לנקות בתים בצוותא

[עינת_ש*]

שלום לכולם,

מדי פעם, כשאני ממש מיואשת מחוסר היכולת שלי להספיק משהו בבית,
עולה במוחי הפנטזיה שבה נפגשות כמה חברות וילדים בבית של חברה אחת, ומנקות לה את הבית.
אמא או שתיים מופקדות על הילדים, השאר מתפרסות על פני הבית כמו חבורת גמדים קטנה..
ניסיתי את זה פעם אחת עם חברה אבל כנראה ששתי אמהות זה מעט מידי על שני תינוקות..
בכל אופן, ככה עושים, כל יום תורנות אצל מישהי אחרת, ואז גם חיים בבית נקי, גם חוסכים מנקה וגם יש חברה לילדים (ולאמהות).

D-:

[פלוני_אלמונית*]

זה רעיון מצויין. במקום להפגש בגינה או במועדון, נפגשים בבית. אפשר גם לבשל ביחד. תחילתו של שבט.

[יונת_שרון*]

http://www.mothering.com/articles/[po]body soul[/po]/inspiration/feed soul feed kids.html

[יוטי_בעיר*]

לאח שלי בבוסטון יש עוזרות בית כאלה, במקום עוזרת אחת שבאה באות 5, עם כל הסמרטוטים המברשות והחומרים, ובמקום בכמה שעות גומרות את הבית בפחות משעה.
זה הרבה יותר נחמד לעבוד בצותא, זה נגמר מהר ובארה"ב כנראה זה גם בטוח יותר.

[ריש_גלית*]

אני הולכת להציע את זה לשכנה (על הילדים אנחנו כבר שומרות בסבב).

[תזמורת_הים*]

אבל זה אומר שכמעט כל יום צריך להתעסק עם נקיונות
אני מעדיפה לנקות רק אצלי, ונאמנה לעקרון של פחות עבודות בית

[שמש_בחורף*]

זה אומר שכמעט כל יום צריך להתעסק עם נקיונות.
ממש לא. אפשר ליישם את זה באיזה תדירות שרוצים - שבועית, חודשית, שנתית (או יובלית...)
בכל מקרה נקיון עם עוד מישהי/מישהן יותר כייפי, ומגיעים לפינות שלא מגיעים לבד. אם זה שנתי אפשר לנצל את זה למבצעים שאין כוח להרים לבד, כמו סידור חורים שחורים ופינות אפלות שרק מלחשוב עליהן נהיה לנו רע, אבל לחברות זה בכלל לא מזיז, כי זה לא אצלן.
וגם אני ראיתי באיזשהו בית 2 עוזרות שבאות ומנקות יחד. בישראל.

[אלטר_אגו*]

אני מתחלחלת מהמחשבה שמישהו אחר יסדר לי את הבית. לכן אין לי עוזרת. או בעל.

[שמש_בחורף*]

אני מתחלחלת מהמחשבה שמישהו אחר יסדר לי את הבית.
כן, יש פה משוכה פסיכולוגית לעבור.
גם לי יש אותה במידה מסוימת.
עדיין, הרעיון גדול.

[אלטר_אגו*]

עדיין, הרעיון גדול.
אה, כן, הרעיון מעולה.

[עינת_ש*]

_אני מתחלחלת מהמחשבה שמישהו אחר יסדר לי את הבית.
כן, יש פה משוכה פסיכולוגית לעבור._

נכון, בהתחלה מתפדחים, אבל... את גם מנקה לאחרות, אז... אין ממה להתפדח. כולנו בסופו של דבר מגיעות למצב של "היכנעות לג'יפה", ובמרדף אחרי כביסות/כלים/ספונג'ה/חלונות/לקפל את הבגדים יפה בארון..

חוצמזה שלא חייבים כל יום, וגם,
אם באות כמה בנות ומסיימים את הבית מהר, אז אפשר להמשיך ב, נגיד, בישולים, יצירה, פעילות בגינה או מה שרוצים...

בכל אופן, שמחה שאהבתן,

מציעה את עצמי באזור טבעון/חיפה והקריות...

נ.ב. אפרופו קיפולים, יש מכשיר כזה שנקרא "פליפר" שעוזר לקפל כביסה ממש יפה, אני הכנתי כזה לבד מפוליגל ומסקינטייפ. מומלץ!!!

