נאמנות מינית
נאמנות מינית
את לא נדחקת לשום עינין, ההתענינות והשאלות מבורכים.
אצלי האהבה והרצון הלמשיך להיות בת זוג שלו קרסו כאילו ביום אחד. בודאי שהיו לזה תהליכים ארוכים וסמויים שפשוט באו לביטוי ביום אחד. לא הייתי מסוגלת להמשיך להיות בת זוג שלו. התמלאתי בכלכך הרבה רע ,השפלות וכדומה, ששום הבטחה מצידו לשינוי לא יכלה לעזור להחזיר את הגלגל אחורה. זאת היתה התחושה הפנימית שהתחלתי להקשיב לה ולא להסתיר אותה. התהליך המעשי של הפרידה היה מכאיב מאוד ומלווה בהמון הצטדקויות, כלפי חוץ-לחברה, וכלפי פנים-לעצמי. כי אם הוא כלכך מוכן, למה את לא מוכנה.
היתה ביננו אהבה גדולה, תלות ההדית, יחסים סימביוטיים מידי, חוסר אויר ואיזון בין מקרבן וקרבן. זו היתה זכותי האנושית לומר לעצמי ולעולם שאיתו אני לא אמשיך לחיות. למרות שתמיד לא הסתדרנו טוב אחד עם השני (גם לפני הנישואין וגם במהלכם) תמיד היללנו את האהבה הגדולה שלנו.
כלכך שמחתי שהפסקתי לאהוב אותו, אין לך מושג. הרי דימינתי כלכך הרבה פעמים, במהלך הנישואין שהוא מת או שאנחנו מתגרשים. אז למה לחכות שזה יקרה , למה שהוא ימות? אפשר להתגרש. זו היתה הקלה גדולה עבורי להפסיק לאהוב אותו. לא האמנתי שאהבה יכולה להסתיים, וזה קרה.
שיהיה לך ערב טוב.
אצלי האהבה והרצון הלמשיך להיות בת זוג שלו קרסו כאילו ביום אחד. בודאי שהיו לזה תהליכים ארוכים וסמויים שפשוט באו לביטוי ביום אחד. לא הייתי מסוגלת להמשיך להיות בת זוג שלו. התמלאתי בכלכך הרבה רע ,השפלות וכדומה, ששום הבטחה מצידו לשינוי לא יכלה לעזור להחזיר את הגלגל אחורה. זאת היתה התחושה הפנימית שהתחלתי להקשיב לה ולא להסתיר אותה. התהליך המעשי של הפרידה היה מכאיב מאוד ומלווה בהמון הצטדקויות, כלפי חוץ-לחברה, וכלפי פנים-לעצמי. כי אם הוא כלכך מוכן, למה את לא מוכנה.
היתה ביננו אהבה גדולה, תלות ההדית, יחסים סימביוטיים מידי, חוסר אויר ואיזון בין מקרבן וקרבן. זו היתה זכותי האנושית לומר לעצמי ולעולם שאיתו אני לא אמשיך לחיות. למרות שתמיד לא הסתדרנו טוב אחד עם השני (גם לפני הנישואין וגם במהלכם) תמיד היללנו את האהבה הגדולה שלנו.
כלכך שמחתי שהפסקתי לאהוב אותו, אין לך מושג. הרי דימינתי כלכך הרבה פעמים, במהלך הנישואין שהוא מת או שאנחנו מתגרשים. אז למה לחכות שזה יקרה , למה שהוא ימות? אפשר להתגרש. זו היתה הקלה גדולה עבורי להפסיק לאהוב אותו. לא האמנתי שאהבה יכולה להסתיים, וזה קרה.
שיהיה לך ערב טוב.
נאמנות מינית
ענבל,
אז ככה:
קודם כל, אני באמת רותמת חברות טובות ותומכות. מדהים עד כמה שזה עוזר וכמה שהן מוכנות להיות שם בשבילי, ובאמת.
בקשר להצעותייך:
עם יד על הלב - אני ממש לא רוצה לפרק את המשפחה, ממש לא רוצה להפרד. ובאותה נשימה, כמו שכתבתי כבר - אם אני שמה את עצמי במקום של כבוד, אז זה המוצא היחידי כרגע. הנישואים שלנו הם לא פשוטים כלל, וכבר הוגדרו כבעלי אופי אלים רגשית, כאשר אני הוגדרתי כקורבן. אני לא אוהבת הגדרה זו. היא נוחה מאד בתחילה, מאפשרת תחושת צדקנות ומסכנות והסרת אחריות מוחלטת. אבל אם קצת הולכים קדימה, קוראים חומר מתאים ומבינים דב או שניים, מבינים - אני הבנתי - שלקורבן יש אחריות מלאה על מה שקרה. כלומר- משהו באישיות שלי היה זקוק למה שקרה ומשהו בי איפשר לזה לקרות.
ממש כמו שלבגידה גם הוא אחראי. נכון שאני עשיתי את המעשה [ותאמיני לי - זה מייסר!!!] אבל שנינו הגענו לנקודה זו ביחד. הבגידה היתה הדרך שלי, לצערי המאדמאד גדול, "לפוצץ" את הדברים, לאפשר לדברים לצוף. לא היה אפשרי אחרת. אולי אילו הייתי אמיצה דיי לאמר "אז בוא נתגרש" וגם לעמוד מאחורי זה. אבל לא יכולתי. כי כשאמרתי זאת הוא אמר "אז נתגרש" ואני - נרתעתי, כי זה לא באמת מה שרציתי....
היום אני לא קורבן יותר. אולם בעלי מאד מאד לא מחובר לעצמו. כנראה מחרדות, לא יודעת וזה לא לכבודו שאנחש עליו דברים. אנחש -כי אין לי - וגם לא למטפלות אליהן הלכנו - דרך "להכנס" אליו. וכנראה- גם לא לו. אין שום מצב, כרגע, שבו נעשה איזה שהוא תהליך משותף.
מתוך כך - הבחירה היא ברורה.
יש בינינו אהבה בסיסית חזקה, אולם היומיום קשה ביותר. גם כעת, כאשר אין כבר אלימות רגשית.
אני מודה לך מאד על העידוד. זה חשוב לי. שמישהו קורא, ומתענין, ומקדיש זמן לחזוב, להרגיש ולענות
ושוב- זה עדיין מהמקום של "איך זה יכול להיות שלמישהו זה חשוב? לא יתכן שזה מגיע לי..."
עוד צריך לעבוד גם על זה.....
אשמח לעזרה גם כאן....
אז ככה:
קודם כל, אני באמת רותמת חברות טובות ותומכות. מדהים עד כמה שזה עוזר וכמה שהן מוכנות להיות שם בשבילי, ובאמת.
בקשר להצעותייך:
עם יד על הלב - אני ממש לא רוצה לפרק את המשפחה, ממש לא רוצה להפרד. ובאותה נשימה, כמו שכתבתי כבר - אם אני שמה את עצמי במקום של כבוד, אז זה המוצא היחידי כרגע. הנישואים שלנו הם לא פשוטים כלל, וכבר הוגדרו כבעלי אופי אלים רגשית, כאשר אני הוגדרתי כקורבן. אני לא אוהבת הגדרה זו. היא נוחה מאד בתחילה, מאפשרת תחושת צדקנות ומסכנות והסרת אחריות מוחלטת. אבל אם קצת הולכים קדימה, קוראים חומר מתאים ומבינים דב או שניים, מבינים - אני הבנתי - שלקורבן יש אחריות מלאה על מה שקרה. כלומר- משהו באישיות שלי היה זקוק למה שקרה ומשהו בי איפשר לזה לקרות.
ממש כמו שלבגידה גם הוא אחראי. נכון שאני עשיתי את המעשה [ותאמיני לי - זה מייסר!!!] אבל שנינו הגענו לנקודה זו ביחד. הבגידה היתה הדרך שלי, לצערי המאדמאד גדול, "לפוצץ" את הדברים, לאפשר לדברים לצוף. לא היה אפשרי אחרת. אולי אילו הייתי אמיצה דיי לאמר "אז בוא נתגרש" וגם לעמוד מאחורי זה. אבל לא יכולתי. כי כשאמרתי זאת הוא אמר "אז נתגרש" ואני - נרתעתי, כי זה לא באמת מה שרציתי....
היום אני לא קורבן יותר. אולם בעלי מאד מאד לא מחובר לעצמו. כנראה מחרדות, לא יודעת וזה לא לכבודו שאנחש עליו דברים. אנחש -כי אין לי - וגם לא למטפלות אליהן הלכנו - דרך "להכנס" אליו. וכנראה- גם לא לו. אין שום מצב, כרגע, שבו נעשה איזה שהוא תהליך משותף.
מתוך כך - הבחירה היא ברורה.
יש בינינו אהבה בסיסית חזקה, אולם היומיום קשה ביותר. גם כעת, כאשר אין כבר אלימות רגשית.
אני מודה לך מאד על העידוד. זה חשוב לי. שמישהו קורא, ומתענין, ומקדיש זמן לחזוב, להרגיש ולענות
ושוב- זה עדיין מהמקום של "איך זה יכול להיות שלמישהו זה חשוב? לא יתכן שזה מגיע לי..."
עוד צריך לעבוד גם על זה.....
אשמח לעזרה גם כאן....
נאמנות מינית
אני כאן.
תודה שאת משתפת אותי.
הזמן יעשה את שלו והחלטותיך תהינה ברורות יותר עם הזמן.
שבת שלום ומבורך
תודה שאת משתפת אותי.
הזמן יעשה את שלו והחלטותיך תהינה ברורות יותר עם הזמן.
שבת שלום ומבורך
נאמנות מינית
למרות שתמיד לא הסתדרנו טוב אחד עם השני (גם לפני הנישואין וגם במהלכם) תמיד היללנו את האהבה הגדולה שלנו.
רציתי להגיד על זה שזה נשמע ממש דומה לנו.
כלומר - מאז ומתמיד זה לא היה "חלק", לא היינו מאוהבים, רומנטיים, אחוזי להיטות בסקס וכו' וכו'. כנראה שזה שירת אצל שנינו משהו. ואני - תמיד היה לי קשה ביחסים הללו. אבל תמיד אמרנו שאנחנו מאד אוהבים, וגם כעת.
כלכך שמחתי שהפסקתי לאהוב אותו, אין לך מושג. הרי דימינתי כלכך הרבה פעמים, במהלך הנישואין שהוא מת או שאנחנו מתגרשים. אז למה לחכות שזה יקרה , למה שהוא ימות? אפשר להתגרש. זו היתה הקלה גדולה עבורי להפסיק לאהוב אותו. לא האמנתי שאהבה יכולה להסתיים, וזה קרה.
האם ניתן באיבחה אחרת לקטוע? האם זה פשוט קרה? האם זה היה בשלבים?
ובקשר לדמיונות - אני מכירה את הדמיונות הללו... אני חושבת שהם באו אצלי מחוסר אונים גדול, נכעס גדול מאד ומחוסר רצון להיות זו שלוקחת את האחריות.
רציתי להגיד על זה שזה נשמע ממש דומה לנו.
כלומר - מאז ומתמיד זה לא היה "חלק", לא היינו מאוהבים, רומנטיים, אחוזי להיטות בסקס וכו' וכו'. כנראה שזה שירת אצל שנינו משהו. ואני - תמיד היה לי קשה ביחסים הללו. אבל תמיד אמרנו שאנחנו מאד אוהבים, וגם כעת.
כלכך שמחתי שהפסקתי לאהוב אותו, אין לך מושג. הרי דימינתי כלכך הרבה פעמים, במהלך הנישואין שהוא מת או שאנחנו מתגרשים. אז למה לחכות שזה יקרה , למה שהוא ימות? אפשר להתגרש. זו היתה הקלה גדולה עבורי להפסיק לאהוב אותו. לא האמנתי שאהבה יכולה להסתיים, וזה קרה.
האם ניתן באיבחה אחרת לקטוע? האם זה פשוט קרה? האם זה היה בשלבים?
ובקשר לדמיונות - אני מכירה את הדמיונות הללו... אני חושבת שהם באו אצלי מחוסר אונים גדול, נכעס גדול מאד ומחוסר רצון להיות זו שלוקחת את האחריות.
נאמנות מינית
היי רגועה
אי אפשר לקטוע בבת אחת יחסים שנמשכים שנים. אנחנו היינו יחד 14 שנה שזה לא מעט. אני חויתי ביום אחד ספציפי משהו כמו ידיעה ברורה שאני לא ממשיכה להיות בת זוג שלו. זה היה מלווה ברגשות סוערים מאוד, בבכי רב מאוד. כל מי שהתיעצתי איתו אמר שלא לוקחים החלטה בתוך סערה רגשית וקיבלתי את זה. שיתפתי אותו במה שאני מרגישה וחושבת ועברנו תהליך של כמה חודשים, נדמה לי שחצי שנה, בה גרנו באותו בית וישנו באותה מיטה אבל אני כל הזמן התלבטתי. הוא מצידו לא רצה בשום אופן להפרד והפחיד אותי בכל מיני דרכים כדי להשאיר אותי איתו. הוא לחץ עלי כל הזמן להשאר איתו. היה נוגע בי באופן פיזי, מחבק אותי וכו... לקח לי כמה חודשים להפסיק לאפשר לו לעשות את זה, להפסיק לקיים יחסי מין. זה היה תהליך כלכך נוראי וכואב, באמת. אבל הרגשתי שאני חייבת לעצמי את האמת שלי וזו היתה הפעם הראשונה שהתרוממתי ואמרתי שאני נמצאת כאן ואי אפשר למחוק אותי ולהכניע אותי לפי הדרישות שלו.
זה גבר ש"הירשה" לי לסרב לו יום אחד בשבוע ליחסי מין. הוא איים עלי בתחילת הנישואין שלנו שאם לא נקיים יחסים כמעט כל יום הוא ילך לזונה. האיום שלו עשה כנראה את שלו. הוא כאילו הרוויח כמה שנים בהם קיבל המון סקס אבל הוא הפסיד אותי.
טוב, זה די נורא להיזכר.
אני נעזרתי בתקופה בה התלבטתי במטפלת בפרחי באך שהיא אישה מוארת ומדהימה. בנוסף הלכתי תקופה מסויימת לפסיכולוג שגם עזר לי לקבל את תחושות הבטן שלי, לקבל את התובנות שלי. הוא ממש עזר לי לקבל את עצמי גם אם ההחלטות שלי פוגעות במישהו אחר.
זה לא פשוט.
אני מספרת לך את זה כי זה מה שהיה אצלי.לי התאים מאוד להיפרד. את עכשיו בודקת מה מתאים לך, ואת עוד תדעי. יכולות להיות לכם הרבה אופציות נוספות חוץ מפרידה.
רק דבר אחד חשוב לי לבקש ממך, ואולי גם מעצמי. אל תשכחי את עצמך. אל תשכחי שמה שאת מרגישה הוא תמיד נכון וצודק. נראה לי שבגלל חינוך וכדומה שכחנו להקשיב לאני הפנימי שלנו שתמיד מדבר ואומר לנו את הדבר הנכון רק שרוב הזמן קשה לנו לקבל את זה . במיוחד כשהתוצאות של זה לא מתישבות עם החינוך שקיבלנו או עם נורמות חברתיות.
שבת שלום
אי אפשר לקטוע בבת אחת יחסים שנמשכים שנים. אנחנו היינו יחד 14 שנה שזה לא מעט. אני חויתי ביום אחד ספציפי משהו כמו ידיעה ברורה שאני לא ממשיכה להיות בת זוג שלו. זה היה מלווה ברגשות סוערים מאוד, בבכי רב מאוד. כל מי שהתיעצתי איתו אמר שלא לוקחים החלטה בתוך סערה רגשית וקיבלתי את זה. שיתפתי אותו במה שאני מרגישה וחושבת ועברנו תהליך של כמה חודשים, נדמה לי שחצי שנה, בה גרנו באותו בית וישנו באותה מיטה אבל אני כל הזמן התלבטתי. הוא מצידו לא רצה בשום אופן להפרד והפחיד אותי בכל מיני דרכים כדי להשאיר אותי איתו. הוא לחץ עלי כל הזמן להשאר איתו. היה נוגע בי באופן פיזי, מחבק אותי וכו... לקח לי כמה חודשים להפסיק לאפשר לו לעשות את זה, להפסיק לקיים יחסי מין. זה היה תהליך כלכך נוראי וכואב, באמת. אבל הרגשתי שאני חייבת לעצמי את האמת שלי וזו היתה הפעם הראשונה שהתרוממתי ואמרתי שאני נמצאת כאן ואי אפשר למחוק אותי ולהכניע אותי לפי הדרישות שלו.
זה גבר ש"הירשה" לי לסרב לו יום אחד בשבוע ליחסי מין. הוא איים עלי בתחילת הנישואין שלנו שאם לא נקיים יחסים כמעט כל יום הוא ילך לזונה. האיום שלו עשה כנראה את שלו. הוא כאילו הרוויח כמה שנים בהם קיבל המון סקס אבל הוא הפסיד אותי.
טוב, זה די נורא להיזכר.
אני נעזרתי בתקופה בה התלבטתי במטפלת בפרחי באך שהיא אישה מוארת ומדהימה. בנוסף הלכתי תקופה מסויימת לפסיכולוג שגם עזר לי לקבל את תחושות הבטן שלי, לקבל את התובנות שלי. הוא ממש עזר לי לקבל את עצמי גם אם ההחלטות שלי פוגעות במישהו אחר.
זה לא פשוט.
אני מספרת לך את זה כי זה מה שהיה אצלי.לי התאים מאוד להיפרד. את עכשיו בודקת מה מתאים לך, ואת עוד תדעי. יכולות להיות לכם הרבה אופציות נוספות חוץ מפרידה.
רק דבר אחד חשוב לי לבקש ממך, ואולי גם מעצמי. אל תשכחי את עצמך. אל תשכחי שמה שאת מרגישה הוא תמיד נכון וצודק. נראה לי שבגלל חינוך וכדומה שכחנו להקשיב לאני הפנימי שלנו שתמיד מדבר ואומר לנו את הדבר הנכון רק שרוב הזמן קשה לנו לקבל את זה . במיוחד כשהתוצאות של זה לא מתישבות עם החינוך שקיבלנו או עם נורמות חברתיות.
שבת שלום
נאמנות מינית
ענבל,
מה שאת מספרת הוא באמת נורא, ואני יודעת שיש עוד...
אנחנו נשואים 22 שנה, גם כן לא מעט....
איך אנחנו נותנות לזה שזה יקרה?! פשוט מדהים. זה בדיוק כמו שאת אומרת - אנחנו שוכחות את עצמנו, מחפשות... לא יודעת מה -קבלה, אישור, אהבה?
בענין מה "שאת מרגישה הוא תמיד נכון וצודק " -
אני מניחה שהתכוונת לכך שאל לנו להרשות להגיע למקומות שאינם מכבדים אותנו וכו'.עם זה אני מסכימה במאה אחוז ועובדת על זה מאד.
זה כאילו פעם, מזמן, אבדה לי תחושת הבטן הטבעית של "זה כן בשבילי, זה לא בשבילי".
ובענין שלך: המערכת שאת היית בה היא מערכת של אלימות, לא פחות. היא נשאה, במקרה או שלא במקרה, אופי מיני. אבל העיקר בה היה כפיית רצון, מחיקת האחר וכל מה שכרוך במערכת כזו. בעלך היה זקוק לשליטה, לא לסקס. הוא עשה זאת דרך הסקס ותו לא.
מתוך כך אני מאחלת לך שלא תזהי את מה שיה לך עם סקס דוקא, אלא עם מצבים, כמו שכבר כתבת, של סימביוזה, קורבן ומקרבן וכל שאר האיכס שכרוך בזה. שלא תתבלבלי לך בעתיד....
יחד עם זה - שתינו מסכימות [כך הבנתי ממה שכתבת] שלעתים דרושה עבודה קשה ואכזרית כדי ללמוד שיעור.
אני ממליצה לך על הספר "גירושים רוחניים" של דבי פורד בהוצאת "פראג". ספר מצוין שמהותו היא הדרך להכיר במתנות שקיבלת מבן זוגך, מהנישואים הקשים שהיו לכם.
קשה לקבל זאת בתחילה, אבל לאחר שעושים את העבודה מתרוממים המון דרגות למעלה.....
אני מאחלת לך המון הצלחה!
( () )
מה שאת מספרת הוא באמת נורא, ואני יודעת שיש עוד...
אנחנו נשואים 22 שנה, גם כן לא מעט....
איך אנחנו נותנות לזה שזה יקרה?! פשוט מדהים. זה בדיוק כמו שאת אומרת - אנחנו שוכחות את עצמנו, מחפשות... לא יודעת מה -קבלה, אישור, אהבה?
בענין מה "שאת מרגישה הוא תמיד נכון וצודק " -
אני מניחה שהתכוונת לכך שאל לנו להרשות להגיע למקומות שאינם מכבדים אותנו וכו'.עם זה אני מסכימה במאה אחוז ועובדת על זה מאד.
זה כאילו פעם, מזמן, אבדה לי תחושת הבטן הטבעית של "זה כן בשבילי, זה לא בשבילי".
ובענין שלך: המערכת שאת היית בה היא מערכת של אלימות, לא פחות. היא נשאה, במקרה או שלא במקרה, אופי מיני. אבל העיקר בה היה כפיית רצון, מחיקת האחר וכל מה שכרוך במערכת כזו. בעלך היה זקוק לשליטה, לא לסקס. הוא עשה זאת דרך הסקס ותו לא.
מתוך כך אני מאחלת לך שלא תזהי את מה שיה לך עם סקס דוקא, אלא עם מצבים, כמו שכבר כתבת, של סימביוזה, קורבן ומקרבן וכל שאר האיכס שכרוך בזה. שלא תתבלבלי לך בעתיד....
יחד עם זה - שתינו מסכימות [כך הבנתי ממה שכתבת] שלעתים דרושה עבודה קשה ואכזרית כדי ללמוד שיעור.
אני ממליצה לך על הספר "גירושים רוחניים" של דבי פורד בהוצאת "פראג". ספר מצוין שמהותו היא הדרך להכיר במתנות שקיבלת מבן זוגך, מהנישואים הקשים שהיו לכם.
קשה לקבל זאת בתחילה, אבל לאחר שעושים את העבודה מתרוממים המון דרגות למעלה.....
אני מאחלת לך המון הצלחה!
( () )
נאמנות מינית
ענבל, ניסיתי לשלוח חיבוק דרך ההבעות - ולא הצליח. אנסה שוב, ובכל מקרה -
ח י ב ו ק ג ד ו ל !!!
ח י ב ו ק ג ד ו ל !!!
נאמנות מינית
איזו מקסימה
תקשיבי, בראש השנה האחרון, כשכבר חייתי לבד חויתי משבר, תחושת אובדן פתאומית ואז נגשתי לחפש ספר שיעזור לי להתמודד עם המשבר של הפרידה. קניתי את הספר שהמלצת עליו והוא חיבר אותי לעצמי ברמות הכי גבוהות שאפשר. אני משתמשת בו בחיים בכלל. ממש עליתי מדרגה באמונה שלי בהכרת התודה עבור כל מה שקרה לי. זה אולי ישמע מוזר אבל כשהחלטתי להפרד ממנו כבר לא כעסתי עליו יותר, אבל עדיין היה לי קשה ועוד לא ידעתי עד כמה הייתי צריכה להכיר לו תודה. הספר הזה הבהיר לי את הנקודה הזאת.
כמעט שלא עובר יום בו אני לא מודה לאלוהים על השפע שהוא נתן לי. גם כשקשה לי אני מכבדת את זה ומבינה את זה.
אני ממש שמחה שגם את קראת את הספר הזה. נפלא
תודה על החיבוק
ושוב
שבת שלום
תקשיבי, בראש השנה האחרון, כשכבר חייתי לבד חויתי משבר, תחושת אובדן פתאומית ואז נגשתי לחפש ספר שיעזור לי להתמודד עם המשבר של הפרידה. קניתי את הספר שהמלצת עליו והוא חיבר אותי לעצמי ברמות הכי גבוהות שאפשר. אני משתמשת בו בחיים בכלל. ממש עליתי מדרגה באמונה שלי בהכרת התודה עבור כל מה שקרה לי. זה אולי ישמע מוזר אבל כשהחלטתי להפרד ממנו כבר לא כעסתי עליו יותר, אבל עדיין היה לי קשה ועוד לא ידעתי עד כמה הייתי צריכה להכיר לו תודה. הספר הזה הבהיר לי את הנקודה הזאת.
כמעט שלא עובר יום בו אני לא מודה לאלוהים על השפע שהוא נתן לי. גם כשקשה לי אני מכבדת את זה ומבינה את זה.
אני ממש שמחה שגם את קראת את הספר הזה. נפלא
תודה על החיבוק
ושוב
שבת שלום
-
- הודעות: 483
- הצטרפות: 15 אוגוסט 2004, 18:48
- דף אישי: הדף האישי של טל_טיבי*
נאמנות מינית
איזה דף מדהים.
אדבר בקיצור - ואולי ארחיב אח"כ.
בעיניי המציאות שבחוץ היא שיקוף למציאות הפנימית. כך שהשאיפה שלנו לאחד היחיד והמיוחד, שווה ודומה לשאיפה לאיחוד והאחדות שבתוכנו. והדרך לשם לוקחת לפחות גלגול חיים אחד........
בגידה - איזו מילה חזקה, ומלאת ביקורת ושיפוטיות ואמונה ש"יש רק דרך אחת נכונה" ומי שלא הולך בה מוצא עליו דין בוגד.
