אבישג א

[יעל_ש*]

אני מכרם מהר"ל ולדעתי אצלנו יותר יקר. יכולה לברר.
אני עובדת בטירת כרמל ונמצאת שם רוב היום ורוב הימים, אז כשאני אומרת "אצלנו" אני הרבה פעמים מתכוונת לשם.

[עדי_א*]

אבישג, תיקנתי את הדף שלי. מאוד פליי לידי מצידך לשלוח אותי לעשות את זה.

[ב_עילום*]

איך מפסיקים?

אני זוכרת משפט נורא מצחיק מהתקופה שעישנתי וניסיתי להפסיק (עד שהצלחתי...) :
להפסיק לעשן זה נורא קל, עובדה שעשיתי את זה כבר הרבה פעמים

אותו הדבר עם האתר...

יש כמה שיטות:

1. למצוא סיבות וצידוקים שלא טוב לי כאן. ואני אכתוב לך כמה מאלו שלי היו מאד עקרוניים ושבאמת בגללם הפסקתי להיכנס:

א.שלא מתייחסים אלי כמו אל מישהי חכמה, נבונה ,בעלת ניסיון ובוגרת... שלכל פישרית בת 28 יש את אותו משקל הדברים כמו שלי .
ב. שלא קוראים לי בשמת
ג. שקיבלתי תגובות עם תוקפנות שגרמה לי ממש להרגיש רע (וזה כולה אתר, ונשים שאני בכלל לא מכירה)
ד. שלא התייחסו בכלל... גם כשכתבתי דברים ש אני עד היום מצטטת אותם
ה. כשמחקו גריינים שלי !!!
ו. כשלא הצלחתי להיכנס לחבורת הסיסטר אוף מרסי
(כמה מוזר היה לי להיכנס אחרי המון זמן ולגלות שאשכרה התפרקה הקבוצה אחרי שהן נפגשו.... )

בקיצור: בכל פעם שהאתר הציף בפני את חוסר הביטחון שלי, חוסר המימוש שלי או מצבים שבהם לא רואים אותי....

(זה רק שלי... כבר אמרתי??.?)

1. מה שעזר לי פעם אחרונה להיגמל: נכנסתי לגיליסט. אחד הגורמים הכי ממכרים זה מה חדש וככר השוק והגיליסט בהחלט עונה על הצורך הזה והגיליסט לא ממכר כי אין שם דיונים. אני עד היום מופתעת שמישהי יכולה לשים שם הודעה כמו- "נפתח משפחתון נהדר" ... ואף אחת לא תוקפת אותה על זה...

1. לנסות שוב ושוב עד שמצליחים. וכשמצליחים... מה שלא יהיה... לא להיכנס לככר השוק (רק לבדוק הודעות) כיכר השוק זה כמו הסיגריה הראשונה... את חושבת שכבר ניגמלת כי לא היית כאן שנה אז נראה לך שאין בעיה רק סיגריה אחת... רק מבט חטוף על ככר השוק... והלך עליך

כמובן שיש את אלו שיכולות לעשן סיגריה אחת לכמה ימים... שבועות.. חודשים.. ואפילו שנים... (יש לי כזו גיסה) אני לא!!
סיגריה אחת ואני בפנים... הצצה אחת ואני כאן... לא????

אז... בהצלחה?

בכל מקרה את דמותך האינטרנטית אני אוהבת. את חכמה ונדיבה ומצחיקה ואת אחת מאלו שאני שמחה לפגוש כשאני בהפסקה מהמגמילה

[אבישג_א*]

שלא קוראים לי בשמת
אין ספק שבשמת נשמעת יותר ויש לה מעמד כאן, אני התרשמתי אבל שלעתים זה גם לרעתה, כלומר לדעתי יש כאן נשים שתוקפות אותה בבוטות בגלל שהיא בשמת - כך שלמעמד יש גם את המחויבות שלו

שקיבלתי תגובות עם תוקפנות שגרמה לי ממש להרגיש רע (וזה כולה אתר, ונשים שאני בכלל לא מכירה)
כן, אני נפגעתי עד עמקי נשמתי מכל מיני פלוניות למיניהן, חסרות שם ומעמד , מדהים אותי כמה לקחתי את זה ללב, עד היום, דברים שהיו מזמן מזמן.

