למה פעוטות מתעוררים בבכי

[מרוה*]

הבנים שלי וגם הילדים של חברות שלי בגילאים קטנים מתעוררים מהשינה בבכי
למה הם מתעוררים ככה?

[מונו_נוקי*]

גם אצלי, גם אם אני שם בעת ההתעוררות. אני משערת זה קורה בגלל התעוררות בעת חלום?

[סיגל_ב*]

_הבנים שלי וגם הילדים של חברות שלי בגילאים קטנים מתעוררים מהשינה בבכי
למה הם מתעוררים ככה?_
שאלות מקדימות (ואולי זה לא קשור) -
בני כמה הם?
האם הם ישנים אתכם במיטה או אחרת?

[אנונימי]

סיגל ב,

הבת שלי אוטוטו בת שנה וחמישה חודשים והיא מתעוררת בבכי די היסטרי, גם באמצע הלילה, גם בהשכמת בוקר וגם בשנ"צ.
לפני הולדת אחיה היא היתה מתעוררת בניחותא, בעיקר מפני שאני זו שישנה צמוד אליה וכך היא מיד ינקה.

היום אבא שלה צמוד אליה ואני ישנה עם אחיה הקטן (בן 13 שבועות) ומאז שהיא תפסה שאמא לא יכולה מיד להניק אותה, היא מתעוררת בבכי.

כולנו ישנים באותה מיטה.

אצלנו לכאורה יש סיבה ברורה, אבל אני מכירה הרבה פעוטות שמתעוררים בבכי מהשינה. כולם (מי שאני מכירה) לא ישנים עם ההורים, אלא במיטות משלהם בחדר אחר.

זו באמת סוגיה מעניינת, למה הם מתעוררים בבכי? והאם הבת שלי היתה ממשיכה להתעורר בנחת לולא היה נולד לה אח קטן בהפרש?

[POOH_והתוספות*]

והקטן שלי בן 10 חוד'.
ישן צמוד אליי מאז שנולד.
מקבל ציצי כל פעם שמתעורר ובכל זאת כמעט בכל התעוררות מתעורר בבכי נוראי...
וגם אחותו שהיא בת שנתיים וחצי בחלק מההתעוררויות מתעוררת בבכי [לפעמים זה מחלום] לפעמים היא לא יודעת למה היא בוכה...

[סיגל_ב*]

כולם (מי שאני מכירה) לא ישנים עם ההורים, אלא במיטות משלהם בחדר אחר.
אני מרגישה שיש קשר בין הדברים. אולי לא באופן גורף, אולי לא אצל כולם, אבל נדמה לי שפעוט שהורגל מגיל אפס, או גיל צעיר מאוד לישון לבד, ולמד שאת ההורים הוא מזעיק באמצעות בכי (כי זה כלי התקשורת היחיד שהיה לו בגיל הזה), נדמה לי שפעוט כזה לא מבין פתאום שעכשיו - כשהוא כבר מדבר - הוא יכול להפסיק להשתמש במנגנון הבכי שימש אותו כל חייו, ולקרוא בנועם להוריו.
אני גם חושבת שאותו בכי מזעיק שקורא להורים לרוץ לילד, הוא לא רק בכי של: "אמא, אבא התעוררתי", אלא בעיקר בכי של: "אמא, אבא איפה אתם? אני מרגיש לבד". כך אני מדמיינת לעצמי.
ונדמה לי שההרגל הזה, כמו גם התחושה הזו, נשארים גם אצל תינוק שהפך לפעוט שכבר מדבר וכבר מכיר את הבית, ומבין שמעבר לקיר נמצאים הוריו האוהבים.

אבל אני מניחה שזה לא קורה אצל כל פעוט.
לי נדמה ששינה בנפרד מגדילה את הסיכוי שזה יקרה.

