את הדעות שלי, ולמה את חושבת שאני לא יודעת כלום.
יש מציאות מסוימת. על חלקה אני יודעת מיד ראשונה ועל חלקה מיד שנייה, כמו על רוב הדברים בעולם הזה, ובכל זאת אני מבססת לי דעה.
הדעה הזאת לא תואמת את שלך. בסדר. את רוצה לספר לי את הצד שלך. בסדר. אולי פעם אני ארצה לשמוע.
כרגע, ובעצם בדי הרבה מקרים של דיאלוג איתך, אני מרגישה נזופה. זה לא ממש עושה לי חשק להקשיב.
קשה אולי לדמיין את זה, אבל לפעמים אנשים מבינים או מפרשים או רואים או מרגישים או חושבים על המציאות אחרת ממך. ולא רק חוסר הידיעה גורם לזה, אלא גם השקפה אחרת על החיים, אופי אחר וזווית מבט שונה.

אני אתן לך דוגמא מעולם אחר: פעם ניסית לארגן סדנה על איך להגן על הילדים מפני פגיעה מינית או משהו כזה. לא היתה היענות של אמהות לסדנה הזאת.
מיד הוצאת מייל נוזף על איך ייתכן שאנחנו לא רואות כמה זה חשוב, ואיך אנחנו יכולות לעצום עיניים ולהתעלם. אז, אולי אני אלך לחפש את זה אם יהיה לי כוח,
כתבתי לך תגובה שמעולם לא שלחתי, ויש בה אלף נימוקים וסיבות למה אני לא רוצה ללכת לסדנה הזאת. אבל כמו עכשיו, לא הרגשתי שיש כאן מישהו שמקשיב.
עומדת מולי מישהי שיודעת את כל האמת ורק האמת, ואני בבורותי לא חושבת כמוה.
לכל אחד יש דרכים משלו ללמוד ולדעת דברים, ולכל אחד יש דרכים משלו להבין ולפרש את המידע הזה, ודרכים משלו לפעול בעולם בהתאם.
הרבה פעמים הרציונל הוא רק הסבר מספק שאנחנו מוצאים לנטיות הטבעיות שלנו. וזה עובד לשני הצדדים.

מהניסיון האישי שלי, יד ראשונה לגמרי, האפשרות היחידה לשמור על הקשר עם האמא של החברות של הבנות שלי, היתה לקבל לגמרי ובלי שום ביקורת את הצד שלה, ולוותר על כל הדדיות בקשר ועל כל מה שאני יכולה להביא אליו. וכן לוותר על המון דברים שכלולים בקשר רגיל בין אנשים, למשל שהילדות שלה יבקרו את שלי או יבואו ליומולדת שלהן, משום שאורח חיי לא מתיישב עם האמונה שלה. מבחינתי זה קשר חסר טעם ומשמעות, ולמעשה בלתי אפשרי.
(במקרים של נשים דתיות שאני בקשר אתן, לשם השוואה, יש תחושה של הדדיות, של התחשבות זו בזו והליכה זו לקראת זו כדי לאפשר חברות למרות השוני באורח החיים)

אני מכירה הרבה מאוד קשרים לא פשוטים בין אנשים להוריהם, שבכל זאת לא מנתקים קשרים ולא מונעים מהנכדים להיות בקשר עם הוריהם. כן, בעיני יש לזה ערך. רק היום דיברתי עם מישהי שאמא שלה לא היתה בקשר עם סבתה, ועל הקושי והכאב שהיו כרוכים בלגדול כך.
אני בעצמי עושה עבודת חיים על ריפוי הקשר הזה, וזה עתה סיימתי סדנה שפתחה בפניי אפשרויות לראות בו המון דברים שמעולם לא הצלחתי לראות. טובים דווקא. העבודה הזו היא גם הבסיס בעיני לשיפור ההורות שלי, לשיפור חיי ולשיפור עצמי. מה הייתי מצליחה לעשות אם פשוט הייתי מפנה את הגב?
האם אני צריכה להאמין שדווקא לאנשים שהגיעו לקבוצה הזאת יש קשרים כל כך בלתי אפשריים עם הוריהם עד כדי צורך בניתוק והגנה על הנכדים מפניהם?
ועוד שאני מכירה את ההורים ואת היחסים מהתקופה שלפני הקרישנה? אז אני לא מאמינה. תתלי אותי.
האם שיחת טלפון שבה תספרי לי איזה זוועות עשו ההורים תשנה את דעתי? אני מסופקת. קשה יהיה לי להתעלם מכל ההשפעות שסביבכן ולקבל את זה כפשוטו. ולא, הדעה הנחרצת הזאת לא עוצבה מתוכנית הטלוויזיה, אלא דווקא מהעדות הראשונית לתהליך שחלקכן עברתן (נכון, לא את).

