נידה וטבילה

מאז שהתחתנתי {לפני 10 שנים} כף רגלי לא דרכה במקווה {חוץ מפעם אחת שליוויתי כלה} הייתה לי כזאת טראומה מהטבילה שעדיין לא התאוששתי ממנה,זה היה בשבילי טקס ממש משפיל, הקטע הוא שכשאנחנו רואים טקסים של שבטים נידחים, הם נראים לנו כל כך פרימיטיביים, אבל תחשבו טוב לרגע, מה יגיד משהו שאין לו שום קשר ליהדות, אם יראה את טקס הטבילה? הוא לא יחשוב שאנחנו פרימיטיביים, הנה עומדת לה אשה עירומה כביום היוולדה מול בלנית שבודקת את גופה בשבע עיניים, לאחר מכן נכנסת האישה לבריכה מלאה במים, "צוללת" שלוש פעמים, מברברת כמה משפטים, יוצאת מתנגבת והולכת הביתה. לא נראה לכם קצת פרימיטיבי?
שלא נדבר על הבדיקות שהיא עושה כמה ימים לפני הטבילה, דבר שמחריד אותי לכשעצמו.

לא נראה לכם קצת פרימיטיבי?
אמא לשלושה, את אומרת "פרימיטיבי" כאילו זה דבר רע.
תמיד אפשר לטבול בנהר, או בים. ללא נוכחות בלנית (עם חברה/בן הזוג/לבד).

אני חולמת על מקווה שנראה כמו אחד שנראה בסרט ישראלי, עם איילת זורר כחרדית שמתאהבת בחילוני...זה הדבר שהכי זכור לי מהסרט.
קסום.

לימוד מעמיק שלו, שאיננו מסתפק בלימוד חד פעמי, אם כי חזרה ושינון של פרטים, תוך החשפות לדעות ותקנות נוספות, מנהגי העדות השונות, שינויי התקנות במהלך הדורות וכו'. כל זאת, במקביל להתייעצות עם רב מומחה ממדרגה ראשונה בתחום, לאורך כל הדרך.

לא יודעת. אני אישית, אחרי טבילה מאד מאד לא נעימה (ואני כבר שש שנים בעסק...), מרגישה שהנושא הזה, כמו רבים וטובים בעולם היהודי שלנו, הוצא לגמרי לגמרי מפורפורציה.
המקום שהמועצות הדתיות והבלניות כשליחיהן לקחו על עצמם/ן, מוגזם ומופרך לגמרי. זה לא עניינה של אף בלנית, כמה פעמים בא לי לטבול, אם אני נוטלת לפני או לא, אם אני מברכת בפנים או בחוץ, אם אני אומרת את התחינה של לפני או את התחינה של אחרי וכן הלאה וכן הלאה.

עובדה חד משמעית לאינטרפטציה המוגזמת היא העובדה שבקיבוץ הדתי, כל אחת הולכת לטבול עם חברתה שמטבילה אותה. הרבה פחות טררם, הרבה פחות תחושת מועקה והרבה פחות חדירה לפרטיות.

אני חושבת שאתחיל לחפש לי ים או אולי לארגן במקום מגוריי מספיק נשים שימחו על המצב ויסכימו לעבור לטבילה פרטנית, ללא בלנית...

בסימן, כל מילה.
איפה את גרה? אני אבוא לטבול איתך. תחזירי לי כשיחזור זמני.

מרגישה שהנושא הזה, כמו רבים וטובים בעולם היהודי שלנו, הוצא לגמרי

לגמרי מפורפורציה.
מסכימה עם כל מילה.

_מרגישה שהנושא הזה, כמו רבים וטובים בעולם היהודי שלנו, הוצא לגמרי
לגמרי מפורפורציה.
מסכימה עם כל מילה._
גמני.

_מרגישה שהנושא הזה, כמו רבים וטובים בעולם היהודי שלנו, הוצא לגמרי
לגמרי מפורפורציה.
מסכימה עם כל מילה.
גמני._

כשהתחתנתי, אני וחברה שלי אמרנו שנלך ביחד לטבול כדי לא ללכת למקווה. לא יצא מזה כלום, ושתינו הולכות למקווה הרגיל כמו ילדות טובות. אולי יום אחד?

שנלך ביחד לטבול
איפה?

שלום לכולן,
אם אורך המחזור שלי הוא 28 ימים באופן קבוע, ייתכן שאני מפספסת את הביוץ??? אני טובלת בדיוק שבועיים אחרי הופעת הווסת (מיום ד' ליום ד')...
תודה מראש

תמיד יש אפשרות, אבל אפשר לבדוק, ויש לכך פתרונות הלכתיים ורפואיים.
אגב, הסבירות להיקלט להריון, גם ביום הביוץ, עומדת על פחות מ-20% אחרי גיל 30. הממוצע הוא שישה חודשים.

סימבה, ממליצה לך להציץ בדף כניסה להריון באופן טבעי , שם תוכלי ללמוד קצת על זיהוי מהלך המחזור, ותוכלי לגלות מתי הביוץ שלך. אם באמת הביוץ שלך מתרחש לפני שאת טובלת, יש מקום לפנות למכון פוע"ה שמתמחה בפוריות על פי ההלכה, ואני מניחה ששם יוכלו להציע פתרונות הלכתיים למצב כזה.

הכוונה היא לדף תכנון הריון באופן טבעי

<הייתי מעדיפה לערוך, אבל המחשב שלי אטי להחריד>

לאחר שלושה - ארבעה ימי ווסת מתחילות אצלי הפרשות חומות שנמשכות כשלושה ימים, שאלתי היא, האם עלי לספור שבעה ימים מהיום שבו לא נראתה הפרשה בכלל? כלומר האם במקום 5 +7 שלימדה אותנו מדריכת כלות, המצב שלי הוא 7 + 7 ??? חיפשתי באתרים שונים תשובה לשאלתי, ומשלא מצאתי החלטתי לקחת חלק בפורום.

אני רוצה להוסיף שאני די חדשה בעניין המקווה, אז סליחה על הבורות....
אשמח לתגובה.

שליחה על ידי רק* » 11 יולי 2005, 18:23

נדמה לי שזה תלוי בצבע של ההפרשה. את עד הבדיקה יש להראות לאדם שיודע...

אם את מעוניינת שאני אקשר אותך למישהו\י באיזור מגוריך את יכולה להשאיר פה הודעה. או לפנות לאחת המדריכות שהגיבו פה בדף.

בהצלחה

אף חצוף, הפניתי את השאלה שלי למדור שהמלצת, אף אחד לא ענה...
יש לי רק שאלה קטנה בעניין: אולי אני לא סופרת נכון, כאשר אני מקבלת בימי ד' כל 4 שבועות, זה אומר 28 או 29 ימים (כי זה משנה לגבי יום הביוץ...) אשמח לתשובה מהירה...
ועוד שאלה שקשורה לטבילה: הבנתי שיש נשים שגם לאחר שנכנסו להריון, בחודש הראשון (בעת השרשת הביצית המופרית) יש דימום שדומה לווסת. האם גם לאחר דימום כזה יש לספור 7 נקיים ולטבול, על אף שייתכן שהן בהריון?

שאלונת, זאת לא שאלה שאפשר לענות עליה ככה. צריך לראות. ולא אני, כי אם רב או יועצת הלכה.
"רק" אומרת שהיא תוכל לקשר אותך למישהו/מישהי. הכיטוב.