שלא התייחסו בכלל... גם כשכתבתי דברים ש אני עד היום מצטטת אותם
גם לי קרה, את יודעת וחשבתי על זה (אחרי שנעלבתי קלות מחוסר יחס לחומרים מעולים שכתבתי) שאולי השתיקה היא דווקא במקום שאין פשוט מה לומר כי החומר באמת טוב אז אין מה להגיב... נקודה למחשבה

כשמחקו גריינים שלי !!!
מזדהה


כשלא הצלחתי להיכנס לחבורת הסיסטר אוף מרסי
מה זה ? (תני לי עוד סיבות להיעלב (-: )

קטעים, אותי דווקא ככר השוק פעם בכלל לא עניינה, היום יותר אמנם, מה חדש אכן ממכר ומאז שהתחלתי לגלוש קבוע לפני כשנתיים לא הצלחתי בכלל להגמל. גם כשנעלבתי קשות ממש והייתי בטוחה שזהו, הרומן הסתיים, לא באמת הצלחתי להגמל, חודשיים וחצי בערך לא כתבתי כאן וכמעט ולא גלשתי אבל עדיין נכנסתי כל יום כמה פעמים ביום לשניות ממש כדי לראות מה חדש ואחר כך גם חזרתי לכתוב.

אני לא יודעת אם באמת אצליח פעם, יש לי קטע חזק מאוד של נאמנות למקום, כמעט לא החלפתי מקומות בחיים. גרתי בעכו עד גיל שלש עשרה והיה לי ברור שאחיה שם כל חיי (וזאת למרות שלא הצלחתי באמת להשתלב), ואז פנימיה אליטיסטית ומנוכרת לארבע שנים (המקום היחיד אליו לא התגעגעתי) ואחר כך איתמר - מגיל 17 עד עצם היום הזה. טיפלתי בילדים ולא הייתי מסוגלת לעזוב אותם עד שנולדו בנותיי, הייתי מדריכה בבני עקיבא ונשארתי גם הרבה אחרי שהייתי אמורה לסיים, בעצם מעולם לא ממש עזבתי, גם את הבית שלי אני לא מאמינה שאהיה מסוגלת לעזוב אי פעם. יש לי קושי גדול עם פרידות (ועוד לא החלטתי אם זה טוב או רע)

ותודה על המחמאות מותק, זה משמח אותי מאוד, גם אני שמחה לפגוש אותך כאן ולשמוע ממך, מרגישה שיש לי הרבה מה ללמוד ממך.

שבוע טוב

[ציל_צול*]

אין לי ממש מה לתרום עניינית, אבל מציינת שהדיאלוג שלכן מגניב וששתיכן כותבות מקסים.

[ב_עילום*]

קטעים... גם לי יש קטע עם נאמנות, או כפי שכתבת בשמה היותר מדוייק: חוסר יכולת להיפרד

קשה לי אשכרה להיפרד ממקומות שאהבתי להיות בהם, מאנשים שהיכרתי... ממקומות עבודה... אני אפילו גרה באותו קיבוץ שהגעתי אליו בגיל 7 (כבר 43 שנים אבל מי סופר....)

כל זה עוד בסדר והגיוני (בעיקר שיש לי חרדות נטישה עוד מימי הלינה המשותפת העליזים בקיבוץ שנולדתי בו)
אבל מה שלא הגיוני בכלל זה הנאמנות שלי לדברים שכבר לא משרתים אותי יותר.... לדוגמא: כמה (וכמה) קילוגרמים, פחדים, הגנות, חסמים.
גם אליהם אני דבוקה בנאמנות רבה, למרות אי הנוחות הרבה...

אז זהו... שעוד לא החלטתי באיזה צד שייך "באופן טבעי"... מהדברים הטובים שקשה לי להיפרד מהם או הדברים שכבר לא משרתים אותי ושתוקעים אותי...
שגם מהם קשה לי להיפרד...כנראה שכמו בחיים... יש גם מזה וגם מזה...

ועכשיו ברצינות... זה באמת אתר מיוחד ויש כאן פלטפורמה מאד אינטימית ואפשר לאמר עם אנרגיה נשית: מכילה, תומכת, קשובה, רגישה
אני לא מוצאת את עצמי בפורומים אחרים. משהו שם עם יותר מדי קווים ואני פשוט הולכת לאיבוד ומרגישה ניכור. כאן באמת יש משהו ביתי וחם .
מצד שני... אני טיפוס מאד אמיתי והתקשורת הזו שהיא מצד אחד אינטימית וחברית וחמה ומצד שני ווירטואלית לחלוטין... מתי שהו מפריעה לי .

