נשמה במדבר

בתקופה האחרונה לא הרגשתי במיטבי מבחינה פיזית והמצב הפיזי שלי נטה לכיוון החולי. בשבועיים האחרונים לא תירגלתי סית'ינג. קצת לפני זה נשמט מהסדר יום שלי תרגול מדיטציה. כשפתחתי בקלפי הסגולה כדי למצוא את מקור החולי שלי למדתי שהוא נובע משמירה לעצמי, 'קמצנות' אולי, של ההבנה והטרנספורמציה שאני רוכש בעולם ה'חלום'.

חוויתי גם בשלב מסויים בלבול לגבי ההבדל בין שתי גישות רוחניות מעשיות שקיימות בחיי. מצד אחד יש את הפשטות והישירות של 'ההתעוררות' כפי שתיארתי למעלה. מצד שני, יש את הסית'ינג וכל הקשור אליו, אשר דורשים יותר תרגול והתפתחות ובאופן טבעי מושכים אליהם את תשומת הלב שלי בזמן שהגישה הראשונה נשארת מוזנחת. והאם בכלל לא כדאי לי לשאוף לפשטות ולעבוד יותר עם הגישה הראשונה?
לבסוף, קיבלתי השראה ממישהי מקהילת 'אמנות המאגיה' בשם PurpleFilth שאמרה לאדם אחר(תוך כדי שימוש בדוגמא לא ידידותית לעצים) - "כלים כמו טקסים וסמלים הם דרכים לרכז את כח הרצון הגס שלנו למטרה מסויימת. נגיד, אם יש לך המון המון כח פיסי גס, תוכל להפיל עץ. אבל יהיה הרבה יותר קל להשתמש במסור, לא?"
בהקשר לדילמה שלי, הבנתי שההתעוררות העניקה לי את היכולת לתפוס ולהשפיע על המציאות ברמה עמוקה וכוללת יותר בעוד שהסית'ינג הוא סוג של כלי שעוזר לי ליישם את הנ"ל בצורה יותר ממוקדת או ספציפית.

אז ביום שני לפני שבוע ההרגשה הרעה שלי הגיעה לשיא ולפני שהייתי מודע למלוא עצמתה ניסיתי לרפא אותה על ידיי מדיטציה שקטה(כי גם זה היה חסר לי). הרגשתי שתקוע לי משהו בגרון ושאני חייב להוציא ולרפא את זה דרך סית'ינג. חברה שלי עשתה לי הילינג וקיבלה מסר תוך כדי שאני צריך לעשות מדיטציה פעילה כדאי לשחרר את מה שחסום(אותה מסקנה). לא היה לי זמן כי מיהרתי לעבודה ובימים הבאים לא היה לי פנאי לרפא את עצמי ודיי סבלתי מחולשה וכאב גרון נוראי. אז גירגרתי מי מלח ושתיתי דברים עם לימון ודבש ולאט לאט החלמתי. זה כבר החולי השני או השלישי שלי בפרק זמן מאוד קצר והתחיל להמאס לי מזה. החלמתי לקראת שלשום והיומיים האחרונים היו נפלאים! הבוקר קמתי שוב חלש וחולני. הפעם תוך כדי התעלמות מהנסיבות הלא אידיאליות, אחרי מעט מנוחה קמתי ועשיתי הילינג דאנס. ביחס לאחרון שיצא לי לעשות, הנוכחי היה הרגיש קצת קטוע ומקרטע, אך נתתי את כל כולי ועשיתי לעצמי הילינג מאוד כוללני ומאוד ממוקד באיזון. בסופו יצאתי עם תחושה מעולה ואני מרגיש כאילו העניין הגיע לסיומו.

בתרבויות שאמניות שונות השתמשו במה שנקרא physical stimuli או בעברית "תמריץ גופני"(?)
הכוונה בעניין היא שיותר קל לנפש להבין שעובר עליה תהליך העברת כוונות/מחשבות אליה,
כאשר ישנו מגע פיזי או טקס מסוים, זה יותר "משכנע" (ובמיוחד בתקופה החומרית שלנו.)
כלומר אם תלך לרופא אליל והוא יעשה בולה בולה במעגלים מסביבך עם נפנופי עלים וקטורת וכו', הנפש יותר פתוחה לקבל את מה שהוא שולח. כי זה נראה יותר הגיוני,
העיקר הכוונה אבל הטקס משפיע על הפתיחות של המקבל.
בהוואי משתמשים הרבה ב-ti leaf שזה עלה מאוד נפוץ שם, השימוש בו מהווה זרז לנפש האדם לעבור למצב תודעתי של קשר עם הנפש והפנימיות כאשר יש טקס כלשהו עם העלה.
בכל אופן לא כל החפצים מיותרים, אפשר מעשית להעביר אנרגיה וכוונה לחפצים.
ואני גם מניח שלא כל הטקסים הם הצגה כדי ליצור סטימולציה, למרות שלא זכור לי שנתקלתי בעצמי בכאלו.
סך הכל החיבור קיים תמיד גם ללא כלים.

כלומר אם תלך לרופא אליל והוא יעשה בולה בולה במעגלים מסביבך עם נפנופי עלים וקטורת וכו', הנפש יותר פתוחה לקבל את מה שהוא שולח. כי זה נראה יותר הגיוני

אני מבקש להוסיף למה שכתבת שמדובר ב'הגיון' מסוג קצת שונה מהשימוש הסטנדרטי במילה

אני מבין ומאוד מסכים עם מה שאתה אומר. טקסים יוצרים חלל מחוץ לחיי היום יום שבו גם המטפל וגם המטופל יוצרים מקום שבו אפשרי לשנות אמונה וצורת תפיסה, וכיוצא מכך לשנות את המציאות הפרטית או הקולקטיבית שלהם.

