סיפור האונס שלי

תמרוש_רוש
הודעות: 5688
הצטרפות: 18 יוני 2005, 03:48
דף אישי: הדף האישי של תמרוש_רוש

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי תמרוש_רוש »

חוסר זהירות או תמימות יכולים להוביל למצבים מסוכנים, אבל הם בגדר טעות ולא חטא.
את היית חסרת זהירות, הוא היה אשם. זה הבדל ענק.
כל כך נכון וכל כך מדויק.

אמא פעם ראשונה - בהצלחה (()). הרגעים הכי קשים הם אלה שלפני שאת מתחילה לגעת... זה הכי מפחיד. ברגע שתתחילי תראי שה יהיה קל יותר.
שולחת @}
הייתי_בת_8*
הודעות: 1
הצטרפות: 28 דצמבר 2006, 17:06

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי הייתי_בת_8* »

הייתי בערך בת 8 בערך, והוא כבן 16. שתי המשפחות שלנו היינו בקשר (עד היום). יש לו אחות אחת בגילי ואחת באמצע. אני זוכרת שהיינו אצלם וכל הילדים היו בחדר אחד וההורים בחדר הסמוך. הוא ביקש ממני שאשב עלי, ופתאום הרגשתי שהוא ממשש אותי מלמטה. מחדיר אצבע לאבר המין שלי. לא הבנתי מה הוא עושה. הרגשתי רק שלא נוח לי. מה שכן, אני כבר לא בטוחה שמה שהרגשתי זה אצבע, פשוט אז לא יכולתי לחשוב אחרת (עד היום). מה שמוזר זה שלא היינו לבד. בחדר היו האחיות שלו וגם אחותי הקטנה. לא ברור איך הוא זיהה אותי בתור קורבן, אבל הרגשתי כך, הרבה זמן אחר כך. זה קרה אולי פעמיים או שלוש.
היום הוא מנכ"ל מכובד בחברה ציבורית, איש מכובד ודי ידוע.
אני בטוחה שאחיותיו והוריו (שאני בקשר איתם עד היום) לא יודעים מזה.
רציתי לומר את זה כבר הרבה זמן.
אימשל*
הודעות: 2
הצטרפות: 28 דצמבר 2006, 17:10

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי אימשל* »

אני קוראת את מה שמספרים כאן ובוכה. אתן נשים חזקות ומדהימות אני שולחת לכן חיבוק גדול גדול והרבה אהבה ...
אונס_עצמי*
הודעות: 1
הצטרפות: 28 דצמבר 2006, 17:56

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי אונס_עצמי* »

מה שכל כך עצוב הוא שמרוב התפיסה שלי שמי שמולי צריך להיות מרוצה,מאד מרוצה(אני מנחשת מה הוא רוצה...)אני מגיעה למצבים שאני פשוט אונסת את עצמי (אנסתי)פעם אחר פעם.
מצבים איטימיים עם גברים לא אלימים,שאהבו ואוהבים אותי,ופשוט הייתי ממהרת את עצמי,נכנסת "לתפקיד" וגורמת לעצמי למין ללא רצוני.
זה הביא למצב שמלהיות אישה מאד מינית(מגיל ילדות) אין לי חשק מיני חודשים ואם יש אז כשמתקרבים למין הוא נעלם.
קודם כל אני בתהליך של לא לעשות לעצמי רע לא להרס עצמי!
אחר כך אני מניחה לטרדות האיןסופיות-למה אני לא מינית(כן מעניין למה...) ופשוט מנסה להיות.
הכי עצוב לי שהפעם הראשונה שלי ושל בן זוגי אני בעצם כפיתי על עצמי וגם עליו יחסי מין כשהוא רצה לקחת הכל ל א ט, נכון אבסורד?
יש פה מישהי שהיה לה תסביך מיניות שהיא הצליחה לטפל בו בהצלחה?
של_עצמי*
הודעות: 1
הצטרפות: 29 דצמבר 2006, 23:58