אחד המצבים שלא כתבתי למעלה שכאשר אני מגיעה אליהם אני פורשת זה... ההתמכרות עצמה.. כשאני מוצאת עצמי חושבת מחשבה מעניינת ומיד מרגישה צורך לכתוב אותה כאן.... אז אני גם מפסיקה...

למה? בראש ובראשונה, כי זה לא נעים לי. ואני מרגישה שכשזה הולך לכיוון הזה... זה כמו להיות מכורה לכל דבר אחר... זה לאפשר למשהו להציף לי את התודעה, כמעט להשתלט עליה , מה שלא מאפשר לי לחיות את החיים האמיתיים שלי על כל שלל הרבדים שלהם.

במילים יותר פשוטות... עולה לי תסכול, עצב, התרגשות אבל אני לא חווה אותם... אני עסוקה במה אכתוב בבאופן.....
ואח"כ כבר עסוקה בתגובות... האם היו? האם לא היו? ואם היו.. איך היו? ואח"כ המצב שלא בא לי לכתוב אבל לא נעים לי.... ..... ..... .... ....

אופס. עוד קצת ואני אגיע לנקודת האלחזור שלי אז אם נעלמתי תדעי למה

וצילצול... @} גם אני קראתי בשקיקה את הדפים החיוניים שלך לא כל כך הייתי בעניין התזונה, אלא שאהבתי את האווירה האנושית שהכנסת שם ....

[אבישג_א*]

וואו מדהים, 43 שנה באותו מקום, מעניין איך אני ארגיש כאן בעוד 30 שנה, כבר עכשיו אני מרגישה ותיקה ושייכת וזה מאוד כיף לי.
אתמול הלכתי לחינה של מישהי מהישוב, היה לי כיף לפגוש את הנשים, יש כאן פשטות מדהימה וחמימות שממלאת את ליבי, יש כאן גם קטעים מעצבנים ולאחרונה אני צריכה להתעסק איתם אז זה מבאס, כל מיני ביורוקרטיות מול המזכירות. מצד שני אני יודעת שהמקום זה האנשים שחיים בו ואותם אני מאוד אוהבת, כיף לי ללכת למכולת ולפטפט קלות כמעט עם כל מי שאני פוגשת, יש כאן הרבה ענווה, אני מקווה שאזכה להתבגר ולהזדקן במקום הזה ואז להקבר בו.

איפה גדלת עד גיל 7 ? ואיך זה לחיות היום בקיבוץ אחרי שכל-כך השתנית וגם הקיבוצים עברו שינוי מאוד גדול לא ? מצד שני אם אף פעם לא עזבת את בטח לא מרגישה את השינוי


אחד המצבים שלא כתבתי למעלה שכאשר אני מגיעה אליהם אני פורשת זה... ההתמכרות עצמה.. כשאני מוצאת עצמי חושבת מחשבה מעניינת ומיד מרגישה צורך לכתוב אותה כאן.... אז אני גם מפסיקה...
קטעים, אני דווקא נהנית מזה שיש לי לאן להעלות את המחשבות שלי, פעם לא היה לי והרגשתי איזשהו חסר, הייתי משתפת חברות אבל אי אפשר לשתף באותו רגע תמיד וגם יש לי הנאה גדולה מלכתוב את הדברים, זה דווקא יתרון מבחינתי בבאופן.

במילים יותר פשוטות... עולה לי תסכול, עצב, התרגשות אבל אני לא חווה אותם... אני עסוקה במה אכתוב בבאופן.....
את יודעת, בת דודה שלי התאבדה לפני שלש שנים, היינו חברות מאוד טובות בילדות ועם מותה נפער בי איזה פצע וגם רגשי אשמה שלא הייתי בשבילה כשהיא הייתה זקוקה למישהו, באנוכיותי. המחשבות הטריפו אותי ואז ישבתי וכתבתי בבאופן ומייד נרגעתי, היא הפסיקה להופיע לי במחשבות. אותו דבר עם רות פוגל, אחרי רצח פוגל, כשעבר שלב ההלם וההתעלמות ממה שקרה, הייתי רואה אותה מולי, כמעט נוגעת בה וזה היה לי קשה ושוב כתבתי בבאופן וזה עזר לי.