וכל העניין הזה שהמין הוא מגעיל וחטא, הוא עניין חדש יחסית בהיסטוריה האנושית משהו כמו 2000-3000 שנה. כאשר העולם עבר מתרבות מטריארכלית שיתופית, לתרבות פטריארכלית של שליטה. לפני שלטון הכוהנים היהודיים והכמרים ה נוצריים והקאדים המוסלמים, שלטה בעולם כולו (כן, באופן ממש גורף - דבר מפתיע בהתחשב בעובדה שלא היה אינטרנט) תרבות שאנו קוראים לה היום תרבות האלה. כאן במזרח התיכון, באירופה, באמריקות ובאסיה. התרבות כולה היתה תרבות מטריליניאלית - מה שאומר שהשושלות, היו שושלות מאם לבת, ולא מאב לבן כפי שנהוג היום. בהתחלה אפילו לא היה עניין של רכוש והאמינו שיש שפע רב, והוא לכולם (מין גן-עדן שכזה), אך גם שהתחיל העניין של הרכוש - הוא הועבר מאם לבתה. גם עניין שייכותם של הילדים היה משוייך לאם ולא לאב - מנהג שנשאר עד היום ביהדות.
האישה לא היתה שייכת לאיש, אלא לעצמה בלבד, וכך גם הגבר (שייך לעצמו). המיסטריות של החיים עצמם היו נתונות בידי נשים, ולא בידי גברים.
אני מסכימה לגמרי עם צפריר שאומר שהטעות של הפמיניסטיות היא רצונן להיות כגברים. ומצער הוא שנשים הנחשבות למצליחות בעולמנו - עליהן לעשות זאת בדרך גברית, ולא בדרך נשית.
הפיכת נשים ל"זונות" שדינן סקילה, היה רעיון מוצלח מאד של הדתות ה"גבריות" שהגיעו אחר-כך. מכיוון שהאנשים בכל העולם, שהיו מחוברים לטבע, ולפני האלה השונים (פריון, חילוף עונות, צמיחה, וכו.....), ואף אהבו את מנהגיהם הפגאניים, נדרשו צעדים קיצוניים כדי להכפיף אנשים לדתות החדשות האלו, וזה היה חלק מהדרך לעשות זאת.
תרבויות האלה דגלו בהכרת האלוהים מתוך עצמך, ואילו תרבויות הדתות כפי שמוכרים לנו היום בעולם המערבי דוגלות ב- הכמרים, הרבנים, ידיעת האלוהים נמצאת רק אצלם ורק הם יכולים להראות את הדרך, ולתת עונשים ומחילות בשמו.
אלוהים בעיני, הוא לא איזה אשמאי זקן שאיכפת לו עם מי אנשים מתנים אהבה והאם הם צמים או לא ביום כיפור או הולכים לווידוי בכנסיה.
אני לא מחווה דעה לגבי כן או לא, רע או טוב. רק מעירה/מאירה ורוצה לחזק את הטענה שזה אמנם עניין תלוי תרבות. ושיש הרבה היסטוריה אנושית לפני שאנחנו הגענו לכאן עם דעותינו המוצקות מאד לגבי מה נכון ואמיתי ומוסרי.
זה נכון שיש הרבה בושה סביב העניין של המין - אבל בושה זה משהו ששמו עלינו, ולימדו אותנו - לא נולדנו עם זה.....
אדבר בקיצור - ואולי ארחיב אח"כ.
בעיניי המציאות שבחוץ היא שיקוף למציאות הפנימית. כך שהשאיפה שלנו לאחד היחיד והמיוחד, שווה ודומה לשאיפה לאיחוד והאחדות שבתוכנו. והדרך לשם לוקחת לפחות גלגול חיים אחד........
בגידה - איזו מילה חזקה, ומלאת ביקורת ושיפוטיות ואמונה ש"יש רק דרך אחת נכונה" ומי שלא הולך בה מוצא עליו דין בוגד.
וכל העניין הזה שהמין הוא מגעיל וחטא, הוא עניין חדש יחסית בהיסטוריה האנושית משהו כמו 2000-3000 שנה. כאשר העולם עבר מתרבות מטריארכלית שיתופית, לתרבות פטריארכלית של שליטה. לפני שלטון הכוהנים היהודיים והכמרים ה נוצריים והקאדים המוסלמים, שלטה בעולם כולו (כן, באופן ממש גורף - דבר מפתיע בהתחשב בעובדה שלא היה אינטרנט) תרבות שאנו קוראים לה היום תרבות האלה. כאן במזרח התיכון, באירופה, באמריקות ובאסיה. התרבות כולה היתה תרבות מטריליניאלית - מה שאומר שהשושלות, היו שושלות מאם לבת, ולא מאב לבן כפי שנהוג היום. בהתחלה אפילו לא היה עניין של רכוש והאמינו שיש שפע רב, והוא לכולם (מין גן-עדן שכזה), אך גם שהתחיל העניין של הרכוש - הוא הועבר מאם לבתה. גם עניין שייכותם של הילדים היה משוייך לאם ולא לאב - מנהג שנשאר עד היום ביהדות.
האישה לא היתה שייכת לאיש, אלא לעצמה בלבד, וכך גם הגבר (שייך לעצמו). המיסטריות של החיים עצמם היו נתונות בידי נשים, ולא בידי גברים.
אני מסכימה לגמרי עם צפריר שאומר שהטעות של הפמיניסטיות היא רצונן להיות כגברים. ומצער הוא שנשים הנחשבות למצליחות בעולמנו - עליהן לעשות זאת בדרך גברית, ולא בדרך נשית.
הפיכת נשים ל"זונות" שדינן סקילה, היה רעיון מוצלח מאד של הדתות ה"גבריות" שהגיעו אחר-כך. מכיוון שהאנשים בכל העולם, שהיו מחוברים לטבע, ולפני האלה השונים (פריון, חילוף עונות, צמיחה, וכו.....), ואף אהבו את מנהגיהם הפגאניים, נדרשו צעדים קיצוניים כדי להכפיף אנשים לדתות החדשות האלו, וזה היה חלק מהדרך לעשות זאת.
תרבויות האלה דגלו בהכרת האלוהים מתוך עצמך, ואילו תרבויות הדתות כפי שמוכרים לנו היום בעולם המערבי דוגלות ב- הכמרים, הרבנים, ידיעת האלוהים נמצאת רק אצלם ורק הם יכולים להראות את הדרך, ולתת עונשים ומחילות בשמו.
אלוהים בעיני, הוא לא איזה אשמאי זקן שאיכפת לו עם מי אנשים מתנים אהבה והאם הם צמים או לא ביום כיפור או הולכים לווידוי בכנסיה.
אני לא מחווה דעה לגבי כן או לא, רע או טוב. רק מעירה/מאירה ורוצה לחזק את הטענה שזה אמנם עניין תלוי תרבות. ושיש הרבה היסטוריה אנושית לפני שאנחנו הגענו לכאן עם דעותינו המוצקות מאד לגבי מה נכון ואמיתי ומוסרי.
זה נכון שיש הרבה בושה סביב העניין של המין - אבל בושה זה משהו ששמו עלינו, ולימדו אותנו - לא נולדנו עם זה.....
נאמנות מינית
ענבל,
כנראה שלא סתם מגיעים לאותו מקום...
להתראות!
כנראה שלא סתם מגיעים לאותו מקום...
להתראות!
נאמנות מינית
ומה כאשר יש בעיה? כלומר כאשר הגבר או האשה לוקים במה שקרוי בתרבות שלנו פתולוגיות? פדופילים למשל, האם הם גם ביטוי של אותה מיניות מתפרצת המבטאת את מיניותם הבריאה והנפלאה?
ומה עם מקרים גבוליים? גבר ש מתבונן בילדה בת חמש כאל אובייקט מיני בכל רגע ורגע שהוא שרוי בקרבתה וכמעט מתעלף מעונג מיני כל פעם שהוא נוגע בה נגיעה אקראית?
ומה עם מקרים גבוליים? גבר ש מתבונן בילדה בת חמש כאל אובייקט מיני בכל רגע ורגע שהוא שרוי בקרבתה וכמעט מתעלף מעונג מיני כל פעם שהוא נוגע בה נגיעה אקראית?
נאמנות מינית
ואיך הדיון המרתק הזה שייך לנאמנות מינית?
פספסתי משהו?
פספסתי משהו?
-
- הודעות: 483
- הצטרפות: 15 אוגוסט 2004, 18:48
- דף אישי: הדף האישי של טל_טיבי*
נאמנות מינית
ציפורה -
אם כיוונת את שאלתך אלי - הרי גם בתרבויות האלה - הכל היה תלוי רצון והסכמה.
וכל פגיעה באדם אחר יש לטפל בה.
התרבויות הפגאניות יש להן כלל מאד ברור - חיה כרצונך, ואל תפגע בשום יצור חי.
כל יצור חי הוא מקודש, באשר הוא חלק מהטבע, אם תרצי - ברוא אלוהים (או האלה), וככזה אין לפגוע בו.
אבל השאלה בדף זה לא היתה לגבי פתלוגיות. השאלה כאן היתה לגבי גבר /אישה, ונאמנותם המינית לבן זוגם.
אבל - אולי נאמנות מינית היא משהו שאדם מחוייב בה לעצמו? להיות נאמן למיניותו ולדרך בה בחר לבטא אותה?
ושוב - מבלי לפגוע באחרים!
והמקום של העלבון והפגיעה של הצד ה"נבגד" - זה המקום שעליו לעשות בו את העבודה הפנימית שלו, כמו בכל פגיעה ועלבון אחרים - מקור הכוח הוא אצלך, ולא אצל האחר. ואם אני נעלבת כי לא בחרו אותי במשחקים בבית-ספר, או נעלבת כי בן-זוגי בחר מישהי אחרת ללילה - עלי לעבוד על המקומות הפגועים בתוכי, ועל איך יצרתי מצב בחיי שבו אני נעלבת שוב ושוב בכל מיני סיטואציות שונות. "איך הוא עשה לי את זה" - הופך אותי לצדקנית, לקורבן ומה שיותר גרוע לא מאפשר לי מקום לצמיחה אישית.
לפני שנה-שנתיים, היה סרט בטלוויזיה על משפחה מהכושים העבריים בדימונה. על זוג שחי באושר שנים רבות, ואז הבעל החליט לשאת אשה שניה. באופן אישי, חשתי כאב רב לראות את האשה הראשונה ומה שעובר עליה. אך האם זו נחשבת בגידה? זה מאד מקובל אצלם הנוהג הזה.
כתבתי את מה שכתבתי כי בדף הזה הופיעו דעות מאד נחרצות על מה נכון, ומה מגעיל, והכל חד וחלק ובלי פשרות. ואני חושבת שגם שאני חושבת שמשהו הוא ככה עבורי וזהו זה - עדיין יש אחרים שחושבים אחרת. ויש הרבה עוצמה בלהיות מסוגלת לראות גם את הדעה ההפוכה לשלי - בין אם אני מקבלת אותה ובין אם לא.
אם כיוונת את שאלתך אלי - הרי גם בתרבויות האלה - הכל היה תלוי רצון והסכמה.
וכל פגיעה באדם אחר יש לטפל בה.
התרבויות הפגאניות יש להן כלל מאד ברור - חיה כרצונך, ואל תפגע בשום יצור חי.
כל יצור חי הוא מקודש, באשר הוא חלק מהטבע, אם תרצי - ברוא אלוהים (או האלה), וככזה אין לפגוע בו.
אבל השאלה בדף זה לא היתה לגבי פתלוגיות. השאלה כאן היתה לגבי גבר /אישה, ונאמנותם המינית לבן זוגם.
אבל - אולי נאמנות מינית היא משהו שאדם מחוייב בה לעצמו? להיות נאמן למיניותו ולדרך בה בחר לבטא אותה?
ושוב - מבלי לפגוע באחרים!
והמקום של העלבון והפגיעה של הצד ה"נבגד" - זה המקום שעליו לעשות בו את העבודה הפנימית שלו, כמו בכל פגיעה ועלבון אחרים - מקור הכוח הוא אצלך, ולא אצל האחר. ואם אני נעלבת כי לא בחרו אותי במשחקים בבית-ספר, או נעלבת כי בן-זוגי בחר מישהי אחרת ללילה - עלי לעבוד על המקומות הפגועים בתוכי, ועל איך יצרתי מצב בחיי שבו אני נעלבת שוב ושוב בכל מיני סיטואציות שונות. "איך הוא עשה לי את זה" - הופך אותי לצדקנית, לקורבן ומה שיותר גרוע לא מאפשר לי מקום לצמיחה אישית.
לפני שנה-שנתיים, היה סרט בטלוויזיה על משפחה מהכושים העבריים בדימונה. על זוג שחי באושר שנים רבות, ואז הבעל החליט לשאת אשה שניה. באופן אישי, חשתי כאב רב לראות את האשה הראשונה ומה שעובר עליה. אך האם זו נחשבת בגידה? זה מאד מקובל אצלם הנוהג הזה.
כתבתי את מה שכתבתי כי בדף הזה הופיעו דעות מאד נחרצות על מה נכון, ומה מגעיל, והכל חד וחלק ובלי פשרות. ואני חושבת שגם שאני חושבת שמשהו הוא ככה עבורי וזהו זה - עדיין יש אחרים שחושבים אחרת. ויש הרבה עוצמה בלהיות מסוגלת לראות גם את הדעה ההפוכה לשלי - בין אם אני מקבלת אותה ובין אם לא.
נאמנות מינית
טל טי מה שכתבת גרם לי לחזור ולהסתכל על הדברים שכתבתי כאן לראשונה ב 11/8 כי עיניין אותי להתבונן בהם ממרחק מסויים של זמן (עבר רק שבוע?) ולראות מה זה מעורר בי היום.
אני מקבלת את דעתך שכל אדם חופשי לממש את רצונותיו המיניים או האחרים (אם הבנתי נכון) אבל מבלי שזה יפגע באדם אחר. זאת אומרת, שצריכה להיות הסכמה של שני צדדים למה שנעשה במיטה.
אם שני בני זוג מחליטים שמה שעושה להם טוב ביחד זה להוסיף גברים או נשים למיטתם, זה בסדר גמור. יש לי קושי רב עם אנשים ששוכבים עם אנשים אחרים שהם לא בני זוגם ומשקרים למי שחי איתם. זה סוג של מערכת יחסים שלא מתאימה לי אישית.
בכלל, אחרי שעברתי עם עצמי ועם בן זוגי הקודם כל מיני חוויות מיניות ונפשיות, הגעתי עם עצמי לתובנה שמה שמתאים לי זה לחיות עם בן זוג אהוב כששנינו מחוייבים למיסגרת הזוגית מבלי לחפש ריגושים בחוץ. לא מתאים לי להתערבב עם אנשים אחרים, לא רוצה לראות את בן הזוג שלי שוכב עם נשים אחרות(וראיתי) או לדעת שהוא שוכב בהזדמנויות שונות עם מי שבא לו (וידעתי).
אצלי זוגיות אומרת נאמנות מינית.
אני לא יודעת אם לעולם לא יקרה מצב בו אני או מי שיהיה איתי ישכב עם מישהו אחר, אבל אם זה יקרה, אז זו סיבה טובה לבדוק למה זה קרה, אם היחסים עדיין חשובים ומספקים אותנו. זה לא שאם זה קורה אז צריך "לסגור את הבסטה".
אני יודעת שכתבת משהו מאוד כללי על איך שאת תופסת את המיניות האנושית ביחס לכבלי התרבות. מעניין אותי לשמוע מה זה אומר ממש עבורך.
אני מקבלת את דעתך שכל אדם חופשי לממש את רצונותיו המיניים או האחרים (אם הבנתי נכון) אבל מבלי שזה יפגע באדם אחר. זאת אומרת, שצריכה להיות הסכמה של שני צדדים למה שנעשה במיטה.
אם שני בני זוג מחליטים שמה שעושה להם טוב ביחד זה להוסיף גברים או נשים למיטתם, זה בסדר גמור. יש לי קושי רב עם אנשים ששוכבים עם אנשים אחרים שהם לא בני זוגם ומשקרים למי שחי איתם. זה סוג של מערכת יחסים שלא מתאימה לי אישית.
בכלל, אחרי שעברתי עם עצמי ועם בן זוגי הקודם כל מיני חוויות מיניות ונפשיות, הגעתי עם עצמי לתובנה שמה שמתאים לי זה לחיות עם בן זוג אהוב כששנינו מחוייבים למיסגרת הזוגית מבלי לחפש ריגושים בחוץ. לא מתאים לי להתערבב עם אנשים אחרים, לא רוצה לראות את בן הזוג שלי שוכב עם נשים אחרות(וראיתי) או לדעת שהוא שוכב בהזדמנויות שונות עם מי שבא לו (וידעתי).
אצלי זוגיות אומרת נאמנות מינית.
אני לא יודעת אם לעולם לא יקרה מצב בו אני או מי שיהיה איתי ישכב עם מישהו אחר, אבל אם זה יקרה, אז זו סיבה טובה לבדוק למה זה קרה, אם היחסים עדיין חשובים ומספקים אותנו. זה לא שאם זה קורה אז צריך "לסגור את הבסטה".
אני יודעת שכתבת משהו מאוד כללי על איך שאת תופסת את המיניות האנושית ביחס לכבלי התרבות. מעניין אותי לשמוע מה זה אומר ממש עבורך.
נאמנות מינית
רגועה
מה שלומך?
חיבוק ( ( ) )
מה שלומך?
חיבוק ( ( ) )
-
- הודעות: 483
- הצטרפות: 15 אוגוסט 2004, 18:48
- דף אישי: הדף האישי של טל_טיבי*
נאמנות מינית
ענבל יקרה,
יש כמה נקודות ל"עמדתי האישית".
קודם כל עניין השקרים. או "סודות". איך שאני רואה זאת - האנרגיה שלהם היא משביתה, תוקעת ואינה מאפשרת צמיחה. להגיד לך שאני אף פעם לא מועדת? - אשקר לך, לפעמים אני אומרת שקרים "לבנים" (מה זה בכלל? יש דבר כזה? שקר הוא שקר בכל צבע שהוא בא) אבל אני כבר יודעת מספיק לשאול את עצמי: "ממה את פוחדת" - מה יקרה אם ידעו את האמת כמו שהיא? (ברוב המקרים שמגיעים לשורה התחתונה זה יושב על סוג של פחד מדחיה, לא יאהבו אותי לא יקבלו אותי - כמו למשל מה שכתוב בחלק מההתכתבויות למעלה - "אם אני אדע שהוא נגע באישה אחרת - זה גירושין" - אני לא בטוחה אם הציטוט מדוייק - אך זו היתה רוח הדברים, ואז - איזה סיכוי יש להגיד את האמת?) אז כולנו עושים טעויות כאלו ואחרות, וכולנו נורא רוצים שיאהבו אותנו. ולכולנו יש מושג ברור והחלטי מאד מה זאת אומרת שאוהבים אותנו.
הבעיה עם אהבה , כמו עם כל ערך אחר, שאנו לא טורחים לשבת עם בן הזוג ולברר את הקונספציות שלנו על "מה זאת אהבה עבורי?", "מה זה זוגיות עבורי?" : מה זה חברות עבורי?" וכן הלאה, ולהפוך את זה למובן בעולם הפיזי. למה אני מתכוונת? אני אתן לך דוגמא:
כשהייתי אשה צעירה ונשואה טריה, עבורי אקט של אהבה מאד ברור היה ארוחת ערב משותפת. על הארוחה הזאת הייתי טורחת הרבה, על הבישול, על העיצוב, על האווירה. ואז הייתי יושבת לחכות לאישי הצעיר - שבשבילו ביטוי אמיתי לאהבה היה לעבוד עד אמצע הלילה כדי לדאוג שיהיה מספיק למלא את כל מאווי לבי (מעולם לא שאל ולא עלה על דעתו שהם פשוטים מאד....באותו עניין). את כבר רואה את התמונה המאד ברורה? את האכזבה והכאב על כך שהוא אינו טורח להעריך ולכבד את מאמצי ואת אהבתי מספיק בשביל להגיע ולאכול יחד, ומצדו את הכאב וחוסר ההבנה על איך אני לא מבינה שהוא עושה זאת למעני, ועוד כועסת עליו..... כל התסכול והכאב והאכזבה היו יכולים להימנע אם היינו יושבים ומדברים על "מה הציפיות שלי מתוך זוגיות, מה אני רוצה להגשים בתוך זה, ומה זה אהבה בשבילי. (כמובן שזה הרבה דברים - זו רק היתה דוגמא).
אני מאד אוהבת את הדרך שבה את אומרת: "אצלי זוגיות זה נאמנות מינית". את מצהירה בגלוי על הציפיות שלך - ובוודאי לא רק בפני, גם בפני בן זוגך. כי אז אפשר להגיד לך: אני מסכים עם זה לגמרי, או - אני לא יכול לעמוד בזה, או אני לא רואה את זה כך, אבל את חשובה לי מספיק בשביל לקבל ולקיים את זה במערכת היחסים שלנו. ואז לפי התשובה את יכולה להחליט. את יכולה להגיד, במקרה הראשון - סבבה. במקרה השני - אז אני לא מוכנה להיות בזוגיות איתך, או- אני כל כך אוהבת אותך שאני מוכנה לוותר בעניין הזה, ובמקרה השלישי - לקנות לו טבעת..... (-:
דבר זה נכון דרך אגב לכל פן ודבר בחיי הנישואים: ארוחות משותפות, להורי מי הולכים בחגים, חופשות משותפות או לבד, יציאה ללימודים של אחד מבני הזוג, ילדים כן או לא ואמונות ומחשבות לגבי חינוכם, וכו' וכו' וכו'.
ופה יש כמובן בעייתיות - כי אנחנו משתנים, ומה שהיה לי נכון לפני 30 שנה, 20 שנה, 10 שנים - לא נכון לי היום. ואז יושבים שוב ומדברים - בלי סודות, בלי שקרים.
לגבי נאמנות מינית. עבור עצמי באופן אישי - אמרתי כבר בפעם הראשונה שכתבתי כאן, שעבורי להיות עם בן-זוג אחד, זהו שיקוף לאחדות שלי עם עצמי. דרך אגב - בתרבות האלה נחשבו הנשים לאלה המחוברות באופן טבעי, או יכולות להגיע באופן טבעי לאיחוד האלוהי הזה, ולחוויה הזאת בתוך גופן שלהן, ואילו הגברים יכולים להגיע למקום הזה רק מתוך איחוד מיני עם אישה. תפקיד דתי ומקודש היה לכוהנות במקדשים שניהלו טקסי סקס דתיים עבור גברים שונים, גם כוהני דת..... ודרך אגב - הרבה פעמים אנשים שחווים מה שנקרא חוויה של התעוררות הקונדליני בגופם - מבלבלים זאת עם אנרגיה מינית אורגזמית.
אז לי באופן אישי חשוב שיהיה לי בן-זוג מיני אחד, שהחיבור בינינו יהיה בכל הרמות - הפיזית, הרגשית, המנטלית, הרוחנית, ולי גם חשוב שהוא ירגיש כמוני בנושא הזה. אני רוצה להיות האחת והיחידה. זאת הרגשה טובה בלי ספק. שיש אדם אחד לפחות בעולם הזה שעבורו אני הכי הכי הכי..... (אפשר גם לדבר על זה באופן פסיכולוגיסטי - על השאיפה הזאת - אבל נשאיר זאת לדף אחר).
לעומת זאת, אני לא דוחה מעלי בשאט נפש, אנשים שרואים זאת אחרת. בין המטופלים שלי יש כמה וכמה אנשים, שכל אחד מסיבותיו הוא פונה לסקס מחוץ למסגרת הזוגיות. ומי אני שאשפוט מישהו על בחירותיו? על מה ש"בין אדם לחברו" אנו לא נשפטים אפילו ביום כיפור, זאת יש לעשות מול החבר, ולא כמעשה הנוצרים בתא ווידוי בכנסייה. כל אחד מאיתנו עושה את אותה דרך, וכל אחד מאיתנו טועה את טעויותיו, ולומד מהן - אם מתמזל מזלו. אם לא - יטעה שוב עד שילמד..... ולא כל מה שנראה לי שהוא טעות הוא באמת כזה.
היו פה בתחילת הדף אנשים שדיברו על "וגם אם הוא מסתכל זה לא טוב". אני רוצה להגיד לך שאני מאד אוהבת להסתכל על נשים יפות, וגם על גברים יפים - וגם להגיד לאישי - תראה איזה איש/אישה יפה. הרי כשאני מזהה יופי באחר - זה בגלל שאני מכירה אותו בתוכי.... וכאשר אני רואה כיעור - זה בגלל שזה מהדהד כיעור שבתוכי. הרי אני לא יכולה לזהות משהו שאני לא מכירה מתוך עצמי.....
לגבי פגיעה באחר. אני חושבת שכולנו מקבלים את העובדה שלפעמים כשאנחנו עושים משהו אנחנו פוגעים (במובן מעליבים ולא במובן פגיעה פיזית) אדם אחר. השאלה כאן היא הכוונה. האם היתה לי כוונה לפגוע במישהו? אני יודעת על עצמי - שלעולם איני עושה משהו בכוונה לפגוע, אך במשך חיי פגעתי באנשים רבים שאני אוהבת.. צר לי על כך מאד. עדיין זו עובדה. שכך היה. לפעמים שיניתי את התנהגותי ותיקנתי את העלבון, ולפעמים הבהרתי שאין לי כל כוונה לפגוע ועדיין עלי לעשות את הדבר הזה, עם הצער הרב על הכאב שזה גורם לאחר. לפעמים השאלה היא האם לפגוע בו או בי. ולפעמים עושים החלטות. לפעמים אנחנו מוכנים לוותר על משהו חשוב, ולפעמים לא. מה שחשוב לא פחות - האם האדם הנפגע מטיל עלי את כל האשמה "תראי מה עשית לי" , או עוצר להסתכל מה השיעור שלו? יש אנשים שלמדו בגיל מאד מאד צעיר שכשהם נעלבים האנשים שמסביבם משנים את התנהגותם בשביל שלא יעלבו. אצל אנשים אלו נהפכה ההעילבות לאוטומטית, והסיבה נשכחה. קוראים לזה מניפולציה, ואני בטוחה שאת מכירה אנשים שמשתמשים בזה - אמנם בצורה לא מודעת, ואמנם הם נעלבים באמת, עדיין זו מניפולציה. לפעמים כשהם לומדים ששום דבר לא קורה כתוצאה מההעילבות - הם מפסיקים להיעלב באורח פלא.....
