משעמם לי

[נגה_שפרון*]

שלום לכולם,
מה אתם אומרים לילדים שלכם כשהם באים ואומרים "משעמם לי"
??
אני אוספת משפטי פתיחה....
בינתיים יש לי כמה,
אבא שלי אומר -לך לישון-
אמא שלי היתה שרה לנו שיר -משעמם לי משעמם לי משעמם לי...-
וכן הלאה (עם מנגינה משעממת למדי)
יש לי עוד כמה אבל אני צריכה לבקש זכויות יוצרים...

נגה

[יונת_שרון*]

אני אומרת "המממ" ומחכה לראות לאן זה יתפתח.

[אמבט_ים*]

אני אומרת: זה בריא להשתעמם, או לכי לחדר ותבחרי משחק, טוב מה את רוצה לעשות?
בכלל נראה לי שבתי בת ה-4.5 לא מבינה את משמעות המילה כי היא יכולה לאמר לי:"משעמם לי שליבי מושכת לי בשער." מה הקשר?
נגה, גם שמשעמם אצלכם בבית זה נורא מבדר.

[ה_עוגיה*]

הילדה שלי עוד לא אומרת משעמם לי אבל אני יכולה לספר מה היו אומרים לי
בדרך כלל זה היה: "משעמם לך? בואי אני אתן לך משהו לעשות" (אמא שלי, מעשית כהרגלה. ואני, שניקוי תריסים היה חביב עלי פחות מדפיקת הראש בקיר, הייתי הולכת לחפש תעסוקות אחרות...)

[אמא_נמרה*]

לי היו אומרים: "לא יכול להיות, יש המון דברים שאת יכולה לעשות".
ואחרי כמה זמן כבר אמרתי את זה לעצמי ומאז אף פעם לא משעמם לי.

[נגה*]

מאיה,
איך את יודעת שמבדר אצלנו?
אולי באמת למי שיסתכל מבחוץ המשפחה יכולה להראות מבדרת, אבל אני כחלק מהמשפחה כבר לא ממש מתבדרת.....

יש לי עוד כמה משפטים...

• אני מזמינה את תזמורת מכבי האש-
• את יודעת שאני לא הקרקס הנודד נכון?-

איזה ריקוד אתה רוצה שאני ארקוד לך?-

• את רוצה לרחוץ כלים?-

בינתיים זהו........

[אביב_חדש*]

במקרה שלשום הסברתי לבן השני שזה בסדר להשתעמם... הוא הגיב בחוסר מעש, שזה בסדר מבחינתי.

[אמבט_ים*]

נגה, אני לא יודעת, אני מתארת לעצמי שכמו בכל משפחה לא תמיד שמח בה, פשוט המשפטים שההורים שלך אומרים לך הצחיקו אותי.
בת כמה את נגה? משעמם לך הרבה או רק קצת?

[אמא_של_יונת*]

נגה,
אני מכירה ילדה אחת שנהגה לדקלם בנשימה אחת: אין-לי-מה-לעשות-להציע-לי-הצעות-משעמם-לי-תודה.
מאוחר יותר חיברנו לדקלום הזה מנגינה.

[יונת_שרון*]

חשבתי קצת על נושא השעמום. אני אנסה לכתוב את המחשבות שלי בנושא, ואחר-כך אולי הן יתחברו למשהו עם משמעות.

1. תומס זאז אמר: "Boredom is the feeling that everything is a waste of time; serenity, that nothing is"

1. אני מכירה ילדים שאצלם דרך אחרת לומר "משעמם לי" זה "אני רעב".

1. אני זוכרת שבתור ילדה היו פעמים שכל מיני דברים נראו לי משעממים, אלא אם אמא שלי גם השתתפה בהם ואז הם פתאום הפכו לנורא מעניינים.

אז איך כל זה מתחבר? נראה לי ששעמום זה לא סתם שאין משהו לעשות, כי כפי שאמר ד"ר זאז, אותו מצב בדיוק יכול להשרות שלוה במקום שעמום. נראה לי יותר ששעמום הוא סוג של רעב. רעב למה? אולי לקשר או לאהבה, ואולי כל פעם זה רעב למשהו אחר.

[נגה_שפרון*]

מאיה,
האמת שכבר מזמן לא יצא לי להגיד את המשפט הזה -משעמם לי-
כשמשעמם לי אני יודעת למצוא תעסוקה ואם אני לא מוצאת תעסוקה, אני משתעממת קצת עד שנמאס לי ואז אני מוצאת תעסוקה...

עוד חודשיים וחצי אני בת 14
ובת כמה את מאיה?

יונת,

1. אני הבנתי את המשפט חוץ ממלה אחת.. serenity ??

1. פעם גיליתי שכל פעם שמשעמם לי אני הולכת לבדוק מה יש לאכול...

1. אם האחים הקטנים שלי יציעו לי לשחק איתם, אז לא בטוח שאני ארצה אבל אם אני אראה שאמא שלי משחקת איתם גם... אז אולי המצב ישתנה...

[אמבט_ים*]

נגה, אני בת 30, אני מקווה שלא הכעסתי אותך בשאלה הזאת.
SERENITY זה שלווה, יונת הסבירה את סוף המשפט בהמשך.
אני חושבת שיונת הגדירה את זה מדויק - נראה לי יותר ששעמום הוא סוג של רעב, או אולי אפשר להוסיף חסך או שזה אותו דבר.

[יונת_שרון*]

נגה, אם את לא יודעת מה זה serenity אז תתקיני "בבילון" www.babylon.com ויפה שעה אחת קודם!

[נגה_שפרון*]

יונת,
יש במחשב הזה מילון, אני רק לא יודעת איך מפעילים אותו...

מאיה,
לא הכעסת אותי... זה יותר מבדר מאשר מכעיס...
לא שמתי לב למילה שלווה אז לא קישרתי אותה עם המילה שלא הבנתי...
האמת, שלא פתחתי את הדף הזה מתוך שעמום.
שמעתי לאחרונה כל מיני תשובות יצירתיות שמצאו חן בעיני.
וחשבתי שזה יכול להיות נחמד לפתוח כזה דף...

[סמדר_נ*]

ה משעמם לי הזה דווקא מעניין מאד
וברצינות: ניסיתי לחשוב מה ההורים שלי היו עונים למשפט הזה, ו...לא הצלחתי להיזכר מתי אי פעם אמרתי אותו בהקשר שאני חושבת שהתכוונת אליו (שזה "אין לי מה לעשות"). אגב, זה תואם לזכרונות של אמא שלי. לדבריה העסקתי את עצמי המון, לבד. לפעמים ההורים שלי אפילו נעלבו מהתחושה שהם מיותרים בעיסוקים שלי. זה גם מה שאני זוכרת.
אחי הקטן היה מתלונן יותר על שעמום, ואני זוכרת שאמא שלי היתה עונה, בדומה להורייך, "שאני ארקוד לפניך?". אם הוא היה מפנה את זה אלי, משום מה, הייתי אומרת "אני נראית לך לשכת הבידור?"
היום אלו נראות לי תשובות "לא טובות", כי הן מתחמקות מהבעיה ומשאירות את המתלונן בתסכול שלו. אבל כשיהיו לי ילדים, נראה אותי עונה תשובות יותר טובות...

