נימוסין והליכות

יש לי שאלה בקשר למענה לשיחת טלפון, אינני יודע אם כאן המקום אז, כל העוניינת או המעונין יכול להעביר את השאלה למקומה.

אמש ההיתי אצל הורי הם גרים בישוב קטן שבו כולם מכירים את כולם וכן אנשי הישוב מכירים אותי למרות שאנני גם שם יותר. במהלך הערב התקשרו מספר אנשים בטלפון, הם לא הזדהו אלה פתחו את השיחה בשאלה " מי זה ?"

~הבהרה
(אמא שלי מקבלת שיחות טלפון אשר עקב צינעת הפרט והעובדה שאנו מכירים את כל האנשים אנו לא שואלים מי מבקש אלה כאשר מבקשים אותה אנו מעבירים ללא שאלות)~

שאלתי היא לגבי האנשים שפוצחים את השיחה בשאלה הנ"ל מהי התשובה שיש לענות להם, אני בדרך כלל משיב "אני"
כיוון שהמתקשר יודע את יעד ההתקשרות ולכן לדעתי עליו להזדהות.

דעות, הצעות וכו'

תודה

לדעתי -- אתה צודק.
לא מזמן עניתי לטלפון בבית הורי, וכשהמתקשר שאל "עם מי אני מדבר?" עניתי "איתי".
יחד עם זאת, יש מקרים שבהם אני יכולה להבין את התגובה "מי זה?", כאשר המתקשר יודע את יעד ההתקשרות -- ושומע פתאום קול שלא ציפה לשמוע. זו בכל מקרה תגובה לא ממש מנומסת -- אבל מובנת בסיטואציות מסוימות.

כשאנשים עונים לי ככה בטלפון כשהם המתקשרים זה ממש מעצבן אותי. אצלי זו עלולה להיות סיבה לניתוק הטלפון.
כשמישהו מתקשר הוא צריך להציג את עצמו, ורק אח"כ לשאול עם מי הוא מדבר

כשמישהו מתקשר הוא צריך להציג את עצמו, ורק אח"כ לשאול עם מי הוא מדבר

זה נשמע נכון, אך לדעתי זה לא, אם אינכם עונים לטלפון שלכם. כשאני עונה לטלפון אצל אמי או חמותי אני תמיד מציג את עצמי בזמן ההרמה, כדי למנוע בלבול. במיוחד במקרה ומדובר באנשים בגל השיבה וקול לא מוכר מבלבל אותם מאוד. "שלום, מדבר הבן של...." לא הכי נוח בעולם, אך תמיד חוסך הסברים מיותרים.

לעומת זאת, אם אני מתקשר ועונה לי קול לא מוכר, אני מפחד לשתף מידע. לא את שמי ולא את המספר שאליו ניסיתי להגיע ואף לא את השם המלא שאני מחפש.

לא פעם ולא פעמיים קרה שנפלתי על מישהו משועמם בחיוג לא נכון ואז התחלתי גל קצר של שיחות "מתיחות" והטרדות. ראוי לציין שזה קרה לפני שנים.... אך הפחד עדיין שם.

גם אני בדעה שהמתקשר צריך להציג את עצמו - צלצול הטלפון כמוהו כנקישה בדלת הבית. הנימוק כי המתקשר חושש להזדהות נוגע ללב אמנם, אבל הוא זה שיזם את ההתקשרות! האם יש מקום כי יצפה שאת מה שהוא עצמו אינו מוכן לחשוף, יחשוף הנמען?

אם המתקשר בכל זאת אינו שש להזדהות הוא תמיד יכול לומר 'שלום, אפשר לדבר עם...'. אם יגיע ליעד שגוי, סביר שהתשובה תהיה כי מדובר בטעות, וכך פרטיות שני הצדדים תשמר.

לפעמים, כשמישהו מתקשר אלינו בטעות ואני מעמידה אותו על טעותו, נשמעת השאלה: 'אז לאיזה מספר הגעתי?'. נו, באמת! לא למספר הנכון...כשאני סבלנית אני שואלת 'לאיזה מספר חייגת?' ומבהירה כי לא הגיע למספר המדובר.

אגב, כשהושקו השירותים "שיחה ממתינה", "שיחה חונה", "כוכבית 42" וכו' הוציאה בזק חוברת שהסבירה את כללי הנימוס הנאותים בשימוש בשירותים אלה.
אחת השאלות היתה "מי צריך להזדהות ראשון כשעושים כוכבית 42?" התשובה החד משמעית היתה "מי שהתקשר". כלומר, אם טלפנת למישהו -- חובה עליך להזדהות ראשון גם אם אתה לא יודע בכלל לאן טלפנת.

גם אני בדעה שהמתקשר צריך להציג את עצמו - צלצול הטלפון כמוהו כנקישה בדלת הבית. הנימוק כי המתקשר חושש להזדהות נוגע ללב אמנם, אבל הוא זה שיזם את ההתקשרות! האם יש מקום כי יצפה שאת מה שהוא עצמו אינו מוכן לחשוף, יחשוף הנמען?

נכון, הוא יזם את ההתקשרות מתוך הנחה שהוא ידע עם מי הוא רוצה לדבר. יש משהו מאוד מבלבל כשעונה קול לא מוכר ממספר מוכר.

אם המתקשר בכל זאת אינו שש להזדהות הוא תמיד יכול לומר 'שלום, אפשר לדבר עם...'.

נכון מאוד. אני פשוט מאוד לחוץ על כל הקטע של לא לגרום לאנשים אי נוחות ולכן מעדיף לנסות להקדים תרופה למכה, ומציג את עצמי מיד כשאני עונה לטלפון שהוא לא שלי.

כמובן שאם מדובר בטלפון שלי ובביתי, זה שונה לחלוטין. אז אני מצפה מכל מתקשר לא מוכר שיציג עצמו.

אני פשוט מאוד לחוץ על כל הקטע של לא לגרום לאנשים אי נוחות
שחרר לחץ...