שאלונת:
כמו שאמרו לך, כדאי בכל מקרה לפנות לרב או יועצת הלכה, אבל לגבי מספר הימים. 5+7 זה המינימום, כלומר צריך לפחות 5 ימי וסת לפני שאפשר להתחיל לספור 7 נקיים. זה בהחלט יכול להיות יותר ימים, ו 7 ימים עדיין נחשב בטווח הנורמה של אורך וסת.

סימבה:
כשנכנסת לדף שהמלצתי, קראת אותו? יכול להיות שלא ענו לך, כי שאלה דומה לשלך כבר קיבלה תשובה. תקראי גם בלינקים למעלה באותו דף, שם יש הסברים על השיטה ועל איפה אפשר ללמוד אותה בצורה מסודרת. אף אחת לא באמת יכולה לענות לך אם זה המצב, רק את תוכלי לבדוק את זה כשתביני איך. (ונראה לי חבל להוציא כסף על ערכת זיהוי ביוץ, אבל גם זו אפשרות)

זה המינימום, כלומר צריך לפחות 5 ימי וסת לפני שאפשר להתחיל לספור 7 נקיים.
כמדומני שאצל ספרדיות זה 4+7, יכוליות?

יכוליות?
כן, יכול להיות. למיטב זכרוני ההלכה המקורית היתה 4 +7 וההארכה ל 5 היא יחסית התפתחות הלכתית מאוחרת (כמה מאות שנים האחרונות). לא רוצה להתחייב, אבל זכור לי משהו כזה.
ולכן, יכול להיות שאצל הספרדיות זה אחרת, מודה שלא כל כך התעניינתי כי זה לא רלוונטי לי.

תודה לכולן על ההתייחסות. אני לא חושבת שאבחר באפשרות שאראה למשהו את סוג ההפרשה...
בכל מקרה מה שאעשה זה אחכה מספר ימים עד שלא יהיה דבר (בערך שבעה ימים) כדי להיות בטוחה שאין הפרשה כזו או אחרת, אני אלך על המקסימום 7 +7 .
תודה !

שאלונת, כשתרצי להכנס להריון, יתכן שזה יהיה לך חשוב. כי אם המחזור שלך טיפה קצר, את יכולה לפספס את הביוץ.
בהצלחה במה שתבחרי @}

סרט מעולה על טהרת המשפחה -
http://www.shemayisrael.com/ranweber/al ... ehara1.php

מומלץ!!!

סימבה,
על כל מראה של דם (לא כתם חום) חובה לחכות 4 ימים מינימום ואז לספור 7 נקיים וגו'.
וזאת אפילו אם דיממת רק יום אחד.

שליחה על ידי לילי* » 21 יולי 2005, 13:52

סימבה,
הסיפור שלך דומה מאוד למה שקרה לאחות בטיפת החלב, השתבש לה המחזור והיא "המשיכה" לקבל, היה לה מוזר היא התייעצה עם רופא והוא אמר לה שהיא בהריון והשיליה שלה נמוכה לכן היא מדממת, הכי בטוח זה להבדק אצל רופא. בהצלחה...

לכל הנשים שכתבו בפורום הזה לגבי ההרגשות הלא טובות בטבילה. לפעמים גם נשים דתיות מרגישות כך,אבל יש להתיחס לטבילה מתוך התחברות לרעיון של התחדשות. בשונה מגופו של האיש, האישה במעגל התחדשות מתמיד. אל לכן להבין את המושגים טומאה וטהרה כטהרה= טוב וטומאה= רע. זוהי תפיסה שגויה. אלא יש להבין את הטהרה כפוטנציאל לחיים חדשים, התחדשות, פוטנציאל להזדמנות אינסופית. וטומאה זהו משהו סופי, שנגמר ואיננו. ומכאן: טהרה= חיים וטומאה=מוות. מוות איננו בהכרח דבר רע. זהו עיניין של תפיסה. (אכן, בעולמנו/תרבותנו מוות נתפס כרע, ופרידה כדבר שקשה לעמוד בו, אנו מזדעזעים יותר לשמוע על כך שאדם מת והרגשותינו הפוכות כאשר אדם נולד. יש לשאול, מדוע זה כך?). ואמנם עם המחזור נעלם הפוטנציאל לחיים, האישה נמצאת במצב של טומאה, כיוןן שנגמרה/הוחמצה ההזדמנות ליצירת חיים חדשים, שיכילו בתוכם נשמה אינסופית. מצב זה של טומאה נמשך עד שהאשה טובלת במי מקוה - המים נתפסים כמצמיחי חיים, כזכים ונקיים. ובמיוחד כמשפיעים על נפש האדם, גם אם לא ברובד המודע. אנו מעלים את עצמנו מן הטומאה (בדומה לנטילת ידיים של בוקר) על ידי פעולת הטבילה, שוב אל הטהרה. וחוזר חלילה, כך האישה חוזרת ומתחדשת, מעגלים מעגלים, ולפעמים נדמה לי שבגלל זה הגוף שלה יותר "עגול"

. בכל מקרה...בשבילי הטבילה היא תמיד מרגשת, ואני מתמלאת בכוחות של אמונה ושמחה. אני אוהבת את ההרגשה של המים שעוטפים אותי. ואני לא מושפעת מנוכחותה של הבלנית (יש לציין, שלא נתקלתי בבלניות מעיקות, כפי שהרבה פעמים התקשורת מנסה לציירן...).

לכל הנשים שכתבו בפורום הזה לגבי ההרגשות הלא טובות בטבילה

בתור אחת שעונה כנראה על ההגדרה "אישה דתיה"... אני אישית מרגישה שהקושי שלי בא מהמקום של הממסד והאופן שבו מנוהלים מקוואות רחצה, ההתנהלות של הבלניות והתחושה החזקה של "כפיה דתית" שאני מרגישה כאישה דתיה ומאמינה. כמו בכל חברה, גם בחברה הדתית, ואולי בה עוד יותר, יש המתהדרים בחומרות מיותרות, או בלשונו הברורה של הקיצור שולחן ערוך: "וכל המחמיר, תבוא עליו הברכה".

וכך יוצא, שמי שמחליטה לטבול רק פעם אחת, היא ממש לא רלבנטית. ואם תטבלי רק פעמיים יגלגלו עלייך עיניים בחמלה.
רק מי שטובלת במספר שבע הטיפולוגי והמלא יראת שמיים, רק היא זכה וברה בעניי הבלניות ולכן בעיני האל...

אני מתנצלת על הציניות אבל היא משמשת אותי על מנת לזעזע את מי שצריך ואולי להצליח לעורר מהפכה שתחזיר את הדת לבתינו, שתהפוך אותנו להיות אכן "הוגים בה יומם ולילה" , ממלאים את לבנו חסד ולא נוהים אחר קדושות מיותרות ומזוייפות

התלבטתי המון לפני ההוסף דף על הקטע הקודם, ואם ימצא מי שנפגע ממני אני מבקשת סליחה. הכוונה איננה לפגוע באיש אלא באמת לעורר אותנו .

