מי צריך כל כך הרבה כסף

מדי פעם אני מעלעלת בעיתונים ומגזינים כלכליים שמגיעם לידי בן זוגי. מדי פעם חוזרת ועולה בי השאלה:
לשם מה המיליונרים והמיליארדרים האלו זקוקים לכל כך הרבה כסף? וממשיכים עוד ועוד.
למה הם לא עוזבים הכל ונוסעים לטייל בעולם או מנסים לעזור לאחרים?
המירוץ המטורף אחר כסף נראה לי אחד הפשעים הגדולים של האנושות.

כדי שכשיפרשו, יוכלו לשבת בכפר נידח, ולדוג.

שמעתי על ספר שנקרא (אם אני לא טועה) ,"הנזיר שמכר את הפרארי"
כן, בשביל מהבאמת???

"הנזיר שמכר את הפרארי שלו". לא קראתי.

דווקא זב בדיוק ספר שמדבר על מה שהעליתן כאן- למה צריך הרבה כסף? מה זה באמת נותן לנו? ואיך אנשים שבתוך המירוץ יולים לקבל טוויסט בחיים שלהם...
רוחניות מודרנית פרקטית. נחמד בעיניי, כי זה עוזר לקרב את הדברים שכ"כ מפחידים אנשים בדיוק אל אותם אנשים. לא רע!!!

אני צריכה כסף. אולי לא מליונים, אבל ברמה כזו שתאפשר לי לא לדאוג ביומיום מכסף. בקשה גדולה מדי?

לסבית קומוניסטית יקרה,
אותם אנשים עושים זאת בודאי מסיבותיהם שלהם. זה עניינם. זה גם עניינם למי ולמה הם נותנים את המליארדים שלהם. הידעת? יש כאלו שחושבים שזה ממש פשע נגד האנושות להיות - קומוניסט.

אני יודעת, ולכן אני גם לסבית. (למי שרצה לדעת איך אפשר להיות גם לסבית וגם עם בן זוג, התשובה היא (במהופך): בימינו מספיק להיות קומוניסטית ואז ישר נהיים לסבית גם).

לא שיחקתן מונופול אף פעם?
מי שלא הרגיש את ההתרגשות של מלון בעיר בירה לא ידע להבין.

לסבית, לא הבנתי את הבדיחה......

למה אתם מזכירים לי?
אני הייתי ברוסיה תקועה מתחת לגשר ולא יכןלתי לצאת ויצאתי רק אחרי גורבצ'וב והפסדתי הכל ועכשיו אתם מזכירים לי ואני אצןבה

מזכיר לי בדיחה.
בא אמריקאי לאיזה אי כמעט-בודד. רואה יליד שחור העור משתזף בשמש ומעליו אגוזי הקוקוס מאיזה זן מיוחד במינו. מדי פעם הוא זורק אבן, פוגע באגוז ומפצח אותו.
אמריקאי טעם גם והתלהב. אומר לו: "למה אתה לא אוסף את האגוזים האלה ומוכר אותם?"
הבחור שואל "למה?"
האמריקאי:"מה זאת אומרת למה? תמכור אותם, יהיה לך כסף, תריץ עסק, תקנה עוד דברים, תמכור, תפהוך למיליונר, ובסוף תוכל לשבת ולא לעשות כלום!"
"אני גם ככה לא עושה כלום!" ענה לו האיש.

פלונית,
זו לא בדיחה, זו קללה!

אני צריכה המון כסף- לאוטו- ביטוחים, טיפולים, דלק וכיו"צ, לאוכל- טעים, דליקטסים ועדיף אורגני, להוצאות שוטפות על הבית, לבגדים ולנעליים כדאי להראות טוב, לצרכיה ההולכים וגדלים של ביתי- משחקים, צעצועים, חומרי יצירה, קלטות וכו', למתנות- כי אני אוהבת להביא, ליוגה, לחוג ריקוד שלי, לפיצ'יפקעס לבית, כי אני אוהבת שיפה, לעוזרת כי אני אוהבת שנקי וכי אני לא אוהבת לנקות, ולהוצאות חד פעמיות כאלה או אחרות שצצות ועולות כמו מחשב חדש, מערכת סטריאו שאני מתה להחליף, רדיו טייפ לאוטו שאני בינתיים עוצרת את עצמי מלקנות... להמשיך? האם יש פה מילה אחת שמרמזת על מותרות? טוב, זו כבר שאלה פילוסופית . איינשטין היה אומר שהכל יחסי.
באחד המפגשים התל אביביים של אנשי חינוך ביתי מישהי אמרה שלהשתכר טוב וחינוך ביתי זה אוקסימורון, כלומר שזה לא הולך ביחד. אני אישית חושבת שהכל בראש. אני מקוה שאני לא טועה. ימים יגידו.

שמעתי על ספר מודעות עצמית בנושא הכסף בשם YOUR MONEY OR YOUE LIFE .
השורה התחתונה שלו היא:
או - שיש לך כסף, או - שאתה חי...

אגב גם ישו אמר כמה דברים בנידון (במקרה נתקלתי בזה וזה נראה לי נורא יפה):
לא יוכל איש לעבוד שני אדונים, כי אם ישנא את האחד ויאהב את האחר, או ידבק באחד ויבזה את האחר. לא תוכלו עבוד את אלוהים ואת הממון" .

מי שצריך כל כך הרבה כסף זה כל מי שהראש שלו נמצא תחת השפעת הסם הקפיטליסטי. זה אותו הסם שמאפשר לאדם לדאוג יותר למדינה מאשר לשכן שלו, אותו הסם שמונע מהאדם להתעניין במצב אדם אחר השווה לו בסדר ההיררכי (ולכן גם במצבו), ודורש ממנו להתעניין כל כך בשליטים שלו, ואף לרצות אותם.

בקיצור, מי שיש לו יותר מדי כסף ורוצה להשתחרר כדי להתחיל לחיות, מוזמן להלוות לי

(מה יהיה עם השביתה הזאת? אני לא קיבלתי אבטלה! מפחדת ממנהל הבנק...)

נראה לי שאנשים יכולים לרצות הרבה כסף מכיוון ש

הם נהנים מזה שהם מצליחים להרוויח אותו (כמו שרמז הד למעלה)
הם רוצים להבטיח את עתידם ואת עתיד ילדיהם
מה שהם עושים מכניס הרבה כסף (כ-side effect...) אבל הם עדיין נהנים מלעשות אותו ולאו דווקא רוצים לטייל בעולם
הם לא רוצים אותו, הוא פשוט בא (מישהו ראה את "פורסט גאמפ"?)
עוד סיבות?

לפני שמשמיצים אותם כדאי לזכור שבלי אנשים עשירים כולנו כנראה נהיה יותר עניים. אני, למשל, עובד בחברה שנשלטת בסופו של דבר ע"י רופרט מרדוק. אם רופרט היה מחליט לפני X שנים שהוא לא בקטע של לעשות כסף כנראה שכמה עשרות אלפי אנשים בעולם היו צריכים לחפש משהו אחר לעשות... הרבה אנשים עשירים גם תורמים הרבה כסף למטרות שכולנו שמחים עבורם (בתי חולים וכדומה. כמעט נפלט לי "מוסדות להשכלה"

) שהמדינה לא יכולה או רוצה לממן.
אישית אני אשמח שיהיה לי מספיק כסף כדי לא לעבוד (ואז אני בטח אטייל בעולם...

