אוטיסטים בחינוך הביתי

[תמי_גלילי*]

ענת ו-RDI אכן מומלצים.

[בשמת_א*]

יש באינטרנט, לא זוכרת איפה, הרצאה של אדם עם אספרגר - איש מקצוע גאון בתחום הטכני של המוסיקה - שמתאר איך היו החיים שלו, וגם איך הוא למד בהדרגה לתקשר עם אנשים ולחיות עם האספרגר. גם מספר מה הוא הרוויח מזה. מרתק ומרגש. אבל אני לא זוכרת איפה זה וגם לא איך לחפש. מישהו זוכר?

[דגנית_ב*]

ג'ון אלדר רוביסון John Elder Robison
מרצה בגוגל, אולי?
http://www.youtube.com/watch?v=-k8HNFAMnDA

[ענבלולי*]

אפשר למצוא קישורים להרבה דברים שכתבו אספים ב:
http://www.acisrael.org/

[אור*]

תודה לכן, כל הקישורים והמידע עוזרים מאוד.
אני נתקלת בבעיה ממש קשה ואין לי כוח עכשיו להתמודד איתה- הסביבה מתחילה לתהות בקול רם וצורמני אם לא עדיף עכשיו שגילינו שהוא אספי לשלוח אותו לגן הרי שם הוא יקבל טיפולים הולמים והרבה עזרה ותיווך בסיטואציות חברתיות, הוא לא נפגש מספיק עם ילדים אחה"צ ואין חינוך ביתי סביבנו אבל עם זאת אנחנו דואגים ליצור לו מפגשים חברתיים ולתווך, אני זקוקה לעזרה רצינית באיך להתמודד עם הסביבה בהקשר של חינוך ביתי, טוני אטווד כתב בספר שלו- "תסמונת אספרגר" שחינוך ביתי מועיל לילדים אספים אבל זה לא מספיק, צריכה יותר סימוכין לעניין, כאילו שלא מספיק לי עכשיו ההבנה שבני אוטיסט ועלי להשקיע את כל המשאבים שלי כדי לעזור לו אני צריכה גם להצדיק את החינוך הביתי..אוף!

[ליאורה*]

נראה לי שיעזור לכם להתייעץ עם מישהו שמבין היטב את האספרגר,
וגם מספיק פתוח לרעיון החינוך הביתי.
ממליצה לך על פסיכולוגית בשם נחמה פבר בן-פזי, מקבלת במודיעין.
היא מאוד מנוסה בעבודה עם משפחות שילדם אובחן על הרצף האוטיסטי
והיא גם מספיק פתוחה לכל מיני דרכים חינוכיות
(היא ובעלה ממקימי המסגרת החינוכית הדיאלוגית החדשה המוקמת במודיעין).
אם תרצי את הטלפון שלה, פני אליי דרך דף הבית ליאורה אורה

[יונת_שרון*]

יש בארץ כמה משפחות בחינוך ביתי עם ילדי אספרגר. אם את קוראת אנגלית, תעשי חיפוש על homeschooling asperger ותמצאי שפע של מידע.

[אם_ל''אוטיסטPDDאספרגר''_בחינול_ביתי*]

