מתים לרדת מהארץ

[אחת*]

האמת שאני לא מסוגלת לעזוב את המדינה המעצבנת הזו, למרות הכל.
חשבתי לנסות לברר בכיוון אבל אם כבר עדיף לעבור למקום זול למחייה בקצה הארץ אבל לא לרדת מפה.

---

ותמרוש מצד אחד אני רוצה לומר תודה על התשובה המושקעת והנקודת מוצא שלך שאני מאמינה שהיא טובה, מצד שני יש משהו מתנשא בגישה שלך ואני אסביר.

בקשה למידע/דיעה דרך נסיונם של אחרים אינה סותרת בירור מול מקורות מידע רשמיים.
זה הקומנסנס.
כאילו שאת לא מעלה בדעתך שבמילא אני אעשה עם המידע הזה בדיקה אחרי, או במקביל. או אקח אותו כנקודה למחשבה ביני לבין עצמי.
את כותבת
_אז אם את רוצה למצוא מקום שקל לעבור אליו - השלב הראשון הוא לברר.
ספציפית.
תוך שקלול הנתונים האישיים שלך.
לבחור, בתור התחלה, שתיים-שלוש ארצות שבאות בחשבון מבחינתך - ולהיכנס לאתרי האינטנט שלהם ולברר מה הקריטריונים._

לא, זה לא השלב הראשון מבחינתי. וזה מה שאת מסרבת לקבל.
אם מישהי מבקשת המלצה לקייטרינג מסויים אז - לאחר שקיבלה כמה המלצות,
היא לא עושה את הבירורים שלה עד כמה זה כשר וצמחוני ונגיש ונטול גלוטן או כולל מלצרים או כולל בשרי או יקר או זול עבורה? היא לא מצליחה לקבל מזה אינדיקציה לגבי מה שקורה בשוק? היא לא מצליחה לקבל כמה טיפים על הדרך? היא לא מצליחה להתאהב על הדרך בהמלצה ספציפית ולחשוב לבדוק אם היא מתאימה לה? היא הולכת וקונה בדיוק את מה שהמליצו למרות שזה לא מתאים לה או שההמלצה מאפשרת לה נקודה להתחיל ממנה או להמשיך ממנה?!
זו רק נקודה על הציר.

אין לי העדפות כבר כתבתי, הראש פתוח, אין לי מקצוע רשמי ובטח לא אזרחות כלשהי שאז השאלות היו אחרות לגמרי.

כשמדברים על קל להגירה מול קשה להגירה מדברים על מדינות עם קריטריונים יותר נוקשים ואחרות עם פחות. מדינה שפתוחה לקבל עשרות מקצועות בגילאים בטווח רחב מאוד (למשל עד 45) ובזמן קצר יחסית תחשב מדינה קלה לעומת מדינה שתחומה ל-5 מקצועות עד גיל 30 ו/או רק באשרת לימודים ו/או רק נשואים. ובתוך זה - באיזה מקצוע אני נושאת ובאיזה גיל ומה ומו זה כבר עניין שלי לבדוק כמה זה מתאים לי.
אוסטרליה למשל נחשבת מדינה ידידותית למהגר הישראלי ויש עוד כמה.
יש מדינות שסגורות מאוד בכלל ובטח למהגר הישראלי.
ויש הרבה באמצע.

וכמובן, קלה להגירה - זה לא רק קריטריונים, זה גם מה קורה לך אחרי שאתה שם, משהו שניתן לשמוע רק מניסיון של אחרים וגם הוא אחרי הכל נכון לנסיונם שלהם, אז לא נשאל? כי הרי אנחנו לא בדיוק הם?! לא נשמע באיזה בעיות הם נתקלו והאם זה משהו שנוכל ללמוד ממנו ביחס לאותה מדינה או בכלל? או נשנשאל רק אחרי שתהיה לנו מדינה ספציפית ואזור מסויים באותה מדינה כי רק אז נוכל לקבל את המידע הכי נכון?!

אני חושבת שיש בזה, למרות שאת לא מתכוונת, התנשאות גדולה בלחשוב שאני או מישהי ששואלת בפורום לא מבינה את המורכבות ואת הדרישות הספציפיות של כל מדינה ולכן העלאת השאלה שלי כאן לתפישתך מלכתחילה עקרה. או שאת חושבת שמישהי צריכה לברר בדיוק בדרכך את הבירורים שלה, או שיש דרך אחת נכונה. אני יודעת את זה אבל בוחרת להתייעץ. חבל שאת לא מבינה את זה וממשיכה להסביר לי בפרוט, ברצון טוב אבל לא הכרחי - כמה אני טועה.

[פלוני_אלמונית*]

אחת שאין כמוה - נסי בפולניה..

[דליה*]

[התרשמתי*]

אכן לפעמים לא צריך בכלל להגר ומספיק לשבת בחושך לבד

[אמא_נמרה*]

תמרוש, הדף הזה לא כל כך מעניין אותי אישית אבל אני כל כך שמחה שנכנסתי אליו רק בגלל שזכיתי לקרוא אותך. התגובה שלך מקסימה ומחממת את הלב.

[דרם*]

(אחת האם את אישה במסע? לא יפליא אותי אם כן)

[אחת*]

אכן לפעמים לא צריך בכלל להגר ומספיק לשבת בחושך לבד
הלוואי! איך לבד בישראל... מילא אני שלוקחת חלק בויכוח הטפשי הזה, אבל אתן באמת בהתנדבות טורחות לקרוא אותו?! ולהתערב בקצ'קעס? מה זה אומר עליכן?

[תמרוש_רוש]

אחת, עם כל הכבוד להמלצות... אפשר וקל ומועיל לתת למישהו המלצות על קייטרינג, על רופא שיניים, על גני משחקים ועל אלף ואחת מקומות ונותני שירות למיניהם. אבל כשזה מגיע להגירה, מניסיוני שלי ומניסיון אחרים, המלצות נהיות עניין מסוכן. ואם הן לא מאוד ספציפיות ועדכניות, התועלת שבהן קטנה עד אפסית. ההמלצה הכי טובה בהקשר הזה היא "נא לברר עם גורמים מוסמכים".

לדעתי הטעות היחידה שלך היא בכך ששאלת שאלה שהיתה כה כללית עד שהיה קשה עד בלתי אפשרי לענות עליה. מה שניסיתי לעשות הוא לעודד אותך לשאול שאלות יותר ספציפיות - שאנשים בפורומים כן מסוגלים לענות עליהן.
לא היה מזיק לתת לאנשים קצת אינפורמציה כדי שיבינו מה את בעצם שואלת.
לאן הכי קל להגר מהארץ? (השאלה המקורית שלך) זו שאלה שאין לה תשובה. היא לא מגיעה לשום מקום.

אני חושבת שיש בזה, למרות שאת לא מתכוונת, התנשאות גדולה בלחשוב שאני או מישהי ששואלת בפורום לא מבינה את המורכבות ואת הדרישות הספציפיות של כל מדינה ולכן העלאת השאלה שלי כאן לתפישתך מלכתחילה עקרה.
אז אם את מבינה את המורכבות, ואת יודעת שקלות ההגירה תלוית גיל ותלויית מקצוע, למה לא ציינת את זה מלכתחילה?
אילו היית נותנת לנו איזשהם נתונים ראשוניים עלייך ועל הרצונות שלך ("שלום, אני בת X, רמת השכלה Y, ניסיון עבודה Z ומחפשת מדינה, רצוי קרובה גיאוגרפית, רצוי אירופית, עם רמה נמוכה של גזענות, שעשויה לקבל אותי בתנאים האלה. אה, כן, ואין לי כל אזרחות נוספת") אני מתערבת אתך שהיית מקבלת תגובות אחרות לגמרי, והרבה יותר מכבדות.

במקום זה את שואלת שאלה שאין עליה תשובה, ומתעצבנת על התגובות.
חליק.

[תמרוש_רוש]

אני חושבת שיש בזה התנשאות גדולה
זו לא התנשאות, זו ביקורתיות.
אי לא חושבת שאני יותר טובה ממך, שאני יודעת יותר טוב ממך מה טוב לך, או כל שטות אחרת.

אני כן חושבת שהיית יכולה לנהל את הדיון הזה בצורה טובה יותר.

[תמרוש_רוש]

וכמובן, קלה להגירה - זה לא רק קריטריונים, זה גם מה קורה לך אחרי שאתה שם, משהו שניתן לשמוע רק מניסיון של אחרים וגם הוא אחרי הכל נכון לנסיונם שלהם, אז לא נשאל?
ברור שנשאל! וכל שאלה היא מבורכת. ואין הביישן למד.

