מה אתם עושים בחיים

[אנונימי]

_{ראו גם: האם אנחנו לוזרים}

[נתן_רוזנברג*]

משמעות ההצלחה - חומר למחשבה

הציעו לאישתי לנהל את לנהל את קומפלקס עזריאלי, אבל היא סירבה.
בצהריו של יום אביב, נסענו בדרך השלום לכוון תל-אביב.
אני מאחורי ההגה, וחברי מאיר במושב הנוסע, שומעים מוסיקה, מדברים על דא ועל הא ועל שום דבר מיוחד.
לפנינו אט אט הלכו והתגלו מגדלי עזריאלי במלא תפארתם,
מזדקרים אל-על בצורת משולש ועיגול.

אני מביט לעבר מאיר, הוא יושב שקט ורגוע מסתכל קדימה מבעד לשמשה הקדמית.
אני מחליט לחמם את האוירה. "אתה יודע שהציעו לאישתי, יעל,
לנהל את כל הקומפלקס של עזריאלי"?
הוא מיד הזדקף במושב, מחודד אזניים. ידעתי שזה יתפוס אותו.
"לא. לא סיפרת לי - מתי הציעו? - זאת אומרת,
למה אתה מתכוון בקומפלקס עזריאלי?"
"את כל הקומפלקס" אני עונה בנון-שלאנטיות
ומצביע קדימה לעבר המגדלים שלפנינו.
"הציעו לה להיות מנהלת ראשית של החטיבה שאחראית על הבניינים,
הקַניון, הבנייה של הבניין השלישי - בקיצור כל הקומפלקס".

עיניו של מאיר אורו. הלסת התחתונה שלו כמעט והגיעה לרצפה.
בהינף מכחול של כמה מילים, יעל הפכה מעוד סתם מישהי,
לתופעה מכובדת וראויה להערצה. ידעתי למי אני מספר את זה.

מאיר, חברי הטוב וה"וורקוהוליק" משכבר הימים,
בוגר מצטיין של סיירת מטכ"ל / טיול בעולם / תואר-ראשון ושני במנהל עסקים,
ובעל עתיד מבטיח בחברת ההיי-טק בה הוא עובד.
"אתה עובד עלי - באמת הציעו לה?" הוא מנסה את מזלו
לפני שהוא מקטלג את יעל, אישתי, ברמת .I.P , כיקירת האנושות,
וכתפארת מדינת-ישראל.

"כן. באמת הציעו!" אני עונה בביטחון.
העובדות עומדות לצידי, אכן הוצע לאישתי לנהל את הקומפלקס.
"ומה היא אמרה?"
"היא סירבה.
היא לא לקחה את התפקיד. היא אמרה שהיא מעדיפה להישאר בבית."

פניו הרצינו, אך האור שבעיניו לא דהה.
שמעתי את גלגלי השיניים במוחו עובדים בתאוצה מלאה.
עסקים... כסף... ניהול... יעל... טיסות לחו"ל... קריירה... הצלחה... וול-סטריט...
"באמת הציעו לה...?" הוא ספק שאל ספק תהה בינו לבין עצמו.
"כן. באמת הציעו לה..." עניתי בפסקנות והנהנתי בראשי.

"זאת אומרת... אני הצעתי לה..." - הוא סובב את מבטו אלי,
ואני המשכתי - "פעם נסענו בנתיבי-איילון וראינו את המגדלים בוהקים בלילה,
ואז הצעתי לה לנהל את הקומפלקס והיא אמרה שהיא לא רוצה.
לא שבאמת יש לי איזה מילה אצל עזריאלי - אבל בכל זאת אפשר לומר שהציעו לה..."

מאיר התחיל לצחוק צחוק משַחְרר. נראה שהוקל לו.
"תודֶה שלא שיקרתי -
רק אמרתי שהציעו לה..." צחקתי גם אני.
"אתה יודע למה אני צוחק?" הוא שאל.
"אני צוחק בעיקר על עצמי.
אתה לא מתאר לך איך פתאום הסתכלתי על יעל בצורה שונה לגמרי למשך כמה רגעים.
היא פתאום הפכה עבורי למושא הערצה.
התחלתי לרגע לבדוק את החיים שלי. הרגשתי קצת מבוזבז ו'לא-יוצלח' לעומתה"
"כבר אמרתי לך שאתה וורקוהוליק...?" שאלתי וחייכתי אליו.
"אמרת... אמרת..." הוא חייך והניף את ידו במחוות ביטול.

