מלכה 2708

היי יום ד' 22.4.09@}
(לאור הבקשה של האתר להוסיף שם חדש אני משנה מ"מלכה החדשה" ל"מלכה 2708 ומקווה שהשינוי יהיה נכון ומתאים מבלי לאבד את מה שכבר נכתב.תודה)
חג הפסח מאחורי...השנה בסופו של דבר נהניתי ממנו...נסענו לסופשבוע עם אחותי וגיסי לבית ג'ן-כפר דרוזי חביב אוהב ישראל ונאמן לו...בגדול(לדבריהם).מאיר פנים לישראלים ושמח לארח אותו מכל הלב...ממש מחמם...מעניק תחושה של בטחון לשם שינוי...למדנו להכיר מקצת תרבותם ודתם ולטעום את מאכליהם...הנוף משגע...שווה...
אגב כך פגשנו את המשפחה בצפון... וטיילנו בחיק הטבע יחד עם הילדים והנכדים וחזרנו עם טעם של עוד...
חזרנו לשגרה עם כל המשתמע מכך...אי אפשר לברוח ולכן כדאי לזרום...לא לפחד משינויים מה שצריך להיות הוא שיהיה...@}
מידי פעם מופיעה אימרה מעל לכתוב כאן ובד"כ מאוד קולעת..."עוצמה היא לא להשתמש בכוח העומד לרשותך"...

היי ושבת שלום@]
אתמול,סופסוף,חגגנו בצהרי יום שישי ימי הולדת לקטנים של הבת בצפון.כל המשפחה הוזמנה ( כולל דודים מדרגה ראשונה) וכך הגיעה גם אחותי והמשפחה הקטנה שלה והיה נפלא...נהנינו מכל רגע.כולם עזרו בהתארגנות ובכיבוד. האווירה הייתה כייפית להפליא...מזמן לא נהניתי כל כך...אין ספק שכשיש חצר פתוחה זה פשוט יותר...
...החלטתי ששום דבר לא יעכיר עוד את מצב רוחי...איני מתכוונת לעסוק יותר בפנקסאות...איש איש באמונתו יחיה...עם הזמן למדתי גם מהילדים שלא דופקים חשבון,מה שנכון,וגם לזרום עם מה ועם מי שעושה לי טוב..."תלכי איפוא שרוצים אותך..." (ובאמת לא חסר לי...) עומד כנר לרגלי...
...ככל שאנחנו בונים לעצמנו מגיל צעיר יריעה רחבה יותר של מכרים ועיסוקים כיפים כך איכות הזמן עולה משמעותית...כמובן שבד"כ זה מותאם לגיל,זמן,מקום,אחר...גם המחשב (שאני קוראת לו מכשף...) עוזר...הוא תמיד זמין,ידידותי (תלוי למי...),עדכני ותקשורתי וממלא מקום בכל עת ומצב...@}

חג עצמאות 61 מאושר ושמח לכל בית ישראל...@}

@}ותודה לאל כולם יודעים איך לחגוג...תחת כל עץ רענן...מרפסת שמש...או בחצר הבית...כיף לראות את המון בית ישראל יוצא בהמוניו...מאושר שמח וטוב לב...אתמול צפינו בטלביזיה בטקס המהמם מהר הרצל...וראינו את החגיגות בבמות...והמון זיקוקים...פשוט נפלא...היום עם ישראל יצא בהמוניו החוצה ושמחה וצהלה אמיתית...יש לנו ארץ מניאטורית יפהפייה חשוב לשמור עליה מכל משמר...להיאחז בשווה,תרתי משמע,ולהתעלות מעל השונה...כי רק כך יש לנו סיכוי לבנות ולהיבנות...כי פשוט אין לנו ארץ אחרת...חג שמח@}@}@}

היי ושבוע טוב.@}
כרגיל אני נופלת כל פעם באותו מקום...מתרגזת שלא לצורך...הבת שלי תפסה שיטה,היא אינה מודיעה על תוכניותיה בעוד מועד אלה בהתראה קצרה מהיום למחר נוחתת וגם ללא הצהרת כוונות ותכניות... מיותר לומר שאני מאוד שמחה שהם באים ומתגעגעת לקטנים...וכשהם מופיעים בדלת אני שוכחת הכול ומתמוגגת מהם... אח"כ הודיעו שלא יישארו ללינה כי יש תכניות לשבת בבוקר...
ברור שאחרי שאני שומעת שהם מגיעים אני מזמינה את הבן ומשפחתו למחרת כדי שחס וחלילה לא יפגע מישהו...הם יקרים לי לא פחות...
הבן הצעיר אחרי שלא שמעתי ממנו כל השבוע התקשר להגיע כרגיל בשישי...הבן הצעיר מאוהב מעבר לאוזניים ושוכח נימוסים אלמנטריים...
...איך שהוא תמיד בביקור של הבת משהו חייב להשתבש...ולהשאיר טעם רע בפה...למרות כל ההכנות הפיזיות הנפשיות...נמאס לי להתייחס...
...ודווקא כשכבר לא היו לי ציפיות מהביקור של הבכור ומשפחתו,בצהרי שבת, הייתה לי חוויה מתקנת...הכול הלך למישרין בכל הרמות...כייפי חלק ומהנה...
...נראה שביתי החליטה לתפוס פיקוד ולנווט את המשפחה...לראשונה חגגו יום הולדת לכלתי בלי נוכחתינו...וגם הבנתי אתמול שהיא מתכננת יום הולדת לעצמה עם האחים שלה בלבד...איני יודעת עדיין איך ואם בכלל להתייחס לעניין...זה אפילו פיתח אצלי אדישות לעניין...
...האם עלי לשנות משהו באורח חיי ולתכננן תכניות חודשיות מראש...האם זה לא יהיה בומרנג ותרוץ טוב לביתי...האם אני מתרככת ומאבדת גובה...אני לא חושבת...איני מתכוונת לשנות דבר מהרגלי וחיי ולשחק לידיה חד משמעית ! מה שיהיה יהיה "...קיי סרה סרה..."שבוע טוב ומבורך...@}

היי היי תרתי משמע...@}
...לא יאומן שעברו כל כך הרבה ימים ללא כתיבה בבלוג...אז קודם כל לשם שינוי דברים לא קורים...הייתי עסוקה בלי סוף בדברים אחרים...אני כנראה רגועה ומאמצת לעצמי את הכללים שקבעתי לעצמי...אני מרפה...לא דרוכה לכל צליל...לא רודפת אחרי החבריה...ממילא זה לא עוזר/משנה...אני זורמת בטבעיות עם חיי ותוכניותי...וזה עובד...
...הבת בחרה לבלות את כל השבת עם משפחת בעלה ולהפתעתי התקשרה להגיד "שבת שלום"...
...את הבן הבכור ומשפחתו פגשנו בחוף הים בת"א לפני ארוחת הצהרים והיה מאוד נעים ונחמד...
...בשבת בצהריים הזמין הבן הצעיר כמו בכל שנה אותנו למסעדה לכבוד יום ההולדת של אביו/בעלי ...היה כיף...חזרנו עייפים אך מרוצים...
...את התכנית שלי לטוס לספרד ללמוד ספרדית שאיחלתי לעצמי ליום הולדתי העגול,אני אממש השנה ב"ה בספטמבר יחד עם אחותי...כרטיסים יש...בי"ס מתוכנן ויוזמן בקרוב...פשוט נפלא...לבעלי זה לא היה קל לקבל,אבל הוא מפרגן וגם חוזר לעצמו כמו שצריך...אני באופוריה זהירה...ומקווה שהכול יהיה בסדר...אצלנו אומרים ש-...NO NEWS GOOD NEWS.. @}

היי ושבוע טוב@}
...אז כמו שחשבתי מלכתחילה...האיחול השבתי המפתיע של הבת בשבוע שעבר הייתה אפיזודה חולפת... דברנו באמצע השבוע עם כולם...וגם זה בסדר...מקבלים ומתרגלים לכול בסופו של דבר...כאילו שיש ברירה...לא עוד תלונות...אז זורמים...הבן הצעיר ביקר השבוע ועזר לנו עם המחשב...מתוק כרגיל...אי אפשר להתעלם מהעובדה שהוא עדיין פנוי,גם אם יש לו חברה...
...אז זרמנו עד ים המלח בהחלטה של רגע,לפנות ערב בחמישי...וכך מצאנו עצמנו ביום שישי בבוקר תחילה בסיור מתוכנן ביד ושם בירושלים יחד עם אחותי וגיסי... ביקור חובה לכל אחת ואחד מאיתנו... מרגש ומדהים ברמה...ומשם המשכנו וירדנו לים המלח לחופשה קצרצרה של סופשבוע מלא וקסום שהחיוך לא מש מפני...פינוק וכיף אמיתי עם טעם של עוד...חזרתי הביתה מלאת אנרגיה והתרוממות רוח...נפלא להתחיל כך שבוע חדש...@}

היי שוב יום א',שבוע חדש בפתח אחרי סופשבוע נחמד ומוצלח @}
...אחרי הרבה זמן שלא ביקרנו את הבן הגדול בביתו,נסענו לבקר אותם ביום רביעי האחרון אחה"צ...כנראה שהזמן או/ו הריחוק עושה את שלו...והיה מאוד נחמד...קיבלו אותנו יפה בכל המובנים... אולי זאת השיטה המתאימה אצלנו...
...גולת הכותרת של השבוע החולף,הבן הצעיר הזמין אותי ביום ה' לסרט...(בעלי לא רצה לראות את הסרט הזה...)אני עדיין מעכלת את זה...
...הבת התקשרה ובקשה להגיע ביום שישי ללינה עם המשפחה...אין יותר הזמנות...מי שרוצה ומתאים לו ולנו לבוא,מתקשר...הנכדים מקסימים...פשוט אין מילים לתאר את חוויית ההנאה עם כל הקושי...אני משתדלת כמה שפחות "לטחון שכל" עם הבת...היא עכשיו בטרנד של אכילה בריאה,נכונה ודיאטה...גם ירדה יפה במשקל,עדיין יש עוד...כל מה ש"נזרע",הוטמע מסתבר...על הצד החיובי ביותר ואני שמחה בשבילה...
השנה,בשבוע הבא חל יום הולדתה,ערב ערב שבועות...היא בקשה שנארח שניים,מתוך השלושה, הקטנצ'יק אצל הסבים השניים,על מנת שתוכל להתאוורר...הסכמנו בשמחה...עם כל הקושי זה נחמד לנו...רצינו לחגוג עם כל המשפחה,חג שבועות...אבל לא בטוח שזה יצא לפועל...חוץ מזה יש לה תכניות לחגוג יחד עם האחים שלה...כנראה שאנחנו "אאוט"...לומדים להתגמש והתיישר לפי מצבים חדשים או/ו משתנים...
...אז כמו שציינתי כבר,כרטיסים יש...ביה"ס יש...עכשיו ממתינים לתאריך...ומניסיון הזמן עובר מהר...אז מה שנותר לי לאחל לעצמי וכולנו בריאות פיזית ונפשית טובה גם להבא...שבוע טוב וחג שמח...@}

היי ושבוע טוב מאוד @}
...אז כל החששות שלי נגוזו...הילדים באו לחגוג אתנו ערב שבועות,מלבד הבן הצעיר שחגג יום נישואין של חבר...כולם הכינו והביאו את מיטב המטעמים...הכול היה מעולה ובשפע (רב מדי...)היה ערב נפלא וכייפי... עדיין לא פתרתי את בעיית בלגן שמשאירים לי ברמה נכדי מהבן הגדול...הודעתי ל"חברה" שאני לא מרשה יותר להתפרע אם הם לא מסוגלים לסדר...אחרי שהחגיגה נגמרה וכולם נסעו...נשארו שני הנכדים "הגדולים" של הבת לכל סוף השבוע עד יום א' בבוקר,התינוק הועבר אחר כבוד לסבתא השנייה...עד מוצ"ש ואז גם הגיע אלינו...
הכנו להם תכנית...נפגשנו ביום שישי בים בבוקר עם הבני דודים שהם מאוד אוהבים(הנכדים של הבן...) והשמחה הייתה גדולה...בשבת יצאנו אתם לפארק...הם היו נפלאים ונוחים,יש עניין וסדר...אוכלים יפה ומשתפים פעולה...יש לי הרגשה של דז'בו אבל משודרג...נעים לציין שהייתה לי חוויה מתקנת... ביקור הנכדים מצד הבן,שאני מאוד אוהבת,לווה תמיד בסוף בבכי...היום נסעו כולם ושקט נעים ורוגע אצלנו בבית...
אני מרגישה שככל שאני מרפה כך אני רגועה ונהנית יותר...לא פתרתי עדיין את "החידה" שלי עם הבת...ואיני מתכוונת גם...ככה טוב יותר לי ולכולנו...והמבין יבין...מה שלא עושה השכל או/ו הרגש ...עושה הזמן...
...המורה ליוגה חושבת שאני יותר שלווה מאז שהתחלתי לתרגל...יכול להיות,אבל אני לא קושרת או זוקפת את זה לזכות היוגה בלבד...זה כל המכלול...קשה לי לקבל את גילי עם כל המרץ והחיוניות שקיימת בתוכי...אני מרגישה את פער לגבי...אז בנימה אופטימית זו...ביי @}

