נוק אאוט לטרור ההנקה

אם זה כל כך טבעי ומובן מאליו למי שעושה זאת, מדוע קיים הצורך לדבר על ההנקה כל כך הרבה, להלל אותה וממש להפוך אותה לסמל של ההורות ה"טובה"?
זה לא טבעי ומובן למי שעושה זאת בתרבות המערבית. יש המון בעיות עם הנקה, שבאופן טבעי בחיים בשבט אין.
צריך להלל את ההנקה כי יש הילולה סביב תמ"ל.
פתאום צריך למצוא "יתרונות" להנקה, זה מגוחך, אבל זה המצב.

הייתי רוצה לשמוע את התלונות שנשמעות כנגד תעמולת ההנקה מועברות לכתובת הנכונה שלהם- חברות התמ"ל.
אם תמ"ל זה כל-כך טוב וסבבה, למה צריך להלל אותה ולהפוך אותה סמל להורות טובה?
מתרופה זה הפך למזון מומלץ.

חברה בריאה היתה יוצרת תנאים טובים להנקה ולא יוצרת תנאים רעים + יצירת אפשרות לחברות תמ"ל, מונעות אינטרסים כלכליים קצרי טווח להשתלח באמהות בכל אשר יפנו.
תחנת אחיות בבית חולים - (nurses, מניקות) מסומנת ע"י.......... נכון, בקבוק!.

תודה לאל שיש נשים שמבינות את זה ועושות ככל יכולתן והבנתן לעזור לנשים אחרות ולתינוקות אחרות לפלס דרכן בין הבקבוקים שקופצים בכל פינה.
לפעמים דרכן נראית שגויה, ואז עדיף לבוא עם הצעות מה ואיך כן לעשות ולא להאשים ב"לוחמנות". זה נורא להאשים את הנשים האלו בלוחמנות.
מבחינתי זה להיות בדיוק חלק מהלך הרוח שיצר את הנסיבות הקשות בהן כולנו פועלות.

אני יודעת שהעובדה שמעולם לא ילדתי והנקתי שמה אותי במקום מוזר בדיון הזה. אני יודעת שבזכות הדפים באתר הזה, הסיכוי שהילדים שלי יקבלו חלב אם בכיף לזמן ארוך עלה המון.
כמו גם הסיכוי שאם ההנקה תפסק בשלב מוקדם, אני אדע להתמך ולא ליפול לבורות האשמה עצמית.

בשבילי זה המון. כואב לי לשמוע ביקורת על "לוחמנות" איפה שאני, כאישה שטרם הניקה, מרגישה שיש הקשבה פעילה יותר מבכל מקום אחר.
הקשבה שמוכוונת מציאות וטובתם של כל הנוגעים בדבר.

אני יודעת גם שזה יכול ליצור תחושות קשות אצל מי שלא הגיעה בזמן למידע, או הגיעה ובכל זאת לא הלך.
חבל בעיני, שתחושות אלו יופנו כלפי נשים שממשיכות לעזור לאחרות.

בכמה מילים אני רוצה להוסיף ולהגיד, שלמרות שנקתי את שני בניי הגדולים, גלעד, השלישי, שנולד אחרי שנחשפתי לאתר הזה ולעלון הנהדר ולנשים הנהדרות שאני פוגשת מדי שבוע ולכאלה שמניקות צמד, ולכאלה שמניקות לטווחים מאד ארוכים וכו'. בקיצור, גלעד נהנה מהנקה אחרת לגמרי. הרבה יותר זורמת, הרבה פחות מהוססת, הרבה יותר קושרת אמא ובן. לעומת הבנים הגדולים שאצלם תמיד התמ"ל היה באופק ובסופו של דבר גם נכנס לתמונה והחליף את ההנקה.
וגם מבחינתי, אני אישית חווה חוויה מתקנת ונהנית מאד מהזכות ומהיכולת שלי להניק את בני, לאפשר לו "טעימות" של מזון מוצק בקצב האישי והמיוחד רק לו, ללמוד על המזונות שהוא יותר אוהב ואלו שממש לא ועוד ועוד.