[מי*]

הרבה פעמים "משעמם לי" מחליף את "קשה לי" שווה לנסות להגיב באמפטיה ולשקף חזרה "קשה לך" או לחשוב מה היה קשה באותו הרגע ולהתייחס ישירות לדבר עצמו

[מיכל_מ*]

נגה, בקישור שיונת נתנה אפשר להקליד מילה בצד ימין למעלה ולקבל תרגום, בין היתר לעברית. וגם לדעתי זה דף מעניין...

[מיץ_פטל*]

בשבילי ,משעמם לי " - זה זמן שבו אני עלולה לפגוש את עצמי, להיות בלבד שלי הפנימי ללא הכנה מוקדמת.

[נגה_שפרון*]

אנשים יקרים,
לא לזה התכוון המשורר.......

ערב אחד שישבנו סביב שולחן, אני אמא שלי ואח שלי,
סיפרתי לאמא שלי כמה משפטים כאלו ששמעתי.
ואז אמא שלי חשבה על רעיון, להוציא "ספר משעמם" שבו יהיה כתבו בכל דף: אמא משעמם לי- אני מזמינה את תזמורת מכבי האש" ואז הציור יהיה ממש ממש מעניין, עם הרבה הרבה פרטים.
בשביל זה ביקשתי את התשובות שלכם...

תודה מראש על כל המשפטים הללו, ועם יום אחד באמת יצא ספר יהיה בו כתוב: תודה לכל משתתפי הפורום "באופן טבעי" או משהו בנוסח...

[ה_עוגיה*]

נגה, באמת! חשבת שתשאלי שאלה פשוטה ותקבלי תשובה פשוטה? שכחת איפה את נמצאת?

[עודד_לבנה*]

משעמם של אדם עם ADD שונה ממשעמם של אנשים אחרים.

> עודד מצהיר <

[צפריר_שפרון*]

נוגי,
משעמם לך?
תשעממי לו בחזרה.

[נגה_שפרון*]

עוגיה,
כן שכחתי, הנחתי לעצמי לשגות באשליות, לחלום חלומות שאנשים ישכחו מהרצינות קצת ויענו תשובות מבדחות שמתאימות לספר.
כן, שכחתי...

[מיץ_פטל*]

נגה אם זה עדייין אקטואלי אז הנה :

• אמא, משעמם לי
• זה בריא להשתעמם לפעמים

אמא משעמם לי

• כתוב לי על המצח הראשון בבידור?

אמא משעמם לי

• גם לי, בא נשתעמם יחד

אמא משעמם לי, מה אני יעשה?

• אני חושבת שלהשתעמם בסלון זה יותר משעמם לשהשתעמם בחדר.

אמא את משעממת!!

• נכון , יקר שלי. גם אתה!

[נגה_שפרון*]

מיץ פטל,
תודה רבה,
שמחתי לקרוא!

[רועי_שרון*]

י: אבא, משעמם לי.
א: בוא נלך לחפש שפרגלוצים.
י: אוף, אני לא רוצה לחפש שפרגלוצים. אנחנו אף פעם לא מוצאים.
א: טוב, זה קשה למצוא שפרגלוצים. אתה רוצה משהו קל יותר?
י: לא, אני רוצה משהו מעניין.
א: ושפרגלוצים זה לא מעניין.
י: לא.
א: טוב, אז מה לגבי שפרכליות?
י: אין כזה דבר.
א: ושפרגלוצים יש?
י: לא.
א: אתה סתם אומר כי אף פעם לא ראית.
י: איך נראות שפרכליות?
א: כחולות עם פסים צהובים זוהרים כמו של זברה.
י: אבל הפסים של הזברה לא צהובים!
א: זה מה שקורה למי שגדל בלי זברה בחצר. ילד מסכן. מי ההורים שלך?
י: אם זה ככה אז איפה מוצאים שפרכליות?
א: בבוץ.
י: בבוץ?
א: כן, הן ישנות בבוץ, ואחר כך מתעוררות ומרגישות מלוכלכות מאד, ואז הן מתנקות במשך כמה שעות.
י: ומה אז?
א: אחרי כל ההתנקות הזו הן מתעייפות והולכות לישון בבוץ שוב.
י: יו, איזה חיות טפשות.
א: טוב, מה אתה מצפה ממישהו שחי בבוץ?
י: ואיך תופסים אותן?
א: צריך להראות להן תמונה של עצמן.
י: למה?
א: זה מושך אותן.
י: אבל מאיפה נמצא תמונה של שפכליות?
א: צריך לצייר. אין ברירה.
י: טוב, אז אני אצייר, ואחר כך נלך לתפוס שפרכליות בבוץ.
א: טוב.

[עדי_יותם*]

רועי, מעולה D-:

אני בטח הייתי עונה - "משעמם לך? מצוין!"
אבל טפו טפו, בינתיים עוד לא שמעתי את המשפט הזה בבית.

[בשמת_א*]

מסעדה! זה בדיוק מה שאני עונה! ואני אומרת לה שמאוד בריא להשתעמם.

[קרן_אור*]

חה חה חה, רועי - באמת מעולה.
כשאני הייתי ילדה היתה לאבא שלי תשובה כזאת:
אני: משעמם לי
אבא: רוצה לנסוע לטרוצ'נבאך?
אני: איפה זה טרוצ'נבאך?
אבא: בבלישטיל.
אני: מה זה בבלישטיל?
אבא: זאת המדינה שבה נמצאת טרוצ'נבאך
אני: ומי גר שם?
אבא: קרלוך
אני: מי זה קרלוך?
אבא: חמור כמוך. - צוחקים ונגמר השיעמום.
אני אגב לא זוכרת שכל כך שיעמם לי כשהייתי ילדה. זה יותר היה צורך לשיחה.

[נגה_שפרון*]

טוב,
מכיוון שיש תחלופה באנשי הפורום, אני מחזירה את הדף ל- מה חדש, בשביל שהאנשים ה"חדשים" יראו את הדף ויתרמו תשובות משלהם. (אפשר גם להתעלם)

ויש עוד משפט אחד שהציחק אותי:
ילד: אמא משעמם לי.
אמא: אוי באמת? אני מאוד שמחה!

[טרה_רוסה*]

שאלתי את אחותי מה אמא הייתה עונה:
ילד: משעמם לי.
אמא: אז תלך לעשב בגינה.
ילד: אה, לא, בעצם לא משעמם לי. אני הולך לשחק במגרש.

ילד של השכנים: משעמם לי.
אבא של השכנים: גם לי.

[נגה_שפרון*]

תודה!

