לפשפש עם חיתולים

תודה על הדף
גם אנחנו הורדנו חיתול
ואני זיהיתי עצבנות גוברת אצל ביתי
כאילו השליטה הזו גדולה עליה
ולכן היא עם חיתול ואני מפשפשת אותה
המטרה הראשונית שלי הייתה שהיא תהיה רגועה יותר ו
קרה ההיפך
מצד אחד אין דרך חזרה כי היא כבר מודעת
מצד שני אני לא מתזזת אותה
נראה לי שדרך הבייניים הזו יותר נכונה עבורנו

שלום לכולן/כולם,
היום יום כיפור והוא בשביתה. כל פעם שאני לוקחת אותו לפשפש (ואני חושבת שאני כבר מזהה את הסימנים שלו), הוא מתחיל לצרוח ולסרב באסרטיביות להחזקה. ואחרי שתי שניות שאני מוציאה אותו, הוא משתין/מחרבן. אוף!
כל היום אני כבר מרוטה ועצבנית. בסוף שמתי לו חיתול רב פעמי - ודי!
גם בעלי כל הזמן גוער בי, שיותר מציק לקטנצ'יק שאני על כל פיפס לוקחת אותו לשירותים...

אז אנחנו, למרות הרצון הטוב (ויש רצון) גם עם חיתולים ר"פ.
מה גם, שיש לי עוד שניים שצריכים תשומי.

מה גם, שיש לי עוד שניים שצריכים תשומי
מבינה אותך, ומה שמוזר בזה אצלי, שחוסר הקשב שלי לא תמיד קשור לעובדה שהגדולות בסביבה. לפעמים אני יכולה לפשפש בהצלחה ולשמור על חיתול יבש כמה שעות כשאני עם שלושתן לבד, ולפעמים אני יכולה לפספס בשרשרת כשאני לבד עם המפושפשת.
זה תלוי בי, בסבלנות שלי, בעירנות וכו'...

תמרוש רוש, כתבת בדיוק את מה שאני מרגישה לגבי הח"פ לעומת הבד. למרות שאצלי היא בבד מההתחלה, לעתים רחוקות יש ח"פ ואוטומטית הגישה שלי משתנה. ממש ככה.

מתחילה משנה כיוון,
אני בדיוק מבינה אותך.
עכשיו כשהחזרתי לקטנצ'יק את החיתול, הוא נרגע קצת, ויותר קל לפשפש אותו.
אמנם החיתולים לא בדיוק יבשים, אבל הוא יותר מוכן לפישפוש.
וכן, גם אני הורדתי ככה מהלחץ עליו. (שמא יתפספס לי).

כבר 4 שבועות שאני אמא ל-3,
כולם פושפשו עם חיתולים (סחתיין על הגדרה)
הראשון היה יבש בלילה כבר בגיל שנה, השני נגמל מחיתולים בגיל שנה ושמונה חדשים, השלישית... נו באמת... בינתיים מפשפשים אותה בכל פעם שמתעוררת משנה, ביום ב "קושיז" שהיו של אחיה, ובלילה ב "במבו" בעיקר כי אצלי השינה היא נושא בעייתי, אז הפישפושים יכולים לחכות לבוקר.
כשהייתי עם הראשון בסדנת ביבי שיאצו באחד מבתי הספר לרפואה סינית, והפשטתי אותו באולם מרוצף במזרנים מקיר לקיר, אמרה המנחה "שרק לא ישתין לי כאן " אין בעיה , אפשר לסדר את זה, וקפצתי לביקור בשירותים ואכן עד סוף הסדנה לא היו פספוסים, כמובן שהייתי צריכה להסביר איך ילד בן 3 חדשים עושה צרכיו בשרותים, אך מאז הוזמנתי לכל סדנה בבי"ס זה עד שהוא היה כבר גדול ופעיל מדי וחסר סבלנות לטיפול שיאצו,

לתמרוש רוש: הוראות החתלה יש בספר של פנלופה ליץ'

טוב, אני מתנצלת מראש שלא עברתי קודם על כל הדפים הרלוונטים לפני שאני מוסיפה פה שאלה.. אני חייבת ללמוד אבל מתרגשת מהחדשות ורוצה לנצל את ההזדמנות ו"ולהכות בפשפוש בעוד חם" ולפני שאחי וגיסתי מתייאשים

הם שמעו על עניין הבלי חיתולים מהדודה המשוגעת (אני

), החליטו לנסות את זה עם האחיין המתוק שלי והצליחו לתפוס היום 4-5 פשפושים!!
אחשלי אמר שזה לא פשוט אבל הוא נכון להמשיך לנסות.
שאלות שעלו:
הוא עם חיתולים חד פעמיים כרגע וזה נראה להם יותר מידי מורכב לפשפש ככה. יש המלצות על החיתול הרב פעמי האופטימלי מבחינה הגיל (חודשיים) והגישה הנוחה להורדה ולכביסה? נראה לי שראיתי בדפים בנושא שהטוטס בוטס מאד מומלץ ושעדיף לקנות באנגליה (האמנם?)
אחשלי אומר שיש הרבה פשפושי סרק ואז הוא מוטרד מכך שהוא לוקח אותו ועושה לו צליל פשפוש או קיוק והלולון ילחץ סתם ויעשה לעצמו נזקים בגלל הלחיצות על פארש?
ובאופן כללי - מהי התנוחה המומלצת לפשפוש - איזו תנוחה עושה הכי פחות לחץ?
תודה

עוד משהו - היום הם ניסו לשים אותו בלי חיתול בכלל (בגלל שעם החד פעמיים זה מבצע גדול מידי להוריד ולהחזיר) אבל תוהים מה עושים עם הקור הירושלמי?

תינוקות לא "לוחצים".
גם מבוגרים מומלץ להם להפסיק מייד ללחוץ, אבל תינוקות לא לוחצים. שלא ילמד את הקטנטן ללחוץ וזה לא יקרה. הם משחררים. מרפים וזה יוצא.
גם הצליל "פשפשפש" שאומרים להם עוזר לשחרר, לא ללחוץ.
עדיף לא לקחת לפשפושי סרק. הוא מלחיץ את הקטן ומזמין שביתות פשפושים. חבל. אם הוא לחוץ, אולי זה לא מתאים להם.
אין בעיה עם חד פעמיים - מה שמומלץ הוא כל סוג שאפשר לפתוח ולסגור את הסקוטש הרבה פעמים.
אין בעיה שזה לוקח כמה שניות. התינוק מחכה כשהוא כבר יודע שלוקחים אותו. מורידים מכנסיים, חיתול, ומפשפשים.

בשמת תודה על התגובה המהירה. כמו עם ההנקה, אני מרגישה שאני מנצלת את ההזדמנות ללמוד כבר עכשיו (דרך האחיין שלי), כדי שכשלי יהיו ילדים אבוא יותר מוכנה. המידע הזה שווה זהב גם בשבילי.
כשהלולון זקוק לקקי או כשיש לו גזים הרבה פעמים אחי מרים לו את הרגלים לכיוון החזה בעדינות רבה ואז זה משחרר לו את הגזים. תוך כדי הוא עושה לו צליל של א..א..א.. ונראה לו שגם הלולון עושה צליל דומה. הוא אומר שנראה לו שהלחץ הוא לחץ מהסרעפת ולאו של הרקטום. האם תנוחה כזו שגויה כי היא מלמדת אותו ללחוץ או שזה בסדר?

קרן שמש מאוחרת,
אני ניסיתי לפשפש עם חיתולים ח"פ וגיליתי שאחרי כמה פעמים שהחיתול נפתח-נסגר-נפתח-נסגר-נפתח-נסגר כבר ממש לא נוח לשים אותו שוב ולכן (בין היתר) עברתי לר"פ.
לגבי טוטס-בוטס - אכן חיתולים מוצלחים (אם זה סוג החיתולים שמדבר אליכם). אפשר להזמין ישירות דרך האתר שלהם בסקוטלנד. יש להם אפשרות לרכישת חיתולים סוג ב' בחצי מחיר (כתמי צבע על החיתול וכד' - לא בעיות ספיגה של החיתול).
בהצלחה בפשפושים

מה עושים עם הקור הירושלמי?
אפשר להלביש גרביים (של מבוגרים) כך שיכסו כמעט את כל רגלי התינוק

יש לי אוצר וביצה עלומה, תודה על התגובות מאירות העיניים. אעביר אותן להורי הלולון.. לילה טוב

קרן שמש, אני לא מבינה בהרבה סוגים של חיתולים, אבל במבחר שיש פה (אוסטרליה) יש סוג אחד שבנוי מחיתול שתפור ביחד עם כיסוי מחומר קצת יותר אטים, ונסגר בוולקרו, ויש לו כיס לפנימית סופגת. אז אם שתי פיסות הוולקרו משני צידי המותן עולות זו על זו, זה משחק ילדים לפשפש, כי את יכולה להפריד אותן מחזית החיתול, כאשר הן עדיין תפוסות זו בזו ויוצרות מן "חגורת מותניים", בזמן ששארית החיתול מידלדלת מלמטה ואפשר לקפל אותה לאחור ולפשפש בלי להוריד את כל החיתול מהתינוק. ככה אפשר להפשיט בקלות יחסית גם כשאת מחזיקה אותו ביד אחת. ויש לך רק שכבה אחת להתעסק אתה ולא שתיים. (כיסוי + חיתול)
(ההלבשה קצת יותר קשה, בדרך כלל כן צריך לשחרר את הוולקרו ולהדביק אותו שוב על חזית החיתול, אבל זה עדיין יותר טוב מאשר שכל החיתול ירד).
(מקווה שההסבר מובן)

מה עושים עם הקור הירושלמי?
מלבישים בייבי-גרו בלי להכניס את הרגליים לרגליות, או עם להכניס רק רגל אחת, או עם להכניס את הרגליים אבל לא לכפתר את הכפתורים במפשעה, בצירוף עם גרביים. ואז זה מכסה את רוב גוף התינוק. והרגליות מידלדלות מאחור, זה לא הכי אסטתי אבל בכלל לא מפריע.
אני הכי אוהבת את הבגדים האלה שהם חצי-בייבי-גרו, כלומר יש להם מכנס שנסגר מלמטה, אבל ללא רגליות. הם מכסים הכי טוב, ועדיין משאירים פתח מלמטה, וללא סרח עודף מידלדל. נראה כמו גלימה כזה.

