מה הסטייה שלך

[גברת_פלפלת*]

נגעלת מציפורים
נכון! איכס..

[מעיין*]

טריכוטילומאניה.מעבירה את האצבעות שערה אחרי שערה.ש-עות. מסלסלת תלתלים. מפצלת פיצולים.שוברת את הנשברות.
זה באותה קבוצה של כוססי הציפורניים האובססיביים.

[יער_ה*]

אני לא יכולה ללכת באותו מסלול פעמיים, כלומר אם אני יוצאת לטיול אני חייבת לחזור בדרך אחרת. ואני חשבתי שזה פשוט הרגל חביב שלי, שלא יהיה משעמם..!
יש לי נוהג לענות לתכתובות בבאופן בראש ולהסתפק בכך. גם לי, אבל בכלל בחיים - אני יכולה לנהל דו שיח שלם בראש וזה יספק אותי
אני תולשת ענפים או גבעולים ושוברת אותם לפי הפרקים שלהם, גם מחטי אורן. גם עלים, אני מורידה את העלה ומשאירה את העורקים שלו (מין משחק כזה עם עצמי). יש עלים שיותר טובים לזה ויש שפחות...
אני דווקא שונאת ש הגרביים חייבות להיות מגולגלות לכדור כדורי ככל האפשר
ואני אוהבת לאכול בידיים, בעיקר ירקות. ואני לא סובלת מזלגות עם שיניים ענקיות וסכינים או כפות גדולים.. תנו לי בינוני

[אלה_לי_לה*]

קשה לי לישון בלי יצורים חיים במיטה

היום פחות

בטירונות זה היה כמעט בלתי נסבל

[אורי_יורמן*]

קשה לי לישון בלי יצורים חיים במיטה
אם אני הצלחתי לישון בליל שרב בלי פירות הדר במיטה, אני בטוח שגם את יכולה להתרגל...

ולגבי סטיות שלי -
אני תמהוני, אבל משום מה אני לא מוצא מה לכתוב על עצמי בדף הזה

אה, הנה, יש לי אחת:
ב- מה חדש, ב- "ימים: ", איפה שאפשר לכתוב 1 ליום שלם, 0.5 לחצי יום וכו', אני כותב לפעמים 0.0416. (כלומר 1/24, כלומר שעה אחת)

[פלוני_אלמונית*]

צד הפתח חייב להיות משמאל, הגב מימין.

הגיוני לדוברי עברית - כך גם רוב האותיות הפתוחות בצידן בשפתנו - הנה - כ ב ר ה נ ע צ
דוברי אנגלית - ההיפך.
שמתי לב שגם פרצופים בציורים פונים ימינה או שמאלה לפי שפת הדובר

[במבי_ק*]

אני לא מסוגלת לשים פרחים חדשים (מהגינה או קנויים) בבית לא שטוף. אז אם אני רוצה להכריח את עצמי לשטוף את הבית, אני קונה פרחים (יותר זול מעוזרת)...

[פלוני_אלמונית*]

אני יכולה לשבת שעות על האדמה עם מקל עץ קטן ולחפור, ליישר, לחרוט ולהחליק את החול, וכל זה בכדי לחשוב בשקט. ברור!! אבל עם הילדים אין לזה כל כך זמן. אני מאוהבת ברגעים האלו.
זה לא שאין זמן, הבעיה היא שהם כל הזמן רוצים את המקלות שאני בוחרת לעצמי ועוד אחרי שערכתי היכרות כזאת מעמיקה של מישוש עם המקל ולפעמים אפילו קילפתי לו את כל הקליפה, מה הם לא יכולים למצוא לעצמם מקל משלהם?
מכל מה שכתבתי אני מבינה, שהחבובים די מפריעים לי לחלום לעצמי (-;

[אהבה_טהורה*]

זאת הייתי אני, אין לי מושג איך הגיע לפה הפלוני הזה

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

כל ההפרעות הפסיכולוגיות שנקראות "אבנורמליות" הן מקרי קיצון-קיצון-קיצון של תופעות שהן לגמרי נורמליות ופושות בקרב רב עד כל האוכלוסיה
איך את יודעת?
אולי מדובר באוסף סימפטומים לאי-שקט וחוסר אונים, של אנשים שגדלו מחוץ לסביבת רצף?

[ניצן_אמ*]

איך את יודעת?
כי למדתי פסיכולוגיה? (בין היתר..)
וזה שזה יכול לנבוע מהסיבה שנתת ממש לא סותר את זה שזה פושה בקרב רוב האוכלוסיה ולפיכך נורמלי.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

מה רע בלגדול נורמלי

[סאלוש*]

או, גם לי יש אחת, שירשתי (בדרך זו או אחרת - לא ברור לי בדיוק) מאבא שלי - אני ממש לא אוהבת ימי הולדת איזוגיים (יעני הגיל מספר אי זוגי) והכי גרוע זה הראשוניים, ויש מספרים אחרים שאני מאוד מחבבת, וזה ממש משפיע עלי. למשל שנאתי מאוד להיות בת 31. זה ממש ביעס אותי. ככל שהתקרבתי ל - 32 - מספר מעולה מהרבה בחינות (-: השתפר לי המצב רוח (וזה עכשיו - ממש מעולה, אני אהיה עצובה מאוד להפרד ממנו ולמעשה כמוהו ממש זה רק 64... נכון מוזר? מתה על החזקות של 2). כך שאני מסודרת עד 37 (שיש בו חן מסוים אפילו שהוא ראשוני), ו - 41 גם על הפנים.

הקטע הוא שאני האדם האחרון שמאמין בנומרולוגיה או משהו כזה. רק תחושה כזו לגבי המספרים.

[אורי_יורמן*]

אצלי זה הפוך, אני מת על הראשוניים
נניח, חברה שלי בת 27 - שזה 3 בחזקת 3.
ביומולדת היא תהיה בת 28 שזה מספר מושלם מה שנקרא - מספר השווה לסכום מחלקיו. 28 = 1 + 2 + 4 + 7 + 14

[אלה_לי_לה*]

ביומולדת היא תהיה בת 28 שזה מספר מושלם מה שנקרא - מספר השווה לסכום מחלקיו. 28 = 1 + 2 + 4 + 7 + 14
לא הבנתי

תקליד שוב ולאט

[סוסת_פרא*]

מספר השווה לסכום מחלקיו
אחרי קצת מחשבה, אני הבנתי !
צריך לקרוא 'מְחַלְקָיו'.
וזה אומר המספרים ש-28 מתחלק בהם.
והוא מתחלק ב: 1, 2, 4, 7, 14.