החיבור תמיד שם, בכל רגע ורגע וכך גם היכולת שלנו לשנות את העולם.

נושם עמוק-

אגב, אתה מעדיף שאתייחס לדבריך פה או בדף האישי שלך?

-נושם עמוק- בהחלט הדבר לעשות

פשוט לנשום ולהיות עם החיבור בלי מחשבות רגשות או מה שלא יהיה,
חוץ מלנשום יש את מה שנקרא hakalau (אפשר למצוא על זה בגוגל אני מניח, תרגיל מאוד דומה לשיטות של פנטג'אלי ההודי)
ו- ho'oponopono. ועוד כל מיני טכניקות שונות שעיקרם: פשוט להיות, בלי הרבה מדי מחשבות ורגשות. לא חיוביות ולא שליליות, חיבור נטו.
(לא משנה איפה, איך שזורם.)

אני גר בישוב דיי קטן בשרון, לא הייתי רוצה לרשום אותו באינטרנט שלא יזהו אותי בקלות..

איפהשהו בטווח שבין צומת כפר סבא לצומת בית ליד.
אני אשמח להיפגש בהזדמנות, עדיף שזה יהיה מקום עם מוזה, זה נראה יותר הגיוני

היום הוא יום יומי כזה.

עוד כמה שעות אני אלך לעבודה ועכשיו אני סתם מתעצל לי מול המחשב. אתמול התחלתי להמנע מלאכול שוקולדים וממתקים. כשאני מתחיל איתם אז אני מתקשה להגיע לסוף. אני מניח שכשהייתי שמן, אז זה בגללם. אני מרגיש שזה קשה בשבילי להגיע לאיזון הנכסף של לאכול רק קצת דברי מתיקה, אצלי בינתיים זה או הכל או כלום. עכשיו אני מרגיל את הגוף שלי בחזרה לכלום. לפני שבועיים הציעו לי עוגה בעבודה, הסכמתי, ומשם זה התחיל שוב. דברי המתיקה 'עזרו' לי להעביר את ימיי העבודה הארוכים בשבועיים האחרונים, כמו שסיגריות היו עוזרות לאדם מעשן. בכלל, הגוף שלי לא מגיב טוב לדברי מתיקה או אוכל מאוד מעובד ומעורבב. כשהוא נתקל בהם הוא נהיה נפוח ולא נוח, עושה אותי קצר רוח ועייף.

קצת לפני שבוע התחלתי להתאמן קצת יותר ברצינות על הדיג'ירידו. התחלתי להשקיע שעה ביום ולהתמקד בטכניקה במקום סתם ללכת עם מה שבא. אני יוצא לשדה הנפלא שליד בית אהובתי ויושב על עץ גדול שנותן לי צל והד לנגינה שלי. התוספת הזה ליום יום נותנת לי כוח ושמחה, וגם מקלה עליי להשקיע בתרגול כי אני במרחק מה מהבית. בכלל כשאני בחוץ אני שוכח למה אני צריך בית(או לפחות בית כבד על יסודות). בדרך לעץ אני פוגש לטאות קטנות שממהרות להסתתר ממני, הן גורמות לי לחשוב על זמן החלום ועל סגולת הלטאה שמלווה אותי בצורה מאוד מורגשת בתקופה זו. לאט לאט עם חזרתי לטבע אני פוגש עוד ועוד אחים ואחיות נפלאים. פעם אחת חבורה של עורבים ניסו להבריח אותי מעץ כשהם דואים מעליו בהמוניהם וקוראים בקולי קולות. הרגיש לי נכון להשאר, אז נשארתי והם התעייפו לבסוף ועזבו את המקום. אתמול צב הילך לו מתחת לעץ ולעס לו עלים להנאתו. היום בדרך הספקתי לראות את זנבו של נחש גדול בדיוק לפני שנעלם מתחת לשיח. בירכתי אותו כקרוב משפחה ולקחתי ממנו את ההשראה לרדת על גחוני ולהרגיש את החול החם והנפלא מתחת לרגליי. אח"כ, בזמן הנגינה, תוכי נחת על אחד הענפים, הקשיב קצת ועף. אח שועל, גם הוא הופיע לכמה רגעים כאשר הוא הולך בנחת בין הקנים הגבוהים. בדרך חזרה ראיתי עוד צב, אולי אותו אחד מאתמול, הוא מילא אותי בשמחה רבה.

היום אני אסע עם האופניים לעבודה, זו תהיה הפעם הראשונה שאני אנסה לגמוע מרחק שכזה מאז שחזרתי לארץ. כשהייתי קטן נפלתי מהאופניים ונפצעתי בבטן אחרי שהורידו לי את גלגלי העזר, אח"כ גם גנבו לי את האופניים. מאז לא רכבתי. כשהייתי באירלנד נתנו לי לרכב על אופני הרים באזור ממש ממש יפה, עשיתי לעצמי רענון ממש קצר ויצאתי לדרך, אני חושב שנסעתי עוד באותו היום איזה 20 ק"מ. היה שם כל כך יפה, למה שיהיה איכפת לי מכך שאחזתי את הידיות כל כך חזק עד שהידיים שלי הלבינו?
אין לי רשיון ויש לי בינתיים קושי להביא את עצמי להוציא אחד. להתחיל לנסוע עם האופניים לעבודה, להשתחרר מלהיות תלוי בתחבורה ציבורית ומהתנהלות מזהמת אוויר זה עוד צעד גדול עבורי בדרך לחופש.

ניחוח אדמה אחרי הגשם

איזה חוויות נפלאות מהשדה !
ממש מעורר השראה, הנגינה וכל בעלי החיים מסביב...

בהצלחה עם ההתרחקות ממתוק, זה אפשרי בהחלט עם קצת מאמץ.