[עוף_החול*]

אצלנו אמא שלי היתה עונה:
ילדה: "אמא משעמם לי"
אמא: "את רוצה שאני אתקשר לטנק המצוות של חב"ד שיבואו ויעשו פה שמח?"

[מיכל_מ*]

[מאמאבל*]

ואבא שלי היה אומר - אם אין לך מה לעשות, אל תעשי את זה פה.

[בדרך*]

אמא שלי מספרת שבכל פעם שהיא באה לאמא שלה בתלונה שמשעמם , אז סבתא היתה אומרת: "לכי לצבוע את השרפרף". מוזר, נכון? אבל התוצאה נמצאת כיום אצלי בבית - שרפרף עמוס שכבות צבע. אפילו אני הוספתי אחת כשהיה לי משעמם... ועכשיו אני מחכה שיהיה מי שיבוא אלי ויגיד: "אמא, משעמם לי..."

[טרה_רוסה*]

לכי תבדקי מה חדש....

[נגה_שפרון*]

הכוונה אליי?

[טרה_רוסה*]

לא. הכוונה

• "משעמם לי"
• "אז לכי תבדקי מה חדש "

סתם היה לי משעמם באותו יום, אז נזכרתי בדף הזה.....

[דגנית_ב*]

ילד: אמא, משעמם לי
אמא: תיכף אבא חוזר...

[יערת_דבש*]

אוי, איזה דף יפה,
תודה ל דגנית ב חסרת דף הבית על העלאתו ל מה חדש
(לצערי, בבית שלי לא היתה אפשרות לתשובה הזאת...

שני דברים לי לומר:
מה את רוצה, שאני אעמוד על הראש ואקשקש בזנב??
הזכויות שמורות לאמא המצחיקה והמאד לא ספורטיוית שלי, מה שעושה את זה ליותר מצחיק,

וגם-
נגה, איך שאמרת שזה בשביל ספר, כבר ראיתי איך הוא נראה ואת הביקוש שלו וכמה זה רעיון מוצלח.
אפשר לאייר לך אותו?

[ש_מים_וארץ*]

לכי טפסי על העצים....

ככה אמא שלי היתה אומרת

[נגה_שפרון*]

אפשר לאייר לך אותו?
בטח! אפשר לראות ציורים שלך?
נדבר בטלפון טוב?

[ריבה*]

אני זוכרת שאם הייתי מתלוננת שמשעמם לי אבא שלי היה אומר לי "אז לכי תאספי ג'וקים"

[Pלונית_אחרת*]

לי היו אומרים:
אז תקראי ספר (לא רוצה)
תלכי לחברה (לא רוצה)
תכיני שעורים (לא רוצה)
אז תשתעממי!

[דנוש*]

ואצלי:

• משעמם לי
• אז תרקדי לצלילי הטלויזיה (בדר"כ חיים יבין מקריין את 'מבט לחדשות')

[מיכל_שץ*]

ואצלי:

• משעמם לי
• שאני יארגן קונצרט?

[טובי_י*]

אני לא זוכרת שקיטרתי אי פעם כילדה ששיעמם לי. לא כי לא שיעמם, אלא כי ידעתי שאני צריכה למוצא לעצמי תעסוקה, ועזרה מבחוץ לא ממש תגיע (אולי כי ההורים היו עסוקים מאוד).
בכל מקרה, זה מה שגרם לי להיות בחורה עם עולם פנימי עשיר מאוד מאוד. אני מסוגלת להיות שעות וימים לבד ולהנות בדרכים יצירתיות מכל רגע.
זה גורם לי לחשוב באמת על כל ההורים הללו שכל הזמן מתרוצצים למצוא לילדים תעסוקה...

[פלוני_אלמונית*]

ילד:משעמם לי מאוד מאוד
אמא:תעסיק את עצמך
ילד:איך?
אמא:לא יודעת...תמצא משהו לעשות
ילד:מה?
אמא:מה שאתה רוצה..
ילד:מה את עושה כדי לא להישתעמם?
אמא:אני קוראת את ההודעות המשעממות שאני כותבת עכשיו
ילד:ואבל זה משעמם
אמא:אני רגילה

[פלוני_אלמונית*]

נגה, מה עם המיזם שלנו?
(יערת דבש אל נגה שבכלל כבר לא באתר וכבר בכלל לא משעמם לה)

[שירי_היא_שלנו*]

כבר שנים שאני תופסת קריזה מזה שהילדה שלי אומרת לי את המשפט המעצבן הזה. היום פעם ראשונה ראיתי אור בקצה המנהרה.
אמרתי לה בפעם המיליון שאני לא אוהבת שהיא אומרת את זה, ושמה זאת אומרת משעמם לה, שרק הרגע היו אצלנו מלא אנשים, חברים, שבבוקר היינו בהצגה, ורגע אחד לא עושים כלום וכבר משעמם לה, שלא צריך כל הזמן לעשות משהו, שלפעמים כיף לא לעשות כלוםן, ואז היא תיקנה את עצמה ואמרה: אמא, אולי יש לך רעיון מה אני יכולה לעשות עכשיו? נורא שמחתי. אמרתי לה, כן מותק, זה נשמע הרבה יותר טוב ממשעמם לי. נתתי לריון, והיא קפצה עליו בשקיקה.
לפעמים אני אומרת לה- אז תשתעממי בכיף.

[צוויליך*]

אמו של צוויליך עליה השלום:
"רגע, אני כבר עולה על השולחן לריקודי בטן."

אהבתי נורא את הלצבוע שרפרף!!! גאוני.

[יער_נורווגי*]

היום אחה"צ שמעתי בעל כורחי הרצאה מפיה של אמא שלי לגבי הילדים ושעמומם (לדעתה). היא באה אלי בוקר בשבוע ואז בד"כ אני הולכת לכל מיני סידורים (ומאד נהנית לעשות אותם לבד!) ואילו אמא שלי לפחות פעם בשבועיים מציעה לי ש"נעשה עם הילדים משהו". כי זה הרי בזבוז שהם סתם ישבו פה עם סבתא. למה שלא נסע לספארי? לראות תוכים בחוות התוכים? וכאלה מין.
אני חייבת לומר שאמא שלי (בעברה מורה לכתות א'-ב') מאד יצירתית ועושה עם הילדים שלי דברים שמעולם לא עלה בדעתי לעשות, כל מיני יצירות למיניהן והדבקות ויושבת איתם שעה לעבוד בבצק (אני רק מוציאה אותו מהקופסה ושמה על השולחן.. ), הם אוספים עלים ומדביקים וכל מיני דברים כאלה. גם במשחקי קופסה היא יכולה ממש לשבת איתם שעה ולשחק עם כל אחד לחוד.
אני, לי אין סבלנות לזה ולא כח (מישהו אמר שחיקה?) ואני משחקת, אבל מעט ורק כשאני רואה שזה הכרחי למצבו הנפשי של הילד/ה.
בקיצור, אמא שלי טוענת שבגלל שמשעמם להם (ברור, הם לא בגן!) הבן מרביץ לבת. יש משהו בדבריה, כי הוא מאבד מהר יותר ענין ומפריע לאחותו, בסדר. אבל לדעתי זה לא מצדיק שנסע לבקר כל שבוע במקום אחר. וזה גם הבוקר החופשי היחיד שלי, ולפעמים השעות החופשיות היחידות בכל השבוע..אם זה לא תאני הכרחי לביקור של אמא שלי, אני ממש מעדיפה את הזמן הזה לעצמי.
ואני לא יודעת איך להסביר לה את זה, שזה לא כ"כ נורא שלפעמים (פעמיים שלוש ביום) הילד שוכב על הספה ואומר:אמא, מה עכשיו? (אני עונה משקה חלב) .