בקיצור, אני מודה לכל מי ששתפה כאן ובכלל ועזרה לי להניק ולהעניק.

ולגבי בחירות שפוגעות בילדים, מה לגבי הבחירה להתפרנס ממשכורת אחת, כך שכשהילד ירצה ללמוד באוניברסיטה למשל לא יהיה מי שיעזור לו? זה לא פוגע בילד?
השאלה היא באיזה שלב הילד זקוק יותר לתמיכת ההורים.
אדם בוגר שהולך לאוניבסיטה יכול להתמודד עם קשיים שונים (כולל קשיים כלכליים) קצת יותר טוב מפעוט בן שנתיים.

אני אישית יצאתי לעבודה כשילדי היה בגיל שלושה חודשים והם קבלו רק חלב שאוב שנעדרתי. הבחירה שבחרתי היא מסוג הבחירות שהצגתי שחשוב לשים להם תג מחיר. בשל העובדה כי הייתי מודעת לחשיבות הדמות היחידה התומכת והחמה לתינוק בגילאים האלה, שילמנו ממיטב כספנו למטפלות שהחזיקו את התינוק במנשא וטפלו בו כאמהות. הבחירה שלנו נבעה מנסיבות כלכליות והעובדה כי הייתי בשלב בקריירה שלא ניתן היה לעצור בו. העובדה כי יצאתי לעבודה לא פגעה בהנקה (הראשון ינק עד לסוף ההריון של השני בערך שנה ועשרה חודשים, השני ינק עד לסוף ההריון עם השלישי בערך עד גיל שלוש, והשלישי עדיין יונק בגיל שלוש וארבעה חודשים) ובהבנה שלי כי תפקידי הביולוגי הוא להניק ובכך אני עושה את הטוב ביותר לילדי. כמו שלא צפיתי מבעלי ללדת את ילדינו אני לא מצפה ממנו להניק, ואין הדבר מוריד לרגע מהקשר שלו עם הילדים. כאמור הנקה היא יותר מתזונה כמו שהרחם הוא יותר מאינקובטור ואני לא רואה הורים שידרשו להוציא את התינוק מהרחם ולהעבירו לאינקובטור ע"מ שהאבא יוכל להקשר לתינוק....

הרצון של החברה לתרץ כי ההנקה פוגעת בקשר שבין האב לילדו היא דוגמא כיצד פרסומות יעילות של חברות התמ"ל משנות את תפיסת עולמינו. ברור לכולנו כי קישור בין שני אנשים אינו נוצר מהעובדה כי אחד מאכיל את השני אלא ממכלול של גורמים אבל דווקא שהדבר פוגע בבריאות של האחד (התינוק) ולכאורה מקל על השני (האם) הדבר הופך לאמת צרופה ומוחלטת.

והנה מה שיש לריקי כהן לומר על המשבר שקרה בפורום הנקה בווינט
http://indigo.cafe.themarker.com/view.php?t=28098

שליחה על ידי כל* » 13 פברואר 2011, 16:44

מי שמע את רחל לוי שיף היום ברשת ב'?
טיפול פסיכיאטרי למי שמניקה מעל חצי שנה. לא פחות.

מי שמע את רחל לוי שיף
(מי זאת?)

שליחה על ידי די* » 13 פברואר 2011, 23:11

טיפול פסיכיאטרי למי שמניקה מעל חצי שנה. לא פחות.
אני רוצה להגיב לה על הדברים. איזו תוכנית? צריך קודם לשמוע
אמירה כזו מקוממת מאד ויכולה להשפיע על רבים

שליחה על ידי די* » 13 פברואר 2011, 23:31

בעקבות הודעתי הקודמת. הנה מה מצאתי עכשיו בynet מסתבר שהגברת ממש מידועה כמתנגדת הנקה

ממצאי מחקר שערכה לאחרונה פרופ' רחל לוי-שיף, חברת המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר-אילן וחוקרת בכירה ב'מרכז פלג-ביליג' לחקר המשפחה, יעניינו בוודאי את מתנגדות ההנקה. "אין שני לקשר בין אם לתינוק, או בין התינוק להוריו", אומרת פרופ' לוי-שיף, "מערכת-יחסים מספקת עם ההורים היא הבסיס להתפתחות תקינה ועל ההורים להיות חמים כלפי התינוק, להיקשר אליו, להיות קשובים לצרכיו. אולם אי-אפשר לראות את הקשר החשוב הזה רק בפריזמה של ההנקה. הקשר לא מושתת רק על הנקה".