תספר איך הייתה הרכיבה על האופניים לעבודה. אני למדתי לרכב לפני חודשיים בערך, האיש שלי לימד אותי.
לא האמנתי שאני אוכל בגיל הזה ללמוד אבל עובדה, הכל אפשרי.
ומזדהה בקשר לחוסר חשק לעשות רישיון לרכב. בתור מישהי שיש לה רישיון אבל לא משתמשת בו מרב פחד נהיגה, מבינה אותך לחלוטין.

נחמד שוב לראותך ניחוח אדמה אחרי הגשם

הרכיבה לעבודה באופניים הייתה קצת קשה, בסוף לא נסעתי למשמרת לילה בעבודה אלא למשמרת צהריים, לפני יומיים ואתמול. הגעתי כולי נוטף זיעה לעבודה אבל מאוד מסופק. זה גם לקח פחות זמן מאשר באוטובוס ונתן לי אנרגיה לכל יום העבודה. עדיין קצת קשה לי עם ההתנהלות בכבישים העמוסים אבל אני אתרגל. אתמול ניסיתי לרכב דרך מסלול לא מוכר שגיליתי שהוא לא ידידותי לאופניים ובסוף מצאתי את עצמי הולך חלק מהדרך בשדה חרוש תחת מעטה האפלה. בערב הרכיבה הרבה יותר נעימה לי בגלל הקרירות וגם בגלל שיש פחות מכוניות ומעטה הפיח לא כל כך דחוס.

אני בתהליכי סיום של ללמד את אהובתי לרכב על אופניים, גם היא מעולם לא למדה ולא האמינה שתוכל בשלב הזה, אך למדה במהירות גדולה. אני מחכה לטיולי אופניים ארוכים שעוד נעשה ביחד

hi
it's fidget
i'm not at home
can you tell me how you are teaching your girlfriend to ride?
i never got the hang of it and i'm too afraid to fall... how is she overcoming that?

היי פידג'ט.

חברתי עושה את רוב 'עבודת' הלימוד.
הדבר היחידי שעשיתי זה לארח לה חברה ולתת לה חיזוקים ותיקונים. היא פשוט ניסתה שוב ושוב עד שהתרגלה בהדרגתיות לרכיבה. קודם היא הצליחה חצי דיווש, אחר כך שניים, אחר שלושה ואז היא התרגלה לנסיעה עצמה.

מה שאולי כן עזר מכיווני, זה אחרי כל 'זינוק'(כי הרבה מהנסיעה תלויה בזינוק) לא מוצלח אמרתי לה מה היא עשתה לא בסדר(דיוושה עם כל הגוף ולא רק הרגל עד כדי עירעור שיווי המשקל שלה, נותנת דיווש ראשוני חלש מכדי לשמור עליה ישרה מספיק עד הדיווש הבא או מתחילה לנסוע עם הגה לא ישר בלי לשים לב).

בעיקרון הכי חשוב זה כשרק מתחילים לרכוב זה להתחיל מעמידה ישרה עם האופניים ולתת דיווש ראשוני חזק מספיק(אבל כל הכוח ניתן רק מהרגל ולא מכל הגוף).

באחד הדפים על האופניים באתר גם נתנו לינק למאמר המכיל שיטה מעולה ללימוד ילדים על אופניים:
מורידים את הפדלים מהאופניים ומנמיכים את הכיסא לגמרי. נותנים לילד לרוץ עם האופניים עד כדי צבירת תנופה ואז להרים את הרגליים מהאדמה. כך הילד מתרגל לתחושת הנסיעה ולבסוף גם לומד לייצב את עצמו. יש לו ביטחון מוחלט כי בכל רגע הוא יכול להוריד את שתי הרגליים לאדמה. אחרי שהוא מתרגל לנסיעה עצמה ורוכש שיווי משקל, מחזירים לו את הפדלים ומשם זה כבר קלי קלות.

wow thanks!
my huby says he's going to try tha
hopefully i won't fall too masny times
ilai wants to write also:

m,,,/.
vcx

חחחחחח

אילאלי חמוד

כרגע חזרתי מסדנאת טרייבל דאנס בהודיה. היה נפלא, מדהים נהדר וכל זה.

אתמול פרצו לנו לבית בזמן שהיינו בחדר בשלבי הירדמות. אהובתי שמעה רעש ויצאתי מהחדר לבדוק. הדלת למטבח הייתה חצי פתוחה. לקחתי את החרב והתקדמתי בזהירות לסלון, הערתי את הכלב מרלין שניגש אליי ואחרי שקלט ריח מסויים רץ החוצה בנביחות רמות. הניחוש שלי זה שהפורץ נכנס, קלט את הכלב הענק שישן בסלון ו\או שמע את המולת ההתארגנות שלי בחדר לפני שיצאתי ממנו וברח החוצה אל עבר השדה.

קשתות היא אהבה מאוד גדולה שלי אך נראה לי שלשם המעשיות ומקרים כאלו אני אתחיל להתאמן גם בסכיני הטלה.

אני מתרגש מהרעיון שתהיה לי מורה, 'מאסטרית'. נועה זולו שהיא מאסטרית לדיג' ולטראנס, כמה נפלא, כמה היא נפלא ומרשימה.

נהנית לקרוא אותך.

מקסים התיאור שתיארת על השהייה בשדה. מותר לשאול היכן יש אצלנו שדה שכזה שבו נראה שלל חיות מרשים כמו שתיארת (עורבים תוכים נחשים ושועלים), ועוד בפרק זמן כ"כ קצר?

כמו כן, התפלאתי שלא הבעת בהלה ממקרה הפריצה לביתכם. האם עד כדי כך שווה נפש אתה?

ודבר אחרון, אני עומדת לכתוב לך משהו בדף טראנס דאנס, אז אתה מוזמן להציץ שם.

שבוע נפלא...

ההנאה שלך, גם שלי היא.