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי של_עצמי* »

הסיפור שלי קרה לפני כשנה וחצי,אני אישה היום כמעט בת 40.
הגרוש שלי עמד להתחתן והייתי במצב של עצב עמוק וחולשה נפשית גדולה,
הכרתי אותו,בבית הקפה השכונתי שלי,ידעתי שהוא מאסג'סט רפואי כהגדרתו את עצמו.
שוחחנו כמו שקרה כמה פעמים קודם לכן,הוא הציע לי מסאז' שיעזור לי במצבי העגום.
אני לא הולכת בד"כ לגברים למסא'ז ,להרגשתי המתח המיני תמיד קיים שם ולא נעים לי
הוא הגבר הראשון שהלכתי אליו למאס'ז(וגם האחרון מן הסתם).
הסכמתי,משהו בי רצה מנוח עזרה,כנראה זיהה בי את חוסר האונים,והמצוקה.
כבר אחרי שהסכמתי הצטערתי,אך לא היה לי נעים לבטל.
הלכתי.
קיץ,חודש אוגוסט,נשארתי בתחתונים בלבד,לא נוח לי לא נעים לי אני מתביישת,מגבת על החלקים החשופים,
הוא מדבר שואל שאלות,מזיז את המגבת,אומר שכך זה צריך להיות נוגע בחזה,אני מחזירה את המגבת,לא נעים לי שם אני אומרת,
מבקשת פעם אחר פעם לא להזיז את המגבת,מראה סימניי אי נוחות ,רואים עליי שאני לא נינוחה.
הוא שואל אותי מה הפנטזיה שלי, אני לא עונה.לא קמה,לא הולכת,נשארת לא נעים לי.
אני על הבטן,הוא מזיז את התחתון,תוך כדי המסאז' וידו נוגעת כאילו במקרה בחלק הפנימי של הירך,שוב ושוב.
אני די בהלם,מה קורה פה?
פתאום הוא מסיר את החולצה שלו,אני ממש בלחץ.חם בחדר כאן אני כבר מדמיינת בריחה היסטרית.
אין מזגן .
סיימנו.
אני קמה בכבדות,לא רואה בעיניים,עוד שותה איתו כוס תה,הבגדים מדיפים ריח של שמנים,יש לי בחילה,אני כמעט
מתעלפת,איך אני אגיע הביתה?צריכה לנהוג עכשו.
מה קרה שם?
אני בטח מגזימה,אולי כל המסאזי'ם כך? אז למה אני מרגישה כל כך נורא?
למה אני מרגישה אשמה כל כך? למה לא קמתי ואמרתי לו שהוא בן זונה ולא הסתלקתי משם?
אני ,אישה חזקה,בטח דמיינתי את זה.
אז למה אני מתבישת כל כך?ולמה לא סיפרתי לאף אחד חודש?

הריח מהבגדים לא יצא ,לא לבשתי אותם יותר.
מזל שלא פגשתי אותו שוב,לא נכנסתי לקפה חודשים אחרי המקרה.
גם היום לא ממש יודעת איך לאכול את זה,מבינה שבמצב בו הייתי ,
הוא ניצל את הפגיעות וחוסר האונים שלי.
חברה אמרה לי שאם הרגשתי אונס זה היה אונס.
הוא לא אנס אותי,במובן המילולי של המילה אבל כך הרגשתי הוא חילל אותי
הוא לא כיבד אותי ואת רצוני.
אז איך קוראים לדבר כזה?
תמרוש_רוש
הודעות: 5688
הצטרפות: 18 יוני 2005, 03:48
דף אישי: הדף האישי של תמרוש_רוש

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי תמרוש_רוש »

אז איך קוראים לדבר כזה?

קוראים לזה אונס. קוראים לזה ניצול. קוראים לזה התנהגות מקצועית מחפירה, ויש עוד כמה שמות משפטיים ששכחתי.