לימור,
אני לא כועסת עליה. אולי פגועה. וגם לא מאשימה אותה. וכן חושבת שיש לאחרים חלק בתהליך ההתנתקות שהיא עברה.
לגבי שיחת הטלפון, תודה על ההצעה. אולי גם הזמן של זה יגיע.
בשיחת הטלפון הקודמת הרגשתי שיש פאניקה מהעלאת הנושא וניסיון להשתיק אותו.
אני שמחה שעכשיו אתן לא חוששות לדון בו. בנוסף, אמרת לי במפורש שאת מתקשרת לאחר שדיברתם על זה עם גד ודורית.
לגבי התשובות על השאלות - אני לא רואה למה אני צריכה ללמוד את כל התיאוריה כדי לקבל עליהן תשובה, אבל מילא.
זאת תשובה כל כך מיסיונרית, שזה די מצחיק.
לגבי סערת הנפש שלי - אפשר להירגע. אני מנקה את הבית, מספרת הארי פוטר, משחקת סוליטייר, קוראת את הסיפורים הזוכים בתחרות של הארץ, מכינה סלט לליל הסדר ובקיצור.. הכול בסדר. אני נוטה לסערות נפש לפני המחזור אבל גם זה כבר עבר..

לילך,
אני חשה בדבריך ציניות קלה,וחוסר רצון לדיאלוג...
אז כמו שכתבת,אם וכאשר יגיע הזמן,נוכל לשוחח על כך.
אין ברצוני לפתח ויכוח,כיוון שיש לי כבוד לבחירותיו של אחרים,והייתי מצפה מאחרים שיכבדו בחירותיי,
ניסיתי לפתח איזשהו דיאלוג איתך,כי חשבתי שבגלל הכרותינו האישית את יודעת כי אנחנו פועלים על דעתינו האישית,
ולא ייתכן כי נבחר משהו ללא חקירתו לעומק....
אך כנראה שההכרות הזו לא משפיעה על כך-וזה בהחלט תמוה בעיניי...
אך זה מה יש...

מבחינתי אין שום רצון להשתיק את הנושא,ואף חשוב לדון עליו,אך למען דיון אפקטיבי ופורה,
צריכה להיות קבלה ,והקשבה-אם יש רצון להבין בצורה יותר עמוקה.
אני לא אמרתי שאת צריכה ללמוד את כל התיאוריה כדי לקבל תשובה,
אך התשובות לשאלות שלך ,אינן יכולות להסתכם בשתי שורות,כיוון שיש להבין כמה דברים קודם,
אבל,שוב,כיוון שאין רצון לדיאלוג כרגע,אז לא אכנס לזה.

גם ששואלים אותך שאלה ביקורתית והתרסתית בנוגע לחינוך ביתי אינך יכולה לענות בקצרה,כיוון שישנו רעיון העומד מאחורי הבחירה,
ומבלי להבין את הרעיון לא ניתן להסביר בצורה טובה את ההתנהלות.
וגם פה תלוי מי ומה השואל,
האם הוא רוצה לבקר אותך(בגלל כל מיני סיבות...),או שמא רוצה הוא לדעת,להבין וללמוד על כך.

לי בעצמי היו חוויות דומות בעניין החינוך הביתי.

כל טוב,
לימור.

לילך,

אני לא חושבת שאת צריכה לקרוא ספרים או אפילו להתעניין במשהו שלא מעניין אותך, אני לא רוצה שתסכימי איתי על דרכי. פשוט כואב לי שאת חורצת את דיני ואת דינם של רבים מיקיריי מעל דפי האינטרנט, כלומר בציבור, וזה מזכיר לי את מה שעשו בכתבה הנדונה.

לא חרצתי דין של אף אחד. כתבתי מה שאני מרגישה, מה שחוויתי ומה שראיתי.
לדעתך המידע שלי לא מספיק בשביל לחוות דעה - לדעתי כן. זו רק דעתי.
כאשר נפתח דף שעסק בכתבה ואמר שהכול שקרים והמצאות, אמרתי מה שאני יודעת, חושבת ומרגישה. זה הכול.
כל אחד יכול לעשות עם זה מה שהוא רוצה. אין לי שום סמכות לחרוץ דין של אף אחד, אבל יש לי זכות להגיד את דעתי ולבטא את רגשותיי, גם אם לדעתכן הם מוטעים מן היסוד ולא מבוססים.
לי אין שום אינטרס חוץ מהכאב שלי. אז יכול להיות שהוא פוגע. גם אתם פוגעים באנשים בדרככם אל האושר. כנראה שככה זה בחיים. אני חושבת שבבמה הזאת מיציתי את הבעת דעתי. אין לי רצון להמשיך לפגוע וכל כוונתי היתה להאיר את הסוגיה מעוד זווית, כאשר כל הדעות כאן היו נחרצות בכיוון ההפוך.

משל הים:
שני אנשים משכשכים בים. איש אחד עומד על החוף.
אומר האיש: המים נראים לי קרים מדי, מלוכלכים, מלוחים, לא נעימים.
אומרים האנשים: המים ממש נעימים! תחושת הערסול ממכרת, כדאי לך להיכנס!
אומר האיש: המציל אומר שיש זרמים סוחפים ומערבולות מסוכנות. אני חושש.
אומרים האנשים: הכול בטוח. לעולם לא תדע אם לא תיכנס.
אומר האיש: אני יכול לדעת מה שאני רואה מכאן ומה שאני שומע משם.
אומרים האנשים: דברים שרואים משם לא רואים מכאן.
אומר האיש: נכון, אבל גם להפך. וגם, יש לזכור, דגים לא רואים את המים.