שלום,
מאוד היתי רוצה לדבר עם אותם הורים של הילד בו טיפלה הקלינאית.
קודם כל, בעלי למד בחינוך ביתי בארה"ב ללא כל פיקוח והוריו ממש לא יודעים ספר, בקיצור ממה שראיתי ממנו ממש לא הצליח החינוך הביתי. אבל, פתאום אמרו לי הילד כנראה עם PDD, הפסיכולוגית רצתה להוציא אותו בכלל אוטיסט, יתכן והוא אספרגר כי הוא מאוד חכם עם קוגניציה מאוד גבוהה (אבל לא מתאים עיניין ההתעניינות במרחב נושאים צר). ממש בקיצור: עבר אחרי גן תרום תרום חובה לגן תקשורת. בין המעבר, בקיץ הייה איתי כל יום והתקדם המון (בעיקר לא דיבר שום שפה מה-4 שמדברים בבית, ובקיץ התחיל שוב לדבר). בגן המיוחד לא ממש התקדם, אבל עבדתי איתו שעות על שפה אחרי הגן בפארק ובבית. בקיץ שוב עשה קפיצה ענקית!!! איתי לבד כל יום - ללא כל טיפול!!!!
חזר בגן חובה לגן המיוחד - היו הרבה מטפלים חסרים, חוקים חדשים, גננת חדשה שקיללה בגן, סיפורים עם סיעות שהרביצו, וכ"ו בקיצור לא מצא חן בעיננו וביקשנו שינוי גן - במיוחד שרמת הילדים האחרים היתה נמוכה בהרבה משל בננו (גם בוועדה אמרו לנו זאת שביקשנו שינוי גן) אבל עשו לנו דווקא ולא העבירו אותו אז גילינו שחינוך ביתי זה חוקי וביקשנו וקיבלנו
התחלנו עוד לפני שקיבלנו אישור בחינוך ביתי - רציני מאוד מאוד (באנגלית, השפה שהוא בחר ושכל המשפחה יודעת)
עבדנו איתו בבית, בגינה, עצל חברים וכ"ו. היום הוא מדבר מעולה, עושה מתמטיקה ברמה של סוף כיתה א', מדעים, מצייר מאוד יפה (שלא עשה קודם), שר, לוקח שיעורי גיטארה ותופים, ושיעורי מחול, ממשיך להיות מעולה בספורט מכל סוג כולל סקי, והוא אפילו קורא וכותב!!!!! ורק עכשיו הייה לו יום הולדת 6.
אנחנו כבר לא מספרים לאף אחד שהיה בספקטרום האוטיסטי ואף אחד לא חושד שום דבר. הפסיכולוג באיבחון האחרון ביקש לדבר עם הגננת משעבר ועם הפסיכולוגית הראשונה כדי להבין מדוע נבחן אז בספקטרום כי הוא לא מצליח להבין כי הוא רואה ילד רגיל לחלוטין לפניו.
אם הילדים עם בעיות במיחד מהסוג של הספקטרום מתקדמים יותר עם ההורים, ההורים חייבים למענם לעשות חינוך ביתי! זה מקפיץ את הילדים פי אלף! זה עבודה אחד על אחד שאף אחד לא יכול לתת להם. לא יכולה להבטיח שפלא כמו עצלנו יקרה עם כל אחד, כי יתכן ועצלנו פשוט טעו מלחטחילה והייתה פשוט טראומה שלא הבנו אז כטראומה + קושי שפתי בגלל ריבוי השפות שגרם לפיגור בתחומים שונים ולהתנהגות האוטיסטית כביכול, יחד עם זאת, גם אם ההבחנה לא הייתה נכונה, הבעיות היו זהות וניתן לעבוד עליהם עם ילדים בספקטרום האוטיסטי או עם בעיות דומות בבית ובהצלחה גדולה!
לאותם הורים שרואים שהם מקדמים את ילדיהם יותר ממסגרות הממשלתיות: קחו את הילדים לחינוך ביתי. בחום רב אני מוכנה להדריך איך אנחנו עשינו ועושים ביום יום.
וכמובן, מי שהמסגרות יותר מצליחות, אנא השאירו את הילדים שם!
מה שהכי חשוב זה שהילדים יהיו שמחים ושיתקדמו כמה שהם באמת מסוגלים ולא כמה שהמערכת (בין עם ממשלתית, פרטית או ביתית) יכולה לקדם אותם
בהצלחה לכולכם!!!

