נועה ברוך

[נועה_ברוך*]

מה שאינו ממומן מקצין ומחריף.
רוצה להרחיב בהיבט הזה על מערכי הנפש.
הנפש של העידן המסתיים הוקטנה וצומצמה לטווחי ביטוי מאוד מסויימים.
גלעין מצומק ומיובש של ערכיות יושב במקום איפה שקודם לכן, כנשמה, שכן ה"אני האלוהי" ניצוץ של הבורא הכל יכול.
הבריאה בגאוניותה, באמצעות יהווה אשר אמון על יצירת מרחב ארץ, הפליאה ליצור ישות אשר מערכי הנפש שלה מותאמים לחקור מים ואדמה. יסודות "כבדים" שבמהותם משמרים ומצמצמים את היכולת והראיה כאן במרחב.
הנפש המצומצמת והפגועה (לא מזדון, אלא כצורך בריאתי) נולדה על מנת לחקור ולגלות מבעד לקושי, מבעד לדחיסות.
בפועל, כעת, המחקר הזה צריך להסתיים אך הנפשות המורגלות (מכורות) למנעמי המים והאדמה, מתקשות לעשות את המעבר אל החדש.
מים ואדמה ממכרים.
המים משמרים את הידוע, מחברים אותנו כל הזמן לעבר - מה שהיה הוא שיהיה, ולא רק, אלא מה שהיה הוא המוכר (בשילוב עם אדמה - מה שאני רואה הוא הקיים) והחדש מפחיד!!
ההתמכרות להרגלים, לידוע, לנוחיות שבאיטיות, למערכי הנפש המוכרים ("אני דפוק"), כל אלו הם אינם ממומנים עוד.
חוסר המימון דוחף אל עבר אי הנוחות.
אנחנו נדרשים לזוז, והביצה הטובענית-תובענית הזו כבר לא נוחה לנו.
אלו שבאו לכאן להתעורר ולזוז מרגישים שחייב לקרות שינוי.
וזה בדיוק הכיוון שאילו אנחנו הולכים. שינוי.

[שבע_יהלום*]

שינוי.
יאללה מתאים לי.

[אני*]

_זה הממומן - ממונף
זה שאינו ממומן - מקצין ומחריף._
אולי לא הבנתי נכון נועה, אבל כרגע מי שאינו ממומן הוא לוודא דווקא מי שהיה לו הרבה מאנרגית המים והאדמה, אלא להפך
ועל זה הרי מדברת המחאה החברתית
הפוליטקאים ובעלי ההון רק מתחילים להרגיש בשינוי
אבל דווקא מי שאין לו קורת גג, שמבזבז המון אנרגיות רק בשביל להשיג את הבסיס בשביל להתקיים, דווקא מי שחסר לו כסף הוא זה שאין לו פנאי להתפתח,
רק היום פונה מאהל "התקווה", למרות שאין ל"דיריו" פתרונות דיור. שיא החורף ולקחו לאנשים האלו את המעט שהיה להם
מחוסרי הדיור בהתקווה הם כמובן רק דוגמה. באפריקה לאנשים באמת אין מים

זה קורה כי אנשים מנסים לאחוז חזק יותר במשהו שהיה מוכר להם ומפחדים מהחדש, ומצד שני זרמים של צורך בחדש עולים וגואים.
לא מבינה... זה המומן, הוא לא יותר רוחני. יש לו יותר כוחניות, מזל, או כסף מהמשפחה. וזה שאינו ממומן האם זה בגלל שהוא פחות רוחני?? המליונרים ממשיכים להטיף לעם שכסף לא פותר בעיות, שהשלום מתחיל בי, שכדאי לנו לומר תודה על מה שיש לנו, והם אומרים זאת תוך כדי שהם מנצלים את כל מה שעומד בדרכם בדרך כלל גם תוך כדי זילזול והתנשאות כלפי כל מי שיש לו פחות מלהם.
הם בעלי הממון שמזדהים עם המחאה החברתית, לא פועלים לשינוי שיטת המיסוי, לא תורמים את הונם ואפילו לא גובים פחות תשלום על נכסיהם/שירותיהם/מרכולתם ולא משלמים שכר גבוהה יותר לעובדיהם.
כמו שכל האנשים יעידו על עצמם כבעלי חוש הומור, כך כולם חושבים שהם צודקים...