[תבשיל_קדרה*]

אולי אמא שלך תיסע אתם לבד לכל המקומות האלה?

[בשמת_א*]

הבן מרביץ לבת לא רק בגלל "שיעמום". אולי זה אומר שהוא זקוק אז ליותר תשומת לב ממוקדת לעזור לו במשהו שיעניין אותו. זה לא חייב להיות פרוייקט של נסיעה. אם הוא מאבד מהר עניין, אז צריך לעבור איתו לפעילות אחרת, או לאפשר לו פעילות אחרת זמינה (נורא תלוי באיזה גיל הוא).

אבל לא לגמרי הבנתי: כל השבוע זה בסדר להשתעמם, אבל מה שמטריד את אמא שלך זה שלילד משעמם (לדעתה) בדיוק בבוקר החופשי שלך, כשהיא באה להיות עם הילדים? כלומר, מה שהיא רוצה זה לא שתבלי איתם יותר באטרקציות כאלה, אלא שכשהיא באה לביקור השבועי, אז את תוותרי על הסידורים שלך והיא ואת והילדים תסעו יחד לבילוי?
אם זה ככה, אז אני לא הייתי מגדירה את זה כבעיה שקשורה לשיעמום של הילדים. הייתי אומרת שאמך לא מרוצה מהסידור הזה. אולי באמת היא משקיעה, אבל היא מקרבנת את עצמה? כלומר, זו עבודה קשה בשבילה והיא היתה מעדיפה לבלות ולא לשבת איתם כמו שהיא עושה עכשיו? אולי היא לא יודעת איך להגיד לך שזה קשה לה (או להגיד לעצמה) ולכן מנסה ליצור שינוי מהכיוון של צרכי הילדים?
(כמובן יכול להיות שאני טועה בגדול, אז תבהירי)

[תבשיל_קדרה*]

בשמת, אני מכירה את זה מההורים שלי.
נראה לי שהיא חושבת על השעמום של כל השבוע, וחושבת שאפשר לנצל את הביקורים שלה לאיזה משהו-גדול-ביחד.

[בשמת_א*]

אח, מה יש להם להורים האלה... ולמה היא לא חושבת שבתה כבר מנצלת את הביקורים שלה - למשהו חיוני שנחוץ לה כמו אוויר לנשימה? הלו? קצת אמפתיה לבת?
<כנראה דרישה גדולה מדי>

[אנונימי]

נגה, סליחה על הפלישה לדף החמוד והמצחיק שלך.
לא יודעת איך יהיו האיורים לספר שלכם, אבל לי יש בראש את האיורים של דייוויד שנון לספר "לא דני!". מכירה? אם תזכירי לי, אוכל להביא אותו ליומיון. (ד"א, את באה?)

יער,
מצטרפת לתהיה / שאלה של בשמת:
מה בעצם מפריע לאמא שלך? אם השעמום של הילדים כשהם איתה הוא הבעיה, למה שהיא לא תעשה איתם פעילויות מרתקות, בלעדייך בעצם?
אם היתה זו אמא שלי, הייתי מנסה להסביר לה (בדרך שהיא באמת תבין. לא רק כדי שאני אתן הסבר) שמה שהיא תבחר לעשות עם הילדים, זה יופי ומצוין מבחינתי. עם עדיפות גדולה לפעילויות שנעימות לילדים כמובן.

והייתי מדגישה שהיותה עם הילדים מהווה עבורי משהו מאד חשוב, שמבחינתי היא עושה את זה בשבילי, ולא בשביל שהיא והילדים יזכו לזמן איכות יחדיו. בשבילי, במובן שציינת, שתוכלי לעשות דברים בלי הילדים לידך.

לא בטוחה שעניתי על השאלה, ואשמח לענות טוב יותר אם תחדדי...

בכל אופן, אם כבר בדף הזה, אז אצלנו נושא השעמום לא ממש עלה.
הבעיה היותר גדולה אצלנו זה ששניהם יודעים בדיוק מה הם רוצים לעשות בכל זמן נתון, ולרוב אלו דברים שלא ניתן לעשותם בו זמנית (למותר לציין שאי אפשר לעשות אותם בזמן שאמא עושה משהו שהיא רוצה לעשות!)

אבל כבר שמעתי (מיונת או מאורנה שפרון, אם אני לא טועה) גישות שמסבירות שאכן, אנחנו האמהות איננו ספקיות בידור או עבודות יזומות.
שמותר להשתעמם, שמותר לעשות כלום. מותר ואף רצוי.

מה גם שבעיני, לעשות כלום זו אחת החוויות המעשירות והמאפשרות ביותר שיש עלי אדמות, ושלרוב האנשים בחברה המערבית אין שום אפשרות להנות מזה, כי הרי ידוע לכל שבטלה היא פשע ממש.

[תבשיל_קדרה*]

והייתי מדגישה שהיותה עם הילדים מהווה עבורי משהו מאד חשוב, שמבחינתי היא עושה את זה בשבילי, ולא בשביל שהיא והילדים יזכו לזמן איכות יחדיו. בשבילי, במובן שציינת, שתוכלי לעשות דברים בלי הילדים לידך.
לפעמים הורים מעדיפים לא לחשוב ככה.
כלומר - יש (כמו שאמרת) שתי סיבות לפגישה של סבתא עם נכדים: 1 - ביניהם. 2 - לשחרר את אמא. לאמהות שונות ולסבתות שונות מתאים שקלול שונה של הגורמים האלה.
> מקצרת כי הולכת לישון. <

[יונת_שרון*]

בגן בקיבוץ, אם ילד היה מציק אז הוא היה מוצמד למטפלת ועוזר לה בעבודה -- לטפל בכביסה, לנקות, להכין אוכל, להשקות את הגינה וכו'. אני זוכרת שהילדים הכי מופרעים היו הופכים ככה כבמטה קסם למלאכים עוזרים.
(בעניין האח המרביץ משעמום)

[יער_נורווגי*]