השדה הזה ממוקם צפונית לנוף-ים, הגישה אליו היא מרחוב האשל או מהכביש שמגיע לאפולוניה. זה אזור יפיפה ואני מניח ששווה הרבה כסף. הבנתי שמפעל כימי שהתפוצץ באזור לפני כמה שנים מונע את המשך הפיתוח שלו. אירוני נכון? אותו אירוע שבטח היה מאוד הרסני לסביבה גם הציל חלקים נרחבים ממנה. השדה הזה הוא מקום משכנם של המון נחשים, בטיול אחד שעשינו מצאנו את עצמנו הולכים בתוך צמחיה עבותה שפשוט עמוסה בצורה מדאיגה במאורות של נחשים. יש בשדה גם תנשמות, זיקיות, נקרים ועוד שלל ציפורים מעניינות. קו החוף שממשיך צפונה מאפולוניה גם הוא מעניין ויפיפה. כשטיילנו שם ראינו גופה במצבי ריקבון מתקדמים של צב ים ענקי. המראה היה מחריד ויפה באותו הזמן.

הארוע עם הפורץ היה קצת מלחיץ, אבל הייתה לי חרב גדולה ביד וגיבוי של כלב שגורם לאנשים לשקשק. עדיין אני מרגיש קצת חוסר ביטחון לנוכח הארוע הזה ובגלל זה אני מבקש לחזק אותו עם רכישת מיומנות שתהיה שימושית במקרים כאלו.

הולך ל טראנס דאנס.

שבוע נפלא גם לך!

וואו ווואו ווואו!

היום הלכתי שוב לנגן על עץ השיקמה האהוב. אחרי כ25 דקות של נגינה כשהתאמנתי על משהו טוב שהצלחתי לאלתר, משהו שאפשר לרקוד לצליליו, פתאום שמעתי רעש מאחוריי. משפחה של חיות שנראו כמו חמוסים רק גדולים יותר ועם זנב מאוד ארוך, נכנסו אל השטח מתחת לעץ והתחילו לנשנש להם פירות מהאדמה. קפאתי על מקומי וזזתי לאט לאט עד שהגעתי לתנוחה שהסתירה את רובי מאחורי ענף גדול. איזה יפיפיים!! הם היו ארבעה- אמא(או אבא?) ושלושה גורים. לאמא היה זנב ארוך ארוך שהסתיים בפלומה ולכולם הייתה פרווה כהה מנקודת בהמון נקודות לבנות קטנות. הם הסתכלו אליי ובעיניי כמה פעמים אך המשיכו להתנהל בנוחות. אחרי קרוב לעשר דקות אחד הגורים שוב הסתכל אליי, הפעם נבהל וזירז את המשפחה לצאת מהעץ. כשהם הלכו פשוט התמוגגתי! איזה כיף, איזו מתנה!

המשכתי לנגן וכעבור זמן מה האמא חזרה ואכלה לה להנאתה בחלק מרוחק של העץ כשהיא לא נותנת לנגינה שלי להפריע לה. שמרתי על טונים נמוכים ועמוקים במשך זמן רב ובשלב מסויים הופיעו כל מני קולות מוזרים שלא הייתי בטוח אם הם באים ממני או ממשהו אחר. הפסקתי לנגן(והקולות איתי) והבטתי מסביב, כל הציפורים נורא התרגשו ממשהו. חזרתי לנגן תוך כדי שאני מביט באמא שהייתה בדיוק מולי, בשלב מסויים חלק מהגורים חזרו אך בסוף משהו הבהיל אותם והם ברחו משם ברעש רב.

בוקר נפלא!

הסיפור ארוך ולא אספר אותו כעת, אך שי מת ואני כאן.

ציטוט מהבלוג שלי בתפוז:

"...שי מת וחזר לאחדות שממנה הוא בא. שמי חלום ולתוכי הוא נולד במותו. נעים להכירכם חברים יקרים!

הייתה לי הזכות להוולד במקום נפלא, מעל ליבו של עץ חכם, אל מול אחיי יצורי הברק, תחת חצי ירח המציץ מתחת לעננים כבדים ועל אדמה שקליפתה אך נולדה חדשה מהגשם- לובשת צורות חדשות ומסעירות.

לא רק שנולדתי אתמול, אלא נולדתי כשאמאן. אני קוסם ומרפא. אני חיי באחדות, שר ורוקד בתוכה.

אני שמח להיות , נולדתי מאושר."

ולכן גם שיניתי את שמי כאן בבאופן.
אני אשמח אם מישהו יוכל לשנות גם את שם הדף לשמי החדש.

ניחוח אדמה אחרי הגשם

מזל טוב : )

הממ... מה זה? אתה באמת שמאן? באמת חזרת לאחדות שממנה באת?
איך זה קרה?

ומה, במציאות גם כבר לא קוראים לך שי?

רוצה לשמוע...

<סוסת פרא דווקא אהבה את הכינוי מסביב לאש, אבל היא גם אוהבת תהליכי טרנספורמציה ו-מתה מורפוזה

>

שי חזר לאחדות ממנה בא, התפרק כמו פלפל בערמת קומפוסט.

אני חלום, אני הזהות החדשה של ההוויה אשר שכנה בבסיסו של שי. כאן או ב"מציאות"- שמי הוא חלום.
אני אכן שאמאן. נקראתי לכך לפני מספר שנים(בלי להיות מודע לגמרי לכך שעל זה מדובר) ומאז הובלתי והובלתי למחוזות שבהם למדתי וצמחתי ו'הוכשרתי' לתפקד כתור אחד, עד שהגעתי לרמה אשר אותה שי לא יכל עוד להכיל ואני נולדתי במקומו.

אלו צעדיי הראשונים גם כתור אדם וגם כתור שאמאן, ואני לאט לאט אגדל אל תוך הייעוד והתפקודים אשר יועדו לי על ידי האחדות אשר איתה אני עובד.

