ומכה חדפעמית לא הצליחה ליצור בשום צורה משבר אמון או משבר אחר. "רק" רגשות מקומיים של כעס ובושה.
בעיניי תמרוש הרגשות שציינת שעלו בך: רגשות מקומיים של כעס ובושה_ וכן __כעס, השפלה וכו'_ הם _משבר אמון נוראי, בין ההורה לילד.
כך אני חושבת.
ילדים סומכים על הוריהם ונשענים עליהם כיצר הישרדותי. אלימות שמופנית לילד על ידי ההורים שעליהם הוא נסמך - זה משבר אמון.
לא צריך להגזים, להפחיד ולאיים על הורים ב"נזק" שהם יגרמו לילדיהם, בלי לחשוב על הנסיבות הכלליות של ההורות שלהם.
האם את מתכוונת לכך שלא צריך לומר כמה נזק (בלי מרכאות) עושה פליק? למה לא?
אני אציין את הנזקים על כל מקרה שוב, למי שלא קרא את כל הדף:
- נזק נפשי לילד
- כאב פיזי לילד
- מסר שלילי לילד ששימוש בכוח הוא לגיטימי
- פגיעה בכבודו של הילד ובאוטונומיה של גופו
- משבר אמון בין הילד להורה: הילד לומד לפחד מהוריו
מה שמפריע לי מאוד, זה שבאמת לא מסתכלים על התמונה הכוללת של ההורות, תופסים איזה אספקט אחד שלה, ומכריזים עליו שהוא-הוא מקור כל רע.
איפה ראית כאן שמישהו הכריז כזו הכרזה?
הטיעון המרכזי שלי (ושל כמה מחבריי לאתר) הוא ש"פליק" הוא רע. חשוב לנו לומר זאת, כי יש איזו אשלייה ש"פליק" זה לא נורא. ולנו חשוב לומר למה "פליק" זה מכה לכל דבר. זה אלימות. (ואני לא אפסיק להגיד את זה).
לא נראה לי הוגן להאשים הורים סבירים ביחס, שפעם התפלק להם פליק, בטעות או בכוונה, בהריסת חיי ילדיהם. זאת יציאה מפרופורציות.
מהם הורים סבירים, בעינייך?
אני אומר לך מהם הורים סבירים, בעיניי:
כאלה ששואפים לנהוג בכבוד בילדיהם תמיד. כאלה שמחפשים דרכי התמודדות אחרות מאלימות מילולית או פיזית. כאלה שאם הם טעו, הם ידעו להודות בכך בינם לבין עצמם, וייחפשו דרך להשתפר.
)