מציג את עצמי מיד כשאני עונה לטלפון שהוא לא שלי.
סתם מתוך עניין: עד כמה אותו טלפון "לא שלך" הוא אכן לא שלך? כמה בלתי מוכר אתה כבר יכול להיות? הרי לו היית החלבן, או גנב שבדיוק הפריעו לו באמצע הפריצה, מן הסתם לא היית עונה. אם אתה רגיל לענות לטלפון בבתים של ההורים או החמים, סביר שהמתקשרים הקבועים לשם כבר מכירים אותך, לא? ולנוחותם של הלא קבועים יש פחות מה לדאוג.

יפה יקרים שלי, שבשעות קשות כאלה, כאשר גדעון עזרא מחליף את צחי הנגבי בתור שומר החוק והסדר
במדינתנו, אתם מוצאים פנאי לצחצח את נימוסיכם.
ליל מנוחה.

במהלך הערב התקשרו מספר אנשים בטלפון, הם לא הזדהו אלה פתחו את השיחה בשאלה " מי זה ?"
מכרה שלי עונה במקרים כאלה "סבתא של טרזן" .
אני שואלת "ומי אתה?". אני לעולם לא מזדהה בפני אנשים שאינם מזדהים בפני.
כאשר אני מתקשרת, בעיקר למקום שלא מכירים אותי, אני קודם מזדהה. זה לא רק יותר מנומס. גיליתי שבמקרים רבים זה גם עוזר לקבל שירות אדיב יותר.

אני משתדלת, בבית של אחרים (חוץ מאשר אצל ההורים שלי, שם רוב המתקשרים מכירים אותי ויזהו את קולי), לענות ב"בית משפחת X, שלום". השיחה הזו גורמת לי להחליט שאם אענה לטלפון סלולרי של מישהו אחר, אפתח גם כן ב"שלום, הגעתם לטלפון של X" (אשמח להצעות עילגות פחות, אגב). באמת מבלבל לשמוע קול לא מוכר עונה לטלפון שחייגת, והדבר מביא את המתקשר לכל מיני שאלות תמוהות כמו עם מי אני מדבר?_ ו _לאיזה מספר הגעתי? כדי למלא את הזמן ולהוכיח לעצמו שאינו אידיוט.
את בתי, אגב, לאחר כמה שיחות שקיבלתי שנפתחו בקול קטן (כולם נשמעים לי אותו הדבר, חוץ מהפרטיים שלי...) ששואל "אני יכולה לבוא אליכם היום?" לימדתי להציג את עצמה קודם כל כשהיא מתקשרת לאחרים.
<הכי אני לא סובלת משיבונים שבהם בעלי הבית פותחים את ההודעה ב"הלו? הלו?!". ממש לא מנומס, לטעמי.>

הבעיה עם "בית משפחת X" היא מסירת מידע שלדעתי עדיף להמנע ממנו. כאשר מדובר בבית עסק זה משהו אחר.
אני עונה "שלום" "עם מי אתה מעוניין לדבר" מבלי להזדהות ומבלי לנדב מידע. אבי תמיד טען שאל לנו , הילדים, לנדב מידע כמו שם משפחה בטלפון.

מסירת מידע שלדעתי עדיף להמנע ממנו
מה יכול לקרות?
אם זה מישהו שהתכוון להתקשר אליכם אז או שידוע לו שם המשפחה, או שלא יקרה כלום אם ייוודע לו.
אם זה מישהו שהגיע בטעות - נו, אז הוא יודע את השם. אם זה טלפון סלולרי או אחר שמציג מספרים שאליהם התקשרו - אז הוא יודע גם את הכתובת. נו, ואז? אלה דברים שמופיעים בכל ספר טלפונים.
אם מספר הטלפון שלכם חסוי, אם אתם מנסים להתחמק מן ההוצאה לפועל, או משירות צבאי, או שאתם אסירים נמלטים - ניחא. אבל לרוב האנשים, מה זה כבר משנה?

שאלה שמציקה לי מאד. בעיני שימוש סביר בסכו"ם הוא חיוני...... אנשים שנוקשים על השיניים עם המזלג בזמן הארוחה גורמים לי לצמרמורת בלתי נשלטת ואני ממש לא מסוגלת לאכול צהריים עם אנשים כאלו,או עם אנשים שעושים המון רעש בזמן שהם אוכלים. קטנוני אבל זה תגובה שקשה לי להתגבר עליה. מה עושים<?

כשהילדים שלי התחילו להתקשר לבד לחבריהם, תמיד הייתי לידם. בהתחלה חטפתי פריחה מכך שהיו אומרים: "מי זה?". ולא שלא עשינו חזרה גנרלית לפני ההתקשרות. לקח להם זמן ללמוד ולהגיד: "שלום, מדבר X, רועי בבית?"
היום זה כבר ממש בסדר ועובד יפה.

מעצבן אותי שאנשים מתקשרים וישר מצהירים שהם רוצים לדבר עם מוישה אופניק למרות שהוא לא גר כאן. אני סלחנית קצת יותר כשמבקשים את הדיירים הקודמים (למרות שהם לא גרים כאן כבר 3 שנים) ולעתים אפילו נותנת את מספר הטלפון של הוריהם שגרים באותו ישוב (תלוי אם המספר זמין לי או לא).

מעצבן אותי שאנשים מתקשרים וישר מצהירים שהם רוצים לדבר עם מוישה אופניק למרות שהוא לא גר כאן
אני באמת לא גר כאן. אני גר עם שכנותי תולעי הזבל. הן ממש נחמדות וגם לא נוקשות עם המזלג על השיניים.

מוישה, שים לב שאתה לא גר בשום מקום. אפילו דף-בית אין לך כאן...
(מוסיפה

למקרה שלא הבנת את דבריי נכונה)

אפילו דף-בית אין לך כאן...
האמת היא שאני האלטר אגו האמיץ של מישהי שיש לה דף בית כאן (ר' תולעים בזבל)

בכלל לא התכוונתי להשאר (למרות שאני נורא באופן טבעי וגם מכין קומפוסט אורגני), אבל פתאום השם שלי צץ כאן ולא יכולתי שלא להתערב. זה לא מנומס.