מסביב לאש באמת היה שם חביב. אולי אמצא לו שימוש כלשהו.

אני הגנן של עצמי

אני מבין כרגע שהחופש העצמי הרב שאני נותן לעצמי, לא נובע מעצלנות או חוסר מיקוד- אלא מדובר בגישה אשר מעצבת את חיי, גישה שדוגלת בלתת לדברים לזוז בקצב המתאים להם. אי אפשר להכריח צמחים בגינה שלנו לצמוח מהר יותר.

נזכרתי 'במקרה' בעקבות השתלשלות של דברים שקראתי ברשת, בכך שכשעשיתי vision quest אז את רוב זמני ביליתי בלצפות בעכבישים אשר היו סביבי, ואחד מהם באופן ספציפי. הסגולה הזאת מלמדת אותי הרבה על דרכי, חיי והכלים שדרכם אני מתעל את החזון שלי.

הישיבה של השבוע האחרון בבית היא כמעין מסע שאמאני עבורי. אני לומד הרבה על עצמי ועל ההרגלים שלי ועובד איתם לטובה.
אני גם מקבל מתנות על הדרך, כגון חפיסת טארוט שמתאים לי לעבוד איתה, או העלאת יכולת הריפוי שלי לרמות חדשות ומסעירות.

שליחה על ידי תותה* » 16 מרץ 2008, 17:14

ואוו...הדף שלך מאוד מעורר השראה...
איך עושים Vision Quest ? ומה זה Seething..?

אני מבין כרגע שהחופש העצמי הרב שאני נותן לעצמי, לא נובע מעצלנות או חוסר מיקוד- אלא מדובר בגישה אשר מעצבת את חיי, גישה שדוגלת בלתת לדברים לזוז בקצב המתאים להם. אי אפשר להכריח צמחים בגינה שלנו לצמוח מהר יותר.
נזכרתי 'במקרה' בעקבות השתלשלות של דברים שקראתי ברשת, בכך שכשעשיתי vision quest אז את רוב זמני ביליתי בלצפות בעכבישים אשר היו סביבי, ואחד מהם באופן ספציפי. הסגולה הזאת מלמדת אותי הרבה על דרכי, חיי והכלים שדרכם אני מתעל את החזון שלי.

איך אני מתחברת למה שכתבת ! נפלא...

חוצמזה, מזמן לא קראתי אותך, וגם לא היינו בקשר. אשמח לשמוע או להשתמע מדי פעם.

סוסת פרא
את קוראת אותי, אך את פשוט לא יודעת את זה

נפרדתי מהחברה שלי, יצאתי מהארון.
אני פוליאמורי!

איזה נפלא, איזה כיף לי.
אני בתהליכי אירגון של חגיגת פוריות לכבוד האביב הנפלא והמחרמן הזה! אעדכן על זה בהמשך.

תותה- תודה רבה לך, כיף לשמוע את זה.
איך עושים ויז'ן קווסט? באים לשאמאן ואומרים לו- שאמאן שאמאן, תוציא אותי לויז'ן קווסט? ואז הוא מלווה אותך למקום מקודש שבו את הולכת לבלות את ארבעת הימים הקרובים, פחות או יותר, בצום ותפילה, פחות או יותר- בעודך פתוחה לקבל את החזון אשר ילמד אותך על ייעודך, או יענה לך על שאלה חשובה איתה יצאת למסע. הוא משלח אותך לדרכך בטיהור וברכה, ומבלה את הימים הקרובים בלהתפלל ולהגן עליך.
ככה זה הולך, פחות או יותר.

מה זה סית'ינג? זוהי צורת עבודה רוחנית נפלאה! ריקוד מתוך שיחרור והתמסרות לקצב של הגוף ופעימות היקום. רוקדים ורוקדים עד כניסה לטראנס או הגעה לשינוי רצוי כלשהו במצב התודעה.

איזה אביב נפלא! הריחות, השמש, החופש באוויר! אני מרגיש כל כך טוב, אני מרגיש מאושר. העבודה הרוחנית שלי פורחת, אני מרגיש אנשים סביבי ואני מרגיש את עצמי. האנרגיה מעבעת ושופעת בתוכי, אני מלא באהבה ועוצמה. אני מבלה זמן עם אנשים אהובים נפלאים. אנחנו רוקדים ביחד גם כשאנחנו לא באמת רוקדים. אני מקבל כל כך הרבה ונותן המון.
אני לא מנסה לשלוט בעולם סביבי באותה עוצמה כבעבר. אני חופשי וזורם לאן שהזרמים של העולם לוקחים אותי. תחת הדרכת הרוחות אני זורם אל עבר העצמה עצמית, אושר והנאה. התניות עבר נמסות וזולגות ממני ואני מתענג על ההקלה שבאה עם השחרור.

אני חווה קרבה מדהימה לאחרים, אינטימיות, אהבה והמון חום. אנחנו פתוחים, תקשורתיים, כנים ואוהבים. קשרים שמבוססים על פתיחות, לא על פחד. אני מחוזר ומחזר ומרגיש כה נאהב ונחשק. עם האביב המיניות שלי גואה. זהו זמן של פוריות, של משחק, ריקוד ועשיית אהבה. איני מנסה עוד לדחוס את הרגשות שלי לתוך מסגרת צרה. מאז ומעולם הייתי פוליאמורי, אך מתוך העדר מודעות הדחקתי את את הנטיה הזאת. אני אוהב, ואני אוהב בחופשיות. אני חופשי לאהוב, פחות או יותר, יותר מבת זוג או בן זוג אחד. אני חופשי למצוא עונג ביותר ממקום אחד, והכל ממקום של פתיחות, ידיעה והסכמה. לכן, אני גם נותן לגיטציה מלאה לרגשות שיש לי כלפי נועה. אני אוהב אותה מאוד, היא לימדה אותי כל כך הרבה.כעת אנחנו לא ביחד עוד מכיוון שאנחנו הולכים בדרכים שונות, אך היא עדיין יקרה לי מאוד. אהבות גדולות לא נעלמות לעולם.