במחקרה, בדקה הפרופ' לוי-שיף את משך ההנקה ואת הגורמים המשפיעים עליו בקרב 200 נשים. לדבריה, ייצגו הנשאלות במחקר חתך רחב של האוכלוסייה בארץ מבחינת מקום מגורים, השכלה, גיל, דת ומעמד סוציו-אקונומי. "התברר כי משך ההנקה הממוצע הוא שלושה חודשים, כשעד שלושה חודשים מהלידה כמחצית מהנשאלות הפסיקו להיניק, יתכן שבעקבות החזרה לעבודה", מספרת פרופ' לוי-שיף. "רבע מהנשאלות הפסיקו להיניק כשהתינוקות היו בני שלושה שבועות. עוד גילינו, כי ככל שהעמדות לגבי חשיבות ההנקה לבריאות התינוק, ליחסי האם והתינוק ולתרומתה לתחושת הנשיות היו חיוביות יותר, כך משך ההנקה היה ארוך יותר".

מתנגדות ההנקה, אותן פוגשות כל המומחיות עמן שוחחנו, ישמחו ודאי לגלות כי לפי מחקרה של פרופ' לוי-שיף, לא נמצא קשר בין משך ההנקה לבין ההתפתחות הקוגניטיבית והפסיכו-מוטורית של התינוקות בגיל שנה. בנוסף, התינוקות היונקים שהשתתפו במחקר היו חברותיים פחות מתינוקות הבקבוק בגיל חצי שנה. "הממצא הזה", מדגישה פרופ' לוי-שיף, "נעלם בגיל שנה. יש להניח כי התינוקות היונקים צמודים הרבה יותר לאמם ונחשפים הרבה פחות לדמויות אחרות כמו אבא, סבתא, סבא, מטפלת וכדומה, ומכאן שחששם מפני זרים עשוי להיות גדול יותר", היא מסבירה*

וואלה יופי

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2865882,00.html

טיפול פסיכיאטרי למי שמניקה מעל חצי שנה. לא פחות.
אין איזה לינק להקלטה, משהו?
מעבר לצורך לשמוע דברים בהקשרם, חבל גם לוותר על כמה דקות של צחוק בריא (ויש לי תחושה שזה יספק אנקדוטות קומיות בשפע). יחסוך את הפסיכיאטר אולי.

שליחה על ידי כל* » 14 פברואר 2011, 08:26

אני רוצה להגיב לה על הדברים. איזו תוכנית? צריך קודם לשמוע
מצאתי:
http://www.iba.org.il/media/?re ecorded=14&starting=beshalo osh-sun
להעביר ל42:50
חזקי ואמצי!

זו עילה לתביעת דיבה, הדברים שלה.

זו עילה לתביעת דיבה, הדברים שלה

עזבי רגע את מה שהיא אמרה על הטיפול הפסיכולוגי, שזו באמת אמירה אומללה למדי, אבל כל הפסקה שלמעלה (שהועתקה ע"י די מויינפט) נכונה מאוד, ואני לא רואה שום אמירת דיבה במה שכתוב שם. זה נכון שרוב הנשים מפסיקות להיניק איפשהוא בין 3 שבועות לחודשיים שלושה, זה נכון שהקשר בין אמא לתינוק לא מושתת רק על הנקה, וזה נכון שתינוקות בגיל 6 חודשים נמצאו "יותר חברותיים" באותו מחקר, שהוא קצת מצחיק בעיניי אבל דיבה? לא צריך להגזים. מי שמחפש חברותיות בתינוק בן 6 חודשים יכול לחפש מבחינתי. במיוחד שהיא אומרת ש"הממצא נעלם בגיל שנה" - אז מה זה אומר? כלום.

שליחה על ידי כל* » 14 פברואר 2011, 09:50

כבר היה דיון ארוך ב{{}}נוק אאוט לטרור ההנקה{{}}.