). אני נהנה מהעבודה, אבל אני יותר אהנה מהחופש של לעבוד בלי שיקולים של כסף.
בכל מקרה - אני ממליץ על הספר אבא עשיר אבא עני. זה ספר די מעניין, וגם קצת סותר לדעתי את המחשבה של "כסף או חיים".

הספר "אבא עשיר אבא עני" מייעץ לאדם הממוצע לצאת ממירוץ העכברים ולהפוך לקפיטליסט מקצועי (מירוץ העכברושים)
הקפיטליזם הוא מערכת של אי שוויוניות, שהמנוע שלה הוא ניצול האחר.
אם למישהו נדמה שבלי רופרט מרדוק העולם היה מתמוטט - זה רק בגלל שהוא הלך ללמוד בסוג של בית ספר שרוב האנשים הכותבים באתר זה מתנגדים לו!

love' love' love

הקפיטליזם הוא מערכת של אי שוויוניות, שהמנוע שלה הוא ניצול האחר
אני דווקא חושב שקפיטליזם זה דבר טוב כשהוא נעשה במידה ותחת בקרה. בזכות העובדה שאני גר במדינה שבה השיטה הקפיטליסטית היא המקובלת, אני יכול לעשות כל מיני בחירות שלא הייתי יכול לעשות במדינה קומוניסטית, למשל. לדוגמא:

אני אוהב לטייל בעולם
לטייל בעולם עולה כסף
אני בוחר לעבוד (קשה?), לחסוך כסף, ולנסוע לטייל בעולם
אנשים אחרים שפחות מעניין אותם לטייל יכולים לבחור משהו אחר לעבוד בו, איזו עבודה קשה פחות עם פחות שעות, או עבודה שמכניסה פחות כסף אבל מעניינת אותם יותר.

הטיעון על הניצול הוא, לטעמי, טיעון בכייני משהו. באופן אידיאלי את היא זו שמגבילה את עצמך בכמה כסף יהיה לך. אני, למשל, יודע שתמיד יהיה לי פחות כסף מרופרט כי יש לי פחות אומץ ופחות חשק לעשות את מה שהוא עושה. טוב לי בחיי ככה.

אם למישהו נדמה שבלי רופרט מרדוק העולם היה מתמוטט - זה רק בגלל שהוא הלך ללמוד בסוג של בית ספר שרוב האנשים הכותבים באתר זה מתנגדים לו!
לא טענתי לרגע שהעולם היה מתמוטט בלי רופרט מרדוק. כל מה שאני בא להגיד זה ש:

תחום העבודה שמושך אותי הוא תכנות, בפרט אבטחת תוכנה
לרופרט מרדוק יש חברה שבדיוק היתה צריכה מישהו כמוני כשסיימתי את הלימודים
רופרט מרוויח עלי כסף, ואני מקבל משכורת שמספקת אותי ועבודה שנותנת לי סיפוק והנאה. ברגע שזה לא יהיה המצב - נפרק את החבילה.
בלי רופרט מרדוק סביר שהייתי עדיין עושה משהו אחר, אבל ייתכן מאוד שהוא לא היה מעניין אותי כמו מה שאני עושה עכשיו.

הבנת?
העולם לא היה מתמוטט, רק שהייתי עושה משהו פחות מעניין.

הספר "אבא עשיר אבא עני" מייעץ לאדם הממוצע לצאת ממירוץ העכברים ולהפוך לקפיטליסט מקצועי (מירוץ העכברושים)
מהשורה הזאת מבצבצת ההתייחסות של חלק גדול מהאנשים בעולם לכסף: כסף זה דבר טמא שרק אנשים רודפי בצע מתעסקים בו (דמיינו לעצמכם את קריקטורת היהודי המלווה בריבית מעיתונים אנטישמים באירופה של אמצע המאה הקודמת). אם זו ההתיחסות של אנשים לכסף, מה הפלא שרב העולם נשאר עני (במידה כזאת או אחרת) ומקטר של המשכורת שלו? גם על זה מדבר הספר.
קראת את הספר? אם כן, אז לא הבנו אותו באותה צורה. הספר מספק צורת חשיבה שונה על עניין הכסף, את לא חייבת לצאת עכברוש אם תשני קצת את צורת החשיבה שלך לפיו. את יכולה לממש את מה שכתוב בו בכל מיני רמות, החל בלהתעניין קצת יותר במה קורה בחשבון הבנק שלך ולחסוך כמה שקלים בלדעת מתי יורד לך חשבון כרטיס האשראי מחשבון הבנק ולתכנן תשלומים לפיו, וכלה בלהתעמק בשוק ההון ולהתחיל לשכור בני"ע, דירות וכדומה כדי להגיע לעצמאות כלכלית.

לאיתי שרון
כסף זה אמצעי סחר מצוין. אבל תחשוב רגע על כל התכונות הנוספות שנדבקו לכסף, והביטוי הנוסף של תכונות אלה דרך תרבות הצריכה.
נראה שאתה חושב שהאופציה לקפיטליזם הוא קומוניזם מדינתי. הקומוניזם בבסיסו הוא יופי של רעיון, רק שהוסיפו לו את עיקרון המדינה, והרסו את כל מה שטוב בו.
את עיקרון חיסכון הכסף בספר אני קלטתי כמובן, ואף הפנמתי (אותו רעיון מובא בספר "smart women finish rich"), זה השפיע עלי עמוקות. זה עוד לא אומר שכלל הערכים שספר זה מנסים להעביר מתאימים לי. דווקא יציאה ממירוץ עכרים ועכברושים הוא תנועה מאד משחררת עבורי, ששמה את הכסף בפרופורציה הראויה.

כסף זה אמצעי סחר מצוין. אבל תחשוב רגע על כל התכונות הנוספות שנדבקו לכסף, והביטוי הנוסף של תכונות אלה דרך תרבות הצריכה
תרבות הצריכה היא אכן בעיה גם בעיני. הדרך להתמודד איתה, לדעתי, היא להציג לאנשים את התמונה המלאה ולגרום להם לצרוך פחות דברים שהם לא באמת צריכים, ולבלות יותר זמן עם אנשים שהם אוהבים, עושים דברים שהם אוהבים. זה עדיין לא פוסל את עניין הקפיטליזם.
נראה שאתה חושב שהאופציה לקפיטליזם הוא קומוניזם מדינתי. הקומוניזם בבסיסו הוא יופי של רעיון, רק שהוסיפו לו את עיקרון המדינה, והרסו את כל מה שטוב בו.
לא נראה לי, ממש ממש לא נראה לי! איך יונת כתבה בדף הורות שווה - קומוניזם נשמע לי כמו לכסח את הראש לכל מי שעובר את גובה הדשא... אם מישהו לא יכול להיות מאושר בגלל שהוא "מפסיד" בשיטה הקפיטליסטית אז בואו נהפוך את כולם ללא מאושרים!
זה עוד לא אומר שכלל הערכים שספר זה מנסים להעביר מתאימים לי.
ודאי שלא, בטח לא כולם! עוד לא פגשתי רעיון מורכב שהסכמתי עם כולו.
דווקא יציאה ממירוץ עכרים ועכברושים הוא תנועה מאד משחררת עבורי, ששמה את הכסף בפרופורציה הראויה.
וזה מה שכל כך נפלא בדמוקרטיה שמשולבת בקפיטליזם מרוסן - זכותך להחליט עבור עצמך שאת מוותרת על כל "מנעמי" תרבות הצריכה וחיה לך בדלות חומרית ובעושר רוחני, וזכותי להחליט עבור עצמי שהעושר הרוחני שלי לא יכול להיות מושג בדלות חומרית, ולכן כדי להיות כמה שיותר קרוב למאושר אני עובד, מרויח כסף ועושה את מה שאני אוהב באמת! איפה יש לך את זה בקומוניזם?

