מחקרים על נזקי ריטלין

אנונימי

RITALIN
שם רפואי (גינרי) : methylphenidate
אינדיקציות :
בעיות ריכוז : ריכוז לפרקי זמן קצרים, קלות בהסחת הדעת, אימפולסיביות, היפראקטיביות חמורה, סימנים נוירולוגים מינורים, EEG (בדיקה עצבית) אנורמלית. לא תמיד נותנים גם אם קיימים כל הסימפטומים האלו. צריך שתהיה הערכה נכונה של הילד !!!*

נרקולפסיה (מחלה בה אנשים נרדמים ללא הכנה מראש...)
Hyperkinetic Child Syndrome
Minimal Brain Damage
Minimal Cerebral Dysfunction
Minor Cerebral Dysfunction

מינון : משתנה מילד לילד. אסור לעבור מינון מעל 60 מ"ג בכל מקרה. המינון עולה עם הזמן.
פעילות : השיפור נראה רק אחרי חודש מתחילת הלקיחה. פועל 5 שעות או 8 שעות [בשחרור מושהה]
תופעות לוואי עקריות :
עצבנות, חוסר יכולת לישון (אינסומניה). בדרך כלל עובר אחרי איזון המינון
תופעות לוואי נוספות [נדירות יחסית] :
אלרגיה (פריחה, גרד וכו'),בעיות אכילה(כמו אבדן תאבון), בחילות, סחרחורות, שינויים בדופק, כאבי בטן, אבדן משקל, דופק מהיר ועוד.

קישורים לגבי ריטלין :

על התרופה עצמה ו עוד קישור
מקרי מוות מהתרופה
ARTICLE]מקרה מוות נוסף ID[/po]=15354
טיפול טבעי
? האם ריטלין מסרטן (דוד רובנר, 4.2.04)
oct4]התעלמות מגרימת הסרטן 01[/po].htm (דוד רובנר, 4.2.04)
על Methylphenidate מתוך wikipedia

the Petition For Children's Rights Against Stigma And Psychiatric Drug Abuse

Sign the Petition For Children's Rights Against Stigma And Psychiatric Drug Abuse

נדמה לי שראיתי על זה כתבה גדולה במאדרינג פעם. mothering.com

שליחה על ידי הילה* » 25 מאי 2003, 22:45

לא על ניזקי הרטלין, אבל היה איפה שהוא (מכביתון? העיתון של בוגרי הטכניון?) על משהו ב(נו,ברח לי השם. צפונית לבינימינה, ליד צומת פרדיס, איפה שרמת הנדיב) שמלמד ילדים להתרכז (כלומר תחליף לריטלין) בעזרת ביו פידבק.
אני משערת שבשלב כזה היא כבר ודאה שהילד ישן טוב בלילה. (לעיפות ולהיפר-אקטיביות יש סימפטומים דומים). נחירות בלילה עשויות להצביע על קשיי נשימה שגורמים להפסקות בשינה ולכן לעיפות.

שליחה על ידי א_ילת* » 25 מאי 2003, 22:49

באופן כללי, אין תופעות לוואי. התופעת לוואי היחידה המוצהרת היא חוסר תאבון. חוסר התאבון משפיע אחרת על כל אחד. הכרתי ילד שלקח ריטאלין כל השבוע אבל לא בסופו. כלומר ,האחרון שלקח היה בחמישי בצהרים. רק במוצאי שבת הוא נהיה רעב. יחסית לאחיו התאום (שלא נטל את התרופה) הוא היה נמוך ורזה.
תופעת הלוואי שלא מוזכרת היא המבט הזגוגי בעיינים. לכולם.
בכל מקרה, כל ילד מושפע אחרת מהריטאלין. אני מכירה ילד שהפסיק עם הריטאלין. הוא מאוד מאוד לא מרוכז בשעורים אבל הוא הרבה יותר חברותי וידידותי ולא דרוך כמו קפיץ.
אני מכירה ילד אחר (טוב, הוא גם CP) שלא יכל היה ללמוד כלום (וגם לא לנהל שיחה) ללא ריטאלין.
הכי טוב- ליצור קשר עם אמהות שילדיהן נוטלים ריטאלין.
איפה מוצאים? יש בי"ס בשפיים (שכחתי את שמו, אולי מישהו יוכל להאיר את עיני). יש שם כיתות קטנות, יחס אישי וייחודי. בוודאי יש שם הרבה ילדים על ריטאלין. שלא לבר על ביה"ס המיוחד בר"ג (שוב, אני לא זוכרת את השם).
מנסיון, בחוגי אומנויות לחימה יש הרבה ילדים שהם ADHD ונוטלים ריטאלין. אפשר לשים מודעה ולבקש ליצור קשר. יש גם פורום מתאים ב"תפוז" ובטח בעוד פורטלים.
ריטאלין הוא תלותי כי כל מיני אנשים מתחילים לספר כמה שהילד נפלא עם ריטאלין וכמה הוא התקדם ואם אחרי תקופת ריטאלין מנסים יום בלי (ועוד מגלים את זה למורה מייד מקבלים תגובות מאוד שליליות.
בכל מקרה, אם יש הפניות מצד ביה"ס יש לטפל בילד בצורה כלשהי.
אם שניסתה את הריטאלין ההמופאתי (אני לא זוכרת את השם) טענה שלא נראה לה שהוא הזיק אבל גם לא גרם לתועלת. חזרו לריטאלין.
אין לי מחקרים ספציפים אבל אין לי ספק ש http//www.google.co.il
ייתן הרבה הפניות.

אולי ב"בית של תמר" בתל אביב אפשר למצוא כמה ילדים.

תופעת הלוואי שלא מוזכרת היא המבט הזגוגי בעיינים. לכולם
טוב, זה אי אפשר למדוד P-:
זוועתי, בעיני - תרופה עם תופעת לוואי ידועה כזאת, וחריפה כזאת (אני מנסה לדמיין מה יש בתוך ראש של אדם שמסתובב בהוי ימים שלמים), שנחשבת "ללא כל תופעות לוואי".

> גילה לא מבינה בזה כלום <

חפשו ב תסמונת הכשל החינוכי הנרכש
ופעם קראתי באינטרנט המון על מחקרים על נזקי ריטלין. לא זוכרת איפה.

בטח אצל הסיינטולוגים. משום מה הם יצאו למסע צלב נגד הריטלין. (אם כי הם לא המתנגדים היחידים, כמובן.)

שליחה על ידי יעל_כ* » 30 מאי 2003, 11:42

ערכתי קצת את הדף והבאתי כמה קישורים.
יש לריטלין הרבה מאד תופעות לוואי, אבל לכאורה הן מופיעות במיעוט מהילדים.
אני רק רוצה להזכיר לכולם שזו תרופה שפועלת על המוח, שכמעט לא יודעים עליו כלום, אז איך ידעו את כל תופעות הלוואי?!?!?!
<גם אני לא מבינה כלום. אבל גם רוב אלו שנותנים את התרופה לא>

נדמה לי שהיתה כתבה על ריטלין במוסף הבריאות של הארץ השבוע. לא קראתי.

יעל, אין ספק שכל דיון רפואי עולה ליגה ברגע שאת מצטרפת אליו.
רק הערה אחת - הז'רגון:

האם "אינדיקציות" זה "מתי נהוג לתת את התרופה"?
מהן ארבע האינדיקציות האחרונות? מה ההבדל בין שתי האחרונות?

שליחה על ידי יעל_כ* » 30 מאי 2003, 21:28

אינדיקציה = מתי אמורים לתת את התרופה. לצערי זה שונה מאד מ"מתי נהוג לתת".
אני לא פסכולוגית/נוירולוגית וכו' אבל עקרונית זו סקלה של הפרעות שעל פניו טוענים שהן אורגאניות (בקישורים שהוספתי יש עדויות סותרות...) בחלקן נצפים שינוים בגלי מוח. דיסלקציה נחשבת אחת מההפרעות הminimal. היית נותן לילד עם דיסלקציה קשה ריטלין?

האמת שמבחינתי ריטלין זה יותר שם מאשר מושג: אין לי תמונה טובה מה מסתתר מאחורי המונח הזה, מה טוב בו ומה רע בו. לכן אני לא יכול להגיד למי הייתי נותן ריטלין.
העקרון שלי (כמי שלא מבין בתחום, וגם וודאי לא הקדיש לו מספיק מחשבה) הוא בערך כזה: יש שני מצבים: קביים וגלגלי עזר.
קביים*: אם הריטלין משפר את המצב רק כאשר לוקחים ריטלין, אז הנטייה שלי היא בדרך כלל להימנע מהשימוש בו. ההצדקה לשימוש בו, מבחינתי, תהייה: כאשר אדם לא מצליח לתפקד באופן סביר בלעדיו. אני יודע שזה עמום וסובייקטיבי, אבל גם המהות של השאלה היא עמומה וסובייקטיבית: מתי לתת למישהו עזרה שהוא מפתח בה תלות.
גלגלי עזר*: אם אפשר לשלב את הריטלין בתכנית טיפול רק כמאיץ לתחילת הטיפול, אז נראה לי שברוב המקרים כדאי לעשות את הטיפול הזה. אני אסביר למה אני מתכוון: אם יש טיפול לשיפור הריכוז, אשר כדי להתחיל אותו צריך להיות מרוכזים, ואת ההתחלה הזו אפשר לעשות בעזרת ריטלין וקשה מאד בלי עזרתו, ואם בהמשך הטיפול מוותרים על ריטלין, ולומדים "לנסוע על האופנים בלי גלגלי עזר" (להתרכז בלי ריטלין) - אז לא מתפתחת תלות. במקרה כזה הריטלין רק מעלה על המסלול, ואין התמכרות, ואז נראה לי סביר להמליץ על הטיפול עם הריטלין.

