מה עושים עם הרטבה

עד גיל 5 (לבנות, ו 6 לבנים) זו לא הרטבה אלא פשוט שהיא עוד לא נגמלה מחיתול בלילה. השיטה שלי היתה חיתולי פול-אפס, עם הסבר שאלה לא חיתולים אלא תחתונים מיוחדים למי שלא גמול בלילה, וכשתגמל תעבור לתחתונים רגילים. כך עשיתי בשנתיים בין גמילת היום לגמילת הלילה אצל בתי, שעברה בצורה חלקה לחלוטין ברגע שהיתה מוכנה לכך.

האם אתם חושבים שאנחנו צריכים לדבר איתה על זה?
עד עכשיו לא אמרנו כלום כי לא היה נראה שיש צורך. היו כמה פעמים שהיא התחילה שיחה, בסגנון של - "אוי עשיתי פיפי", ואנחנו
עודדנו אותה שזה לא נורא בכלל.
לפני כמה ימים, ממש במקרה, היא סיפרה לי שהגננת שלה אמרה לה - "פיפי עושים בשירותים ולא במיטה" (לאחר שהיא הרטיבה
בגן). היה לי הרושם שהיא הרגישה כאילו עשתה משהו לא טוב. (היא אמרה את זה בטון של גננת)

השאלה שלי -
האם על-ידי זה שאנחנו לא מדברים, אנחנו מעבירים מסר של כאילו התעלמות?
האם יש בכלל מקום לדבר על דברים כאלו בגיל כזה?

אנחנו במצב דומה.
אלה בת שלוש וחצי, גמולת יום מגיל שנה ו-10 בלי פיספוסים. גמילה חלקה לגמרי.
בלילה... זה סיפור אחר

היתה קמה בבוקר תמיד עם חיתול ספוג כאילו כל שתתה ליטרים לפני כן.
פתאום לפני חודששים היא החליטה מיוזמתה שלא עוד חיתולים בלילה.
הבעיה- היא ממש לא בשלה לזה. מרטיבה כל לילה וזה אפילו לא מעיר אותה

בקיצור, התייעצתי לאחרונה עם ד"ר קושניר שהוא מומחה להרטבה והוא אמר שהיא מועמדת אידיאלית לזמזם ואפשר להתחיל כבר עכשיו (מבחינת גיל).
לדעתו (וגם לדעתי) היא לא תיגמל מעצמה בלילה. זה נעוץ ביולוגית בזה ששנת הלילה שלה מאוד חזקה וכלום לא מעיר אותה.
בכל אופן, החלטתי לחכות עד בוא האביב ולקראת גיל ארבע.
בינתיים אלה זכתה במזרן משלה (צמוד כמובן לשלי) כי נשבר לי מלהתעורר כל בוקר בבריכה...

אני מצרפת לך קישור לאתר של ד"ר קושניר:

http://www.kushnir.co.il/

אנחנו עברנו את זה ממש בשבועות האחרונים, עברנו לבית חדש ותוך כדי התארגנות לא שמנו מגן סדין על המיטה של אופק ויצא שהתפספס לו פעמיים,( יש לציין כי הוא מתחיל את הלילה במיטה שלו ולעיתים מסיים אותו במיטה שלנו...), ניסיתי להעיר אותו כדי שיעשה בסיר אבל היו לילות שהוא אמר שאין לו ועשה במיטה או שלי לא היה כח להתעורר בשביל להעיר אותו, ואז עשיתי לו "שיחה", דיברתי על זה שבלילה כשיש לו פיפי כדאי לו לעשות בשרותים כדי שלא יקום רטוב וממש באורח פלא - מאותו יום הוא לא פיספס (חוץ מפעם אחת כשהיה לו חום - במיטה שלנו) ועבר כבר יותר מחודש, הוא מתעורר בלילה ולוקח אותי איתו לשרותים, או שהוא מתעורר משינה ואומר "פיפי" ואני עוזרת לו לקום וללכת, זה ממש כיף מה שמילים יכולות לעשות....

מה שאנחנו עשינו זה - לקנות עוד מצעים.
למרות שאצלנו יש אולי גם מרכיב פיזיולוגי. נראה עוד כמה חודשים, אחרי שנעבור ניתוח (שלא קשור, אבל עשוי להשפיע).
אני לא חושבת שכדאי לטפל בגיל צעיר מדי, כשהם עוד לא מעוניינים מעצמם. יש גם כנראה עניין הורמונלי, שמתפתח עם הגיל (איך זה מסתדר עם תינוקות שגדלים ללא חיתול, לא לגמרי ברור לי. מה שבטוח, שהרבה לפני גיל שנה הם יבשים בלילה או לפחות עושים פיפי רק כשמתעוררים להנקה למשל - כך שאפשר לשמור על מיטה יבשה, כמעט כל הזמן).
מצד שני, אין טעם לחכות יותר מדי, כי אם זה לא עבר עד גיל 6, הסיכוי שזה יעבור ללא טיפול הוא כנראה די קטן.

גם אצלינו מהרגע שהחיתול ירד - הוא ירד לגמרי.
אחרי שנה של לילות רטובים ויאוש, מה שעשינו, בעצתה של אורנה שפרון, היה להתחיל הלביש לו טיטול אחרי שהוא נרדם.
כמובן שהכנתי אותו והסברתי לו שזה מה שהולך להיות.
עכשו אני רק צריכה לזכור לעשות את זה בזמן: בין רבע שעה לשעה אחרי שהוא נרדם.
אחרי רבע שעה השינה כבר די עמוקה, בתנאי שהוא לא חולם - אז השינה פחות עמוקה.
בעיית החורף היא שהידיים שלי נורא קרות והוא מתעורר מזה כנראה, אז אני מחממת את הידיים לפני שאני נוגעת בו.

למי מכן שמחפשת דרך טבעית, ללא מכשירים, תרופות וכד', מתנהל כעת מחקר בנושא הרטבת לילה.
פרטים מלאים תוכלו לקרוא באתר שלי http://www.zlcom.net/fengshui , דרכו תוכלו גם להירשם למחקר באופן אנונימי וכמובן ללא תשלום.
חלק מהנבדקים נגמלו מיידית עם ביצוע השינויים בחדרם (השינויים כללו ארגון מחודש של הריהוט והצבעים בחדר השינה). גם אתם מוזמנים להתיבש

רציתי לספר שלפני יומיים ביקשתי ממנה לעשות את כל הפיפי שיש לה לפני השינה ואכן היא עברה את הלילה בשלום.
היא אפילו התעוררה לבד - ירדה מהמיטה ועשתה פיפי בסיר.
חשבתי שאולי הנה אנחנו מתחילות משהו חדש ו... אתמול בלילה שוב היא הרטיבה במיטה...

אולי פשוט הגמילה בלילה לוקחת יותר זמן?

מנג בין - תקראי באתר של ד"ר קושניר.
מה שקרה הוא שלילה אחד או שניים היא היתה דרוכה ולכן לא הרטיבה. אבל כשהיא ישנה "רגיל" היא מרטיבה.
זה לא פתרון.

מה שקרה הוא שלילה אחד או שניים היא היתה דרוכה ולכן לא הרטיבה
אני לא חושבת שזה נכון, היו לה כבר הרבה לילות יבשים מבלי שדיברנו על חשיבות ה -"לעשות פיפי לפני השינה".
הבעל שלי אומר שאני סתם עושה פיל מזבוב מכיוון שרוב הילדים בגילה (כמעט שלוש) עדיין ישנים עם חיתול.
....אולי הוא צודק?

סליחה שכתבתי קודם החלטי כל כך. זה היה ברבע-יד-בדרך-ל... זה ההסבר הכללי של ד"ר קושניר, ולא בהכרח מתאים לכם.
חוץ מזה, בעלך צודק בכך שבגיל 3 עדיין ילדים רבים לא גמולים בלילה - אבל רק אתם יכולים לדעת אם אצלכם זה סביר או לא. אני חושבת שבגיל 3 בדרך כלל רק מחכים - והרבה פעמים זה עובר לבד. בגיל 4-5 כבר מתחילים לחשוב על לעשות משהו, ובגילאים יותר מבוגרים, כבר לא כדאי סתם לחכות, ורצוי כן לעשות משהו.

כרמית,
תודה על העידוד אני בהחלט זקוקה לזה במיוחד שיש לה כזאת נסיגה בזמן האחרון.
מאוד קשה לה בגן כרגע, יכול להיות שיש לזה קשר (?).