תודה. אנסה לחדד.קודם בשמת - הם בני 3 וחצי.
אני חושבת שלאמא שלי קשה המחשבה שכל השבוע משעמם לילדים. כלומר - הם הרי לא בגן וזה חייב להיות משעמם (אתמול הציעה לי עזרה כספית בשביל גן..). כלומר, זה לא רק איתה אבל לה זה קשה כשהיא פה כי היא רוצה "לעשות משהו עם ערך מוסף" (ציטוט). האמת, אולי לה משעמם. אולי זו הבעיה.
לדעתי הם עושים דברים נפלאים. אתמול למשל הם אספו בחוץ זרדים והדביקו על נייר ואח"כ הוסיפו רצועות נייר צבעוניות בצורת אש ועשו מזה מדורה. מבחינתי זו סופר הפעלה. אבל אמא שלי חושבת שאנחנו צריכות ללכת איתם למוזיאון ת"א ולחוות התוכים (היא מאד עקבית לגבי החווה הזו ואני דוקא סולדת מנוצות).
היא העלתה אתמול אפשרות שהיא תסע איתם לבד . אני חייבת לומר שאני לא מתלהבת מזה. גם ככה אני טיפוס לחוץ, אז עוד לדאוג שמישהו אחר נוסע איתם... אבל הענין הוא שלדעתי הם נהנים מנוכחותה פה (לפעמים זה הפוך, אנחנו אצלה), מזה שהיא עושה דברים איתם וממש יושבת איתם, שלא כמו אמא שלהם שתמיד עושה עוד משהו. והיא לא רואה את זה ככה.

[תבשיל_קדרה*]

אבל הענין הוא שלדעתי הם נהנים מנוכחותה פה ... והיא לא רואה את זה ככה.
אם יסתבר לילדים שהם נהנים יותר בחברת סבתא כשהם בבית מאשר כשנוסעים יחד לאנשהו, הם יבהירו את זה (לה ולך) בעצמם.

ככה אני טיפוס לחוץ, אז עוד לדאוג שמישהו אחר נוסע איתם...
יש לי חשד כזה... שאמא שלך לא פחות דואגת לילדים ממך (ממי למדת את הלחיצות שלך?), ואני מאמינה שאם תגידי לה על אילו כללי בטיחות להקפיד (למשל - לקשור בכסאות בטיחות, ולהוציא אותם רק מצד המדרכה), היא תעשה זאת.

[אמא_של_יונת*]

והייתי מדגישה שהיותה עם הילדים מהווה עבורי משהו מאד חשוב, שמבחינתי היא עושה את זה בשבילי, ולא בשביל שהיא והילדים יזכו לזמן איכות יחדיו.
ליאת, עלה בדעתך שאולי היא עושה זאת גם בשבילה ? או שלסבתא אסור לרצות משהו בשביל עצמה?
על זה נאמר: חכי חכי שתהיי סבתא בעצמך...

הלו? קצת אמפתיה לבת?
בשמת, את יודעת, זה נכון גם בכיוון ההפוך.

יער נורווגי ,
כלומר - הם הרי לא בגן וזה חייב להיות משעמם.
כנראה הבעייה של אמא שלך זה החינוך הביתי, שלא ממש מובן לה. מי שרגיל לחשוב במונחים של הפעלות והעשרות מתקשה להבין פעילות חופשית.
מצד שני, מה רע במוזיאונים (נגיד, בגיל 13.5 שנים)?

[יער_נורווגי*]

האמת, אני גם חושבת שבגיל 3.5 מוזיאון יכול להיות נחמד. אבל אני פשוט לא שמה לי את זה כמטרה עליונה, להכניס לחייהם מעט קולטורה. לא בגיל הזה לפחות. מבחינתי כל ההעשרות האלה יכולות לחכות שנתיים שלוש.
בנתיים דברנו על כך ששבוע נעשה כך ושבוע כך. אני חייבת לומר שזה די מבאס אותי - באמת שאני מרגישה שאין לי אנרגיות , רצון או ענין "לבזבז" את היום הזה על פעילות עם הילדים. אני רוצה להיות לבד!!!!
אני חושבת שאציע לאמא שלי לבוא עוד איזה יום לשעתיים-שלוש ואז אדע שיש לי עוד זמן פנוי ביום אחר. מקוה שזה יצליח, היום סבתות הן מאד עסוקות.

[תבשיל_קדרה*]

יש לי עוד רעיון!
אתם בטח עושים כל מיני דברים ש"נחשבים" בעיני אמא שלך.
ספרי לה עליהם, ואולי ירד מצידה הלחץ "לעשות" דווקא בימים שהיא אתכם.

[מיכל_שץ*]

האמת, אני גם חושבת שבגיל 3.5 מוזיאון יכול להיות נחמד
יער שימי לב שאש"י התכוונה לגיל הרבה יותר גדול...
מצד שני, מה רע במוזיאונים (נגיד, בגיל 13.5 שנים)?

[יער_נורווגי*]

שמתי לב...

[שרון*]

לא ממש קשור לדיון, אבל אם בעניין אטרקציות עסקינן, חוות התוכים זה רק נשמע מלהיב/אקזוטי, במציאות זה ממש לא.
אם כבר נכנסים לאוטו, עדיף הספארי, במיוחד אם סבתא גם משלמת...
אולי כדאי לנסות פעם פעמים לעשות דברים בעלי ערך מוסף_ כמו שאמך מבקשת (למרות שיצירה מחומרים זמינים בבית עם סבתא, נראית לי הרבה יותר בעלת ערך, מאשר לחפש בידור מבחוץ). אולי גם לה תראה הטירחה הזאת מיותרת?

[בשמת_א*]

ליאת, עלה בדעתך שאולי היא עושה זאת גם בשבילה ? או שלסבתא אסור לרצות משהו בשביל עצמה?
אמא של יונת, לא מדובר פה על סיטואציה שבה הסבתא יוזמת את הביקור.
מדובר בסיטואציות שהבת מבקשת מאמא שלה שתבוא להיות עם הנכדים כשהבת יוצאת מהבית.

אני לא יודעת איך אצל ליאת, אבל אצלי, אין בכלל שום ספק שכל סיטואציה כזאת מטריחה, מקשה, מכבידה ומעייפת לגבי אמא שלי. זו הקרבה גדולה מצדה. היא אוהבת את הנכדים, אבל לבוא לבית שלי (לצאת מהבית, לנסוע כמעט עשר דקות, לחפש חניה, ללכת מהחניה עד אלי הביתה, לטפס שלוש קומות במדרגות) ולהיות שם שעתיים-שלוש - זו בקשה מאוד גדולה.
כשאני מבקשת ממנה לשמור על הילדים שלי, אני עושה מאמץ גדול ומביאה אותם אליה. כי זה פחות מטריח אותה.
מה שכן - בעבר הייתי מבקשת רק במקרי חירום. הסמסטר הזה, לא היה לי שום פתרון אחר מלבד אמא שלי לטיפולים שאני עוברת נגד אלרגיות. וביקשתי ממנה והיא הסכימה (כל שבוע, כשעה וחצי). גם לדברים כמו רופא שיניים, משהו בבנק שדורש ישיבה לא קצרה עם הפקיד ו"סידורים" אחרים הייתי יכולה לבקש.