ישנו גם העניין של מתי אנחנו שומעים את הבכי.
הבת שלי למשל, בת שנתיים ורבע, ישנה את תחילת הלילה לבד במיטה המשותפת. היא מתעוררת להנקות. בהתחלה היא זזה מצד לצד ומתהפכת. אם לא שמעתי את זה, באיזשהו שלב היא תעבור לסימנים יותר קולניים. אם לא אשמע אותם היא תעבור לבכי. באמצע הלילה זה לא קורה בדרך כלל, אם היא מרגישה טוב ולא חולמת. אני מסיקה מהדוגמא הפרטית שלי, שהנוכחות שלי לידה מייתרת את ההזעקה שלי באמצעים קולניים. או לחילופין, היכולת שלי להיות קשובה לסימנים הראשונים של ההתעוררות, במידה ואנחנו לא ישנות יחד, מונעת את הבכי כי הגעתי אליה לפני שהיא הרגישה צורך להשתמש בו.
מה שאני בעצם מעלה כאן זה את השאלה:
מתי אותם פעוטות שבוכים התעוררו? האם שנייה לפני הבכי? או אולי כמה שניות, דקה, שתיים קודם, ואת הסימנים המקדימים שלהם לא ראו ולא הרגישו (כי ישנים בנפרד או נמצאים בחדר אחר)?

והקטן שלי בן 10 חוד'.
מקבל ציצי כל פעם שמתעורר ובכל זאת כמעט בכל התעוררות מתעורר בבכי נוראי...
גם אצל הבת שלי אני זוכרת תקופה כזו בערך בגיל הזה. אני זוכרת שהיא היתה חולמת המון באותה תקופה. אולי זה גם בא במקביל לתקופת חרדת הנטישה שמגיעה נדמה לי אי שם בשלב הזה. זה תמיד היה כך או שזה משהו מהתקופה האחרונה?

אני מתרשמת מהניסיון הפרטי שלי עם בתי, שכיום בכל הפעמים שהיא מתעוררת בבכי אלה פעמים של התעוררות באמצע חלום, או קושי פיסי כלשהו (חם מדי, קר מדי, יתושים וכו').
אבל קשה להסיק משהו מניסיון פרטי אחד.

[אנונימי]

אולי זה גם בא במקביל לתקופת חרדת הנטישה שמגיעה נדמה לי אי שם בשלב הזה.

תוכלי לפרט יותר?

[רסיסים_של_אור*]

נראה לי שאורלי מתכוונת ל"חרדת זרים" - זה שלב התפתחותי שבו הילד מתחיל להסתייג מפרצופים לא מוכרים וגם אנשים שבעבר היה מוכן "לעבור" לידיהם בשמחה ובקלילות, הופכים פתאם ל"זרים" (כל מי שהוא לא פוגש אותו באופן מאד מאד אינטנסיבי - משמע משפחה קרובה...).

[סיגל_ב*]

נראה לי שאורלי מתכוונת ל"חרדת זרים"
כן. בדיוק. תודה.
למיטב הבנתי, משייכים את חרדת הנטישה (שמאופיינת בהיצמדות להורים) לאותה חרדת זרים.
בקיצור, זה השלב שאליו כיוונתי.

[אנונימי]

אבל עד כמה שידוע לי חרדת זרים מסתיימת איפושהו בגיל שנה. לא?

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

לא אצלנו

[אנונימי]

טוב, עדיין לא הבנתי, איך חרדת זרים מתקשרת להתעוררות בבכי.
יש גם את העניין שעליו כתבה אורלי ברלב, של מתי אנחנו שומעים את הפעוט. נכון שאם היא במיטה המשותפת לבד בתחילת הלילה ולא שמעתי את ההמיות הראשונות שלה, זה יסתיים בבכי, אבל ישנם גם התעוררויות באמצע הלילה בבכי, למרות שכולנו במיטה אחת.