האמת היא שלא הרגשתי את התחושות שאת מתארת, אף בלנית לא גלגלה עליי עיניים בחמלה וכ"ו, או נתנה לי להרגיש רע באיזו דרך שהיא. ובכל זאת, אם את הרגשת כנראה שיש מקומות בהם מתרחשת ההתנהגות הזו. מה שאני ניסיתי להעביר הוא שאני חושבת שנשים שטובלות במקווה צריכות להתחבר לפן הרוחני-רעיוני שבטבילה, ולא רק לאקט המכני של הכנסות למים ויציאה. כך קיום מצווה זו, שיכולה להיות זרה/מוזרה/קשה וכ"ו, תהפוך לדבר הנשגב שהיא באמת. חבל לי לשמוע ולקרוא

שבלניות, שהן למעשה שליחות מצווה בעיני, רואות בתפקידן כ"מבקרות הלכה".
את צודקת, רסיסים של אור, זה לא צריך להיות ככה. וגם...אני מצטרפת לקריאתך לעורר את כולנו למלא חסד בלב!

אני אשמח אם למישהי יש תשובה , הכתמות נחשבות לטומאה? - אני מתכוונת להכתמה שקוראת כשמחליפים גלולות וכדו' (לא, אני לא מעוניינת ללכת להראות את זה לרב...)

ישנן יועצות הלכה של נשמת- שאיתן ניתן להתיעץ במקום רב.

בגדול והכללה- כתם על תחתונית או טישו לא אוסא וכן על בד אם גודלו קטן משקל.

>אני לא רב ולא יועצת- סתם מנסיוני<

http://www.manof.org.il/

שליחה על ידי טלי* » 24 אפריל 2006, 03:01

קצת סדר בים הבלגן

כולנו רוצות לחיות חיים מאושרים.
"באופן טבעי" מנסה לתת לנו כיוון להגיע אל האושר הזה.
אך מדוע לחפש מתחת לגשר כאשר האוצר נמצא בתנור?
(ישנו סיפור על אדם שחלם שיש אוצר במקום רחוק מתחת לגשר, וכשהגיע לשם אחרי טילטולים רבים, פגש חייל שחלם שיש אוצר בתנורו של אותו יהודי. וכן היה)
בורא עולם ברא לנו עולם יפה וטבעי, ונתן לנו קודי התנהגות על פיהם נוכל לבנות אותו ואותנו בצורה הכי טובה ומאושרת.
קודים אלו קרויים מצוות.
במשך אלפי שנים, שמרו הלכות הטהרה היהודית על המשפחה גם מבחינה רפואית, נפשית וחברתית בריאה
זהו נתון מוכח גם מההסטוריה וגם מבחינה הגיונית.

מבחינה חברתית: גבר ואשה שלא התקרבו מעולם לאף גבר/אשה אחרים, לא לפני הנישואים ולא לאחריהם, שומרים על- פי- רוב לנאמנות אחד לשני כל ימי חייהם (זה לא מוציא את אפשרות הבגידות - לכל אחד יכולה להיות נפילה- אך מצמצם במידה רבה.

מבחינה רפואית: לפצע הנגרם ברחם כתוצאה מהיפרדות המצע שהוכן להריון, לוקח שבוע להרפא. ולכן אך טבעי ומתחשב לתת לעסק לנוח ולהתרפא לפני שמתעסקים איתו שוב.

מבחינה נפשית: אישה בזמן מחזור צריכה לפסק זמן להיות עם עצמה (או איך שתקראו זה) וכשההלכה מחייבת הרחקה, זה מונע לחצים מיותרים של: 'נקיים היום יחסים?' - 'עזוב אין לי כח' (מוכר?)

הילדים יוצאים יותר בריאים בנפשם ובגופם, יותר חכמים (העם היהודי תמיד התפרסם בזכות חוכמתו) ויותר רגישים לצד הטוב והחיובי של החיים.
נתון זה נמסר ישירות מבורא עולם וזה כתוב בתורה.
נכון שאי-אפשר לאמת את זה מיד, כי לוקח זמן לראות את התוצאות, אך לצערנו מצב הנוער המדורדר מעיד על כך יותר מאלף מילים. (כמובן שתמיד אפשר להצביע גם על נוער דתי מקולקל, אך זה לא סותר את האמת)

יש לי עוד מה להוסיף, אך אינני רוצה להעמיס על הדף בבת אחת.
מקווה שהועלתי.
אמשיך בעז"ה בימים הקרובים.

טלי מה שכתבת ממש נשמע כמו ההרצאה ההיא שמקבלים ברבנות או כמו כמה דברים שלמדתי אצל מדריכת הכלות שלי.

אני שומרת קודם כל כי החלטתי על עסקת החבילה הזאת שנקראת שמירת מצוות. כי אני מאמינה באלוהים וזה חלק מהעניין בעיני.
ההתחברות שלי (אם בכלל) באה אחר כך.
אנחנו נשואים כמעט 5 שנים, ואני עדיין מאד מאד לא אוהבת את "תקופת ההפרדה".
לא חסרים לי כל כך יחסי המין (למרות שלפעמים גם) כמו החיבוק והנשיקות והפגנת החום הפיזיים.
ההרחקות (הפרדת מיטות, העברה מיד ליד) בכלל מוציאות אותי מדעתי.

את החזרה לעומתה אני מאד אוהבת. זה יום מאד מיוחד בעבורינו, משתדלים לנוח, לעשות דברים שאוהבים, יש ריח מיוחד ליום הזה, אוכל מיוחד, לא קובעים שום דבר אחר, מתחדשים באמת.

ובכל זאת, אני כל כך שמחה שאני בהריון עכשיו ולא צריכה את כאב הראש הזה. (כן, אני יודעת מה מחכה לי אחרי הלידה, זה היה סיוט בפעם הקודמת)

אבל זאת הבחירה שלי.
כל הבריאים חכמים רגישים וכו' שכתבת לגבי הילדים זאת פשוט דמגוגיה זולה בעיני.

מצטרפת לאורגנית
טלי,
זה לא משהו שאפשר לשכנע אליו בצורה לוגיתת או שמאמינים בזה, מרגישים את זה, רוצים את זה ובוחרים בזה, או שלא.

בכלל ביהדות שלי לא עושים דברים בגלל השכר (ילדים חכמים, למשל), המהות היא המצווה.
נקודת המוצא שלך לא מאפשרת לשמוח בילדים שונים, או "סתם" ממוצעים. מה גם שהערכים שהקנית להם הם דבר נרכש ונלמד במשך שנים, לא נולדים
רגישים לצד הטוב והחיובי של החיים.

שליחה על ידי גל* » 24 אפריל 2006, 14:24

לא חסרים לי כל כך יחסי המין (למרות שלפעמים גם) כמו החיבוק והנשיקות והפגנת החום הפיזיים.

כאישה דתית, סבלתי אחרי הלידה של הילדה. בתקופה הכי רגישה של האישה, אחרי לידה- ואין שום הפגנת חיבה. אפילו לא חיבוק תמים. תמיד הייתי מקנאה בזוגות החילונים שמתחבקים בלי בעיה

הילדים יוצאים יותר בריאים בנפשם ובגופם, יותר חכמים (העם היהודי תמיד התפרסם בזכות חוכמתו) ויותר רגישים לצד הטוב והחיובי של החיים.
מספיק לי לקרוא רק את זה בשביל להמאיס עלי את המצווה הזאת.