אני גם ממליצה על מכנסי חריץ. קלי קלות להסב את רוב מכנסי התינוקות למכנסי פשפוש, בהתרה של התפר העובר בין הרגליים לכל אורכו, מקו המותן מלפנים עד קו המותן מאחור. (אם מתקמצנים על התרה ומתירים רק חלק מהתפר, זה לא מספיק בשביל לפשפש עם חיתולים). למשקיעים אפשר אחר כך לתפור את שולי הפתח למכפלת, שייראה יפה, אבל זה ממש לא הכרחי, אפשר להשאיר את זה ל"בזמנכם הפנוי". פשפוש עם חיתולים דרך מכנסי חריץ מתאים לחיתולים שרצועות הצד שלהם ארוכות במידת מה, ונפגשות או כמעט נפגשות באמצע. (הן ח"פ והן ר"פ). מתאים פחות לחיתולים שנקודת הסגירה שלהם היא צדדית.

עדיף לא לקחת לפשפושי סרק. הוא מלחיץ את הקטן ומזמין שביתות פשפושים. חבל. אם הוא לחוץ, אולי זה לא מתאים להם.
בשמת, אני חייבת להגיב לזה.
בהתחלה, בשלב הלמידה, יש הרבה פשפושי סרק. אני ממש לא רואה דרך להימנע מהם. כלומר, אפשר וכדאי בהחלט לוותר על פשפוש אם לא בטוחים, ואם רוב הסיכויים שהפשפוש יהיה סרק, ואם זה משחרר את ההורים והתינוק,
אבל אם ההורים יקחו את האמירה הזאת לכיוון של "עדיף ורצוי ומומלץ להימנע מפשפושי סרק!!! זה מקלקל יותר מאשר מועיל!!" זה עלול ליצור אצלם לחץ חדש, להימנע בכל מאמץ מפשפושי-סרק, שכאמור אי אפשר באמת להימנע מהם. ואז מה הועלנו?

אני הייתי אומרת, אם נוצר מצב שיש הרבה פשפושי סרק על פני פרק זמן מסוים - זה הזמן להוריד קצת, לוותר קצת, ואולי גם לקצר את זמן הפשפוש, או לעצור בדרך לפשפוש אם הפשוש מראה סימני התנגדות ולו הקלים ביותר. אני לפעמים הייתי עוצרת וחוזרת בי כבר בכניסה לחדר האמבטיה, אם הוא היה מתקשת או מייבב במחאה.

תמרוש, הודיתי לך על ההודעה למעלה

פשפשתי את האחיין המתוק שלי לראשונה השבוע!! (ההתרגשות היא שלי. פעם ראשונה שלי, הוא כבר רגיל..

). תקשיבו, נראה לי הולך להיות לי התרוץ הכי מקורי לשאלה למה אני רוצה לעשות ילדים כבר - מתה לנסות לפשפש את שלי.. אחי וגיסתי מגלים נכונות מפתיעה (אותי לפחות) לנסות. חברה שהכירה לי את כל הרעיון, שלחה לי את הלינקים הבאים:
MMN]פוזיציות position[/po]=225:14:224
how]בלי חיתולים באופן חלקי to do parttime pottytraini 1[/po].html

בימים האחרונים הקטן משגע אותי.
אני לוקחת אותו לשירותים, והוא לא מוכן לפשפש, (בלי צעקות או בכי, אלא סתם לא עושה). שתי דקות אחר כך הוא עושה פיפי בחיתול, ובוכה בכי מר.
ומה, אני אשאיר אותו עם פיפי (חיתול רב-פעמי)? אז על כל פיפי קטן, צריך להחליף חיתול והכביסה לא מתייבשת, ואפילו צריך חד-פעמי!
אני משתגעת וממש מתייאשת.
אבל בכל זאת, אני לא רואה איך אפשר לא לנסות לפשפש. (מה גם שקקי הוא עושה בשירותים ולא בחיתול). אולי אעבור לחד-פעמי? נראה לי שככה אני מהר מאוד אפסיק עם הכל.
די! נמאס לי! )':

בן כמה הוא?

הוא בן 5 חודשים היום בדיוק.

לא יודעת. אולי הוא בקפיצת גדילה או משהו. כי בשמת אמרה שכשהם בקפיצות גדילה הם שובתים.
אבל בכל זאת אני על סף ייאוש..

קראת את שביתת פשפושים ?

יש שם הרבה עצות.
הנחמה הכי גדולה: זה יעבור. תורידי הילוך, תנוחי קצת, תפשפשי כמה שבא לך, אל תפשפשי כשלא בא לך (=מתוך כעס ותסכול) כי זה רק יחריף את הבעיה, או לפחות את הנאחס שלך, ותתנחמי באמת הכי גדולה של גידול תינוקות:
זה יעבור

_{כי הכל עובר, ותוך חודשיים הם כבר בכלל לא תינוקות}

תודה על התמיכה.
כנראה, שבאמת הוא לא הרגיש טוב.

הוא הקיא לי הבוקר כבר פעמיים. :-\ אולי משהו שאכל? (שאני אכלתי?) הוא התחיל טעימות, והיום טעם דיסת סולת. אולי מזה?
בכל אופן, הבטן שלו הפריעה לו, לפחות היום. מה היה אתמול ושלשום? לא יודעת.
נרגע, נעשה צעד אחורה, ואחר כך נמשיך.

יותר אופטימית? לא יודעת. אולי צריך להכניס הכל לפרופורציה...

וכן, אפשר לעבור לחדפעמי. אני כבר איזה שבוע ומשהו על חדפעמי, עקב נסיבות של נסיעה לחו"ל+שלשול וחוסר רצון כללי שלו לפשפש (אלא אם כן זה באויר הצח), אנחנו מפשפשים הרבה פחות מקודם, אבל עדיין מפשפשים, ושום דבר לא הולך לאיבוד. אני אמנם מרגישה נאחס בקשר לאיכות הסביבה, אבל זה כל הנזק.

עוד משהו שאת יכולה לעשות זה פטנט של חורנים: להכניס לחדפעמי רפידת בד (לגזור חתיכות ארוכות כאלה ממגבת ישנה בלתי נחוצה) ולהחליף אותה כל פעם, וכך להשאיר אותו עם הרגשה יבשה, ולחסוך חיתולים

זה רעיון מצויין!
אני חשבתי להשאיר את הרב-פעמי ולשים רצועות פליז, כדי שהוא לא ירגיש את הרטוב...
אבל הרעיון שלך יותר מוצלח.

תודה

אוהו, לא ראיתי שהיתה פה כל כך הרבה פעילות. תמרוש תודה על ההתייחסות. חבל שלא ראיתי בזמן.

אצלנו המצב עדיין מאוד מעורב: רוב הזמן עם חד פעמי, לפעמים בבית בערב אם יש עוד מבוגר בסביבה או אם זה כמה דקות לפני אמבטיה או כל מיני סיטואציות זמניות - עם רב פעמי. כבר כמעט עברנו לרב פעמי לגמרי אבל אז נגמר הקיץ, וגילינו שהקושיז דורשים שלושה ימי ייבוש (אין לנו מייבש) ואילו הבמבוזלס לא סופגים כמעט שום דבר.
בלילה היא אמנם עם חיתול אבל בדרך כלל הוא נשאר יבש - מתעוררת, יונקת ועוברת לאבא שלה לפשפוש - יותר מ-90 אחוז הצלחה. בבוקר כשהיא מתעוררת, אם אני לא לידה ועושה משהו אחר היא כבר עושה בחיתול. אם לא - אני תופסת. גם הקקי זה בסל הכול סיפור הצלחה, אם כי אני נורא מתוסכלת מהמצבים שבהם אני מחוץ לבית וממש יודעת שהיא צריכה קקי והיא אפילו מחכה מספיק זמן המתוקה, אבל פשוט אין לי לאן לקחת אותה... ומדי פעם, אם אני במקום שאפשר לפשפש ומנסה, היא כל כך מתעניינת בתפאורה שהיא מסתכלת סביב ואז אני יודעת שחבל על הזמן. אם היא צריכה היא בדרך כלל עושה תנועה כזאת של רכינה קדימה עם הראש, ואז אחרי כמה שניות זה יוצא.
חוץ מזה אני מכריזה על עצמי ככישלון מערבי טיפוסי בכל הנוגע לקריאת סימני פשפוש. פשוט אין לי את זה והולך לי רק לעתים נדירות. או פשפושי סרק או פספוסים. לעומת זאת אבא שלה שנמצא איתה הרבה פחות אבל נורא מסור לעניין הוא די כשרון בתחום הזה. חוץ מזה, בערב כשהיא עצבנית ועייפה, לפעמים אני גם מעדיפה שהיא תעשה בחיתול מאשר שהוא יתזז אותה. זה עלול להתחיל מחאה עזה, קולנית וממושכת מאוד, כל הטלטול הזה - להוריד, להחזיק, שוב לשים ולהלביש...
גם החורף לא עוזר, ואני מעדיפה לא להשאיר אותה ערומה.
אז בינתיים אנחנו שומרים על הגחלת בהזדמנויות האלה, תופסים בלילה ובהתעוררויות משינה ולא מעט קקי, פה ושם חוטפים קצת ממטרים או פספוסים על כל מיני רהיטים, בערב כאמור המושכות עוברות לאבא הכשרוני אז יש פה ושם הצלחות, והשאר -- די ויתרתי. באביב, כך אני אומרת לעצמי בינתיים, כשהיא תהיה טיפה יותר גדולה (עכשיו היא בת 3 וחצי חודשים) ונוכל שוב להשאיר אותה בלי כלום או לחתל ברב פעמי.

