אבישג א

עוד לא סיפרת איך היה בארה"ב, איך היו הפרידה והחזרה, ואיך היה להם בבית

אבישג במחילה מכבודך, האם ראוי לעשות מהסליחות מופע בידור ? (אני חושב שלא זו היתה כוונתך, אבל כך זה עשוי להתפרש "חויה בלתי נשכחת"). חתימה טובה.

טוב, שיגיע תשרי

עוד לא סיפרת איך היה בארה"ב, איך היו הפרידה והחזרה, ואיך היה להם בבית
הכי היה לי כיף בבוסטון זה... להתקלח
לבזבז עוד ועוד מים בלי שיטריד אותי כהוא זה מצב הכנרת
בלי לחשוב על מפלס הכנרת יורד ויורד ויורד
תענוג

חחח גם אותי זה העסיק ככה בארגנטינה D:

טוב, שיגיע תשרי
דווקא אהבתי את הניסוח שלך ב ככר השוק לגבי הסליחות <גילוי נאות: אשכנזיה. לגמרי.>
וסתם להגיד לך שאני מאד נהנית ממה שאת כותבת. מעורר אצלי חשיבה טובה.

מחקתי את הפוליטיקה, השארתי את המחמאות, מקווה שזה בסדר מצידך.
וסחטיין על הביקורת העצמית.

חחח גדול! D-:

השארתי את המחמאות
מעולה.
ותודה, קיבלתי ממך המון.

בדואים מרשיידה, נמצאים במאהל בהמשך הדרך מזרחה ממעלה עמוס לתוך המדבר.
הבעיה לא קשורה לשטחים אלא לבדואים (מלבד זה שאי אפשר פשוט ללכת לקופת חולים).
הנשים שם בכזה מצב רע, כל גבר נשוי לשתי נשים (לא בעלה, אבל אח שלו ואבא שלו ואחרים), לא יודעת כמה הגברים מתערבים במצב הילדים.
ניסיתי לדבר עם הדוד שאותו אני מכירה קצת יותר, שיסביר לה כמה זה חשוב שהילד ייקח את התרופה, אבל הוא לא ממש התעניין ואני לא יודעת כמה אני יכולה להפעיל עליו לחץ הנושא.
האו"ם עוזר לדעתי, כי על התרופות שהיא הראתה לי היה כתוב שהן של האו"ם, ויש להם חשמל סולרי עם שם של איזה ארגון שעוזר. אבל בד"כ ארגוני הסיוע (לא רק בשטחים, גם בארץ ובשאר העולם), נותנים דברים, אבל לא יודעת כמה הם עוזרים בידע ובמודעות (העצמה...). וזה בעיקר מה שתסכל אותי שם, חוסר המודעות לחשיבות הנושא, יש לה את הברזל, אבל נראה שהיא לא משתמשת בו ולא ממש ידעה לזהות מה מכל התרופות שקיבלה הוא הרלוונטי והחשוב. קשה לעזור למי שלא ממש עוזר לעצמו.
כל כך בלט לי הניגוד בין מה שראיתי שם עם התינוק המתוק הזה מול כל המודעות והמלחמה של האמהות כאן באתר הזה על טובת הילד שלהן גם בפרטים הקטנים, כשלכל כך הרבה ילדים בעולם חסרים דברים הרבה יותר בסיסיים. והמשפחה שראיתי אולי לא נמצאים במצב כל כך קשה לעומת אחרים, יש להם הרבה עיזים וגמלים, הם לא רעבים, אבל החיים שלהם קשים והמזון לא עשיר במיוחד.

אני גרה ממש רחוק משם והגעתי במקרה כי חבר הזמין ליום הולדת שם, את הדוד של הילד אני מכירה קצת, ויש לי גם את הטלפון שלו, אני אדבר איתו שוב בקרוב, למרות שהוא לא התעניין בנושא כשהייתי שם, ואיתה יש כאלה פערי שפה שאני לא יכולה לדבר ישירות בלי תרגום.

גם אני פועלת במקומי בד"כ, לא מנסה לשנות את העולם, רק לעשות כמיטב יכולתי ולגרום נזק מועט ככל האפשר. רוב הזמן זה לא מתסכל אותי, אבל לפעמים....

ותודה על ההתעניינות.

חבל לי למחוק מה שכתבת, היה לי מעניין לקרוא וזו נקודת מבט שונה. אם עדיין את מתעקשת על המחיקה, את מוזמנת למחוק אצלי, אם אני אראה שאת ערכת אצלי אני אבין:-)
הדיון מעניין לי, נראה לי שהנושא הזה יכול לעניין גם אחרות, אולי במקום אחר ולא בדף בית.

אני מבינה מה שאת כותבת, היה הרבה ידע שהועבר בין הדורות בחברות לכאורה פרימיטיביות. לצערי אני מרגישה שהידע הזה נקטע/נעלם בדורות האחרונים.
יש בחברות עולם שלישי המון הערצה ורצון להידמות לחברה המערבית, תוך נטישה וזלזול של מה שמצטייר כפרימיטיבי, בדרך הזו נעלם המון ידע יקר ערך.
אני מניחה שהסבתא של האמא שפגשתי היתה יודעת להתמודד עם הבעיה של התינוק טוב יותר.
גם במאהל הזה היו טלויזיות, כל העולם שטוף בדימויים של החלום האמריקאי (גם בסרטים ערביים והודיים תנאי החיים דומים יותר לחלום האמריקאי מלחיי היומיום של רוב הצופים).
בהרגשה שלי, במקום הספציפי שהייתי לא היה ידע בתחום התזונה/רפואה בהקשר לברזל, או שאולי הידע שהיה לא הוערך ע"י האם שהעדיפה ידע מערבי כי נחשב נתקדם/נכון יותר.
יש פלשתינים שאני מכירה שמלאים בידע על ליקוט ורפואה עממית וכייף לטייל איתם ולשמוע מה יש להם להגיד על כל צמח שרואים ושימושיו, ויש שמנותקים מאוד מהמסורת ומבחינתם לישון בטבע זה ממש מוזר ולאכול מה שבושל על מדורה זה פרימיטיבי, תלוי כמה התרחקו מהמקורות.