התינוקות היונקים שהשתתפו במחקר היו חברותיים פחות מתינוקות הבקבוק בגיל חצי שנה. "הממצא הזה", מדגישה פרופ' לוי-שיף, "נעלם בגיל שנה. יש להניח כי התינוקות היונקים צמודים הרבה יותר לאמם ונחשפים הרבה פחות לדמויות אחרות כמו אבא, סבתא, סבא, מטפלת וכדומה, ומכאן שחששם מפני זרים עשוי להיות גדול יותר
בדיוק אני קוראת שוב את בולבי... בדיוק את הפרקים על ה-attachment... מה שהגברת הנ"ל (אני מתאמצת לכנות אותה בנימוס) קוראת "חברותיות" ורואה באופן חיובי, בולבי היה אומר עליו שהוא מעיד על attachment נמוך... (טוב, זה יותר מורכב מזה, פישטתי מאוד מאוד לצורך הדיון).

כלומר, העובדה שהתינוק לא כל כך קשור לאמו, וקשור לעוד הרבה אנשים, היא לאו דווקא מדד חיובי, ואני אומרת את זה בצורה מאוד עדינה וזהירה.

הייתי אומרת שזה אחד הדברים שמנבאים פתולוגיות בהמשך החיים, במיוחד בכל מה שקשור ליכולת ליצירת קשר עמוק עם אדם אחר.

זהו, ירדתי מקופסת הסבון.

עזבי רגע את מה שהיא אמרה על הטיפול הפסיכולוגי, שזו באמת אמירה אומללה למדי
אבל לזה בדיוק התכוונתי - לאמירה על הצורך בטיפול פסיכיאטרי(! לא פסיכולוגי). לא לשאר דבריה.

כלומר, העובדה שהתינוק לא כל כך קשור לאמו, וקשור לעוד הרבה אנשים, היא לאו דווקא מדד חיובי, ואני אומרת את זה בצורה מאוד עדינה וזהירה.
גם אני חשבתי על זה.
רק בצורה קצת פחות עדינה וזהירה.
אולם אני לא חושבת שזה קשור להנקה אלא לחיים שסביב הפסקת ההנקה בגיל שלושה חודשים - התינוק נאלץ להסתגל לעולם בו הוא תלוי במגוון דמויות אחרות.

אולם אני לא חושבת שזה קשור להנקה
צודקת. למעשה אני התעלמתי בכלל מההנקה בהקשר הזה. לגבי ההנקה, היא בכלל מגלה רשלנות רפואית: בהנקה אין לה מושג, ודבריה סותרים את ההמלצות החזקות של אירגון הבריאות העולמי ואירגוני בריאות אחרים, שבעיקרון ממליצים על הנקה עד גיל שנתיים לפחות (משרד הבריאות הישראלי עד גיל שנה לפחות), כאשר מעבר לגיל שנתיים ממליצים עד כמה שהאם והתינוק רוצים.
אין שום בסיס מדעי בשום מדע שהוא למה שהיא אומרת. אפילו לא טיפה. הכל ספקולציות מדיעות אישיות, שהופרכו כבר לפני עשרות שנים בתחום המדעי שהיא עצמה טוענת שהיא שייכת אליו.

_העובדה שהתינוק לא כל כך קשור לאמו, וקשור לעוד הרבה אנשים, היא לאו דווקא מדד חיובי, ואני אומרת את זה בצורה מאוד עדינה וזהירה.
הייתי אומרת שזה אחד הדברים שמנבאים פתולוגיות בהמשך החיים, במיוחד בכל מה שקשור ליכולת ליצירת קשר עמוק עם אדם אחר._

מסכימה מאוד.