[מיצי_החתולה*]

למיטב הבנתי, משייכים את חרדת הנטישה (שמאופיינת בהיצמדות להורים) לאותה חרדת זרים.
אני דווקא יודעת שחרדת הנטישה מדברת על ההבנה של התינוק שהאם היא לא חלק ממנו, שיש לה קיום גם כשהוא לא רואה אותה, ולכן למעשה אם היא הולכת, מי יודע אם תשוב.

[סיגל_ב*]

אני לא יודעת למה אני זוכרת את כל זה קשור אחד לשני. אבל אולי אני ממש טועה.
יאללה, מי מבין בזה ויעמיד דברים על דיוקם?

עדיין לא הבנתי, איך חרדת זרים מתקשרת להתעוררות בבכי.
אני ציינתי את זה בתגובה לדבריה של POOH והתוספות
_והקטן שלי בן 10 חוד'.
מקבל ציצי כל פעם שמתעורר ובכל זאת כמעט בכל התעוררות מתעורר בבכי נוראי..._
וכך עניתי:
גם אצל הבת שלי אני זוכרת תקופה כזו בערך בגיל הזה. אני זוכרת שהיא היתה חולמת המון באותה תקופה. אולי זה גם בא במקביל לתקופת חרדת הנטישה שמגיעה נדמה לי אי שם בשלב הזה.
כלומר, אולי זה חלק מהתקופה המאוד מבלבלת הזאת שעוברת על תינוקות בגיל הזה (לערך, הם לא קראו את הספרים של התפתחות הילד). בקיצור, אני מעלה את זה כהערה למשהו שנמצא ברקע, לאו דווקא כגורם ישיר.

לגבי בתך, ייתכן באמת שיש קשר בין האח החדש ושינוי סידורי ההנקה וסידורי השינה. או במילים פשוטות: אולי היא חסרה אותך? את נוכחותך, את מגעך הצמוד? (בלי להוריד מערכו של אבא כמובן ).
היא עדיין יונקת מתישהו במהלך הלילה או היום? אולי יש סידור שינה אחר שיכול לעבוד כך שהיא כן תהיה קרובה אליך (מהצד השני?) ועדיין לך יהיה נוח ומתאים?

[אנונימי]

אולי היא חסרה אותך? את נוכחותך, את מגעך הצמוד?

אני בטוחה שכן. היא היתה רגילה לישון בצמוד אליי כל הלילה.

היא עדיין יונקת מתישהו במהלך הלילה או היום?

כל היום.

אולי יש סידור שינה אחר שיכול לעבוד כך שהיא כן תהיה קרובה אליך (מהצד השני?) ועדיין לך יהיה נוח ומתאים?

אין לי בעיה עם זה שהיא תהיה קרובה אליי. גם אני מתגעגעת לישון איתה צמוד-צמוד. היא ישנה בצד שלי (אני בין שני הקטנים). הנקודה היא שכל תזוזה שלי היא מתעוררת ואם הוא מתעורר להנקה בלילה (אח שלה), היא מיד מתעוררת כי חום הגוף שלי כבר לא שם.

[POOH_והתוספות*]

זה תמיד היה כך או שזה משהו מהתקופה האחרונה?
כמעט תמיד...

<מרגיעון - מה את רוצה- אני רוצה להיכנס לשגרה שקטה ורגועה עם ילדים בריאים ולילות שקטים>

[סיגל_ב*]

נתפסת רגע לפרט שולי אולי
היא מיד מתעוררת כי חום הגוף שלי כבר לא שם.
את מניקה את אח שלה בישיבה? כלומר - מה קורה במיטה כשהוא צריך לינוק? (יורדת לפרטים מתוך תקווה למצוא סידור שיתאים לכולכם).

