מפחידה את עצמי

תעזרו לי. יש לי שלושה ילדים, אני אוהבת אותם אהבה אינסופית והם האש שבליבי ובנשמתי. נותנת חופש, טונות של אהבה ושמחה.
לפעמים, אני מרגישה מפלצת. בעיקר מול בן השלוש שלי. הוא מצליח להוציא ממני כעסים כל כך גדולים, ממש זעם. אני מפחידה את עצמי אז בטח שגם אותו.
ורגע אחר כך מתפרקת, בוכה, מתנצלת. כשאני כותבת את זה אני מרגישה כמו בעל מכה שמיד אח"כ מתנצל. אני לא מכה, אבל כן אוחזת בכוח רב, לוקחת ממקום למקום, צועקת.
בטח אם היו מצלמים אותי מהצד העיניים שלי היו נראות נוראיות. קשה לי!
אני רוצה עזרה, רוצה תמיכה, רוצה לחזור/למצוא שוב את הדרך שלי, את האמונה שלי בגדילה שלי ושלהם!
מוכנה לכל דבר, ייעוץ, קבוצת תמיכה, טיפול, לימוד. הכל.
בבקשה, אשמח לכל הכוונה.

רוצה לספר רגע עוד על האמצעי שלי. הוא מוציא ממני את הכעסים האלו כשהוא מתעלם ממני או מרים עלי יד (דבר שאני לא מאפשרת בשום מצב!).
כל כך קשה לי עם הכוח שהוא מפגין מולי, עם היכולת שלו "להיכנס איתי ראש בראש", להתעלם להתעלם להתעלם להתעלם.
גם קשה לי מאוד עם האלימות שהוא מפגין כלפי ילדים בגן שלו. אני יודעת שילדים מרביצים, ברור שזה טבעי ואני בעד הגישה שאומרת כמה שפחות להתערב בסכסוכים בין ילדים.
אבל לפעמים הוא עושה דברים ממש מסוכנים! יכול לזרוק חפצים כבדים וחדים לעבר ילדים, לדחוף ממקום גבוה. זה מפחיד אותי! מרגישה שאין שם וויסות של העוצמה שלו,
מפחדת שהוא יום אחד יפגע ברצינות במישהו.

אלמונית יקרה.
כל הכבוד על המקום שמבקש עזרה.
מאיזה איזור את ואז יהיה אפשר להמליץ לך על מקור של תמיכה בשבילך?

אהיה קצת פרקטית:

למען הרוגע וההכלה מציע לך בחום לקחת פרחי בך. במיידי את יכולה להתחיל עם רסקיו רמדי הנמכר בכל סופרפרם ניו פארם וכו. כשתתפני תסתכלי כאן באתר על ההרכב של התמציות, ואת יכולה לבחור לבד את התמציות הרצויות לך ולהזמין בקבוק בהתאם מבית מרקחת (אני יודעת למשל בחיפה על בית מרקחת ארמון). אני יודעת מנסיון אישי ושל סובבי שזה עוזר ומהר.

התייחסות נוספת יכולה להיות מתחום הדרכת הורים. עזרה של איש מקצוע ללוות אותך ולתמוך בך לקבל כלים להתמודד עם רגשותייך עם קשיים שאת מבחינה אצל הילדים וכו.

דבר נוסף הוא טיפול- פסיכותרפיה - שם תהיה לך הזדמנות לעבד את עומק החוויה. למשל הסוגויות של התעלמות ממך שיכולות להיות כ"כ רגשיות ופוגעות.

בהצלחה !!!

אני מאזור המרכז, בקעת אונו.

תודה לכן. עוד בבקשה.

פלונית יקרה,
נראה שההורות מזמנת לך הזדמנות להתמודד עם ההתייחסות והיחסים שלך עם כוח ותוקפנות. וגם לזעם שאולי שוכן לו בתוכך.
לגבי הבן האמצעי, מדהים איך שניסחת כ"כ במדויק את הקושי שלו: מרגישה שאין שם וויסות של העוצמה שלו.
אולי זהו גם הקושי שלך. קושי בוויסות, שאולי נובע מתוך מאמץ לדיכוי יתר של כעסים ותוקפנות אנושית תקינה.
מתחבר לך למשהו?