<והמרגיעון אומר: הכל נכון - גם פרשנות לקויה>

צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים

מתוך תכנית יום העיון:
שעת סיפור למבוגרים – מיריק שניר

הי, מחקו את המודעה שלך מכיכר השוק והשאירו רק שורה שאומרת שאפשר גם לכתוב לך למייל.

אני מניחה שמחקו כי ההודעה היתה מאוד ארוכה, בימינו שומרים על כללים נוקשים בככר השוק

לדעתי שווה לשים שוב נוסח מקוצר של 5-10 שורות שבכל זאת נותן קצת מידע על התכנים, המיקום, המחיר
כי רוב האנשים לא יפנו אלייך במייל או טלפון לפני שיש להם קצת רקע, וחבל...
אפשר גם לשים נוסח מלא של ההודעה אצלך בדפבית ולהפנות מהככר לכאן.

טוב, תודה. מחר, כשאהיה פחות עייפה..

לילה טוף!

תודה, תודה! (-:

זה תמיד נחמד לשמוע מזל טוב (-:
כמו שאת מכירה אותי, את יכולה לנחש כמה מזל זה! ועוד כפול!

לו רק היית יודעת כמה דיאלוגים דמיוניים נהלתי עם אנשי באופן עד שסללתי את דרכי עם התאומות....
וכמה מצחיק היה לשמוע את הסבים דוחקים בי לבסוף:
"נו! תשימי אותה כבר במנשא" (חמי! הודיע שזה דבר מצוין!)
"נו! תעשי גם לשניה עיסוי" (והייתי מעסה את שתיהן ביחד. רגל לזו ורגל לזו)
"נו! אולי יש לה קקי. תקחי אותה לכיור" (עד גיל חצי שנה בערך עשו קקי רק בכיור. אח"כ קצת הפסיקו ומגיל זחילה זה הפך להיות מסוכן להשאיר את השניה בלי השגחה........)

כי הגעת למסקנה שלא ריאלי לחכות עם פעילות ימית עד שהילדים יהיו מוכנים? (-:
אוהבת אותך ומתה לדבר

בשבילי זה לגמרי ריאלי. זה משהו שנחמד אם יש אותו אבל הוא ממש לא חסר לי כשאין אותו.
אבל התכוונתי יותר לעצם החיפוש של בן זוג. כי אני לא מבינה את הדחיפות. כי אם אני הייתי נפרדת עכשיו הייתי רוצה המון זמן לבד. זה הדבר שאני הכי מתגעגעת אליו. אבל בעצם כבר דיברנו על זה. כנראה אנחנו פשוט אחרות.

אין לך מושג אם אנחנו אחרות, כי לא חיית ללא אנרגיה זכרית בסביבתך (ואני מה זה לא מדברת על זיונים- אם כי... וכו') כבר המון שנים, אז את לא יודעת.

זה משהו שנחמד אם יש אותו אבל הוא ממש לא חסר לי כשאין אותו.
אולי כי זה לא בדיוק ש"אין לך אותו". זה כמעט תמיד זמין כשתרצי.

אם אני הייתי נפרדת עכשיו הייתי רוצה המון זמן לבד ומי היה שומר על הילדים?.......

אין לך מושג אם אנחנו אחרות, כי לא חיית ללא אנרגיה זכרית בסביבתך (ואני מה זה לא מדברת על זיונים- אם כי... וכו') כבר המון שנים, אז את לא יודעת.
כן, אני מסכימה. אני באמת לא יודעת. אבל בכל זאת זה נורא מסקרן אותי. הדפים פה באתר נחלקים לאלה שחולקים את ייסורי הזוגיות, אלה שחולקים את ייסורי הפרידה ואלה שחולקים את ייסורי החיפושים. אז מתי אנחנו מאושרות? (כשאנחנו לא פותחות דפים בבאופן..)

ומי היה שומר על הילדים?.......
אז זה נורא משנה בני כמה הם. אני כבר מרגישה שאוטוטו אין על מי לשמור.
בגלל זה אני אומרת שאיזשהו מרווח נשימה גם מפנה הרבה יותר מקום לזוגיות חדשה.

הייתי רוצה המון זמן לבד למה את לא לוקחת לעצמך זמן לבד, עכשיו?

יעל, את ממש לא בכיוון. אני לא מדברת על זמן להיות לבד פיזית. יש לי מזה.
אני מדברת על להתמודד עם המצב של חוסר זוגיות. להסכים להיות בתוכו.
לא לסתום את החור המבהיל הזה, לא לשים עליו פלסטרים.
ללמוד לאהוב את עצמי כי זה מה שיש. ואחר כך גם יגיע זה שאוהב איתי.
הריצה המבוהלת הזו אחריו ממילא לא ממש עוזרת כל עוד אין איזו פניות רגשית שמאפשרת מערכת יחסים אמיתית ויציבה.

הריצה המבוהלת הזו אחריו ממילא לא ממש עוזרת כל עוד אין איזו פניות רגשית שמאפשרת מערכת יחסים אמיתית ויציבה.
מסכימה לגמרי

יעל, את ממש לא בכיוון. מצטערת. אכן לא הבנתי למה התכוונת.