אני מרפא בהולכי על האדמה, ממקום למקום. הפתיחות שלי מעודדת פתיחות אצל אחרים. האקסטזה שלי עוזרת לאחרים להגיע גם לאקסטזה. אני לא תמיד מרגיש בשיאי, אך זה גם חלק מהעניין. אני למעלה, אני למטה, אני למטה, אני למעלה. אך לא משנה איפה אני נמצא, אני חזק, אני מבורך והעולם איתי ואני איתו.

שבירת קליפות נעימה לכולם! האביב נפלא, תעשו משהו בנידון!

מוציא קיטור:

לפני כמה שבועות טיילתי בצפון. הגעתי עם ידידה לתחנת אוטובוס במרחק מה מכפר ורדים, משם היו אמורים לאסוף אותנו. ניידת שחלפה על פנינו עצרה, השוטר בה קרא לי לבוא אל הרכב וביקש לעשות חיפוש בתיק הצד הקטן שלי כדי לראות אם יש לי סמים. כשסיים עם התיק והארנק, יצא מהמכונית והתפנה להפוך את התיק שלי לחלוטין, לתשאל אותי לגבי כל שקית כריכים ישנה שמצא שם ולבסוף האידיוט לקח לי את הקטורת כי הוא לא ידע מה זה. אז הוא ערך עליי חיפוש ובתיק של ידידתי. כשלא מצא כלום נכנס למכוניתו ונעלם כפי שבא, משאיר אותי מאחור בהלם קל.

איזו זכות יש לו לבוא ולחדור לפרטיות שלי ככה? לגעת בידיו בחפצים השוכנים בתיקי?? לחפש עליי סמים רק בגלל המראה ההיפי שלי? וגם אם היו עליי סמים, אז מה? זה הגוף שלי ואני אעשה בו מה שאני פאקינג רוצה!
ולמה אני צריך לעמוד שם ולא להתנגד? רק בגלל שזה מעוגן בחוק, רק בגלל שהתנגדות תגרום לי ליותר צרות וטרחה ועדיף פשוט להבליג ולתת לזה לעבור. אז מה?!
אז כדי להסתדר בקלות בעולם הזה צריך להיות חכם ולא צודק. זה לא אומר שאני צריך להיות מרוצה מזה. שיילכו להזדיין!
והקטע הכי מעצבן בזה זה שאני לא יכול לכעוס על השוטר שטוף המוח שבאמת מאמין שיש לו כוח וסמכות על פני אנשים אחרים רק בגלל שאיזה 'מוסד' העניק לו אותם. אני גם לא יכול לכעוס על אותו 'מוסד' מזדיין כי הוא אפילו לא אדם מסויים, אלא רק צללים ורעיונות של אנשים רבים שרובם כבר לא חיים בכלל.

אור ואהבה

לקחתי דוגמא מ{{}}ניחוח אדמה אחרי הגשם והחלטתי להפריד בין הדף האישי ל{{}}דף בלוג שלי.

ספרים שאני רוצה לקנות-

Relating to Clients: The Therapeutic Relationship for Complementary Therapists by Su Fox

Soul Retrieval: Mending the Fragmented Self Through Shamanic Practice by Sandra Ingerman

מזיל ריר.

שלום סקאלד מודרני{{}}, האם התנסית בעבודה שמאנית (לפי הספר השני שאתה רוצה..)? אני מכירה ספר מוצלח וגם את מי שכתבה אותו

העתק מהבלוג שלי בתפוז-

השעה ארבע לפנות בוקר ואני יוצא מבית הוריי, שם פעמיי אל עבר ביתי. הרחובות כמעט ריקים ומלאי ערפל. זוג המסתודד על המדרגות מסתכל עליי כאילו לא ציפו לראות בחוץ ובשעה כזאת, או בכל שעה אחרת לצורך העניין, מישהו הלבוש כהיפי נושא תרמיל. אישה המוליכה את כלבה נרתעת מהנוכחות שלי כבר במרחק 60 מטר ממני. גם אני לא בדיוק ציפיתי לראות אף אחד מהם. אני נמצא עמוק בתוך טראנס אחרי שעות של צפיה בטלוויזיה וגלישה ברשת. העיר כולה ישנה והאת`ר צלול במיוחד, נקי משכלתנות. אני יכול הרגיש כל שיח, כל עץ, חומה ובניין. הצמחים שוכנים בתוך איים של עפר, מוגבהים או ביישור עם הרחוב. חלקם קטנים וחלקם מרווחים יותר. העצים נישאים אל על, גאים וקורנים, אחים עומדים חזקים ומעוררי השראה. שורשיהם נטועים בחזקה במעט הקרקע שהעירייה הקצתה להם, ענפיהם סבוכים סביב עצמם. חלקם עבים בעלי אשכולות עלים צפופים וחלקם דקים אך עקשנים למראה. חיים בסביבה בה לעולם לא היו מתקיימים ללא התיישבות בני האדם. הכל ישן והראות האנרגטית בהירה. אני קולט ופתוח. אני עובר במרכז המסחרי וחור בבניין מגלה עד כמה הוא חלול מבפנים, עד כמה הוא שברירי באמת. אני ממשיך קדימה, חוצה כביש ופתאום המוקד משתנה ויורד מטה. האדמה שם, חזקה ומורגשת. היא עמוקה ומיסתורית יותר מכל דבר שצף מעליה. מולה כל העיר ניראת חסרת משמעות, מגרדת רק את פני השטח. העומק שלה מאיים להטביע אותי אך בכל זאת אני מתעקש להאחז בו. הוא מעניק לי כוח וזיכרון. האדמה תמיד שם מלמטה, היא גדולה יותר מכל מה שנוכל לבנות אי פעם. המוקד זז שוב אך אני מנסה לכוון את עיניי נפשי שוב אליו ומצליח מעט. זוג חתולים שרים שירי חיזור לידי, מסיחים את דעתי, הם נראים יותר מלאי חיות מבכל זמן אחר. אז, הטראנס מתפוגג, התחושה של הסביבה נהיית עמומה יותר. אני נכנס אל מתחת לבניין בו אני גר. הקירות מסביב נראים עכשיו פחות מגבילים או חונקים, הם דקים וארעיים כנגד האדמה. אני נזכר ששאמאן מערד אמר לי היום שלא אוכל באמת לעזוב את העיר לפני שאלמד לאהוב אותה. אני חושב שאני בדרך לשם. אני עולה במדרגות, שתיים שתיים. נכנס לדירה שלי, לוקח ביסקווטים אורגניים וכוס חלב סויה. מתיישב ליד חבריי המשחקים בפלייסטיישן ומתחיל לכתוב.