כבר כמעט עברנו לרב פעמי לגמרי אבל אז נגמר הקיץ, וגילינו שהקושיז דורשים שלושה ימי ייבוש (אין לנו מייבש) ואילו הבמבוזלס לא סופגים כמעט שום דבר.
את יכולה לשקול מה שאני עושה בלילה (שאז יש לי המון פספוסים והוא משתין המון): כיסוי חיתול רב פעמי (שלי עשויים משתי שכבות חומר די-אטים-אבל-נושם), ובתוכם מקופל לאורך חיתול טטרה. הוא מאוד סופג, ובגלל שהוא טטרה - גם מתייבש מהר.
החיסרון היחיד: בפספוסי קקי, בדרך כלל גם כיסוי החיתול מתלכלך. אבל אם תקפלי את הטטרה רחב מספיק, זה עשוי למנוע גם את זה.

אני מכריזה על עצמי ככישלון מערבי טיפוסי בכל הנוגע לקריאת סימני פשפוש.

בוא'נה, אנשים פה באמת יוצאים מפרופורציות.
את לא "כישלון מערבי טיפוסי", יקירה, את הצלחה מסחררת בכל קנה מידה מערבי.
טעות הייחוס הבסיסית עובדת עלינו, האמהות המפשפשות, חזק. חזק מדי.
כי בתנאים שאנחנו עובדות בהם (דור ראשון לפשפושים בתרבות לא-מפשפשת) - כל פשפוש מוצלח הוא הצלחה מסחררת! והצלחה שאנחנו יכולות להתגאות בה ולהתעודד בעזרתה למשך שבועות!!

כשאני התחלתי לפשפש, חשבתי לתומי (הא הא) שהלמידה הזאת תיקח לי כמה שבועות. ואיזו אכשבה היתה לי כשלא...
באה טלי מא להצילני, ואמרה: תירגעי. זה לוקח חודשים.
התערבה בשמת א מעבר לכתף, ותיקנה אותה: מה פתאום, זה לוקח שנים.
ועכשיו, אני יכולה להגיד לך בביטחון גמור: זה לוקח דורות.

אנחנו עושות פה עבודת חריש באדמת בור. (והסליחה עם כל הזרמים האנטי-חקלאיים של באופן). אנחנו דור המדבר. אנחנו עושות עבודה חשובה ביותר! והילדים שלנו יקטפו את הפירות של העבודה הזאת, כשהם יתחילו לפשפש את הילדים שלהם, ויגידו לנו "אוי, אמא, את לא מבינה כלום. זה נורא קל!"

כמו שאני, אחרי ארבעה ימי אמהות, ידעתי על הנקה יותר ממה שאמא שלי היקרה ידעה אחרי שהניקה ארבעה ילדים!
לומדים. לומדים.

<חייבת לרוץ באמצע>

תמרוש רוש את צודקת לגמרי!
אתמול מצאתי את האתר הזה: http://www.parttimediaperfree.com/
(כמובן שהכל באנגלית, אבל) יש פה המון עידוד למי שרוצה להתחיל ולא יודעת איך, ובעיקר שבח על כל חיתול שלא מתבזבז.

ובעיקר שבח על כל חיתול שלא מתבזבז.
כן. זה מה שמעודד אותי רוב הזמן, שאני לא מבזבזת חיתולים (=משאבים טובים של העולם).
אני כבר מעדיפה שיעשה עלי פיפי מאשר בחיתול.
(אני מכורה לפשפושים, כבר אמרתי את זה?)

תודה תמרוש. [-: נחמד לשמוע חיזוקים (בדרך כלל אני מושכת פה בעיקר אש). התכוונתי שאני כישלון ביחס ללא-מערביות, אבל לא יותר ממערביות אחרות... עכשיו במקרה עליתי על עוד איזה דיון בנושא בדף של תבשיל קדרה. אקרא גם גם באתר המאוד אמריקאי שפה למעלה).
עכשיו נשארת סוגיית הרב-פעמיים. אני איכשהו מתעצלת לעשות את הצעד. כאמור, יש לנו כמה במבוזלס אבל הם לא סופגים שום דבר -- פיפי אחד והכול מסביב רטוב. כנראה שחייבים כיסוי, כי ממש אין לי כוח לכבס כל פעם גם את החיתולים וגם את כל המצעים שלנו ואת כל הבגדים שלה. גדול עלי, בטח ובטח בחורף. לאט-לאט... גם אני ניסיתי את הטטרה בתוך כיסוי אבל עכשיו מי יודע איפה הכיסוי היחיד שהיה (פירוט בדף האם לשכנע פעוט לסדר אחריו), וגם כנראה שהכיסוי והטטרה לא היו קומפטיביליים אז זה היה די חלקי... כאמור, הלילה אצלנו די יבש, והקקי של הבוקר כמעט תמיד נתפס, כך שמה שחסר זה באמת הכיסוי. אילו ידעתי בביטחון שהיא הולכת לישון עם חיתול יבש ולא עושה ממש לפני שהיא נרדמת הייתי אפילו שמה את הקושיז, אבל לא רוצה שהיא תתחיל את הלילה על רטוב (היא ישנה טפו טפו הרבה שעות ולא עושה בשינה).
בכל מקרה, אישי טוען שהפלנטה אבודה ממילא. אז עוד כמה חד פעמיים... מעליש (מחשבה מאוד לא באופנית, אבל מציאותית משהו).

אנחנו עם בד כבר סיבוב שני. יש את כל הציוד. (פריפולד עם כיסויים).
כל חיתול שלא מתבזבז זה פחות כביסה מבחינתי.

התכוונתי שאני כישלון ביחס ללא-מערביות
נו, באמת, מצאת למי להשוות... גם אני כישלון יחסית למלאכים בגן עדן. אז מה? מה הם קשורים לחיים שלי? Get real.

אה, וחוץ מזה, את יצאת מפרופורציות גם יחסית לעצמך ולחברה המערבית.
כי בת כמה הבת שלך? 3.5 חודשים? יופי. זה אומר שבכלל עוד לא הגעת למקום שממנו תוכלי לעצור ולהגיד "אני כישלון בזה והצלחה בההוא". את עדיין בעיצומו של תהליך הלמידה!!! "כישלון" תקראי לעצמך, אם בכלל, אחרי שנה שלמה של הורות לילדה הזאת, וגם זה בערבון מוגבל. בעצם, רצוי להכריז על "כישלון" רק אחרי שזה לא הצליח עם שני ילדים ויותר. עד אז - זוהי למידה. את באמצע משהו. בא לך להמשיך עם זה? יופי. בא לך להפסיק? גם יופי. מותר. אבל אין מה לדבר על הסקת מסקנות כוללת כזאת בגיל שלושה חודשים. גם לא בגיל ארבעה חודשים. כי גם אני, בגיל הזה, הכל היה אצלי בלגן מוחלט, ופתאום חודש-חודשיים אחר כך דברים התחילו להסתדר ואני התחלתי להבין מה קורה פה בעצם. אתן עוד פיצקיות! (במובן הטוב של המילה)

(()):-)

<אין לי סבלנות לאנשים שמנמיכים את עצמם

. בשביל מי זה טוב? ועוד כשאת עושה כזאת טוביבוּת לילה שלך, עם המודעות הזאת לצרכיה>

@}@}@}

טוב נו, פרופורציות זה לא הצד החזק שלי. תשאלי את "בעלי" שעוד לא התרגל להגזמות שלי

אבל אני לא מנמיכה את עצמי, ויש לי קבלות. אני לא כזאת, פרומיס.
תודה נשמה. זה באמת מעודד לקרוא. אנחנו לא נסוגים; פשוט יש הרגשה שכבר אי אפשר. פיילוט שהפך לפרודקשן כבר אמרנו?

התכוונתי שאני כישלון ביחס ללא-מערביות
קוראים לזה פרפקציוניזם

.

אני מציעה להסתכל עלהצדדים החיוביים. על הצלחות של פשפושים, על החיוכים השמחים אחרי הפשפוש, על השפה שיש עם התינוק, על הטלפתיה ועוד מה שתמצאו. גם אם יש מלא פספוסים יחד עם זה.

הרבה מזה זה איך אנחנו רואות את זה. אחת מתרכזת בהצלחות השניה במה שלא הצליחה (זה לא מופנה אליך אישית, אנדלוסיה, גם לי יש ימים של יאוש מכמה פספוסים). בתוך כל זה גדל לו תינוק שלומד כל הזמן ושמלמד את אמא שלו כל הזמן וטוב לו, באמת! טוב לו כי לא מרגילים אותו לחיתול וקשובים לצרכים שלו ומשתדלים בשבילו... נו, אז מה זה כמה פספוסים ביום? תעשו לי טובה, אין לכם צרות אחרות לבכות עליהן?

.

<יוטי עם תינוק חולה שלא מוכן להתפשפש כבר יומיים>

לגבי הרעיון עם החיתול החד פעמי והפיסות בד עליו:
אפשר לעשות אותו דבר בבגד ים רב פעמי לתינוק.
לי יש חיתול שמחברים עליו רצועות בד כאלה ואפשר רק אותם להחליף כשהם נרטבות הלי את הכיסוי עצמו.
אבל זה בלונדון ולא בישראל

.