כשמצרפים אותם, 1 + 2 + 4 + 7 + 14
מתקבל המספר 28.

נחמד.

[ילדת_טבע*]

_קשה לי לישון בלי יצורים חיים במיטה
היום פחות
בטירונות זה היה כמעט בלתי נסבל_
אלה, ומה סקביאס זה כלב?

[מיכל*]

קשה לי לישון בלי יצורים חיים במיטה
אצלי זה הפוך...

[סאלוש*]

כשיהיה לי יום הולדת ראשוני, אני אזכור שאתה אוהב אותם...

[סאלוש*]

וכן - גם אני הכי הכי אוהבת לישון לבד. ילדים זה נחמד, ובעל זה עוד יותר נחמד, אבל הכי הכי בשבילי: לבד.

[אורי_יורמן*]

מספר משוכלל (או מושלם)

[פלונית*]

סטיות שקשורות באוכל:
אוהבת לאכול את העור של העוף...
בתפוח אני אוכלת את הכל, חוץ מהגרעינים

[אמא_אינקובטור*]

אני מורידה את העלה ומשאירה את העורקים שלו (מין משחק כזה עם עצמי). יש עלים שיותר טובים לזה ויש שפחות...

זו סטייה? ככה צריך!

[אמא_אינקובטור*]

סטיות שקשורות באוכל:
לקחת עינב בודד, לקלף בעדינות עם השיניים, לאכול בנגיסות קטנות-קטנות או לחצות, להוציא את הגלעינים ואז לאכול.

גם אני הכי הכי אוהבת לישון לבד. ילדים זה נחמד, ובעל זה עוד יותר נחמד, אבל הכי הכי בשבילי: לבד. זה, ולהתעורר לבד.

[אלה_לי_לה*]

_אחרי קצת מחשבה, אני הבנתי !
צריך לקרוא 'מְחַלְקָיו'._

יחי הניקוד
ויחי סוסת פרא
לבד בחיים לא הייתי מנסה
זה מה שנקרא פחד מפעולות מתמטיקאיות

זה גם נקרא סטייה? ע"פ היינלין כנראה שכן



ובנוגע לסקאביס - זה בהחלט לא כלב! וגם לא חתול


להתרגל אני לא צריכה, חיות תמיד היו שם ותמיד יהיו
במיוחד בטיולים בשטח

[משפחת_אושר*]

סטיות שקשורות באוכל:
כשאני אוכלת לחמנייה מקמח לבן, להוציא את הלבן, לשמור אותו לסוף, לגלגל אותו לכדורים קטנים ומוצקים של בצק ואז לאכול...

[אורי_יורמן*]

סטיות שקשורות באוכל:
שייק 8 בננות זה נחשב?

[שירי_בן_דב*]

איך זה שרק עכשיו אני מגלה את הדף הזה!
יש לי סטיה שעוד לא ראיתי אצל אף אחד. אולי אם אמצע עוד אחד כזה ארגיש נורמלית. בן דב מאתגרת אתכם!
שנים, מאז שאני זוכרת את עצמי, אני נכנסת מספר פעמים ביום לקטע כזה שאני ממוללת את האצבעות אחת בשניה, כאילו יוצרת ספירלות מסביב לכל אצבע. נגיד שהאגודל עושה את זה לזרת, באותה יד הכוונה, ואחר כף לאעצבע, אחר כך לאמה, אחר כך לקמיצה. אנזה מעכשיו לשים לב אם יש סדר מסוים, אני לא בטוחה. אני בן אדם יותר מידי קאוטי בשביל סדר כזה.
חוץ מזה, אני מחטטת הרבה יותר מידי לטעמי באף, משתדלת כשלא רואים אבל לפעמים רואים.
>מה זה כיעור לראות בחורה יפה מחטטת באף אומרת בן דב בצניעות אופיינית<
אני מנסה להיזכר בעוד כמה אם יש, בטח עוד יעלו לי.
שוב תודה למי שפתח את הדף.

[אורי_יורמן*]

ועוד קצת לגבי מספרים מושלמים
מחשבה שעברה בי היום באוטובוס:
המספרים המושלמים שאנו זוכים להגיע אליהם (מבחינת הגיל בשנים) הם 1,6,28. שלושתם מהווים ימי הולדת משמעותיים בחיים, לפחות לפי דעתי. צירוף מקרים?
(ולמי שתוהה איפה המספרים הבאים, אז הם 496 ו- 8128. בהצלחה )

[משפחת_אושר*]

לפעמים אני נושמת שירים. במקום פשוט לנשום, אני נושמת איזה דני רובס למשל..

[אני_צ'ה*]

מוכר, מוכר, מוכר...זהירות מסדקים במרצפות, לסדר הכל בקווים ישרים, תהייה מה יותר טוב מספרים זוגיים או ראשוניים...נגמלתי מכל אלה, אבל נשאר לי משהו די מוזר, שמתרחש לו במרחב המאד פרטי שלי, ביני לבין עצמי, אף אחד לא יודע עליו, ומוטב שכך :
נכון שבכבישים ישנם קווים מפוספסים שמפרידים בין הנתיבים ? אז בנסיעה, אני חייבת לנקוש עם השניים (לא חזק) בין כל מרווח שלהם !!! עכשיו, תשאלו, מה עושים בנסיעה בכביש מהיר מאד ? אז למדתי כבר לנקוש עם השניים במהירויות די גבוהות, אבל אם זה בלתי אפשרי, אני מקישה בין המרווחים של העמודים/פנסים...........ומה עם כביש בלי נתיבים? תמיד יש איזו גדר או משהו לצד הדרך למצוא בתוכו רווחים לנקישה.... (-:

