נמאס לי הגיע הזמן להרים את הבית

"נמאס לי" אמרתי לבעלי לקראת סוף השבוע....
"הבית הזה בלי אנרגיות, צריך להתעורר כאן, צריך לשנות משהו בבית כדי להכניס אנרגיות חדשות, אי אפשר להמשיך ככה" אמרתי לו. והתעוררנו.

בסוף השבוע הרמנו את הבית. פשוט ככה.
העמדתי המון מכונות כביסה, כולל מגבות, שמיכות.... לשם שינוי מיד קיפלתי.
"כורסת הכביסה" שעומדת בפינת העבודה התרוקנה לה.
לפני כמה ימים נפלו בארון של הילדות שני מדפים. וכל הבגדים עמדו על השידה. בעלי תיקן מיד את הארון, הבגדים קופלו והוכנסו למקומם בארון.
השייש במטבח. אוי השייש שהיה מלא ועמוס התרוקן לגמרי. את סיר הצ'יפס שכבר לא בשימוש איחסנו בבוידעם. השייש שלי רייק. מאמינים? פינת האוכל רייקה (טוב זה דווקא לא חדש)
עבדתי עם הבנות בחדר שלהן והוא מדהים להפליא (גם את זה עשיתי כבר קודם, ביום רביעי).

בסלון שלנו יש עמוד שצד אחד שלו עם בטון חשוף עוד מהשיפוץ האחרון מלפני כמה שנים. בעלי החליט שהוא עושה שם שיפוץ (ליד הקמין עץ) והוא ישב על התכניות, בשבת עשינו גיחה קצרה לשני חנויות וחיפשנו חיפויים לקיר הצמוד לקמין.

עברנו תקופות ממושכות וקשות בשנתיים האחרונות. נכנסו למשברים ולמדנו לצאת מהם. אני רוב הזמן בעליות וירידות.
נמאס לי ליפול.

שתבינו לפני שנתיים נדמה לי .... חייתי לפי ה פליי ליידי, בלי לקבל אימיילים שלה. אבל בהחלט לפי הגישה שלה והדרך שלי.

בנוסף לעבודה שלי, החלטתי לעשות גם עבודה עם הבנות שלי, לעבוד על נושא העצמאות שלהן.

לפני כמה חודשים הייתי חולה מאוד, חטפתי איזה וירוס והייתי שבוע שלם עם חום מאוד גבוה. לא הייתי מסוגלת לקום מהמיטה, שלחתי את הבנות (10, 8) להכין לעצמן לאכול עד שאבא יבוא. להכין לעצמן כריך. והן לא היו מסוגלות לזה. הן אפילו לא הסכימו לגשת למטבח, לעזוב אותי בחדר ולגשת למטבח. הן ישבו צמודות אלי. הבית התפרק בשבוע הזה.

אבל ביומיום הבנות נעשו כל כך תלויות בי שזה לא פלא. הן (במיוחד הבכורה) כל כך לא עצמאיות שזו מכה. וכך יוצא שאני עושה עבורן כל כך הרבה שאחרי זמן מסויים אני בהתמוטטות. וזה מצב קבוע. כל כמה שבועות אני בנפילה.

החלטתי ללמד אותן להיות עצמאיות. ביום שישי קיבלנו טוסטר אובן חדש. תנור קטן וחמוד. לימדתי את הילדה לחמם אוכל לעצמה. היא כל כך היתה נלהבת שהיא יכולה להיות כזו עצמאית שהיא אכלה כל סוף השבוע.
חיממה לחם ואכלה, חיממה לחמניה, עוגה, פיצה ומה לא... חיממה ונהנתה.
בערב לפני השינה הן הכינו בגדים, אפילו את המעיל והנעליים הכינו. כדי שאני לא אצטרך להביא להן את הכל ליד בבוקר.

סוף סוף נהניתי... הרגשתי שאנחנו מסוגלים להתרומם.....

איזה יופי.
כשיוצאים מגיעים למקומות נפלאים!

כל הכבוד!
הגעת לי בדיוק בזמן. את נוסכת בי תקווה.
אצלנו הבית התגבב במידה כזאת שבעיני הליכה בלי היתקלות במשהו או מסלול עקיפה במשך שלושה מטרים נחשב סדר.
ארון האחסון פולט החוצה תיקים ומעילים כשפותחים אותו. הוא כל כך עמוס שאי אפשר לסדר אותו.
אז כשאמא שלי שאלה "מה לקנות לכם?" (היא תמיד רוצה לתת לנו משהו, וזה מין משא ומתן מצחיק, כי אני יודעת שאין לה כסף לקנות וגם לא רוצה לעורר עוד קניות מרבצן. אבל זה כבר סיפור אחר...) - בקיצור, כשהיא שאלה מה ישמח אותנו, ביקשתי שתבוא לסדר איתי את הארון. והנה, יום אחד חזרתי וגיליתי שהיא סידרה אותו בעצמה.
עכשיו אפשר למיין מתוכו הרבה יותר בקלות את כל הדברים שאנחנו שומרים בשקיות כי אולי מישהו יצטרך אותם. פעם.

התקנו מדפים בסלון.
התייעצנו עם חברה שתעזור לנו לשנות את סדר הדברים.
פינינו את פינת הנעלים-מעילים-בגדים-להחלפה-ליציאה-תיקים-מלאים-תיקים-ריקים-דפים-חשבונות-טלפון-קופסאות-אוכל-כובעים...
מקווים לטוב.

את מעוררת השראה!

שמחה שזה מעורר השראה....

קלמנטינה, נזכרתי במשהו.... באחד מהימים ביקרתי אצל הורי. וישבתי עם אבא שלי בסלון וראינו איזו תכנית עיצוב (סידור יותר נכון). בתכנית, רעייה שהיתה לה יומולדת קיבלה במתנה - סדר חדש בבית. שלחו אותה לחופש וכשחזרה - גילתה שסידרו ועיצבו לה את הבית במתנה.
ואז אבא שלי אמר לי "את צריכה גם כן כזה דבר".
ואמרתי לו "אני גם קיבלתי כזה דבר ביולי. חגגתי יומולדת ואמא שלי היתה הייתה אצלי בכל בוקר לשמור על הילדה (במקום קייטנה) ואמא שלי סידרה לי כל דבר בבית. מארונות בגדים, מטבח, כל דבר שרק אפשר."
בלי הרבה לזרוק (כי לא היה לה נעים). אבל הסדר בבית היה מדוגם. לאט לאט עם הזמן הכל התפוגג כמובן.
אבל זו בהחלט היתה יומולדת מדהימה. סדר שכזה.

ולאחרות אני באמת ממליצה לעבוד ע"פ הפליי ליידי. כלומר בכל יום רבע שעה על הארון המסויים הזה...
.
אבל.... לעתים צריך להפסיק עם ה דחיינות כרונית. ולהיכנס לזה. פשוט להרים את הבית. זו המילה הנכונה.
או בעצם... לחדש אנרגיות. (אומרים שזה מקרין על הסביבה)

מעורר השראה והרבה חשק להתחיל...האם לא כדאי לאחר עם הדף של הפליי ליידי?

סחתיין, בנות!

יפה לכם !
גם אני אתמול התחלתי במלאכת שחזור הבית,אבל אצלי נראה לי שזה קשור לקינון...(חודש שמיני

)

האם לא כדאי לאחר עם הדף של הפליי ליידי
לא לא, זה משהו קצת אחר (-:
פה יש פרוייקטים ביוזמה אישית שמציתים מוטיבציה בכולנו (-:

הדף הזה באמת משרה מוטיבציה - אחרי קריאת הדף סידרתי (בכלום זמן!) אזור בארון שצעק "הצילו" כבר שנה...

מגניבה התלהבתי מזה שאמרת לו בוא נתעורר וישר התעוררתם...בהצלחה

גם אני במסדרות הכפייתיות כרגע, אבל בתחילת תשיעי נראה לי שגם אני בהיסטריית קינון מדהימה.

ואני אומרת מדהימה כי איזה יופי שדברים שדחיתי שנה פתאום מתחילים להסתדר.

למשל: ניירת מיותרת, קלסרים מלאים שסיננתי מהם כל מה שלא בתוקף וכו"ו.
למשל ארונות האמבטיה העליונים - גיליתי שאני לא משתמשת ברבע מהדברים ששוכבים אצלי כבר שנתים בערך באמבטיה.
איזה כיף!!1

וואו אתן ממש מעודדות אותי! איזה כיף! הצלחתי להשפיע?? ת ע נ ו ג. כבר שווה.

אתם מכירים את התקופות האלה שפתאום הכל מתקלקל? כל דבר בבית נשבר, מתקלקל. לא הולך??
אם כך אז לפני עשרה ימים בערך כך זה היה. המדפים בארון נפלו, הרכב התקלקל, המקרר התקלקל, המדיח..... ויש עוד..... בעלי היה מיואש. מה זה מיואש. "עז שהצלחנו טיפה לחסוך עכשיו צריך לקנות דברים חדשים, הרכב מתקלקל והגיע הזמן להחליף אותו" הוא רטן בכאב. התחברתי לכאב שלו. באמת. אני זוכרת שכבר היו לנו תקופות כאלה.