---

קנה המידה להצלחה כשאומרים על מישהו,
"פלוני הוא אדם מאוד מצליח", למה מתכוונים?
התשובה היא אחת ויחידה בימינו,
מתכוונים לכסף או לקריירה שלו. "הוא מאוד מצליח

• הוא עשה מליונים בשנה שעברה /
• הוא מנהל ראשי בחברה גדולה / הוא קודם לדרגת מנכ"ל וכו'".

האם שמעתם אי-פעם מישהו אומר
"הוא אדם מאוד מצליח - הוא אבא נהדר ובעל תומך."
או אולי "היא אישה מאוד מצליחה - היא מגדלת משפחה לתפארת
ויש לה ילדים מחונכים וטובי-לב".
או אולי "הוא איש מאוד מצליח -
בכל פעם שאני פוגש אותו אני מרגיש שהוא התפתח ורכש עוד חכמה ומידות טובות."

בוודאי שלא שמעתם!

למה?
מפני שקנה המידה החברתי שלנו להצלחה הוא מצב הקריירה או חשבון -ה בנק של האדם הנידון.
בוודאי שאנו מעריכים תכונות נוספות של האנשים סביבנו - אבל את גולת הכותרת אנו נותנים למצב התעסוקתי / כלכלי של האדם -
אחרת מדוע האסוציאציה הראשונה שלנו להצלחה היא הארנק?
אך האם זהו באמת הדבר החשוב ביותר בחיים?
האם אנחנו באמת מאמינים שהמצב הכלכלי של האדם הוא הערך הגדול ביותר בחייו?

בוודאי שלא.

כל אדם בר-דעת יודה כי המשפחה שלו חשובה לו יותר מאשר הקריירה.
כל אדם שפוי יתפטר מעבודתו בכדי לעזור לבן משפחה חולה.
אם כן, מדוע אנו נותנים את החשיבות העליונה לעבודה?
מדוע חברי מאיר פתאום ראה באור חדש את יעל?
האם כך הוא היה מתפעל ממנה אם הייתי מספר לו עד כמה אני חושב שהיא אמא טובה?

אז מה אתם עושים בחיים?

---

אנחנו צריכים לשנות את אופן החשיבה שלנו על החיים
ועל הדרך בה אנו רואים ומגדירים את עצמנו.
חז"ל מלמדים אותנו: "עשה תורתך קבע ומלאכתך ארעי" - הפוך את לימוד החיים לעיסוקך העיקרי, ואת המקצוע שלך למשני.
אנחנו מורגלים, על-פי החשיבה החברתית שלנו, לזהות את עצמנו עם המקצוע שלנו, למרות שאנו יודעים שזה לא הדבר החשוב ביותר בחיינו.

---

קחו לכם כמה דקות של שקט,
וערכו רשימה של הדברים החשובים לכם ביותר בחיים,
ואז קדמו את הדברים האלו לחזית הגדרתכם העצמית.
ואז... בפעם הבאה ששאולים אתכם מה אתם עושים בחיים,
אל תשלפו מיד מתוך אינרציה את המקצוע שלכם.
זהו עצמכם עם הדברים החשובים לכם באמת בחיים.

---

ובתור בעל ההצעה... אני מוכן להתחיל...
מי אני? קוראים לי נתן.
ומה אני עושה בחיים?
ובכן... אני אדם נשוי ואבא לילדים.
אני משתדל בכל יום ללמוד ולהחכים ולעשות מעשים טובים,
וזה לא תמיד מצליח לי...
אני שואף להיות אדם מוסרי כמה שיותר ומוכן להשקיע בכך זמן ולימוד...
אני אוהב להאזין למוסיקה וללכת לראות את הים -
ואני גם מתכנת מחשבים שלפעמים כותב מאמרים ושולח לאתר של 'אש-התורה'...