ועוד משהו :
אני משתדלת להתייחס נחמד לכל היצורים הקטנים שחיים איתנו בבית, אבל עם הנמלים אני מרגישה קצת אובר-פרוטקטיב .......לפעמים מהצד זה נראה לי קצת מג'נוני.................יוצא, שבמצטבר, אני מבלה כמה שעות ביום בהגנה/הצלה/החייאה של נמלים: כשאני מטאטאה, אני תמיד זורקת את הלכלוך החוצה ולא לפח, שמא יש נמלים , ושלא ימצאו עצמן בפח אלא בחוץ ושיוכלו לחזור הביתה, כשאני מתקלחת, אני תמיד בודקת שהמים לא משפריצים על נמלים, ואם כן, אני עוצרת, מביאה מגבת או נייר טואלט, ומתחילה תהליכי החייאה (התמחיתי כבר בזה!!), למדתי כל מני סוגי החייאות של נמלים במים....ובדרך כלל מכוונת את חוזק זרם המים במקלחת בהתאם לשאלה אם יש באותו יום נמלים מסתובבות או לא, במטבח אני נזהרת עם המטלית, תמיד עושה סללומים ביניהן, אם ישנן, וכל זה בלי להזכיר את הטיולים בחוץ ! אם ברגל, אני תמיד מסתכלת שאני לא דורכת, ואם אני עם אנשים, חצי עין תמיד שם בהשגחה, עם העגלה, אני כבר מכירה את כל הנחילי נמלים במושב, דואגת שהעגלה תתרומם מעליהם, ושלא תעבור על אף אחת מהן, עכשיו באביב זה פרוייקט לא פשוט לטייל כך סתם.........
עוד לא החלטתי אם זו שריטה או לא...........

[אלמונית*]

_בדקתי כל דבר מיליון פעם למשל אם הכנתי שיעורים או סגרתי את האורות (ברבות השנים גיליתי שזו
ממש מחלה...)_

קוסמת, אז איך מתמודדים עם דבר כזה?

[משפחת_אושר*]

, אבל עם הנמלים אני מרגישה קצת אובר-פרוטקטיב
אוי אוי אוי, הייתי צריכה לדעת.
אז אצלי זה להיפך. דווקא את שאר היצורים אני מסוגלת לקבל (או לפחות לחוס עליהם ולהחזיר אותם החוצה) אבל עם נמלים זה ממש סיפור אחר.
הן מעוררות אצלי רגשות שנאה וכעס שלא ידעתי שקיימים בי. במיוחד אם הן מעזות להגיע לי למטבח! או אז שמן האורגנו יוצא לפעולה>:)
אני מקווה שאחרי כל זה את עדיין אוהבת אותי ותסכימי להישאר חברה שלי

[כוכב_נגה*]

נחמד לקרוא את כל השגעונות של כולם, למרות שזה קצת קשה לקרוא לזה סטייה כי אז זה צריך להיות ביחס ל"נורמל". ואת הנורמל הזה עוד לא גיליתי...
גם אצלי יש אינספור "סטיות" כאלה ואחרות, ורק בשביל למנות פה משהו גם כן,אספר שמאז שחזרתי מהודו, ואף שהייתי שם הרבה זמן גם עבר מאז המון זמן, אין מצב שאני יושבת על אסלה לצורך גדול. אני פשוט כורעת על האסלה. כך עשיתי גם במשך שלושת ההריונות, וגם אחרי הלידות, ואני רק מקווה שאוכל תמיד להמשיך כך, כי לחזור לתנוחת הישיבה הנוראית הזאת והכל כך לא טבעית, נראה לי אופציה גרועה. חבל לי שהילדים שלי לא מתלהבים ללמוד את התנוחה הזאת (כנראה מפחדים ליפול פנימה...), ואחד החלומות שלי זה בבית חלומותיי שירותים מזרחיים מפוארים.

[ניצן_אמ*]

כוכב, את בחברה טובה, ואני אפילו לא הייתי בהודו. תמיד אהבתי לחרבן בחוץ בטיולים וכאלה (אני חושבת שאני האדם היחיד שיש לו את הספר המשעשע how to shit in the woods על חירבון ידידותי לסביבה..) אבל הכי אוהבת, אם אני צריכה בנסיעה, אני פשוט עוצרת בצד ומחרבנת. כיף אדיר... לחפש תחנת דלק מגעילה ודוחה כשיש אדמה?? מוזר לאללה...
(אגב, חופרים בור קטן עם העקב, מחרבנים ומכסים. לא משאירים ניירות מאחור. אפשר לשרוף, אפשר לקחת איתכן ולטפל אח"כ.)

ואז ביקרתי חברה שיש לה שירותי בור בחצר, ומאז לא ישבתי על האסלה יותר. רק כורעת.
מוזמנת לדפבית שלי, יש שם דיון שאני אעביר מתישהו לדף משלו.

תגידו לי אתם, זו סטייה? לא מרגיש לי ככה. לי מרגיש שזו סטייה לשבת על חרסינה ולחרבן לתוך מים...

[כוכב_נגה*]

תגידו לי אתם, זו סטייה? לא מרגיש לי ככה. לי מרגיש שזו סטייה לשבת על חרסינה ולחרבן לתוך מים...
כן, ושכל פעם יש שפריצים של מים מלוכלכים לטוסיק...אייייכס!

[דרך_עפר_שם_זמני*]

אני צ'ה, יש לך מוזרויות מקסימות. גם לי יש משהו מוזר עם קו הפרדה מרוסק.

[משוטטת*]

כוכב, יש דף שלם על זה - שירותים מזרחיים

[דלעת_ד*]

לפעמים אני נובחת.
בדרך כלל לבד או רק ליד בן הזוג, לפעמים מתפלק לי גם בנוכחות חברים אחרים.
אני נהנית לנבוח, ומרגישה שזו דרך ביטוי מצויינת. האו האו, ואף ואף!

[ילדת_טבע*]

איך הדף הזה יחד עם הדף על האוכל והילדים עם רגישות חושית גורמים לי לחשוב שאנחנו בסדר, זה שאר העולם שדפוק. לא, ברצינות! פתאום קולטים שיש כל כך הרבה אנשים עם רגישות יתר בעולם המודרני שזה רק מרגיש לי שזו התגוננות טבעית לחלוטין של גוף בריא מול תחלואות העולם (המודרני). עכשיו אני רק צריכה למצוא איך לתרץ את האנטיסוציאליות שלנו ובכלל אני ארגיש יותר טוב עם עצמי (טוב... זה לא שאני לא מרגישה טוב עם עצמי באופן כללי אבל בכל זאת, מדברים פה כל הזמן על חברה שבטית ואני יודעת בודאות שאם הייתי חיה בשבט היו מנדים אותי לקרחת היער וקוראים לחיות הטרף...).
דלעת ד זו סטיה חביבה ביותר מזכירה לי את בראבא הזכור לטובה בפסיכיותו הנערצת. לכי על זה בגדול!

[דלעת_ד*]

האווווו! האאאאוווו!!

[סוסת_פרא*]

לפעמים אני נובחת.

ואני נוהגת לצהול כסוס. (סוסת פרא או לא?)
וגם ליילל כחתול.

לפעמים סתם צווחות שמחה פתאומיות.

ברגע שזה בורח לי ליד אנשים בלי לחשוב , סימן שאני כבר מרגישה בנוח איתם.

[סוסת_פרא*]

ואני גם נוהגת להתגלגל מצחוק כשאני נהנית.

למשל, אם עוברת לי בראש מחשבה נחמדה.
אם אני שמה לב פתאום שהתקדמתי במשהו.
אם עושים לי 'דברים נעימים' בגוף - למשל במסאז' או בסקס.
אז פתאום יוצא לי צחוק !
לפעמים קצת, ולפעמים ממש להתגלגל...

אני יכולה לצחוק ככה 'אאוט אוף דה בלו', ואנשים שואלים 'מה קרה?'
חושבים שאני אולי צוחקת מהם, או שקרה משהו שהצחיק אותי.
לכי תסבירי שאני פשוט נהנית !

[סוסת_פרא*]

טוב, התלבטתי אם לכתוב את הדבר הבא, כי הייתה לי הרגשה שזה כבר יהפוך אותי ממש ל'סוטה', אבל זהו, אין ברירה...

אז נכון שכתבתי בהתחלה שאני אוהבת לספור דברים בראש? (כמו לכמה בליינד-דייטים יצאתי, בכמה מקומות ישנתי, או כמה אנשים יש באתר)?
אז עכשיו זה עבר שדרוג...

בעבר ניסיתי לספור כמה מילים לועזיות אני מכירה, והגעתי ל-200 ומשהו והתייאשתי.
בימים האחרונים כשהייתי בשירותים (טוב, זה כבר נהיה כזה הרגל, שברגע שאני מתיישבת בשירותים, אני חושבת לעצמי 'מה נספור היום?') - אז ניסיתי לספור שוב את המילים הלועזיות. התחלתי פעמיים, וכל פעם שכחתי את המספר שהגעתי אליו, וגם התחלתי להתבלבל: מה כבר ספרתי ומה לא.

אז השדרוג: החלטתי לשבת לכתוב את זה !

לפני כמה לילות ישבתי וכתבתי את כ-ל המילים הלועזיות שזכרתי באותו רגע. הגעתי לאיזה 830 ! ולקח לי אולי שעתיים (או 3?). כן, במקום ללכת לישון...
ומאז אני ממשיכה עוד לאסוף אותן. בינתיים כבר יש לי איזה 1,100.

אם זה לא מטורף אני לא יודעת מה.
זו נראית כפעולה כזו חסרת תכלית. אבל אני חייבת לציין שאני בהחלט נהנית... (ואולי זו התכלית )

[סוסת_פרא*]

בימים האחרונים נאספה לי עוד רשימה של 'סטיות'.
אולי אחזור עוד מעט לרשום אותה...

זה בהחלט מגניב שסוף סוף יש מקום להתוודות על הכול (טוב, כמעט הכול...) וגם לצחוק על זה...

[יעלי_לה]

בפעם הבאה שתלכי לשירותים, את יכולה לספור את הסטיות שלך... ואל תשכחי לספר לנו לכמה הגעת

[ניצן_אמ*]

אם זה לא מטורף אני לא יודעת מה.
רציתי להגיד לך עוד קודם, כשסיפרת שאת סופרת מאות פריטים, שאני בטח הייתי כותבת את זה. (פעם. כשהיה לי זמן. והראש עדיין רץ בקצב מטורף והייתי עושה דברים כדי להוריד הילוך, כמו לרשום את כל הכתובות והטלפונים של מאות האנשים שהכרתי וזכרתי על פה. או לצייר מפות של היכרויות... או לספור פסים בתקרה, או לסכום מספרי מכוניות, או או...)
היום כמעט ואין לי מוזרויות :-\ פעם היו לי המון. אבל באמת שמשהו בראש שלי עצמי לגמרי נרגע ולא צריך את ההסחות האלה יותר.

אגב, הפעילות עצמה אף פעם לא העיקה עליי, רק זה שהראש היה במצב רייס תמידי. כל הזמן חושבת בקצב הזוי... (קראתי את הבלוג שלך, אז אני מזדהה.) משהו עם ההורמונים של ההריון והלידה וההנקה יחד עם טיפול פסיכולוגי ארוך ארוך וטוב טוב, יחד עם בנזוג מאאאאד רגוע יחד עם ירידה כללית של קצב החיים (מבחירה) עשה לי את זה בסוף.
@}

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

קוסמת, אז איך מתמודדים עם דבר כזה?
בגיל 20 הלכתי לקורס מודעות הראשון שלי - ומאז הפסקתי!
כבר עברו 15 שנה מאז , אז בהחלט אפשר להגיד שנרפאתי...

[בן_עמי*]

בס"ד
האווווו! האאאאוווו!!
לכלבה שלי (רועה גרמנית גדולה ) היתה סטייה שקשורה לחתולים-
היא היתה רודפת אחריהם, ואז מרחרחת אותם ומקשקשת בזנב.. סטיה שעלתה לה כל פעם בסריטה חדשה על האף...
ובגליל היו כמה שועלים סוטים ש"רדפו" אחריה בעונה המתאימה.. (עזבו שלא אותו מין, אבל הגודל)
ושבמקום להתעמץ ולסחוב תרנגולות טריות מהלול.. העדיפו לאכול בונזו.
אה, שלא לדבר על כלבת צייד שהיתה לי כשהייתי קטנה- שהעדיפה על נקניקיה תפוז ואבטיח !!