אני למדתי מסז', ואני יודעת. זה מחפיר. זה נורא ואיום. זה בדיוק הדבר שאסור לעשות כמסז'יסט. זה אונס וניצול מתוך עמדת כוח (בדומה לאונס על ידי פסיכולוג, מורה, הורה, מפקד, וכל השאר).

מסז'יסט צריך להשאיר את התחתונים במקומם, לבקש את רשותך המפורשת לעסות את הישבן או את החזה, לא להתקרב בכלל לחלק הפנימי של הירך כעשרה סנטימטר מהערווה (שם שריר הירך הפנימי נגמר, פחות או יותר). לכסות את כל חלקי הגוף במגבת, פרט לחלק שהוא עובד עליו ישירות. וכמובן כמובן - להפסיק כשאומרים לו להפסיק.

:-(
גם_אני*
הודעות: 116
הצטרפות: 21 יולי 2003, 16:24

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי גם_אני* »

קצת, הרבה, היה לי קשה לקרוא
ובכל זאת קראתי. וכן, מחבקת חיבוק גדול את כולן/ם
אצלי , לא יכולה לומר את שמו.
כי האמת אינה שחור או לבן.
לי הוא היה איום אבל את דודי הוא הציל ממחלת תרשת נפוצה. וכך גם הגעתי אליו.
הייתי יפיפיה ותמה בת 23 בערך, פגועה מאוד מסיפור אהבה ראשון וארוך.
לא ממש ראיתי את היופי בחיים.
הגעתי אליו כי אז לפני כמעט 20 שנה , הוא היה המטפל לרפואה סינית בארץ.
הוא היה אמור לעזור לי להפסיק לעשן.
אבל הוא טען כבר בפגישה הראשונה שהוא מכיר אותי מגלגולים קודמים, והוא מאוהב בי.
הוא מבוגר ממני לפחות בעשרים שנה. רומני שחור שער עם מבטא כבד ומכוער, מיותר לציין שלא נמשכתי אליו.
אבל כן נמשכתי לקסם שהיה שם. למיסתורין שהיה בקליניקה.
הוא אמר לי היכן הייתי כמה עישנתי, בין הטיפולים.כשהוא לא ממש היה אמור או יכול לדעת.
והשיא היה שהוא צייר את הציור שציירתי לילה לפני כן ללימודי הציור שלי במדרשה דאז..
היה בכך משהוא אחר ומעניין.
והוא טען שכדי שיהיה לי כוח אני צריכה להגיעה לקליניקה שלו (שהיא היתה גם הבית שלו) בערב בשעה 20.00
ולעשות שם אמבטיה עם חומר מיוחד שיש רק לו.
מפגרת שכמותי איך לא קלטתי?
הגעתי לשם. הוא הראה לי בוידאו קלטות שלו עושה פלאים בהלסינקי כמה הוא "אשף"...
ואז כאשר הייתי אמורה להכנס לאמבטיה. אמרתי שרק אני נכנסת.
הוא אמר בוודאי.
שכחתי לציין שלפני כן הוא עשה לי כל מיני טריקים של קוסמים, ומהפנטים.. וכל הסיטואציה הפסיקה להיות בהירה ונהייתה מעורפלת.כנראה שהופנטתי.
מצאתי את עצמי באמבטיה והוא בתוכה.
שאלתי אותו מה הוא עושה
ואני לא יכולה לשכוח שהוא אומר אני רואה חסימה שלך ..אני צריך לעשות לך את זה כדי שתשתחררי..
משהוא שהרגיש רע במיוחד ניסה להכנס לתוכי.
תפסתי את ברז האמבטיה קמתי, דחפתי אותו ממני במין דחיפת בעיטה או הטלה.. הוא לא התנגד.
יצאתי משם התלבשתי. הייתי פתאום ערה לחלוטין. וקלטתי מה קרה שם.
הוא רדף אחרי ובמין שפת חנופה דוחה שאל למה את הולכת. כמעט העפתי לו סטירה.
נסעתי ונסעתי ונסעתי..
בסוף כשהגעתי הביתה ..
בכיתי כ"כ חזק , כמו בתמוטטות עצבים לתוך הכרית לתוך הנשמה.
הרגשתי שאני יכולה למות אם אני רק רוצה.
והיה שם מין אור לבן כזה בסוף של הכל.... ויכולתי לגשת לשם.
לא רציתי לחיות.
אבל אז התקשרה אלי חברתי הטובה ..שהיתה אז בניו-יורק
ושאלה - מה קרה? אני מרגישה אותך..(השעה היתה 2/3 לפנות בוקר)
ואני התעוששתי וסיפרתי לה.