לגבי ההנקה, היא בכלל מגלה רשלנות רפואית

גם עם זה אני מסכימה, הבעיה היא שהיא לא היחידה... לא חסרים חוקרים ורופאים ואחיות טיפת חלב ופסיכולוגים ואנשי חינוך (ודודות חדורות רצון טוב, וסבתות שמתות שהילד ישן אצלן לילה בגיל חצי שנה) שמדברים שטויות במיץ עגבניות בנוגע להנקה, ושמגיעים לאמהות צעירות מעמדת כוח ובאיצטלה של ידע, וזה בהחלט לא פחות מרשלנות רפואית גם בעיניי. בעיה נוספת - רוב האוכלוסיה וגם רוב הקהילה הרפואית לא רואה בכך רשלנות, ולא מחשיבה הנקה כדבר חיוני והכרחי לבריאות הגוף והנפש, הן של היונק והן של אמו

האמת שממש נחמד לי לדמיין תינוק שגם יונק וגם מתבקבק. זה win win. הבלבול פטמות? אני מרשה לעצמי לפקפק בו.

האמת שממש נחמד לי לדמיין תינוק שגם יונק וגם מתבקבק. זה win win. הבלבול פטמות? אני מרשה לעצמי לפקפק בו
לצערי אני חייבת לחלוק עלייך. ואם תרצי, אספק לך שפע של חומר מדעי בהנקה שמסביר את זה (תתכונני להצפה).

לצערי אני חייבת לחלוק עלייך.
ואני לא מבססת את זה על מחקרים. פשוט על אותו הגיון אבולוציוני שאני מסתמכת עליו בכל דבר ומחזיק מים באופן הרמטי - זה מפלסטיק? זה משפר משהו אחד? זה ללא ספק פוגע במשהו אחר או במעגלים גדלים והולכים של דברים שאנחנו אפילו לא מתחילים לשער מה הם...
מבחינתי, אם אנחנו לא לגמרי מבינים איך הקב הזה פוגע בנו, מוטב לא להשתמש בו, אלא אם בלעדיו אי אפשר בכלל. זו היוריסטיקה שלי.
<אני משערת שמה שבשמת יכולה להראות ברמת ההצפה, אלה הדברים במעגלים הראשוניים והשניוניים. מעבר לזה, יש מעגלים חברתיים, תרבותיים, התפתחותיים, גנטיים ועוד. דברים שאפשר לראות אולי רק סטטיסטית ואפילו לא להיות מסוגלים להבין עד הסוף איך התהליכים קורים - אבל הם קורים.>

אלה הדברים במעגלים הראשוניים והשניוניים
נכון. ניצן צודקת, מה שאני יכולה להראות זה רק את המעגלים האלה.
יש פשוט עובדות. סטאטיסטיות ואחרות. ועובדות מאוד עצובות, כי כל "עובדה" כזאת פירושה תינוק שלא הצליח לינוק, לפעמים לתמיד, או תינוק שמת בגלל בקבוק אחד )-: (הלם אנפילקטי, מוות)

_שלחתי אותה לדר' לייבוביץ' (מעניין אם אכן תלך. זה קצת רחוק)
ותהיתי - האם זה מכליל אותי בתור טרוריסטית הנקה?
כן.
לא._
אולי. תלוי איך אמרת לה את זה.

זה משהו שלימדו אותי: החשיבות העצומה של ההבדל בין "ייעוץ" לבין "הצעה".
והמשמעות העצומה של המילים שאת משתמשת בהן, כשאת מציעה משהו.
"תלכי לד"ר ליבוביץ, במושב אודים"
"תניקי כל פעם שהתינוקת מתעוררת"
"בשום אופן אל תתני לה בקבוק עד שההנקה מתבססת!"
מה אנחנו אומרים פה? אנחנו אומרים לאמא מה לעשות עם התינוק שלה, חד וחלק.
לשון ציווי.
(כן, נו, אז אנחנו אומרים "תניקי" ולא "הניקי". עדיין, בתכלס זה לשון ציווי)