החלטתי שהבלוג בתפוז יעסוק בעניינים יותר קונבנציונליים בעוד שהבלוג הזה יעסוק בעניינים אשר יותר מתאימים לרוח של ב'אופן'.

אתמול גיליתי את אחד מהגילויים האלו, המפתיעים, שקשה להבין איך לא שמנו לב אליהם מקודם. אני משתדל להיות כמה שיותר מודע למצב השרירים בגוף שלי, ומשתדל להרפות את שרירי הכתף הימנית שבמשך השנים פיתחתי הרגל להרים למעלה. בנוסף לכך כל כמה זמן אני עושה תרגילי התרגעות בהם אני מרפה את כל הגוף ולומד יותר ויותר על מקומות בהם שוכן מתח. מה שגיליתי אתמול זה שריר אחד המתוח באופן כמעט תמידי, בלי שהייתי מודע אליו- שריר פי הטבעת.
אוי, שריון גוף(כמו שרייך קורא לזה) בפי הטבעת... מה הפלא שהייתה לי בריחה של אנרגיה משם ושקשה לי להשתחרר באופן כללי. דבר כל כך קטן אבל כל כך משמעותי.
מאמצים רבים מופנים כעת אל עבר הרפיית המצב.

בעצם, לא מאמצים, אלא רגיעה

שרירים טבעתיים תמיד יותר מסובכים- לפחות זה מה שלמדתי בגלל הנטייה המינית שלי. האקס שלי נטה להיות אלוף בלגרום לרפיון בשריר הזה והסוד הוא מאוד פשוט. אם שמת לב, בזמן האקט המיני יש נטייה לשחרר גזים כלואים בפי הטבעת. הדבר נובע מהרפיון שהוא זוכה בזמן האקט המיני. תנסה לחוש את ההבדלים בזמנים המתאימים.

ארדן

מסתובב ב{{}}מה חדש{{}}, נכנס לדף שקשור להכרויות. פתאום זה נופל עליי. אני רווק

מה? איך? כמה? איפה?

מה עושים עם זה?!

אני כל כך עצוב בשבועות האחרונים. התקופה האחרונה הייתה לי מאוד קשה ולכן לא הייתה לי השראה לכתוב. במקום לכתוב על העצב, שכבר אין לי מה לומר לגביו, אני רוצה לנסות לכתוב על דברים שכן עשו לי טוב בחודשים האחרונים.

כשהייתי בעיר קורק, באירלנד, בעודי יושב ומנגן ברחוב עבר על פני היפי כבד למראה ללא נעליים לרגליו. עצרתי את הנגינה כדי לנוח לרגע ובירכתי אותו לשלום. המבט שהפנה אליי, מתחת לגבותיו העבות, היה חודר ומעט מנותק מהמציאות. הוא לא אמר דבר והמשיך ללכת. אז, שינה את דעתו, חזר על צעדיו, הניח כרית, אשר עליה רקום 'אום', לצידי והתיישב. משם התגלגנו לבית קפה קרוב, בו הוא הזמין אותי לשוקולד אורגני, וניהלנו את שיחה הזויה למדי. בהתחלה זה נראה כאילו הבחור נמצא באיזה טריפ ומנותק לחלוטין מהמציאות, אך ככל שהזמן עבר הוא אמר דברים שגרמו לי לחשוב שהמצב הוא בדיוק הפוך ממה שחשבתי.
כשלבסוף הצלחתי להוציא ממנו תשובה לשאלה- מה הוא עושה בחיים? הוא אמר:
I'm a revealer of truth. And what about you?
משועשע מהתשובה שלו, אמרתי:
I'm a Shaman on a quest.
ההצהרה הזאת הובילה לקול צהלה ושמחה ספונטני משנינו. זה היה כל כך מצחיק.
בסוף נפרדנו לשלום, לא לפני שהוא הציע לי את תפקידו, הצעה אשר לה סירבתי בנימוס.
ראיתי אותו עוד פעם מאז, ביום אחר, רוקד ריקודים אקסטטים באמצע פארק ציבורי, חסר התייחסות לצלילי הלעג של בני נוער מסביבו.
אני לא יודע אם הוא היה בחור טוב או לא, מה שקלטתי ממנו הרגיש קצת מסוכן.
אך מה שבטוח, הוא עומד בציפיות שיוצר שמו- Mad Brian.