פעם התייעצתי עם איזו מיסטיקנית ושאלתי איך זה שהכל מתקלקל באותו הזמן. אני נזכרת שגם היא דיברה על חידוש אנרגיות. זה היה נראה לי שטות בזמנו, אני חשבתץי שיותר קל להאשים את הכוכבים.

התחברתי לכאב שלו אבל לא ממש רציתי לפול לתוך זה. זה חור כזה שאתה נופל אליו. מתרסק.
ואז אמרתי לו באופן שהפתיע גם אותי "עכשיו אתה מתייאש? הנה תראה (הטלויזיה היתה דלוקה) את האנשים בשדרות, בקושי מצליחים להתפרנס, להרים את הראש מעל פני המים ועוד נופלים עליהם טילים, ועכשיו מתחילה מלחמה. אתה מעז להתייאש? יש אנשים בלי קורת גג מעל ראשם, בלי אוכל. עברנו תקופות הרבה יותר קשות בחיים שלא הצלחנו לסגור את החודש. אתה לא מתבייש להתייאש עכשיו? עכשיו? כשאין לנו חובות? לפעמים צריך להגיד תודה על מה שיש לנו, כי יש לנו הרבה". וואו! הפתעתי אפילו את עצמי. ואז חשתי איך אני מתמלאת. אני אומרת שלום לכאב. שלום ולא להתראות. לא עכשיו.

זה עבד. הבן אדם חיבק אותי. אני לא אפול. לא עכשיו. ולא אתן לאדם היקר שלצדי ליפול.

אמרתי עצמאות? חזרתי עם הבנות מהסיפרייה אתמול בערב. ואני שואלת את הבנות מה אוכלים ארוחת ערב?
אין קול ואין עונה. כמו תמיד. אין התייחסות לשאלות כאלה. אני מציעה מגוון אפשרויות לא גדול מדי, קודם שתי אפשרויות ואז מוסיפה אפשרות שלישית.
הגדולה בוחרת פיצה. והקטנה נקניקיה בלחמניה. "קדימה" אני אומרת להן. "מכינים יחד". הקטנה מיד רוטנת "תכיני לי את אמא". אני חוזרת על שלי "מכינים יחד".
אני עומדת במרחק מהן, ומעודדת את הגדולה לעזור לקטנה. הגדולה מפעילה את הטוסטר-אובן, יחד הן מוציאות נקניקיות אל תוך סיר, אני מוודאת שהן מדליקות בזהירות את הגז. יש! הן עשו זאת! אני רק הייתי שם. תמכתי בהן.
למרות הכל את הלחמניה חתכתי בעצמי. והנה האוכל מוכן. איזו גאווה. יחי העצמאות של ילדי. עידן חדש??

אתמול רבתי עם הבת שלי בדיוק ברגע שהתכוונתי להכין לה חביתה. היא אמרה משהו שהרגיז אותי והוציא לי את החשק להכין לה. אמרתי: לא מכינה לך!
היא כעסה, כמובן, וענתה: אני אכין לי לבד!
בבקשה!
בבכי: אבל אני לא יודעת!
טוב, אני אראה לך!
הראתי לה, והיא הכינה, והתמלאה בגאוה גדולה. גם המריבה נזנחה. איזה כיף!

כמו שנאמר ממר יוצא מתוק.

איזה כיף! נכנסתי לדף והתמלאתי נחת! הולכת לתלות כביסה (-:

תברכו אותי-שגם אני אצליח "להתעורר" ככה!
<הבית בהזנחה נ-ו-ר-א-י-ת מאז ההריון-לידה האחרון...>

שמחה שהדף שפתחתי נותן לכן השראה.... זה מעודד אותי מאוד.

אני שמה לב שבאמצע השבוע קשה לי לעשות איזה פרוייקט. אין לי מספיק אנרגיות לפרוייקט אחרי יום עבודה ולפני שהבנות חוזרות מבית הספר. וזה אומר שצריך בעיקר לשמור על הקיים באמצע השבוע. על הסדר הקיים.

שעות שינה. זה אולי משהו שלא מספיק נתתי עליו את הדעת. יתכן שאינני ישנה מספיק ולכן עייפה ומותשת כל כך אחרי הצהריים ובעיקר בשעות הערב המוקדמות. אתמול הלכתי למיטה בשעה עשר, אחרי קצת טלויזיה ושני פרקים בספר כיביתי את האור בסביבות אחת עשרה. זה אומר שישנתי שבע וחצי שעות. באמת קמתי רעננה יותר היום.
יש לי גם אפשרות לישון קצת בצהריים לפני שהבנות חוזרות (ארבע, ארבע וחצי) ואתמול אכן עשיתי זאת, ישנתי חצי שעה. אבל אני מעדיפה את הזמן הזה לנצל אחרת ולא בשינה.
מעניין אם היום יהיה לי קצת יותר כוחות ואנרגיות בערב.

בכל זאת הפרוייקט של בעלי בבית (הקיר שייבנה סביב ומעל הקמין) נלקח ברצינות. אחרי העבודה הוא נסע לעוד שתי חנויות לחפש חיפויים מתאימים. חזר זורח. שרק לא ייסוג הפעם. ושאכן הפרוייקט יצא לאור. מגיע לנו.

ושאכן הפרוייקט יצא לאור. מגיע לנו. לגמרי !

וטלי,לכל זמן...את אחרי לידה והאנרגיות באופן טבעי מופנות לשינוי החדש,
אל תכנסי לזה עכשיו,זה רק מביא אשמה.
תראי שכשהאביב יגיע יגיעו גם הכוחות לזה .

תודה על הדף הזה!
שעות שינה. זה אולי משהו שלא מספיק נתתי עליו את הדעת. יתכן שאינני ישנה מספיק ולכן עייפה ומותשת כל כך אחרי הצהריים ובעיקר בשעות הערב המוקדמות. אתמול הלכתי למיטה בשעה עשר
תודה!

נעים לשמוע שהדף מעורר עניין. תודה.

בכל ערב אני שוטפת את הכלים שהצטברו, לא משאירה כלום למחר. אני הולכת לישון כשהבית פיקס!
תוך כדי שטיפת כלים אני מוצאת את עצמי לעתים חושבת - למה דווקא אני?? - מי אמר שדווקא אני צריכה לעשות את כל זה?? למה לא בעלי??
ואז אני מיד משתדלת למחוק את המחשבה המטרידה. בכל אופן בעלי לרוב לא בבית בשעות כאלה עדיין.
אני מוצאת שאלו מחשבות שגוזלות אנרגיות, מפילות. עדיף לא להתעסק עם זה, לוקח יותר אנרגיות לחשוב על - למה
דווקא אני?? מאשר לבצע את המטלות הקטנות הללו. והן קטנות כששומרים על הסדר לכל אורך היום, ולהיות מסופקת בסוף היום ובעיקר כשאני חוזרת מהעבודה לבית מסודר.
(אולי זה הקטע של הפליי ליידי שלימד אותי שאין טעם לחשוב יותר מדי כשהופכים את הכל לעניין אוטומטי בלי לחשוב כמה קשה לי, כמה אני עייפה, כמה לא בא לי.)

בימי שלישי אני מסיימת את העבודה מוקדם. זו השנה הרביעית שסידרתי לעצמי לעבוד יום עבודה קצר באותו היום ולהגיע הביתה בעשרה לשתיים (עוד אחרי נסיעה של 30 דקות), האמת שהקטנה מגיעה מבית הספר באותו היום מוקדם.
סיימנו לאכול את ארוחת הצהריים והחלטנו יחד "להתלבש" על הממ"ד. אצלנו הממ"ד הקטן משמש כחדר ארונות למבוגרים + סדינים ושמיכות וגם מחסן לחומרי יצירה. זה חדר שתמיד עייפים מדי להיכנס אליו. הוא עמוס עד אפס מקום לרוב.

נכנסנו לשם יחד ועבדנו במרץ כ25 דקות על שלושה מדפים של חומרי היצירה. התחלנו קודם כל עם השקיות שיש בהם כלי כתיבה לבית הספר, סידרנו את הכל במקום אחד. אחר כך התקדמנו לעוד דברים. יש עוד הרבה עבודה שם אני מודה.
3 שקיות זבל הוצאנו משם! אתם קולטים? 3שקיות זבל עמדו אצלי בתוך החדר הקטן הזה! יצאתי משם מסופקת ושמחה שכעת יש הרבה מקום שם.

