סוף שבוע מעצים במדבר

[מיכל_צמות*]

בקשר לפקיעין - אני גם בעניין. תודה נעה על תשומת הלב - ועל היוזמה. @}.
אמל - שולחת אנרגיות של אור ואהבה לחמך. בבקשה עדכני.
קיבלתי מייל מאחת מכן עם שם של ילד שנפטר - והייתי שמחה לקבל פרטים יותר מדוייקים במי מדובר - ומעבר ללשלוח אור ואהבה לאם הייתי שמחה גם למצוא את הדרך להגיע אליה פיזית. תודה ! (שלחתי מייל עם השאלות הללו למי ששלחה אותו, אבל טרם קיבלתי תשובה).

המרגיעון שיצא לי "זה גם אישי וגם אנושי". אור ואהבה לכולן.

[אמל*]

בוקר אור יקרות אהובות
תודה לרונית חגית ומיכל וכל האחיות ששאלות מתפללות לשלום חמי ,אז כך הוא יצא מהבית חולים אתמול בבוקר והרגיש מצוין, יש לו מעקב ללב ובעזרת השם והתפילות שלי ושלכן הוא יהי בסדר יש סכוי שהוא יעבור בשבוע הבא תסינתור אבל זה עדיין פתוח ,שיהי לכן אור ושמחה בלב ובנשמה בתוך הבית הפיזי הרוחני ושנסים יתממשו וימשיכו להתממש כי בעבור להיות אתכן ואחת מכן זה נס אחד גדול
ובקשר לשאלתך רונית ,אני כל הזמן שואלת את עצמי והסובבים אותי שואלים אותי אותה שאלה ,האם זה אמיתי ורק שעת המבחן יכולה להגיד באמת .
לי להיות ביחד עם חגית או איתך או עם כל האהובות אחת אחת ,אילה ,מיכל ,מור ,שון ,בלהה,זוההרה,אהבה לנשמה ,עדי ,לירון ,סוראיה ,קרן ,מיקי ורונית,ווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו,ואפילו גודי אלקלע שהדיסק שלה לא מפסיק לנגן באוטו שלי מרגיע אותי אות הבנות שלי שלמדו את השירים בעל פה ושרות אתי באוטו אימא אדמה .
או אפילו אימא ברברה שמדברת איתי כמעט בכל שבוע דרך האימיל ואני מאימינה שבאמת אלוהים עשה לי תיקון ושלח לי אמא אוהבת עוטפת מודל לחיקוי כמו שאומרים חבל על הזמן כמה שאני לומדת מהאישה המופלאה הזאת העוצמתית,ואת חושבת שבראש שלי אין את המקום הזה שמפחד פחד מוו שאולי אני אאבד את זה אולי זה לא אמיתי ואולי ואולי והרבה אולילות
זה בא ממקום נקי אמיתי אוהב ,ומעעעעעעעעעעעעעריך ,אני מקווה שלא יבוא היום ונאכזב אחת את השנייה ואני מתנצלת מראש על הנימה הפסימית זה רק הפחד שלי לאבד את היקר מכל שזה האהבה שלכן,
אז לכל אלה שלא אמרתי את השם אתן בליבי אחת אחת אוהבת אותכן מעריכה אבל גם מתרגשת ובוכה ברגע זה על הכאב על הילדה הקטנה שמשום מה מתקשה לקבלולהפסיק לפחד

[אהבה_לנשמה*]

אמל אהובה - קפצתי לרגע בזמן העבודה לראות אם יש הדים למעגל בפקיעין וראיתי את הודעתך... אני נושמת ונושמת עוד ועוד פנימה את המלים שלך, את הלב המקסים שלך שמבטא כל-כך הרבה רגשות במלים האלה... ממש בא לי לבכות... את כזאת מתוקה ויקרה ואת מעוררת בתוכי כל-כך הרבה הזדהות... בעיקר במלים האלה -


_חושבת שבראש שלי אין את המקום הזה שמפחד פחד מוו שאולי אני אאבד את זה אולי זה לא אמיתי ואולי ואולי והרבה אולילות
זה בא ממקום נקי אמיתי אוהב ,ומעעעעעעעעעעעעעריך ,אני מקווה שלא יבוא היום ונאכזב אחת את השנייה ואני מתנצלת מראש על הנימה הפסימית זה רק הפחד שלי לאבד את היקר מכל שזה האהבה שלכן,
אז לכל אלה שלא אמרתי את השם אתן בליבי אחת אחת אוהבת אותכן מעריכה אבל גם מתרגשת ובוכה ברגע זה על הכאב על הילדה הקטנה שמשום מה מתקשה לקבלולהפסיק לפחד_

שולחת לשתינו המון המון המון אהבה ואמון ואמונה לילדה הפצועה ולחלק הכואב והמכווץ שלפעמים חושש שהלב ייפתח עוד ועוד ואז שוב תבוא המכה... וכל היופי והטוב ייעלם ותשוב הבדידות...
אבל אנחנו לא באמת מאמינות בזה, נכון? אני מרגישה שיש כבר את אמל האישה שמכירה ויודעת שהיא בטוב, שגם אם פה ושם תהיה מעידה או אכזבה, כבר יש בתוכה לב שלם ובריא וחזק שמלא באהבה ומזמין אהבה ומאפשר עוד ועוד ועוד אהבה.

אני כבר לא רואה מה אני כותבת מרוב דמעות... מצפה כבר למעגל הבא שלנו בשוהם לראות אותך ולחבק אותך ולקבל בעצמי חיבוק ואהבה שאני כל-כך זקוקה להם. תמיד...

שולחת לך המון בינתיים @} וגם והרבה הרבה ליום ההולדת וכמובן .

אנא בחיבכ יא חביבתי. מע סלאמה ! הלב שלי יוצא אלייך ומאחלת שייצאו ממנו גם המון המון מלאכים טובים לשמור עלייך ולהזכיר לך שתמיד תמיד את יקרה ואהובה!

וגם שולחת המון המון בריאות וריפוי לחמך. אמן שהכל יסתדר ויהיה רק טוב...

[אמל*]

היקרה והאהובה אהבה לנשמה תודה רבה לך על כל המילים המלבבות ששלחת נכנסו ללבי וגרמו לי שמחה רבה ואני מתנצלת שגרמתי לעצב כי בעצמי אתמול כל היום בכיתי והייתי עצובה אבל היום כבר מהבוקר שקראתי את המילים שלך הזכרת לי את העיניים הכחולות המהממות שלך כשקבלת את פניי שנכנסת לבית של בילהה עם חיוך על הפנים ונתת לי חיבוק רך אימהי מלא אהבה והערכה וזה מבחינתי אמיתי כמו האהבה שיש לי כלפי כל אחת כמו האהבה שאני רואה בעיניים של חגית ומרגישה בלבי כלפי כל אחת ואחת ,האהבה הזאת חזקה יותר מהפחד של הילדה הקטנה שבתוכי שהיתה כלואה שנים רבות באפילה וקשה לה לתת אימון ולסמוך כי יותר קל להיות במה שהתרגלה להיות וכאשר אני רואה אותכן עוטפות אותה בכלכך הרבה אהבה היא נמסה בידיים שלכן כן אמיתי כן נעשה את זה ביחד אמיתי ונגרום לכל מי שמסביב להאמין שזאת אהבת חינם .
תודה לך ולעוד חגית כמוך .
באהבה שולחת לכן אור על גבי אור

[אהבה_לנשמה*]

תודה אהובה. ממש לא גרמת לי עצב... רק התרגשות גדולה. ודרך אגב, העיניים שלי באמת מקסימות, אבל הן חומות... חיבוק גדול

[מיכלול_ה*]

אהבה לנשמה, אני איתך. לא יכולה לכתוב כרגע עוד. שבת שלום. מיכל

[נעה_רונן*]

שלום לכולכן

מבקשת מקום במרכז מעגל. רוצה לשתף אתכן בתחושות, בהתלבטויות, בשאלות שעולות לי..

כשחזרתי משיטים, חזרתי עם תחושה שמצאתי את השבט שלי, את האחיות שלי... חזרתי עם תחושה של עוצמה, שאנחנו יכולות להזיז הרים - אם רק נרצה... התחושה הזו עדיין פועמת בי בחוזקה רבה ואולי בגלל זה תחושת האכזבה האופפת אותי בעקבות חוסר ההיענות וחוסר התגובות לגבי המעגל בפקיעין.

בימים האחרונים עלו בי תהיות ושאלות בקשר ל"נשות החזון" והייתי שמחה אם מישהי הייתה יכולה לתת לי תשובות כלשהן או לפחות שהשאלות הללו יפתחו דיון בנושא.

מהו "נשות החזון", ארגון? התארגנות? קבוצה?
האם החזון והמטרות של "נשות החזון" הוגדרו?
מי מוביל את "נשות החזון"? האם מישהי/הן מרכזות בפועל ומהווה/ות כתובת מרכזית?
מה שמות הנשים שהיו בקולרדו ומה הן למדו שם? האם אלו טכניקות שהן יכולות להעביר הלאה?
מדוע רק הנשים שהיו בקולרדו לקחו על עצמן את בניית המעגלים והנחייתם וזה לא נפתח לנשים נוספות?
האם נדע מה היה במעגלים שהתקיימו? האם הנשים שריכזו את המעגלים יספרו לנו מה הוחלט שם?
האם המעגלים כבר החליטו מה הנושא בו הם מתרכזים?
האם מתקיימים מפגשים של הנשים שהיו בקולרדו ואם כן, מה קורה בהם?
ושאלה אחרונה - מה יחסנו ל"קואליציית הנשים לשלום?
אולי יש מקום להיות חלק מהקואליצייה כשנהיה מגובשות על עצמנו?

ועכשיו לנושא פקיעין...
את הנושא של פקיעין הבאתי לפה כי חשבתי שזו הכתובת הנכונה, כאן נמצאות האחיות שלי לדרך...
בדיעבד מסתבר (כשאני מסתכלת במעלה הדף) שלא נכנסות לפה הרבה נשים ובעצם אולי יש צורך לעדכן שוב שזה המעגל הוירטואלי שלנו - אם אכן הוא כזה... (ואולי בכלל צריך לפתוח אתר..), או לתקשר ביננו רק במיילים.
להבנתי, בשיטים הוכרז על מבנה / מעגל מסויים שהעומדות בראשו הן הנשים שהיו בקולרדו.
כשאני מגיעה למקום חדש / מצב חדש, אני יושבת בשקט, מתבוננת ולומדת את אורחות המקום. כך גם עשיתי עם "נשות החזון". זו הסיבה שהבאתי את הרעיון למעגל (לפה) ולא ניסיתי לארגן את המפגש בפקיעין, אלא השארתי את הביצוע לנשים העומדות בראש "נשות החזון".
הציפייה שלי הייתה שאני אביא את הרעיון לפה ושהנשים העומדות בראש "נשות החזון" יתייחסו לזה. בדיעבד רק רונית נשר ומיכל צמות התייחסו לזה והיחידה שממש הרימה את הכפפה ופועלת בנושא זו אהבה לנשמה (חגית מ), שגם שלחה מייל בנושא.
לי מאוד ברור מה צריך לעשות על מנת ליצור את הקשר בפקיעין ויש לי את החזון שלי כמו שאני רואה את המפגש בפקיעין.
אני רואה עצמי כחלק מ"נשות החזון" אך לא כמייצגת את הקבוצה ולכן איני יוצרת את הקשרים הנ"ל.
בשמחה הייתי בונה ומארגנת את המפגש הזה עם אשה/נשים נוספות.

אני כותבת כאן מתוך תקווה שעוד נשים ירימו את הכפפה, נפגש, נדבר - נתכנן את המפגש ניצור קשר עם פקיעין ונרים את זה ביחד. כמו שזה נראה עכשיו, בסופ"ש הקרוב אמור להיות מזג אוויר טוב - בואו נתכוונן אליו..
(ב- 10.12 מתחיל חג של 10 ימים לדרוזים - אז יכול להיות שלא יתאים , אבל אפשר לבדוק)

אני חושבת שזה הזמן והמקום לפעול, או כמו שרונית נשר כתבה:

_זו בדיוק מהות העבודה שלנו.
להביא את הרכות, ואת האפשרות לריפוי הנפרדות.
לכך התחייבנו במדבר.
healing seperation_

זוכרות שהתחייבנו????????

מי מצטרפת אלי???

שיהיה שבוע טוב לכולם

נעה

[רונית_נשר*]

הי נעה, הי נשים יקרות,
יש לי תשובות למרבית שאלותייך, בעיקר אלו שנוגעות בנשות החזון ובקולורדו,
וגם כמה הגיגים בנושא פקיעין,
אך היה זה יום ארוך עבורי היום,
וברצוני ללכת לישון, ולחלום,
ולשוחח מחר כאן, במייל או טלפונית.
אז הערב אכתוב בקצרה:

כן אומר ש:
לכל אחת מהמעגל המורחב, וגם לכל אחת מנשות החזון שהיו בקולורדו יש נתיב שונה.
יש calling שונה.
ואני מזמינה כל אחת מהנשים להתבונן פנימה ולראות אם ב calling שלה יש עבודה עם נפרדות בפקיעין.
זה לא הקריאה הפנימית שלכולן, וזה בסדר שזה כך.

ה"איך" יגיע,
כשנשב ונבקש מאמא אדמה, ונקרא למלאכים, ונעשה invocation
ה"איך" מגיע בכל מיני דרכים ( גם כאלו שלמדנו שם בקולורדו).
ה"איך" זו גם עצם ההענות של 2 נשים, או 3 נשים, או 4 נשים.
זו לא הכמות שקובעת את עומק הריפוי, אתן בוודאי יודעות את זה.

ובאותה נשימה-
אם יש נשים שזה לא ה calling שלהן להיות שותפות לריפוי בפקיעין-
זה בסדר גמור!
אינני רוצה שתיווצר תחושת לחץ,
יש ויהיו פעמים רבות שלאחת מאיתנו יעלה רצון/צורך/דחף,
מעין קריאה פנימית לעשייה:

לא תמיד, או רב הזמן, לא כל הנשים יהיו שותפות לצורך זה.

לכן, אני מבקשת לדייק את הקריאה, נעה, ואני מקווה שזה מתאים לך,
ואם לא- אז תעירי לי בבקשה,
כדי שלא תיווצר תחושה של לחץ, כל קריאה של אחת מאיתנו,
אמורה לפנות אל רמת הנשמה,
אל המקום הפנימי שמתבונן ורואה אם זה הנתיב שלו,
ולא בגלל שמישהי מהמעגל אומרת שצריך לפעול,
האם זה בסדר לך נעה, האם זה בסדר לכן?

אהבה וחיבוקים,
רונית נשר.

[אהבה_לנשמה*]

שלום נעה, רונית, וכולן...

מחקתי את הדברים שכתבתי הבוקר כי אני קצת מבולבלת ומרגישה שצריכה להניח כרגע לעניין מעגל הריפוי בפקיעין. איכשהו פתאום הרגשתי שגם את נעה וגם מכלולה מצפות ממני לדחוף את העניין, אבל אני לא מרגישה מספיק בשלה ומנוסה בשביל משהו כזה... זה גדול עלי! אני מרגישה שאני לא יודעת ולא מבינה ולא מדויקת מספיק וזה מפחיד אותי... באמת... מעדיפה להודות בזה שאני לא בטוחה שהלב שלי מגיע נקי ושאולי האגו שלי נדחף לפני הלב ושאני באמת חוששת לעשות נזק בזה שאין לי מספיק ידע וכלים לעשות משהו כזה. המצב שם מאוד רגיש, מאוד מסובך, מאוד מורכב...

אני מבינה מה שכתבת רונית, אבל חשוב גם להבין שבאמת בשביל חלקנו ואני יכולה לכתוב רק בשם עצמי... החוויה הזאת במדבר הרטיטה מקומות מאוד עמוקים בפנים, אני אישית התחברתי לחלקים בתוכי שטרם ידעתי והכרתי ופתאום הכל חזק, מציף, מהדהד, מרגש... אני לומדת להתמקד ולהרפות, לנשום, לאפשר, להכיל ולהניח גם לפעמים לדברים, אבל אני בהחלט זקוקה להדרכה.

אני אישית בחרתי מישהי מנשות החזון המנוסות יותר כמדריכה ואני בהחלט מקווה שתהיה בינינו כימיה ושאני אעבור איתה דרך משמעותית, אבל אין ספק שיש בתוכי בערה פנימית לחולל שינוי, לרפא, לאהוב, לתת, לקבל - פתאום גיליתי מקור בלתי נדלה בתוכי של אהבה וגם מסביבי והנשמה מפצירה להגשים...