[נועה_ברוך*]

_כרגע מי שאינו ממומן הוא לוודא דווקא מי שהיה לו הרבה מאנרגית המים והאדמה, אלא להפך
ועל זה הרי מדברת המחאה החברתית_
לא הבנתי כוונתך, את יכולה לפרט ולהסביר?

_אבל דווקא מי שאין לו קורת גג, שמבזבז המון אנרגיות רק בשביל להשיג את הבסיס בשביל להתקיים, דווקא מי שחסר לו כסף הוא זה שאין לו פנאי להתפתח,
רק היום פונה מאהל "התקווה", למרות שאין ל"דיריו" פתרונות דיור. שיא החורף ולקחו לאנשים האלו את המעט שהיה להם_
תיראי, לא פשוט להבין את זה, וגם לא להסביר
פעם מי שלא היתה לו קורת גג בכלל לא היית שומעת עליו... (מכמה סיבות)
עכשיו אנשים אלו בכותרות והמצב מוקצן מאוד. גם החוסר שלהם קיצוני וגם התגובה אליהם קיצונית.
הרי ממבט מפוקח זה פשוט טירוף לשלוח 100 שוטרים שיפנו 20 אנשים, וכמה כוח מופעל שם?? לא הגיוני לגמרי, את מבינה מה זה קיצוני?
החוסר הוא קיצוני והאלימות קיצונית והם מחריפים, כי אין מימון מהבריאה לשם = הבריאה לא תומכת (לא ברמה מוחשית, אלא אנרגטית), ולכן התופעות מחריפות כדי לקבל תהודה, כדי ליצור אפקט כלשהו. זו מלחמה על "כל הקופה" רגע לפני השינוי הגדול. (הרגע הזה יכול לקחת זמן..)
אלו פעולות "נואשות" ברמה ארצית, אך ברמה הבריאתית אלו פעולות שנועדו ליצור מהפכה-שינוי. וזה מה שקורה כאן עכשיו.
יותר המצב יהיה קיצוני יותר אנשים יקומו ויגידו - "די!!".
תיראי את העולם הערבי, המצב של האנשים הלך והחמיר עד שהם יצאו בהמוניהם והתאבדו - נטבחו בכמויות לא הגיוניות, כדי להביא שינוי.
ולוקח זמן לשינוי להתבסס בצורה נכונה, זה מאוד לא פשוט כל התהליכים הללו. זה יכול לקחת שנים..
כי האנושות לא מכירה משהו אחר, ועליה ללמוד להתנהל אחרת ללא כלים מתאימים.

כשאין כלים-מודעות-אגו שיודעים לחיות באהבה, בשלום, באחדות, באהבת לרעך כמוך - שזה אומר בכל האמת לאהוב את עצמך, וכך בדיוק גם את האחר, כשאין כלים וידיעה על שיתופי פעולה קשה מאוד ללמוד לחיות אחרת, ביחד. אנחנו רגילים להילחם
עד שלא נבין איך לחיות באחדות, הלחימה תתגבר. גם על הבית, גם על הכסף, גם אחד עם השני.

וזה שאינו ממומן האם זה בגלל שהוא פחות רוחני??
זה לא אדם מסויים שאינו ממומן אלא תופעות של האנושות שצריכות להסתיים.
התופעות אינן רוחניות מספיק, הן עמוק בבוץ של החומר = בית, כסף, אשליה והתמכרות. אחיזה בחומר.
זה תקף לבעל ההון ולחסר הבית, שניהם באותו כיוון. חוסר מימון.
מצבי הקיצון הם אלו שמביאים שינוי.

המליונרים ממשיכים להטיף לעם שכסף לא פותר בעיות, שהשלום מתחיל בי, שכדאי לנו לומר תודה על מה שיש לנו, והם אומרים זאת תוך כדי שהם מנצלים את כל מה שעומד בדרכם בדרך כלל גם תוך כדי זילזול והתנשאות כלפי כל מי שיש לו פחות מלהם.
מה שהם אומרים הוא נכון, ועליהם לומר זאת גם (קודם כל) לעצמם ולהסתכל פנימה בכנות, ולקיים את האמת הזו, הלכה למעשה.
בפועל אם הם היו אומרים תודה על מה שיש להם, לנו היה יותר
כל עוד הם לא עושים זאת, כל עוד אנחנו לא עושים זאת, המצב מקצין.
עד שיתהפך.