אם אנחנו כבר מדברים על טלפון אני רוצה לדבר על כל נציגי המכירות שמתקשרים כ-ל הזמן.
אישית בשניה שאני מזהה שמדובר במכירות אני עוצרת את האדם שבצד הזני של הקו ואומרת "אני לא מעונינת." אם התשובה היא "ok שיהיה לך יום נעים" שנינו מניחים את השפורפרת בעדינות. אם האיש בצד השני ממשיך לברבר לי במח אני פשוט מנתקת. אני לעולם לא מקשיבה ולעולם לא עונה לסקרים. ל-ע-ו-ל-ם!
אני תוהה אם אני גסת רוח במיוחד או שגם אחרים נוהגים כמוני.

אני תמיד אענה לסקרים, אלא אם אני עסוקה במיוחד או הגוף שמאחוריו לא אהוד עליי (מצב היפותטי, בינתיים). למה לא? הסקרים האלה יכולים פעמים רבות להביא לתוצאות טובות לצרכנים/אזרחים.

בקי,
פעמיים בלבד עניתי לסוקרים בטלפון. ופעמיים בלבד עניתי בנימוס ולא בפסקנות לנציגי מכירות, שהתעקשו לברר למה אני מסרבת לשמוע מה שיש להם למכור לי, והתעקשו לברר אם יש מישהו אחר בבית שמוכן לדבר איתם.
השיחות הבאות מסתיימות בתשובה שלילית שלי וסגירת הטלפון בלי לחכות לתגובה של הצד השני.

אנונימי

sorry i can't write in Hebrew from work, maybe i'll edit this from home later and change to Hebrew.
anyway, it's easy to tell if it's a tele-marketing call with us, since our last name is spelled in an unusual way in english, so as soon as they say "may i speak with Mr... uh... " and try to say our last name, i just say "not interested" and hang up.
If it's our friends/family, they don't call us "Mr and Mrs AND they know how to say our last name!!

מזתומרת אנשים שנוקשים על השיניים עם המזלג בזמן הארוחה? זה נשמע לי כמו לגרד ציפורניים על הקיר

ואני תמיד עונה לסקרים, בתור אחת שעובדת בגופי מחקר וסטטיסטיקה אני כל כך מבינה את אלה שמדקלמים מהצד השני של הקו "שלום, האם תהיי מעוניינת לענות על כמה שאלות קצרות?"

דווקא סקרים הם כפיים ולא מפריעים לי. אנשי מכירות כן ואני משתדל להיפטר מהם כמה שיותר מהר.

סקרים עוד לא ניסו עלי (הפסד שלהם - אני כזו נציגת הטעם הממוצע, שלפעמים זה מחריד אותי...

), אבל לאנשי מכירות פשוט אין לי סבלנות! ראשית, אם יש מוצר או שירות שעד לרגע זה חייתי טוב מאוד גם בלעדיו, סביר להניח שאמשיך לחיות טוב בלעדיו גם הלאה. שנית, הם (אנשי המכירות, כלומר) פשוט מעיקים - אין בהם כל מידת התחשבות, הם מתקשרים בכל שעות היום, לרבות בצהרים או מאוחר בערב ולרוב גם לא מוכנים לקבל תשובה בנוסח "לא תודה", כך שאני מוצאת עצמי נאלצת להגיב בניתוק לא מנומס.
לא אוהבת!

בארה"ב יש מכשיר כזה, המתחבר למכשיר הטלפון, שמזהה שיחות ממקורות 'חשודים', כדוגמאת נציגי מכירות. עם זיהוי המספר כחשוד המכשיר משמיע הודעה מוקלטת (בקול מתכתי מפחיד - בבחינת אם כבר אז כבר...

), המבהירה כי דיירי הבית אינם מעונינים בשירות או במוצר, וכי הם מבקשים למחוק את מספר הטלפון שלהם מרשימת התפוצה של החברה המתקשרת. בארה"ב הפרה של בקשה כזו מנוגדת לחוק!
עד שיגיע מכשיר שכזה לארץ, אני משתמשת לעיתים בטקטיקה אחרת - אני מבקשת את כל המידע בכתב בדואר כי איני אוהבת לקבל החלטות על רגל אחת. בד"כ די בבקשה הזו כדי לגרום לנציג המכירות לרדת מהענין ביוזמתו.

יש עוד דרכים להתעלל בנציגי שירות, אבל אשמור אותן להזדמנות אחרת...

או שאתם אסירים נמלטים

עלית עלי, רק אל תספרי לשאר

דווקא סקרים הם כפיים ולא מפריעים לי נו, באמת.
אחד מהסקרים שכן עניתי עליהם היה בעניין שימוש בכרטיסי אשראי.
בין היתר נשאלתי איזה כרטיס אשראי אני מעדיפה (מבין שלוש חברות האשראי שהיו אז והסוקרת מנתה אותם). עניתי שיש לי רק כרטיס אשראי אחד, כך שאינני יכולה לענות לשאלה זו.
הסוקרת התעקשה לברר למה יש לי רק כרטיס אחד (דליחה, מה זה עסקך?) ואיזה כרטיס הייתי מעדיפה אילו היו לי יותר כרטיסים (מנין לי לדעת, מה אני, נביא?), וכן הלאה.
זה נשמע לכם רציני? זה נשמע לכם כייפי?

אמא שלי ענתה פעל לסקר בנושא שלטי פרסום.
חשוב לציין שהיא גרה בישוב קטן ונידח ולא יוצאת ממנו הרבה כך שהמפגש שלה עם שלטי פרסום שואף לאפס.
היא ניסתה ככל יכולתה להתיחס למסעי פרסום שהיו באותו הזמן למוצרים שונים. בשלב כלשהו שאלה אותה המראיינת לגבי שלט פרסום חוצות ומה היא חושבת עליו(שכנראה היה נפוץ מאד באזור המרכז) ואמא שלי אמרה לה שהיא לא ראתה את הפירסומת הזו מעולם.
כאן הפליאה המראיינת ואמרה "תדמייני שהיית רואה, מה לדעתך היית חושבת?"