פרקטית, אני מצטרפת להמלצות שנתנו לך קודמותיי ומציינת שאם את מסכימה להיכנס לעומקם של דברים,
אפשר לשלב בין טיפול להדרכת הורים וכך לתפוס שתי ציפורים במכה אחת (-:
ציינת גם אפשרות לעשות עבודה באמצעות לימוד. בהקשר זה אני ממליצה על לימודי ימימה.
רק צריך לקחת בחשבון שכאן ייתכן שייקח זמן עד שתרגישי הקלה או שינוי.

מה מתאים לך?

לא מצליחה להתחבר לימימה כרגע.

את לוקחת גלולות? בני כמה הילדים האחרים? כמה זמן זה כבר ככה?
מצטערת שיצא לי הרבה שאלות, פשוט ממש נשמע לי מוכר ממשהו שעברתי אבל לא בטוח שרלוונטי... אעקוב אחרי תשובותייך...
וכל הכבוד שאת פונה לעזרה! זאת התחלה מאוווווד חשובה

אני יודעת שילדים מרביצים, ברור שזה טבעי ואני בעד הגישה שאומרת כמה שפחות להתערב בסכסוכים בין ילדים.
"טבעי" באיזה מובן?
יש הבדל בין העיקרון לא להתערב במריבות בין הילדים - לבין החובה להתערב ברגע שיש אלימות.
אלימות צריך לעצור.
לא לאפשר לפגוע בילד קטן אחר, ולא לאפשר לילד קטן להתרגל להתנהג באלימות.
להפריד בעדינות, ללא כעס, ללא צעקות, בשלווה, אבל פשוט לא לאפשר אלימות.
יש על זה המון דפים באתר.
למשל:
איך להתמודד עם אלימות
מדור התמודדות עם אלימות
אלימות באופן טבעי
אלימות בבית שלי
אלימות בין ילדים
איך להתמודד עם אלימות בגן
איך להתמודד עם אלימות במפגשים

אני מצטרפת להמלצה על פרחי באך. ראי גם הגדרות פרחי באך. זה זול ועוזר מהר. כדאי להתחיל מרסקיו לך ולילד, כמה פעמים ביום.

אה, וממליצה על בדיקת דם לעצמך. ספציפית: מחסור בויטמין B12, ויטמין D, ומדדים של אנמיה.
כל אלה ועוד יכולים להיות גורם פיזי למה שאת מתארת. אולי גם אצל הילד.

חותמת על כל מילה של בשמת.
וברמה האישית, פרחי באך אצלנו בבית עושים פלאים. מחסור ב b12 עשוי לגרום לכעסים ופוגע במערכת העצבים באופן כללי.
יופי שאת פונה לעזרה ולטיפול, זו החלטה לא פשוטה וקבלי חיזוק על האומץ!

ממליצה לך על התמקדות. כתבתי על זה בדף הבית שלי. אם תרצי עוד הכוונה אשמח לתת עוד פרטים.
בהצלחה @}

אצלי יש עלייה ברמות הזעם במחזוריות קבועה בחודש. כשאני מזהה שאני בזמן הזה אני מבינה שאני בסה"כ תחת השפעה וזה לא באמת אני - ואז זה עוזר לי "לשים את הזעם בצד" ולא להיסחף אתו.

אצלי היתה עלייה ברמות הזעם כשהתחלתי לשתות קפה יותר חזק. יש אנשים שרגישים לקפה וזה מוציא אותם מאיפוס.