מה אני למדתי לעשות כמתנדבת ב- ABA למדתי במפורש להימנע מלייעץ. למדתי להעלות הצעות ואפשרויות, להציע מגוון של טיפים, להסביר מה עשוי לגרום למה ובאיזה מצב, והכניסו לי לראש (פשוטו כמשמעו) מגוון מרשים של ניסוחים לא-מצווים.
למשל:
"יש את ד"ר ליבוביץ מאודים, אם את רוצה לתת לזה עוד צ'אנס" (טוב, את זה בעצם אסור לי להגיד מטעמי אתיקה ארגונית, אלא אם כן אני מוסיפה עוד שני שמות לפחות)
"את בהחלט יכולה להניק אותה כל פעם שהיא מתעוררת. זה יתמוך בייצור החלב. בדרך כלל תינוקות רגועים יותר אם נותנים להם לינוק עם סימני הרעב המוקדמים"
"אפשר לשלב בקבוק עם הנקה. הבעיה עם הבקבוק היא שהוא עשוי לגרום לבלבול פטמות, בייחוד לפני גיל 6 שבועות, וגם מפחית את הגירוי לשד"
"עם סתימה, אפשר לנסות לשאוב, אפשר מסז' עדין, אפשר הנקה על ארבע, ואפשר לשים בקבוק חם על השד ממש לפני ההנקה כדי לעזור להרחיב את הצינוריות. תנסי ותראי מה עובד לך הכי טוב".
והמשפט שהכי לא אהבתי בזמן הלימודים, אבל הוא פשוט עובד:
"נשים רבות גילו ש... (הנקה בשכיבה מאפשרת לנוח, מיטה משותפת יכולה להיות אחלה, יש מה לעשות עם רופאים פוצים)
או בווריאציה:
"הכרתי כמה אמהות שעשו..."

והכי חשוב:
"מה המטרה שלך?"
"מה היית רוצה שיקרה עם ההנקה?"
"מה את מרגישה בנושא?"
"מה דעתך לעשות כל-וכך? האם זה יעבוד לך?"
"מה דעתך על מה שהצעתי לך עד עכשיו?"

אני חושבת, שאם מיילדות, רופאים, אחיות טיפת חלב וכל אנשי המקצוע שעובדים עם אמהות טריות (ואמהות בכלל) היו מקבלים הכשרה פשוטה בכישורי ייעוץ, הם היו מפחיתים באופן ניכר את הסיכון שיהיו "טרוריסטים של הנקה". זה סט מאוד פשוט של כלים. קל ללמוד אותו. קל ליישם אותו. זה אפיל ולא לוקח המון המון זמן... רק צריך להבין עד כמה זה חשוב.

היתה לי שיחה מצחיקה לא מזמן, על הקו החם. מישהי התקשרה ושאלה על לשלב בקבוק עם הנקה, כי היונקת המון על השד, יניקות אחרות, לא מרוצה, והאמא רק רוצה קצת מרווח נשימה ושומעת דעות סותרות מפה ומשם.
התחלנו לדבר, ואז היא אמרה: "אז זאת אומרת שאסור בשום אופן לתת בקבוק לתינוקות יונקים, אף פעם?"
לא, אמרתי לה, אחרי שההנקה מתבססת, והתינוקת נצמדת היטב ויודעת מה לעשות, ואם מי שנותן את הבקבוק זה לא האמא - בהחלט אפשר.
אבל בשלב העדין שבו התינוקת שלך נמצאת, עם קושי ביניקה וגילה הצעיר, זה עלול להביא לתוצאות בלתי רצויות.
מנימת הקול שלה בסיום, היא יצאה מרוצה מזה.
אני כמעט לגמרי בטוחה שהיא הבינה את המסר.
והכי חשוב: אני יודעת בוודאות שלא "הפחדתי" אותה עם איומים מעורפלים ונפנופי ידיים.

כל כך פשוט לא ליפול לפח של נפנופי ידיים, עם אשה אינדיווידואלית שיושבת מולך (זה שונה בדיון כללי, והרבה יותר מורכב

).
אבל כל כך הרבה מיילדות ורופאים, שגדלו עם הכשרה של ציווי ומתן הוראות, אין להם מושג איך עושים את זה. גם כשהם לומדים חומר עדכני על הנקה, הרבה פעמים הוא מתורגם להנחיות "מדידות", מדויקות, עם לשון ציווי שהורסת את כל הפואנטה.
("תניקי עשרים דקות מכל צד, לא פחות!" לא, נשמתי, זה הממוצע / מאפיין נפוץ של מה שתינוקות עושים. לא הכרחי)