אני מסכימה שאי-אפשר לדחוף אף אישה או נשים לעשות משהו, אבל אני כן מוצאת שהנשים הותיקות יותר של הפרויקט הזה יכולות לפחות לכוון מעט ולתת פידבק. זה שאת נכנסת לכאן לפעמים ותומכת, או עונה במיילים, בשבילי אישית זה כל-כך משמעותי! זה כמו אוויר לנשימה! התחייבתי לדרך חדשה שהיא שונה בתכלית השינוי מכל מה שהכרתי עד כה, מכל מה שחונכתי עליו, מכל מה שאפילו האדם היקר לי ביותר - בן הזוג שלי, מאמין בו... ותחושת הלבדות לפעמים קשה, גם אם מיוחדת ועוצמתית...

השאלות שנעה העלתה במכתב שהיא הפיצה לכולן מאוד חשובות ומשמעותיות וגם אני מבקשת הבהרות ותשובות לרובן ככולן...

ליל מנוחה לכולנו ושבוע טוב

[נעה_רונן*]

אהבה לנשמה, רונית... ולכל מי שתיכנס לכאן בעקבות המכתב שלי...

קודם לך אהבה... אהובה....
איני יודעת לקשר את שמך (האמיתי) לאחת מן הנשים שפגשתי בשיטים...
ביקשתי שיגידו לנו מי הן הנשים שהיו בקולורדו בדיוק מהסיבה הזו... כשהרמת את הכפפה בהתלהבות גדולה חשבתי שאת אחת מהן - עכשיו מבינה שטעיתי... אם הייתי יודעת, לא הייתי משאירה אותך לבד בזה...
חבל שמחקת את מה שכתבת, כי זה בדיוק מה שדירבן אותי לכתוב את מה שכתבתי...
אני בהחלט מרגישה שאחרי יותר מ- 15 שנה שאני בתחום ההוליסטי + הנחייה של מעגלי נשים למיניהם יש באפשרותי להרים מפגש כזה, אבל רציתי שתהיה בו נוכחות של "נשות החזון" על מנת שלא לפספס את ה"אני מאמין" (שאני עדיין לא סגורה עליו עד הסוף).

רונית...
אין לי ספק שכל אחת מאיתנו היא מישהי שונה, הנושאת בתוכה ומביאה עמה למעגל איכויות שונות.
כל אחת מגיבה ופועלת אחרת במצבים שונים. לכל אחת הנסיון שלה, הידע שלה, הרצונות והיכולות שלה.
אחת נושאת את האש ולהט הפעולה, אחרת מביאה את השקט והרוגע הממתן ובדיוק זו הסיבה שעלינו לעבוד ביחד.
אין פה הפעלת לחץ ואם הובנתי לא נכון ומישהי חשה כך - צר לי, לא לזה התכוונתי. בסך הכל ניסיתי לסחוף איתי עוד נשים ולהדביק אותן בלהט הבוער בי (נכון להיום - לגבי פקיעין).

לגבי התשובות לשאלות ששאלתי, אשמח אם תכתבי אותן כאן, אני מאמינה שאני לא היחידה ששואלת אותן..

לילה טוב לכולנו
ושבוע טוב

[מיכל_צמות*]

בנושא קצת אחר - מתי המעגל הבא בזיכרון? אם מישהי יודעת תאריך מדוייק זה יעזור לי.
נעה ואהבה - חיבוק חזק לכן. אשמח לשמוע גם את התשובות לשאלות של נעה.
חג שמח - מאיר ומואר לכולכן!!!

[כוהנת_מתחילה*]

_המעגל בזכרון ייפגש שוב ב 6 לינואר בערב, כמעט בטוח שהפעם ניפגש ביורט של אילה בבנימינה.
הוראות הגעה יגיעו בנפרד._
רונית נשר כתבה למעלה את התאריך,
וכפי שזכור לי גם קבענו אותו במפגש עצמו.

נתראה שם, מחכה למעגל, ושמחה על הפעילות המבורכת הזו!
ותודה לכל נשות החזון המופלאות, תהיו אשר תהיו, על כל העבודה שאתן עושות.
( אני אמנם לא מוסמכת לענות, אבל ממה שאני יודעת נשות החזון שהיו בקולורדו הן:
ותוסיפו או תורידו אם אני לא מדייקת:
מונא, יעל מי אורה, יעל משומרי הגן, נירית שפירא, רונית נשר, מיקי , אהלה, עאידה שיבלי, מנאל, סועאד, עיטאף, שון אפרימה, מור, זהרה ובילהה. שכחתי מישהי?)

[פלונית_אלמונית*]

שכחתי מישהי?)
כן, גם צ'ארו הייתה שם בקולורדו ושייכת לקבוצת הכוהנות.

[פלונית_אלמונית*]

וגם אודט.

[אהלה*]

שלום יקרות!
כותבת לכן מטקסס הרחוקה בארה"ב אחרי הדלקת נרות עם שחר, הבת הנהדרת של שון,
והסיפורים שלכן על הדלקת הנרות המשותפת-אמאל וחגית ורונית- מחממים את ליבי-קר פה.....
הגעתי בעקבות call שקרא לי לבוא ולקחת חלק בטקסים בדרך האינדיאנית המסורתית
עם קהילה של אנשים ונשים נפלאים שהולכים בדרך הזו ועושים למען ריפוי עצמי ולען אחרים.
עוצמת החווייה של חמשת הימים כה גדולה שעדיין קשה לעכל אותה ולספר אותה,
אבל הייתי חלק מטקס ריפוי עוצמתי שבו התפללתי למען נשים בעולם ולמען הילדים בעולם
ולמען כמה מחברותיי, והשתתפתי כתומכת בטקס של נשים שמחפשות בדרך של חלימה את הידע הנשי האבוד
וראיתי איך נעשה shift כשנשים מחזירות לעצמן את העוצמה שלהן ואני יודעת שלנוכחות שלי היה חלק בזה
וראיתי אנשים שהאהבה והאכפתיות והנתינה והקבלה הם נר לרגליהם.

אז כמו שרונית כתבה, לכל אחת מאיתנו ה-call שלה וכשהיא "נקראת" היא נוטלת יוזמה וקוראת לאחיותיה.
לאף אחת מאיתנו אין מנדט על כלום חוץ ממחוייבות עמוקה וגם זו משתנה מאחת לשנייה.
המחוייבות שלי היא להעצמה נשית וזה ה-drive שלי ואני פועלת למענה בכל דרך.

אני רואה זאת כרשת של קורים שנטווים וכל אחת מאיתנו,הנשים, טווה רשת ומזמנת אחרות להשתתף בה
ובסוף נטווה רשת של אהבה ואכפתיות ואנרגיה נשית שתיצור שינוי בעולם.

אני אנסה לענות על כמה מהשאלות שלך -נעה:

• נשות החזון הוא תדר שהתחיל ביוזמתה של לילה בעקבות חזון שקיבלה לריפוי האדמה בדרך של טקסים ומעגלי נשים המכבדים את הנשיות המקודשת.
• התדר הוא של: היזכרות, ריפוי והתמרה ואין לו מטרה מוגדרת ליניארית אלא הדהוד והשפעה ורצון להביא בדרך הנ"ל לשינוי כאן על פני האדמה.
• מי מוביל? מי שמרגישה רצון ויכולת וזה משתנה ואין אחת שמובילה כי :" כולנו שוות במעגל".
• שמות הנשים שהיו בקולרדו ב-2006 הם: מונא, אודט, עאיידה, ברלנטי, מנאל, סוואד, חיתאם ועטאף, יעל מי אורה, שון, יעלפ., נירית, אהלה, רונית, מיקי וצ'ארו.

יש קבוצה נוספת שהיתה ב-2004 ואיני יודעת את שמות כולן ושאותה יזמה דורית בת-שלום.

• לקחנו על עצמנו להנחות את המעגלים אחרי שיטים כדי לשמר את התדר תוך שימוש בטכניקות ובכלים שקיבלנו בקולרדו.

כל אישה אחרת יכולה להנחות וליזום מעגלי שיתוף עם כוונה משלהם ולהזמין נשים נוספות להצטרף.

• אנחנו נפגשות אחת לחודש, בין המעגלים הרחבים, כדי לשתף, ללמוד האחת מנסיונה של האחרות ולהחליט על כיוון משותף למפגש הבא של המעגלים

הרחבים ועדיין בכל מעגל ומפגש בשל האנרגיה של המשתתפות והמנחות זה מרגיש אחרת.

• אני לא מכירה את קואליציית הנשים לשלום ולכן לא יכולה להתייחס ברגע.

מקווה שעניתי לך על רוב השאלות והבהרתי.
רונית, את מוזמנת להצטרף , להוסיף ולהאיר בדברייך.

חוזרת בסוף השבוע ואשמח לדבר, לראות ולהתחבק איתכן.
אוהבת, אהלה

[ריקי_חן_יהונתן_קריסטלים*]

ואואואו
צריך לקחת נשימה וזמן כדי לקרוא את הכל. נכנסתי לאתר מהטריגר של נועה. הרגשתי נקיפות מצפון - איך אני לא שם ועושה ופועלת. ומאחר ואני במסע ההתעוררות אישי שלי ושמה מאד לב גם איפה אני חומלת אחרים ואיפה אני סולחת לעצמי ו"מתכווננת" למהות שלי. הרבה מהדברים שנכתבו הדהדו לי - עיקר מה שאני מרגישה שהמדבר זיכך והביא לדיוק יותר מחודד את אמונותי ודרכי האנרגטית כמו גם דרך החומר (אני בונה כרגע את ביתי בגדרה). כלומר המיקוד כרגע נמצא במרכז שלי - ואני מרגישה עם זה מאד נכון - מהמקום המלא תבוא נתינה נוספת.
מיקי ורונית ערכו מעגל - מושקע, נעים מאד ואני תוהה - לאן זה מוביל אותי - אז פגשתי נשים מוכרות ותיקות וגם חדשות מקסימות והיה ערב איכותי - ואני שוב תוהה, אחרי התודה , מה אני אמורה לעשות בקשר לכך.
בכל מקרה
את כולכן אני מברכת בחיבוק אור לחג שנותר. ומאפשרת למה שצריך לקרות שיקרה.

[בלהה*]

נועה, ובעצם כולן - שלום

תודה רבה על השאלות.
הן מעוררות את כולנו לחשוב ולהיות.
אני מרגישה שלא קל לי לענות על השאלות, כי מעולם הן לא רוכזו בצורה מדויקת כזו.

נשות החזון לפי דעתי זו קבוצה של נשים איכפתיות, שמנסה לצור שלום בתוכן וסביבן, תוך כדי חיי היום יום.
בין הבית, הילדים, הקריירה, התהיות הפחדים, ההזדמנויות וכו'.
אין כאן התארגנות ממוסדת, אלא יופי של נשים יחד.

את ההימים במדבר אירגנו חלק מהנשים שפגשו בעבר את לילה ואנה, ולמדו מהן.
אני למשל לא הייתי בקולורדו. פגשתי את לילה ואנה בארץ ולמדתי מהן. מאוחר יותר המעגל שהייתי חלק ממנו שלח חלק מהנשים לקולורדו, וכשהן חזרו הן ניסו להעביר לנו גם את הדברים שהן למדו שם.

האם יש כתובת מרכזית? שאלה מצויינת.
את החזון הגדול מובילות לילה ואנה. כאן בארץ מובילות בשיתוף פעולה כל מי שאירגנו את הימים בשיטים.
אנחנו לומדות הנהגה תוך כדי פעולה, והשאלות שלך רק מחדדות ומחזקות אותנו.
כרגע אנחנו במקביל בשיח בינינו (גם עם השאלות שלך), כדי לחדד את הדברים.

אני לא מכירה את קואליצית הנשים לשלום, ואני אישית לא רוצה להיות בה כרגע כקבוצה, כי אנחנו לא ממוסדות.
אם יש למשהי צורך להיות גם שם היא יכולה כרגע כפרט.
כנ"ל לגבי פקיעין. זה גדול עלי כרגע. אין לי מושג מה הכוחות הפועלים בשטח, ואני אישית לא יכולה להתמודד עם זה עכשיו.

אני מרגישה שיצרנו במדבר דבר מדהים, שיש נשים שצריכות תמיכה אישית לחיים שלאחריו.
אני מזמינה כל מי שרוצה להיות בקשר אישי איתי לכתוב או להרים טלפון.
כל הפרטים שלי בדף הקשר.
אני מאוד מבינה את המצוקה הזו, כי גם אני הייתי בה, ומאוד אשמח לשתף ולעזור.

חנוכה שמח וחיבוק גדול
בלהה

[אהבה_לנשמה*]

תודה אהלה, בלהה - על הניסיון להבהיר... וריקי יקרה - ברוכה הבאה!!! אין לי מלים כרגע חוץ מזה שאתן המשפחה שלי... זה כל מה שאני מרגישה.

[שון_אפרימה*]

Dear sisters,

I don't enter the forum often because reading Hebrew is difficult for me

So I thank you sisters for your letters, for not allowing us to fall asleep, for reminding us who we are and what we are capable of…

I think that is one of the purposes of the Women of Vision of Israel/Palestine: to awaken the sacred feminine in ourselves, our families and in the Middle East. I know that circles of women have changed the world in the past and that we can do so again .

I read your letters and your clear, loving questions and feel as if I haven't the answers you are looking for. At first this left me with a sense of discomfort, a feeling that I lacked clarity and leadership. But as I looked within I realized that it is okay for me not to know. It is okay allow the mystery of the feminine the time it needs to unfold.

I personally don't believe we are being asked to do things in the way they have been done before. I believe we are "pregnant" with a new way of doing, being and leading and as when we are pregnant with our children, we don't know what or who we are carrying but are being asked to trust, to nurture and to allow the mystery to dream itself being.

The HOW is the mystery …The feminine way of creating soft loving change is something so long forgotten that our first step maybe witnessing the"how" as the process healing and the transformation which has already begun in and around us unfolds

I believe the answer for now is love, patience listening and trust. I believe if we listen to our hearts and to the earth we will be guided in a magical way and miracles will happen within us and around us. I believe we need to meet and to listen and to allow it to unfold

My commitment to you is that I will stay awake for you…. And I thank you for doing the same for me…..

My name is Shaun Efrima, I am a story teller, a healer and teacher of the Native American Wisdom and a woman's circle facilitator and I had the honor of being in Colorado.

[רונית_נשר*]

הי יקרות,
ה"מרגיעון" כאן בראש המשבצת כותב :
"כולנו משפחה אחת". איזה יופי.

חזרתי משיעור מאלף בגשטאלט, עם קבוצה מקסימה,
ובדרך חזרה הרהרתי בשאלות שנשאלנו,
ואני מניחה שמה שאכתוב היום- יתאים להיום, לרגע זה.
שון השתמשה במילה שאני כל כך אוהבת : unfold
ואכן, אני מאמינה שלחלק מהשאלות אין תשובות מובהקות, או יש מיליון ואחת תשובות,
בגלל שזה יתגלה לנו עם הזמן. התשובות משתנות בכל תקופה.

מהו "נשות החזון", ארגון? התארגנות? קבוצה?
האם החזון והמטרות של "נשות החזון" הוגדרו?

המילה - unfold
עבורי, המילה הזו היא ממש חלק עמוק וחשוב מהמהות של עבודת נשות חזון-
העבודה מתגלה לנו עם הזמן, תוך הקשבה עמוקה ומדוייקת.

כולנו נקראנו למעגלים , חלקנו לפני שלוש שנים-, חלקנו לפני שנתיים.
אני לא שיערתי לעצמי איזו דרך מדהימה נעבור ביחד.
חלק מאיתנו נסע לקולורדו, כי זו הייתה ה קריאה, הפנימית והחיצונית.
אח"כ חזרנו לארץ, נפגשנו, טווינו את הרשת כדי שתוכל להכיל.
מדי פעם שאלנו את עצמנו:
מהי מטרת המפגשים שלנו, של המעגל של נשות חזון?
ובכל פעם מחדש התחושה הייתה של:
it will unfold
עם טראסט / אמון מוחלט.

בשמי אני אומר, ומרגישה שזה די מדוייק גם לגבי שאר חברותיי למעגל נשות חזון-
במהלך המפגשים שלנו - הרגשנו שמשהו גדול קורה לנו, משהו ענק,
לכל אחת ואחת מאיתנו, וגם לנו כקבוצה.

