ברמה הפוליטית ניתן לזהות את הכלים האלו עם כלכלות שונות - כלכלת ארה"ב אמורה להיות כלכלת שוק (היא לא באמת כזאת, כפי שביכלר וניצן מדגימים היטב בספרם מרווחי מלחמה לדיווידנדים של שלום), כלכלת ברה"מ או סקנדינוויה אמורה לייצג את הקוטב של מתכנן מרכזי.
אבל כלכלנים קפיטליסטים (שוק "חופשי") וכלכלנים סוצליסטים (סוצליזם - שיטה שבה הכלכלה מאורגנת על ידי גוף מרכזי) מתעלמים בעקביות מכלי שלישי - כלכלת הקהילות.
לצורך הדיון קהילה תוגדר על פי הגדרת הספר בולו בולו - קהילה היא קבוצה של אנשים שיש להם קשר גאוגרפי, שיש להם תרבות \ פילוסופיה דומה ושמספרם הוא בערך 500 איש. הסיבות לכך מופיעות בספר בולו'בולו - הקרבה הגאוגרפית מאפשת העברת דעות ודברים מוחשיים ועזרה ההדית בצורה מהירה ולא יקרה. הפילוסופיה הדומה מאפשרת ראיית שותפות גורל ביחד, וראייה דומה של המציאות, וההגבלה לגבי מפסר האנשים מקורה הן בחוקי הכלכלה (בגוף גדול מידי ההשפעה השולית של כל אדם היא קטנה מידי מה שמאפשר אבטלה אישית ללא חשש מירידת ההכנסה) והן חברתית - אנחנו מכירים בערך 250 איש בצורה "טובה" (נסו זאת על עצמכם) ולכן נוכל להיקשר למספר דומה של אנשים - האכפתיות שיכולה להיות לנו לגבי 10,000 איש קטנה בהרבה מזו הקטנה יותר.
הרעיון הוא איפה לאפשר כלכלה שתהווה קהילה של קהילות (רעיון דומה מובע על ידי הרמן דאלי וג'י קוב בספרם לטובת הכלל). הדבר לא סתם נובע מגחמה של מישהו, אלא יש לו שורשים בבעיה יסודית של הקפיטליזם (דומה שעל בעיות הכלכלה הסוצליסטית הריכוזית אין טעם להכביר מילים ?).
הבעיה בקפיטליזם הוא שהוא בלתי יציב. עצם קיומו של שוק, והכפפת כל הדברים להגיון של השוק , מחסל את התנאים בהם שוק יכול לתפקד בצורה בונה ו"טובה" בדרך שהיא מתאורת על ידי כלכלנים נאו קאלסיים. לדוגמא , שוק הוא כלי דמוקרטי וביזורי לקבלת החלטות - כל אחד מחליט כמה סירים הוא רוצה לקנות, ומתי, ובאיזו איכות, והשוק מסדר זאת כך שמחירי הסירים, איכותיהם וכו', יהיו פחות או יותר על פי הביקוש של האנשים. ירצו יותר סירים ובאיכות טובה יותר - יווצר תמריץ לייצר יותר סירים, לנסות לבנות סירים טובים יותר ובמחיר זול יותר וכו'.