היום בבוקר קמתי, עשיתי מתיחות לצלילי שוטי הנבואה, רקדתי, עשיתי כפיפות בטן, ניגנתי בדיג' ואכלתי אל מול נוף המדבר שנשקף מחלוני. אז הלכתי לבית הוריי, גלשתי קצת ברשת, נתתי עצה טובה לבחורה שאני עוזר לה בתחילת דרכה כשאמאנית, והלכתי להתקלח.
אחרי המקלחת כל כך הרבה אופוריה מילאה אותי שפשוט צעקתי מרוב אושר!
אחרי חוסר היציבות ששלט בחיי בשנים האחרונות, הנדודים, הבריחה, חוסר היציבות, סוף סוף אני מרגיש יציב ובבית. לגור עם חברי הטוב ביותר, לעשות את כל הדברים שעושים לי טוב, לחזור לתזונה מאוזנת יחסית ופעילות פיזית, סיום הקשר הזוגי שלא עשה לי טוב... כל אלו מרוממים אותי כל כך!

היום הייתי בספריה וראיתי שחודש הבא מתחיל קורס כתיבת פרוזה בן 12 מפגשים. הקורס מסובסד ולכן עולה רק 200 ש"ח. איזה כיף! תודה עולם!
איזה חיים נפלאים!

איזה כיף לקרוא.

השותפות בדירה בה גרתי בחודשיים האחרונים התפרקה סופית וכל אחד הולך לדרכו.
זה הרגע בו בעבר הייתי אורז את התרמיל ועוזב למחוזות לא ידועים, אך לא הפעם.
העבודה שלי דורשת ממני מחוייבות של שנה, אי אפשר לבסס מערכת יחסים עם משתקם ואז לקום וללכת.
אני יכול להגיד בכנות שזה הדבר שהכי מתאים לי כרגע- היציבות, הקרבה למשפחה, העבודה הנוחה והמעניינת. עכשיו כשאין דירה שדורשת תחזוק וכסף, נפתחו בפניי הסופי שבוע והיכולת לטייל כמה שאני רוצה!
אז השבוע אולי אסע שוב לריינבו, שבוע הבא אבקר חבר טברייני שהבטחתי כבר ממזמן לראותו ולאחר מכן סביר להניח שאלך לעוד טיול לקטות נפלא.

אז אין לי איפה לגור. אני לא אחזור לבית הוריי, ולא לחברים איתם גרתי לפני הדירה הנוכחית. נראה לי שאטע אוהל איפשהו. את האוכל, מקלחות, גלישה ברשת אעשה בבית הוריי. קריאה, למידה, נגינה וכו' יכולים להעשות בחוץ או בספריה. בשביל השינה אמצא איזשהו כוך, אין טעם להוסיף גם זמן חלימה בבית של ההורים בנוסף לזמן שגם ככה אבלה שם.

אני שמח עם השתלשלות העניינים. אין דבר שהוא סתם והדרך בה אני הולך לוקחת אותי למקומות חדשים ומרגשים.

הו.

בהצלחה.

זו כבר הפעם הרביעית שעוצרים אותי לחיפוש סמים, כמה מטריד...

מזכיר לעצמי לקנות ספרים של בראדפורד קיני ולקרוא את הסדרה של ויקיפדיה על אלוהים.

נראה לי שאטע אוהל איפשהו
הי,
איך הולך עם האוהל? עכשיו אצלנו כבר ממש קר בלילות.
לפעמים אני מבררת עם עצמי מה אומר לי בית (במיוחד עכשיו..) והאם הייתי יכולה לחיות באוהל...כלומר, אפילו אם לא ממש באוהל, אז באווירת הארעיות שלו..מוזר שדווקא עכשיו, כשאני משפחה, האפשרות הזו לא נפסלת על הסף (למרות שעדיין היא לא מגיעה רחוק פנימה..

). כי כשהייתי רק עם עצמי, אפשרות כזו לא היתה אפשרית בכלל מבחינתי.

שתמיד תמצא נווה-מדבר לאוהל שלך..

זו כבר הפעם הרביעית שעוצרים אותי לחיפוש סמים
זה בכלל חוקי לערוך על אדם חיפוש ככה סתם ברחוב? מטריד עד מרגיז!

בסוף עברתי לגור עם חברים אחרים...
אבל אוהל זה עדיין משהו שאני שומר לסופ"ש וממש חם ונעים לי, גם בלילות המדבר הקרים.
אולי תהרסו את הבית ותבנו אוהל במקום?

שתמיד תמצא נווה-מדבר לאוהל שלך..
תודה.

זה אכן חוקי, כל עוד את החיפוש הפיזי עושים במקום מוסתר ורחוק מעיני אחרים. לחטט לי בתיק הם יכולים מול כולם.

({{}}סקאלד מודרני{{}})

אולי תהרסו את הבית ותבנו אוהל במקום?
להרוס? אנחנו רק מתחילים לבנות עכשיו...
אני 'השכנה' בדף מדונא]הזה בונה בית בוץ אמיתי[/po]
כן, אני כלכך אוהבת ומחכה לבית שלי. האוהל יהיה בזמן אחר.

יקר לי יקר לי יקר לי!!!

(אוסף הסיפורים של אנשים מבאופן, שצומח לאיטו בראש הבלוג שלי)

לפנימיית ילדים במושב שדה יצחק דרוש/ה מדריכ/ה חינוכי/ת למשרה מלאה או חלקית. שעות העבודה כוללות גם אחה"צ. שבתות פעם בשבועיים. עדיפות לבעלי ניסיון בתחום ההדרכה. בעלי 12 שנות לימוד. אפשרות למגורים. מתאים גם לסטודנטים.

קו"ח בציון קוד משרה 201A-SH לפקס 04-6396017
או דוא"ל:
[email protected]
לפרטים פנו לאתר האינטרנט:
www.dys-yeladim.com

טוב אז, אין לי הרבה זמן על המחשב הפעם.
אתמול סיימתי שבועיים של ישיבה על התחת בבית, אחרי שנחתכתי מבקבוק שבור שהיה קבור מתחת לחול.
לא כאב, חתך קטן אך עמוק, שלושה תפרים, אך אסור היה לי לדרוך על הרגל.
נראה מה יהיה הלאה...