מה אכלנו בילדות

מיץ קפוא בהפסקות בי"ס,אחרי הצופים קונים גאדייאללה (תפוח מצופה סוכר אדום נשבעת לכם שככה קראו לזה)
או שכולם הולכים למרכז ואוכלים פיצה ומיצענבים או מלאווח. מאפיה חדשה בהרצליה בשנות השמונים הביאה את הבגט!!! אז הבילוי היה לקנות בגט אישי חם ולאכול ברחוב (יאמי). אבקה בטעם תות שמערבבים עם חלב,אני ואחותי היינו מתות על זה
אני הייתי משוגעת על במבה אדומה,במבה רגילה לא הכרתי עד גיל יחסית מאוחר,אז לא ממש התלהבתי.ביסלי גריל

בשנות השמונים היה מסטיק שעד היום הייתי מוכנה למשכן כיליה כדי שתהיה לי קופסא ממנו,נראה מבחוץ כמו בזוקה,עטיפה ורודה שעליה מצוייר שפתיים,בפנים הייתה מדבקה ששמים על היד עם רוק,אח איזה טעים הוא היה
למזלי לא נחשפתי לג'אנק עד גיל 16 בערך כי סבתי היתה גרה איתנו,ובשבתות הורי היו מבשלי מאכלי גורמה(מה שהפך אותי להיות בררנית ברמות קשות,ובשום מסעדה לא הייתי מרוצה מלבד "מיסטר סינג" מסעדה סינית אלוהית שהיתה ברחוב פרישמן בשנות השמונים ונסגרה,אה וגם בסטקיות נהנתי
ממליגה עם מלא שמנת וחמאה,כרוב ממולא עם מלא שמנת גם כן
גם אני אהבתי מעדן דני בגלל המדבקות

אצלנו לא קנו גלידה סבתא שלי היתה מכינה גלידת וניל ממממ...ואמא גלידת תות מטורפת (היא לא זוכרת איך)
והכי הכי עוגת דובדבנים חמוצים שהיה בעונה פעם בשנה,ושהיתה מתחסלת ביומיים(אני הייתי בלילה או כשכולם ישנו צהריים "מישרת"אותה)
המשך יבוא..

עד היום אני זוכרת את הזעזוע שחשתי כשגיליתי שהשכנה לא מבשלת קובה לילדים שלה ביום שישי . ומה זה ריחמתי על הילדים שלה.

_מי זוכר סוכריות עם עטיפות זהב,
שהיו מן מרמלדה מצופה בשוקולד?
בכל סוכריה היו שני צבעים ירוק-צהוב או לבן-ורוד (אחד מהם היה נדיר יותר ותמיד היה יותר 'שווה' לקבל אותו, לא זוכרת איזה...)
שנים לא ראיתי את הסוכריות האלה ואז זה היה די נפוץ.
האם זה זכרון רק שלי או שיש פה עוד כמה שהסוכריות האלה מתחברות להם לילדות נשכחת?_

לא רק זוכרת, התמלא לי הפה בטעם שלהן כשקראתי מה שכתבת.
כמובן שהורוד-לבן היה יותר נדיר כי היה יותר טעים (יש קשר בין איכות לשכיחות

).

עפרה שחר, אין לי מילים.
את שורדת אמיתית.
את בחיים כדי לספר.
כמה טוב שכתבת שוקולד השחר, כמה נחמה בתוך הזוועות.

מיץ קפוא
מיץקרח! איזו תאווה.

אמא שלי הייתה בבית עד שהייתי בת 9 בערך, כך שבתחילת הילדות גדלנו על אוכל ביתי ומעולה.
ואז הפכנו ילדי מפתח, מה שהיה כיף לא פחות כי גילינו את זוועות הקולינריה (כמו לאכול במבה עם קוביות שוקולד פרה שבורות לתוכה, עדיין אחד הדברים האהובים עלי, ואז לשטוף הכל בקולה).
הארוחה האהובה על אח שלי הייתה במבה אדומה עם מיץ תותית,
ולעיתים מלוואח עם גבינה צהובה וריבת תות.
באחד מימינו השובביים גילינו לתדהמתנו כמה טעים טעים זה להוסיף לטוסט גבינה צהובה-חמאה-עגבניה, גם קטשופ ופסטרמה!
זה היה טעמו של החטא (ההורים שלי שומרים כשרות) ולא היו מאושרים מאיתנו.

לחלבה מאז ולעולם יהיה מקום של כבוד אצלי.

אחי ואחותי היו מכורים לדני וניל, אני לשוקולד. מספיק היה לקרב אלי את הוניל הרוטט צהבהב נוראי הזה כדי שאשבר.
הם גם אהבו צלפים, שזה, חברים, במקרה הטוב מסתורי ובמקרה המציאותי, מדובר במזוכיזם.