לכן אני מוטרדת בעיקר מזה:
"לבזבז" את היום הזה על פעילות עם הילדים. אני רוצה להיות לבד!!!!
את הולכת לבד לעשות סידורים, לא? את אומרת לה שאת יוצאת לעשות סידורים, לא?
אז אני פשוט לא מבינה (אולי פספסתי משהו שהסברת קודם?) מה בדיוק היא רוצה - הרי את מבקשת ממנה לשמור על הילדים כשאת יוצאת לסידורים. יש לה משהו נגד הסידורים? זו לא נראית לה סיבה מוצדקת שתבקשי ממנה עזרה עם הילדים? אילו היית הולכת כל שבוע בשעות האלה לבדיקת רופא, גם אז היא היתה מציעה שבמקום ללכת לרופא את תקחי אותה ואת הילדים לחוות התוכים? משהו פה לא מסתדר לי.
מה את חושבת? מה אני מפספסת פה?

[אנונימי]

גם הפעם אני "עם בשמת" בלא להבין, רק שנראה לי שאולי אש"י שמה את האצבע על הבעיה: שאמא שלך לא בענין של חינוך ביתי, שאינה מבינה מה זה החיה הזו, את "השיטה" הזו.
יער, יכול להיות?

ובענין: עלה בדעתך שאולי היא עושה זאת גם בשבילה ? או שלסבתא אסור לרצות משהו בשביל עצמה?
אז בדומה לבשמת, עבור אמא שלי זו טרחה לא קטנה, והשבוע, לראשונה!, היא היתה עם שני הפספוסים במשך בוקר שלם.
היא סיפרה לי אחר כך שהיא מאד נהנתה, לא התלוננה על קשיים (ואני בטוחה שהיה לה גם קשה, אלא שמשום מה היא בחרה לא להתלונן. דבר מפתיע ומוזר... אך לא קשור לדף הזה) - כל הכבוד לה!!! - וכאמרתי לה שאם כך, אז מחר נעשה זאת שוב, היא לא לקחה את זה קשה...
יחד עם זאת, היא עסוקה למדי, ולא פשוט לתאם איתה עזרה כזו, אז אני משתדלת לבקש זאת רק במצבים בהם זה באמת הפתרון האידיאלי אם לא היחידי.
ועם הסבתא השניה, זה דומה במובן של היותה עסוקה. והיא גם לא אוהבת להיות אצלנו, אז היא באה, מעמיסה ילדים על האוטו שלה ולוקחת אליה. ואני לא באמת שקטה מזה. וצריכה לרוב לבוא אליה כדי לקחת אותם חזרה, על כל הכרוך בכך. בקיצור - גם לא ענין של מה בכך.

אז למרות שגם מהן יש הצהרות רשמיות שהן נהנות וכיף להן - עובדה שהן לא קופצות להציע את עזרתן, או ליתר דיוק, להציע לבוא אלינו הביתה ולהיות עם הילדים אצלנו, בזמן שאני אעשה דברים אחרים, ללא הילדים.

[בשמת_א*]

_שאמא שלך לא בענין של חינוך ביתי, שאינה מבינה מה זה החיה הזו, את "השיטה" הזו.
יער, יכול להיות?_
הדברים של ליאת מזכירים לי:
שמתי לב שיש הורים (סבים של ילדי חינוך ביתי) שמאוד כועסים כשמבקשים מהם עזרה בשעות הבוקר. הם לא לגמרי מודעים לזה (לא יודעים שהם חושבים ככה, ולא יודעים שהם כועסים, ומאוד משתדלים "להיות בסדר" ולהדחיק את מה שמציק להם), אבל מה שעובר להם בראש הוא משהו כזה:
"בחרת חינוך ביתי, לא? אז תיחנקי עם זה. מה פתאום את עכשיו מבקשת ממני להשקיע במקומך? אילו היית שולחת אותם לגן כמו כולם, כמו בן אדם נורמלי, אז לא היית צריכה לבקש ממני לשמור עליהם, היה לך שקט מהם כל בוקר, ששה ימים בשבוע. אז את 'עושה חינוך ביתי' על חשבון הזמן והכוחות שלי ?"

והמקום האמיתי לחפש את מה שמציק להם הוא לאו דווקא החינוך הביתי. אלא שוב: הקושי שלהם עם הנכדים (קודם כל בגלל שהם לא יודעים ליהנות, או פשוט "להיות", ומרגישים כורח "להפעיל" ו"להשקיע" ומלאים התנגדות לזה).

[אילה*]

בשמת , כל מילה בסלע !!

אין לנו שום זכות לבקש את השעות האלה לעצמנו , רק במקרי חרום .
הן לא עושות את זה כמונו ,במובן הזה שהן , אולי אני אנסה להיות כנה - היא ,אמי - ממש מרחמת על הילד שהוא לא מקבל חינוך , שאין לו גן ,אין לו חברה (לא באה אף פעם למפגשים שדווקא סיפרתי לה עליהם ).

היא לא יודעת להשתעמם בעצמה .
לא מסוגלת לתת לו לבנות מגדל מהקוביות שהוא בוחר ,להתלבט באיזה חלק של הפאזל להתחיל ...
אולי זה לא סוף העולם , הוא די עייף אחרי הביקורים האלה ,די נצמד (וכשמדובר על הצמדות שלו זה מאוד נצמד )- אני מניחה שהוא צריך להכיר את הסבתא שלו , להכיר אחרים .
בן זוגי אמר ,שזה בשביל שידע להעריך אותנו .

יער נרווגי יקרה , איך אני מתה על הציניות שלך -מה עכשיו ?משקה חלב! מקווה שהילדים שלך דילגו על השלב הקונקרטי , אני כבר יודעת ששלי היה שואל "למה?" ולא היה מניח לי עד שאיזה משהו חלבי בצבע ורוד היה נוזל על חולצתו .

וחוץ מזה ,נראה לי שיש מדי פעם צורך בהענות ליוזמות של סבתא , לתדלק אותה , לתת לה הרגשה שגם מה שהיא רוצה בא בחשבון .

'אין לי כוח ' הוא מושג שמתפרש רע אצל סבתות . כל משעי ואי מעשי ,למדתי להסביר במונחים של הסבירות היחסית לתרומה להתפתחות של הילד בן ה3 . ממקום רציונלי :ילד שלוקחים אותו למוזיאון בגיל הנכון לא משתעמם , לא צריך לרדוף אחריו ולהעיר לו (ולזה יש כח) .