לא יודעת אם זה טוב או לא לברוח מהמחשבות באמצעות כתיבה, באמצעות חשיבה איך אכתוב ומה אנסח ואיך זה יצא, והתפעלות שלי מדברים שכתבתי כשבעצם אני מתעלמת ממה שקרה, לפעמים אני חושבת שעדיף להתמודד מאשר להתעסק בסגנון הכתיבה אבל זה גם עוזר לי מאוד עם קשיים שאני חווה, אז אני מרשה לעצמי את הבריחה הזאת.
גם עכשיו אני בתקופה די קשה עם עצמי מכל מיני סיבות ובאופן זה סוג של בריחה, במקום להתמודד עם הכעסים והתסכול והפחדים שלי אני כותבת כאן וחווה פחות מתח בחיים. בריחה ? ייתכן, אבל כל מה שנותן לי כוחות כרגע אני לוקחת, לא יכולה להרשות לעצמי לברור יותר מדי.

[ב_עילום*]

איפה גדלת עד גיל 7

בקבוץ אחר .... לא הייתי 43 שנים רצוף לגמרי... חייתי כמה וכמה שנים גם מחוץ לקבוץ...

מאד מעניין מה שאת כותבת על בריחה כעל משהו טוב... אחשוב על זה...
ואני זוכרת שאחד הדברים הכי מרפאים עבורי אחרי הלידה השקטה שעברתי היה לסוע לחול ולדבר על זה עם אנשים אנונימיים. שוב ושוב לספר עד שזה נרגע...
כמו ילדים שחווים טראומה ואח"כ מחיים אותה בציורים, בארגז חול ובמשחקים כדי לאפשר לה לצאת החוצה...
יכול להיות שיש בבאופן משהו מזה... לספר בפני אנשים שאינם מהמעגל חיים האמיתי עם כל המורכבות שלו ובכל זאת , אפשר לספר פרטים, ואפשר למצוא הקשבה כנה ותגובות...

אני לא מצאתי את האיזון בין זה ובין לא לברוח מדי.... עדיין....

[אבישג_א*]

אני לא מצאתי את האיזון בין זה ובין לא לברוח מדי.... עדיין....
מבחינתי, כל מה שמאפשר לי להתייחס טוב יותר לילדים שלי, להיות רגועה יותר איתם ובכלל זה מבורך.

חברה שלי הלכה לטיפול פסיכולוגי ובמהלכו גם נכנסה לדיכאון, עוד חברה הולכת לשקוף וגם היא עוברת תהליכים לא פשוטים עם עצמה. דיברתי עם שתיהן על כך שאין מצב שאלך עכשיו לפסיכולוג או לסדנת מודעות, אני אתפרק ואני לא חושבת שיש לי כרגע את הפריבילגיה הזאת או מישהו שיתמוך בי כשזה יקרה. אני רוצה לגדל את ילדיי בשמחה ויש את ההתמודדות עם הפרנסה וזה מאוד לא פשוט לנו עכשיו. ב"ה כשהילדים יגדלו ונתבסס אני אוכל להשקיע יותר בעצמי. אז בינתיים באופן זה פתרון לא רע.

[ב_עילום*]

מה זה שקוף ?

אני מאמינה שיש אמת אדירה במשפט: עת לכל דבר (קהלת?)
וזה יופי אם הכתיבה והקריאה כאן עוזרות לאיזון שלך...

אני כל החיים באיזושהי תמיכה ולכל זמן הייתה ויש תמיכה שונה ... קורס מודעות... פסיכולוגים... מאמנים,,, מורים לשירה... הילרים... עוד מאמנים עוד פסיכולוגים, פסיכיאטרית... עוד סדנא, הרבה ספרים שמאד עזרו לי.... תמיד חברות, לפעמים אחיות... קולגות לעבודה.... נסיעות להודו...

אני חושבת שהנשמה של כל אחת חכמה מאד ויודעת בדיוק מה טוב לה ומה צריכה עכשיו
ואם זה באופן אז זה בדיוק מה שצריך (גם לי היו תקופות שבאופן הייתה משענת חזקה מאד שלי)

[אבישג_א*]

שקוף זה סוג של מודעות עצמית בסגנון ברסלב, משהו כזה

וחוץ מזה מסכימה עם מה שכתבת, תודה על מילותייך הטובות

[טליה_אלמתן*]

ובבית היולדות חיבקתי את בתי שרק נולדה ושרתי לה בדמעות "עוף גוזל", כבר מפחדת מהעתיד , שנזכה בעתו ובזמנו.