היי שבוע חדש בפתח ולשמחתי גם האתר שוב נפתח וזמין...@}
סופשבוע כייפי ונעים.יש גם מה ללמוד מהילדים...עושים תכניות בלי חשבונות...ושלא תחשבו שזה קל...כי הלב מכתיב דבר אחד והראש דבר אחר...ולכן צריך למצוא את המינון הנכון המאזן שאוכל לחיות איתו בשלום וגם ליהנות...והעיקר בלי תסכולים...
כמו שהזכרתי כבר קודם,החלטתי לעשות תכניות ולא לחכות או/ו להתאים עצמי...אז התכנית שלנו הייתה לנסוע לקיבוץ בשישי לגיס לבלות את השבת ואח"כ לבקר את הנכדים בצפון...כל אחד לעצמו ותכניותיו...אם קודם נהגתי להתרוצץ הלוך ושוב,הפעם לקחנו את הזמן שלנו וטיילנו קודם...זה לא היה לי קל, אבל אפשרי...הבת התקשרה לברר מתי נגיע...התקשורת נעשתה בעיקר בהודעותsms- קצרות וענייניות...שהבת קיבלה יפה מאוד.כשהגענו אחה"צ בשבת,הילדים חיכו בקוצר רוח...בילינו בכיף בלי מילים מיותרות...מדהים איך הבת עושה דברים שעשיתי בעבר בהצלחה רבה וגם מתעלה מעל עצמה נהניתי לראות שמקפידה על תזונה ואורח חיים בריא שלה וכל המשפחה...ראוי לציין במיוחד ירידת משקל מרשימה שלה...עדיין אני מאוד זהירה ולא מרגישה חופשית,למרות מאמצי הבת...עדיין לא מאמינה...לצערי...
הבנים היו עסוקים כל אחד בעניינו.הבן הצעיר התקשר בשבת לשמוע מה נשמע...עסוק בחיפוש דירה... הבן הבכור התקשר היום לשמוע מה שלומנו...תודה לאל אין טענות...זורמים עם החיים...מאוחר כבר אז לילה טוב ולהת' @}

היי ושבוע טוב לכולם @}
כמו שכבר ציינתי קודם, הזמן שלכאורה נמצא בשפע,עובר וחולף בטיסה...אין טוב ואין רע...זו פשוט עובדה...לכן אני מנסה להפיק את המיטב מכל יום שעובר...ובנינוחות...
הרבה מחשבות רודפות זו את זו...וכשצועדים ברגל לשם הליכה התסריטים שעוברים במוחי רבים ומגוונים...יותר ויותר בתוך עצמי...ושוב לאחרונה תחושה זהירה של אי שקט תוקפת אותי ואני מבינה שהגיע הזמן לעשות שוב "סוויטש" בחיי...כלומר ללמוד משהו...ולעשות עם עצמי משהו חדש...ואני כרגע בחיפוש אחר נושא לימודי חדש אבל קרוב לליבי ולעיסוקי...רעיון יש אבל בינתיים אני בשלב הבדיקה...
בסופשבוע זה הבת נסעה לשלשה ימים לסדנת "שקטי" בבית אורן...רק לפני כמה שנים השתתפתי בעצמי יחד עם אחותי בשקטי בשיטין...מעניין איך גלגל מסתובב לו...איני בטוחה שהבת תשתף אותי בחוויות... אבל זה בסדר...מתרגלים...הבן נסע עם המשפחה לכנרת...והבן הצעיר הגיעה לארוחת שישי עם חברתו... כנראה זה מנהגו של עולם...כל זמן שזקוקים לנו אנחנו שם...
ביום חמישי בילינו בספארי לילה בר-ג והיה מאוד נחמד,מפתיע ומרענן...יש הרבה מה ללמוד על אורח חיי החיות ואפילו למצוא מקבילות לחיינו אנו...
...היום נסענו לבקר את הנכדים,מצד הבת,אצל הסבים השניים...כל השלושה כל בך מתוקים ומדהימים... משתפים פעולה ומתפקדים נפלא למרות שאמם לא שם...קיבלו אותנו בשמחה רבה...והתפתחה שיחה עם הסבים השניים לגבי תחושת אפליה של ילדים,המאמינים שהורה מעדיף,ילד אחד על פני אחיו...אמרתי להם שכואב לי שהבן הגדול ואשתו מאמינים שאני מפלה...והם ציינו שיש דבר כזה ו"ההוכחה" האמא של המחותנת מפלה בגלוי בין ילדיה ולא מוכנה להודות בכך...אני חושבת שזה עצוב בשני מקרים...אבל אי אפשר להתווכח עם תחושות...
...מה קורה כשהורה יכול לעוזר כספית רק לאחד הילדים...(בעיה של הורים רבים...)הילד שלא קיבל,גם אם יש לו בשפע ולא זקוק,לא חשובה הסיבה...מתפתחת תחושה של קיפוח ואפליה...כל הסבר מתקבל על הדעת,לא משכנע... הילדים כמובן יודעים את זכויותיהם אבל לא בטוח שמכירים בחובותיהם...לא יתביישו לדרשו מהוריהם...ל"הגיש דין וחשבון" אבל יסרבו לתת אותו בעצמם...הזמן יעשה את שלו כשבעצמם יעמדו במבחן דומה...ונראה לי שזה יותר קרוב מרחוק,מיום ליום...אז העיקר שנהיה בריאים...ושיהיה לנו שבוע טוב ובמבורך...@}

@}יום א' שבוע חדש בפתח ו...עייפתי...השיפוצים מתחת לדירתי התישו אותי לגמרי...בעיקר נפשית.אני משתדלת להעדר מהבית כמה שיותר...פשוט עולה לי על העצבים ברמה...ואין מה לעשות או להימלט אליו...למעלה מ-6 שבועות ועדיין לא רואים את הסוף...גם לארח לא בא לי...אבל לא הצלחתי להתחמק...
...ביום ה' ביקרתי אצל הבן הגדול כדי לעזור לו...לאשתו היה כנס...קשה לי לתאר איך נראה הבית...מתחת לכל בקורת...לא אמרתי כמובן מלה...מיותר לציין שהכלה לא עובדת...אין טיפת בושה...הכנתי ארוחת ערב כמיטב יכולתי והשתדלתי להתעלם ממה שרואות עיני...אני לא משרתת של אף אחד...בסוף הביקור שכנע אותי הבן לארח אותם לצהרים של שישי,הם היו מתוכננים לאירוח בצפון אצל הבת,אבל היא חלתה...באופן שיטתי הם משתדלים להיעדר בסוף שבוע מהבית...לא מנקים ולא מבשלים...מיותר לומר שכיף אצלנו...נקי מסודר ומכל טוב...בד"כ בסוף הביקור אנחנו מתמוטטים...ייקח הרבה זמן עד שאסכים לארח שוב...
באותו חמישי בצהריים במקביל לביקור המתוכנן אצל הבן,הבת שהייתה בכנס בקרבת מקום הגיעה אלינו חולה... .ברור שהתפצלנו וכך טיפל בה אביה...שכנעתי אותה להישאר ללון כי לא הייתה מסוגלת לנסוע לבד לצפון...אפשר לומר שכמעט כל שעות השהייה שלה ישנה למעט כשעתיים...וכך חזרה למחרת לביתה מאוששת...כמעט לא שוחחנו...כרגיל...רק השמיעה את משנתה...
למחרת,בשבת,נסעתי לאחותי בדרום...וכל הביקור היה הנאה צרופה...
...במוצ"ש צלצלה הבת לברר אם נוכל לארח את הקטנצ'יק לסופשבוע זה,כי הם נוסעים לנופש...הלב יוצא לארח אבל השכל אומר לא...ומי שקרא כאן גם מבין...מה גם שרק לפני זמן קצר ארחנו את כל השלושה...לפני שנים אחותי עזרה לי מאוד וגם ארחה את כל השלושה...אבל הייתה כאן המון אהבה פרגון והדדיות...עד עצם היום הזה...לשמחתי...אין לי ספק שהבת אינה יכולה להיעזר בגיסתה...אם זה היה להיפך,זה היה אפשרי...
אחותי סיפרה לי שיש לה חברה שגרה בדרום ובנותיה במרכז...כל שבוע עולה החברה לבקר את הבנות והנכדים...וזה הפניג שבועי לכולן...אני שמחה בשבילן...מאז ששברתי...לא חזרתי לשגרה הזאת...ונראה לי שזה לא חסר להם...הבת לא מעיזה או/ו מעדיפה לא לבקש...צריך כנראה לשמוע שני צדדים...עם כל הכאב והקושי שבדבר...וויתרתי...
...משתדלת לעשות תכניות לעצמי ולחיות את שגרת היום...השבוע...כמיטב יכולתי...בהתחשב עם כל מה שקורה מסביב...גם המחשב עוזר...שבוע טוב ושיהיה רק טוב...אמן...@}

השבוע חלמתי לפנות בוקר חלום משונה.הצגתי אותו בפני שלושה אנשים שונים וקיבלתי תשובות שונות.אם משהו קורא כאן ויש לו רעיון לפתרון אשמח...ותודה מראש...
"...התעוררתי ,בחלום,לקול מסוק בצבע אדום שחג בשמים כחולים ביום שמש בהיר,מול חלון הסלון של ביתי.המסוק הסתובב ו"נעמד" מעל צמרת העץ שבראשו קן גדול עם שלושה גוזלים.האדם שישב במסוק הושיט יד הרים את הגוזלים התבונן בהם והחזיר אותם בעדינות לקן...מתחת לצמרת העץ נמצא בית מעץ ועליו שיחקו שלושה ילדים...האיש במסוק הסתכל עליהם ונסק לדרכו..."ואז התעוררתי מהחלום...

היי ובוקר שישי טוב...
...זה די מפתיע שאני כותבת בשעה זו ועוד ביום שישי...כי בד"כ אני נמצאת בזמן הזה בשיעור יוגילטיס...בכייף שלי...אבל אתמול הביאו לי מהצפון נכד אחד קטן מתוק להפליא וחייכן,לשבת...המשפחה בנופש והוא "יפריע"...אז בין האכלה,לרחצה,טיול ושינה אני מתארגנת לי...מכינה צהריים וכו'...כי הרי אני מאוד מיומנת ומתוכננת...וכך יש לי זמן גם לכתוב...
...אז כשיש לי רגע פנאי בין לבין לעייל...המחשבות פולשות לתודעה שלי ויש לי רב שיח מאוד מעניין עם עצמי וכל מיני תובנות והבהרות...ש...
"..בוקר אחד את/ה מתעורר ל"קול סטירת לחי מצלצלת" (וירטואלית כמובן...)ומבין ש:(הסדר לא חשוב)
• אין שום דבר 100% או קרוב לזה...ברור...
• אי אפשר לקבל/להחזיר...באותה מטבע... ברור...
• כדי לשמור על עצמך,שפיותך ובריאותך...אתה צריך לבחור או/ו להמשיך בדרך שלך גם אם יש לזה מחיר...בכל מחיר...אחרת באיזה שהוא שלב תלך לאיבוד וזה יהיה רע...ברור...
• אלה ש"חלשים"...חזקים מאוד... עובדה שהם מפעילים אותנו...לטובתם...
• כמעט כל ויתור מצידך מביא לויתור הבא...
• הצאצאים מתחילים מנקודה זינוק מאוד גבוהה,כי הם ממשיכים מהנקודה שלנו,מדלגים על הטעויות והתהיות שלנו...לא פוחדים לטעות ולהתנסות כי הם יודעים שיש להם גב רחב להישען עליו... ובראש וראשונה בטוחים בעצמם...ובגדול...
• *** ...כאן הייתה לי הפסקה ארוכה בכתיבה כי "הוא" התעורר והכול גלש ליום א'...כי בנוסף לפצפון "ההורס" הגיעו בני המשפחה במוצ"ש מהנופש לאסוף את האוצר...נראה שהוא כלל לא הרגיש בחסרונם אבל קיבל אותם בשמחה...ואחרי הצטיידות רבתית נסעו כולם הביתה בשלום...הם היו בסדר,אנחנו היינו גמורים...
• המשך יבוא...המוזה נקטעה...
אז שיהיה לנו שבוע נפלא גם אם הוא מלא קיטורים...כי בין לבין יש גם עיטורים וקישורים יפים...@}

היי...(אחרי לילה לבן...)
מהו סוד המשיכה של הקסם האישי של אדם/עסק/מקום/מסעדה/ספר...תבחרו את הנושא או המושא... שעדיף על פני אחד או אחרים...
חוק מרפי אומר שכולם רוצים להידחס אפוא שמלא,צפוף,כולם...ולא בהכרח טוב יותר או ראוי יותר...
מה גורם למי שהיה "כוכב" היום,להיות האנדרדוג של מחר...
כולנו מכירים את תופעת העדר...האם זה רק זה...או הרבה יותר מזה...לפעמים זה רב סמל שמועתי שנהיה לרב-אלוף...שנאת חינם...לובי טוב...וכמובן לפעמים באמת ובתמים "הוא" הטוב מכולם...
האם זה "...אם אתה לא יכול להילחם בהם...תצטרף אליהם..." לפעמים יש רצון ונתונים מועדפים אבל אין את היכולת/הטאץ' האישי הראשוני שקובע את "כללי המשחק" או/ן המינוף...
בכל מקרה יש כאן תסכול רב ומחיר פיזי,רגשי ונפשי שבו רק החזק ישרוד...
השאלה באיזה מחיר...והאם זה שווה את זה...ויש גם את המחיר שהמשפחה משלמת...
איפה נמצא הגבול בין רצון לדמיון...לתקווה...שאולי אם...ואם...אז...זה סופסוף יקרה...ואי אפשר להתווכח כאשר זה כן מצליח...
...אין לדבר פתרון חד משמעי...בן הזוג מצפה חד משמעית שתהיה תמיכה אמיתית ומעשית...כאן ועכשיו...מה אם זה לא מתאים לבן הזוג...אפוא עובר הקו בין עזרה וויתור עצמי...
הדילמה קשה...לא תמיד יש לך עם מי לחלוק אותה...לסביבה הקרובה יש תמיד פתרון קל,אינסטנט ...תעזוב/י...ברור שתמיד יותר קל לייעץ...וכל אחד חושב שהמקרה שלו "היה" שונה...אפילו התאים לו...באותו הזמן...אולי...
...ההחלטה לא פשוטה...גם כאשר קובעים כללים וגבולות של זמן ומקום...האם שווה בינתיים לסבול...האם איני יודעת...למרות שאני על "הקצה" ?
...הרבה שאלות...מה עם התשובות ?...