<לבקי יש סיבות משפחתיות לא לענות לסקרים>
<וגם סף סיבולת נמוך מאד לנודניקים מקצועיים>

מדליק התדמייני הזה...
לא עונה לסקרים. תמיד הם מצלצלים בול בשעה שהקטנות בדיוק ברגע הזה שבין ערות לשינה, השעה הזאת שהן שקועות בשרעפים הדמדומיים האלה..
לאחרונה יש חידוש טכנולוגי: הטלפון מצלצל, מרימים את השפופרת, ומתחיל תקליט לדבר בלהג לא פוסק של פרסומות. תופס את הקו, אי אפשר לנתק אותו, ואם צריך לקבל שיחת טלפון דחופה באותו רגע?

אני לעולם לא מקשיבה ולעולם לא עונה לסקרים
גמני. יום אחד הופיעו בביתנו שתי גברות נכבדות ושאלו 'איפה בעלך', מסתבר ש'עלינו בגורל' במדגם הארצי ועלינו למלא במשך חודש(!) ימים רישומים של כל ההוצאות החודשיות שלנו. כמובן שהודעתי שאני מסרבת כי בקשו את בעלי, (וצפניות, מילא בקופת חולים להיות 'מבוטח משני' אבל יש גבול)מצד חמישי גם אם היו מבקשים את הוד מלכותי הייתי מסרבת. שהאח הגדול ילך לחפש את החברים שלו. אני מבינה שזו עזרה לציבור אבל לא מצליחה לגייס מספיק אזרחות טובה לצורך הענין.
דווקא בעבודה אני מראיינת אנשים ראיונות עומק על עבודתם וחייהם ותמיד מאוד נהנית מזה. לפעמים אני תוהה למה הם נענים לזה.

עוד שאלה.

משהו מתקשר אלי לסלולרי השנוא. לא עניתי, כמעט כהרגלי...
שמו מונצח על הצג.
האם כללי הנימוס אומרים להתקשר בחזרה?
מכירה אותו, אין לנו קשר יומיומי, אין לי מושג מה הוא רוצה.

אני חוזרת בטלפון רק למי שמתחשק לי.
אם לא בא לי אני לא מתקשרת חזרה. אם הוא חיפש אותך ולא מצא. שינסה שוב (אם זה מספיק חשוב לו)

לגבי רעשי אכילה - אני מזדהה זה מאוד מפריע לי! ויש לי שני אנשים מאוד קרובים שאוכלים ברעש נוראי (מיצמוצים, שאיבה של מרק וכיו"ב) האם מנומס להעיר? בנתיים כבר הרבה שנים אני שותקת ומתרגזת לי ביני וביני.

טלפונים - אני תמיד מציגה עצמי כשאני מחייגת כדי לא להעמיד את האחר במצב מביך שהוא לא מזהה אותי (אפילו אם אילו אנשים שסביר שיזהו את קולי).
אני כמעט אף פעם לא מזהה אף אחד ולכן שואלת מי המתקשר. יש אנשים שמשיבים על זה בהתחכמות "תנחשי" "מה, את לא מזהה אותי" ועוד כאלו, בעיני זו גסות רוח נוראית - הרי ברור שאני לא מזהה ואין סיבה להחמיר את אי הנעימות שלי. פעמים המתחכם כל כך הציק לי שהודעתי "אם לא תזדהה, אנתק!" ומשלא הזדהה עשיתי כן. (באחת הפעמים זה היה בן-דודי, וזה לא גרם לו להפסיק לעשות את זה, גם לא כמה וכמה שיחות שבהן הסברתי לו שמאוד לא נעים לי).

באותו עניין אם מתקשרים הביתה ומבקשים את בעלי אני לא שואלת מי רוצה אותו - ככה היה אצלנו בבית הורי לא שאלו מי מבקש אותנו, אלא אם לא היינו בבית ואז שאלו - רוצה להשאיר הודעה?. בעיני זו הגירסה המנומסת. מה דעתכן/ם?

לרוב אני שואלת מי המתקשר גם אם מבקשים את בעלי.
אם התקשרו לטלפון בבית הרי שזה גם הבית שלי וזכותי לדעת מי מפר את פרטיותי. אם התקשרו לסלולרי שלו אני לא שואלת כי זה המרחב הפרטי שלו.

האם כללי הנימוס אומרים להתקשר בחזרה?
אחרי פעם-פעמיים שחזרתי לאנשים שרק בטעות נלחץ להם המספר שלי, הפסקתי עם זה.

"שלום, הגעתם לטלפון של X" (אשמח להצעות עילגות פחות, אגב).
בעלי עונה ב [אני מחליפה את השם] "גילה בטלפון של X, שלום".

לשאלה הספציפית -
כששואלים אותי "מי זה?", אני עונה "עם מי רצית לדבר?" או משהו כזה. תקראו לזה התגוננות בהתקפה, או תשובה על שאלה בשאלה, אבל זה בדיוק מתאים למקרה של רצון לאפשר לאנשים להגיע לאמך בלי להזדהות, אך בלי להאלץ (אתה) להזדהות בפני זרים.

_משהו מתקשר אלי לסלולרי השנוא. לא עניתי, כמעט כהרגלי...
שמו מונצח על הצג.
האם כללי הנימוס אומרים להתקשר בחזרה?_
ברור (לי) שלא!