מוסיפה לדברי טרה רוסה, שכל מיני חומרים עשויים להרים את רמות הזעם, למשל חיטה (מצטערת. אבל זו האמת..) ובכלל דגנים שמכניסים למערכת אנרגיה מופרזת ביותר שאין בה כל צורך, בפרט ובמיוחד כשמנהלים אורח חיים נייח.
בקיץ קל במיוחד להגמל מדגנים, ואז מגלים שרמות התאבון בתקופה הזו הן ממילא מאד מאד נמוכות, והמשיכה היא לפירות עתירי נוזלים וסוכרים טבעיים ומלאים ולמזון קל קל קל. ברגע שמכניסים דגנים לעסק, תחושת הרעב מאבדת את הצפון. (זו עצה עקרונית, אבל היא בהחלט יותר מתאימה לגנטיקות מסויימות ויש כאלה שזה לא במאה אחוז מדוייק להם, אבל גם להם לא יזיק להתנקות מדגנים לחודשיים בשנה.)
לגבי עצבנות עם המחזור החודשי, נסי סקס כשאת מגלה שאת מתחילה להיות עצבנית. הרבה פעמים זה פשוט זה שאין תיעול למתח מיני.
חוץ משני אלה, בזריזות ועל רגל אחת - חום, עייפות, צפיפות אנושית. לזהות אם משהו מאלה רלבנטי ולטפל בו יכול מאד לעזור.

אני חושבת שאולי בהתנהגותו של בן השלוש הוא בעצם קורא לעזרה
ע"י מעשים שלילים הוא מקבל תשומת לב שאולי חסרה לו באיזה שהוא אופן
נסי לתת לו חיזוקים וזמן איכות מיוחד, אולי זה לא קל בשבילו להיות בגן וגם שם הוא בטח למד כמה מההתנהגויות הבעיתיות והאלימות וגם כך אולי הוא מקבל תשומת לב בגן...
אל תרשי בשום אופן אלימות שום אלימות שהיא, קלה כקשה
וגם אולי (הכל אולי) ילד סנדביץ - לא קטן ולא גדול, גם מתסכל בטח, בנוסף לכל התיסכולים הרגילים לילדים מתבגרים
קראתי בספר "גם הילד יודע" על מצבים של אלימות שפשוט מנטרלים את הילד ע"י חיבוק ולא עוזבים עד שהוא פורק את הזעם והתסכול ע"י בכי ואח"כ נרגע טוב לתת פורקן ע"י בכי וגם לצעוק אפשרי גם לעצמך
בהצלחה

תודה לכולכן. אני מטופלת בהומיאופתיה (לא כרגע אבל כשמרגישה צורך רפואי או נפשי, אולי הגיע הזמן) ומאוד לא אוהבת ובעד לערבב הומיאופתיה עם דברים נוספים (כמו פרחי באך למשל). אשמח לשמוע דעות בנושא זה.

קפה אני לא שותה.

ניצן, מאוד יכול להיות. אני ב"נד נד" תזונתי בשנה האחרונה. לאחרונה דווקא במקום טוב מאוד חוץ מהשבועיים האחרונים. הרבה ג'אנק. אשתדל להעניק לעצמי אהבה בתחום הזה...

ל תרשי בשום אופן אלימות שום אלימות שהיא, קלה כקשה
תראו, הילדים שלי רבים לעיתים. וכן, הרבה פעמים אני יכולה להיות באזור שהם רבים ולא להתערב, מאמינה ביכולתם לפתור את זה בעצמם. ולפעמים מתערבת.

גילוי נאות - אין לי ילדים,
אבל אני מסתובבת הרבה לידם, ויש לי נסיון רב עם עצבנות וכעס.
(אני ג'ינג'ית)
מהנסיון שלי כשיש לי עודף אש אז כמו שאמרה למעלה
שאין תיעול למתח מיני. והציעה סקס,
אני גם מציעה ריצה ( אני שונאת לרוץ) או לצייר או כל פעילות יצירתית או פיזית שתתעל את האש לכיוון יצירתי ולא על האנשים שלידך.
זו עזרה ראשונה, כמובן.
אבל מי יודע אולי הילד שלך שגם משחרר את האש שלו במכות לפעמים אלימות מדי, כי גם לאש צריך לשים גבולות, ילמד משיטות ההרגעה שלך ויבחר לעצמו גם אחת.