"עם סתימה, אפשר לנסות לשאוב, אפשר מסז' עדין, אפשר הנקה על ארבע, ואפשר לשים בקבוק חם על השד ממש לפני ההנקה כדי לעזור להרחיב את הצינוריות. תנסי ותראי מה עובד לך הכי טוב".
זה אחרי האמירה הראשונית של "להניק בכל הזדמנות"

עוד דבר שלמדתי, ושוב ברמת המילה הבודדת, זה להימנע מהמילים "טוב" "רע" "חייבים" ו"אסור". לא בבית ספרנו.
(אלא אם כן האמא אומרת לי "התינוקת עושה כך וכך, ואני עשיתי כך" ואני אומרת לה: "זה נשמע נהדר!" אז מותר לי

)

אבל לפעמים אני חייבת להגיד "טוב, לא יכולה בלי. אז אני אומרת "Anoter good option is...". "טוב" לבד זה לשון ציווי. אבל "טוב" כשהוא מחובר ל"אופציה" זה בסדר. זו שפה מאפשרת.

מתוך הדברים שכתבתי בעצמי הבנתי משהו - לפעמים טון מסוים, שנופל על אתגר מורכב ממילא (ראשית ההורות, או סתם הורות טרייה נוספת), גורמים לנו לפספס דקויות שממש משנות אבל פשוט אי אפשר לקלוט אותן במצבים האלה.
כמו הסיפור הזה של הנקת חלום אבל רק לפני 11 בלילה. אני אישית ממש זוכרת את זה משום מה, וגם את העצה המצוינת שלה לגבי להשכיב ילדים לישון בסביבות שבע באופן תדיר.
אנחנו עשינו את זה עם שלושה ילדים וזה פשוט עבד כמו קסם.
אז מצד אחד, ברור לי שיש פה איזה פיצוח של משהו שקשור בשעות השינה ומחזורי היממה שכנראה מתאים לאחוז לא מבוטל של הורים ותינוקות.
מצד שני, הדברים שלה נכתבים ככה שמי שלא נכנס לקטגוריות האלה פשוט מרגיש לא בסדר או לא נורמלי, ועלול בקלות למצוא את עצמו בסחרור מיותר.
שם הבעיה שלי איתה גם לגבי הנקה. שעצות ההנקה שלובות בתוך טקסט שכל המוסיקה שלו היא "אני יודעת יותר טוב ממך". וכך נהיה קשה מאוד להבחין בין עצה גרועה לעצה טובה, או אפילו סתם לנסות דברים מתוך רוח הרפתקנית כללית. הכל נורא נוקשה, גם כשהוא טעות איומה וגם כשהוא רעיון מעניין.

מעניין, צל צול, בדיוק כתבתי משהו בקשר לזה ב נוק אאוט לטרור ההנקה. איך הטון קובע את המסר.

הלכתי לקרוא, תמרוש. וכן, כמובן שמסכימה מאוד.
זה מעניין לראות איך הנקה הפכה לעניין כל כך רגיש.
ומהצד שלי, אוכל בכלל. המפגש שלנו עם האוכל וההאכלה של אחרים נהיה נורא רגיש.
קצת מבאס, לטעמי, להיות פוליטיקלי קורקט או במאמץ כאשר מדובר בדברים כל כך בסיסיים שהסתבכו שלא לצורך.

להיות פוליטיקלי קורקט או במאמץ
זה מה שאני מנסה לכתוב שם: איך גיליתי שאפשר לגשת לעניין בצורה נכונה ואוהדת, בלי להזיע כל כך.
(עם אשה אחת, תמיד עם אשה אחת. לדבר או לכתוב "לקהל" זה עניין אחר לגמרי. שם כבר מתחילים ללכת על קליפות ביצים...)

שם כבר מתחילים ללכת על קליפות ביצים...
מה קורה אם לא? אם לא הולכים על ביצים מול קהל?

חוטפים.
זה בסדר גמור אם בא לך לחטוף.