[אילה_א*]

לאמא שלי יש שתי עוזרות נקיון שבאות ביחד
אני מתפדחת למרות שאני בחודש תשיעי אני מתבאסת שיש לי מנקה אבל אני תמיד נותנת לה טיפ
(מה שגורם לה לחשוב שאני באמת מוזרה)

[מוצמוצית*]

לקראת פסח אותו רעיון עלה במוחי, וניסיתי לתאם עם חברה לנקות יחד יום אצלי ויום אצלה (והגברים ישמרו על הילדים)...

איכשהו זה לא יצא אבל אני עדיין מקווה שיום אחד אצליח לארגן קבוצת תמיכה שכזאת.

בינתיים פשוט מנקה פחות, וכל פעם קצת.

[אלטר_אגו*]

שלא תבינו אותי לא נכון, זה נשמע לי כיף לא נורמלי.

[ג'וניפר_והמשפחה*]

נשמע רעיון מצויין.

אם באות כמה בנות ומסיימים את הבית מהר, אז אפשר להמשיך ב, נגיד, בישולים, יצירה, פעילות בגינה או מה שרוצים...
...ואז צריך לנקות שוב.

[ג'ינ_ג'ית*]

אני לא סובלת לנקות אבל תמיד כשאני בבתים של משפחה ויש אי סדר או כיור מלא כלים ובעלת הבית בברוך אני מתנדבת בשמחה לעשות משהו. יש משהו בבית אחר, שהנקיון בו הוא לא נתפס אצלך כזר, כסיזיפי. להיפך יש משהו יצירתי יותר בלבוא למקום אחר, שהוא אהוב ונאה בגדול, ולארגן אותו טוב יותר.
בבית שלי לעומת זאת אללה איסטור, המחשבה על לנקות מעבירה בי תחושה של כבדות, של רבאק, למה?!

מזל שעוברים דירה מדי פעם..

[ג'ינ_ג'ית*]

ולגבי מנקות ביחד, אני בכלל חושבת שנקיון זו עבודה של גברים.
הם חזקים יותר מאיתנו לרוב.
גבוהים מאיתנו (הארונות הגבוהים, המשקופים, התריסים, וילונות, תמונות, אנה באנו).
הם טובים בלהתעסק עם משימות מסיביות וממוקדות ומוגדרות (גם נשים, אבל גברים לרוב, טובים בעיקר ויש שרק בכאלו ).
הם יכולים על הדרך לתקן כל מיני דברים שגם נשים מבינות בהם אבל מה אכפת לנו שהם ינגרו ויחצבו ויפרקו ובנוסף גם ירגישו טוב עם זה?
והכי חשוב- הם לא נוטלים על עצמם, כמו נשים, את האחראויות הקטנות של הנקיונות ביום ליום לרוב ( מתי ראית גבר מנקה את מתגי החשמל? מכבס מגבות מטבח? מכבס ביד? מנקה אבנית לקומקום? מעיף שאריות מהמקרר?)

ולכן עבודה קבועה מראש של הנקיון המסיבי אחת לשבוע צריכה להיות שלהם.

[עינת_ש*]

אני בכלל חושבת שנקיון זו עבודה של גברים.

רק חבל שהם (בדר"כ) כל כך גרועים בזה!!
מה לעשות, אני אוהבת ניקיון, ונעים לי יותר כשהבית נקי. לא רק נראה נקי, אלא באמת נקי.

בעלי (המקסים) יכול להסתכל על הבית ביום הכי ג'יפה שלו ואז להגיד לי "אני לא מבין מה את רוצה הבית פיקס"...

בבית שלי לעומת זאת אללה איסטור, המחשבה על לנקות מעבירה בי תחושה של כבדות, של רבאק, למה?!
את כל כך צודקת, נראה לי שזה בגלל שאנחנו קשורות רגשית לבלגן, אז זה מעייף אנרגטית. בדיוק בגלל זה כדאי לנקות ביחד!

מציעה את עצמי שוב!

[פלוני_אלמונית*]

יש משהו בבית אחר, שהנקיון בו הוא לא נתפס אצלך כזר, כסיזיפי.
יה, ג'ינג'ית{{}}, קלעת בול.

[אלטר_אגו*]

(אני האלמונית. לא יודעת למה)

[ג'ינ_ג'ית*]

רק חבל שהם (בדר"כ) כל כך גרועים בזה!!
שום דבר שקצת אימונים לא יכולים ללמד..