_הילדים יוצאים יותר בריאים בנפשם ובגופם, יותר חכמים (העם היהודי תמיד התפרסם בזכות חוכמתו) ויותר רגישים לצד הטוב והחיובי של החיים.
מספיק לי לקרוא רק את זה בשביל להמאיס עלי את המצווה הזאת._
פשוט דמגוגיה זולה

וסליחה על ניפוץ האשליה, יש בחברה הדתית והחרדית מספיק בעיות, שבשנים האחרונות רואים שאף אחד לא מוגן מהן. (תקיפה מינית, אלימות במשפחה, ושאר מרעין בישין)

הילדים יוצאים יותר בריאים בנפשם ובגופם, יותר חכמים (העם היהודי תמיד התפרסם בזכות חוכמתו) ויותר רגישים לצד הטוב והחיובי של החיים.

לא משכנע.. לא יודעת אם זה נכון או לא אבל בכל אופן ביהדות שלי לא עושים דברים בגלל השכר (ילדים חכמים, למשל),

מה גם שהערכים שהקנית להם הם דבר נרכש ונלמד במשך שנים, לא נולדים

יש טבע נרכש אבל בהחלט גם יש טבע מולד

פלונית,

טבע מולד
הכוונה לאופי?
כי יצר האדם רע מנעוריו, לא?

אבל לגבי מספר הימים. 5+7 זה המינימום, כלומר צריך לפחות 5 ימי וסת לפני שאפשר להתחיל לספור 7 נקיים

לא נכון. מסתבר שרשום לשמור 7.
כל השאר זה תוספות ופרשנויות. 5 ו 7 או 4 ו 7. זה לא רשום בשום מקום.

ועוד משהו לגבי מקווה. אני לא דתיה לפי ההגדרה אבל מקפידה ללכת למקווה כל חודש (קבלתי אישור מרב

)
הטקס מדהים בעיניי והתפילות מדוייקות וטובות לי.
אני שומרת טהרה כמו שנראה לי נכון וכמו שאני יכולה וזה מספיק לי. אין שום סיבה שאפסיד את המקווה כי לא הסכמתי לשון במיטות נפרדות שבועיים.

ולתל אביביות - ממליצה בחום על המקווה המצויין ברחוב יבנה.

שאקטי יקרה, קיראי ספר הלכתי לחלוטין ששמו בנתיבות טוהר ובתחילתו הסכמתם של רבנים אורתודוקסיים הלכתיים לחלוטין. שם כתוב בהחלט שאפשר להתחיל לספור 7 נקיים החל מצאת היום החמישי אם לאחר בדיקה האישה היתה נקייה, ומוסבר גם על איך בודקים אם היא אכן נקייה. גם במצווה זו כמו ברבות אחרות ישנם מנהגים והספרדים סופרים חמישה, וגם כן לא כולם ויש סופרים שבעה ובכל אופן לא לפני בדיקה. שמחה מאד בשבילך שאת שומרת על מצוות טהרה "למרות" ש"אינך דתייה" המרכאות הם כי מי קבע מה זה דתי או לא דתי... אך למרות זאת אני מציעה לך שלא תתיימרי לאמר דברים כה נחרצים בעניין הלכות שלאנשים מסויימים רמת חשיבותן איננה כפופה לדעה או מחשבה אישית. כגון מה שהתייחסת אליו ושציתתי.

_לא נכון. מסתבר שרשום לשמור 7.
כל השאר זה תוספות ופרשנויות. 5 ו 7 או 4 ו 7. זה לא רשום בשום מקום._

ואגב יתרונה של מצוות טהרה לנשים שאינן כביכול שומרות מצוות היא בכך שהיא בונה סדר בבית ובזוגיות, וקירבה בין בני הזוג שהיא נפלאה ומדוייקת להרבה מאד נשים. (כי מה לעשות שרבות מאיתנו רוצות את זה במקצב אחר משל גברים, וגם התיחום הזה של שבועיים +- כן שבועיים+- לא הוא מקצב מתאים מאד בהרבה בתים, ומאפשר גם לבנות משהו אחר בתוך הקשר הזוגי. אפשר להגיד ששבועיים בני הזוג הם רעים ושבועיים הם אהובים ויש כאלה שמסיבה זו מצווה זו מאד חביבה עליהם.) ..

ודבר אחרון הדבר היפה בלהיות יהודי - רוחני הוא שאתה בוחר מה אתה רוצה לעשות כדי להיטיב עם עצמך ועם בוראך ועם העולם, ואפשר להיטיב בכך שאתה בוחר איזה מצוות לקיים למען עצמך בלי עסקת החבילה כולה...
מי שרוצה להדליק נרות לכבוד שבת או לשמור על טהרה או כל מצווה החביבה עליה - שתעשה זאת בשמחה בלי לפתוח פנקס חשבונות. יש סולם שלם ואפשר לטפס עליו, ואפשר שלב שלב, ואפשר גם לעצור או לנוח.

אנחנו חופשיים לבחור, לכן לא צריך לפחד (למרות שנשמע שההיפך)
אנחנו חופשיים לבחור ולכן הבחירה שלי (באמונה, קיום/אי קיום הלכה וכו) לא מאיימת ולא פוגעת באחר
אנחנו חופשיים לבחור ולכן נימת ההתנצחות והצורך בצדק דיכוטומי, המאפיינים חלקים בדף זה, מאבדים את טעמם ואפילו קצת צורמים- הרי אנחנו מדברים כאן על אהבה.

אני בחרתי לבחור, ואז בחרתי בשמחה ובאמונה ובשבילי זו היתה בחירה בחיים.
וזה לא שנולדתי מאושרת וקלה (או כלה) וכמובן שזה לא זמין בכל רגע.
אבל לפני שבחרתי אכלתי סרטים בבוקר ודכאונות בערב, בין לבין התענגתי על היאוש.
עכשיו אני משתדלת לנשום.

ולנושא: בחרנו לשמור נידה. יש לי ביקורת ויש לי קשיים, החל מהטרמינולוגיה ועד לפרטים מסויימים (והרי לא חסרים פרטים) אבל בחרתי בזה, באמונה ואני בוחרת מה אפשרי עבורי לעשות ואיך, ולא מודאגת מהשאר, אני חופשיה ומבקשת מהאל שייתן לי עוד כוח לבחור ולקחת אחריות על בחירותי.
{כן, הרבה אנשים, חלקם ענקי רוח, עשו ואמרו הרבה דברים. אני מתבוננת, בוחנת, מנסה, מתפללת, מה שלא מתאים לא נכנס, אני לא נותנת לזה לקלקל בקשר עם עצמי, אישי, אלוהי}

אני מוצאת שהשמירה מעשירה את הקשר והאהבה, מרעננת הרגלים, ופותחת בה ערוצים ורבדים.
יש וימי האיסור (גם ההתייחסות לכך והמילים הם בחירה) הם ימים של אהבה והתמתקות הדדית מתמשכת במילים, מבטים, שיחות אל תוך הלילה, מתח מיני (כמו כשהיינו קטנים- בחיי!) והכל משמח ומבורך בפני עצמו ולא מגוייס לדבר אחר שיקרה/לא יקרה.
יש וימי ההפרדה הם הזדמנות לכל אחד מאיתנו לעופף אל עולמותיו, התכנסות והפנמה, לפעמים גם הפרדות פיזית של כמה ימים, יציאה למסע אישי או מפגש עם חברים.
לפעמים ימי ההרחקה הם פשוט קשים ומבעסים אז בונים געגוע וסופרים. גם זה יש בחיים.