בפועל, על האנושות ללמוד לחיות אחרת, והתהליך הזה הוא כואב אם לא מבינים אותו ברמה הגבוה, אם לא רואים לאן אנו הולכים וכמה יופי יש בשינוי, אז זה גם מפחיד

[נועה_ברוך*]

עד שלא נבין איך לחיות באחדות, הלחימה תתגבר. גם על הבית, גם על הכסף, גם אחד עם השני.
חשוב לראות ניצנים של אחדות בתוך הלחימה הקיימת היום.
האחדות שיוצר ההמון שיוצא להפגין, למשל.
העבודה של אנשי המהפכה, כאן, בתוכנו, היא כבר שונה לגמרי ממה שהורגלנו, ניצנים ואפילו פרחים של שיתופי פעולה מרגשים, אחדות בין שונים.
אלו בהחלט ניצנים אופטימיים המסמנים את הבאות, זה ילך ויגדל, כי זה יקבל מימון @}

[טוהר_אהבה*]

תודה נועה
כתבת מדוייק

[נועה_ברוך*]

מסר ליום חדש

והצהוב אומר: כולנו זקוקים לחסד

[נועה_ברוך*]

התעוררות, התפקחות. אלו המילים שבאות לי הכי חזק היום.
לראות מעבר, לפקוח את העיניים למקומות לא מוכרים. זהו הזמן.
להמשיך להתבוננן על המציאות כפי שהיא זה מה שיוצר קושי, כאב, מאבק, תהליכים ארוכים וסבוכים.

הביצה שאנו רבצנו בה כבר מסריחה אין באמת צורך להמשיך לשחות בה. זמן לצאת אל חיים חדשים @}

גאה באנשי המהפכה ויודעת שבלעדיהם לא תהיה כאן תזוזה. המהפכה יכולה להיות פנימית, היא צריכה להגיע מבפנים ולהדהד החוצה, על הסביבה.

[אני*]

גאה באנשי המהפכה ויודעת שבלעדיהם לא תהיה כאן תזוזה. המהפכה יכולה להיות פנימית, היא צריכה להגיע מבפנים ולהדהד החוצה, על הסביבה.
ברמה האישית אנשי המהפכה משלמים מחיר כבד, השוטרים שלחו את יגאל רמב"ם לאיכלוב כבר פעמים סתיו שפיר נעצרה כבר מספר פעמים וכל מי שמקדיש זמן למחאה מוותר על זמן פנוי, על הכנסה פוטנציאלית, על התפתחות מקצועית, על הבריאות (אוכלים ג'אנק, ישנים מעט וחוטפים מדי פעם מכות משוטרים) והדרך עוד ארוכה... הלווי שהבריאה היתה מממנת אותם...

[נועה_ברוך*]

הו, יקרה. הם לגמרי ממומנים. שוב, זה לא מימון חומרי.
אם הם היו משלמים מחיר כבד הם לא היו שם בקור, בכאב.
הם לא מוותרים, תנסי לראות כמה הם מרוויחים וכמה כוחות יש להם לצאת באמצע הלילה, או לשבת בקור באוהל, להישפט ושוב להאבק. זה כוח מסוג אחר.

[נועה_ברוך*]

תודה שאת מתעקשת להבין. את תורמת גם לי ואני מקווה שגם לאחרים.

[נועה_ברוך*]

אם הם היו משלמים מחיר כבד הם לא היו שם בקור, בכאב.
תיראי, ישנם מיקרים שבאמת עוברים כאב.
אי אפשר להתכחש למציאות שהיא גם אכזרית. עליהם אני לא מדברת כאן, את הכאב הזה ניתן להסביר בדרך אחרת אבל אני לא נכנסת לנושא הזה.

[אני*]

תודה שאת מתעקשת להבין. את תורמת גם לי ואני מקווה שגם לאחרים.
תודה שאת מתעקשת להסביר את תורמת גם לי ואני מקווה שגם לאחרים.