[אם_ל''אוטיסטPDDאספרגר''_בחינול_ביתי*]

עוד לא הצלחתי לקרא הכל כאן, אבל לקו של אופיר וכל ההתלבטות.
1) קודם כל, לכל ילד גם שהוא במסגרת יום יום מאוד חשוב שההורים ילמדו אותו דברים בבית גם עם אמור ללמוד בגן!!! כלומר, ילד "רגיל" לא ילמדו אותו מה שצריך ומה שמשרד החינוך חושב שצריך בגנים, ולא בויצו וכאלה - אז שבו עם הילדים בבית, קראו סיפור (גם עם לא יקשיבו), תקנו את כל משחקי הלימוד של יצירה וקודקוד (כן אני מודעת שזה המון כיסף, אבל זה במקום גן פרטי בחו"ל), גם עם הם לא מציירים שבו לידם ותציירו וכ"ו וכ"ו וביקר כל הזמן דברו איתם! כל הזמן תגידו להם מה זה ומה זה.
2) זה כמה וכמה נכון על ילדים עם בעיות! ובעיקר בעיות שפה ותקשורת.
3) וכל עניין העונשים בגן.. זה בדיוק מה שהביא את בננו לחוסר ביטחון עצמי התכנסות בתוכו ונסיגה בדיבור. הגננת בשנה הראשונה כגננת היתה מענישה אותו בזה שביקשה שיסתכל איך הילדים משחקים והוא בעונש בזמן שהכי אהב: להיות בחוץ - ולנו עוד אין אפילו גינה)! העונשים בגן יכולים לעשות נזק - הילדים יכולים להפגע מזה שאחרים רואים אותם בעונש. ילד עם בעיות כמעט בטוח יגיע למצב זה עם הגננות לא מוצלחות ולא יודעות לתת לו ביטחון עצמי ולהציג את הטוב שבו לילדים אחרים ולא את מה שלא בסדר איתו.
4) שוב, בכלל המלצה כללית: כל ילד שרואים בו נסיגה בגן (בבית ספר נראה לי פחות רלוונטי): לא לחפש מה לא בסדר בילד. קודם לחפש מה לא בסדר בגן (מה שונה מקודם?) ולא טוב עבור הילד הספציפי. אחר כך לבדוק מה הייה יותר טוב עבור הילד. אם אין מסגרת כזאת שניתן להביא עליה את הילד - לקחת אותו לחינוך ביתי (להורים שמסוגלים - חייבים להיות מאוד אחראים ומקוריים!!! אחרת מה שקרה לבעלי יקרה, שהוא לא יודע הרבה, הוא לא ממש מחנך והוא גם לא יודע איך לומדים ואינו מסוגל לקבל סמכות של מורה - כי הוריו לא ממש לימדו אותם, אלא נתנו להם ספרים מהם היו אמורים ללמוד לבד כי ההורים לא ידעו ללמד, רק לא רצו חינוך ממשלתי - זה הייה בארה"ב..)
מקווה שאני עוזרת למתלבטים - הכל צריך לשקול אישית: מה צריך הילד? מה ניתן לתת לו במסגרות קיימות? מה יכולים לתת לו ההורים? מה יותר יקדם אותו? מה יעשה יותר נזק? + תמיד ההורים חייבים גם ללמד בעצמם - גם מי שלא יודע - כולם יודעים משהו!!! או יכולים ללמוד עם הילד! (עם עושים את זה עד סוף כיתה ב' אני מבטיחה ילדים מוצלחים ומצליחים להסיג את היכולות האמיתיות שלהם גם בהמשך - השנים 2-9 הם מאוד מאוד חשובים!)

[לאור_לטיציה*]

דברי איתי - יכולה לעזור לך - הרבה.
letitia 17@hotmail.com

[אם_לאוטיסט*]

John elder Robinson הלינק למעלה. הסיפור מעולה!! האדם מדהים!
מה שהוא עשה - ללמוד התנהגות רגילה זה מה שאני מנסה לעשות עבור בני (רק בגיל 6 במקום 40). מרגישה שכבר הצלחתי המון - אבל מודעת שיתכן ויהיו לי עוד הפתעות בדרך

[אור*]

בחנ"ב בארץ יש ילדים עם התסמונות האספרגר הילדים לומדים והגיעו רחוק מבחינת לימודים וכישורים חברתיים . אם את רוצה לדבר עם המשפחות האלה תגידי איך ניתן ליצור אתך קשר או לאן לכתוב.
בהצלחה

[דגנית_ב*]

אור שלום
בני התחיל השנה בית ספר אחרי 6 שנות חינוך ביתי. רק לפני כשנה הוא אובחן פורמלית.
אם תרצי לדבר על מה שתרצי אני ב - אפס חמש ארבע שבע חמש שמונה שש שלוש שלוש.