אבל את לא שאלת. לא ראיתי אותך בשום מקום שואלת "באיזו מדינות לדעתכם יותר קל להתאקלם?" "מה מקל על ההתאקלמות אחרי שמהגרים למדינה מסוימת?" או "אשמח לשמוע על חוויות הגירה-התאקלמות קלות יחסית או קשות יחסית". לא. את שאלת "לאן הכי קל להגר" והשארת לנו את התפקיד להיות לך פירוש רש"י, ולהסיק פשט, רמז, דרוש וסוד מתוך פסוק אחד ויחיד.
חליק.

[אל_הלב*]

_אבל את לא שאלת. לא ראיתי אותך בשום מקום שואלת "באיזו מדינות לדעתכם יותר קל להתאקלם?" "מה מקל על ההתאקלמות אחרי שמהגרים למדינה מסוימת?" או "אשמח לשמוע על חוויות הגירה-התאקלמות קלות יחסית או קשות יחסית". לא. את שאלת "לאן הכי קל להגר" והשארת לנו את התפקיד להיות לך פירוש רש"י, ולהסיק פשט, רמז, דרוש וסוד מתוך פסוק אחד ויחיד.
חליק._
תמרוש רוש אני תמיד נהנת לקרוא אותך ואת הניסוחים והתובנות המדהימות שלך.
במקרה הזה נראה לי שזהו מקרה קלאסי של חוסר תקשורת בתקשורת המקוונת, שלא ניתן בה להבין עד הסוף למה כל אחד התכוון.
בדיוק לומדת על זה קורס לתואר ונתתן לי דוגמא חיה.
שנה טובה (-:

[אחרת*]

לאחת, מניסיוני הדל כדאי לך להגר למדינה שבה יהיה לך טוב, תתקבלי באהבה, כולם יבינו אותך ואף אחד לא ידחף.
אם במקרה לא תמצאי מדינה כזו אז אולי כדאי לך לנשום קצת, לשתות משהו קר ולהתחיל מלמצוא את הטוב במקום בו את נמצאת עכשיו. בהצלחה!

[תמרוש_רוש]

נראה לי שזהו מקרה קלאסי של חוסר תקשורת בתקשורת המקוונת, שלא ניתן בה להבין עד הסוף למה כל אחד התכוון.
המממ...
ולמה לדעתך אי אפשר להבין עד הסוף למה כל אחד התכוון?
זה לא בגלל שהתקשורת מקוונת. ולא בגלל (הו, הטענה הנדושה) שאת לא רואה את הפרצוף ושפת הגוף של השני, אז יש אי הבנות.
זה בגלל שהיא מושהית, ואנחנו כבר שכחנו או השכחנו מעצמנו איך להתנהל בתקשורת מושהית.

את יודעת מה? נתת לי מחשבה: אם היינו עוברים ישירות מעידן טרום הטלפון (אישי, דואר ואולי מברקים) ישר לאינטרנט - היית רואה פחות מקרים כאלה.
כי כשאת כותבת מכתבים, את יודעת שייקח זמן בין האמירה שלך, לקריאה של הזולת, ואז לתגובה שלהם ולקריאה שלך וליכולת שלך להגיב. וכשאת מתורגלת בסגנון תקשורת כזה - את נזהרת יותר בדברייך. את מתכננת ואת מנסחת. כמעט אוטומטית. ואת מתייחסת במחשבתך (או מנסה להתייחס) אל השאלות ואי ההבנות הפוטנציאליות הצפויות ביותר של הקורא. את לוקחת בחשבון שאין מקום לתיקוני תקשורת על המקום. מה שתכתבי, זה מה שיבינו. ואם לא יבינו נכון - עד שתתקני את עצמך כבר יעבור שבוע, יעבור חודש, ויהיה לדברייך רושם בל-יימחה.

כשאת רגילה לתקשורת טלפונית, את רגילה ליכולת לתקן ולשפץ את המסר שלך כל דקה מחדש.
בגלל שהגענו לאיטרנט מתוך מסד של תקשורת טלפונית, והתרגלנו לזה, ובגלל שהאינטרנט תמיד מתקשר אצלנו למכשירים (כמו טלפון), כבלים, מהירות, טכנולוגיה, You name it - קל לנו לחשוב שתקשורת פורומית דומה או זהה במאפיינים שלה לתקשורת טלפונית. או צ'אט (דיסקליימר: יש לי אפס, גג 0.5 ניסיון בצ'אט).
ולא היא. לדעתי תקשורת דרך פורומים דומה הרבה יותר למכתב.
מכתב ציבורי, עשוי בייטים, אבל מכתב.
נו, טוף, לכל הפחות איגרת.
ונכון לעכשיו, שוב בגלל כל שנות הטלפון (ואולי גם מסיבות אחרות), כתיבת מכתבים, ובעיקר החלק הקוגניטיבי-תקשורתי-תכנוני שלה, היא אמנות מנוונת.
וחבל.

[אורלי_נ*]

חפרתן. קראתי וצחקתי והעמקתי ואז התייאשתי ודילגתי ובסוף באתי וכתבתי שממש, ממש, חפרתן. חג שמח ושנה טובה !

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני אומרת לך-זה בכלל לא פשוט אני נלחמת לגור בישראל!!!אני ישראלית ובעלי אמריקאי.
זה מאד לא פשוט לגור בארה"ב אם את יהודיה ובמיוחד דתייה.
הכל מאד יקר התרבות מאד שונה ואת תגעלי ממנה-זו תרבות של קריירה,מסיבות,סמים ואלכוהול- זה מה שאת בחרת לדור הבא שלך?!
במקום שיגורו בארץ ישרא ארץ שלנו ארץ הקודש מה חסר ?!!! הכל יש בה!! תמיכה,יהודים,חברים,משפחה,מפלים,טבע,
תשאלי את עצמך,מה את מחפשת בארה"ב?ותראי שאת הכל את יכולה למצוא בארץ ישראל!! ואם את מדברת על הכסף-רק גני ילדים יהודיים ובתי ספר-זה איזה 200000 דולר לשנה.. וזו רק ההתחלה....
אז תהני ממה שיש לך ומאיפה שאת-שאת נמצאת עם אחים שלך עם המדינה שלך שאף אחד לא רוצה שתעברו לשם שאת מאוחדת בישראל!!
אני מאחלת לך בהצלחה!ושתהיי שמחה!!!

[אישה_במסע*]

קראתי את הדף הזה <באיחור מה> ואני רוצה להגיד שאני לא אחת, לא מסכימה עם סגנון הדיבור שלה, ובוודאי לא הייתי רושמת את השורות הללו:
_את אספרגרית?
כי אם כן אני לוקחת את דבריי חזרה._

את דעתי בנושא אפשר לראות כאן: אוטיזם שונות ומיינסטרים בבאופן

[רותי_תותי*]

קראתי את כל הדף... (אוקי, רובו! ) ומאוד הזדהיתי, התחברתי התעמקתי צירפתי מלאא יתרונות וחסרונות לדילמה הקשה של האם להישאר לשרוד פה עם אופטימיות ורצון לעשות שינוי ולתרום לו, או האם באמת להכיר בגלות הפנימית, בהיבדלות של המיעוט השמאלני-ליברלי-אוהב אדם- איש העולם הגדול- הישר ורחב האופקים. זה מרגיש פה בבית, זה ה-בית. אין בכלל ספק. אבל, האם לא הבנו כבר שבית הגידול (ההורים והסביבה) שלנו לא היה מושלם בלשון המעטה והביא עמו הרבה שריטות וקשיים לאישיות שלנו? האם לא טיפלנו או ניסינו לטפל בהם בדיאלוג פנימי מתמיד? האם לא הגיע הזמן שנכיר במציאות הטופחת על פנינו שהארץ שלנו, שגדלנו וחונכנו בה, משנה פניה עד בלי היכר... היא כבר באמת לא כל כך "שלנו" וזה מאוד מטריד. יש באוויר (התלאביבי) שלי תחושה שהרבה מהאנשים המוערכים המוסריים והמיוחדים, אלו שהיית רוצה לדור בשכנות עימם, בוחרים, כל הזמן לעזוב מפה, לתקופה, לנסות, לחוויה או להתנתקות מפה. בפועל, הם כבר לא פה.
אני לא כל כך יודעת מה הנקודה שלי, חוץ מלשתף ולומר שהזדהיתי עם המצב בו רוב הדוברים בו נמצאים.
וחוץ מזה, תגידו לי אתם, מה לאשת חינוך, עם תואר בפסיכולוגיה סוציולוגיה, שחוקרת וחקרה את התרבות הישראלית על כל גווניה, שאכפת לה, הרבה הרבה יותר מדי מכל האקטואליה והמצב החברתי- לאומי- חינוכי- פוליטי.... מה לה ולקום וללכת? האם גם אני אהיה מאותם בני טובים שיבחרו לנטוש את הספינה הטובעת