ללמוד לאהוב את עצמי כי זה מה שיש. ואחר כך גם יגיע זה שאוהב איתי.
אבל זה יכול, אם לא חייב, להתרחש במקביל. כי הלאהוב את עצמי הוא לא איזה תהליך עם תאריך התחלה וסיום, והשגת יעד, אלא יותר שביל פתלתול עם עליות מורדות בורות מים וגני שושנים ולטאות ארסיות ומה לא...אז מה, אני אחכה את כל הזמן הזה עד שאפרגן לעצמי להיות נאהבת? (-:

ברור שזה לוקח זמן ואפילו חיים שלמים, העניין הוא שאולי כדאי לנצל את המצב הזה של יציאה משנים ארוכות לצד נוכחות זכרית כדי לבחון לרגע מי אני ומה אני בטרם אמשיך במירוץ.
חייבת לציין שאני מדברת קצת באופן עקרוני ולא כל כך אישי. מן הסתם הזמן הזה עבר ועובר אצל כל אחת בקצב שלה.
אבל יש לי גם כמה מחשבות עקרוניות יותר, כמו למשל, זה אולי לא פרודוקטיבי, אבל כמה השיטה המונוגמית לא מוצלחת כשחיי נישואים הם קשים (למחצית שבוחרים להמשיך בהם) עד בלתי אפשריים (למחצית שבוחרים לסיים אותם), והחיים לבד נשמעים מהצד (חוץ מאצל אח שלי המאושר באדם) לא פחות מתישים ומתסכלים.
בעיקר אני חייבת להודות שאני חשה את התסכול בעצם העיסוק בחיפוש אחר בן זוג, ותוהה לכן אולי אם העניין הזה ישוחרר אפשר יהיה להנות יותר או לפחות לחיות באיזושהי שלווה יחסית, אבל אז אתן אומרות שכאילו אי אפשר בלי בן זוג, או שזה נורא בודד/עצוב/קשה ואני תוהה - האמנם? אני ואח שלי. לו יש כבר תשובה בעצם. לו זה יותר קל.

שאולי כדאי לנצל את המצב הזה של יציאה משנים ארוכות לצד נוכחות זכרית כדי לבחון לרגע מי אני ומה אני בטרם אמשיך במירוץ.
זה נכון עקרונית. אבל במקרה האישי שלי זה היה לחלוטין לא רלוונטי. אני לא רוצה להיות לבד. לא קוסם לי בגרוש. יש נשים שזה תפור עליהן ובהמשך מגלות שכל עניין הזוגיות הזה הוא פאסה מבחינתן.
יש נשים שהקימו משפחה, ילדים די גדולם כבר, קריירה עצמאית מפותחת ועולם אישי פעיל ועשיר, ואין להן שום סיבה בעולם לנסות להכניס לחיים האלה גבר כשותף מלא בחיים. בעיקר כשזה כבר ידוע עד כמה ההתמודדות הזו קשה. ומעדיפות פרטנר או פרטנרים לידידות, בילויים משותפים, מין, והפגת הבדידות, בשעות הפנאי. זו תובנה שרכשתי בג'יי דייט, כשהסתבר שגברים ממש מבררים אם נשים מחפשות בן זוג מלא או פרטנר לבילויים כי זה כבר ממש לא מובן מאליו שנשים מגיל מסויים מחפשות בעל.

אצל גברים יחידים, עם ועל אחת כמה וכמה בלי ילדים, זה שונה. (אלא אם הם אב משמורן.)

או! הנשים האלה יודעות מה טוב בשבילן! אני לגמרי בעדן. נשמע לי כמו פתרון קסם.
והכי מצחיק שכל אחת מאתנו חיה את החלום של האחרת..

דווקא אצל גבר רווק ללא ילדים ועם אולי שניים וחצי חברים כמו אחי, הבדידות נראית לי כמעט בלתי נסבלת.
היום פגשתי מישהו שאמר לי בקשר אליו - טוב, מה את רוצה, הוא נכווה פעמיים ומפחד לנסות שוב. אף פעם לא חשבתי על זה ככה. תמיד אני מאמינה להצהרות האושר והבחירה החופשית שלו. אבל מסתבר שגם לגברים יש רגשות.

תורמת מנסיוני הדל בקשר לטאמי טאב- בעיקרון שילב היו המיבאים הבלעדיים של הטאמי לארץ אבל בסניפים שאני בדקתי בהם כבר אזל מזמן ואין שום כוונה להביא עוד.
אני הייתי מנסה להזמין אולי מחו"ל או לבקש ממישהו שנוסע שיביא לי (במידה ואת לא מוצאת מישהו בארץ שמעונין למסור)

תודה!

יש לי טאמי טאב שכבר לא בשימוש,היית רוצה לברטר על משהו?
באיזה איזור את גרה?
אנחנו באזור י-ם.
חג שמח

גם לי יש, להשאלה, וקונים בשילב.