< איזה דף מעורר תאבון / בחילה >

מסטיק בשפופרת...מממממ

כמו לאכול במבה עם קוביות שוקולד פרה שבורות לתוכה, עדיין אחד הדברים האהובים עלי, ואז לשטוף הכל בקולה.

מי זוכר סוכריות עם עטיפות זהב,
וואו, איזה כיף שיש עוד אנשים שזה טעם הנוסטלגיה בשבילם...

אז אפשר להשיג את זה היום? (איך לעזאזל קראו לסוג הזה?)

בשבילי ביסלי לנצח יהיה טעם של ילדות.
הטעם הכי שווה היה פלאפל ואחרי זה בצל ואחרי זה פיצה.
הפושטים היו גריל וברביקיו...

שבת בבוקר - חלה מרוחה בטחינה גולמית וסוכר.

אמא שלי היתה מורה לתזונה. יום אחד אני אפרט. עכשיו

אני כלכך מתגעגעת לסבתא שלי.

גם אני.
@}

כשגידלנו הודים היינו אוכלים הודים, כשגידלנו קישואים היינו אוכלים קישואים מאודים עם יוגורט, כשגידלנו עגבניות - עגבניות מרוסקות עם פלפל - מלח ושמנת
לבנייה: שמנת עם קקאו וסוכר (יאמי)
אמא שלי היתה שולחת אותי לקטוף את האוכל מהשדות ולהביא כד אלומיניום עם חלב מהרפת של השכנים

מזל שלא גידלתם חתול!
זה פשוט לא כשר...
ועכשיו לחידון: "ממה עשוי?"
שמן זית עשוי מזיתים, שמן חמניות עשוי מחמניות ושמן תינוקות עשוי מ... ? נכון.
כשהייתי בת 20 כתבתי לכבוד זה שיר:
וודקה עשוי מתפוחי- אדמה תוססים
קרמבו עושים מביצים לא טריות
סיידר עושים מתפוחים רקובים
וגם אני לא מושלמת.

כדי לשבור מיתוסים (אם יש עוד כאלה): אני בת של קיבוצניקית, נולדתי בשנת 1965.
גם אז היה המון ג'אנק. אמנם הרבה פחות בחירה, אבל בהחלט ג'אנק.
מבחינת אוכל ביתי: אכלנו אוכל ישראלי טיפוסי: פירה,צ'יפס, מקרוני, אורז, קציצות, שניצל, עוף. בסופי שבוע הרבה דגים טריים שהגיעו מהים.
גבינות כמו היום, ביצים, לחם אחיד. ארוחות בוקר היו בבי"ס סנדוויץ ופרי.

מבחינת ממתקים: היו עוגות מרגרינות קנויות שהייתי חולה עליהם, שקיות טופי אכלתי כאוות נפשי (ואכלתי הרבה), במבה, ארטיקים וקרטיבים, שוקולד השחר למריחה ושוקולד של עלית, חטיפים כבר היו: אגוזי, טעמי, נוגה (שנעלם מן הנוף, זה היה כמו מארס של היום, מקופלת), קרמבו, וופלים במשקל, חלבה,מסטיקים, סוכריות על מקל, מרמלדה גלידה בחבילה מאורכת ועוד דברים שלא זוכרת כרגע.

היה גם גרעינים ברחוב, ותירס ברחוב, וסברס ברחוב - אבל סך הכל התמלאנו בג'אנק לא מעט.
נכון שהפירות היו פחות מהונדסים. האבטיח היה אבטיח עם גרעינים שחורים וטעים מאוד, הענבים היו קטנים ירוקים או צהובים עם קליפה דקה דקה ומאוד טעימים וכל השאר באמת זכור כפחות פלסטיקי מהיום.

ומה מצב בריאותי?
שיניים על הפנים, אבל נדמה לי שזה גנטי. יש לי בעיות גב קשות אבל נדמה לי שזה גם גנטי, גם לא קשור לאוכל ואם כבר להתנהלות יומיומית (פעילות ספורטיבית וכולי). סובלת הרבה מכאבי ראש וגם זה לעניות דעתי לא קשור לאוכל - כבר ניסיתי כל מיני דברים (בכל מקרה זה בטוח גנטי אצלנו במשפחה) ומבחינת כל השאר: חולה מדי פעם בוירוס זה או אחר אבל בריאה באופן כללי.

היה ג'אנק- אבל לפחות אצלינו, לא היה ג'אנק לאימהות.
אמהות היו צריכות לבשל, לחתוך לשטוף ארוחת צהריים. אי אפשר היה לקנות, כמו היום, אוכל -זבל- ביתי.
אני לכשלעצמי, עשיתי המון בעיות באוכל...
כל יום אמא שלי ישבה אתי, והאכילה אותי ביסים בשביל אבא שבעבודה, בשביל סבתא שבתל אביב...