_החוסר הוא קיצוני והאלימות קיצונית והם מחריפים, כי אין מימון מהבריאה לשם = הבריאה לא תומכת (לא ברמה מוחשית, אלא אנרגטית), ולכן התופעות מחריפות כדי לקבל תהודה, כדי ליצור אפקט כלשהו. זו מלחמה על "כל הקופה" רגע לפני השינוי הגדול. (הרגע הזה יכול לקחת זמן..)
אלו פעולות "נואשות" ברמה ארצית, אך ברמה הבריאתית אלו פעולות שנועדו ליצור מהפכה-שינוי. וזה מה שקורה כאן עכשיו.
יותר המצב יהיה קיצוני יותר אנשים יקומו ויגידו - "די!!"._
יכול להיות שברמה האקולקטיבית לתהודה של המצוקות החברתיות תהיה השפעה חיובית לשינוי שיטת הכלכלה והמשטר
ברמה האישית- זה בעסה לכל מי שחסר אמצעים וחסר דיור
ברמה האישית לא רואה איך החוסר הזה תורם להתפתחות של אלו שאין להם
ובסופו של יום כל אחד מאיתנו, גם זה שחי בשאיפה לשיתוף ולהרמוניה עם סביבתו חיי קודם כל בתוך גופו ובתוך תודעתו וכשלגוף אין בית ולתודעה אין מנוחה זאת בעיה ):

[נועה_ברוך*]

_ברמה האישית- זה בעסה לכל מי שחסר אמצעים וחסר דיור
ברמה האישית לא רואה איך החוסר הזה תורם להתפתחות של אלו שאין להם_
טוב "שירדת" לרמה האישית, כי אני מעדיפה פחות לדבר בתיאוריה ויותר על התמודדות עם החיים.
כל חוסר בסופו של דבר יוצר תזוזה. חיפוש אחר היש.
החיפוש הזה הוא כלי התפתחותי.
אם משהו לא עובד לי אני לא מתיישבת על המדרכה ובוכה עד לב שמים אלא חושבת מה עלי לעשות כדי שזה יעבוד.

הבעסה להיות ללא (דיור), או בחוסר, היא תוצאה של מסלול חיים מסויים. ואני מאמינה בבחירה החופשית כאן במרחב.

[נועה_ברוך*]

ובסופו של יום כל אחד מאיתנו, גם זה שחי בשאיפה לשיתוף ולהרמוניה עם סביבתו חיי קודם כל בתוך גופו ובתוך תודעתו וכשלגוף אין בית ולתודעה אין מנוחה זאת בעיה
בעיה היא צורת הפרשנות שלנו.
אחד יכול להיות ללא בית בשמחה (תשאלי את טוהר אהבה) ושני יכול לבחור לגור במערה ובפשטות מרצון.
אספר לך שאני עצמי גרה כרגע ב"קופסת גפרורים" כי בניית הבית שלי מתעכבת, ולא סתם היא מתעכבת, אני לא בטוחה מניין יהיה לי הכסף.
כל זה יוצר אצלי דחף להתפתחות התודעה, למציאת פתרונות, תשובות, הבנות. ואני בטוחה שה"בעיה" תפתר, ואני בטוחה לגמרי שלא אהיה ברחוב.
למה אני בטוחה? כי דאגתי לזה. אם במודע או שלא במודע, דאגתי לזה.

[נועה_ברוך*]

ועוד על הדחף להתפתחות:
כשהתפתחות היא בחירה מודעת, אפשר לראות קושי בפרספקטיבה או פרשנות אחרת לגמרי מזו שהינו רגילים להזדהות או להתמכר אליה.
החיים בצמצום כרגע אינם נוחים לי, אך חוסר הנוחות הזו מפתחת אותי. זה ברור לי כמו שברור שהשמש זורחת מעבר לענני הגשם.
היא מפתחת אצלי סבלנות וסובלנות, יצירתיות, נוכחות, רכות וחמלה. מלא דברים טובים קורים בכל רגע כשאת מכוונת להתפתחות.
ודווקא מתוך הצימצום בחוץ נוצרת בפנים התרחבות.
כל קושי הוא אתגר. כל אתגר הוא מקפצה להתפתחות. ולא רק קושי הוא אתגר אלא גם יצירת מציאות נבחרת היא אתגר.
וכאן אני מגיעה לנושא האהוב עלי - חינוך.