גליה, הלינק לכתבה על המחקר באתר שלך לא עובד. את יכולה לבדוק? תודה.

יש לי פתרון בנושא הסדינים (לא ההרטבה - זה נראה לי כמו משהו שפשוט יעבור מעצמו), גם הבת שלי לא מסכימה ללבוש חיתול לשנת צהריים אז אני שמה מתחתיה סדיניה "חד - פעמית" מאילו שנשארו לי מהלידה (בבית). זה לא בדיוק חד פעמי כי בדרך כלל היא לא מרטיבה ואז זה פשוט נשאר לפעם הבאה וגם אם זה כן נרטב, אפשר לשטוף, לייבש ולהשתמש עוד פעם או פעמיים. חוסך כביסות מצעים גדולות.

אופס...סליחה מכל אלו שניסו את הלינק ללא הצלחה ותודה לפלוני אלמוני על תשומת הלב.
בינתיים הוחלף האתר ויש כבר כתבה שמסכמת את השלב הראשון של המחקר.
כתובת האתר היא http://www.dfengshui.co.il
והמייל שלי, למקרה של בעיה או פנייה - [email protected]

הבת שלי כבר מעל 12 ועדיין מידי פעם בורח לה,היינו כבר בטיפול וחצי,לא נראה לי לטפל בתרופות או זמזמנים.הבנתי שיש אחוז מסוים (5)שזה בגדר הנורמה.אני לא רוצה לעשות מזה ענין והיא בסה"כ מסתדרת עם זה ,אני לא מרגישה שזה פוגע בה ,היא בפתיחות משתפת כשיש צורך לישון מחוץ לבית,והיא חוששת,ולא נמנעת .אני מידי פעם מרגישה אמא רעה שלא פתרה את זה בזמן אבל אני לא יודעת מה לעשות.מקווה שזה יעבור בקרוב...אולי למישהו יש ניסיון עם הרטבה בגיל הזה?

אולי זה יישמע מוזר.

מה קורה עם דמעות שלא נבכות?
תמצית Holly של פרחי באך יכולה לעזור.

אומרת שזה נשמע מוזר - כי זה משהו אינטואיטיבי שעולה לי כעת. אולי צפריר יכול להסביר יותר - אין לי עוד מילים כרגע.

חדשה, האם את או בעלך סבלתם מהרטבה לילית בגיל מאוחר יחסית?
האם מאז ומעולם היתה מרטיבה בלילות או שהיתה תקופה טובה מזאת?

שרון, בעלי סבל מהרטבת לילה עד גיל מאוחר, האם יש קשר?
בננו בן 5 "גמול יום" מגיל 3 , ביוזמתו ועומד בזה מאותו רגע שהחליט על כך. בלילה הוא ישן כל-כך עמוק, שלא נראית לנו גמילה באופק.

פלוני ופלונית, וחדשה,
הרטבת לילה היא הרבה פעמים סוג של הענשת הורה, על פי רוב האבא. (ע"פ לואיז היי )
אני סבלתי מהרטבת לילה מאוחרת, זה היה קורה כל פעם אחרי שאמא שלי היתה סוטרת לי...
אז אצלי זה בכל זאת היה להעניש את האם.
בכל מקרה שווה לבדוק אם זו תגובה לאיזה דפוס התנהגות בין הילד ואחד ההורים.
אם הילד/ה רגישים מאד, זה יכול להיות "דבר של מה בכך", ומצריך חיפוש מעמיק.

אנחנו נעזרנו בטיפול הומיאופתי לגמילת ילד בן שלוש וחצי. יעיל מאד. (הפספוסים כללו גם השתנה הפגנתית על כריות, מיטות וכו'). זה לקח כמה חודשים, אבל כרגע הגמילה מלאה.
טפו טפו טפו.

אני מניחה שטיפול הומיאופתי יכול להועיל גם לילדים הרבה יותר גדולים.

תודה ענת.
לא כל- כך מתחבר לי לקטע של הענשת הורה. זה קורה באופן קבוע, ללא קשר לארועי היום.
וגם לא שוללת לגמרי. מנסה לחשוב איך להגיע איתו לתקשורת בנושא בלי להציק לו. אולי אנחנו מצפים ממנו למשהו שהוא אינו מסוגל בינתיים? הוא הסכים להפסיק את השתיה שלפני השינה. אנחנו מוציאים אותו, הוא ישן לחלוטין תוך כדי ועדיין קם רטוב.

לחדשה ויתר ההורים,
הרטבת לילה היא תופעה שחולפת עם הגיל ולכן שיטות גמילה ש"לוקחות חודשים" יתכן שרק תופסות טרמפ על גמילה שהיתה מגיעה גם בלי ה"טיפול". לטעמי, טיפול יעיל הוא כזה שפותר את הבעיה תוך מס' ימים ומקסימום שבועות ספורים.
מנסיוני במחקר שערכתי וגם נסיון אישי, הילדים נמצאים בלחץ אדיר גם מהסביבה וגם ובעיקר מעצמם. הדבר האחרון שהם צריכים זה "טיפול" שלא מצליח לאורך זמן, כי אז מונצחת המחשבה שלהם ש"משהו לא בסדר איתי".
כשאני מטפלת בילד מרטיב, אני דואגת רק לחזק אותו ולתת לו את התנאים האופטימליים להפסקת ההרטבה. הילד אינו שותף ואף אינו יודע שהוא מטופל. כך נחסכת ממנו האכזבה במקרה של אי הצלחה (וגם זה קורה) ולעומת זאת במקרים של הצלחה (כ 75% מהמקרים) הוא חושב שזה בזכותו וכך מתחזק אצלו הבטחון העצמי. 2 ציפורים במכה אחת

ו...חדשה.
ילדה בת 12 שמרטיבה, לא יכולה "להסתדר עם זה". היא פשוט יודעת להסתיר טוב עד כמה ההרטבה פוגעת ומשפילה אותה ומשחקת את המשחק עבורכם. אל תזניחי!

תודה על כל התגובות-
אבא שלה ואני התגרשנו כשהיתה בת חמש,שנינו במערכות יחסים חדשות בבתים יציבים באותו ישוב,היא אומרת שאצל אבא זה לא קורה לה,אצלי-זה קורה פעם בשבועיים שלושה,זה מצער אותה בוודאי.איך לא.
עד כמה שזכור לי אבא שלה סבל מבעיה דומה,אני אנסה לשאול אותו.אם כן אז זה פשוט ענין גנטי?
ההרטבה היתה מאז ומעולם לסירוגין, היו תקופות טובות יותר ופחות,יש גם קשר לעונות השנה-בחורף יותר.לפעמים יום אחרי יום ואז כמה שבועות יבשים.
אני לא מוצאת שהיא מענישה אותי,ההפך נראה שדוקא בימים הכי טובים שלנו זה יכול לקרות,אולי אפילו יש פה מנגנון אחר,אבל אני לא מבינה את המסר אם נמצא שם, והאמת שנראה לי שכן,מה היא מנסה להגיד לי?...
אבא שלה הוא היותר אימהי ביננו ודאגן ולי יש יותר תפקיד של לשים גבולות( אבל בלי סתירות),למרות הבתים הנפרדים.
המציאות שלה מורכבת אבל בהחלט תומכת ומפרגנת.
אין פה התעלמות מהקושי,אבל אני לא רואה שזה גורם לה לחוסר ביטחון או כעס על עצמה מעבר לזה שהיא קצת חוששת לישון אצל אחרים,אולי היא לא מראה לי ,אולי לא מודעת לזה בעצמה,זה כואב לי לחשוב על זה

אבל אני באמת בגישה שזה יעבור מעצמו בסופו של דבר,
לא הזנחתי אלא התייעצתי בדקתי וטיפלתי כאשר נראה נכון,בלי קשר להרטבה היא מקבלת תמיכה משני הוריה ותמיכה מקצועית כשיש צורך-טיפול פסיכולוגי בעבר,פרחי באך,כרגע טיפול אנרגטי(ביואנרגיה) ע"י מטפלת מצוינת(אולי זה מה שיעזור)לי אישית אין נסיון מוצלח עם הומאופטיה,ולא ניסיתי לטפל בבעית ההרטבה בהומאופטיה, זה כלכך יקר ומאכזב כאשר אין תוצאות.