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הההה

[גולש_גלים*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי אני אפתח בסליחה על החפירה אני מבקש את עזרתכם אני בחור בן 27 רווק הגעתי לפורום הזה בחיפוש פשוט בגוגל, רשמתי "מת לרדת מהארץ" וזאת התוצאה הראשונה שקיבלתי.
ראשית - קראתי את כל הדף מתחילתו ועד סופו מילה במילה הודעה ראשונה ב2004 האחרונה ב2014 (לקח לי במצטבר 10 שעות מהבוקר) החכמתי מהדברים של כולם הם סידרו לי את המחשבות אני רוצה להודות לכל מי שהגיב כאן ולהגיד באמת תודה ענקית!!!:)))))
אני כרגע עובד כבר שניים וחצי בחברה ממשלתית (אולי בהמשך אשתף איפה) שאין בה סיכוי טוב לקביעות.. החוזים החדשים גרועים ולא מבטיחים תנאים מי יודע מה. החלטתי מזמן, מהרבה סיבות, שאת חלקן מניתם כאן למעלה, שאני מעוניין לעבור למדינה אחרת לנסיון ואולי להשאר.
יש לי מקצוע נדרש בהרבה מקומות בעולם, והחלטתי שאני רוצה לנסות את מזלי באוסטרליה באופן חוקי כמובן.
כבר מעל שנה שאני חוקר את הנושא והגעתי למסקנה שהדרך הכי קצרה היא למצוא מישהו שירצה בי ויוציא לי אישור עבודה תחת חסותו.

נכסתי לפייסבוק וחיפשתי חברות שעוסקות בתחומי, שלחתי ל57 חברות הודעה לאינבוקס...
היי אני יעקב מישראל עובד בכך וכך יש לי נסיון x מעוניין לעשות רילוקיישן ומחפש מישהו שיהווה לי ספונסר כדי לקבל ויזה לעבודה או לעזור לי לקבל אזרחות. כל זה קרה לפני שלושה חודשים. מאז, אחרי כמה ימים חלקם הבודד שהתייחס להודעה (יכול להיות שבגלל שלא שלחתי בצורה מסודרת קורות חיים וכו') ענו לי "לא תודה, לא צריכים כרגע".
לפני שבועיים קיבלתי הודעה מאחת החברות (חברה קטנה יש לומר) בה הם מבקשים את פרטי המייל שלי וכו' שאשלח למייל שהם שלחו לי.
יש לי חבר שנמצא שם כבר 6 שנים .. ישר שלחתי לו הודעה שכך וכך ושאני רוצה שהוא יעזור לי לדעת מה כדאי להגיד מה לא מה כדאי לשאול וכו'
הוא אמר שכדאי לי לשלוח קורות חיים בצורה מסודרת כי כך מקובל (הגיוני) ושהוא בעוד יומיים מגיע לישראל (למזלי) לביקור לחודש וחצי לישיבה ..הוא בתהליך חזרה בתשובה. הכנתי רזומה בצורה טובה ככל שיכולתי .. האנגלית שלי צריכה שיפור ורציתי שזה יהיה מסודר ותקין .. אז הוא הציע שהוא עם האנגלית הטובה שלו יעזור לי לתקן ואז אשלח.
חיכיתי.. עברו כמה ימים נפגשנו כדי שהוא יעזור לי עם זה. יום קודם שלחתי לחברה הודעה במייל שאני עובד על הקורות חיים שלי ואשלח בימים הקרובים.
נפגשנו ולא ראיתי אותו איזה שנתיים היה לנו מה להשלים והרבה מה לדבר אז יצא שנגמר הזמן והוא היה חייב ללכת לעיסוקיו. יאמר לזכותו שתמיד כששאלתי אותו שאלות לגבי אוסטרליה הוא תמיד ענה ברצון וייעץ והתנהג בצורה חברית.. התביישתי ללחוץ ואני מרגיש לא נעים להפריע לו בעיסוקיו אולי כי כך ההרגשה שניתנה לי למרות שהוא בא במטרה טובה.. הוא פשוט ממש עסוק בארץ אולי הלוז צפוף
הוא אמר שנעשה את זה בהזדמנות הבאה הקרובה...
הוא בישיבה כרגע ללא כרטיס סים ואינטרנט ואני לא יודע מתי אפגוש אותו כדי לסיים את עניין סידור הרזומה. אולי מחר אולי עוד שבוע אולי שבועיים מי יודע......
אני מודאג שאעשה רושם של מתמהמהה ושזו ההזדמנות היחידה שלי להתברג לתוך אוסטרליה ושלא אפספס אותה . אגב אני גולש אז זה אחד המקומות הקורצים לי.

שאלה

אותו בעל בית שקיבל ממני את ההודעה בפייסבוק ראה את רמת האנגלית שלי שבערך מספיקה ויותר למקצוע בו אני מעוניין ללכת לעבוד. אם לא אסתמך על החבר ..ואשלח את הרזומה שהכנתי כמו שהכנתי אותו אף על פי שהוא לא דומה ומסודר יחסית למה שמכירים שם ואולי יש בו טעויות לא נעימות.. אולי שווה לי כדי לא לפספס את ההזדמנות או שאולי אני לא צריך להיות כל כך לחוץ מהסיבה שאנשים שם סבלניים או לא יודע מה...אני מבולבל אם יש למישהו עצה אשמח לשמוע .. אולי מישהו מאוסטרליה יוכל לעזור לי באופן חיצוני מהפורום עם עניין הרזומה?

אשמח לתשובה כלשהי בהקדם תודה לכולם מראש

תודה יהודים טובים:)))

[מנטה*]

ספיציפית לעניין של הקורות חיים:
אתה לא צריך כל כך מומחה לאוסטרליה כמו מומחה לקורות חיים
יש שירותי תירגום ועריכה לקורות חיים, תחפש באינטרנט. נראה לי שווה להשקיע.

[שקטה*]

_חיכיתי.. עברו כמה ימים נפגשנו כדי שהוא יעזור לי עם זה. יום קודם שלחתי לחברה הודעה במייל שאני עובד על הקורות חיים שלי ואשלח בימים הקרובים.
נפגשנו ולא ראיתי אותו איזה שנתיים היה לנו מה להשלים והרבה מה לדבר אז יצא שנגמר הזמן והוא היה חייב ללכת לעיסוקיו. יאמר לזכותו שתמיד כששאלתי אותו שאלות לגבי אוסטרליה הוא תמיד ענה ברצון וייעץ והתנהג בצורה חברית.. התביישתי ללחוץ ואני מרגיש לא נעים להפריע לו בעיסוקיו אולי כי כך ההרגשה שניתנה לי למרות שהוא בא במטרה טובה.. הוא פשוט ממש עסוק בארץ אולי הלוז צפוף
הוא אמר שנעשה את זה בהזדמנות הבאה הקרובה..._

מצטערת אם זה נשמע קצת בוטה אבל זה בהחלט יכול לעשות רושם לא רציני או פשוט לא מעוניין. צא מנקודת הנחה שאף אחד לא מחכה לך. תתכונן טוב לפני שאתה שולח אימיילים, תכין היטב את נוסח המייל ואת הקורות חיים ורק אז תשלח. עדיף בהחלט למצוא מישהו שיתקן קודם אם אתה לא בטוח, החבר הזה לא נשמע כאילו הוא פנוי או רוצה לעזור אז מיד לחפש מישהו אחר ולקדם את זה.

אותו בעל בית שקיבל ממני את ההודעה בפייסבוק ראה את רמת האנגלית שלי שבערך מספיקה ויותר למקצוע בו אני מעוניין ללכת לעבוד. אם לא אסתמך על החבר ..ואשלח את הרזומה שהכנתי כמו שהכנתי אותו אף על פי שהוא לא דומה ומסודר יחסית למה שמכירים שם ואולי יש בו טעויות לא נעימות.. אולי שווה לי כדי לא לפספס את ההזדמנות או שאולי אני לא צריך להיות כל כך לחוץ מהסיבה שאנשים שם סבלניים או לא יודע מה...אני מבולבל אם יש למישהו עצה אשמח לשמוע .. אולי מישהו מאוסטרליה יוכל לעזור לי באופן חיצוני מהפורום עם עניין הרזומה?

אני לא גרה באוסטרליה אבל חיה בחו"ל כבר שנים. הרמה האמיתית שלך באנגלית והרמה שאמורה להופיע בקורות החיים לא חייבות להיות זהות, כל עוד אתה רושם בקורות חיים תחת הסעיף "שפות" את הרמה האמיתית שלך. זה לא אומר שקורות החיים יכולים להיות כתובים בשגיאות! אתה תיראה הרבה יותר רציני ואיכותי אם הכל יהיה כתוב ברמה גבוהה. את הרמה האמיתית שלך הם כבר יראו בעצמם, אבל אף אחד לא יאשים אותך ש"שיקרת" לגבי הרמה שלך בגלל זה. רק יעריכו את המאמץ שעשית שזה כן יהיה כתוב בלי שגיאות.