אנדלוסיה

לקראת הביקור בארץ, אני מתלבטת.
פיצקית עם חיתולי בד מאז שנולדה (חוץ מפעם ב-, או כשנסענו לניאגרה לשני לילות בקיץ).
חשבתי לקחת איתי חיתולי בד לארץ ולכבס שם, אבל עכשיו מתגנבות מחשבות כפירה ברעיון. גם האיש רוצה להקל על עצמינו ולעבור באופן זמני לח"פ.
אז חוץ מהעניין האקולוגי (מה שלא מהווה שיקול. שלושה שבועות זה באמת לא נורא), אני תוהה לגבי המשך פישפושינו. איך מרגישים אם היא באמת עשתה בחיתול? חבל לי לזרוק כל כך הרבה חיתולים...
וגם - מפחדת שזה יפריע לתהליך הנוכחי (פשפושים עם פספוסים

), וכולנו נתעצל ויהיה קשה לחזור לזה כשנשוב לפה.

הטיסה בשלישי בלילה. מה אתן אומרות?
Y (זו היתה האמצעית שלי, שתמיד מאוד רוצה לכתוב Y!). וגם U.KJLLLLLVVVV

שכחתי לכתוב שהיא כמעט בת 7 חודשים. אם זה משנה משהו.

איך מרגישים אם היא באמת עשתה בחיתול? חבל לי לזרוק כל כך הרבה חיתולים...
אפשר להרגיש בחיתול עצמו. מה גם שברוב המקרים גם אם אנחנו מפספסות אז נקלוט דקה או שתיים אחר כך שהם עשו, ואז החיתול עדיין קצת רטוב.

לדעתי, במיוחד אם המעבר לח"פ הוא זמני, אין הכרח להחליף אחרי כל פיפי. החד פעמי הרי באמת סופג יותר ומשאיר את העור יבש. אפשר להמשיך להציע פשפושים, וח"פ שנשאר נקי אפשר גם להחזיר כי הסקוצ'ים נסגרים יותר מפעם אחת בקלות. את יכולה גם לשים בפנים חתיכת בד שתספוג את רוב הפיפי ולהחליף רק אותה, השאלה מה זה חוסך מבחינת ההתעסקות עם כביסות וכאלה.

אנחנו נסענו לארץ באותו גיל של הקטנה לאותו משך זמן, וכן לקחנו איתנו את חיתולי הבד וכיבסתי (בטיסות היתה עם ח"פ). טיפה הסתבכתי עם חומרי הכביסה בארץ אבל לא הרגשתי שזה מכביד עליי יותר מאשר בבית. מצד שני גם לא הסתובבנו המון בביקור שלנו. אחרי שחזרנו, מה שהיה שביתה חלקית הפך לשלב של סירוב פשפושים מוחלט מבחינתה, שנמשך פחות או יותר עד עכשיו.... (מה שכן, עם קקי היא מחכה שאני אקח אותה פחות או יותר וכמעט תמיד עושה בשירותים. גם זה משהו

).

הו, מזה בדיוק פחדתי. שביתה. אמממ. אני אמשיך לשקול.
אולי ניקח איתנו מעט חיתולי בד ונשתמש בהם רק בבית (אצל הורי). חלק מהיום.

אנחנו בשביתה עצבנית של החיים שהיא המשך של מחלה, שהיא סוג של שביתה בעצמה.
הבוקר החלטתי להוריד חיתול ר"פ ולעבור ממצב של לפשפש עם חיתולים ללפשפש בלי כלום S-: .
לא קל אבל יש לי הרגשה ששנינו צריכים את זה להחזרת הקשב והדיאלוג המשותף.
אולי אפתח לעצמי דף תמיכה.

זו אני האלמונית הודעה מעל.
יוטי לונדון

הו, מזה בדיוק פחדתי. שביתה. אמממ.
שביתה היא לא תמיד התנגדות לפשפושים בכלל, לעיתים היא רק הכרזה על צורך בשינוי.
בגיל של ביתך - בערך חמישה חודשים - שני ילדי המפושפשים התחילו להתנגד לקערה ולכיור ופשפשו כמעט רק מחוץ לבית. לצערי שניהם נולדו במאי וביוני - כך שהחרמת הבית כמקום לפשפושים הגיעה בדיוק בחורף, ובכל זאת אני מפשפשת בחוץ. לגדול ה"שביתה" אף פעם לא עברה. הוא המשיך לפשפש כמעט תמיד בחוץ עד גיל שנתיים+, גם כשכבר היה עצמאי לחלוטין. הקטנה ממשיכה להתפשפש בחוץ, ומסכימה לעיתים להתפשפש בכיור, רצוי כשמים זורמים בברז.

בקיצור, כדאי לבדוק האם שינוי בתנוחה או במיקום הפשפוש עשוי לעזור.
איך יודעים?
מיד כשהוא מסרב להצעתך, קחי אותו למקום אחר - למשל בחוץ - ותציעי לו שוב. אם הוא עדיין מסרב, בפעמים הבאות נסי שינויים אחרים.
בהצלחה.

יוטי, קראתי אצלך בבלוג וראיתי שזו ממש שביתה שביתתית... מקווה שיעבור מהר.
אני מניחה שג'טלג גם יכול לגרום לזה. וסתם התפתחות וגיל. וכנראה שאפשר לפשפש עם ח"פ.
בכל מקרה, מחר (שלישי) נארוז הכל ואז נחליט אם וכמה חיתולי בד ניקח איתנו.

הו, מזה בדיוק פחדתי. שביתה. אמממ. אני אמשיך לשקול.
רק להבהיר, אני לא חושבת שאצלנו השביתה היתה קשורה לנסיעה בכלל, או לחיתולים שהשתמשנו בהם. השתמשנו בבד כל הביקור בדיוק כמו בבית והיא עדיין שבתה.....
בארץ היא שיתפה פעולה יחסית בסבבה (שגם זה חלקי מאד, אבל יותר ממה שהיה קודם), וגם היינו הרבה בחוץ. היא ניידת לגמרי וממש אין לה זמן לעצור בשביל לפשפש, היא מאד עסוקה בלרדוף אחרי אחותה

חוץ מזה שאני שמה לב שכשהיא נמצאת בלי חיתול היא מסוגלת כבר בלי בעיה להשתין בלי להירטב - בכריעה, עמידת שש או עמידה. ככה שאני מניחה שברמת ההגיון הפיסי שלה כרגע, אין סיבה לשתף פעולה עם ההפרעה הזאת

אבל בגלל שאנחנו עם שטיחים מקיר לקיר אז היא כן מחותלת כמעט כל הזמן.

<סלט פירות ממחשב אחר>
עדכון ישראלי:
לקחנו איתנו חיתולי בד. לא המון. החלטנו שכשאנחנו בבית (אצל הורי), היא עם בד. בחוץ בח"פ. וכמובן בנסיעה לאילת (שני לילות) גם ח"פ.
צרוף המקרים בין הוצאת השן הראשונה לטיסה קצת מבאס, כי אדום לה בטוסיק אם היא עושה בחיתול, ועם ח"פ עוד יותר. אז משתדלים כמה שיותר בד, ולפשפש. בכל מקום. וזו פחות התעסקות ממה שחשבתי.

עדכון קנדי:
חזרנו. עוד לא לגמרי בשגרה. קר נורא בחוץ.
יש לה קטע עכשיו שהיא לא תמיד מוכנה להתפשפש. למרות שברור שהיא צריכה. לפעמים היא משתפת פעולה יפה ולפעמים מסרבת לחלוטין. אני מניחה שזה חלק מההתבגרות.
היא קצת מבלבלת אותי בסימנים. היא אומרת "קה קה" ולרוב זה אומר פשפוש. ומצד שני לפעמים היא מקשקשת את קשקושיה הרגילים ואומרת את אותו הדבר, בלי כוונה מיוחדת.

נראה לי שבקרוב נוריד חיתול לפרקי זמן ביום. קניתי babylegs ונראה איך זה עובד.

ולגבי השיניים... השן השניה שלה יצאה כשהיינו באילת. בלי בעיות מיוחדות, אבל עם אדום בטוסיק. לנסיעה לאילת לקחתי רק חד פעמיים, ובדרך חזרה היא צרחה ממצפה רמון עד כמעט קרית גת. כשסוף סוף מצאנו מקום לעצור, הסתבר שהיה לה קצת קקי בחיתול אבל בעיקר אדום לוהט בטוסיק. אני וגיסתי הלכנו להחליף לה. כל כך כאב לה עם המגבון... מסכנונת. לא היתה שום דרך אחרת לנקות אותה. ואחרי המשחה (ולדה) עשיתי לה פווווווו על הטוסיק. זה עזר, והיא ישנה את שארית הדרך הביתה.

והנה הגיעה השביתה. ועכשיו אני מבולבלת לגמרי. היא בת 11 חודשים.
לא שביתה מלאה, כי חלק מהפעמים היא מוכנה להתפשפש. לפעמים אפילו להתקשקש, אבל זה לא מונע ממנה לעשות בכיף בחיתול (גם פיפי גם קקי), או על הרצפה.

לאחרונה היא הולכת למטפלת, יש שם עוד תינוק. המטפלת מחליפה לה חיתולי בד, אבל לא מפשפשת אותה. היא נמצאת אצלה שלושה בקרים בשבוע, עד 1 בצהריים (ואני עובדת).
כשאנחנו מגיעות הביתה, אני קודם כל מפשפשת, מניקה (או ההפך. או מניקה מעל הקערה...).
יש שעות בהן אחיותיה הגדולות צריכות את תשומת ליבי, ואז אני מפשפשת פחות, והיא עושה בחיתול בלי להודיע. כך גם ביציאות מהבית.
היא כמעט ולא מודיעה בכלל. <לפני שלושה חודשים היא היתה אומרת לי "קה!" כל פעם שהיתה צריכה. עבר לה.>

אני בטוחה שזה שלב (היא רגע לפני הליכה, דיבור ושאר ענייני התפתחות. ברור שהיא עסוקה נורא בדברים אחרים), אבל נראה לי שהיא תפסיק להודיע ולא תחזור לזה. מה שעוד מטריד אותי הוא המשך התכניות לקיץ - כנראה שהיא תעבור למשפחתון של האמצעית. (והאמצעית כנראה תעבור לגן אחר, במקביל). שם אני לא בטוחה שאפשר יהיה להמשיך עם חיתולי הבד. ואז יהיה לנו שידור חוזר של האמצעית - חזרה לחיתולים ח"פ עד שתהיה מוכנה לגמילה סופית. איתה זה קרה בגיל שנתיים. מה יהיה עם הקטנטונת - לא יודעת, אבל הייתי רוצה שזה יראה אחרת.
אני אנסה לגרום לגננת במשפחתון לחתל בבד. בכל מקרה היא תהיה שם חצאי ימים. אבל כנראה כל יום (ואני אעבוד בהתאם).