זו לא בחירה סתם, זה משפיע בכל הרמות ויוצר מקצב חיים ייחוד ואינטימי (יש אפילו חלומות אופייניים לימים אלו). אני שמחה בה ומודה עליה ובעיקר מתייחסת אליה כאל שלנו ובשבילינו ולא של אף גורם, סמכות או ממסד.

{עוד לא התחלתי אפילו לדבר על ההתחיות וההתחדשות שבטבילה, אזרוק כאן רק שלא חייבים כלור- יש בעולם ובארץ מספיק מעיינות מים חיים, וים ואינסוף דרכים לבחור בטוב.}

לבחור באהבה, שמחתי מאד לקרוא את מילותייך. אפילו רוצה לאמר בואי נכיר... אני בדף בית אם תרצי לדבר עם אחת שבוחרת גם.

"שבעים פנים לתורה" זה המרגיעון שעלה לי עכשיו! לבחור באהבה, איזה יופי!

ובאתי לכאן כדי לשאול אם יש מישהי ששומרת נידה וגם משתמשת בשיטה תכנון הריון באופן טבעי. זה נראה קצת מרתיע לשמור נידה עם השיטה - יש המון ימים ש.. אי אפשר להנות לגמרי

לא הבנתי לגמרי את השאלה שלך,
אבל ממה שנראה לי אצל אשה עם מחזור סדיר, כאשר הביוץ נופל ביום ה-14 הימים הפוריים שלה יוצאים בימים שהיא מותרת לבעלה, (אם זו שאלתך).
כן, טהרת המשפחה מכוונת להגדלת הפריון. (אם כי יש אמצעי מניעה שאינם הורמנליים והם מותרים לשימוש ע"פ התייעצות עם רב)

יער ה ניסיתי תקופה והפסקתי. זה ממש קשה, כי הרי אנחנו לא משתמשים באמצעי מניעה חוצצים, וכך רוב החודש אנחנו אסורים. יש לך קודם כל מחזור פלוס שבעה נקיים, ואז עוד 5 ימים לפעמים שבהם את אסורה, לצורך קיום יחסי מין מלאים. קצת מבאס.
אני עדיין מחפשת דרך נורמלית למניעת הריון בלי שימוש בגלולות, בינתיים לא מצאתי.

ורודה אחת ששאלה ובאתי לכאן כדי לשאול אם יש מישהי ששומרת נידה וגם משתמשת בשיטה תכנון הריון באופן טבעי. זה נראה קצת מרתיע לשמור נידה עם השיטה - יש המון ימים ש.. אי אפשר להנות לגמרי

אז כן, זו אני

.

יש דיאפרגמה ונרות גלוואן לימים שצריכים להיזהר. משתמשת בשיטה כבר שלוש שנים.

אני משתמשת בשיטה וכמו ש אף חצוף אמרה.. יוצא שנשאר מעט זמן בו אפשר לקיים יחסים מלאים
ו - ספינה טרופה - "עליתי" על זה לנפי כמה זמן, זה דווקא היה מרענן לחשוב על זה מהכיוון הזה, שהנידה והשמירה מובילים אותך לתקופה הפוריה שלך.

מודה שלא קראתי את כל הדף, אבל מתרגשת לשתף:
כ"חילונית" שנוטה לזעום על "עוולות העולם הדתי", עברתי תהליך שהוא עבורי לא פחות ממופלא. עד כאן אולי לדף אחר. מה שאני חייבת לספר הוא השינוי העצום בחיי המין שלי ושל בעלי הטרי (3 חודשים עוד מעט).
היינו חברים שנתיים, גרנו יחד, הקשר היה מצויין, המין היה בעיני נהדר, אבל! הרגשתי תמיד שיש משהו לא מאוזן בתדירות, מעט מידי=ריחוק, הרבה מידי=עומס, לא הצלחתי למצוא איזון, חיפשתי אותו רבות גם עם בן זוגי.
בעלי נמשך תמיד לעולם היהדות, אני בדרך כלל התקוממתי, לפעמים נגעלתי והרבה תקפתי.
כשהתחתנו כבר הייתי בשלה לבדוק בדרכי שלי את העולם המרתיע והמאיים, והלכתי למקווה לראשונה לקראת החתונה.
החוויה היתה עוצמתית מאוד עבורי, ומצאתי את עצמי שואלת שאלות נוקבות את עצמי, את בן זוגי ואת העולם.
אנחנו שומרים נידה ו7 ימים נקיים. בסודי סודות כדי לא לפגוע בכל הסובבים אותנו. מצאתי איזון מופלא. לא דמיינתי קשר פיזי כמשהו כלכך רוחני. לא רוצה להטיף, לא רוצה לשכנע, לא רוצה למנוע מאף אחת את העוצמה האדירה שנגלתה לנו. תחושת חיבור לגופי, לגוף בעלי, לנפשי ולנפשנו המשותפת.

מתחדשת,מדהים,כמה עוצמה ואהבה יש בבחירה שלך!
מאחלת לעוד זוגות את ההכרה הזאת בטוב.

מרגש!

אני עדיין מחפשת דרך נורמלית למניעת הריון בלי שימוש בגלולות, בינתיים לא מצאתי.

אף חצוף,
אני משתמשת ב CAP , שהוא אמצעי מניעה בטוח וידידותי לרחם. שיין (נדמה לי ששם המשפחה שלה הוא ברגמן, זו שיין שהיא מיילדת בית), מוכרת אותו (היא היחידה בארץ). היא מתאימה לך אותו באופן אישי, ואחרי הפגישה אתה והוצאה חד פעמית של 1000 ש"ח את מסודרת, עם אחלה אמצעי מניעה. אמנם יקר אבל לדעתי שווה ביותר.
אם את רוצה את מס' הטלפון שלה אני יכולה לתת לך (אולי יש אותו גם בדף מיילדות בית )

לא קראתי את הדף בכלל אלא רק את הערתה של מתחדשת (כמה מעלי)
וחייבת לצרף את התלהבותי הרבה מנידה ומהטבילה
כנשואה שנתיים אני והבנזוג רק מגלים רבדים נוספים עוד ועוד לערך- המוסף שיש למצוה מקסימה זו
מי שמעוניינת בהרחבה אני בדפבית
אשמח לשתף

_משהי שמעה פעם על תה מצמח שנקרא- ילקוט רועים? נשאלתי על זה בהקשר לסיום מהיר של הוסת כדי לטבול אחרי 12 יום ולא יותר.
???_
שאלה פעם עדינה מאוד . ואני שואלת שוב.
מישהי ניסתה? אני שואלת על קיצור מחזור, לא על דימום של אחרי לידה.

תמצית גומי תימני מה זה? איפה קונים את זה?
ציפי ג, אייכ?

ציפי ג?, אייכ?
חפשי אותה (גם) בתפוז. אולי פחו"מ - (אולי 145).

תה מצמח שנקרא- ילקוט רועים?
נשמע כמו משהו ש-שרה ק תדע. גם אותה את יכולה למצוא שם. 1345.