[שקטה*]

ועוד משהו: כשאתה פונה לגבי עבודה, כדאי תמיד לצרף את הקורות חיים. ושהשם של הקובץ יכלול בתוכו את השם שלך ולא סתם "קורות חיים" (כדי שאם הם שומרים את הקובץ עם עוד קבצים שיידעו מיד איזה שלך). תחשוב על זה שהרבה חברות מקבלות עשרות פניות ביום ולאף אחד אין כוח וזמן לבזבז על לחזור אליך רק כדי לבקש שתצרף קורות חיים, כשמועמדים אחרים כבר צירפו מראש.

[בין*]

מצטרפת להצעה של מנטה להשתמש בשירותי עריכה אונליין. זה מפתיע כמה זה לא יקר (בוודאי לא בהקשר של השינוי שאתה שואף אליו) וכמה זה יעיל ומהיר.
בנוסף - אתה יכול לפתוח דף לינקדאין (אם אין לך עדיין), וגם את תכניו לערוך בצורה מקצועית. וכמובן לקשר אליו בקורות החיים ובכל אימייל שאתה שולח בהקשר הזה.

[גולש_גלים*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אהלן חבר'ה :] שבוע טוב לכולם, שלחתי לו קורות חיים וכו' והוא שאל לגביי paperwork אמרתי שאין לי ושלא התחלתי עדיין את התהליך להוצאת אישור עבודה, אז הוא אמר שגם אני וגם הוא נתחיל לבדוק מה התהליך להוצאת אישור עבודה. אמרתי לו שאני אבדוק עם השגרירות האוסטרלית לגבי העניין וביקשתי שהוא יבדוק אם הוא יכול להגיש בקשה להעסיק אותי.

איך אוכל לקצר את התהליך? מה עליי להגיד, אולי לבקש ממנו משהו.. ממה עליי להיזהר?

בבקשה אם מישהוא יכול לתרום לי משהו מהידע או הנסיון שלו אני אשמח

האם מישהו מכיר מנופאי כלשהו באוסטרליה? או יודע מה השכר המקובל של מנופאים ואיפה? (עבודה בערים \ מכרות \ פחם \ וכו'...)

כל דבר שתוכלו להגיד יתרום לי!!
תודה רבה מראש , אוהב על מלא :]

[בין*]

גולש גלים, האם אתה מכיר את פורום "ישראלים באוסטרליה" בתפוז? לדעתי שם תוכל לקבל תשובות יותר ממוקדות. בכלל, יש די הרבה אתרים של מידע ושיתוף של ישראלים באוסטרליה, אפשר למצוא בקלות בגוגל.
בהצלחה!

[מטייל_סדרתי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלוםםםם לכולם!!!!
אז להגיד שאני מת לרדת מהארץ זה לא נכון בכלל... אבלללל... ישראל מדינה צעירה שאמנם השיגה הרבה לגילה אבל עדיין מוגבלת תודעתית, ובתור אחד שמטייל בעולם כבר 6 שנים ומת על זה ועל האפשרויות והאפקטיביות והסגנון חיים שמתאפשר לי בחו״ל - נורא קשה לי לחזור. אני מרגיש פה זר כבר לפעמים, חברים נעלמו, מבאס אותי שכולם פה כבדים אחרי יום עבודה ולא לוקחים את החיים יותר בקלילות.... שלא יודעים לתת כבוד אנושי לכולם ולהיות גוף אחד תמיד ולא רק בעיתות מלחמה... ושהמדינה לא מתפתחת מהרבה בחינות... רף העצבים... בעיקר המנטליות. אני כן אוהב את החום הערבות ההדדית והישראליות הערכית. אבל משום מה מלא וחי יותר בחו״ל, שלא לדבר על כמות החברים שאני עושה בדקה שם....

התברכתי ביכולת לעבוד מכל מקום. אני יכול לחיות פה ולתת גיחות כאוות נפשי....אבל שואל את עצמי אם ככה אני רוצה לחיות - או במקום נח ושמח ורגוע יותר. עם יותר אהבה ונינוחות. ניו זילנד, אוסטרליה, הוואי, ברצלונה או לונדון למשל....

אני רווק בן 32, יזם, ספונטני, הרפתקן וחפץ חיים

הצעות? דעות? מחשבות? כי אני אובד עצות.

הכי מבאס אותי פה שאין לי peer group כי יצאתי מהלופ של צבא-לימודים-עבודה....

תנו לי בראש...

[סמדר_נ*]

לא הבנתי. אתה רוצה שנשכנע אותך לחיות בארץ?
כי בעיני מלא וחי יותר בחו״ל זאת סיבה מצויינת לחיות בחו"ל. אם תרגיש בעתיד אחרת תוכל לחזור.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לטייל ולגור הם שני דברים שונים. תנסה לעצור בטיולים ולדמיין שאתה עכשיו גר שם ומחוייב לגור שם לפחות כמה שנים, ופתאום תגלה צד אחר של האנשים. לא כולם נחמדים ולא כולם קלילים ופתוחים.
כשאתה מטייל, האנשים נכנסים ויוצאים מחייך, ואתה נכנס ויוצא מחייהם. אנחנו בקלות מתחברים עם כולם בימים הראשונים, אבל עם החודשים שעוברים אנחנו נעים ומשתנים והיחס שאנו מקבלים ונותנים מתשנה גם הוא.
בנוסף מטיילים נוטים להיות די אנושים לחברה ולכן יעריכו כל תשומת לב שתגיע אליהם, מטיילים באופן כללי תלויים מאד מאד באנשים שמסביבם

באופן כללי, מה שאני מנסה להגיד מניסיון זה שלטייל ולגור הם ממש שני דברים שונים.
ואנשים באותם אחוזים נמצאים גם בארץ וגם בחול. רק תשאל אנשים שטיילו בארץ ומצאו בדיוק את אותה הפתיחות ומה שזה לא יהיה.

ורמז.... יש חיים מחוץ לתל אביב.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אה וגם נחמד כל הקטע של לטייל ולעבוד ובלה בלה בלה. אם אין לך ויזה לשהות ארוכה אתה שם את עצמך במצב של נודד תמידי. וזה לא מתאים לכולם, במיוחד לתקופה ארוכה...

[איזו_בל*]

ייקח לי זמן לקרוא את כל הדף, אבל הוא נוגע בי בנקודה בה אני נמצאת כרגע, כמה חודשים אחרי מעבר לא מרצון אבל בהסכמה לחו"ל.
מנצלת את ההזדמנות לשאול,
אולי מישהי מכירה דף הפוך? עברתי לגור בחו"ל ואני מתה לחזור? אני גרה בחו"ל וסובלת? עברתי לגור בחו"ל ואיבדתי את עצמי?

[סמדר_נ*]

לא מכירה דפים, אבל אין שום בעיה שתפתחי אחד כזה...
מצד שני, זה אולי לא מקרי שלא מצאת דפים כאלה. התחושה שאת מתארת מוכרת לי על בשרי, אבל אם עברת למקום שהוא בפני עצמו נעים, עם אנשים שחשובים לך ועם בריאות נפשית טובה בדרך כלל -- רוב הסיכויים שהתחושה הזו תחלוף בהדרגה. אני הצלחתי להרים את עצמי אחרי שנה בערך, ואחרי שלוש שנים כבר הרגשתי בבית, או לפחות סוג מסוים של "הרגשתי בבית" (ונחשי מה -- גם לחזור היה הרבה יותר קשה משאי פעם דמיינתי).
לא הייתי מסיקה מסקנות לשום כיוון רק מאיך שאת מרגישה בחודשים הראשונים.

[איזו_בל*]

כן, שמעתי רבות שהשנה הראשונה היא הכי קשה. כשנסיים אותה נחליט לאן מועדות פנינו.
אני לא משלה את עצמי שלעשות את המסלול ההפוך זה פשוט, בשום שלב. מה גם שבמקרה שלנו זה יצור תסכול מהצד השני (בן הזוג שבעקבות חלומו אנחנו כאן)..
אולי באמת אפתח דף @}

[ייאוש_נוח*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

גרתי באוסטרליה 5 חודשים על וויזת תייר. לא יכלתי לטייל כי עבדתי. לא יכלתי לעבוד במקום נורמלי כי הייתי עובדת לא חוקית.

אולי זה שבעצם עליתי לארץ בגיל 7 ולא תמיד הרגשתי בבית בישראל, גרם לכל החוויה להיות לא קלה אבל לא הרגיש לי תלישה מהשורשים.