מאיפה אתה שואב את המידע שלך לגבי המהות המקורית של הרעיון הקומוניסטי?
אשמח לקרוא ציטוטים.
מצאתי כאן ציטוט אפרופו תפיסתנו את העוני:

"Poverty is not something people impose on themselves for want of effort and community organisation. It is constructed by divisive and discriminatory laws, inflexible organisations, acquisitive ideologies of wealth, a deeply rooted class system and policies which serve privilege in the short term and destroy society in the long term."
-- Peter Townshend

הרהורים תוך כדי כתיבה:
ראשית, אני מניחה שמצבו הכספי של אדם ומצב זרימת הכספים שלו הם פונקציה ולכן גם שיקוף - של הרבה מאד משתנים של אישיותו ופעולותיו.

שנית, ברור ש"הקפיטליזם המבוקר" די הורס את הכוכב שלנו, כי אין לו ברובו הגדול מאד - עניין במצב האקולוגיה על כדור הארץ. כלומר, רוב אלו שיש להם הרבה מילארדים בשביל להוריש לעשרה הדורות שיבואו אחריהם, לא ממש חושבים על זה כך שאולי עוד שניים שלושה דורות בכלל אי אפשר יהיה לחיות כאן יותר, אבל הם אלו שיוכלו לממן שהייה ארוכה על מעבורת חלל עם ספריית וידאו גדולה .

"הקפיטליזם המבוקר", חוץ מזה שהוא הורס בעקביות את יערות הגשם, גם הופך הרבה פעמים את אנשי העולם השלישי לעבדים נרצעים של תרבות הצריכה, מתוך גישה תועלתנית חד צדדית ובלתי מוסרית בעליל.
למשל, חלוקת פורמולות חינם ליולדות בבתי החולים בעולם השלישי, ואז כשהן יוצאות מבית חולים אין להן יותר חלב והן נאלצות להמשיך לרכוש את הפורמולות.
הקפיטליזם המבוקר הוא חיה מאד דורסנית.

עד שמישהו התחיל לעצור את ההשתלטויות של ביל גייטץ הוא הספיק לבלוע הרבה מאד חברות קטנות ולנטרל הרבה אחרות. הוא מספק פרנסה לרבים וגוזל אותה מרבים אחרים, ולא מטוב לב...
האם אין זו כוחנות קצת מטורפת? בחישוב גס, (התאור הבא אינו מבוסס על נתונים אלא על דמיוני בלבד) - גם אם "בא לו" שיהיו לו כמה רולס רוייסים, ספינת טיולים, שני מטוסים, שלושה איים ו - 20,000 איש שעובדים עבורו, מיליארדים רבים זה הרבה מאד כסף בשביל כל זה. כלומר להחזיק בכסף ולייצר כסף רק בשביל הכוח המדומה שלו...
האם ביל גייטס יזכה לחיי נצח? זהו, שאולי כן. אבל אם כן זה אולי זה לא יהיה בזכות מעשיו עד כה אלא בגלל מעשים אחרים לגמרי שעוד יש לו סיכוי להגיע אליהם.

שלישית, נראה לי שקומוניזם הוא הצד השני של אותו מטבע- ואולי אפילו אותו צד, (אבל בטח שלא מטבע אחר): ריכוזיות של הרבה כסף וכוח אצל אנשים מעטים.
אולי הגיע הזמן להמציא משהו חדש?

אחת ההגדרות, שאינה חדשה, אולם היא מספקת בסיס טוב לתפיסה אחרת, זה "סוציאליזם הומני". כמובן שזה בא ללא ליווי המושג "מדינה".

ועוד דבר...הקומוניזם ש"הוא ריכוזיות של הרבה כסף וכוח בידי מעט אנשים" זה הקומוניזם בתוך מסגרת המדינה, הכוח והכסף בידי השליטים.

האוטופיה שלי, זה שפשוט יהיה לכולם כסף בלי שנצטרך לחשוב עליו ולהתעסק בו יותר מדי.
מישהו יודע משהו על עקרון הרצף הכלכלי ?

אני לא חושב שמה שיש היום בארה"ב לצורך העניין (שאחראית לחלק גדול מהפעילות הכלכלית הבעולם) עונה להגדרה של "קפיטליזם מבוקר", אלא יותר קרוב ל"קפיטליזם פרוע". אני מסכים בכל לב שכל שיטה כלכלית צריכה לכלול את הנזקים שאנו גורמים לסביבה שלנו. ז"א: אם אנחנו נוסעים במכוניות אז בואו נשלם את המחיר האמיתי של הדלק שאנו צורכים, שכולל חוץ מההפקה שלו גם את ההשפעות הסביבתיות והבריאותיות שלו (הרעיון הזה מופיע בצורה מנוסחת היטב ב"שיבוש תרבות" של קאלה לאסן, ובטח בעוד הרבה מקומות). כנ"ל לגבי נעליים ושאר מוצרים שמיוצרים ע"י אנשים שהם חצי עבדים בכל מיני מדינות במזרח אסיה, אפריקה ומרכז+דרום אמריקה. האמת היא שאף שיטה כלכלית שאני מכיר לא ממש התמודדה עם העניין הזה עד היום (חלק מהעניין של "כדור הארץ הוא שלנו וזכותנו להרוס אותו אם בא לנו"?).

ובואו נייצר רק את מה שאנחנו באמת צריכים...עיקרון הרצף הכלכלי נשמע מעניין. מעניין אותי איך האנרכיזם מתאר את הכלכלה החלופית. אבדוק זאת בקרוב.
באמת, כאשר אנחנו מותנים לחשוב שכדור הארץ הוא שלנו, נוצר עבורנו, אז זה עושה מקום לרעיון של יכולתנו לשלוט על - כל דבר, כולל בני אדם אחרים.