תמר - חבצלת כתבה על זה למעלה, וציינה כי ניתן להשיג לחליטה בכל חנויות הטבע

אני משתמשת ב CAP , שהוא אמצעי מניעה בטוח וידידותי לרחם. שיין (נדמה לי ששם המשפחה שלה הוא ברגמן, זו שיין שהיא מיילדת בית), מוכרת אותו (היא היחידה בארץ). היא מתאימה לך אותו באופן אישי, ואחרי הפגישה אתה והוצאה חד פעמית של 1000 ש"ח את מסודרת, עם אחלה אמצעי מניעה. אמנם יקר אבל לדעתי שווה ביותר.

אפשר לקבל קצת מידע על ה CAP - מה זה בכלל? זה משהו שנשאר באופן קבוע ברחם?

לגבי ילקוט הרועים- בכל חנות טבע.
כדאי לשאול ב"כיפה" , במורום הריון ולידה, אורניקי מנהלת הפורום תדע בטוח

אז ככה, האמצעי האולטימטיבי!!!! טבעת הנקראת: "נובהרינג" (nuvaring), בגודל ובגמישות של גומיה לשיער של הבת שלי, מוכנסת עצמאית לנרתיק(ללא גיניקולוג, פשוט דוחפים פנימה), לא מורגשת כלל, כולל בזמן יחסי מין (גם לא לבעלי...) ומוצאת החוצה באופן עצמאי שלושה שבועות אח"כ, לשבוע הפסקה, בו מופיע המחזור. בלי לזכור גלולה כל יום (ולשכוח לפעמים) בלי מינונים היסטריים של הורמונים. והמגניב ביותר הוא, שזה לא משנה איך היא "יושבת" בפנים, כי היא פולטת מינונים נמוכים מאוד של הורמונים כל הזמן דרך קירות הנרתיק למחזור הדם. ללא דימומים וכתמים בדרך, פשוט אגדה. אני ממליצה בכל לב, ולא מבינה איך לא חשבו על זה קודם. אמצעי מניעה ששום ספרייה ביתית אינה שלמה בלעדיו...

תקשיבו נשים יקרות , נידה זה דבר נפלא ששומר על הנישואים באופן מושלם , וכל מי שמדברת פה על איך להראות לרב בדים? או לכלכוך שיצא בזמן 7 נקיים זה כלל וכלל לא מביש , יותר מבייש לעמוד מול בורא עולם אחרי 120 שנה ולקבל כל אחד את מה שמגיע לו לפי מעשיו ... אז עדיף הבושה מהרב ולא בושה מבורא עולם כי כך ציווה אותנו !! ובלי קשר לדת אני רוצה לומר שההתחדשות בחיי הנישואין כל חודש מחדש זה אי אפשר לתאר במילים רק דתיות יבינו אותי
ורק לידע כללי אני מכירה אישית הרבה חילוניות ששומרות על טהרה והם מאושרות הרבה יותר ..

נידה זה דבר נפלא ששומר על הנישואים באופן מושלם
יש יותר מדרך אחת לשמור על נישואין מאושרים. ולכל אחת הזכות לבחור מה מתאים לה.

יותר מבייש לעמוד מול בורא עולם אחרי 120 שנה ולקבל כל אחד את מה שמגיע לו לפי מעשיו ...
אני בטוחה שלא אשפט רק על מידת שמירת הנידה שלי. יש עוד קריטריונים לצבירת ניקוד.

שההתחדשות בחיי הנישואין כל חודש מחדש זה אי אפשר לתאר במילים רק דתיות יבינו אותי
יכול להיות. כמו שרק חילוניות יבינו אותי אם אגיד [ואגיד!] שסקס בזמן מחזור זאת אחת השיטות היעילות להתמודד עם כאבי מחזור, ונעים בלי שום קשר.

אני מכירה אישית הרבה חילוניות ששומרות על טהרה והם מאושרות הרבה יותר ..
הרבה יותר ממי? ממה? מכמה שהיו לפני ששמרו נידה? מכל אלה שלא שומרות נידה בהווה?
יש כאלה שהקונספט מתאים להן, וזה מצויין. ויש כאלה שפשוט לא, וגם זה בסדר.
אני, באופן אישי, לא שומרת נידה ומאושרת מאוד. ועדיין, לא תמצאי אותי מטיפה לדתיות [או חילוניות, לא משנה] לחקות את תפיסתי בנידון.

למעשה, אני חושבת שאלמלא היו כלות שמתחתנות דרך הרבנות מחוייבות בטבילה כנוהל, כל שאלה שכזו שהיתה מופנית לאישה חילונית היתה חצופה, חטטנית ומאוד לא במקום.

_משהי שמעה פעם על תה מצמח שנקרא- ילקוט רועים? נשאלתי על זה בהקשר לסיום מהיר של הוסת כדי לטבול אחרי 12 יום ולא יותר.
???
שאלה פעם עדינה מאוד . ואני שואלת שוב.
מישהי ניסתה? אני שואלת על קיצור מחזור, לא על דימום של אחרי לידה._

יש מסקנות? לרוץ לקנות?

אפשר לקבל קצת מידע על ה CAP - מה זה בכלל? זה משהו שנשאר באופן קבוע ברחם?
שואלת גם, כבר שכחתי מזה.

אף חצוף, יש על זה המון מידע באינטרנט, בעיקר באנגלית (קוראים לצמח shepherds purse). מסקירה מהירה של התוצאות בגוגל אכן משתמשים בזה לעצור דימום אחרי לידה ולהפחית דימום של וסת במקרה והוא חזק מידי.

cervical cap זה אמצעי מניעה שעובד על עיקרון דומה לדיאפרגמה, כלומר מתלבש על צואר הרחם וחוסם אותו. צריך לקחת בחשבון שהיעילות שלו לא משהו (מבין נשים שילדו בעבר וגינלית, 29 ממאה יכנסו להריון בשנה הראשונה של השימוש), ושצריך להשתמש בו יחד עם קוטל זרע, שגורם גירויים להרבה נשים (לא מהסוג החיובי).

אם את לא משמשת באמצעים הורמונליים או חוצצים, מה עם התקן תוך-רחמי? עד כמה שאני מבינה עיקר הבעיות איתו הן אצל נשים שלא ילדו בעבר, למרות שאני ממש לא יודעת עליו הרבה.

שמתי לב שיש פה רק בנות אז רציתי לשאול...
כל הנושא של מקווה היום הוא נורא קר כזה- בהרגשה שלי
יש רק את המקווה עם הבלניות או ללכת למעינות שאותי זה ממש מלחיץ - קודם כל המיים קפואים (שלא לדבר על עכשיו שזה בכלל לא בא בחשבון) וחוץ מזה הפחד שפתאום יבוא משהו-
אז מה עושים עם מחשים משהו עם קצת יותר נשמה?

בכל אופן יש מקוואות יותר אינטימיים ונחמדים (בעיקר ביישובים קטנים) וגם יצא לי כבר להיתקל בבלניות ממש מקסימות (מודה שזה לא נפוץ :-\)
ואפשר ללכת למעיין או לים עם חברה (או אפילו עם הבעל) - במילא את צריכה מישהו שיראה שאת טובלת "כשר" (כלומר שכל הגוף שלך כולל השערות מוקף במים). לגבי הקור, ראי יתרונות המים הקרים לבריאות

וגם יצא לי כבר להיתקל בבלניות ממש מקסימות (מודה שזה לא נפוץ )
מענין... לי לא יצא מעולם להיתקל במישהי לא סבלנית או לא נחמדה... ולרוב טבלתי במקואות עירוניים.