בערב קיפלתי מיד את הכביסה והעמדתי מכונה נוספת. (לרוב הערמות מחכות באיזה פינה בסלון, ועד שאין הר לא מקפלים)

עניין העצמאות בבוקר עם הבנות - היום לא היה משהו. אולי מחר יהיה טוב. הן אמנם הכינו בגדים לעצמן ערב קודם אבל לא עמדו בלחץ בבוקר ונזקקו לעזרה.

נקווה שהיום יהיה לי זמן לעוד כמה דברים קטנים כמו:

סידור המגרה הראשונה בארון המקלחת (גומיות, סיכות, מברשות,הרבה בלאגן) - אולי הקטנה תסכים לסדר בעצמה, היא עושה זאת היטב מדי פעם.
עוד קיפול כביסה. לבדוק אפשרות להעמיד עוד מכונה.
סידור המקרר. יש שם גם סיר אחד לרוקן, ואולי כמה קעריות.....

זה מספיק ליום אחד. די והותר. מעט זה הרבה.

ועוד עדכון קטן. זה עבד. אתמול לא הרגתי עיפות. שעות השינה אכן הספיקו. אולי זה גם המזג אוויר?!

אתמול הלכתי לישון בעשר וחצי, אבל התעוררתי באמצע הלילה לשעה בערך, אולי יותר. לא יודעת מה קרה לי.
מקווה שהיום לא ארגיש עייפות גדולה.

כל הכבוד לך!

אני הולכת לישון כשהבית פיקס!
איזה כייף! מודה - עשית לי חשק. אני מתחילה גם...נראה לאן זה יוביל.

אני נהנית לקרוא את התגובות ושמחה לשמוע שמישהו עוד נכנס לבקר בו.....

אתמול נהנתי להיכנס לבית שלי אחרי העבודה. בית מסודר, מאורגן. כמעט כל דבר במקומו. תענוג. היה לי זמן לנוח, לאכול בנחת לקבל את הילדות בכיף.... אחר הצריים הלכתי עם אחת הבנות לקניות. חזרתי קצת עייפה.
דווקא לפני שהלכתי לישון נתקפתי שוב בחשק לעבוד קצת וזה תפס אותי עד שעה אחת עשרה וחצי (זו גם היתה ההתרגשות שסוף השבוע בפתח). ניקיתי את הכיורים כמו שצריך, האמבטיה, השרותים. ככה יסודי.

בדרך כלל ביום-יום יש לי בארון במקלחת בגד ישן שמשמש כסמרטוט כסנו חלונות כחול, איתו אני מבריקה את הברזים והכיורים, ככה באוטומט כשאני נכנסת למקלחת. אבל הכיור כבר היה זקוק לניקוי יסודי ומעמיק כולל השיש מסביבו.
עוד קיפלתי 2 שמיכות שהיו בכביסה, הכנסתי הכל לארונות והלכתי לישון.

בבוקר השקמתי קום והעמדתי עוד מכונת כביסה. תענוג! עוד מעט אגיע לתחתית הסל.

חשוב לי להדגיש שכשמצליחים לשמור על הבית עובדים פחות קשה. זה מוזר אבל נכון.
אתמול מלבד העבודה על הכיורים ומקלחת (וזה לקח מקסימום רבע שעה, אולי פחות), וקיפול השמיכות שיצאו מהמכונה..... לא עשיתי שום דבר! לא היה צריך לעשות כלום! אפילו כוסות לא היו בכיור,
הנה טיפ: לימדתי את הילדות שלכל אחת יש בקבוק מים קטן משלה וכך הן שותות מהבקבוק ולא חייבים להשתמש בכוסות נקיות מהארון.

מה צריך לעשות היום? קיפול כביסה (בעיקר מגבות למען האמת), לבשל משהו בכיף, אולי עוגה. החדר של הבנות (לתת לסדר לסדר לבד ולקראת הסוף לבדוק אם הן זקוקות לעזרה).

עניין העצמאות של הבנות, מתקדם לא רע, אבל זה תהליך ארוך, אי אפשר לצפות שמיד תוך יום-יומיים הן יהיו עצמאות פתאום, והכי קל לעשות את זה בקיץ! אבל עכשיו חורף וצריך ללמוד להסתדר גם עם זה.

מקווה שהדברים שלי עזרו גם לאחרות/ים.....

מקווה שהדברים שלי עזרו גם לאחרות/ים.....
עוזר גם עוזר, המשיכי...

אני מכניסה כאן דברים שכתבתי ב- 2006 בדף פליי ליידי, הם נכונים לי גם היום:

פעם, ביום הניקיון השבועי, הייתי עובדת קשה מאוד. הכל היה מצטבר ליום הזה... ויום שישי (יום חופש מהעבודה) היה מיועד ליום עבודה בבית. הייתי מותשת ביום הזה.
אני גם משתדלת לא לשטוף את כל הבית בבת אחת,
אם המטבח מתלכלך - אני שותפת רק אותו ואת פינת האוכל הצמודה.
אם אני שוטפת את חדר הילדים, אני שוטפת את החדר הנוסף שליד,
אם אני שוטפת את הסלון אני עוברת על המסדרון והכניסה. וככה יוצא שאני עושה משהו כל יומיים בערך. אבל משהו קטן שלא לוקח לי את כל האנרגיות.

האמת שגם היום אני נוהגת ככה, הסדר הרבה יותר חשוב מהניקיון. ומאז שהחלטתי ככה בעניין הניקיון החיים שלי הרבה יותר קלים.
והאמת שיש לי קרמיקה אז לעתים אחרי שאני מסיימת לשטוף את הכלים אני מעבירה סמרטוט לח רק במטבח. זהו. הבית מוכן למחר.

אני מרגישה שהגיע הזמן גם לקחת שליטה בעניין התזונה שלי.
קשה לי. לא יודעת מה לעשות עם זה.

את משמשת השראה ! תמשיכי לכתוב ולעדכן , אולי זה יידבק בנו ...

אולי זה יידבק בנו ... אמן כן יהי רצון!

ובכן מה הספקתי אתמול והיום?? אתמול לא עשיתי כמעט כלום. נסעתי עם הבנות לאיקאה! בכיף כזה....
קניתי לבנות כריות שינה ומצעים לפוך ולכרית. וגם קנינו כפפות לתנור כדי שהבנות באמת יוכלו לחמם לעצמן אוכל בטוסטר-אובן בביטחון.

היום התפנתי לסדר את מגרת הקוסמטיקה והאיפור שלי, 2 מגרות אחת במקלחת ואחת בחדר השינה.
סידרתי לי על השידה שני מגשים קטנים עם כמה דברים יומיומיים.
את מגרת גומיות וסיכות השיער ועוד בלאגן שהיה... נאלצתי לסדר לבד. היה שם יותר בלאגן.
אחרי שהבנות חגגו באמבטיה ניקיתי אותה שוב.... זה בער בי ממש.

זרקתי די הרבה זבל. זה מה שחשוב בנקודה האחרונה. אני בעיקר נהנת מהקיים.

<אחלה יומן סידרתי לי כאן בדף, אשמח לשמוע אם זה עוד מעניין מישהו, אם אני עדיין נותנת לכן השראה>

את כן! את כן!
נהנית לקרוא אותך....

בעיניי זה הדף הכי כיפי כרגע
תמשיכי

גם אני בקוראות..

@}

אם אני עדיין נותנת לכן השראה
כן.

אבק... אבק... אבק... אבק בכל מקום

התחלנו אתמול בשיפוץ ובניית הקיר לצד ומאחורי הקמין. אתמול בעלי קילף את הטייח הקיים מהעמוד שלצד הקמין, עוד מעט הוא ממשיך....
בסוף זה יהיה מקסים, צריך סבלנות.... רק שזה יגמר מהר!

איזה כיף...

כן השיפוץ הקטן בעיצומו. בסוף שיניתי לבעלי קצת את התכניות, החלטנו להגדיל מעט את הקיר ולהוסיף נישות משני צידיו....
ניקינו את כל הרהיטים מהאבק, צריך לשטוף.... אני מקווה שהשיפוץ יסתיים מהר, לפי שעות העבודה של בעלי... לא בטוח....

מצאתי שימוש אדיר לגרביים הבודדות.... אני שמה את הגרב על היד כמו כפפה ומנקה ככה אבק.... ממש נוח!