>עודד מדבר על מה שהוא לא מבין<

> גילה לא מבינה הרבה יותר, ומסכימה עם עודד. אפשר לפתוח יחד מרכז טיפולים P-: <

שליחה על ידי יעל_כ* » 31 מאי 2003, 10:54

איזו גישה חינוכית מיוחדת [גלגלי עזר וקביים]!!! אתה בטוח שאתה לא רוצה לעבור לתחום ההוראה?? אתה מוזמן לעשות לאורי חינוך יעני ביתי...

שליחה על ידי רינת* » 31 מאי 2003, 10:58

עודד, גילה - ממה שאני זוכרת מכמה הרצאות שיצא לי לשמוע, אף אחד לא הצליח לעשות איזה שהוא שינוי ארוך טווח בריכוז וקשב באמצעות רטאלין. אפילו לא מתיימרים לכך. הטענה היא ש(חלק מה)ילדים שחיים עם קשיים גדולים בקשב וריכוז, ולא מסוגלים כלל להתמודדות אקדמית במצב הזה, יכולים ללמוד עם רטאלין. יוצא שהרטאלין לא עוזר להם לטיפול ממשי בבעיה הראשונית, אבל כן מאפשר 'השעיה' שלה לפרקי זמן (עם מחיר, ולא זול בכלל), וכך פחות פער לימודי מהסביבה שלהם (דבר שהופך לבעיה בפני עצמו, במשך הזמן).
לא רק רטאלין, דרך אגב: גם טיפולים התנהגותיים (שבאופן אישי מרתיעים אותי מאד, אולי אפילו יותר) בהפרעות קשב וריכוז לא נמצאו כמשפיעים לטווח ארוך.
בכלל, לא זוכרת ששמעתי על מחקרים שהצליחו לעשות להם רפליקציה שמראים איזה שיטה שהיא אפקטיבית באופן גורף לטיפול ב-ADHD. יש כל מיני תיאורי מקרים שמספרים על שינויי תזונה, טיפולי-חיות, תרופות טבעיות וכאלו. יש גם איזה גוף בארץ שמספר שיש לו פתרונות אמיתיים (הנה האתר שהיה להם: www.adhdsolutions.com ראיתי שהוא לא פעיל עכשיו, אבל אולי יחזור מתישהו). הלואי שמשהו מאלו יצא נכון, כי הקושי אמיתי ומתסכל ברמות שקשה לשאת עבור אותם ילדים ומשפחות.

פעם אבחנתי (אני מאבחנת דידקטית) ילד פצפון, מתוק-מתוק, לומד בכיתה ג' (אבל נראה לא יותר מ-א'), שפשוט לא ישב. בכלל. קפץ כל הזמן בחדר, בין נושאים, בין אסוציאציות, בין צבעים. כשכתב על חיה שאוהב התחיל מעקרב, עבר לאריה - כי זה המזל של אח שלו, משם לסידרה על מלך הג'ונגל שקראו לו 'גילה' (סימבה, לא?), ואיזה גיבור היה, וקראו לו אריק, והיתה לו בובה כזאת. ונשברה לו הרגל. לדוד שלו. בעצם אריק היה של הדוד הזה. הוא היה בן ארבע (מי??).
היה לו כל כך קשה איתי, בשניים, ובכיתה זה עוד הרבה הרבה הרבה יותר קשה. ובבית לאף אחד אין כח להתגייס כדי לעזור לו, כדי ללוות אותו. ולא כסף כדי לקנות עזרה כזאת. ככה לא מסוגל ללמוד לקרוא, לכתוב. אם יש איזה שהוא כלי שיכול לאפשר לו להתמקד למספר שעות, כדי שיוכל להפיק משהו מבית הספר שהוא בין כה וכה נמצא בו, שווה לשקול. ברור שאסור להתעלם מהמחיר. אבל אסור גם להתעלם מהמקום שבו הילד הזה נמצא. לא פשוט בכלל.

אם אני לא טועה, את הרטלין מכירים כתרופה כבר עשרות שנים, כך שבשלב הזה זה קצת מוזר אם לא יודעים את תופעות הלוואי ארוכות הטווח הבריאותיות שלו. לא?

רציתי להוסיף לדיון נקודה נוספת למחשבה - שנכון שלריטלין יש מחירים, חלקם הגדול בריאותיים, ואלה הוזכרו בדף הזה. אבל גם ל-לא לתת רטלין יש מחיר הרבה פעמים (כשכן היה צריך לתת אותו) - מחיר של דימוי עצמי נמוך ותחושות של חוסר שווי. גם אלה דברים שקשה מאוד מאוד לתמחר אותם. וגם אלה נזקים לא קטנים לטווח ארוך.

אבל....
הדימוי העצמי הנמוך הוא בגלל שכל הילדים נמצאים בסביבה הדורשת מהם לימודים אקדמיים, במשך 12 שנה!
תארו לעצמכם שכל מי שאינו בעל שמיעה מוסיקלית יתוייג באופן דומה למי שאינו בעל יכולות לימוד אקדמיות.

שליחה על ידי א.ילת* » 31 מאי 2003, 21:40

לגבי הדברים המובאים בתחילת הדף: (אני מניחה שהם מצוטטים מן הדף המצורף לתרופה:

נזק מוחי מזערי: עד לפני זמן לא רב חשבו שזוהי הסיבה לADHD. שתי ההגדרות שלאחר מכן הן פועל יוצא.

"המינון עולה עם הזמן": לא בדיוק. מקובל להתחיל עם רבע כדור שבד"כ לא משפיע ולהגיע עד כדור שלם. תוך מספר מיים מגיעים למינון הקבוע ונשארים איתו. זה לא שריטאלין ממכר.
שמונה שעות: מיוחס לריטאלין מסוג "שחרור איטי". נכנס לשימוש נפוץ רק לפני שלוש שנים. עד אז (ואגב, גם היום) יש ילדים שמשתמשים בריטאלין ה"רגיל" שפועל רק חמש שעות. הבעיה העיקרית שלו היא שאחרי חמש שעות פתאום הילד מתפרץ.
"בעיות אכילה" ו"אבדן משקל" מתייחסים לדעתי לחוסר התאבו ןשהתרופה גורמת (מוזר שזה לא מצוין במפורש. על הדף שהיה לי כן היה כתוב)
שאר תופעות הלוואי נחשבות לנדירות.
יש ילדים שאינם יכולים ללמוד לקרוא (וגם ללמוד את כל השאר) בלי ריטאלין. יש ילדים שאינם מסוגלים לצפות בסרט בלי ריטאלין. יש ילדים שאינם מסוגלים להתלבש ללא ריטאלין.
יש יתרונות לתרופה הזו.

ואם בענייני ADHD עסקינן, יש גם דרך אחרת להסתכל על הדברים: www.borntoexplore.org.

א ילת
ערכתי את התיקונים שלך לדף. אם את רואה דברים שלא מדויקים או שאת מכירה עבודות יתר מעודכנות, פשוט תערכי את הדף אחרת. אני לקחתי את רוב החומר ממאמר review מ2002 ומספר פרמקולוגיה.
לגבי המינון - לפי מה שהבנתי לא מדובר בהתמכרות לתרופה אלא לסבילות (תגובה פחות טובה לאותו מינון) ולכן המינון עולה עם הזמן.

יעל,
אתה בטוח שאתה לא רוצה לעבור לתחום ההוראה?? אתה מוזמן לעשות לאורי חינוך יעני ביתי

האמת שהייתי שם (קורס חשיבה ולפניו קורס חשיבה מתמטית), ונהניתי מזה מאד, אבל כרגע זה כנראה שייך לעבר.
לגבי אורי - באמת הגיע הזמן שאני אפגוש אותו - עכשיו כשיש לי מכונית

על ADD, הוראה ועניין
למי שיש ילד עם ADD (אני לא יכול לדבר בשם ה- ADHD) - הדרך הטובה ביותר לשמור אותו מרוכז היא לדאוג שהדברים שהוא עושה או לומד יהיו מאד מאד מעניינים.
זו נקודה מרכזית לגבי ADD - זה לא שאנחנו לא יכולים להתרכז, אלא שסף הגרוי שלנו גבוה: אנחנו צריכים דברים מעניינים מאד כדי להישאר מרוכזים. כשיש לנו ענייניםמעניינים לענות בהם - אנחנו יכולים להחזיק ריכוז כמה זמן שאנחנו רוצים.