ולמעלה עמוס, מאפרתה ממשיכים למזרח, ממשיכים ישר בתקוע הפלשתינית (ולא פונים שמאלה לישראלית). גם אני לא הכרתי קודם, יש המון מקומות שאני לא מכירה.
מדבר מדבר, נוף מקסים, נראה כמו ציור אבסטרקטי של אלוהים עם פסים בגוונים וצורות בהרים היבשים.

ותודה על הדיון איתך, תמיד מעניין לי לשמוע את נקודת המבט שלך, ואת הדרך המכבדת והמקשיבה בה את כותבת.

מדבר מדבר, נוף מקסים, נראה כמו ציור אבסטרקטי של אלוהים עם פסים בגוונים וצורות בהרים היבשים.

תיאור מקסים, תודה

טוב, לא מצאתי את הדף של האומנה, אז נכתוב כאן

עכשיו נסעה העוס"ית מארגון שחר, אנחנו לא יכולים כרגע להיות באומנה כי אני בהיריון
באסה, עכשיו צריך לחכות קרוב לשנה, וגם להרחיב את הבית, וגם לקנות מכונית (עוד תנאי) וכנראה גם שיהיו לנו משכורות יותר גבוהות
זה כל-כך מבאס, למרות שאני מבינה את ההיגיון בסינון, אבל לחשוב על כל הילדים בבתי הילד המזוויעים האלה, בלי טיפת יחס אישי, אני יודעת שאומנה פשוט תפורה עלינו. כלכלית אנחנו בסדר גמור ואוטו אם חייבים נקנה. מה אכפת להם שאני בהיריון ? זה כזה טיפשי

אז צריך כללים ותקנות ועדיין חשוב להתמקד בעיקר - האם המשפחה מתאימה לאומנה.
פחות לשים על כל הכללים המטופשים האלה

לא עושים לכם בעיות עם האומנה כי אתם בחנ"ב?

לא עושים לכם בעיות עם האומנה כי אתם בחנ"ב?
הנושא עלה, התרשמתי שאם הוא ילך לבית ספר אז זה בסדר
אני מקווה, יש עוד המון מכשולים שעלינו לעקוף, בזמן שאותם ילדים מקבלים טיפול נורא "איכותי" בבתי הילדים הנוראים האלה (בדקתי שירות באחד מהם, אני יודעת על מה אני מדברת).

^{יש מצב שהדף ההוא על משבר בזוגיות הוא לא אמיתי כלומר "טרולי"}

ככל הידוע לי חז"ל גזרו שרווקות לא יטבלו.

(לא מגיבה לה שם כי לא נראה לי שהיא ממש מחפשת לשמוע על ההלכה האורתודוקסית)

אה, אוקיי, ממה שכתבת חשבתי בטעות שאת לא מודעת לזה.

אני משערת שעדיף טבילה ויחסי אישות מאשר יחסים ללא טבילה
לדעתי בגזירה הזאת חז"ל בין השאר התכוונו לחייב את האדם לבחור בין חטא גמור למצווה גמורה, ולא לתת לו אפשרות ביניים.

טוב, התרשמתי שיש לך הרבה יותר ידע והבנה ממני בנושא
למה? הבעתי כאן עמדה, לא ידע.

למבשר יש יום הולדת היום
פעם שלישית
שבוע שעבר עשיתי לו עם חברים, אחר כך נסענו איתו : אני ואביו והוא, אל אריאל לערב כיף עם ההורים.
היום ההורים שלי מגיעים לחגוג לו, עם המון פינוקים (מתנה מסבתא, כסף מסבא, עוגה שווה שאמא שלי מכינה והמון ממתקים)

אני כמובן בעד צניעות ולחגוג רק פעם אחת, אך מכיוון שאני לא ממש משמשת דוגמא ומופת בעניין (לעצמי אני חוגגת מס' פעמים ועל פני חודש שלם), קצת קשה לצפות מהילדים למשהו אחר. דוד נגד ימי הולדת, הוא לא רצה שאחגוג לו כשהתחתנו (וגם מה יש לחגוג ? הוא נורא זקן, תמיד היה זקן, מאז שהתחתנו), אז שאלתי ממנו את יום ההולדת שלו והפכתי אותו לשלי, אם אני יכולה לחגוג לעצמי בעוד תאריך למה לא בעצם ? כשהוא הבין את המחיר (לחגוג לי פעמיים) הוא לקח את שלו בחזרה, חבל. השנה אני אחגוג לו אבל, כמו שצריך (כלומר אשמח לאידו, ימלאו לו 40 שנה ב"ה, לי יהיה השנה 31, גם זקן אבל לא כמוהו).
בינתיים אני 30, נא לזכור ולא לדבר איתי על הזקנה המתקרבת ובאה

קצת הרגשתי שאני נדחקת החוצה מבחינת רלוונטיות מהדף למה לא גן, כי כבר החלטתי, ורציתי בלוג. אני חושבת שהיו כאן כמה וכמה דיונים אם מקומם של בלוגים הוא באתר הזה ולא התחשק לי להיות מוקד למחלוקת פוטנציאלית. חוץ מזה, רוב רשומות הבלוג הן העתקה של מה שכתבתי פה, אז סביר מאוד שאמשיך לכתוב פה (בשביל התגובות) ואתעד בבלוג (בשביל עצמי).

היי

קודם כל- ראית ששלחתי לך מייל?

חוץ מזה, ממשיכה לענות לך בדף הבית שלי

ראיתי שכתבת איפה שהוא שאת מתכננת בחול המועד לפתוח דף שקשור ללמידה של גדולים לעומת של קטנים (או משהו כזה) ורציתי להציע לך להסתכל קצת על הדף ילדים בשלב הגולם מפעוט לבוגר ולראות אם מתאים לך לפתוח את הדברים שם.