בזמנו חיפשתי (ובסוף לא קניתי). יש בחלק מהסניפים של שילב - תתקשרי לפני שאת מגיעה

בשילב כבר אין, וגם בחנויות תינוקות אחרות לא.
יערת מותק - אני מחפשת בשביל ארני! תוכלי להשאיל לה?
אם לא אז סגולה - אני בדרך לירושלים ואין לי רעיון לברטר אבל את מוזמנת להציע.

אה ויערה - אני יכולה לעזור להעביר אם צריך.

אשמח לבגדי חורף לגוזלית שלי (18 -24 חד') יש משהו כזה?

לא ממש..

מאוד משמח מה שכתבת לי על המוכרת בצומת! כי אני ממש הרגשתי שמסתירים אותו, לא בכוונה אבל ככה, מתוך עומס ואדישות )-:. ותודה על הפרגון @}.

טוב, זה בחנות של ערן.. מוכרים גם את תינוקות באופן טבעי ואת קודם קול אמא..אה, והיתה ערימה די מכובדת בשולחן של החדשים לילדים.

שליחה על ידי עדי_ל* » 25 מאי 2011, 00:19

באתי לפרגן על מה שכתבת בדף הורות בחסד.,
אהבתי.

תודה..

טוב, זה נושא שיחה די תמהוני מה שפתחת בו בככר השוק, אבל כל תירוץ לשיחה מתקבל באהבה גם אם לא על הדעת. ראינו בצהלות התרגשות את בתך עושה הולה הופ בטלויזיה. וגם בשידור החוזר. ההד היחיד שאני יכולה להחזיר לסיפור ככר השוק שלך הוא שהשליו שלנו מת היום. איכשהוא הכל מתחיל ומסתיים ביציאת מצריים, ראית מה זה?

הי
לגבי הצפרדעים הקטנות שהן כנראה אילניות, אני לא יודעת איפה אתם אבל לנו בפרדס חנה יש ברית צפרדעים
אז אם את רוצה לשמור אותן בטטריום ולהעביר לנו, מוזמנת
או פשוט למקור מים מתוקים יותר קרוב.

התכוונתי לבריכת צפרדעים כמובן

הי ענת!

אני אשמח לדבר אתך על כל כך הרבה דברים שלא קשורים ליציאת מצרים בשום דרך (כמעט. הכול כמובן קשור לזה איכשהו).
איזה כיף שראיתם אותה! אנחנו ראינו את הראשון ופספסנו את השני.. בטח יהיו עוד שידורים.

הי אמא נמש,
תודה.
אנחנו באזור בית שמש. אם למישהו יש בריכת צפרדעים אנחנו נשמח. מקור מים זמין ביולי? קרוב? אחר? מישהו? גם כל פעם יוצאת אחת אחרת. ומה זה טטריום? וברית עם צפרדעים זה מעולה.
יכול להיות שהן תינוקות של אילניות? הן ממש פצפונות.
זיו אומר שכדאי להשאיר את הפתח של הביוב סגור ואז הן יישארו בפנים. אבל אז יהיה להן מים אבל לא אוויר? יש לנו בורות ספיגה אז אולי הן יכולות לצאת לשם?
אפשר לדבר על זה שעות נראה לי.

בייחוד בשתיים בלילה. אבל מסתבר שגם בשתיים בצהריים.

מספרת "קצוות" בכפר מנחם. נחמדה מאוד מאוד ולא יקרה.

יעלצ

עוברת לדירה בעיר???? קראתי נכון????? 0-:

כן.. אם אפשר לקרוא לזה עיר.. מודיעין.

וואו וואו. כמה יפה ונשגב כתבת.

את מתכוונת לקטע בעלון?
כמו נערה מתבגרת, לא? היה כיף.

מיייישהו יודע אוולי כמה זמן לוקח לזגר לגדול ? (:

שלום ומועדים לשמחה
איכשהו מצאתי שבזמנו הצעת למכור קמין .. האם עדיין רלוונטי ?

מה כל כך מוחלט בחינוך ביתי יותר מבכל דרך אחרת?
אולי שבכל דרך אחרת, זה לא נוגע בכל תחומי החיים כולם, ובחינוך הביתי זה כן.
מנסה לחשוב על דוגמאות לדרכים. יש לך?

בעיני כל הדרכים נוגעות בכל תחומי החיים כולם. אם מישהו בוחר להיות רווק אז זה לא נוגע בכל תחומי החיים שלו? או בוחר להינשא? או להיות הורה? או לעבוד ולשלוח את הילדים לבית ספר? או לשלוח אותם לבית ספר דמוקרטי? או להתגרש? או לבגוד? זה לא נוגע לבית ולעבודה ולילדים ולבן זוג ולהורים ולכל תחומי החיים כולם? לא מבינה בכלל את השאלה.
מרגישה שאולי הכרת (או היית) נשים שהרגישו צורך מאוד חזק לגונן על הבחירה שלהן, אולי ממקום של חולשה? ולכן לא נתנו לשום פתח של ספק או שיקול דעת להפריע להן בבחירה המקודשת. זו דת. אני אנטי דתית.