...(המשך....)
...הרגשתי שאני זקוקה לאיזו שהיא עזרה...לא כזאת שאומרת לי לזרוק הכול לעזאזל...רציתי לדבר/לפגוש את נאדר,הייתה לי הרגשה שהוא יכול לעזור לי...התלבטתי אם להתקשר אליו...מכל הסיבות האפשריות...ובסוף קיוויתי שיגיע למכון הכושר כרגיל בימי ה' ואוכל להחליף אתו מילה...האמנתי שיש לזה סיכוי...לא פעם אני מבקשת ומצליחה לזמן (בקמץ וצירה) לעצמי דברים שונים או/ו אנשים...כמו היום...
...שמחתי לפגוש אותו ולשתף אותי בקשיים האחרונים שעוברים עלי...נאדר הקשיב לי וטען שנכשלתי במבחן "הציפיות שלי" שזימנו לי החיים...(נאדר טוען שכל קושי שזמנו החיים לאדם,היא בחינה שעליו לעבור/לפתור...אם יכשל,יצטרך לעשות מבחן חוזר/נוסף באותו עניין...אם לא יעבור את הבחינה יחווה סבל מתמשך...)
לדעתו,הזרימה והקבלה בחיי צריכה להיות ממקום שנקי מציפיות ונתינה ללא תנאי...תמיכה ללא סייג בבן הזוג...רק אם אהיה שלמה באמת...לא אסבול...בד"כ תמיד יותר קל להיות בצד המייעץ...אבל להפתעתי נרגעתי לחלוטין...כאילו השמיים התבהרו והעננים שכיסו אותם נמוגו ונכנס המון אור ותחושה של אווריריות...הוא פשוט הצליח להעביר בי את תחושה של ההקלה ורוגע...כאילו הטונות שנשאתי על כתפי נשרו...המבחן האמיתי שלי יהיה במנהרת הזמן...בינתיים הוקל לי וזה שווה המון...

קראתי כאן עכשיו. מעניין. למרות שאת כותבת בצורה מאד מרומזת נראה כי חייך תוססים ומעניינים. כותבים פה הרבה על היחסים עם ההורים ואת מציגה את הצד השני.
מה פרוש 2708?
שבת שלום

היי דגנית @}
שמחתי שגילית עניין והגבת.בד"כ רוב הבלוגים מתנהלים בין הצעירים ממני (בערך 1/2 ...) ומן הסתם עסוקים בדברים דומים,אבל מזווית ראיה של "הילדים והנכדים " כלפי ההורים או/ו הסבים...כאשר הייתי במצב שבו נאלצתי להיות מרותקת לבית מצאתי לנכון לפתוח בלוג משלי בתקווה...ואם קראת מן הסתם אין צורך לחזור ולהסביר...ואם עזרתי לעצמי ולעוד אדם אחד לפחות...עשיתי את מלאכתי נאמנה... והנקודות המרומזות...כדי לא לפגוע חס וחלילה,הרי הכתיבה שלי חשופה וסובייקטיבית...
המספר המצורף ?...פשוט תאריך יום הולדתי...אם שמת לב כל שם שבחרתי לבלוג גם קשור אלי לפי שלב (פיזי,רגשי,חשיבתי...) שבו נמצאתי...
כרגע, מאוד טוב לי.אני שלמה עם עצמי...כמו שכתבתי בתאריך האחרון...השינוי החשיבתי שעשיתי, נפלא...וזה לא היה אפשרי קודם,משום מה...(-:

היי ושבוע טוב חדש...@}
...קשה לי להאמין שעברו 10 ימים מאז שכתבתי כאן לאחרונה...אבל אני פשוט מרגישה נפלא...זורמת בכיף עם מה שקורה לי...לא דופקת חשבון...מאוד שלמה עם עצמי ופחות עסוקה עם מה שמסביב לי "...מי אמר...ובאיזה עניין..."ובודקת אפשרות ללמוד משהו לנשמה...
...בשבת בשבוע שעבר ביקרנו אצל הנכדים בצפון...קשה לי אם אני לא רואה אותם יותר משבוע...נהנינו מכל רגע...הם פשוט מקסימים...נראה לי שמאז שאני נינוחה עם הבת...הכול יותר רגוע ושלם...
...גולת הכותרת הייתה יום הולדתה של אחותי ביום שישי האחרון...לאחר שהפתעתי אותה בביקור לא מתוכנן... היה מאוד מרגש ובילוי מושלם...ירדנו לים המלח בשישי בערב...המים היו חמים כמו באמבטיה והאוויר היה חמים אמנם אבל בלי שמש לוהטת...בשבת התפנקנו במסעדה...
...הבן הצעיר אמנם מאוד עסוק בשלו והתרגשתי שלא שכח לברך את אחותי ביום הולדתה וכנ"ל הבן הבכור...למעט הבת...
...במוצ"ש ביקרנו את הנכדים במרכז...לא ראיתי אותם כשבועיים...הם נוסעים למזרח הרחוק לשבועיים...הביקור היה מאוד מוצלח לטעמי...הנכדים היו מקסימים...ככל שהם גדלים הם עסוקים יותר ויש להם פחות זמן פנוי...חזרנו הביתה מאוחר שלמים ושמחים לקראת שבוע חדש...@}

היי שבוע חם במיוחד...אבל כייפי ורגוע @}
הימים עוברים בעצלתיים אבל בטוב...יש ימים דחוסים של עבודה בתחילת השבוע ואח"כ שקט...
הבן הגדול עם המשפחה נסע לתאילנד הרחוקה וב"ה נהנים מאוד...מאוד... ובעידן האינטרנט ונפלאותיו יש לנו אתם קשר דרך קבע בסקייפ,במייל,בטלפון...וקל להיות בקשר ולעקוב אחריהם ו"להיות אתם" פשוט ומדהים...מאוד מרגיע במיוחד למודאגים שבינינו,כמוני...החוויות והנופים והביחד שלהם...(לא חשוב סדר המילים...) אין לו מחיר...כייף אמיתי...
הבת הייתה בשבת עם הקטנים אצלנו...שזו חגיגה בפני עצמה...בנוסף חגגנו לבכור שלה יום הולדת 6 ...זה כמובן אחד מתוך סדרה של "הפסטיבל" עד שכל המשפחה תתכנס יחד (הדוד בתאילנד כאמור לעיל...) אמנם אנחנו לא מתראים לעיתים תכופות אבל הילדים מגיבים אלינו כאילו אין רווחים בזמן...כל אחד מהם עולם ומלואו...כמובן כרגע הפוקוס על הקטנצ'יק המטריף באופן טבעי...גם הקשר עם הבת על פניו רגוע יותר משמעותית...פשוט וטוב...
הבן הצעיר כרגיל...בונה עצמו בכל הרמות...אבל מאוד משתף וזה נעים ונחמד...בכל זאת כנראה יש משהו באמרה שבן זקונים קשור יותר...והמבין יבין...
...היינו בסרט הישראלי "סיפור גדול" ("סומו") ענק...מומלץ בחום...
ממתינה לחודש ספטמבר...הזמן פשוט רץ...ואוטוטו אני נוסעת ב"ה...יש למה לצפות...(-:

היי ושבת שלום...@}
הימים חולפים ביעף...אחרי מתח לא קטן ,הילדים חזרו מתאילנד בשלום...התאונה השבוע בתאילנד הייתה בדיוק במקום שהיו צריכים לחזור ממנה יממה אח"כ...מקום קסום...גן עדן מעין כמוהו...פשוט מזל טוב...לישראלים...חזרו באופוריה שלמה מלאי חוויות...מאוד התגעגעו הביתה למשפחה ולחברים...היום נוסעים לצפון לחגוג יום הולדת לנכד/הגדול של הבת וההתרגשות גדולה...אחרי הרבה זמן יפגשו שוב האחים יחד...
...בט"ו באב נסעתי עם בעלי עד לרשפון מאוד נהנינו...יש פינות נסתרות בארץ שכדאי לבקר ולגלות...לא צריך לנסוע בשל כך עד קצה העולם...
...כמובן מעסיקים אותי כל הדברים הקטנים והרגילים...אבל ממקום אחר...רגוע יותר וזה כייף אמיתי...אז שתהייה לנו שבת שלום טובה ואמיתית כפי שהיינו רוצים...אמן...(-: @}

בוקר יום א' בהיר וצח אפילו פחות חם...@}
...לא פעם נאמר לכל גיל יש את היתרונות שלו...אם נתעלם לרגע מהחסרונות...בגדול אפשר לקום וללכת מתי ולאן שרוצים...גם אם יש מגבלות מסוימות...ממילא את הזמן לא ניתן לעצור...וכמו שנאמר אם אי אפשר להילחם בזה...תצטרף...תזרום עם זה...וככל שהנפש רגועה,גם הספונטניות לא נפגעת והשמחה והחדווה עולה...ולמה אני אומרת את זה...כי כשאני מקרינה החוצה מה שאני באמת מרגישה וברוגע גם "החברה" נדבקים בזה ולכולם כייף אמיתי...וזה בהחלט אפשרי אם זה בא ממקום נקי ולא מאולץ..."...וויתור מתוך השלמה...ותמיכה ללא תנאי ממקום נקי..."(נאדר...) וזה בהחלט אפשרי אם באמת רוצים בכך...והכי חשוב,זה חוסך המון סבל מיותר...
אז בסופשבוע קסום כשלנו,יצאנו בבוקר לתייר בזיכרון יעקב,ולא בפעם הראשונה...בקרנו בחנות של איתמר,הבנאדם קצת מאכזב פנים אל פנים...טיילנו ברחובות הקסומים ופגשתי מכרה ותיקה,קנינו כמה שמונצס ושמנו פעמינו לקיבוץ שבעמק לגיסים...שתמיד שמחים להיפגש,אווירה נהדרת והרבה צחוקים...הבת הגיע אחה"צ עם שניים משלושת המוסקטרים המקסימים שלה,הגדול בן ה-6 נשאר ללינה...(לגיס שלי יש לב ענק ותמיד יש תשובה מוכנה לכל בקשה "אין בעיה"...וגם הגיסה מדהימה...)נפגשנו עם חלק מהמשפחה לארוחת ערב והאווירה הייתה נהדרת...
...למחרת הצטרפנו לבת שבצפון...התכנסנו לכבוד יום ההולדת של בן ה-6...שנערכה אחה"צ...בינתיים שחינו והשתעשנו בבריכה עם החברה...כרגיל ארוחת צהריים מעולה...והחלו ההכנות לאירוע...אני ברוב הזמן הייתי עסוקה בלרדוף אחר בן ה-16 חודש שלא נח לרגע...יופי של התעמלות...בינתיים הגיעו הבנים והנכדים מהמרכז והשמחה והמהומה הייתה רבה...בערב..."על האש"...ברוגע דיברנו...הבן הגדול עדיין בג'טלג...הילדים פתחו מתנות ושיחקו...החברים הטובים של הבת נשארו והתפתחה שיחה נחמדה...ולבסוף כמובן חזרנו הביתה בכביש 6 המחודש והמוארך עייפים ומרוצים...שבוע טוב ומבורך...@}

היי ושבת שלום ומבורך @}
נראה שהשגרה חוזרת לאיטה,"כולם" בארץ...
"חטפתי" רוח פרצים מהמזגן במועדון ביום שלישי האחרון וככל שהתקדם השבוע איבדתי לאט את הקול...אז היום אין לי בכלל קול...איני יכולה לדבר,וצריכה להפיק מכך מירב התועלת... שקט...
ביום חמישי האחרון בילינו עם משפחת הבת בחוף דור...היה כיף אמיתי...אחד החופים הכי שווים בארץ...הים היה חמים וחלק,בריזה קלה וחברה נעימה...חזרנו לפני "הפקק הגדול" למזלנו...
בערב נסענו לבקר את הבן הצעיר שעבר לגור עם בת זוגו יחד עם חתולה מקסימה...קיבלו אותנו בחמימות רבה...כייף אמיתי...
ביום שישי קבענו להיפגש עם הבן הגדול ומשפחתו בחוף הים אחה"צ המאוחרים...היה נחמד...אבל לאט לאט הקול שלי הלך ונעלם...פטפטנו חשבנו לאכול יחד בחוץ אבל הנכד הבינוני מחה בתוקף...לאחר מכן כל אחד פנה לדרכו...אני יודעת בוודאות שהבן הבכור ואשתו אינם מרוצים מהתנהלות "העניינים" במשפחה אבל איני אומרת דבר...אני מאוד קלילה בהידברות בעיקר מקשיבה ולא נכנסת לפרטים... למדתי היטב את השיעור שלי,מאז ששברתי...ומסתכלת רק על ה (+)...למזלי הטוב יש לי עוגן חזק ומפרגן בבית שתמיד שם בשבילי...ואולי כך צריך להיות...איני סבורה שקשר משפחתי אינטנסיבי בהכרח עדיף...הכי נכון מה שטוב לכולם ביחד או/ו לחוד...@}