בדיעבד, אני יכולה לאמר שנשות החזון הם אחיותיי- באמת,
אחיות של לב.
לא במובן הפלצני של המילה, שכולן אחיות.
אני לא רואה את החיים שלי בלעדיהן.
אחת המתנות הגדולות שקיבלתי בקולורדו, בומעגלי ההכנה לקולורדו-
הן אחיותיי לדרך, נשות החזון.
אנחנו מדברות ה-מ-ו-ן, מתראות די הרבה, קושרות את חיינו אחת עם השנייה,
עושות טקסים ביחד,
כשהאחת מפיקה משהו- האחרות מתגייסות לעזרה,
חוגגות ימי הולדת בצוותא,
לומדות ביחד, בוכות וצוחקות ביחד,
ואוכלות הרבה הרבה ביחד.
היו גם מפגשים לא קלים, היו תהיות, היו שאלות, היו גם קשיים בדרך, אך עבדנו איתם- ביחד.
אני מרגישה שלמדנו על בשרנו מה זה אומר- יצירה משותפת והנהגה משותפת.
ואנחנו עדיין לומדות.
כל אחת מאיתנו גדולה-גדולה, וחלקנו ( ובתוכן אני) היו רגילות במשך שנים רבות לעשות את עבודתן לבד.
לא ידעתי שיש עוד כוהנות מסביבי, לא הכרתי עוד נשים מנהיגות שעושות את מה שאני עושה.
אז בשנים האחרונות ה"לבד" הזה השתנה.
חברה שלי צוחקת ואומרת שאנחנו "השתלטנו" על הארץ.
כשמנאל המקסימה ארגנה את אירועי "נכבה עצמאות" - אנחנו היינו שם, כדי להחזיק אנרגיה, כדי לתמוך, כדי לחוות וכדי להנחות.
כשנירית הפיקה את שאקטי - הגענו כולנו, להיות, להחזיק, לתמוך, להנות ביחד.
כשסועאד ילדה- היינו שם, מי וירטואלית, ומי פיזית.
אז מה זה נשות חזון עבורי?
בעיקר לא ללכת את הדרך הזו לבד, ולא להוביל לבד.
ביחד. אחיות. ביחד.

_
מי מוביל את "נשות החזון"? האם מישהי/הן מרכזות בפועל ומהווה/ות כתובת מרכזית?
אנחנו עובדות בדרך שנקראת co creation יצירה משותפת.
יצירה משותפת ביננו לבין עצמנו, וביננו לבין השמיים ולבין אמא אדמה, והspirits.
אנחנו מקשיבות למה האמא הגדולה מבקשת מאיתנו.

מה שמות הנשים שהיו בקולרדו ומה הן למדו שם?
את השמות כבר רשמו כאן...
המילה "למדו" לא כל כך מתאימה עבורי. חווינו שם המון. זה לא לימוד במובן הרגיל של המילה.
חווינו על בשרנו מה זה אומר להיות בנפרדות, חווינו טקסים של שחרור, של ריפוי נפרדות,
בדומה למה שאתן חוויתן בשיטים,
רק בצורה אינטנסיבית וארוכה יותר. ועם פחות נשים.

האם אלו טכניקות שהן יכולות להעביר הלאה?
לא את כולן. בבית הספר לכוהנות שבקולורדו, שם מלמדות אנה, ולילה וקנדיס, ועוד כוהנות מדהימות,
לומדים את הטכניקות הללו במשך 27 חודשים, ואז מוסמכים לעבוד וללמד אותן.
חלק מהטכניקות אנחנו מלמדות, חלק מהטכניקות אתן למדתן בשיטים.

מדוע רק הנשים שהיו בקולרדו לקחו על עצמן את בניית המעגלים והנחייתם וזה לא נפתח לנשים נוספות?

התדר של נשות חזון ושל העבודה בco creation והעבודה לפי remember heal transform
הוא תדר מדוייק מאד.
אם אנו רוצות להמשיך מעגלים של נשות חזון, לאור החזון של לילה ואנה,
אזי רק נשות חזון שהוסמכו ע"י לילה ואנה, ינחו מעגלים אלו.
מעגלים של טקסים, מעגלים של עבודת ריפוי הנפרדות ועבודה רוחנית אנרגטית.

אם אתן רוצות, כפי שאהלה כתבה, ליזום ולהנחות מעגלים נוספים,
אם יש לכן קריאה להנחות מעגל אחר, נוסף, שלא קושר לנשות החזון-
אנו נתמוך בכן בהחלט-
זה פשוט לא יהיה מעגל שעובד לפי הדרך של נשות החזון, אלא מעגל אחר. אתן תחליטו איזה אופי הייה למעגל שלכן.
וזה מקסים.

האם נדע מה היה במעגלים שהתקיימו?
נעה, האם את השתתפת במעגל?
אם כן- ספרי לנו מה היה, וכך נדע.
חלק מהנשים שהשתתפו במעגלים שיתפו- וכך אנו יודעות מה היה.
ואני מזכירה לכן שאתן מוזמנות לכל מעגל בארץ.

האם הנשים שריכזו את המעגלים יספרו לנו מה הוחלט שם?

לאיזה החלטות את מתכוונת? העבודה שלנו במעגלים היא לא של החלטות,
אלא עבודה אנרגטית רוחנית לריפוי הנפרדות.

האם המעגלים כבר החליטו מה הנושא בו הם מתרכזים?
האם מתקיימים מפגשים של הנשים שהיו בקולרדו ואם כן, מה קורה בהם?

כן, אנו נפגשות הרבה, כפי שכתבתי למעלה.
וכלך פעם קורה שם משהו אחר,
בהתאם לקריאה שלנו, ולקראיה של האמא הגדולה ושל ה spirits.
לפעמים זה טקס,
לפעמים אנו עובדות עם המעגלים הקונצנטריים,
ולפעמים מעורבים בזה גם מעגלי שיתוף והקשבה.

תודה רבה על השאלות,
ועל היכולת לחשוב, ולהבהיר דברים.

יש עוד שאלות? אולי תשובות?

לילה טוב ונשיקות,
רונית.

[נעה_רונן*]

תודה לכן, לכולכן.. לאלו שענו כאן ולאלו ששלחו מיילים כל כך מרגשים ותומכי דרך...
(אהלה, תודה מיוחדת שהקדשת את הזמן לכך, כשאת נמצאת בכלל בעולם קסום אחר..)

היה חשוב לי מאוד לשמוע את קולן של נשות החזון הוותיקות. הדברים מובנים לי יותר.
שמחתי להיווכח שהשאלות חידדו והעלו שאלות ותהיות על סדר יומנו. כשכתבתי אותן ושיחררתי אותן לדף הזה, לא חשבתי שהמעגל הזה הוא תינוק שרק מתחיל ללכת וזה יאמר לזכותן של נשות החזון על ההתנהלות ב"שיטים".

ולנושא של פקיעין -
אין לי ספק שזו "הקריאה" שלי שבוקעת מתוכי. ממש לא התכוונתי לגרום ולו לאחת מכן לחוש יסורי מצפון או תחושת אשמה ולו הקטנה ביותר על כך שאינכם מרגישות את אותה תחושת דחיפות המבעבעת בי.
כמו שנאמר כאן, לכל אחת החזון שלה, המקום שהיא נמצאת בו נכון להיום והדרך בה היא בוחרת ללכת כרגע.
אין לי ספק שלכל הנשים שנאספו בשיטים יש את אותה המטרה - לגרום לעולם שלנו להיות מקום טוב יותר ויש כל כך הרבה דרכים לתרום לכך. לכל אחת החזון שלה, כל אחת והדרך שעליה לעשות, כל אחת נפלאה ונהדרת בדרכה!
הייתי רוצה שכל אחת מאיתנו תרגיש בטוחה ותמצא את המקום הזה ראוי לשתף אותנו ב"קריאה" שלה, בין אם היא תרצה אותנו לצדה כשותפות לדרך, כתומכות או כמאזינות, ושכל אחת מאתנו תרגיש שהיא יכולה להיות שותפה (או לא) בכל רמת השתתפות הנכונה לה.

מחר אני נפגשת עם דורית בת שלום העולה צפונה... איזה כייף לי! )
אולי אחרי הפגישה הזו אהיה מגובשת על ההמשך.. בכל מקרה אם יהיה מה - אעדכן אתכן.

חג שמח לכל החוגגים בני כל העמים (טוב, לנוצרים יש עוד כמה ימים לחכות... )

לילה טוב
עם המון חלומות טובים
נעה

[נעה_רונן*]

וואוו
בזמן שישבתי וכתבתי.. (טוב, וגם ראיתי טלויזיה, יצאתי לעשן וכו'...) לא שמתי לב שכתבו פה עוד...
רונית - מליון תודות וחיבוקים על הסבלנות ועל ההארות.
שון.. תודה לך על שכתבת... כבר מאוחר לי מידי להתרכז. מחר אקרא.. לאט.. לאט... לאט... אם מישהי תוכל לתרגם את זה, זה יהיה נהדר ובטוח יותר מדוייק וברור...בכל מקרה, תודה מראש.. לכולכן.

שוב לילה טוב
נעה

[נעה_רונן*]

בוקר טוב...
שון, לאחר שקראתי... רוצה להגיד לך שוב תודה על מה שכתבת...
יום נפלא לכולנו
נעה

[אמל*]

שלום לכולן אני עייפה מאד ומותשת אז אחיות זה לטוב ולרע כמו שאומרים אז יש לי בשורה רעה שאני מבקשת שתשלחו לי ריפוי כי אתמול בלילה בצעידת הערב שלי ושל גיסתי משיהו תקף אותנו פיזית וניסה לתפוס לה את החזה ואני עדיין בטרומה ורק עכשיו יכולה לדבר על זה ,קשה לי שאנשים חולים מסתובבים בינינו חיים איתנו כי זה קרה ממש ליד הבית שלה משיהו שסתם הלך לעברנו ושוחח בטלפון וכשהתקרב ניסה לתפוס לה ולי את החזה בשתי ידיו כי הלכנו צמודות וברח כך כאילו לא קרה שום דבר ולא שלא נזהרנו הלכנו במקום מואר כביש ראשי מלא מכוניות ליד הבית שלה לאן הגענו אני אומרת לעצמי ועוד מללללללללללללללא תהיות שיש לי בראש לגבי זה שאני אישה שעוברת התרדה מגבר ולזה שאני בהלם שיש אנשים שעושים זאת ולא מפחדים ולאיפה החלק שלי בזה שלנו דווקא הוא עשה את זה וכל מני שאלות שתאמינו לי קשה לענות עליהם וכל השמחה נעלמת ושאת חזקה אבל איך בדיוק זה קרה את שואלת הרי כל החיים חשבת שאת מוגנת ולך לא יקרה דבר כזה ולספר את לא יכולה כי זה בושה בתרבות שלך
אז אני מבקשת שתשלחו לי רפוי כי זה ממש השפיע עלי והרבה אהבה והקרת תודהה אני שולחת לכן על זה שאתן כאן בשבילי

[אמל*]

הטעויות בכתב זה בגלל שאני עייפה ועצובה

[מיכל_צמות*]

_אם אנו רוצות להמשיך מעגלים של נשות חזון, לאור החזון של לילה ואנה,
אזי רק נשות חזון שהוסמכו ע"י לילה ואנה, ינחו מעגלים אלו.
מעגלים של טקסים, מעגלים של עבודת ריפוי הנפרדות ועבודה רוחנית אנרגטית.
אם אתן רוצות, כפי שאהלה כתבה, ליזום ולהנחות מעגלים נוספים,
אם יש לכן קריאה להנחות מעגל אחר, נוסף, שלא קושר לנשות החזון-
אנו נתמוך בכן בהחלט-
זה פשוט לא יהיה מעגל שעובד לפי הדרך של נשות החזון, אלא מעגל אחר. אתן תחליטו איזה אופי הייה למעגל שלכן.
וזה מקסים._

יעל מי אורה דיברה על מעגלים ללא הנחייה - שלא נשות החזון ינחו אלא כל הנשים שיהיו שותפות באותו מעגל יהיו אלו שינחו ושיהיו שותפות.
האם המעגל בשיבלי היה כזה? זה המעגל היחידי שלא שמעתי עליו.

וגם - מעניין אותי להיות חלק מנשות החזון ומהתנועה הזו - וכן, מעגל השיתוף שאנחנו מארגנות בקרוב הוא קשור קשר עז לנשות החזון ולחוויות שעברנו במדבר. מבחינתי ומבחינת הבנות שמארגנות אותו איתי (ותקנו אותי אם אני טועה) אנחנו עושות אותו מתוך השליחות לדרך של נשות החזון.
מרגיש לי מנוכר הניתוק הזה.

אני רואה גם את עצמי וגם את אמל וגם את חגית וגם את כל האחיות שמלוות אותי מאז שהיינו בשיטים כחלק מנשות החזון. הבנתי שזה חלק מהחזון שלכן - גם להרחיב את המעגל הזה. בעצם מהדברים כפי שאת מציגה אותן עולה הפרדה שלי קשה. אני לא רוצה בה. כן, למדתן לפנינו דברים, ויש לנו עוד הרבה מה ללמוד, אבל גם אם לא היינו בקולורדו, אנחנו עדיין באות ללכת אתכן בדרך.
גם בלהה לא הייתה בקולורדו (כדבריה) ועדיין - היא חלק ברור ונכבד (וחשוב) מקבוצת נשות החזון. נכון, אתן המייסדות. אתן למדתן קודם. אין על זה עוררין ואין כוונה לערער על זה. אבל התהייה מה קורה ואיפה הקשרים נרקמים ומה הדרך לא באה סתם. התחושה היא של הפרדת כוחות במובן הזה. הקשרים החמים בניכן והאחווה שבינכן לא ייחלשו עקב ההצטרפות שלנו - כפי שאני חווה את זה הם רק יתעצמו.

גם אני רוצה לדעת לאן הדרך מובילה. הגעתי למדבר מתוך תחושה שאני חייבת להיות שם, בלי שידעתי בכלל למה אני באה. אני שמחה שבאתי, כי קיבלתי כל כך הרבה - לפני ואחרי. מעבר לידע, גם אהבה, גם שלווה פנימה. מתוך כאן ברור לי שאני רוצה ללכת בדרך. אני רוצה ללכת בה יד ביד עם כל החברות החדשות שלי, וכמו שאני רואה את זה זה כולל גם אתכן, שהייתן שם לפני. ועכשיו אני מרגישה שלכן זה לא כך.

אולי זה קטנוני. ההפרדה צורמת לי.

[מיכל_צמות*]

אמל - קראתי מה שכתבת אחרי שכתבתי את דברי. ורציתי לדבר איתך - לחזק ולחבק. את נשמעת כל כך פגועה!
שולחת לך אור ואהבה והרבה אנרגיות של טוב. אני איתך בלב. עצוב כל כך שאת חוזרת הבייתה אחרי חוויה כזו ולא יכולה לשתף. לפחות היית עם גיסתך ולא לבדך - ויש לכן אחת את השנייה.
אוהבת אותך. שולחת לך חום ואהבה ומקווה שתצליחי לישון טוב הלילה.

[רונית_נשר*]

אז אני מבקשת שתשלחו לי רפוי
אמל - אני שולחת לך ריפוי יקרה, וחיבוקים, ורוך ואהבה.
כל כך מצטערת שחווית את זה.
אם את רוצה לדבר- תתקשרי אליי. חיבוקים המון המון המון.

מיכל צמות מקסימה שכמותך :
מרגיש לי מנוכר הניתוק הזה.

צר לי שאת חווה את זה כך,
זו ממש לא האנרגיה עליה מדובר.
זו הייתה בקשה מפורשת ותנאי של לילה ואנה להמשך המעגלים.
מכל מיני שיקולים רחבים, שאשמח לפרטם בהמשך,
גם שיקוליים לגאליים (חוקיים).

היו לנו על זה אינספור דיונים עם לילה ואנה, ושיחות וועידה טרנסאטלנטיות אחרי שיטים.
נכנסנו פנימה, שוחחנו, הקשבנו, התפללנו, ביררנו, בדקנו,
והאנרגיה כולה התכווננה למבנה הזה,
זה מה שאנחנו שמענו מאמא אדמה כששוחחנו.

אגב, כידוע, כולנו עושות את זה בהתנדבות לאור החזון הנפלא של לילה ואנה שהצטרפנו אליו.

ואני לא רואה בזה עניין של נפרדות- להפך:
הרי אם אתן מייסדות מעגלי שיתוף- אז איפה הנפרדות?
זה ה call שלכן, זה פשוט, לפי בקשתו המפורשת של לילה ואנה, לא יוכל להקרא "מעגל נשות חזון".
זה הכל.

האם זה השם שמשנה? האם האנרגיה?
מה בעצם עשה לך תחושת נפרדות?

כי אני חווה את זה אחרת:
איזה יופי שממעגל אחד גדול בשיטים-
יוצאים כמה וכמה מעגלים,
ואיזה יופי שבאחד המעגלים עולה צורך של מעגל שיתוף, ושחלק מהנשים המדהימות,
שאת בתוכן- לוקחות על עצמן את ארגון והנחיית מעגל השיתוף.
מקסים!!!!
חוויה של אחד ועוד אחד ועוד אחד - שיוצרת שלם מדהים.
ובוודאי שזה קשור קשר הדוק לשיטים, ולמעגל נשות חזון, בוודאי.
ובוודאי שתקבלו את כל התמיכה והפירגון מאיתנו, בלב פתוח ורחב.