ובפינתי היום בנושא חינוך אשתף בסיפור מהיום.
ביתי הביעה רצון גדול שמשהו יקרה בימים הקרובים. השתמשתי ברצון שלה כמקפצה אל עבר היכולת שלה לברוא מציאות.
היא כבר מכירה אותי ואת השפה שבה אני משתמשת להעצמה, ריפוי, שינוי והתפתחות.
היא כבר מכירה את הקלפים המקסימים שאיתם אני עובדת, ולא רק מכירה אותם אלא גם מאוד אוהבת אותם (הם באמת יפיפיים)
אז יצרתי עבורה פתיחה שיש בה יצירת בריאה
עברתי איתה קלף קלף והסברתי לה איך הוא קשור "לסיפור הבריאה", יצרתי סיפור שמתאר לה את הקלפים ואיך הם עוזרים לה לברוא את מה שהיא רוצה שיקרה.
קלפים מסויימים שנמצאים בסיפור הם: תשוקה, יצירתיות, אמונה, עוצמה, יכולת בריאה, כוח המחשבה, נדיבות, הודיה. ויש עוד...

האתגר הוא לראות את היכולת שלנו לשנות
האתגר הוא להכיר בכוחנו
האתגר הוא להפוך את הפחד לדחף
האתגר הוא למנף כל מצב לצורך העצמה

[טוהר_אהבה*]

האתגר הוא לראות את היכולת שלנו לשנות
האתגר הוא להכיר בכוחנו
האתגר הוא להפוך את הפחד לדחף
האתגר הוא למנף כל מצב לצורך העצמה

והייתי מוסיפה עוד אתגר: להצליח לחיות את הרגע, את ההווה המתהווה באותו הרגע. זה מקל מאד על ההתמודדות עם אי הוודאות
אם ננסה לתכנן קדימה עתיד טוב יותר , סביר שנהיה מתוסכלים: מכמה סיבות:
ראשית: משום שיציבות היא לא דבר שיהיה נוכח כאן בחיים בזמן הקרוב.. הכל משתנה וישתנה ועד שחזון אחרית הימים יתממש ייקח עוד זמן.
שנית: משום שאף אחד לא יודע מה יהיה בעתיד. גם לא אלוהים ולא תודעת על, כי מי שיקבע את העתיד זה אנחנו, כל אחד מאיתנו עם ההבנות שלו ויכולת בריאת המציאות שלו
דבר שלישיי: כשקר וכואב עדיף למצוא מחסה זמני בלי לחשוב יותר מדי על העתיד
וגם: יותר קל להתקדם מעץ לעץ מאשר להסתכל על היער הסבוך ולפחד שלא תצליח לחצות אותו
בסופו של דבר: גם כשאתה ברגעי שפל ("סופניים", נגיד בלי בית בחורף ), ,כל עוד את כאן, סימן שיש לך עוד מה לעשות כאן ותמיד, תמיד יימצא הפתרון, ובדר"כ זו תהיה אפשרות שלא חשבת עליה בכלל כאופציה, אלו מקומות שאת מגיעה אליהם רק כשכבר אין, אין שום אפשרות אחרת שעובדת
מדבריי יתבהרו לך אולי דבריה של נועה, על כך ש כל חוסר בסופו של דבר יוצר תזוזה. חיפוש אחר היש האחר.

תודה
נעמה

[נועה_ברוך*]

הכל משתנה וישתנה
זה תמיד היה ויהיה נכון.

משום שיציבות היא לא דבר שיהיה נוכח כאן בחיים בזמן הקרוב..
כאן חשוב להרחיב, והגישה שלי אולי מעט שונה.
יציבות חייבת להיות פנימית, על כך אנחנו בונים, לשם מכוונים, לזאת אנו מקווים ולשם כך אנחנו מפתחים את מערכי הגוף-נפש שלנו.
העבודה הפנימית תהיה על יצירת יציבות. קו אמצע המורכב משקלול נתונים של שני הקטבים. יודע לחבר טוב עם רע (למשל) ולהבין שלא זה ולא זה הם רלוונטים להיום
יציבות פנימית תהדהד על הסביבה. מבפנים החוצה.
חלק גדול מההכנה שאנו עוסקים בה היום, כהכנה לקראת סוף 2012, היא שיותר ויותר בני אנוש יהיו יציבים לטלטלות שבחוץ ויתמכו באחרים שעדיין לא התייצבו.