היי ושבת שלום.@}
מי שעקב אחרי מה שאני כותבת,יודע שהתרחקות הבת לצפון הייתה לא קלה בלשון המעטה...ולא אחזור על כך...בזמנו,רק לפני שנתיים,שיתפתי ושוחחתי על כך עם חברותי וכמובן התשובות או/ו העצות היו שונות ומגוונות...אבל אף אחד/ת לא מוכן כש"זה" פוקד אותו/ה...וגם אם צולחים את "זה" בשלום...זה לא פשוט...
אז חברתי הטובה..."התבשרה" שבנה קנה דירה חדשה במקום המרוחק כ- 30 ד' מביתם...הם קיבלו את זה מאוד קשה למרות שזה לא נפל עליהם כרעם ביום בהיר...הבן בישר להם בעדינות שברצונו להתרחק ממקום מגוריהם...אפילו ציין שנמאס לו לחיות תחת "כנפיהם"...הם קיבלו את זה מאוד קשה מכל הסיבות שבעולם...במיוחד שגידלו את הנכדים מגיל אפס...עד כה המרחק ביניהם לא עלה על 5 ד' הליכה...חברתי אמרה,סבתי גרה אתנו וגידלה אותי גם כשלא היה מקום...גרתי דלת עם דלת עם אמי שעזרה לי לגדל את ילדי...עזרתי לבני לגדל את ילדיו...אז עכשיו כשאנחנו מתבגרים ונעשה לנו קשה...הם מתרחקים !? ...הבן הבכור עזב את הבית לעיר אחרת מגיל צעיר...ולכן ראו בבן הצעיר עוגן ונחמה...והיא אומרת לי "איני יודעת איך אעבור את התקופה בשלום...למרות ששמעתי את סיפורייך...שבסוף מתרגלים...ואפילו מפרגנים..." ...עדיין יש להם תקופת חסד של שנתיים עד ש"הפרויקט" יהיה מוכן...והדאגה והכאב בלב כבר מחלחל...
אני יכולה לומר לכל ההורים,צריך לדעת לתת לילדים ללכת,לבחור את דרכם ולחיות את חייהם...ממילא אי אפשר "להחזיקם בעל כרחם..." תשמחו באושרם של ילדיכם ותסמכו על החלטותיהם...אז תזכו ברוב אושר ונחת...@}

היי אחרי יום ארוך ומתיש...אך מלא וגדוש...
כשאני עוצרת לרגע בין כל הפעילויות האינסופיות שלי צפים משפטים מלאי משמעות של אמי או אבי... אז אחד מהם עלה היום..."...אנחנו נותנים סוכריות למי שנותן לנו אבנים...ונותנים אבנים למי שנותן לנו סוכריות..."
ימי שני ושלישי מלאי עבודה ואינם מתאימים לביקור אצלנו...ולמרות זאת הודיעה לי הבת שהיא מגיעה עם שלושת הקטנטנים שלה ביום ראשון אחה"צ...כמובן השמחה וההתרגשות גדולה...הבית כמרקחה הכול "שט" אבל,העיקר שיהיה שמח...ואכן היה במגבלות הקיימות...כמובן שבאים למרכז מתכננים מפגשים שונים...וכך יצא שלא החלפתי כמעט מילה עם הבת במשך היממה ששהתה בביתנו...
האם זו הנורמה ? האם זה מקובל ? מה אומרים אם בכלל ?...
החופש הגדול עומד להסתיים...כל אחד חושב או בטוח שהצד השני צריך להתאים עצמו לצרכיו של האחר...הנכדים במרכז לא התארחו אצלנו כפי שתוכנן מבל מיני סיבות אובייקטיביות גרידה...איני אומרת דבר...עוד מעט אסע לספרד ושוב לא ניפגש "...צריך שניים לטנגו...".
לפחות אני עוברת בשלום את התקופה,בלי נקיפות מצפון או תסכולים וגם זה משהו...מלת המפתח, לזרום עם הזרם...לוותר ולתמוך מאהבה...צריך רק לזכור שהדקות החולפות הופכות לשעות...השעות לימים...הימים לחודשים...והחודשים לשנים...ואנחנו לא נעשים צעירים יותר...ואל תגידו...לא שמנו לב איך חלף לו הזמן בלי שהספקנו ובלי שהרגשנו,תרתי משמע...ותצטערו...אולי...

היי ושבת שלום ומבורך

...אז השבוע חגגתי יומולדת,אחד מהטובים הזכורים לי...ממש כמו שייחלתי לעצמי,למרות שאחותי הייתה חסרה לי שם...
בהתחלה חשבתי שיהיה נחמד אם כל המשפחה תגיע עם הילדים לחוף הים,כך שאף אחד לא יצטרך לטרוח.(...אני אף פעם לא מבינה למה בעל השמחה צריך לעמול ולהגיש ביום הולדתו...במקום שיהיה "מלך" ליום אחד...)...אבל אז הבת ביקשה שנחגוג בשקט בערב,בלי ילדים רעש ומהומה...כך שכולנו נוכל ליהנות...
...אז הבן הצעיר בחר את המקום,קרוב לים...וכך התכנסנו ביום עצמו וחגגנו...היה פשוט ונפלא... השיחה קלחה,האווירה,החברה,האוכל...מעל למצופה...איחולים ברכות פרחים ואפילו מתנות...
...הנכדים שלחו ברכות ושרו שירים...אבל התלוננו שאינם לוקחים חלק במסיבה ובצדק...אז למחרת הגיעה אחותי כמתוכנן...אפיתי עוגת יומולדת ונסענו לחגוג עם הקטנים שהתאספו אצל הבן הגדול...ליד הברכה...וכך כולם היו מרוצים...ולסיום "הפסטיבל" בערב יצאנו לחגוג עם אחותי בנמל ת-א ההומה והסואן...העיקר להיות ביחד...
...בנוסף יש לנו שני נכדים "סטודנטים" שהולכים לכתה א'...וזה כשלעצמו חגיגה...
...אני מרגישה שזו הולכת להיות שנה נפלאה שיש המון מה לצפות בה..."נסיעה" ולימודים וכל השאר... אז שזה ימשיך כך בבריאות...@)

9.09

היי ושבוע טוב ומבורך @}
שבוע מלא וגדוש באירועים בעיקר של הליכה מרגשת של הנכדים לביה"ס ולכתה א' בפרט...גן חדש...אבל הכול עבר בשלום תודה לאל...ברור לי שרק עכשיו ילדי קולטים ביתר בהירות את מה שסיפרתי להם כשהם היו בגיל ילדיהם...אין קיצורי דרך...ואין חדש תחת השמש...
גם אצלנו במועדון בעלי מנסה להרים עוד יום של פעילות...זה לא פשוט ולא קל...אבל ניתן לזה הזדמנות...למרות כל האינטריגות שבסביבה...
...בינתיים מתחילה הספירה לאחור,של מספר הימים עד לנסיעה...ובפתח ראש השנה ויום כיפור.
...פעם למדתי שהתפילות של האדם ביום כיפור מכפרות רק בין אדם למקום,לקב"ה...ואילו בין אדם לחברו,חייב אדם לכפר בעצמו...אז ברור שיש אנשים שזה נעשה מולם יחסית בקלות...אבל יש אנשים שנשארים "כעוסים" ואינם מאפשרים להתפייס איתם...
...לפני כ- 20 שנה (!) היה לי ריב עם חברה מאוד קרובה(של כ- 18 ש')...היה ברור לכולם שאני הייתי הצד שנפגע...אודה ולא אבוש לא הצלחתי לסלוח לה שנים,במיוחד לאור העובדה שבנוסף לפגיעה האישית,נפגעתי חברתית...אח"כ פגשתי לא מעט אנשים שסיפרו עד כמה היא מצטערת ומבקשת שאסלח לה על מה שקרה...הבעיה הייתה שהיא מעולם לא עשתה זאת אישית...תמיד בידי שליח...הרבה מים זרמו מאז...וכמובן עשיתי תהליך סליחה עצמי איתה וסלחתי לה...לא מזמן קראתי,שאירוע טראומתי בחיי אדם יכול גם להביא שינוי או/ו ניעור לטובה,מה שאכן היה...הלכתי ללמוד התפתחתי...וכמובן למרות שאני מוקפת בחברות טובות...לא נתתי לאף אחת להיות קרובה מדי...הכול במידה...החברה הכי טובה שלי היא אחותי...
השנים חלפו החכמתי ואני מלאת ניסיון...אבל למרות זאת אני מרגישה צורך לסגור מעגל זה ואיני יודעת איך...אולי זה כבר לא חשוב ואפילו עבר זמנו...ימים יגידו...אז סליחה בכל מי שפגעתי בכוונה או בתום ואי ידיעה ושתהיה לנו שנה טובה ומבורכת מכל הלב,אמן @}

9.09

היי שנה טובה ומבורכת,רוב אושר ובריאות...

....עבר חלף לו זמן רב מאז כתבתי כאן...בעיקר בגלל שהאתר,לצערי,היה סגור.החלטתי להמשיך לכתוב,בעיקר כי זה חשוב לי וכדי לא לשכוח...גם ראש השנה בפתח...שזהו חג מאוד משמעותי לעם ישראל בכלל ולכל אחד בפרט...
...אז כמובן יש שני חגים שלפחות חודש מראש שואלים את הילדים "מי בא לחג..." בד"כ הבכור ומשפחתו תמיד שמחים להגיע,ב"ה...ואז יש סיבה למסיבה...
...כאמור בפסח האחרון בגלל הניתוח של בעלי חגגנו אצל הבכור... הבת אחרי שהות ומחשבה ארוכה הודיעה שלא מגיעים בערב החג...יגיעו למחרת...יפה...הבן הצעיר...אצל הורי החברה...יש חלוקה צודקת...אולי יגיע למחרת...
...זוכרים ? עברתי שינוי משמעותי...לא מתעצבנת...כל אחד באמונתו יחיה...ובא למלכה גואל והכול טוב...כולם מאושרים...באמת ובתמים...החיים זורמים והזמן טס...עסוקים מעל לראש ואין זמן לעסוק בקטנות...
...יום ראשון הבא עלי לטובה,ערב יום כיפור אני טסה,תרתי משמע,נרגשת...למדריד ללמוד ספרדית יחד עם אחותי שתחיה לשבועיים...ובמו תמיד השמחה מהולה בדאגה לבעלי וכבר גייסתי הילדים שידאגו לו...הבטיחו כולם!!!
...בשבועיים שלא כתבתי נפגשנו עם הילדים בכיף...נסענו לצפון לבקר...וכמו תמיד יותר קל לארח וקשה להתארח...ואיני מתלוננת...ברוך השם הכול טוב...טפו...טפו...וחברים טובים זה תמיד עוזר...אז שהקב"ה יאציל עלינו עוד שנה טובה...שיתגשמו חלומות ורצונות...והעיקר שיהיה חג שמח... @} @} @}

9.09

ראש השנה חלף עבר לו בכיף.פשוט לא יאומן.בערב ראש השנה התארחו הבן הגדול ומשפחתו.הכול היה 10.המשפחה,הארוחה,האווירה,...נפלא.למחרת ארחתי את הבת והמשפחה וכנ"ל... הבן הצעיר נסע לצימר וכך כולנו חגגנו ביחד ולחוד בכיף אמיתי ומוצלח את החג...ואם היו דברים שחרקו...זה היה זניח...הכול מתחיל בראש,תרתי משמע...והמבין יבין...וכולנו נהנינו והרווחנו זה את זה בגדול...
...אז הספירה לאחור,של הנסיעה עם אחותי,אמיתית ויש לי תחושה שאין לי זמן מספיק לכלום...מאוד נרגשת...העיקר בבריאות ובהנאה...(-: @}

גמר חתימה טובה לכל.@}
תודה לצוות מנהלי האתר המקסים.
נ.ב.לאחרונה האתר עולה לאט מדי ולא הצלחתי להעביר הודעה.
תודה.מלכה.

היי ושבוע טוב ומבורך@}
...אז בעוד מספר שעות אהיה בדרך למדריד...והיא אכן מחכה לי ולאחותי...
...אתמול חגגנו 40 שנות נישואין בחיק המשפחה...פשוט מרגש ונפלא...קינחנו היום במסעדה...כייף ורוגע...
את יום הכיפור נחגוג במדריד בצום כרגיל ואח"כ נלמד...אני מקווה להפיק את המיטב והמרב מהנסיעה שציפיתי לה כל כך...
אז להתראות בינתיים ושתהיה שנה בריאה ונפלאה והתגשמות החלומות...

היי ושבוע טוב ומבורך@}
בדיוק לפני שלושה שבועות ביקרתי כאן לאחרונה.עברו עלי שבועיים של עונג צרוף בלימוד השפה הספרדית יחד עם אחותי במדריד בספרד.הכול היה מעל למצופה מבחינת המטרה שלשמה יצאתי לדרך,לימוד השפה הספרדית ובילוי המשותף עם אחותי...ביקורים באתרים שונים בעיקר במדריד למעט חריגה אחת בעיר אווילה.
יצאנו אור ליום א' למדריד,ערב יום כיפור,עברנו יחד את הצום וביקרנו רגלית את מרכז הלימוד...היה ברור לנו שביום זה נצום ונקשיב לשיעורים מבלי להפר את החג.
גרנו במעונות סטודנטים במרחק כ-12 ד' הליכה מהמרכז ושעות הלימוד שלנו היו מ-13:30 עד- 18:30.מדי יום בבוקר יצאנו למרכז השארנו את הילקוטים ויצאנו לסייר באתרים שונים ברחבי העיר.חזרנו לשיעורים ולמדנו בשקיקה את השפה...בערב אחרי הארוחה הכינונו שיעורי בית...ובסוף השבוע הקדשנו זמן רב יותר לסיורים וגם הרחקנו עד אווילה שהיא עיר מיוחדת במינה מבחינת האתר ההיסטורי שנמצא בתחומה...
מזג האוויר היה נפלא.בבית הספר למדו אנשים מכל הגילים בעיקר צעירים שבאו לשהות ממושכת של חודשים...מארצות שונות מכל קצווי תבל...מנינו כ- 18 נציגים ממדינות שונות...כולל מישהי מערב הסעודית...(...היא הייתה בטוחה שת"א עיר הבירה של ישראל...כשהעמדתי אותה על טעותה ושאלה מתי שינינו אך מיקום עיר הבירה...)
...לא הרגשנו איך הזמן עבר כל כך מהר...היינו בקשר יומיומי עם הבית בטלפון אבל גם במיילים...מאוד יעיל ונוח...הרגשנו שאנחנו מוכנות להישאר עוד לפחות שבועיים אם זה יתאפשר... החזרה לשגרה הייתה מהירה מדי ודחוסה...בעיקר להדביק פערים...לא היה לי זמן לכלום...וכבר הגיע סופשבוע...ביקור אצל הנכדים במרכז...וביקור של כל המשפחה אצלנו כולל אירוח של הבת ומשפחתה לשבת...
...אין ספק שהטיול הזה היה הגשמת חלום...ואני עדיין בתחושה של אופוריה...אבל היה לו גם ערך מוסף...כל אדם באשר הוא רוצה לקחת פסק זמן לתור בעולם ולהתנתק מהכול...ואם הוא מצליח לממש חלק כלשהו...זהו טעם החיים...רוב הצעירים של היום דרכם שונה בתכלית...הם קודם כל מממשים עצמם ורק אח"כ מתיישבים...אני חושבת שאף פעם לא מאוחר מדי...והעיקר בריאות נפשית,רגשית ופיזית...אז שיהיה לנו שבוע טוב וכייפי...@}