[יער_נורווגי*]

תודה.
אני חושבת שיש המון במה שנאמר פה. ברור, אמא שלי לא מבינה למה הילדים בבית. אני יכולה לדמיין לעצמי איך היא מתפתלת כשעליה להסביר את זה לחברות שלה או למשפחה המורחבת.
אני לא יוצאת בהצהרות לגבי התכניות שלי. התכניות החינוכיות (נשמע מפוצץ, לא?). אמא שלי יודעת שאנחנו מאד בעד חינוך ביתי ושהיינו רוצים שלא ילכו לבי"ס. מצד שני היא גם יודעת שאני לא אלך עם הראש בקיר, שאם אני ארגיש שזה לא עובד עבורי יותר, עבורי כאמא, אני לא אמשיך בזה.
ויש פה ילד שרואה את כל החברים שלו בגן ואומר שהוא רוצה ללכת לגן, למרות שאין לו ממש מושג מה זה, זה מה שאמא שלי רואה. ילד נורמלי לאמא לא נורמלית, ככל הנראה.
מבחינתה של אמא שלי זה בזבוז זמן שאני אלך לסידורים והיא תשב איתם בבית ותצייר איתם, תדביק, תטייל בחוץ וכו'. צריך יותר. רק השבוע היא צלצלה לספר לי על מוזיאון בקיסריה עם ציורים ופסלים ושאנחנו צריכים לקחת אותם (היא גם הביאה לי השבוע קטע מהעיתון ובו לינק לאתר איך בוחרים מסגרת לילדים..)
אויש נו. נראה לי אנחנו צריכות לעשות שיחה, היא ואני. שיחת הבהרה, פנינו לאן, משהו בסגנון.

[בשמת_א*]

מוזיאון בקיסריה עם ציורים ופסלים
מוזיאון ראלי? מדהים. וחינם. היינו כמה פעמים בשבתות. הילדים מאוד אהבו, גם בגיל מאוד צעיר (אבל יש לנו מה לעשות בקיסריה, לא היינו שם במקרה או באנו רק למוזיאון).

[בשמת_א*]

מבחינתה של אמא שלי זה בזבוז זמן שאני אלך לסידורים והיא תשב איתם בבית
ביזבוז זמן שלה.
יש לך עוד מישהו שאת יכולה לבקש? חברה בחינוך ביתי שאפשר להתחלף איתה - כל פעם אחת משתיכן עם כל הילדים? יש לך תקציב לבייביסיטר פעם בשבוע למשך שעתיים?
אני הייתי עושה הכל להמנע מלהיעזר באמא במצב שאת מתארת. )-:
ואולי שיחה תעזור? והספר לומדים כל הזמן ?

[אנונימי]

אולי להזמין אותה לסדנת חינוך ביתי של השפרונים?

[אנונימי]

יער,
http://www.neu-e.de/
אתר שמצא חן לי, והזכיר לי אותך ואת הדף הזה...

[יונת_שרון*]

חוכמות של ילדים: "משעמם זה כשבורח לך המשהו שאתה רוצה לעשות."

[אמא_ל_5*]

אצלנו לאחרונה החמיר המצב של "משעמם לי". כל הזמן ביתי בת החמש שואלת - מה נעשה היום? מה התכניות שלנו היום? והיא מסבירה שהיא לא רוצה לעשות שום דבר בבית. היא רוצה לנסוע לאנשהו. היא אפילו מדגימה לי - הנה, אם כאן זה הבית (והיא מצביעה נניח על כסא), אני רוצה להיות שם ומצביעה על המקום הרחוק ביותר בבית. היא ממש מתעצבנת כשאנ י מנסה להציע פעילויות בבית, כגון בריכה בגינה, לספר סיפור, לצייר, לבנות בלגו, ללמוד לקרוא, ולמעשה כל דבר שלא כרוך בנסיעה לאנשהו. גם קניות זה לא בילוי ראוי. רק אם זה כרוך בלקנות לה מתנות.
מצד שני - אי אפשר כל הזמן לנסוע. המצב חמור בעיקר בסופי שבוע. אנחנו לא מתים לנסוע, בעלי נוסע המון כל השבוע, ואנחנו שמחים לשבת בנחת בבית. והבית גדול, גינה גדולה - וזה ממש לא עוזר. זה הגיע לזה שבשבת שעברה ביתי ישבה איזה חצי שעה או שעה בסלון ובכתה ויללה שמשעמם לה, שהבית הזה מגעיל, שאין מה לעשות כאן, שהיא שונאת את הבית הזה.
נראה לי שחלק מזה היה רעב, אם כי היא סרבה לאכול. לבסוף היא נרגעה ואכלה, והיה שיפור. אבל אחרי זמן מה זה חוזר על עצמו - משעמם לי.
אני מודה שאני ממש לא טובה בכל מיני עבודות יצירה, גזירות הדבקות, וגם לא אוהבת לשחק ב"משפחה" עם הבובות - מה שהיא אוהבת מאד.
יש לאחרונה לחצים שונים בבית, שהיא אמנם לא יודעת עליהם, אבל אולי בכל זאת משפיעים. מצד שני , גם קודם היו לא מעט ארועים של "משעמם לי".
כל המשפטים שתוארו לעיל
_אמא, משעמם לי

• זה בריא להשתעמם לפעמים

אמא משעמם לי
כתוב לי על המצח הראשון בבידור?
אמא משעמם לי

• גם לי, בא נשתעמם יחד_

ודומיהם רק מחמירים את מצב הבכי והיללות.

לעיתים זה מעמיד את ההחלטה שלי שהיא תבלה כמה יותר בבית וכמה שפחות בגן בספק. אולי בכל זאת היא צריכה לבלות יותר בגן? אם כי ההצעה לקחת אותה לגן גם מעצבנת אותה...

[בשמת_א*]

באמת מילכוד: הפעילות בגן מחמירה את זה, אבל הגברת מינון הגן הרי לא תשפר...

אני באמת לא יודעת מה לייעץ. גם הילד שלי (כמעט 3) בזמן האחרון לא רוצה לחזור הביתה. כל הזמן רוצה "לנסוע" או ללכת ממקום למקום. לפעמים אפילו בוכה וצורח ובועט כשרוצים לצאת מהמכונית: "לא רוצה הביתה, רוצה למקום אחר!" אז אני משתדלת לארגן יותר פעילויות, מעבר לטבעי, אבל רוב הזמן צריך לאכזב אותו. אנחנו נוסעים הביתה עכשיו.

את יכולה אולי להחליף את המשפטים במשפטי שיקוף והזדהות. אולי זה יעזור?
"כן, ממש לא נעים להשתעמם. בכל המשחקים את רוצה לשחק עם מישהו, ואין!" (אגב, באופן עקרוני אנחנו נשמח לבוא! במיוחד באיזה רגע שהקטן צורח "לא רוצה הביתה! רוצה למקום אחר!" - "טוב, אז ניסע לבקר את מ." (-;
או:
"באמת מבאס שאת רוצה לשחק איתי, ואני ממש שונאת לשחק במשחק הזה".

מקווה שלאחרים יהיו רעיונות יותר מוצלחים.