גליה לביא , לא "טיפלנו בהרטבה" ולילד לא היה מושג שאנחנו "מטפלים בהרטבה".
הלכנו לטיפול הומיאופתי מהרבה סיבות שונות. ההומיאופטית זיהתה את ההרטבה כחלק ממכלול בעיות שקשורות במתח ובגיריות-יתר (תגובות חזקות "מדי" לגרויים).
אחת מהתוצאות של הטיפול היתה שההשתנה ההפגנתית והרטבת הלילה נפסקו.

אבל אני באמת בגישה שזה יעבור מעצמו בסופו של דבר,

אז ככה, בא לי לשתף אותכם בקוריוז. זה כמעט מתאים ל סיפורים קוסמיים .
גליה לביא , זה עשוי לעניין אותך:

כאמור הפסקתי להרטיב כשהייתי בת 11. הייתי מרטיבה כל פעם לאחר שאמא שלי סטרה לי. בגיל 11 קרו לי הרבה דברים וההרטבה נפסקה.

עשרים שנה אחר כך, כלשמדתי באוניברסיטה, הייתי צריכה לקחת קורס ספורט-חובה. לקחתי קרטה.

יום אחד היה מין אימון כזה לפיתוח האינסטיקטים בזוגות. אני הייתי בת הזוג של המדריך, שהיה עצום, ואסרטיבי וחזק מאד, ולא היה רגיש לשבריריותי ולחוסר בטחוני. רגע אחד, אולי קצת בטעות, הוא נתן לי משהו שדומה לסטירה.
באותה שנייה הדופק שלי קפץ לשמיים, התחלתי לרעוד, הייתי מוצפת זעה קרה, הלחי שלי בערה... לקח לי כמה שעות להסדיר את הנשימה ולחזור לעצמי.

באותו לילה הרטבתי. לקח לי עוד יומיים לקלוט את הקשר בין הסטירה להרטבה.

דוגמה לאיך אנחנו סוחבים איתנו דפוסים, שלמרות שלא באים לידי ביטוי, יושבים לנו במערכת, עשרות שנים ומחכים להם לשעת הכושר. ובודאי גם מחלישים אותנו מן הסתם, כי הם באים לידי ביטוי בדברים אחרים.
אני מניחה שאם מישהו היה מטפל לי אז בהרטבה תוך כמה ימים, הוא לא היה מגיע לשורש העניין, אלא מטפל רק בסימפטום.

חדשה, אין ספק ש זה יעבור מעצמו בסופו של דבר השאלה מה מזה יישאר מתחת לפני השטח.

הומיאופטיה היא טיפול שלוקח חודשים כיוון שהיא טיפול עמוק המטפל בסיבות לבעיה ולא בסימפטומים.
אני לא חושבת שאפשר להפריד הרטבה פתולוגית (ויש כאלו גם בגיל שלוש וחצי) מכלל הבעיות האחרות.

חדשה, אני הייתי במשך שלוש שנים בטיפול אצל שלושה הומיאופתים שונים. הפעם השלישית הצליחה מעל למשוער.
אשמח לתת לך את הפרטים שלה.

אבל אני לא מבינה את המסר אם נמצא שם, והאמת שנראה לי שכן,מה היא מנסה להגיד לי?...

תשאלי את צפריר שפרון , הוא טוב בפיענוח מסרים מהסוג הזה.

ענת הסיפור שלך מדהים,איך הגוף זוכר ומפנים,ולא שוכח כלום!
אבל אני לא מוצאת שום קשר בין אירועים אחרים לפיפי שבורח פעם בכמה שבועות,הקשר הברור היחיד הוא למזג אויר קר יותר,או עייפות גדולה במיוחד,השינה שלה עמוקה מאד וקשה להעיר אותה בבוקר.
אני בטח לא מחפשת פתרון סימטומטי,ועושה מה שביכולתי להיות אמא מספיק טובה..מצד אחד זה כואב ויש נטיה ישר לקחת את האשמה על עצמי,מצד שני אני חושבת שאולי בכל זאת אצלה זה לגמרי לא קשור לסיבוכים שאני הבאתי לחייה אלא ענין פיזיולוגי בלבד,ולא רוצה לעשות מזה עניין,אולי באמת רק בלי ידיעתה מקופל בתוך טיפול במכלול,
בכל מקרה כשאני חושבת על זה אז מתחילת הטיפול בביו אנרגיה לפני כחודשיים,ברח לה רק פעם או פעמיים ואולי יש קשר.
תודה רבה על מה שכתבת, ועל הזמן שהקדשת,עצם הקריאה והכתיבה נותנים עוד זוית ראיה!
ואני אשמח לדבר ולשמוע דעתה של הומאופטית עם ניסיון בתחום הזה ,אולי אני כן אשמע משהו שידליק אצלי נורה.

שרון, בעלי סבל מהרטבת לילה עד גיל מאוחר, האם יש קשר?
סליחה שלא חזרתי לכאן (כנראה פיספתי את הדף ב מה חדש).
כן, יש קשר. לילדים של "מרטיבים" יש סיכוי גדול יותר להיות מרטיבים בעצמם מאשר ילדים אחרים.
כמן כן יש קשר להגדלת "פוליפים" באף שגורמת מצד אחד לשינה לא רציפה עם יקיצות מרובות בשל דום נשימה חסימתי, ומצד שני לשינה מאד עמוקה בין היקיצות עקב העייפות המצטברת.

זה כואב ויש נטיה ישר לקחת את האשמה על עצמי

רק לא זה!!!
האשמה עצמית היא הדבר הכי מרחיק מפתרון. אין פה שום עניין של אשמה.
יש עניין של לברר מה הבעיה ואיך אפשר לתקן. מהתיקון הזה את תרוויחי לא פחות ממנה.
משגע אותי הקטע שאמהות אומרות - זה שלי - או - לא שלי - כשלילד שלהן יש בעיה.
בטח שזה שלך. ובטח שאת לא אשמה. משפחה זה רשת קורים, פקעת, בה כולם עשויים מכולם.
כל בעיה של אחד מבני המשפחה משקפת לנו משהו בתוכנו שמחפש פתרון, התפתחות, העמקה.

אבל אני לא מוצאת שום קשר בין אירועים אחרים לפיפי שבורח פעם בכמה שבועות,

תמיד מבפנים קשה לראות. הסיבות האמיתיות תמיד מסתתרות להן בתת מודע, בהרגלים, בדפוסים האוטומטיים. בשביל זה אפשר לקבל עזרה.
ממליצה לך שוב להפנות ל צפריר שפרון שאלה בעניין ה"מסר". את יכולה להזמין אותו לדף הזה ולבקש את ההתייחסות שלו. (אולי תצייני לו גם את התאריך שבו הצגת את הבעיה).

ענת שן לוי, הסיפור שלך מצא חן בעיני

.
אבל, את מתארת מקרה מיוחד ולא שכיח. נניח שהיית מקבלת טיפול הומאופטי בילדותך. האם זה היה פותר את הבעיה? סביר להניח שלא, כי הסטירות לא פסקו! כנ"ל גם כל טיפול אחר.
המקרה שחדשה מתארת הוא כאילו תופעה ללא הסבר (למיטב ידיעתה). במצב כזה, ניתן ורצוי לטפל.
ולגבי ההומאופטיה - אני לגמרי בעד, למקרה שלא כך הובן. השיטה עובדת על איזון הגוף וזה בדיוק מה שאני עושה, אך בשיטה שונה.
כל שיטה שלא מערבת את הילד באופן פעיל היא טובה לצורך כך.
אבל, אני נגד שיטות כמו הזמזמים למיניהם שגם משפילים את הילד וגם עזרתם מוטלת בספק.
השיטה לפיה אני עובדת (אסטרולוגיה סינית) וגם ההומאופטיה אינן מערבות את הילד ואז, אם לא עזרו, לפחות לא נגרם נזק נוסף.

אם הייתי מקבלת טיפול הומיאופתי בילדותי, מן הסתם הסיכוי שהייתי מקבלת סטירות היה הרבה יותר קטן...
חוצמזה שאני לא חושבת שהסיפור שלי נדיר. ילדים אחרים מרטיבים בגלל דפוסים אחרים של חוסר רגישות/הקשבה בינהם ובין הוריהם.
אני אמנם זכיתי להדגמה חיה לקיומו של הדפוס, אבל כמה אנשים סוחבים איתם אין סוף דפוסים מגבילים ללא ידיעתם?
ולגבי ההומאופטיה - אני לגמרי בעד,
טוב שאת מציינת, כי מההערה הקודמת שלך אפשר היה לחשוב שאין לדעתך שום טיפול טוב אחר להרטבה חוץ מהטיפול שלך.