לשאלה "מי זה" אני עונה: "את מי אתה רוצה?"
לגבי סקרים ומכירות - אצלינו זה הגיע למצב של הטרדה ממשית

ובסופו של דבר העברנו את הקו למספר חסוי. אך מאחר ולצערי המספר עדיין מככב במאגרי מידע שונים - אני מגיב ממש בתקיפות לסוקרים ואנשי מכירות ואכן כמות ההטרדות ירדה

אגב כאשר המטרידים למינהם ממשיכים ומנסים למכור או לסקור (למרות שאמרתי שאין לי עניין וביקשתי להמחק מרשימותיהם) ולי יש קצת סבלנות - אני מבקש "להמתין רגע", חוזר לעיסוקי למספר דקות ושוב מבקש "להמתין רק עוד דקה" - כך אני ממשיך עד שנמאס לי ואז מבהיר למטריד שהוא ביזבז X דקות מזמנו + עלות שיחת הטלפון ושסביר להניח שבאותו הזמן הוא היה יכול להתקשר למספר פריירים שכן היו משתפים פעולה ואז מנתק - הם בד"כ לא מתקשרים שוב

אגב מטרידים, לא מזמן קיבלתי אימייל שמספר על ההרחבה במושב של הוריי. שלא כמנהגי (התעלמות) מאימיילים כאלו, כתבתי אימייל חזרה שאני מודה להם, ושכבת המושב אני יודעת על ההרחבה ואשמח לא לקבל מהם עוד אימיילים בנושא.
כעבור חצי יום - עוד אימייל. עבר עוד יום - עוד אימייל.
על שני האימיילים האחרונים כבר עניתי דרך טופס המשוב. כתבתי שאני רוצה אינפורמציה על הפרוייקט. עברו יומיים (קצת יותר מדי זמן עבור מי שמתעניין באמת בפרוייקט, לא כן?) והם התקשרו.
הודעתי להם חד משמעית שאם שוב פעם אקבל מהם אימייל, למרות שביקשתי שהאימייל שלי יוסר מרשימת התפוצה שלהם, אתלונן במשטרה על הטרדה. הם התנצלו מעומק ליבם והרגשתי שהם ממש היו בשוק מהתגובה האסרטיבית שלי.
זה עזר.

<השיטה הושאלה מבן זוגה של מי כל...>

אם התקשרו לסלולרי שלו אני לא שואלת כי זה המרחב הפרטי שלו.
לאבשלי יש מנהג מרתיח, אם סלולרי של אדם אחר מצלצל לידו, הוא קודם כל מסתכל בצג לראות מי מתקשר ורק אז מעביר את המכשיר (שמצלצל. בקול מרגיז) למי שהסלולרי שייך לו.

ולגבי מטרידי דואר - אנחנו בונים בהרחבה של מושב. מאז שהתקבלנו לשם התחלנו לקבל בדואר ולטלפון כל מיני פרסומות של חומרי בניה וקבלנים. בדר"כ הם לא מוכנים לגלות מניין להם הכתובת או הטלפון שלנו. אני מניחה שהמושב מסר את רשימת המתיישבים לקבלנים מסויימים.
מעבר לזה שזו חוצפה (וגם סתם זיהום ובזבוז של ניירות) וזה לא יפה ככה, זה חוקי ככה?

לא מזמן קיבלתי אימייל שמספר על ההרחבה במושב של הוריי
אני מבינה את ההטרדה, אבל יש 'רשימות תפוצה' שצריך להיות בר-מזל להכלל בהן. בהרחבה במושב בו אני גרה היה ערך רב מאוד לחברות ברשימה שכזו.

ואז מבהיר למטריד שהוא ביזבז X דקות מזמנו + עלות שיחת הטלפון ושסביר להניח שבאותו הזמן הוא היה יכול להתקשר למספר פריירים שכן היו משתפים פעולה ואז מנתק -
לא יפה, המטריד הוא גם אדם שזו פרנסתו. בכך אתה גוזל אותה. אני מבהירה שאיני מעוניינת ומנתקת.

לנו יש שני קוים במספרים עוקבים. כמעט תמיד הוא מתקשר שוב למספר הבא...

"עם מי רצית לדבר?"
גמני ככה

כששואלים אותי "מי זה?", אני עונה "את מי אתה מחפש?"

כששואלים אותי "מי זה?", אני עונה "את מי אתה מחפש?"
גמני

לא יפה?? המטריד בחר לו בפרנסה מאוד מאוד מפוקפקת, להיכנס ברגל די גסה למרחב הפרטי של אנשים, וכן, טלפון זה בהחלט מרחב פרטי לגמרי. לדעתי, זה לא יפה להתקשר אלי ולהשמיע לי תקליט על מוסדות החינוך של זרם החינוך העצמאי בדיוק כשהתינוק שלי נרדם. הם חודרים לי לתוך הבית - בעייה שלהם אם התגובה שלי חריפה. יש גבול להתקפות של עולם הפרסום והמכירות עלינו, ואם הוא לא עובר ברחוב ובפקקים, לפחות בבית אני מרשה לעצמי להחליט מה נכנס ומה לא. ואגב, היה בסיינפלד פעם פרק שבו אשת מכירות שמטרידה את סיינפלד זוכה לתגובה: "אין לי זמן כרגע, אולי תשאירי לי את המספר שלך ואני אחזור אליך" וכשהיא מסבירה לו שזה בלתי אפשרי לתת לו את המספר הפרטי שלה הוא מתקיף: אה, אבל זה כן בסדר שאת התקשרת אלי למספר הפרטי שלי???

אם הולנדי היה קורא את הדף הזה, לא היה לו מושג על מה אתם מדברים. בהולנד כל, אבל כל מי שעונה לטלפון בביתו הוא עונה כך: "מדבר X." לא "הלו" לא "שלום" לא תזדהה קודם אתה , פשוט העונה מציג את שמו. זה ממש הדהים אותי. רב האנשים גם עונים כך בטלפון הסלולרי הפרטי שלהם.
הם בכלל אוהבים להזדהות בשמם בכל הזדמנות ללא כל צורך אמיתי. למשל אם מישהו רוצה להתקשר לחנות כלשהיא לשאול עד איזה שעה הם פתוחים, או כל שאלה כללית אחרת, הם יתקשרו ויאמרו: שלום מדבר XY (שם פרטי ושם משפחה) רציתי לדעת.....

אני נוטה לאמץ את הנוהג ההולנדי. זה הגיוני, זה סביר, זה יעיל.

כשאני מתקשרת למקום שיש סיכוי שמי שיענה לא מכיר אותי, אני תמיד אומרת "שלום מדברת מיכל, אפשר לדבר עם..." יש כאלה שזה נראה להם נימוסי מידי, אבל לטעמי זה עדיף מאשר להביך את הצד השני.