גמר חתימ הטובה

מדגדג לי כל-כך לכתוב אבל אני אתאפק עד סוכות

תודה לרסיסים על התזכורת לקריאה ולדיון בנושא
חוץ מזה - מקצוענים בלי תעודות - מתה לכתוב שם אבל נחזיק מעמד
וגם רוצה מאוד לקרא את הדף למתחילים שנת החיוניות שלי ואולי לפתוח דף מתאים למזרחיים (אתם מכירים מזרחי אמיתי שיוותר על הקוסקוס של אמא שלו ? או על סטיק ? אבא שלי בילדותי תיאר לי את גן העדן כמקום עם עצים עליהם צומחים...סטייקים (-: ) - אבל אני באמת רוצה לעבור שינוי תזונתי, רק שיכלול עוד מאכלים חוץ מחסה וכרוב.

ומה עוד ? נראה, לא זוכרת עכשיו, מחכים לסוכות - בלי מחקר ועם הרבה נחת ושמחה.
שתהיה שנה נפלאה לכולנו ושנחתם כולנו לחיים טובים ולשלום

גמר חתימה טובה ושנה טובה (איזה יופי לדבר אל עצמי, אבל אולי מישהו קורא אז שיהיה)

גמר חתימה טובה ושנה טובה (איזה יופי לדבר אל עצמי, אבל אולי מישהו קורא אז שיהיה)

אני קוראת

הבנתי ומחקתי

אבישג, רק עכשיו ראיתי את הצעתך. משום מה מה חדש החליט על דעת עצמו להראות לי רק את השינויים של היום החולף.
חשבנו לטייל מחר (שלישי), אבל כרגע בעלי מרגיש לא כל-כך טוב ונחליט בבוקר. גם אם נטייל - נחזור ללון אצלנו. תודה!
בכל אופן, אולי אקבע אתך פעם ואבוא עם הילדים כשהוא יעבוד, כי כששאלתי אותו, הוא ממש לא נלהב לביקור. נראה לי שכבר כל פעם שאני מזכירה את באופן, זה עושה לו חררה...

את לא לוחצת. תודה על ההזמנה!
אולי אממש אותה בחנוכה.

היום טיילנו בוואדי זרקא ליד נווה צוף.

שרפתי עלייך 20 ד' - תעריכי
רק עכשיו ראיתי (מרוב שאני בטוחה שאף אחד לא קורא את דף הבית, אפילו לא טרחתי לבדוק)
מעריכה!

אם את יודעת להכין קוסקוס (את מתכוונת להכנת הגרגרים עצמם?) אז ברקוקס הם גרגרים גדולים יותר, בערך גודל של דוחן.
מבשלים אותם בחלב וחמאה (ברור שבנדיבות..) עם מעט מלח
זה באמת נורא טעים..
בהצלחה!

ישנה אשה בשם לימור תירוש שהיא בשלנית מקצועית ואוצר של ידע באשר למאכלי עדות שונות- בוודאי תוכלי לשאול אותה באתר שלה http://limortiroche.com/
בהצלחה!

תודה חמודות על העיצות

בסוף עשיתי שלב ראשון כמו שעושים קוסקוס רגיל (רק בלי הנפה) ושלב שני בעלי עשה מהזיכרון, יצא בסדר (יחסית לפעם שנייה)

וחג שמח גם לכן

בירקוקש
זה באמת מאד טעים
המון המון זמן לא אכלתי את זה (אפילו לא עם קוסקוס מלא).
שיהיה לכם חג שמח מאד
נ.ב. רק שתדעי, את חסרה לי בדף החיוניות.

אוי חבצלת תודה, את חמודה

דווקא הנושא של אכילה בריאה מאוד מעניין אותי אבל אני לגמרי מרגישה לא קשורה לדף
קראתי בחג את הדף הראשון והרגשתי איתו מאוד בנוח : נפילות, עוד נפילות והמון תיאורים של פיצה ומסעדות גורמה
בדף הנוכחי כולם מאוד נחמדים אלי אבל הדיונים נעים סביב חסה וגמבה בעיקר, אולי בעתיד ארגיש יותר שייכת.

ונראה לך שאני קשורה לדף? אני מרגישה זרה ושונה שם...אבל, הקריאה שיפרה לי את התזונה, למרות שיש חלק גדול מהדיונים שאני לא מבינה. אמנם הכל בעברית, אבל אני הרבה פעמים מרגישה שזה בשפה שונה שאני לא מכירה. אני מבינה כל מילה בנפרד, אבל לא מבינה את המשמעות של הכל ביחד. אני אפילו לא יודעת להסביר למה אני כותבת שם. אולי כי אני מרגישה הכרת תודה עמוקה לכל המשתתפות שלהרגשתי תרמו הרבה לא רק לתזונה המשופרת שלי, אלא באופן כללי לזה שיש לי מצב רוח טוב רוב הזמן.

אלא באופן כללי לזה שיש לי מצב רוח טוב רוב הזמן.
באמת ? איך יתכן ? (אני באמת סקרנית לשמוע)
אותי הוא בעיקר מדכא וכבר אמרתי לעצמי שלא אכנס לקרא אבל בסוף אני לא מתאפקת...
אשמח לשמוע נקודת מבט אחרת שאולי תרחיב את אופקיי ותעזור גם לי

באמת ? איך יתכן ? (אני באמת סקרנית לשמוע)
לא יודעת...אני מרגישה שבאופן כללי אני רואה דברים אחרת מרוב מי שכותבת שם. לדוג' אם אני אוכלת משהו שבאופן כללי אני מעדיפה לא לאכול, אני לא קוראת לזה נפילה. למעשה אני לא קוראת לזה בכלל. ואני לא דנה עם עצמי <או עם מישהו אחר

> דיונים מייגעים, ולא מלקה את עצמי. אכלתי, נהניתי, חוזרת לשיגרה.
היה שם עכשיו דיון שאני לא כ"כ מבינה. העין נתפסה לי בדוגמא של בת יענה. בחודשים האחרונים הפכתי להיות סוג של בת יענה. אני לא רואה המון דברים. מה שלא שייך לי, ממש לי, אני פשוט לא רואה. איך החיים הפכו להיות פחות מסובכים! את לא מאמינה