אולי זה קטנוני. ההפרדה צורמת לי.

כפי שכתבתי , אני לא רואה את זה כנפרדות או הפרדה,
אלא כהרבה חלקים של אותו שלם.

אשמח לשמוע עוד על איך את רואה את זה, וחווה את זה.

לילה טוב.

[בלהה*]

אמל יקרה
אני שולחת לך חיבוק גדול רך ואוהב.
מזמינה אותך להכנס לתוכו,לנשום, לחוש חום, שקט, ויופי.


רונית תודה על התגובה. אני גם לומדת.

[מיקי*]

שלום לכן אהובות, אחיות יקרות

אמל - נשמה יפה שכמותך. אני כ"כ מצטערת שהיית צריכה לעבור דבר כזה.
מחבקת אותך ועוטפת אותך בחום וברוך. אני איתך יקרה, וכאן בשבילך - אם רק תבחרי.

קראתי בנשימה אחת את כל מה שכתבתן כאן. וואוו!!! קסום ומעורר התרגשות ואני מלאה בכן.
לאורך השבועות האחרונים קיבלתי מיילים בנוגע לפורום הזה. מודה שהחיים לקחו אותי לכיוון אחר.
בזמן הזה, של אחרי שיטים, נושא האובדן והמוות דפקו על דלתי מספר פעמים. החיים זימנו עבורי התמודדות עם הנושאים האלה, רק שהפעם - ממקום אחר.
הפעם, עם הכלים שקיבלתי ולמדתי מהאחיות שלי למעגל (כאן או במקום אחר בעולם).
בזכות כל זה, יכולתי לתמוך, לטפל וללוות אישה בת 97 שנפרדה. הצלחתי להיפרד מכלבתי האהובה שהיתה לצידי במשך למעלה מ- 10 שנים. ועוד ועוד הזדמנויות רבות עוצמה שכאלה.

אני שומעת את הקולות שעולים מתוך המעגל. יושבת בתוכו ומקשיבה.
אני מרגישה שאחרי שיטים נוצר מצב שחלק מהנשים חוו שהנה נמצא המקום שבו הן יכולות לפעול יחד עם עוד נשים - למען מטרה אחת.
ואתן יודעות מה? זה ממש נכון!
העניין הוא שלא תמיד ברור באיזו דרך זה יקרה.
לפני כמה ימים (...?) שלחתי לכולן מייל בקשר למחשב של עימאן. מתוך המעגל קמו נשים וענו לי שהן תשמחנה לעזור. הנה, עשיתי משהו יחד עם אחיותי למעגל.
מי היה מאמין? אנחנו תומכות באחות שלנו מיריחו!!!
תמיד חלמתי שאוכל להושיט יד ולהגיע לנשים פלסטינאיות, והנה זה התאפשר.

אנחנו יושבות ביחד בתוך המעגל, פוגשות עיניים, פוגשות לבבות ולא תמיד יודעות. רק יכולות להביא את עצמנו. ככה. כמו שאנחנו.
אז אני מביאה את עצמי לכאן, למעגל הווירטואלי (הקשה, עבורי) עם כוונה שלמה.
לא, מיכלי אהובה, אין כאן הפרדה או נפרדות.
ישנו מעגל שנפגש כבר שנתיים ועושה איזשהו תהליך, מתוך התהליך הזה נוצרה ההזדמנות להרחיב את הרשת וליצור חיבור עם עוד ועוד נשים ולעשות גם יחד איתן עבודה של ריפוי הנפרדות.
ועדיין, ישנו אותו מעגל, שממשיך להיפגש וליצור.
לא כי
לא בגלל
לא מעל
לא יותר
ברור שהעשייה רק תתחזק ותתרחב עם הצטרפות של עוד נשים.
עבורי, החלק הכי משמעותי הוא דווקא לוותר על הידע של איך זה אמור להיות, ולתת לדברים פשוט להיות.
נוכחתי, הרבה בזכות האחיות החכמות, המקסימות והמהממות שלי, שבדרך הזו - קורים קסמים.
וכן, הרבה בזכותכן, אנחנו לומדות את ה-איך.

ובנוגע לפקיעין, תודה על כך שאתן משתפות כאן על דבר כ"כ חשוב.
בגלל שאני לא יכולה לראות את עצמי מצליחה להגיע פיזית לפקיעין, ובגלל שאני יודעת כמה התכווננות של מעגל לבבות יכולה לתמוך ולהועיל, אני אשמח מאוד אם נוכל לקבוע מועד לישיבה משותפת בתוך מעגל כזה.
אז ביום רביעי (היום) 12.12 בשעה 23:30 אני אשב בתוך המעגל ואתחבר למגן המקודש של הכוהנות ומתוך ליבי אשלח חוט של אור עדין ורך לכל אנשי פקיעין. אשמח מאוד אם תשבו יחד איתי באותה השעה ותשלחו לפקיעין את מה שהלב שלכן ידריך אתכן לשלוח.

אני לא כ"כ יודעת מה זה ה"מרגיעון" שכולכן מצטטות כאן אבל בי עלה משפט לאורך הכתיבה:
לרפא את הנפרדות זה למצא דרך לאחדות. בכל דרך.
לזה אני מחויבת.
איך ביחד. איך ביחד. איך ביחד...
כי לבד אני כבר יודעת.

שמחה על כך שהמילים הכתובות גם הן הגיעו אלי וממני אליכן.
לא תמיד מצליחה לבטא בצורה ברורה בכתב את מה שעולה בתוכי.

אוהבת כל אחת ואחת מכן, וזוכרת את העיניים של כולכן
נפרדת היום מאחותנו, מונא, שטסה לאוסטרליה (כן, לינא, היא מדהימה לגמרי!!!)
שולחת את אהבתי לך אהלה אהובה. כמה שאת אמיצה על הנסיעה הזו.
חיבוק גדול לך אמל - ולגיסתך. מקווה שהצלחתן למצא שקט בתוך הסערה.
ורוניתוש מקסימה אחת - פשוט תודה. אני אוהבת אותך מאוד...

שלכן
מיקי

[מור*]

שלום לכולן, נשים יקרות.
כמו כולנו, גם אני רוצה לומר תודה לנועה שמייצגת
את שואלת השאלות,
השאלות שלך מאד נוגעות,
חלקן במקומות ברורים וחלקן במקומות לא ברורים,
לפחות מבחינתי,
קראתי את כל מה שנכתב כאן ואני מביעה את דעתי האישית לשאלות .
אני אנסה לעשות את זה בקצרה,
כי אם כל זה שזה מאד מעניין וחשוב,
אורך המיילים, והתכתובת ,
אותי מעייפת ולעיתים אני מוצאת את עצמי מאבדת את הריכוז.

היותי משתייכת לקבוצת נשות החזון, מהווה בשבילי אתגר,
אני לא תמיד יודעת למה אני שם, או מהממטרת העל, או אפילו, לפעמים מה המטרות המשניות,
אני יודעת יחד עם זאת, שמקומי שם, יש לי דחף פנימי חזק ,
ולא מוסבר להשתייך לקבוצה הזאת,
הייתי אומרת, כמו שכתבתן שאני מרגישה שאתן ה"בית" שלי, השבט שלי,
אולי התחלנו פעם משימה חשובה מאד ועלינו להמשיך אותה כעת,
ביחד,
גם אם לא תמיד אנחנו יודעות לאן זה לוקח אותנו.
אני לא מנסה כאן להוריד מהאחראיות שלי , אלא משתפת בתחושות הרגשיות שהקבוצה הזו מעוררת בי.
מהו "נשות החזון", ארגון? התארגנות? קבוצה?
האם החזון והמטרות של "נשות החזון" הוגדרו?
לכן אני חושבת שאנו לא ארגון או אגודה או עמותה אלא קבוצת נשים שמאמינו שיש בנו היכולת להביא או לפחות לסייע לשינוי להתחולל, השינו י מבחינתי הוא בכמה רמות, ברמה הלאומנית / לאומית, ברמה העדתית, ברמה חברתיתי/ /מעמדית וברמה האישית של כל אחת מאיתנו.

החזון לא הוגדר בצורה ברורה וחד משמעית, ויחד עם זאת, תחילת החזון היא המפגש בינינו והעבודה המשותפת, מתוך המקום הזה, אני מאמינה שיגיע החזון הברור.
מי מוביל את "נשות החזון"? האם מישהי/הן מרכזות בפועל ומהווה/ות כתובת מרכזית?
מכיוון שהקבוצה התחילה בעקבות החזון של לילה ואנה ביחד איתה, אני מאמינה שהן מובילות את הקבוצה, יחד עם זאת, כאן, בנציגות שלנו בארץ, קבוצת המנחות או הנשים שעבדו כבר כשנתיים עם לילה ואנה, מובילות את העבודה בארץ, לחלק מאיתנו יש נוכחות חיצונית יותר מורגשת ולכן אולי הן יכולות להקרא" המרכזות" , למרות שבפועל , כל המנחות לוקחות חלק בארגון, כל אחת לפי כישוריה.

מה שמות הנשים שהיו בקולרדו ומה הן למדו שם?
בתור אחת מנשות החזון שעובדת עם הקבוצה כבר שנתיים ולא נסעתי לקולורדו, אני מרגישה כאן צורך אישי לומר שגם הנשים שלא נסענו לקולורדו באפן פיזי, הייינו חלק מהקבוצה שם, החזקנו את האנרגיה, ליווינו אותן מכאן, עבדנו במקביל באותה התקופה על טקס משמעותי וקיבלנו את הכלים שהנשים שנסעו , למדו שם.
כל השאר כבר נאמר ואין צורך לחזור על זה.
מדוע רק הנשים שהיו בקולרדו לקחו על עצמן את בניית המעגלים והנחייתם וזה לא נפתח לנשים נוספות?
שוב אני מביעה את דעתי האישית, ויכול להיות שחלקכן תתרעמנה על כך, זה בסדר מבחינתי.
אני מאמינה שבבוא היום, גם נשים אחרות שהיו בשיטים והצטרפו לקבוצה, תוכלנה להנחות מעגלים בנוסח נשות החזון, אם יתאים להן, ויחד עם זאת, אנחנו כקבוצה, עבדנו ביחד במשך שנתיים על פי ההנחיות של לילה ואנה, התגבשנו, למדנו, "נשברנו," "התפרקנו", התגבשנו ועברנו דרך שהביאה אותנו
לנקודה הזאת, להנחות את המעגלים.
מבחינתי הדרך מכאן היא משותפת ולכן אני לא רואה סיבה שבמשך הזמן גם נשים אחרות לא תוכלנה להצטרף להנחיה.

האם נדע מה היה במעגלים שהתקיימו?
אם הכוונה ל"האם נדע מה היה במעגלים שהתקיימו לפני שיטים, בכל תהליך העבודה, אז התשובה שלי היא, שלא נראה לי רלונטי לכתוב את זה כאן ומי שמתענינת יכולה לשאול את המשתתפות שהיו במעגלים האלה,
ואם השאלה היא האם נשתף במה שקורה במעגלים שהיו ויהיו כדי שכולן יוכלו לדעת מה קורה בכל מעגל, אני חושבת שזה נחוץ ורצוי לעשות כן, או דרך מיילים, או דרך עלון מסודר.

עד כאן, עניתי על כל מה שהיה רלוונטי,
שוב תודה על הכל,
אני שולחת המון אהבה, הקשבה וחיבוק מכאן...זה מה שיש לתת לכן נשים אהובות.
מור

[מור*]

אמל יקירה שלי,
לא שמתי לב ששלחתי את המייל בלי שהתיחסתי למה שעברת, אני שולחת לךבאפן אישי אהבה, אהבה , אהבה וריפוי וחיבוק גדול ואמהי, חברי, של אחות, אוהב ומכיל....
מחכה כבר לפגוש אותך ומקווה שהתכנית שלנו עדיין בתוקף.
אוהבת אותך מאד.
מור

[זוהר*]

מי מוביל? מי שמרגישה רצון ויכולת וזה משתנה ואין אחת שמובילה כי :" כולנו שוות במעגל".

אהלה,
תודה אישית על המשפט הזה.
חיבוק.

[אישה_עם_מטאטא*]

לאמל אהובה, שולחת לך אנרגיית ריפוי. כשקראתי את מה שכתבת, שוב ראיתי כמה אנחנו הנשים נוטות לחפש את האשמה בנו במקרים כאלה. את לא אשמה אמל. לא עשית שום דבר שהביא את המעשה עליך. אדם חולה נקרא בדרכך. שולחת לך חיבוקים עוטפים ומגנים.

לנוע רונן ואהבה לנשמה, לא הגבתי ולא נענתי ליוזמה שלכן למעגל בפקיעין משום שהייתי עסוקה בתהליכים אישיים. הרגשתי ואני עדיין מרגישה שאיני יכולה ללכת להשכין שלום בחוץ כל עוד מתנהלת מלחמה בתוכי.
אני עוברת כעת תהליכים רבי עוצמה. השבוע היתי עסוקה בצורך הזה שלי להיות אהובה. להיות מוערכת. ומצד שני החור השחור בתוכי שלא נותן לי להרגיש אהובה באמת. השבוע קרו לי דברים שבסופו של דבר הובילו אותי למצב שאני אוהבת את עצמי גם אם מהסביבה אני מקבלת ביקורות וסרובים. בכוונה לא פניתי אליכן לעזרה וגם לא לחברים אחרים שלי. הרגשתי שאני צריכה לעבור את התהליך לבד. שאני לא יכולה להיות תלוייה באהבה חיצונית כדי להרגיש טוב עם עצמי. משום שזה בלתי אפשרי לי.
הו זה לא אומר שלא אשמח לקבל אהבה חיצונית והרבה. דווקא כעת אני מסוגלת לקבל אותה ולתת את אהבתי.
אחרי כמה ימים שלא ביקרתי כאן, קראתי את כל מה שכתבתן, ואני מודה לכל אחת ואחת מכן על תשומת הלב, על האהבה, על הרצון והאיכפתיות. אני שמחה כל כך על שהכרתי אתכן.

[מיכל_צמות*]

מעגל שיתוף ביורט בבנימינה ביום רביעי ה-19.12, בשעה 10:30 בבוקר. להוראות הכוונה אפשר לשלוח מייל ל [email protected], או לדבר טלפונית עם חגית וייס, אמל או מיכל עגני. (הטלפונים שלנו ברשימה). כל מי שהייתה בשיטים או השתתפה במעגל אחרי ומעוניינת לשתף ולהשתתף - מוזמנת!

[חגית_וייס*]

היי חברות,

מי מגיעה למעגל ביורט ב-19.12?
אנא, עדכנו כאן בפורום, או באימייל, או בטלפון.

מצפה כבר לפגוש אתכן שוב, באהבה.
חגית.

[נעה_רונן*]

אני קוראת וקוראת... והלב יוצא...
אולי צריך לעשות מעגל חיבוק...?
אמל, אהבה לנשמה, אישה עם מטאטא...אין לי מילים אבל שולחת לכולכן חיבוק ענק (לכל אחת לחוד...)

[מיכלול_ה*]

ואוו, לקחתי מנוחה מהמחשב ליומיים ויש כאן בדף שלנו כל כך הרבה רגשות ותגובות ותהיות שאני מנסה להבין ולהכיל וקשה לי לעשות את זה מול מסך קר ומנוכר. זה מתחבר אצלי לכמיהה חזקה להרגיש את השבט לא רק דרך מחשב או טלפון אלא ביום יום, רוצה לגור ליד אנשים עוצמתיים. לא רוצה לנסוע רחוק כדי להרגיש אהובה.

אני שולחת חיבוק גדול לכל הנשים שהביעו צורך בתמיכה ובאהבה, שיהיה לכן (וגם לי) את היכולת למצוא את האהבה בתוכנו פנימה אך מצד שני להרגיש שהאחיות שפגשנו הן לא רק מילים באתר אינטרנט אלא משהו יום יומי, חלק בלתי נפרד מהחיים.
תודה לך אהבה לנשמה שאת עושה אותי אחות שלך וגם למיכל ששיתפת אותי ברגשות שלך וגם לכל מי שלא יצא לי דבר איתה השבוע אבל הייתי שמחה מאוד לעשות זאת לו היה לי את כל הזמן בעולם לשם כך.

חגית, אני אגיע למפגש ביורט. האם פרסמתן את המעגל גם במייל? אני חושבת שזה כדאי.