_זה תמיד היה כך או שזה משהו מהתקופה האחרונה?
כמעט תמיד..._
אוי POOH נשמע נורא קשה.
אם שללת את כל הגורמים הפיזיים שיכולים להפריע (קור, חום - האם הוא מזיע, יתושים, תולעים וכו' וכו') אז אולי משהו מכיוון יותר אלטרנטיבי:

1. זה אולי לא קשור אבל זה מזכיר לי תקופה שהבת שלי היתה ישנה ממש לא טוב, גם מזיעה, גם חולמת ובוכה - הלכנו לרופא הסיני שאמר שיש לה חום גוף פנימי גבוה. הוא דקר אותה וזה עזר לגוף שלה להיכנס לאיזון והשינה חזרה להיות שקטה. לא יודעת אם רלוונטי לך, זורקת אפשרות של חוסר איזון פנימי כלשהו, שאולי לרפואה הסינית או לאייפק יש מה לעזור. (אולי תבקשי מבשמת להיכנס כאן לדף? אולי יהיו לה רעיונות נוספים).
2. תשמעי, יש לי כיוון הזוי לגמרי. אני ממש לא מגיעה מהתחום הזה, ממש לא מבינה בזה, אבל מי יודע, אולי זה יעזור - מה דעתך על פנג-שוואי? אם זה מעניין אותך, נדמה לי ש-הקוסמת מארץ עוץ ממש מבינה בזה. (ראיתי התכתבות איתה בדף בית של בשמת א).

[POOH_והתוספות*]

קודם כל תודה על ההתיחסות...


אם שללת את כל הגורמים הפיזיים שיכולים להפריע
שללנו הרבה...
אבל אנחנו שוב בבדיקות.. מקווה ששוב יתברר שהכל בסדר..


אולי משהו מכיוון יותר אלטרנטיבי
ניסינו כבר כל מיני אלטרנטיבי איתו..
לא דיקור כי אמא שלו מפחדת ממחטים - [וכן אני יודעת שבדיקור סיני זה אחרת וכו' וכו' אבל אני מפחדת... לא פחד רציונלי]..
אז החלטנו לעשות הפסקה עם זה..


תשמעי, יש לי כיוון הזוי לגמרי. אני ממש לא מגיעה מהתחום הזה, ממש לא מבינה בזה, אבל מי יודע, אולי זה יעזור - מה דעתך על פנג-שוואי?
זה גם לא ניסינו...
הולכת לקרוא...

תודה..

[אנונימי]

את מניקה את אח שלה בישיבה?

מה פתאום. השתגעתי לקום, להרים אותו ולשגע אותו ואת עצמי באמצע הלילה? אנחנו שוכבים.

[אנונימי]

אגב, אני כמעט תמיד מניקה בשכיבה.

[סיגל_ב*]

POOH,
אבל אנחנו שוב בבדיקות.. מקווה ששוב יתברר שהכל בסדר..
ניסינו כבר כל מיני אלטרנטיבי איתו..
אז החלטנו לעשות הפסקה עם זה..
מחזיקה איתך אצבעות. רק מוודאת איתך שבענייני אלטרנטיבי כבר שמעת על שיטת ipec. שיטה לא פולשנית שמטפלת במגוון רחב של בעיות (ידועה בעיקר בהצלחותיה בתחום האלרגיות). המומחית כאן באתר לענייני השיטה היא בשמת.

mise,
מה פתאום. השתגעתי לקום, להרים אותו ולשגע אותו ואת עצמי באמצע הלילה?
אני איתך אחותי.

היא מיד מתעוררת כי חום הגוף שלי כבר לא שם.
אנחנו שוכבים.
אוקיי.
מנסה להבין:
חום הגוף שלך כבר לא שם כי את מתקרבת לגוף של הקטן להנקה?
אם זה המצב, אולי יש אפשרות לקרב את הקטן אליך (במקום שאת תתקרבי אליו), כך שחום הגוף שלך יישאר במקום צמוד אליה, והקטן יינק בשקט ושלווה?

[POOH_והתוספות*]

מחזיקה איתך אצבעות
תודה..