בסוף השבוע הזה, היה לי באמת זמן להתעסק עם כל מני דברים קטנים שלא הספקתי קודם...
למשל: מייינתי את האיפור שלי: במגרה בארון המקלחת שמתי רק איפור שאני משתמש בו ביומיום, במגרת השידה בחדר שמתי את הסטים השלמים שקיבלתי מתנה וגם את האיפור בו אני משתמשת באירועים מיוחדים יותר (ואין כזה יותר מפעם-פעמיים בשנה).
מי היה מאמין שיהיה לי בכלל זמן להתעסק עם דברים קטנים כאלה?? לא מזמן התבכיינתי על שאני עובדת בבית כל הזמן ולא רואה תוצאות בכלל, או כל הזמן עובדת בבית ועובדת ועובדת ועובדת..... הפוש הרציני שנתתי הועיל מאוד כי היום אני הרבה יותר נחה מאשר קודם, אני משתדלת לא לדחות דברים כמו שטיפת כלים בסיום הארוחה, קיפול כביסה עוד באותו היום (דוחה מקסימום בכמה שעות, אבל לא דוחה ליום אחר), אפילו ניקוי הכיריים מיד אחרי בישול/ טיגון.
אז הנה למרות השיפוץ והאבק על הרצפה.... הבית נראה טוב. הסדר ממש בולט. השייש הריק והמבריק שלי שאני כל כך גאה בו.
בשבת אפילו ניקיתי את המרפסת בחוץ והשולחן עם הכסאות. התחשק לי. ישבנו קצת בשמש אני והבנות.
הכל נהייה על אוטומט כזה, עם מרץ, ואני לא מרגישה שאני "עובדת" בבית.
זה מזכיר לי, אני מאוד אוהבת תכניות עיצוב בטלויזיה, מאוד אוהבת. והדבקתי בזה פה ושם את הבנות שלי... לרוב הן אומרת שהן לא מסדרות את החדר אלא "מעצבות" אותו. ככה אני מרגישה בבית, מסתובבת לי בהנאה ומחפשת פרוייקטים קטנטנים שלא יכולתי להתפנות אליהם אם לא הייתי לוקחת את עצמי בידיים ומתחילה לפעול.
אני מודה שבעלי לא ממש שותף לזה, כשהוא מגיע הביתה הכל בדרך כלל מאורגן (טוב דווקא בשבת אחרי האבק שהוא עשה עם גירוד הטייח הוא טאטא ושאב...) מקסימום פה ושם אני נותנת לו הוראות (כמו: תוציא את הכביסה לפה או לשם, תעזור לבנות להחליף סדינים בחדר), אבל הוא עוזר לשמור על הקיים, יש לנו יותר זמן להיות ביחד בערב, האווירה יותר נעימה ופחות מעיקה ומלחיצה. אני נהנית.....

יש התחלה של שליטה בתזונה שלי, ממש התחלה, חזרתי לאכול את הלחם של 7 הדגנים, זה שפחות קלוריות!
הלוואי שיהיה לי חשק להמשיך ולהחליף עוד כמה מאכלים בבריאים דלי קלוריות.
כבר עשיתי זאת בעבר וירדתי מאוד יפה במשקל! (עד שבאו החגים. אוי החגים).

שליחה על ידי אחת* » 11 ינואר 2009, 10:04

את בסדר, את!

שליחה על ידי אמא* » 11 ינואר 2009, 10:22

אתמול בעלי סייד קצת את הקירות, הם היו מטונפים בגובה של הידיים של הילדים, וליד שולחן האוכל שלהם.
לא יאמן איזו השפעה אדירה. כל הבית שלי היה נראה לי די חורבה, ולא ממש ידעתי לשים את האצבע מה בדיוק. חשבתי שזה הרבה דברים, כמו למשל החלונות והמרצפות הישנים. אבל רק הסיוד הזה עשה הבדל אדיר.

ולא ידעתי שאפשר לסייד חלק מהקיר. חשבתי שאם מסיידים, חייבים את כל הקיר, עד התקרה, אחרת רואים את הגבול בין הצבע הישן לחדש. אז מסתבר שאין בעיה לסייד חלק. ובעלי סה"כ השקיע בערך שעה, אולי קצת יותר, וכל הבית נראה מדהים.

איזה כיף להתחדש קצת, באפס תקציב (אלו שאריות צבע שנשארו מלפני שנים) ובכמעט כלום זמן.

הדף הזה מעורר השראה, בהחלט.

במקרה שלי: לא להאמין איך דירה בת שני חדרים יכולה להיות כל כך מבולגנת... יש לי בסל הכביסה בגדים שלא כיבסתי אותם מאז הקיץ! וחצי מהספרים שלנו שוכבים בארגז בחדר הכניסה כי אנחנו מתעצלים לקנות ספריה. שלא לדבר על כל התוכניות שלי להתקין וילונות ולחדש את האמבטיה. די, היום אני מסדרת!

איזה כיף לשמוע שהדף מביא גם לכן רצון וחשקלשנות משהו, לחדש אנרגיות, להחזיר את השלווה לבית......

כן, צבע הוא באמת זול יחסית ויכול להביא שינוי אדיר. אחת לכמה שנים אנחנו עושים שינוי וצבע בבית.
אגב, בחדרי הבית יש לנו פרקט למינציה, וזה יותר קל כי לא שותפים עם מים, מטאטאים ומנגבים עם מטלית לחה.

נור, תענוג לשמוע שהדף מעורר השראה, אז באמת אל תדחו, תרכשו לכם ספריה קטנה לחדר (אפשר לחפש גם ביד 2 או ב ככר השוק ), המראה הנעים יביא לך חשק לעשות עוד דברים. אז קדימה. אני מצפה לעדכון......

שליחה על ידי gani* » 11 ינואר 2009, 15:25

בכל פעם שאני פוגשת את הדף הזה אני מיד קמה לעשות משהו, אפילו קטן. בד"כ המשהו הקטן חושף מתחתיו ומאחוריו עוד כמה משהו-ים אז אם בא לי אני מרביצה 10 דק' ואח"כ חוזרת מבסוטה למחשב. הנה עכשיו אני קמה לכביסה המקופלת שחונה על הספה מאז יום חמישי.
תודה@}

וואוו כמה כבר הספקת! כל הכבוד!בהחלט מעורר השראה

היום קרצפתי את הבית (ויצויין לשם הפרוטוקול שאין מלאכה שנואה עליי יותר מאשר ספונג'ה), עשיתי מכונה אחת, ניקיתי את המטבח, ניקיתי את השירותים (מלאכה שנואה עליי מספר 2), קיפלתי בגדים, החלפתי מצעים (מלאכה מסובכת מאוד - בכל פעם שאני מחליפה מצעים החתול חושב שמשחקים איתו ומנסה לצוד את הסדין) ולקינוח - אפיתי פשטידה.

ובכך החזרתי את הבית למצבו ההתחלתי.

השלבים הבאים (לא לפי סדר מחייב)
1) לקנות ספריה ולסדר את הספרים.
2) לתפור וילונות וכריות (ולצורך כך להחליף את המחט במכונת התפירה שנשברה לי).
3) לחדש את האמבטיה (הצבע מתקלף ויש סימני חלודה על הקרמיקה מבוילר שדלף לו והוחלף. עקרונית בעלת הבית אמורה לעשות את זה אבל כמו כל בעלת בית תל אביבית מצויה, לא אכפת לה במיוחד מהדירה).
4) למצוא פתרון כלשהו לדיסקים של המחשב.
5) למיין את הבגדים ולתרום את מה שאנחנו לא משתמשים.
6) לתלות תמונות על הקירות (הדי ריקים).

הממ. רק לערוך רשימה זה מועיל. בשבועות הקרובים היא גם תתבצע. בתקווה.

אגב, גם לנו יש פרקט למינציה, שהתנפח עקב הצפות שהיו במטבח ובאמבטיה. אם הדירה היתה שלי, אולי הייתי מחדשת. מכיוון שהיא שכורה, נאלץ לחיות עם מה שיש.

וואו נור!! אני גאה בך! באמת עשית הרבה... ממממ... מעורר השראה בשבילי

את שונאת דווקא מה שאני די אוהבת. אוהבת לשטוף (באופן ייחסי כמובן, מעדיפה לשטוף מאשר לנקות אבק או לסדר), ולנקות שירותים ואמבטיה (כן מוזר אבל אני די אוהבת את זה, אני מנקה כל פעם שאני שם).......

אני הכי הכי שונאת לקפל כביסה ולסדר בארונות.... לא סובלת את זה וזה נראה לי מיותר.

אבל רשימות כמו שלך אני לגמרי אוהבת. מטרות.

היום אני בבית, אתמול לא עשיתי הרבה, אבל סידרתי לפני השינה, המטבח נקי. (הלכתי לישון באחת עשרה.)
בגלל הבלאגן סביב הקמין אני מתלבטת עד כמה אני צריכה לנקות, הרצפה מלאה אבק אבל היום הוא ימשיך ויעבוד כאן עם בטון - אז לשטוף לא כדאי. אולי לשאוב קצת את הרצפה ככה.....

אני קצת חוששת שייקח לו זמן לסיים את הפרוייקט הזה, יותר ממה שחשבתי, כי הוא עובד עד מאוחר רוב הזמן. אבל זה שיש מטרות, זה נותן טעם לחיים, מוטיבציה.....

אני אוהבת את המרגיעון שיצא לי: "האושר אינו תלוי בדבר, רק בנכונות לאושר". זה נכון אבל בעיקר ככה היום כשאני בבית ויום שמש בחוץ.

אבל רשימות כמו שלח אני לגמרי אוהבת. מטרות.