חוץ מזה שמה שאני חושבת שטוב ובריא לי, די שונה ממה שרוב מי שכותבת שם חושבת. ההגדרה שלי של בריא מאד רחבה <יחסית>

_מזלו שבנוסף להיותו רעבתן הוא גם כזה מתוק. אי אפשר לכעוס עליו גם אם ממש רוצים
כיף שאת רואה את זה כך_

תשמעי, זה לא שהכעס המצטבר בתוך תוכי לא מוצא את דרכו החוצה (על בעלי המסכן), אבל באמת שאני לא מסוגלת לכעוס על הילדים. מספיק שאני רואה איזו בוהן שמנמנה, או יד שמנסה לאחוז, או... כל דבר. כל דבר בילד קסם הקטן הזה. כל הכעס מתנדף.

_עושים קצת ענייני קריאה וחשבון
את מלמדת אותם קריאה וחשבון ? (אייקון של הלם)_

אכן. בשיטת גלן דומן. מראה להם כרטיסים עם מילים. הגדול (שנתיים ועוד רגע חודש) כבר מכיר הרבה הרבה מילים. זה כמו לראות תמונות מבחינתו. כמו נניח לזהות את הסמל של מק'דונלדס. הוא אוהב את זה. זה לגמרי במשחק וכיף ובדיוק דקה כל פעם.

אז למה לקחת את המשרה הזו ? הרי את בבית ורוצה להמשיך לדוקטורט, יכלת ללכת רק על המשרה האקדמית לא ? נשמע שאתם לא נואשים מבחינה כלכלית ואת גם ככה עמוסה מאוד - או שאת אוהבת להתמודד עם משימות בלתי אפשריות ?
משימות בלתי אפשריות הן שמי השני. אני אוהבת דד ליינים דוחקים ואין את זה באקדמיה. אני אוהבת תוצאות מיידיות לעבודה שלי (השם שלי על גבי העיתון). בנתיים (יום שני לעבודה

) דווקא נחמד.

{{}}...וכמעט באמצע הדרך בין שני קרני אשד, על אחת הלשונות הנכנסות אל הים, בנויה לה העיר עכו
חבר התארח אצלנו בשבת, והביא עמו שי צנוע שקנה לנו בדרך: חוברת על עכו מאת אהרן אהרונסון. אני עוד בהקדמה, אבל אם אני מבינה נכון זה תיאור כולל של העיר - גיאוגרפי, היסטורי, תרבותי... יש אפילו מוסר השכל בסוף החוברת (אני תמיד מציצה לעמוד האחרון): אי אפשר לבסס עיר על תעשייה בלבד, אסור להזניח את החקלאות.
כיון שלמדנו שגדול עתידה החקלאי של עכו, יוצא בהכרח שעלינו להשתדל להתחזק גם שם, והלואי שיהיו גם שם חברינו הפיונרים הראשונים בנידן זה כמו שהיו בזכרון יעקב...{{}}
זהו, כל השבת אמרתי לעצמי שאני חייבת לספר לך (-:
אגב, את החוברת הוציאו מעזבונו בתרפ"ה (לתרגם לך? 1925), חמש שנים אחרי מותו/היעלמותו.

עוד משהו: כמו שכתבתי, אני בהקדמה, והוא סוקר את העבודות של קודמיו בתחום, ובהקשר זה מדבר בחריפות ובסרקזם (בסגנון שממש תאהבי...) על הגרמנים, שבטוחים שהם נעלים מעמים אחרים ובזים לכל מה שלא בא מגרמניה...
זה נכתב למעלה מעשור לפני עליית המפלגה הנאצית לשלטון.

הי אבישג,

נעים לראות פה עוד מגזריות....

אני עברתי עם באופן תהליך הפוך משלך היום בעיקר קוראת - פחות כותבת נמצאת פה בערך מ2002, וגם אוטוטו יומולדת 31 שמח

בעבר היה קשה להיות מגזרית גלויה פה, התמכרתי לכיפה, ופה אני מזגזגת

ווי ווי מחקת את כל החודשיים האחרונים!
אין לי מושג מה רצית לעשות, אבל בטח לא את זה...
אז החזרתי ותערכי מחדש ו... תשאירי משהו בחייך

אה סליחה הסתכלתי על משהו אחר.
אז רק הוספתי שוב את הפוסט האחרון שמחקת לי בטעות!

_אני מחפשת משפחות שתשתתפנה במחקר על חינוך ביתי
משפחות עם ילדים בגילאי בית ספר_

יש לי דז'ה-וו

אותו המחקר? או שאפשר להתנדב שוב?

חנוכה אצלנו כבר עמוס לגמרי

תודה רבה! אמן!
בע"ה בלי נדר, כמו שאומרים אצלכם

געגוע!
מה נשמע?

לא רק ששכחתי - אני אפילו לא זוכרת

מצבי קשה...
התכוונתי שהלוח זמנים עמוס, ולא שעמוס אצלנו אורחים.
נראה נראה בלי נדר בע"ה...

הי אבישג, אני יכולה אולי לנסות לעזור לך עם המחקר. יש לנו בן אחד בבית ספר ועוד שניים בגיל בית ספר (ועוד שלושה מתחת לגיל בית ספר) אבל אנחנו לא משתתפים במפגשי חינוך ביתי, מתאים לך ?

שלחתי

הי אבישג, האם יעזור לך ראיון טלפוני או במייל פלוס שאלונים שהילדים ימלאו ויחזירו במייל, אך בלי מפגש? אנחנו גרים בחו"ל, אך נשמח לעזור. 3 ילדות בגילאי בי"ס (6,9,11) ועוד גמד בן שלוש וחצי.
אם כן אפשר במייל ronnieibclc בג'ימייל דוט קומ

תאמיני לי, את כזאת גיבורה!