מזכרונות לימודי האנתרופולוגיה שלי:
זה נורא פשוט. בעקרון הרצף הכלכלי לא עובדים בשביל כסף אלא בשביל אוכל, בגדים, כלים.
בעקרון הרצף הכלכלי ישנם טקסים ומנגנונים שתפקידם לחלק מחדש את הרכוש הפרטי בכל פרק זמן מסוים, וכך לא נצברים רכוש עודף ועוני עודף.
יש מנהג אינדיאני מסוים לפיו האיש הכי עשיר בשבט עושה מסיבה ענקית במהלכה הוא שורף את כל רכושו! והרציונל של זה הוא שככה הוא מוכיח שהוא הכי עשיר. נדמה לי שקוראים לזה פוטשלאן - או משהו כזה.

אם אנחנו מדברים על אותו הדבר אז זה נקרא Potlatch, ובמהלך המסיבה המארח מחלק את כל רכושו לאורחים. אני זוכר ששמעתי על זה בטיול באלסקה, ונדמה לי שזה (היה) מקובל בשבטים שחיים בצפון אמריקה.

אגב Potlatch, מצאתי את האתר הזה שנראה מעניין.

אכן פוטלאטץ'. ואכן אתר מעניין.

על הכלכלה לפי האנרכיזם....
בקרוב!

מישהו יהיה בעניין של לארגן כזה פסטיבל? אפשר באופן חד פעמי, או באופן קבוע אחת לכמה זמן...יש לנו חצר ממש גדולה בכרכור מישהו מרים את הכפפה?

ברור ש"הקפיטליזם המבוקר" די הורס את הכוכב שלנו, כי אין לו ברובו הגדול מאד - עניין במצב האקולוגיה על כדור הארץ - דווקא הארצות הקפיטליסטיות משקיעות יותר כסף, מחקר, ומאמצים על מנת לשפר את המצב האקולוגי על כדור הארץ, מאשר הארצות שאינן קפיטליסטיות (אשר כן תורמות להריסתו). ברור שהתעשיה בכללה ומוצרי נוחות-חיים בפרט (ששניהם גדולים יותר בחברות הקפיטליסטיות) תורמים לנזק האקולוגי, אבל כאן זה כבר מגיע לבחירה האישית בין נוחות חיים לבין אקולוגיה. לצערנו רוב האנשים מעדיפים את נוחות החיים שלהם על פני נוחות החיים של יוצאי חלציהם. (וזה, אגב, רמז עבה למה שיקרה אם באמת האנרכיזם ישתלט.)

לצערנו רוב האנשים מעדיפים את נוחות החיים שלהם על פני נוחות החיים של יוצאי חלציהם. וזה, אגב, רמז עבה למה שיקרה אם באמת האנרכיזם ישתלט
נשמע כמו שאתה להפחיד מישהו! אגב, האנרכיזם לא "ישתלט". זה נוגד את העקרונות של תנועה פוליטית זו.
הכסף שמשקיעות מדינות קפיטליסטיות לשיפור האקולוגיה הוא כאין וכאפס לעומת מה שהן הורסות. נראה שההשקעה שלהן משמשת עלה תאנה ללקיחה שלהן.
הרס השלווה, הרס הזמן הפנוי, הרס שמחת החיים, הרס חיי החברה - גם זה הרס הכוכב. הקפיטליזם אחראי למערכת ערכים שאלו הן תוצאות הלואי שלה.
זה נקרא נוחות?

ורד,
נצטרך קודם למצוא איש עשיר שיהיה מוכן לחלוק איתנו את כל רכושו...

דווקא הארצות הקפיטליסטיות משקיעות יותר כסף, מחקר, ומאמצים על מנת לשפר את המצב האקולוגי על כדור הארץ, מאשר הארצות שאינן קפיטליסטיות
ועל זה נאמר: הדרך אל הגהנום רצופה בכוונות טובות... או: מזהמים (יותר מכל השאר) ובוכים.

ענת -
פעם עבד אתי מישהו שתמיד אמר שאם יום אחד יפרוץ אליו מישהו הביתה הוא מוכן להתחלק עם הפורץ בכל מה שהוא יימצא חצי חצי. אולי אפשר לארגן פריצה...
טוב, הוא כנראה לא איש עשיר במיוחד

תמיד כשאני עוברת דירה וכשכל "רכושי" (כלומר- החומרי, הדל) מועמס על משאית אחת גדולה, יש לי פנטזיה שהמשאית תעלם או תישרף ושאצטרך להתחיל הכל מאפס.
שמעתי על אדם שחילק את כל רכושו (שאני חושדת שהיה דל מראש) כדי להתחיל מאפס.
זה קצת כמו תלמידי זן, שמוטל עליהם לטייל בעולם ללא כסף, ללא צידה לדרך וללא עוד משהו שאני לא זוכרת מהו. נראה לי ששם מתחילים החיים. משהו בסגנון - your money or your life (שם של ספר על היחס ההפוך בין כסף לחיים).

גם לי זה קורה כשאני עוברת דירה. כלומר, אני לא חולמת שהמשאית תישרף, אני פשוט משאירה כל מיני דברים מאחור, או מעבירה הלאה. זה מביא להקלה פזית ממש.
למישהו יש רעיון איך חיים לאחר "גיל הפרישה"? (אם אין קופת גמל, ילדים, וכד', למשל).

בעוני

יש עוד רעיונות?

אני שהיתי לא מזמן בקולקטיב במערב ארה"ב. היו שם כל מיני גילאים של אנשים, כן, גם הופתעתי לראות אנשים בגילאים מאד מבוגרים. אלו לא היה אנשים שחיים על פנסיה ממש (כלומר יש להם הכסף שהמדינה נותן, וזה ממש מעט כמובן), אלא חיים בתוך קבוצת אנשים מאד תומך. והכי מפתיע היה בשבילי לראות שהאנשים המבוגרים האלה הם מאד יצרניים ויצירתיים, בגילם המבוגר כל כך.
נדמה לי שזה אומר משהו על זיקנה. אפשר גם להזדקן בכבוד רב, ובודאי אפשר גם אחרת חוץ מאשר בעוני, כמו שאיתי חושב.

ענת, למה צריך מישהו עשיר? בעצם כולנו עשירים. יש לנו הרבה יותר ממה שאנו צריכים מהרבה דברים. אני חושבת שהרבה אנשים יכולים בדרך כזו "להיפטר" מדברים וכך להניע אנרגטית את מה שתקוע, לפנות מקום לדברים חדשים, להתחדש, לתרום לתנועה הקוסמית ועוד ועוד.
<ורד אוהבת לתרום לתנעה קוסמית או בכלל>

לא התכוונתי שאנשים זקנים צריכים להזדקן בעוני. התכוונתי שאם לא דאגת לעצמך לחסכונות מספיקים לתקופה שבה לא תעבוד (בהנחה שזה מה שאתה מתכוון לעשות) אז כנראה שתחייה בעוני.

גם מ"השטחים המשוחררים", גם קומוניסטית, גם אנרכיסטית ואולי גם סוציאליסטית הומנית? וואו! איך כל זה מתיישב יחד?