[חתולת_בית*]

הכלב שלי בכלל העדיף ענבים- הוא אהב להרגיש אותם קרים בפה ולשחק איתם עד שהם התחממו, ואז היה זורק אותם בשאט נפש. וכמובן- על קרח הוא היה פשוט מטורף!

[סוסת_פרא*]

אני רואה שהדף יצא ממה חדש. זהו, נגמרו לכם הסטיות?

בפעם הבאה שתלכי לשירותים, את יכולה לספור את הסטיות שלך...
יעלילה, אפשר להגיד שנעניתי לבקשתך.
אז באתי להוסיף ת'רשימה שלי, תתכוננו... :

• מדי פעם מתעורר בי החשק לתת סטירות לעצמי. זה עושה לי הרגשה טובה. (חוסר בגירוי חושי?). אם אני מרגישה נוח ליד אנשים, אז אני עושה זאת גם לידם.
• בדומה, או שלא, אני נהנית מדי פעם לדפוק את הראש בקיר (החלק האחורי של הראש). לפעמים הצורך עולה כשיש לי כאב רגשי - זה עוזר, בחיי. ולפעמים סתם כי בא לי. למי שלא יודע - זה ממסטל ! (זה אני דווקא לא מרגישה נוח לעשות כמעט ליד אנשים, כי דבר כזה נהוג להיות מתויג כ"דחוף לאברבנאל" ).
• אני אוהבת לטעום את הדם של המחזור שלי. יש תקופות שהוא מאוד טעים. (בכלל, מאז שיש לי מונקאפ, אני אוהבת לבדוק את המרקם ואת הצבע). היו פה ושם פעמים שהתחשק לי אז כתבתי על עצמי עם הדם, או התקשטתי כמו אינדיאנית. ובאופן כללי, הרעיון של דם מושך אותי...
• כשעשיתי שיטת תכנון הריון באופן טבעי, אז כל פעם שהייתי בודקת, גם אהבתי לטעום, ולראות את הטעמים המשתנים. (הממ... טעם גן עדן בפות).
• בכלל, אני גם אוהבת לרחרח לעצמי את התחתונים. במיוחד אחרי סיטואציה של גירוי מיני.
• אני גם אוהבת לרחרח את עצמי בבית השחי, כשאני לא שמה דאודורנט. (הבעיה שלא בטוח שכולם נהנים מהמצב הטבעי שלי, אז בינתיים אני מתחשבת... ).
• הפסקתי ללכת עם חזייה לפני כ-3 שנים, על אף שיש לי ציצים גדולים. אני די נהנית כשהם קופצים. במיוחד כשאני רוקדת.
• אני נורא אוהבת לתת 'ביסים'. אמנם זה מתבטא לפעמים במיטה, אבל ממש לא רק. זה מין אינסטינקט אצלי. נגיד מישהו מולי מצביע על משהו עם היד מול הפנים שלי, ישר בא לי לתקוע לו ביס. אם אני מרגישה נוח איתו, אני גם עושה את זה. ואם לבן אדם אין בעיה עם זה, אז הביס יהיה ממש ביס מכל הלב.
• כנ"ל לקבל ביסים.
• בדומה - מכות בטוסיק. לא, דווקא ממש לא בהקשר המיני. (זה דווקא שולי). זה פשוט נעים. וגם להעיף צ'פחות בטוסיק לאחרים. לאחיות שלי ולי יש מנהג, שכל פעם שמישהי עוברת אז השנייה מעיפה לה מכה על התחת (לכולנו ישבנים עסיסיים משהו). ואם אנחנו מקבלות רק בצד אחד - לא נשחרר אחת את השנייה עד שנקבל 'איזון'. זה פשוט אסור להחטיף בלי לאזן את זה, מספר שווה של צ'פחות בשני הצדדים, ברור?
• 'סטייה' נוספת שיש לי ולאחותי האמצעית (הקטנה לא בעניין) – אנחנו אוהבות לתפוס אחת לשנייה את הציצים, כטיזינג כזה. או לא כטיזינג, סתם כי זה נורא רך ונעים. (ואם מישהו חשד, אז ממש ממש לא בקטע מיני).

(נראה לי שזה די ברור כבר שאני בן אדם נורא 'חושי' שאוהב להרגיש את הכול מקרוב ובעוצמה).

• דבר שמשותף לכל האחיות במשפחתנו: כולנו נורא נדלקות מהומואים. (אם למשל יש סצינה בטלוויזיה, כולנו מתיישבות עם הלשון בחוץ....)

טוב, דברים שפחות קשורים לחושיות:

• אני כמעט כמעט תמיד עולה במדרגות שתיים שתיים.
• כשאני ניגשת לקרוא ספר – אני חייבת לקרוא קודם את הכריכה האחורית, ואח"כ מתחילת הספר דף דף – את התודות ואת דבר המתרגם ואת דבר המחבר ואת ההקדמה ואת המבוא וכו' וכו' – בטח כבר הבנתם את הרעיון. עד שלפעמים אני בכלל לא מגיעה לקרוא את הספר עצמו.
• כשחזרתי בתשובה לפני כמה שנים (לתקופה של שנתיים) אז נורא נהניתי להתעסק בגימטריות, וימים שלמים (ולילות שלמים) הייתי יושבת ומחפשת גימטריות למילים או לפסוקים שלמים – וגם מוצאת. דברים מדהימים, באמת. הייתי זוכרת אז במיידי מה המספר של המון מילים (בלי לחשב), וגם אם היו נותנים לי מספר – מיד ידעתי לומר בע"פ כמה וכמה מילים שזו הגימטריה שלהן.

מאז זה נרגע, אבל נשארה לי נטייה אינסטינקטיבית לחשב גימטריות – למשל כשאומרים לי שם של מישהו. או כשאני באה לבחור לעצמי כינוי – אני ישר בודקת מה הגימטריה, ואם זו נראית לי גימטריה טובה. לפעמים אפילו לשם של דף שאני רוצה לפתוח. אני לפעמים מחשבת גימטריות לדברים ממש הזויים.
והדברים האחרונים בינתיים הם בתחום האוכל:

• כשהייתי קטנה לימדו אותי שאת הטעים צריך להשאיר לסוף, והפנמתי את זה נורא חזק, עד שלא הייתי יכולה אף פעם לאכול את המשהו הטעים קודם. כך שאם היו לי שתי עוגות, והיה לי קשה להחליט איזו מהן יותר טעימה, הייתי נותנת ביס לזו וביס לזו ביס לזו וביס לזו כדי להחליט, עד שכמעט גמרתי את שתיהן, העיקר שבסוף תישאר לי חתיכה של היותר טעימה. ואם קנו לי כדור שוקולד עם דובדבן – הייתי אוכלת אותו מלמטה כלפי מעלה, כדי להגיע בסוף אל הדובדבן.