יש עצות?

והחדשות הטובות - בלילה היא עושה הרבה פחות פיפי. מצד שני תכף יצאו שיניים חדשות, אז אני לא בונה על זה שזה ימשיך ככה...

גם שלי הפסיק להודיע. בעבר היה מודיע לפחות על קקי, היום אני צריכה לנחש מחדש.
ככה זה כשהם גדלים כנראה... הם משתנים, ואיתם משתנה התקשורת שלהם.
כל היום הוא סירב להתפשפש (חוץ מקקי של בוקר).
דווקא שהחלטתי להוריד לו את החיתול לגמרי ולפשפש אותו יותר פעמים ועם יותר מודעות... (או אולי בגלל זה?!)
אולי הוא נלחץ?
אין לי עצות לתת לך, חוץ מלחזק את ידייך, ולקוות שפשוט היא רק תשנה סימן עם ההתבגרות שלה.
שולחת חיבוק.
הדס

תודה הדס.

גם לך. כנראה שצריך בכל שלב למצוא את הטריקים שעובדים ולהמשיך איתם.

יש עוד משהו שקשור להתחלת המשפחתון החדש ושתוף הפעולה של הגננת - אני בטוחה שלא תהיה לה בעיה לשתף פעולה, אבל הילדונת לא מוכנה לשבת על סיר. אולי זה מתאים ל{{}}מעבר מפשפוש נתמך לכריעה ועמידה אבל אם כבר התחלתי לכתוב פה...
היא מתפשפשת בתנוחה הרגילה וגם בכריעה על כפות הידיים שלי, או תוך כדי הנקה מעל הקערה. על הסיר היא לא ממש יושבת. אולי פעמיים הצלחתי להושיב אבל הייתי חייבת לתמוך בה כי היא כל הזמן רוצה לזחול, ומה זה הדבר הזה סיר... גם ככה היא בשביתה מעל הקערה רוב הפעמים. אבל ברור לי שהיא בדרך לעשיית הצרכים בכריעה ולא בישיבה.
יצא פה למישהי לתדרך מטפלת/גננת בעניין הזה? יש עצות מעשיות?
בכל מקרה התכנון למעבר למשפחתון הוא לעוד חודש-חודשיים בערך. מליון דברים יכולים להשתנות עד אז. אולי כדאי לי להתחיל להתכונן...

יש לי בייבי בן 3 חודשים ואני מחפשת טיפים על איך מזהים את הסימנים לפיפיקקי.... בטוח זה כבר כתוב באתר בכל מיני מקומות אבל אין לי זמן לקרוא הכל.... מישהו יכול להפנות אותי או כתוב לי קצת.... גיסתי , כלומר הבת שלה, בלי חיתולים ובא לי לנסות....
את הילדה הגדולה פישפשתי מגיל שנה.
אז,,,, איך יודעים??
ביום חם אחד השארתי אותו עלי בלי חיתול, בלי מיכנס וחיכיתי לסימן ואז לפיפי.... במשך שעתיים כל פעם שסובבתי את הראש השפריץ פיפי... ובעצם איכשהו פיספסתי את ה"סימן" הנחשק....

וגם: עם בנים צריך ממש לכוון את הבולבול למטה? (בן 3 חודשים) ןהפעמים הבודדות ששמתי על הסיר (ללא הצלחה) הבולבול באופן טבעי מופנה אחוצה.... מה עושים? זה מספיק אקרובטיקה תוך כדי הנקנ וכו', אז גן עוד יד לכיוון הבולבול????

סימני פישפוש

התכוונתי סימני פשפוש

יש לי חדשות טובות, מצוינות. לי ולכל מי שלא מוכנה/ מהססת ללכת עד הסוף.
כי בהתחלה, כשנועצתי בדף הזה, קיבלתי את הרושם שלפשפש עם חיתולים זה דבר קצת מעוות, שזה לא עובד, שזה מבלבל אותם, שאני לא יודעת מה. אבל תשמעו, זה עובד!
קודם כל תודה ל{{}}תמרוש רוש שעודדה אותי כבר לפני הרבה חודשים, ואמרה לי שהדברים עדיין בחיתוליהם ושעם הזמן דברים יתחילו להתבהר ולהסתדר.
הארנבת שלי עכשיו בת עשרה חודשים. התחלנו לפשפש ולקשקש ממש מגיל שלושה ימים, אבל באופן מאוד לא אחיד. לפעמים יותר, לפעמים פחות. אבל שמרנו על הגחלת: הקפדנו תמיד על פשפוש שאחרי יקיצה, קקי תמיד תפסנו די הרבה. ובחורף לא השתגעתי: רוב הזמן היא היתה עם חיתול, מדי פעם הייתי מורידה לפשפוש, בדרך כלל סרק ולפעמים לא.
עם בוא האביב העלינו הילוך: יותר רב פעמי, יותר ויותר בלי כלום. אבל פתאום ביקרה גם אצלנו השביתה. ואז הבנו שלמרות החלקיות, היא בהחלט מבינה מה אנחנו רוצים ממנה. וכמה זמן ממש שבתה ולא הסכימה בכלל לעשות בקערה שלה. ואז התחלנו להגיד לה, בואי נעשה פיפי, או בואי נראה אם את צריכה פיפי, ולא לקחת אותה ישר מתוך משהו שהיא עסוקה בו, ואם היא לא רוצה היא רק מריחה מרחוק שהולכים לקחת אותה ומיד מתפתלת ומיישרת רגליים ולא מוכנה. אבל יותר ויותר כן מוכנה!
ומצחיק: ככל שנעשה חם, ממש מגעיל אותי לשים לה חד-פעמי. נראה לי כבר עדיף שהיא תהיה עם כותנה רטובה מאשר עם כל הנייר הכימי הזה עליה בחום התל אביבי.
ועכשיו, שכבר ממש נעשה חם, אז בבית רוב הזמן בלי חיתול בכלל (או רק מכנסיים למניעת שלוליות), ויותר ויותר אנחנו מעזים לשים במנשא בלי חיתול, ופתאום אנחנו תופסים שני פשפושים רצוף! ומדי פעם היא אפילו ישנה במשך היום (על המיטה שלנו!) בלי כלום.
אבל לא באתי רק להשוויץ פה, אלא גם לומר שגם אם לוקחים את זה באיזי, גם אם לא משתגעים בהתחלה, ורק שומרים על רוח הדברים, וגם אם יש רק פשפוש או קקי אחד מוצלח ביום ואפילו אם יש ימים בלי שום פשפושים ועם חד פעמי מחוץ לבית, בכל זאת שווה לשמור על אש קטנה, כי הנה: זה ממש מתחיל לעבוד. איך זה קורה? לא יודעת. לומדים את המרווחים, פחות או יותר (נניח, אחר הצהריים מרווחים גדולים מאוד, אבל כמעט תמיד פיפי אחד סמוך ליקיצה ואחד ממש כמה דקות אחריו), מתחילים להרגיש סימנים מחשידים (מין שקט וקפיאה במקום, למשל, אצלנו), מפתחים מין טלפתיה, והנה היום נפל דבר: היא אותתה לאבא שלה, ממש עשתה לו מין אהא-אהא-אהא, התנדנדה קדימה ואחורה, הוא לקח אותה, ו-בינגו!
הידד!
(זר לא יבין זאת, מה? איזה אושר חבורה של אמהות יכולה לשאוב מקצת פיפי)
<זו אני, אנדלוסיה>

מצטרפת ל מארז אהבה עם החדשות הטובות.
אנחנו עכשיו בגיל שנה ו(כמעט) ארבעה חודשים, אחרי שמגיל שבוע אנחנו מפשפשים עם חיתולים. רוב הזמן (או לפחות חצי ממנו, בלי הגזמה) עד כה היינו בגרסה כזאת או אחרת של שביתה / סירוב פשפושים. אבל המשכתי להציע כמה שהיא הסכימה. בתוך זה גם היו תקופות שהפסקתי בכלל לקחת אותה כי היא רק התעצבנה.
ועכשיו מה שקורה זה פשוט פלא.
היא מסתובבת בבית עם טוסיק חשוף כל הזמן, אני דואגת שהסיר יהיה בחדר שבו היא נמצאת. והיא הולכת לבד לסיר, מנסה להתיישב, עדיין צריכה קצת עזרה בשביל להתיישב עליו, ועושה פיפי. או קקי. זה פשוט מדהים.
הלילות כבר זמן מה יבשים לגמרי, עם פשפוש אחד לפנות בוקר, ולפעמים עוד אחד לפני ההתעוררות הסופית.

דווקא בחוץ היא עכשיו לא מסכימה בכלל. אני צריכה לחתל אותה כשיוצאים החוצה כי הסנדלים הם מעור ולא יגיבו כל כך טוב לפיפי...

אבל גם כשהיא בחוץ עם חיתול, היא אמנם לא תסכים להתפשט בשביל להתפשפש אבל כן תרד לכריעה כדי לעשות פיפי. עכשיו כשהיא כמעט כל הזמן בלי חיתול, גם פחות קריטי בשבילי העניין של חיתולי בד, כי הם הרבה פחות נוחים לה (אנחנו לא מסתובבות המון שעות מחוץ לבית לרוב, ולא נראה לי הגיוני להשקיע עכשיו עוד כסף בחיתולי בד חדשים).
בכלל, נראה לי שעניין ההתפשטות הוא מחסום עבורה עכשיו - גם בבית אם היא תהיה לבושה (בלי חיתול) יש סיכוי הרבה יותר גבוה שהיא תעשה במכנסיים מאשר תיגש לסיר.