בני גמול יום משנה ועשרה חודשים, עבר תקופות מסויימות של לילות יבשים.
לאחרונה חזר להרטיב בלילות ולפיכך אנו שמים לו pull-ups, הוא מתנגד לכך, בוכה שהוא רוצה תחתונים, הסברתי את הסיבה לכך, ובכל זאת כל לילה פרוייקט ה pull-ups מתיש ומסובך.

האם כדאי להמשיך עם pull-ups, האם זה עלול לקבע בעיית הרטבה , במיוחד כשזה נעשה בניגוד לרצונו ?

האם זה עלול לקבע בעיית הרטבה , במיוחד כשזה נעשה בניגוד לרצונו ?

אכן עלול לקבע בעיית הרטבה וליצור עוד כמה בעיות...

איך אומרים, עדיף בחוכמה מאשר בכוח...
מצטטת עבורך מה שכתבתי פעם בתחילת הדף:

_גם אצלינו מהרגע שהחיתול ירד - הוא ירד לגמרי.
אחרי שנה של לילות רטובים ויאוש, מה שעשינו, בעצתה של אורנה שפרון, היה להתחיל הלביש לו טיטול אחרי שהוא נרדם.
כמובן שהכנתי אותו והסברתי לו שזה מה שהולך להיות.
עכשו אני רק צריכה לזכור לעשות את זה בזמן: בין רבע שעה לשעה אחרי שהוא נרדם.
אחרי רבע שעה השינה כבר די עמוקה, בתנאי שהוא לא חולם - אז השינה פחות עמוקה.
בעיית החורף היא שהידיים שלי נורא קרות והוא מתעורר מזה כנראה, אז אני מחממת את הידיים לפני שאני נוגעת בו._

בהצלחה.

לפי דעתי תקופת ההרטבה בלילות החלה במקביל לצחצוח שיניים כפוי ובלתי נעים לילד.
נעשו נסיונות רבים בשיטות שונות לשכנע את הילד לצחצח שיניים וכאשר השיניים הקדמיות החלו להראות סימני רקבון החלטנו כי עדיף לכפות צחצוח מלכפות על הילד לשבת בכסא רופא השיניים.
נכון להיום כל ערב אני מחזיקה את בני בחוזקה ובעלי מבצע את צחצוח השיניים, הילד בוכה ונרגע מיד אחרי.

באם אכן זו הסיבה להרטבה האם יש עצה באופק ?

תחושתי הפנימית לגבי ה - pull ups הינה לא להמשיך בניגוד לרצונו, מאחר וזה עלול לקבע בעיית הרטבה.

במקביל עברנו דירה, וגמלתי אותו מהנקות לילה, אולי גם כאן טמון כעס סמוי הבא לידי ביטוי.

חשוב לציין שהיו שבועות ארוכים של לילות יבשים.

אגב, הוא בן שנתיים ושלושה חודשים.

זה נשמע מזעזע למדי מה שאת מתארת. בטח ובטח שזה יכול להיות הסיבה להרטבה.

ציחצוח שיניים אפשר להנהיג באופן קבוע ואחראי מבלי לכפות.
צריך למזער את הקושי שלו בציחצוח. אפשר לשחק עם זה משחקים, לפתות לזה, ואפילו להבטיח פרס - הרבה יותר עדיף מכפייה. לצחצח שיניים ביחד עם הילד יכול לעשות חשק לילד.

תתנהגו כמו מבוגרים, תקבלו יחס כמו אל מבוגרים. תנתבו אותו בחוכמה לאן שאתם רוצים, אל תתעללו בו כדי שיגיע לשם. כפייה מעידה על חולשה גדולה של ההורים, על אוזלת ידם. על חוסר אמון בכוחם.
אם תרצו שיגיע לצחצוח שיניים בלי כפייה, יהיה כדאי לעזוב את זה לגמרי לשבוע שבועיים ואז להתחיל מחדש להרגיל אותו לזה ממקום אחר לגמרי.

כל כפייה שהילד חווה גורמת לו נזק. אם תכפו עליו ציחצוח שיניים, אז אולי יהיו לו שיניים בריאות אבל אישיות חולה.

רעיונות לצחצוח שיניים לילדים

תודה על ההפניה.
ברור לי כי כפיה אינה נכונה ומבטאת חולשה שלי בהפעלת כוח על הילד.
בכל מקרה מ - pull- ups החלטתי לסגת, לנסות את הרעיונות לצחצוח שיניים, ולבדוק את ההמשך.

לי יש בת בת חמש שעדיין מרטיבה.
טיטול מכל סוג שהוא אינו בא בחשבון . היא גמולה כבר מגיל שנתיים בערך.
וזה בא בתקופות. למשל,(אנחנו גרים בחו"ל), כשחזרנו מביקור בארץ, היא התחילה להרטיב בכל לילה לפחות פעם אחת, בלי קשר לכמה שתתה לפני השינה ואם עשתה פיפי לפני השינה. (לפני הנסיעה היו כבר חודשיים שלושה יבשים לגמרי).
ניסינו לא לדבר איתה,ניסינו כן לדבר איתה, שום דבר לא ממש עזר. רק הזמן ופירחי באך.
עכשיו זה כבר נירגע. יכולים להיות שבועיים יבשים, ופתאום לילה עם פיפי.
ברור מאוד שכשיש משהו שעיצבן אותה מאוד מאוד היא עושה פיפי במיטה בלילה. אם יש תקופה של שיגרה רגועה, גם הלילות רגועים ויבשים.

גם הבן שלי בן 5 ומרטיב, בלילה וביום. אני מאמינה שזה קשור לבעיות רגשיות, ושזה יעבור מעצמו. זה עדיין נחשב גיל בו סביר להרטיב, לפי מה שאמרה לי הרופאה, אבל אפשר לברר אם הבעיה פיזיולוגית.
אני בשלב זה נוקטת בשיטת הסבלנות והאמונה שיסתדר..

בני בן ה 6 וחודשיים מרטיב כל לילה (מעולם לא נגמל בלילה) פעמיים עד שלוש פעמים אנחנו שמים לו חיתול כשהוא נרדם בהסכמתו . ביומיים האחרונים ניסינו זמזם ששכנה נתנה לנו , בני התלהב מאוד אבל בלילה כשהזמזם זימזם כולנו התעוררנו אבל הוא לא וגם כשניסינו להעיר אותו לא הצלחנו .הוא מאוד רוצה להיגמל ואני יודעת (גם אני הרטבתי עד גיל 14) שככל שהגיל עולה זה יותר קשה מבחינה חברתית (לישון אצל חבר, מסיבת פיג'מות ...). מה עושים ?

זמזם לא בא לבד. הוא בא עם הנחיה להתניה פסיכולוגית, לחידוש הקשר בין תחושת המלאות של שלפוחית השתן, לבין התעוררות וקימה לשירותים. זה גם לא עובד בלילה אחד.
בני עבר בגיל 5 וכמה חודשים, טיפול כזה, שעזר מאד - ותוך זמן קצר, אבל לא יום אחד. גם לאחר הטיפול (שהוגדר כ"שלם" לאחר חודש יבש), פה ושם היו לילות רטובים, אבל נדירים (לפני כן, הרטיב מדי לילה, הרטבה ראשונית), היו כמה מקרים של סהרוריות, שלדעתי נובעים מקימה לפיפי שלא הגיעה ליעדה - חלקם הסתיימו בפיפי לא ביעדו - אבל אלו מקרים בודדים בהחלט. למעשה, הילד יבש (עברה קצת יותר מחצי שנה מתחילת הטיפול).
היו פעמים שהזמזם צלצל והוא לא התעורר לבד - והיינו צריכים להעיר אותו. מכיוון שרק לו מותר לכבות את המכשיר (חלק מהרעיון בטיפול), בסופו של דבר, הוא התעורר. לא סימפתי, אבל יותר סימפתי (גם לילד) מאשר להרטיב בקביעות.

כרמית תודה על התגובה , למה את מתכוונת בהנחייה להתנייה פסיכולוגית? אנחנו צריכים להגיד לו משהו חוץ מ"תתעורר כשתשמע את הזמזם"? האם להמשיך לנסות גם אם אין תגובה בכלל? בתקווה לתגובה מהירה

כן. חושבת שכדאי לעשות בליווי פסיכולוגי - כי אני לא יודעת אם מה שהתאים לילד שלי, מתאים גם לילד שלך.
דרך ה"מושלם" אפשר לעשות טיפול בהנחה גדולה אצל מישהו שמתמחה בתחום הזה.