למעשה לילך, כאשר השטחים בראש משוחררים ומשתחררים, אפשר לראות איך התוויות שציינת לעיל מתיישבים. הבעיה היא, שהתכנים שאנחנו נותנים למונחים כאלה הם על סמך איך שהם מתגלים בתוך המציאות, או איך שהקולקטיב מדבר עליהם. למשל, לא פעם ראיתי את המושג "אנרכיסטים" מופיע באותה השורה עם "ניאו-נאצים". זה מעוות את התפיסה של הפרט הקורא, אך זה משרת את מטרותיו של פרט אחר שהרעיון האנרכיסטי מפריע לו. והאמת היא שאנרכיסטים הם הפכים גמורים לניאו-נאצים.
מהאופן בו כתבת את תשובתך, התרשמתי שאת לועגת לי. למה?

אני דווקא לא הבחנתי בלעג.
אגב - ההסבר שלך הוא הסבר מדויק ללמה לא צריך לשפוט משהו לפי איך שפלוני (או קבוצת פלונים) מיישמים אותו (ראי ערך ציונות=גזענות).
ואם כבר בציונות וגזענות עסקנו, הוספתי את זה לפני כמה ימים אבל משום מה זה נעלם: הגדרת המילון לגזענות היא:
גזענות: ההשקפה כי קיימים גזעי אדם עליונים מול גזעי אדם נחותים.
לפי ההגדרה הזו הציונות היא כמובן לא גזענית גם בהתייחס לחוק השבות:

היהודים הם לא גזע
אין שום דבר בעניין קבלת יהודים למדינת ישראל שנובע מהשקפה כזו (גזעים נחותים ועליונים).

אם נדמה לך שמה שאני כותב זה סתם בלבולי מח, זכרי נא שאפרו-אמריקאי לא יוכל לעולם להפוך ל-redneck, בשעה שלא-יהודי, אם יתאמץ מספיק יוכל להפוך להיות יהודי.

איתי,
אם לדעתך מה שקורה עכשיו בחלקת האדמה הזו אינו במובהק אקט גזעני, אלא "הגנה עצמית", אז מוטב שלא נרחיב את הדיון בנושא (וזה גם לא קשור לנושא הכסף, שלשמו התכנסנו בדף זה).

בנוגע לתגובתה של לילך, נדמה לי שזו היתה המילה "וואו" שעוררה בי תחושת אי נוחות, שפירשתי כלעג.
בכל מקרה, רק לילך יודעת למה היא התכוונה.

שרה, האם אי אפשר סתם להילחם במישהו באכזריות בלי להיות גזעני, סתם אויב ושונא? (אני שואלת ברצינות)

במיוחד כשמדובר בשניים שרבים על טלית (ברח לי הציטוט הנכון... ), כלומר שניהם רוצים אותו דבר וכל אחד מהם אומר "כולה שלי".
זה קרב רכושני. אם יש גילויי גזענות, הם נלווים, לא הגורם ולא עצם העניין. כי פרימיטיבים שנלחמים גם נוטים לעשות דמוניזציה ופיחות-אנושיות לאויב (האמת שההגדרה הפוכה: מי שעושה את זה, זה מה שהופך אותו לפרימיטיבי בעיני).

ורד, את צודקת!
אין ספק שזאת ראייה מהפכנית, שלא קל לחשוב עליה כעל אופציה, אבל כדאי!

> ואת הצ'פציקים האלו > < כדאי לשים הפוך ועם רווחים, בשביל לקבל את מלוא האפקט <

לא לעג, סתם קצת ציניות. ובאמת - איך אנרכיזם מתיישב עם קומוניזם? איך ישיבה בשטחים (תסלחי לי אם לא אשתמש בביטוי משוחררים) מתיישבת עם הומניות?

במיוחד ללילך-
זה מאד משעשע שחלק מהאנשים חושבים ש"השטחים המשוחררים" הם שטחים פיזיים.
אני מהאנשים שלא תמצאי נדחפת למקומות האלה.
"השטחים המשוחררים" הם בראש שלי.
אולי בגלל זה היית צינית מלכתחילה?

אנרכיזם מתיישב עם קומוניזם ליברטרי Libertarian. זה אינו הקומוניזם המדינתי שכולנו יודעים עליו פחות או יותר.
כך שבמקומות שבהם התייחסתי באופן חיובי למושג הזה, הכוונה הייתה לסוג הליברטרי, זה שמתקשר למושג החופש, ללא מעמדות.

בשמת-
השניים האלה שרוצים אותו דבר אינה נמצאים בעמדות שוות.
יש כובש ויש נכבש.
הכובש עושה זאת בשם הציונות.
הדברים שהכובש עושה מבוססים על אפליה, שהדרדרה לתהומות מחרידים.
האפליה הזו נובעת מגישה גזענית: "המדינה הזו היא רק ליהודים, וכל אשר בה רק ליהודים, ורק היהודים יכולים לחיות במדינה הזו כמו בני אדם".

זו גישתם של חלק מהאנשים. סקרים שנערכים מפעם לפעם מראים שאפילו בעת חשוכה זו מוכן רב העם להפרד מהשטחים (ואני מדבר על רב משמעותי, לא 50.01%) תמורת שלום. חוץ מזה - את טורחת להתעלם כל הזמן ממה שאני אומר לגבי הפרדת הרעיון מהדרך שבה הוא נתפס בעיני חלק מה"מממשים" שלו. כנראה שיותר נח לך ככה.

ידוע לי שהרוב רוצה לצאת מהשטחים. אז למה באמת לא יוצאים?
יציאה מהשטחים אינה מבטלת את גישת הרוב "ארץ ישראל ליהודים".
אני לא "טורחת" להתעלם מאמירתך שהרעיון והמימוש של הציונות הם שני דברים שונים.
כבר התייחסתי לאמירה זו קודם כאשר טענתי שמה שמשנה זה מה שעושים.
כולם מתייחסים לקומוניזם על בסיס מה שעשו עם רעיון זה בפועל. כך אני מתייחסת לציונות.
אני יכולה להסכים איתך שהרעיון המקורי היה שונה מהאופן שבו הוא ממומש היום.

תמיד זה שילוב של מה היה הרעיון המקורי -- ומה שעשו עם רעיון זה בפועל (מה יצא ממנו). זה מה שאני קורא אוטופיה.

לא הבנתי את הקשר לאוטופיה.

הרעיונות התיאורטיים הנשגבים לעולם לא מיושמים בשלמותם, אם בכלל -- השאלה היא מהו הכיוון, מהי השאיפה, החתירה . . .

כולם מתייחסים לקומוניזם על בסיס מה שעשו עם רעיון זה בפועל. כך אני מתייחסת לציונות.
מה אכפת לך מה עושים כל האחרים? אם את חושבת שזה לא בסדר להתייחס לרעיון הקומוניזם לפי מה שהיה קיים (ונדמה לי שזה המצב לפי מה שכתבת בעבר), אז תביני שההתנגדות תופסת גם לגבי רעיונות אחרים באותה מידה. זה לא סתם לשם הויכוח, פשוט את עלולה לפספס רעיונות יפים (עזבי ציונות) בגלל שמישהו מימש אותם בצורה עלובה.