אבל כל זה נכון רק כל עוד השוק נמצא במצב מסויים (או תחילי). הצרה היא ששוק (ועוד יותר מכך שוק יחד עם בעלות פרטית ורווח - כפי שיתואר בהמשך) , גורם לכך שחלוקת ההכנסות בחברה תהפוך לאנטי שיוויונית. תכופות הדיון הכלכלי מדבר על חוסר השיווין במונחים של עוני - כלומר האם חוסר השיווין ותיקונו הם קריטיים לאנשים, והאם דגמים כמו מדינת רווחה יכולים לאפשר לאנשים לשרוד או לחיות בצורה הגונה גם אם לא נוחה מאוד. אבל זה אינו ההיבט שמעניין אותי כאן. הההיבט שמעניין באי שייוויון הוא שהוא גורם לשוק להתנהג בצורה אנטי דמוקרטית. במקום איש אחד
קול אחד, השוק (במיוחד כשהוא מתבגר) גורם לכך שדולר אחד
קול אחד. כך כוח ההשפעה הכלכלי של אחוז אחד באוכלוסיה יכול להוות את אותו משקל כמו 50 אחוזים מהאוכלוסיה (כך המצב בארה"ב- לפחות מהיבט מסויים), 80 אחוזים מהנכסים של כדור הארץ מרוכזים כיום בידי העולם המערבי וכמה מילונרים בארצות העולם השלישי. החמישית התחתונה של האנושות לעומת זאת מנסה לשרוד עם 1.4 אחוזים מהנכסים- כשהסטטיסקטיה הזאת הולכת ומקצינה כל הזמן, הן בתוך המדינות והן בין המדינות.ברור היום שעם הזמן, השוק ומוסד הבעלות הפרטית והרווח הופכים להיות חרב פיפיות. למרבית האירוניה, אלו המלמדים את היתרונות של שוק משוכלל , שייכים בו זמנית לזרם שדואג לקדם את עניניי התאגיד הרב לאומי, את הגלובליזציה (כלומר- כפי שזה מתבטה כיום - הפיכת העולם לשוק כלכלי אחד, תוך שמירה על מסגרת פוליטית נפרדת). - כלומר לקדם שוק ריכוזי יותר ויותר ברמה העולמית. כלומר כלכלה שלא רק שאינה שוק משוכלל אלא שהיא הולכת אל הקוטב הריכוזי, האנטי דמוקרטי, שמנוגד לכל ההגיון הכלכלי של השוק.
הנסיון להתמודד עם המגמה הזאת של השוק (שעוד מרקס הצביעה עליו) היה לנסות להקים את מדינת הרווחה שתקטין את אי השוויון, וגם תפקח על התאגידים שלא יגרמו לשוק ריכוזי מידי (על ידי מוסד הממונה על הגבלים עסקיים). אלא שיעליות שני המסודות האלו, במשק גלובלי, הולכת ויורדת. מדינות הרווחה מתפרקות והולכות לכיווון יותר ויותר פרו תאגידי, והממונים על ההגבלים העסקיים אמנם מעורבים מאוד , אבל היעילות שלהם קטנה והולכת - שכן בעוד הפיקוח נשאר ברמה האזורית או המדינתית , העסקים פועלים ברמה העולמית.
כך לדוגמא ההפרטה של בזק לדוגמא יכולה אמנם לחסל מונופול ממשלתי מקומי (שהוא בחלקו מונופול טבעי בכלל) רק כדי להעבירו להיות חלק מקרטל התקשורת העולמי - לדוגמא בליעתה על ידי תאגיד טלפונקן , שלידו בזק נראת כמו חגב בלתי מזיק.
הבעיה בקפיטליזם אינה עצם קיום השוק- זהו כלי חשוב ויקר, כמו מקדחה. אלא קודם כל בקיצוניות שבה אנשים מקדשים את הכלי הזה. מקחדה הינה שימושית לקידוח חורים בקיר או להברגת ברגים. אם ברצונכם לאכול ספגטי , אולי כדאי להשתמש במזלג. כיום ההגיון של השוק הולך ומתרחב על כל תחומי החברה (גם אלו שנחשבו בעבר חסינים) -חדר המיטות, בחירת בן זוג, סביבה (":האם זה משתלם" ), שכנים, הורים, חברים , פוליטיקה , משפט , רפואה, אומנות, תרבות, תקשורת ועוד - כולם הופכים להיות מסחריים (ניתנים לקניה) יותר בכל יום שעובר. גם גוף האדם כיום אינו מחוסן - תמורת סכום מתאים תוכלו לקנות כליות או איברים חיוניים יותר.