ולגבי נשות חזון, מכל מה שקרתי אני מרגישה שכרגע מה שניתן להגדרה כנשות חזון הוא רק העבודה של המעגלים המאורגנים על ידי הקבוצה שהיתה בקולורדי. מבחינתי זה בסדר. אם זאת אני מרגישה שכולנו חווינו חוויה מאוד עוצמתית ויש בי צורך לשתף ולהשתתף במשהו גדול יותר מעבודה אנרגטית. לכן יש בי צורך להשתתף במעגל שיתוף עם הנשים שהיו בשיטים מעבר למפגשי העבודה המאורגנים על ידי הנשים שהיו בקולורדו. אני מאוד אשמח אם אחת הנשים שהיו הקולורדו תוכל להגיע למפגש ביורט ולתמוך בנו ואם לא ביורט אז לארגן מפגש אחר שמטרתו היהיה שיתוף וגם הבהרה או חשיב משותפת איך אנחנו לוקחות את החזון שלנו למציאות בארץ. מה אנחנו יכולות או לא יכולות לעשות בשם נשות חזון.
התחושה שלי היתה שיש לנו כוח ויכולת לעשות משהו למען העולם. למשל משהו כמו שנועה הציעה. אני בכלל לא בטוחה שזה הקריאה שלי אבל אם נועה תהיה מדוייקת ותקרא לי להצטרף לעשייה אני אעשה זאת בשמחה כי אני יכולה ורוצה לעשות משהו. אני שואלת את עצמי ואתכן מתי לפי דעתכן נהיה בשלות כנשים עצמאיות או כקבוצה לעשות שינוי קונקרטי בעולם. עם כל הכבוד למעגלים והתודה שלי לעבודה האנרגטית שאני לומדת לעשות ועושה אני רוצה לדעת מתי יהיה לי ולנשים אחרות כח ויכולת להעניק את העוצמה שלנו לאחרים?. העולם מחכה לנו, אני חסרת סבלנות רוצה ללמוד ולהתעצם מהר כי העולם חולה ויש המון ריפוי לעשות. רוצה לקבל מכן כוח וחיזוקים ללכת בדרכי אחרי הקריאה שלי ומצד שני רוצה מאוד למצוא שותפות לדרך. רוצה שתקראו לי לבוא לעזור לכן בקרחאות שלכן.

יצא לי קצת מבולבל אך התחושה הכללית שלי היא שיש צורך לקיים מעגל של שיתוף שכן קשור לנשות חזון, יש נשים שעברו תהליך עמוק מאוד מאז שיטים והן זקוקות לתמיכה הזו ויש עוצמה לשיתוף ולביחד ולא לתמיכה פרטנית בטלפון או במייל. אני מבקשת מהנשים שהיו בקולורדו לראות איך הן יכולות להענות לקריאה הזו שלי ושל שאר הנשים שעלתה כאן.

וללילה טוב. מיכל

[אהבה_לנשמה*]

תודה נעה, על החיבוק!!! זקוקה לו מאוד מאוד מאוד בימים אלה ! ותודה לך אמל אהובה יקרה מקסימה יפה נהדרת! שמעתי את הודעתך והיה כל-כך כיף להתענג על קולך. אוהבת אותך המון! ושמחה שאת יודעת מי אני...

ביום שני הקרוב בשעה 20:30 אני מעגלת מעגל יום-הולדת, נשים מאזור המרכז ובכלל... מוזמנות לבוא לחבק ולברך. אני ממש מתענגת לאחרונה על חברתן של נשים אהובות ואוהבות ועבורי זאת לידה אמיתית מחדש.

שיהיה לנו יום מבורך וסופשבוע מקסים. אוהבת אתכן המון - בגוף, בלב, ברגש, בנפש, בנשמה, ברוח, וגם בכוחה של המלה הכתובה!

[מיכל_צמות*]

אולי צריך לעשות מעגל חיבוק...? שולחת לך חיבוק גדול ועוד ועוד אשמח לתת אותו גם לא וירטואלי - אנרגטי.

[נעה_רונן*]

אח... המרחק, המרחק.....
אהבה לנשמה, איך הייתי רוצה להיות שם.. איתכן ביום-ההולדת...
אולי ביום אחר הייתי עוד איכשהו מצליחה, אבל ביום שני המדובר אני מנחה 4 סדנאות בזו אחר זו באמירי-הגליל....
אהיה איתך ואיתכן שם בליבי... שולחת אהבה גדולה לנשמה....

מור יקירה ואהובה, המחבקת האולטימטיבית.. תודה לך על התואר שנתת לי ))))))))))
יש לי באמת עוד שאלה קטנה, ככה, סתם, על הדרך... שלא בהכרח קשורה לנשות החזון אלא למדיה הזו...
יש כאן בנות שמזדהות תחת ניק ואיני יודעת מי הן.. מיכל צמות, מכלול...? מיקי - איזו מכולן??? וכן הלאה....

מיכלול - מזדהה עם מה שכתבת - תודה לך...

חיבוקים לכולן
שיהיה לנו סופ"ש נהדר

[רונית_נשר*]

הי אהובות,
מה שלומכן?
אני ביום מחלה, בבית...
הגוף שלי צעק לי שלשום שיש יותר מדי עומס, והעיניים והאף התחילו לזלוג, והחום עלה...
אז הקשבתי לו היטב,
ואמרתי לגוף- שאני מבינה רמזים גם ללא מחלה,
והרבה יותר כיף לקחת חופש כשמרגישים בריאים ולא חולים.

בקיצור-
לשמחתי הגוף הבין את העניין, ונשאר רק החום....

יש 2 דברים מעניינים שמתרחשים אצלי כשיש לי חום גבוה:
אחד - אני מדברת המון שטויות, כמו סוטול טבעי כזה. זה מצחיק...
2 - אני מקבלת visions ברורים מאד, בחלומות ובזמן הערות. וגם תובנות כאלו.

באחת התובנות אני רוצה לשתף:

שמתי לב לכך שכמות נכבדה מהנשים שהיו בשיטים, במעגל הגדול,
מדברות על תחושת ה"לבד" לעומת ה"ביחד".
וכמובן שזה קשור לריפוי הנפרדות,
אבל היום אני רוצה להעלות משהו נוסף.

אתמול בלילה, ראיתי כמה חיזיונות, שקיבלתי כבר בעבר, שהייתי בקולורדו.
אשתף בשניים מהם.
******
ראיתי חלק מאיתנו, שוהות ביחד, במקדש יפיפה.
זה היה ממזמן.
חלק עסקו בשירה מקודשת,
חלק ניגנו בכלים שאני לא מכירה, ולכן לא יודעת לאמר לכן מה הם היו.
המוזיקה הייתה נפלאה. מרפאה.
היו שם גם ילדים. בנים ובנות.
עשינו עבודת קודש.
גרנו בקודש.
היה קשה לנו לצאת החוצה, אל החול, אל היומיום.
זה לא היה לנו רגיל, ולא קל. לכן, לרב נמנענו מלצאת החוצה, מחוץ למקדש, שהיה עבורנו בית.
נוצרה הפרדה בין קודש וחול. בין הבית המקודש בפנים, לכל מה שקורה בחוץ.
********

בחיזיון אחר ראיתי כמה מאיתנו עובדות בקבוצה. הייתה אנרגיה מאד מאד חזקה.
הרבה ריפוי.
הרבה כוח, ללא אגו.
אבל זה היה מסוכן עבורנו. זאת אומרת,
לא עבורנו- אנחנו ידענו לעשות שימוש לטובה באנרגיה העוצמתית הזו, אבל היו כאלו שחשבו שזה מסוכן.
אז הפרידו אותנו.
עבדנו רק אחת אחת לטובת משהו כללי, במושגים של אז לא היה לזה שם,
אבל במושגים של היום זה כמו לעבוד לטובת תאגיד או משהו כזה.
פיצלנו את הכוח שלנו, את העוצמה שלנו.
ומאז זה כבר לא היה אותו הדבר.
תחושה גדולה של לבד. עבודה לבד. אסרו עלינו את ה"ביחד".
והאנרגיה השתנתה לגמרי.
(הרבה הרבה עצב עולה לי כשאני כותבת את זה ונזכרת בזה).
******

אז מדוע בעצם אני כותבת את זה?
אני לא ממש יודעת, מרגישה שזה צריך להכתב, והולכת עם זה.
כנראה שמישהי צריכה לקרוא את זה...

וגם כי נזכרתי בתחושה שהייתה לי בקולורדו, ולפני קולורדו,
ובכל כך הרבה מסרים וסיפורים וזכרונות עתיקים שעברו לי אז דרך הגוף (גם לעוד נשים שהיו שם),
וחשבתי שבעצם בשיטים וגם אח"כ לא דיברנו על כך.
ורציתי לשתף כדי להעלות גם את זה למודעות, ואולי זה ייקל לחלקכן את התהליך, עצם ההבנה.

כי אני חושבת שהרבה ממה שחלק מכן חשות כעת, ומבטאות בימים אלו, מאז שיטים
( בפורום, במיילים אישיים, בשיחות, במעגלים ),
קשור לזכרונות עתיקים מאד.
לחיים אחרים שלנו.
וזכרונות אלו רוצים להרפא.
remember heal transform

מי שמרגישה נטושה כעת, ומרגישה לבד,
מאד ייתכן כי זה לא רק ה"לבד" שלה,
אלא היא חווה את הלבד של התת מודע הקולקטיבי.

ואז זה נחווה הרבה יותר גדול ועצום וקשה להכלה.

אני זוכרת היטב יום ספציפי בקולורדו, במהלך אחת הפעילויות שעשינו,
התחיל לעבור לי דרך הגוף, המון מידע עתיק, זכרונות כואבים שמבקשים ריפוי. סיפורים אנושיים.
והיה לי קשה להכיל את כל זה.
( אגב, לא להבהל, לא כל אחת מקבלת מידע דרך הגוף...זו הדרך שלי לעבד מידע עתיק משום מה)
מכיוון שרב המידע היה קשור לנפרדות, ללבד, להפרדה -
זה מה שאני חוויתי באותו יום. הרבה לבד.
חשתי מאד לבד, הרגשתי שאני לא יכולה להיות שותפה לפעילות, ופרשתי לחדר.
במקביל אליי היו עוד מספר נשים שחוו חוויות דומות. יהודיות, עבריות, אמריקאיות.

רק בחדר הבנתי שתחושת ה"לבד" היא לא שלי נטו.
שאני מרגישה לבד, וחווה לבד כי זה קשור להרבה מאד דברים אחרים.
ושהריפוי יהיה דרך ה"ביחד".

רק בדיעבד כשחזרנו לארץ, והמשכנו לעבוד ביחד, הבנתי אתה משמעות העמוקה של לחזור לעבוד ביחד.

זה לא תמיד פשוט.
כי לעיתים העבודה ביחד, החזרה לעבוד ביחד, מעוררת כאבי עבר, זכרונות רדומים, חיים קודמים.

אנחנו עובדות עם הזכרונות האלו, נותנות להם מקום. וזה מה שמאפשר את הריפוי.

ובעצם, אם חושבים על המעגלים הקונצנטריים:
אנחנו מנסות לצאת מהמעגל של הסיפור, של הדרמה האישית
("אני מרגישה לבד, אני מרגישה נטושה...אני מרגישה...")
למעגלים החיצוניים,
ולתמונה הרחבה יותר.
מה זה בא ללמד אותנו?
איזה ריפוי יש שם לעשות? עבורי ועבור העולם?
כמובן שדרך מתן מקום לרגשות, למה אני מרגישה.
ולזכור שאני חלק מתמונה רחבה יותר.

מחבקת אתכן,
רונית.

[רונית_נשר*]

אהבה לנשמה-

מזל טוב !!!!!!!!!!!!
(קראתי מה שכתבת למעלה באחת מהודעותייך ( האם מחקת אותה?) - שהדברים שכתבת נעלמו בבליל המילים של כולן ושלא קיבלת את ההתייחסות שרצית. עלתה לי מחשבה שאולי זה בגלל הניק ניים, שאולי לא יודעים מי את כי את כותבת בכינוי, וקשה יותר להתייחס לכינוי מאשר לאדם עצמו. אולי???).

מעגל שיתוף ביורט בבנימינה ביום רביעי ה-19.12, בשעה 10:30 בבוקר

איזה יופי !!!!
לצערי לא אוכל להשתתף בשעה זו, אך אם צריך עזרה כלשהי- אני לרשותכן, בטלפון, במייל, מה שתרצו.
בחרתן תאריך מקסים שמתרחשים בו הרבה מפגשים נשיים-
זה גם יום המפגש של מנחות שאקטי חורף, וגם יום המפגש של מעגל קולורדו...

מיכל צמות-
בואי נמשיך בשיחה על תחושת הנפרדות- האם אפשר? האם עוד נשים חשות כך לגבי ההנחייה?

נשיקות.

[זהרה*]

שלום לכול הנשים המקסימות
רק עכשיו התפנתי לראות את כול ההתכתבויות והשאלות שעולות ובאות מהמעמקים, אניי הייתי מאוד עסוקה בעיניינים משפחתיים משמחים חגגנו לבני הצעיר בר מצווה ביום ג' האחרון וההפקה הזו מיקדה את כול תשומת הלב שלי ,הייתה חוויה יוצאת דופן ושונה מאוד ממה שחושבים על בר מצווה ואני עדיין מלאה ומפנימה את כול מה שהיה , תודה למור שעזרה לי לראות כמה דברים נוספים...
ועכשיו אני רוצה להיות איתכן ולשתף מהמקום שאני נמצאת בו לגבי כול מה שקשור בנשות החזון
אני מרגישה חלק מהקבוצה הזו מאחר וישנו קול מאוד חזק בתוכי שאומר לי להישאר ולהיות ושזו אכן הזדמנות נפלאה להביא ריפוי ואחדות וללמוד בתוך עצמי ולהמשיך וללמד ולהביא מההתנסויות והידע הלאה, אני חושבת שהחלק החזק ביותר הוא המקום שלא עוד לבד, היצירה המשותפת נשכחה מאיתנו אנחנו נשים חזקות שיודעות הרבה לבד ויודעות לעשות מצויין לבד כול אחת מביאה איתה כישרונות ויכולות מרובים והביחד -אותו אנחנו לומדות ויש לנו דרך לעשות ואנחנו עושות בהחלט, התחברנו לפני שנתיים וחצי נעננו לקריאה כול אחת ממקומה, מה שחיבר אותנו למעשה היו הטקסים והקריאה של לילה ואנה ליצור יצירה משותפת למען ריפוי ואחדות, באנו ומאז אנחנו נעות במעלה הספירלה, ראיתי את כול השאלות שנשאלו ואני לא רוצה לחזור על התשובות, אני יכולה להוסיף שגם אני שלא נסעתי לקולורדו הייתי נוכחת למען הקבוצה במהלך השהות ובתהליכים שהיו לפני ואחרי, מהמקום שלי שאלתי את עצמי לא פעם האם אני שייכת או לא שייכת לקבוצה הזו עברתי דרך ארוכה יחד עם כולן ובהחלט אני חלק ,היום אני יודעת את זה הרבה יותר ברור, אני חושבת שכדאי לחשוב על מה קורה לנו מהיום מנקודת הזמן הזו, מה היה במעגלים הקודמים אני מסכימה עם מור שאפשר לפנות ישירות לכול אחת מאיתנו זה לא נראה לי רלוונטי לכתוב את זה כאן, אני מבינה את הצורך לשתף בחוויה שעברנו בשיטים ושבהחלט נוצר שם משהו מאוד חזק, נראה לי מבורך להיפגש למעגלי שיתוף כאלה, אני אישית אשמח מאוד למעגל שיתוף כזה במרכז אצל בלהה אם היא תוכל או במרכז בשוהם במקום שאני עובדת, בזמן שההדהוד פנימי חזק עולים איתו גם הפחדים והשאלות והמראות וזה חשוב להתבונן בכול אלה ולקבל את כול החלקים כחלק מהשלם באהבה, זו מהות עבודתינו כך אני מרגישה לראות את הכול ,באמת ,ולקבל ,ליצור שלום בתוכנו ומחוצה לנו
אמל יקרה, שולחת לך ריפוי ואהבה תנשמי ותתחברי למקום בתוכך שזקוק לחמלה וסליחה ואהבה -חיבוק גדול
מיכלול ה - אני מאמינה שאנחנו בשלות לעשות שינוי ולהביא ריפוי אנחנו צועדות בדרך הזו , הלמידה שלנו עכשיו היא באמת להגדיל ולהרחיב את מעגלי ההשפעה והעשייה ולשם כך אנחנו פועלות , יש גם מקום לסבלנות צעד אחר צעד לפעול ממקום של מלאות לחבר את הקו והמעגל בעיתוי המתאים ולנוע...
בואו נתכוונן לכך שבמעגל הבא יצטרפו אלינו עוד נשים ערביות ונגדיל ונרחיב את העשייה שלנו
חיבוק גדול לכולכן
זהרה