איני יכולה שלא להסכים עם צפריר - כשאחד מבני הזוג פונה למין שמחוץ לזוגיות, או כל סוג אחר של אינטימיות - נדרשת הסתכלות עמוקה על מה לא עובד בזוגיות הזאת משני הצדדים - ולזה קוראים אחריות, ולא אשמה.
יש לי עוד הרבה מה להגיד.
אבל נראה לי שהמגילה הזאת מספיקה לעכשיו.....
מקווה שהבהרתי את עצמי.... ואפשר לשאול עוד....
יש כמה נקודות ל"עמדתי האישית".
קודם כל עניין השקרים. או "סודות". איך שאני רואה זאת - האנרגיה שלהם היא משביתה, תוקעת ואינה מאפשרת צמיחה. להגיד לך שאני אף פעם לא מועדת? - אשקר לך, לפעמים אני אומרת שקרים "לבנים" (מה זה בכלל? יש דבר כזה? שקר הוא שקר בכל צבע שהוא בא) אבל אני כבר יודעת מספיק לשאול את עצמי: "ממה את פוחדת" - מה יקרה אם ידעו את האמת כמו שהיא? (ברוב המקרים שמגיעים לשורה התחתונה זה יושב על סוג של פחד מדחיה, לא יאהבו אותי לא יקבלו אותי - כמו למשל מה שכתוב בחלק מההתכתבויות למעלה - "אם אני אדע שהוא נגע באישה אחרת - זה גירושין" - אני לא בטוחה אם הציטוט מדוייק - אך זו היתה רוח הדברים, ואז - איזה סיכוי יש להגיד את האמת?) אז כולנו עושים טעויות כאלו ואחרות, וכולנו נורא רוצים שיאהבו אותנו. ולכולנו יש מושג ברור והחלטי מאד מה זאת אומרת שאוהבים אותנו.
הבעיה עם אהבה , כמו עם כל ערך אחר, שאנו לא טורחים לשבת עם בן הזוג ולברר את הקונספציות שלנו על "מה זאת אהבה עבורי?", "מה זה זוגיות עבורי?" : מה זה חברות עבורי?" וכן הלאה, ולהפוך את זה למובן בעולם הפיזי. למה אני מתכוונת? אני אתן לך דוגמא:
כשהייתי אשה צעירה ונשואה טריה, עבורי אקט של אהבה מאד ברור היה ארוחת ערב משותפת. על הארוחה הזאת הייתי טורחת הרבה, על הבישול, על העיצוב, על האווירה. ואז הייתי יושבת לחכות לאישי הצעיר - שבשבילו ביטוי אמיתי לאהבה היה לעבוד עד אמצע הלילה כדי לדאוג שיהיה מספיק למלא את כל מאווי לבי (מעולם לא שאל ולא עלה על דעתו שהם פשוטים מאד....באותו עניין). את כבר רואה את התמונה המאד ברורה? את האכזבה והכאב על כך שהוא אינו טורח להעריך ולכבד את מאמצי ואת אהבתי מספיק בשביל להגיע ולאכול יחד, ומצדו את הכאב וחוסר ההבנה על איך אני לא מבינה שהוא עושה זאת למעני, ועוד כועסת עליו..... כל התסכול והכאב והאכזבה היו יכולים להימנע אם היינו יושבים ומדברים על "מה הציפיות שלי מתוך זוגיות, מה אני רוצה להגשים בתוך זה, ומה זה אהבה בשבילי. (כמובן שזה הרבה דברים - זו רק היתה דוגמא).
אני מאד אוהבת את הדרך שבה את אומרת: "אצלי זוגיות זה נאמנות מינית". את מצהירה בגלוי על הציפיות שלך - ובוודאי לא רק בפני, גם בפני בן זוגך. כי אז אפשר להגיד לך: אני מסכים עם זה לגמרי, או - אני לא יכול לעמוד בזה, או אני לא רואה את זה כך, אבל את חשובה לי מספיק בשביל לקבל ולקיים את זה במערכת היחסים שלנו. ואז לפי התשובה את יכולה להחליט. את יכולה להגיד, במקרה הראשון - סבבה. במקרה השני - אז אני לא מוכנה להיות בזוגיות איתך, או- אני כל כך אוהבת אותך שאני מוכנה לוותר בעניין הזה, ובמקרה השלישי - לקנות לו טבעת..... (-:
דבר זה נכון דרך אגב לכל פן ודבר בחיי הנישואים: ארוחות משותפות, להורי מי הולכים בחגים, חופשות משותפות או לבד, יציאה ללימודים של אחד מבני הזוג, ילדים כן או לא ואמונות ומחשבות לגבי חינוכם, וכו' וכו' וכו'.
ופה יש כמובן בעייתיות - כי אנחנו משתנים, ומה שהיה לי נכון לפני 30 שנה, 20 שנה, 10 שנים - לא נכון לי היום. ואז יושבים שוב ומדברים - בלי סודות, בלי שקרים.
לגבי נאמנות מינית. עבור עצמי באופן אישי - אמרתי כבר בפעם הראשונה שכתבתי כאן, שעבורי להיות עם בן-זוג אחד, זהו שיקוף לאחדות שלי עם עצמי. דרך אגב - בתרבות האלה נחשבו הנשים לאלה המחוברות באופן טבעי, או יכולות להגיע באופן טבעי לאיחוד האלוהי הזה, ולחוויה הזאת בתוך גופן שלהן, ואילו הגברים יכולים להגיע למקום הזה רק מתוך איחוד מיני עם אישה. תפקיד דתי ומקודש היה לכוהנות במקדשים שניהלו טקסי סקס דתיים עבור גברים שונים, גם כוהני דת..... ודרך אגב - הרבה פעמים אנשים שחווים מה שנקרא חוויה של התעוררות הקונדליני בגופם - מבלבלים זאת עם אנרגיה מינית אורגזמית.
אז לי באופן אישי חשוב שיהיה לי בן-זוג מיני אחד, שהחיבור בינינו יהיה בכל הרמות - הפיזית, הרגשית, המנטלית, הרוחנית, ולי גם חשוב שהוא ירגיש כמוני בנושא הזה. אני רוצה להיות האחת והיחידה. זאת הרגשה טובה בלי ספק. שיש אדם אחד לפחות בעולם הזה שעבורו אני הכי הכי הכי..... (אפשר גם לדבר על זה באופן פסיכולוגיסטי - על השאיפה הזאת - אבל נשאיר זאת לדף אחר).
לעומת זאת, אני לא דוחה מעלי בשאט נפש, אנשים שרואים זאת אחרת. בין המטופלים שלי יש כמה וכמה אנשים, שכל אחד מסיבותיו הוא פונה לסקס מחוץ למסגרת הזוגיות. ומי אני שאשפוט מישהו על בחירותיו? על מה ש"בין אדם לחברו" אנו לא נשפטים אפילו ביום כיפור, זאת יש לעשות מול החבר, ולא כמעשה הנוצרים בתא ווידוי בכנסייה. כל אחד מאיתנו עושה את אותה דרך, וכל אחד מאיתנו טועה את טעויותיו, ולומד מהן - אם מתמזל מזלו. אם לא - יטעה שוב עד שילמד..... ולא כל מה שנראה לי שהוא טעות הוא באמת כזה.
היו פה בתחילת הדף אנשים שדיברו על "וגם אם הוא מסתכל זה לא טוב". אני רוצה להגיד לך שאני מאד אוהבת להסתכל על נשים יפות, וגם על גברים יפים - וגם להגיד לאישי - תראה איזה איש/אישה יפה. הרי כשאני מזהה יופי באחר - זה בגלל שאני מכירה אותו בתוכי.... וכאשר אני רואה כיעור - זה בגלל שזה מהדהד כיעור שבתוכי. הרי אני לא יכולה לזהות משהו שאני לא מכירה מתוך עצמי.....
לגבי פגיעה באחר. אני חושבת שכולנו מקבלים את העובדה שלפעמים כשאנחנו עושים משהו אנחנו פוגעים (במובן מעליבים ולא במובן פגיעה פיזית) אדם אחר. השאלה כאן היא הכוונה. האם היתה לי כוונה לפגוע במישהו? אני יודעת על עצמי - שלעולם איני עושה משהו בכוונה לפגוע, אך במשך חיי פגעתי באנשים רבים שאני אוהבת.. צר לי על כך מאד. עדיין זו עובדה. שכך היה. לפעמים שיניתי את התנהגותי ותיקנתי את העלבון, ולפעמים הבהרתי שאין לי כל כוונה לפגוע ועדיין עלי לעשות את הדבר הזה, עם הצער הרב על הכאב שזה גורם לאחר. לפעמים השאלה היא האם לפגוע בו או בי. ולפעמים עושים החלטות. לפעמים אנחנו מוכנים לוותר על משהו חשוב, ולפעמים לא. מה שחשוב לא פחות - האם האדם הנפגע מטיל עלי את כל האשמה "תראי מה עשית לי" , או עוצר להסתכל מה השיעור שלו? יש אנשים שלמדו בגיל מאד מאד צעיר שכשהם נעלבים האנשים שמסביבם משנים את התנהגותם בשביל שלא יעלבו. אצל אנשים אלו נהפכה ההעילבות לאוטומטית, והסיבה נשכחה. קוראים לזה מניפולציה, ואני בטוחה שאת מכירה אנשים שמשתמשים בזה - אמנם בצורה לא מודעת, ואמנם הם נעלבים באמת, עדיין זו מניפולציה. לפעמים כשהם לומדים ששום דבר לא קורה כתוצאה מההעילבות - הם מפסיקים להיעלב באורח פלא.....
איני יכולה שלא להסכים עם צפריר - כשאחד מבני הזוג פונה למין שמחוץ לזוגיות, או כל סוג אחר של אינטימיות - נדרשת הסתכלות עמוקה על מה לא עובד בזוגיות הזאת משני הצדדים - ולזה קוראים אחריות, ולא אשמה.
יש לי עוד הרבה מה להגיד.
אבל נראה לי שהמגילה הזאת מספיקה לעכשיו.....
מקווה שהבהרתי את עצמי.... ואפשר לשאול עוד....
נאמנות מינית
תודה לך שענית לי ובמהירות רבה כלכך. אני מוצאת את עצמי מתעסקת בנושא של נאמנות מינית במיוחד בתקופה האחרונה לאור הדרך החדשה שבחרתי לעצמי. להפרד ולהתגרש ממי שחייתי איתו בשנים האחרונות. הסיפור האישי שלי זוכה כרגע לעיבוד בעקבות השיחות שאני מנהלת באתר הזה . כתבת שלך חשוב שיהיה בן זוג מיני אחד. אני כתבתי את זה בצורה אחרת קצת ממך.
בזמן שהייתי נשואה, ולמשך מספר שנים חויתי עם בן הזוג שהיה לי סוג מסויים של יחסים פתוחים. הוא רצה, דרש, תבע, לחץ. אני התרצתי למרות שזו לא היתה הפנטזיה שלי ולמרות שלא תפסתי אהבה וזוגיות באופן הזה. אחת הסיבות המרכזיות להסכמה שלי נבעה ממהידיעה שאם לא אעשה את זה איתו, הוא ילך לנשים אחרות מאחורי הגב שלי.
כל הסיפור הזה היה אובססיבי מידי.
בסופו של דבר האהבה שלי קרסה, הזוגיות התמוטטה ואני שלמה עם החלטתי בדבר סיום הקשר.
היתה תקופה שחשבתי שכל מי שפותח את הזוגיות שלו להתנסויות מיניות עם אנשים אחרים עושה טעות גדולה. היום, עם זה שאני מקבלת את ההתנסות שעברתי , אני חושבת שיש זוגות שזה מתאים לאופי שלהם כאינדיווידואלים ולאופי הזוגי שלהם. ההתנסויות המיניות האלה לא יקבעו בהכרח אם בני הזוג ישארו ביחד או לא.
כתבת שאת לא מאמינה בשקרים וסודות. אני חושבת כמוך. עבורי זה בלתי אפשרי לשקר בנושאים מהותיים כלכך כמו נושא הנאמנות לבן הזוג שלי. קשה לי לדמיין את עצמי מנהלת רומן עם גבר אחר ונשארת בקשר זוגי. לי זה ברור שאם קורה משהו מיני עם מישהו אחר חייבים לברר זאת במערכת הזוגית ולא להצהיר מראש שכל מעידה היא סוף הקשר הזוגי.
קורים דברים, אנשים עשויים להתקל במצבים בלתי צפויים, מצבים שבאים לעורר את נפשם, להצביע על דברים שצריך לשים לב אליהם, דברים שדורשים בירור. לפעמים זה קשור לזוגיות ולפעמים זה קשור לתהליכים פנימיים שבן אדם עובר עם עצמו.
אז, אני רואה עצמי חיה בנאמנות מינית ורגשית וזוכה לנאמנות כזאת מבן הזוג העתידי שלי. אני לא מזועזעת מהאפשרות שיכול להיות מצב בו קורים דברים מחוץ למסגרת אך הם דורשים בירור יסודי.
שנמשיך לאהוב
אם תרצי להמשיך ולהתיחס, או להמשיך את מה שעצרת קודם, אשמח
בזמן שהייתי נשואה, ולמשך מספר שנים חויתי עם בן הזוג שהיה לי סוג מסויים של יחסים פתוחים. הוא רצה, דרש, תבע, לחץ. אני התרצתי למרות שזו לא היתה הפנטזיה שלי ולמרות שלא תפסתי אהבה וזוגיות באופן הזה. אחת הסיבות המרכזיות להסכמה שלי נבעה ממהידיעה שאם לא אעשה את זה איתו, הוא ילך לנשים אחרות מאחורי הגב שלי.
כל הסיפור הזה היה אובססיבי מידי.
בסופו של דבר האהבה שלי קרסה, הזוגיות התמוטטה ואני שלמה עם החלטתי בדבר סיום הקשר.
היתה תקופה שחשבתי שכל מי שפותח את הזוגיות שלו להתנסויות מיניות עם אנשים אחרים עושה טעות גדולה. היום, עם זה שאני מקבלת את ההתנסות שעברתי , אני חושבת שיש זוגות שזה מתאים לאופי שלהם כאינדיווידואלים ולאופי הזוגי שלהם. ההתנסויות המיניות האלה לא יקבעו בהכרח אם בני הזוג ישארו ביחד או לא.
כתבת שאת לא מאמינה בשקרים וסודות. אני חושבת כמוך. עבורי זה בלתי אפשרי לשקר בנושאים מהותיים כלכך כמו נושא הנאמנות לבן הזוג שלי. קשה לי לדמיין את עצמי מנהלת רומן עם גבר אחר ונשארת בקשר זוגי. לי זה ברור שאם קורה משהו מיני עם מישהו אחר חייבים לברר זאת במערכת הזוגית ולא להצהיר מראש שכל מעידה היא סוף הקשר הזוגי.
קורים דברים, אנשים עשויים להתקל במצבים בלתי צפויים, מצבים שבאים לעורר את נפשם, להצביע על דברים שצריך לשים לב אליהם, דברים שדורשים בירור. לפעמים זה קשור לזוגיות ולפעמים זה קשור לתהליכים פנימיים שבן אדם עובר עם עצמו.
אז, אני רואה עצמי חיה בנאמנות מינית ורגשית וזוכה לנאמנות כזאת מבן הזוג העתידי שלי. אני לא מזועזעת מהאפשרות שיכול להיות מצב בו קורים דברים מחוץ למסגרת אך הם דורשים בירור יסודי.
שנמשיך לאהוב
אם תרצי להמשיך ולהתיחס, או להמשיך את מה שעצרת קודם, אשמח
נאמנות מינית
טל טי
סתם סקרנות פיתאומית,
היכן רכשת את כל הידע שלך בנושאי מיניות ותרבות?
סתם סקרנות פיתאומית,
היכן רכשת את כל הידע שלך בנושאי מיניות ותרבות?
-
- הודעות: 483
- הצטרפות: 15 אוגוסט 2004, 18:48
- דף אישי: הדף האישי של טל_טיבי*
נאמנות מינית
ענבל
כמה נקודות שעולות לי שאני קוראת את התכתבויותינו. והראש לא תמיד עובד בשעה כזאת אז אם זה נשמע מעורפל אז אולי יגיעו הבהרות מחר.....
זה בלתי אפשרי לשקר בנושאים מהותיים כלכך כמו נושא הנאמנות לבן הזוג שלי.
הכוונה שלי היא לחיות ללא שקרים בכלל, בנושאים מהותיים ולא מהותיים כאחד. השקר בא ממקום של פחד (יענישו אותי) או בושה (אני לא טוב, לא שווה, פגום), שניהם מקומות מאד עמוקים לעבודה אישית. ואם נוכל לרפא כליל את שני המקומות האלו שבנו - אשרינו וטוב לנו. אנו בדרך הנכונה להארה.....
ואז אני יכולה לשאול את עצמי את אותה שאלה שאת יכולה לשאול את עצמך - כי המהות היא חשובה, לא פרטי הסיפור - למה הייתי צריכה בחיים שלי התנסות כזאת? מדוע בחרתי לחיות עם אדם שרואה זוגיות, משפחתיות, חיים כמשהו כל-כך שונה ממה שאני חווה-רוצה-מאמינה. לי יש כאן משהו ללמוד, וגם לו. זה בטוח. ואין לי ספק הקל שבקלים בכך שהוא אוהב אותי, ואפילו מאד. בדרכו שלו.
ברור לי שכשאלמד את השעור, השיעור כבר לא יהיה שם - או שהזוגיות תשתנה, או שתחדל להיות....
לגבי מאיפה הידע - זה קשור לדרך שאני עושה עם עצמי כבר הרבה שנים. זה ידע שנגלה אלי לאט לאט. ויש, היום, המון ספרות בנושא, אפילו בעברית (הגביע והלהב, למשל). הנושאים האלו מרתקים, מלאי עוצמה, ומלמדים אותנו כנשים חלק רב חשיבות בהיסטוריה שלנו, שאלפי שנים טרחו להסתיר ולהשמיד כל ראיה על קיומה. אני מתכוונת לפתוח דף בית, ואולי שם ארחיב, או שאפתח דף בנושא תרבות האלה. זה באמת מעניין ומרתק, לא רק לנשים. (אבא שלי למשל, יודע הרבה ומתעניין בתחומים האלו. התחיל כהתעניינות ארכיאולוגית, אבל בגלל בתו המוזרה, מתעניין היום כבר גם בהיבטים הרוחניים של העניין. הוא קורא לזה - תרבותיים ולא רוחניים, וזה לגמרי בסדר מצידי.... (-:
אז בינתיים לילה טוב,
אני מאחלת לך כל טוב,
ושתאהבי ותהיי נאהבת בדיוק כפי שמתאים לך.
(אני עוד לא מתמצאת בכל ה"שטיקים" של איך יוצרים אותיות מודגשות ונטויות וחיבוקים וכאלה - אז לבינתיים - המילה "לך" אמורה להיות מודגשת.... ואני מצרפת חיבוק...
לילה טוב....
כמה נקודות שעולות לי שאני קוראת את התכתבויותינו. והראש לא תמיד עובד בשעה כזאת אז אם זה נשמע מעורפל אז אולי יגיעו הבהרות מחר.....
זה בלתי אפשרי לשקר בנושאים מהותיים כלכך כמו נושא הנאמנות לבן הזוג שלי.
הכוונה שלי היא לחיות ללא שקרים בכלל, בנושאים מהותיים ולא מהותיים כאחד. השקר בא ממקום של פחד (יענישו אותי) או בושה (אני לא טוב, לא שווה, פגום), שניהם מקומות מאד עמוקים לעבודה אישית. ואם נוכל לרפא כליל את שני המקומות האלו שבנו - אשרינו וטוב לנו. אנו בדרך הנכונה להארה.....
ואז אני יכולה לשאול את עצמי את אותה שאלה שאת יכולה לשאול את עצמך - כי המהות היא חשובה, לא פרטי הסיפור - למה הייתי צריכה בחיים שלי התנסות כזאת? מדוע בחרתי לחיות עם אדם שרואה זוגיות, משפחתיות, חיים כמשהו כל-כך שונה ממה שאני חווה-רוצה-מאמינה. לי יש כאן משהו ללמוד, וגם לו. זה בטוח. ואין לי ספק הקל שבקלים בכך שהוא אוהב אותי, ואפילו מאד. בדרכו שלו.
ברור לי שכשאלמד את השעור, השיעור כבר לא יהיה שם - או שהזוגיות תשתנה, או שתחדל להיות....
לגבי מאיפה הידע - זה קשור לדרך שאני עושה עם עצמי כבר הרבה שנים. זה ידע שנגלה אלי לאט לאט. ויש, היום, המון ספרות בנושא, אפילו בעברית (הגביע והלהב, למשל). הנושאים האלו מרתקים, מלאי עוצמה, ומלמדים אותנו כנשים חלק רב חשיבות בהיסטוריה שלנו, שאלפי שנים טרחו להסתיר ולהשמיד כל ראיה על קיומה. אני מתכוונת לפתוח דף בית, ואולי שם ארחיב, או שאפתח דף בנושא תרבות האלה. זה באמת מעניין ומרתק, לא רק לנשים. (אבא שלי למשל, יודע הרבה ומתעניין בתחומים האלו. התחיל כהתעניינות ארכיאולוגית, אבל בגלל בתו המוזרה, מתעניין היום כבר גם בהיבטים הרוחניים של העניין. הוא קורא לזה - תרבותיים ולא רוחניים, וזה לגמרי בסדר מצידי.... (-:
אז בינתיים לילה טוב,
אני מאחלת לך כל טוב,
ושתאהבי ותהיי נאהבת בדיוק כפי שמתאים לך.
(אני עוד לא מתמצאת בכל ה"שטיקים" של איך יוצרים אותיות מודגשות ונטויות וחיבוקים וכאלה - אז לבינתיים - המילה "לך" אמורה להיות מודגשת.... ואני מצרפת חיבוק...
לילה טוב....
נאמנות מינית
טל טי
תפתחי דף בית בנושא הזה. אני בטוחה שזה יעניין הרבה אנשים ויעלו תגובות מענינות.
סיפרת שאת חווה את החיים שלך כ"אם חד הורית" בפועל, כבגידה. זה שאישך לא היה שם איתך ובשבילך עורר בך את תחושת הבגידה. רציתי לשאול אם את משוכנעת שמה שאת מרגישה זו בגידה בכל מה שהאמנת או שהאמנתם יחד לגבי זוגיות.
אני מהרהרת קצת במילה הזאת וקצת קשה לי להבין את המשמעות שלה שלא בהקשר המיני.
זה משהו אישי שלי. אני רואה המון דברים דרך הקונטקסט המיני. חלק גדול מהחיים שלי אני חווה דרך המין. לא מדברת רק על עשיה בפועל אלא יש לי דרך מחשבתית מסויימת. לקח לי הרבה מאוד זמן להבין שמה שעברתי עם בן הזוג הקודם אמנם היה בתחום המיני אך השיעור שלי לא קשור קשר ישיר למין אלא לגבולות שלי מול בן זוג בכל תחומי החיים.
אני למדתי באוניברסיטה קורס בפילוסופיה פמיניסטית ושם נחשפתי לטקסט שכתב אנגלס "על מוצא הקניין... לא זוכרת בדיוק את הכותרת. זו היתה הפעם הראשונה שהתברר לי שלא תמיד חברה התנהלת כך מבחינה משפחתית, קיניינית ומינית. זה מאמר מרתק ובטח את מכירה אותו.
תודה על הברכות והאיחולים @} @} @}
הנה הצלחת גם את ליצר סמיילי. (גם אני די חדשה כאן אז אני עוד לומדת)
יום נפלא
תפתחי דף בית בנושא הזה. אני בטוחה שזה יעניין הרבה אנשים ויעלו תגובות מענינות.
סיפרת שאת חווה את החיים שלך כ"אם חד הורית" בפועל, כבגידה. זה שאישך לא היה שם איתך ובשבילך עורר בך את תחושת הבגידה. רציתי לשאול אם את משוכנעת שמה שאת מרגישה זו בגידה בכל מה שהאמנת או שהאמנתם יחד לגבי זוגיות.
אני מהרהרת קצת במילה הזאת וקצת קשה לי להבין את המשמעות שלה שלא בהקשר המיני.
זה משהו אישי שלי. אני רואה המון דברים דרך הקונטקסט המיני. חלק גדול מהחיים שלי אני חווה דרך המין. לא מדברת רק על עשיה בפועל אלא יש לי דרך מחשבתית מסויימת. לקח לי הרבה מאוד זמן להבין שמה שעברתי עם בן הזוג הקודם אמנם היה בתחום המיני אך השיעור שלי לא קשור קשר ישיר למין אלא לגבולות שלי מול בן זוג בכל תחומי החיים.
אני למדתי באוניברסיטה קורס בפילוסופיה פמיניסטית ושם נחשפתי לטקסט שכתב אנגלס "על מוצא הקניין... לא זוכרת בדיוק את הכותרת. זו היתה הפעם הראשונה שהתברר לי שלא תמיד חברה התנהלת כך מבחינה משפחתית, קיניינית ומינית. זה מאמר מרתק ובטח את מכירה אותו.