על ריטלין וניוירו ביו פידבק
אחת הדרכים החלופיות לטפל בבעיות קשב וריכוז (ובבעיות רבות נוספות) היא באמצעות נוירו ביו פידבק.
לפי מה ששמעתי, יש לזה הצלחות מסויימות, ולעיתים מרשימות. לא תמיד.
וזה יקר. מאד.

באמת הגיע הזמן שאני אפגוש אותו
כבר חשבתי שתחכו לבר-מצוה...בא לך להצטרף להורים שליבשבועות?

סימונה,
המיסטיקה של הלמידה – מבט ביקורתי על "ליקויי הלמידה", ג'רלד קולס, 1987.
THE LEARNING MYSTIQUE – A Critical Look at "Learning Disabilities" Gerald Coles, Ballantain Books, 1987,
הוא ספר טוב בנושא ליקויי למידה, לרבות, ריטלין.
ראי: המיסטיקה של הלמידה

לכל "הפרעות הלמידה", לדעתי, יש רקע רגשי וגם אפקט רגשי. אם כך, בכל טיפול בילד כדאי להתייחס לרגשות הילד, ולמבנה הרגשי במשפחה.
אני מסכימה עם מי שאומר שיש מקרים שהריטלין מאפשר לילד "הצלחה", מצד שני, במו עייני ראיתי ילדים שלא עושים כלום בבית הספר, מתמקדים בפרויקטים מרגשים ומורכבים, משך זמן רב, ולומדים הרבה תוך כך, בסביבה תומכת ומכילה, אחר הצהריים.
אני חלק מצוות במרכז שנקרא "מעגלי הלב", במרכז יש פעילות אחר צהרים למשפחות (הורים, ילדים עם "קושי" בלמידה, ריכוז, רגשי...) ואחיהם. הרעיון המרכזי הוא שכאשר הלב שקט ורגוע, הגוף מאוזן ונינוח, הסביבה אוהבת ומקבלת, כל אחד יכול ללמוד בהנאה. יש לנו הצלחות מרגשות. זו שליחות וייעוד מאוד מיוחדים עבורי.

מיכל, אני מחפשת מחקרים בנושא הזה. יש איזה משהו אקדמי שאת מכירה בתחום?

זו שליחות וייעוד מאוד מיוחדים עבורי.
ובטח עבור כל מי שמעורב. איזה יופי. איפה המרכז הזה נמצא?

מיכל דמ,

הרעיון המרכזי הוא שכאשר הלב שקט ורגוע, הגוף מאוזן ונינוח, הסביבה אוהבת ומקבלת, כל אחד יכול ללמוד בהנאה

אז זהו, שיש עוד דרישה אחת. בתוך אדם עם הפרעת הקשב המדוברת, אני יכול להגיד שגם כל התנאים האלה יחד לא מספיקים אם החומר לא מעניין.
זה נשמע פשוט, אבל במהלך חיי הייתי צריך ללמוד כמה דברים משמימים, כמו טופסולוגיה וחשבונאות. תאמינו לי - זה ממש, אבל ממש, כואב.

זו לא סתם נקודה רכילותית: צריך להבין את זה כהנחיה לדרך ההוראה לבעלי קשיי ריכוז: לכל אדם אחר - הצגת הדברים בצורה מעניינת היא חשובה ומועילה, ומשפרת את הלימודים, אבל זה הכל. כשצריך וכשרוצים, אפשר ללמוד גם מהצגה משעממת של הדברים.
לבעלי בעיות ריכוז - הצגת הדברים בצורה מעניינת היא תנאי הכרחי ללימוד.

תודה תודה תודה לכולכם! אני מעבירה הלאה.

דיברתי אתמול עם אדם המשתמש בריטלין ועם אשתו.
כמה נקודות מעניינות:
אין מבט זגוגי*: אשתו יודעת לזהות בקלות מתי הוא לקח ריטלין ומתי לא. אשתו לא מזהה אצלו מבט זגוגי בעיניים, בשום מצב.
המינון*: הוא לוקח מעט ריטלין, ולא באופן סדיר אלא לפי צורך: חצי כדור כאשר הוא צריך ללמוד משהו. אני אציין שמדובר על ענק אשר שוקל כפליים ממני, ולהזכירכם - גם אני לא לובש מידות של ילדים... (אני מניח שהכדור משפיע ביחס הפוך למשקל הגוף).
תופעות הלוואי*: "הלוואי שהייתי מצליח להתרכז". סתם. ריטלין נמנה על משפחת הספידים (קבוצה של סמים). אחרי שההשפעה שלו חולפת (כחצי שעה או קצת יותר עד שהיא מתחילה, וכשלוש שעות עד שהיא נגמרת) - מגיע דיכאון מסויים. זה לא חמור כמו ה- down של משתמשים בסמים, אך זה לא נחמד.
התועלת*: כושר הריכוז שלו מוגבל לעשרים דקות (אצלי זה בין עשרים לשישים). כאשר הוא לוקח ריטאלין - הוא יכול להתרכז כמה זמן שצריך.
לימודים*: הוא איש מחשבים, ובתחום הזה יש צורך ללמוד הרבה חומר, כל הזמן. בכל פעם שהוא צריך ללמוד משהו - הוא לוקח חצי כדור. את הלימודים האקדמיים שלו הוא עבר בעזרת ריטאלין.
ההבט החוקי*: ריטאלין ללא מרשם אינו חוקי (כנראה מנוגד לפקודת הסמים המסוכנים). כדי שהשימוש בריטלין יהיה חוקי - דרוש אישור של רופא.
ההבט הרפואי*: רק פסיכיאטר מוסמך לתת מרשם לריטלין.

תרגום של קטע מתוך אחד המאמרים שהוצבעו למעלה (אגב, אחר כך המשכתי לקרוא במאמר, והוא מסתבר כפרסומת למוצר מסויים אשר, לדברי המפרסם, מהווה פתרון נהדר, בטוח, סימפטי, ספונטאני ובעל חוש הומור לקשיי ריכוז).

ההקשר של הקטע: הטענה שהיפר אקטיביות ובעיות קשב קשורות חזק לתזונה.
_במחקר שנמשך חמש שנים על 182 ילדים היפראקטיביים, 136 העידו 136 מההורים על שיפור מובהק בהתנהגות ילדיהם בעקבות דיאטה מצמצמת (המונח המקורי: elimination diet). עוד 17 אמרו שההיפר אקטיביות של ילדיהם היתה "קשורה ככל הנראה לתזונה".
המזונות שזוהו כגורמים לתסמונת ההיפר-אקטיביות הם (המספרים הם כנראה הורים, ולא אחוזים):

סוכר - 77
צבעים / תופסים / חומרי טעם וריח - 48
חלב - 48
שוקולד - 28
ביצים - 20
חיטה - 15.
תירס (המחקר נערך כנראה בארצות הברית) 15_

אשר לי - אני יודע שסוכר עוזר לי להתרכז לזמן קצר. יכול להיות שאחר כך באה נפילה.

מתוך המאמר של החומר ב- wikipedia (קישור בראש הדף):
Methylphenidate מגביר את רמת ההנוירו-טרנסמיטור דופאמין במח על ידי חסימה חלקית של מה שמוציא את הדופאמין מהסינאפסות.

תודה, מענין.

אשתו יודעת לזהות בקלות מתי הוא לקח ריטלין ומתי לא
לפי מה?

כאשר הוא לוקח ריטאלין - הוא יכול להתרכז כמה זמן שצריך
אני משערת - שעד שההשפעה של הריטלין עוברת (ולא באופן בלתי מוגבל, כמו שכתבת). יש לך מושג כמה זה?

אשתו מזהה שהוא לקח ריטלין לפי זה שהוא לא מאבד אותה באמצע משפט, ולפי זה שאפשר להסביר לו דברים במשך יותר מעשרים דקות.
אולי לפי עוד דברים - זה מה שדיברנו (ושאלתי במפורש על המבט).

זמן ההשפעה - הוא לוקח כדורים שעוברים אחרי שלוש שעות. למעלה כתבו שיש ריטאלין של שחרור איטי, אשר מחזיק לשמונה שעות. הבנתי ממנו שהכדור הזה הוא גם במינון הרבה יותר גבוה.

רק פסיכיאטר מוסמך לתת מרשם לריטלין
עד כמה שידוע לי, רופא נוירולוג מבצע את הבדיקות ונותן את המרשם.

כאמור, המידע שלי הוא מיד שניה.

עודד - כל הכבוד! איזה אדם רבתחומי אתה!