לפני כמה ימים לא הספקתי לאכול שומדבר (זה מזכיר לי, את חייבת בהזדמנות, בין אלפי העיסוקים שלך, לפתוח את דף על תזונה) ופתאום תקפה אותי חולשה כזאת ועצבנות, וחשבתי לעצמי- וואלה, בדיוק ככה אני מרגישה בשלושת החודשים הראשונים של הריון. אין לי מושג איך יהיה לי כוח לזה שוב (יהיה יהיה, אני אשכח את זה עד הפעם הבאה). והנה, את הולכת ובונה באמצע ההריון שלך. "אין לי מושג איך היא עושה את זה"...

איך הולך עם הדוקטורט?
איך את מרגישה? הילדים נותנים לך לנוח קצת לפעמים?

חיבוק גדול מכאן

הי רוני

תודה על ההיענות

כרגע אני עוד לא יודעת אם להרחיב את איסוף הנתונים גם למשפחות שאינן חיות בארץ, במידת הצורך אפנה אלייך.

תודה בכל אופן ולילה טוב

זה ממש מדהים שאתם בונים בעצמכם. פעם לאבא שלי היה חבר (פיזיקאי, ממש לא איש מלאכה) שהחליט לבנות את הקומה השנייה בבית בעצמו. האמת, בסוף יצאה קומה מדהימה- הכל מעץ, ורואים את ההשקעה בפרטים הקטנים. אבל אני ממש לא מסוגלת לדמיין אותנו לוקחים על עצמנו כזה פרויקט (זה נראה לי כמו מזוכיזם...)

עוד הריון? תשמעי, אכן בחברתנו מקובל יותר להתהדר בדוקטורט וקריירה מאשר בילדים ועוד ילדים, אבל בעלי רוצה חמישה (!) ילדים. חמישה. אמרתי לו שנעצור כשייצא ילד מעצבן, ובנתיים זה לא קרה. (ותסלחי לי על השאלה הסופר חצופה, אבל אחרי שאמרת שהילד האחרון שלך יצא ילד קשה, איך התחשק לך עוד אחד? אם ייצא עוד אחד קשה?)

טוב! חייבת לתעד את הרגע ההיסטורי! (באמת רק רגע, ובאמת די היסטורי

)

איזה כיף שהגעת למפגש!

היי אבישג!

קודם כל, אולי לא שמת לב: יש לי דף בית חדש. עזבתי את הייאוש...
שנית, לא משתלב לנו לבוא לישון אצלכם בהיעדרכם. תודה רבה על הנדיבות!
אבל... אולי... אבוא לבקר עם הילדים ביום ראשון (לפני שתצפינו). יכול להתאים?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יופי, אבישג, אז קבענו "טנטטיבית".
כמובן, אם מתחשק לכם לבוא אלינו - אפשר בכיף. מה שנוח לך יותר.
אשתדל להתקשר בימים הקרובים.

<תפילה לאם מהעבודה>

בואי ל כמה ילדים

התקשרתי אלייך אתמול (פעמיים) ולא ענית, והיום כשהתקשרת- הייתי בנהיגה.
בסוף נצליח לדבר

עדיף לי שתתקשרי לא אחרי 18:30, כי אז אנחנו נכנסים לסשן הרדמה ארוך ומייגע...
אנסה אותך מחר.

ניסיתי לשלוח לך מייל עכשיו, אבל שוב קיבלתי הודעת שגיאה.
מספר הטלפון שלנו הוא 08-9240453.
אנסה גם אני לתפוס אותך בטלפון.
ובכל אופן, אני רוצה מאוד להגיע ביום ראשון! מה להביא?

היה נחמד וגם מוזר לדבר ממש!
בעלי הסביר לי לנסוע לצומת קסם ומשם לצומת תפוח, אבל אמר שמשם הוא לא יודע.
בבקשה כתבי לי את המשך הדרך.

תודה!
אעתיק לי את ההנחיות ובעז"ה אתקשר לפני שנצא לכיוונכם.

שבת שלום!

מקווה שעמדתי בכבוד במשימה בדף חנוכה!!!
הולכת לקרוא את סיפור הלידות.

יו איזה דף מעולה! את כותבת באמת נפלא (כשזה לא משהו אקדמי חופר).

_אלף פעמים סימנתי למנתח לגשת אליי ושאלתי : אני בסדר
כן, הוא מאשר
התינוק בסדר ?
חיובי
ושוב ושוב ושוב
יפה מצידו שהוא המשיך להתייחס אליי_

כשאחותי התאוששה מהניתוח שלה, היא סיפרה לי איזה עשרים פעם שהמרדים צעק עליה והתייחס אליה מאוד לא יפה.
גם אני כל פעם הקשבתי והנהנתי באהדה וקיללתי אותו. כל הכבוד לי!

ליתר ביטחון הצעתי שיבדקו תאריך עברי מול לועזי
פחחחח

זהו הרגת אותו! כשהוא חזר הביתה ואשתו שאלה אותו: "איך היה היום שלך יקירי?" הוא בטח ענה לה: "לא תאמיני! אחת המטופלות ביקשה שאבדוק את התאריך העברי של הווסת האחרונה שלה!!!"

אצלנו נדפקה הסידרה! אני בשבוע 18, והרופא טוען שזו בת!

אני אומרת: העיקר שתמשיך הסידרה של הבריאות...

גם אני שמעתי ש"רחל" זה שם קשה. כמובן אחרי שכבר קראנו :-\

יו מזל שמצאתי את הדף רק אחרי שהסתיימה הדרמה של השיליה! את רואה??? הכל משמים!!!

הקטן הקיא הערב, אבל עכשיו נראה טוב יותר.
זה בסדר מצדך שנבוא ככה?

<תפילה לאם מהמחשב של חמותי...>

נהיה בקשר בבוקר. אני מקווה מאוד שירגיש טוב. אם הם רוצים להיות חולים - שיהיו חולים ע"ח לימודים, לא?