אם מישהו בוחר להיות רווק אז זה לא נוגע בכל תחומי החיים שלו?
מה פתאום. נוגע כמובן, אבל לא מעצב . במובן הזה התכוונתי "מוחלט".
אני מרגישה שחיים בחינוך ביתי משפיעים כך:
על (הצרת) הפרנסה, על (עיכוב) ההתפתחות האקדמית והמקצועית, על צמצום הנגישות הטבעית של מגוון חברתי ואפשרויות חברתיות, על (צמצום אופני) צריכת התרבות, על חופש התנועה. (ועודנו מבורך (-: על אף כל אלה...)

איך בחירה בחיי רווקות כשלעצמם גורמת לכל אלה?

אה, בעצם הרשימה הייתה מאוד חלקית:
על הצרכנות, על התזונה, על הרגלי האכילה, על אופנת הלבוש, על השפה, על הבריאות, של הגוף ושל הנפש, על האזרחות הטובה.

ענת, כל מה שאנחנו עושים משפיע על כל הדברים האלה.
מי שבוחר להיות רווק יש לו אינסוף פנאי להתקדמות מקצועית, לבילוי תרבותי, וגם מגוון אפשרויות חברתיות (בעצם אני לא סגורה על זה. בעיקר דרך העבודה. אבל החברה בישראל כל כך משפחתית שאני בטוחה שדי מהר מגוון האפשרויות שלו מצטמצם).
אין לו משפחה. אין לו ילדים. אין לו בת זוג.

אני הייתי בחינוך ביתי ולא הרגשתי שזה משפיע על האפשרויות החברתיות שלי או על יכולת התנועה שלי, למשל.
כל הדברים שציינת - בכל דרך חיים שתבחרי יש השפעה עליהם - אם את הולכת לעבודה את צריכה להתלבש בדרך מסוימת, וזה ללא ספק משפיע גם על התזונה שלך ועל הבריאות שלך ועל סגנון החיים שלך.

ווא. איזה דיון מוזר. לא מובן לי בכלל. לא ברור לגמרי שכל בחירה שאנחנו עושים באורח חיים מסוים משפיעה עלינו?

מרגישה שאולי הכרת (או היית) נשים שהרגישו צורך מאוד חזק לגונן על הבחירה שלהן, אולי ממקום של חולשה? ולכן לא נתנו לשום פתח של ספק או שיקול דעת להפריע להן בבחירה המקודשת. זו דת. אני אנטי דתית.

לא זכור לי שהרגשתי צורך חזק לגונן על הבחירה ולא עולות כרגע נשים שהכרתי שזה מה שאפיין אותן.
בקשר להטפה ודתיות , זה כן, לגמרי. הרגשתי שזו דרך טובה מאוד. זכורות לי ספקות רק מתחילת הדרך. אחר כך כבר לא. ובמיוחד כשהתוודעתי למערכת החינוך, קיבלתי אישור מלא לכל מה שקודם היה רק אינסטינקט מעורפל.
אבל כמו שכתבת זה גם עניין של אופי ואני כן "דתית" במובן הזה.
אבל לילה, אני לא מזלזלת בדרך השניה. אני לא מכירה אותה. כתבתי שאף פעם לא הבנתי את מי שבודקות כל העת אם זה באמת מתאים, כי באמת אף פעם לא הבנתי, זה נראה לי חיים קשים, כל הזמן להשאיר מקום לספק, לבחון מחדש כל הזמן. אני יכולה להבין שיש מי שזה מתאים לה. כמו שכתבת, זה עניין של אופי.

איך בחירה בחיי רווקות כשלעצמם גורמת לכל אלה?
היא גורמת לדברים אחרים כמובן. התמודדות מאוד קשה עם חריגות חברתית ולחץ חברתי. אורח חיים שונה לגמרי משל רוב האנשים בסביבה (מגיל מסוים).

מי שבוחר להיות רווק יש לו אינסוף פנאי להתקדמות מקצועית,
ואז, הוא או מתקדם מקצועית או לא. (איך את יודעת שיש לו פנאי? אולי הוא מטופל בהורים חולים?)
אמא בחינוך ביתי בד"כ לא מתפתחת מקצועית תוך כדי.
בעיקר דרך העבודה. תרבות, חברה ושאר עניינים באמת קורים הרבה דרך מקומות עבודה ודרך מוסדות החינוך של הילדים.
אמהות חינוך ביתי לרוב מנותקות מהדברים האלה. וההתפתחות החברתית והתרבותית שלהן מתקיימת הרבה מאוד בבתים פרטיים שלהן או של דומות להן, או באירועים חיצוניים שקשורות בהם נשים שדומות להן. (אפשר לזרוק חופשי, שמתי קסדה עוד לפני)
מה שלא נכון אצל רווקים ונשואים שאינם בחינוך הביתי.
אמהות חינוך ביתי לא מרבות לצרוך תרבות מסחרית כמו סרטים מופעים טיולים מודרכים וכאלה שמיועדים למבוגרות , זהבילוי שקורה עם הילדים, אם בכלל, כי אלה דברים יקרים וקשה לממן אותם עם מפרנס אחד, (שלא לדבר על זה שהן הולכות לישון במיטה עם יונק שניים ולא נוהגות להשאיר הילדים עם בייביסיטר ולמי יש כוח לצאת בערב) ולכן מספקים את הצרכים האלה בערוצים אחרים, בבית, עם חברים שחיים דומה וכו'. זה קורה כי הן בחינוך ביתי וסגנון החיים הזה משפיע על כל התחומים האלה. רווק, או בוגד (??(-: איזו מין דוגמא זו לדרך חיים?) יצרוך, או לא, תרבות וחיי חברה רחבים, לא כי הוא רווק, אלא בהתאם לאופיו כישוריו נטיותיו וכו'.

