למרות שאני עדיין עובדת משרה מלאה , חלו בי שינויים רבים עקב ההתמכרות לאתר, שהשליכו על כל בני הבית ושמאפשרים לי לחיות עם עצמי יותר בשלום.
להלן רשימת שינויים שחשתי בהם על עצמי, אני בטוחה שיש להרבה קוראים דוממים מה להוסיף.
- פתאם יש לי הרבה יותר סבלנות לילדיי.
- פחות ופחות שומעים אצלי את המילה "לא" - לפני שאני אומרת לא אני חושבת כמה פעמים - האם זה באמת משנה? למי אכפת בעצם אם הקטן משחק ביומן שלי ואם הוא לוקח מזלגות ממגרת הסכו"ם, ואיזה נזק ייגרם לי אם יהיה בלגן במטבח?
- אני פחות היסטרית, גם במצבים שבעבר היו מוציאים ממני צעקות אימים. כיום אם אני רואה את הקטן עם סכין ביד לא אצרח, אלא אסביר לי בנחת לשים את הסכין במקום. ו - הפתעה, הוא אפילו עושה זאת!!
- בעבר "אמא טובה" בעיניי היתה זו שמגיעה מהעבודה ו"יושבת" עם ילדיה - עושה איתם חוברות, קוראת להם סיפורים, משחקת איתם.
כיום אני מגיעה הביתה ומאפשרת לילדים לשחק באופן חופשי כשאני נוכחת למקרה שהם רוצים לשוחח איתי.
אני משתפת אותם לגמרי בעבודות הבית, ופתאום מוצאת את עצמי בסצנות אידיאליות שלו חלמתי על קיומם כמו על כולנו יושבים במטבח ומקלפים ירקות למרק,
או על הילדים משחקים בחצר בנחת בפיקוחה של הגדולה ו"מתעלמים" מקיומי.
- אני כבר לא מאפשרת לקטן לצרוח בלי שאתייחס אליו (כן! השתמשתי בשיטת 5 הדקות! תסקלו אותי וזהו!)
יש גם תופעת לוואי שלילית לכל הסיפור שהיא התמכרותי לאתר שבאה על חשבון זמן עם בן זוגי.
אבל גם על זה אני עובדת.
>
אצלנו היו עושות עיניים לצוערים וקוראות "הרומן הרומנטי." אבלכמקור מידע על חיי הזוהר הנחשקים אין לו מתחרים.