אני אתן דןגמא להבדל בין בלנית סימפטית לבלנית לא סימפטית.

בלנית לא סימפטית:
בלנית מלוכלכת ולא אסטתית בצורה קיצונית (אולי זה לא רציונלי, אבל אתן בטח יכולות להבין למה לא בא לי להיות ערומה ונקייה ולהיטהר ליד אחת כזאת)
בלנית שנוגעת בי יותר ממה שהכרחי (למשל, מרימה לי את השדיים כדי לראות אם ניקיתי מתחת, כשהיא יכולה לבקש ממני להרים בעצמי או אפילו פשוט לשאול אם ניקיתי שם ולהאמין)
בלנית שחוקרת אותי יותר מדי, שמראש מטילה ספק שבדקתי את עצמי לפי ההלכה (באיזה יום קיבלתי, באיזה יום עשיתי הפסק טהרה, באיזו שעה, האם בדקתי גם היום, האם חפפתי, האם צחצחתי, האם ניקיתי אוזניים)
באופן כללי אחת שרואה את התפקיד שלה כתפקיד של שוטרת

בלנית סימפטית:
מכבדת את הפרטיות ואת הצניעות שלי
סומכת עלי ומאמינה לי
ממלאת תפקיד של עדה ושל עוזרת בלבד: לראות שהטבילה כשרה ולתת מענה לשאות הלכתיות בנושא.

(יש גם בלניות שרואות בתפקיד שלהן שליחות רוחנית... אבל כאלה יצא לי לפגוש גם סימפטיות וגם לא סימפטיות)

באופן חד משמעי: בבלניות לא סימפטיות נתקלתי רק במקוואות עירוניים ו/או גדולים יחסית, ובבלניות סימפטיות נתקלתי אך ורק במקוואות כפריים ו/או קטנים יחסית.

באופן חד משמעי: בבלניות לא סימפטיות נתקלתי רק במקוואות עירוניים ו/או גדולים יחסית, ובבלניות סימפטיות נתקלתי אך ורק במקוואות כפריים ו/או קטנים יחסית.
זה נשמע הגיוני שבמקומות עמוסים תהיה להן פחות סבלנות.
בכל מקרה מה שאת מתארת הוא נורא. מעולם לא קרה לי (איזה מזל יש לי, פגשתי עד כה רק נחמדות) ולדעתי זו ממש חוצפה. האם אפשר להתלונן על דבר כזה? כי אם כן זו חובה בעיני כדי לשמור על מקואות כמקומות מכובדים שמכבדים את הנשים שפוקדות אותם.

אני עברתי מסע מרתק עם המקווה.
במשך השנים היה לי קשה מאוד לטבול במיוחד עם בלנית, והדבר היה מעמסה ומאבק חוזר.
מאז עברתי מסע חיפוש אחר משמעות הטבילה, שהתחיל עם משמעות התפילה והטקסים ביהדות.
מה שהנחה אותי היא ההבנה שאני עומדת עירומה ללא מחיצה וחציצה, בפני האל ומברכת בשם ובמלכות.
איזה מעמד יחודי ואינטימי. אז יכולתי לראות את המקווה כרחם גדולה של השכינה, שאני יכולה להוולד ממנה כל חודש מחדש.

בחודשים האחרונים אני מלווה נשים לטבילה במקווה. אני תומכת בהן ומדריכה אותן לטבילה רוחנית.
כל אישה שמגיעה מוצאת את החוויה שלה: תפילה יחודית, זמן להתקדשות והתחדשות, זמן של שמחה גדולה.
הדבר התחיל כיוון שכל פעם שדיברתי באהבה על הטבילה, נשים אמרו לי "קחי אותי איתך", אז לקחתי.

דבר נוסף, כדי להרגיש בטוחה מול כל בלנית נחמדה או לא, הלכתי ללמוד את ההלכות היטב.
למדתי שאפשר לטבול גם ללא בלנית, והרי כך עושות נשים בישובים קטנים.
בפעם הבאה שהגעתי למקווה הרגשתי בטוחה יותר בעצמי, וכבר לא שינה לי מי העומדת מולי.

אני ממליצה לכן לחפש את היופי שלכן בטבילה ובכלל בטקסים היומיומיים, והשמחות הקטנות שהם מביאים.
בלהה

בלהה, מדהים מה שכתבת. אני מודה לך.

בללה,
את מי את מלווה ואיך?
אשמח לשמוע יותר

מרגש ומעורר השראה, תודה.

בלהה תודה על השיתוף (זאת אני מסינרגיה...זוכרת?)

אכן לא חייבים בלנית,מספיק מישהו שרואה שהמים כיסו לגמרי את האשה.
אצלינו יש צוות בלניות מדהים,בראשן עומדת אחת הנשים היקרות והעמוקות מהישוב,
כל האחריות של ההכנות על האשה,מעולם לא נגעו בי,רק סקירה שטחית לבדוק שאין עלי שערה שלא הבחנתי בה.
אני מרגישה עטופה באהבה גם מהחוויה של ההטהרות,המים שעוטפים וגם מכך שנוכחת איתי אשה יקרה.
באמת חבל שלא משכילים לנהוג כך בכל מקום.
מקווה בשבילכן למצוא מקום נעים לטבילה.

בלהה תודה על השיתוף

גם אני לא נתקלתי בבלניות חצופות. רק בודקות כפות ידיים ורגליים, שערות סוררות וזהו. שואלות במין דקלום אם עשית את כל ההכנות, כדי להזכיר אולי אם משהו התפספס, כמו עדשות מגע.
מקווה עירוני רגיל, וממש סימפטי בד"כ.

אני תמיד תוהה איפה הן לומדות להגיד כ-שר, בדיוק בטון הייחודי לבלניות.

_בלנית שנוגעת בי יותר ממה שהכרחי
בלנית שחוקרת אותי יותר מדי, שמראש מטילה ספק שבדקתי את עצמי לפי ההלכה ..באופן כללי אחת שרואה את התפקיד שלה כתפקיד של שוטרת_
בחיים שלי לא נתקלתי במה שאת מתארת. טבלתי עם שתי בלניות, אני מודה שהניסיון שלי לא מדהים. ומעניין שאחת כמוני, שמגיעה למקווה עם ג'ינס ובאופן כללי מראה סימני חוסר התמצאות, לא זוכה לשום שאלות וחקירות. גם אף פעם לא בדקו לי את הידיים. רק הסתכלו אם יש שערה שנתפסה על הגב.

(ואם הייתי נתקלת באחת כזאת, זאת היתה הפעם האחרונה שהייתי טובלת)

אני תמיד תוהה איפה הן לומדות להגיד כ-שר, בדיוק בטון הייחודי לבלניות
ענק!!! חשבתי שרק לי עוברת השאלה הזאת בראש כל פעם .
את חושבת שהן נבחנות על זה בסיום הקורס?

אני מזמינה אתכן למקוה אנגלי, פה לא יעיזו לגעת בכן או לשאול שאלות- זה מה זה לא מנומס

.

בלהה תודה על השיתוף
גם אני לא נתקלתי בבלניות לא סימפטיות (בעיר!)
הבלניות לא מעיזות לגעת ויש אחת שאומרת לי - תכנסי, אני לא מסתכלת (כלומר, לא מסתכלת כשאני עוד לא במים)
ובאמת, אם יודעים מה צריך לעשות אז לא צריך מישהו/י אחר שיגיד לך..