נגיד מישהי היא "רוחניקית". אוקיי? את לא כבר רואה אותה בעיני רוחך? מה היא לובשת (שמלות הודיות), מה היא אוכלת (טופו ועדשים), איך היא מדברת (אני נמצאת עכשיו במקום ש..), מה היא לומדת (רפואה אלטרנטיבית), ממה היא מתפרנסת, איפה היא גרה, איך נראה החבר שלה, מה היא עושה בשעות הפנאי (פסטיבלים, סדנאות ויפסנה), מה תלוי לה על הקירות (מנדלות צבעוניות) וכן הלאה..

מצטערת, זה לא מה שאני חוויתי וראיתי סביבי.
הנשים שאני מכירה הולכות לחוגים והולכות לסרטים ולומדות ומתפתחות בדרכים שונות ומשונות (דוגמא לשתי אמהות שאני מכירה: תוך כדי חינוך ביצי הן למדו ייעוץ הנקה ודולה, החלו לעסוק במקצועות האלה והיום כשהילדים קצת יותר גדולים ויש להן יותר פנאי הן מתפרנסות מהם לא רע בכלל. אמא אחרת שלמדה הוראת יוגה ומתחילה היום לעסוק בזה וזה רק דוגמאות בשלוף. כל זה בזמן שהן היו בחינוך ביתי.)
נשים יוצרות קשרים במקומות המגורים שלהן וגם דרך קבוצות חינוך ביתי, מה רע בזה? למה זה פחות נחשב מאשר דרך בית ספר או מקום עבודה? אני מצאתי שם חברות נפלאות וגם בעלי.
רוב האנשים שאני רואה סביבי לא יוצרים בגילאים האלה קשרים עמוקים כמו שנוצרו לי. הם מכירים אנשים דרך בית ספר ועבודה, נכון, אבל אנשים מחפשים קהילתיות מאוד ולא מוצאים לה מענה כמו שלנו נמצא בקהילת החינוך הביתי.
נשים עם תינוקות, גם אם הן לא בחינוך ביתי, הרבה פעמים צריכת התרבות והבילויים שלהן מצטמצמת.
אז החוויה שלנו פשוט שונה.
מעבר לזה, כל מה שאמרתי קודם - כל דרך חיים משפיעה על כל תחומי החיים של מי שבוחר בה. את יכולה לראות מה את הפסדת והרווק רואה מה הוא הפסיד והרוחניקית רואה מה היא הרוויחה. לכל דרך יש מחיר ושכר.

כל זה בזמן שהן היו בחינוך ביתי
ועדיין.

יצרוך, או לא, תרבות וחיי חברה רחבים, לא כי הוא רווק, אלא בהתאם לאופיו כישוריו נטיותיו וכו'.
כפי שאמרתי קודם, זה מאוד לא מדויק. כלומר, זה מאוד מדויק. זה עניין של אופי. כך שבכל דרך חיים ניתן (חינו אם את שואלת אותי) לקיים חיים חברתיים כאלה ואחרים. למה חיי החברה של הרווק עדיפים על אלה של אמהות בחינוך ביתי? גם הוא מן הסתם נפגש עם אנשים כמוהו (רק שכמו שאמרתי, מגיל מסוים כבר רוב החברה שלו נשואים, וגם אלה שהוא עובד אתם, ולדעתי האפשרויות שלו מצטמצמות מאוד).
האם הדיון הוא על זה שאת רוצה לצאת לסרט? יאללה. צאי לסרט.

וחוץ מזה, נגיד את רווק וכל החברים שלך נשואים ועם תינוקות קטנים - עם תלכי לסרט? עם מי תצאי לבלות? לבד? בוודא שזו נגזרת של הבחירה שלו.

משהו בקשר לדתית - נניח שאת דתית בעניין חינוך ביתי אבל לילדים שלך נמאס ובעלך מתנגד? מה את עושה אז עם ה"דת" שלך?

טוב, אולי יש לנו אי הבנה:

נשים יוצרות קשרים במקומות המגורים שלהן וגם דרך קבוצות חינוך ביתי, מה רע בזה? למה זה פחות נחשב מאשר דרך בית ספר או מקום עבודה?
זה לא מה שאמרתי. זה בכלל בכלל לא מה שאני חושבת.

אני טענתי שהחינוך הביתי בהכרח משפיע על כל תחום בחייה של אם בחינוך הביתי, מעצם היותה חיה מתוך הבית וסביבו, ועם הילדים רוב הזמן אם לא כולו. לא טענתי שזה יותר או פחות נחשב. בכלל לא.