תודה על הברכות והאיחולים @} @} @}
הנה הצלחת גם את ליצר סמיילי. (גם אני די חדשה כאן אז אני עוד לומדת)
יום נפלא
נאמנות מינית
עוד מישהו רוצה להגיב ולהרחיב את הדיון?
מישהו?
מישהו?
מישהו?
מישהו?
מישהו?
מישהו?
-
- הודעות: 483
- הצטרפות: 15 אוגוסט 2004, 18:48
- דף אישי: הדף האישי של טל_טיבי*
נאמנות מינית
הי,
את קמה מוקדם, הא?
תראי מה למדתי בלילה..... .........
אני למדתי המון על עצמי בכל ההתמודדות שלי ב- לבטוח ולהאמין בעצמי. כי לא היה לי מישהו אחר להישען עליו. כמוך - וויתרתי על משהו שהיה לי מאד חשוב למען חיים עם האיש הזה. והיה לי גם כאן הרבה מה ללמוד. ויחד עם זה גיליתי בתוכי אשה רבת עוצמה - תחושה שלא היתה לי קודם לגבי עצמי.
בעיני המין הוא חלק חשוב מחיינו ומשקף הרבה ממה שקורה בחיים. בחיים הזוגיים בוודאי, אבל גם בחיים האישיים שלנו. הוא מחובר ליצר ההשרדות שלנו, ליצירתיות שלנו ולאנרגיית החיים שלנו, והיחס שלנו אליו יכול לשקף כל אחד מהמקומות האלו.
מה שקרה איתך, איך שאני רואה זאת - כן, היה קשור להצבת גבולות. ואני משערת שגם לפחד נטישה. (שהוא אחד הפחדים הקמאיים ביותר שלנו - תינוק שיינטש - דינו מוות! ואנחנו - בגוף שלנו זוכרים חוויות שהמוח החושב שלנו לא מעלה אף בדעתו). את לא חייבת להסכים איתי, תבדקי אם אולי זה נכון בשבילך.
הבגידה היא לא במין - הבגידה היא באמון. היתה לי אמונה (או ציפייה) להיות האחת והיחידה, ובזה היתה הבגידה. החוויה היא מאד קשה אני משערת, לא עברתי על בשרי, אלא ראיתי מה עובר על חברות ומטופלות. ויש שם תחושות קשות של כאב, של אובדן, של עיניינים עם דימוי עצמי (אני לא מספיקה בשבילו, אני לא מושכת, אני לא יפה, אני לא שווה), של כעס גדול, של השפלה, והכל בא במנות גדושו עד לבלי נשוא.
ואני יכולה לומר לך שהיו שנים שאני הרגשתי את אותם רגשות עצמם, אלא שאהובתו של אישי היתה עבודתו ולא מזכירתו..... (-:
הבעיה עם זה היא הפוקוס. כאשר "הוא בגד בי", אז דבר ראשון זה הופך אותי להיות טובה ואותו לרע. אני הקורבן והוא המניאק. ואפילו אם זה נכון - במה זה משרת אותי הסתכלות כזאת? האמת היא שכל הרגשות והתחושות האלו היו בפנים כבר קודם, ומעשה הבגידה פשוט הציף אותם על פני הקרקע.
כמו שאמרתי לך שאני יכולה לזהות יופי רק אם הוא קיים בתוכי - זה נכון לגבי כעס, וכל דבר אחר. התחושה או האמונה ש"אני לא מספיק טוב/ה" קיימת אצל המון אנשים. וזה נשמע קר ומנוכר להגיד את זה, אבל בדיון פילוסופי על העניין - היקום מספק לנו הזדמנויות להתבונן על אותם מקומות אצלנו שזקוקים לטיפול, על-ידי כך שמשקף לנו את אמנותינו הפנימיות במציאות החיצונית בחיינו. זה לא עושה את ההתמודדות יותר קלה, אבל טוב לדעת.....
אם את רוצה לדעת מהן אמונותיו הנסתרות של מישהו - תסתכלי איך הוא חי את חייו.
(במילון אבן-שושן: "בגידה: מעילה, הפרה עמוקה של אמון").
פתאום נגמרו לי המחשבות, ככה סתם. אז זהו לבינתיים.
אהה, דרך-אגב - אני לא אוהבת את המילה פמיניסטית - בעיני יש לה קונוטציות לוחמניות מדי. ואני לא פמיניסטית ואף פעם לא הייתי. אני כן עוסקת באישה ובנשיות....
ומסה שוב:
את קמה מוקדם, הא?
תראי מה למדתי בלילה..... .........
אני למדתי המון על עצמי בכל ההתמודדות שלי ב- לבטוח ולהאמין בעצמי. כי לא היה לי מישהו אחר להישען עליו. כמוך - וויתרתי על משהו שהיה לי מאד חשוב למען חיים עם האיש הזה. והיה לי גם כאן הרבה מה ללמוד. ויחד עם זה גיליתי בתוכי אשה רבת עוצמה - תחושה שלא היתה לי קודם לגבי עצמי.
בעיני המין הוא חלק חשוב מחיינו ומשקף הרבה ממה שקורה בחיים. בחיים הזוגיים בוודאי, אבל גם בחיים האישיים שלנו. הוא מחובר ליצר ההשרדות שלנו, ליצירתיות שלנו ולאנרגיית החיים שלנו, והיחס שלנו אליו יכול לשקף כל אחד מהמקומות האלו.
מה שקרה איתך, איך שאני רואה זאת - כן, היה קשור להצבת גבולות. ואני משערת שגם לפחד נטישה. (שהוא אחד הפחדים הקמאיים ביותר שלנו - תינוק שיינטש - דינו מוות! ואנחנו - בגוף שלנו זוכרים חוויות שהמוח החושב שלנו לא מעלה אף בדעתו). את לא חייבת להסכים איתי, תבדקי אם אולי זה נכון בשבילך.
הבגידה היא לא במין - הבגידה היא באמון. היתה לי אמונה (או ציפייה) להיות האחת והיחידה, ובזה היתה הבגידה. החוויה היא מאד קשה אני משערת, לא עברתי על בשרי, אלא ראיתי מה עובר על חברות ומטופלות. ויש שם תחושות קשות של כאב, של אובדן, של עיניינים עם דימוי עצמי (אני לא מספיקה בשבילו, אני לא מושכת, אני לא יפה, אני לא שווה), של כעס גדול, של השפלה, והכל בא במנות גדושו עד לבלי נשוא.
ואני יכולה לומר לך שהיו שנים שאני הרגשתי את אותם רגשות עצמם, אלא שאהובתו של אישי היתה עבודתו ולא מזכירתו..... (-:
הבעיה עם זה היא הפוקוס. כאשר "הוא בגד בי", אז דבר ראשון זה הופך אותי להיות טובה ואותו לרע. אני הקורבן והוא המניאק. ואפילו אם זה נכון - במה זה משרת אותי הסתכלות כזאת? האמת היא שכל הרגשות והתחושות האלו היו בפנים כבר קודם, ומעשה הבגידה פשוט הציף אותם על פני הקרקע.
כמו שאמרתי לך שאני יכולה לזהות יופי רק אם הוא קיים בתוכי - זה נכון לגבי כעס, וכל דבר אחר. התחושה או האמונה ש"אני לא מספיק טוב/ה" קיימת אצל המון אנשים. וזה נשמע קר ומנוכר להגיד את זה, אבל בדיון פילוסופי על העניין - היקום מספק לנו הזדמנויות להתבונן על אותם מקומות אצלנו שזקוקים לטיפול, על-ידי כך שמשקף לנו את אמנותינו הפנימיות במציאות החיצונית בחיינו. זה לא עושה את ההתמודדות יותר קלה, אבל טוב לדעת.....
אם את רוצה לדעת מהן אמונותיו הנסתרות של מישהו - תסתכלי איך הוא חי את חייו.
(במילון אבן-שושן: "בגידה: מעילה, הפרה עמוקה של אמון").
פתאום נגמרו לי המחשבות, ככה סתם. אז זהו לבינתיים.
אהה, דרך-אגב - אני לא אוהבת את המילה פמיניסטית - בעיני יש לה קונוטציות לוחמניות מדי. ואני לא פמיניסטית ואף פעם לא הייתי. אני כן עוסקת באישה ובנשיות....
ומסה שוב:
נאמנות מינית
ענבל וטל טי,
לשתיכן - תבורכו על הדיון.
לי אין מה להוסיף, אני פשוט מחרה -מחזיקה אחריכן, עם כל הרגישות שלכן, התובנות והכל.
ושולחת חיבוק גדול ותודה גדולה.
לשתיכן - תבורכו על הדיון.
לי אין מה להוסיף, אני פשוט מחרה -מחזיקה אחריכן, עם כל הרגישות שלכן, התובנות והכל.
ושולחת חיבוק גדול ותודה גדולה.
-
- הודעות: 1
- הצטרפות: 20 אוגוסט 2004, 13:43
נאמנות מינית
ואללה!
מה אומר?
קראתי בעיון
את רוב הדיון
(בעיקר את החלק האמצעי)
אודות הזיון
מן הצד
או לבד.
השכלתי רבות
הסתכלתי על רבות
וכמאמר צפרירים עשיתי שרירים
וחיזקתי את זיקתי
לאשתי.
אבל הגעתי למסקנה קיצונית, וקשה לי לקבוע אם היא מדכאת או מעודדת:
אני מאמינה, שילדים שצרכיהם בחום, באהבה, במגע, בקשב ובכבוד נענו בילדותם, והם זכו לגדול עם ביטחון עצמי, הערכה עצמית והחופש להיות "הם עצמם", יש להם סיכוי טוב יותר לזוגיות טובה ומאושרת יותר (כמו בכלל לחיים "מאושרים יותר", של יותר השלמה עם עצמך וסיפוק בחייך).
הרי את, ב', ואתה, צ', שניכם גדלתם וגודלתם בתנאים שונים באופן קיצוני ממה שאתם מאמינים שנכון לעשות וממה שאתם נותנים לילדיכם. ובכל זאת יצאתם נהדרים כפי שאתם. איך תסבירו זאת? ומדוע אתם משתדלים כל כך לתת לילדיכם את הטוב ביותר, אם אתם עצמכם הנכם ההוכחה לכך שגם מי שלא קיבל את הטוב ביותר מגיע לרמות הגבוהות ביותר?
מה אומר?
קראתי בעיון
את רוב הדיון
(בעיקר את החלק האמצעי)
אודות הזיון
מן הצד
או לבד.
השכלתי רבות
הסתכלתי על רבות
וכמאמר צפרירים עשיתי שרירים
וחיזקתי את זיקתי
לאשתי.
אבל הגעתי למסקנה קיצונית, וקשה לי לקבוע אם היא מדכאת או מעודדת:
אני מאמינה, שילדים שצרכיהם בחום, באהבה, במגע, בקשב ובכבוד נענו בילדותם, והם זכו לגדול עם ביטחון עצמי, הערכה עצמית והחופש להיות "הם עצמם", יש להם סיכוי טוב יותר לזוגיות טובה ומאושרת יותר (כמו בכלל לחיים "מאושרים יותר", של יותר השלמה עם עצמך וסיפוק בחייך).
הרי את, ב', ואתה, צ', שניכם גדלתם וגודלתם בתנאים שונים באופן קיצוני ממה שאתם מאמינים שנכון לעשות וממה שאתם נותנים לילדיכם. ובכל זאת יצאתם נהדרים כפי שאתם. איך תסבירו זאת? ומדוע אתם משתדלים כל כך לתת לילדיכם את הטוב ביותר, אם אתם עצמכם הנכם ההוכחה לכך שגם מי שלא קיבל את הטוב ביותר מגיע לרמות הגבוהות ביותר?
-
- הודעות: 1618
- הצטרפות: 27 אוקטובר 2001, 22:40
- דף אישי: הדף האישי של מיץ_פטל*
נאמנות מינית
אין לי מה להגיד פרט לכך שאני מאוד נהנת ממה שאתן כותבות. נותן הרבה נקודות למחשבה.
נאמנות מינית
מיץ
תודה @} @}
אני עדיין נכנסת לדף הזה למרות שלהרגשתי סגרתי מעגל כלשהו גם בזכות הדיונים שנהלתי כאן עם כמה אנשים. כנראה שעדיין קצוות לא קשורים מחכים...
אני שמחה לכל תגובה כאן ובכלל
תודה @} @}
אני עדיין נכנסת לדף הזה למרות שלהרגשתי סגרתי מעגל כלשהו גם בזכות הדיונים שנהלתי כאן עם כמה אנשים. כנראה שעדיין קצוות לא קשורים מחכים...
אני שמחה לכל תגובה כאן ובכלל
-
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
נאמנות מינית
למעשה הוא מתנגד לכל אותם "שיגעונות" שיש לי בנוגע לחיים, ותפיסתם ומה צריך ומה נכון......
טל. אני לא אוהב להדחף אבל פה יש לי שאלה. אני מבין את מה שאת אומרת, במיוחד לגבי זה שהוא לא היה שם בשבילך ושאת גידלת את הילדים "לבד" ואת צודקת שזה לא הוגן ושיש בזה מן הבגידה.
אך דווקא עם הקטע המצוטט יש לי בעיה. מנקודת מבטי אולי הוא זה המרגיש נבגד?
אולי הוא אדם שמרן שמאמין בצדקת הנורמות וחשב שהוא מתחתן עם אישה שדומה לו, שתעזור לו להקים בית כמו שהוא גדל בו ושהוא מאמין בו, שהוא אוהב מכל הלב, והנה היא פתאום משתנה לו... היא מתחילה לקבל רעיונות משוגעים שחורים לו, מתחילה לרצות לשבור נורמות שהוא דווקא שמח איתם ושנוח לו אתם.
והוא... איננו בבית מפאת עבודתו ומרגיש שהמצב מאבל שליטה וכל מה שנשאר לו לעשות זה לצפות בחוסר עונים במצב שהוא מעולם לא חלם עליו.
סתם חומר למחשבה.
טל. אני לא אוהב להדחף אבל פה יש לי שאלה. אני מבין את מה שאת אומרת, במיוחד לגבי זה שהוא לא היה שם בשבילך ושאת גידלת את הילדים "לבד" ואת צודקת שזה לא הוגן ושיש בזה מן הבגידה.
אך דווקא עם הקטע המצוטט יש לי בעיה. מנקודת מבטי אולי הוא זה המרגיש נבגד?
אולי הוא אדם שמרן שמאמין בצדקת הנורמות וחשב שהוא מתחתן עם אישה שדומה לו, שתעזור לו להקים בית כמו שהוא גדל בו ושהוא מאמין בו, שהוא אוהב מכל הלב, והנה היא פתאום משתנה לו... היא מתחילה לקבל רעיונות משוגעים שחורים לו, מתחילה לרצות לשבור נורמות שהוא דווקא שמח איתם ושנוח לו אתם.
והוא... איננו בבית מפאת עבודתו ומרגיש שהמצב מאבל שליטה וכל מה שנשאר לו לעשות זה לצפות בחוסר עונים במצב שהוא מעולם לא חלם עליו.
סתם חומר למחשבה.
-
- הודעות: 2659
- הצטרפות: 04 יולי 2001, 00:31
- דף אישי: הדף האישי של צפריר_שפרון*
נאמנות מינית
הרי את, ב', ואתה, צ', שניכם גדלתם וגודלתם בתנאים שונים באופן קיצוני ממה שאתם מאמינים שנכון לעשות וממה שאתם נותנים לילדיכם. ובכל זאת יצאתם נהדרים כפי שאתם. איך תסבירו זאת? ומדוע אתם משתדלים כל כך לתת לילדיכם את הטוב ביותר, אם אתם עצמכם הנכם ההוכחה לכך שגם מי שלא קיבל את הטוב ביותר מגיע לרמות הגבוהות ביותר?
אין באמת הבדל גדול בין השאיפה לטוב ביותר עבור הדור הבא בבית הורי, לבין השאיפה לטוב ולמיטב בביתי - כהורה.
כלומר, השאיפה להיטיב עמי נמדדה בהענקת תנאים פיזיים טובים - ואני זכיתי לחיות בארמון בילדותי - מהווה שיפור תנאים מדהים ביחס להיכן שאבי גדל, ואילו ילדי - נלקח מהם הארמון וניתנת להם נוכחות הורית, אשר מן הסתם שוגה וחוטאת לא פחות מכל אפשרות אחרת של הורות. עם זאת, כבן וכהורה האמונה והשאיפה המשותפת להיטיב או לטובת היא המכנה המשותף שמאפשר שיפור, השבחה ושבוח.
שבוח הדור שהרה אותנו - על חלקם ביש על פני על חלקם באין.
השבחת הדור הבא - ביצירת היש מאין על פני סריקת האין ביש.
ושיפור המרחב הפנימי, הרחבתו והסכמה לקבל את כל הפנים האפשריות הטמונות בו, התמונות שבו.
<מורחב>
אין באמת הבדל גדול בין השאיפה לטוב ביותר עבור הדור הבא בבית הורי, לבין השאיפה לטוב ולמיטב בביתי - כהורה.
כלומר, השאיפה להיטיב עמי נמדדה בהענקת תנאים פיזיים טובים - ואני זכיתי לחיות בארמון בילדותי - מהווה שיפור תנאים מדהים ביחס להיכן שאבי גדל, ואילו ילדי - נלקח מהם הארמון וניתנת להם נוכחות הורית, אשר מן הסתם שוגה וחוטאת לא פחות מכל אפשרות אחרת של הורות. עם זאת, כבן וכהורה האמונה והשאיפה המשותפת להיטיב או לטובת היא המכנה המשותף שמאפשר שיפור, השבחה ושבוח.
שבוח הדור שהרה אותנו - על חלקם ביש על פני על חלקם באין.
השבחת הדור הבא - ביצירת היש מאין על פני סריקת האין ביש.
ושיפור המרחב הפנימי, הרחבתו והסכמה לקבל את כל הפנים האפשריות הטמונות בו, התמונות שבו.
<מורחב>
-
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
נאמנות מינית
הרי את, ב', ואתה, צ', שניכם גדלתם וגודלתם בתנאים שונים באופן קיצוני ממה שאתם מאמינים שנכון לעשות וממה שאתם נותנים לילדיכם. ובכל זאת יצאתם נהדרים כפי שאתם. איך תסבירו זאת? ומדוע אתם משתדלים כל כך לתת לילדיכם את הטוב ביותר, אם אתם עצמכם הנכם ההוכחה לכך שגם מי שלא קיבל את הטוב ביותר מגיע לרמות הגבוהות ביותר?
וואו. איזו שאלה.
אנסה לפרק אותה לגורמים:
א. אני לא גדלתי "בתנאים שונים באופן קיצוני" ממה שאני מאמינה. זה פשוט לא נכון.
ב. אני לא יצאתי "נהדרת כפי שאני". כלומר, תודה על המחמאה, אבל מי שאני היום היא כבר תוצאה של המון שנים של עבודה מאומצת על תיקון עצמי.
אני רוצה לחסוך מילדי לפחות חלק מאותה עבודה של תיקונים על מה שאני מקלקלת.
אני מודה לאבי ולאמי שבזכותם יצאתי בעלת אישיות שמסוגלת לתקן את עצמה, ואכן מתקנת את עצמה, אבל חבל לי על כל האנרגיה שהלכה לתקן משהו שנולד תקין ושלם ושברו אותו.
ג. מגיע לרמות הגבוהות ביותר? של מה? לא של קבלה עצמית, לא של אהבה עצמית, לא של ביטחון להיות "אני עצמי". אני עוד עובדת על זה, אבל אני לא שם. לא יודעת אם ומתי אגיע ל"שם".
וואו. איזו שאלה.
אנסה לפרק אותה לגורמים:
א. אני לא גדלתי "בתנאים שונים באופן קיצוני" ממה שאני מאמינה. זה פשוט לא נכון.
ב. אני לא יצאתי "נהדרת כפי שאני". כלומר, תודה על המחמאה, אבל מי שאני היום היא כבר תוצאה של המון שנים של עבודה מאומצת על תיקון עצמי.
אני רוצה לחסוך מילדי לפחות חלק מאותה עבודה של תיקונים על מה שאני מקלקלת.
אני מודה לאבי ולאמי שבזכותם יצאתי בעלת אישיות שמסוגלת לתקן את עצמה, ואכן מתקנת את עצמה, אבל חבל לי על כל האנרגיה שהלכה לתקן משהו שנולד תקין ושלם ושברו אותו.
ג. מגיע לרמות הגבוהות ביותר? של מה? לא של קבלה עצמית, לא של אהבה עצמית, לא של ביטחון להיות "אני עצמי". אני עוד עובדת על זה, אבל אני לא שם. לא יודעת אם ומתי אגיע ל"שם".
נאמנות מינית
מבקשת תשובה: אהובי, בעלי ואבי ילדי נהנה לקיים יחסים אינטימיים עם אחרות. מצב זה מאיים עליי באופן יומיומי. בעבר חלקנו חוויות מיניות רבות ומגוונות וכשהן נעשו בקירבתי ובהסכמתי הרגשתי בשליטה, נהניתי ולמדתי הרבה על עצמי ועל הזוגיות שלנו. במצב הנוכחי כאשר הוא מעוניין לזרום עם יצריו רצונותיו בזמן שאיני נוכחת נוצר קונפליקט בתוכי. מצד אחד אני רוצה שיהנה, שיחווה שיצמח ויפתח בכל דרך שיבחר, מצד שני אני מרגישה פגועה ופגיעה. שאלתי היא כיצד אוכל לשחרר אותו כשאני נפגעת. איני רוצה לשלוט בו וברצונותיו.
-
- הודעות: 907
- הצטרפות: 24 אוקטובר 2001, 20:51
- דף אישי: הדף האישי של עוף_החול*
נאמנות מינית
קצת קשה לי להגיב באובייקטיביות כי המיניות שלכם שונה מאד משלי.
אבל מה אני אגיד לך, מי שישן עם כלבים שלא יתפלא אם יתעורר עם פשפשים.
את פתחת פתח והכנסת נשים זרות לתוך הקשר המיני שלכם. מה חשבת? שזה תמיד ישאר בשליטתך? שתמיד הוא יחכה לך?
נאמנות מינית היא בעיני חוק בסיסי בקשר זוגי. מכיוון שויתרת על התנאי הזה מלכתחילה הרי שנראה לי שיהיה לך קשה מאד לאכוף אותו עכשיו.
נסי לאמר לו מהם הגבולות האישיים שלך. אם הוא באמת אוהב ומעריך אותך הוא יגביל את עצמו לגבולות האלה (שהם רחבים באופן יוצא מגדר הרגיל) ואם הוא לא יסכים להם, אני חוששת שתאלצי להסיק מסקנות לגבי חשיבות הקשר שלכם בעיניו.
אבל מה אני אגיד לך, מי שישן עם כלבים שלא יתפלא אם יתעורר עם פשפשים.
את פתחת פתח והכנסת נשים זרות לתוך הקשר המיני שלכם. מה חשבת? שזה תמיד ישאר בשליטתך? שתמיד הוא יחכה לך?
נאמנות מינית היא בעיני חוק בסיסי בקשר זוגי. מכיוון שויתרת על התנאי הזה מלכתחילה הרי שנראה לי שיהיה לך קשה מאד לאכוף אותו עכשיו.
נסי לאמר לו מהם הגבולות האישיים שלך. אם הוא באמת אוהב ומעריך אותך הוא יגביל את עצמו לגבולות האלה (שהם רחבים באופן יוצא מגדר הרגיל) ואם הוא לא יסכים להם, אני חוששת שתאלצי להסיק מסקנות לגבי חשיבות הקשר שלכם בעיניו.
נאמנות מינית
תודה. אנו בהחלט משוחחים על נושא זה והוא מוכן להגביל את עצמו על פי גבולותי הרגשיים. אך הקונפליקט שלי נותר בעינו. איני רוצה שהוא יגביל את עצמו על פי הגבולות שלי. להגביל את עצמך על פי גבולות חיצוניים זוהי הדרך הבטוחה לשבור את הגבולות. כפייה ושליטה שלי עליו בעזרת מניפוליציה רגשית לא תוביל לקשר מספק.
-
- הודעות: 907
- הצטרפות: 24 אוקטובר 2001, 20:51
- דף אישי: הדף האישי של עוף_החול*
נאמנות מינית
יש דברים שאני עושה כי בעלי אוהב ומעדיף ויש דברים שאני מותרת עליהם כי הוא מאד לא אוהב.
קוראים לזה אהבה לא מניפולציה ריגשית.
בדיוק כמו שאת לא אוהבת את הצורך של בן זוגך בנשים אחרות על מנת לספק את עצמו אבל "בולעת" את זה כי את אוהבת אותו. זה עדין לא אומר שאת חייבת גם לבקש תוספת.
קוראים לזה אהבה לא מניפולציה ריגשית.
בדיוק כמו שאת לא אוהבת את הצורך של בן זוגך בנשים אחרות על מנת לספק את עצמו אבל "בולעת" את זה כי את אוהבת אותו. זה עדין לא אומר שאת חייבת גם לבקש תוספת.
נאמנות מינית
נאמנות מינית היא בעיני חוק בסיסי בקשר זוגי
איני רוצה לשלוט בו וברצונותיו
יקירתי, את רוצה לשלוט ברצונותיך? ספרי לו עליהם.
ספרי כמה את פגועה, מה זה עושה לך.
נאמנות מינית היא תוצאה של מוסכמות חברתיות, בחברה האינואיטית (אסקימואים), היה נהוג להציע את האשה לאורח, זו היתה חברה סגורה, רחוקה מאדם, אמצעי תחבורה לא מודרניים, אם לא היו עושים כך, לא היה נכנס דם חדש לשבט, משמעות הדבר היא מחלות הנובעות מנשואי קרובים, ראי בדואים בנגב.