ומה אתם עושים בחיים?

[נומושי*]

חיים!!!

[סיגל_ב*]

למה נמחק?

[תבשיל_קדרה*]

כי זה מתגלגל בדואל, ולכן מיותר פה.

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

אוף.איזה מבעס שמחקו את זה...דף להיט לדעתי.

[סיגל_ב*]

כי זה מתגלגל בדואל
על פניו, זה אמנם סיבה למחיקה.
מאידך, אולי בגלל איכותו של הטקסט נמצא דרך להשאיר ?

אולי נכתוב למעלה שזה אמנם רץ במיילים אבל מישהו הוסיף את זה כאן, ומצאנו את זה מעניין מספיק כדי שיישאר?

[איילת_א*]

רק רציתי להגיד שאהבתי (והזדהיתי עם) כל מילה בהודעה הפותחת.

איזה כייף לקרוא רעיונות כאלה D-:

_משתדל בכל יום ללמוד ולהחכים ולעשות מעשים טובים,
וזה לא תמיד מצליח לי...
אני שואף להיות אדם מוסרי כמה שיותר ומוכן להשקיע בכך זמן ולימוד...
אני אוהב להאזין למוסיקה וללכת לראות את הים -_

כן ירבו |בלונים|

[ציפציף*]

אני אמא שאוהבת לרקוד,לצייר לקרוא
אני גם גננת שנאלצת כרגע לצאת ולפרנס...
לכן לא תמיד נשאר זמן וכח לצייר,לקרוא ו...
לרקוד דווקא אני מוצאת זמן!

[רוני_בלוני*]

אני אדריכלית בניין ותכננתי כמה ביניינים ובתי מלון רציניים בארץ וגם בונצואלה, בעלי עורך דין מצליח בפלילים. אין לנו הרבה זמן פנוי ואנחנו עובדים סביב השעון.

סתתתםםםםםם!!!! סתם, זה על אותו רעיון שבו נפתח הדף!
בעלי שכיר ואני שכירה במשרה חלקית ואמא במשרה נוספת!!
וילדיינו הם חיינו!!

[ש_מים_וארץ*]

נועה ברקת כתבה פעם ב יעוץ ביוגרפי
כמבוגרים עלינו לשאול את עצמנו מה העולם צריך מאיתנו, מה יש לנו שהעולם צריך, ותמיד יש לנו משהו כי העולם צריך כל כך הרבה.

כשמתמקדים ומתבהרים לגבי הנוסח הזה אז נהיה יותר קל להבין, לדעת לנסח וגם לדווח לעולם "מה אנחנו עושים בחיים".

[עכשיו_אני*]

זה בדיוק מה שאני מנסה לבדוק בתקופה האחרונה. מה אני עושה בחיים. והאם מה שאני עושה זה מה שאני רוצה לעשות בחיים. לדעתי - יותר מידי שגרה של מעט מידי בית- ויותר מידי עבודה. עדיין מחפשת את הדרך שלי בתוך האילוצים.

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

אז מה אני עושה בחיים...אני קודם כל אמא במשרה מלאה...
בין לבין אני עושה כביסה,אוכל,ניקיונות (בכייף..באמת שבכייף)...
עושה פנג שוואי - רוב הזמן בחינם
לפעמים מציירת,קוראת,מסתכלת על עצים,
ואתמול הלכתי פעם ראשונה אחרי שנתיים וחצי לסרט!!!!!

[מיכלול_ה*]

נתן רוזנברג היקר, צחקתי בקול רם, כמעט הערתי את דיירי הבית

[איילת_א*]

הגיג ותהייה
(לא, בַּרוּךְ, למרות הטרנדים האחרונים, אלו לא שמות הילדים שלי...)

בהתייחס להודעת-הפתיחה, ומבלי להוריד מהתוקף של הדברים (שאף הודיתי בהזדהות מלאה איתם), חשבתי שמאידך (-איזו מילה לא מתאימה לאתר הזה, עוד יחשבו שאני עו"ד D-:...) אדם שהגיע למקצוע מבוקש, והוא מצליח בקריירה שלו, כנראה שיש לו אינטליגנציות (רגשית ושכלית) די גבוהות, ומעבר לכך, הוא הצליח לממש את עצמו, או יותר נכון את יכולותיו.
הוא הצליח לתת את המתנה הייחודית שלו לעולם. וכן, זו הצלחה.