רק מוודאת איתך שבענייני אלטרנטיבי כבר שמעת על שיטת ipec
כן.. תודה כבר ניסינו ולא עזר בכלל...

[ג'ינג'ונת*]

בשבוע האחרון קורית אצלנו תופעה מאוד מוזרה. הוא מתעורר באותה שעה, מתחיל לינוק כאילו ייפול עוד מעט העולם ולא יהיה יותר, תוך בכי, לפעמים אפילו בכי היסטרי.
הוא יונק משני השדיים ולא חוזר לישון.
לי כבר כואב מאוד והוא ממשיך לינוק ולבכות ואני עוברת לנסות שיטות אחרות להרדים אותו כי נראה שהוא נאבק ומנסה להירדם אבל לא מצליח. מהשיטות האחרות הוא לרוב עוד יותר מתעצבן. כך יוצא שבסוף אני "נכנעת" (אין פה ממש קרב, כולנו רוצים לחזור לישון) וממשיכה בכאביי עד שהוא בכל זאת נרדם. כל התהליך לוקח כמעט שעה בה כולנו עייפים-עצבניים וכו'.
אני לא חושבת שיש הרבה מה לעשות חוץ מלעבור את זה, אבל אולי? מישהו?מישהי?

[הצעה*]

את שותה קפה? אוכלת שוקולד?
מתי הוא מתעורר, באילו שעות?

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

בן כמה הוא? תקופה של צמיחת שיניים?

אם הוא מתעורר בדיוק באותה שעה כדאי להתייעץ עם מישהו שמבין ברפואה סינית.

[ג'ינג'ונת*]

מודה שכן, קפה- ממש ממש מעט אבל שוקולד זו מחלה. אנסה להפחית ולראות אם זה יעזור למרות שתמיד אכלתי אותה כמות וזה לא היה קודם, אבל כל הזמן דברים משתנים.
הוא מתעורר בערך ב12 ועד אחת ורבע הוא מתהפך ויונק. לא משנה אם הוא הלך לישון ב8 או ב10.
הוא בן שנה ו-3 ויכול להיות שזה שיניים למרות שלרוב זה היה מגיע עם סימנים אחרים שלא מופיעים עכשיו.אם זה ימשיך, אחשוב על הכיוון של רפואה סינית. תודה על העצות

[שורשים_עמוקים*]

אני לא בטוחה שזה העמוד הרלוונטי - אבל אנסה

התינוק המקסים שלנו בן 8 שבועות, בן בכור, ישן איתנו במיטה ולפעמים גם בעריסה שצמודה לצד שלי במיטה. הלידה היתה ארוכה, טראומטית וקשה עבורי ואני בטוחה שגם עבורו - בשתי מילים: היא היתה יותר מ-50 שעות, הסתיימה בוואקום שנכשל ולבסוף ניתוח קיסרי חירום. הוא נתקע בתעלה הרבה זמן, יצא עם שטף דם גדול בראש ולבסוף פיתח גם צהבת קשה וירד המון במשקל.. היינו מאושפזים בביות מלא 5 ימים שבהם הוא עבר ניקור מותני, קיבל המון אנטיביוטיקה ועירויים ובדיקות מכאיבות של בילירובין. הוא בכה המון בית החולים, מין הסתם, אבל מהרגע שהגענו הביתה הרוחות נרגעו.
היום הוא עולה מאוד יפה במשקל, יונק כל היום (כל שעתיים ולפעמים גם כל שעה, אני די מותשת..) ונראה תינוק מאוד שמח. הוא מחייך המון אלינו ולמשחקים שלו.