עוד בעיה בקפיטליזם הינה הפודמטליסטיות של מושג הרכוש הפרטי, והרווח. רכוש פרטי הינו דבר מצויין, שוב מדובר במוסד חברתי שבלעדיו החיים היו הופכים להיות מאוד בלתי נוחים. אבל השאלה היא מה הם הגבולות של הרכוש הפרטי. רוב האנשים יסכימו שאוכל, מחסה, בגדים ואיבזרים קטנים יכולים להיות רכוש פרטי, שבעלידיו החיים יכולים להיות קשים, ושאנשים רוצים ליצור מרחב שבו יכולו לממש את האישיות שלהם. אבל מכאן ועד לטעון על בעלות על שטחי אדמה, על אוניות, המצאות, "רכוש אינטלקטואלי", ועוד, ההבדל הוא עצום. אין שום סיבה לחשוב שהכללת כל החפצים, או כל הדברים שעשויים להראות במבט ראשון דומים, במובן שניתן להגן עליהם על ידי הכוח האלים של המשטרה, בתואר רכוש תהיה סיבה מספקת לעשות זאת.
להפך, יש לנו עדויות לכך שניתן להגדיל את הרווחה הכלכלית על ידי הקטנת המוסד הרכוש הפרטי. לדוגמא אם ניתן היה להשתתף בבעלות על מכונות כביסה או על מכוניות , אזי על פי הגדרה, הינו משקיעים פחות אנרגיה בייצור ובתחזוקה של מוצרים אלו- והיינו יכולים להשקיע אנרגיה זו במשימות אחרות. זו דרך לגיטמית לטפל ב"בעיית המחסור" שכלכלנים מעלים. אבל מדרך זו (כמו גם לדרכים אחרות כמו פשטות מרצון ולשיוויון כלכלי) רוב הכלכלנים הנאו קאלסיים מתעלמים.
הדיון עד כה היה מפותל ונגע בכמה נקודות אבל הוא מנסה להביע את הנקודות הבאות:
א. קפיטליזם אינו "כלכלת שוק" , ולמעשה המשך הקפיטליזם פרושו תפקוד פחות ופחות טוב של השוק.
ב. המושג של בעלות פרטית מתרחבת , של הסגידה לכוח, ושל תחרות הכל בכל הפושה בקפיטליזם גורמות לסבל מיותר הן לאנשים והן לבעלי חיים.
כלכלני הזרם המרכזי מתעלמים בדרך כלל משני הנקודות הללו. הם מתעלמים לדוגמא מכך שלמרות שה"תוצר" או פשוט יותר - כמות המוצרים והשרותים שאנו מסוגילים לייצר- גדל מאוד מאז תחילת המאה ה20 (ועוד הרבה יוצר מאז 1800 - אמצע המהפכה התעשייתית), האוממלות האנושית - גם במדינות העשירות, לא פגה - (ואולי אפילו גדלה) וזאת בניגוד למודל העיקרי של הכלכלה הנאו- קאלסית לגבי תעולת מתצרוכת ופנאי.
ראו לדוגמא -
http://www.bdidut.com/econom/micro2.htm
כדי לאפשר לכלכלה שיש בה שוק (בניגוד לכלכלה וחברה המנוהלות על ידי שוק וכוח) להתקיים באמת ובאופן יציב (כלומר לאורך זמן רב), יש צורך בשמירה על כלכלה מבוזרת - כלומר כלכלה שבה לא יהיו פערי הכנסה גבוהים מידי , שיגידלו את הכוח של חלק מהאוכולוסיה, ויקטינו את כוחה של חלקה האחר של האוכלוסיה.