גם אני בתחילת הדרך ניקיתי מעאפן, עד שהחלטתי לעבוד בזה, אחרי הצבא, והפלא ופלא אחרי מס' שבועות, הייתי מבוקשת בכל השכונה.

[מארז_אהבה*]

רק חבל שהם (בדר"כ) כל כך גרועים בזה!!
אוהו, תראי אותם מנקים את האוטו ותראי שהם בכלל לא גרועים בזה. כל פירור הם רואים!

[טלי_ופיצקה*]

אני חולמת על הרעיון הזה ממש ממזמן!!!
ובינתיים -יש לי גם קומבינה נפלאה -
אני עושה עם חברה בארטר עבודות:
אני לא מצליחה לקפל כביסה (אני איטית,ועד שאני מסיימת לעשות ערמות על המיטה, התינוקת בוכה, ואני הולכת להניק אותה - וזה תמיד הזמן שהגדולות מחליטות לקפוץ על המיטה...)
ויש לי חברה שאלופה בקיפול(ואין לה תינוק קטן..) אבל היא בהריון - משמע - לא בא לה לבשל, לפחות לא בשר...
אז היא מקפלת לי הכל, ואני מכינה לה קציצות, פעם בשבוע. אני ממש אוהבת לבשל,ואני במיילא מכינה צהריים לנו, ולבשל, בניגוד ללקפל, אפשר עם מנשא! כך שכולם יוצאים מורווחים!

[ש_חף*]

ואם כבר בענייני בארטרים, בארטר כביסה : למי שיש מכונת כביסה שעומדת רוב הזמן ללא שימוש, ולמי שעושה כביסה פעם בכמה זמן ולא רוצה לקנות מכונה..
ואם יש מישהו שרוצה לברטר ניקיונות בחיפה, אני אשמח להצטרף. וגם ברטר אוכל צמחוני.

[סבטקסט_כפול*]

רעיון ענק...
מתחילה לחפש שותפות - אני בשומרון

[אבישג_א*]

חברות שלי עשו את זה פעם אחת, אחת שמרה על הילדים - היא גם ככה תמיד שומרת בכיף על הילדים של כולם
לשנייה אין כוח לילדים אבל היא מאוד אוהבת לנקות - אז היא הבריקה לשתיהן את הבית.

לי גם קשה לתת לאחרים לנקות לי את הבית, ונכון לעכשיו לא מצאתי בכך צורך, אין לי בית גדול ועבודות הבית זה אחלה זמן מבחינתי להתייחס לילדים (מרגישה לעיתים שאני קצת מזניחה אותם כשאני ישנה או עובדת על המחשב או קוראת מאמרים, בעבודת הבית הידיים תפוסות והראש פתוח).
רעיון שיישמתי הרבה בעבר ועבד נהדר עבורי, להזמין חברה אליי כשאני עושה את עבודות הבית או לארוחת ערב ואז יש מי שמבדרת אותי תוך כדי והזמן עובר בכיף. פחות שימושי לאחרונה, המשפחות גדלו וקשה לארח לארוחה, וזמן עבודות הבית נוכס לילדים מאז שהילדים גדלו. ועדיין זה נחמד לעיתים.

בכלל אני קוראת כאן הרבה על בדידות בחינוך הביתי וחשבתי להמליץ לעבור לישובים נמוכים מבחינה סוציו אקונומית, שם אפשר למצוא הרבה נשים בבית עם הילדים (הקטנים) וגם אלו שעובדות, לרוב לא מדובר בקריירה שתופסת את רוב שעות היום אלא בעבודה חלקית. אני חושבת שהיתרון הגדול שלי בחינוך הביתי שבדרך כלל כשנמאס לי מהבית והילדים אני יכולה לקפוץ לחצי שעה לשכנה ולשחק איתה רמי. גם לילדים לדעתי יותר קל למצוא כאן חברה כי זה מקום עם הרבה ענווה שקשורה לדעתי במיצב. בישובים נמוכים כלכלית כל יוזמה מתקבלת בברכה ואני הרגשתי שאיני צריכה להשקיע הרבה כדי שילדים יבואו אלינו לפעילות. כמובן יש תקופות קשות יותר ותקופות יותר מוצלחות אבל בגדול אני מרגישה שכאן לפחות קל לבנות קשרים חברתיים גם לי וגם לילדים.

[ההולכת_בדרכים*]

אפשר לשאול איפה זה כאן?