פשוט את עלולה לפספס רעיונות יפים (עזבי ציונות) בגלל שמישהו מימש אותם בצורה עלובה
זוהי בדיוק טענתי!
אני לא טענתי שזה לא בסדר להתייחס לרעיון הקומוניזם לפי מה שהיה קיים
טענתי שזה פשוט מה שקורה בפועל.
מסיבה זו בחרתי לשאול את המושג "קומוניזם ליברטרי" (באיזו תשובה אחרת שלי) כדי לתת פנים חדשות למטבע לשון בלויה.
מה אכפת לך מה עושים כל האחרים? - מה לעשות איתי...איכפת לי.

מה לעשות איתי...איכפת לי.
טוב. נגד זה אין לי מה להגיד. רק שיירשם לפרוטוקול שיש פה סתירה

סליחה, באמת חשבתי שאת מהשטחים. מסתבר שדעותיך הפוכות. אם כן, למה בחרת דווקא בכינוי עם מטען פוליטי כל כך חזק?
גם הקומוניזם וגם האנרכיזם הם רעיונות יפים בתיאוריה, שהיישום שלהם עלול להידרדר לתהומות מסוכנים.

איתי-
איזו סתירה?

לילך-
בחרתי בשם זה בגלל שרציתי לתת זהות מסוימת לשם שבסביבת האינטרנט נהיה חסר זהות.
אכן מטען פוליטי חזק. במיוחד כשמדובר בשטחים שבראש. לכן בחרתי בו.
איני מסכימה עם האמירה ש"הרעיונות היפים" יכולים להדרדר לתהומות מסוכנים. לפחות לא יותר מסוכנים מהחיים שאנחנו חיים היום.
מעבר לזה, אם הנושא מעניין אותך, אני ממליצה לך להעיף מבט (או יותר) בשני הלינקים שניתן למצוא בעמוד "מה זה אנרכיזם באמת".

גם הקומוניזם וגם האנרכיזם הם רעיונות יפים בתיאוריה שהיישום שלהם עלול להדרדר למקומות מסוכנים
בנתיים הדמוקרטיה והקפיטליזם מדרדרים לתהומות די מסוכנים... אחרת לא היינו מנסים לחפש אלטרנטיבות.
בתחושה שלי, מה שקורה בבתי החולים ליולדות בימינו, ועוד כמה דברים מזכירים ביותר את סיפור האימה 1984. וכל זה בשם הדמוקרטיה, בשם חופש הדיבור, בשם חופש הדת, בשם "החופש לבחור את קופת החולים שלך" חופש חינוך חובה, ועוד אי אלו חופשים כפויים ומפוקפקים מאד.

אני לא חסיד גדול של הדמוקרטיה בכלל ושל היישום הלבנטיני שלנו בפרט, אבל רק רציתי להזכירך שהארצות הלא-דמוקרטיות הידרדרו לתהומות עמוקים יותר.

הארצות הלא דמוקרטיות הן לא קומוניסטיות ולא אנרכיסטיות אלא בעלות משטר טוטאליטארי, שהוא אכן מדורדר יותר מזה הדמוקרטי.
בדמוקרטיה שלנו שולטת קבוצת אנשים מוטרפת, ובעירק שולט מטורף אחד בלבד.
אתה יכול להראות לי בן אדם שפוי שירצה להכנס לפוליטיקה, או להיות ראש ממשלה במדינה שלנו?
והנה אוקסימורון: אני לא יכולה לבחור ראש ממשלה, כי כל מי שמוכן או רוצה להיות ראש ממשלה הוא בלתי שפוי לפי הגדרתי, ולכן לא אבחר בו.

כבר כתבתי את זה לא פעם, אבל לא מיותר לחזור עליו.
מדינת ישראל היא לא מדינה דמוקרטית, היא מדינה אֶטַטיסטית -- אֶטַטיזם של הרווחה. ראה: מילון מונחים .

מה שעלינו לעשות הוא לשנות את צורת המשטר אצלנו -- ויפה שעה אחת קודם.

אבל יש בעיה במדינת ישראל, שהיא built-in במערכת: חברי הכנסת לא ישנו את שיטת השלטון -- כי לא נותנים לחתול לשמור על השמנת !!

מה שעלינו לעשות הוא לשנות את צורת המשטר אצלנו -- ויפה שעה אחת קודם
למה הולכים לשנות אותו?

האם צריך להזכיר לאן הידרדר הקומוניזם במדינות שבהן יושם?
אנרכיזם עוד לא נוסה אולי ברמה לאומית, אבל עשוי לעורר אסוציאציות "בעל זבוביות", כלומר היכן עובר הגבול של "איש הישר בעיניו יעשה"? (אם אני מבינה נכון אנרכיזם. עוד לא הסתכלתי בלינקים, ואולי זה באמת משהו אחר(?))

קומוניזם במסגרת של מדינה נדון להדרדרות.
הבעיה היא בהיררכיה. בשלטון. אף אחד לא אוהב ששולטים בו (ובכל זאת הרוב מסכימים להצביע לממשלה...).
אני חושבת שרוב האנשים מרגישים הרבה יותר טוב במצב של שיתוף פעולה מאשר בקבלת פקודות.
אנרכיזם זה לא "איש הישר בעיניו יעשה".
אנרכיזם זה "ללא שליט".
ללא שליט עדיין לא אומר שאין סדר.
מדובר בסדר המבוסס על עיקרון של שוויוניות ורצון לשיתוף פעולה, ולא על העיקרון ההיררכי שמיעוט שולט על רוב.
אפשר ליישם את העיקרון האנרכיסטי כבר עכשיו, בחיי היום יום. לא צריך לחכות למהפיכה.
היחסים החברתיים שלנו בתוך המשפחה, עם חברים ובמסגרת העבודה הם מיקרוקוסמוס של מערכות היחסים בחברת המדינה.
'חופש עכשיו', ולא 'חופש אחר-כך'.

אנרכיזם זה "ללא שליט"
ללא שליט -- או, ללא שלטון?

מיעוט שולט על רוב -- או, רוב שולט על המיעוט?

למה הולכים לשנות אותו?
למשהו יותר רציונאלי.

ללא שילטון של אדם על אדם אחר (או על חיות, לצורך העניין...). אז זה נקרא "ללא שליט".
"ללא שילטון", לצערי, תמיד מעלה את המושג הכאילו-מקביל, "ללא סדר". ולא זאת הכוונה.

מיעוט שולט על רוב -- או, רוב שולט על המיעוט?
אלו שתי האופציות?
פשוט תוריד את המילה שולט.
או לחלופין: שלטון עצמי. אני שולט על עצמי.

אני חושבת שרוב האנשים מרגישים הרבה יותר טוב במצב של שיתוף פעולה מאשר בקבלת פקודות.
לא נכון!
לא נכון!
לא נכון!
פה בדיוק הטעות שלך! רב האנשים אינם חושבים, וטוב להם עם המצב הזה שבו מישהו אחר חושב בשבילם! כמובן, אף אחד לא אוהב שידברו אליו בטון של פקודה, אבל אם זו פקודה שנאמרת בנחמדות (חוק חינוך חובה, ללדת בבית חולים ועוד ועוד ועוד) אז סבבה! אם לאנשים יהיה חופש הם לא ידעו מה לעשות עם החיים שלהם! זה בדיוק מה שהופך את האנרכיזם לאוטופיה שלא יכולה להתממש לעולם!