אנחנו גדלנו בחברה אחרת, גם בעיני נאמנות מינית היא חוק בל יעבור, דברי אתו, שאלי אותו מה משמעות הזוגיות בעיניו, למה אתם ביחד, אולי תשמעי דברים שיפתיעו אותך, לכאן או לכאן.
והמסקנות? רק שלך, מה שטוב לך.
ובכלל לא התחלתי לשאול מה דעתו על ההפך, תחשבי על זה.
איני רוצה לשלוט בו וברצונותיו
יקירתי, את רוצה לשלוט ברצונותיך? ספרי לו עליהם.
ספרי כמה את פגועה, מה זה עושה לך.
נאמנות מינית היא תוצאה של מוסכמות חברתיות, בחברה האינואיטית (אסקימואים), היה נהוג להציע את האשה לאורח, זו היתה חברה סגורה, רחוקה מאדם, אמצעי תחבורה לא מודרניים, אם לא היו עושים כך, לא היה נכנס דם חדש לשבט, משמעות הדבר היא מחלות הנובעות מנשואי קרובים, ראי בדואים בנגב.
אנחנו גדלנו בחברה אחרת, גם בעיני נאמנות מינית היא חוק בל יעבור, דברי אתו, שאלי אותו מה משמעות הזוגיות בעיניו, למה אתם ביחד, אולי תשמעי דברים שיפתיעו אותך, לכאן או לכאן.
והמסקנות? רק שלך, מה שטוב לך.
ובכלל לא התחלתי לשאול מה דעתו על ההפך, תחשבי על זה.
-
- הודעות: 189
- הצטרפות: 03 אוגוסט 2004, 01:50
- דף אישי: הדף האישי של פטריוט_כחול_לבן*
נאמנות מינית
איני רוצה שהוא יגביל את עצמו על פי הגבולות שלי. להגביל את עצמך על פי גבולות חיצוניים זוהי הדרך הבטוחה לשבור את הגבולות.
בזמן שבו חילופי זוגות הוא דבר פופולארי ומסיבות מין ומה לא, ההגבלות של מה מקובל כבר לא מה שהיה פעם. לא משנה מה אני עושה, או בקי או כל אחד אחר... החשוב הוא שבכל מערכת יחסים אתם מציבים גבולות שמקובלים על שניכם. קוראים לזה זוגיות. זוהי לא מניפולציה, אתם נשואים ומגיע לך התחשבות ברגשות שלך ובצרכייך. אני בטוח שיש מיליון דברים שעליהם את מתפשרת בכדי לרצות אותו.... זה אינו שונה.
בזמן שבו חילופי זוגות הוא דבר פופולארי ומסיבות מין ומה לא, ההגבלות של מה מקובל כבר לא מה שהיה פעם. לא משנה מה אני עושה, או בקי או כל אחד אחר... החשוב הוא שבכל מערכת יחסים אתם מציבים גבולות שמקובלים על שניכם. קוראים לזה זוגיות. זוהי לא מניפולציה, אתם נשואים ומגיע לך התחשבות ברגשות שלך ובצרכייך. אני בטוח שיש מיליון דברים שעליהם את מתפשרת בכדי לרצות אותו.... זה אינו שונה.
נאמנות מינית
תודה לכולכם. שוב אבהיר את שאלתי. אהובי מוכן לוותר על מיניות עם אחרות בשבילי. הוא אוהב אותי. אך איני שלמה עם ויתור זה ואינו מאמינה כי זה יוכל להחזיק מעמד. הוא מתנגד להיות נשלט, אני מתנגדת לשלוט ומדוע שאעצור את השמחה והמיניות שלו בגלל פחד, קנאה וצורך בשליטה?
-
- הודעות: 5845
- הצטרפות: 08 ינואר 2004, 15:33
- דף אישי: הדף האישי של טרה_רוסה*
נאמנות מינית
ומדוע שאעצור את השמחה והמיניות שלו בגלל פחד, קנאה וצורך בשליטה?
כי זה מאמלל אותך וכי מצב זה מאיים עלייך באופן יומיומי.
אני גם רואה פה סתירה. מצד אחד את לא מאמינה שזה יוכל להחזיק מעמד (הנאמנות שלו אליך), ומצד שני, היחסים שלו עם אחרות גורמים לך פחד. פחד ממה? מנטישה? כלומר, את בכל מקרה פוחדת שיעזוב אותך (?).
האם את חושבת שאת לא מספיק X (לא יודעת מה) כדי שיישאר רק איתך? הוא מוכן, אך את לא מאמינה שזה יחזיק מעמד. מדוע?
כי זה מאמלל אותך וכי מצב זה מאיים עלייך באופן יומיומי.
אני גם רואה פה סתירה. מצד אחד את לא מאמינה שזה יוכל להחזיק מעמד (הנאמנות שלו אליך), ומצד שני, היחסים שלו עם אחרות גורמים לך פחד. פחד ממה? מנטישה? כלומר, את בכל מקרה פוחדת שיעזוב אותך (?).
האם את חושבת שאת לא מספיק X (לא יודעת מה) כדי שיישאר רק איתך? הוא מוכן, אך את לא מאמינה שזה יחזיק מעמד. מדוע?
-
- הודעות: 4246
- הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
- דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי
נאמנות מינית
שוב אבהיר את שאלתי. אהובי מוכן לוותר על מיניות עם אחרות בשבילי. הוא אוהב אותי. אך איני שלמה עם ויתור זה ואינו מאמינה כי זה יוכל להחזיק מעמד. הוא מתנגד להיות נשלט, אני מתנגדת לשלוט ומדוע שאעצור את השמחה והמיניות שלו בגלל פחד, קנאה וצורך בשליטה?
אולי תסתכלי על זה מכיוון אחר?
לא מה כל אחד מכם לוקח מהשני,
אלא מה כל אחד מכם נותן לשני.
בהקשר של מה שכל אחד מכם לוקח מהשני, אם את מונעת מבן זוגך מין עם אחרות, אז באמת את לוקחת ממנו את החופש שלו, שמה לו גבולות, שולטת בו וכו'.
בהקשר של מה שכל אחד מכם נותן לשני, אם בן זוגך נמנע מיחסים עם אחרות, אז הוא נותן לך כבוד, והתחשבות, וביטחון, ואהבה.
העניין הוא לא לקחת,
העניין הוא לתת.
(וגם זה כמובן מתוך אהבה ולא מתוך הקרבה).
אולי תסתכלי על זה מכיוון אחר?
לא מה כל אחד מכם לוקח מהשני,
אלא מה כל אחד מכם נותן לשני.
בהקשר של מה שכל אחד מכם לוקח מהשני, אם את מונעת מבן זוגך מין עם אחרות, אז באמת את לוקחת ממנו את החופש שלו, שמה לו גבולות, שולטת בו וכו'.
בהקשר של מה שכל אחד מכם נותן לשני, אם בן זוגך נמנע מיחסים עם אחרות, אז הוא נותן לך כבוד, והתחשבות, וביטחון, ואהבה.
העניין הוא לא לקחת,
העניין הוא לתת.
(וגם זה כמובן מתוך אהבה ולא מתוך הקרבה).
נאמנות מינית
אני בטוחה שהוא יעמוד בהחלטתו ואני ארגיש אשמה שאני כובלת אותו. הוא לא יעזוב אותי אך בודאי ירגיש מתוסכל ומאוכזב ממני. ואם רק משום שאני מאוכזבת מעצמי. כיצד אני מגבילה וכובלת כשאני כל כך מאמינה בחופש ביטוי. בודאי לא אוהב את עצמי כאשה קנאית ושטלתנית.
נאמנות מינית
פרח בר, כתבת מקסים. אך איני מעונינת לגרום לו לתת בכוח. נתינה כזאת אינה אמיתית.
-
- הודעות: 907
- הצטרפות: 24 אוקטובר 2001, 20:51
- דף אישי: הדף האישי של עוף_החול*
נאמנות מינית
גם לחופש יש גבולות.
אין דבר כזה חופש מוחלט. ואם יש אז חופש של אדם אחד תמיד יבוא על חשבון חופש של אחר.
את כל כך שומרת ומגנה על החופש שלו אבל לא מגנה כלל על החופש שלך להרגיש בטוחה ונינוחה.
העובדה היא שאת לא מרגישה עם זה בנח.
ואם תרשי לי יקירתי - זה ממש נורמלי התיאור שלך של חופש מיני מוחלט הוא החריג לא הרצון שלך בגילויי נאמנות מינית מצידו.
אין דבר כזה חופש מוחלט. ואם יש אז חופש של אדם אחד תמיד יבוא על חשבון חופש של אחר.
את כל כך שומרת ומגנה על החופש שלו אבל לא מגנה כלל על החופש שלך להרגיש בטוחה ונינוחה.
העובדה היא שאת לא מרגישה עם זה בנח.
ואם תרשי לי יקירתי - זה ממש נורמלי התיאור שלך של חופש מיני מוחלט הוא החריג לא הרצון שלך בגילויי נאמנות מינית מצידו.
-
- הודעות: 5845
- הצטרפות: 08 ינואר 2004, 15:33
- דף אישי: הדף האישי של טרה_רוסה*
נאמנות מינית
עירית לוי, אהבתי את מה שכתבת.
-
- הודעות: 4246
- הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
- דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי
נאמנות מינית
אך איני מעונינת לגרום לו לתת בכוח. נתינה כזאת אינה אמיתית.
נכון, זו אינה נתינה אמיתית, זו מניפולציה. הרצון לתת אמור לבוא ממנו.
אהובי מוכן לוותר על מיניות עם אחרות בשבילי
זה לא בשבילך, זה בשביל שניכם,
זה בשביל מערכת היחסים שלכם, שבאחריות שניכם לטפח ולהעצים.
אני מתנגדת לשלוט
אני כל כך מאמינה בחופש ביטוי
את מחזיקה בעקרונות יפים, אבל שוכחת את סדר העדיפויות ושמה את עצמך בסוף.
למה את מוכנה לחיות את חייך ככה?!?
למה את מאפשרת לסיטואציה כזאת להיות בחייך?
מגיע לך יותר, וזו הנקודה החשובה.
מכאן, בעיני, כדאי לך להתחיל.
נכון, זו אינה נתינה אמיתית, זו מניפולציה. הרצון לתת אמור לבוא ממנו.
אהובי מוכן לוותר על מיניות עם אחרות בשבילי
זה לא בשבילך, זה בשביל שניכם,
זה בשביל מערכת היחסים שלכם, שבאחריות שניכם לטפח ולהעצים.
אני מתנגדת לשלוט
אני כל כך מאמינה בחופש ביטוי
את מחזיקה בעקרונות יפים, אבל שוכחת את סדר העדיפויות ושמה את עצמך בסוף.
למה את מוכנה לחיות את חייך ככה?!?
למה את מאפשרת לסיטואציה כזאת להיות בחייך?
מגיע לך יותר, וזו הנקודה החשובה.
מכאן, בעיני, כדאי לך להתחיל.
-
- הודעות: 300
- הצטרפות: 17 אוגוסט 2004, 21:17
- דף אישי: הדף האישי של רחל_ה*
נאמנות מינית
איני רוצה לשלוט בו וברצונותיו.
אני מקווה שלא להשמע צינית, אבל אין לי דרך אחרת לבטא זאת:
את רוצה שהוא זה שירצה.
כלומר -
את רוצה שהוא זה שירצה לא לרצות אחרות, את רוצה שהוא זה שירצה מעצמו להיות רק איתך.
ואת לא רוצה להיות זאת שגורמת לו לרצות.
אבל אין כזה דבר - לרצות שהוא ירצה.
את צריכה לרצות מה שאת רוצה - וללכת עם זה.
מה שהוא ירצה - הוא יחליט.
ואז את צריכה לראות אם זה מתאים לך או לא.
מהבטן!
נדמה, שבשם ה"לאפשר" לו להתפתח ולצמוח את שמה עצמך במקום של מישהו קדוש, נאור, מבין וכד'.
כדאי לך אולי לברר עם עצמך מה המקום המיוחד כל כך הזה נותן לך. איזה רווחים [אין לי מלה טובה יותר] יש לך מהעמדה הזו.
אולי - רק הצעות -
סתם השערות.
ואני מרשה לעצמי להיות חצופה ולשער בשבילך, כי זה מזכיר לי מקום דומה מאד שהייתי בו. לא מבחינה מינית, אלא רגשית- אני המבינה, אני הנהדרת כל כך, אני הרגישה, אני ה...... הרעיון מובן.
וכיון שזה מזכיר לי את עצמי של פעם - אז הרשיתי לעצמי.....
אני מקווה שלא להשמע צינית, אבל אין לי דרך אחרת לבטא זאת:
את רוצה שהוא זה שירצה.
כלומר -
את רוצה שהוא זה שירצה לא לרצות אחרות, את רוצה שהוא זה שירצה מעצמו להיות רק איתך.
ואת לא רוצה להיות זאת שגורמת לו לרצות.
אבל אין כזה דבר - לרצות שהוא ירצה.
את צריכה לרצות מה שאת רוצה - וללכת עם זה.
מה שהוא ירצה - הוא יחליט.
ואז את צריכה לראות אם זה מתאים לך או לא.
מהבטן!
נדמה, שבשם ה"לאפשר" לו להתפתח ולצמוח את שמה עצמך במקום של מישהו קדוש, נאור, מבין וכד'.
כדאי לך אולי לברר עם עצמך מה המקום המיוחד כל כך הזה נותן לך. איזה רווחים [אין לי מלה טובה יותר] יש לך מהעמדה הזו.
אולי - רק הצעות -
- משהו שלך שאת אינך מוכנה שיוגבל לעולם? וככה את "קונה " את זה?
- אולי מוחלטת כל כך מלאה שב"תמורה" לה את מונעת מראש .... לא יודעת מה - חילוקי דעות? עימותים? ביקורת?
- אולי לך כל כך קשה לקבל, לקבל מה שבאמת מגיע לך מעצם היותך, שאת חייבת להיות הנותנת המוחלטת?
סתם השערות.
ואני מרשה לעצמי להיות חצופה ולשער בשבילך, כי זה מזכיר לי מקום דומה מאד שהייתי בו. לא מבחינה מינית, אלא רגשית- אני המבינה, אני הנהדרת כל כך, אני הרגישה, אני ה...... הרעיון מובן.
וכיון שזה מזכיר לי את עצמי של פעם - אז הרשיתי לעצמי.....
-
- הודעות: 2659
- הצטרפות: 04 יולי 2001, 00:31
- דף אישי: הדף האישי של צפריר_שפרון*
נאמנות מינית
מאמי,
עליכם לפנות אל הזוג. אל אותו זוג שהוא אתם. איך הוא מגיב לכל הבריחה הזו לגירויים נוספים?
איך הזוג מהתל בו ובך ומאפשר את ההתחבטות הזו, בחינת הגבולות הזו, הרי אתם שמים אחת לשני ואחד לשניה מלכודות ובאהבתכם נופלים לתוכן ומבקשים לצאת ממלכודות אלה למלכודות אחרות.
מה אומר הזוג שהוא שניכם - מאוחדים כזוג - על כל הצורך להדגיש את ההפרדה ומקומו של כל אחד ואחת מכם בדרכים כל כך חריגות - גם ובמיוחד לתחושותיכם?
שהנכם נאמנים האחד לשניה והאחת לשני באופן שמעורר השתאות. שהרי הכל גלוי וידוע וברור, ואתם חווים שניכם את חדוות המין מחד ואת אכזבותיכם מאותו פיצוי שאמור להגיע דרך המין הזה המתפזר עד שאיננו, מתאיין אל הפיצוי שאיננו.
קביעת הדפוס או הקוד שלכם נמצאת בידכם בלבד. על פני בדיקה אינסופית את גבולות אהבתכם חסרת הגבולות, אתם יכולים לקבל את הזוגיות הזו כפשוטה, ולהמיר מימוש פנטזיות בהחיאתן.
שכל פנטזיה שמימשתם או שהנכם מממשים, או אתה או את או לרוב שניכם כאחד - נמצאת ללא רוח חיים למחרת. מכאן תחושת הריקנות. זו שמבקשת שוב ושוב להתמלא.
תיאבון מיני מוגבר או אובססיבי נמצא מואדר בחברה המערבית כמבטא גבריות. אין הדברים כך, שכוח הריסון העצמי והיכולת לפרוק את אותו הדף מיני שנדרש לריסון - הוא היכולת להתגבר ומכאן גבר.
רדיפה ואוטבססיה לעולם מצביעים על בריחה.
בריחה זו הנראית כרדיפה אחר מין איננה פסולה מחד, מאידך שינוי הגישה או תפישת הגבריות אצלך ואצל בן זוגך עשויה להניח לאותן פנטזיות לחזור למקומן הטבעי.
אין כל פסול בחוויות חזקות, מיניות או אחרות, אינכם חוטאים באף חטא.
עם זאת ניתן להגיע לעוצמות שלא תשוארנה דווקא מתוך החיאת הפנטזיות המיניות. אז תגלו שבכוח הדמיון להעניק חוויות חזקות בהרבה מהחוויה הפיזית.
שבדמיון ניתן להתפעם מדברים שלא ניתן להעלותם בכתובים. ובוודאי שבלתי ניתן לבצעם, מבלי לפגוע באחר - בן/ת הזוג, או סתם אובייקט מיני מזדמן אשר עשוי להפגע מעצם אותה פנטזיה פרטית.
ההתלבטות שלך היא בין תחושתך ובין שכלך. כל עוד תניחי לשכלך לנצח גופך ינוע ויזוע בחוסר נוחות, אם תמשיכי לכפות על הגוף תחושת אי נוחות, את עשויה לצאת מאיזון פיזי.
כאשר תלכי אחר תחושתך הרי שתוכלי להתבונן בעיני הזוג הזה: הן אישך, הן את עצמך והן הזוג שאתם - מהו רצונך, לא עמדתך העקרונית, לא הצורך המעניין בפני עצמו שלך להיות צודקת או צדקת אלא מהו הרצון שלך. מה את רוצה? לא בהתייחס לרצונותיו, לא בהייחס לעמוד במבחן, לאו דווקא רצון פסיבי - מגיב, אלא מהו הרצון האקטיבי שלך. זה שיכול וצריך לומר אני רוצה, לא כדרישה, לא כצווי, אלא כהעלאה לגיטימית של רצונך - לדיון.
כשתביאי את רצונך הזה בפני הזוג שאתם, ורצון זה - יהיה אשר יהיה - יהיה אותו מקום שאת שלמה איתו גם ברמה הגופנית, יתפנו מי שאת היא, אישך והזוג שאתם ויעניקו לך את בקשתך באופן שלם.
<מולבן>
עליכם לפנות אל הזוג. אל אותו זוג שהוא אתם. איך הוא מגיב לכל הבריחה הזו לגירויים נוספים?
איך הזוג מהתל בו ובך ומאפשר את ההתחבטות הזו, בחינת הגבולות הזו, הרי אתם שמים אחת לשני ואחד לשניה מלכודות ובאהבתכם נופלים לתוכן ומבקשים לצאת ממלכודות אלה למלכודות אחרות.
מה אומר הזוג שהוא שניכם - מאוחדים כזוג - על כל הצורך להדגיש את ההפרדה ומקומו של כל אחד ואחת מכם בדרכים כל כך חריגות - גם ובמיוחד לתחושותיכם?
שהנכם נאמנים האחד לשניה והאחת לשני באופן שמעורר השתאות. שהרי הכל גלוי וידוע וברור, ואתם חווים שניכם את חדוות המין מחד ואת אכזבותיכם מאותו פיצוי שאמור להגיע דרך המין הזה המתפזר עד שאיננו, מתאיין אל הפיצוי שאיננו.
קביעת הדפוס או הקוד שלכם נמצאת בידכם בלבד. על פני בדיקה אינסופית את גבולות אהבתכם חסרת הגבולות, אתם יכולים לקבל את הזוגיות הזו כפשוטה, ולהמיר מימוש פנטזיות בהחיאתן.
שכל פנטזיה שמימשתם או שהנכם מממשים, או אתה או את או לרוב שניכם כאחד - נמצאת ללא רוח חיים למחרת. מכאן תחושת הריקנות. זו שמבקשת שוב ושוב להתמלא.
תיאבון מיני מוגבר או אובססיבי נמצא מואדר בחברה המערבית כמבטא גבריות. אין הדברים כך, שכוח הריסון העצמי והיכולת לפרוק את אותו הדף מיני שנדרש לריסון - הוא היכולת להתגבר ומכאן גבר.
רדיפה ואוטבססיה לעולם מצביעים על בריחה.
בריחה זו הנראית כרדיפה אחר מין איננה פסולה מחד, מאידך שינוי הגישה או תפישת הגבריות אצלך ואצל בן זוגך עשויה להניח לאותן פנטזיות לחזור למקומן הטבעי.
אין כל פסול בחוויות חזקות, מיניות או אחרות, אינכם חוטאים באף חטא.
עם זאת ניתן להגיע לעוצמות שלא תשוארנה דווקא מתוך החיאת הפנטזיות המיניות. אז תגלו שבכוח הדמיון להעניק חוויות חזקות בהרבה מהחוויה הפיזית.
שבדמיון ניתן להתפעם מדברים שלא ניתן להעלותם בכתובים. ובוודאי שבלתי ניתן לבצעם, מבלי לפגוע באחר - בן/ת הזוג, או סתם אובייקט מיני מזדמן אשר עשוי להפגע מעצם אותה פנטזיה פרטית.
ההתלבטות שלך היא בין תחושתך ובין שכלך. כל עוד תניחי לשכלך לנצח גופך ינוע ויזוע בחוסר נוחות, אם תמשיכי לכפות על הגוף תחושת אי נוחות, את עשויה לצאת מאיזון פיזי.
כאשר תלכי אחר תחושתך הרי שתוכלי להתבונן בעיני הזוג הזה: הן אישך, הן את עצמך והן הזוג שאתם - מהו רצונך, לא עמדתך העקרונית, לא הצורך המעניין בפני עצמו שלך להיות צודקת או צדקת אלא מהו הרצון שלך. מה את רוצה? לא בהתייחס לרצונותיו, לא בהייחס לעמוד במבחן, לאו דווקא רצון פסיבי - מגיב, אלא מהו הרצון האקטיבי שלך. זה שיכול וצריך לומר אני רוצה, לא כדרישה, לא כצווי, אלא כהעלאה לגיטימית של רצונך - לדיון.
כשתביאי את רצונך הזה בפני הזוג שאתם, ורצון זה - יהיה אשר יהיה - יהיה אותו מקום שאת שלמה איתו גם ברמה הגופנית, יתפנו מי שאת היא, אישך והזוג שאתם ויעניקו לך את בקשתך באופן שלם.
<מולבן>
-
- הודעות: 893
- הצטרפות: 11 ספטמבר 2004, 22:30
- דף אישי: הדף האישי של ענ_בל*
נאמנות מינית
מאמי
הייתי במקום הזה (שאת נמצאת בו) וחוויתי אותו קשה מאוד. אני לא רוצה לפרט כי כבר כתבתי הרבה בדף הזה בעבר. זה כבר מאחורי (לשמחתי).
חילופי זוגות או מה שלא יהיה היו חוויה קשה עבורי, לא כי לא נהנתי מהצד הפיזי אלא כי לא האמנתי שכך צריכה זוגיות להתנהל.
אבל מדבריך עולה שאת רוצה לאפשר לו לבחור את הגבולות שלו ביחסים איתך ואת נמנעת מלהגיד היכן הקוים האדומים שלך.
או שגם אם את אומרת, עדיין , את לא שלמה עם זה, את מתנדנדת.
מאחלת לך שתשימי את עצמך בראש סדר העדיפויות וללא פחד.
בהצלחה.
הייתי במקום הזה (שאת נמצאת בו) וחוויתי אותו קשה מאוד. אני לא רוצה לפרט כי כבר כתבתי הרבה בדף הזה בעבר. זה כבר מאחורי (לשמחתי).
חילופי זוגות או מה שלא יהיה היו חוויה קשה עבורי, לא כי לא נהנתי מהצד הפיזי אלא כי לא האמנתי שכך צריכה זוגיות להתנהל.
אבל מדבריך עולה שאת רוצה לאפשר לו לבחור את הגבולות שלו ביחסים איתך ואת נמנעת מלהגיד היכן הקוים האדומים שלך.
או שגם אם את אומרת, עדיין , את לא שלמה עם זה, את מתנדנדת.
מאחלת לך שתשימי את עצמך בראש סדר העדיפויות וללא פחד.
בהצלחה.
נאמנות מינית
רחל. נגעת בנקודות הנכונות. שלושת ההשערות שלך מדוייקות להפליא. אני מבינה עכשיו את הקושי שלי לקבל את שמגיע לי מבן זוגי. בטחון רגשי בסיסי.
אני מפחדת להגביל אותו מפחד שאהיה לא בסדר בעיניו ויתפתח עימות בין רצונותינו השונים. אני מפחדת להגביל את הרצון המיני שבעבר לא יכולתי להגבילו בתוכי. וכן, אני רוצה שהוא ירצה. שהוא ירצה את שצפריר בחוכמה פיוטית מתאר כטיפוח והפרחת הזוגיות. ועד שהוא ירצה את שאני רוצה - מיניות המנותבת לזוגיות שלנו בלבד, אני אמשיך לאהוב אותו ולקבל אותו כך. גם אם התנהגותו היא בריחה, הכחשה או הדחקה של רגשות. אמשיך להביע את רצונותי בפניו באופן ברור אך יחד עם זאת לא אנסה לשכנעו או לכוונו למקום אחר מרצונותיו שלו.
אני מפחדת להגביל אותו מפחד שאהיה לא בסדר בעיניו ויתפתח עימות בין רצונותינו השונים. אני מפחדת להגביל את הרצון המיני שבעבר לא יכולתי להגבילו בתוכי. וכן, אני רוצה שהוא ירצה. שהוא ירצה את שצפריר בחוכמה פיוטית מתאר כטיפוח והפרחת הזוגיות. ועד שהוא ירצה את שאני רוצה - מיניות המנותבת לזוגיות שלנו בלבד, אני אמשיך לאהוב אותו ולקבל אותו כך. גם אם התנהגותו היא בריחה, הכחשה או הדחקה של רגשות. אמשיך להביע את רצונותי בפניו באופן ברור אך יחד עם זאת לא אנסה לשכנעו או לכוונו למקום אחר מרצונותיו שלו.
-
- הודעות: 2659
- הצטרפות: 04 יולי 2001, 00:31
- דף אישי: הדף האישי של צפריר_שפרון*
נאמנות מינית
אמשיך להביע את רצונותי בפניו באופן ברור אך יחד עם זאת לא אנסה לשכנעו או לכוונו למקום אחר מרצונותיו שלו.
כאמור חוזר הדפוס על עצמו.
שוב מודגש רצונו כ טיעון להסתייגות מהבעת רצונך.
שוב, שמה את עצמך בסוף.
על פני להביע את רצונותייך בפניו, הביעי את רצונותייך בפנייך. חשבי על רצון שקיים בך שאפילו לא העלית על דעתך שניתן לרצות אותו.
יש כאלה, רבים.
לכן, דו-שיח פנימי זה נמצא נדרש בעבורך, דו-שיח של בירור אחר רצונותייך, ניתן לומר, הבלתי אפשריים כביכול, אלו העמוקים והנסתרים מעינייך.
מסע זה פנימה לחיפוש אחר רצונך, עשוי ללמדך רבות על יחסייך עם גופך, ועם התקשורת הגופנית, זו הכוללת מין ומאפשרת לפנים רבות לבוא לידי ביטוי בתוך המין.
כך מלמדנו המין ערוצי ביטוי לכעס וליופי, למיקוד ולפיזור ועוד כהנה וכהנה. כל אחד ולמידתו האישית ונטייתו האישית.
כאשר תמצאי את רצונך תוכלי להיות בטוחה בכך היות ותחושי שגופך שלם, שאינך חסרה דבר, שאת חשה שלמה עם רצון זה.
אז, מבלי להתייחס כלל וכלל לרצונו של האחר, אהובך או כל אחד אחר, תוכלי למצוא את רצונך מתגשם לטובה ובתואם מושלם.
אז, תוכלי לוותר גם על "תארים" שקנית לך בבחירת ערוצי חוסר איזון, הן ברמת התקשורת האישית, או יחסי האישות, שנמצאת לא מסופקת שם, או ברמת הדינמיקה של תהליכים חוזרים ונשנים עד שהופכים לכרוניקה הנדרשת לאיזונך.
הניחי כעת לאישך, הוא מתחבט במבחניו, בוחן את גבולותיו ואת גבולותייך ואת גבולות הזוג.
התמקדי ברצונך, את זוכרת? אני רוצה. קבלי את רצונך ואת זכותך לרצות. זכות יסוד.
ברגע שתסכימי ותסכיני לאחריותך מבחינת הרציה, רצונך, ורצונך לרצות - לא יהוו עוד כסתירה אלא כתנועות משלימות, מחמיאות זו לזו.
<מולבן>
כאמור חוזר הדפוס על עצמו.
שוב מודגש רצונו כ טיעון להסתייגות מהבעת רצונך.
שוב, שמה את עצמך בסוף.
על פני להביע את רצונותייך בפניו, הביעי את רצונותייך בפנייך. חשבי על רצון שקיים בך שאפילו לא העלית על דעתך שניתן לרצות אותו.
יש כאלה, רבים.
לכן, דו-שיח פנימי זה נמצא נדרש בעבורך, דו-שיח של בירור אחר רצונותייך, ניתן לומר, הבלתי אפשריים כביכול, אלו העמוקים והנסתרים מעינייך.
מסע זה פנימה לחיפוש אחר רצונך, עשוי ללמדך רבות על יחסייך עם גופך, ועם התקשורת הגופנית, זו הכוללת מין ומאפשרת לפנים רבות לבוא לידי ביטוי בתוך המין.
כך מלמדנו המין ערוצי ביטוי לכעס וליופי, למיקוד ולפיזור ועוד כהנה וכהנה. כל אחד ולמידתו האישית ונטייתו האישית.
כאשר תמצאי את רצונך תוכלי להיות בטוחה בכך היות ותחושי שגופך שלם, שאינך חסרה דבר, שאת חשה שלמה עם רצון זה.
אז, מבלי להתייחס כלל וכלל לרצונו של האחר, אהובך או כל אחד אחר, תוכלי למצוא את רצונך מתגשם לטובה ובתואם מושלם.
אז, תוכלי לוותר גם על "תארים" שקנית לך בבחירת ערוצי חוסר איזון, הן ברמת התקשורת האישית, או יחסי האישות, שנמצאת לא מסופקת שם, או ברמת הדינמיקה של תהליכים חוזרים ונשנים עד שהופכים לכרוניקה הנדרשת לאיזונך.
הניחי כעת לאישך, הוא מתחבט במבחניו, בוחן את גבולותיו ואת גבולותייך ואת גבולות הזוג.
התמקדי ברצונך, את זוכרת? אני רוצה. קבלי את רצונך ואת זכותך לרצות. זכות יסוד.
ברגע שתסכימי ותסכיני לאחריותך מבחינת הרציה, רצונך, ורצונך לרצות - לא יהוו עוד כסתירה אלא כתנועות משלימות, מחמיאות זו לזו.
<מולבן>
נאמנות מינית
נדמה לי כי אני מבינה עכשיו באופן ברור יותר את הדינמיקה בינינו: הוא רוצה בשביל עצמו. יודע מה הוא רוצה, לוקח מה שרוצה, שם את רצונו בראש גם אם אני אבוטל או אפגע. אני רוצה בשבילו. לא יודעת מה אני רוצה, לא לוקחת מה שאני רוצה, שמה את רצוני בסוף העיקר שהוא לא יבוטל או יפגע.
האם כשאשנה את גישתי לזאת הזהה לשלו יווצר עימות? בעימותים אני מתקפלת. ייתכן כי מתחת לשוני כביכול ברצוננו, לנו לזוג למעשה אותו רצון:
להרחיב להגשים ולהפריח את המיניות שלנו. וכל דרך היא כשרה. דרכי אינה רעה כלפיו ודרכו אינה חטא כלפי. בשביל האיזון ההקשבה והרגישות נמצא את הדרך לספק את הצרכים והרצונות יהיו אשר יהיו. לשם כך בשלב הראשון אני מבינה כי עליי להביע באומץ את רצונותיי.
האם כשאשנה את גישתי לזאת הזהה לשלו יווצר עימות? בעימותים אני מתקפלת. ייתכן כי מתחת לשוני כביכול ברצוננו, לנו לזוג למעשה אותו רצון:
להרחיב להגשים ולהפריח את המיניות שלנו. וכל דרך היא כשרה. דרכי אינה רעה כלפיו ודרכו אינה חטא כלפי. בשביל האיזון ההקשבה והרגישות נמצא את הדרך לספק את הצרכים והרצונות יהיו אשר יהיו. לשם כך בשלב הראשון אני מבינה כי עליי להביע באומץ את רצונותיי.
-
- הודעות: 300
- הצטרפות: 17 אוגוסט 2004, 21:17
- דף אישי: הדף האישי של רחל_ה*
נאמנות מינית
מאמי,
אני חשה משהו לא מפורש, אבל אלך עם זה:
כתיבתך היא מאופקת מאד, וחסרה - מבחינתי לפחות - איזה מימד.
חסר שם איזה להט, איזה כעס, איזו התרעמות.
הדבר היחידי שנכתב על רגשותייך הוא שאת "פגועה ופגיעה" ו --- זהו.
כל השאר נכתב שכלתנית משהו.
התחושה שלי היא כזו [רק השערה, תזכרי ] -
הפגיעה שלך עמוקה מאד, ואף יתכן שלא רק מכאן אלא ממקומות הרבה יותר ישנים.
הכעס שלך - עצום.
הרצון הבסיסי שלך הוא "אהוב אותי, אני רוצה להיות היחידה בעולמך, אבל אני רוצה שתרצה זאת מתוך עצמך. כמו שאמא אוהבת את התינוק שלה. תינוקות אחרים הם חמודים, יפים, אבל היא לא מאמצת אותם במקום או בנוסף לתינוק שלה. "
ועל הפגיעה, והכעס, והערגה הכל כך טבעית הזו - מכסה איזו מין "השקפת עולם" של לא לשלוט בבן זוגך.
שימי לב, בכל קטע שאת כותבת, מתחיל "לצאת" משהו, מתחיל להתפתח כעסון קטנטן, מין קצה קרחון שאת מרשה לו להיגלות, ומהר מהר מהר את מכסה אותו במשפטים הסוגרים את הקטע ואת עצמך בשליטה עצמית ראויה להערכה, אך גם במחירים כבדים מאד שאת עצמך משלמת מול עצמך.
והמשפטים האלה, ולמעשה - כל מה שאת כותבת - עוסק בו, בבן סוגך.
אני מצטרפת לצפריר - עסקי בעצמך, בררי לעצמך את עצמך. תעזבי את מה שהוא רוצה. מה את רוצה?
יש לכם פה יחסים של תלות הדדית: לא רק את תלויה בו ,ברצונותיו, בתגובותיו, גם הוא תלוי בך. יש ביניכם איזה "ריקוד" שעוד יש מקום לפענח אותו.
ועוד הערונת -
אני אמשיך לאהוב אותו ולקבל אותו כך. גם אם התנהגותו היא בריחה, הכחשה או הדחקה של רגשות
פה אני שומעת שאלה נסתרת [וכבר הזכרת את זה] -
האם הוא ימשיך לאהוב אותי גם אם התנהגותי היא הבעה מפורשת של רצוני, ערגתי, פגיעתי?!
אני חשה משהו לא מפורש, אבל אלך עם זה:
כתיבתך היא מאופקת מאד, וחסרה - מבחינתי לפחות - איזה מימד.
חסר שם איזה להט, איזה כעס, איזו התרעמות.
הדבר היחידי שנכתב על רגשותייך הוא שאת "פגועה ופגיעה" ו --- זהו.
כל השאר נכתב שכלתנית משהו.
התחושה שלי היא כזו [רק השערה, תזכרי ] -
הפגיעה שלך עמוקה מאד, ואף יתכן שלא רק מכאן אלא ממקומות הרבה יותר ישנים.
הכעס שלך - עצום.
הרצון הבסיסי שלך הוא "אהוב אותי, אני רוצה להיות היחידה בעולמך, אבל אני רוצה שתרצה זאת מתוך עצמך. כמו שאמא אוהבת את התינוק שלה. תינוקות אחרים הם חמודים, יפים, אבל היא לא מאמצת אותם במקום או בנוסף לתינוק שלה. "
ועל הפגיעה, והכעס, והערגה הכל כך טבעית הזו - מכסה איזו מין "השקפת עולם" של לא לשלוט בבן זוגך.
שימי לב, בכל קטע שאת כותבת, מתחיל "לצאת" משהו, מתחיל להתפתח כעסון קטנטן, מין קצה קרחון שאת מרשה לו להיגלות, ומהר מהר מהר את מכסה אותו במשפטים הסוגרים את הקטע ואת עצמך בשליטה עצמית ראויה להערכה, אך גם במחירים כבדים מאד שאת עצמך משלמת מול עצמך.
והמשפטים האלה, ולמעשה - כל מה שאת כותבת - עוסק בו, בבן סוגך.
אני מצטרפת לצפריר - עסקי בעצמך, בררי לעצמך את עצמך. תעזבי את מה שהוא רוצה. מה את רוצה?
יש לכם פה יחסים של תלות הדדית: לא רק את תלויה בו ,ברצונותיו, בתגובותיו, גם הוא תלוי בך. יש ביניכם איזה "ריקוד" שעוד יש מקום לפענח אותו.
ועוד הערונת -
אני אמשיך לאהוב אותו ולקבל אותו כך. גם אם התנהגותו היא בריחה, הכחשה או הדחקה של רגשות
פה אני שומעת שאלה נסתרת [וכבר הזכרת את זה] -
האם הוא ימשיך לאהוב אותי גם אם התנהגותי היא הבעה מפורשת של רצוני, ערגתי, פגיעתי?!
-
- הודעות: 893
- הצטרפות: 11 ספטמבר 2004, 22:30
- דף אישי: הדף האישי של ענ_בל*
נאמנות מינית
לשם כך בשלב הראשון אני מבינה כי עליי להביע באומץ את רצונותיי.
מחזקת אותך בתובנה הזאת.
מסכימה מאוד עם התחושות שהעלתה רחל.
דווקא בגלל שבאופן כזה או אחר הייתי בסרט הזה חשה הזדהות ואמפטיה איתך.
לי היה קשה מאוד להביע את רצונותי מולו.
מחזקת אותך בתובנה הזאת.
מסכימה מאוד עם התחושות שהעלתה רחל.
דווקא בגלל שבאופן כזה או אחר הייתי בסרט הזה חשה הזדהות ואמפטיה איתך.
לי היה קשה מאוד להביע את רצונותי מולו.
נאמנות מינית
תודה על האבחנות הרגישות והמדוייקות. אני מדחיקה ומבטלת את כעסיי בשמן של סיסמאות רוחניות נאורות. למעשה לא אוכל לסלוח עד שלא אביע את כעסיי, לא אוכל לקבל עד שלא אודה בהתנגדותי, ולא אוכל לשחרר עד שלא אהיה במקום הרגשי האמיתי שאני כנראה בו. מקום של כאב והחזקה מתוך פחד.
בכל פעם שאני אומרת לעצמי זה בסדר לקנא, זה בסדר לרצות בלעדיות וזה בסדר לפחד, אני מרגישה את הקושי שלי להיות במקום הזה.
אני ואהובי התפתחנו מאוד בהבנות הרוחניות שלנו אך את אלו הרגשיות הזנחנו. עלינו לחוות חוויות רגשיות עוצמתיות ביותר על מנת לפתח רגישות לעצמנו.
הנשים שנכנסות לתמונה ויחד עם בן זוגי מעוררות את המקום הרגשי שאני מנסה להדחיק, למעשה עוזרות לי להגדיר ולהכיר את רגשותיי.
נראה לי שעליי ללמוד לבטא את הפגיעה והכעס כלפיהן וכלפי אהובי.
החשש שלי הוא שכעס זה יעצים ויגביר את החוויות מהסוג הזה משום שהמחשבה היוצרת תזמן את החוויה ממנה אני מפחדת. נראה לי שעליי לזמן במחשבה נאמנות מינית ולא פחד מחוסר נאמנות מינית. לשם כך עליי לטפל בפחד הזה. כל עוד הוא שם הוא בורא. על מנת לטפל בפחד ראשית עליי להודות בו.
מילכוד 22.
בכל פעם שאני אומרת לעצמי זה בסדר לקנא, זה בסדר לרצות בלעדיות וזה בסדר לפחד, אני מרגישה את הקושי שלי להיות במקום הזה.
אני ואהובי התפתחנו מאוד בהבנות הרוחניות שלנו אך את אלו הרגשיות הזנחנו. עלינו לחוות חוויות רגשיות עוצמתיות ביותר על מנת לפתח רגישות לעצמנו.
הנשים שנכנסות לתמונה ויחד עם בן זוגי מעוררות את המקום הרגשי שאני מנסה להדחיק, למעשה עוזרות לי להגדיר ולהכיר את רגשותיי.
נראה לי שעליי ללמוד לבטא את הפגיעה והכעס כלפיהן וכלפי אהובי.
החשש שלי הוא שכעס זה יעצים ויגביר את החוויות מהסוג הזה משום שהמחשבה היוצרת תזמן את החוויה ממנה אני מפחדת. נראה לי שעליי לזמן במחשבה נאמנות מינית ולא פחד מחוסר נאמנות מינית. לשם כך עליי לטפל בפחד הזה. כל עוד הוא שם הוא בורא. על מנת לטפל בפחד ראשית עליי להודות בו.
מילכוד 22.
-
- הודעות: 300
- הצטרפות: 17 אוגוסט 2004, 21:17
- דף אישי: הדף האישי של רחל_ה*
נאמנות מינית
"להודות" אין פירושו לזמן.
"להכיר בזה" אין פירושו לזמן.
לא לרצות משהו - אין פירושו לזמן.
אל תזמני שום דבר.
ואל אל-תזמני שום דבר.
פשוט תרגישי.
[קל להגיד, אה? ]
ובעצם, היית "צריכה" לעצור את הכתיבה במשפט :
,
נראה לי שעליי ללמוד לבטא את הפגיעה והכעס כלפיהן וכלפי אהובי.
וזהו.
והנה, לאחריו שוב מופיע המשפט עליו דיברתי קודם, השכלתני, ה"סוגר", השומר, המתבונן - אך לא זה המרגיש, הבועט, הרוצה, ו/או הלא רוצה - ההוא מהבטן....
אני כל כך מכירה את הלופ הזה: מתחילים להרגיש - והופ, נחסמים. ואז מדברים/עושים דברים של שליטה. אבל זה שוב מתחיל, דוחף, מציק ואז אין ברירה, מתחילים להרגיש ואז הופ, נחסמים ואז שוב מדברים/עושים דברים של שליטה.
כן, זה מאד מאד קשה...
לשבור את הלופ.
להשאר רק ב "מתחילים להרגיש".
לחוש את ההצפה, את הפחד ממנה, ואת מה יושב מתחת לפחד הזה....
"להכיר בזה" אין פירושו לזמן.
לא לרצות משהו - אין פירושו לזמן.
אל תזמני שום דבר.
ואל אל-תזמני שום דבר.
פשוט תרגישי.
[קל להגיד, אה? ]
ובעצם, היית "צריכה" לעצור את הכתיבה במשפט :
,
נראה לי שעליי ללמוד לבטא את הפגיעה והכעס כלפיהן וכלפי אהובי.
וזהו.
והנה, לאחריו שוב מופיע המשפט עליו דיברתי קודם, השכלתני, ה"סוגר", השומר, המתבונן - אך לא זה המרגיש, הבועט, הרוצה, ו/או הלא רוצה - ההוא מהבטן....
אני כל כך מכירה את הלופ הזה: מתחילים להרגיש - והופ, נחסמים. ואז מדברים/עושים דברים של שליטה. אבל זה שוב מתחיל, דוחף, מציק ואז אין ברירה, מתחילים להרגיש ואז הופ, נחסמים ואז שוב מדברים/עושים דברים של שליטה.
כן, זה מאד מאד קשה...
לשבור את הלופ.
להשאר רק ב "מתחילים להרגיש".
לחוש את ההצפה, את הפחד ממנה, ואת מה יושב מתחת לפחד הזה....
נאמנות מינית
נראה לי כי נאמנות מינית היא תוצאה של נאמנות רגשית.
חוסר הנאמנות הרגשית של אהובי כלפיי משקף לי את חוסר הנאמנות הרגשית שלי כלפי עצמי.
על מנת שאוכל להתחיל לברוא נאמנות מינית בזוגיות עליי כנראה להתחיל להקשיב לרגשות שלי ולבטאן.
יוצאת לדרך... תודה ואהבה גדולה.
חוסר הנאמנות הרגשית של אהובי כלפיי משקף לי את חוסר הנאמנות הרגשית שלי כלפי עצמי.
על מנת שאוכל להתחיל לברוא נאמנות מינית בזוגיות עליי כנראה להתחיל להקשיב לרגשות שלי ולבטאן.
יוצאת לדרך... תודה ואהבה גדולה.
-
- הודעות: 300
- הצטרפות: 17 אוגוסט 2004, 21:17
- דף אישי: הדף האישי של רחל_ה*
נאמנות מינית
_חוסר הנאמנות הרגשית של אהובי כלפיי משקף לי את חוסר הנאמנות הרגשית שלי כלפי עצמי.
על מנת שאוכל להתחיל לברוא נאמנות מינית בזוגיות עליי כנראה להתחיל להקשיב לרגשות שלי ולבטאן._
כמה אומץ!!!
את גדולה.
הלואי והיה לי מה שיש לך כרגע עוד הרבה שנים קודם!
חזקי ואימצי.
ושתפי כשיתאים לך.
אנחנו - מדברת גם בשם אחרים - כאן.
על מנת שאוכל להתחיל לברוא נאמנות מינית בזוגיות עליי כנראה להתחיל להקשיב לרגשות שלי ולבטאן._
כמה אומץ!!!
את גדולה.
הלואי והיה לי מה שיש לך כרגע עוד הרבה שנים קודם!
חזקי ואימצי.
ושתפי כשיתאים לך.
אנחנו - מדברת גם בשם אחרים - כאן.
-
- הודעות: 907
- הצטרפות: 24 אוקטובר 2001, 20:51
- דף אישי: הדף האישי של עוף_החול*
נאמנות מינית
עשית דרך ארוכה ומרתקת ביומיים.
כל כבוד לך.
המשיכי לעדכן.
כל כבוד לך.
המשיכי לעדכן.
-
- הודעות: 893
- הצטרפות: 11 ספטמבר 2004, 22:30
- דף אישי: הדף האישי של ענ_בל*
נאמנות מינית
כל הכבוד לך, באמת מאמי.
אני קוראת ונפעמת.
את על דרך חדשה, עם תובנות חדשות.
שמחה בשבילך שאת בתובנות החדשות האלה כשעדיין יש בך אהבה ורצון להיות בזוגיות שלך.
אני קוראת ונפעמת.
את על דרך חדשה, עם תובנות חדשות.
שמחה בשבילך שאת בתובנות החדשות האלה כשעדיין יש בך אהבה ורצון להיות בזוגיות שלך.
נאמנות מינית
להתחיל לברוא נאמנות מינית בזוגיות עליי כנראה להתחיל להקשיב לרגשות שלי ולבטאן
או יה.
או יה.
נאמנות מינית
תודה. אשמח לעדכן ולשתף בהמשך ההתמודדות הרגשית שלי עם נושא נאמנות/חוסר נאמנות מינית בזוגיות שלי.
נאמנות מינית
בוקר חדש וטוב!
אני בוחרת מחדש.
אני בוחרת לתת דרור לרגשות שלי.
אני בוחרת להרגיש את הפחד שלי.
אני בוחרת להרגיש את הקינאה שלי.
אני בוכה.
אני צוחקת.
אני רוקדת.
כמה התגעגעתי להרגיש.
כמה התגעגעתי לרקוד.
אני משתחררת מהעול של לא להרגיש.
אני משחררת את עצמי מהצורך להיות מה שאני לא.
אני נפרדת ממאמי ה"מושלמת"
אני נפרדת ממאמי ה"מוארת"
אני מרגישה את האבל, הכעס, הקנאה והפחד.
אני מרגישה את האהבה.
אני מתחילה אפילו להרגיש את התשוקה.
אוי... זה נעלם.
זה כאן אני יודעת...
אני בוחרת מחדש.
אני בוחרת לתת דרור לרגשות שלי.
אני בוחרת להרגיש את הפחד שלי.
אני בוחרת להרגיש את הקינאה שלי.
אני בוכה.
אני צוחקת.
אני רוקדת.
כמה התגעגעתי להרגיש.
כמה התגעגעתי לרקוד.
אני משתחררת מהעול של לא להרגיש.
אני משחררת את עצמי מהצורך להיות מה שאני לא.
אני נפרדת ממאמי ה"מושלמת"
אני נפרדת ממאמי ה"מוארת"
אני מרגישה את האבל, הכעס, הקנאה והפחד.
אני מרגישה את האהבה.
אני מתחילה אפילו להרגיש את התשוקה.
אוי... זה נעלם.
זה כאן אני יודעת...
נאמנות מינית
כל הנושא שנקרא נאמנות מעורר אותי
חברה הפנתה אותי לכאן כי ידעה שיהיה לי ה לומר בנושא שאולי קצת שונה מהשאר
אז:
יש לי שאלה
אם בן זוג שוכב אם אחרת- איך זה מתקשר איליך?
אם בן זוגך הולך לשחק טניס עם חבר זה יפריע לך?
וכך הלאה.
לדעתי חונכו לרכושנות פיזית.
הנורמה החברתית מכבידה עלינו בנושא.
תחשבי האם יפריע לך שהוא יתענג בארוחת גורמה עם חבר?
אם לא אז למה שיפריע לך שהוא יהנה מינית עם אחרת.?
סתם חומר למחשבה
גמר (-:
גמר חתימה טובה
חברה הפנתה אותי לכאן כי ידעה שיהיה לי ה לומר בנושא שאולי קצת שונה מהשאר
אז:
יש לי שאלה
אם בן זוג שוכב אם אחרת- איך זה מתקשר איליך?
אם בן זוגך הולך לשחק טניס עם חבר זה יפריע לך?
וכך הלאה.
לדעתי חונכו לרכושנות פיזית.
הנורמה החברתית מכבידה עלינו בנושא.
תחשבי האם יפריע לך שהוא יתענג בארוחת גורמה עם חבר?
אם לא אז למה שיפריע לך שהוא יהנה מינית עם אחרת.?
סתם חומר למחשבה
גמר (-:
גמר חתימה טובה
-
- הודעות: 300
- הצטרפות: 17 אוגוסט 2004, 21:17
- דף אישי: הדף האישי של רחל_ה*
נאמנות מינית
מאמי,
כן, זה בא והולך, בא והולך, לעתים יותר בא מאשר הולך ולעתים - להיפך.