[בלהה*]

נשים יקרות שלום
אני רואה אל הצורך העצום של נשים לדבר ולשתף את קורותיהם בשיטים ומה שקרה מאז.
דיברתי עם זהרה לפני כמה ימים וחשבנו לעגל מעגל שיתוף בשהם. אני רואה שהיא הציעה את זה כבר.
בנתיים התרקם לו מעגל בבנימינה. יופי!
אני פונה אליכן נשות מעגל בנימינה האם אתן מרגישות טוב עם זה שנעגל עוד מעגל מקביל (בעצם כמה ימים אח"כ) באזור המרכז, כדי שכולן תוכלנה להשתתף?
אולי נפיץ את שני המעלים והתאריכים בין כל נשיות שיטים?
מחכה לתשובה

[אמל*]

ערב טוב אהובות
ואוווו יש לי כל כך הרבה לספר ואני מתה מעיפות אז אנסה לכתוב בקיצור ואלי לא יוןדעת מה יצא,
אז קודם כל תודה רבה לברכות החמות שהיו ביום הולדתי אתמול .
תודה חגית ורונית מור ומיכל אהבה לנשמה ואילה וכל מי שהתקשרה ודאגה לשלומי
אז שלומי בסדר חוויתי חוויה טרומטית יצאתי ממנה חזקה מחוזקת ולמדתי המון דברים .
אז איך נרפאתי כמו שאומרת חברתי החכמה היקרה רונית נשר ותקישיבו לה כי אני בדיוק חוויתי את זה השבוע על בשרי רק דרך הביחד ניתן להביא את הרפוי ורק כי היתן ביחד איתי שלחתן לי ריפוי
דאגתן והיה לכן חשוב ממני יכולתי לעבור את החוויה הקשה הזאת
עם הרבה תובנות וחוזקות אז וולה רונית את כל כך צודקת ואני דוגמה חייה לדבריך ,
זה שנתנתן לי את המקום הזה איפשר עבודת הרפוי
והעבודה שלכן היתה מקסימה כי באותו יום שכתבתי ישנתי כמו מלאך עד הבוקר התעוררתי ליום חדש
יום הולדת חדש עם הרבה שמחה ותובנה
שזה קרה כדי ללמד אותי שאם אני מרגישה שאני לא מוגנת כי באותו יום לא ביקשתי להיות מוגנת
ולא עשיתי את ההגנות שלי שאני עושה כל יום
והתפילה שלי של האור וכל מה שלמדנו בשיטם וזה לא ממקום של האשמה אלא ממקום של תובנה
של צורך אמיתי בהגנות ההלו שהזכיר לי שדווקא באותו יום לא נתנתי להן מקום וזמן הראוי להן.
וזה רק סמל קטן לחשיבות של העבודה ביחד
זה כמו גוף שלם והוא שלם על כל חלקיו לכל חלק יש חשיבות רבה
יש נפרדות העין עושה את עבודת הראיה האוזן השמיעה ועוד מלא בתוכו
אבל הכוח הוא במהות של השלם והשלם זאת עבודת אומנות זה האדם בהתהותו.
אבל יש גם את האיגו שמשתלט ורוצה להנהיג ורוצה שלבד וחושב להיות חשוב
נחשב זה שישבחו אותי לבד אבל זאת רק אשליה
הרי אפשר ביחד ועדיין להיות מיוחד ביחד עם עוד מיוחדים ,
והתמונה הרחבה זאת לא רק אני אלא עוד הרבה אלמנטים יפים מיוחדים שמרכיבים אותה
מין פאזל שאני חלק ממנו ורק על כל חלקיו הפאזל מורכב וברור ואם חלק חסר אז זאת לא תמונה שלמה.
אז כפי שאתן שמות לב אני מאד בעד הביחד ולא מרגישה לבד
ולי יש חזיונות כמו רונית בלי להיות עם חום אפילו שאנחנו רוקדות ביחד
ומוזיקה ותופים משהו באמצע גונגל קסום איפה שהו
ויש באמצע מקדש מאד קדוש שאנו טובלות את עצמנו אחת אחת
ומתרחצות בו והשאר מחוץ ומסביב למעין הטהור הזה רוקדות להן ושרות
והיא טובלת את עצמה במי טוהרה מים מרפאים
וסביבכשאני טובלת נמצאות כולכן עוטפות אותי באור
ושרות ועושות לי ריפוי
וברברה מחבקת אותי והרבה אבל הרבה אהבה יש מסביב
וזאת המהות האמיתית של כולנו להיות ביחד כדי לרפות אחת את השניה וזה הריפוי של הקולקטיב שלנו .
אז היה לי יום מדהים נפלא שהתחיל עם מור אהובה שחגגה לי יום הולדת בבית קפה מקסים
והסתיים עם בעלי והבנות הנפלאות שקנינו להן בגדים לחג שלנו בשבוע הבא
ותודה שוב מקירה ומעריכה לכל האהבה והתמיכה שלכן
ויש לי צורך להודות ולשלוח אור וחיבוק לכן אחת אחת
שתמכתן ורפיתן אותי ממה שעברתי כי באמת זה קרה בזכותכן ובזכות הביחד הנפלא הזה
לרונית והחלמה מהירה מתוקה שולחת לך אור וריפוי ואהבה וחיבוק גדול
לחגית אחותי מתוקה שלי תודה רבה ,
לאהבה לנשמה תודה על הברכה המהמממממת ששלחת ליום הולדתי הבנות לא מפסיקות לשמוע את השיר שיוצא מהעוגה
בלהה אהובתי היום שמעתי ממור שאנחנו קרובות משפחה בגלגול קודם תודה לריפוי
לזוהרה תודה על התמיכה
לאישה יקרה עם מטאטא המון אור ותודה
למיכל תודה שהתקשרת זה תמך בי וחיזק אותי ולא מפריע לי אף פעם שאת מתקשרת
לבלהה אוהבת אותך מעומק נשמתי ומתגעגעת לך יקירתי
למיקי תודה רבה ממקום חם ןעמוק בתוך הלב אוהבת אותך
למור תודה רבה על הבוקר המקסים זה היה לא מהעולם הזה אני לא יודעת אם בכלל קלטת זה היה מפגש מעולם אחר לא יודעת איך להסביר לך
אילה מתוקה שלי תודה רבה אוהבת אותך מאד
לנועה רונן תודה שאת פה מקווה שניפגש
לכולכן ביחד תודה שולחת לכן המון שמחה שיש לי ממש עכשיו בזמן שאני כותבת ומקווה שתרגישו הרבה אור ואהבה ממני
נראה לי שכתבתי יותר מדי למישיה שיחסית עייפה מאד האהאההההההההההההההההה
לילה של חלמות מתוקים ושינה של מלאכים
אוהבת אמל ,תקווה, HOPE

[אמל*]

ואוווווווווו ,מתנצלת שתפסתי הרבה מקום

[אהלה*]

אמאל אהובה !
מרגישה את אורך זוהר מבעד למילים.
שמחה איתך.
שמחה בשבילך.

אוהבת ומחבקת.
אהלה

[מיקי*]

אמל אהובה

לכל אחת המקום והמרחב שלה בתוך המעגל המקודש הזה ולכן, במעגל שלנו אף אחת לא צריכה להתנצל על המקום שאותו היא לוקחת.
מה גם שאני מרגישה שהדברים שאת משתפת בהם כ"כ כ"כ חשובים לכולנו.

אני מאושרת לשמוע אותך ככה. זה עוד שיקוף לנשמה המיוחדת שאת.

ולמי ששאלה - אני מיקי מנשות החזון (לא מיקי הבלונדינית שכותבת כאן תחת הכינוי הזה בדיוק וגם היא עכשיו מנשות החזון).
ורוניתוש - תודה לך אהובה על הקול שאת מביאה לכאן עבור כולנו. אוהבת אותך.

שולחת חיבוקים
מיקי

[רונית_נשר*]

ואוווווווווו ,מתנצלת שתפסתי הרבה מקום
אמל, מה דעתך לשנות קצת את המשפט:

ואוווווווווו ,תפסתי הרבה מקום !

אמאל, זה נפלא שאת תופסת מקום, הרבה מקום, ה-מ-ו-ן מקום-
יש לך המון מה להגיד, ואנחנו רוצות לשמוע את זה.

(אגב, אני כבר בריאה, ...ותודה על כל איחולי ההחלמה - הרבה בזכות הטתא הילינג אכן הייתה החלמה מהירה )

[רונית_נשר*]

ועוד משהו שכדאי לראות-
מתוך אתר הסרט- הסוד,

אליכן, באהבה

לחצו על הקישור הבא: http://www.metacafe.co.il/watch/763130/

[אהבה_לנשמה*]

אמל אהובה - המון המון תודה על האור והאהבה שהענקת לי.... הייתי זקוקה לזה ותודה ששיקפת לי אותי - דרכך! את אחות אמיתית!!!

מאחלת לכולן שבת מקסימה ושבוע נפלא. אני אישית ממש ממש בעד מעגל שיתוף במרכז בקרוב. יש המון דברים שהייתי רוצה לבטא, אבל אני זקוקה לכן בפיזי, מוחשיות, מתבוננות, מחבקות, נושמות, קשה לי מאוד לבטא את כל מה שאני עוברת לאחרונה במרחב הוירטואלי הזה. @}

[אמל*]

אין בעד מה אהובה ,אני מקווה שהכל בסדר אצלך ושאת מרגישה יותר טוב,ןמתי יום הולדת בסוף

[מיכל_צמות*]

רונית - תודה על הקישור הנפלא!

[רונית_שפי*]

שלום לכן יקרות ואהובות,
זמן רב שלא ביקרתי במעגל הוירטואלי שוקק החיים הזה.
החיים (ובעיקר המוות - של סבתי האהובה והמופלאה, שנפרדה מאיתנו בגיל 97)לקחו אותי, ואני אותם לכיוונים קצת אחרים... פנימה...
קריאת המילים שלכן באופן טבעי מביאה עימה געגועים לביחד שלנו, לשבטיות הנשית שאני כלכך אוהבת, ומרגישה בתוכה הכי נכון. הכי בבית.
אז סילחו לי על כך שלא נכחתי באופן אקטיבי.
הלב שלי לא נעדר מכאן אף לרגע.
אמל אהובה, הגיע אלי מסר שחיפשת אותי.
מאד מאד אשמח לשמוע את קולך. את מוזמנת להתקשר אלי דרך מיקי.
הצטערתי לקרוא על הארוע הקשה שעבר עלייך ועל גיסתך.
כמעט כמו כל אישה אחרת, קודם כל אני חשה הזדהות עם מה שעברת.
ובהמשך, מה שעולה בי הוא שהנה עוד תזכורת עבורנו הנשים, לקחת את שרביט המנהיגות ולהביא ריפוי לאחיותנו ולאחינו. להבריא את העולם ולאזן אותו.
וזה בדיוק מה שאנו עושות, בקצב הנשי, בדרך הרכה והעדינה. ככה.
א ה ב ה,
רונית.

[אהבה_לנשמה*]

http://www.leshomra.co.il/

שלום אהובות, מזמינה את כולן להגיע לכנס הזה - ראו קישור מצורף למעלה. אני אישית אשמח אם תהיינה יותר ויותר נשים שקרובות ללבי ושאוכל להרגיש עטופה ושייכת.
אם יש נשים מן המרכז שמגיעות ותוכלנה לקחת אותי טרמפ, אשמח ואודה מאוד. הרבה הרבה אהבה ושיהיה לי יום הולדת נפלא!

[חגית_וייס*]

שלום לכולן, יקרות.

אהבה לנשמה, אהובה, מזל טוב ויום הולדת שמח... מאחלת לך המון שמחה, צמיחה ובעיקר -א ה ב ה...

רוניתוש, תודה על הקישור הנפלא...

בימים האחרונים לא נכנסתי לפורום, כל ההתכתבות הרגישה לי כבד מדי והרגשתי שהאנרגיות שהרגשתי, של שימור אוירת האשרם הקסומה בכל פעם שנכנסתי לפורום מעט התפוגגו... התגעגעתי ונכנסתי היום, ואני רואה שזה "התאוורר" קצת...

אמל יקרה, תודה על הדברים שכתבת. ריפוי הנפרדות, הביחד שלנו, כל חלקי הפאזל שמתחברים יחד לשלם אחד, שלם.
אני מתפללת שנדע להיות חלק שלם בתוך השלם הגדול הזה, ודרך כך לרפא את הנפרדות בנו וסביבנו.

אוהבת, חגית.

[אמל*]

אין על מה חגית,אני גם מתפללת בשביל כולנו,
אהבה לנשמה מה שלומך? איך היה יום ההולדת נו ספרי לנו

[אמל*]

מה קורה חברות , שקט פה !

[אהבה_לנשמה*]

המממ.... לפעמים השקט מבורך! המון אהבה ממני! @}

[מיכלול_ה*]

מי יודעת מתי מפגשי העבודה הבאים? אשמח אם מי שיודעת תעדכן כאן.

[פלוני_אלמונית*]

עוד השבוע ייצא מייל לכולן עם העדכון על כל המעגלים הבאים.
בברכה, אהלה

[מיכל_צמות*]

לפעמים השקט מבורך! אהבה- את קורנת ממנה (מהאהבה) וזה נפלא. חיבוק גדול לך .
אני יודעת שביום ראשון ה- 6.1.08 המפגש באזור זכרון, בהנחייה של רונית, מיקי ועיטאף. (מאמינה שאותן מנחות ממשיכות?).

רוצה לנצל את ההזדמנות הזו שיצר גם השקט - ולהודות לבנות שמנחות את המעגלים הללו - לכולכן, בכל המעגלים. אני מרגישה שלפעמים השאלות שלנו (הבנות משיטים, שמצטרפות אליכן באהבה) נשמעות ומרגישות לא ממש מפרגנות. כמו שאני חווה אותן - הן באות ממקום שבודק את הדרך, את המקום שלנו בתוך כל מה שנוצר וגם מהבלבול של החוויה הרגשית שמלווה לכל זה שבא והולך. (מאמינה שגם לכן הוא לא תמיד זר).
יצא לי מתנצל משהו, אבל בעצם רק רציתי לא לשכוח לומר לכולכן תודה @}

[אהבה_לנשמה*]

אהובה - אני כבר הרבה זמן חשה צורך עז להודות לך יקירה ! תודה לך שפתחת את הדף הזה, שאיפשרת לכולנו מרחב ובמה לבטא ולשתף. @}

[אילה_בו*]

שלום לכוהנות,
אתן נשמעות מדהימות-
איך מצטרפים אליכן? אפשר להצטרף?
אתן פתוחות לזה, או שרק מי שהייתה במדבר מגיעה למפגשים שלכם?

ואם אכן אפשר להצטרף - למי פונים? ובמה זה כרוך? כמה עולה מפגש?
וואיי, המון שאלות, אך כבר כמה זמן שאני מסתכלת על הדף שלכן, ונשמע שאתן עושות עבודה מדהימה, ואני גם רוצה.

[מיכלול_ה*]

אילה יקרה, אהלה כתבה שתפרסם כאן בדף את התאריכים בהן יתקיימו פגישות עבודה ולימוד. מפגשים כאלו אמורים להתקיים בכמה מקומות בארץ בכל שישה שבועות. בעקרון כל אחת שרוצה יכולה להצטרף.
ידוע לי שיש אחד בזכרון ב6.1 ועוד אחד כמה ימים לפני בפארדיס, וגם מפגש ב12 לינואר מוצאי שבת בשוהם. אם את באזור את מוזמנת.

[מתעניינת*]

האם יש מפגש בדרום? קו קריית גת באר שבע? או אשקלון?

[פלונית_אלמונית*]

יש מפגש בטל שחר, זה ליד קסטינה.
אצל מיקי קריגר.
אני חושבת שבימים הקרובים יפרסמו כאן את כל הפרטים.

[אהלה*]

"כל אחת מאיתנו מהווה
עלה כותרת בפרח אחד גדול .
בכל אחת טמון הפוטנציאל של הזרע,
של הפריצה והלבלוב, של הניצן והפרח.
יחד אנחנו יוצרות פרח מדהים ביופיו
שמשתנה בכל רגע ורגע."

נשים יקרות !
בימים אלה של פרוס השנה החדשה,
ביחד עם תחושת ההתכנסות פנימה
שמביא איתו החורף בכנפיו;
גל של נשיות עובר באדמה הזו,
מביא עימו מהות רכה של צמיחה פנימית
יוצר את נבטי הבריאה והלבלוב של האביב.

אנחנו מתכנסות שנית למעגלים ברחבי הארץ
מתוך אהבה, כבוד הדדי, הקשבה ותמיכה;
מזמינות כל אחת להביא לידי ביטוי את מתנותיה
לחלוק את החזון, ליצור חיבור מודע עם הרוח
להתעוררות הנשיות המקודשת באדמה הזו,
ולחלום יחדיו את ההיזכרות - ריפוי - התמרה.