אחר-כך שנים לא דיברתי על כך - כי למנייק היה באמת איזה קסם אשר ריפא את דודי כפי שכתבתי.
והם גם עשו עסקים ביחד, בנושאי בריאות.. אז איך יכולתי?
והוא היום מפורסם בעיקר הודות לאישתו .
איש רע במיוחד.
אחר -כך הכרתי מטפל אחר שהיה ועודנו טוב והוגן ובזכותו המון טוב הגיע לחיי.
ויכולתי למקם את המקרה ההוא כתמרור אזהרה.
אבל אני לא אסלח לו על כך. וגם איני שוכחת זאת.
אישה*
הודעות: 419
הצטרפות: 01 אוקטובר 2001, 14:45

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי אישה* »

כי האמת אינה שחור או לבן.
נשמע שהאמת מאוד שחורה ושאין בה שום לבן.
נוצלת, בלי שום ספק. את לא מפגרת, לא טיפשה ובטח ובטח לא אשמה.
וזה שהוא עשה טוב בחייו לאנשים אחרים זה נהדר. אבל לא רלוונטי כהוא זה לרוע, לערמומיות ולניצול הדוחה שהוא הפגין כלפיך.
באמת
איש רע במיוחד.
שלדים_מהארון*
הודעות: 6
הצטרפות: 30 אפריל 2007, 14:33

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי שלדים_מהארון* »

שלד מס'1

אני בת 4.5
אבא שלי לוקח אותי לעבודה שלו
אין לו זמן אלי
הוא מבקש מעמיתו המבוגר שישמור עלי

הוא איש מאוד נחמד ואוהב (!!) ילדים
היה שם עוד ילד אולי בגילי אולי קצת יותר גדול ממני
הוא מכין איזה עיתון או שלט ואני מהופנטת
ברגע שהילד השני יוצא מהחדר האיש נועל את הדלת ואומר שנשחק משחק
אני לא חוששת עדיין
הוא אומר לי שיש לי בפיפי סוכריה מאוד טעימה והוא רוצה לאכול אותה
אין לי מושג על מה הוא מדבר
הוא שוב מסביר שזה משחק, ועכשיו נאכל סוכריות
אין לי מושג על מה הוא מדבר...
בשניה הוא מרים אותי ושם אותי על שולחן העבודה שלו ומוריד לי את התחתון
הוא דוחף לי את הלשון שלו, אומר כמה טעים לו
אני רוצה לברוח
לא נעים לי, מציק לי
הוא מחזיק אותי בחוזקה בידו השעירה, הידיים שלו ענקיות, הגוף שלי קטן
מנסה להתרומם שוב ושוב, סוגרת בכוח את רגליי
השולחן נמצא צמוד לקיר בין 2 חלונות, כך שמי שיציץ מבחוץ יכול לראות את החדר כולו - אך לא את השולחן
הוריד אותי על הרצפה, התחתונים שלי במקום, לא זוכרת מי החזיר אותם