חחח קורעת אחחח.... ההורמונים עושים מאיתנו, הנשים, לחם בפיתה....

תתביישי לך שאני לא בין ה-20 דפים שהשתתפת בהם השבוע! אני מבינה שיותר חשוב ומעניין כמה כל אחד מחברי הקהילה לועס את האוכל שלו!!!!

[סיון*]

הי,
איך מתבצע הראיון למחקר?
במייל זה אפשרי?

[אבישג_א*]

הי סיוון

בעיקרון הראיון מתבצע פנים אל פנים בשיחה, וכמו כן אני מקליטה אותו (כך שאוכל להתרכז ולא להחסיר אף פרט)
אבל אם זה לא מתאים לך אפשר גם במייל אני חושבת

האמת לא חשבתי על האפשרות הזו עד כה, למרות שהיא הרבה יותר קלה ופשוטה ונוחה לי, וכשחושבים על זה אפשר להוציא ממנה אולי לא פחות מאשר ראיון. אולי באמת אעשה ניסיון ואראה אם ניתן להגיע לחומר איכותי גם דרך המייל.

אז כן בקיצור, אפשר דרך המייל

[עוברת_אורח*]

רק להגיד שנורא חבל שמחקת את מה שכתבת אצל ציל צול. אני מבינה שזה הכביד עלייך, וכמובן מכבדת את החלטתך, אבל דעי לך שמעולם לא קראתי דברים כמו אלה שכתבת שם, ושזה פתח צוהר מרתק לעולמם של אנשים דתיים, ויצר בסיס מעולה לדיאלוג. את יודעת למה אני מתכוונת ב"דיאלוג", אני מקווה. לא בקטע של לשכנע את הצד שכנגד או להסביר לו למה הוא טועה, אלא בדיוק להבהיר שכל הבסיס הערכי הוא שונה לחלוטין ולכן בואו נדבר מהמקום שמבין את זה ומכבד את זה.
בקיצור, הייתי שמחה אם הדברים היו מקבלים אכסניה מכובדת בדמות דף ייעודי, אבל נראה שלא מתאים, אז לא.

[עוד_אחד_שלא_יודע*]

אני קורא וכותב באתר מזה מספר שנים. מהצד הימני של המפה הפוליטית.
יש באתר חלקים שהם מענינים בפני עצמם ויש שהם בבחינת תוד"א עבורי.
מכל מקום קבלי ישר כוח על המאמצים לנהל שיח גם עם עמדות קשות לעיכול.
וגם קבלי ישר כוח ממני על מגוריך במקום שבו את גרה !

[תפילה_לאם]

היי אבישג! שבוע טוב!
מה שלומכם בימים אלה?
ירד אצלכם שלג? נותקתם מהחשמל?
חורף נעים!

[ב_עילום*]

_היי אבישג! שבוע טוב!
מה שלומכם בימים אלה?
ירד אצלכם שלג? נותקתם מהחשמל?
חורף נעים!_

גם אני מתעניינת

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

חשבתי עלייך במוצאי שבת כשהתחילה להצטייר תמונה די קשה של התושבים הנצורים בבתים קפואים, מנותקים ממקורות של חשמל וחימום וכו'. אני מתפללת ומקווה שכולכם בטוב. הלוואי ותוכלי להכנס לכאן ולעדכן (זה יהיה סימן שהחשמל חזר...)

[רסיסים_של_אור*]

איך יצאתי אלמונית פתאם ???

[כינור_לשירייך*]

לכל הדואגות, עדכון: אבישג ומשפחתה הצליחו להגיע לחוף מבטחים. לא נראה לי שהיא תגיב פה בדף בזמן הקרוב, אבל אפשר להשיג אותה בדוא"ל.

[תפילה_לאם]

אה, שלום לך! פתאום ראיתי אותך ב{{}}מי פעיל עכשיו.
מה שלומך?

[אל_הלב*]

_אה, שלום לך! פתאום ראיתי אותך במי פעיל עכשיו.
מה שלומך?_
הי אבישג, התגעגתי (-: