סיפור לידה- Lula באה לעולם
שוב אני כותבת בלוג עקרון הרצף באמנות של ילדים תהליך החלמה משפחתי אחריות מול אשמהבשבילי
_ללכת לישון בשעה שמתאימה לילדים קטנים, כי יש חשיבות רבה מאוד לשינה בשעות החושך.
להתעורר מעצמם אבל בשעה מוקדמת יחסית, לא כש"הלך היום" כי עד ש... ועד ש... אז כבר צהריים.
לאכול בוקר, צהריים וערב בשעות פחות-או-יותר קבועות, כך שיש סדר בחיים.
להקפיד לסדר את הבית בשיתוף איתם כמה פעמים ביום באופן שיגרתי, ככה ש:
א. לא מצטבר בלגן בלתי נסבל,
ב. הם לומדים בעצמם שאם רוצים להוציא משחק אז מסדרים את מה שגמרו לשחק בו (הרגל טוב לחיים, והכל מתוך שיתוף פעולה ובנחת, ואני צד בעניין, לא מפקד שמפיל הוראות),
ג. הבית תמיד מרגיש ונראה מסודר ונעים, וכולם יותר רגועים בו (לא ייאמן, פשוט שמתי לב שהם עצבניים כשהבית מבולגן!),
ד. יש להם חשק לשחק שוב ושוב בצעצועים, כשהצעצועים כל פעם מסודרים יפה במקום - בעוד שכאשר דברים נשארו מפוזרים, אז גם אף אחד לא נגע בהם!
ה. כשמסדרים באופן שיגרתי כמה פעמים ביום, אף פעם אין הרבה מה לסדר. צ'יק צ'ק והכל נראה בסדר.
ו. אבא נכנס הביתה לבית נאה ואסתטי, מרגיש נעים וטוב (זה פועל על תת ההכרה) ושמח להיות איתנו.
ז. נעים לי. טוב לי. אני לא מרגישה overwhelmed, אני לא מרגישה "הפוכה", "עמוסה", "מתפזרת" וכדומה._
כיבוי כמה שיותר אורות בבית בשעה מוקדמת, להחליש את הטלביזיה למינימום
(בשמת מתוך האם אני עושה לעצמי חיים קשים בחינוך ביתי)
קודם כל - פליי ליידי פליילידי פליילידי.
ממש חיוני לך.
כמה דברים ממה שהיא אומרת (היא אומרת ה-מ-ו-ן ולכן אני דגה בשבילך כמה דברים להדגשה):
לבנות עם הילדים שיגרת בוקר ושיגרת ערב קבועה, כל יום בשעה קבועה. תתחילי בקטן:
בוקר: מסדרים את המיטה ברגע שקמים ממנה.
ערב: לפני המקלחת - מתפשטים וכל הבגדים המלוכלכים ישר לסל המלוכלכים, ואלה שלא מלוכלכים - לסלסלה קבועה או קולב קבוע בחדר שלהן.
זהו. תתחילי מזה.
מה זה יעשה?
ראשית, אנרגיה טובה של מיטה מסודרת בבוקר.
שנית, התחלת הרגלים של סידור הבגדים ודאגה להם. כל יום תהיה הפרדה מיידית בין מה שמלוכלך לבין מה שללבישה, וההרגל לזרוק מייד למלוכלכים חיוני לכל החיים.
ברור שבמשך חודש שלם לפחות את מלווה אותן בזה יום-יום, ואת בעצמך עושה את זה. כלומר: כשאת קמה את מסדרת את מיטתך (אם התאומות עוד ישנות שם, או בעלך, אז כמובן מחכים...), ולפני שאת מתרחצת הן רואות אותך שמה במלוכלכים ואת גם אומרת: עכשיו אני שמה את הבגדים שלי במלוכלכים.
לא לכעוס - אבל ללוות: לבוא איתן להתרחץ, להיות איתן כשהן מתפשטות, להדריך כל בגד לאן הולך (התחתונים - בטוח למלוכלכים, המכנסיים - בוודאי לא כל יום).
כשמתחילים משיגרה של דבר אחד, קודם כל מרגילים לסוג של סדר, וזה לא בא במנה גדולה מדי לילדות כל כך קטנות.
אחרי שרואים שהן עושות את זה בעצמן, אוטומטית, מתוך הרגל גמור, לא חושבות על זה בכלל ולא שוכחות אף פעם - אפשר להוסיף עוד פריט אחד לשיגרת הבוקר או הערב. זה כבר "למתקדמים" אז אפשר לחכות.
רבע שעה כל יום (בטח אין לך יותר זמן מזה) למיין את הבגדים שלהן.
פלייליידי תגיד לך שיש להן יותר מדי בגדים.
לדלל. האם הן בחינוך ביתי או בבית ספר? כך או כך, נגיד שהן צריכות שבע חולצות לשבוע ועוד אחת אקסטרה להחלפה ועוד שבעה זוגות מכנסיים לשבוע, או חצאיות אם הן מעדיפות חצאיות ושמלות, משהו כזה (תגידי מה הרגלי הלבוש שלהן ונעזור לך). בעיקרון צריך כל עונה בגדים לשבעה ימים, ועוד איזה בגד יפה או שניים לעונה. זהו!
אפשר לתרום את כל הבגדים שהן לא לובשות/לא אוהבות/לא מתאימים להן או לאחסן אותם בעליית הגג אם יש לך מקום כזה.
רבע שעה כל יום למיין יחד איתן את הצעצועים שלהן.
להביא שלוש שקיות או שלוש קופסאות. אחת: לתת לאחרים. שתיים: לזרוק לפח (שבור, מקולקל). שלוש: לשמור.
כששעון העצר מצלצל שעברה רבע שעה - אז גמרנו.
המשך המיון - מחר.
אבל אחרי שבוע או שבועיים שאת כל יום מוצאת רבע שעה לבוא עם השקיות ולמיין, הן בעצמן יתחילו למיין. הן יתחילו לשים לב.
להשאיר בחדר - מינימום שבמינימום צעצועים. רק מה שנורא אוהבים.
מה שרוצים לשמור, אבל לא משחקים בו - לשים בקופסא לאיחסון. להחליף צעצועים כל כמה חודשים.
לסדר להן בחדר שיטה קלה, שבה הכל נכנס לסלסלות או למגרות שקל לשלוף ולסגור. ככה קל לזרוק הכל לסלסלות וצ'יק - הרצפה מפונה.
אבל לפני זה - פשוט רבע שעה כל יום למיין איתן.
"לתת לאחרים" יכול להיות גם "לשמור לתאומות לכשיגדלו" אבל אולי עדיף לא לאחסן בבית מיליון דברים. לתאומות יישאר מספיק גם ככה... אולי, תחשבי, תעשי מה שמתאים לך.
שני העקרונות:
א. סדר עקרוני ביום (שיגרת בוקר, שיגרת ערב, שפותחת כיוון של סדר).
ב. יש להן יותר מדי "דברים" וזה clutter. לסלק כמה שיותר.
תעשי אותם דברים גם לחפצים שלך, וגם לסדר היום שלך.
תספרי להן על פלייליידי.
הן ילמדו מהדוגמא שלך.
תמייני את החפצים שלך, ותתני לאחרים מה שלא נחוץ לך, ותזרקי מה ששבור או מקולקל. הן ילמדו.
בשמת מתוך הצילו בלגן של ילדים ודמי כיס מבוזבזים
_את יכולה להשתמש בשאלה הזאת כהזדמנות אולי לרפא את הפצעים הללו אצלך.
יש כל מיני דרכים.
הנה דרך אחת:
מתחילים להסתכל על ההורות מנקודת מבט אחרת.
נקודת המבט הזאת היא הֵקשר כללי חדש להורות, הקשר כזה שיוצר את ההורות לא רק כתפקיד, אלא ממש כמרחב לצמיחה אישית.
כמה אלמנטים חשובים בנוגע לזה:
בתוך ההֵקשר הזה הילדים הם ה"מורים" שלך (ולא חלילה המרפאים), ואת מתייחסת אל כל נקודות החיכוך איתם, אל כל המכשולים, כאל הזדמנויות ללמוד משהו.
ליצור הֵקשר כזה זה בעצם ליצור מחוייבות ארוכת טווח עבור עצמך ועבור ילדייך. מחוייבות כזאת צריך להזין ולטפח ולא לצפות שהיא תישמר מאליה. היומיום סוחף לאוטומטים שלנו, ומה שנדרש זה לשמור על נקודת המבט הזאת לאורך זמן באופן אקטיבי (זה לא פשוט).
המחוייבות היא כפולה: היא גם עבור עצמך וגם עבור ילדייך. עבורם את לוקחת על עצמך לפעול מתוך מודעות ולא מתוך אוטומטים ודפוסים ישנים על מנת לא להוריש להם את פצעי הילדות שלך. עבור עצמך את שואפת לגדול כבנאדם ולהירפא, ולהשתנות מבפנים.
בעיני, אחריות היא מילת המפתח בתוך הֵקשר כזה. את מסתכלת על כל אירוע עם הילדים, על כל בעיה, על כל קושי מנקודת המבט של איך את כהורה אחראית למה שקורה, מה החלק שלך בכל סיטואציה שעולה - וכתוצאה מכך, גם איך את יכולה לשנות את המצב.
ספר מעולה בעיני לעבוד איתו הוא הספר הורות מודעת של הנדריקס והאנט (אותו הנדריקס שכתב את לבסוף מוצאים אהבה).
שמו במקור הוא - Giving The Love That Heals. שם חזק!
אני מתחברת כל כך לספר הזה כי הפוקוס שלו הוא ליצור בדיוק את ההֵקשר הזה שאני מאמינה בו מאוד כדרך חיים, והוא גם נותן כלים פרקטיים._
(עירית לוי מתוך החיים עם 3 ילדים בלוג)
_עוברת אורח כתבה פעם: "יש אנשים שמחזקים את האוטומט ויש אנשים שמחזקים את ההקשבה הפנימית. שימי לב באילו אנשים את מקיפה את עצמך" (ציטוט מהזיכרון של משפט שאני מצטטת לעצמי די הרבה).
בפרפרזה על המשפט הזה, אני יכולה להגיד שיש אנשים שמחזקים אצלי את הקֶשב למה שאחרים חושבים עלי ואת ההתבוננות על עצמי מבחוץ, ויש כאלה שבחברתם אני נינוחה ופנויה לשים לב למה שחשוב לי באמת. ככל שזה תלוי בי, אני משתדלת להקיף את עצמי באנשים מהסוג השני, כמו אמיר, אבא של אנה._
(בלוג אמא בלמידה מתמדת)
סיפור הלידה השניה של טושו
![:-]](./images/smilies/blush.gif ":]"){kind=small}
(())