אכלנו ג'אנק אבל להבדיל מהילדים של היום זזנו הרבה. שיחקנו בחוץ. האוויר היה צח יותר, הרבה פחות מזוהם. היו הרבה פחות מכוניות וכו'.

_וודקה עשוי מתפוחי- אדמה תוססים
קרמבו עושים מביצים לא טריות
סיידר עושים מתפוחים רקובים
וגם אני לא מושלמת._

שיר מגניב, מותק...

או לחילופין גלידה 'אמריקאית' שאני עדיין זוכרת בחיבה.
גלידה אמריקאית הכרתי בנעורי (טוב, אני הגעתי קודם...). ואני זוכרת אותה לגמרי לא בחיבה.
בילדותי המוקדמת בקיבוץ לא הכרנו גלידה בכלל, אבל במלחמת השחרור פינו אותנו ליפו, שם חיינו קרוב לשנה. בתקופה זו נהגנו (בת-דודתי ואני, לפעמים עם אמא שלי ולפעמים עם סבא שלנו) לטייל בשדרות רוטשילד, ומדי פעם קיבלנו כסף לקנות חצי מנת גלידה. אני חושבת שהמחיר היה 2 מיל. זו היתה ההכרות הראשונה, המרגשת, עם גלידה.

רוב שרותי הצבאי היה בבאר-שבע, ואז הכרתי את הגלידה הכי טובה בארץ - "גלידה באר-שבע" האחת והיחידה. אם יש מישהו שלא מכיר - חבל עליו... כל העיר וכל חיילי צה"ל ששירתו בבאר-שבע ובסביבותיה היו מתייצבים שם בערבי הקיץ. רבים באו יום יום. מבחר הטעמים היה הרבה יותר קטן מאשר היום, הדוכן היה קטנטן, התור היה ארוך - אבל היה שווה. גלידה מחומרים טבעיים (באמת!), ללא צבעי מאכל, עם טעם גן-עדן. מתכון סודי של הגב' יוליה, בעלת המקום.
יוליה סרבה לגלות את המתכון ולהרחיב את העסקים. בהמשך שכנע אותה הנכד לפתוח סניפים נוספים. אם אינני טועה נפתחו בהתחלה שני סניפים נוספים. כל הגלידה יוצרה אז בבאר-שבע, וכל יום יצאה מכונית עם גלידה לשני הסניפים הנוספים.

עם השנים הגיעה ארצה גלידה אמריקאית. כולם התלהבו - הרי כל מה שנקרא "אמריקאי" נחשב למשובח יותר מאשר מוצרים מקומיים. גם אני ניסיתי להתלהב - אבל לא הצלחתי. אפילו גלידות בינוניות שאכלתי אז בתל-אביב, עם המון צבעי מאכל, היו יותר טובות מהחומר הלא-מזוהה הזה.
בבאר שבע הופיעה אז "גלידה מונטנה" שמכרה גלידה אמריקאית. כל המטיילים שעברו דרך באר שבע היו עוצרים שם, ואיש לא זכר יותר את גלידה באר-שבע
Sic tranzit gloria mundi...
מייק ואני זכרנו לה חסר נעורים, ובכל פעם שנסענו או חזרנו לטיול בנגב או בסיני, כשכולם הלכו למונטנה, אנחנו קפצנו לביקור בגלידה באר-שבע. ותמיד היה לה אותו טעם-גן-עדן, אבל רק כעבור שנים היא הפכה שוב פופולרית, וגם הרחיבה את העסקים, ומשווקת את הגלידה גם לחנויות במקומות אחרים. כיום יש לה סניפים רבים, ואין לי מושג אם הגלידה עדיין מיוצרת על-פי אותו מתכון ובאותה איכות.
בינתיים נפתחו בארץ גם גלידריות משובחות אחרות. ולא, אף אחת מהן לא משווקת גלידה אמריקאית...

הלאה הקפיטליסטים!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

פודינג טורטיה

_מי זוכר סוכריות עם עטיפות זהב,
וואו, איזה כיף שיש עוד אנשים שזה טעם הנוסטלגיה בשבילם...

אז אפשר להשיג את זה היום? (איך לעזאזל קראו לסוג הזה?)_

לדעתי קראו לזה ריגולטו....

ומישהו זוכר אולי מן דגני בוקר כאלה שקראו להם 'בוקר טוב'? עיגולים בז' עם חור באמצע. ממה הם היו בעצם?

ידיים למעלה:
כולכם עצורים עצורים בחשד להנאה מהעלאת זכרונות נוסטלגיים (מתוקים) במקום קיום דיון מפרה.
קדימה לזינזנה.

צוויל

חצי לחם עם חריף.
ירושלמי כמובן.
בהפסקת 10.עד היום מכור לפחממות.
מתי ? לפני 40 שנה.

סירות גמבה עם קוטג', ציפס קופץ שלצערי אני לא רואה את זה בחנויות תבלים כבר

באופן טבעי

באופן טבעי