ועד היום, נגיד כשאני אוכלת אבטיח, אני חותכת אותו לקוביות, ודואגת לאכול מבחוץ כלפי פנים, ומלמטה כלפי מעלה, לפי סדר מאוד מחושב, עד שהחתיכה האחרונה שנשארת לי היא החתיכה הכי פנימית של האבטיח.

• יש כל מיני מאכלים שאני מרגישה צורך לאכול אותם לפי המבנה שלהם. נגיד ביסקוויטים, ביסלי גריל, וופלים. את הביסקוויטים של פתי בר אני חייבת קודם לגרד עם השיניים את הבליטות שמסביב, ורק אז אני אוכלת את הביסקוויט. הביסלי גריל – אני חייבת להפריד עם השיניים את שני החלקים המסולסלים ולאכול אותם אחד אחד. ופלים – אני מפרידה עם השיניים כל עלה של הוופל ואוכלת אותם בנפרד. (ויש עוד מהסוג הזה ששכחתי...)

טוב, זהו בינתיים.
(ושלא תחשבו שאין דברים שלא גיליתי לכם... )

[שי_נטור*]

אני אוהב לשטוף כלים-
בעיקר אחרי ארוחה רבת משתתפים
זה מאוד מונוטוני ומרגיע אותי(אבל אף פעם אני לא מנקה את הלכלוך בכיור)

אני אוהב לשחק עם מספרי רישוי של מכוניות לדוגמא:
23-521-08 2בחזקת3=5+2+1=0+8

אני גם לא אוכל שום תבשיל שיש בו זכר לחציל(למרות שלא זכור לי מה טעמו של חציל,כי לא טעמתי)

[טנא_מלא_כוכבים*]

יש כל מיני מאכלים שאני מרגישה צורך לאכול אותם לפי המבנה שלהם
הכי חשוב, פראית - איך את אוכלת קרמבו??!!???!
<בימי חלדי, בין גיל 8 ל-10 בערך, כשעוד הייתי בעניין המלוח, הייתי אוכלת ביסלי פיצה ריבוע ריבוע>

[דנה_אום*]

אני אוהבת לטעום את הדם של המחזור שלי


נראה לי שניצחת |-:

[tאמא*]

אין לי כח לנקות ולסדר את הבית ממש אין לי כח לזה
זאת הסטיה שלי למי שלא הבין, (וגם כנראה של פותחת הדף. אז בבקשה שי נטור אתה מוזמן. מבטיחה לנקות את הכיור לאחר מכן

[אורי*]

להסתכל בדפים שהשם שלהם הוא "מה הסטייה שלי"

[עזה_פזיזה*]

_אני אוהב לשחק עם מספרי רישוי של מכוניות לדוגמא:
23-521-08 2בחזקת3=5+2+1=0+8_

גם אני....

[חתולת_בית*]

גם אני:
הייתי אוכלת ביסלי פיצה ריבוע ריבוע
את הביסקוויטים של פתי בר אני חייבת קודם לגרד עם השיניים את הבליטות שמסביב, ורק אז אני אוכלת את הביסקוויט
הביסלי גריל – אני חייבת להפריד עם השיניים את שני החלקים המסולסלים ולאכול אותם אחד אחד
ופלים – אני מפרידה עם השיניים כל עלה של הוופל ואוכלת אותם בנפרד
וביסלי בצל, הייתי קודם כל חייבת לשים על כל האצבעות, שיהיו 10 "טבעות", ואז לאכול מכל אצבע, ומהר להשלים, כדי ששוב יהיו 10.

[חלי_ל*]

אני מרגישה צבעים שמתקשרים למילים מסויימות. קשה לי להסביר את זה, אבל זה בעיקר קורה לי עם האלף בית ועם ימים בשבוע, למשל - בעיניי יום חמישי הוא אדום. יום ראשון כחול כהה, יום שני כחול בהיר וכו'...
מה פתאום?!
יום ראשון הוא לבן, שני אדום, שלישי כחול, רביעי ירוק, חמישי חום כהה, שישי צהוב בהיר ושבת תכלת.
חוץ מזה, עוד מישהו מתכנן את הביסים בצלחת כך שאם ישנם, נגיד, אפונה, בשר וחומוס, כולם חייבים להיות בכל ביס, במיוחד בביס האחרון? אי אפשר שאחד מהם ייגמר קודם...

[קלמנ_טינה*]

אני אוהב לשחק עם מספרי רישוי של מכוניות
יש עוד מישהו כזה?!
כשהייתי נערה נהגתי לאסוף מספרים "יפים" (??) ברחוב ובכביש.
אחרי כמה חודשים כבר הייתי יושבת באוטו ומנחשת לפי המספר איזה אדם יושב בפנים. ודאי תזדעזעו לשמוע שסיכויי ההצלחה היו טובים להבהיל.
וגם - כמה פעמים ביום עברתי ליד מכונית וחשבתי לי "המספר הזה ממש לא מתאים למכונית צהובה / משפחתית / חיפושית. זה יותר מספר למכונית מסוג ..."

אבל זה עבר לי.
(אגב, קשה לחשוד בי באיזושהי נטייה מתמטית)

[מיכל_צמות*]

לא מוכנה לזרוק ניירות עטיפה (הם בטח יהיו טובים למשהו, אמרה ודחסה למדף המתפקע מדפי עטיפה ממתינים) גמני. בכלל אוגרת חומרי יצירה - וכל מה שדומה לחומרי יצירה. בטוח יהיה מה לעשות עם זה.

הכי חשוב, פראית - איך את אוכלת קרמבו אני לא יודעת לגביה - קרמבו אני אוכלת קודם כל את הבסקוויט ואחר כך את השוקולד שמסביב ורק בסוף את הלבן הטעים... בכל דרך אחרת זה פשוט לא זה.