(נראה לך רלוונטי בכלל הלל יפה? להגיע עד חדרה? אין לי מושג כמה זה בכלל אפשרי מבחינתך, אם זו אופציה ובא לך לדבר על זה- תגידי)

הי אבישג. מה שלומך?
רציתי לשאול אותך,בתור מי שגרה בישוב בערך כמו שלי, ועושה חינוך ביתי-
אני מרגישה שהגדולה שלי, בת 4, אמנם נהנית בגן וגם מפיקה ממנו תועלת, אבך יחד עם זה יש הרבה תוצרי לוואי...
הגן הוא ענק- 32 ילדים, הלו"ז אינטנסיבי, והיום ארוך. היא בעצמה אומרת לי שזה ארוך לה.
טכנית אני לא יכולה להוציא אותה לפני 14:00, אבל גם אם יכולתי, לא בטוחה שזה היה פותר את הבעיה.
יש לי מחשבות על חינוך ביתי, למרות שנראה לי לא לגמרי שייך בשלב זה. אנחנו בקרוון קטן, צפוף פה, אני חודשיים אחרי לידה, ובעיקר- אין כאן אף משפחה אחרת בחינוך ביתי. נראה לי שלהוציא אותה מהגן יהיה קצת עוול בשבילה.
בקיצור- איך את עושה את זה? במובן מסוים אני מבינה, כי בימים שבהם היא בבית ממש כיף לנו, היום רגוע יותר, והיא ואחותה בת השנתיים וחצי משחקות נהדר ביחד. מצד שני- אחרי שבוע כזה בחנוכה אני מרגישה שאני חייבת קצת זמן לבד עם ה"סנדוויץ'" בת ה2.5, כי הגדולה היא דומיננטית מאוד וחשוב לי לתת לקטנה זמן אישי בלי שהגדולה בעסק.
יש אצלכם משפחות בחינוך ביתי? ואם לא- זה לא מבאס קצת? והילדות לא מרגישות "שונות" מידי?
וגם- ראיתי שכתבת שאת בהריון. בשעה טובה! איך בדיוק את מוצאת לך זמן לנוח ולהתפנות להריון- בדיקות, מעקב וסתם לישון?
ועוד אחרי הלידה? לא בא לך בוקר שקט בבית, בלי להיות מחויבת להתיחס ברמה זו או אחרת לגדולים? ששת השבועות שאחרי הלידה היו לי מאוד מעייפים עם הקטנה בבית. אפילו קצת קינאתי בשכנות שיולדות והקטן שלהם במעון מ8 עד 4... טוב. לא באמת קינאתי, אבל רק בהזדמנות שיש להן לנוח קינאתי...

קראתי מה שכתבת על ההתנהלות הנוחה יותר בחינוך ביתי, ואני מבינה את זה לגמרי. ובכל זאת....

וואו סיהרא המון שאלות מעניינות על חינוך ביתי (ואני כרגיל עסוקה בלריב כאן במקום להתייחס לנושאים חשובים)

אז קודם כל מזל טוב באיחור מעט (להולדת ? )

בקיצור- איך את עושה את זה?
את מוזמנת לקרא דפים שכתבתי בנושא :
זמן לילדים בחינוך הביתי
חינוך ביתי במשמרות
חינוך ביתי לעצלנים

יש אצלכם משפחות בחינוך ביתי? ואם לא- זה לא מבאס קצת? והילדות לא מרגישות "שונות" מידי?
אני מרגישה שאיתמר זה ישוב מאוד מכיל, אולי כי כולם משמיצים אותנו (לא רק שמאל ותקשורת, גם הימין וישובי הסביבה) יש כאן מין ענווה כזאת ופשטות שמאפשרת לאנשים לקבל את זה. חוץ מזה לדעתי גם בימין הקיצוני וגם בשמאל הקיצוני (אנרכיסטים בקיצור) קל לקבל תופעות שאינן הולכות יד ביד עם הממסד הרשמי.
יש כאן עוד משפחות בחינוך ביתי אבל אנחנו לא בקשר : אשה אחת, שבעלה נרצח בפיגוע, וביתה הגדולה הפסיקה ללכת בכיתה ט או י' ושתי משפחות מהגבעות שמקיימות חינוך ביתי לחלק מהילדים או כולם (אחת ברסלבית ואחת חילונית). יש תקופות טובות יותר או פחות בחינוך הביתי והיו פעמים שהרגשתי שחסרה להן חברה, שהן קצת שונות. ב"ה לאחרונה אני כבר לא מרגישה כך ואני יכולה להעיד שהבנות שלי הרבה יותר מעורבות חברתית ממה שאני הייתי כילדה : השנה גם רשמתי אותן לצהרונית (שלש פעם בשבוע אחת עד שלש ארבע) - קטע קצת הזוי בהתחשב בעובדה שאני בבית אבל זה אחלה בשבילן , עולה לי מעט באופן יחסי (באיתמר יש המון מקרי רווחה ואז אפשר להצטרף לפעילויות שמסובסדות עבורן), כמו כן הן התחילו סניף בני עקיבא השנה וגם הן הולכות לחוג מחול.

אמשיך לכתוב בהמשך (חייבת ללמוד עכשיו ואני כאן כבר חצי שעה כמעט)