תודה

הלילה זה קרה בני התעורר לבד מהזמזם ,התאפק, העיר אותנו והלך לשירותים עשינו חגיגה בלילה , שמחנו מאוד והוא היה גאה בעצמו שהיצליח להתעורר , נקווה שימשיך כך.

עוד לילה מוצלח, הזמזם זימזם רק ב 7 בבוקר ובני התעורר מייד, אמנם קצת נרטב אבל הוא מגיב , שנמשיך כך בתיקווה ללילות יבשים

בני בן 4 וחצי, גמול מגיל שנתיים ו 4 חודשים. כבר יותר משנה שהוא מרטיב במשך היום. מה שנקרא "מטפטף". הוא עסוק בפעילות מסויימת ולא זוכר ללכת לשרותים. ניסינו הרבה שיטות: להזכיר לו ללכת כשהוא מתחיל "לרקוד", אבל הוא אומר שאין לו (ואחרי כמה דקות תאונה), להתעלם (לא עזר בכלל), שיטת פרסים, עונשים - כלום לא עוזר. בלילה הוא ישן תקופה מאוד קצרה בלי חיתול והחזרנו לו את החיתול כי מספר הלילות שבהם קם יבש היה ממש מועט. לרוב הוא פשוט לא שם לב וקם רטוב כולו (לא ממש הפריע לו.....). ניסינו להעיר מס' לילות וזה עבד לא רע רק שהבנתי שזה לא ממש תורם לגמילה ולא מלמד אותו כלום.... בגדול לא נראה לי שבעיית ההרטבה ביום וגם בלילה מפריעה לו.... מאוד היינו רוצים לטפל ולשמוע ממי שניסה, שיטות, עצות ורעיונות יתקבלו בברכה..... נ.ב: מהגן הוא בד"כ חוזר יבש מפיפי. לאחרונה גם התווספה בעיית קקי (לא ממש עושה הכל בתחתונים, אבל בורח לו "ההתחלה" של הקקי.....) אני מייחסת את זה להולדת אחיו התינוק (לפני כחודש)...אז לא נראה לי שזה ימשך הרבה, או שכן?.....

האם זה נכון להשאיר אותו במצב כזה עם סבתו ולקחת חופש שנתי להורים לשבוע ימים?
מה לעשות איך לפעול בנושא וטפל בו?
תודה.

שלום,
בני בן 4 וחצי וכל לילה מרטיב את המיטה שלו מפיפי!
במשך היום הוא שולט בצרכיו אך לפעמים מתאפק והולך לשירותים ברגע האחרון.
אני שמה לב שיש לו הרבה יותר פעמים הליכה לשירותים מאשר ילדים אחרים בני גילו.
מה עושים במצב זה?
תודה.

היי, חיפשתי אתר לקבל עצות וכנראה שאני אתחיל לתת, בני בן ה-5.4 עדיין מרטיב כל... לילה במיטה, מאוד קשה לנו עם זה במיוחד שאח שלו בן 4 קם כל בוקר יבש ודואג להשתחצן בזה, הלכנו לרופא פרטי המטפל בזו הבעיה,1000 ש"ח - לא נורא,אז קיבלנו כמה עצות-
1,הוא נתן לנו מכשיר בשם פיפימון מעין רצועת פלסטיק קטנה עם חיישנים המחוברים לפעמון ובזמן מגע עם מים/פיפי הפעמון מצפצף הרעיון שהילד יישמע יעצור את עצמו, כמובן יתעורר וייסיים את הפיפי באסלה, באמת כך היה בהתחלה הילד אפילו התלהב מהפעמון וראינו ימים יבשים, כבר האור בקצה המנהרה הדהד,אך כנראה כשהגוף התרגל לרעיון הכול חזר לנקודת ההתחלה

יש לכווץ את העיננים חזק למשך 3 שניות ולפתוח בכול יום לעשות תרגילים אלו, בתק' הראשונה 20 ביום אח"כ 50 ביום והיום בערך 3 חוד' מתחילת הטיפול 100 ביום, לטענת הרופאהעין מורכבת משריר טבעתי וכך גם באיבר מין כאילו אנחנו עובדים על אותו שריר.

3 כיווצים של הטוסיק-כאילו הוא עוצר את הפיפי רק על יבש, וזה לפני שהולכים לישון התחלנו עם 10 ביום היום אנחנו על 30 לפני השינה.
4, לעשות רק פיפי בהפסקות, אין מצב של השתנה מלאה, לעצור את הפיפי ל2-3 שניות ולהמשיך, הרעיון שהוא צריך לשתות והרבה.

בהצלחה לכולם אני אחרי הכול ומיואשת, אולי אצלכם זה כן יעבוד, ב-ה-צ-ל-ח-ה!!!

משעה שש בערב ללכת לשירותים כל רבע שעה בערך, והכי חשוב לפני השינה....
אצלנו יש לילדה (6.8 ש') גם קשיים להירדם בלילה ולכן לעתים בעשר וחצי - אחת עשרה בלילה, היא עוד ערה
ואני שוב שולחת אותה לשירותים.
הבת שלי לא ישנה הרבה שעות ולכן השינה שלה מאוד חזקה ואז קורה שהיא לא מצליחה להתעורר ואז מרטיבה.

לבת שלי בת השמונה "בורח" פיפי באמצע היום. היא אומרת שכל חמש, עשר דקות יש לה פיפי והיא לא יכולה לבלות כל הזמן בשירותים. אז היא מתאפקת ואז זה בורח. בלילה כמעט ואינה מרטיבה. יש למישהו עיצה בעניין.

אולי היא התקררה ? האם יש מצב שהיא יושבת (אולי ישבה) על הרצפה הקרה??
אם זו הסיבה זה יקח זמן אבל יעבור.

לבת שלי בת השמונה "בורח" פיפי באמצע היום. היא אומרת שכל חמש, עשר דקות יש לה פיפי והיא לא יכולה לבלות כל הזמן בשירותים. אז היא מתאפקת ואז זה בורח. בלילה כמעט ואינה מרטיבה. יש למישהו עיצה בעניין.
אם זה נמשך לאורך זמן, כדאי לבדוק אם אין לה דלקת.

התייעצתי לאחרונה עם ד"ר קושניר שהוא מומחה להרטבה
חייבת לומר שאותו קושניר "מככב" שלא בטובתו בכמה סיפורי אימה של הורים ששמעתי, בין היתר על המלצה שלו לעשות חוקן כפוי לילדה שסובלת מעצירות.
הוא אכן נחשב מומחה, אבל זה כנראה בגלל שאין הרבה מומחים לנושא הזה...

אצלנו הבעיה נפתרה באמצעות שיטת פאולה, צריך להקפיד על תרגול יומיומי אבל מאז שהתחלנו הלילות יבשים

קראתי בספר ריפוי טיבעי לילדים , שמצב של הרטבה מתפרש ברמה הנפשית כחוסר יכולת/רצון לקחת אחריות
זו אבחנה מעניינת , כמו כל האנקדוטות של לואיז היי ...
אבל מה באמת אפשר לעשות עם הידיעה הזו-אין לי מושג!

הערסית מהשכונה

שליחה על ידי מ_ט* » 12 מרץ 2007, 16:52

שלום
האם מישהו מכיר טיפול טבעי בנושא של הרטבת לילה לילדים?
לא פעמונית או כל שיטה מסוג זה, יותר לכיוון של שיטת פאולה או טיפול טבעי אחר?

נכנסתי לדף בהתלהבות מרובה, מצפה למצוא פתרונות חדשים להרטבת הלילה של בת החמש פלוס פלוס שלנו, והנה אני מוצאת מישהי/ו עם אותו החיפוש. אשמח מאוד מאוד אם אכן תקבל/י- נקבל תשובות. בהצלחה!

שליחה על ידי עדי* » 13 מרץ 2007, 14:19

בני (בן 4) מטופל בהצלחה רבה בהומיאופתיה קלאסית מזה חודש.
החיים נראים אחרת לגמרי.

תודה, ינוסה!