זה כמובן לא מצביע על ה מוסריות שלו, או על איך הוא בתור הורה (ששניהם כמובן חשובים לאין ערוך יותר מכל משרה נוצצת ונחשקת), אך זה מראה שהוא עמד בכבוד ב אתגרים הרלוונטים לתקופה שלנו. או ב "טקסי המעבר" שלנו, אם תרצו.

האם אי-אפשר להיות אדריכלית מצליחה ואמא אוהבת בד בבד?
או מנהל ואיש-משפחה מודע, מוסרי, לומד ומתפתח?

[מיצי_החתולה*]

הוא הצליח לממש את עצמו.
אבל יוגה, כאן את טוענת כי מימוש עצמי חייב להתבטא בקריירה במקצוע מבוקש ו(אני מוסיפה, כי הרגשתי שזה משתמע מדבריך) מכניס.
לא יכולה להיות עקרת בית שמרגישה שהיא מממשת את עצמה?
לא יכול להיות עובד בחצי משרה בחנות ספרים שמרגיש שהוא מממש את עצמו?

ונראה לי שבהחלט אפשר להיות אדריכלית מצליחה ואמא אוהבת בד בבד?
אבל אין ספק שיותר קשה למי שמחלק את זמנו בין עבודה נחשקת (על ידי העובד עצמו, אני מתכוונת) לבין בית וילדים.

[דליתוש_ב*]

(בהמשך למיצי)
הוא הצליח לתת את המתנה הייחודית שלו לעולם. וכן, זו הצלחה.
נכון, בכיף
הבעיה מתחילה שזה הדבר היחיד שנחשב למתנה ראויה לעולם. או לפחות נחשב כמתנה ראויה הרבה יותר ממתנות אחרות.(לא שאת חושבת כך, באופן כללי).

לגדל ילדים עצמאיים והוגנים (לדוגמא) זה סתם לעבור את החיים בלי להשאיר חותם. כנ"ל חצי משרה בחנות ספרים ורוב שאר העיסוקים של רוב האוכלוסיה.

יש אנשים רבים שעונים על התיאור:
אדם שהגיע למקצוע מבוקש, והוא מצליח בקריירה שלו,
והמתנות שהם השאירו לעולם הם זיהום וניצול...

אך זה מראה שהוא עמד בכבוד ב אתגרים הרלוונטים לתקופה שלנו. או ב "טקסי המעבר" שלנו, אם תרצו.
מסכימה. צריך דחוף להחליף את טקסי המעבר כמו גם את האתגרים הרלוונטים לתקופתנו.

[איילת_א*]

למיצי החתולה - מעולם לא טענתי את המשפט ש"הכנסת לפי", לפיו
מימוש עצמי חייב להתבטא בקריירה במקצוע מבוקש - אז אשמח אם לא תסלפי את דברי.

בפירוש הדגשתי, שמבחינת סדר עדיפויות, מוסריות ותפקוד כהורה, עולים עשרות מונים על הצלחה מקצועית.

ניסיתי להבין מדוע הצלחה בקריירה היא אבן הבוחן להצלחה בתרבות שלנו, ונראה לי שעליתי על כמה סיבות.

אני בהחלט מסכימה עם דליתוש ב שיש אנשים רבים שעונים על התיאור אדם שהגיע למקצוע מבוקש, והוא מצליח בקריירה שלו, והמתנות שהם השאירו לעולם הם זיהום וניצול...

וגם עם : צריך דחוף להחליף את טקסי המעבר כמו גם את האתגרים הרלוונטים לתקופתנו.

אבל לגבי לגדל ילדים עצמאיים והוגנים (לדוגמא) זה סתם לעבור את החיים בלי להשאיר חותם...
אז:
לדעתי, לגדל ילדים באהבה, תוך מתן אפשרת לביטוי היכולות שלהם, ובעצם לאפשר להם לממש את עצמם זו הצלחה אדירה, וחשובה לאין ערוך, (כמו שכתבתי כבר).