היה לו טעים והוא רוצה לתת לי סוכריה
הוא עומד עם הגב לחלונות
אני מולו
תאכלי את הסוכריה הוא אומר לי
אין שום סוכריה
שימי אותה בפה!!!!!!!!!!!!! הוא אומר לי
פתאום אני קולטת שהמכנס שלו פתוח, משם מציץ גוש בשר סגלגל ומבחיל
רפוי, חולה, מקומט, לא דומה לפיפי של חברים שלי שאני משחקת איתם ב"להראות"
אני בשוק ממה שאני רואה, קפואה, לא נמצאת
הוא ממשיך לשכנע אותי לאכול, ללקק, לגעת, להסתכל
מאבד את סבלנותו
אני אכלתי לך!!! את חייבת לאכול לי!!!
מבינה שאין בזה הגיון, אני לא רציתי לשחק במשחק הזה, אני לא נהנית ממנו
מתרחקת, נדחקת לפינה

פתאום דפיקות בדלת
הזקן סוגר את מכנסיו ניגש לפתוח
  • למה נעלת??? -- שואל אותו מישהו בצד השני
אני בורחת

רצה מיד לילד השני ומספרת לו מה קרה
זה לא ממש מעניין אותו

בחיים לא סיפרתי לאבא שלי
שהפקיר אותי בידיים של סוטה זקן ש"מאוד אוהב ילדים"
ניסיתי להעלות את הנושא די במידי, אבל הוא לא גילה כל עיניין במה בדיוק עשיתי עם הזקן בחדר שלו
כי התחלתי מרחוק, מהעיתון....
הזקן עבר כמה פעמים וזרק לי מבטים מאיימים

לפחות אבא שלי סיים את עבודתו בשקט, בלי ש"אשב לו על הראש"...

פעם ראשונה בהחלט שסיפרתי את זה
משתתפת*
הודעות: 37
הצטרפות: 14 דצמבר 2001, 00:09

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי משתתפת* »

את יכולה לשתף מה עורר בך את היכולת להוציא את זה?
שלדים_מהארון*
הודעות: 6
הצטרפות: 30 אפריל 2007, 14:33

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי שלדים_מהארון* »

המון דברים...

קודם כל הדף הזה מרשה להפתח ונותן לסוד לצאת...

רובנו פה הורים ורציתי להזהיר מניסיוני האישי והאמיתי -
האנשים שהכי הזיקו לי בחיים באו אלי עם חיוך ודיברו איתי בגובה העיניים
לא בגן הציבורי באמצע הלילה
לא בדייט ראשון עם מישהו זר
פה, מתחת לאף של כולם
והמישהו הזה ידאג שאתם ההורים תחבבו אותו

הפדופילים לא שונאים ילדים
הם באמת באמת אוהבים אותם
הם ישחקו איתם שעות בזמן שתתמוגגו
ואז תצאו לסידורים 10 דק'
האיש החביב יקרע לילד את הצורה ואז יחייך אליכם כשתבואו לקחת אותו
איזה איש נחמד!!! נכון שכיף איתו?

לפקוח עיניים
תמיד תמיד לזכור שגם כשהילד בבי"ס או אצל השכן רק אני אחראית עליו ודואגת לו באמת
לא למהר להשאיר ילד לבד עם סוטה זקן רק בגלל שהוא יודע לשחק כמה משחקים

הורים, הזהרו מגברים עם סוכריות בכיס!!!
שלדים_מהארון*
הודעות: 6
הצטרפות: 30 אפריל 2007, 14:33

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי שלדים_מהארון* »