מסתבר ש'עלינו בגורל'

אם הגורל הוא הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אז את חייבת על פי החוק להשתתף.

עונה כך: "מדבר X."

לא רק בהולנד גם בבריטניה " הבית של בוקה הגברת הבית מדברת"

סתם מעניין, כשגרנו במקומות צפוניים ונחשבים יותר פגשנו סוקרים/מוכרים/מתרימים פעמיים-שלוש בשבוע. וכשגרנו במקומות לא נחשבים (שלא לומר נכשלים..) כמעט מעולם לא הטרידו אותנו.

די ברור למה, לא?

לא יפה, המטריד הוא גם אדם שזו פרנסתו. בכך אתה גוזל אותה. אני מבהירה שאיני מעוניינת ומנתקת.
אם הבנים שמחה - אם זאת פרנסתו - הרי עליו להבין שכאשר אומרים "לא, זה מטריד בבקשה תמחוק אותי מרשימותיכם" הוא צריך להתנצל ולסיים את השיחה. אם הוא ממשיך להטריד שלא יצפה ליותר מידי...

סתם מעניין, כשגרנו במקומות צפוניים ונחשבים יותר פגשנו סוקרים/מוכרים/מתרימים פעמיים-שלוש בשבוע
אצלינו זה הגיע לפעמיים שלוש ביום!

הרי עליו להבין שכאשר אומרים
השאלה אם זה אותו הסוקר ואם יש לו בכלל שליטה על הרשימות.

זה בכלל לא משנה אם יש או אין לו שליטה על הרשימות - ברגע שמבהירים לו שהוא מטריד - הוא צריך להפסיק ולא להמשיך לנסות (לא באותה שיחה ולא להתקשר שוב)

אבל, אבל, אבל לא תמיד זה אותו סוקר. מה מוישלה אשם אם אתמול הציק לך יענקלה שגם עובד באותה חברה?

הכי עדיף פשוט לנפנפותם וזהו.

אפשר לענות?
אםהבנים, מוישלה אשם בכך שלא סימן במחשב שלו "לא מעוניין ולא להתקשר לשם שוב"
ולכן המספר חשוף להטרדה חוזרת מאותו מקור. מצאתי דרך לנפנף:
אני מבקשת את שם ומשפחה ות.ז של הטלפן. הוא נותן (וכי מה אכפת לו?) ואז אני אומרת, אוקיי, עכשיו את השם ום משפחה של המנהל. נותנים לי. עכשיו את ת.ז של המנהל. למה? עולה השאלה (אין להם מושג וזה מצריך פניה אישית למנהל). אני לא מסבירה ומתעקשת. המנהל עונה ונותן ת.ז. ומבקש הסבר. אני מסבירה: יש לי עכשיו את כל הפרטים הנחוצים לי כדי להגיש נגדכם תביעה לבית משפט, בגין הטרדה. לא נתתי לכם את המספר שלי ואתם מתקשרים בניגוד לרצוני. באותה נקודה נשמעת הבטחה מצד המנהל (על הקו בגלל תעודת הזהות) שמספרי יוסר לאלתר מהרשימות שלהם, ורק שלא אתבע. אפשרות ב' היא שהם מנתקים לי בפנים ולא מתקשרים יותר.
יש חוק שאומר שכל הטלפונים הללו שמתקשרים אליכם מבלי שנתתם את הסכמתכם מראש- אינם חוקיים והם נחשבים לפגיעה בזכויות הפרט ועילה לגיטימית לתביעה. הגישה למספר הטלפון לא אמורה להיות פרוצה לכל דורש ומטריד. מאגרי המספרים לא ניתנו לחברות האלו מבזק, בזק איננה מוכרת או מעבירה רשימות של מספרי טלפון לאף גורם. בוודאות. אלו מאגרים פרוצים, לא חוקיים. קחו את זה בחשבון כשאתם מרגישים לא בנוח "לנפנף" את הטלמרקטינג.

בזק איננה מוכרת או מעבירה רשימות של מספרי טלפון לאף גורם. בוודאות

עד שמירת ההריון עבדתי במכון מחקר. הייתי אחראית על צוות מראיינים, שבחלק ניכר מהמחקרים עבדו בשיטת מחקר של סקר טלפוני למדגמים שונים באוכלוסיה. פעמיים בשנה התעדכנתי מבזק ברשימת הטלפונים הארצית והיה גם שיתוף פעולה איתם, למשל כשלא מצאו נדגם מסוים הם עידכנו לנו את פרטיו.

אני אישית די שנאתי את השיטה של "אם נדגם לא בבית או חולה, לנסות שוב." "לא להשאיר הודעה כי אז ידעו להתחמק בפעם הבאה" "אם נדגם מסרב, לחכות שבוע ולנסות שוב", הכל למען אמינות הדגימה והמחקר.

אני מבדילה אלף הבדלות מסקרי מינה צמח או סקרי שוק או קידומי מכירות למינהם, מדובר במחקרים בשיתוף עם האקדמיה ועם גופי ממשלה שונים. המחקרים עוזרים לשפר היבטים שונים בתחומי רפואה, קליטת עליה וחינוך. כלומר באמת הטלפונים שעשו נועדו לתרום ולשנות דברים, ולא לברר איזה סוג של קולה כדאי למכור יותר או איזה ערוץ טלויזיה צריך להמציא פרסומות יותר בוטות כדי להצליח יותר בשטיפת המוח הבאה שתגיע למכנה המשותף הנמוך ביותר.

אולי נשנה את שם הדף ל הטרדות טלפוניות או מה עושים עם מטרידים טלפוניים ?

סמדר נ
לא ממש ברור למה בעיניי.
ברור שמוכרים ומתרימים יעדיפו שכונות ש'נחשבות' עשירות, למרות שלא כל מי שגר במקומות כאלה הוא עשיר (ואפילו לא 'מסודר' או 'בעל אמצעים'..סתם זוג סטודנטים שמצא דיל זול במחסן של מישהו עשיר...)
אבל היתה העדפה ברורה גם מצד הסוקרים. כאילו דעתם של 'מחוסרי האמצעים' לא נחשבת או לא רצויה.