אה, כשאני לא מציעה לנקות איתי/לבשל איתי/לעשות סדר איתי (כשאני עושה סדר בארונות זה ממש גורם משיכה, וכשאני עושה סדר בחדר הילדים אז בכלל מתעורר עניין גדול בכל הצעצועים הזנוחים בדיוק בזמן שאני מנסה לשים אותם במקום (-; ), אלא פשוט עושה משהו פיזי - הילדים נעשים מאוד שקטים ומוצאים להם עיסוק, לפעמים איתי, לפעמים לעצמם.

עוד משהו: היא מבטאת אי שקט. חוסר מנוחה. אולי יש דרך לטפל באי שקט איכשהו. אני לא יודעת איך. פרחי באך אולי? (סתם רעיון שעלה לי)

[אמבט_ים*]

אני גם חושבת שהייתי מגלה אמפטיה, וזהו, כלומר לא לומר את המשפטים שציינת, זה באמת יכול להיות מעצבן כשנמצאים במצוקה אמיתית כמו שהילדה שלך חשה, לא מיד נכנסת לאוטו ונוסעת, וגם לא מיד מתישבת לשחק, או אפילו לא מציע פעילות.
זה לא קל, הבכי והיללות יכולים להיות קורעי לב ולגרום לנו האמהות לאי שקט ואולי רגשי אשמה דבר שבטח לא עוזר לילדנו, אבל בכל זאת כדי לא לעשות דבר (מלבד הכלה אוהבת בנוכחות שלנו), ואז נראה שהם נמצאים במין תסכול, שעמום, בדידות וכו' זה שלב וזה עובר, כי אז הם מוצאים את ההנאה/עניין/פעילות מעצמם, מתוכם, ולא משום גירויי חיצוני.
עברתי משהו דומה למה שתארת עם בכורתי בת 6+ , רק בוואריציה אחרת, היא היתה מבלה הרבה בצפיה בטלויזיה ומול המחשב, והגבלתי את שניהם לשעה ביום, ופתאום היה לה הרבה זמן פנוי, וגם היא רצתה להחליף בית, הורים וכו', היו לה גם התפרצויות זעם, ופעם היא גם יצאה מהבית בטריקת דלת, לחצר שלנו, ושכבה לה כעוסה בערסל יותר משעה, הרגשתי שיש לי בבית נערה בת 16 ולא ילדה בת 6, ולמרות כאבה שמחתי שהיא שוכבת בחוץ, בוהה בחלל, ולא במסך.
נראה לי (ואני לא מדברת על הילדה הפרטית שלך, אני לא מכירה אותה), שיש הרבה ילדים שפשוט סובלים מעודף גירויים ואז הם ממצים מהר ורוצים עוד ועוד ומתרגלים לקבל גירויים מבחוץ ולהיות קצת פסיביים, ולשוב עם בקשות לעוד אקשן חיצוני. אז צריך להפגיש אותם הרבה עם עצמם.

[אביב_חדש*]

גם הילד שלי (כמעט 3) בזמן האחרון לא רוצה לחזור הביתה
ואני זוכרת את הקטן שלך צורח כל הדרך כשהיה קטן ולא רצה לנסוע באוטו... (הוא כנראה כבר לא כל כך קטן).

[בשמת_א*]

(-: גדל. (ואם את זוכרת, הצרחות נפסקו לאחר טיפול אייפק, כי התברר שמשהו פיזי הציק לו בנסיעות).

[במבי_ק*]

דף מעולה. גם אצלנו נורא משעמם, ואמא אומרת משפטים טריוויאליים שכנראה לא יכנסו לספר של נגה

אבל גיליתי שאם אני עוזבת אותם לבד, תוך כמה דקות (בדרך כלל) הם שוקעים לאיזה משחק דמיוני. אנשים נורא נלחצים מזה שהילדים יעשו כלום, ולדעתי זה חשוב שהם ידעו לעשות כלום (אחרי הכל - זה התחביב של אמא...)

[אורי_יורמן*]

משעמם לך?
http://www.damninteresting.com/

[ע_ע_ע*]

get]קישור למאמר מעניין בנושא bored[/po].htm (ותודה ל{{}}עצם מעצמי)

[מישהו*]

משעממםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם

[אראלי*]

גם הבת שלי מתלוננת על שעמום
האם לנסות להעסיק אותה? למצוא לה רעיונות?
אולי להבהיר לה שזה לא בעיה שלי אלא שלה (לא במילים האלה כמובן, אבל לא לקחת על עצמי את אחריות הליצן)?
לא יודעת איך לענות לה

[תמרוש_רוש]

בת כמה היא?

נדמה לי שכבר כתבו את זה בדף, אבל לדעתי "שעמום" הוא:
א. מצב טבעי.
ב. עניין שבין הילד לבין עצמו.
כמובן, אם אני לוקחת את הילד שלי למקום שבו אין לו שום אפשרות ליהנות מדברים שהוא אוהב, אז השעמום שלו - עלי.
אבל בבית? זה לחלוטין הבעיה שלו להתמודד עם זה.
וכן, להגיד את זה. כמובן בניסוח אוהד. נדמה לי שאני הייתי אומרת לבן שלי דברים בסגנון "טוב, אז אתה יכול לקחת את הזמן ולחשוב על דבר שתרצה לעשות עכשיו". וכשהוא טוען כנגדי שאפילו אם הוא חושב המון המון אין לו רעיונות, אני אומרת לו "לפעמים צריך המון זמן בשביל למצוא דבר לעשות. זה יכול לקחת אפילו כמה שעות" וסוגרת את הדיון.

בעיני, הכשל שבלמצוא לה רעיונות ועיסוקים הוא שהרבה פעמים שעמום הוא מצב פנימי, שבו את פשוט לא מרוצה משום אפשרות שיש לך. את מחפשת משהו ולא יודעת מה, וכל דבר שאת רואה לא מספיק טוב, לא מספיק מלהיב, לא מספיק... משהו. אז במצב כזה, יש משהו מאוד מתסכל בלנסות לתת לילד פתרונות, ולחוות איך הוא דוחה אותם בזה אחר זה. אני בכלל לא רוצה להיכנס מלכתחילה לפינה הזאת. למה לי לבאס את עצמי בהתנדבות - ובלי תוצאות?
ודבר שני - זה עלול להרגיל ילדים להיתלות במבוגרים לצורך פתרון הבעיות העיסוקיות שלהם, ולוותר על תהליך החיפוש והמציאה.

[מצ'רה*]

נכון
אבל בגבולות הסביר מבחינת הסיטואציה. אם הילד נמצא כל היום רק עם אמא שעסוקה בענינים שלה, השעמום שלו יכול להיות פשוט בדידות.
ואז לדעתי כן מתפקידה האימהי לעשות איתו משהו יחד, לעמוד לרשותו לכמה זמן, או לצאת איתו החוצה לסביבה עם עוד אנשים/דברים.
אני יודעת שיש ילדים שיעסיקו את עצמם ימים על ימים במצב כזה בלי להשתעמם, אבל יש גם כאלה שלא, ובעיני השעמום שלהם הוא טבעי, לא הרגלי.