המעגלים המתממשים הם:

ביום ה' 3/1/2008 בפארדיס בשעה 20:00
עם איבתיסאם/נירית/יעל פינקרפלד/ ענבר.
בבית של איבתיסאם בפארדיס.
אשת קשר לשאלות והוראות הגעה:

נירית שפירא - 0546968702

איבתיסאם - 0547433956

m ibtisam@hotmail.com



ביום א' 6/1/2008 בזכרון יעקב בשעה 18:00
עם רונית נשר/עיטאף עוואד /מיקי קריגר.
עדיין לא נקבע מקום.
ברגע שיהיה לנו מקום נודיע, עדיין אין לנו,
ואנחנו מקוות שהנשים יתגייסו לכך.
אשת קשר לשאלות והוראות הגעה-

רונית נשר- 052-6660363.

עיטאף עוואד- 0507637058

[email protected]



ביום ה' 10/1/2008 בדבורייה בשעה 19:00
עם עיטאף עוואד/יעל מי-אורה/אהלה מוזיקנט
בבית סבתי של עיטאף- במרכז הכפר מול המועצה.
אשת קשר לשאלות והוראות הגעה-
אהלה - 0523704774
עיטאף- 050-7637058
[email protected]



במוצ"ש 12/1/2008 בשוהם בשעה 19:00

עם בלהה/שון/אמאל/מור/זהרה
אצל בלהה במרתף.
אשת קשר לשאלות והוראות הגעה:

בלהה קריצר- 0523308845

שון אפרימה - 0507867368

[email protected]



ביום א' 13/1/2008 בטל שחר בשעה 19:00
עם מיקי קריגר ורונית שפי
בביתן שבטל שחר.
אשת קשר לשאלות והוראות הגעה:
מיקי קריגר - 0526445333
רונית שפי 0526995333
[email protected]



אתן מוזמנות להגיע ולהביא נשים נוספות.
אנא עשו מאמץ והביאו איתכן חברות/ אחיות ערביות.

אנא, השתדלו להודיע, במייל או טלפונית, על כוונתכן להגיע, בכדי שנתארגן בהתאם.

תרומה של 20 ש"ח תתקבל בברכה.

באהבה, נשות המעגל.

[מיכלול_ה*]

פשוט אישה. קוראת, מזדהה וכואבת את מה שכתבת. אני לא חושבת ששבט נשים גם יחד זו אשליה, אך כן חושבת שעדיין יש תהליך ארוך כדי שנשים ילמדו לעשות את הדבר הזה. אני בעקבות נשות חזון הבנתי שאני כמהה לשבט ולמדתי שהשבט שלי הוא לא עם נשים שאינני מכירה עדיין אלא דווקא עם הנשים שאני כבר מכירה, עם אחיות, דודות, חמות, שכנות, אמהות של ילדים מהגן של הבת שלי. שאני צריכה ליצור את השבט שלי מתוך חיי היום יום שלי - ויש לי עוד דרך ארוכה לשם אני כל כך רחוקה מזה וברור לי שרוב המעצורים הם אצלי שהעבודה היא בתוכי.
אני כותבת לך ולי דברים שעולים לי בעקבות ההזדהות עם מה שכתבת. אצלי יש מקום גדול של כמיהה לשבט שעדיין איננו קיים. השמחה שהנה יש משהו שמתקרב לזה ולגלות שגם הוא רק דוגמית של מה שאני רוצה, שבעצם זה רק מסביר לי מה אני רוצה אבל זה עוד כל כך רחוק מזה. אבל רוצה להגיד לך ובעיקר לעצמי שאם יש לך ייעוד ודרך לעבור ולהיות בעולם אז את לא צריכה את נשות החזון כדי לללכת בדרך. מצאי לך את דרכך להרגיש שבט, להתפייס עם עצמך, להתפייס עם ההורים, עם השכנים, עם החברים. לאהוב את כולם פשוט כי הם שם ולהכיל את כולם בשמחה ובאהבה.
הדברים שכתבת כיווצו אותי, סגרו אותי, קשה לי לקרוא את מה שכתבת. אני מזמינה אותך לחשוב חיובי, לחפש את המקומות שריפאת את הניפרדות בחייךאין לי מושג ממה את מאוכזבת ומה ניסית לעשות, למה ניסית לרתום את נשות החזון. אבל מניסיוני סגירה של דרך, או וויתור על חלום יכולה להוביל לדכאון. עדיף ללכת בדרך לא ברורה או בדרך עם מכשולים מאשר לוותר על הליכה בדרך. ורק לשם הסרת ספק, גם אני חדשה בתהליך נשות החזון ותוהה האם זוהי דרכי, האם אני חלק מזה, ומצד שני את מה שקיבלתי כבר לא ניתן לקחת ממני, גם אם אתאכזב בהמשך אני לא חושבת שניתן לחזור אחורה וטוב שכך. אם ראית שיש לך דרך ללכת אז הרמת הידיים עלולה להביא לייאוש, למוות של משהו בתוכך. יש לך הזכות הגדולה להבין שזה בידייך לעשות את השינוי בחייך ובחיים של אחרים. אני מאחלת לך שתמצאי את הדרך שלך בצורה ברורה ותמצאי את השותפות והשותפים לדרך, שהעשייה שלך תהיה מהקשבה אמיתית לצרכים שלך ושל אחרים ולא מתוך רצון לעשות לשם עשייה בלבד, שלא יהיה שום אגו שמוביל את התהליך.

גם אני אישית מרגישה שלאחר סוף השבוע המעצים במדבר וביציאה מהאופוריה שאחריו נשארתי עם הרבה בלבול ושאלות שאין לי ממי לקבל תשובות. שכרגע נשות החזון כהתארגנות לא יכולה לספק לי את הצורך בשיתוף וביצירת שבט. ולמדתי אני למדתי להנמיך ציפיות מנשות חזון, לקבל מה שאני יכולה לקבל לדרך שלי בשמחה ובאהבה ולא לצפות שחיי ישתנו או שאמצע את השבט שלי בעקבות התהליך הזה שבחרתי להיות שותפה לו. זכרי כי גם הנשים שהחלו את הדרך הזו לפנייך חדשות בתהליך. אין לנו לצערי בעולם המערבי דוגמא אמיתית לשבט לאחווה נשית. כולנו לומדות ומגלות שיש לנו עוד דרך ארוכה לעבור, יש לנו מה ללמוד ולא תמיד יש ממי, יש עוד הרבה נשים וגברים שלא הכירו את נשות החזון שמנסים ללמוד דרך חדשה, ולפעמים בדרך יש עליות ומורדות, יש מכשולים. אבל אם הדרך ברורה ומדוייקת את תלכי בה. לא תהיה לך ברירה ללכת בה, כי זאת הדרך שלך. אנא היי סלחנית ורחומה עם מה שקורה. וגם סבלנית. למדתי שציפיות לשנות את כל העולם מתסכלות אותי ומשתקות אותי, לעומת זאת ציפיות לשנות את עצמי ובעקבות כך להדהד את השינוי והעוצמה למשפחתי, לחבריי לשכיי מלהיבה אותי. אני רואה שזה קורה בחיי היום יום שלי, באדוות קטנות מאוד, אך לכל אדווה כזו יש עוד ועוד אדווה כך שאם מסתכלים על התמונה בקטן יש שינויים, יש התקדמות . אני מזכירה לעצמי כל יום להנות מהפירות הללו במקום להיות מתוסכלת שעדיין לא הצלתי את העולם. אני מזמינה אותך להיות אופטימית.

אני מרגישה שיותר משאני מנסה לענות לך אני מבהירה דברים לעצמי, מקווה שזה יצא מובן כי אני מרגישה שערבבתי בין שני הדברים הללו - תשובה לך ותשובה לעצמי על שאלות שאני שואלת את עצמי.

באהבה ובאמפטיה רבה, מיכל.

[אישה_נוספת*]

באהבה ובאמפטיה רבה

מיכל, את כתבת כל כך יפה, את די נשמעת כמו אשת חזון, מדברייך!

חיייבת לציין שכשאני קראתי את דבריה של פשוט אישה, גם אני התכווצתי,
וגם היו בי רגשות מעורבים עלייך, פשוט אישה, שאינני יודעת מי את, ולכן גם אני בוחרת לא להזדהות:
עלתה לי חמלה רבה , וגם קצת פליאה על הציפיות הגבוהות, וגם קצת כעס על ההכללות והתוקפנות.

כי כנראה הציפיות שלך, אישה, היו כל כך גבוהות, ואולי גם לא ריאליות,
ונשמע ממה שכתבת, שאת ממש ממש מאוכזבת, ומתוסכלת, ונשמע שקצת מיואשת מהחיים עצמם, ולא רק מנשות חזון.
אולי הפעילות של נשות חזון משקפת לך את ניסיונותייך שלך להרים דברים? כפי שכתבת?

אני השתתפתי רק בשלושת הימים במדבר, ועדיין לא מרגישה חלק מהמעגלים,
וגם לא יצא לי להשתתף במעגלי המשך שהיו, בגלל עבודתי.
יחד עם זאת לא שמתי כל כך הרבה ציפיות.

מה, חשבת שתוך 3 ימים ומעגל עבודה אחד הכל ישתנה?
חייך ישתנו? פתאום יהיה שבט נשי?
(סליחה אם זה נשמע נוזף, זו לא הכוונה, אני באמת שואלת מתוך סקרנות).

ממה שהבנתי, הקבוצה של נשות חזון עבדה כמה שנים ביחד, וגם הן עדיין בתחילת התהליך, ולא בסופו.

אז אנחנו שכולה היינו 3 ימים במדבר?
( ואני כותבת אך ורק על ההקשר של הפעילות הספציפית הזו. כי לי יש ניסיון רב שנים בעבודה עם ערבים ויהודים, וגם בעבודה אנרגטית. ואני מניחה שלעוד נשים הממעגל).

מחשבותיי הן:
שחלק מהנשים התבונן על נשות חזון וציפה מהן להרים וגבעות, אינני יודעת מדוע, כי הן לא הבטיחו כלום- הן "רק" עשו את עבודתן נאמנה, בהתנדבות ובמסירות. ונראה לי שחלק מהנשים השליכו עליהן כל מיני דברים שבכלל לא באג'נדה שלהן.
ואח"כ כשנשים אלו ראו שזה לא באג'נדה התאכזבו נורא.

אז ככה:
זה בסדר להתאכזב, ולהרגיש שמעגל מסוים זה לא המקום שלך,
אבל אז זה לא בא עם כזאת דרמה.
זה פשוט:
וואאלה, ניסיתי, לא מתאים.
זה קרה לי בכמה וכמה מעגלים. לא הלכתי ללכלך על זה בפורום כלשהו.
אין צורך לצעוק את משנתך המתוסכלת בראש חוצות, זה ממש ממש לא תורם לשום חזון.


אתן רוצות להיות חשובות? רוצות לקחת מקום?
קחו!
מה זה קשור לנשות החזון?
את רוצה לעשות פרוייקטים- תרימי!
תגייסי את אותן נשים שהן בראש שלך.
למה להשליך את זה על 3 ימים במדבר? מה הקטע?

אני אישית, כמו מיכל, מרגישה שאת מה שקיבלתי- לא ניתן לקחת.
זה ממש עמוק בתוכי.
לא תמיד יודעת להגדיר במילים את מה שקיבלתי,
אבל יודעת שזה דבר עצום וגדול. מרגישה.

מחכה להמשך עבודה משותפת, ומקווה להגיע לאחד המעגלים במרכז או בדרום.

[שפירית*]

קוראת את ההתכתבויות ולא כל כך מבינה את המהומה.

הייתי במדבר, אני חדשה בעניין.
נהניתי מאד.
היה מדהים.
הכוהנות האמריקאיות מדהימות,
נשות החזון מקסימות,
כל המעגל היה מיוחד, ולקחתי כמה כלים לעבודה עצמית ולעבודה על ריפוי נפרדות.
מה יהיה בהמשך?
כנראה מה שאנחנו ניצור במעגלים.
בינתיים ממש ממש נחמד לי ונעים לי, וכיף לי,
ואני כן מרגישה שבט נשים,
גם אם לא מכירה את כולן, עצם הישיבה המשותפת, העבודה המשותפת, הנשים המקסימות שכן הכרתי-
בשבילי זה שווה ה-מ-ו-ן.
אני מרגישה המון אנרגיה של אהבה במעגל הזה.
ויש כמה מאוכזבות, תמיד יהיו, בכל מקום, בואו לא נעשה מזה יותר ממה שזה.
מי שמתאים לה- סבבה, במילא ממשיכה לבוא.
מי שלא-
מאחלת לך שתמצאי מקום בו תרגישי שייכת, ואהובה, ורצויה, ומסופקת, ושבט נשי.

אהבה גדולה שולחת אליכן.

[מיכלול_ה*]

אישה נוספת, תודה רבה על השיתוף שלך.
פשוט אישה אני רוצה לכתוב לך שגם אם יש בך תסכול וכעס את לא לבד, כולן רוצות אחווה נשית. אנחנו (כל אחת מאיתנו) עוד לומדות מה זה אומר, איך עושים את זה. איך מרפאים את עצמנו מכל הפצעים שהעולם המערבי פער בתוכנו). אולי אם היית שלמה עם הפרדותך מנשות החזון לא היה לך צורך להכריז על כך באתר אינטרנט בשם בדוי. ואם הכרזת את מה שהכרזת אני דווקא חושבת שיש בך רצון לתגובה, לחמלה להקשבה, לריפוי, אחרת לא היית כותבת את דברייך. אני מזינה אותך לראות בהצהרתך הזדמנות לריפוי, לצמחיה אישית, להדהוד כוונותייך הטובות והטהורות.

[מיכל_צמות*]

מיכלול ה . את מדהימה!

[נעה_רונן*]

שוברת שתיקה....

פשוט אישה... פשוט מחבקת אותך.. מחבקת את הכאב, מכילה את האכזבה...
לא, אלו לא רק מילים הנזרקות לחלל הזה... זו כוונה כנה ואמיתית הבאה מתוכי...מתוך כך שחשתי את מה שאת חשה...
יש בי מקום שמזדהה עם חלקים ממה שכתבת. משערת שאם הייתי כותבת אז, כשהייתי בעין הסערה הייתי כותבת דברים דומים. אבל... כל אחת מגיבה אחרת לסיטואציות.. אני בחרתי להיעלם, לקחת פסק זמן למחשבה נוספת לאחר "נסיון פקיעין".
בוחרת שלא לנתק מגע ומצד שני גם לא יוצרת אותו.
מחכה בסבלנות לראות מה יביא יום ולאן ינשבו הרוחות..
כהרגלי, יושבת בשקט בצד, מתבוננת ולומדת...

את ימי המדבר אף אחד לא יוכל לקחת ממני. העוצמה הנשית, האחווה הנשית, את מעגל הלמידה, את החוויה..
צריך רק לזכור שבכל אחת מאיתנו נרקם החלום על פי הבנתה, על פי דרכה ולא תמיד דרכנו היא גם דרכן של האחרות.

איני יודעת מי את ומה ניסית לארגן... אשמח אם תצרי איתי קשר בכל דרך שמתאימה לך, הפרטים שלי מופיעים בדף הקשר..

מיכל.. ענקית... כמו תמיד...

מחבקת את כולכן
מי יתן ובשנה זו נקדם את החזון... כל אחת בדרכה ועל פי חלומה...
חג שמח לכל מי שחוגגת
נעה

[מיכל_צמות*]

שנה טובה - שנת רעות ואהבה. שנה שבה נעצים ונתעצם כל אחת בדרכה. שנה של נחת ואורך רוח. שנה של שלווה פנימית עמוקה.

שנה טובה

[אמל*]

happy new year שנה טובה של אושר שמחה ואהבה לכולן ,שנה של שגשוג וצמיחה בעולם הרוחני והגשמי ומי יתן ותהיה שנה של הרבה פירגון
לקראת השנה החדשה ממישהי שלא ידעה לפרגן שולחת לכולן את ברכת הפרגון ,ןמפרגנת לכן על שהייתן אחת אחת מדהימות .