[צוויליך*]

יוגה, תוכלי להסביר לי למה התכוונת ב אתגרים הרלוונטים לתקופה שלנו ? (מעבר להיות כסף וקריירה כאלה)
זה קצת "תקע" לי את הקוגניציה
יעני, מה עושה אתגרים ל לא רלוונטיים לתקופתנו? או כל הרחבה, אשמח לשמוע!

[איילת_א*]

לצוויליך,

הכל התחיל ((-:) כשקראתי את התיאור לעיל של רוני בלוני :

אני אדריכלית בניין ותכננתי כמה ביניינים ובתי מלון רציניים בארץ וגם בונצואלה, בעלי עורך דין מצליח בפלילים

אני זוכרת שעצרתי את נשימתי לזמן קצרצר, ואמרתי לעצמי, "יואו, איזה שאקלית!", ואז הגיע הסיפא:

_סתתתםםםםםם!!!! סתם, זה על אותו רעיון שבו נפתח הדף!
בעלי שכיר ואני שכירה במשרה חלקית ואמא במשרה נוספת!!_

ואני מודה (במידה לא מבוטלת של צער, יש לציין) שנשפתי בהקלה, ואמרתי לעצמי, "אה, אז היא כאחת האדם, כמוני".

(ממש לא בטוח שאני אשמח להבין את המשמעויות החבויות, מאחורי "תרגיל הנשימה" (המלווה בדיבוב עצמי...) הקצר הזה P-: , ולא, אתה לא מוזמן לנתח אותו(-;)

בכל מקרה, באותו רגע זה גרם לי להרהור שני בקשר לדברים שנאמרו בראש העמוד הזה, ע"י יוזם הדף (וזכו לדִברֵי הזדהות חוצי גבולות...) וחשבתי שמי שהגיע לדוגמא למִשְׂרָת אדריכל (ובעיקר אדריכלית) מן הסתם זה מראה שיש לו כישורים ונתונים די גבוהים.
רק כדי להתקבל לפקולטה לאדריכלות יש צורך בנתונים גבוהים (תפישה מרחבית, כישורים אמנותיים...) וכמובן, ציוני בגרות מסויימים וכנ"ל פסיכומטרי. ( אליהם בין היתר התכוונתי כשכתבתי "טקסי מעבר").
ומי שהיא בפועל אדריכלית מצליחה, (בארץ ובחו"ל, לדבריה...) ב"סרט" שלי זה אומר, שהיא גברה על מועמדים רבים וטובים אחרים, בין היתר גברים, בתוך עולם עסקי מורכב, שלמרות כל הנאמר ונעשה, הוא עדיין גברי במהותו, מה שמחייב מצויינות מסויימת.

• לכל אלה התכוונתי כשדיברתי על האתגרים הרלוונטים לתקופתנו (להבדיל מחציית נהר סוער בסירת קאנו, או כל דבר בסגנון) - למרות שבהחלט יש צורך בדיון מחודש בתקֵפוּת של אותם אתגרים וטקסי מעבר, ובבחינה מחודשת של המוסכמות הקיימות.

לדוגמה, *האם השכלה אקדמאית היא חיונית?
האם במערכות החינוך הרגילות לא מתמקדים יותר מדי בהישגים האקדמיים ומזניחים את שאר "צבעי הספקטרום", כמו מוסריות, רגישות לאחר, עבודה בצוות וכו'?
אם אותה מצויינות שהוזכרה לעיל באה על חשבון מצויינות בהורות, האם המחיר הזה כדאי*?
ועוד ועוד.

[צוויליך*]

בטוחה שאת לא רוצה שאנתח את המשמעויות החבויות, מאחורי "תרגיל הנשימה" ?
(מסיכה ירוקה על הפה, סקלפל מונף, מבט מתחנן בעיניים)
מחיר לחברים D-:

אני פשוט חושב על שתי בנות שאני מכיר.
אחת, אחרי לימודי אמנות בבצלאל, התחילה עכשיו לימודי אדריכלות.
השניה, סיימה בהצטיינות לימודי אדריכלות בטכניון ואחרי תקופה של עבודה בתחום הבינה שהאושר עבורה נמצא דווקא בריקוד.
בלי אמירה מהודקת, סתם חומר למחשבה.