כבר נתלשתי פעם. תלישה שנייה כבר פחות כואבת. מצידי לגור בכל מיני מקומות בעולם.
אוסטרליה היה יעד שרציתי לגור בו.
אחרי שחייתי שם, התחושה עוד התחזקה. עושים מלא כסף והמחייה זולה יחסית לכסף.
רגוע שם. מדברים בחדשות על קרם לחות לפנים. אני רוסייה אז להשתכר זה גם ככה חלק ממני.
אני זוכרת שבישלתי שם דברים מופלאים ונהנתי מהנופים.
אבא שלי רצה שאישאר שם ושאקח את המשפחה כשאני יכולה.

בקיצור, לחיות במדינה זרה אחרי שהגעת לישראל בתור מדינה זרה...
בואו רק נגיד שלא התגעגעתי בדחיפות כשחזרתי לארץ.
התגעגעתי רק ללכת בצד ימין חחח

[אל_הלב*]

כל פעם שעולה הדיון הזה של אנשים שרוצים לעזוב את ישראל והדילמה איפה לגור עולה לי השיר הזה של נינט לראש, שכתב אהוד מנור:

אתה תוכל לשכוח
את כל הימים הרעים
ובקלות למתוח
שעה למיליון רגעים.
אתה תוכל לברוח
מאביך, מאימך ומשימך

• אך אפילו בסוף העולם

לא תוכל לברוח מעצמך*

אתה תוכל לפתוח
עוד פרק חדש בחיים
אתה תלמד לבטוח
באור, בריחות בצבעים.
תמיד תוכל לברוח
מאביך, מאימך ומשימך

• אך אפילו בסוף העולם

לא תוכל לברוח מעצמך*

אז תיקח את עצמך בידיים
ואל תעזוב.
תיקח את עצמך בידיים
חזק וקרוב.
ותמצא כמו כולם
את הסוף המושלם
שנקרא לאהוב
בסוף העולם.

אתה תתחיל לצמוח
על אף צלקות ופצעים.
אתה תוכל לצרוח
את כל מה שטוב ונעים.
אתה תפסיק לברוח
מאביך, מאימך ומשימך

• כי אפילו בסוף העולם

לא תוכל לברוח מעצמך*

[אישה_במסע*]

לי אישית לא נעימה הפרשנות הזו - שמי שמהגר לארץ אחרת - בורח. לי זה מתקשר לכל אלו שמשאירים ילדים במסגרות לא מתאימות כדי "שילמד להתמודד".

[דניאלה*]

לי אישית לא נעימה הפרשנות הזו - שמי שמהגר לארץ אחרת - בורח.
מסכימה ומוסיפה: אפשר לברוח מרע חיצוני, לא תמיד זה מעיד על בריחה מעצמנו.
לפעמים אנשים עוזבים את הארץ כי מבחינתם המצב פה בלתי נסבל, וזה לא מעיד שהם בורחים מעצמם.
ואפילו, תאמינו או לא, טוב להם שם בחו"ל. וטוב להם עם עצמם

[אישה_במסע*]

מוסיפה עוד משהו קטן - מי שמתייחס לירידה מהארץ כבריחה, מתייחס כך גם לעולים לארץ, שבורחים מלהתמודד עם בעיית האנטישמיות בארצם? או עם החוזרים מרילוקשיין, שבורחים להתמודד עם הבעיות שלהם בארץ זרה?

[פלוני_אלמונית*]

אני מרגישה כמו השתיים שמעלי, מן הסתם, כי עזבתי את ישראל...
יכול להיות ש״ברחתי״ מהבעיות שבישראל, אבל זה לא אומר שאין לי בעיות להתמודד איתן כאן. ברור לי שאין מקום מושלם, ולי, אישית, יותר נעים כאן.
אני מרגישה אהבה לכדור באשר הוא, בלי הבדלי דת, גזע, מין או מדינה.
נורא מוזר לי שאנשים לוקחים את זה באופן כל כך אישי, כשמישהו מחליט ל״רדת״ מישראל.
זה בדיוק כמו שמישהו יעבור לירושלים, כי לא טוב לו בתל אביב.

[שמנדובה*]

ולפעמים אנשים מהגרים פשוט בגלל ענייני פרנסה... זה כך בכל העולם, וישראל אינה שונה בכך.

יש משהו מאוד רגשי אצל הישראלים (והיהודים) לגבי ארץ ישראל והשבטיות של העם. גם אני, בכל פעם שאני מגיעה לישראל, עולה בי רגש עז והתרגשות. זו ארץ מולדתי, בה נופים מוכרים ומעלי זכרונות, אנשים אהובים, תמיד הרגשה של בית. זה לא סותר את העובדה שגם בארץ מגוריי אני מרגישה בבית, והילדים שלי על אחת כמה וכמה. יש משהו נעים בלדעת שיש לך יותר מבית אחד בעולם.

[אישה_במסע*]

זה בדיוק כמו שמישהו יעבור לירושלים, כי לא טוב לו בתל אביב
יש משהו מאוד רגשי אצל הישראלים (והיהודים) לגבי ארץ ישראל והשבטיות של העם

וזה כל ההבדל. בין אלו שהיחס הרגשי שלהם לעם קיים וחזק, לבין אלו שהיחס הזה חלש אצלם, לא קיים, או אפילו שלילי בעיניהם.
ומעניין לשים לב שאלו שמרגישים רגשות פטריוטיים נוטים להניח שגם השאר מרגישים אותם, לרצות שכולם ירגישו אותם, להיות מאויימים כשזה לא קורה.

<אני מוצאת אירוניה בטענה שיש משהו מאוד רגשי אצל ישראלים מיד אחרי כמה הודעות שמראות יחס נייטרלי לרעיון>

באופן כללי יחס רגשי לארץ זה משהו שקיים ממש לא רק אצל ישראלים, ועדיין קיים בערך בכל העולם, פחות או יותר. אם כי החברה המערבית מושכת לכיוון של קוסמופוליטיות, ולפעמים לוקאל-פטריוטיות, ובכך משלימה את המעגל וחוזרת למקור - השבטיות.

[שמנדובה*]

אכן, אישה במסע צודקת לגמרי. מסכימה עם כל מילה...

[אל_הלב*]

כמובן שזו הפרשנות האישית שלי, ככה אני מרגישה בקשר לאפשרות שלי לעזוב את הארץ, אנשים נוטים לחשוב ,במקום אלר יותר קל ואין בעיות.
מניסיון החיים שלי זה לרוב לא כך.
אין אםשרות לברוח מבעיות כי יצוצו אחרות.
יש לי חברת ילדות שכבר מעל עשור גרה באיטליה ועדיין לא שלמה עם הירידה מכארץ ולא מרגישה שם בבית כמו בישראל.
יש לי אח ש 5 שנים היה כל ציר ארהב ישראל ובסוף חזר לישראל.
יש לי אחות שכל הזמן חולמת לעקור מישראל ולברוח מבעיותיה פה, שלדעתי לא תוכל לברוח מהם גם בסוף העולם.
לכל דבר יתרונות וחסרונות.
מי שנולד כאן ומרגיש מחובר לישראל לתרבות לנופים לשפה ולאנשים לרוב תמיד ישאר חצוי ועם קונפליקט זהות מחוץ לישראל.
אלו שלא, ויש לי דודה אחת כזו שעברה ללוס אנגלס, אבל היא לא דוגמה קלאסית כי לא נולדה בישראל, ומרוצים בניכר כמובן זו בחירה לגיטימית ושיבושם להם.
אני יודעת שלעולם לא הרגשתי בחו"ל בנוח ובבית ותמיד רציתי בסוף הטיול לחזור.
מבחינתי זו המדינה שלי לטוב ולרע.

[מיכל_בז*]

הנסיון שלי אצל קרובים וחברים דווקא אחר... יש לי אח בשיקגו, אח באמסטרדם וחברה טובה במדריד. שלושתם מרוצים מאוד וממש אין להם שום כוונה לחזור לארץ.

[תמרוש_רוש]

ממה שאני רואה מסביבי, הרבה אנשים שהיגרו מישראל לפה, באו ממשפחות עם הורים מרעילים או חומציים מאוד, לפחות מצד אחד אם מדובר בבני זוג.
ולמרות שלרוב זה לא עולה לדיון בתור סיבה לעזוב את ישראל, פתאום את מגלה את זה... בדרך כלל בסמוך לביקור. אז מתגלים כל הבקיעים המשפחתיים, כל הקושי, כל אנחות הרווחה כשהביקור נגמר.
ואני אישית חושבת שזה מהווה מרכיב חשוב במוטיבציה להגר: כמה מרחק את מעדיפה לתפוס מקרובי משפחה מסוימים שלך.