השאלה שלי למעשה קשורה למה שקורה כשהוא ישן - זה קורה בעיקר ביום אבל גם קצת בלילות. מתוך שינה הוא צועק ולעתים פשוט צורח. תוך כמה שניות הוא נרגע וממשיך לישון אבל זה קורה לא מעט, כמעט כל יום אפילו. המבט שלו מבועט כשזה קורה וזה פשוט קורע לי את הלב לראות כל כך הרבה סבל על פניו. אני בטוחה שזה קשור ללידה ומתקשה לא להרגיש אשמה על כל הסבל שעבר וההשלכות שלה עליו כיום. ברור לי שיש לו חלומות קשים. הוא תמיד תמיד מתעורר בבכי קורע לב. באופן כללי, השינה שלו מאוד קלה והוא מתעורר בקלות מכל רעש בסביבה.

אני מנסה להניק אותו כמה שיותר, למרות שזה לא תמיד קל לי, כי ברור לי שזה מאוד מרגיע אותו אבל איך אפשר לעזור לו? (אני שוקלת לתת לו פרחי באך) האם צריך בכלל לעזור לו או שכך הוא מתבטא ומוציא מה שבתוכו ואני לא צריכה להתערב? יש מישהי שחוותה דברים דומים אחרי הלידות שלה? אשמח לשמוע את דעתכם.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

מסכן קטן... לגמרי הייתי עוזרת.
פרחי באך גם לו וגם לך

[עשב_השדה*]

האם יש טיפולים נוספים המטפלים בטראומת לידה?
אולי את צריכה להתחזק? לנוח המון, ליצור לו חוויה מתקנת......
לדבר איתו על זה לא מעומס ומאשמה

[עשב_השדה*]

אולי טיפולים בקרניו-סקרל
איפה את בארץ?

[שורשים_עמוקים*]

הכוונה לטיפול אוסטאופתי, למעשה, לא? לא ידעתי שגם מטפלים כך בתינוקות. אני גרה בירושלים.

[שורשים_עמוקים*]

וכמובן, תודה רבה על העצות!!

<אני והלפטופ נפל לי.. >

בטוח שאני גם צריכה לעבד את מה שעברתי, לפעמים אני מנסה לדבר איתו על הלידה - מחפשת סימנים בתגובות שלו למרות שהוא פיצי.
האם טיפול קרניו סקרל יכול לעזור ליצור אצלו חוויה מתקנת? במה כרוך הטיפול?
אשמח לשמוע אם עוד מישהי שחוותה תינוק שצעק ככה? אולי זה לא בהכרח קשור רק בלידה?

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

בקרניו סקרל מניחים בעדינות(!) ידיים על הגולגולת וכאילו "מכווננים". זה יותר אנרגטי מאשר פיזי, אני חושבת.
לילך סבט הגיעה אלינו פעם והיתה נהדרת עם התינוק (גם לנו היתה לידה מפרכת + ואקום, אם כי פיקניק ליד הלידה שלך... והוא היה עובר משקט ישר לצרחות, בלי "שלב אמצע" של קיטורים. כאילו כל דבר קטן היה מעביר אותו למצב צרחות).

[פלוני_אלמונית*]

לפי מה שידוע לי פרחי באך זה טיפה מוקדם לתינוק, אבל את יכולה להעזר (ודרכך זה יגיע אליו).
חוצמזה, אולי יעזור לו לישון עליך במנשא. אצלנו כשהיא ישנה עלי במנשא היא התעוררה סבבה, וכשהיא ישנה לבד היא התעוררה בבכי ובהלה.

[אילה_א*]

ישנה עליך בלילה במנשא ואם כן איזה?

[שורשים_עמוקים*]

פלוני אלמונית - אני גם למדתי שזה מוקדם לו טיפול ישיר, אבל אני בהחלט אשקול טיפול דרכי עקיף, באמצעות ההנקה. תודה!
הוא ישן עלי הרבה במשך היום במנשא אבל עדיין מתעורר ככה ובוכה.

קרוטונית - זה ממש נשמע דומה, לצערי. מה היתה תגובתו לטיפול ואיך הוא היום?
אני אחפש את לילך או מישהי אחרת שממליצים עליה
המון תודה לך!