אז מהן המטרות שלך נכון לעכשיו?

אגב, נזכרתי שכשהייתי ילדה מאוד אהבתי להתלבש על החדר שלי ולסדר אותו. זה נתן לי תחושה של "להיות גדולה", להיות אחראית על הסביבה בה אני חיה. אולי זה יכול להיות רלוונטי לגבי הילדות שלך?

כן נור, זה בהחלט רלוונטי להן, אבל כשאני מסדרת להן (וזה מה שעשיתי עכשיו) אני מרשה לעצמי לזרוק הרבה יותר ממה שהן מרשות לעצמן.
ואני לא מדברת על צעצועים, אני מדברת על סתם דפים עם חצי ציור, חצי קשקוש, חצי רשומה...... עוד משהו שהיה אמור להיות כמו קיפולי נייר שלא הצליח......
ואלו לא יצירות או משהו בעל חשיבות, לימדתי אותן להעריך את היצירות של עצמן, ציורים יפים שתלויים בחדר, עבודות פלסטלינה וקרמיקה שנעשו בחוג או בבית הספר (לאלו יש לנו גם מדף בסלון, תערוכה מתחלפת).

אני זוכרת שכילדה תמיד כשאחד ההורים היה כועס (עלי, על אחי, אחד על השני) דווקא אז, הרגשתי צורך לסדר מהר את החדר שלי, כדי שהכעס לא יבוא גם עלי.

מטרות שלי?? עכשיו?? זה לא קל. כי יש לי הרבה מטרות קטנות, בכל חדר.

אבל בגדול לדאוג שבעלי ימשיך את השיפוץ ויסיים כמה שיותר מהר.
להמשיך את התחזוק של הבית (בלי לעבוד קשה ובלי סוף, ובלי להתמכר לכך כי ככה גם הכוחות נגמרים.)
להמשיך להניע את הבנות להיות יותר עצמאיות בעיקר בהכנות לבוקר (בגדים מראש וכל הציוד הדרוש, להכין כבר מהערב), ומפעם לפעם כשבא להן לאכול משהו.
ולסיים, אולי בשבת את הסדר בחומרי היצירה שבממ"ד.

אני עובדת בבית כל פעם קצת ולא במכה אחת. כל פעם איזה רבע שעה גג.

חלק מהמטרות הן לטווח ארוך וחלקן לטווח הקרוב יותר.

אבל אני לרוב מסתובבת עם פתקים של רשימות, מה צריך לעשות, מה צריך לקנות, איזה סידורים צריך לעשות, מה צריך לשלם..... כזו אני. כל חיי.
לכל פגישה אני מגיעה עם רשימות, פגישות צוות בבית הספר של הילדה, אני תמיד מכינה שיעורי בית מראש, ומגיעה עם רשימות.

אני נזכרת כמה צחוקים היו כאן אתמול... תפסנו מצב רוח טוב מדי.... לא צחקנו ככה כבר הרבה זמן, הילדים חיקו אותי, אני חיקיתי את בעלי.... אי אפשר היה להגיד שום דבר רציני, הכל הפך לצחוק! כמה זמן לא נשמעו צחוקים כאלה בבית. אנרגיות טובות~~~~~~~~~~~~

הולכת להכין איזה עוגת שוקולד! ככה מתחשק... הבנות ישמחו

זהו. הייתם מאמינים?? עוגה בתנור. הכלים במקום, אין כלי אחד בכיור. את המדיח רוקנתי (אנחנו מפעילים אותו כל שלושה ימים והיתר רוחצים ביד).
אני יושבת לי כאן והכל פיקס. כולל מיטות מסודרות. כיף לי! נולדתי מחדש.

אתמול הכנתי עוף בציפוי פירורי לחם וביסל.
לקחתי שוקיים של עוף והשרתי אותם כמה דקות בביצה וטיפה סילאן.
אחר כך לקחתי שקית ניילון והכנתי בתוכה 5 כפות ביסלי פלאפל וחמש כפות פרורי לחם זהובים.
כל שוק הכנתי לחוד בתוך השקית וערבבתי עד שהפרורים נדבקו היטב לשוק, ככה כל שוק לחוד.
שמתי את הכל על מגש של התנור (אני משתמשת בנייר אפיה כדי שלא יידבק. תמיד), בין השוקיים שמתי קוביות מרגרינה ושן שום אחד פרוס.
אופים 25 דקות מכל צד, חום 180. יוצא מטריף!! אתם חייבים לנסות. כלום עבודה. לא מלכלך כמעט. וטעים טעים טעים טעים... הולכת לחמם לי מתאמול.

איזה יופי, כיף לקרוא אותך ואת מעוררת השראה!

שלשום בערב לא סידרתי את הבית מספיק לפני השינה. הייתי עייפה מדי אז עשיתי רק מה שיכולתי. מה שהתחשק.
אז למחרת, אתמול בבוקר לפני שיצאתי מהבית ביקשתי מבעלי, שלפני שהוא יוצא מהבית יסדר קצת. הוא ענה לי בצורה שלא כל כך אהבתי "בסדר בסדר אני יסדר קצת".... הרגשתי קצת רע, כאילו הוא לא מעריך, או אולי מזלזל במה שאני עושה.
אבל כשחזרתי מהעבודה נהניתי מהתוצאה. הוא סידר כמו שאני אוהבת.
(אולי זו רק היתה ההרגשה שלי בבוקר? אולי הוא לא עסק איתי אז לקח את זה ברצינות? אולי זו סתם היסטריה שלי? חוסר הבנה? מה זה חשוב!!?)

שלא תחשבו שהבית כל הזמן מסודר בהיסטריה, במשך היום יש כוסות בסלון, ולעתים ניירות או כמה צעצועים. אבל הכל חוזר למקומו בשעות הערב.
אתמול הלכתי להביא את הקטנה מהחוג והגדולה נשארה כמה דקות לבד בבית. בזמן הזה היא בעצמה החליטה לסדר את הסלון, רוקנה את השולחן והאי במטבח. והשיא היה להשאיר לאבא שלה ולי עלי ורדים מהגינה על המיטה ומכתבי אהבה ("שיהיה לכם לילה רומנטי ואהבה").
אז כמו שהבנתם, אני שמחה שזה נדבק גם בהן. הן מאוד מקפידות לסדר את המיטות שלהן - ואם לא מספיקות בבוקר הן עושות זאת מיד כשבאות מבית הספר. לפעמים אחת מהן מסדרת את המיטה שלה וגם של אחותה כי הן באותו החדר.

ת ע נ ו ג.

כל השבוע בעלי לא הצליח כמובן להמשיך בשיפוץ. אין ברירה העבודה תיעשה רק בסופי שבוע, כנראה,ולכן זה ייקח יותר זמן. אז אני מחכה לשישי-שבת בקוצר רוח. מקווה שזה ממשיך להדביק גם אתכן......

אני כל יום נכנסת לקרוא אם יש משהו חדש...אני דווקא בתקופה לא כל כך טובה בענין הבית ומקווה שהשינוי יבוא בקרוב

אני כל יום נכנסת לקרוא אם יש משהו חדש...אני דווקא בתקופה לא כל כך טובה בענין הבית ומקווה שהשינוי יבוא בקרוב

גם אני , אבל הדף נותן לי אופטימיות

אבל הדף נותן לי אופטימיות
תודה על הסדר!

בזכותך תפסתי את עצמי היום, העמדתי מכונת כביסה + קיפול הקודמת וקרצפתי המקלחת ...
תודה רבה! תמשיכי @}

עבודת השיפוץ בעיצומה... זה הולך לאט אבל ככה זה כשהבעל דייקן באופן קיצוני

. לפחות העבודה נקייה.

אני מתקשה לזכור מתי שטפתי את הבית לאחרונה. העברתי סמרטוט לח גם בשבת.
שואב האבק הפך להיות החבר הכי טוב שלנו בבית.
אני נהנת כשהבנות גם כן נרתמות..... בשבת מהבוקר הן התחילו לחרוז חרוזים, הכינו שרשראות.
כל השטיח בסלון התמלא בחרוזים וקצוות חוטים למניהן. לקראת הצהריים קיבלנו הודעה שיש אורחים בדרך. תוך עשר דקות הן אספו את הכל ושאבו את כל הסלון, עשו פיניש על החדר שלהן. אני העברתי סמרטוט לח במטבח. זהו.
הבית היה מוכן לאורחים בהתראה קצרה. איזה כיף זה??