אני לא מסוגלת לשים פרחים חדשים (מהגינה או קנויים) בבית לא שטוף. אז אם אני רוצה להכריח את עצמי לשטוף את הבית, אני קונה פרחים (יותר זול מעוזרת)... D-: אהבתי.

[יסכו_נט*]

כשאני מתרגשת או לחלופין כשממש ממש נח לי עם משהו, אני מתחילה משפטים מהאמצע וגם מחליפה מילים, בלי לשים לב. זה די דפוק, כי נגיד אם לא פגשתי משהו מלא זמן, או שמשהו מתקשר מחול אני יוצאת ממש לא ברורה. וזה קצת מביך,(בעיקר את האיש שלי אני בתוך ההתרגשות ולא קולטת). ואת האיש שלי זה מצחיק, ומאתגר, וגם מעצבן כשזה מידע חשוב, או כשממהרים.

[דרך_עפר_שם_זמני*]

כשהייתי נערה נהגתי לאסוף מספרים "יפים" (??) ברחוב ובכביש.

[אהבה_טהורה*]

צחוקים פה

[ילדת_טבע*]

כשאני מתרגשת או לחלופין כשממש ממש נח לי עם משהו, אני מתחילה משפטים מהאמצע וגם מחליפה מילים, בלי לשים לב
מה כמו "אני רואה אותך בעוית הזין!"? (ציטוט מדוייק מפי פרופסור אחד לחינוך, חתן פרס ישראל מאוניברסיטת חיפה, שאני לא אנקוב בשמו, זה מפליל יותר מדי, והוא בכלל התכוון ל"זוית העין"...)

[סוסת_פרא*]

אני רואה אותך בעוית הזין
עד כמה שידוע לי זו בדיחה שגורה. הוא בטח אמר זאת בצחוק...

[חתולת_בית*]

בעבר, כשהייתי עייפה, הייתי באופן קבוע מבלבלת בין מילים. חברה שלי כבר עשתה לי על זה מילון שלם, למושגים שאני ממציאה: "תשכימי אותי הָעֶר-הָעֶר" וכדומה...

[ילדת_טבע*]

עד כמה שידוע לי זו בדיחה שגורה. הוא בטח אמר זאת בצחוק...
לא, לא... זה האבא החורג של האיש, אין סיכוי לבצחוק אצלו מול כיתה שלמה. אמיתי מהחיים האמיתיים.

[אורי_יורמן*]

עוית הזין... נראה לי שמאייתים את זה עם דאבל ו
עווית (כמו זווית)

[חגית_ל*]

כבר יותר מ-10 שנים אני כותבת יום יום, וגם בלילות, כמעט כל מה שקורה כל רגע. האמת,זה לא יוצא הכתב הכי קריא.

[סוסת_פרא*]

כבר יותר מ-10 שנים אני כותבת יום יום, וגם בלילות, כמעט כל מה שקורה כל רגע.
וואו, זה יותר גרוע ממני !
איך את מצליחה?

[צוויליך*]

אם לכל כך הרבה אנשים יש את אותה סטייה, זו כבר לא סטייה אלא נורמה, לא?
זהו, אבל מה כשכולם מתביישים ואז זו נורמה חבויה ? צביעות היא דרך להעמיד פנים שכולנו מתנהגים בדרך שלא נוחה לנו...

אחד אמר שאני סוטה. והשני חשב שזה נחמד.
נו, ועל מי מהם הלכת בסוף, סוסה?

אז כן. כולם פה לגמרי נורמלים.
מ-ב-א-ס-ת !

_כשראיתי את שם הדף במה חדש בהתחלה חשבתי שזה מה הסטייק שלך?
(וול דאן, תודה )_
סליחה, כן??? סטייק וול דאן זו סטיה אמיתית וגם לפי השקפות מחמירות, פשע!

אני נהנית לנבוח, ומרגישה שזו דרך ביטוי מצויינת. האו האו, ואף ואף!
נפלא, דלעת, עשית לי חשק לנבוח!!!


דף נפלא
דף סוטה

[יפעת_ו*]

אגב רבעיות, אני שותה מים ברבעיות,
כלומר בכל פעם 4 שלוקים..
אם אני קרובה לסוף של המים ישנן 2 אופציות:
ראשונה - לאמוד את המים ולנסות לחלק ב- 4 אפילו אם יוצא שלוקים לא שווים
שניה - להסתפק בשני שלוקים או לחילופין אם עברתי את ה- 4 שלוקים לנסות להגיע ל- 6 או שמונה
נו, הדברים עליהם אני מתפשרת.

בהרדמות עם הילדים סופרת עד 60, משנה משהו (נגיד מנסה להניח או להזיז יד) ואז כל פעם שמגיעה ל-40 או 60 משנה משהו עד שהם ישנים.

[חגית_ל*]

איך את מצליחה?
נו, אחרי כמעט 11 שנים כבר יש שיגרה, אני מחוברת לעט ומחברת ואם לא אז אני משחזרת הכל אח"כ. נורא! זאת מחלה איומה

[סוסת_פרא*]

חגית ל, לבי לבי לך. את חולה במחלת התיעוד. זו אכן מחלה איומה. ומוכרת.
מעניין אותי לדעת למה את מתכוונת, באיזו רמה של תיעוד את מתעדת? (כל מילה שמישהו אומר? כל תנועה? או באופן כללי? גם מפרשת, או רק מתארת מציאות? וכו')
אשמח לשמוע....

*************

ולעניינו, חזרתי כדי להשלים השלמות, כי כפי שבוודאי הבנתם, לא פסו סטיות מן הארץ.

אז ככה, כשאני צריכה לעשות פיפי במצב של לחץ, נגיד אני ממהרת נורא, או שעושה בטבע ופוחדת שמישהו יעבור - אז הרבה פעמים לא יוצא לי פיפי.
מה שאני עושה במצב כזה, עוצמת עיניים, מדמיינת את כל הנשים שהשתינו בעולם לאורך ההיסטוריה, ואומרת לעצמי: 'משתינות כל העולם התאחדו !'
מתוך סולידריות, בסוף יוצא לי....