[עלמה_אליעז*]

אני מניחה שהוא משחזר דברים כואבים, זה קשה אבל לא בהכרח רע אם יהיו התנאים לפתור את זה ולהתגבר
כשהבת שלי היתה בוכה אחרי טראומה שהיא עברה היה לי נורא קשה, בין גיל שבועיים לחודשיים
אני לא חושבת שהסכמתי לקבל את המצב שהיא היתה בו מספיק ובכך רק הקשתי עליה, לא קיבלתי את הבכי, נלחצתי יותר מידי
אם היתה לי אפשרות היתי חוזרת לשם רגועה ובטוחה יותר
אבל בכל זאת היתי שם, הייתי איתה, היינו קרובות וזה באמת עבר בסוף, משהו נפתר והיום היא מאוד רגועה חמודה צחקנית סקרנית ולא בוכה הרבה
אם משתמשים בטיפול מתוך לקיחת אחריות אני מניחה שזה יכול להועיל, רק שאני מכירה גם את המצב שבו רוצים להשתמש בו כבריחה, למצוא משהו לעשות כדי לפתור כבר את הבעיה, כדאי לבדוק את זה אולי.

[שורשים_עמוקים*]

עלמה - אני רוצה לברר אם הבנתי מה שכתבת - את אומרת להכיל בקבלה את הכאב שלו, את העובדה שהוא (ואני גם) חווה טראומה ושהוא משחזר אותה לפעמים, להיות רגועה ולקבל את המצב כרגע כמו שהוא ולא בהכרח לרוץ לטיפול כי אני עלול "לנצל" אותו כבריחה מהתמודדות הדרושה מהטראומה שלו.
הבנתי נכון?
אני חושבת שזה נשמע מאוד סביר. זה גם נראה לי סביר שבשניה שאני שומעת על מצב דומה אצל מישהי אחרת וטיפול שעזר לה בא לי לרוץ ולנסות עבורו כל דבר.. אבל מצד שני, כאחת שעוסקת בטיפול, יש בהחלט דברים שיכולים לעזור לו שלא יעודדו הדחקה מהבעיה אבל אני כנראה קצת סנדלרית יחפה במצבים כאלו.. הרי כל אמא פשוט רוצה לעזור מהר וביעילות ככל הניתן במצבים האלה. אני באמת חושבת שיש טיפולים יעילים לדברים מהסוג הזה.
אני חושבת שגם את ושגם העצות האחרות של קרוטונית והיתר נכונות וטובות.

אקח את הדברים שלכן איתי הלילה ואנסה לחשוב מה נכון.
תודה לכן

<איזה טוב שיש את נשות באופן החכמות, אני מרגישה לפעמים שאתן השבט החסר כל כך בחברה שלנו>

[עלמה_אליעז*]

כן נראה לי שהבנת למה התכוונתי
בהצלחה לכם
(בודקת איך עושים חיבוק...)
ככה?

[פלוני_אלמונית*]

זה ממש נשמע דומה, לצערי. מה היתה תגובתו לטיפול ואיך הוא היום?
לא יכולה לספר יותר מדי, כי לא הארכנו בטיפול מסיבות כספיות.
היום זה כבר כמעט 4 שנים אחרי, אז לא תוכלי להסיק הרבה מהנתון הזה

<קרוטונית>

[פלוני_אלמונית*]

כשהבת שלי היתה בוכה אחרי טראומה שהיא עברה היה לי נורא קשה, בין גיל שבועיים לחודשיים
זהו, שבין גיל שבועיים לחודשיים בעיני יש עוד 1,000 סיבות אפשריות לבכי שהן לא טראומה. איך יודעים שזו טראומה ולא עייפות ולא רעב ולא רצון לפשפוש ולא גירוי יתר ולא משהו אחר? לפעמים יוצאים החוצה לטיול והתינוק נרגע מייד, ברגע היציאה מהדלת. מה זה אומר?