משום שאף אחד לא יודע מה יהיה בעתיד
מי שיקבע את העתיד זה אנחנו, כל אחד מאיתנו עם ההבנות שלו ויכולת בריאת המציאות שלו
זה תלוי בנו, אבל ככוח מאוחד. לא עוד התעצמות הפרט ללא מחשבה על הזולת.
אני עולה אתה בא איתי!
ולכן חשוב מאוד מה אחרים בוראים, מהי המציאות שאליה אנו שואפים. יש כיוון, בהחלט. הבריאה מכוונת אותנו ומספרת לנו מה יהיה, והיום יש כבר מעטים שמצליחים לדגום מהעתיד
קצת מדע-בדיוני לעת ערב

[טוהר_אהבה*]

אכן,
תודה על הדיוק

[נועה_ברוך*]

במשך היום, בין יתר עיסוקי, עסקתי בנושא שאותו אני רוצה לקדם בתוך הקבוצה שאיתה אני נפגשת בערב.
שאלתי מורה, שאלתי "בפורום", חשבתי מה ואיך כדאי. התשובה לא היתה וודאית.

הערב נסעתי למפגש עם הקבוצה שאיתי בדרך "הפשטות שבאלוהות". כהרגלי הכנסתי דיסק לדרך, שומעת שיעורים.
לאחר שתי דקות נהיה לי ברור שהדיסק הזה צריך להישמע יחד, בפגישה אליה אני נוסעת.

הכנסתי דיסק אחר, קיבלתי תקשור בנושא שעליו כתבתי כאן מוקדם יותר - יציבות
כולי נפעמת ומתלהבת מהמידע הרלוונטי שהגיע בזמן, לחזק אותי וכן עוד ללמד אותי, הגעתי לפגישה.
בפגישה אני מספרת לקבוצה על הדיסק ששמעתי בדרך, ועל הדיסק שאני רוצה שנשמע יחד.
שתיים אומרות לי שזה בדיוק מה שהן רצו.
יופי.
חוץ מזה אני משתפת את הקבוצה בדבר שאותו אני רוצה לקדם, זה שעליו חשבתי ושאלתי הבוקר. הקבוצה מסכימה איתי ואנחנו מחפשים דיסק מתאים...
לא מוצאים.
מוותרים, וחוזרים לדיסק שאותו רצינו לשמוע.
ומה קרה? ?
הדיסק המושמע אינו אותו אחד שרצינו, אלא זה הנותן לי מענה לשאלותי של הבוקר. במדוייק.

[אני*]

_והייתי מוסיפה עוד אתגר: להצליח לחיות את הרגע, את ההווה המתהווה באותו הרגע. זה מקל מאד על ההתמודדות עם אי הוודאות
אם ננסה לתכנן קדימה עתיד טוב יותר , סביר שנהיה מתוסכלים: מכמה סיבות:_
_ראשית: משום שיציבות היא לא דבר שיהיה נוכח כאן בחיים בזמן הקרוב.. הכל משתנה וישתנה ועד שחזון אחרית הימים יתממש ייקח עוד זמן.
שנית: משום שאף אחד לא יודע מה יהיה בעתיד. גם לא אלוהים ולא תודעת על, כי מי שיקבע את העתיד זה אנחנו, כל אחד מאיתנו עם ההבנות שלו ויכולת בריאת המציאות שלו
דבר שלישיי: כשקר וכואב עדיף למצוא מחסה זמני בלי לחשוב יותר מדי על העתיד
וגם: יותר קל להתקדם מעץ לעץ מאשר להסתכל על היער הסבוך ולפחד שלא תצליח לחצות אותו_
במקרה שלי אני חושבת שחלק מהשיעורים שלי הם ללמוד להיות יותר מתוכננת. חוסר התכנון שלי פוגע בי ובסביבתי רבות
ממה שאני רואה מסביבי זאת תכונה חשובה מאד. לבריאות, למקצועיות, ללמידה כי החשק מושך הרבה פעמים למטה. לישון, לחלום, להתבטל, לאכול שטיוות, לברוח

[נועה_ברוך*]

במקרה שלי אני חושבת שחלק מהשיעורים שלי הם ללמוד להיות יותר מתוכננת. חוסר התכנון שלי פוגע בי ובסביבתי רבות
את צודקת, בדיוק חשבתי על כך הבוקר בהקשר אךלי
התכנון "הנכון-נבון" הינו זה שמגיע קודם כל ממקום של מאור פנים כלפי עצמי.
ללא שיפוט, קורבנות, ספק, ערכיות נמוכה, ביטול עצמי.
אם את מגיעה לנושא התכנון מתוך אמונה ומחשבה והרגשה שאת פוגעת בעצמך, את כבר מגיעה ממינוס.
אם את מעריכה את עצמך (עובדת על חיזוק הערך) ונמצאת על דרך ההתפתחות (עבודת מודעות, ניקוי דפוסים ועוד..) את מגיעה להחלטה על תכנון ממקום של פלוס.
את לוקחת אחריות על מסלול חייך.
חלק מבניית יציבות פנימית יש בה אחריות גדולה ידיעת הלב והדרך = מניין באתי, לאן אני הולך, מהם כלי ויכולותי.
אנו קוראים למצפן הזה - משולש הזהב.