מוישלה אשם בכך שלא סימן במחשב שלו "לא מעוניין ולא להתקשר לשם שוב"
יעבקלה אשם בזה, לא מוישלה.

עזבו, התעייפתי כבר.

כאילו דעתם של 'מחוסרי האמצעים' לא נחשבת או לא רצויה.
תלוי מה מטרת הסקר.
אם הסקר מיועד למטרות שיווק -- ברור שמי שאין לו כסף לא מעניין. נניח, אם רוצים לבדוק את סיכויי ההצלחה בשוק של מוצר חדש, אין מה לבדוק את עמדתו של מי שממילא לא יכול להרשות לעצמו מוצר כזה. נכון שבאיזורים מבוססים יכול להיות, כמו שאמרת, שזה סתם זוג סטודנטים שמצא דיל זול במחסן של מישהו עשיר, אך אותו זוג סטודנטים אינו מייצג את האיזור. אני מניחה שבסקרים הבודקים נושאים לגביהם לכלל האוכלוסייה יש אותו פוטנציאל מימוש -- כמו סקרי בחירות, למשל -- אם הם נעשים היטב ובקפידה, יוטרדו העניים ע"י הסוקרים כמו העשירים.
עד אז, העניים יכולים למצוא נחמה פורתא בכך שמטרידים אותם פחות

שינוי כיוון קל:

היינו במסיבת יומולדת. היה נעים, היה טעים, הבאנו מתנה שלפי כל הסימנים מצאה חן.
מי צריך להודות למי - אני למארחים, או הם לי? האם בכלל צריך להרים טלפון ולהודות? האם אני, למרות הכל, פולניה?

<אמא אינקובטור מאוד אוהבת את טלפוני ה"תודה רבה, היה נפלא" אחרי ארוחות שהיא בישלה>

אני ממש ממש לא חנה בבלי אבל נראה לי שאם היה לך באמת נעים וטעים אז למה לא פשוט להתקשר ולספר? הם ישמחו לשמוע! ואולי אפילו ישמחו להודות לך על המתנה המקסימה ומתאימה שהבאת.
ככה, פשוט.

באמת הטלפונים שעשו נועדו לתרום ולשנות דברים, ולא לברר איזה סוג של קולה כדאי למכור יותר או איזה ערוץ טלויזיה צריך להמציא.
את מבינה שזה משפט שאפשר להתווכח עליו בלי סוף ? מיהי אותה רשות עליונה שקובעת מה באמת נועד לתרום ולשנות דברים ? אמרו פה כבר פעם איפהשהו, לא זוכרת איפה : לכי תתפסי אנשים ברחוב ותבקשי מהם לתרום 10 שקלים או לרעבים בעולם השלישי או ל"המצאת ערוץ טלויזיה ישראלי נוסף" (למשל, ערוץ "הופ לקטנטנים מחוננים חובבי מוסיקה קלאסית") - למי את חושבת תאספי יותר תרומות ? בקיצור, מוסר הוא מושג גמיש ביותר

.

_ברור שמוכרים ומתרימים יעדיפו שכונות ש'נחשבות' עשירות, למרות שלא כל מי שגר במקומות כאלה הוא עשיר (ואפילו לא 'מסודר' או 'בעל אמצעים'..סתם זוג סטודנטים שמצא דיל זול במחסן של מישהו עשיר...)
אבל היתה העדפה ברורה גם מצד הסוקרים. כאילו דעתם של 'מחוסרי האמצעים' לא נחשבת או לא רצויה._
דעתם של כאלה שאינם בעלי כח קניה אכן אינה נחשבת בעיני היצרנים. גם לי זה נראה ברור : היצרנים בשוק חופשי צריכים להתפרנס. לא הם צריכים להיות האוזן הקשבת לאוכלוסיות מחוסרות אמצעים, אלא גופים אחרים בחברה.
וחוץ מזה, הפוטנציאל של זוג סטודנטים להיות בעלי כח קניה כש"יהיו גדולים" גבוה מזה של זוג תושבים ממוצע בשכונה X (=שכונה 'לא נחשבת'), כנראה.

אגב, בכלכלה יש נושא שלם שמדבר על צריכה/חסכון/הכנסה על פני זמן. ואחת התובנות ממחקרים בתחום מדברות על כך שמי שהכנסתו צפויה להיות גבוהה בעתיד (למשל כי היום הוא סטודנט, אולי תפרן, אבל סטודנט), יצרוך גם היום, כשהכנסתו נמוכה, ובוודאי שבעתיד, לכשתגדל הכנסתו, יותר ממה שהיה צורך לוא היה בעל אותה הכנסה היום, אבל לא סטודנט (קרי - "חסר פוטנציאל" להכנסה עתידית גבוהה).

פעם אחת בחיים הסכמתי לענות על סקר טלפוני. זה התחיל בשאלה מה דעתי על סרטון פרסומת מסויים בטלוויזיה. אמרתי שאין לי טלוויזיה ולא ראיתי את הסרטון. אחר כך היו עוד כעשרים שאלות מסוג: 'האם את זוכרת את שם המותג בסרטון', 'האם את זוכרת מוצרים נוספים של אותה חברה מהסרטון', ועוד שאלות על סרטונים נוספים. כל התשובות שלי היו 'אין לי טלוויזיה בבית ולא ראיתי את הסרטון'. אני חושבת שכשהם ניסו לעבד את תשובות הסקר, המחשב שלהם העיף גיצים בגללי.

חוץ מזה, תחושת בטן שלי (סתם ממיני נסיונות שהיו לי בחיים, זה לא מדעי), שמי שיש לו יותר אמצעים קונה יותר דברים 'כבדים', אבל מי שיש לו פחות אמצעים קונה הרבה יותר דברים, אבל קטנים יותר וזולים יותר באופן יחסי. ואולי זה מסביר למה יש להם פחות אמצעים?...