[מחשבות*]

הבלוג הלא ייאמן של איל שחל

[אמא_של*]

בני בן 10, והוא נמצא כחצי שנה בחינוך ביתי, אחרי שהיה בכיתה רגילה. הקלה, רווחה, רוגע, התקדמות בכל המישורים, כולל החברתי.... אין ספק שזו היתה בחירה נוכנה.
אבל יכול להיות יותר טוב (אני אמא פולניה, נו). נושא החברה הוא מאד בעייתי. אני מרגישה מאד מאד לבד. אני לא יכולה ללכת אתו למפגש של חינוך ביתי ולהניח שיהיה בסדר. מצד שני, הכי הייתי רוצה בשבילו עכשיו זאת קבוצת השתייכות. אני מרגישה שהוא מחפש את ה"חבר'ה", שאין לו עכשיו (וגם לא היה לו בבית הספר, שלא יהיו טעויות...).
אנחנו גרים באזור השרון.
למי זה יכול להתאים, למי יש עצות?

[סיון*]

יש לי ילד בן 10 בחינוך ביתי שישמח לדעתי לעוד חבר. רוצה להשאיר פה מייל? אנחנו גרים בחולון.

[אמא_של*]

בשמחה,
אני מעדיפה להשאיר טלפון, אם תרצי תוכלי להשאיר לי אימייל או טלפון שלך
050-8717257

[אמא_של*]

הי סיון
עוד לא התייאשתי..(: האם ניסית ליצור קשר?
יש לי בעיות עם האימייל, אז תוכלי להשאיר לי את שלך.
אנחנו עדיין בחיפושים..

[דורית*]

יש לי ילד בן 6. עם PDD .התחלנו השנה חינוך ביתי תוך עבודה בשיטת RDI . אני מחפשת לו חבר למשחק.
דורית 052-2820172

[טליה_אלמתן*]

בהצלחה!
כדאי שתכתבי מאיזה אזור

[פלוני_אלמונית*]

מישהו יודע איך ליצור קשר עם אום נטע ?

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני מתחננת לעזרה בקלינאית תקשורת המתאימה לעבוד עם בני האוטיסט בן 24 שלא מדבר לא מסוגל לאמר שום משפט מלבד אבא .אמא אפילו את שפת הסימנים לא לימדו אותנו נפלנו בין הכסאות בנושא זה תודה שמי רינה

[נעמה_ו_טוהר*]

אוטיזם - אתר שינוי תודעתי

[פלוני_אלמונית*]

מעתיקה לכאן הודעה שפירסמה אמא שאני מכירה בפורום אוטיזם בתפוז:

"אני אמא לילד מתוק בן 6. בשנים האחרונות בעיקר קוראת בפורום, כותבת מעט מאוד, ומוקירה תודה לפורום הזה על מה שקיבלתי ומקבלת ממנו. במקצועי אני פסיכולוגית התפתחותית. רצה הגורל, ולפני שהבן שלי נולד עבדתי עם ילדים בספקטרום ועם הוריהם. ההורות לבן שלי הביאה אותי בהדרגה לשינוי ממשי באופן הראייה וההבנה שלי את הדברים.
אני כותבת כאן בגלל שהבן שלנו אמור לעלות בשנה הבאה לכיתה א', ואנחנו מתכננים להקים עבורו ועבור ילדים נוספים מסגרת אלטרנטיבית רב-גילאית בחוות סוסים. אנחנו מחפשים משפחות שיוכלו להצטרף אלינו על מנת שנוכל להקים ביחד את המסגרת הזאת.
הרעיון להקמת המסגרת עלה מתוך תחושה קשה שמלווה אותנו: אין מקום מתאים עבורו והאפשרויות הקיימות למסגרת בשבילו לא באות בחשבון מבחינתנו. לצד זה, החיבור שלו אל החווה והאופן שבו הוא גדל ופורח שם, כל אלה סימנו לנו את הכתובת שרשומה על הקיר, הכתובת שהילד החכם הזה רשם לנו: זה המקום שהוא צריך להיות בו.