פלונית,באמת מקובל שהבלנית מסתכלת רק לסריקה שלפני ולזמן הטבילה,תמיד שאני עולה מהמים היא מרימה את המגבת ומגישה לי כך שלמעשה היא לא רואה אותי,יש בזה משהו צנוע ויפה.

אני תמיד תוהה איפה הן לומדות להגיד כ-שר, בדיוק בטון הייחודי לבלניות.

את חושבת שהן נבחנות על זה בסיום הקורס?
וואלה כנראה שכן!

פלונית אלמונית לשאלתך...
אני מלווה כל מי שרוצה.
רוב הנשים שמבקשות הן חילוניות. חלק מהן אומרות "מאז החתונה לא הייתי במקווה". הן רואות בטבילה יופי נהדר ורוצות לטבול אבל לא מרגישות בטוחות מספיק ללכת לבד. הן מספרות לי אח"כ על שינויים נהדרים ורצונות שהתממשו וזוכרות את החוויה עוד הרבה זמן.
הערב למשל, מישהי ביקשה שאלווה אותה ושנתכנן לפני כן טקס התחדשות יחד עם הטבילה.
הטבלתי רווקות שראו בטבילה תפילה למציאת בן זוג. הטבלתי מישהי למחרת הגרושין לסיום תקופה ולתחילתה של תקופה חדשה. הטבילה היתה מרגשת מאוד.
אני מטבילה גם כלות, שרוצות לעשות מהטבילה הזו מזהו משמעותי, משהו להתחלת חיים חדשים ומבורכים.
פגשתי הרבה נשים דתיות שאורו עיניהן אחרי שדיברנו על תפילה במקווה, אבל רובן לוקחות את הדברים איתן.

את רוב הטבילות אני עושה למקווה ליד הבית שלי. אני לא יודעת אם נהוג לפרסם כתובות מייל כאן, אבל כרגע אני לא לוקחת כסף מאף אחת, אז אולי זה בסדר [email protected]. אם משהי רוצה עוד פרטים אשמח לענות.

ציף ציף - זאת אני מסינרגיה...זוכרת?) - אני לא מצליחה לקשר...

שליחה על ידי י* » 28 ינואר 2008, 23:40

הטבילה בשבילי היא חיבור גדול מאוד בין הגשמי לרוחני
אני משתמשת בשיטת תכנון הריון באופן טבעי והטבילה מחדדת את סוף תקופת הווסת, העצבות, מצבי הרוח, תחילת תקופת ההתחדשות

הטבילה היא "ורוח אדוני מרחפת על פני המים" [אם זה מפריע אפשר למחוק ולשים אזכור של הפסוק] - אין לאל נגיעה אלא רק עד למים. המים הם בראשיתיים וראשוניים וזה לרגע להיות מחוץ לבריאה. ואז את יוצאת וחוזרת לבריאה. זה מדהים.

לפני שאני טובלת יש בי הרבה מתח והתרגשות, גם שזו כבר לא פעם ראשונה.

וכל זה רק ביני לבין עצמי. עוד לא הזכרתי ביני לבין אישי.. הציפיה וההתרגשות לקראתו..

שליחה על ידי כ* » 29 ינואר 2008, 00:14

לי יש בעייה עיקבית עם התחושה במקוואות. אני מרגישה באמבטיית כלור.. לא מוצאת קסם. בשנים הראשונות כל פעם ציפיתי לחוויה מרוממת, והתבאסתי.. עד שגיליתי, שמעיין פועל עלי.. ממש כמו קסם, לוקח אותי אל עצמי, מרגש אותי, תחושה של טהרה, של הפתעה, חידוש. מדהים.. הרב שלנו הסביר לנו את ההלכות בעניין, וככה טוב לי מאוד. לפעמים זה לא זורם, נגיד אחרי לידה בחורף, או סתם בחורף שלא בא לי כפור. אני זקוקה כל פעם לאיש שלי שישכנע אותי שלא כדאי לי למקווה, שאני סובלת שם, ואז כשאני משתכנעת ככ טוב לי..

שליחה על ידי י* » 29 ינואר 2008, 22:03

כ, נשמע מדהים
אני גם הייתי רוצה פעם לטבול במעיין, בינתיים עוד לא יצא..

אני מחפשת מקווה שיהיה שלי.
מקווה שאפשר לטבול בו לאט, עם תפילה וחיבור אל הרוח.
אני רוצה להיות שם באופן קבוע ולאפשר טבילה אחרת לנשים שרוצות.
אני מדמיינת אותו ספון עץ, עם בריכות שנראות כמו בריכת אבן טבעית, ומים מפכים.
ליד כל בריכה יש פינת התבוננות ותפילה לפני הירידה למים.
תגידו - "צאי למעיין". נכון. אבל אין לי אומץ עם הקור הזה, וגם אני חייבת ליווי כדי שמישהו ישמור שאף אחד לא יבוא, וכדו'.
זה הכי טוב מעיין, אבל לא קבוע כל חודש.

אני לא מכירה מקווה כזה. משהי מכירה?
הלוואי שהייתי מוצאת מקווה ישן שזקוק לשיפוץ ועושה ממנו כזה.
אמן!

נשמע ניפלא-
שמעתי שלמי שכתבה את האוהל האדום יש מקווה כזה בארה"ב

אני מרגישה באמבטיית כלור.. לא מוצאת קסם

בכל פעם זה "גונב" לי את המקווה!
אני מנסה להתרכז ולבקש במים, ונגנבת - שלא יכנסו המים לאף, שאני אצליח בשוונג אחד....

כמה שאלות-

קראתי בכל מיני מקומות שלטבול לפני הנישואים זה כמו "טובל ושרץ בידו", ובכל זאת, אם אני אישה לא נשואה שמקיימת יחסי מין ורוצה לשמור על דיני נידה וטהרה, האפשרות היחידה שלי לטבול היא בים?
איפה אפשר לקרוא בצורה מדוייקת על ההלכות האלו?
במידה וזה רלוונטי, אשמח לקבל המלצות על מקווה באיזור השרון

קראתי בכל מיני מקומות שלטבול לפני הנישואים זה כמו "טובל ושרץ בידו", ובכל זאת, אם אני אישה לא נשואה שמקיימת יחסי מין ורוצה לשמור על דיני נידה וטהרה, האפשרות היחידה שלי לטבול היא בים?
תראי, כדי לשמור על דיני טהרה את צריכה קודם להתחתן. את יכולה לטבול, בשביל עצמך, בשביל ההרגשה, אבל אל תגידי לעצמך שכך את שומרת על דיני טהרה.
אם תלכי למקווה, אף אחת לא תשאל אותך אם את נשואה או רווקה. חסרונם של כיסוי ראש וטבעת לא אמור "להחשיד אותך" כרווקה. אבל לדעתי יש פה סוג של גניבת דעת.

אם את הולכת לטבול במקווה מים טבעי (ים / מעיין / נחל), קחי איתך חברה שתבדוק שהמים מכסים את כולך ללא חציצות.

איפה אפשר לקרוא בצורה מדוייקת על ההלכות האלו?
יש ספרי הלכה בנושא הזה. דרכי טהרה (אפשר להסתפק בקיצור דרכי טהרה) ועוד.