היי ושבת שלום @}
קיבלתי מחשב נייד בגודל של מחברת וזו הפעם הראשונה שאני משתמשת בה.הכל קטן ומיניאטורי מאוד חמוד אבל אני עדיין מגששת בכתיבה,אחרי זמן ממושך,שבו מסיבות טכניות הייתי מחוברת לבעלי,למרות שהמחשב האחד הוא שלי אני שוב סולו.
אז היום שוב הבית היה מלא בכל המשפחה,החתן עדיין לומד לבחינה שלו והבת זקוקה לעזרה...וגם כולם הצטרפו...כולם עזרו,אבל זה למעלה מכוחותי.עם כל הכיף שבדבר חטפתי כאב ראש,שזה לא טבעי לי...אני מקווה שיהיה לי קצת שקט עכשיו ונוכל גם להתפנות קצת לעצמנו,לנסוע לבקר ולהיפגש עם חברים...
אני מודה לאל הטוב על האושר שנפל בחלקי...אבל אני זקוקה גם למרחב חיים ולינשום...אז שתהיה לנו שבת נעימה ומבורכת אמן@}

היי ושבוע טוב.(-: מסתבר שמזמן לא כתבתי כאן...היום עשינו פסק זמן בגלל מזג האוויר שיבורך...וגם התכנית שלי לנסוע/לטייל תדחה בינתיים...מן הסתם מאוד עסוקה.
בד"כ ימים א' עד ד' העמוסים ובעיקר סובבים סביב הברידג'...ופעילות שייפ... בנוסף ביום שבת האחרונה הייתה "תוספת יוקר" שיחקנו בתחרות של ליגות קבוצות כל היום...מי שמבין יודע שזה מטורף...ישבתי על כסא כל היום...אני שיש לי קוצים בתחת...בסוף יצאנו 2:2 ...לא מעודד אבל לא סוף הדרך...ויש עוד שתי שבתות כאלה...אבל יש לנו שותפים לקבוצה...והמבין יבין...אבל לפעמים צריך גם את זה...
בחזית הילדים...מסתבר שככל שעובר הזמן מתרגלים למצבים ועובדות...לילדים יש חיים ותוכניות משלהם ולא תמיד כוללות אותנו...וזה בסדר...במיוחד לאור העובדה שיש לנו חיים עשירים משלנו ומה שלא הורג מחשל...יתרה מזו אם לא רודפים אחריהם אז מתעניינים בנו לפעמים...אבל בסך הכל אין לי תלונות...וגם ממילא זה לא עוזר...
...אז אחרי שבועיים רצופים של בקורי הילדים דחוסים בקשנו "פוס"...לא ראינו את הילדים של הבת,אבל ביקרנו במוצ"ש ביומולדת מס' 4 של הנכדה של גיל 6.משהו הזוי...וכמובן כל פעם מתנה... הלכנו לראות את הדירה בת-א שהבן הצעיר עובר אליה עם חברתו...וגם חטפנו דו"ח...במוצ"ש כי חנינו בצד הלא נכון...הזוי נכון...לא,עובדה!
...אני משתדלת ללמוד כל יום קצת ספרדית כדי להתקדם ולא לשכוח...למזלי יש לי חברה ספרדייה שהיא במקרה גם מורה לספרדית...מתגעגעת לחופש...מזל שיש יוגה וחברות...שיהיה לנו שבוע נפלא...@}

היי.הזמן כמו תמיד נזיל...לפעמים זורם וכייפי ולפעמים כבד ומעיק.אם אני מחלקת את הזמן לשלשה חלקים:*יש זמן איכות עם המשפחה,גם שזה לא קל ולעיתים אפילו קשה...במיוחד אם צריך לארח במרוכז "את כולם" ואז ההנאה קטנה...אני מעדיפה לארח לחוד כל משפחה אבל לא תמיד זה מתאפשר...אז מתפשרים כדי שכולם יהיו מרוצים...ולעיתים בכל מחיר...

זמן כייפי של פעילות גוף במכון שאני מכורה לו גם אם קשה לפעמים מאוד מהנה בכל הרמות...
חלק שלישי,עבודה ושונות שהוא החלק הפחות מהנה אבל עדיין מתבקש מכל מיני סיבות...

כמעט ולא נשאר לי זמן פנוי ולעיתים אני צריכה לדחוס כמה דברים יחד או לבחור מבין כל האפשרויות את מה שנראה לי נכון לעכשיו...ולכן אני צריכה לפעמים ליצור דרכי מילוט כדי להתרכז במה שנכון לי כמו קורס שאני מתעדת ללכת בחודש הבא...וכולי ציפייה...
בשישי-שבת האחרונה נסענו לצפון עם חבילת ביגוד שהבת הזמינה לילדים,כי אין לה זמן לערוך קניות...מיותר לומר שגם ניקינו הארון יחד וסידרנו הכול במקום,מה שערך מספר שעות...ביקרנו בקיבוץ טיילנו ביער ובאתר הבניה שהבת מתעתדת לבנות בצפון...הייתה תחושה שאנחנו בחול ולא בארץ... קינחנו בביקור אצל הבכור לראות את החברה ובסוף את הבן הצעיר שעבר לת"א...היה סופשבוע ארוך כייפי אבל מעייף...@}

היי ושבוע טוב @}
אז כמו בכל שבוע אני שמחה שמגיע יום ד' בערב...אבל אז גם הגיע ה"בונוס" החתן הגיע ביום ה' עם שלושת המוסקטרים המקסימים...הם לא מצאו בייביסיטר ולכל אחד היה ערב מתוכנן מאוד חשוב...הבת הגיעה בצהרי שישי...כמובן שמחנו שהגיעו אבל מיד ידעתי שאני גם בבעיה...איך אני מסבירה לבכור שאין לנו כוח יותר לארח את כולם בבת אחת...ברור היה לי שאני אומרת את האמת לאשורה גם אם לא ימצא הדבר חן בעיני מישהו...ניסיתי להסביר לבכור את הקושי...והוא שאל מה אני מה אני מציעה...ביקשתי שיגיעו אחה"צ...הבן טען שאני עושה איפא ואיפא (אפליה בעברית פשוטה...)...לא שמעתי ממנו האם אפשר לעזור ?...ואולי הייתי צריכה להיות אסרטיבית ולבקש...בכל מקרה ברור לי מעל כל ספק שנעלבו...לפנות ערב הגיע הבן בגפו רק עם שניים מהנכדים...כבר ציינתי בעבר שלא פעם הגענו לבן והכלה הלכה עם הנכדה...שלא לדבר על אירוח... בד"כ יש להם רוטינה של סופשבוע שבו הם דואגים לעצמם...בד"כ מתארחים בשישי ונוסעים לטייל בשבת...מאוד מתוכננים...ומצפים מאיתנו שנהיה פנויים...
אמנם הבת תכננה להמשיך להורי החתן...אך ציפו לפגוש את האח והמשפחה...וכך נהיה מאוחר ונשארו ללינה ורק למחרת נסעו...היינו עייפים וגמורים...והשבוע מתעתדים שוב לקבל את כל השלושה לסופשבוע כי הבת והחתן יוצאים לסופשבוע מתוכנן...כלומר הבעיה רק גדלה...לא מזמן עזרנו לבכור עם שלושת ילדיו...כנ"ל, אבל עבר הרבה זמן...במיוחד מאז ששברתי...כל אחד רוצה את חלקו...גם אני...אז נראה מה ילד יום...כי אני שייכת קודם כל לעצמי...ואין לי זמן כלל להקדיש לעצמי...צריכה לשנות משהו בקונספט הכללי ומוקדם מן המאוחר...

היי.מידי פעם אני שואלת את עצמי למה אני ממשיכה לכתוב בבלוג שלי...בד"כ יש סיבה פרוזאית ויש גם סיבה של אינרציה...על כל פנים,אני קודם כל נהנית מזה...כמובן זה מאפשר לי לפרוק מתחים מיותרים... כאן אני יכולה לכתוב/להגיד כל מה שעל ליבי בלי "להגיש" חשבון...וזה חשוב לי מאוד...@}

היי .כמתוכנן הגיעו שלושת המוסקטרים של הבת לסוף שבוע כי ההורים היו זקוקים למנוחה...
הם נחתו ביום חמישי בצהרים מלאי אנרגיה ושמחה באופן טבעי לחלוטין...הבית נהפך לזירה של צעצועים ובלגן מאורגן כשאנחנו עסוקים בהשגחה מלאה עליהם,במיוחד על המוסקטר הצעיר בן 19 ח'... נמרץ ופעיל ממש מר עצמאות...עם כל הכיף יש להודות שזה היה קשה במיוחד והזמן...עבר לאט...
בשישי בבוקר קיבלנו תגבור מהסבים השניים כי היינו בהרצאה של ירין קימור-מדהים...בצהריים הגיע הבן הצעיר לעזור לנו עם חברתו...
בשבת בבוקר הלכתי עם השלושה לגן שעשועים לפעילות אינטנסיבית להעביר את הזמן...אכלנו צהריים ארזנו את החברה ויצאנו לצפון להחזיר את הפיקדון...ההורים חזרו לעת ערב...היינו גמורים אבל לא ויתרנו לבקר אצל נכדי הבכור...שלראשונה מזה זמן קיבלו וארחו אותנו כראוי...כמו שאמר הבן הצעיר...אם לא תרוצי אחריהם...הם ירוצו אחרייך...@}

היי ושבוע טוב@}
הבת הודיעה שהיא מתכוונת להתארח אצל הבכור בשישי...(בד"כ הבכור מתארח אצלה ולא אוהב לארח...)שמחתי מאוד כי מראש הודעתי שאני בפסק זמן להתארגנות ואיסוף כוחות...הבכור התקשר לברר מה קורא איתנו...והזמין אותנו לשישי אחה"צ...וכנ"ל את אחיו הצעיר... ביני לביני התלבטתי אם ללכת...בסוף החלטתי לא לעשות עניין ולזרום...הגענו בשישי אחה"צ...מצאנו בית הפוך...נכדים מתרוצצים... הבכור והכלה באפיסת כוחות כמו שני סמרטוטים...אני חייבת להודות שבקושי הבלעתי את השמחה שלי למראה...סופסוף לראשונה הם יכולים להרגיש ולהבין מה אנחנו חווים...בלשון המעטה...בד"כ היו משאירים לי שדה קרב נטוש...ואומרים לא לעשות עניין...במיוחד אם הייתה בנוסף "חבלה" כלשהי בבית ...נראה לי שייקח זמן עד שהם יתאוששו מהעניין...הם היו כל כך גמורים שבקושי הציעו לנו משהו לשתות...ברור היה לי מראש שמה שהיה שבוע קודם הייתה אפיזודה...הייתי מאוד מרוצה...וגם בשבוע הבא אנחנו נוסעים...אין דרך יותר טובה ללמד שיעור טוב את הילדים...אנחנו לא נעשים צעירים יותר וחשוב שתהיה עזרה והדדיות...@}

היי ושבוע טוב ומבורך.
זה לא יאומן איך שאותו אירוע יכול לקבל הסבר שונה בתכלית...זוכרים את הביקור הנ"ל של הבת אצל אחיה...ואיך התרשמתי ממנו...אז בשיחה שלי עם הבת ביום א' האחרון שאלתי אותה...איך היה המפגש ביום שישי האחרון...הבת ענתה לי,בשיא הרצינות..."מאוד מוצלח..." לרגע נעתקו המילים מפי,והגבתי בהתאם...שאני מאוד שמחה...באמת...
...בנוסף באותו מעמד,הנכד ר' ביים וצילם את עצמו ובני דודיו...הבן העלה את הסרטון ל YouTube- וזה פשוט יצא מדהים...
כמובן כמתוכנן נסענו לדרום לבקר את אחותי שהיה מלא בהנאה צרופה...כייף אמיתי...תמיד נדמה שהזמן שלנו יחד אף פעם לא מספיק...ונשאר טעם של עוד...אני מקווה שגם ילדי ירגישו כך כלפי אחיהם...@}

היי וחג חנוכה שמח @}
...הזמן כרגיל חולף מהר ובכיף ומסתבר שיש גם תובנות בעקבות אירועים שונים...כמו למשל,אחרי האירוח הנ"ל המתיש...אולי לראשונה מבינים את הקושי האובייקטיבי שבעניין...וכך ביקש הבכור לבוא להדלקת נר ראשון של חנוכה שישי אחה"צ/ערב שבת...האמת שאני עצמי התלבטתי בעניין וכך פתרו לנו את הבעיה...הם באו בשישי והבת עם המשפחה בשבת...וכך יצאנו כולנו נשכרים היה פשוט ונפלא... בנוסף הנכד הבכור נשאר לשבת אחרי שנרדם,כנראה מאפיסת כוחות אחרי מחלה...אמנם זה תמיד נחמד שכולם מבלים יחד אבל המחיר כבד מדי...וההנאה לא תמיד שלמה.
...לאחרונה שיתפה אותי חברה בשינוי גישתה באירוח המשפחתי שערכה בביתה,מאותה סיבה.כולם באים לפנות ערב לקפה ועוגה+מזנון אירוח מעין בר סלטים של שרות עצמי...וכך הסירה מעל עצמה את הצורך בפתיחת שולחן,עריכה,הגשה...ניקוי ופינוי...הראש היהודי ממציא לנו פטנטים...אני תמיד תוהה איך הסתדרו פעם,למרות הקושי...וחוסר מקום...בכל זאת לא ויתרו...אבל כולם עזרו...
אין נכון ואין לא נכון יש שינוי בגישה לנושא האירוח בכלל...יש אפילו שיוצאים מהבית בשביל להיפגש על כוס קפה...@}