רוב האנשים שאני רואה סביבי לא יוצרים בגילאים האלה קשרים עמוקים כמו שנוצרו לי.
גם אני מרגישה ככה
את יכולה לראות מה את הפסדת אני מבינה שאת אולי חושבת שאני מרגישה שהפסדתי. אני מרגישה שהרווחתי מאוד, מאוד, אבל ברור לי שהדרך הזאת השפיעה חזק מאוד על כל תחום בחיי, לא לטוב או לרע אלא כעובדה, ולא בדומה לבחירות אחרות, למשל, המקצוע שלי השפיע רק על חלק קטן, מצבי האישי הרשמי, תחביביי, נטייתי הפוליטית...בעוד שלבחור לנהל את חייך מתוך הבית ובמחיצת הילדים, במשך שנים, נוגע בהכל.

אני מניחה שזה דומה לדת, שנוגעת בהכל. זה לא מאוד רחוק מזה. כך בחוויה שלי, ואני בהחלט מבינה שאצלך אחרת.

ובקשר לנשים שאת מכירה: וואו. איזה יופי. מרשים ביותר.

עלול להשתמע מהדיון שאני מציינת חסר במצבן של נשים שאינן כמו אלה שתיארת, אז לא. אם את זוכרת הדיון התחיל מתגובה שלך למילים "דבר מוחלט", שהשתמשתי בהן כדי לתאר איך לפי דעתי זו בחירה שנוגעת משמעותית בכל פן בחיים ומעצבת אותו.
אולי את צודקת וכל בחירה היא כך. לא יודעת. יאללה מהזה משנה. שתינו צריכות תכף לקום להכין סנדביצ'ים.

מה את עושה אז עם ה"דת" שלך?
תסתכלי בכל ספר דת למתחילים. שבעת מדורי גיהנום כמובן. לי ולכל הסובבים (-:

היו לך עוד כמה תוספות שלא ראיתי:
למה חיי החברה של הרווק עדיפים על אלה של אמהות בחינוך ביתי? הם לא. זאת לא הנקודה שלי, כאמור.

<אני הולכת לישון, ואז יש עוד משהו שאני רוצה להגיד, ואז אני לא מצליחה להירדם כי הוא אומר את עצמו שוב ושוב ואז אני באה לכתוב כדי שיפסיק להפריע ואחרי זה אני מקווה שאצליח סוף סוף לישון. אז הנה זה בא>
בנימה אישית אני רוצה להגיד שאני מתמודדת עכשיו עם יציאה מהבועה לעולם העבודה, לעולם הבית ספר (הדמוקרטי) ולעולם בכלל. כמובן שזה לא פשוט. בעיקר החלק של העבודה. יש עוד דרך שאני צריכה לעשות בשביל להבין במה אני רוצה לעבוד, ובדרך אני גם צריכה להתפרנס (כי אני יודעת שאני רוצה להמשיך לכתוב את הספר שלי אבל כרגע זה לא מכניס שום כסף) ופתאום אנשים שאני בכלל לא מכירה ולא יודעים עלי שום דבר יכולים לשפוט אותי ואת העבודה שלי וזה משהו שלא היה לי הרבה שנים, וקשה מאוד להתרגל לזה מחדש.
אבל אין לי שום טינה לשנים האלה. לא מרגישה שביזבזתי/התבזבזתי/החמצתי/לא התקדמתי/לא התפתחתי. להפך. אני מודה על השנים האלה. הן היו שנים טובות. מאוד. מלאות חיות, למידה, גדילה, התפתחות. לא הרגשתי ששום דלת נסגרת עלי, רק שהמון דלתות נפתחות. אני לא ממורמרת ולא קורבנית, לא עשיתי בשביל אף אחד אלא בשביל עצמי, עשיתי כמה ילדים שיכולתי לגדל בטוב, ברווחים שיכולתי להתמודד אתם

, בהנאה רבה מכל שלב ושלב. כל זה כמובן לא אומר שהדרך היתה נטולת קשיים ומכאובים. בוודאי. לא מאמינה שאפשר לגדול ולהתפתח בלעדיהם, אם כי הייתי רוצה להאמין בזה.
אם יש לי דת אחת היא הדת של להקשיב לילדיי, לבן זוגי ובעיקר לעצמי - לפעמים זה מגיע דרכם, מה שאני באמת רוצה. תמרושרוש ניסחה את זה יפה בדף חינוך ביתי לא מה שחשבתם.
הצלחתי תוך כדי החינוך הביתי לעשות יוגה בהתמדה. חיי החברה והרוח והתרבות שהיו לי כחלק מקהילת החינוך הביתי המקומית והארצית - היו מלאי משמעות עבורי ואני לא מוצאת שום סיבה להפחית מערכם ביחס לחיי חברה של אחרים. להפך. הסרטים שהפסדתי? נו. גם גיסתי המיינסטרימית לחלוטין לא הולכת לשום סרט עם פעוט בן שלוש ותינוק בן חצי שנה.
אני מקווה שלא יעלו להם עוד רעיונות ויפריעו לי לישון

לילה טוב.

אני מניחה שזה דומה לדת, שנוגעת בהכל. זה לא מאוד רחוק מזה. כך בחוויה שלי, ואני בהחלט מבינה שאצלך אחרת
או.קיי. נדמה לי שעכשיו הבנתי.