לדעתי אין דבר כזה סקר חשוב.
זאת אומרת כל סקר הוא חשוב לבעליו. ואני בטוחה שחברת המשקאות חושבת שהסקר שלה חשוב מאין כמוהו. אבל אני לא חושבת שיש סקר שחשוב לנסקרים עצמם ולכן אין להם בעצם שום סיבה להשתתף בו (אני אישית אסכים להשתתף בסקר רק אם ישלמו לי כסף במזומן ביד!)
מעבר לזה כמובן נמצאת העובדה שבסופו של דבר תוצאות הסקר הם תוצאה ישירה של נוסח השאלה שהוא תמיד מוטה לטובת התוצאה המועדפת והפרשנות של הסטטיסיקאי שיושב ומפרש את הנתונים.
כך שבעצם כל קשר בין סקר (כל סקר) ובין המציאות הוא מקרי בהחלט.

ומה דעתכם על אי מייל?
שיחה ממושכת של פניה, תגובה, פניה תגובה...
מי אחרון?
האם הפונה צריך להשיב שוב ולהודות על התגובה?
מצד אחד נראה לי מנומס, מצד שני נראה לי מעיק.

כך שבעצם כל קשר בין סקר (כל סקר) ובין המציאות הוא מקרי בהחלט.
עודד לבנה אומר על זה מדבר סקר תרחק.

אמבנים - לא יודעת. אני חושבת שכן לענות עם רק תודה או רק חיוך זה מנומס, אבל כשזה מישהו חשוב/בכיר/רחוק, אני נמנעת כדי לא להעיק (ואח"כ חושבת שבטח חושבים שאני סנובית).

אוףף זו מישהי חשובה/רחוקה/בכירה.
לא עזרת לי...

טוב. עונים.
> עוזרת <

איך מודיעים בנימוס לקרובינו ומכרינו שאנחנו מעוניינים להימחק באופן בלתי הפיך מרשימת התפוצה של הבדיחות האוויליות, הקטעים מלאי ההשראה ומצגות הפאואר פוינט המייגעות?

זה מגיע לכם במייל?
אז אל תפתחי.

איך מודיעים בנימוס לקרובינו ומכרינו שאנחנו מעוניינים להימחק באופן בלתי הפיך מרשימת התפוצה...

אופציה א':
לשלוח בתפוצת נאט"ו

חברים יקרים,

מכיוון שאנו טובעים בעומס עבודה לאחרונה, החלטנו לנסות ולהגמל באופן זמני מקבלה ומשלוח של מיילים עם תמונות,בדיחות,מצגות נחמדות ושאר ירקות.
אנא הסירו אותנו כרגע מרשימת התפוצה של המיילים הנ"ל, ובשוך הסערה נשוב ונירשם שנית.

תודה
אבא ואמא אינקובטור
*

אני מניח שאף אחד לא יעמוד עם השעון לראות מתי תירשמו שנית...

אופציה ב':
להגדיר חוקים לתכנת הדאר כגון אם קיבלתי מייל עם מסמך מצורף מסוג pps או ppt מ-דודה אינקובטור -> שלח היישר לפח.
תמיד אפשר להגיד ה-spam blocker שלי מחק.

איך מודיעים בנימוס לקרובינו ומכרינו שאנחנו מעוניינים להימחק באופן בלתי הפיך מרשימת התפוצה של הבדיחות האוויליות, הקטעים מלאי ההשראה ומצגות הפאואר פוינט המייגעות?
אפשרות נוספת - לפתוח חשבון דוא"ל נוסף, אולי בהוטמייל, ולבקש מכולם לשלוח בדיחות וכו' לאימייל ההוא, ודברים אישיים לכתובת הרגילה.
אולי זה ידרוש מהם קצת יותר מחשבה אבל זה נותן הרגשה קצת יותר טובה שאתם לא "זורקים אותם" מהמרחב הוירטואלי שלכם.
יש אנשים, ששליחת בדיחות הן הדרך שלהם לשמור על קשר. גם אצלנו, יש חבר שלא דיברתי איתו אי אלו חודשים, ועדיין שמו הופיע בתיבת הדואר הנכנס שלי מספר פעמים ביום. (עד שיצרנו את התיבה החדשה)

יש אנשים, ששליחת בדיחות הן הדרך שלהם לשמור על קשר.
רק בזכות התובנה הזו לגבי אחד מהם, אני מ ת א פ ק ת שלא להגיד כלום לאף אחד.
כמה זמן כבר לוקח למחוק? וחוץ מזה, מפעם לפעם, מגיע גם משהו חביב.

מזל שיש אינטרנט מהיר.

איך מודיעים בנימוס לקרובינו ומכרינו שאנחנו מעוניינים להימחק באופן בלתי הפיך מרשימת התפוצה של הבדיחות האוויליות, הקטעים מלאי ההשראה ומצגות הפאואר פוינט המייגעות?
אני פשוט ביקשתי, אפילו לא עלה בדעתי שזה מעליב 0-:.
וככה כמעט ולא שולחים לי כאלו. ומי שכן שולח (כי לא ביקשתי ממנו בעבר) אני לא קוראת ועונה במייל בקשה אנא אל תשלחו לי מיילים מהסוג הזה. למעט חברה אחת שעדיין שולחת מידי פעם אני לא מקבלת כאלו מיילים.

Pלונית אחרת ממש כיף איתך במסיבות

מזל שיש לנו כיום את כפתור סנן או צור כלל למיילים מסוג זה, תיבת הדואר כבר תנתב את המייל לדואר זבל, בכל מקרה אם השולח הוא גוף מסחרי או משהו שלא נתתם לו את הסכמתכם לדיוור, אתם יכולים לתבוע לפי חוק הספאם (חוק התקשורת).

פלוני אלמונית ההודעה שהיא רשמה הייתה לפני יותר מ-15 שנה, התקדמנו מאז, לגבי חוק הספאם לצערי כבעל עסק קטן יש המון אנשים בעיקר עורכי דין שמתפרנסים מזה שהם שולחים תביעות למרות שיש תיעוד לכך שהם ביקשו להכנס לתפוצה (הם בונים על זה שהעסק לא מחזיק תיעוד רישום).