ניראה לי שיש פה ענין של "כמה אנשים עושים את זה".
לדוגמא: איפה שלא תצעק "אמא!" מיד תזקופנה אוזניים נשים לרוב.
אבל אם תצעק "אדריכלית!" תוציא את הגרון ובסוף מישהו יביא לך דפי זהב.
למרות שבאותה מידה אפשר לצעוק "רוצח המונים!" (להבדיל) ואף אחד כזה לא יענה. וטוב שכך, אהההמ.


לקחתי את מה שכתבת פה
_מן הסתם זה מראה שיש לו כישורים ונתונים די גבוהים.
רק כדי להתקבל לפקולטה לאדריכלות יש צורך בנתונים גבוהים_
וערכתי קצת:
זה מראה שיש לו כישורים ונתונים די גבוהים רק כדי להתקבל לפקולטה לאדריכלות.


ב"סרט" שלי זה אומר, שהיא גברה על מועמדים רבים וטובים אחרים,
כן, לצערי גם בסרט של כולנו, רק תחרותיות.
אם כבר באדריכלות, זה מזכיר לי בית ברחוב בירושלים שתמיד הסתכלנו עליו למרות שלא היה מעניין במיוחד. פשוט, השמועה אמרה שהוא שווה 4 מיליון $. זה היה הפריט האדריכלי המעניין ביותר לגביו...

האם השכלה אקדמאית היא חיונית?
עבור מה?

האם במערכות החינוך הרגילות לא מתמקדים יותר מדי בהישגים האקדמיים ומזניחים את שאר "צבעי הספקטרום", כמו מוסריות, רגישות לאחר, עבודה בצוות וכו'?
אנדרסטייטמנט ענק. מע' החינוך אצלנו מחנכת -בפועל- לערכים שמוגדרים על ידה כשליליים. תחרותיות, דורסנות, כוחניות, ערמומיות, מניפולטיביות, צביעות, חנופה, בינוניות, חומרניות, , ________, _________ וגם _______.
(השלם את החסר.)

[מיכל_צמות*]

אני עכשיו בהגדרות - ונופלת פה בדיוק בין השורות. מאז שנהייתי אמא, בכל פעם שאני מציגה את עצמי (כולל בעבודה) אני מתחילה בזה. כרטיס הביקור שלי (הקודם, החדש עכשיו בהתהוות) התחיל ב- אמא ל- 3 (עכשיו לא יכול להתחיל כך, אני כבר אמא ל-4 (-:). עד עכשיו הייתי עובדת סוציאלית, פקידת סעד לחוק הנוער, מנחת קבוצות, מדריכת טיולים וקינסיולוגית חינוכית. פתאם זה נהיה הרבה כלום.

עכשיו אני בדרך חדשה ומגדירה את עצמי מחדש. מדהים כמה הדברים דינמים ומשתנים לאורך הזמן וגם כל הזמן.

אני אמא ל-4 ילדים. יוזמת ומנהלת "מעגל" חברה לסדנאות חווייתיות. (צעדים ראשונים של מעגל - בעוד 5 שנים כולכם תכירו (-: ). אני יוצרת - מפתחת סדנאות, מציירת, קוראת, בונה, מסדרת, מארגנת. אני נהנית מהעשייה שלי. אני מגדלת את הילדים שלי באהבה.

יש לי חלומות - בעוד 5 שנים טיול בקראוון עם כל הגברדייה לחצי שנה לפחות במקום שכוח, בלי טלפונים, עם הרבה שקט ושלווה.
עוד חלום - יצירה של מקום; פיתוח מרכז של סדנאות לאנשים שרוצים לעבוד עם עצמם ולדאוג לעצמם לחיים טובים יותר, שמבוססים על מודעות ואהבה עצמית.
עוד חלום - להיות עם בנזוגי בבית. לעבוד ביחד. לחיות ביחד. להיות יותר זמן זה עם זו ועם הילדים.