שבועיים עברו מאז התחלנו להתארגן. להתאפס על עצמנו. בשבועיים האלה עשיתי כל כך הרבה. כל כך הרבה ופחות התעייפתי. כל כך הרבה אבל היה לי גם כל כך הרבה זמן לנוח. כלומר קודם הרגשתי שעל אף שאני בלי אנרגיות אני עובדת כל הזמן ולא מצליחה לראות את האור. הרגשתי כמו מתה מבפנים. משהו התעורר. אנחנו התעוררנו. הבנות התעוררו.
הבית נראה חי. נראה בשליטה.
אני מודה שהדבר שהכי קשה לעשות זה לישון בזמן שהקצבתי לעצמי. אחרי שהבית מסודר והבנות ישנות, קשה לי לוותר על התענוג, השקט, החוויה להיות בבית מסודר ולהשקיף על התוצאות מהספה בסלון, על הזמן עם בעלי - וללכת לישון. קשה לי.
מאז שהבית ככה מסודר ורייק אני מרגישה כמה קשה לי לעזוב את הבית ולצאת לעבודה בבוקר, מיום שישי בצהריים לא יצאנו מהבית. במוצ"ש, הקטנה דווקא ביקשה שנסע קצת לטייל. לא הייתי מסוגלת.

אז רוני, אל תלכי לישון אם לא בא לך.

מודה ומתוודה שהבעיה הזו קיימת אצלי בערך כל חיי.... אם כי זה הרבה יותר קשה כשיש ילדים.
פעם הייתי משלימה שעות שינה בשישי ושבת, בשנה ושבע האחרונות זה נהיה קצת בלתי אפשרי.

אבל טוב לי הזמן הזה שלי בלילה, עם בעלי או לבד או טלויזיה או מחשב או סתם....
לא רוצה לישון..

אמנם עייפים הרבה יותר אבל לפעמים (לא אמרתי תהיי פסיכית כמוני...) זה שווה את זה!

בינתיים את נותנת לי השראה, אני ממשיכה לקנן לקראת הלידה וסידרתי (בעיקר זרקתי) כל כך הרבה שזה כזה כיף,
והבעל נדבק והתחיל לסדר ולזרוק דברים גם הוא..

הדף הזה נותן לי השראה, תודה.

הי אורורה,

כן מפעם לפעם אני באמת עושה מה שהגוף מרגיש לי, ונשארת בסלון. אבל אז בשעות הערב כבר ממש קשה לי לתפקד. (אני מתעוררת בשש וחצי בכל בוקר).
בשישי-שבת גם אני משתדלת לישון בצהריים (או בשישי או בשבת).

עניין התזונה מתחיל לרקום עור וגידים. חזרתי לאכול את הלחם המלא עם הדגנים ודל קלוריות, כוס מיץ תפוזים ביום (קניתי המון תפוזים וגם מיץ סחוט) וגם שתיה דלת קלוריות. אני חייבת להוריד את החטיפים שאני אוכלת עם הילדים - ביסלי במבה (שזו ממש התמכרות).
אבל אני עדיין לא מפוקסת, למשל, במקביל הכנתי אתמול עוגת תפוחים משהו משהו.... קשה לי לשמור על עצמי כי כל בני המשפחה רזים ואני עושה ככל שביכולתי שיאכלו טוב, אני עסוקה הרבה יחסית עם האוכל, מפתמת את כולם כל הזמן. קשה לשמור ככה ועוד בחורף.
מה שכן אני לוקחת כמה סוגי ויטמינים ובאמת מרגישה חיוניות רבה יותר.

את ההתפעלות הכי גדולה אני מרגישה בענין הילדות. העובדה שהצלחת "להדביק" אותן ברוח הטובה שנחה עלייך- זה ההישג הכי משמעותי בעיני.

נכון. לואיזה!! אני באמת גאה בזה שהצלחתי.
אני חושבת שזה בכל התחומים.

איזה יופי הדף שפתחת! גם אני עשיתי המון, השלמתי כביסות, ניקיתי, סידרתי ערימות של ניירת וטיפלתי בכל מיני עניינים של קבוצת החינוך הביתי שלנו, שהגיע כבר הזמן לטפל בהם. איזה הרגשה טובה!

בשמת?? ערימות של ניירות?? לא מאמינה לך.
ממך נפתחתי לעניין של הפליי-ליידי בזמנו.... וכעת את מקבלת ממני השראה?? באמת כבוד גדול!
(תראי איזה מרגיעון: "גם בצד השני יושב בנאדם")

עניין השינה... אני אומרת לכן... אתמול הלכתי לישון בעשר. היום בשש ורבע כבר קמתי. רעננה. בכיף ממש. אתמול את כל הסידור שלפני השינה עשיתי כבר בשש! ניצלתי את הזמן כשהבנות לא היו בבית. צ'יק צ'ק.

בזמן שהגדולה התקלחה (ונעזרה בי פה ושם, יש לה שיער ארוך.... עם קשרים מעצבנים) קיפלתי בינתיים את הכביסה.

. והשיא היה להשאיר לאבא שלה ולי עלי ורדים מהגינה על המיטה ומכתבי אהבה ("שיהיה לכם לילה רומנטי ואהבה").
איזה חמודה! את באמת מעוררת השראה! כל הכבוד!

אני גם
(-:

אני גם
(-:

אני גם
(-:

בשמת?? ערימות של ניירות?? לא מאמינה לך
אלה מצטברים במהירות! ולי יש ניירת של יותר מעשרים שנה, שאמנם בזכות הפליי ליידי כבר העפתי חצי ממנה, אבל חמישה חדשים נכנסים על כל אחד שעף (אצלי יש ניירות שהם פרוייקט גדול - מכתב אחד קטן, כמה שבועות של עבודה...).

tאמא,

_ והשיא היה להשאיר לאבא שלה ולי עלי ורדים מהגינה על המיטה ומכתבי אהבה ("שיהיה לכם לילה רומנטי ואהבה").

איזה חמודה! את באמת מעוררת השראה! כל הכבוד!_*
תודה! אני מקווה שהבנת נכון, את המכתבים כתבה בתי (ולא אני).

כן הבנו נכון, היא כתבה אבל את היא שמעוררת השראה גם לבנותייך וגם לנו.

הי רוני, נכנסתי במקרה לדף הזה ואני מגלה שאני לא היחידה שקוראת בעניין את מה שאתה כותבת.
מדהים ש ענייני זוטות כמו סידור הבית מהווה עניין מרכזי אצלנו הנשים.
מעניין אותי, רוני, כיצד התחיל השינוי הזה שלך ואיך היית קודם?
אני מרגישה מאד מדוכאת בזמן האחרון בגלל שאינני משתלטת על ענייני הבית.
כל הזמן מבולגן, כביסות, כלים וכדומה. כשמישהו רוצה לבקר אני ממש מספרת סיפורים כי אני נחרדת מהרעיון
שעוד אנשים יגלו את הבלאגן של הבית.
איך מתחילים? אשמח לקצת מילות עידוד.
תודה.

היי יהלומית
אני אישית ממש ממליצה על הפליי ליידי. ניסית?
אני בכלל לא עושה מה שהיא אומרת, אבל המשימות היומיות ומילות העידוד היומיות שלה פשוט מרימות אותי מהספה וגורמות לי לעשות משהו.
כל פעם דבר קטן - זאת התורה שלה. וגם - לקחת בכל פעם אזור טן בבית כשאת מצוידת בשקי זבל, ופשוט להעיף בלי רחמים כל מה שלא ממש צריך אותו, או שאת לא מאוד אוהבת אותו. - ברכה, אשכרה ברכה.
אני בעניין כבר איזה ארבעה חודשים, והחיים שלי משתנים מהקצה אל הקצה.
ואני גם בעד להזמין אנשים הביתה (מכירה את התירוצים ההזויים מעצמי) כי אז מתביישים ומתחילים לזוז

שימי לב למרגיעון הגאוני: לפעמים הדרך לנצח היא להכנע

יהלומית,
אל יאוש, השינוי קל בהרבה ממה שנדמה. גם אני התחלתי מהפליי ליידי וזה נתן את הדחיפה הראשונית. כשמתחילים- זה כבר מדבק.

יהלומית שלום,
אני חייבת לספר לך שגדלתי בבית מאוד מסודר ונקי. וגיליתי שאני בדיוק ההיפך. אני זוכרת איך לפני שגילית את הפליי-ליידי הייתי עובדת קשה בבית בימי שישי, שוטפת את הבית (כשהבנות היו קטנות - כמעט כל ערב), הכלים היו בכיור ארבעה ימים וביום שישי רק את הכלים היה לוקח לי שעתיים. הייתי מגיעה לייאוש, כועסת על בעלי על שלא עוזר מספיק, מרגישה איך העול נופל עלי ולי אין כוחות.
זוכרת שההורים שלי אמרו לי שיש ריחות לא נעימים אצלי בבית. לפני שהם היו באים הייתי בלחץ שבוע ימים.