אני לפעמים מרגישה חריגה בנוף ההגירה המקומי כי ההורים שלי הם אלה שאני הכי הכי מתגעגעת אליהם

[פלוני_אלמונית*]

קראתי את כל הדף מתחילתו היום - 10 שנים של התלבטויות ודעות. היה מרתק. חלק מהאמירות שנכתבו לפני עשר שנים נראות היום כמו נבואה - על כך שהמצב בישראל רק ילך וידרדר וייעשה גרוע יותר. כמי שחיה בישראל כל חייה ומגדירה עצמה כציונית אמיתית, אני נאחזת בכל סיבה להישאר כאן. אני באמת מאמינה שאין לנו ארץ אחרת. דרוש מעט מאוד ידע היסטורי כדי להבין זאת. אבל גם אני רואה בדאגה ובעצב אמיתי את ההידרדרות בשיח התרבותי, את העלייה בגזענות, את ההתלהמות ומתחילה לחוש את חוסר התקווה. מה שמעניין אותי מאוד הוא האם גם אלה שחיים בשנים האחרונות בחו"ל מרגישים את זה בארצות בהם הם חיים - למשל האם מי שחי באירופה כמהגר יהודי - חש יותר אנטישמיות או יותר גזענות? האם המשבר הכלכלי באירופה גרם למישהו מהכותבים כאן לחזור לישראל? במילים אחרות, אני מאמינה שמה שעובר על ישראל הוא גם חלק ממגמה עולמית שממנה סובלות כמעט כל מדינות העולם. כאילו פרק הזמן שאחרי מלחמת העולם השנייה, בה ההלם הביא למעין תקופה של שקט יחסי, הסתיימה כעת ואנו שורב רואים את טבעו האמיתי של האדם. אשמח מאוד לשמוע על כך , אם יש כאן עדיין כאלה שכתבו אז או שיש כאן כאלה שחיים פרק זמן ניכר בחו"ל.

[אישה_במסע*]

אנשים נוטים לחשוב ,במקום אלר יותר קל ואין בעיות
איפה האנשים האלו? קראתי לא פעם אנשים שאומרים את זה, ולא נתקלתי ולו באדם בודד שמאמין בזה. אנשים אולי חושבים שהבעיות שם אחרות, קלות יותר, מסוג אחר, עדיפות מסיבה כלשהי. אבל אני אופתע אם ימצא ולו אדם אחד שחושב שבמקום אחר אין בעיות...

למשל, אני רוצה לחיות במדינה פחות קולקטיביסטית מישראל. גם אם יהיה שם יותר קשה.
ובנוגע לתחושה של בית - זו פרשנות. ואותי לא מפתיע שמצבם של המהגרים מפורש בצורה שונה לפי דעתו המוקדמת של המפרש/ת על הגירה.

[אל_הלב*]

אישה במסע, האנשים האלה בכל מקום וסביבי.
כפי שאני רואה זאת לעזוב את הארץ זה להחליף קודי אחד באחר.
תמרוש טת צודקת, גם אני מכירה כאלו שעזבו כדי להתרחק ממשפחה שעושה רע.
הקטע שאת םותרת בעיה אחת ומקבלת אחרת, הזרות, הרילוק מהמנטליות והתרבות שלך ומחברים. מי שמלכתחילה לא מחובר לפה סביר שיהיה לו יותר טוב במקום אחר.

מתחברת למה שכתבה אלמונית שהמגמה של הדרדרות היא כלל עולמית.
האנטישמיות והאלימות גוברות בכל העולם ובם במצב הכלכלי נעשה קשה יותר.

וכן,אני חושבת שיש לנו ארץ שצריך לחזק ולשמר ולשפר וגם לשמור על יתרון דמוגרפי, כי זה קיומי ואין לדעת אם נוכל להרגיש ברוב מדינות העולם בטחון כיהודים. לכן רבים רואים בעזיבת הארץ של יהודים ואנשים איכותיים סיבה לדאגה ובעלי עמדה רגשית כלפי זה.

ואשה במסע, ברור שתחושת בית ושייכות זה עניין של פרשנות אישית מן הסתם.
אני אישית לא הרגשתי לעולם בטוחה מחוץ לישראל. לא כמו שמרגישה בישראל. בבית. בשפה ובתרבות שלי.
בסופו של דבר רובנו מחפשים את קבוצת השווים לנו לגור לידם או איתם, וזה מבחינתי קיים רק בישראל.

[אישה_במסע*]

לא הבנתי מה הוא ה קודי שמחליפים.

זרות ריחוק ומנטליות זה בחירה. כלומר, להיות זרה זו בחירה. בתור מי שהייתה זרקה בקבוצות שאליהן השתייכה פורמלית, ולמדה לבחור להיות שייכת ולא שייכת, יש לי סיבות להגיד שזו בחירה. תרבות זה עוד יותר בחירה. חלק גדול מהתרבות שלי רוסי. ואני הגעתי לארץ בגיל 3! אבל באיזשהי נקודה למדתי לקרוא ברוסית והתחלתי לקרוא ספרות רוסית, והופ! אני מחוברת לתרבות הרוסית. ומהצד השני - אני אוהבת פנטזיה ומד"ב, אבל כמעט ואין את זה בישראל, זו אחת הסיבות שטרחתי ללמוד לקרוא ברמה גבוהה ברוסית. אנשים אחרים לומדים אנגלית, קוראים אנגלית, וגם זו - תרבות. ומה לגבי מוזיקה שרבים שומעים באנגלית?
יש בתרבות שלי רכיבים ישראליים, ורוסיים, וארופאיים, ואמריקיים. מי אומר שהתרבות שלי דווקא ישראלית? זה תיוג שאפשר להימנע ממנו, וזו גם פשוט פרשנות.
אני קוראת עכשיו בלוג של כל מיני פעילים בנושאי מגדר. אני פמיניסטית, אבל החלק הליברלי בדעות שלי חזק יותר, ואני לא ממש מתחברת לפוליטיקה של זהויות ופמיניזם רדיקלי שנוטה להיות סוציאליטי-קומוניסטי. אבל נראה לי שפעילה שכזו, התרבות שלה יותר קווירית מישראלית, ובקבוצה קווירית בכל ארץ שהיא קיימת בה היא תהיה יותר שייכת מאשר לישראל.
כולנו מחזיקות בזהויות רבות ושונות, והבחירה על איזו זהות לשים דגש, לאיזו זהות לתת להגדיר אותנו, היא גם אישית וגם תרבותית. למשל, עוד ל אאמרו עלי שהתרבות שלי היא מד"בית, למרות שיש קהילה מד"בית ותרבות מד"בית. מצד שני, באירופה למשל חוזרת הלוקאל פטריותיות, עם אמירות בסגנון "אני ברלינאי/ת".
רוב הנשים פה הן נשים עדינות ומנומסות, התרבות שלהן זרה לתרבות הישראלית, והרבה יותר טבעית לתרבות האירופאית דווקא.
חברים זו בעיה, אבל הם לא אקראיים. לא רק שאפשר לפגוש חברים אחרים, אלא שעצם זה שחלק גדול מהחברים או מהמכרים מהגר זה נימוק לטובת ההגירה דווקא, בחוגים מסויימים.

בנוגע לתחושת ביטחון - בתור מי שהרגישה בטוחה גם כשירו עליה טילים והיא לא הייתה במרחב מוגן, ומי שלא מרגישה מאויימת גם בסיטואציות בהם היא "אמורה" להרגיש זאת, אני לא חושבת שארגיש מאויימת בחול. ואני אנסה להפיץ את החיים שלא מתוך פחד אם יצא לי, כי לדעתי תרבות הפחד, שמאחדת את התרבות המערבית, היא שלילית וגורמת לנזק לכולם <לא קשור כל כך לדף הזה, אבל אני לא זוכרת אילו דפים יש בנושא>ץ

ומה זה בדיוק "קבוצת השווים? לא רק שאני מכירה את המושג בהקשר של ילדים, אני מכירה אותו בהקשר של הביקורת עליו עוד שם...

[פלוני_אלמונית*]

לא הבנתי מה הוא ה קודי שמחליפים.

קושי (?)

[אל_הלב*]

מן הסתם אנחנו לא חושבות אותו דבר, כמו בהרבה תחומים וזה הגיוני ונורמלי.
קודי הוא אכן קושי בטעות הקלדה.


זרות ריחוק ומנטליות זה בחירה. כלומר, להיות זרה זו בחירה
אז זהו שלא, מנטליות זו לגמרי לא בחירה. זו שורשיות שתמיד קיימת בתוכנו, גם כשאנו חיים בתרבות אחרת.
מסכימה שלהיות מבודדת ולא לנסות להשתלב זו בחירה.
אך התוצאה כבר לא בשליטה.
יש לי כאמור חברת ילדות שמנסה קרוב ל 15 שנה להתחבר לתרבות האיטלקית.
במובנים מסוימים הצליחה אך ברוב המובנים, בעיקר השורשיים והמנטלים לא.