אבל זה דיון ותיק באתר שכבר נטחן עד דק. רק מעלה את הנקודה הזו שלא תיעלם.

[פלוני_אלמונית*]

חוץ מזה יש עוד דפים בנושא, כמו בכי וקשיים בהנקה
בלוג בכי אצל תינוקות

[שחרית*]

אבל עד כמה שידוע לי חרדת זרים מסתיימת איפושהו בגיל שנה. לא?
תלוי בילד.

[אלמונייה*]

הרי כל אמא פשוט רוצה לעזור מהר וביעילות ככל הניתן במצבים האלה. אני באמת חושבת שיש טיפולים יעילים לדברים מהסוג הזה.
מסכימה איתך מאוד!

[אמא_שואלת*]

בתי בת אחד עשר חודשים.
מאז שנולדה, כל התעוררות שלה, כמעט בלי יוצא דופן, ביום ובלילה,
מלווה בבכי רם ומצוקתי שנרגע, ברוב המיקרים, רק עם ציצי.

היא איתנו בבית. יונקת הרבה ואוכלת קצת. בהתחלה ישנה איתנו במיטה,
אחר-כך במיטה משלה לידנו ולאחרונה שוב איתנו במיטה. ההרדמות שלה
לפעמים מלווה בבכי, אך יותר ויותר נעימה ונטולת דמעות. תינוקת שמחה
וטובת לב ובמשך היום לרוב נינוחה ושלווה.

נראה שהמעבר בין ערות לשינה קשה לה מאוד.
משהו מציק לה בשינוי הזה, נראה שגם פיזית וגם רגשית.
אולי הטישטוש שחשים עם ההתעוררות נחווה אצלה כמשהו מאוד לא נעים.
בעלי טוען שכשהיא בוכה בהתעוררות, על פניה אותה הבעה שהייתה לה כשיצאה ממני.
ילדתי לידת חרום מזורזת וממוכשרת והופרדנו לשש שעות אחריה.
לפעמים יש לי הרגשה שהטראומה הזאת חוזרת לה עם כל התעוררות.

איך אפשר לעזור לה מעבר לציצי מיידי, חיבוק, שיר, דיבור מרגיע?
למישהו יש רעיון מה הגורמים? ואם הגורם הוא פיסי, מאיפה מתחילים לבדוק דבר כזה?

בתודה מראש.

[אמא_מותשת_ודואגת*]

אמא שואלת מוכרחה לשאול אותך אומנם עבר כמעט 8 שנים אבל אשמח מאוד לדעת מה קורה כיום עם ביתך אני עוברת כיום עם התינוקת שלח בת 7 חודשים את מה שאתם עברתם המעבר מעירות לשינה שמלווה בצעקות ובבכי כיצד זה נפתר ? אמא מותשת ודואגת

[בשמת_א*]

אמא מותשת ודואגת, אצלי היה תינוק שהתעורר בבכי ובצרחות כל פעם במשך חודשים על חודשים.
במקרה שלו התברר שהיו לו הפסקות נשימה בשינה וזה מה שהיה מעיר אותו. הוא היה בעצם מפסיק לנשום ומתעורר בבהלה.
זה נגמר אחרי שעשינו גם דיקור סיני וגם טיפולי IPEC (ראי שיטת אייפק) וגם במשך כמה שבועות טפטפתי עליו "רסקיו רמדי" במשך כל היום וגם בלילה אם הייתי ערה, וזה לאט לאט הוריד את התופעות.

היום הייתי מנסה גם שיטות כגון קראניו סקראל לתינוקות.

הסיבות שונות מתינוק לתינוק, בכל מקרה יש לרוב איזושהי בעיה גופנית, פיזית, שחשוב לפתור. אם זה הפסקת נשימה או טראומת לידה או משהו, בגיל הזה זה פיזי ולרוב אפשר לפתור אחרי טיפולים בודדים.