היי ושבוע טוב ומבורך...
שוב חלף לו שבוע וכרגיל מאוד מהר...ואני תמיד תוהה האם יש חוקים...כללים...רגש...געגוע... וכד'...למספר הפעמים שילדים אמורים להתקשר להורים במשך יום,יומיים...שבוע...להתעניין ולדרוש בשלומם... אני בתסכול וגעגוע תמידי...ואל תגידו לי לא לחכות לצלצול...אלא להתקשר בעצמי...הכול נכון ומידי פעם אני מתקשרת...אבל כמו שכבר ציינתי בעבר...זה לא זה...
אני שומעת מחברים על התקשורת שלהם עם הילדים...ושואלת עצמי...על מה ולמה...לדוגמא השבוע לא שמעתי מהבכור אפילו פעם אחת עד למוצ"ש זה...מאוד עסוק...התקשרתי באמצע השבוע...אבל לא זכיתי למענה הולם...כנ"ל הבת...שלעיתים אני זוכה לשיחה...אבל זה בד"כ כדי להשמיע לי,היא קוראת לזה לשתף...שזה חשוב מאוד בפני עצמו...אבל חסרה כאן חוליה חשובה...לי/אני...והרי הם כל כך יקרים לי...ואני שואלת...למה...?בלי אוויר לנשימה...
סופשבוע זה נסעו הבכור והבת לדרום לטיול בן יומיים...היה להם נפלא ומוצלח ב"ה...אבל להרים טלפון לשבת שלום...יוק...היום כשבעלי שאל,מדוע לא התקשרה... צחקה...ושאלה אם הרגשנו "...נטושים..." האמת שכן...הבן הצעיר,בינתיים,טורח לענות...להופיע...למרות שהוא גם עובד קשה...עמוס ועייף...האם באמת אי אפשר למצוא דקה כדי לשאול מה נשמע...?
...אם להם יש בעיה...שאלה...צורך...אני שוכחת הכול ורצה...האם אני מטומטמת...או זה מנהגו של עולם...כיצד עלי להגיב...אם בכלל...אני קופצת את פי וחונקת את האכזבה עם...
קשה היה לי אפילו לענות היום לטלפון שמא אגיב שלא לעניין...וכך הדברים נשארים פתוחים כל הזמן...ואין לי ספק שהם יודעים ומבינים...למרות הכול אני יודעת שבורכתי...מודה לאל על הכול...ובעיקר על בעלי ואחותי...@}

מלכה שלום .
קראתי בבלוג שלך ומאד נהניתי

למשפט הזה מאד התחברתי:

כדי לשמור על עצמך,שפיותך ובריאותך...אתה צריך לבחור או/ו להמשיך בדרך שלך גם אם יש לזה מחיר...בכל מחיר...אחרת באיזה שהוא שלב תלך לאיבוד וזה יהיה רע...ברור...

שבוע טוב ומבורך

תודה לך ב. שמחתי לקבל את תגובתך...ויותר מכך אם סייע לך באופן כלשהו...
אני מרגישה שכמעט הגעתי לתחתית של התחתית של הציפיות שלי וזה טוב...לכן חשוב לי להיות עסוקה פול טיים...
בכל אופן קיבלתי הערה מאחותי "...תשמחי שהם נהנים..."...קיבלתי...
ו...מודיעה בשמחה שאני מתחילה קורס חדש נוסף ביום רביעי זה...שהוא יותר ממפלט...נראה לי שתמיד נהניתי ללמוד מרגע שזו הייתה בחירה שלי ושעם עליה בגיל הצורך התגבר...אז שיהיה בכיף אמיתי...(-:

היי.כבר יום ד' ולא התפניתי לכתוב כאן 10 ימים שזה אומר בין השאר שהכול טוב ב"ה...שגרתי...
מתברר,כרגיל,שכשאין ציפיות כלל.יש נחת ונחת רוח מכיוונים רבים...גם הילדים מפרגנים,מבינים,משתתפים ומשתפים...וזה עושה כיף בלב,גם אם זה זמני...
הבכור התארח עם המשפחה בשישי והבת בשבת...וכך קבלו תשומת לב מרבית וגם היה לנו קל יותר... אפילו יצאנו להשתעשע בגן עשיר במתקנים מיוחדים לקטנים וגדולים...הבן הצעיר לא הגיע מפאת חוסר זמן אבל יש לנו תקשורת טובה כל הזמן...
הלימודים מהנים מאוד מפתיעים ומרעננים...אני מאוד אוהבת ללמוד...תמיד יש דברים חדשים אנשים שונים,ליתר דיוק נשים...כי המסגרת דתית למרות שאני לא...אבל נהנית ללבוש חצאית מדי פעם...
מתברר שכשיש רוגע הדברים חולפים חלק,זורמים...ואז קל יותר גם אם עסוקים מאד...ביי@}

היי ושבוע טוב @}
…לא תיארתי לעצמי כשכתבתי "זמני" שזה כבר בפתח…
…לשמחתי הצלחתי להגיב בצורה אסרטיבית עם כל מה שמשתמע מכך…כי אחרי שסיכמתי עם הבת שהם יבואו בשישי יחד עם הצעיר…ועם הכלה סיכמתי שניפגש בשבת… הודיע לי הבת בשישי בבוקר ששוחחה עם הכלה והחליטה להישאר בצפון והזמינה את הבכור להתארח בשישי…הייתי בהלם רגעי והסברתי לבת שהכנתי אוכל לגדוד ושלא מקובל עלי קשקוש מהסגנון הנ"ל…אמרה שהיא מציעה שיבואו בשבת…דחיתי את ההצעה…ואחרי דיבור קצר שבו הסברתי לבת שבד"כ אני מפנה תוכניותי לילדי בעדיפות ראשונה…וגם מה היה כל כך דחוף להיפגש דווקא בשישי זה כשהיא יודעת שאנחנו בשישי הבא בים המלח…כעסתי מאוד אבל התאפקתי ואמרתי לה שלא קרה דבר…והחלטתי שאנחנו נוסעים בשבת לקיבוץ בצפון לבקר ביקור חשוב שדחינו זה זמן רב…הבת הבינה שהגזימה והציעה להצטרף אלינו לקיבוץ…הבכור גם צלצל שלא ידע מכל העניין…שיהיה…לא נעים לא נורא…
בשישי הגיע הצעיר עם חברתו והיה מאוד נחמד… השבת הייתה נפלאה וכייפית…לקחנו אתנו חלק מהאוכל… הבת הגיעה עם הנכדים… מזג אוויר היה נפלא…חזרנו הביתה עייפים אך מרוצים… את הביקור לבכור דחינו להיום ונסענו לבקר את הנכדים…היה נחמד…ב"ה הכול בסדר…@}

היי ושבוע טוב ושיהיה גם מבורך @}
כרגיל אצלי הכול רץ וטס ואין זמן לנשום.גם ברגעים אלה שאני כותבת אני גמורה...אבל עבר זמן רב מדי מאז שכתבתי...
בשבוע שעבר לקחנו פסק זמן ובהחלטה מהירה ירדנו לים המלח,גם אחותי קפצה על העגלה ברגע האחרון...היה נפלא...מ-א' ועד ת' ,לא לפי הסדר,חברה,אוכל,מזג אוויר,חופש ונירוונה.ניתוק מהמטבח והאירוח...הכול...חזרנו כמובן מהר למציאות אבל זה בסדר.
נהנית מכל רגע בלימודים.שוב,מכל הסיבות הנכונות...החלטתי שאני לא שואלת שאלות מי בא ומתי וזורמת עם קצב החיים...
...השבוע מאוד לא התאים לנו לארח היינו מאוד עסוקים וגם לא פנויים בשישי לפני הצהריים...אבל אחרי שהבכור ביקש לבוא בערב שבת לא סירבתי.אבל אז התברר שהחתן/הרופא התנדב לטוס לסייע בהאיטי...היינו קצת המומים אבל לא לגמרי מופתעים,בהחלט מלאי חששות באופן טבעי וגם דאגנו לבת ושלושת הקטנטנים... שהגיעו כמובן לשבת וגם הצעיר... בשבת שטופת שמש נסעתי עם הבת גם לנמל ת"א...כרגיל היה כיף אבל קשה מאוד ומתיש...מתחילים את השבוע עם מינוס וגם לא יודעים מה יהיה בהמשך עם הבת והקטנים...בטוח שנצטרך לעזור...לכן חרגתי ממנהגי וביקשתי את הבת שכבר תודיע לי מה הן תוכניותיה לגבי השבוע הבא...
יש לי כל כך הרבה להגיד לחברה הצעירים...אבל אני מתאפקת.אפילו חוששת שיצאו דברים מכלל שליטה...אבל בגדול הילדים של היום גם הטובים ביותר,מאוד אנוכיים...הגלגל מתהפך לו...זהו,ביי...@}

היי ושבוע טוב.
אמנם איני כותבת בד"כ בימי שני אבל האירועים כל כך תכופים שאין רגע דל...
אחרי ציפייה דרוכה הודיעה לי הבת,שבעלה כאמור בהאיטי,שבכוונתה להגיע להורי בעלה במרכז בסופשבוע שעבר,להשאיר את הילדים אצלם ולהתארח אצל אחיה בשישי...ובשבת יביאו את הילדים אליה...ושנבוא אחה"צ לבן לראות אותם...הייתי המומה...לא ידעתי מה ואיך להגיב לכן החלטתי להבליג... הרי ממילא זה לא משנה מה שאגיד...
בקיצור כמו שכבר הבנתי אני צריכה לבנות לעצמי תכניות מבלי להמתין ולצפות... אכן עשיתי...
בשישי יצאנו לסרט עם חברים...בשבת שטופת השמש,יצאנו לטייל בשמורות טבע בסביבות געש.ירדנו לים...בילינו בכיף מספר שעות...חזרנו הביתה אכלנו ונחנו...ואחה"צ נסענו לבקר את הנכדים בת"א...
המהומה הייתה רבה...הבייבי חלה והיה לו חום גבוה...אי סדר שלט בכל...כרגיל לא זכינו לכיבוד כלשהו...עשיתי שתייה חמה לבעלי ולעצמי...והתעופפנו הביתה...
האם התנהגות מתמשכת זו היא מתוך אטימות וטיפשות או שלא רוצים שנבוא,אני אכן תוהה...
בפעם הראשונה שאמרתי לבעלי שאני מאחלת לבני וכלתי שיזכו לאותו כיבוד אב ואם מילדיהם,כמו שאנו זוכים...אין לי צורך לומר שבדורנו כיבוד אב ואם היה ערך עליון...
ביתי חזרה הביתה ל "ים" של קשיים ולבד... בעצמה אמרה שהיא "על סף התמוטטות"...
לא ידעתי איך להגיב...האם אני אמורה לבוא לעזור גם אם לא ביקשה...בסוף התברר שרק רצתה קצת "לקטר" כמה קשה לה וכולם נרתמו לעזור לה...רווח נקי...לכולם...בעלה חוזר ב"ה בחמישי...
הייתי שמחה אם משהו היה מייעץ לי מה לעשות...בעלי טוען "כלום..." אולי הוא צודק...אולי ימים יגידו...ממש לא נחמד לי בסיטואציה הנוכחית...זה מה יש...בנים גידלתי ורוממתי...והתרוממתי...(-:

היי...@}
ככל שעובר הזמן אני מרגישה יותר ויותר מפויסת עם עצמי והסביבה...השלמה טובה ובריאה...
מקבלת מבלי לנסות לשנות את האחר והשיחות עם אחותי עוזרות לי להתאפס ולזרום עם החיים בכיף...חברה במועדון הספורט ציינה שהיא רואה בי שינויים לטובה...מן רוגע...במיוחד בתגובות שלי לשונות של הקבוצה,נחמד...
אני מאמינה שזה מקרין גם בקשר עם ילדי...החלטתי להפסיק להתלונן...זהו,סוף...כל יום ברכה... חיוך...טיולים בחיק הטבע... ולימודים...דף חדש...@}

אחרי ציפייה דרוכה הודיעה לי הבת,שבעלה כאמור בהאיטי,שבכוונתה להגיע להורי בעלה במרכז בסופשבוע שעבר,להשאיר את הילדים אצלם ולהתארח אצל אחיה בשישי...ובשבת יביאו את הילדים אליה...ושנבוא אחה"צ לבן לראות אותם...הייתי המומה...לא ידעתי מה ואיך להגיב לכן החלטתי להבליג... הרי ממילא זה לא משנה מה שאגיד...

לא מבינה למה היית המומה, כשאני קראתי את זה אמרתי 'איזה יופי' סוף סוף התחשבות בהורים, גם יוצא לכם לראות את הנכדים וגם מורידים מכם את כל המעמסה של האירוח.