[אישה_עם_מטאטא*]

פשוט אישה, אני רואה את הכאב שלך. כאב של המצאותך במעגל הסיפור, מעגל ההזכרות, מעגל הדרמה. מאחלת לך שתוכלי במהרה לצאת אל המעגלים החיצוניים ולעבור ריפוי וטרנספורמציה. אף אחת ואף אחד לא יכול לעשות זאת בשבילך. רק את. רק את המרפאה הגדולה של עצמך ושל העולם שאת יוצרת. אנחנו יכולות לתמוך, לעודד, לתת השראה אך בסופו של דבר, זאת האחריות שלך לרפא את פצעי העבר. רק את יכולה לעשות את הצעד החוצה.
אני שולחת לך אהבה.
לכן נשות החזון, נשים יפות שהיו בסוף השבוע במדבר, אני מודה שהענקתן חוויה מדהימה שתזכר בי לעד, כלים שאשתמש בהם ואת החזון. חזון של שבט. חזון של עולם בריא וחומל. מאחר ולא הבנתי זאת כהבטחה, איני יכולה להתאכזב. חלום נפלא ניתן לי שם במדבר. אני מודה לכל מי שהייתה שם על החלום.

[מיכלול_ה*]

פשוט אישה, תודה על השיתוף, על הכנות, על האומץ. גם על השיתוף המכווץ הכועס וגם על ההתבוננות בו ממקום חומל ואוהב. ההתבנוונות הזו היא מקום של צמיחה וגדילה. תהני מזה, הודי לעצמך על כך שקילפת מעצמך עוד שכבה של כעס. שאת בדך לריפוי.

[אישה_עם_מטאטא*]

לא יודעת וכן יודעת למה אני כל כך מוטרדת ממה שפשוט אישה אמרה. הרי אני גם הייתי "אורחת" במדבר. אני לא מהמארגנות לכן כביכול ההאשמות לא הטחו בפני. אחר כך באה התנצלות כנה שאני מאמינה שבאה מהלב. אז למה זה מטריד אותי עד כדי כך שהרגשתי צורך להגיב ולעוץ עצות? למה אני קוראת את התגובה האחרונה שלך מיכלולה ומשהו בי מתפוצץ?
פתאום הבנתי למה זה קשור. בעבר הייתי במערכת יחסים שבה סבלתי מהתעללות מילולית. וזה נשמע בדיוק ככה. הטחת האשמות ועלבונות ואחר כך התנצלויות. ההתנצלויות היו כנות וגם הכאב והמצוקה שגרמו לו לדבר אלי כפי שדיבר. אך זה לא ריפא אותו. לא קילף ממנו שום שכבה. ההתפרצויות תכפו וגברו עד ששמתי לזה סוף ונפרדתי ממנו. על הפצע הזה לחצו לי המילים שלך פשוט אישה, וגם התגובה האחרונה שלך מיכלול ה שאני מאוד אוהבת את מה שאת כותבת.
פשוט אישה, אין לי שום ספק שלא מתוך רוע לב כתבת את הדברים. כתבת אותם מתוך כאב ותסכול גדול אך לי קשה להגיד שאני שמחה שפרקת כאב. כמו שלא אשמח אם מישהו יכה אותי מתוך תסכול. אני מניחה שאני מדברת בשם עצמי בלבד. מאוד מפריעה לי הדרך בה התבטאת וקשה לי גם עם ההתנצלות שאני מאמינה שהיא מאוד כנה אך לא תמנע ממך להתבטא כך גם בפעם הבאה.

[מכשפה*]

והרי סיפור:
אישה צעירה בכפר אחד אמרה מילים חריפות ודוקרות לרעותה
ולאחר מעשה התחרטה עד מאד.
הלכה הצעירה לזקנת הכפר וביקשה בעצתה כיצד תוכל לכפר על דבריה.
חקרה הזקנה לדעת אם אכן מוכנה הצעירה להתאמץ ונענתה בחיוב.
לפיכך, ביקשה ממנה לקרוע כרית של נוצות פוך ולעבור בלילה בכפר
ולהניח נוצה על פתחו של כל בית בכפר.
הלילה היה קר וסוער, אך הצעירה - נחושה בדעתה- עשתה כמצוות הזקנה;
אלא שמרבית הנוצות התעופפו להן ברוח והיא לא יכלה להחזירן למקומן.
למחרת בבוקר התייצבה אצל הזקנה וסיפרה לה את קורותיה.
הביטה בה הזקנה ואמרה- כשם שהנוצות עפות ברוח, כך גם מילים שנאמרו:
לא ניתן להשיבן למקומן..........

[שפירית*]

סיפור מעניין, מכשפה.

פשוט אישה, נדמה לי שאני מזהה מסגנון הכתיבה מי את.
זו לא פעם ראשונה שאת עוברת ממרומי השמיים למעמקי התהומות.
נשמע שפעם את במרומי השמיים מאושרת וטובת לב, מלאת הודייה,
ופעם את במעמקים ותהומות.

יקרה, זו העבודה שלך עם עצמך, כפי שכתבה אישה עם מטאטא,
חשוב לי לאמר לך בצורה הכי ישירה וכנה שאפשר : אנחנו לא חלק מהתהומות הללו.

אני מזדהה עם מה שכתבה אישה על מטאטא,
לפעמים להכיל, ולקבל, ולעטוף ולחמול את החושך, את הבוטות,
אלו מילים יפות מאד, רוחניות.
אבל לפעמים, כשיש אביוז, כשיש ניצול בוטה, או כשיש אלימות-
צריך להגיד- די!
אני לא חלק מזה!
אל תשליכו עליי!.

אז אני אומרת, מבקשת:
אל תשליכו עליי ציפיות, אל תשליכו עליי את כאבי העבר שלכן,
אל תשליכו עליי את פצעי הגדילה שלכן.
אם כל אחת תיקח אחריות על הריפוי שלה, נוכל ביחד לרפא נפרדות.
ובוודאי שאפשר לבוא למעגל ולבקש תמיכה,
אך זו אנרגיה שונה לגמרי אם מגיעים ממקום של: אני צריכה תמיכה, אני מרגישה בחוץ, אני רוצה להיות שייכת, יש לי פצע שם.
או שבאים עם מיליון השלכות.

פשוט אישה- את באמת מצטערת? את באמת מזהה דפוס חוזר? אז גשי לטיפול פסיכולוגי, טפלי בפצעייך,
זו תהיה העבודה המשמעותית, נדמה לי, בעקבות מה שאת מתארת.

כל מה שכתבת- אין לו קשר אלינו.
לא לנו, לנשים החדשות שהיו בשיטים, ולא לותיקות.

ולכולנו - שווה קצת לעיין במונחים הפסיכולוגיים:
השלכה, העברה, הזדהות השלכתית.

פשוט אישה - מה שאת עשית לנו- זה הזדהות השלכתית. זה מה שעושה תינוק לאמו, מטופל למטפל שלו.
וואללה- אני לא המטפלת שלך. גם נשות החזון הוותיקות לא המטפלות שלך.
לכי בבקשה לטיפול.

נראה לי שריפוי הנפרדות עובר קודם כל בלקיחת אחריות אישית,
ולא סחיבת הכלל אל מעגל הדרמה הפרטי של כל אחת.

אני יודעת שאלו מילים לא פשוטות,
אך זו האמת שלי כרגע. חשוב לי שהיא תישמע.

ומעבר לזה, אני בהודייה עמוקה לכל מה שהמעגל הזה הביא לתוך חיי.
תודה לכן.
שמחה להכיר אתכן עוד קצת כל פעם.

[מותק*]

אני פשוט לא מבינה על מה הטענות ועל מה האכזבות שלך פשוט אישה?

על זה שהגיעו כוהנות מדהימות בהתנדבות מארה"ב ולא ביקשו שכר על עבודתן?
על זה שהתארגנה קבוצת נשים, נשות חזון, שעובדות איתנו בהתנדבות?
על זה שאת לא חלק ממשהו שרק התחיל?
בהטחות והאשמות את רק מרחיקה, בטח לא מתקרבת או מקרבת.

שמעתי היום מאחת מנשות החזון שמרב התכתובות האחרונות כאן ובמייל ( מה שתכבה אורית במייל כתגובה למייל המזמין והיפה של אהלה) - בא לה פשוט לקום ולעזוב את המעגל הגדול.
כי היא שמה שם את הלב שלה,
כי היא שמה שם את הנשמה.
ומאז שיטים הרבה ממה שהיא שומעת זה טענות.
למה זה לא בסדר ולמה כך ולמה כך...
והיא אמרה לי שהיא חשה שזה לא פייר. שזה כפוי טובה. שהיא משקיעה כל כך הרבה מאמץ כדי שדברים יקרו,
וחלק מהנשים יודעות רק להעביר ביקורת.
כמה קל להעביר ביקורת...
היא לא נכנסת לפורום הזה, לכן חשוב לי להשמיע את קולה, אני מקווה שזה בסדר.

היה לי מאד עצוב לשמוע את זה, היא חשובה בעיניי למעגל.
לא רוצה שהיא תעזוב, בטח שלא בתחושה כזו.
נשות חזון וותיקות- אני מקווה שתקראו את זה:
אני מודה לכן. אני חשובת שהרבה נשים משליכות עליכן דברים עתיקים, פצעים מההיסטוריה שלהן.
אל תקחו את זה אישית.

הדימוי שעולה לי הוא שהכוהנות מקולורדו השאירו אתכן לבד, בשטח קרב, איתנו...
צר לי שהדימוי שעולה לי הוא כל כך מזעזע.

נשים יקרות,
המסע רק התחיל,איזה יופי לצעוד צעדים יחדיו, איזה יופי ללמוד ביחד,
איזה יופי לא לדעת. לגלות את הידע ביחד.
תודה על המסע הזה.

[חני_בונה*]

מאד מעניין מה שקורה בדף הזה. מרשה לעצמי להסתכל מבחוץ לומר:
בחלק נכבד מהדף התדר שהיה דומיננטי מאד היה תדר האהבה
כעת נאמרים דברים מתדר של פחד בשם האהבה.

והיא אמרה לי שהיא חשה שזה לא פייר. שזה כפוי טובה. שהיא משקיעה כל כך הרבה מאמץ כדי שדברים יקרו
שזה בסדר גמור להרגיש כך אבל זו לא אהבה. באהבה אין מצב של כפוי טובה_ ו _לא פייר היא יכולה בהחלט להחליט שלא מתאים לה להמשיך. מבחירה. אהבה זו בחירה. זה לקום ולהגיד לעצמי אני משלמת מחיר יקר הרבה יותר ממה שאני יוצאת נשכרת.

ומלים הן כמו חור בלב
לא. מילים הם לא כמו חור בלב. לב שהוא שלם לא יכול להיות מושפע לרעה רק לטובה, ולב שאינו שלם מה שירפא אותו זו אהבה.
נכון שלמילים יש כוח ומשקל . מי שקובע את השפעתן הוא המקשיב.

אהבה

[אישה_עם_מטאטא*]

חגית, אהבה לנשמה, פשוט אישה. בכולנו יש אור ויש צללים. אני יכולה לזהות בעצמי בקלות בין היתר את הנזקקת, את הצמאה לאהבה, את הנעלבת והכועסת כשנראה לי שאהבה זו אינה ניתנת לי. את הפוגעת והמטיחה. הו, לשוני חדה כתער ומכתה יכולה לפלח ולהכאיב. כן, מאוד חשוב לקבל ולחבק את הצללים. כל צל שלנו נוצר במקור כדי להגן עלינו בזמנים של מצוקה ועם הזמן הפך לדפוס השולט בנו וגורם כאב. מלחמה בצל, התכחשות אליו, הדחקה שלו, רגשי אשמה, כל אלה רק מגבירים את נוכחותו. אני אישית איני זקוקה להתנצלותך. אני נוטלת אחריות לרפא את הפצע שנוצר בי בעקבות הדברים שלך. לטפל בכל מה שצף ועלה בעקבות זאת. אני אהיה בסדר. מבטיחה. אני מאמינה שגם שפירית ומכשפה ונשים אחרות ימצאו מרפא למה שקרה. אהובה, אינך צריכה "לתקן את עצמך" בשבילנו. הרי הסבל הכי גדול והכאב, נגרם לך. כשאנשים מתרחקים ממך. את לבד תחליטי אם ברצונך לרפא ולשנות את הדפוסים המכאיבים לך כל כך. דפוסים שמרחיקים ממך את אותו הדבר שאת כל כך רוצה. אהבה.
אני מאחלת לך אהבה גדולה לעצמך ולסובבים אותך.

חני נבוא, המילים שלך נכונות והאבחנה מדויקת. ההתכתבויות האחרונות לא היו אהבה. הלוואי והייתי במקום הזה שאת מתארת. הלוואי שכל העולם היה במקום הזה. מקום בו מטיחים בי דברים קשים וכל מה שאני יכולה לחוש זו אהבה. מקום שבו מאיימים עלי ועל חיי וכל מה שאני יכולה לחוש זו אהבה. אני לא מדברת בציניות. אני מאמינה שבאמת מקום כזה אפשרי. תארו לעצמכן נשים נפלאות שכולם היו במקום הזה. במקום כזה, לא יכול להתקיים סבל. איזה חזון נפלא. זהו החזון שלי. המציאות כרגע היא שעדיין אינני שם. יש עוד עבודה לעשות. אני עושה עבודה על מנת לרפא את הפצעים שלי כדי שליבי יהיה שלם ועדיין לא הגעתי לשם. ולפי המציאות שאני רואה, רוב האנשים עדיין לא שם. זוהי בדיוק הנפרדות שאנחנו מדברות עליה.
ואולי טוב שקרה מה שקרה. קיבלנו תזכורת שנפרדות יכולה לקרות לא רק בין עמים ואנשים זרים אלה גם בין אחיות. בואו נראה איך מרפאים את זה. כעת שזה קיבל צורה מוחשית. מה עושים עכשיו? ושוב גם כאן מה שעולה לי הוא שכל אחת תמצא דרך לרפא את הפצע הזה שנוצר. האם למישהי יש רעיונות נוספים? בוא נתחיל כאן ועכשיו אחריות יקרות.

מירה

[אישה_עם_מטאטא*]

אחריות יקרות.
הכוונה היתה אחיות יקרות.

[חני_בונה*]

אישה עם מטאטא יקרה,
תודה על דברייך.
בדף הבית שלך כתבת:
בפנים מסתתר ילד שכל רצונו הוא להיות אהוב
כל כל מדוייק.
וכשאנו נפגעים ונעלבים אפשר להניח יד רכה על הבטן ולומר לה: אהבה. זה מזכיר לילד הפנימי שבנו שהוא אהוב.
לא פשוט אך אפשרי.
תודה ואהבה

[מיכלול_ה*]

תודה ענקית לכל מי שכתבה כאן השבוע על השעור החשוב שלקחתי לחיים. אני מרגישה בזמן האחרון שכל תהליך המודעות והריפוי של עצמי מואץ ברמות שלפעמים אני בכלל לא מסוגלת לקלוט או להכיל.
לפני יומיים ראיתי את הסרט של אל גור "האמת המטרידה". אם לא ראיתן לכו לראות ומהר. אל גור מסביר בצורה ברורה ומדוייקת שהעולם שלנו מתחמם ברמות מבהילות ואם לא נעשה עכשיו משהו כדי לשנות את המצב יהיה כבר מאוחר מדי. אני רוצה לזעוק ולהגיד לכולם שיתעוררו שיטפלו בעצמם כדי שיהיו פנויים להיות באהבה למען האדמה שלנו האוויר שלנו. שטיפול בנפרדות זה משהו כל כך בסיסי ונחוץ ושכבר אי אפשר לחכות. תודה לכולכן שאתן בדרך וכי אתן עושות עבודת מודעות. אני רצוה שכל ההאנשים בעולם ירפאו מנפרדות. שנוכל לנשום אוויר נקי, לדעת שלילדים ולנכדים שלנו יהיה מים ואוויר ואדמה מתחת לרגליהם.

[מיכלול_ה*]

חגית אהבתי את הקישור שנתת. הנה עוד סיפור קצר על רגשות http://www.turtlezen.com/twowolves.html.

והנה התרגום: שני הזאבים/ שבט הצ'ירוקי
איש חכם וזקן משבט הצ'רוקי לימד את נכדיו על החיים...
הוא אמר להם: " מאבק מתרחש בתוכי, מלחמה נוראית והיא בין שני זאבים.
זאב אחד הוא רשע- הוא פחד, כעס, קנאה, עצב, חרטה, חמדנות, יהירות, רחמים עצמיים, אשמה, טינה, נחיתות, שקרים, גאווה שקרית, תחרות, עליונות ואגו.
השני הוא טוב- הוא שמחה, שלום, אהבה, תקווה, שיתוף, בהירות, ענווה, טוב לב, חסד, חברות, נדיבות, אמת, חמלה ואמונה.
אותו מאבק מתרחש בתוככם וגם בתוך כל אדם אחר."
הם חשבו על כך לרגע ואז אחד הילדים שאל את סבו:" ואיזה זאב מנצח?"
הצ'רוקי הזקן ענה בפשטות:" זה שאתה מאכיל".

[חני_בונה*]

אופס, הדפוס המגונן שלי......האהוב.....
תודה חגית.