אנסה לספר קצת על החווה ועל מה שהיא בשביל הבן שלנו:
מדובר על "חוות נטלי" אשר ממוקמת בגבעת נילי. ענת נוי כותבת על "סביבה מתווכת" או "סביבה מאפשרת". רק כאשר הגענו לחווה יכולתי לראות שסביבה כזאת היא לא רק רעיון תיאורטי ולהבין את הפוטנציאל האדיר שיש בה. בחווה יש מכלול מורכב של דברים שמצליח לפגוש את הבן שלי באופן שמדוייק עבורו, ונראה שהמכלול הזה יוצר עבורו סביבה שהוא חוגג את קיומה. מכלול הדברים האלה כל-כך שונה מהסביבה העירונית והגנית-טיפולית שבתוכה גדל. הוא משלב טבע ומרחבים לרוץ בהם, קצב נכון שנמצא בהלימה איתו, שקט (נראה שהשקט מאפשר הקשבה הדדית- הקשבה שלו אל עצמו ואל הסביבה, והקשבה של הסביבה אליו), זרימה טבעית של התרחשויות ואירועים שהוא נהנה לקחת בהם חלק, וכל זה קורה באופן טבעי וזורם ולא באופן מאולץ או כפוי.
והסביבה הזאת מאפשרת לו להיפתח ולהתפתח. הכל נעשה בהובלה שלו: הוא זה אשר מכתיב את הקצב של הדברים ואת האופן שבו יעשו. הוא מוביל ונטלי, ביכולת ההתבוננות העמוקה שלה, תומכת בו ומכוונת אותו במקומות שבהם הוא זקוק לכך. הילד הזה, שתמיד הכרנו את כוח הרצון החזק שלו, סוף סוף מצא מקום שבו הוא יכול לרוץ עם הרצונות והמוטיבציה העצומה שלו, עם שפע הרעיונות שיש לו בראש, ולממש אותם בתוך עבודה שבה הוא לומד את עצמו ולומד את הסביבה שלו באופן שמאפשר לו להרגיש את עצמו גדל ומתעצם בתוכה. לדוגמא: יום אחד הוא החליט שהוא רוצה להעביר את כל הסוסים, אחד אחרי השני, מהמגרש הגדול למטה, אל מתחם שנמצא למעלה. וכך עשה: לקח ראשייה, למד מתוך התבוננות איך לקשור אותה על הראש של הסוס, והוביל כל סוס בתורו למעלה, קיבץ אותם בקבוצה במקום החדש שייעד להם. והוא עשה את זה בקלות ובטבעיות. מסתבר שצריך ללמוד איך להוביל סוסים כי הם לא מסכימים בקלות ללכת אחרי כל מי שמחליט להוביל אותם. והוא, זה בא לו טבעי... כאשר הוא הוביל אותם למעלה, היה לו, לילד הגבעולי והעדין הזה, מבט נחוש קדימה וגבות מכווצות, והוא שידר תחושת עוצמה שאחר-כך ליוותה אותו כמה ימים אחרי שחזרנו הביתה. אפשר רק לשער מה חוויה כזאת של הובלת סוסים גדולים וארגון שלהם במקום לפי רצונו עשתה לו, ילד בן שש... וזאת רק דוגמא אחת. אנחנו מרגישים באופן ברור עד כמה נוכחות הסוסים, התקשורת איתם והיכולות שהוא מגלה בעצמו פותחות אצלו ראייה חדשה של העולם כעולם שמלא באפשרויות שנמצאות שם בשבילו.