היי אמא ובת...קודם כל תודה שהגבת.מאוד חשובה לי התייחסות של בנות לעניין וגם אהבתי את הגישה שלך.
למרות שאני משתדלת להתאים עצמי לשינויי הזמן בקשר של הורים וילדים היום,עדיין מן הסתם אני שבוייה בדפוסי חשיבה שלי עם הורי שאינם תואמים את המציאות של היום...
אני מודה שהשבת שלנו הייתה קלה יותר בסיטואציה הנוכחית וגם חלוקת הנטל עם הסבים השניים...
אני סברתי שהילדים זקוקים לנוכחות אימם בתקופה זו יותר מתמיד...אבל עלי להודות שגם לבת יש צרכים משלה...
תודה לאל החיים שבו למסלולם הרגיל.ביום ה' החתן שב מהאיטי ברוך השם,בריא ושלם.פגשנו אותו יחד עם הבת והילדים בנתב"ג,סייענו לה עם הקטנים.ההתרגשות הייתה גדולה ושמחה מאוד...
כמובן אני עושה "סוויטש" בחשיבה שלי וזה עוזר לי ולכולנו...הכול יש לקחת בפרופורציה הנכונה, במינון הנכון ולקבל את התפיסות והדפוסים החדשים של זמננו...

אתמול קרה דבר הנורא מכל לחברתי לעבודה...ביתה הצעירה,מתוך בלבול ושרשרת של אירועים שקדמו ללידת הבן חלתה ב"דיכאון שאחרי הלידה" החליטה להתאבד...
בהתחלה לא הבנתי חלקי משפטים שחברתי אמרה בקשר לביתה...לקח לה זמן לספר על השעות והימים הקשים שעוברת במחיצת ביתה בביה"ח...וגם אז זה יצא ממנה עם המון כאב וכעס...
במקום לשמוח את הולדת הבן/הנכד,דעתה של הבת הלך והשתבש מיום ליום...ואחרי ניסיון ראשון כושל של התאבדות אושפזה בביה"ח לטיפול והשגחה...ובהמשך הייתה מיועדת להיכנס לאשפוז במחלקה מתאימה...אחרי איזון בריאותי...אבל לא הספיקו...
למרות כל המאמצים שהשקיעו מספר לא מבוטל של אנשים שהתגייס כדי להצילה מהמצב שבו נקלעה... קפצה למותה מהקומה ה-5 בביה"ח... ...והותירה תינוק בן 12 יום שהתייתם מאימו...
...היום קברו אישה צעירה מדהימה...שהייתה סמל ליופי חיצוני ופנימי,בעלת נתינה אדירה...שכל מה שעשתה היה חשוב לה שיהיה מושלם ולא יכלה להתפשר עם פחות מזה...
מה יכול להיות יותר נורא להורים ובעל טרי מאשר לעמוד מול הקבר הפתוח...
ים של אנשים בכל קשת הגילים ליווה אותה עם זרי פרחים והספדים מרגשים למי שהייתה...רק ששום דבר כבר לא יחזיר אותה לעולם...
היא נפטרה מכל המחויבויות שלה תרתי משמע והשאירה פצע פעור מדמם,שלא יגליד לעולם...ואין ולא יהיו ניחומים למשפחה היקרה הזו ...
פשוט נורא איזו נטל כבד נושאת המשפחה על ליבה...אף עין לא נשארה יבשה...בכי קורע לבבות נשמע מכל עבר...
תקוותי שהמשפחה תמצא כוחות לחיזוק וריפוי למען שיוכלו לשקם את עצמם לטובת כולם ובמיוחד לתינוק הקטן שזה עתה נולד וכבר עתיד לסבול שלא ברצונו...אמן

לכל הורה יש את הפחדים שלו...מתרגם אותם לפי אישיותו...ופועל על פיו...
ברגעים כאלה המון "סרטים" עוברים בראש...התפקיד של ההורה לא נגמר אף פעם...כל פעם אנחנו מתאימים עצמנו למצבים המשתנים של ילדינו...ואין לנו זכות "להתעייף" חייבים להיות חזקים בשבילם כל הזמן ובמיוחד ברגעים הקשים...אוי לו ואבוי לו,למי ששופט הורה ולא חשובה הסיטואציה...למרות ש"נגיד" הרבה פעמים..."אבל..." תמיד זה יהיה מעט מדי או/ו מאוחר מדי...והחיים ממשיכים הלאה...כי אי אפשר לעצור אותם אף פעם...השאלה שצריכה להישאל,אולי...איך אנחנו ממשיכים מכאן הלאה...בכל המישורים...
כל מי שנמצא בסביבה...מזדעזע,מתמלא חששות,מתכוונן,שואל שאלות ומתחיל לבדוק את עצמו מבית... חושב שהוא "מכוסה" אבל,לא היא...
למזלנו,אנחנו מצליחים לגייס המון כוחות נפש...בד"כ נמצא גם סביבה רחבה אמיצה תומכת ע"מ שנוכל לשרוד בשלום את התקופות הקשות החיינו...כי הכאב לעולם לא נעלם...
בד"כ בתקופת האבל הראשונה אנחנו עטופים בים של חמלה מאנשים שמוכנים לתרום ולעזור מכוחם וזמנם...אחר כך נשארים סביבנו אנשים קרובים באמת ולאו דווקא משפחה...
...אל תנסו להיות "גיבורים" ואל תתביישו לבקש עזרה...כי זה הכרח...

היי ושבוע טוב @}
...בסופו של דבר החיים נכנסים למסלולם ואחרי כל "גאות" והסערה בא ה"שפל" והרוגע...עד הפעם הבאה...
ככל שאני זורמת יותר עם החיים,עסוקה בדברים כיפים ,רגילים ובלי ניצוצות מוטב לי...
יש כללים בלתי כתובים בכתב ובע"פ עם הסביבה...שמאפשר לזרום עם החיים וליהנות מהם...
הלימודים שלי...ממש חגיגה...
התקשורת עם הילדים נכנסה לאיזו שהיא רוטינה...
הבכור הפתיעה מאוד לטובה בסוף שבוע זה ואני לומדת ליהנות מהרגע של כאן ועכשיו...בשבת יצאנו הבכור והבת לחיק הטבע...והיה מדהים...לצערי הצעיר לא יכול היה להגיע...אבל היה בקשר וברך אותי ליום המשפחה...
שמחה שהילדים/האחים קשורים יחד ונהנים בחברותה שלהם...גם אם לפעמים אני נשארת בחוץ...זה מנהגו של עולם וצריך לדעת לקבל את זה...
גם אם נדמה לי,שאני מרגישה עדיין צעירה ברוח...הם הצעירים האמיתיים...
מהשבוע מתחיל פסטיבל ימי הולדת של המשפחה...אז שיהיו לנו שמחות ובריאות...@}

סימן השאלה נלחץ בטעות ומיותר...

היי וחג פורים שמח (-:
הימים חולפים מהר והאירועים רודפים זה אחרי זה...
לפני שבועיים הילדים הזמינו אותנו לבלות אתם בחיק הטבע והיה מאוד נחמד...מלבד העובדה שהנכד הבכור של הבכור רב עם הבכור של הבת...היה מאוד לא נעים...ניסיתי להרגיע את הרוחות...אבל הם התלהטו... ...כמובן שכעסו עלי...במיוחד הכלה...לא אכפת לי...הם בגישה שצריך לתת לילדים להסתדר...עקרונית מוסכם גם עלי...אבל כאשר הפער הוא של חמש שנים...???
למרות זאת היה מאוד מוצלח עם טעם של עוד... וסבב חדש של ימי הולדת נפתח...
אז בשבת שעברה חגגנו ימי הולדת של נכד וחתן שנולדו באותו יום של מזל דגים...כל המשפחה המורחבת התאספה אצל הבת...והיה שמח ומדהים...פרט לעובדה שהבנים הנ"ל שוב רבו...כי דברים לא היו סגורים...שוב חזר על עצמו התסריט...הכלה רתחה עלי...רק שהפעם זה נגמר בזה שכולם שיחקו יחד בכיף...
בסופו של יום נסענו הביתה והחברה נשארו ללון ולכייף יחד...כמו פעם...כשלא היה מקום...וישנו על מזרונים...
...ערב שבת האחרון התכנסה כל המשפחה אצלנו לארוחה...היה שמח וכייפי...כמובן שרוב העבודה נפלה עלינו...מיותר לציין שהכלה קראה עיתון...עולם כמנהגו נוהג...אבל זה באמת כבר לא משנה...מפני שאני לא מחכה ולא מצפה יותר לכלום...אני רק מאחלת שיזכו ליחס דומה ב"ה בעתיד מילדיהם...כי זו הדוגמא שהם מנחילים לילדיהם...והם אינם חריגים בנוף...אם אתם מבינים...
לשמחתי אני מאוד נהנית מהקורס שאני משתתפת בו...עסוקה בכך שעות...ובכיף...שבוע טוב וחג שמח@}

שליחה על ידי ברכה* » 07 מרץ 2010, 00:45

מיותר לציין שהכלה קראה עיתון...עולם כמנהגו נוהג...אבל זה באמת כבר לא משנה...מפני שאני לא מחכה ולא מצפה יותר לכלום...אני רק מאחלת שיזכו ליחס דומה ב"ה בעתיד מילדיהם...כי זו הדוגמא שהם מנחילים לילדיהם...והם אינם חריגים בנוף...אם אתם מבינים...

משפט פולני מובהק.....

אתמול קרה דבר הנורא מכל לחברתי לעבודה...ביתה הצעירה,מתוך בלבול ושרשרת של אירועים שקדמו ללידת הבן חלתה ב"דיכאון שאחרי הלידה" החליטה להתאבד...

איזה סיפור עצוב.

ברכה יקרה תודה שהגבת.אמנם איני פולניה אבל ניראה לי שאת מזדהה עם כלתי...וזה בהחלט לגיטימי...
אמנם אני שייכת לדור ישן שבו מקובל שכולם עוזרים ואז יותר קל במיוחד למארחת שטרחה שעות רבות...מה גם שהרגשתי חובה נעימה לעזור כשהייתי צעירה...אבל הזמנים השתנו...
עדיין מן הסתם המשפחה מאוד חשובה ויקרה לי...מוותרים וממשיכים ואם אין ברירה אז לפחות מוציאים קיטור...
ל-ב...אכן הסיפור קשה במיוחד ונועד במיוחד לכל המשפחות שיש להן יולדת...לשמור עליה במידת האפשר...להקשיב ולהיות שם 100% מבלי להקל ראש כמלוא הנימה...

היי.@}
בשבוע האחרון הייתי מאוד נסערת אבל מהר מאוד התעשתי כי הרגשתי והבנתי שאני המפסידה האמיתית...עדיף לי להיות שלמה עם עצמי ועם המציאות שאיני יכולה ממילא לשנות אותה...אבל אני כן יכולה לשנות את הגישה שלי לנושא ובכלל...במיוחד כששומעים ורואים עם מה שקורה מסביב...
הילדים עסוקים בשלהם ועושים תכניות שונות שלא תמיד כוללים אותנו...ואנחנו בד"כ בונים את התכניות שלנו סביבי הילדים...(טעות)...
אז אתמול אחרי הרבה זמן,למעלה משנתיים שלא ביקרתי באמצע השבוע,נסעתי לבקר את הנכדים במרכז וגם לעזור לבכור,במיוחד שזה יום לימודים ארוך של הכלה.השמחה הייתה גדולה ואמיתית ובהתאם ההנאה...בסופה הבן הודה לי בהקלה רבה על העזרה...היה כיף...שמתי הצידה את כל המחשבות בצד ועשיתי מה שהרגשתי שנכון לי ולכולם בשמחה...כמו שנאמר...תזרמי עם זה...
בעקבות שיחה שקיימנו בעלי ואני החלטנו שאנחנו לא יושבים ומחכים לטלפון או ביקור הילדים,יוזמים ומתכננים תכנים ובילויים משלנו...אנחנו לא לבד בסיפור הזה...זה מנהגו של עולם...צעירים לצעירים ומבוגרים למבוגרים ולעיתים לוקח זמן עד שמבינים את המצבים והצרכים המשתנים בתוך המשפחה... וצריך ורצוי לקבל אותם בהבנה ובשמחה...וזו הקלה גדולה...
בעלי הכין לנו תכניות נפלאות...בשישי האחרון היינו במופע מדהים של שירים נפוליטנים בסגנון אופראי במנזר לטרון,הנאה צרופה...וארוחה דרום אמריקאית במושב שריגים...אני מאוד אופרות...וגם בשישי זה יש לנו את ביקור במוזיאון הזכוכית ומופע "הספר מסביליה"...הילדים יגיעו בשישי אחה"צ...ובשבת יש לנו טיול...מוגזם...גם אני חושבת...אבל מצפה ושמחה...@}

החלטנו שאנחנו לא יושבים ומחכים לטלפון או ביקור הילדים,יוזמים ומתכננים תכנים ובילויים משלנו

איזה יופי. גם ההורים שלי כאלה....

ל-ב...כנראה שיש לך הורים חכמים ולכן גם מוערכים.תודה

שליחה על ידי א* » 13 מרץ 2010, 22:00

לא חושבת שברכה מזדהה עם כלתך. היא רק מנסה להראות לך את התמונה כפי שהיא.
לי נראה שאת מנסה להראות ש'הכל בסדר' ושאת שלמה עם ההתנהגות של הילדים שלך, אבל בפועל כלום לא בסדר ועמוק בפנים את עדיין כועסת על ההתנהלות שלהם. (כבר כמה פעמים הזכרת שהם מתכננים תוכניות ולא משתפים אתכם בהם ואז את מוסיפה שזה טבע העולם, 'צעירים עם צעירים ומבוגרים עם מבוגרים' ואת כל הזמן מאחלת להם 'שיזכו לאותו היחס מהילדים שלכם'.

את באמת נשמעת אישה יקרה ואוהבת אבל כל זה לא מקדם אותך לשום מקום, הם באמת לא 'עושים לך שום דבר, הם חיים את חייהם ואם משהו מפריע לך וכואב לך אז אני ממליצה בחום לדבר איתם על זה בצורה פתוחה ומכבדת, כי החזות הרגועה והקלילה שאת מנסה להציג לא תחזיק מעמד הרבה זמן.