התופעה הזו שאתה טוען בתוקף שאינה נכונה היא תופעה פסיכולוגית שניתנת לשינוי, נמצאת בשינוי.
אם לך יהיה חופש, האם תדע או לא תדע מה לעשות עם חייך?
אם לילד שלך יהיה חופש, הוא ידע או לא?

אני זה לא דוגמא

גם את כנראה לא. כמו כל מי שבאתר הזה כנראה. זו לא טפיחה עצמית על השכם, פשוט כדי לעכל את הרעיונות שמופיעים פה (לא בהכרח להסכים) אפשר רק אחרי שחושבים עליהם. נראה לי ככה... מנסיוני (בתור בן אדם די סטנדרטי בסה"כ שכולה מביע אהדה לרעיונות פה בפני אנשים שלא מכירים אותם) התגובה היא בד"כ דחייה אוטומטית.
אפשר לשנות? אני לא יודע... זה הולך להיות הרבה יותר קשה ממה שאת חושבת, ככה נראה לי. מאיפה את מסיקה שהתופעה נמצאת בשינוי?

ובהקשר זה שווה לקרוא את הספר "מנוס מחופש" של אריך פרום. וגם בכלל בהקשר של מה שקורה עכשיו בארץ.

קראתי ספר זה לפני 15 שנה, ולאחרונה הרהרתי בו שוב.
אני מסיקה שהתופעה בשינוי בגלל סוגי הספרים שיוצאים לאור, בגלל שקיים אתר (או מגזין) כמו זה, בגלל האינטרנט בכלל, בגלל שפחות אנשים הם דתיים אדוקים, בגלל כל מיני סדנאות וקורסים למודעות עצמית, בגלל (חלק) מהפסיכולוגים ושאר מטפלים, בגלל שהיום יש faq על אנרכיזם (שלא היה קיים לפני 15 שנה) ו...נגמרה לי כרגע הרשימה.
זה הולך להיות הרבה יותר קשה ממה שאת חושבת
להיפך: בהתאם לאיך שאחשוב על זה, ככה יהיה קשה פחות או קשה יותר.
נכון, לעשות שינויים זה קשה. יש דברים שיותר קשה לעשות מזה. כמו למשל, לעבוד 5 ימים בשבוע, 8 שעות ביום...

לוקח זמן להתרגל לחופש -- אם בכלל.

ראו:

קטע מתוך, "ילדים טובים" ו"עושי צרות", החיים בבית-הספר, סוף-סוף חופשי -- בית-הספר סדברי-ואלי, דניאל גרינברג, הוצאה לאור
של בית-הספר סדברי-ואלי, 1987:

"_אבוי, לתלמידים מהסוג של בעלי הציונים הגבוהים יש זמנים קשים יותר. הם כל כך רגילים לרצות את מוריהם, שהם אבודים כאשר הם רק מגיעים לכאן. "את מי יש לרצות פה?" הם תוהים. לעיתים הם מנסים את אנשי הצוות, אשר נדמים בעיניהם למורים בבית-הספר הישן שלהם. אין סיכוי. הצוות פה איננו מחלק כוכבי זהב. לאן ללכת משם?

זו הסתגלות כואבת. לא קל לגלות שכל אחד אחר בבית-הספר הוא פיקח, ערני, וזריז ושנון. למאבק להיות "הטוב ביותר בכיתה" אין משמעות בסדברי-ואלי, אין לו מסגרת.

ילדים אלה, לא "עושי הצרות", הם הקורבנות האמיתיים של החברה. אחרי שנים של התאמה לסמכות החיצונית, הם איבדו מגע עם עצמם. הניצוץ נעלם מעיניהם והצחוק נעלם מנשמותיהם. הם אינם הורסים, אך גם לבנות אינם יודעים. עבורם, ה חופש הוא מפחיד. אין איש שיאמר להם מה לעשות.

ה"ריפוי" הוא קשה, וממושך. זה לא תמיד עובד. לעיתים קרובות התרופה הכי טובה היא מנה גדושה של שעמום. ללא מנהל-תכניות שיארגן את פעילויותיהם, התלמידים האלה נסוגים, לעיתים, למצב של חוסר-מעש עמוק. באופן קבוע, אנחנו אומרים להם שכאשר השעמום הופך בלתי נסבל, הם יקומו, מתוך ייאוש מוחלט, ליצור את המסגרת שלהם. זה קורה, במוקדם או במאוחר, אולם איזה מחיר על ה"ילדים הטובים" המסכנים האלה לשלם עבור הכנעתם הקודמת!_"

קטע מתוך, "מה וכיצד לומדים ילדים בבית-הספר סדברי-ואלי?", דניאל גרינברג, הניסיון של בית-הספר סדברי-ואלי, 1987:

"_המושג החינוכי החשוב ביותר בבית-הספר הוא זה של אחריות. לגבי כל תלמיד. כמו שהארי טרומן הציב על שולחנו, "ה אחריות נעצרת פה". אין איש שישא את המשא עבור ילדך וילדי. הם, כל אחד מהם נושא אותו בעצמו ועבור עצמו. לא נוכל להגזים בחשיבותו של הדבר עבור התהליך החינוכי פה.

ראינו את זה מוחשית כאשר רק פתחנו את בית-הספר. באותם הימים, התלמידים לא האמינו לנו כאשר אמרנו להם שעליהם מוטלת ה אחריות המלאה והבלעדית לחינוכם הם. אמרנו להם שנענה לצורכיהם המובעים, אולם אין בכוונתנו לכוון איש. תלמידים אחדים חשבו שאיננו מתכוונים ברצינות. ככלות הכול, היינו ברנשים טובים, מחנכים פרוגרסיביים, שכאשר המצב יהיה גרוע, בטח יבואו ויחלצו אותם. הייתה קבוצת תלמידים אשר בחנה אותנו במשך חודשים. הם פשוט לא הזיזו את עצמם. הסתובבו, הקשיבו לתקליטים. אולם בזהירות לא "עשו" דבר. הם נורא השתעממו, אולם המתינו. הם בחנו אותנו על מנת למצוא את התשובה לשאלה פשוטה: מתי סוף-סוף מישהו מאתנו ישבר ויכנס לחדר ההוא, יניח זרועו מסביב לאחד מהם ויאמר, "אנחנו מבינים. אנחנו יודעים שאתה עובר זמנים קשים. האם אנחנו יכולים לסייע לך למצוא דברים אחדים מעניינים לעשותם?" לזה הם חיכו, אולם זה לעולם לא קרה.

אחד אחרי השני היו צריכים לצאת בעצמם מקיפאונם. זה לב כל התהליך כולו. היכולת לשאת את הכדור בעצמך לעצמך._"

קומוניזם במסגרת של מדינה נידון להידרדרות
לא שמעת על הקיבוצים?