בקיצור- איך את עושה את זה? במובן מסוים אני מבינה, כי בימים שבהם היא בבית ממש כיף לנו, היום רגוע יותר, והיא ואחותה בת השנתיים וחצי משחקות נהדר ביחד. מצד שני- אחרי שבוע כזה בחנוכה אני מרגישה שאני חייבת קצת זמן לבד עם ה"סנדוויץ'" בת ה2.5, כי הגדולה היא דומיננטית מאוד וחשוב לי לתת לקטנה זמן אישי בלי שהגדולה בעסק.
לדעתי את בתקופה הרבה יותר עמוסה (מבחינת הילדים) ממני, גם תינוק (תינוקת ? ) וגם פעוטה בת שנתיים וחצי שצריך לבדר, לי זה נשמע ממש קשה.
אני חושבת שאצלי לפחות חלק משמעותי מהעניין שכולם בבית מעסיקים אחד את השני ושאני לא רואה את עצמי בתפקיד המבדרת שלהם. להיפך, לפעמים אני מרגישה שאני לא מתייחסת אליהם מספיק.
תראי אני גם בשלב שהילדים גדולים, יש יותר עומס של עבודות בית אבל מבחינת הילדים להבדיל מפעם שהייתי סביבם כל היום, היום הזמן הרבה יותר בידיים שלי.
לפני כשמונה חודשים בעלי עזב את העבודה כדי לבנות את התוספת של הבית שלנו (לפני כשנתיים הוא בנה את הבית אבל נורא קטן לנו שני חדרי שינה אז אנחנו מרחיבים) כך שהוא גם מאוד זמין אם אני צריכה אותו.
לא יודעת להגיד לך כי זה מאוד משתנה, כל שנה, כל גיל, מס' הילדים וכו.. עכשיו יחסית די קל לי עם הילדים, היו תקופות הרבה יותר קשות, עכשיו, לראשונה מאז נהייתי אם, אני יכולה לצאת מהבית אפילו למס' שעות בלי לחפש סידור לילדים - הגדולות שלי כבר יכולות לשמור - את יודעת איזה שדרוג זה בחיים ? (ובעלי לרוב נמצא בסביבה כך שעצם הידיעה שהוא כאן בעצם מאוד מקלה).
כמו כן הגדולות שלי היו בגן (התאומות שלש שנים והשלישית שנה אחת), פשו כי באותה תקופה היה לי נוח שהן במסגרת.
בגדול, להיות רק עם תינוק לדעתי קל מלהיות עם כולם אבל אני כן חושבת שיותר קל לי עם כולם מאשר עם תינוק ופעוט, בכלל כשהגדולות היו בגן אני זוכרת שהיה לי נחמד כשהקטן הלך לישון - מבחינת זמן משלי, אבל כשהוא היה ער לא יכלתי לעשות כלום בבית, אז היינו בעיקר בחוץ (והיום כשאני כבר לא כל-כך צריכה לצאת איתם זה קצת חסר לי כי עדיף שאבצע משימות בבית אם אני לא חייבת לצאת ומצד שני נורא כיף לצאת ולפגוש חברות - אני עדיין צריכה לצאת עם הקטנים אבל הרבה פחות, היום יצאתי רק עם בן ה-3 והיה ממש נחמד אבל זה כבר לא קורה כל יום).

לגבי מנוחה - אל תדאגי, אני נחה יותר מדי (לטעמי) ובדיקות - נסעתי היום לאלון מורה לרופא.

כרגע אני בעיקר מוטרדת מכך שאני מרגישה שלא התייחסתי מספיק לילדים (בעיקר לגדולות) השבוע, אבל אני מאוד משתדלת להיות מודעת : לעשות איתם מפגשים, לשחק עם הקטנים,להקשיב להם גם עם העיניים ומלא הריכוז (ולא רק תוך כדי עבודה) - ובדיוק הזכרתי לעצמי להתעניין יותר מה הן עושות.
אבל כאמור כרגע אני בתחושה שאני לא מתייחסת מספיק.
וגם אני בלחץ לסגור משימות לקראת הלידה (להבחן על הצעת המחקר, להתקדם עם המחקר שלי, לסגור חלק א' של המחקר של המנחה שלי, לסיים בניית הקורס שאני מלמדת ועוזבת לפני שהוא יסתיים וכמובן לקבוע תור לניתוח קיסרי מוזמן ולהחליט כבר איפה).

אני ממליצה על חינוך ביתי רק אם את חושבת שזה יעשה לך ולילדים טוב, אם נראה לך שהמצב כמות שהוא עדיף בעינייך, רדי מזה.
בתחושה שלי, קל לי יותר כך, בלי כל הלחץ של לשלוח ולקבל מהמסגרת ולהיות משועבדת למה שהמסגרת מכתיבה.

חוץ מזה מוזמנים לעבור אלינו לישוב, יותר קל שיש עוד משפחות בסביבה.

מקווה שהתייחסתי להכל, אם לא תכתבי ואפרט.

תודה על ההזמנה.. דווקא מחפשים עכשיו לאן לעבור, אבל לב השומרון רחוק לנו מדי מההורים.
אפשר לומר שטכנית, יותר נוח לי שהגדולה בגן. מצד שני גם היה יכול להיות יותר נוח שהקטנה תהיה בגן פרטי כלשהוא, אבל בחרתי שלא לשלוח אותה כי אני מאמינה שיותר טוב לה בבית.
אבל שלא מבחינה טכנית- אני חצי חצי. כלומר היא כן נהנית בגן, אבל באמת אחד הדברים שמפריעים לי זה התחושה שתיארת, שאני לא מתייחסת מספיק אישית לגדולה. רק שאת תיארת את זה בענייניות מעוררת קנאה ואני מלאה בנקיפות מצפון. אולי כי היא הגדולה. ואולי כי יש לי בעיה כללית של נקיפות מצפון מול הבנות שלי. (כן, תינוקת... שלוש בנות, איזה כיף)
דווקא לי לא מפריע ה"שעבוד" למסגרת. אני לא מרגישה את זה בכלל, לא מרגישה שמכתיבים לי משהו. בטח בבית הספר זה יקרה...

איך הבנות שלך מתיחסות לזה? הן שמחות בזה, או שלפעמים את שומעת מהן שהן היו רוצות להיות כמו כולן?

וגם- את לא מרגישה לפעמים שאת מעמיסה יותר מידי על הבנות הגדולות,פשוט כי הן גדולות והן בנות? אני מרגישה עם הגדולה שלי שלפעמים אני כביכול מצפה ממנה למרות שהיא כולה בת 4. היא מעצמה רוצה לטאטא, לשטוף כלים, לחתוך ניר לשבת, לענות לטלפון, לטפל בתינוקת וכו'. אז זה כיף מצד אחד אבל מצד שני- שתרגע, היא עוד ילדה...