ואני הגעתי לארץ בגיל 3!
זה מסביר את מה שאני אומרת, לא נולדת פה ולכן את לא מחוברת לפה כמו מי שנולד.
לעד יהיו בך חיבורים למספר תרבויות, כי זה דברים ששאבת מהבית, מהחינוך ומהסביבה שלך.
אני מכירה את זה משני ההורים שלי שלא נולדו פה ואומנם מאוד מחוברים לישראל, אבל יש בהם גם חיבור חזק לתרבויות המקור.

כולנו מחזיקות בזהויות רבות ושונות
כמובן, אך שפה ומנטליות שמושרשות אחרי עשרות שנים, זה מהות חזקה מאוד שגורמת להרגשת שייכות וחיבור.
אני כפמיניסטית, מוזיקאית, אמנית, אימא, סטודנטית ורוחנית כמובן שאוכל להרגיש חיבור לאנשים דומים בנושאים אלו גם מחוץ לישראל.
אך תמיד תהיה המנטליות ופערי השפה שישאירו הבדל ושוני שיקשה על החיבור כמו אנשים ישראליים שמחזיקים באותם עיסוקים והשקפת חיים.
ומן הסתם, אדם מחפש להיות בקרבת אנשים שמחזיקים באותם ערכים, דרך חיים והשקפה (=משמע, קבוצת השווים).
כי זה גורם לחיבור להיות חזק יותר.
זו גם הסיבה שישראלים שעזבו את ישראל לרוב מחפשים קשר עם ישראלים יורדים אחרים, כדי ליצור את החיבור הזה.

ראיתי לאורך השנים (גם בקיבוץ שגדלתי בו) איך אנשים שלא נולדו בארץ נאבקים להשתלב ואיך למרות זאת נותרו הפערים במנטליות, הדקויות בשפה שכל כך חסרות.
סבתא שלי מעל 90 ועדיין מבכה את החלטתה לעלות לארץ, כי הפערים המנטלים הם אדירים ובלתי ניתנים לגישור.
כך גם אמו ז"ל של חברי הראשון שנקרעה ברצון שלה לחזור לארץ מולדתה אל מול להישאר פה עם משפחתה.
לא פשוט.

וכן, זה כביכול אבסורד להרגיש בטחון בישראל, עם כל הפיגועים ובעיות בטחוניות שיש לנו כאן.
אבל זה בדיוק מה שמבהיר את הנקודה שלי,
שבטחון ושייכות זה משהו מאוד חזק ופנימי ומושרש.
לגמרי אין לי ארץ אחרת, גם עם אדמתי בוערת.

[שמנדובה*]

כל התחושות האלה הן סובייקטיביות. בטחון, שייכות, חיבור ומה לא. אני חושבת שאמירות נחרצות ומכלילות כאלה לא יכולות לתפוס במקום בו החוייה כה אישית.

דוגמה אישית שלי מהחיים הפרטיים: בן זוגי ואני שנינו ילידי ישראל. שנינו גדלנו בישראל להורים צברים, שירתנו בצבא, יש לנו משפחות בישראל, אהבה וזיקה לשפה, לנופים ולקולינריה. החיים שלנו אינם מבוססים בישראל. אנחנו מגדלים את ילדינו בארה״ב. אני מרגישה בבית גם פה וגם שם. בן הזוג מרגיש הרבה יותר בבית כאן, בארה״ב. שנינו מעורים היטב בתרבות המקומית. זה משהו שלמדנו והפנמנו עם השנים כאן, זה לא בא מבית הורינו. אנחנו שייכים פה, לגמרי. זה ביתינו וחלק ממי שאנחנו. מבלי לסתור את השייכות למדינת מוצאנו.

ואנחנו לא יחידים - יש לנו מספיק מכרים מהגרים, מישראל ומעוד ארצות, שחשים כמונו. אנחנו מכירים גם אנשים רבים שלא יעזבו את ישראל בעד שום הון שבעולם. והרבה שרק מחכים להזדמנות. בקיצור - אנשים מגיעים מכל מיני מקומות ותחושות, ואי אפשר לכווץ את הכל לכדי תיאוריה אחת מסויימת. כי כל אדם הוא עולם בפני עצמו.

ההגירה היא דבר מקובל בעולם, ואני חושבת שבימינו הרבה יותר מקובל מבעבר. אנשים הולכים אחר פרנסתם, אחר תעסוקה שלבם יוצא אליה ולא תמיד מתאפשרת במקום הולדתם, אחר אהבה, אחר רצון לשינוי... לפעמים גם מהגרים כנסיון לברוח מעבר קשה או משפחה, או מתוך רצון לשינוי. אני חושבת שכל אלה הן סיבות לגיטימיות.

[פלוני_אלמונית*]

האם יש כאן מישהו/מישהי שהיגר מתוך החלטה מודעת לעזוב את ישראל לקנדה / אוסטרליה ואפשר לשוחח איתו / ה? גם אני צופה בדאגה בגלי האלימות ההולכים ומתגברים ומעמיקים ומתחילה לפחד ממש לגדל פה את ילדיי.

[אל_הלב*]

שמנדובה, מקבלת מה שאת אומרת.
כנראה יש ויש.
מהחוויה שלי ושל הסובבים אותי למנטליות ןהשורשיות הישראלית אמן תחליף.
מניחה שאכן לא א ל כולם אותה חוויה.

[פלוני_אלמונית*]

קושי עיקרי שאני מוצאת בהגירה, הוא המרחק מההורים שמזדקנים וזקוקים לעזרה ואח"כ או במקביל המרחק מהילדים שהחליטו לעלות\להתגייס והקריעה בין ילדים שנמצאים פה הילדים שנמצאים שם .

[שמנדובה*]

המרחק
אכן קושי רציני. ומציף מידי פעם מחשבות על שינוי. אנחנו ניסינו פעם את השינוי הזה, ולאחר מספר שנים בישראל חזרנו לארה״ב. הילדים שלנו לפחות, מכריזים כבר מעכשיו שאין להם שום כוונה לעזוב את איזור מגורינו ובטח שלא לטובת ישראל... אבל כמובן שאין לדעת מה ילד יום.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שמנדובה, כל מה שכתבת, אחד לאחד רק בקנדה.
לא נולדתי בארץ ורוב ילדותי הרגשתי זרה וחייזרה, עם שם גלותי ופנים בהתאם. מבחינה מסויימת החיים בקנדה מסונכרנים הרבה יותר עם הקודים החברתיים של הבית מאשר עם אלו של ישראל. כמובן שהשפה והתרבות והחברות והמשפחה הם מוכרים ונוחים ונעימים, אבל בחיי שאני מרגישה כאן בטוחה ונינוחה ובעיקר שקט לי בראש.

אמא אינקובטור

[פלוני_אלמונית*]

גם אני צופה בדאגה בגלי האלימות ההולכים ומתגברים ומעמיקים ומתחילה לפחד ממש לגדל פה את ילדיי.
האם את מרגישה את זה ממש באופן ישיר בחיי היומיום שלכם, או ״רק״ מהעיתונים ומהאווירה הכללית?
אני מסכימה שבישראל האווירה היא קשה, אבל אלימות וגזענות יש בכל מקום, באמת.
(או שבכלל התכוונת למצב הביטחוני?).

אני גרה בגרמניה כבר 12 שנים, ולמרות שנולדתי בקיבוץ ואפילו שסבתא-רבא שלי היתה צברית (!), אני עדיין מרגישה פה ב״בית״ (המרכאות הן כי אני, אישית, לא ממש זקוקה לתחושת בית).
אני לא גרה בברלין - מלבד מכרה רחוקה אחת אין לי פה קשר עם אף ישראלי, וזה גם לא חסר לי. בעיקר רגוע לי פה מאוד, ואני מרגישה שאף אחד פה לא נכנס לי למרחב הנשימה, עניין שמאוד מלחיץ אותי בביקורי בישראל.
להבדיל מתיאוריה של תמרוש רוש, יש לי משפחה נהדרת ויש ביננו קשר חזק מאוד, זה הקושי היחידי שלי בלגור רחוק. ובל נשכח גם את חברי הטובים מהקיבוץ.
זו הסיבה שלא אבחר את קנדה או אוסטרליה להיות הבית שלי. זה רחוק לי מדי מהמשפחה והטיסה יקרה ובעיקר ארוכה ואינסופית.

[סמדר_נ*]

מי שנולד כאן ומרגיש מחובר לישראל לתרבות לנופים לשפה ולאנשים לרוב תמיד ישאר חצוי ועם קונפליקט זהות מחוץ לישראל.
לא. זו הנחה תרבותית ישראלית מושרשת היטב, אבל כל פעם כשאני שומעת מישהו משמיע אותה, אני יודעת שיש סיכוי גדול שהוא לא התנסה בהגירה מימיו.