לגבי פסיכיאטר או נוירולוג -
גם פסיכיאטר וגם נוירולוג יכולים לתת מרשם לרטאלין.
את האבחון יכול ובדרך כלל עושה פסיכולוג או נוירופסיכולוג (כי הרעיון הוא הרבה פעמים לא רק לתת תרופה, ולקבל תשובת כן/לא לגבי האבחנה, אלא גם למפות את אזורי הקושי של הילד). דרך אגב - יש כיום כבר מבחן ממוחשב לADHD וADD (אני אחפש את השם שלו איפושהו).

לגבי התזונה, ברור שפחמימות יעלו את מידת האקטיביות, אך זה לא אומר שהן יפגעו בקשב וריכוז. אם כי מאוד יכול להיות שילדים אנרגטיים יקשיבו פחות למה שהורים מסויימים אומרים להם...
לכן בנושא השפעת התזונה על הקשב והריכוז הייתי מעדיפה לשמוע עדות של האדם עם ההפרעה עצמו ולא של הוריו.

למבחן הממוחשב קוראים TOVA ואני לא זוכרת מה פירוש הר"ת.
גמני יכולה לרשום מרשם לריטלין, בתנאי שהומלץ ע"י נוירולוג או פסיכיאטר.
ריטלין נחשב מרשם נרקוטי.

אני מחפשת טיפולים אלטרנטיביים להמליץ להורים במקביל לטיפול בריטלין - מישהו יכול לספר לי יותר?
הבוקר ראיתי את הילד שרשמתי לו ריטלין לראשונה בחייו לפני יומיים.
הוא היה מאושר.

תחליפים לריטלין

ריטלין נחשב מרשם נרקוטי
זה נשמע נורא מבהיל כשאת אומרת את זה ככה. רוצה להרגיע אותנו?

ריטלין שייך לקבוצת האמפטמינים.
סמי מרץ.
סטודנטים היו לוקחים אותם כי יש להם ת"ל מיוחדת במבוגרים: אתה זקוק לפחות שינה, לפחות אוכל, ואתה מתפקד הרבה יותר טוב, מרוכז יותר. אתה הופך "היפר". אתה מרזה.
בילדים זה דווקא מרגיע.
אבל היות שזה סם פוטנציאלי עם מחיר לא גבוה ויכולת השגה קלה יחסית, הכניסו אותו כמרשם נרקוטי שחלות עליו הגבלות על מנת למנוע ניצול לרעה.

שליחה על ידי רונן* » 03 יוני 2004, 23:32

עד כמה שידוע לי צריך לעשות בדיקת דם כל חודש כדי לדעת שריטלין לא פוגע לך בכבד
לגבי נזקים מוחיים ואחרים
כנ"ל לתשובת הקביים וגלגלי עזר אי לקיחת ריטלין משפיעה לפעמים על גורלו של אדם על מיקומו בכיתה, על עבודתו
או מובטלתו.

וכמה שזה ישמע מוזר שיקולים אלה לפעמים יותר חזקים ומשמעותיים מנזק שיכול להיגרם כנראה ואולי ו...
ראו ערך סיגריות, רק ששם אין תועלת

רגע, אז מה בעצם המשמעות של "נרקוטי"? והאם ריטלין הוא באמת כזה, או שזה רק שיוך אדמיניסטרטיבי?

אבל עודד כבר אמר שזה סם. למה את נבהלת מהמלה נרקוטי? זה לא אותו הדבר?

זה מה שכתב עודד:
ריטלין נמנה על משפחת הספידים (קבוצה של סמים). אחרי שההשפעה שלו חולפת (כחצי שעה או קצת יותר עד שהיא מתחילה, וכשלוש שעות עד שהיא נגמרת) - מגיע דיכאון מסויים. זה לא חמור כמו ה- down של משתמשים בסמים, אך זה לא נחמד.

האמת - זה קצת כמו שוקולד...
ואני משתמש בשוקולד לאותם הדברים שאנשים משתמשים בריטלין: שיפור התפקוד, מצב הרוח והריכוז.

למה את נבהלת מהמלה נרקוטי?
אני חושבת שנרקוטי הוא סם שגם ממכר.

לאו דווקא.
ריטלין אינו ממכר.
אין בעיה להפסיק בכל שלב.
אני מניחה שילד שמצליח סופסוף להשתלב במערכת החינוך בעזרת התרופה ייתקשה להפרד ממנה. אבל לא יהיה "קריז"

בכמה הזדמנויות כבר כתבתי מנסיון אישי שריטלין פוגע בגדילה וזו לא רק שמועה. את הילד הבכור שלי מדדתי לאורך כל שנותיו (כמו שכל אמא היסטרית עושה כשנולד הילד הראשון) הייתי מאד מרוצה שכל השנים צמח "לפי הספר" על הגרף של האחוזון ה-90. לצערי גם שמעתי בעצתה של פסיכיאטרית לילדים ונתתי לו ריטלין בכיתה ד'. בהתחלה היה שינוי לטובה, אח"כ פחות, לכן בכיתה ה' המינון עלה ל-20 מ"ג SR (בשחרור מושהה) שגם לא התלהבתי מהתוצאות. לקראת סוף כיתה ה' שמתי לב שהבן שלי לא כ"כ גבוה יחסית לחבריו ושוב מדדתי את הגובה שלו, בדקתי בדף של הגרף המפורסם התוצאה: אחוזון 75. גם בעיני הילד זה לא מצא חן, הפסקנו את הריטלין ולאחר שנה הוא פיצה את עצמו וחזר לאחוזון ה-90. עד היום אני שומרת את הדף (וגם מודדת לוודא שאין יותר נזק מהריטלין...) ובדף מצוייר גרף יפה כמו שצריך להיות באחוזון ה-90 פרט לאיזור "פגום" אחד שנראה כאילו מישהו נשך בו, התקופה שבה נתתי לו לקחת ריטלין. הפסיכיאטרית לא התרגשה מכך שאמרתי שהתרופה עכבה את הילד בצמיחה לגובה. נראה לי שהיא חשבה שאני סתם מדמיינת.

אביטל,
המדגם שלך קטן מדי (ילד אחד). יתכן שאת צודקת לגבי ריטלין (לשמחתי אין לי שום נסיון בו), אבל אני יכולה להעיד על בחור שאני מכירה, שקיבל בילדותו ריטלין במשך כמה שנים. הוא תמיד היה גבוה וגדול מבני גילו, לפני, בזמן ואחרי לקיחת הריטלין.
מצד שני אני יכולה לספר על אחד מילדי, שהיה גדול מאד כתינוק ופעוט, ממוצע בגיל הגן, וקטן מבני גילו בגילים 6-15. החל מגיל 16 הוא חזר לגדול וכיום הוא מעל לממוצע. הוא לא קיבל ריטלין.
כוונתי שהשינויים בקצב הגדילה עלולים להיגרם מסיבות שונות, ומדגם של אחד אינו מספיק להסקת מסקנות.

אמא של יונת,
לא טענתי שהריטלין פוגע בגדילה בכל מקרה. יש שמועות רבות על כך ואני ראיתי במו עיני. כאן לא מדובר בתקופה של קצב גדילה שונה כמו אחד מילדיך אלא בשנה אחת בלבד של חריגה משמעותית בצמיחה לגובה ורק לגובה שכן הוא אף פעם לא היה ילד רזה. ועוד משהו שכל המומחים "מטייחים" בעלון התרופה כתוב כאחת מתופעות הלוואי שיתכן עיכוב בגדילה.

Death From Ritalin
The Truth Behind ADHD
RitalinDeath.com

Methylphenidate
Attention Deficit Hyperactivity Disorder –
PRESS RELEASE: 'The Child Medication Safety Act'

parents]Parents BEWARE: ‘JUNK SCIENCE’ beware[/po].htm

continuous]Continuous Performance Tests (CPTs) for Diagnosis and Titration of Medication for Attention Deficit Hyperactivity Disorder (ADHD) performance tests[/po].htm

להלן מצורף קישור לכתבה בנושא מתן ריטלין לילדים, האם זו תרופה? או אולי סם? מהן תופעות הלוואי, מה אנחנו צריכים לדעת לפני שנותנים לילד שלנו את הריטלין?
האם בכלל בעיות קשב וריכוז הן מחלות?

להלן המאמר

תשובה לשאלתה של שרון ג. מ 0604 טיפולים אלטרנטיביים לרטאלין. שווה לנסות הומאופתיה. ניסינו רטאלין למשך שנתיים, במשולב עם פסיכולוג, פסיכיאטר וקב' תמיכה להורים עם ADHD. בתחילת הטיפול עם רטאלין היתה לנו התרשמות שגויה שהילד מבסוט והכל נפלא, אלא שמהר מאוד הבנו שההתלהבות זמנית. המצב היה כ"כ מתסכל וקשה קשה. לעומת זאת, הטיפול ההומאופתי פשוט עובד. כמובן שהילד שלנו אינו מתפקד בכיתה כמו בובה (כך זה היה עם הרטאלין) אבל הוא בסדר. אין תלונות מיוחדות והדבר שהכי חשוב לי שאף תרופה לא "גונבת" לו את האישיות (מי שאין לו ילד כזה בבית שמטופל עם רטאלין אולי יתקשה להבין). כל מכלול ההתנהגות שלו זה הוא עצמו, עם המבט שלו, החיוך שלו והצחוק. בלי קריזים מיוחדים, בלי ריבאונד ובלי המבט הזגוגי בעינייים. ולגבי הבטיחות בשימוש בתרופה יש לנו הרבה סימני שאלה.... הרי טוענים שהתרופה לא קיימת בגוף לאחר מספר שעות ולכן השפעתה קצרה, אינה ממכרת וכו'. האם מישהו בדק את השפעתם למשל של הדריבטים של התרופה? ואיך הם משפיעים על המוח? אני מצטערת על פרק הזמן הזה אבל יודעת שכנראה לא היינו מגיעים להומאופתיה אם לא היינו עוברים את הסיוט עם הרטאלין....מן הראוי להקדיש הרבה מחשבה לנושא.

קראו את המאמר הבא
http://www.aish.com/hfamily/parenting/[po]Ritalin and Judaism[/po].asp

ארנה קזין על ריטלין בהארץ

את בכורי היום בן 27 גדלנו על רטאלין.
חושבת מנסיון של 12 שנה עם רטאלין, שהרטאלין הציל אותו ועזר לו לשמור על מי שהוא.
זה שכל לילההוא הלך ליון שחוויות חיוביות הן מנת יומו ולא תסכול ארוך ומתמשךשווה בריאות נפשית נקודתית ולאורך שנים.
כיום שאנו משוחחים הוא מודה לנו שלמרות התלבטויותינו הסכמנו לתת לו רטאלן.
אולי היום בעידן והידע של הרפואה האלטרנטיבית היינו בוחרים משהו אחר אך נכון ללפני 12 שנה זה היה הכמעט הדבר היחיד.
ובני למד בכה של 6 ילדים ( היינו קיבוצניקים) ולחץ לימודי לא ממש היה .

חדשות מהזמן האחרוi: ריטלין עלול להזיק גם למערכת הדם וללב -- 25 מקרי מוות אצל נוטלי ריטלין

טוב, אם הטענה שאני מצטט כאן נכונות, אז זו תופעת לוואי איומה, שמגמדת לחלוטין את המשמעות כל שאר תופעות הלוואי של ריטלין יחד (כולל מקרי המוות המדווחים מריטאלין).

הטענה: 10% מהילדים המשתמשים בריטלין ינסו במהלך חייהם להתאבד.

בואו נחשוב רגע מה המשמעות: ברבות מהכיתות משתמשים בריטלין שליש מהילדים.
אחד מעשרה זה שלושה אחוזים.
אם רק אחד משלושה נסיונות התאבדות יצליח, אז בשנתונים האלה ריטלין הופכת לסיבת המוות העקיפה לאחוז אחד מהאוכלוסיה ולשלושה אחוזים מהנוטלים אותה.
אם זה נכון, אז זו תרופה שאסור לאשר אותה כמעט לאף ילד.

המקור: סוף פסקה ראשונה בעמוד 12 ב פרק לדוגמא מתוך הספר בלי ריטלין

הדף הזה מעורר בי התקוממות עצומה
אני לוקחתל ריטלין וזה שינה את חיי. ולא , אין לי מבט זגוגי בכלל לא.
עודד, למה את חופר ומחפש על נזקי הריטלין?
מלימודים אקדמאים בנושא, וגם מעניין אישי ושיחות ארוכות עם פסיכיאטרית שיש לה גם הפרעת קשב מסקנותי- הניתנות לבחינה מדעית הן:

יש קומורבידיות בין דיכאון והפרעת קשב( כלומר ללוקים בהפרעת קשב יש נטיה לדיכאון גבוהה מכלל האוכלוסיה)
יש הגבלה על נטילת ריטלין. כדי לקחת את המרשם שלי מותר לי לבוא בחלון של ארבעה ימים לבית מרקחת עם משפט שכתוב עליו בכתב יד של הרופא. אם אין את המשפט המדויק אין תרופה. בתום ה4 יים פג תוקפו של המרשם. תארו לכם מה זה עבור אדם עם הפרעת קשב לעשות-מטורף! אם אתה מצליח, כנראה אתה לא חייב ריטלין, או שצריך לעשות את זה לפני תום החפיסה. אבל אז זה לפני שמגיע התאריך.
זו תרופה מאד ותיקה
התרופה הזו שינתה את חיי לגמרי. משנאה עצמית והלקאה וטיפולים פסיכולוגים ודיכאון אני אדם מתפקד ו(די) מאושר.
העובדה שלאנשים יש דעות קדומות על הנושא גורמת לי לא לספר על כך לאף אחד כמעט. בן הזוג שלי יודע ושתי חברות טובות, אבל לא אנשים בעבודה, חברים אחרים וגם לא משפחה.
תחשבו על 5, בעיני זה די עצוב. בשבילם.
כל שאר השיטות טיפול בהפרעת קשב לא הוכחו כעוזרות מחקרית גם לא נוירופידבק. וחוצמיזה שקראתי, ניסיתי את כל שיטה שיכולתי למצוא גם בעצמי.

8 . לגבי תזונה- שוקולד מאד עוזר לריכוז אם כי לזמן קצר.גם קפה וכולי. אין משהו שעובד לכולם, צריך דיאטה מיוחדת.

יש בעיות של חוסר שינה אם לוקחים את הריטלין מאוחר מדי, אני לא יקח אחרי 2 בצהריים.
פעילות גופנית טובה לריכוז . אני יודעת שאם אני עושה פעילות אני מרוכזת עד 10-11 ואז סוחבת עד 12 כדי שיהיה לי את רב היום מכוסה.
אנשים שנגד ריטלין בעיני יש להם דעות קדומות. אני מרגישה שאנים כאלו לא מבינים את ההבדל העצום בין לשלוט על החיים שלך, להרגיש בשליט, בפוקוס. זה כמו הבלבול שיש עם מחלת חום\שפעת קשה רק שזה כל יום ובלי השפעת.

שם הדף מעורר חשש, שהכותבים בו לא מתענינים באמת אודות רטלין, אלא בהצדקת עמדה אינטואיטיבית חזקה וקבועה מראש.

דף שמיוחד למחקרים על נזקי רטלין?
ואולי רטלין לא מזיק בכלל? אולי יתרונותיו עולים בהרבה על חסרונותיו?
אם בשנה הקרובה יתפרסמו עשרה מחקרים על השפעות רטלין, ונניח שמונה יאמרו שהוא מועיל ושניים שהוא מזיק, האם כל העשרה ימצאו את דרכם לדף הסקירה הזה? או רק השניים שמתאימים לכותרתו?

עודד, הכותרת הדרמתית הזו נשמעת לי כמו דוגמה קלאסית למדע רע במיוחד. הנה רשומה שמסבירה יפה למה: סלרי, המזון הקטלני

תמי תודה על הקישור.

מחקרים מצאו קשר בין ADHD לאלימות, נטילת סיכונים, התמכרויות, דכאונות והתאבדויות. (ועוד דברים)
כאשר עושים מחקר שרוצה להראות שריטלין רע, או לפחות כותרת כזו בעיתון מתוך מחקר שלם,
כבר טענו שמי שלוקח ריטלין יש לו יותר סיכוי להתמכר לסמים, זה מכיוון שהשוו לוקחי ריטלין לאוכלוסיה הכללית, אם משווים לאוכלסיית הADHD מגלים שדווקא יש פחות סיכוי להתמכר לסמים.
נראה לי שהטענה לגבי התאבדויות היא דומה, אבל לגבי זה אין לי ידע.

נוטלת, ישר כוח על כל מה שכתבת ובהצלחה בהתמודדות, נשמע שזה לא קל אבל את מצליחה.

עבדתי בעבר בפנימיות של ילדיחם שהוצאו מהבית, יש בהם אחוד גבוה של לוקחי ריטלין מקרב הילדים. ADHD גנטי, לרבים מההורים שלהם יש את זה, אולי לכן הם לא הסתדרו בחיים (סמים, כלא, מחלות נפש, חוסר השכלה, חוסר יכולת להחזיק מעמד בעבודה, חוסר יכולת לתפקד בבית ולטפל בילדים וכו' וכו' כל אחד ובעייתו הוא) וילדיהם בפנימיה. לרבים מהילדים הריטלין הוא הצלה שמאפשר להם להצליח בבי"ס, לחוות הצלחות בכלל בחיים, להסתדר עם חברים, לעזור בשיקום הדימוי העצמי שנמצא בקרשים בעקבות כל מה שחוו עד אז ובעיות ההתנהגות. לצד הריטלין יש גם טיפול רגשי והתנהגותי, הצוות עבר הכשרות לגבי ADHD.

לגבי תופעות לוואי:
לא ראיתי עיניים מזוגגות אצל ילדים עם ריטלין וידעתי לזהות לפי ההתנהגות האם לקחו ריטלין או לא.
יש תופעה נפוצה של חוסר תיאבון בשעות שהריטלין פעיל, בד"כ יש תיאבון מוגבר אחרי שפגה השפעתו ובסיכום יומי אוכלים כמות דומה לרגיל.
יש שסובלים מכאבי בטן, בד"כ החלפה לריטלין שפועל ליותר שעות והרבה יותר יקר פותרת את הבעיה.
יש ילדים שמורגש מאוד סיום השפעת הכדור, לא יודעת אם הם חוזרים להתנהגות הטבעית ההיפראקטיבית וזה בולט יותר אחרי "שעות השקט" של הכדור, או שזה מעין "קריז". זה ממש לא אצל כולם. (שנה שעברה זה היה לילדה אחת משמונה שממש זיהיתי את הרגע המדוייק בו פגה ההשפעה).
הפרעות בשינה, לילדים מומלץ לא לקחת כדור אחרי 14:00/15:00 מכיוון שזה מפריע אח"כ להירדם.

עם כל התועלת של הריטלין להרבה ילדים ומבוגרים, אני כן חושבת שיש לעיתים אבחון יתר, שהאבחון נעשה לפעמים מהר מידי ולא בצורה מספיק יסודית. ריטלין הוא לא תרופת קסם ולא מחליף טיפול רגשי והתנהגותי. אבל לא צריך לשפוך את המים עם התינוק, שלילה מוחלטת של הריטלין אינה נכונה, להרבה ילדים ומבוגרים הוא תרופה מצילת איכות חיים ואפילו חיים.

והמרגיעון: הכל - בעיני המתבונן (אך, איזה אורקל מדהים...)

תמי כמעט כל פעם אני חותמת על כל מילה שיוצאת ממקלדתך

תודה

בסך הכל זה אתר ששמו "באופן טבעי". לחומרים כימיים יש נזקים, והאתר עוסק בזה בצורה נרחבת. כולנו (או רובנו) מנסים להימנע מחומרים משמרים, צבעי מאכל, ואפילו קמח לבן. יש לי הרגשה שכאשר מדובר בנזקים של תרופות פסיכיאטריות, פתאום זה טאבו, ופחות לגיטימי לדבר על הנזקים, למרות שגם אלה חומרים כימיים. אני חושבת שדווקא חומר כימי שמיועד מראש לשנות דבר עדין ויקר ערך כמו הנפש, יש להתייחס אליו בחשש רב בהרבה מחומר כימי כמו צבע מאכל, שמשנה את הגוף והנפש כתופעת לוואי בלבד שלא התכוונו לה מראש (לפחות במוצהר).

יש הרבה אנשים שמשתמשים ברפואה הקונבנציונלית ומרוצים. תרופות להורדת לחץ דם, תרופות נגד סכרת, לידות בבית חולים ולא בבית... יש גם אנשים שמשתמשים במערכת החינוך הקונבנציונלית ומרוצים. אבל האתר הזה הוא בדיוק המקום להביע דיעות ששונות מהקונבנציה ומנסות למצוא את הדרך הטבעית יותר, ואף לחשוף את הנזקים שבדרך הקונבנציונלית.

אני אישית מכירה מאד מקרוב לפחות 2 אנשים שהשתמשו בתרופה פסיכיאטרית (לא ריטלין). אצל שניהם הנזק היה חמור מאד מאד מאד.

שוב, כל חומר כימי לא ישפיע לרעה על כולם. מכירה ילדים שאוכלים כל בוקר לארוחת בוקר שתי שקיות שוקו מלא בסוכר, ולארוחת ערב "מנה חמה" עם מונוסודיום ואז יוגורט עם פצפוצי שוקולד, והם ילדים שמחים ובריאים. מכירה מבוגרים שהתפריט הקבוע שלהם זה גלולות להורדת לחץ דם ועוד תרופות שונות, ואני מניחה שזה בהחלט הוריד להם את לחץ הדם. עדיין זה לא אומר שאין סיכונים, וזה לא אומר שזה לא חומר כימי, ואני מניחה שבטווח הארוך כן יש נזקים ו/או אצל חלק מהאוכלוסיה יש נזקים.

בשביל זה אנחנו כאן, לא? כדי להסתכל גם על מה שפחות OBVIOUS. למצוא דרך יותר טבעית, יותר טובה.

מצד אחד, די ברור שזה עוזר להתרכז, להיות מפוקס, מה שמעלה את הסיכוי להצליח בלימודים. אבל האם המחיר לא גבוה מדי?
לקחתי פעם סמים. אני יודעת מה התופעות של סמים ממריצים והרבה מתופעות הלואי של הרטלין, אותי אישית, מאוד מדאיגות.
כשלוקחים סמים ממריצים, לוקחים זאת אחת לשבוע שבועיים (כשלוקחים כל יום זה מפסיק להשפיע וגם קשה לתפקד כשלוקחים כל הזמן). גם בסמים ממריצים יש עליה ניכרת במהירות דופק הלב, שתיה מרובה (הגוף מנסה להתנקות...) וחוסר תאבון. זה נראה לכם הגיוני שילד יהיה תחת השפעות כאלה יום יום , כדי להצליח בלימודים? אולי צריך להוריד את מינון הלימודים כדי לשמור על בריאותו הנפשית והפיסית?
משהו פה לא תקין. צריך לחשוב מחדש. לחשוב מכוון אחר לגמרי. וזה נכון בכלל לגבי מערכת החינוך:
צריך לחשוב מחדש.

זה נראה לכם הגיוני שילד יהיה תחת השפעות כאלה יום יום , כדי להצליח בלימודים?
מי שמגדל ילד עם הפרעת קשב יודע שהתרופה לא ניתנת דווקא לצורך הצלחה בלימודים.
הדבר המרכזי שעומד כאן על הפרק הוא הדימוי העצמי של הילד. ילד שחווה המון כעס - גם שלו עצמו על העולם, וגם של העולם עליו - מתקשה להאמין שהוא טוב ונהדר, על אף שהוא בוודאי כזה.
עם התרופה הילד מצליח לשקם את הדימוי שלו ולהבין שהוא באמת יחיד ומיוחד ונפלא וחכם ומוכשר. הוא מתחיל להבין שכשהוא מפריע/מציק/מעצבן הוא באמת לא אשם.
גם לאנשים שסביבו קל יותר להיזכר כמה הילד נהדר, כי מה לעשות, הילדים האלה באמת יכולים להוציא לפעמים מהדעת, ממש בלי קשר ללימודים. גם בבית.
ועל אף שאין לי ויכוח עם מה שאת אומרת, עדיין רוצה לספר שלפעמים התרופה הזו מעניקה לילדים ימי חסד נפלאים. בלי קשר להצלחה בלימודים.

לי בכלל לא אכפת איך הם בלימודים. שני הגדולים שלי מקבלים קונצרטה וזה משפיע ישירות על ההתנהגות שלהם.
במקום לקבל כל הזמן ביקורת שלילית- הם מקבלים חיזוקים חיוביים ובונים את הבטחון ומשפרים את הדימוי העצמי.
זו הסיבה שהתחלתי לתת להם. נכון, זה גם עוזר להם בלימודים, אבל הרבה יותר חשוב לי שיהיה להם טוב מאשר שיהיו טובים בלימודים.

פתרון אפשרי שיכול למנוע שימוש בתרופה פסיכיאטרית (אפילו עם התרופה עוזרת, אבל רוצים להימנע מפתרון כימי):
fedup.com.au

עם = אם. (לא מצליחה לערוך)

פלונית עכשיו , נור ק'ה

מסכימה, אבל מפצירה בהורים, היו זהירים וקשובים לילדיכם.
אני יודעת על אנשים שטוענים שרטלין הציל את חייהם, אבל יש גם אנשים כמוני, שמרגישים שהכדור הזה הורג אותם.
דיכאון, בחילות, חוסר יכולת למקד מבט, חרדה, כעס לא מוסבר.
אני מברכת את הורי שלא נתנו לי את הכדור כילדה, אם הייתי מתחילה לקחת אותו בתקופה הרגישה והקשה שחוויתי כילדה לקוית למידה עם קושי חברתי, סיכוי טוב שהייתי חושבת שאין סיבה להמשיך להתאמץ ולחיות בעולם הזה.

נכון, קשה לי לשרוד במערכת בתור ADHD שלא מסוגלת ליטול רטלין.
הלוואי והוא היה פתרון קסם גם עבורי.
שמחה עבור אלו שרטלין מקל על חייהם, וחוששת עבור אותם כמוני, שאולי לא יוכלו להבדיל בין התחושות מהכדור לתחושות בעולם.

מכירה ילדים שאוכלים כל בוקר לארוחת בוקר שתי שקיות שוקו מלא בסוכר, ולארוחת ערב "מנה חמה" עם מונוסודיום ואז יוגורט עם פצפוצי שוקולד, והם ילדים שמחים ובריאים.