אחרי שהכרתי את האתר הזה, יצא לי להיכנס לדף של הפליי-ליידי. קראתי כל דף שקשור לזה. ויום אחד החלטתי להתחיל בקטן. כל יום רבע שעה שטפתי כלים (עד שקניתי מדיח, ואני מפעילה אותו כל יומיים-שלושה. היתר שוטפת ביד, וגם סירים ומחבתות רק ביד). ואז ראיתי שזה לא מספיק - התחלתי לבנות לי שגרה, כל ערב ניקיתי רק את המשטחים (שולחנון פינת אוכל, שולחן סלון, שייש מטבח. זהו). ראיתי שיש שיפור.
ואז בניתי שגרת בוקר קצרה מאוד. התחלתי רק בסידור המיטה בחדר שינה שלנו (ההורים). הרגשתי כמו במלון 5 כוכבים.
מיד חיברתי גם חברה קרובה לדף של הפליי-ליידי וכך בנינו לנו קבוצת תמיכה.
עבדנו בשיטה שלנו ע"פ הפליי-ליידי. (לא התחברתי מעולם לאתר באנגלית).

הפליי-ליידי קידם אותי לא רק בניקיון אלא בעיקר בתפיסה. למדתי טריקים פשוטים כמו: לא חייבים לשטוף את הבית פעם בשבוע (ובטח שלא כל יום. טוב זה היה כשהבנות היו פעוטות), למדתי שגם להעביר סמרטוט לח על הקרמיקה זה מספיק ויש תוצאות. למדתי שלא צריך להרוג את עצמי כדי שהבית יבריק למדתי איך לעשות כל יום קצת וליהנות בימי שישי. למדתי לא לדחות דברים.
למדתי להכניס את המטלות של הבית לאוטומט לא לחשוב על כל Xשאני עושה בבית כאל מטלה. להכניס מטלות לשגרה כזו. למדתי לרוקן ולא לאסוף דברים מיותרים (זו למעשה עבודה פנימית כל החיים).

במהלך השנים פה ושם נפלתי ולמדתי לקום כאילו לא קרה כלום. היו לי הרבה משברים (שלא קשורים לבית עצמו, משברים בבריאות המשפחה, יש לי ילדה עם צרכים מיוחדים בלוג אנחנו מתמודדים וזה גובה ממני אנרגיות רבות).
לאט לאט גיליתי איפה הולכות האנרגיות שלי, לאן הן בורחות, גיליתי שהבנות לא מספיק עצמאיות, שאני עבורן הכל, שאני חייבת לשחרר וללמד גם אותן. למדתי את זה אחרי שהייתי חולה שבוע ימים עם חום גבוה והן פשוט לא היו מסוגלות לתפקד בלעדי.

וכך קרה אצלי, תקופה ממושכת של שינויים גבוה הרבה אנרגיות. השגרות שלי בסידור הבית נפלו. הרגשתי חסרת אנרגיות וראיתי שכך מרגישים כל בני הבית. החלטתי לחזור לעצמי, לעבוד על האי סדר הזה. חזרתי לשגרות שלי. התחלתי לעבוד בקטן על העצמאות של הבנות. התחלתי בנקודות שהכי מפריעות לי.

ואת יודעת מה?? פתאום אתמול הבת הקטנה שלי (בת 8) אמרה לי "אמא משהו השתנה כאן בבית. אני לא יודעת להסביר מה. פתאום יש כאן חיים בבית. כאילו זו שנה חדשה, שנה אחרת"....
ואני בתוך תוכי אמרתי. אני יודעת. משהו השתנה באוויר. לזה קוראים אנרגיות. האנרגיות התרוממו. הרמתי את הבית.

איזה כיפיות הבנות שלך עם התגובות שלהן
וכל הכבוד לך
פוסט מקסים

יהלומית, וכל מי שמתמודדת עם דברים דומים: אני רוצה רק להוסיף שלפלייליידי יש היום משהו שבעיני הוא נפלא - מין תוכנית של 31 צעדים, כל יום מוסיפים עוד הרגל קטן ובהדרגה זה מתחיל לרוץ. זה נקרא 31 babysteps. אני עושה את זה מדי פעם כשאני רואה שהבית שוב מתמוטט עלי, וזה מכניס אותי לעניינים. עוד לא נגמר החודש, והבית שלי כבר מסודר ואני מרגישה נפלא.

יהלומית,
את צריכה לחשוב רגע - מה הכי הכי מפריע לך? איפה הנקודות שחייבות שינוי אבל דחוף!!
ומשם להתחיל.
כביסות?? לבנות שגרת כביסות (אני עשיתי בסוף שבוע אחד ים כביסות ואחר כך כל יום-יומיים. ומיד קיפלתי.
קיפול הכביסה היה אחד הנקודות הכי קשות אצלי.
שירותים ומקלחות?? אפשר להחזיק קרוב (בארון או משהו) מברשת, סנו כחול של חלונות, כל החומרים להחזיק בקרבת מקום ופעם ביום בכל פעם שאת נכנסת - לנקות. פעם אחת כמו שצריך ואחרי זה להעביר ויש כזה מהיר של שתי דקות.
השיש במטבח?? קודם כל לרוקן אותו. לרוקן. בכל ערב לרוקן מחדש. להחזיק בארון הסמוך סנו כחול של חלונות ולהבריק איתו את השיש.
אני ממליצה על ניקוי משטחים בכל ערב לפני שהולכים לישון. אני לא הולכת לישון עד שכל המשטחים רייקים. כולל הכיור.
מיד כשמסיימים לאכול הכלים נכנסים למדיח, הסירים והמחתות נשטפים מיד (ביד. לא במדיח)
בבוקר כשאת מתעוררת - מיד סדרי את השמיכה, למתוח אותה! כבר החדר נראה טוב יותר.

אלו הטריקים שלי.

ואני גם בעד להזמין אנשים הביתה (מכירה את התירוצים ההזויים מעצמי) כי אז מתביישים ומתחילים לזוז
גם אני בעד. פעם הייתי נכנסת ללחץ. בימים אלו הבית מוכן כאילו כל יום מישהו עומד לבוא.

איזה קטע בדיוק היום רציתי לספר שיש לי קצת בלאגן בסלון. למה?? ה ש י פ ו ץ
בעלי המשיך אתמול את השיפוץ בערב. בלוקים ובטון באמצע הסלון. מבאס. אני לא נותנת לזה להרוס לי את הכל. עדיין מלבד לזה, יחסית מסודר. אני ממשיכה עם השגרות שלי. מנסה להתעלם מהבלוקים, כלי העבודה, הבטון.
הוא עובד נקי באופן ייחסי. אין לי הרבה תלונות. רק שייגמר מהר. לא לתת לאנרגיות לשקוע.

http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-4645,00.html
זה הקישור לטורים של פליי ליידי בלאשה- YNET. שתירגמה עדי יותם
כמובן יש את כל יתר הדפים הרלוונטים/ תרגומים. כאן באתר.

אני מרגישה שהשינוי הוא לא רק בסדר של הבית. הוא באנרגיות בכלל. אני מלמדת את עצמי לזרום, לא להיכנע או להתנגד.
מלמדת את הבנות שלי להיות יותר עצמאיות.
עשינו לנו סדר יום של אחרה"צ. כל אחת הולכת לחוג אחד פעם בשבוע + מורה פרטית פעם בשבוע. ולומדים לאו דווקא מה שהכי קשה להן. אלא מה שהן אוהבות ללמוד. הגדולה אוהבת ללמוד אנגלית - היא לומדת אנגלית אצל המורה ורק מדי פעם כשיש נושא במקצוע אחר שקשה לה היא מבקשת עזרה מהמורה. מלבד לחוגים יש ספריה, משחקיה פעם בשבוע שמדי פעם הן הולכות (משחקיה יישובית כזו. משחקי קופסא).
וככה כשאני לא עובדת בבית כל כך קשה יש לי אנרגיות גם לבשל ולאפות.......

חמותי ואמא שלי מזועזעות מהבית שלי.
אני חייבת לציין שאני ובעלי אנשים נקיים מאוד בדרך כלל, אבל לאחרונה הוא היה חולה, ואני בחודש תשיעי, ועם תינוק בן שנה ושמונה חודשים בבית....
ושני חתולים, איך שכחתי....

אז הייתה לי עוזרת פעם בשבועיים, בדיוק בתקופה האחרונה אמרתי אולי לקרוא לה פעם בשבוע, האבק בסלון כבר הורג אותי...
אבל אז היא הבריזה וחזרה לארץ המוצא שלה.
מאז אני קצת אבודה.

פעם בשבוע מטאטאים יסודי את כל הבית ומשתדלים גם אבק, מחליפים מצעים וכ"ו.

וןעדיין, הפרצוף הזה שחמותי עושה כל פעם, והטרוניות של אמא שלי: אוי, איך את חיה? איכס, איך את חיה?
הילד יושב על הריצפה, למה אין שטיח בסלון?
איך אפשר בלי שטיח בסלון?

ולא עוזר לומר לה שאין לי כוח בנוסף לכל מה שאני לא עושה גם לשאוב שערות מכל פינה....

אורורה יקירתי,

דחילק, את בחודש תשיעי, מה אי אפשר להבין את זה???