כל הסיפור הזה פשוט מופלא בעיני. יש לי תחושה מאד חזקה, שבפעם הבאה זה כבר ייראה לי אחרת לגמרי אחרי שתהיינה לי התובנות של לעבור את הדרך הזאת מההתחלה ועד העצמאות הסופית (אפילו לא חושבת על זה כגמילה כי לא התפתחה תלות בחיתולים...).

איזה יופי לשמוע

אצלנו העניינים לא מלהיבים ביחס לסיפורים שלכן, אבל גם לא רעים במיוחד.
דניאל בן שנה וארבעה חודשים בדיוק.
בא החורף, אז "נסוגונו" מאיזור מותניים עשוי חיתול טטרה מוחזק על ידי גומי במותניים, משהו מאוד קל ומאוורר, לחיתול טטרה ארוז בתוך כיסוי חיתול.
המוטיבציה שלי לפשפש אותו מיוזמתי הולכת ויורדת, בעקבות כל כך הרבה סירובים ושביתות. אתה לא רוצה? לא צריך. לא נילחם אתך ולא נשכנע אותך. אני יותר ויותר מחכה לסימן שלו, ליוזמה שלו, ורק מחליפה חיתול לנקי ברגע שאני מרגישה שהוא פשפש.
כך שאם יש שני פשפושים מוצלחים ביום (ועשרה חיתולים רטובים בדלי), אני מבסוטה.

מצד שני: הוא מתחיל להגיד! עזבו טלפתיה, אשכרה להגיד לי, במילים מפורשות!
כלומר, לדבר ממש הוא עוד לא כל כך מדבר, אבל כיוון שאנחנו בעניין של שפת סימנים לתינוקות, הוא כבר איזה זמן מכיר את הסימן לשירותים/פיפי/קקי (אני משתמשת בסימן אחד לשלושתם, ללא אבחנה), ומתחיל לסמן במפורש, עם האצבעות, מרצונו.

לפעמים הוא עונה לי "פיפי" כשאני שואלת אותו אם הוא צריך. ואז אני לוקחת אותו.
לפעמים הוא מסמן "פיפי" בדיוק אחרי שהוא עשה, מבקש שאחליף לו לחיתול נקי.
ולפעמים הוא מסמן בזמן, לפני שעשה!

פעם אחת, לפני בערך חודש וחצי, הרשימה אותי במיוחד: אני הייתי במטבח, הוא היה בחדר העבודה, משחק להנאתו, והתחיל לו קקי. הוא עשה את הגלל הראשון בחיתול, הפסיק לשחק, זחל כל הדרך למטבח (לאורך כל המסדרון), התיישב, סימן "שירותים" והניח לי לקחת אותו לשירותים ועשה את כל השאר באסלה.
הורשמתי.
עוד פעם מרשימה היתה באמצע האוכל. זה לא הולך ברגל, להפסיק לאכול באמצע, ולעבור את כל הטררם של לנגב ידיים ולצאת מהכסא, ולהתאפק עד הגעה לשירותים. וכל זה בשביל פיפי.
ועוד משהו מאוד יפה היה, שהוא יצא יום אחד לטיול או סידורים עם אבא שלו, וסימן לו מפורשות פיפי פעמיים במשך הטיול. וכמובן, זה קרה בדיוק אחרי שהחלטתי להימנע לחלוטין מלבקש מבעלי שיפשפש אותו, כי זה עלה לו (לבעלי) על העצבים

בדרך כלל, רואים מה סדר העדיפויות שלו: לשחק, ללמוד, לחקור, לגלות את העולם, להיות בחברה (כשאנחנו מארחים או מתארחים, אצל אנשים שאינם חברים ותיקים מאוד, אין מצב לפשפש. שום סיכוי), והפיפי בעדיפות נמוכה יותר. זה תמיד היה ככה, לפני גיל השביתות הוא היה מפשפש בסבבה אם לקחתי אותו בזמן, אבל משתין בחיתול בסבבה אם לא זיהיתי או הספקתי. ובגלל ההיכרות הכוללת שלי אתו זה נראה לי מאוד הגיוני ומתקבל על הדעת. זה פשוט הוא, מאוד משתלב באופי הכללי שלו, ולי אין אלא לכבד את סדר העדיפויות הזה.

הדבר שמעודד אותי: אני רואה גדילה אטית, לא עקבית אבל רציפה, (צעד אחורה שניים קדימה) של המוכנות לעצור כדי לפשפש, והמוכנות ליזום פשפושים.

הלילות שלנו עדיין שום דבר - אחרי תקופה ארוכה של ניסיונות רבים והצלחות מעטות, באה תקופה של שביתה שהלכה והתחזקה, והגיעה לרמה של התנגדות חריפה מתוך שינה כל פעם שרק נגעתי לו במותניים. אז ירדתי מכל העניין, ואנחנו עדיין "בהתאוששות" מהלחץ שהפעלתי עליו לתומי. אני מחכה לסימן כלשהו, אות, לפני שאני אנסה שוב. אולי ירידה בהנקות הלילה, אולי נכונות גדולה עוד יותר לפשפש בשעות היום, אולי שיסמן מיוזמתו באמצע הלילה (איך בדיוק אני אראה את הסימן הזה בחושך, אני לא יודעת...) לא יודעת מה. אבל הרגע לנסות שוב עדיין לא הגיע. הלילה נועד לשינה, לא להטרדות, ודניאל הבהיר לי את זה באופן שאיננו משתמע לשתי פנים.
מצד שני, אתמול הוא סימן לי "פיפי" בערך ברגע שהתעורר, עדיין בעיניים חצי עצומות. זה לא האות שאני מצפה לו, אבל זה כבר מתחיל להיות קרוב.
אז יש את התסכול הזה שבחמש לנות בוקר הוא נהיה חסר מנוחה ורוצה לינוק עוד ועוד ואני רואה שהרבה מזה זה לחץ של פיפי, ובכל זאת להתאפק ולא לקחת לפשפוש. אבל בשבילי, זו המשמעות של יחס של כבוד לילד. את הולכת אחריו, לא מכפיפה אותו לקונספט שלך.

כל הסיפור הזה פשוט מופלא בעיני. יש לי תחושה מאד חזקה, שבפעם הבאה זה כבר ייראה לי אחרת לגמרי אחרי שתהיינה לי התובנות של לעבור את הדרך הזאת מההתחלה ועד העצמאות הסופית

אמא ללי, כל מילה!

שלום בנות,
אכן, הקיץ כבר כאן והורדנו את החיתול כמעט לגמרי. דווקא במשך היום הפיפי שלו במרווחים יותר גדולים והחל מ4 אחה'צ הוא כל הזמן משתין בכל מקום.
(חוץ מבשירותים כמובן).
לפעמים זה כלכך מתסכל, שאני יודעת שהוא צריך, והוא מיישר רגליים וצורח, ואז כששמים אותו על הרצפה, אחרי דקה היא רטובה. (הרי אמרתי לך!)
אני מאוד מתחברת בנקודה הזאת לתמרוש.
ניסיתי ללמד אותו לסמן פיפי/קקי/שירותים (גם אני בסימן אחד). אבל הוא לא כלכך מסמן את זה. (מסמן המון מילים אחרות אבל

)
איך את מסמנת לו? אולי נשנה לו סימן, יהיה לו יותר קל.
מה שכן, היה יום אחד (אולי יומיים) שהוא אמר בפירוש "קקה" כשהוא היה צריך לשירותים. גאווה גדולה. (אבל זה עבר לו מהר).
הוא עוד מעט בן שנה.
יאללה שיגמור עם זה כבר!!!
סתם.
מתוסכלת

לפעמים זה כלכך מתסכל, שאני יודעת שהוא צריך, והוא מיישר רגליים וצורח, ואז כששמים אותו על הרצפה, אחרי דקה היא רטובה. (הרי אמרתי לך!)
נראה לי שהגיע הזמן להתעמק ב גמילה מחיתולים בגיל צעיר

(ולעבור מהגישה של "לפשפש אותו" לגישה של "אני יודעת שיש לו, הוא יודע שיש לו, והוא יעשה כשמתאים לו").

אבל לא באתי רק להשוויץ פה, אלא גם לומר שגם אם לוקחים את זה באיזי, גם אם לא משתגעים בהתחלה, ורק שומרים על רוח הדברים, וגם אם יש רק פשפוש או קקי אחד מוצלח ביום ואפילו אם יש ימים בלי שום פשפושים ועם חד פעמי מחוץ לבית, בכל זאת שווה לשמור על אש קטנה, כי הנה: זה ממש מתחיל לעבוד.
לגמרי ככה.

מהניסיון שלי עם הגדול.

איזה יופי של דף. אני איתכם.
הפלא עוד רגע בן שנה ומגיל 3 חודשים לערך אנחנו לפעמים בלי כלום, לפעמים רב פעמי ולפעמים חד פעמי.
לאחרונה פשוט מסרב לחלוטין להתרוקן, זורק את כל הגוף ךאחור ולא נותן לנו להחזיק אותו בתנוחת הפישפוש.
גם כשלגמרי ברור לי שיש לו הוא מסרב ורגע אחרי הניסיון הכושל והמלווה צרחות מפשפש על הריצפה. למה? מה עושים?

מה עושים?
לדעתי, מפסיקים להציע. לפחות לזמן מה עד שירד המתח סביב העניין.
זה גם ייתן לכם הזדמנות לראות איך הוא מתנהג כשאתם לא מתערבים בכל העניין, ואולי יהיו מזה תובנות חדשות.