זה לא אומר שום דבר. כי הרעלים מצטברים בגוף. וגם אם זה עדיין לא משפיע בילדות - זה לא אומר שזה לא ישפיע בבגרות.

**********

זה נראה לכם הגיוני שילד יהיה תחת השפעות כאלה יום יום , כדי להצליח בלימודים? אולי צריך להוריד את מינון הלימודים כדי לשמור על בריאותו הנפשית והפיסית?

תראי, קודם כל לדעתי זה נכון שהתביעות בבית הספר כלפי הילדים הן מוגזמות, ושילדים בגילאים האלה עדיין לא אמורים 'ללמוד' באופן מכוון, וגם אם כן, אז בטח לא בצורה כלכך אינטנסיבית, ושלצפות מילד קטן לשבת כ"כ הרבה שעות על הטוסיק זה מוגזם.
אז באמת יש הרבה מה לשפר מבחינת היחס של בית הספר, ומבחינת הציפיות כלפי הילדים בתחום הלימודים.
זה נכון בהחלט.

יחד עם זה, מצטרפת למי שאמר שההשלכות של הפרעת קשב וריכוז הן הרבה יותר מתחום הלימודים, וגם לא בהכרח בתחום הלימודים.
הן מתבטאות גם בבית. בהתנהגות. בקשרים החברתיים. בתפקוד באופן כללי. וכו'.

ומה עם מבוגר עם הפרעת קשב וריכוז? לא מדובר כאן רק על לימודים. זה עשוי להפריע לו לתפקד באופן יומיומי. לארגן את החיים שלו. לעבוד, ואפילו למצוא עבודה.
זה משפיע גם מאוד בתחום הרגשי. למשל בהפרעה הזו יש קושי בוויסות רגשי, כך שאדם יכול להיות מוצף רגשית מכל דבר קטן.
אלו בהחלט דברים שעשויים להוריד את איכות החיים באופן בל יתואר.

הסיבה שהתחלתי להתעניין בנושא היא כיוון שהלכתי לאחרונה לאבחון כדי לבדוק מקור של קשיים רגשיים ותפקודיים שיש לי, לא חשבתי בכלל על הכיוון של קשב וריכוז - אבל פתאום נאמר לי שיש לי את ההפרעה הזו, ומאוד יכול להיות שהיא אחראית לחלק גדול מהקשיים.

אצלי לפחות זה מתבטא בהרבה מעבר ללימודים. והאמת לא ממש יש קשר - כי ממש אין לי בעיה להתרכז בחומרי לימוד, לענות לעניין וכו'. וגם תמיד קיבלתי ציונים גבוהים.

במה זה כן מתבטא בחיים שלי? בהמון דברים. למשל פחד לטפל בעניינים בירוקרטיים (פחד עד כדי חרדה ושיתוק), בהצפה רגשית על בסיס קבוע ועוד.

הומלץ לי לאחרונה לקחת ריטאלין (האמת, אני הבן אדם האחרון שחשבתי שקשור לזה) - ובגלל זה נכנסתי לכאן לדף לקרוא.
אני מאוד מתלבטת.
אבל כן מתחילה לחשוב, אולי כדאי לנסות לחודש ולראות איך ארגיש?
כי ממש ממש מעניין אותי אם החיים שלי יכולים להיראות אחרת. אולי זה יהיה מדהים לגלות. אולי פתאום אגיד לעצמי 'וואו, לא ידעתי בכלל שאפשר לחיות ככה'. אולי?
אז אולי שווה לי לנסות?

_פתרון אפשרי שיכול למנוע שימוש בתרופה פסיכיאטרית (אפילו עם התרופה עוזרת, אבל רוצים להימנע מפתרון כימי):
fedup.com.au_

אביבה, קשה לי לקרוא אתרים באנגלית.
בגדול הבנתי שמדובר בכך שמזונות מסוימים גורמים להפרעות, והטיפול הוא דרך הימנעות מהם, נכון?

אולי את יכולה לפרט קצת יותר?

מזונות מסויימים לא גורמים להפרעות אלא יכולים להחמיר אותן. אנחנו נולדים איך שאנחנו נולדים. אפשר לשפר כמו גם שאפשר להחמיר את הסימפטומים. לומר שהמזונות שאנו אוכלים הם אלו שגורמים להפרעות אלו או אחרות זו טעות גדולה- הם עוזרים או שלא...

אביבה,
כתבת: "סך הכל זה אתר ששמו באופן טבעי. לחומרים כימיים יש נזקים, והאתר עוסק בזה בצורה נרחבת. כולנו (או רובנו) מנסים להימנע מחומרים משמרים, צבעי מאכל, ואפילו קמח לבן. יש לי הרגשה שכאשר מדובר בנזקים של תרופות פסיכיאטריות, פתאום זה טאבו, ופחות לגיטימי לדבר על הנזקים, למרות שגם אלה חומרים כימיים."

לא משנה באיזה אתר אנחנו גולשים, הצגת חצי אמת אף פעם לא רצויה, למשל עיסוק בנזקים בלבד של דבר שיש לו תועלות ברורות. זה במיוחד לא לענין כשדנים בזה תחת כותרת מדעית של "מחקרים".
אם הדף היה נקרא תופעות לוואי של רטלין, או חלופות לרטלין, נדמה לי שהוא היה מתקבל הרבה יותר בברכה. לפחות עלי. זה כמובן לא רק השם, זה בעיקר הצגה של דברים בהקשר כולל.

ועוד הערה לגבי חומרים כימיים.
הנה כמה דוגמאות לחומרים כימיים: מים, חמצן, גזר, טרומבוציטים. הם כימיים לא פחות מרטלין ובנזין.
זה נכון שהחומרים בקבוצה הראשונה לא מהונדסים, וקרובים יותר לצורתם הכימית הגולמית בטבע.
מה שטבעי לא בהכרח יותר טוב. למשל, ציאניד הוא טבעי. ערס של נחש הוא טבעי. ובטח יש עוד הרבה שאני לא יודע, שלא מוגדר ממש רעל, אבל לא משהו לגוף האדם.
מה שמהונדס לא בהכרח פחות טוב.
אני מבין את החשש מחומרים מהנודסים והעדפת ה"טבעי", אבל כדאי לזכור שזה כלל אצבע די גס, ולא להתיחס אליו באדיקות.

דני, הכל נכון. עדיין, אני מרגישה מאד חזק שאם הייתי אומרת פה באתר "צבעי מאכל זה חומר כימי, ואני לא מוכנה שזה ייכנס לפה של הילדים שלי, כי אני מאמינה שזה מסרטן" אף אחד באתר הזה לא היה בא ואומר "אבל אני צורך צבעי מאכל כבר 40 שנה ומרגיש נהדר". ואף אחד לא היה מזכיר את העובדה (הנכונה) שמים וגזר הם חומר כימי. מה שאני אומרת זה שמשום מה, כשמדובר בתרופות פסיכיאטריות, זה לא לגיטימי להיות ממש נגד, וחייבים "להיות זהירים" ו"ללכת בין הטיפות" ו"לא להכליל בצורה גורפת". אבל להיות נגד חומר משמר / צבע מאכל / חינוך בבתי ספר רגילים בצורה גורפת וכועסת זה כן בסדר (ואני אכן גם נגד הדברים האלה). לדעתי יש כאן עבודת שיווק מאד טובה שהקונצרנים המייצרים את התרופות הללו הצליחו לעשות, ובשילוב עם העובדה שמדובר גם ככה בנושא מאד רגיש, נוצר מצב שלא לגיטימי לצעוק "זה נורא!!!" על תרופה פסיכיאטרית, וכן לגיטימי לצעוק אותו הדבר על חומר משמר.

החשש מחומרים מהונדסים (כלומר נניח חומר משמר, בניגוד לגזר שגדל באופן טבעי בבית הגידול הטבעי שלו) ומהכנסתם לגוף באכילה, נשימה או דרך העור, אינו חשש מעורפל ובלתי מבוסס. זה חשש אמיתי, רציני, כבד, משמעותי, המבוסס על מחקרים ועל תיאורים רבים של אנשים שברגע שהפסיקו להיחשף לחומרים כאלה (ולאכול הרבה יותר בריא), החלימו ממחלות ומבעיות מגוונות.