[דרך_המלכה*]

היום כתבתי לעצמי, שאני זקוקה לסימן שאני בדרך הנכונה. הייתי במצב רוח רע, כי אתמול דברתי עם חברה, אחרי המון זמן שלא שוחחנו והיא ספרה לי, על העבודה המדהימה שלה כמעצבת גרפית, על לימודי עיצוב תלבושות לתיאטרון שהיא לומדת ואפילו על היועץ הרוחני שהיא הולכת אליו, כדי לפתור בעיות שבינה לבין עצמה ואז היא שאלה אותי "ומה איתך?, מה חדש?" ולא היה לי מה להגיד "אז אמרתי, כרגיל, דניאל בת שנה, אני עדיין מנסה להוציא לאור ספר שכתבתי, שום דבר חדש..." אני עסוקה אבל בעיקר בלהיות אימא ואין בזה שום דבר שאני יכולה לשתף בו את הרווקה המצליחה. וזה עשה לי מצב רוח רע, אני יודעת שאני שופטת את עצמי בעיניים של החברה, אני יודעת שעמוק בפנים אני שלמה עם הבחירה להיות בבית לגדל ילדים ולהקדיש כול רגע פנוי ליקר לי מכול שזאת הכתיבה, אבל לא מספיק לי שכתבתי שני ספרים, שהקרובים אליי, החמיאו לי מאוד עליהם. אני כנראה זקוקה להכרה, אני רוצה עוד, אני רוצה שגם אני אוכל לספר על הישגים שלי מחוץ לאימהות,.בקיצור, אני לא יודעת אם אלו העיניים של החברה, או צורך פרטי, אבל לפעמים להיות "רק" אימא בהגדרה קצת קשה לי, לכן הדף הזה כל כך נחמד ברגעים של הדיכאון הקל והפקפוק שלי בעצמי ובדרך שבה בחרתי.

[פלוני_אלמונית*]

אם כבר באדריכלות, זה מזכיר לי בית ברחוב בירושלים שתמיד הסתכלנו עליו למרות שלא היה מעניין במיוחד. פשוט, השמועה אמרה שהוא שווה 4 מיליון $. זה היה הפריט האדריכלי המעניין ביותר לגביו...

מזכיר לי את סנט אקזיפרי ב"נסיך הקטן" כשהוא סיפר שמבוגרים יכולים להתלהב ממשהו רק אם מספרים להם כמה כסף הוא שווה לעומת ילדים שמסתכלים בעיניים שונות.
מראה את דפוס החינוך החברתי שעברנו כדי להסתגל לחברה התחרותית. והפנמנו את זה חזק. אולי לילדנו יש סיכוי אם ניתן להם.

ובנוגע לנושא הדף - אני סתם אחד. ממוצע מהממוצעים.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

ואפילו על היועץ הרוחני שהיא הולכת אליו, כדי לפתור בעיות שבינה לבין עצמה
ומן הסתם היא מקטרת לו, ש ...
שום דבר חדש
ולמה היא לא מצליחה להקים משפחה ולהתמסר לה, כמו החברה שלה, דרך המלכה

(קריירה תמיד נראית יותר זוהרת מבחוץ).

[מיכל_צמות*]

קומה - אהבתי. נאה אמרת.

[דרך_המלכה*]

גם אני
תודה

[אבישג*]

עד לא מזמן כשהיו שואלים אותי מה אני עושה
הייתי מישירה מבט ואומרת : "כלום, אני בבית עם הילדים"
השואל היה מייד מתקפל ופורץ בדברי שבח נרגשים על התפקיד החשוב ביותר בעולם (-:
נסו ותיהנו גם

[אפרת*]

זה קורה לי כל הזמן!!
אני כל פעם מופתעת מחדש עד כמה אנשים "רגילים" שעובדים בעבודה "רגילה", יודעים ומודעים לכך שגידול ילדים זה עיסוק אינסופי, נפלא, מעשיר, קשה, מאתגר, חשוב, מרתק, מתיש. איך הם יודעים את זה? ואם הם יודעים את הסוד - למה הם בחרו במודע שלא להיות שם? איך יתכן??