שרך אחת לבצע זאת היא על ידי סמכות חיצונית חזקה לשוק - כמו לדוגמא ממשלה חזקה, , דת חזקה, וכו' - שיכולו לווסת את השוק ולגרום לביזור הכוח. הצרה שבשוק עולמי משמעות הדבר היא דת עולמית או ממשלה עולמית - ולנוכח הנסיון עד כה , קשה להגיד שקו זה נחל הצלחה גדולה מידי. הקשר בין הון לשלטון מחזקים את הבעיותיות של מנגנון זה - ברגע שיוצאים משיווי משקל של כלכלה מבוזרת, ישנה קבוצה שכוחה כל הזמן גדל , והיכולת שלה להשפיע על הממשלה או הדת כדי שאלו יפעלו לטובתה במקום לרסן אותה - רק הולכים וגדלים- כלומר יש כאן אפקט של תגובת שרשרת לבריחה מכלכלה מבוזרת.
דרך אחרת לבזר את הכלכלה היא לדאוג שהכוח הכלכלי ישב קרוב יותר אל האנשים בקהילות. כך הדאגה לביזור הכלכלה תהיה קודם כל אצל האנשים והקהילות עצמן - ואם קהילה אחת תתחזק (ועוד בצורה כוחנית) היא תהווה איום על שכונתיה שינסו להקטין את כוחה.
קהילות מאפשרות גם דבר אחר שלא דובר עליו עד כה - תחרות לא דורסנית. תחרות אינה דבר פסול מעיקרו והיא יכולה לעודד שכלול ומגיוון. אבל תחרות דורסנית היא כזאת שהברירה היא או אני או אתה - או שאני אנצח ואחיה או שאפסיד ואמות. תחרות לא דורסנית דומה למשחק כדורסל בו שני הצדדים רוצים לנצח אבל נהנים גם ובעיקר מעצם המשחק.
קפיטליזם מאפשר רק תחרות דורסנית. "מי שלא הולך קדימה הולך אחורה" ועוד הרבה יותר גרוע - ברוב המקרים מי שלא מנצל, מרעיב, שודד, מזהם וכו' - הוא החלש יותר ויריביו זוכים ביתרון משמעותי. כך לדוגמא אם קבלן אחד מייבא עובדים זרים - צריכים גם שאר הקבלנים לעשות דבר דומה כדי לעמוד בתחרות. אם יצליח קבלן אחר להוריד את תנאי המחייה של העובדים הזרים או לשלם להם פחות - אז יצטרכו גם הקבלנים האחרים לעשות זאת. מדובר בתחרות לחיים ולמוות - מי שלא יעשה זאת יבנה דירות יקרות יותר ואנשים יקנו אצלו פחות.
כלכלת קהילות מאפשרת לנקוט בגישה אחרת. היא מבוססת על הפרדה בין מה שחייבים , לבין מה שרוצים. הקהילה דואגת בעצמה לצרכים הבסיסיים ביותר של החיים - מים, מלבוש, אוכל, מחסה. במובן זה היא יחידה אותרקית. אבל כלכלה אותרקית היא דבר לא יעיל המונע התמחות. לכן בכלכלת קהילות יש גם שוק - כל מה שאינו צורך בסיסי - אופניים, ספרים, ריבות, טחינה, שבשבות, רדיו, טלפונים, פסנתרים וכו' - יכול להסחר בין קהילות שונות.
ההבדל מקפיטליזם הוא עצום. ירידה בכמות ההזמנות אין פרושה רעב וסגירת העסק - אלא שתוכלו לקנות פחות מחברות. מרווח המחיה גדול הרבה יותר - אין איום תמידי על העסק, מה שמאפשר להתייחס בצורה רגועה הרבה יותר לנושאים של מוסר לעומת רווח כלכלי לטווח הקצר , או לנושאי סביבה וכו'. אם מישהו מתחיל לזהם את הסביבה או להונות את הלקוחות כדי להשיג מחיר נמוך יותר - אפשר לחשוף זאת ברבים (ויש זמן לכך) - כך שהמוניטין הופך לדבר חשוב - לא פחות מהרווח ברבעון הבא.
המשך הדיון - בדף כלכלת קהילות