בקיבוצים לא יישמו את הגוון האנרכיסטי של קומוניזם.

בקשר לאנרכיזם - קראתי את הדף "מהי אנרכיה באמת", ומה שאת מתארת הוא לא אנרכיזם בעיני (דווקא די דומה לקיבוץ).
ובכלל, מה זה "באמת?" איזו משמעות יש למושג מעבר למשמעות שבה מקובל להשתמש בו? ולמה בעצם להשתמש במושג במשמעות שונה מזו שמקובל להשתמש בו? (וזה תקף גם ל"שטחים המשוחררים") אפשר להמציא מושג חדש, כמו למשל "קומוניזם אנרכיסטי" (?), או להשתמש במושג קיים, כמו למשל "ראש פתוח" (תרגום קצת צולע ל-open mind).

מה מוזר! אנשים שנלחמים למען החינוך הביתי כופרים באנרכיזם! הרי גם החינוך הביתי הוא סוג של אנרכיה, הלא כן? איש הישר בעיניו יעשה, למה לא?נשמע מצוין! אני חושבת שזה ישמע מצוין לילדי החינוך הביתי כשהם יגדלו.

אולי אתם פוחדים מאנרכיה לשאר האנשים, אלו שלא ידעו מה לעשות עם החופש שייכפה עליהם נגד רצונם, ויתחילו להשתולל ולעשות "בעיות".
אגב מה מונע בעד אנשים היום לעשות מה שהם רוצים - בעיות? חוק ומשפט צדק? ----טפו!
מי שעסקינן בסמים קשים, אונס, רצח וגניבה, אינו נרתע מחוק ומשפט. וכאלו רק הולכים ומתרבים.
יש איזה מליונר אחד שפשוט לא משלם לאנשים שהוא מעסיק. מה עושים לו? תובעים אותו כל הזמן והוא כל הזמן מארגן דחיות של פסק הדין וכל הזמן מתחמק. יש לו מספיק כסף לעורכי דין בשביל לא לשלם כמעט אף פעם.

הייתי מקצינה ואומרת שמי שעסקינן בסמים קשים, אונס, רצח וגניבה, הוא אפילו תוצר של מערכת השלטון, ושמערכת השלטון חייבת להמשיך לקיים את פורעי החוק כדי שתהיה הצדקה לקיומה!
וכנ"ל מערכת הבריאות וחברות התרופות. אין להם עניין בבריאות. יש להן עניין בהנצחת המחלות - זה מכניס הרבה יותר כסף!

אז בעצם, למרות שלכאורה יש מדינה ושלטון חוק, מי שבאמת קובע את הטון בימינו זה אנשי הממון שאנשי השלטון כרוכים סביב הצוואר שלהם.
כל זה יכול להמנע במערכות מצומצמות יותר בהן האדם הוא אדם ולא איזה בורג בעל שם ומספר תעודת זהות, שאף אחד לא מכיר אותו ולאף אחד בשלטון לא באמת אכפת ממנו.
האם למישהו יכול להיות אכפת מחמישה מיליון איש? אם כן, זה באופן תיאורתי בלבד. באופן מעשי יכול להיות אכפת לנו מאנשים שאנחנו מכירים באופן אישי, או ממי שנמצא בקרבתינו. כל השאר זה תיאוריה.

ולראייה: חברת וירג'ין העולמית, היא דוגמה לקפטליזם במיטבו. מנכ"ל החברה מסביר בספר שכתב, שבחברה הבינו מהר מאד שכל סניף של החברה צומח יפה ומתנהל ביעילות עד שהוא מונה כחמישים איש. כשיש יותר אנשים העסק מתברבר.
אז כל פעם שסניף גדל למעל חמישים איש, אוספים עוד אנשים, מצרפים לכמה מהוותיקים ומקימים סניף חדש. וככה הם רק בצמיחה כל הזמן. אף אחד לא פוחד שיקחו לו את המקום שלו. לכולם יש מקום, מרחב.

מה המסקנה?
המימדים המתאימים לבני אדם לתפקד בהם הם קבוצות קטנות יחסית. שבטים.
ערים גדולות, מדינות, וקונגלומרטים לא מפיקים את המיטב מבני האדם, ובטח שלא עושים אותם יותר מאושרים.

ובעניין הקיבוצים, אז נכון שהם עשו כמה שגיאות, נכון שהלינה המשותפת היתה דבר נורא, אבל יש הרבה קיבוצים שלמדו מטעויות, ויש קיבוצים משגשגים שגרים בהם הרבה אנשים מאושרים, ושכל הבנים רוצים לבוא לגור בקיבוץ עם משפחותיהם. אולי יש מה ללמוד מהקיבוצים המצליחים האלו, במקום לקטול את כל האופציה הזאת כמי שעבר זמנה?

אין ספק שכדי שאנרכיזם יוכל לשגשג יש צורך ב"חינוך מחדש" לחלק מהאוכלוסיה כדי שתוכל להתאים את עצמה למצב החדש, משהו בסגנון החינוך הביתי ... . אבל החינוך הביתי הרי הולך ומתפתח ובשנים הקרובות נשמע עליו הרבה.

מה מוזר! אנשים שנלחמים למען החינוך הביתי כופרים באנרכיזם! הרי גם החינוך הביתי הוא סוג של אנרכיה, הלא כן? איש הישר בעיניו יעשה, למה לא?נשמע מצוין! אני חושבת שזה ישמע מצוין לילדי החינוך הביתי כשהם יגדלו.
בעיני זה לא מוזר אלא ריאלי. אני חושב שחינוך ביתי זה אחלה, אבל אני בטוח שזה לא אחלה בכל מקרה לכל הילדים. לפחות לא היום. אני אפילו לא בטוח שזה יהיה אחלה בשבילי! אם מערכת החינוך תתפרק יום אחד, סביר להניח שרב ההורים לא ידעו מה לעשות.
בהקשר הכללי של אנרכיזם אני ממליץ על על העיוורון של סראמאגו. לדעתי יש שם תחזית די ריאלית של מה שיקרה. הספר הוא ספר חזק מאוד שלא מדבר על אנרכיזם באופן ישיר, אבל יש שם חלקים נרחבים שמתחברים לי לאנרכיזם.

איתי,
קראתי את "על העיוורון", והוא בכלל לא תיאר שם מה יקרה כשיהיה מקום לאנרכיזם.
זה בדיוק המקום בו הוא נעצר.
תחזיותיך על עתיד האדם מאד עגמומיות בעיני...אמונך היכולות האדם מאד קטנות...
זה נכון שכאשר אנשים מתנהלים כמו בובות על חוטים המופעלים בידי אחרים, המצב נראה עגום.
החיים לא חייבים להיות כאלה.
אי היכולת להאמין (יותר נכון, לדעת) שהם יכולים להיות אחרת נעוץ בהתניות.
זה אחד הסיבות שאני כל כך מתחברת לרעיון האנרכיסטי. הוא מאפשר לי לבחון את התניותיי ואמונותי הבסיסיות לגבי החברה ועצמי כחלק ממנה, ולראות שיש אופציות הרבה יותר טובות לעולם.