לגבי ההפנייה שנתתי לאתר באנגלית, זה מאד ארוך, אבל אנסה לתת את המידע בצורה תמציתית ומובנת כמה שאפשר. מה שאומרים שם זה שיש מספר קבוצות של חומרים שאנשים מסוימים יכולים להיות רגישים אליהם:
1) אמינים: חומר שנמצא בעיקר בבנות בשלות ובבשר / דגים שאינו מאד מאד טרי (נניח בנקניק או קופסת שימורים).
2) salicylates: חומר שנמצא ברוב הפירות (חוץ מאגסים) ובחלק גדול מהירקות וגם במנטה
3) חומרים מלאכותיים למיניהם כמו צבעי מאכל וכדומה
4) גלוטן
5) החלבון של החלב
ואולי יש עוד 1-2 קבוצות שפספסתי.
מה שהם מציעים זה להתחיל 3-4 שבועות בדיאטה מאד מחמירה שמבטלת את כל הדברים מכל הקבוצות, ואז יכולים להיעלם סימפטומים כמו כעסנות, בכיינות, אסטמה, קשיים בלימודים, קשיים בתקשורת, בעיות ריכוז, תוקפנות, ADD, ועוד. יש שם סיפורי הצלחה מרשימים ביותר.
לאחר שכל הסימפטומים נעלמים מחכים עוד שבוע לצורך התייצבות, ואז עושים "אתגר" של אחת מתוך הקבוצות. קבוצה אחת בלבד בכל פעם.
האתגר נמשך נדמה לי בערך שבוע, ורואים אם התופעות חזרו.
לאחר כל האתגרים ניתן לדעת לכמה מהקבוצות אתה "אלרגי" (זאת לא בדיוק אלרגיה), ואז אתה ממשיך כל החיים עם דיאטה מורחבת יותר.

מכירה ילדים שאוכלים כל בוקר לארוחת בוקר שתי שקיות שוקו מלא בסוכר, ולארוחת ערב "מנה חמה" עם מונוסודיום ואז יוגורט עם פצפוצי שוקולד, והם ילדים שמחים ובריאים.
זה לא אומר שום דבר. כי הרעלים מצטברים בגוף. וגם אם זה עדיין לא משפיע בילדות - זה לא אומר שזה לא ישפיע בבגרות.

בדיוק לזה התכוונתי.
(מתנצלת שאני כותבת בחלקים ולא הכל יחד - מקווה שזה בסדר)

נכון שזהו אתר באופן טבעי. ההבדל מול צבעי מאכל שלא ניתן למצוא להם תועלת. אף אדם שאני מכירה לא לקח ריטלין מהר בלי לחשוב. וכמובן אף אחד לא קונה את זה בסופר מרקט. רב האנשים שאני מכירה ניסו המון פתרונות קודם. לצערי ולצערם שום דבר לא ממש עובד . שום דיאטה היא לא תחליף רציני לבעיית קשב וריכוז שנובעת ממקור נוירולוגי. יש ילדים שיש להם אלרגיה למזון שמתבטאת בבעיות התנהגות. וריטלין הוא לא מתכון לציונים גבוהים בבית ספר. בהרבה משפחות הוא מאפשר חיי משפחה הרמונים ותקינים. יתר על כן יש לזכור שמדובר בבעיה גנטית ובהרבה משפחות יש יותר מאדם אחד שלא לומר- כולם , סובלים מבעית קשב והחיים בלתי נסבלים. אני מאד בעד גישות אלטרנטיביות שונות. מצד שני אני לא בעד דמוניזציה של משהו מאד מאד מועיל. הגישה שלי היא כזו כי כמו שרב. הנשים לא עושות ניתוח קיסרי בשביל הכיף אף אחד לא לוקח ריטלין כך סתם

הטענה: 10% מהילדים המשתמשים בריטלין ינסו במהלך חייהם להתאבד
עודד נו באמת, ולמה הילדים האלו לוקחים ריטלין? כי הם ילדים עם המון קשיים?
הטענה יכולה להיות : כך וכך אחוזים מילדים עם בעיות קשב וריכוז או בעיות חברתיות או אחרות ינסה להתאבד

חשוב לדעת איך לקרוא מחקר ולא רק טענות
מחקרים יכולים להיות על קבוצות מחקר קטנות עם טענות מהפכניות אבל לא אמינים, יכולים לא לבודד משתנים ולכן לא להיות מהימנים, יכולים להיות ממומנים על ידי גורמים אינטרסנטים
כל הדיבור הזה כאילו מחקר זה דבר אובייקטיבי הוא ממש בעייתי

ולגבי ריטלין, מבחינת תיאורי מקרה ראיתי הכל: ילדים שנטלו והפכו לרובוטים, ילדים שמערכת החינוך לוחצת/כופה על ההורים לתת להם פשוט כי קשה להתמודד עם ילד מיוחד
וגם ילדים שהריטלין שינה את חייהם: שם להם ברקסים איפה שלא היו להם ופשוט אפשר להם חוויה חיובית של עצמם, עשיה ולמידה
הטרגדיה הגדולה בעיני היא הקלות שבה מחלקים את זה. אבחונים כמו האבחון הממוחשב TOVA וטיפול תרופתי בלבד במקום אבחוני עומק ורוחב (שמכירים גם את התפקוד והמצב הרגשי ועוד) וכמובן טיפול או ליווי רב מערכתיים במקום לסתום חור עם תרופה
ולא דברנו כלום על הנשמה של הילד

ועוד משהו חשוב: יש דברים שונים שמאובחנים בטעות כהפרעת קשב וריכוז, או שהם קשיים שמתקיימים לצד ההפרעה ותורמים לה.
כלומר: או שהבעיה הנוירולוגית קיימת ובנוסף דברים אחרים מחמירים את התפקוד, או שדברים אחרים פוגעים בתפקוד הקשב והריכוז בלי שיש את ההפרעה במוח במרכזי הקשב והריכוז
לדןג'- בעיות בעיבוד החושי, הפרעה שמקורה גם הוא בעיבוד במוח או במערכת העצבים אך היא לא בעיה ראשונית של קשב וריכוז אלא תוצאתה היא פגיעה בתפקוד הקשב (כי איך אפשר להתרכז אם כל רגע עלולים ליגוע בך בצורה לא נעימה והבגדים מגרדים ואתה ממש צריך לזוז ולגעת בהכל והרעש של המאוורר והאור של הפלורוסנט מסיח את דעתך)
ובעיות בתפקודים קוגניטיביים גבוהים (כמו ארגון, זכרון עבודה, עיכוב תגובה) שקיימות כמעט תמיד גם בילדים עם הפרעות קשב וריכוז

טיפול ממוקד ושיפור באלו יכול להביא לשיפור ישיר בקשב וריכוז

אני מתלבטת אם להמשיך לכתוב בדף הזה או לא. יש לי המון מה לומר, ברמה הפילוסופית דווקא. לא יודעת לאיזה רמות עומק נכון להיכנס... בכל מקרה, אני שמחה על הדיון התרבותי שמתנהל בנושא כה רגיש. מעריכה מאד את כל מי שכתב.

"יש לי מה לאמר ברמה הפילוסופית" (לא עובד הכפתור ציטוט)
למה שלא תגידי?
לא לאיים על יונה עם יין (-:

איזה חמודה. לא יודעת. נראה לי כבד. ארוך. והאמת מאד חשוף... ולא בטוחה שזאת הרמה ששאר המתדיינים מעוניינים להגיע אליה כרגע. אולי מרגישים שמוצה. בכל אופן כבר מאוחר והתעייפתי. אנסה לגבש משהו למחר, אני מניחה. תודה על הפרגון.

מה שאני אומרת זה שמשום מה, כשמדובר בתרופות פסיכיאטריות, זה לא לגיטימי להיות ממש נגד, וחייבים "להיות זהירים" ו"ללכת בין הטיפות" ו"לא להכליל בצורה גורפת". אבל להיות נגד חומר משמר / צבע מאכל / חינוך בבתי ספר רגילים בצורה גורפת וכועסת זה כן בסדר

אביבה, מצטרפת למה ש'נוטלת' כתבה לך:

ההבדל הוא שחומר משמר זה לא משהו שמישהו לוקח כי הוא במצב תיפקוד קשה והחומר עוזר לו לתפקד. חומר משמר זה פשוט דרך של החברות למכור לנו דברים - והרבה אנשים לא מודעים או עצלנים מכדי לחפש אוכל טוב יותר. זה ממש לא משהו חיוני.

לעומת זאת ריטלין - אצל אנשים רבים זה באמת מתוך צורך אמיתי, אחרי שניסו הרבה דברים אחרים ושום דבר לא עזר. זה ממש דבר שמאפשר להם לחיות באופן לפחות סביר.

כפי שאת רואה, יש הבדל עצום בין שני המקרים האלו.

כך שלא נראה לי שמנסים כאן לטייח את הנזקים רק בגלל שזה נושא רגיש.
אלא אומרים שלצד הנזקים האפשריים, לא כדאי להתעלם מהתרומה של זה.

בשורה התחתונה, כפי שאני מבינה את העניין: כן מדברים כאן על תופעות הלוואי והחסרונות - אבל, גם על התרומה של זה לאיכות חייהם של הרבה אנשים, שגם ממנה אי אפשר ואסור להתעלם.
ומה שנשאר בעצם - זה לעשות שיקולי רווח והפסד, ולהחליט אם רב הנזק על התועלת או להפך.

אף אחד לא אמר שאין נזק, השאלה האם כדאי לקחת למרות הנזק.

הסברת מאד יפה את ההבדל