ההפרש אצלך בדיוק כמו ההפרש אצלי, בין הבנות. שנה ושמונה חודשים.
אני זוכרת היטב את התקופה הזו..... הבית היה מזעזע. הייתי מבזבזת את ימי שישי שלי וגם חמישי. בעצם בכלל בין הלידה הראשונה לשנייה היתה המון אהבה בבית. גיליתי מה זה לאהוב באמת. אבל שכחתי את עצמי. בכלל לא חשבתי על עצמי. הסתובבתי די מוזנחת. לא מאופרת. השמנתי מאוד אחרי ההריון הראשון. אבל לא הספקתי להסתכל על עצמי ואופס! אני בהריון!
ואחר כך מיד ילדה שניה נולדה. עוד אהבה. הייתי ג'דעית כזו. הולכת עם שתיהן לקופת חולים בעגלה אחת כמעט כל יום. פעם זו ופעם ההיא ופעם טיפת חלב (באותו מקום) ופעם רופא התפתחותי, ופזיותרפיה, ועוד טיפולים... למי בכלל היה זמן להסתכל על הבית?? על עצמי לא הספקתי להסתכל אז על הבית??

עם הזמן הם גדלים, וגם אנחנו גדלים איתם, ומתפתחים, ולומדים עוד דברים מהחיים ולאט לאט יש זמן לכל דבר.... ואז גם באים הרצונות וגדלים הצרכים .... בניהם הצורך לתחזק את הבית, את עצמנו, את הסביבה שבה אנחנו חיים....

מקווה שהקינון יגיע אצלך, ואם אין אצלך תקופה כזו - שהלידה תהייה קלה ושתהיו בריאים!! זה כרגע הכי חשוב. הבית? כשיהיה לך יותר כוח תוכלי לעשות הרבה יותר.

תודה רבה לכל המגיבות. נפחתן בי תקווה. לא שמעתי על הפלייליידי מעולם. אני מבינה שזה אתר באנגלית.
אכנס אליו בהקדם.
אני לא יכולה לאמר שיש משהו ספציפי שקשה לי כמו העובדה שכדי שבית יהיה מסודר צריך להיות במוד של כל הזמן לסדר
אחריך. אני מסתכלת על גיסה שלי עם 4 ילדים קטנים והבית שלה מתוקתק כי כל הליכה שלה ממקום למקום בבית מלווה
באיסוף וארגון מה שיש בדרך. זה נורא קשה בעיניי. לא נולדתי כזאת. אמא שלי תמיד סידרה אחריי. היא ממש פינקה
אותי ואני עכשיו סובלת נורא בגלל זה. את הילדים שלי החלטתי לגדל בצורה הפוכה. אמנם יש לי 3 בנים ואין לי בנות
אבל הם עוזרים לי. לשניים הגדולים יש משימה של סידור המדיח באופן קבוע. זה מאד מקל.
הדבר הקשה ביותר הוא העניין של דחיית דברים. צריך להיות טיפוס נורא חרוץ ואנרגטי כדי שהבית יהיה מסודר.
מה שרוני בלוני כותבת זה ממש נכון. צריך אנרגיות. אני מרגישה שאין לי ואין לבית אנרגיות.
כולם מבולגנים. החדרים הפוכים. הילדים זורקים בגדים על הרצפה, השולחנות שלהם מכילים ערימות של ניירות.
אף אחד לא מסדר כי המודל של הבית, האמא, לא משמשת דוגמא טובה.
צריך לעשות ארגון מחדש בצורה רצינית ולא רק להשתלט כל פעם על אזור אחד.
צריך לקום בבוקר עם אנרגיות כדי לחולל מהפך כזה ולא נראה לי שזה יקרה לי.
מקווה שאוכל לספר לכן יום אחד בשורות טובות על שינוי בביתנו.

יהלומית
הפליי ליידי בנוי בדיוק לטיפוסים כמונו - שלא נולדו מאורגנים
היא מדברת על הרבה
את נכנסת רק פעם אחת לאתר ונרשמת
ואז מקבלת יומיום מבול של אימיילים ממנה, שאומרים לך מה לעשות היום
בסופו של דבר המשימות היומיות הן קטנטנות
אבל הן מארגנות אותך ומורידות ממך את ההיסוסים של "ממה להתחיל..."
וזה מצטבר
ובסוף מסודר
או די מסודר
ונעים

רוני, תודה.

אצלי בבטן יש בן שני...!

גם אני השמנתי בטירוף אחרי הלידה של הילד שלי ולפני שהספקתי לחזור לעצמי כבר הייתי בהריון...
כן, מוכר ולא חביב לי בכלל.

מה שמוזר הוא שבהריון הזה דווקא רזיתי... לפחות בתחילתו.

תמשיכי לתת השראה.

יהלומית יקירתי.
ה פליי ליידי (היכנסי לקישור הזה ויש גם דף של תרגומי פליי ליידי כאן באתר, זה הקישור, צבוע בירוק ואדום).
אני מעולם לא נרשמתי לאתר באנגלית. קראתי את הדפים כאן באתר והרכבתי לי שגרות משל עצמי, באתר של לאישה ב- YNET הועלו בעבר משימות יומיות של עשייה ברבע שעה. מה שצריך זה להבין את העקרון.
ע"פ ה פליי ליידי לא מתעמקים בזה, לא מסדרים כל היום, לא רודפים אחרי הילדים, עובדים רבע שעה בכל ערב ו 3-4 דקות בבוקר (תלוי מה את מחליטה לעשות בשגרת הבוקר, אצלי זה עניין של דקה בבוקר).

אתמול הרסתי לעצמי הכל. בקטע של השינה כמובן. לילה קודם לא ישנתי מספיק כנראה, אתמול השלמתי בלי לשים לב שעה וחצי של שינה בצהריים (ימי ג' אני עובדת יום מקוצר). כמובן שהרסתי לעצמי את הלילה!
אז ישנתי הלילה משהו כמו ארבע שעות. קשה לי כעת. אני בעבודה.
וזה יאלץ אותי שוב לישון צהריים היום ושוב יהרס הלילה. איזה סרטיםםםםם
מקווה שאצליח להתמודד. מזל שאני לא עובדת בימי שישי, ככה יהיה לי זמן לנוח ככה בכיף בלי להילחץ.

מזל שהבית ככה מסודר ואני לא קורעת את עצמי בימי שישי. זה דבר אדיר בשבילי.מעדיפה ככה לעבוד כל ערב קצת בבית. וזה באמת מעט! וככה בימי שישי יש לי שקט, אפשר לטייל, את הקניות לבית אני עורכת בדרך כלל בימי רביעי או חמישי, רק לעתים רחוקות בימי שישי.

אז מה עלי לעשות היום? לשמור על הקיים, לקפל כביסה, החדר של הבנות - אוי החדר של הבנות. החדר של הבנות זה החדר שאני הכי פחות מקפידה. הן יכולות לסדר אותו ותוך חצי שעה להפוך אותו באותו היום. פעמיים בשבוע בערך הן מסדרות אותו כמו שצריך. לפעמים זה בא להן לבד. אם אני מודיעה שמישהו צריך להגיע - הן מסדרות אותו מרצונן. המיטות שלהן תמיד מסודרות, או שאני עוברת ומסדרת או שהן מסדרות כשהן חוזרות מבית הספר מרצונן. ככה התרגלו כבר. עדיין ההרגלים האחרים שלהן לא מספיק טובים: הן משחקות במשהו - לא מחזירות למקום, קוראות ספר לא מחזירות למקום. בסלון אני יותר מפקחת עליהן, בחדר שלהן? זו הממלכה שלהן. אבל גם אם החדר שלהן לא מסודר - אני יודעת שזה רק חדר אחד בבית. וזה לא נורא. ואגב, רוב הזמן הן בסלון או בפינת העבודה (מחשב וסיפריה) ולא בחדר.

זה מעניין. בעבר פינת המחשב והסיפריה היו החדר של הקטנה. והחדר שלה תמיד היה מסודר. תמיד. ילדה קטנה בת 3 והחדר שלה תמיד מסודר?? לא היו בגדים על הרצפה מעולם בחדר שלה (היא היתה שמה בארון שלה בלי לקפל. אבל בארון), היה בלאגן במגרות אני מודה, אבל החדר היה ריק כזה, מסודר. אצל הגדולה לא. מעולם לא היה סדר. אבל היא טיפוס אחר, ויש לה את הקשיים והבעיות שלה..... היא אחרת.
עם הזמן הן החליטו שהן רוצות לחיות באותו החדר, ועד היום זה כך.

מה אני אומרת בזה, שזה עניין של אופי?? אולי. אבל גם אני סוג של דחיינית כרונית מלידה. אני זוכרת שתמיד הייתי נטולת אנרגיות. עשו בשבילי הכל ולא למדתי להתארגן טוב בילדותי. אבל אני לומדת כעת. כל יום בחיי אני למדה עוד ועוד... מבחינתי זו ההתבגרות שלי.