מקווה שהדברים שלי לא נשמעים קשים מדי, אני עוקבת אחרי הכתיבה שלך באדיקות ופשוט כואב לי הלב לקרוא (בין השורות) את הכאב שלך.

שליחה על ידי מלכה* » 14 מרץ 2010, 22:00

היי ותודה לך א' לתגובה ולהתייחסות.
הדברים שלך לא קשים מדי,אבל את צודקת שהם מפריעים לי מאוד ולפעמים כואבים ומתסכלים.
אני בהחלט עובדת על עצמי להשלים עם המציאות.
"התמונה" שאני מציגה כאן,בקשר עם הילדים,נכונה גם אצל רבות מחברותי (זה לא מנחם...).אני מניחה שהייתה נכונה גם לגבי כשהייתי צעירה,רק שחונכתי לציית ולכבד את ההורים.את ילדי חינכתי להיות עצמאים ולבטא עצמם בחופשיות ולהיות במיוחד נאמנים לעצמם ודרכם.עדיין אני חושבת 'צעירים עם צעירים ומבוגרים עם מבוגרים' זוהי המציאות...
הניסיונות שלי בעבר,לדבר חופשי על רגשותיי לא הביאו אותי למקום שקיוויתי,נהפוך הוא.אולי לא ביטאתי עצמי כראוי,ומכאן גם באה ההחלטה,לאהוב אותם בלי סייג ולקבל אותם כפי שהם,באמת מבלי "להתלונן"...צריך להיות חכם ולא צודק ולהסתכל על החצי כוס מלאה...ואני רואה עצמי בת מזל...
בסוף שבוע,זה כפי שסיפרתי קודם,עשיתי משהו שלא האמנתי שיתכן שיקרה אצלי...הבת הגיע עם המשפחה וגם נשארו ללון.הצעיר הגיע עם החברה(הבכור נחת מאוחר מטיסה ולכן לא הגיע)...
היה באמת כיף ושמח עם הנכדים שתמיד ממלאים את הבית בשמחה וצחוקים וגם הייתה לי שיחה טובה עם הבת ובעלה.אבל למחרת ב- 7:30 בשבת בבוקר יצאנו מהבית לטיול מתוכנן עם אחותי והשארנו את כולם מאחור...זה לא פשוט בשבילי,כי כל דקה איתם חשובה לי...למרות שידעתי שהם ממשיכים מכאן לסבים השניים.היה לי קשה להסביר לנכדים שאני לא יוצאת אתם לגינה כי אין לי זמן...זה היה מאוד משונה...כנראה חד פעמי...ביי@}

שליחה על ידי מלכה* » 18 מרץ 2010, 20:32

היי.@}
מיום ה' בשבוע הבא נהיה בוינה לשבוע...כן,לא נהיה בחג עבדים/הפסח הזה בארץ...גם המרכז בו אנו עובדים סגור לגמרי כל חול המועד...ובשמחה נדלג על כל הבלגן ו"החשבונות" איפה היינו בחג הקודם...לאן ולמי הולכים החג הזה וכד'...נעלים עין מכל מרימי הגבה...ונודה למפרגנים...
ממילא הילדים מסודרים לליל הסדר בחיק החלק השני של המשפחה ומיד אחרי ליל הסדר מתפזרים לתכניותיהם השונות לחופשת החג...בצימרים...גם אנו זקוקים לחופשה והאוורור הנ"ל... בתמורה הזמנתי אותם לחוג פסח שני כשנחזור ב"ה...אז שיהיה לנו חג שמח ומאושר מלא אור...@}

שליחה על ידי טליה* » 20 מרץ 2010, 14:07

למלכה

ברצוני לאחל לך ולמיקי נסיעה טובה ומהנה לוינה היפיפיה.
הרגישי כבת חורין והרשי לעצמך לעשות , לחוות, או להימנע מכל מה שהלב חפץ.
"נקי את הראש" מכל ההטרדות המיותרות.
מלאי עצמך באנרגיות מעצימות ובחוויות מהנות רבות ככל האפשר.
חיזרי מדושנת ומסופקת אל חיי היום יום שלך.עם כוחות פיסיים ורגשיים מתוגברים.

נסיעה טובה.

שליחה על ידי מלכה* » 23 מרץ 2010, 23:45

תודה טליוש.
אני מתכוונת להינות כהלכה.
חג שמח לך למשפחה ושלום על כל בית ישראל .להת'

מבקשת ליצור איתך קשר . כותבת את תולדות משפחת סטוצ'ינסקי

חג שמח

היי וחג שמח.@}
נפלאות דרכי האל ועוד יותר דרכי האינטרנט ואם נדייק דרכי הגוגל המפתיעים,גם כשהייתי בוינה...
ראשית,היכולת שלי (של כולם) לצפות בכל רגע נתון מה קורה בארץ,לצפות בדואר האישי שלי,ואפילו להיכנס לבלוג שלי,לקרוא ולענות...וכך הלאה...
ואז,הדבר המפתיע ביותר שחוויתי לאחרונה...הפניה של חנה אלי דרך הבלוג שלי,בעזרת גוגל,שנתיים אחרי שכתבתי על מריאן ז"ל.קרוב לוודאי שהייתי לה לעזר בפאזל שהיא עורכת על משפחתה... התרגשתי מאוד ושמחתי בשבילה...
בעצם זו מטרת הבלוג,לעזור לא רק לעצמי,אלא גם לכל מי שמוצא בו עניין ושיכול לסייע לו...נפלא...@}

היי @}
שבועיים חלפו עברו ביעף מאז כתבתי בבלוג...מהם שבוע קסום בוינה...
נכון שדילגתי מעל ליל הסדר...לא לכל אחד יש/או/אין זיכה לחג הזה...ולכן השלמתי את החסר בחג השני של פסח עם כל המשפחה סביב שולחן ערוך מכל טוב בשמחה עם הילדים והנכדים...כיף אמיתי...
וינה היא פשוט יפיפייה,מרתקת ומעניינת וכמעט בכל מקום יש משהו מעניין לראות ולהתרשם...אתרים, היסטוריה ואוכל טעים...מלון טוב במקום אסטרטגי...הכול כמובן יקר...אבל שווה...
איני זוכרת טיול שבו הלכנו כל כך הרבה ברגל...מזג אוויר מעולה,"לקחתי" איתי את השמש מהארץ...למעט בוקר קריר ומטפטף אחד במשך כל הטיול...לא פתחנו מטריה...
היה באמת מדהים עם טעם של עוד...@}

ביום שבת האחרונה נסעתי עם אחותי ובני משפחה נוספים לבקר את בית אבא.העיתוי,ערב יום השואה לא היה מקרי.
הזיכרונות שהציפו אותנו לא היו קלים.ההורים אינם בחיים ונשארו חלקים רבים סתומים שלא הספקנו לקבל לגביהם הסברים.הדמעות עמדו עמדו בעיניים.
ניסינו להשלים חלקי זיכרונות זו לזו,אבל זה היה קצר מדי,מעט מדי...ואין את מי לשאול.הבית הראשון שגרנו בו,נהרס לא מכבר ובית רב קומות עומד להיבנות במקומו.הבית השני שבו חיינו את רוב שנותינו כילדים עדיין עומד על תילו,אבל לא לזמן רב...
חזרנו בתום היום ו"ישבנו" על האינטרנט בתקווה למצוא תשובות לכל כך הרבה שאלות...ככל שחפרנו יותר ההפתעה היתה רבה יותר...גילינו אינפורמציות משלימות ותיעוד למה שזכרנו,והזדעזענו לגילויים הקשים מנשוא...כשהייתי ילדה וביקשתי מאימי לספר...היא אמרה שזה נורא מדי וכואב מדי...היא נפטרה בלא עת וכך ירדו לטמיון כל מה שיכלה לספר...אבי סיפר לא מעט אבל רק קטעים נבחרים...
אימי שרדה ממשפחה של 8 נפשות.אבי שרד ממשפחה בת -12 נפשות עם אחותו.מיד אחרי המלחמה חזרו הביתה לחפש מי שנשאר...וכך גם היכירו...אבי ואימי החליטו לעלות ארצה.נולדתי "בדרך" בלינץ/אוסטריה ב-48 כשהורי ברחו מטרנסילבניה דרך הונגריה.המוטו שלהם בחיים "לא מחליפים גולה בגולה וחשוב לבנות בית בישראל.הם עלו באניה גלילה מברי/איטליה בנובמבר או צדמבר 49.
אין לי ספק שרבים מאיתנו ביום זה עושים חשבון נפש ועל רקע האנטישמיות שגואה בגלים בכל מקום בעולם בכל התקופות,מוקירים ומבינים את חשיבות בניית בית יהודי בארץ ישראל,כי אין לנו ארץ אחרת.

היי ושבוע הטוב.
כל שנה בתקופה הזאת יותר מאחרות יש בי תחושה של כבדות...מתחיל סבב של חגים וימי הולדת כשבפסח תמיד חגגנו ימי הולדת של ההורים...וזיכרונות צפים לטוב ולרע...ויש חוויות שמקבלות נפח מיותר...
בד"כ בשנים האחרונות חגגנו ימי עצמאות בביתם של חברים מסוימים...השנה בגלל סיבות אובייקטיביות החגיגה נדחתה לשבת וכך מצאתי את עצמי נוסעת לחגוג עם המשפחה המורחבת כולה בצפון...
יש משפטים שאבי היה אומר שכילדים ובוגרים לא הבנו עד שנתקלתי בהם בעצמי...כמו..."הכי טוב לי בבית שלי...".
אין לי ספק שהכוונה ועיתוי האירוע הייתה טובה והושקעה מחשבה ומאמצים אדירים...אבל...ואם יש אבל,סימן שלא הכול הלך חלק ומן הסתם לא אכנס שוב לסיטואציה דומה...לעיתים אני מקנאה בכאלה ש"לא רואים ולא שומעים"...מעלימים עין או מעבירים "אותה" הלאה...
ברור שהמשפחה כל כך יקרה לי שאני מוכנה להבליג עד גבול מסוים...אבל לא יותר מזה...גם אם זה אומר שיתכן ששכרי יהיה בהפסדי...כמו שגם הערתי לחתני שהגדיש את הסאה...שבד"כ חכם ונבון מאוד...עם שמץ חוסר ברגישות...
בד"כ בכל מקום שאני מגיעה אני מוצאת את עצמי במרכז העניינים וכיף לי...כאן זה פשוט לא עובד...אני מרגישה אאוט...אין בעיה כאשר אני אחד על אחד או שניים...מהבן הצעיר אני תמיד מקבלת חיבוק חם ואוהב ואמיתי שאני כל פעם מתרגשת מחדש...הבכור איך שלפעמים,לפי המצב...הבת בטוחה שאני אסתדר...כמו שהיא אומרת גם לילדים שלה תפתרו את הבעיה לבד...
שיתפתי את אחותי בסיפור.תמיד יש לה אוזן קשבת ומילה טובה ומאזנת...תודה לך אחותי היקרה שאת תמיד שם בשבילי...@}

היי ושבוע טוב.
דר' נאדר בוטו כותב בספרו על ארבע שלבי החיים "גירוי,התרחבות.התכווצות והרפיה".מצאתי להפתעתי מתאם בין 4 השלבים גם לתופעות אחרות בחיי ובכלל...
אתייחס לסיטואציה אחת מיני רבות,לפי הסדר:שלב הגירוי-הילדים מודיעים שהם מגיעים.התרחבות-הכנות,הלב מתרחב משמחה והתרגשות.שלב ההתכווצות-מתח,פרפרים בבטן וציפייה דרוכה איך יעבור הביקור.
שלב ההרפיה,כמובן תמיד קיימות שתי אופציות בשלב זה -א.המתח התפוגג הביקור התקיים עבר בשלום מעבר למצופה...ב.אחר...
ברור שזה בגדר חלום רטוב שלי...כי בד"כ תמיד משהוא איך שהוא משתבש...בגלל איזה מילה שנאמרה לא במקום...או אחר...אבל בסוף,הבית מתרוקן והכול חוזר למסלולו ויש תחושה של שקט שאחרי הסערה וחושבים על הרגעים הקסומים עם הנכדים...ומצפים לפעם הבאה...@}

שליחה על ידי מלכה* » 12 מאי 2010, 23:38

סגירת מעגל @}
בזמנו כתבתי על מריאן...ולהפתעתי לפני כחודש וחצי התקשרה אלי קרובת משפחה של מריאן שנעזרה במה שכתבתי...
בשיחה אתה התברר לה שמריאן השאיר/הוריש בידי אחד מאלבומי-התמונות שלו וביקשה לקבל אותו.
היום בבוקר העברתי לה אותו ע"י חברתה שגרה בפ"ת...מרגש...@}

שליחה על ידי מלכה* » 13 מאי 2010, 00:08

היי...@}
שלושה שבועות אינטנסיביים חלפו עברו להם ביעף...ואני תוהה לגבי המשך כתיבה בבלוג...
אין לי יותר את הצורך שלשמו פתחתי אותו...אני בהחלט יכולה להמשיך לכתוב לעצמי מה שנראה לי נכון וחשוב...נראה לי שבעיקרו של האתר מיועד לצעירות שבינינו...וגם כשאין משוב זה הופך לא רלבנטי...
לפני שבוע קיימתם מפגש בפארק הלאומי שגם הזמנתם אותי...שאלתי בטלפון לגבי חתך הגילי של המשתתפים/ות...מתוך סקרנות טבעית נסעתי להציץ בבאי הכנס...ראיתי מיד שההפנינג בשיאו ומורכב בעיקר וברובו בנשים צעירות וילדים,ואינו מתאים לי...נראה היה שנהנים מהאירוע...אני מבינה את הצורך שלהם/ן ואני שמחה בשבילם ואת הערך המוסף מכך...@}