ביחד עם נטלי אנחנו עוקבים בהתפעמות אחרי תהליכי עומק שהוא עובר בחווה ורואים את ההשפעה של התהליכים האלה על החיים שלו מחוץ לחווה. ביומיום הוא יותר בטוח בעצמו ובגוף שלו, הוא יותר נפתח אל העולם, אנחנו שומעים אותו יותר ויותר מתבטא בטבעיות באופן מילולי. כללית, נראה שהחיים שלו קיבלו תחושת משמעות חדשה ומאוד מרגשת עבורו (וגם עבורנו ההורים!). עם הזמן, גם למדנו שהחווה מהווה בשבילו ובשבילנו מעין מקום מבטחים- כאשר הוא עובר אירוע מלחיץ (כמו בדיקת רופא) או תקופה מלחיצה (המלחמה שהיתה) אנחנו יודעים שהוא צריך להגיע לחווה, שפועלת עליו כמו תרופה מרגיעה...
כמה מילים על התוכנית להקמת מסגרת אלטרנטיבית בחווה:
הרעיון הוא לגבש קבוצה של משפחות, לעשות חשיבה משותפת ולבנות ביחד את המקום לפי הצרכים של כל ילד וילד. נצטרך שלושה עד חמישה ילדים בשביל להתחיל את הפרוייקט.
יש מחשבה כללית על איך המקום יכול להיראות: זה יכול להיות החל ממשהו שקיים יום בשבוע, ועד למסגרת שקיימת בכל ימות השבוע. המחשבה היא על מסגרת רב-גילאית ושכל ילד יגיע לפי מה שמתאים לו (ולהורים שלו): יום בשבוע, או יותר.
בחווה יהיה מבנה עם חדרים. בכל חדר תהיה פעילות אחרת. למשל: חדר יצירה, חדר מוסיקה, חדר לימוד עם מחשבים וספרים, חדר משחקים, חדר למנוחה והירגעות שיהיה אטום לרעשים חיצוניים. החדרים יעמדו לרשות הילדים, וכך גם אנשי הצוות. לצד זה יש כמובן את הסוסים, העבודה בחווה, וטיולים בטבע.
כל ילד יקבע את סדר היום שלו בעצמו, לפי מה שמתאים לו בכל יום ובכל נקודת זמן. הילדים יתנהלו באופן חופשי במרחב של החווה ולצידם יהיו אנשי הצוות שתפקידם העיקרי יהיה לשמור על בטחונם ועם זאת לאפשר ולעודד אצלם למידה עצמאית חווייתית ובעיקר אמיתית.
כאמור, זאת רק מחשבה כללית והכל נתון לחשיבה ולשינויים.

נטלי מחוברת כל-כולה לחזון של בניית מקום כזה בחווה שלה. היא גם אשת מעשה ויכולה להקים פרוייקט שכזה. אבל גם לנו ההורים יש תפקיד מרכזי בהקמה ובליווי אקטיבי של תוכנית כזאת. אני יודעת עד כמה זה שונה מהנוחות של המסגרות הקיימות שמגישות לנו תוכנית מלאה עבור הילדים, כולל הסעות... לצערנו, בן זוגי ואני איננו מסוגלים לדמיין את הבן שלנו בתוך המסגרות הקיימות, ולצד זה אנחנו רואים את המקום האחד והיחיד שבו הוא באמת פורח. אנחנו החלטנו לעשות את הצעד, לצאת מ"איזור הנוחות" שלנו (שכבר לא מרגיש כל-כך נוח), לעשות שינוי באורח החיים שלנו, כולל מעבר סביבת מגורים, ולבנות עבורו משהו חדש.

אנחנו מחפשים שותפים לחזון שלנו.

למתעניינים, תוכלו לפנות אלי בכל שאלה במסר
[email protected]