[מיכל_צמות*]

מרגיעון מיוחד לדף הזה "בכל מקרה, לכל אדם, יש מקום". פעם ראשונה שרואה את המרגיעון הזה.

[אהבה_טהורה*]

'משתינות כל העולם התאחדו !'
אמן

[אהבה_טהורה*]

מצטרפת לשאלות של סוסת פרא את חגית ל, גם אני כותבת שנים, אבל לא בקצב כזה, ולא רק מתעדת, אז אני סקרנית מאוד לגבי זה.

[סוסת_פרא*]

אוהבת לאסוף לעצמי בדףבית (או בוורד) הודעות שכתבתי ברחבי האתר. שחס וחלילה לא תלך אף מילה קדושה לאיבוד.

(כמו כן, גם אוהבת להעתיק לעצמי כל מחמאה שמישהו כותב לי. שיהיה לימים קשים, או סתם בשביל הכיף.... )

[עודאמא*]

סופרת צעדים עד שמונה ומתחילה שוב
...

[עיפרון_פחם*]

כשקראתי את הדף הרגשתי פתאום נורא נורמלית ובריאה בנפשי (-:
אבל גיליתי סוף סוף מה הסטייה שלי. אני לא אוהבת ליכלוך וחוסר סדר במקומות ציבוריים. אני צריכה להסביר. הבית שלי די נקי ויחסית מסודר, אבל אני ממש לא מקפידה, ולא מפריע לי כשהוא לא.
אבל מחוץ לבית מאד מפריע לי. אני לא מדברת על אשפה ברחוב, אלא, למשל, על הכתמים השחורים שמכסים את המדרכות והיו פעם מסטיקים. מפריע לי שתחנת האוטובוס מאובקת, ובאוטובוסים - השמשות תמיד מלוכלכות, והריצפה לא נקייה, ובכלל.
בכיתה באוניברסיטה מציקה לי בעיניים תקרת הגבס המעוגלת מעל במת המרצה, שהגימור שלה עקום, ופתח האיוורור הגדול של המזגן (שנמצא בפינה, בגובה שלושה מטרים), שפעם היה בצבע קרם והיום הוא שחור. במשך שיעורים שלמים העיניים שלי נמשכות לשם, ויש לי דחף לקום ולנקות את זה.
אני עובדת כמוכרת בחנות. ומניסיון רב שנים, חנויות הן מקומות מאד מלוכלכים. הקופה מלוכלכת, יש אבק בכל הפינות. אני כל הזמן רואה את זה, וזה כל הזמן מפריע לי. לשמחתם של הבוסים שלי, אני בדרך כלל עושה מבצעי ניקיון כשאין לי עבודה אחרת.
היה רוצה שהעולם יהיה נקי ומצוחצח.
מעניין אם יש שם להפרעה הזו. (-:

[סוסת_פרא*]

_היה רוצה שהעולם יהיה נקי ומצוחצח.
מעניין אם יש שם להפרעה הזו._

פעם היה משגע אותי לחשוב על כל האבק שמצטבר בבית בכל המקומות שאי אפשר להגיע אליהם. (נניח מאחורי ארון קבוע בקיר).
זה אפילו היה יכול להכניס אותי לדיכאון.
לשמחתי זה עבר לי.

(מה שבטוח, זה לא גורם לי ל-מבצעי ניקיון, תודה לאל.. )

אם אנחנו מדברות על משהו דומה, אז זכור לי שיש לזה שם. רק אני לא זוכרת מה.

[סבכי*]

לא יכולה להבין אנשים שלא מורידים את הנעליים כשהם מגיעים הביתה ומשחררים את הרגליים.
אם בעלי מתיישב לשיחת "איך היה היום שלך" בנעליים-איני יכולה להתרכז.

[אגוז_מלך*]

אני אוהבת לדמיין שהתקרה היא הרצפה שלי ואז להלך כך בבית בדמיוני, זה כייף לעשות זאת כששוכבים ומביטים למעלה. תנסו!

[ביאנקה_מתחברת*]

מפריע לי שבאוטובוס עם המון מקום פנוי מתיישבים דווקא לידי. ואני די בטוחה שבגלל שזה מפריע לי,אני משדרת לאנשים שישבו לידי...

[יער_ה*]

משהו שיכול להחשב כסטייה - אני קוראת את העיתון מהסוף להתחלה. עדיף להתחיל מהחדשות היותר טובות (יחסית..), לא?

[סקאלד_מודרני*]

להגיד מתוך רפלקס מיאו, לעיתים קרובות ועקב שלל נסיבות, לעיתים בזמן אורגזמה.
לצרוח בקול ציפציף ומאוד לא גברי כשאני מופתע(ואז לתקן את עצמי על ידי פליטת קול הפתעה גברי יותר).
לעשות טיהור מרווה לפחות פעמיים ביום.
לשאול את ההדרכה הרוחנית שלי על כל דבר קטן, כמו לדוגמא- איזה חטיף שוקולד כדאי לי לקנות?
לנשוך כשמנצחים אותי במשחק.
להעדיף להמנע מלזרוק לפח דברים שפעם היו חלק מהגוף שלי(ציפורניים, שיער ועוד...). לא לשמור אותם כמובן, אלא לזרוק אותם על האדמה או בקומפוסט.
לבהות בקיפודים, עד שאני מרגיש לא בנוח מזה שאני מפחיד אותם ואז ללכת משם.
לצעוק בחזרה על עורבים, שמנסים לגרש אותי מהטריטוריה שלהם.
להמשיך עם הרגל שלא עושה לי טוב, עד שאני לא יכול יותר, ואז להשתמש במומנטום ה'נמאס לי' כדי להתחיל בייתר כוח הרגל בריא יותר.

[Honeysuckle_Rose*]

לא יכולה לסבול שנושמים עליי. לא יכולה לסבול לשמוע מישהו נושם כשאני מנסה לישון! נחירות גם ממש משגעות אותי...

[פלוני_אלמונית*]

להוציא שחורים. לפוצץ חצקונים. לדרוך על עלים יבשים.

[פלוני_אלמונית*]

הגרוש שלי היה אוכל קורנפסלקס בלי חלב. וזה היה מטריף אותי.לא יכולתי לשמוע את הקרנץ בלי הרטיבות של החלב.