בהצלחה בכל המטלות. וגם בניתוח.

וגם- את לא מרגישה לפעמים שאת מעמיסה יותר מידי על הבנות הגדולות,פשוט כי הן גדולות והן בנות? אני מרגישה עם הגדולה שלי שלפעמים אני כביכול מצפה ממנה למרות שהיא כולה בת 4. היא מעצמה רוצה לטאטא, לשטוף כלים, לחתוך ניר לשבת, לענות לטלפון, לטפל בתינוקת וכו'. אז זה כיף מצד אחד אבל מצד שני- שתרגע, היא עוד ילדה...
בקצרה כי אני לא בעניין עכשיו לפרט, היום השתכנעתי שאני צריכה לתת להן עוד מטלות, כי היום ממש הייתי זקוקה לעזרה והן התקשו מאוד לעזור - כל היום הן בגומי או עם חברות ועוזרות ממש מעט, אפילו את השעות שמירה שלהן על הקטנים קשה לי לקבל מהן ועבודות הבית בעיקר שלי.

עוד על הנ"ל
אני חושבת שבאופי אני די יקית ויש לי משימות קבועות ומאורגנות שנובעות משיקול דעת שהפעלתי קודם.

התפקיד של הבנות שלי זה לשמור שעתיים וחצי בשבוע על אחיהם הקטנים, לעזור קצת לסדר את הבית (בד"כ פעם ביום וזה לרוב לא יותר מחמש עשר דקות) וביום שישי יש קצת יותר עזרה בסידור והן גם שוטפות את החדרים (תאומה אחת) והסלון-מטבח (תאומה שנייה). זה נשמע אולי קשה אבל אני מכינה לשטיפה לרוב וגם מטאטה והבית ממש קטן, זה גם לא ממש שטיפה אלא להעביר מטלית לחה (רצפת עץ).

זהו פחות או יותר, שבוע שעבר הרגשתי שאני מפנקת אותן מדי, הייתי צריכה עזרה ביום רביעי כי חששתי לעבוד אחרי הדימום ולא שהן עשו משהו קודם - כל היום הן משחקות גומי ואחרי צהריים הלכו לחוג מחול ויום הולדת מסיבת פיג'מות לחברה. ביקשתי שישטפו כלים ויקפלו כביסה ויסדרו את הבית ויכינו משהו קל לאכול (פתיתים - שזה חמש דקות) - בתמורה הורדתי לכל אחת מהן שעה ביביסיטר, הן ממש קיטרו ועד שלא התעצבנתי הן בקושי עשו משהו.
זה היה די מבאס כי אני באמת בקושי מבקשת מהן ואת עבודות הבית אני אוהבת לעשות לבד, אני בגילן שטפתי כלים כל ערב ובשישי ניקיתי שירותים וממש לא הרגשתי שמעמיסים עלי (כלומר לא אהבתי עבודות בית אבל אז וגם היום זה לא נראה לי הרבה).
אני יכולה להגיד לך בשיא הכנות שרוב הזמן הן עסוקות בשלהן, חינוך ביתי לא גורם שהן יעסקו יותר בעבודות בית (אולי גם כי אני מפחדת שזה יהיה המצב אז אני ממש מתרחקת מזה).
אבל אני בהחלט מתכוונת להפעיל אותן יותר מעכשיו ועד חודש אחרי הלידה, יש תקופות שמותר לעזור יותר.

שמחה על השיער, וברור ש(אם תסכימי)אני ויעלפו נבוא לבקר אותך.

(אני קוראת הכל בדיליי- מיינתי את בגדי החורף כבר מזמן, קפוא אצלנו ואנחנו מהזן הלא מחמם את הבית. סתם שקית שנשכחה מאיזה ביקור אצל ההורים בדרום).

(ערכתי את הסמיילי ממקודם. עשיתי אותו בטעות כמו בפייסבוק, אז תיקנתי)

טוב, תודה על התשובות...
כשאני הייתי צעירה יותר וקיטרתי מידי פעם לאמא שלי על כל מה שנדרש ממני (אנחנו חמש בנות והיינו צוות אחזקת בית נהדר..עכשיו כל אחת עם צוות משלה..), היא אמרה לי שאמהות שלא דורשות עזרה מהבנות בכלל לא עושות להן טובה, כי אז הן יגיעו לבית שלהן ולא ידעו איך לתחזק אותו.
אני למשל החלטתי שאני אלמד את הבנות שלי לבשל כמו שצריך. שלא יעשו נסיונות על בעל צעיר..

היי
רק רציתי להגיד שאני לא כותבת בניסיון לצמצם את ההתמכרות, אבל אני עוקבת בדריכות אחרי העידכונים לקראת הלידה ואני כבר מחכה לשמוע את שם העוברית.

בהצלחה לך

מזל טוב!
מה שלומך?

אמא שלי הודיעה לי עכשיו שאבא של בת דודה שלי (שהתאבדה לפני כשנתיים) מת מדום לב היום בבוקר
(היא כמובן וידאה בזהירות שאני לא מתכוונת חלילה ללכת לנחם במצבי - אפשר לחשוב)
לא לנחם אז מה כן ? להתקשר ? מתי ? למי ? לאח שלה שהיינו פעם בקשר טוב ? לאמא שלה (ומה לומר שאני אחרי לידה כשהבת שלה מזמן בקבר ? לא נעים לי)
אז מה עושים ?

מזל טוב! איך קוראים לגברת הצעירה?

תרימי טלפון לבית שבו יושבים שבעה תראי מי יענה, תבקשי את מי שהכי קל לך לדבר איתו, דודה או בן דוד אחר.
תספרי שאת אחרי לידה (אולי זה יהיה לה קשה אבל אלו החיים שזורים שמחה ואבל יחד) ואת משתתפת בצערם ומצטערת שלא תוכלי להגיע.
אם תוכלי להגיע לשלושים אחלה, אם לא יהיה שנה ושנתין ושלוש וכו' שתוכלי להשלים את החסר.
בשורות טובות