מה קורה אם לא? אם לא הולכים על ביצים מול קהל?{{}}
אז סיכוי סביר שדורכים על הרגשות של מישהי.
מה שעונה בדיוק על הצרכים של אחת - מציף תחושות קשות לאחרת.
אמנם זה נכון בהרבה נושאים, אבל אין טעם להתכחש לכך שההנקה היא בדרגת רגישות גבוהה במיוחד.
בשיחה אישית אחת על אחת, אפשר לזהות צורך ולכוון אליו. מול קהל מגוון אי אפשר לכוון לצרכים השונים (וההפוכים לעתים).
האמת, אני חוששת שזה בלתי אפשרי אפילו אם כן הולכים על ביצים.

תודה על התשובות.

שליחה על ידי מצ'רה* » 20 מרץ 2016, 11:22

אין טעם להתכחש לכך שההנקה היא בדרגת רגישות גבוהה במיוחד.
אולי בגלל שזה כל כך קרוב ללב P-:

זה בסדר גמור אם בא לך לחטוף.
התכוונתי, זה בסדר גמור אם את מוכנה לזה ולוקחת על עצמך את ה"סיכון" מתוך בחירה.
לאף אחד לא בא לחטוף זפטה סתם בשביל הכיף, אבל יש מצבים בהם תהיי מוכנה לעצבן כהלכה כמה אנשים למען מטרה שחשובה לך מספיק - וכדי להישמע בידי אנשים אחרים שכן מעוניינים במסר.

אין טעם להתכחש לכך שההנקה היא בדרגת רגישות גבוהה במיוחד
ואין בעולם ולו כוח אחד שבאמת יכול להגיד לאשה מה לעשות עם הציצים שלה.
זה אישי, זה פרטי, זה בנפשנו וזה בקישקעסנו.

_בשיחה אישית אחת על אחת, אפשר לזהות צורך ולכוון אליו. מול קהל מגוון אי אפשר לכוון לצרכים השונים (וההפוכים לעתים).
האמת, אני חוששת שזה בלתי אפשרי אפילו אם כן הולכים על ביצים._
בדיוק! אלה המילים שחיפשתי.

אבל זה מוביל אותי לחשוב - אולי כן אפשר להגמיש במשהו את גבולות הסובלנות של קהל מסוים.
למשל, להניח את הדילמה הזאת על השולחן. "שלום, אני רוצה לדבר היום על הנקה. מה שאומר שאני הולכת להסתבך בצרות, כי הנקה זה נושא נפיץ, והרבה נשים חוות לחץ גדול להניק, ולהניק באופן שיעמוד בסטנדרטים שונים ומשונים. כדי לשים את זה בפרופורציה אני רוצה להציג לפניכם את האני-מאמין שלי" (והאני-מאמין שלי הוא לסייע ולתמוך בכל אשה שמתלבטת בענייני הנקה - במטרה לעזור לה להגשים את המטרות האישיות שלה, ולא של אחות טיפת חלב או של ארגון הבריאות העולמי או של השכנה ממול). ואז אני יכולה לדבר טיפונת על המסרים הסותרים שבונים את הלחץ על אמהות, כך שלמעשה מה-שלא-תעשי - מישהו כבר יבקר אותך על זה. ואז אני יכולה לעבור לדבר על המטרה שלי בשיחה הזאת, מה שלא תהיה, ואיך אשתדל להעביר את המסר שאני רוצה בלי לדרוך על יותר מדי יבלות. ובמקרה שכן אדרוך על יבלות - וזה עשוי להיות בלתי נמנע - אז סליחה מראש. הנושא חם ולפעמים כואב, וזה מה שיש.

ואחרי ההקדמה הזאת - להתחיל.

כל הכבוד, תמרוש רוש.

תמרוש, אני ממש ממש בעד דבר כזה או כל ורסיה שלו.
בתור שומעת, זה ממש מנטרל את הפצצות שלי מראש. וזה מאוד מכבד בהמון רמות.

זה לא אני, זה הם. אגודת המיניקות האוסטרלית - כמה הרבה שאני למדתי שם! הם גורמים לכל כך הרבה דברים להיראות כל כך קלים...

אבל היי, הדיון הזה בכלל שייך ל נוק אאוט לטרור ההנקה, או דף דומה. לדעתי הוא יילך לאיבוד פה. אעביר בהזדמנות הקרובה.