טוב, לא יודעת אם זה הדף המתאים ... אצלינו יש קושי מסויים, ואולי זה רק קושי שלי. הקטנה לא בדיוק גדלה בלי חיתולים, אבל גם לא בדיוק עם:-O
המצב היה שהיא מסתובבת ערומה(כך היא העדיפה אבל בכל מקרה בלי חיתול) אם היא עשתה את צרכיה, פשוט מנקים ולפעמים היא השתמשה בסיר או שירותים.
אני מוצאת שהמצב הנוכחי קשה לי
מצד אחד היא מסרבת ללבוש חיתול(יש לנו גם ח"פ וגם ר"פ) , מצד שני היא לא תמיד משתמשת בשירותים או בסיר.
נראה שאם היא עושה פיפי בבגדים היא לא"שמה לב". אבל כשהיא ערומה ,היא הולכת לשירותים.
מצד שני מחוץ לבית לרב היא לבושה.
למישהו יש רעיון?ניסיתי חודש לתת לה לצאת מהבית בלי חיתול כדי שתלמד לבקש לעשות את צרכיה גם בבגדים, אבל עכשיו זה כבר מתחיל להיות גדול עלי.

הבת שלי כבר מעל 12 ועדיין מידי פעם בורח לה
חדשה,
כתבתי לפני כמה ימים על טיפול בהיפנוזה שעזר מאד ופתר את הבעי לאחר מס' מפגשים.
לא רוצה להלאות, זה נמצא בדף גמילה מחיתולים בגיל מאוחר.

גם אני ציפיתי למצוא רעיונות ברוח הטבע...
מה בהומיאופתיה עזר?
באיזה גיל מפסיקים להרטיב בלילה בד"כ?
האם כדאי להתערב?
על מה זה מעיד?
זה מפריע לה... קצת... יום אחד חברה הזמינה אותה לישון, והיא חששה שיצא לה בלילה...

ח'ברה עצרו הכל!! תרופת הפלא שמועברת מאם לבת (טוב נו אולי רק מהגננת של חברה לחברה ואלי)
הבת שלי עוד מעט בת חמש וכשנולדה אחותה הייתה גמולה לחלוטין, גם בלילה וזה היה בגיל שנתיים וחצי.
אבל כאשר נולדה אורין היא חזרה להרטיב ובגדול ומה שלא עשינו עלה בתוהו - מרוח טובה, להתעלמות, לחיזוקים חיוביים, לטבלת יאוש עם שמשות מחייכות עד לתסכול בלתי מתפשר.
בשלב מסויים גם אחותה החלה להגמל ומכיוון שהן ישנות יחד כבר לא טרחנו לבדוק לעומק מי המרטיבה התורנית, אבל היה לנו ברור שהיא הייתה אחראית למירב הסדינים הרטובים ולו רק משום הריח. טוב מה אני מקשקשת כל כך הרבה - הפואנטה!טררם...
חברה שלי סיפרה לי שהבת שלה (חמש וחצי) לא הצליחה במשימה גם היא והיא קיבלה עצה קסומה מהגננת כאמור, לא לגמרי פוליטיקלי קורקט, אבל עובד כמו קסם - בקיצור היא הכינה תה צמחים מרוכז, תיבלה בעוד כמה תוספות לטעם לא משהו (שמזכיר תרופה) ומילאה בקבוקון קטן. לילדה היא סיפרה שמדובר בתרופה לחיזוק שרירי הפיפי ומאז בקפדנות (של הילדה יותר מאשר שלה) היא נותנת לה כפית כל יום לפני השינה, ואם היא מתעקשת (מרוב התלהבות) אז מקסימום שתיים. ותשמעו זה עוזר. מה היה לי להפסיד( חוץ מקצת אמינות)? ניסיתי וגם אצלי אותו הדבר - הילדה לא רק שדורשת את התרופה שלה כל ערב, היא אפילו זכרה לקחת אותה איתה כשהלכה לישון אצל סבתא. ביום הראשון היא טענה אחרי לקיחת התרופה שלא יוצא לה פיפי כשהלכה לעשות לפני השינה ואמרתי לה שאם זה לא יוצא אז לא טוב, אולי כדאי שנפחית את הכמות, מה שגרם לה לחזור בריצה לשירותים ולשחרר. והחל מיום זה ואילך בא לציון גואל, אחרי שבועיים התרופה נשכחה ומאז טפו טפו טפו עברו כמעט חודשיים יבשים ונעימים לכולם.
ועכשיו למי שיש עוד כוח - אשתפך קצת על למה זה עובד לדעתי.
בגיל כזה, ובמיוחד לילדה פרפקציוניסטית כמו שלי (כשנגמלה בגיל שנתיים וקצת וברח לה פעם אחת היינו צריכים שמיניות באוויר לגרום לה לא להתייאש אחרי נסיון אחד, וזו רק דוגמא רלוונטית אחת), אבדה בשלב זה האמונה בעצמה שהיא אכן יכולה ולכן היא כבר ויתרה מראש על העניין (מה שהלחיץ אותי מאוד עקב היותי מרטיבה עד גיל 15 רחמנא ליצלן, ובטח לא עזרתי לה עם הלחץ שלי למרות שניסיתי שלא יבוא לידי ביטוי). באה התרופה ובעצם אמרה לה - "ילדה יקרה זה לא את שבורח לה אלא השרירים שלך לא מספיק חזקים ולכן זה בכלל לא תלוי בך ולא בשליטתך, ממש כמו כשאת חולה וצריך תרופה כדי לעזור לגוף להתחזק" וכך היא כבר לא הרגישה את כובד הכשלון על כתפיה ויכלה להיתלות בפתרון החיצוני. צריך כמובן להאמין בכל הלב שאכן התרופה היא תרופה אמיתית ולא סתם איזה תה, וכמובן כל אחד יודע שהאמונה כוחה רב - היא סעצמה מספיקה כדי להכניס את כוחות הריפוי לתוך הבקבוק התמים ואת טוהר המים לכוס שתיה רגילה, מתוך האמונה שאילו מים חיים.
אז זהו משפחות יקרות נסו, עלו והצליחו וספרו לי איך היה. שנה טובה לכווולם!

אה ואני דרך אגב נתתי לה במסווה של תרופה לפיפי תרופה מעודדת תיאבון מצמחים סיניים וכם הרגתי שתי ציפורים במכה.חחח

חייבת לשתף: בני נגמל מהרטבת לילה.(אחרי הרבה שנים) וזה הודות לתרופת הקסם. והדבר הגדול הוא שאפילו לא נתנו אותה אלא רק סיפרנו לו עליה ואמרנו לו שנראה לנו שהגיע הזמן לתת לו תרופה שגורמת לו לא לעשות פיפי בלילה במיטה. הילד רק שמע על האפשרות שהוא יצטרך לקחת תרופה שהוא הפסיק להרטיב . גדול לא?
אז תודה על הרעיון הגדול

אופי ירוקה - ברכות על ראשך! @}
לא שאנחנו סובלים כרגע מבעייה כזאת אבל טוב לדעת ואולי זה יצליח גם עם דברים אחרים. תודה.

שיטת פאולה
לא כמו ולא כאילו פשוט השיטה עצמה
ילדה בת 8 ששום דבר לא עזר לה כולל טיפול תרופתי פעמוניות ויעוץ פסיכולוגי התחילה לתרגל ותוך חודשיים היתה יבשה לגמרי.

מה עושים בשיטת פאולה?

עושים תרגילי חיזור לשרירים הטבעתיים ביחוד מתמקדים בשרירים ששולטים על מערכת השתן אבל לא רק, גם תרגילי עיניים, פה, ידיים
יש ספר של פאולה גרבורג שמסביר איך לעשות את התרגילים לבד אבל אנחנו הלכנו ממש לטיפול דרך קופ"ח באחד הסניפים של רפואה משלימה וזה הוכיח את עצמו.