זה מפני שבישראל אנחנו מגדירים "זהות" בצורה מסויימת, אקסקלוסיבית, ונדמה לנו ש"ככה זה בטבע". בחלקים ניכרים של צפון אמריקה ההגדרה שונה לחלוטין, ואין שום קונפליקט ושום סתירה בין להיות אמריקאי מארה"ב לבין להיות עוד משהו (ישראלי, רוסי, גרמני, סיני, קוריאני, מקסיקאי). להיפך -- זה כמעט built in ב"להיות אמריקאי". באיזור בו גרתי בארה"ב אני חושבת שלפחות מחצית מהילדים, וביניהם ילדי כמובן, דיברו בבית שפה שאינה אנגלית, או שפה נוספת על אנגלית. בניגוד לתחזיות, רובם אהבו את מקום מגוריהם והרגישו שייכים אליו. אפשר להיות מחובר ליותר ממקום אחד. אפשר למזג, לא חייבים לבחור הכל או כלום. באמת אפשר, אף על פי שזה בלתי נתפס בעיניים ישראליות.

אה, אל הלב -- בשביל הסטטיסטיקה שלך, נולדתי וגדלתי בארץ.

[אישה_במסע*]

זה מפני שבישראל אנחנו מגדירים "זהות" בצורה מסויימת, אקסקלוסיבית, ונדמה לנו ש"ככה זה בטבע".
זה בדיוק מה שאני מנסה להסביר. "זהות" היא המצאה אנושית. בימים עברו אנשים לא לשבו על עצמם בתור בנים ובנות ללאום מסויים, אלא למשפחה שלהם, לכפר, לדוכסות/נסיכות/קנז'סטבה בו הם חיו. זה תרבותי. ובתרבויות אחרות זה אחר. יש אנשים שהזהות שלהם היא בעיקר לאומית, ואז יהיה להם קשה להגר. יש אחרים, שהזהות שלהם היא של העיר שבה הם חיים, של השבט (עדיין יש שבטים בעולם הזה), של העם. יש דברים באמצע, למשל, ברוסיה חיים מיעוטים לאומיים שנחשבים לחלק מרוסיה, אבל הם חיים באזורים מבודדים, בכפרים שאין בהם הרבה טכנולוגיה, אם יש בכלל. הם מאוד קרובים לשבטיות מבחינת צורת החיים שלהם. אז מה הזהות שלהם? השבטית, או אולי הלאומית-רוסית?
יש אנשים קוסמופוליטים. יש אנשים שהזהות שלהם קשורה באידיאולוגיה יותר מאשר במיקום (הקומוניזם למשל מהווה דוגמא לסולידריות שמעל ללאום, אם כי זאת ממש לא אידיאולוגיה חיובית בעיניי).
בשיעורי אזרחות דיברו על לאומיות אתנית לעומת לאומיות פוליטית, כאשר לאומיות פוליטית היא לאומיות שמבוססת על אידיאל כלשהו. ארה"ב ניתנה שם כדוגמא - היא הוקמה על בסיס האידיאלים של השיוויון, החירות, והשאיפה לאושר, ולא על בסיס קשרי דם, אמיתיים או מדומיינים.

ובנוגע למקום לידה - יש לי אח קטן שנולד כאן. אבל הוא גדל בבית שבו מדברים רוסית, ושומע ספרים ברוסית. את חושבת שהתרבות שלו היא ישראלית בלבד?

ואגב על מנטליות - יש אנשים שהדת היא החשובה להם. מה את יותר, יהודייה או ישראלית? אם תאלצי לבחור בין קבוצה בישראל כמו הדרוזים, הבדואים, ושאר קבוצות שלא ממש חולקות את "המנטליות הישראלית", לבין חרדים או חסידים בארה"ב, במי תבחרי?

ועוד משהו על מנטליות - אין מנטליות ישראלית אחת. זו אשליה של מי שפשוט לא מכיר מספיק קבוצות שונות. החרדים שונים מהמתנחלים, שונים מהחילונים. אני יותר קרובה במנטליות לאדם אקראי מאירופה מאשר לחרדי מאחת הקבוצות הקיצוניות יותר, נניח נטורי קרתא. חוץ מזה יש גם ערבים, דרוזים, צ'רקסים, יש כל מיני קבוצות של מהגרים שבחרו (או בחרו בשבילם) לחיות בשכונות סגורות והם שומרים על המנטליות של ארץ המוצא.
יש בתי ספר של מופת שהקימו יוצאי ברה"מ, המנטליות שלהם ישראלית? ומה לגבי כל שאר הקבוצות? המנטליות של ערבים ישראלים היא ישראלית?

אני רואה מגוון רחב שאי אפשר לקרוא לו "מנטליות ישראלית". מקסימום מנטליויות, ברבים. והמגוון שלהן רחב, ובינן יש כאלו שאמצא לי מקום ביניהן, וכאלו שלא. ואת זה אני יכולה להגיד גם על ארצות אחרות.

[דנה_בננה*]

אנחנו זוג אוהב, איכותיים....אקדמיה...תואר ראשון...שני...עברנו כמה דברים בחיים האלו...עם יותר מ15 שנות נסיון בשוק העבודה במשרות בכירות.
רצה הגורל...ושנינו יושבים עכשיו בבית היות ופוטרנו בגלל קיצוצים.
יש לנו חלום לנדוד לחיים בחו"ל, יחד עם שתי בנותינו הקטנות
איפה מתחילים???
איך מוצאים עבודה??
המלצות מישהו?

[מנטה*]

1. לעבור לעבודה באינטרנט.

באיזה תחומים עבדתם?

1. מכירות בפסטיבלים - באירופה וארה"ב. עוברים מפסטיבל לפסטיבל. קראתי כאן פעם על משפחה שפתחה דוכן פלאפל בפסטיבלים שמשחזרים את ימי הביניים בארה"ב. אני לא זוכרת באיזה דף או עוד פרטים...

1. להסתכל באתרים הישראלים על עבודות בחו"ל. הם מכוונים יותר לבוגרי צבא אבל אולי יש משהו רלוונטי.

1. להתחיל תהליך הגירה. מסובך יותר ולא בטוח שאתם יכולים.

לי יש ניסיון עם (1). בכוונה תחילה בחרתי בעבודה מהאינטרנט כשהחלטתי לעשות הסבה מהיי-טק, כדי לא להיות מוגבלת מבחינת מגורים, ובאמת טיילנו ככה גם תקופה ארוכה בחו"ל.

[מנטה*]

1. אם יש לכם כסף פנוי להשקעות - פליפים של נדלן בארה"ב. (אני לא יודעת אם זה ריאלי, מה סיכויי ההצלחה וכו', אני רק כותבת כפריט ברשימה)

[מנטה*]

1. חנות וירטואלית : לפתוח אתר אינטרנט שמוכר משהו או "חנות" באי-ביי. הרעיון הוא שאת מוצאת ספקים שמוכרים את הסחורה שלך קצת יותר בזול (בסין, מן הסתם), ואז כשמישהו מזמין ממך את מקבלת ממנו את הכסף ורק אז מזמינה מהספק שישלח ישירות לקונה. כלומר אין לך מלאי בכלל. זו שיטה ליצור חנות בהשקעה מאוד מעטה.

אין לי שום נסיון עם זה ואני לא יודעת הרבה מעבר למה שכתוב כאן, אבל יש אנשים מבין "הנוודים הבנלאומיים" שזה מה שהם עושים.

1. לפתוח אתר בנושא מסויים ולנסות להרויח מפרסומות או מהפניות (affiliates) - יש הרבה משפחות מטיילות עם אתרים שנראה שזה מה שהם מנסים לעשות, אבל זה לא נראה לי מאוד רווחי אלא אם כן את נהיית ממש להיט...

[מנטה*]

1. לחפש באתרי עבודות מודעות על "רלוקיישן".

[מנטה*]

9 (אני כבר בשוונג) אם יש לכם דירה בלי משכנתה, פשוט להשכיר אותה ובשכר דירה לעבור לשנה (שנתיים שלוש) להודו או נפאל.

[נינה_מחפשת_תשובות_לחיים*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אז..........עכשיו אחרי 14 שנה , מה קרה עם נמושית ובעלה? אם בא לך - אולי תכתבי לנו תובנות מניסיון חייך:) הכל באהבה.

[תומר_ש*]

היום יותר מתמיד.... בזכות הקורונה אפשר לסנן מדינות מתוקנות שדואגות לאזרח עם ראייה מדויקת לגבי סדר העדיפויות של אותה מדינה. מכיר גם כאלו שחזרו אחרי עשור מחו"ל והבינו שזו המדינה שהם מעדיפים להיות בה במשבר הנוכחי (מצב הכלכלי שלהם מצויין). לא מעודד ירידה מהארץ אבל המאורעות האחרונים (כלכלי, חברתי, הנהגתי, משטרתי וכו') ממש דוחפים אותנו מכאן