הרגישי, הבהלי, תהני, כעסי, פחדי, שמחי, קנאי, כל מה שבא - תני לו דרור.
בהתחלה זה מוקצן. ומבהיל. וקצת מאוס: איכסה! כל הרגשות הללו... פויה! רגשות חסרי גבולות כאלה, במקום השכל המרגיע, השליטה המבורכת.
אבל אחרי הכל - כאשר רוצים לישר קיפול של דף - מקפלים אותו קודם חזק לצד השני, נכון?
ואחר כך יימצא האיזון.
הרבה כוח!
כן, זה בא והולך, בא והולך, לעתים יותר בא מאשר הולך ולעתים - להיפך.
הרגישי, הבהלי, תהני, כעסי, פחדי, שמחי, קנאי, כל מה שבא - תני לו דרור.
בהתחלה זה מוקצן. ומבהיל. וקצת מאוס: איכסה! כל הרגשות הללו... פויה! רגשות חסרי גבולות כאלה, במקום השכל המרגיע, השליטה המבורכת.
אבל אחרי הכל - כאשר רוצים לישר קיפול של דף - מקפלים אותו קודם חזק לצד השני, נכון?
ואחר כך יימצא האיזון.
הרבה כוח!
נאמנות מינית
שרית. כשנאמנות מינית היוותה בשבילי חומר למחשבה אז חשבתי כמוך. חשבתי שרכושנות היא פסולה ולכן נכון ואפילו כדאי לו לשכב עם אחרות.
בהדרגה גיליתי שמה שמניע אותי הוא רגש ולא מחשבה. המחשבה מכוונת את הפעולות אך הרגש הוא הדלק המניע אותי מבפנים.
כאשר הרגש שלי הוא קנאה ואני מדחיקה אותה לטובת המחשבה הזהה לשלך, אני נשרפת מבפנים. אהובי יכול להתעלם מהשרפה בשם המחשבה הנאורה שהצגת ולהוסיף אש האוכלת את הזוגיות. אנחנו בחרנו להניח בצד את המחשבה הנאורה שרכושנות פיסית היא שגוייה, ולכבות את האש במיים זקים וצלולים של רגש אוהב ואמפטי. כל עוד אני זקוקה לרכושנות הפיסית השגוייה (?) על מנת לספק לי בטחון רגשי אני דורשת אותה.
במקביל אני מתמודדת עם רגש הקנאה.
באוטופיה הרגשית שלי אין קנאה ואין רכושנות אך לא בהכרח כולם שוכבים עם כולם. לפחות במקרה שלי אני מאמינה שבשלב זה חוסר הנאמנות המינית גורעת מהזוגיות מכיוון שהיא מהווה ערוץ בריחה, פיזור ובזבוז של אנרגיות. אהובי ואני חשים בשלב זה כי התמקדות והתרכזות בעצמנו בעזרת נאמנות מינית תוביל לחיזוק הקשר. איך? לדוגמא במקום להשיג גירוי נוסף בעזרת פרטנרים חיצוניים לחפש גירוי זה בתוכנו. (אולי ללמוד מין טנטרי)
אוסיף כ לדעתי אין טוב או רע. נאמנות מינית וחוסר נאמנות מינית תמיד משרתים את הזוגיות השאלה איזה תהליכים רגשיים מתפתחים כתוצאה מההתנהלות המינית. התשובה תמיד אינדיוידואלית. שוב, אצלי הבחירה כרגע היא לשרת את הזוגיות דרך נאמנות מינית על מנת להשקיע את כל האנרגיות בפנים. בעבר חוסר הנאמנות המינית שרתה העלאת רגשות על מנת ליצור התמודדות רגשית מבורכת (גם אם דרך הקושי)
בהדרגה גיליתי שמה שמניע אותי הוא רגש ולא מחשבה. המחשבה מכוונת את הפעולות אך הרגש הוא הדלק המניע אותי מבפנים.
כאשר הרגש שלי הוא קנאה ואני מדחיקה אותה לטובת המחשבה הזהה לשלך, אני נשרפת מבפנים. אהובי יכול להתעלם מהשרפה בשם המחשבה הנאורה שהצגת ולהוסיף אש האוכלת את הזוגיות. אנחנו בחרנו להניח בצד את המחשבה הנאורה שרכושנות פיסית היא שגוייה, ולכבות את האש במיים זקים וצלולים של רגש אוהב ואמפטי. כל עוד אני זקוקה לרכושנות הפיסית השגוייה (?) על מנת לספק לי בטחון רגשי אני דורשת אותה.
במקביל אני מתמודדת עם רגש הקנאה.
באוטופיה הרגשית שלי אין קנאה ואין רכושנות אך לא בהכרח כולם שוכבים עם כולם. לפחות במקרה שלי אני מאמינה שבשלב זה חוסר הנאמנות המינית גורעת מהזוגיות מכיוון שהיא מהווה ערוץ בריחה, פיזור ובזבוז של אנרגיות. אהובי ואני חשים בשלב זה כי התמקדות והתרכזות בעצמנו בעזרת נאמנות מינית תוביל לחיזוק הקשר. איך? לדוגמא במקום להשיג גירוי נוסף בעזרת פרטנרים חיצוניים לחפש גירוי זה בתוכנו. (אולי ללמוד מין טנטרי)
אוסיף כ לדעתי אין טוב או רע. נאמנות מינית וחוסר נאמנות מינית תמיד משרתים את הזוגיות השאלה איזה תהליכים רגשיים מתפתחים כתוצאה מההתנהלות המינית. התשובה תמיד אינדיוידואלית. שוב, אצלי הבחירה כרגע היא לשרת את הזוגיות דרך נאמנות מינית על מנת להשקיע את כל האנרגיות בפנים. בעבר חוסר הנאמנות המינית שרתה העלאת רגשות על מנת ליצור התמודדות רגשית מבורכת (גם אם דרך הקושי)
נאמנות מינית
לדעתי , כל מה שמעניין בליבגוד מעבר לזיון עצמו, זה הריגוש , הריגוש שנעלם מחיי הנישואים . אני חיה עם בעלי מצוין אך לא אסתיר שידיד מהעבר מאוד מושך אותי , מינית ופחות רעיונית , אך מה לעשות המחיר גבוה מידי באים יקרה בנינו משהוא , וכן כן בהחלט זה הורס משפחות . ומה שבניתי יקר מידי ביכדי לההריס , רק כדי להגשים את תשוקתי אליו , שלא יובן לא נכון , כיוון שאני מאוד אוהבת את בעלי וטוב לי איתו , צריך להישאר עם הרגלים על הקרקע ולעשות את הבחירות הנכונות, כי יש ילדים ואחריות גדולה כלפיהם !
נאמנות מינית
כי יש ילדים ואחריות גדולה כלפיהם !
לא, אחריות כלפיכם כזוג.
הילדים מחר יפרחו מהקן, אתם תשארו אחד עם השני, מה שבנית הוא לכם, אם זו רק אחריות כלפי הילדים, תחשבי שנית.
לא, אחריות כלפיכם כזוג.
הילדים מחר יפרחו מהקן, אתם תשארו אחד עם השני, מה שבנית הוא לכם, אם זו רק אחריות כלפי הילדים, תחשבי שנית.
נאמנות מינית
לפרק בית יציב זה לא ענין של מה בכך
-
- הודעות: 1
- הצטרפות: 26 ינואר 2005, 01:01
נאמנות מינית
מה דעתכם מצב שהבעל בוגד עם אשה גרושה (ויש לך הוכחות בפירוט שיחות הטלפון) הם עובדים באותו מקום והוא מקרקר סביבה ואף הודה על גילוי החיבה שהרעיפה עליו . מבחינתו "היה רק ניצוץ" -לטענתו. יציאות מרובות וכ"ו. אבל היום הוא מבקש להתגרשאבא ל-3 (תינוקת בת 6 חודשים) אשתו מבקשת לשמור על הנישואים.מה צריך לעשות עם אותה בחורה לפנות אליה להגיד שאנחנו יודעים מהקשר ומבקשים שתנתק אותו האם לתת לו ללכת (מבחינה כלכלית מצבו קשה)
מה עושים תנו לי עיצה- בת משפחה שדואגת.
מה עושים תנו לי עיצה- בת משפחה שדואגת.
-
- הודעות: 54
- הצטרפות: 01 אוגוסט 2003, 23:23
- דף אישי: הדף האישי של אמא_של_אדם*
נאמנות מינית
עצם העובדה שמעוניינים לפרק בית מעיד על כך שהוא כלל לא יציב ,בית יציב אי אפשר לפרק.
דחוף דואגת -
לדעתי אדם מעוניין לפרק שותפות במידה ואין לו יותר עניין בבן הזוג או שהוא לא מסוגל לפתור בעיות ביחד.
הם צריכים לשבת ולדבר ולראות מה מפריע לו ואם עדיין הוא מעוניין ללכת שתשחרר אותו.....
דחוף דואגת -
לדעתי אדם מעוניין לפרק שותפות במידה ואין לו יותר עניין בבן הזוג או שהוא לא מסוגל לפתור בעיות ביחד.
הם צריכים לשבת ולדבר ולראות מה מפריע לו ואם עדיין הוא מעוניין ללכת שתשחרר אותו.....
-
- הודעות: 54
- הצטרפות: 01 אוגוסט 2003, 23:23
- דף אישי: הדף האישי של אמא_של_אדם*
נאמנות מינית
והנה מת לו עוד ------ דיון
-
- הודעות: 54
- הצטרפות: 01 אוגוסט 2003, 23:23
- דף אישי: הדף האישי של אמא_של_אדם*
נאמנות מינית
טוב, כנראה צריך משהו חם כדי לעורר אותו.....נחכה....
נאמנות מינית
אני רוצה לעורר את הדיון במה שעובר עלי ממש בימים אלו, ועיקרו נאמנות מינית.
לאחרונה התברר לי שבן-זוגי ממש זקוק (ואני יודעת שזה יישמע אדיוטי, אבל תנסו להתחבר) לעוררות מינית מצד אנשים נוספים חוץ ממני. אנחנו נשואים עם ילדים, אבל הוא ממש מרגיש צורך "לעשות דברים" עם עוד אנשים. הוא בי-סקסואל, ועיקר משיכתו היא לגברים. אני מתלבטת לאחרונה אם לאפשר לו את זה, בתנאי שהוא נזהר (קונדומית) ולא ממש מקיים יחסי מין עם אנשים אחרים, אלא רק "ביד".
מבחינה נפשית, אין לי בעיה עם זה. אני חושבת שהדרישה לקיים יחסים מיניים עם בן זוג אחד למשך מאה שנה היא מוגזמת. יש גם יותר מדי פוריטניות סביב הנושא, לפחות מוצהרת, כי כולנו הרי יודעים ששיעורי הבגידות בקרב זוגות נשואים הם עצומים. לכן אני שוקלת "להרשות" לו את זה, ולא להוות מכשול בפניו בעניין הזה.
לי עצמי אין צורך בפרטנרים נוספים. הוא מספיק לי בהחלט.
ולמה אני בעצם מעלה את זה כאן? כי אני לא שלמה עם זה עדיין. כי משהו בתוכי, אולי קולות פוריטניים משלי, ואולי של אחרים, עדיין מהדהדים בפנים.
אני יודעת שגם אם אחליט לא להסכים לזה, הוא עדיין ירצה את זה. ולכן מבחינתי זה אותו הדבר. האקט המיני עצמו לא מפריע לי כל כך, כמו עצם ההשתוקקות שלו לאחרים, שכאילו מנמיכה את הצורך שלו בי. גם המחשבה שהוא מנהל "עוד חיים" שאינם קשורים אלי קצת מפריעה לי.
מצד שני, או שלישי, או רביעי - למה שהוא יהיה מוגבל רק אלי? אולי אפשר לרענן את המיושנות של המוסד הסגור הזה, מוסד הנישואין, ולהעניק למי שרוצה בכך מפלט "חוקי"? למה זה חייב להיות "ככה" ולא אחרת?
התשובות שלי הן שזה לא חייב. שאפשר גם לאפשר לבן הזוג חופש מיני מסויים, עם הגבלות שבעיקר נועדו לשמור על הבריאות. המחשבה שלי היא שזה עדיף מבגידות "לא מורשות". שלא רוצה לחנוק בנאדם שאני אוהבת.
לאחרונה התברר לי שבן-זוגי ממש זקוק (ואני יודעת שזה יישמע אדיוטי, אבל תנסו להתחבר) לעוררות מינית מצד אנשים נוספים חוץ ממני. אנחנו נשואים עם ילדים, אבל הוא ממש מרגיש צורך "לעשות דברים" עם עוד אנשים. הוא בי-סקסואל, ועיקר משיכתו היא לגברים. אני מתלבטת לאחרונה אם לאפשר לו את זה, בתנאי שהוא נזהר (קונדומית) ולא ממש מקיים יחסי מין עם אנשים אחרים, אלא רק "ביד".
מבחינה נפשית, אין לי בעיה עם זה. אני חושבת שהדרישה לקיים יחסים מיניים עם בן זוג אחד למשך מאה שנה היא מוגזמת. יש גם יותר מדי פוריטניות סביב הנושא, לפחות מוצהרת, כי כולנו הרי יודעים ששיעורי הבגידות בקרב זוגות נשואים הם עצומים. לכן אני שוקלת "להרשות" לו את זה, ולא להוות מכשול בפניו בעניין הזה.
לי עצמי אין צורך בפרטנרים נוספים. הוא מספיק לי בהחלט.
ולמה אני בעצם מעלה את זה כאן? כי אני לא שלמה עם זה עדיין. כי משהו בתוכי, אולי קולות פוריטניים משלי, ואולי של אחרים, עדיין מהדהדים בפנים.
אני יודעת שגם אם אחליט לא להסכים לזה, הוא עדיין ירצה את זה. ולכן מבחינתי זה אותו הדבר. האקט המיני עצמו לא מפריע לי כל כך, כמו עצם ההשתוקקות שלו לאחרים, שכאילו מנמיכה את הצורך שלו בי. גם המחשבה שהוא מנהל "עוד חיים" שאינם קשורים אלי קצת מפריעה לי.
מצד שני, או שלישי, או רביעי - למה שהוא יהיה מוגבל רק אלי? אולי אפשר לרענן את המיושנות של המוסד הסגור הזה, מוסד הנישואין, ולהעניק למי שרוצה בכך מפלט "חוקי"? למה זה חייב להיות "ככה" ולא אחרת?
התשובות שלי הן שזה לא חייב. שאפשר גם לאפשר לבן הזוג חופש מיני מסויים, עם הגבלות שבעיקר נועדו לשמור על הבריאות. המחשבה שלי היא שזה עדיף מבגידות "לא מורשות". שלא רוצה לחנוק בנאדם שאני אוהבת.
-
- הודעות: 2900
- הצטרפות: 22 אוגוסט 2003, 11:13
- דף אישי: הדף האישי של תזמורת_הים*
נאמנות מינית
היה דיון מאד דומה: בעלי רוצה אישה אחרת.
-
- הודעות: 54
- הצטרפות: 01 אוגוסט 2003, 23:23
- דף אישי: הדף האישי של אמא_של_אדם*
נאמנות מינית
לדעתי אין מצב של שאלה אם לאפשר או לא ,סך הכל הוא יישות בפני עצמה ואם הוא יחליט ללכת הוא ילך בין אם תאפשרי או לא.
מה גם שהגישה צריכה להשתנות בהתאם...ששוב הוא יישות בפני עצמה וזכותו לעשות כרצונו לא?
מה גם שהגישה צריכה להשתנות בהתאם...ששוב הוא יישות בפני עצמה וזכותו לעשות כרצונו לא?
נאמנות מינית
"לאפשר" במובן - להרשות. זה לא אומר שאם לא ארשה, הוא לא יעשה, אלא שיהיה מוסכם שזה מקובל עלי ולא נחשב "בגידה".
נאמנות מינית
רוצה לפרוק:
אני איפשהו בגיל 40 כזה, אחרי 20 שנה עם בעלי, שגרת סקס נעימה.
לאחרונה שואלת את עצמי אם זהו, האם בזה נסגר חלון ההזדמנויות.
אולי קצת צורך בהתרגשות, קצת סקרנות וחשש להחמיץ.
ביני לביני תהיתי מי מבין מכרי היה יכול להיות מועמד לתואר "מאהב"? ושמחתי שלא מוצאת.
אך לאחרונה התחדש הקשר שלי עם ידיד-קולגה, איתו עבדתי בעבר.
הוא נשוי+ וגם אני, ישוב קטן, מכירה את אשתו וילדיו, הוא מכיר את האיש ובניי.
לשנינו עניין משותף במקצוענו ומדי יום אנחנו מחליפים אימיילים.
חדשות, רכילות, עקיצות, מחמאות וגם משגרים זה לזו את שלל המצגות הידועות, שאני בטוחה שעוברות גם אצלכם.
קצת, צחוק, קצת סקס, קצת עירום ובדיחות גסות.
בקיצור, מה שלא עבר ביננו מעולם פנים אל פנים נהיה יותר ויותר נועז במייל.
פלירטוט קטן מצידו, תשובה שנונה מצידי
עד הרגע שהגיעה הזמנה יותר נועזת ומפורשת.
פתאום נבהלתי.
פנטזיות קטנות לתידלוק הסקס החוקי, זה נחמד.
אבל לממש אותן? עם ידידי זה?
אני איפשהו בגיל 40 כזה, אחרי 20 שנה עם בעלי, שגרת סקס נעימה.
לאחרונה שואלת את עצמי אם זהו, האם בזה נסגר חלון ההזדמנויות.
אולי קצת צורך בהתרגשות, קצת סקרנות וחשש להחמיץ.
ביני לביני תהיתי מי מבין מכרי היה יכול להיות מועמד לתואר "מאהב"? ושמחתי שלא מוצאת.
אך לאחרונה התחדש הקשר שלי עם ידיד-קולגה, איתו עבדתי בעבר.
הוא נשוי+ וגם אני, ישוב קטן, מכירה את אשתו וילדיו, הוא מכיר את האיש ובניי.
לשנינו עניין משותף במקצוענו ומדי יום אנחנו מחליפים אימיילים.
חדשות, רכילות, עקיצות, מחמאות וגם משגרים זה לזו את שלל המצגות הידועות, שאני בטוחה שעוברות גם אצלכם.
קצת, צחוק, קצת סקס, קצת עירום ובדיחות גסות.
בקיצור, מה שלא עבר ביננו מעולם פנים אל פנים נהיה יותר ויותר נועז במייל.
פלירטוט קטן מצידו, תשובה שנונה מצידי
עד הרגע שהגיעה הזמנה יותר נועזת ומפורשת.
פתאום נבהלתי.
פנטזיות קטנות לתידלוק הסקס החוקי, זה נחמד.
אבל לממש אותן? עם ידידי זה?
-
- הודעות: 6
- הצטרפות: 31 אוגוסט 2004, 01:36
- דף אישי: הדף האישי של רק_על_עצמי*
נאמנות מינית
כן,
לממש, להעיז, לגעת ולהרגיש.
מותר, לדעתי, ומה שחשוב זה לדעת לשמור על נאמנות רגשית.
זה קשה לאישה לעשות אהבה, או להתנות אהבים מבלי להתאהב, ומותר להתאהב. אבל, וכאן צריך להזהר, חשובה לדעתי האמינות שבנאמנות.
את יכולה לדמיין לעצמך מצב שבו את מבקשת את רשותו של בעלך לממש את הפנטזיה שלך? את יכולה לדמיין אותו מסכים? אם כן, זכית. רק זכרי איפה הבית שלך, מי האיש שמאפשר לך את הגיחה הקצרה הזאת החוצה. וחשוב שתהיה, הגיחה, קשורה לאהבה, לאיש שלך שמלווה אותך, לא בפרטי פרטים אלא בהסכמה. אם לא מתאפשר לך לקבל את הסכמתו, אל תבגדי, אל תפעלי מאחורי גבו, כשזה מרגיש לך מסריח, מן ריח כזה, לא נעים, עצרי. הריגוש לא שווה את רגשות האשם, את הסכנה שבפגיעה במישהו אהוב.
כמה זמן את נשואה, שכבת לפני כן עם מישהו אחר? בן זוגך מספק אותך מינית, את משוחררת, את מרגישה שאת ממצה את הפוטנציאל שלך?
במובן הזה שאת חווה את הרגע, את הרגע הגדול של התעלות רוחנית שמלווה את האקט המיני?
לממש, להעיז, לגעת ולהרגיש.
מותר, לדעתי, ומה שחשוב זה לדעת לשמור על נאמנות רגשית.
זה קשה לאישה לעשות אהבה, או להתנות אהבים מבלי להתאהב, ומותר להתאהב. אבל, וכאן צריך להזהר, חשובה לדעתי האמינות שבנאמנות.
את יכולה לדמיין לעצמך מצב שבו את מבקשת את רשותו של בעלך לממש את הפנטזיה שלך? את יכולה לדמיין אותו מסכים? אם כן, זכית. רק זכרי איפה הבית שלך, מי האיש שמאפשר לך את הגיחה הקצרה הזאת החוצה. וחשוב שתהיה, הגיחה, קשורה לאהבה, לאיש שלך שמלווה אותך, לא בפרטי פרטים אלא בהסכמה. אם לא מתאפשר לך לקבל את הסכמתו, אל תבגדי, אל תפעלי מאחורי גבו, כשזה מרגיש לך מסריח, מן ריח כזה, לא נעים, עצרי. הריגוש לא שווה את רגשות האשם, את הסכנה שבפגיעה במישהו אהוב.
כמה זמן את נשואה, שכבת לפני כן עם מישהו אחר? בן זוגך מספק אותך מינית, את משוחררת, את מרגישה שאת ממצה את הפוטנציאל שלך?
במובן הזה שאת חווה את הרגע, את הרגע הגדול של התעלות רוחנית שמלווה את האקט המיני?
-
- הודעות: 1080
- הצטרפות: 15 מרץ 2004, 18:11
- דף אישי: הדף האישי של ש_מים_וארץ*
נאמנות מינית
_פנטזיות קטנות לתידלוק הסקס החוקי, זה נחמד.
אבל לממש אותן? עם ידידי זה?_
לא, לא כדאי,
זה בדיוק הזמן לפתח ולהעצים את ה'חוקי', הקיים והבטוח.
אבל לממש אותן? עם ידידי זה?_
לא, לא כדאי,
זה בדיוק הזמן לפתח ולהעצים את ה'חוקי', הקיים והבטוח.
נאמנות מינית
איזה כיף, קיבלתי תגובות! תודה
לממש, להעיז, לגעת, להרגיש
אז זהו, שכשניסיתי קצת יותר לדמיין את האפשרות מתממשת ומגשמת, הבנתי מיד שלאלאלאלא, לא מתאים לי בכלל.
לא להכנס לאינטימיות עם מישהו אחר, לא למזימות של כיסוי והסתרה, לא מאמינה בסיכוי שמימוש סקס גנוב יכול להביא הנאה
לא, אני לא יכולה לדמיין מצב שבו אבקש את רשותו של האיש - כמה הוא יפגע! ועלול להסכים...
בדיוק כמו שהיה קורה לי אילו העליתי בדעתי שהוא יותר מאשר מפנטז רבע הרהור על אחרות (יותר מזה אני לא מרשה!)
פונה להעצים את החוקי, הקיים, הבטוח
האהוב - איך שכחתי?
גם אם לפעמים קצת משעמם...
אז לכן אני מסניפה לפעמים קצת פנטזיות קטנות. מה יש? ואני יכולה לחיות עם האפשרות שגם לאיש זה קורה...
החזרתי לידידי על הצעותיו לידידי מסר שמוריד את שנינו בזריזות מהאזור המעשי העמום לפסי ההומור, כאילו ברור לי ולו שלא התכוונו לרגע ברצינות
לדעתי - גם לו רווח. ומאותן הסיבות בדיוק, אבל את זה כבר לא אדע כנראה.
אז אולי אפילו יותר טוב. אנחנו ממשיכים בהלצות ורמזים וברכילות המקצועית, כששנינו יודעים ששום דבר לא יצא מזה, אלא רק במיטות החוקיות.
לממש, להעיז, לגעת, להרגיש
אז זהו, שכשניסיתי קצת יותר לדמיין את האפשרות מתממשת ומגשמת, הבנתי מיד שלאלאלאלא, לא מתאים לי בכלל.
לא להכנס לאינטימיות עם מישהו אחר, לא למזימות של כיסוי והסתרה, לא מאמינה בסיכוי שמימוש סקס גנוב יכול להביא הנאה
לא, אני לא יכולה לדמיין מצב שבו אבקש את רשותו של האיש - כמה הוא יפגע! ועלול להסכים...
בדיוק כמו שהיה קורה לי אילו העליתי בדעתי שהוא יותר מאשר מפנטז רבע הרהור על אחרות (יותר מזה אני לא מרשה!)
פונה להעצים את החוקי, הקיים, הבטוח
האהוב - איך שכחתי?
גם אם לפעמים קצת משעמם...
אז לכן אני מסניפה לפעמים קצת פנטזיות קטנות. מה יש? ואני יכולה לחיות עם האפשרות שגם לאיש זה קורה...
החזרתי לידידי על הצעותיו לידידי מסר שמוריד את שנינו בזריזות מהאזור המעשי העמום לפסי ההומור, כאילו ברור לי ולו שלא התכוונו לרגע ברצינות
לדעתי - גם לו רווח. ומאותן הסיבות בדיוק, אבל את זה כבר לא אדע כנראה.
אז אולי אפילו יותר טוב. אנחנו ממשיכים בהלצות ורמזים וברכילות המקצועית, כששנינו יודעים ששום דבר לא יצא מזה, אלא רק במיטות החוקיות.