חיזוק לא חיזור

גדלה בלי חיתולים, בגיל תשעה חוד' כבר זחלה לסיר, הפיספוסים התאדו לאט עד גיל שנתיים וחצי בערך (אם זכרוני אינו מטעני..)
בלילה כמעט תמיד התפספסנו, היו תקופות (אפילו של כמה חודשים) שלא ואחכ' זה חזר ולכן העדפנו לקחת לשירותים שעה אחרי ההירדמות מה ששמר על המשך לילה יבש.
לקראת גיל 5 כבר תהינו מה יהיה ההמשך אבל העדפנו לחכות ולראות.
לילה אחד (בגיל 5 ושלושה חוד' בערך) בכתה והתעצבנה בזמן שלקחנו לשרותים ובבוקר הודיעה שהיא לא רוצה יותר שניקח אותה ואם יהיה לה היא תקום לעשות- וכך היה!!
מאז היא מקפידה להתרוקן לפני השינה ואם יש לה בלילה היא קמה לעשות בשירותים.
אני כל כך שמחה שלא התערבתי ולא ניסיתי לטפל בכל מני שיטות, אלא נתתי לה לקחת את האחריות על זה כשהיא החליטה שהיא בשלה לכך.
האמת שבדיעבד בהרבה תחומים תופעות מסוימות פשוט נעלמו באותה הדרך...

שיטת פאולה
אצל ילדים שמבקשים להגמל
שווה לנסות

עשב השדה, תוכלי לפרט? האם אפשר לעבוד בשיטת פאולה עם ילד בן כמעט 5?

לפני מספר ימים קרה הנס - הבת שלי הפסיקה להרטיב בלילה!
אז איך קרה הפלא? הנה כך:
לפני שנה, כשהיתה בת 4, החלטתי שהגיע הזמן להוריד חיתול.
במקביל הסברתי בקצרה שזהו, צריך להתחיל לעשות פיפי בשירותים או בסיר, אבל לא במיטה.
בניגוד לאחיה, אצלו הורדתי את החיתול פשוט אחרי שכמה לילות הוא קם עם חיתול יבש (ומאז לא הרטיב יותר), אצלה החיתול תמיד, כל בוקר, היה מלא וספוג בפיפי.
בכל זאת החלטתי שלא כדאי לחכות. היתה לי תחושה שאם אחכה יותר מדי יהיה לה קשה יותר להפסיק.
הכנתי את עצמי לתקופה של הרטבות וכביסות, לא חשבתי שזה ייקח שנה!
בהתחלה היו 3-4 הרטבות בלילה, בלי להגזים. כל בוקר נערם ליד הדלת פשוט הר של מצעים רטובים.
בהמשך כבר לא החלפתי מצעים. הייתי פורשת על הכתם הרטוב איזה בד, בהתאם לכמות הנוזלים, מחליפה לה מכנסיים והופכת את השמיכה לצד השני, ובהמשך הלילה מצד קדמי לאחורי וככה כל מיני וריאציות של היפוך (מדובר בחורף, בשמיכת פוך עבה, שכל בוקר בילתה בשמש כדי לייבש אותה מהפיפי).
ברוב המקרים היא לא הרגישה את הפיפי ולא התעוררה בגללו.
בשלב הבא התחלתי להעיר אותה לפשפושים.
הייתי מביאה סיר, מניחה אותו על הסדין ומושיבה אותה עליו.
אם תפסתי אותה בזמן, אז בלילה עם 2-3 פשפושים היא היתה קמה יבשה בבוקר.
אבל בדרך כלל הייתי מפספסת לפחות פעם אחת.
ועדיין היו מקרים שהייתי מעירה אותה 3 פעמים לפיפי ובבוקר המיטה היתה מוצפת!
פעם אחת אני זוכרת במיוחד - רבע שעה אחרי שהערתי אותה לפשפוש המיטה היתה רטובה.
כל העסק היה ממש מתסכל, אבל התעקשתי לא להחזיר חיתול.
מדי פעם העליתי את הנושא, בעדינות, והיא היתה אומרת שהיא לא מרגישה שהיא צריכה.
מצד שני היא לא היתה ממש אומללה מזה.
וככה זה המשיך. כל פעם ראיתי התקדמות ממש קטנה.
נניח, לילה אחד היא התעוררה וקראה לי שהיא צריכה פיפי.
או שהיא היתה מתנועעת בחוסר נוחות במיטה, עד שהבנתי שזה מעין איתות (אני ישנה איתם בחדר).
לאט לאט מספר הפשפושים ירד, עד שהגענו לפעם אחת בהתחלת הלילה.
לפני חודשיים בערך הפסקתי להעיר אותה לפיפי והנחתי לה להרטיב.
הייתי מחליפה לה וזהו. בלי שום הערה. כך זה נמשך ונמשך עד שהנה - זה פשוט פסק.
היא התחילה לקום לבדה לפיפי ולחזור מיד למיטה.
אנחנו בערך ביום היבש החמישי. נראה לי שזהו זה. היא לא חוזרת להרטיב.
איזו שמחה. פשוט כיף.
לדעתי ילד לא דומה לילד, וכל אחד מרטיב מסיבות אחרות.
אצל הבת שלי, לדעתי השלפוחית היתה קטנה יותר (היא קמה להשתין בלילה, אחיה לא קם בכלל), וגם נראה לי שמשהו הבשיל רק עכשיו בכל מערכת השתן. כאילו שפתאום היא מקבלת איתות בלילה שהשלפוחית מלאה, ויכולה להיענות לו.
אם נוסיף לזה שינה מאוד עמוקה בשעות הראשונות - הנה אולי ההסבר.
מקווה שהסיפור יעזור למישהו, יתן איזו זווית שאולי תעזור.

שליחה על ידי מ_י* » 21 יוני 2009, 12:18

לא קראתי את כל הדף
בכל זאת רוצה לכתוב כאן על שיטה מפתיעה
שמתאימה לילדים שכבר נגמלו וחוזרים להרטיב:

מודיעים לילד שזה בסדר גמור שהוא מרטיב
אמנם כידוע לו יום אחד הוא כבר לא יעשה את זה
כמו שאבא ואמא לא מרטיבים וכו' אבל גם אנחנו כשהיינו ילדים - הרטבנו לא פעם ולא פעמיים
אבל בינתיים זה בסדר גמור ואין עם זה שום בעיה
לא רק שאין עם זה שום בעיה, מרוב שזה בסדר החלטתם שמעכשיו בכל פעם שהוא מרטיב הוא מקבל פרס
(זו לא טעות, בכל פעם שכן מרטיב, כן מקבל פרס)
עושים הו הא גדול
מכינים רשימת פרסים יחד עם הילד (צריך להיות בסדרי גודל כאלה שזה בסדר, לא פליימוביל במאתיים שקל על כל הרטבה)
קונים את הפרסים ויש שקית פרסים מיוחדת לצורך הענין שמורה במקום ידוע
וזהו.
בדרך כלל מספיק פרס אחד וזה עובר.

הסברים אני לא יכולה לתת ממש מלומדים, בעקרון זאת השיטה הפרדוקסלית והנחת היסוד היא שילד שכבר נגמל ומתחיל להרטיב עושה את זה כאקט תקשורתי עם ההורים, וכשאנחנו נותנים לו פרס אנחנו מקשיבים לו ומקבלים אותו ועונים על הצורך הזה בתקשורת, כך שהוא כבר לא "צריך" להרטיב. או משהו כזה.

ובקשר לזה,
כל השיטות ה"טכניות" להעיר, לשים על הסיר, לא לתת לשתות וכו'
מטפלות בענין כאילו זה בעיה טכנית
ואני חושבת שזו אנרגיה מיותרת
בעיקר ילד שכבר נגמל
הוכיח שאין שום בעיה טכנית
זה כאילו אנחנו לא שומעים את מה שהוא אומר
מסרבים בתוקף להקשיב ומתעקשים שהבעיה היא שהוא "לא מתעורר" או משהו כזה. זה פספוס רציני של הענין.

נשמע מדליק. אני אוהבת "הפוך על הפוך".
אבל למה זה להקשיב לתקשורת? בעצם לא ידענו מה היתה התקשורת, מה היתה הבעיה.
אלא אם כן זה היה חסרון של תשומת לב, ואת זה אכן מספקים ככה.

מ-י באמת מדליק
פרדוקס מעניין

יעלי ,
שיטת פאולה מאוד עוזרת לפתור את הבעיה של הרטבת לילה,
יש לי ניסיון רב בעבודה עם ילדים צעירים דרך משחק בתרגילי השיטה
וכמובן הצלחה
ראיתי שכתבו לך שגיל חמש עדיין לא נחשב כגיל בעייתי
זה אולי נכון במקרים מסויימים אבל אם הילדה רוצה להפסיק להרטיב זה בסדר וזה גם חוויה נחמדה עבורה

שליחה על ידי יעלי* » 07 יולי 2010, 22:30

האמת שאין לי מספיק הכרות עם השיטה- בגדול היא מגלה התנגדות לטיפול בנושא, לכן כרגע אני מרפה- אני לא יודעת אם זה נכון אבל זה מה שמרגיש לי כרגע...על אף שהיום קיבלתי טיפ מחברה שהתחילה עם הזמזם (שממש לא נראה לי כמתאים לנו)- היא אמרה שכחלק מהטיפול צריך להפסיק לשתות ולאכול כשעה לפני השינה, ובזמן הזה לדאוג להגיע כ- 3 פעמים לשירותים. היום הצעתי לבת שלי את האופציה, היא לא התרשמה במיוחד, אבל הצלחתי לשכנע אותה להגיע פעמיים לשירותים- עכשיו נראה...