שוב תודה על מה שאת מביאה לכאן @}

[אני*]

אני מתכוונת לתכנון ללא רגשות. לא של אהבה עצמית ובטח לא ל ביקורת. תכנון מתוך היגיון ואחריות
תכנון מפני שבלעדיו ההתנהלות בעולם הרבה פחות יעילה ויש ביזבוז עצום של אנרגיה

[נועה_ברוך*]

תכנון מפני שבלעדיו ההתנהלות בעולם הרבה פחות יעילה ויש ביזבוז עצום של אנרגיה
לגמרי נכון.

כל חיי בערך התעקשתי להיות 'לא יעילה'..
דפוס מעצבן עד מאוד, מרדן.
עדיין יש לי מקום לשפר ביצועים, ובכל מקרה, היום אני פוגשת את עצמי במקום אחר לגמרי מול הדבר הזה.

[רותם_סנדק*]

שלום נועה, נעים מאוד.
כבר זמן מה שאני קוראת דברים שאת כותבת בכל מיני מקומות ונהנת- תודה.
הגעתי לדף של הערסית מהשכונה והצצתי במעלה שלו. ראיתי שכתבת שאלה לגבי היבלות.

_ניראות כויראליות. איך מאבחנים? חשבתי שכל היבלות הן וויראליות.
קטנות, על הגב, אצל ילדה, בערך שנה (מי סופר?).
התחיל עם אחת ועכשיו יש כבר יותר _

אני לא יודעת אם זה עוד רלוונטי (מקווה שלא..), אבל במידה וכן, ומדובר על יבלות שגדלות, לא כואבות ומתפשטות (אם תרצי אוכל לחפש תמונה באינטרנט של מה שאני חושבת שזה)- אז כפי שהמליצה הערסית, באחת מהמלצותייה- קליפה של בננה פשוט מעלימה אותן לחלוטין.
כנערה סבלתי מהן רבות עד שהפתרון הפשוט הזה הגיע אלי. מכסים את היבלת בחלק הפנימי של קליפת הבננה, סוגרים עם פלסטר לכשבוע. אפשר להוריד במקלחת, ולהחליף קליפה כל יומיים שלושה.
קסם.
שיהיה המשך יום טוב ונעים.

[שבע_יהלום*]

שבת שלום @}

[נועה_ברוך*]

אתה עוד תגלה את העולם.. אם תרצה או לא תרצה.
יש עוד זמן להתשנות, מן הקצה אל הקצה!

[סאלי_תדמור*]

תודה נועה שפנית אלי @}
אני אשמור לי את ההצעה להמשך. כרגע האנשים מהמרכז ואפילו דרומה - (גדרה, רחובות) כך שאבן יהודה נראה לי קצת רחוק.
תודה ואשמח להיות בקשר

[אורי_קורי*]

הי נועה, רק עכשיו ראיתי הודעתך מיוני 2011, אני בקושי מבקרת... כן אנחנו בעמק חפר, במגל. איפה אתם? orikori1 ב - gmail.com

[אלמונית*]

_לגבי עו"ד שמתמחה בזכויות חברי קיבוץ - אולי תבררי עם נועה ברוך.
אם אני לא טועה היו לה עניינים כאלה ואחרים בנושא זה._ שלום נועה, הפנו אותי אליך בנוגע לזכויות חברי קיבוץ, אפשר לשאול האם את קיבוצניקית או עורכת דין

[נועה_ברוך*]

הי אלמונית, אנא שימי קישור לדף המדובר שבו שאלת והפנו אותך אלי
או פני אלי במייל (בראש הדף)
תודה @}

[אלמונית*]

שלום נועה,
הדף בו כתבתי הוא: הכנסת החליטה קנס להורים סרבני חיסון.
אנו חברי קיבוץ שרוצים לחייב אותנו להתחסן...

[אלמונית*]

הבהרה, הדף לא כל כך קשור לנושא של קיבוצים, איך שהוא שחיפשתי מידע זה היה הכי קרוב...