_לאחרונה פשוט מסרב לחלוטין להתרוקן, זורק את כל הגוף ךאחור ולא נותן לנו להחזיק אותו בתנוחת הפישפוש.
גם כשלגמרי ברור לי שיש לו הוא מסרב ורגע אחרי הניסיון הכושל והמלווה צרחות מפשפש על הריצפה. למה? מה עושים?_

גם בן השנה שלי ככה.
אני רואה את זה כסימן להתפתחות ועצמאות שלו.
כמו שהוא רוצה עם הכפית בעצמו, לרדת בעצמו, להשחיל בעצמו וכל הפלאים האחרים.
אז הוא רוצה גם לעשות פיפי בעצמו.

אין בזה שום אלמנט שלילי בעיני, רק סימן להתפתחות וגדילה בריאה.

ללמוד לעשות פיפי לבד בחוץ, לבד בסיר, לבד בשירותים, יבוא אח"כ.

לנו היתה לא מזמן שביתת פשפושים קצרה. גם כן: יישור רגליים בכל פעם שהיא רק מרגישה שלוקחים אותה.
מה עשינו? המשכנו להציע בעדינות, בלי להכריח, אבל גם לדבר איתה: לא לקחת מהר ובלחץ, אלא בעדינות, לא כשהיא עסוקה במשהו, ולהגיד: יש לך פיפי? בואי נראה אם יש לך פיפי. בואי נעשה קקי. כאלה. די עובד: אם יש לה -- בדרך כלל היא לא מתנגדת (בדרך כלל, כן? לא תמיד).

_ניסיתי ללמד אותו לסמן פיפי/קקי/שירותים (גם אני בסימן אחד). אבל הוא לא כלכך מסמן את זה. (מסמן המון מילים אחרות אבל happy )
איך את מסמנת לו? אולי נשנה לו סימן, יהיה לו יותר קל.
מה שכן, היה יום אחד (אולי יומיים) שהוא אמר בפירוש "קקה" כשהוא היה צריך לשירותים. גאווה גדולה. (אבל זה עבר לו מהר).
הוא עוד מעט בן שנה._

אוי, כמה שאני הרגשתי בדיוק אותו הדבר כשהפשוש היה בגיל הזה!
הרגשתי כאילו שום דבר לא ישתנה, והוא ימשיך לסרב לפשפושים עד גיל שנתיים וחצי ואז נצטרך לעשות גמילה.

_יאללה שיגמור עם זה כבר!!!
סתם.
מתוסכלת_

את במקרה שמת לי ציטוט בבית? כי אלה בדיוק היו המילים שלי! בתקופה הזאת.

לגלות לך משהו?
זה עובר.

הסימן שאנחנו משתמשים בו: (נלקח מאוסלן - שפת סימנים האוסטרלית): אצבע של יד ימין מצביעה על כף יד שמאל. טכנית זה פשוט למדי. התחיל לסמן אותו בסביבות גיל שנה.

תשמעי, בהתחלה הוא סימן מעט מאוד. סימן כמה פעמים כשהוא למד את הסימן, יעני כדי לתרגל. אבל לסמן ממש בסיטואציות הנכונות? אולי פעם בשלושה ארבעה ימים.
אחר כך הוא סימן יותר אחרי שהוא עשה פיפי, כדי שאחליף לו.
ולאט לאט מתרבות הפעמים שהוא מסמן לקקי, בזמן.
לפיפי - מעט מאוד, עדיין.
זו התפתחות של חודשים. תני לעצמך ארבעה חודשים נטולי ציפיות, ותראי איך דברים יקרו.

הי.
תודה על העידוד, אני מקווה שזה באמת יעבור. (בעלי מתחיל להתייאש).
בשפת הסימנים הישראלית, זה סימן ל"עוד".
אצלנו הסימון הוא שתי כפות היידים טופחות על איזור החלציים (כאילו סוגרות חיתול)... לפעמים מסמן ולפעמים הוא סתם מתופף...

_מה עושים?
לדעתי, מפסיקים להציע. לפחות לזמן מה עד שירד המתח סביב העניין.
זה גם ייתן לכם הזדמנות לראות איך הוא מתנהג כשאתם לא מתערבים בכל העניין, ואולי יהיו מזה תובנות חדשות._
ומה? לשים חיתול? מבעס אותי שהוא הרבה עם חיתול עכשיו. כאילו כולנו שכחנו את התורה.
מצד שני מבעס להציע, לחטוף עצבים ולנקות הרבה (-:

ומה הקטע עם הסימנים שכתובים כאן? יוזמה אישית או משהו ידוע?

היום בכלל הוא ייאש אותי.
אתמול לפחות פיספסתי "רק" 4 תחתונים עם פיפי, אבל היום, כבר גם קקי.
בסוף שמתי לו חיתול ודי. אני כבר די עצבנית, ואז הקשב שלי נעלם...

חוצמזה, הוא גם מוציא שיניים (תירוץ טוב, נכון?)

ללי באדולינה = שפת הסימנים ידועה כמפחיתה לחצים מהתינוקות. הם יכולים לסמן הרבה לפני שהם מדברים, ואז התקשורת יותר פתוחה וטובה.

ומה הקטע עם הסימנים שכתובים כאן? יוזמה אישית או משהו ידוע?
שפת סימנים לתינוקות

_ומה? לשים חיתול? מבעס אותי שהוא הרבה עם חיתול עכשיו. כאילו כולנו שכחנו את התורה.
מצד שני מבעס להציע, לחטוף עצבים ולנקות הרבה_
מציעה לך או לשחרר כל לחץ ולנגב שלוליות ברוגע, כחלק מהעניין,
או באמת לחתל ולנסות שוב אחרי כמה זמן.
תחליטי מה יותר מבאס אותך...
מניסיוני המתח הוא שהורס את התקשורת והכי חשוב לנטרל אותו

שמחה שהגעתי לדף הזה
הקטנטונת בת חודשיים וחצי, אנחנו "מקשיבות" כמעט 10 ימים. למיטב הבנתי היא מבינה שמישהו מקשיב ומצפה לתגובה לאיתותיה(מחכה עד שמגיעים לכיור), האם התעלמות מצידי כשאני בסביבה והיא על מישהו אחר (או שאני סתם עסוקה והחלטתי לסגור את החיתול) עלולים לגרום לתסביך ולהתאפקות?
כרגע אני המפשפשת היחידה, הסביבה עדיין בהלם, רוצה שכן תהיה קשורה גם לסביבה אך מרגישה שלא מסוגלת לראות סוג של איתות ולא להגיב. איך לא פוגעים באף אחד כך?

האם התעלמות מצידי כשאני בסביבה והיא על מישהו אחר (או שאני סתם עסוקה והחלטתי לסגור את החיתול) עלולים לגרום לתסביך ולהתאפקות?
הדבר היחיד שעלול לגרום לה לתסביך זה תסביך שלך

או בקיצור: התשובה היא "לא".

איך לא פוגעים באף אחד כך?
את אחרי לידה - את לגמרי במצב שלגיטימי שתסנני את החברה מסביבך. תיפגשי ותזמיני רק את מי שתומך בך, או לפחות לא מחליש אותך. זה נכון בלי קשר לפשפושים (ובעצם גם לא רק אחרי לידה).
אם בני משפחה מאוד קרובים הם אלה ש"בהלם", שיישארו בהלם, גם זה לגיטימי, אבל למה לדעתך הם "ייפגעו"?

רוצה שכן תהיה קשורה גם לסביבה אך מרגישה שלא מסוגלת לראות סוג של איתות ולא להגיב. איך לא פוגעים באף אחד כך?
את מתכוונת למצב שאת כן רוצה "לשחרר" אותה לאנשים אחרים, לתת למשפחה לשחק אתה ולהחזיק אותה ולטפל בה וכולי, אבל את לא יודעת מה יהיה עם הפשפושים?
פשוט תני אותה, כמה שאת מרגישה לנכון. היא תלמד להתפשפש כשהיא אתך, ותלמד לא לבקש פשפושים כשהיא עם אנשים שלא מדברים את השפה הזאת.

אם, למשל, היא אתך ועם סבתא שלה, ואת שומעת אותה עושה את הקולות שאומרים "קקי", ואת במצב שאת יכולה לקחת אותה לפשפוש, פשוט תגידי, סליחה, את יכלה לתת לי אותה שניה? היא רוצה קקי. ותפשפשי.

לפעמים אני הייתי אומרת את זה לבעלי, אז הוא היה אומר לי: לא רוצה לפשפש עכשיו, אנחנו עסוקים בלשחק.
מה אני אגיד לך, גם זו עמדה לגיטימית!
צריך למצוא את הסיטואציה שבה כל אחד יכול לחיות פחות-או-יותר עם הדרך שלו. נגיד, הם לא יציקו לך עם "השגעונות שלך", ואת לא תציקי להם שיפשפשו.
(את תמיד יכולה להזמין אותם לפשפש. אחרי שהם ראו אותך עושה את זה כמה פעמים, והתרגלו לרעיון)

ואם היא אתך ועם סבתא שלך, וכל מה שאת רוצה זה לצנוח ולאכול, או שהיא והסבתא עברו לחדר אחר - תניחי לזה. אל תפשפשי. או אם את בנסיעה והחלטת שאין מצב לעצור. אל תפשפשי. תגידי, "אני יודעת שאת רוצה פיפי, סליחה שאני לא יכולה לקחת אותך". זה חלק מהחיים וחלק מהפשפושים. היא תלמד להבין את העיקרון שמעבר לפספוס או ויתור נקודתי.

והכי חשוב: לפשפש בקלות דעת. בלי רצינות יתרה. הרצינות גומרת את הפשפוש.

(אמא רגועה או אמא משפשפשת)

סליחה.
אמא רגועה או אמא מפשפשת

אבל למה לדעתך הם "ייפגעו"?
(הבנתי כבר למה, מהתשובה של תמרוש).