-
- הודעות: 2659
- הצטרפות: 04 יולי 2001, 00:31
- דף אישי: הדף האישי של צפריר_שפרון*
נאמנות מינית
אז לכן אני מסניפה לפעמים קצת פנטזיות קטנות. מה יש? ואני יכולה לחיות עם האפשרות שגם לאיש זה קורה...
שתפי אותו בפנטזיות שלך, שתפי אותך בפנטזיות שלו.
פתיחות זו, שיתוף הדדי בפנטזיות, כאשר ברור לשני הצדדים שמדובר בפנטזיות, עשוי להביא אותך לחוויות מיניות שלא חלמת עליהן - עם האיש שלך.
מכאן עולה המלצה על הספר "מי מפחד מלילית" מאת אוהד אזרחי ומרדכי גפני.
שתפי אותו בפנטזיות שלך, שתפי אותך בפנטזיות שלו.
פתיחות זו, שיתוף הדדי בפנטזיות, כאשר ברור לשני הצדדים שמדובר בפנטזיות, עשוי להביא אותך לחוויות מיניות שלא חלמת עליהן - עם האיש שלך.
מכאן עולה המלצה על הספר "מי מפחד מלילית" מאת אוהד אזרחי ומרדכי גפני.
נאמנות מינית
קראתי את הדף בעיון רב ורציתי לתרום משהו ממחשבותי.
ביום יום של החיים של אנשים רבים בחברה המערבית מגע פיזי ממושך ומפנק כמו עיסוי ליטוף ונישוקים מוגבל לבן זוג ולילדים. וקיים חוסר במגע קרוב שמבטא אהבה בסיסית ליצורים חיים אחרים עם בני אדם אחרים קרובים או זרים.
מתן אהבה פיזית לאדם זר מרחיב את מעגל האהבה שנפרש סביב הבן אדם בתוך העולם הסובב.
לפעמים אדם רואה פרח ססגוני או פרח פשוט והוא מרגיש רצון ללטף אותו , לגעת בו נגיעה קלה בחיבה. על מנת שהפרח יפרש את המגע באופן חיובי אין צורך במערכת יחסים .
שונה הדבר עם בני אדם שתודעתם מורכבת יותר מתודעתו של פרח ומשמעויות רבות נכרכות בכל פעולה. (זאת על פי המקובל לגבי תודעתם של צמחים, שהיא פשוטה.) מגע המתפרש באופן חיובי במסגרת של קשר אחד יתפרש באופן שלילי במסגרת של קשר אחר .
מגע בבן אדם אחר מצריך קשר בתור מסגרת שבה המגע יקבל משמעות חיובית. הקשרים המקובלים הם מכר-מכר, חבר-חבר, הורה-ילד, ילד-הורה, בן-זוג-בן-זוג, מטפל-מטופל.
בן אדם שנמצא בקשר זוגי אינטימי ומרגיש רצון להיות בקשר אינטימי עם פרטנר אחר, מן הראוי שיבדוק עם עצמו מהו החוסר הפנימי שמתקשר לרצון הזה.
אם החוסר הוא ביחסי מין מספקים או במגע של אהבה - חיזוק האינטימיות בקשר הזוגי בו ושינוי הדפוסים המיניים עשויים למלא את החוסר הזה.
אם החוסר הוא בהבעת קירבה פיזית ספונטנית כלפי אנשים נוספים - שינוי של שפת הגוף באופן מודע והכללה של אקטים של מגע כלפי אנשים אחרים עשוי למלא חוסר זה.
אם החוסר הוא במתן פינוק והבעת אהבה בסיסית לאנשים זרים - טיפול במגע באנשים זרים עשוי למלא את החוסר הזה. לדוגמא - לימוד עיסוי באופן מקצועי ועל מנת לתת (בחינם/ בתמורה) טיפולי עיסוי, טיפול בהתנדבות/ בשכר בילדים שזקוקים לליטוף ולחום.
ביום יום של החיים של אנשים רבים בחברה המערבית מגע פיזי ממושך ומפנק כמו עיסוי ליטוף ונישוקים מוגבל לבן זוג ולילדים. וקיים חוסר במגע קרוב שמבטא אהבה בסיסית ליצורים חיים אחרים עם בני אדם אחרים קרובים או זרים.
מתן אהבה פיזית לאדם זר מרחיב את מעגל האהבה שנפרש סביב הבן אדם בתוך העולם הסובב.
לפעמים אדם רואה פרח ססגוני או פרח פשוט והוא מרגיש רצון ללטף אותו , לגעת בו נגיעה קלה בחיבה. על מנת שהפרח יפרש את המגע באופן חיובי אין צורך במערכת יחסים .
שונה הדבר עם בני אדם שתודעתם מורכבת יותר מתודעתו של פרח ומשמעויות רבות נכרכות בכל פעולה. (זאת על פי המקובל לגבי תודעתם של צמחים, שהיא פשוטה.) מגע המתפרש באופן חיובי במסגרת של קשר אחד יתפרש באופן שלילי במסגרת של קשר אחר .
מגע בבן אדם אחר מצריך קשר בתור מסגרת שבה המגע יקבל משמעות חיובית. הקשרים המקובלים הם מכר-מכר, חבר-חבר, הורה-ילד, ילד-הורה, בן-זוג-בן-זוג, מטפל-מטופל.
בן אדם שנמצא בקשר זוגי אינטימי ומרגיש רצון להיות בקשר אינטימי עם פרטנר אחר, מן הראוי שיבדוק עם עצמו מהו החוסר הפנימי שמתקשר לרצון הזה.
אם החוסר הוא ביחסי מין מספקים או במגע של אהבה - חיזוק האינטימיות בקשר הזוגי בו ושינוי הדפוסים המיניים עשויים למלא את החוסר הזה.
אם החוסר הוא בהבעת קירבה פיזית ספונטנית כלפי אנשים נוספים - שינוי של שפת הגוף באופן מודע והכללה של אקטים של מגע כלפי אנשים אחרים עשוי למלא חוסר זה.
אם החוסר הוא במתן פינוק והבעת אהבה בסיסית לאנשים זרים - טיפול במגע באנשים זרים עשוי למלא את החוסר הזה. לדוגמא - לימוד עיסוי באופן מקצועי ועל מנת לתת (בחינם/ בתמורה) טיפולי עיסוי, טיפול בהתנדבות/ בשכר בילדים שזקוקים לליטוף ולחום.
נאמנות מינית
יש לי בעיה.
חלק מן ההתנהגויות של בעלי גורמות לי לאבד את בטחוני העצמי וכן את החשק המיני.
האם הבעיה היא בו או בי?
חלק מן ההתנהגויות של בעלי גורמות לי לאבד את בטחוני העצמי וכן את החשק המיני.
האם הבעיה היא בו או בי?
נאמנות מינית
יש לי בעיה.
חלק מן ההתנהגויות של בעלי גורמות לי לאבד את בטחוני העצמי וכן את החשק המיני.
אני מקנאה בו ולא תמיד סומכת עליו.
האם הבעיה היא בו או בי?
חלק מן ההתנהגויות של בעלי גורמות לי לאבד את בטחוני העצמי וכן את החשק המיני.
אני מקנאה בו ולא תמיד סומכת עליו.
האם הבעיה היא בו או בי?
-
- הודעות: 2
- הצטרפות: 28 מרץ 2006, 21:34
נאמנות מינית
אני בת 40+ וחיה עם בנזוגי מזה כחמש שנים.
יש בינינו 15 שנה.
מתחילת יחסינו הוא נהג לומר - בחצי חיוך - אבל באמת, שאני ודאי אזדקק ל"השלמות מבחוץ", כיוון שהוא לא יצליח
לספק את צרכי המיניים.
התגובה שלי היא לרוב כעוסה:
א. משום שהוא מוריד מעצמו את המחוייבות לדאוג לעונתי (לא משום שזוהי מחויבותו לבד,
אלא משום שזהו חלק מהזוגיות שלנו, חלק מהאינטימיות שלנו, והנתינה).
ב. משום שאינני רוצה להכניס מישהו אחר לאינטימיות הזו.
לפני נישואי היו לי עשרות רבות של התנסויות מיניות, בתוך מערכות יחסים ארוכות ויחסים מזדמנים.
אחד התסכולים הגדולים הוא חוסר ההמשכיות של בנית האינטימיות.
ג. מתוך הכרותי רבת השנים עם עצמי, אני יודעת שאני מתערבבת רגשית - גם אם זה סטוץ.
היו לי יחסי מין הרבה יותר "מוצלחים" ומספקים לפני בעלי, אבל איתו אני חיה ואיתו אני אינטימית לאורך זמן, ואיתו אני
בונה ומעמיקה את האינטימיות הזו, ויש לה ערך מאוד רב בעיני.
מעט אחרי הכרותנו נכנסתי להריון, ומאז אני או בהריון, או מיניקה, או שניהם.
אני מתארת זאת, משום שהמגע הפיזי האינטנסיבי הזה עם ילדיי הוריד לאורך זמן את הצורך שלי במין.
בחודשים האחרונים חזרתי ליותר מיניות שלי, ועלה לי הצורך במין.
בתקופה האחרונה יש בעיות זיקפה, וזה מאוד מתסכל את שנינו, אבל זוגי - כפי שהוא בכל ענין - לא לוקח על עצמו "פרויקטים", ואינו מתכוון לעשות משהו כדי לשנות את המצב (כך הוא אומר, אבל כבר כן הלך לבדיקות כלליות).
בינתיים אני, לראשונה מאז הכרותנו, ממש מתחילה לפנטז על אחרים.
המחשבה על זה מאוד מעייפת אותי: למי בכלל יש כוח? מי צריך סטוצים, זה בכלל לא כיף.
יחד עם זאת, מתחילה להרהר:
יחד עם זאת, אני גם יודעת שעם אחרים לא היתה לי מערכת "מושלמת" מבחינות אחרות.
אני תוהה אם זה העניין, לרענן את חיי המין שלי ואת המיניות שלי.
בעצם אלו שני דברים שונים, שלא בהכרח תלויים זה בזה:
אני יכולה לרענן את המיניות שלי, את החיות הזו מבלי לרענן את חיי המין שלי עם מישהו אחר.
לא יודעת בדיוק מה אני שואלת פה.
אני בעיקר מהרהרת, ואשמח להרהורים אחרים ונוספים בעניני.
יש בינינו 15 שנה.
מתחילת יחסינו הוא נהג לומר - בחצי חיוך - אבל באמת, שאני ודאי אזדקק ל"השלמות מבחוץ", כיוון שהוא לא יצליח
לספק את צרכי המיניים.
התגובה שלי היא לרוב כעוסה:
א. משום שהוא מוריד מעצמו את המחוייבות לדאוג לעונתי (לא משום שזוהי מחויבותו לבד,
אלא משום שזהו חלק מהזוגיות שלנו, חלק מהאינטימיות שלנו, והנתינה).
ב. משום שאינני רוצה להכניס מישהו אחר לאינטימיות הזו.
לפני נישואי היו לי עשרות רבות של התנסויות מיניות, בתוך מערכות יחסים ארוכות ויחסים מזדמנים.
אחד התסכולים הגדולים הוא חוסר ההמשכיות של בנית האינטימיות.
ג. מתוך הכרותי רבת השנים עם עצמי, אני יודעת שאני מתערבבת רגשית - גם אם זה סטוץ.
היו לי יחסי מין הרבה יותר "מוצלחים" ומספקים לפני בעלי, אבל איתו אני חיה ואיתו אני אינטימית לאורך זמן, ואיתו אני
בונה ומעמיקה את האינטימיות הזו, ויש לה ערך מאוד רב בעיני.
מעט אחרי הכרותנו נכנסתי להריון, ומאז אני או בהריון, או מיניקה, או שניהם.
אני מתארת זאת, משום שהמגע הפיזי האינטנסיבי הזה עם ילדיי הוריד לאורך זמן את הצורך שלי במין.
בחודשים האחרונים חזרתי ליותר מיניות שלי, ועלה לי הצורך במין.
בתקופה האחרונה יש בעיות זיקפה, וזה מאוד מתסכל את שנינו, אבל זוגי - כפי שהוא בכל ענין - לא לוקח על עצמו "פרויקטים", ואינו מתכוון לעשות משהו כדי לשנות את המצב (כך הוא אומר, אבל כבר כן הלך לבדיקות כלליות).
בינתיים אני, לראשונה מאז הכרותנו, ממש מתחילה לפנטז על אחרים.
המחשבה על זה מאוד מעייפת אותי: למי בכלל יש כוח? מי צריך סטוצים, זה בכלל לא כיף.
יחד עם זאת, מתחילה להרהר:
- אז זהו, זה מה שיהיה לי עכשיו עד סוף הגלגול הזה (זאת מחשבה שעולה לי לא רק בהקשר לזיקפה, אלא בכלל לגבי
- עם זה נועדתי לחיות?
יחד עם זאת, אני גם יודעת שעם אחרים לא היתה לי מערכת "מושלמת" מבחינות אחרות.
אני תוהה אם זה העניין, לרענן את חיי המין שלי ואת המיניות שלי.
בעצם אלו שני דברים שונים, שלא בהכרח תלויים זה בזה:
אני יכולה לרענן את המיניות שלי, את החיות הזו מבלי לרענן את חיי המין שלי עם מישהו אחר.
לא יודעת בדיוק מה אני שואלת פה.
אני בעיקר מהרהרת, ואשמח להרהורים אחרים ונוספים בעניני.
-
- הודעות: 2
- הצטרפות: 05 יוני 2006, 12:07
נאמנות מינית
מנסיון חיי למדתי שכל מה שכתבו על נאמנות, אלה שבלונות של מחשבות ואמירות, אבל רחוק מאוד מהפרקטיקה. עם כל הכבוד למיתוסים, הפרקטיקה מנצחת בגדול. כולם מדברים דברים יפים על נאמנות, אבל כמעט כולם בוגדים. מי פחות ומי יותר. גם גברים וגם נשים. ההרגשה שלי, היא שנשים בוגדות יותר מגברים. דווקא בגלל המיתוס מספר שנשים קשורות יותר למשפחה וכו'.
כמו כן למדתי, שיחסי מין מחוץ לנישואים הם לא בהכרח בגידה. הבגידה היא לא באברי המין!!!, אלא בלב !!!!.
אני נשוי באושר. מסופק מאוד מחיי המין עם אשתי, והיו לי מעט מאוד יחסים מחוץ לאשתי. ככל שאנחנו מתבגרים, החשק של אשתי הולך וגובר. והיא גם לא יכולה להסתפק בגבר אחד.
כיוון שאני מבין את זה ואת צרכיה של אשתי, הסכמתי למה שהיא עושה. כל זמן שאני יודע שהיא אוהבת אותי, והיא שולטת במה שהיא עושה, ואני יודע מה היא עושה מתי ועם מי, וכל עוד אני בטוח שאין סכנה שהיא תתאהב, או שהיא תפתח קשרים קבועים והדוקים, אין לי בעייה עם זה. אני מקבל ממנה את כל צרכי. היום אני כבר יכול להיות בטוח בזה לאור נסיון של שנים. היא באה אלי באהבה. יש בינינו המון ליטופים מגעים נישוקים וליקוקים והכל. רק שמפעם לפעם היא זקוקה להרפתקאה עם גבר אחר. יחסי המין שלנו עשירים מגוונים מלאים ובתדירות גבוהה הרבה יותר מכל מה שאני מכיר שומע וקורא בכל מיני מקומות. טפו טפו טפו, בלי עין רעה. אין לי כל תלונה, וגם לה אין תלונות. היא לימדה אותי מה היא רוצה ומה היא צריכה, ואני הסברתי לה מה אני רוצה ומה אני צריך. מאז כל אחד מאיתנו חושב רק מה לעשות שבן או בת הזוג יהנה ויהיה מאושר, והחיים שלנו לא יכולים להיות יותר טובים.
בדרך כלל, לפני שאנחנו הולכים לישון, אנחנו מסתכלים זה על זו וחושבים, האם בן הזוג שלנו מסופק, ועושים מה שצריך, כדי שנלך לישון כשהבעה של סיפק ואושר על פנינו. כך גם אנחנו קמים בבוקר. נכון, לקח לי קצת זמן ללמוד שאני צריך להתאמץ הרבה יותר כדי לספק אותה, כי היא אשה, והסיפוק שלה יכול להתחיל גם מבגד חדש שקניתי לה, מפרחים שהבאתי לה, וגם מנשיקה שנישקתי אותה באמצע הבישול, כאילו שזו רק תודה על האוכל, אבל שנינו יודעים שזו גם הזמנה לאיזשהו מגע חושני.
כן. הצרכים שלנו כוללים גם הרפתקאות. לה יש הרפתקאה בתדירות של פעם בשבועיים שלושה, ולי יש הרפתקאה פעם בחצי שנה או פעם בשנה. זה מספיק לי,
כל הדיבורים היפים על נאמנות מינית, לא שווים כלום אם מתברר שהבעל ממשיך לעשן, למרות כל ההבטחות והשבועות, או כשמתברר שהאשה מספרת לחברה שלה סודות אינטימיים שהיא מסתירה מבעלה. אלה דברים שכל אחד מכיר או מנסיון חייו או מחברים.
הנאמנות המינית האמיתית היא לדאוג שבן הזוג שלך יהיה מסופק. את לא רוצה מין? את לא רוצה חדירה היום, אז תמצצי לו ותרוויחי בעל מאושר. יש דבר יותר טוב מזה??
ואתה? אתה צריך לטרוח הרבה יותר. קשה יותר לספק אשה. זה לא רק לגעת בה. תחשוב , תתאמץ ותחשוב מה עושה לה טוב. תקשיב לה, מה באמת היא רוצה. תזכור, נכון שקשה לספק אשה, אבל אשה לא מסופקת זו צרה צרורה. אין דבר גרוע יותר בחיים מאשה לא מסופקת. אין.!!! כל הצרות שבעולם מתחילות מאשה לא מסופקת.
המסורת טורחת לצטט מהמקורות - מצא אשה מצא טוב. וכן ומוצא אני מר ממוות את האשה. חבל מאוד שמישהו תלש את הדף בו היה כתוב. מצא אשה מצא טוב, הרי זו אשה מסופקת. ושהפסוק השני הוא על אשה לא מסופקת.
זה מה שהיה לי להגיד, ותודה לאשתי היקרה שאחרי שהיא חוזרת מההרפתקאות שלה, טורחת ומתאמצת כמיטב יכולתה לעשות אותי מאושר.
כמו כן למדתי, שיחסי מין מחוץ לנישואים הם לא בהכרח בגידה. הבגידה היא לא באברי המין!!!, אלא בלב !!!!.
אני נשוי באושר. מסופק מאוד מחיי המין עם אשתי, והיו לי מעט מאוד יחסים מחוץ לאשתי. ככל שאנחנו מתבגרים, החשק של אשתי הולך וגובר. והיא גם לא יכולה להסתפק בגבר אחד.
כיוון שאני מבין את זה ואת צרכיה של אשתי, הסכמתי למה שהיא עושה. כל זמן שאני יודע שהיא אוהבת אותי, והיא שולטת במה שהיא עושה, ואני יודע מה היא עושה מתי ועם מי, וכל עוד אני בטוח שאין סכנה שהיא תתאהב, או שהיא תפתח קשרים קבועים והדוקים, אין לי בעייה עם זה. אני מקבל ממנה את כל צרכי. היום אני כבר יכול להיות בטוח בזה לאור נסיון של שנים. היא באה אלי באהבה. יש בינינו המון ליטופים מגעים נישוקים וליקוקים והכל. רק שמפעם לפעם היא זקוקה להרפתקאה עם גבר אחר. יחסי המין שלנו עשירים מגוונים מלאים ובתדירות גבוהה הרבה יותר מכל מה שאני מכיר שומע וקורא בכל מיני מקומות. טפו טפו טפו, בלי עין רעה. אין לי כל תלונה, וגם לה אין תלונות. היא לימדה אותי מה היא רוצה ומה היא צריכה, ואני הסברתי לה מה אני רוצה ומה אני צריך. מאז כל אחד מאיתנו חושב רק מה לעשות שבן או בת הזוג יהנה ויהיה מאושר, והחיים שלנו לא יכולים להיות יותר טובים.
בדרך כלל, לפני שאנחנו הולכים לישון, אנחנו מסתכלים זה על זו וחושבים, האם בן הזוג שלנו מסופק, ועושים מה שצריך, כדי שנלך לישון כשהבעה של סיפק ואושר על פנינו. כך גם אנחנו קמים בבוקר. נכון, לקח לי קצת זמן ללמוד שאני צריך להתאמץ הרבה יותר כדי לספק אותה, כי היא אשה, והסיפוק שלה יכול להתחיל גם מבגד חדש שקניתי לה, מפרחים שהבאתי לה, וגם מנשיקה שנישקתי אותה באמצע הבישול, כאילו שזו רק תודה על האוכל, אבל שנינו יודעים שזו גם הזמנה לאיזשהו מגע חושני.
כן. הצרכים שלנו כוללים גם הרפתקאות. לה יש הרפתקאה בתדירות של פעם בשבועיים שלושה, ולי יש הרפתקאה פעם בחצי שנה או פעם בשנה. זה מספיק לי,
כל הדיבורים היפים על נאמנות מינית, לא שווים כלום אם מתברר שהבעל ממשיך לעשן, למרות כל ההבטחות והשבועות, או כשמתברר שהאשה מספרת לחברה שלה סודות אינטימיים שהיא מסתירה מבעלה. אלה דברים שכל אחד מכיר או מנסיון חייו או מחברים.
הנאמנות המינית האמיתית היא לדאוג שבן הזוג שלך יהיה מסופק. את לא רוצה מין? את לא רוצה חדירה היום, אז תמצצי לו ותרוויחי בעל מאושר. יש דבר יותר טוב מזה??
ואתה? אתה צריך לטרוח הרבה יותר. קשה יותר לספק אשה. זה לא רק לגעת בה. תחשוב , תתאמץ ותחשוב מה עושה לה טוב. תקשיב לה, מה באמת היא רוצה. תזכור, נכון שקשה לספק אשה, אבל אשה לא מסופקת זו צרה צרורה. אין דבר גרוע יותר בחיים מאשה לא מסופקת. אין.!!! כל הצרות שבעולם מתחילות מאשה לא מסופקת.
המסורת טורחת לצטט מהמקורות - מצא אשה מצא טוב. וכן ומוצא אני מר ממוות את האשה. חבל מאוד שמישהו תלש את הדף בו היה כתוב. מצא אשה מצא טוב, הרי זו אשה מסופקת. ושהפסוק השני הוא על אשה לא מסופקת.
זה מה שהיה לי להגיד, ותודה לאשתי היקרה שאחרי שהיא חוזרת מההרפתקאות שלה, טורחת ומתאמצת כמיטב יכולתה לעשות אותי מאושר.
נאמנות מינית
הבגידה היא לא באברי המין!!!, אלא בלב !!!!.
'צטערת לא קונה!!! איך כל דבר אפשר להסביר במילים הא?!
'צטערת לא קונה!!! איך כל דבר אפשר להסביר במילים הא?!
-
- הודעות: 2
- הצטרפות: 05 יוני 2006, 12:07
נאמנות מינית
למאושרת
אל תקני. קחי בחינם.
כשבני זוג מרמים זה את זו כל הזמן. כשאשה מזייפת אורגזמות. כשגבר מבזבז כספים על הימורים, כי חסר לו סקס בבית. כשלאשה תמיד כואב הראש, כי היא לא רוצה לשכב עם בעלה. כשהיא בזה לו מאחורי גבו. כשהוא משפיל אותה בפני חברים. אלה בגידות חמורות וקשות הרבה יותר ממין חולף ומזדמן, שקורה כמעט לכולם, אבל כולם מכחישים.
אל תקני. קחי בחינם.
כשבני זוג מרמים זה את זו כל הזמן. כשאשה מזייפת אורגזמות. כשגבר מבזבז כספים על הימורים, כי חסר לו סקס בבית. כשלאשה תמיד כואב הראש, כי היא לא רוצה לשכב עם בעלה. כשהיא בזה לו מאחורי גבו. כשהוא משפיל אותה בפני חברים. אלה בגידות חמורות וקשות הרבה יותר ממין חולף ומזדמן, שקורה כמעט לכולם, אבל כולם מכחישים.
נאמנות מינית
אלה בגידות חמורות וקשות הרבה יותר ממין חולף ומזדמן, שקורה כמעט לכולם, אבל כולם מכחישים.
לא סותר, מסכימה לגמרי שאלו הן בגידות חמורות וקשות, האם יותר או פחות?! מי אני שאשפוט כל אחד והסרט שלו כל אדם ורמות המוסר שלו,
כמו שבינך ובין אשתך יש הסכם בענייני המין, יהיה זוג אחר שיהיה לו הסכם בנושא אחר נניח האשה תסכים לזייף אורגזמה ורק שבעלה יהיה מבסוט
אני כשלעצמי די מזדעזעת מהרעיון אבל לך תבין....
והוא שאמרתי איך כל דבר אפשר להסביר במילים...
לא סותר, מסכימה לגמרי שאלו הן בגידות חמורות וקשות, האם יותר או פחות?! מי אני שאשפוט כל אחד והסרט שלו כל אדם ורמות המוסר שלו,
כמו שבינך ובין אשתך יש הסכם בענייני המין, יהיה זוג אחר שיהיה לו הסכם בנושא אחר נניח האשה תסכים לזייף אורגזמה ורק שבעלה יהיה מבסוט
אני כשלעצמי די מזדעזעת מהרעיון אבל לך תבין....
והוא שאמרתי איך כל דבר אפשר להסביר במילים...