יעלי אם היא מגלה התנגדות אז אל תתעסקי עם זה בכלל (לדעתי כמובן)
פשוט הניחי לזה לחלוטין עד שאולי זה פשוט יפסק(וזה יכול עדיין לקרות בגילה)
או תחליטו במשותף שכדאי לטפל בזה
זמזם יכול לעבוד אבל
זה בעיקר עבודה שלך כי אפייני שיש שינה כבדה והילד לא שומע בכלל
ואז החוויה לא נעימה, יש כאן מין כפיה על הישנה לקום,
להתעורר, וכו,
אבל בשילוב עם פאולה או פאולה לבד, זה יכול לעבוד
בתנאי שכולם רוצים לטפל בזה, בעיקר היא
מקווה שיעבור לבד.
הבנתי שהיא מרטיבה משנית(כלומר כבר נגמלה ואז עם לידת אחיה החלה להרטיב),
ואומרים וגם מנסיוני זו גמילה קלה יותר כשמטפלים (-:

מעבירה את הדיון שהיה בדף הבית שלי
לטובת הקהילה
לגבי הרטבת לילה אצל בת 5

לא הצלחתי להעביר הכל,
זה הגולם נו.....
מנסה שוב

מילא,
העיקר עבר
יעלי ,ראיתי שוב את מה שכתבה כאן מי
לי זה נשמע ממש מדליק
זהו מעשה סימלי שאומר ראיתי אותך, קיבלתי את המסר
אבל היא מנוסה ממני בשיטת הלהיפך וזה נשמע נכון
הייתי מנסה

טיפ מחברה שהתחילה עם הזמזם (שממש לא נראה לי כמתאים לנו)- היא אמרה שכחלק מהטיפול צריך להפסיק לשתות ולאכול כשעה לפני השינה, ובזמן הזה לדאוג להגיע כ- 3 פעמים לשירותים

ממה שקראתי ושמעתי, זה ממש הפוך על הפוך.
כל הרעיון של הזמזם זה ליצור או לחזק בתודעת הילד הישן את הקשר בין הצורך להשתין לבין התאפקות או התעוררות (כי אם יש הרטבה בגיל 5 כנראה שהקשר הזה לא חזק באופן טבעי). ככל שיש יותר צורך להשתין, כך יש יותר הזדמנויות לקשר להיווצר / להתחזק.

אני לא בעד משטר שתיה ואוכל
וזאת מכיון שכך מקטינים את יכולת התכולה של השלפוחית
כששנת הלילה בעצם דורשת את הגדלת היכולת הזו
וזה קורהדווקא על ידי שתיה מרובה
וכן ,גם אצלנו,
כל הרעיון בכלל ולאו דווקא של הזמזם הוא לחזק במח את הזהוי של השלפוחית והפעלת מנגנון הכלה ארוכה, (מנגנון שאחראי על יובש לילי)
למרות שינה עמוקה מידי בדרך כלל,
ובפשטות לשפר את הקשר בין המח לשלפוחית ולסוגר

אם כי עדיין אין לי מה לספר - תוך חיפוש פתרון לבת 5 שהיתה יבשה לגמרי מגיל שנתיים והחלה פתאום להרטיב בלילה - אני קודם כל מודה לכולכם על השיתוף הנפלא והמועיל. לפי כל מה שקראנו בדף הזה, שיטת פאולה, תרופת-הדמה (תה צמחים), וההפוך על הפוך נשמעים לי הכי טוב. בע"ה נעדכן מה עבד!

שליחה על ידי נושמת* » 31 מאי 2011, 23:32

אני מעתיקה מה שרשמתי ב ילד גמול חוזר להרטיב. חשוב לי שזה יגיע לכמה שיותר אנשים (אולי כדאי לאחד בין הדפים? שניהם לא עמוסי מידע והמטרה הסופית שלהם זהה- לגמול מהרטבה)

הרטבת לילה - האם אתם נושמים נכון?
אני ממש שמחה שנתקלתי בדף הזה. אם יש כאן מישהו אחד שמה שאני אכתוב יעזור לו, אני אהיה המאושרת באדם.
גם לי היו בעיות הרטבה רבות. נגמלתי מאוחר יחסית, והדבר חזר לי שוב בחטיבת הביניים, הפסיק וחזר בצבא.
מה לא ניסיתי?
שיטת פעמונית (גם בגיל 12, גם בגיל 20), תרגילים לחיזוק רצפת האגן, התאפקויות, עצירת שתן, מינרין ונוביטרופן (שאותם לקחתי בתקופות קריטיות בלבד) הייתי אצל מספר רופאים, פרופסורים, מומחים בלתי מעורערים בתחום. לא מזלזלת חלילה, אבל אף אחד מהם לא מצא פתרון וסחבתי איתי שנים את הבעיה הכל כך מביכה ומעיקה הזו. התחלתי לחשוב שיש לי בעיות פסיכולוגיות עמוקות, זה מה שהציעו הרופאים, בעיקר הצבאיים. נפלתי למקומות די קשים בגלל זה.
לאחרונה, דקה לפני שהתייאשתי מעצמי לגמרי, אחרי שנים של אי הטבה במצבי, הלכתי לרופאה מקסימה! בכלל לא מהתחום הזה, אבל נשמה טובה ששמעתי המלצה עליה. ניסיתי כיוון אחר לגמרי. 10 שניות מרגע שנכנסתי למרפאה וסיפרתי לה מדוע הגעתי אליה, אותה רופאה הסתכלה עליי ואמרה: אין פלא שכל החיים שלך הרטבת, תסתכלי איך את נושמת!
אז איך אני נושמת? אני נושמת מהפה. הפה שלי כמעט תמיד היה פתוח. מסתבר, שאחרי שנים שהתרגלתי לנשום ככה, לא חשבתי שזה לא בסדר. אז זה לא בסדר. לא מגיע לי מספיק חמצן למוח, אני נמצאת במצב של עייפות תמידית, ובסוף של יום, כשאני סופסוף ישנה, אני כל כך עייפה שאני אפילו לא מתעוררת.
אז הגילוי הזה הוא חדש, ואני כרגע בכלל מטפלת בבעיות הנשימה שלי, לומדת לנשום נכון, מהאף. גם הומלץ לי לישון מעט בצהריים כדי להקל על העומס שהמוח חווה מדי יום.
אני עדיין לא במצב 100% יבש, כי זה חדש, אבל יש שינוי בולט ביותר לעומת מה שעברתי כל ה10-15 שנים אחרונות.

אז הורים יקרים, בבקשה, לפני שאתם רצים ונלחצים, נסו לבדוק אם הילדים שלכם נושמים כמו שצריך. האם הפה שלהם בד"כ פתוח? האם הם לא נושמים מהאף?

זה מדהים כמה שהפתרון היה פשוט. אם הייתי יודעת את זה קודם, כל השנים האלו היו נראות אחרת.

אני לא אומרת שזה יתפוס אצל כולכם, אולי אצל חלק קטן, אבל תדעו שלפעמים הבעיה היא משהו שיושב לכם מתחת לאף ואפילו לא קישרתם בינה לבין בעית ההרטבה, כמו שהיה אצלי!
אני לא טובה בשמות, שכחתי לגמרי את שם הרופאה (זה שם שאסור לשכוח!), אבל אני אמצא אותו ואכתוב מה שמה. ברגע שהיא אמרה את זה כמעט ובכיתי מאושר. פשוט הרגשתי (ולימים זה התווכח כנכון) ששם היה מקור כל הבעיות שלי...

שתהיו בריאים ויבשים ואל תתנו לאנשים זרים שלא באמת מכירים אתכם לתייג אתכם, להגיד לכם שאין מה לעשות ותצטרכו לקחת כדורים כל החיים, או טיפולים פסיכולוגיים. אתם כנראה בסדר גמור.