החלטתי לכבוד הקיץ להוריד לגמרי את החיתול, ורוב הזמן סבבה.
אבל מה? איך שנכנסים לאוטו, הוא משתין על הכיסא.
אני מפשפשת אותו ממש ליד האוטו, ומזכירה לו שהוא בלי חיתול ושלא עושים באוטו.
לא עוזר כלום.
שתי שניות אחרי שהוא עם חגורה, הוא משתין.
מה לעשות?

תודה תמרוש וקרוטונית, מרגישה היטב את נכונות הדברים שלכן ועדיין מתלבטת אם כן בסוגיית החיתול כבית שימוש נייד.
אם כך, במידה ומוותרים על השלמות לטובת השפיות אין מצב לבלי חיתולים מלא, כלומר ללא חיתולים ופספוסים "יזומים" בחברה שברובה מחתלת .
סליחה על המובן מאליו, הייתי חייבת לנסח לעצמי ולהעלות על הכתב. מקווה לא לפתח תסביך קשב.

לשים מגבת על המושב? או סופגנית (כמו לדוגמא משטח ההחתלה של האגיס ודומיו כמו שמשתמשים בלידות בית )

במידה ומוותרים על השלמות לטובת השפיות אין מצב לבלי חיתולים מלא, כלומר ללא חיתולים ופספוסים "יזומים" בחברה שברובה מחתלת.
תיקון קטן: אין לך מה לוותר על השלמות, כי ממילא לא תשיגי אותה

. את כן יכולה לוותר על האשלייה שאפשר בכלל לפשפש באופן מושלם

מקווה לא לפתח תסביך קשב.
ברור שתפתחי אותו, ולו לתקופה מסוימת. אז מה? אז למשך כמה ימים או שבועות או חודשים תהיי קצת משוגעת ואובססיבית לגבי פשפושים, ותסתבכי עם דילמות בלתי נגמרות ותהיות מה נכון ומה לא נכון ולמה, ותאספי סטטיסטיקות של פשפושים והצלחות ופספוסים, ותעשי השוואות מלומדות בין פשפושים לפני ואחרי האוכל, בחוץ ובפנים, אצל חברות ודודים, וזה יהיה נושא השיחה היחיד שלך עם בעלך - ואחר כך זה פשוט יעבור לך @}, יימאס עלייך, ותתחילי לזלזל בכל העניין כמו שצריך, פשוט כדי לנוח, ואז תיכנסי לזה שוב, אבל באופן רגוע ומשועשע יותר, ואז בכלל תפסיקי לחשוב על זה, וסתם תפשפשי בלי לשים לב, ובלי לעשות מזה רעש.

זה בסדר גמור!!! וזה טבעי ומתבקש ומובן, לנוכח העובדה שאנחנו עדיין, עדיין, ממציאות את הגלגל הזה של פשפושים די מאפס, בלי מסורת שאפשר להסתמך עליה, בלי להיות מפושפשות בעצמנו (עד כמה ההתנסות בפשפוש כתינוקות משמעותית ליכולת שלנו לפשפש כאמהות? שאלה פתוחה), ועם חיתולים בכל פינה. אז תפתחי "תסביך פשפושים" לאיזה זמן. שוין. קטן עלייך. באמת קטן עלייך.

(())(())(())(())(())(())(())

_שתי שניות אחרי שהוא עם חגורה, הוא משתין.
מה לעשות?_
מעניין! אולי זו דרכו להבהיר לך שלא מוצא חן בעיניו לנסוע, או שלא מוצא חן בעיניו להתפשפש בתנאים מסוימים? או שאת יותר בלחץ סביב פשפושים בנסיעה?

קודם כל, אני גיליתי שחיתול בד מקופל לרצועה ארוכה ורחבה כרוחב המפשעה, מקופלת לשניים - סופג את הפיפי ומשאיר את המושב יבש. את יכולה גם לשים מתחת לחיתול חתיכת שקית ניילון.

דבר שני, את אשכרה אומרת לו "לא עושים באוטו"? במילים אלה ממש? אז אולי תנסי להגדיר את אותה אמירה במילים חיוביות. "אל תעשה באוטו" נשמע דומה מדי ל"תעשה באוטו". והוא עושה...
ניסוחים כמו: "פיפי עושים לפני שנוסעים" "באוטו נשארים יבשים ונקיים" "כשתצטרך פיפי תגיד לי ונעצור בצד" ותגובה שאחרי השתנה: "פעם הבאה תגיד לי לפני שאתה עושה" "בפעם הבאה תעשה בחוץ והכסא יישאר יבש ונעים" וכן הלאה - עשויים להתברר כיעילים יותר.
(לא יודעת למה זה כזה קריטי, אבל כולם אומרים שההבדל משמעותי)

תודה על העיצות,
דווקא התחלתי עם בקשות חיוביות: "בוא נעשה פיפי שלפני נסיעה, ואז נשאר יבשים"
"אל תשכח שאתה בלי חיתול, אז אם אתה צריך פיפי, תגיד לי.."

ואז הוא אומר - שניה אחרי שהוא עושה...

לא מטריד אותי כלכך המושב, (גם ככה הוא כבר מסריח.

), פשוט חשבתי איך אפשר להפסיק את הדפוס הזה. (אם אפשר...

).
תודה בכל אופן...

ואז הוא אומר - שניה אחרי שהוא עושה
זה שווה הרבה. השניה-אחרי הזה מאוד קרובה בעיני לשניה-לפני.

אין לי עוד תובנות... אולי תקראי לבשמת? היא טובה בדפוסים.

הורדתי את החיתול.

פיץ בן שנה וחצי.
אמצע החורף (טוב, נו, התחלתי בליחיתול ביומיים של מזגאויר יבש וחם).
פשוט הרגשתי בעצמות שהגיע הזמן.
אה, איזו הקלה!
פתאום הרבה יותר קל לפשפש, פיץ הרבה יותר "בעניין", ומסרב נחרצות למכנסיים

הגרביים ומחממי הרגליים עובדים שעות נוספות.
ובסוף היום יש רק (בייייייפ ביייייפ ביייייייייפ!!!)
סליחה. חוק מרפי מחייב האפלה על הפרטים.
אז לא אגלה שיש מאז הרבה פחות פספוסים.
אני אמרתי משהו?

ומה את עושה בלילה?

גם אצלינו יש יותר זמן אוורור לטוסיקטן, שלוליות פה ושם, אבל לאחרונה היא התחילה להגיד (בעצם לשיר) פי-פי ולפעמים זה קורה לפני שהחיתול רטוב. היא גם שרה פיפי בזמן שהיא עושה מעל הכיור. יפה לה

אצלנו כבר ניו כמה שבועות ממש יבשים, שהיא היתה חורקת מספיק זמן לפני בשביל שניקח אותה לסיר, או אפילו מתיישבת עליו בעצמה.
ואז הגיעה בקיעה של ארבע שיניים חדשות, ואחריהן מחלה קצרה.
אז אנחנו שוב בחיתולים / מלא שלוליות על השטיח. אומרת "לא" נחרץ כשמציעים לה ללכת לסיר. אבל הרבה פעמים כן אומרת פיפי אחרי שהיא עושה.

כמו שנאמר, שוין.

מה את עושה בלילה?
עדיין חיתול ח"פ רגיל (ביו-מתפרק משהו, אבל זה לא ממין העניין)

הלילות היו אצלנו סאגה מתמשכת של ניסיונות פשפוש, מעט הצלחות והרבה בכי, עד שפיץ הטיל וטו על העסק, וכיום הוא מסוגל להראות התנגדות מתוך שינה אם אני רק נוגעת לו במותניים.
ניתן לו עוד חצי שנה להתאושש ואז נראה...
(טוב, נו, לפחות כמה חודשים)
חוצמזה, הוא צריך לרדת קצת בכמות יניקות הלילה לפני שנתחיל לגעת בעניין. כרגע הוא יונק בלילה יותר מאשר ביום, ולי אין נטייה להתערב לו בעניין. אבל כל עוד הוא יונק כל כך הרבה הוא גם משתין... לפעמים הוא יונק פחות ואז גם יש רק (להערכתי הניחושית) פיפי אחד בלילה, והבא אחריו זה ממש לפנות בוקר, כמעט בוקר, משהו שהייתי יכולה לתפוס אלמלא קבעתי לי חוק לא לקום מהמיטה לפני שבע בבוקר. בוקר שמתחיל מוקדם יותר נורא נורא מעייף אותי.

בקיצור, עדיין לא מתאים לנו לגעת בנושא. ואני כרגע כל כך מאושרת מהתקדמות הפשפושים ביום, ש(כמעט) ממש לא אכפת לי.

אמא ללי, אכן שוין.
(גם לנו היו לא מזמן ארבעה ניבים ביחד. זה חתיכת מבצע מצידם...)

אנחנו גם עברנו לח"פ בלילה, חיתולי הבד שלנו כבר שחוקים וכשהיא עושה פיפי בלילה זה תמיד בורח לסדין. אז הגעתי למסקנה שאין טעם. ואנחנו בשלב שאני לא הולכת להשקיע עכשיו עוד כסף בחיתולי בד.
בתקופות של לילות יבשים אני כן מחתלת בבד בלילה.

בתקופות של לילות יבשים אני כן מחתלת בבד בלילה
גמני. העניין הוא שאצלה אי אפשר לצפות מתי מתחילה תקופה (3 לילות רצופים יבשים) ומתי נגמרת (חיתול ספוג שלפעמים מגיע לבגדים ולמיטה).
לפעמים היא יונקת המון בלילה ובכ"ז בבוקר החיתול יבש. לא צפוי.

יש אצלינו עכשיו סרבנות פשפושים לייט... לפעמים היא מוכנה להתפשפש אבל רק מעל הכיור. בעיקר אחרי התעוררות.
הקערה כמעט לא בשימוש, והסיר התחיל למלא תפקיד חשוב. במיוחד בבוקר כשגם לי יש פיפי ולא ברור למי יברח קודם. אנחנו מפשפשות בצוותא.