שלד מס' 2

אני בת 6
הוריי התגרשו אני גרה אצל סבתא שלי
השכנה ממול וסבתא שלי הן חברות הכי טובות
היא אמא חד הורית לילד בן 13
אמא שלו וסבתא שלי מבקרות אחת אצל השניה הרבה
הוא מוכן לשחק איתי משחקי קופסה בזמן הזה
כשהן הולכות לכל מיני סידורים הוא שומר עלי
בעיקר בתחת
שנתיים תמימות
מאיים עלי שאם אצעק/אספר למישהו יגלה לסבתא שלי ש...
לא זוכרת מה יגלה אבל כל מיני סודות שלחשתי באוזניו כשעוד היינו "חברים"
הוא מנצל אותי פעם אחרי פעם
עד שפעם אחת הוא "לוקח" אותי מקדימה
אני צועקת והוא סותם לי את הפה עם היד: עוד קצת, עוד קצת
אני צועקת ומזיעה בכל הגוף
הוא מסתכל על השעון וטוחן אותי כמו שפן
כל הזמן מסתכל על השעון
לא יודעת למה
ואני גם מסתכלת על השעון ומתפללת שיפסיק
ואז הוא מפסיק
בקושי קמתי מהמיטה
כולי רועדת
אחרי כמה זמן שמתי לב שכל הרגליים שלי מלאות בדבק לבן
לא ידעתי מה זה
כשסבתא שלי חזרה עיניי עדיין היו נפוחות
עדיין הייתי עם השפיך על הרגליים
לא נשאלתי שאלות

בפעמים הבאות כשסבתא אמרה שהוא בא לשמור עלי התחננתי ובכיתי שאני לא רוצה
למה?? לא יכולה לספר לך למה, אבל בבקשה אל תשאירי אותי איתו!!!
שום נורה אדומה
מושכת בכתפיים כשרואה אותי בהיסטריה
למזלי עברנו משם...

בגיל 12 כשקיבלתי מחזור הסבירו לי על יחסי מין
אמרו שמקיימים אותם כשמתחתנים
מי שלא בתולה לא תתחתן
אמי החורגת אסרה עלי שימוש בטמפון שמה לא אקרע את הכרום


כמה נפלא... עכשיו גם ישלי סוד וגם אני פגומה
החבר הראשון שלי שכמובן תחנן להתחתן איתי בסופו של דבר שאל אותי אם אני בתולה
התחלתי לגמגם ולבסוף סיפרתי
הוא לא האמין, אמר שאני שרמוטה
והוא עושה לי טובה שהוא נשאר איתי בכלל
מה שרק חיזק את החינוך שקיבלתי : אין כרום בתולין- אין ערך

אז גם נשארתי עם השמוק הזה מתוך תחושה שהוא עושה לי טובה בעצם

אבל כשנפרדתי ממנו פתאום הרגשתי משוחררת
כי תמיד יכלתי להגיד שהוא היה הראשון שלי, ולא ה"בייביסיטר"
כאילו זה שינה למישהו חוץ ממני...

אהה ובסוף כן התחתנתי, אפילו שלא שיחזרתי את הכרום
משתתפת*
הודעות: 37
הצטרפות: 14 דצמבר 2001, 00:09

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי משתתפת* »

את יכולה לספר מה גרם לך לשתף דווקא היום?
שלדים_מהארון*
הודעות: 6
הצטרפות: 30 אפריל 2007, 14:33

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי שלדים_מהארון* »

לא הבנתי את השאלה...
היום ולא אתמול?
היום ולא לפני 10 שנים?

קראתי את כל העמוד ובחרתי לשתף גם בסיפורים שלי

באתי לדפוק בדלת ולשחרר את עצמי מהחויה הזאת שמדי פעם עוד מוחצת אותי
משתתפת*
הודעות: 37
הצטרפות: 14 דצמבר 2001, 00:09

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי משתתפת* »

טוב ששיתפת
אני שואלת מה קרה היום
אולי הנס הזה יקרה לי וגם אני אוכל אספר
שלדים_מהארון*
הודעות: 6
הצטרפות: 30 אפריל 2007, 14:33

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי שלדים_מהארון* »

את תשתפי כשתהיי מוכנה

כדאי לך, זה מאוד משחרר (())
פלונית*
הודעות: 5019
הצטרפות: 02 אוקטובר 2001, 03:13

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי פלונית* »

לשלדים מהארון
אין מילים
מזעזע
מיטל_מ*
הודעות: 525
הצטרפות: 03 מרץ 2006, 17:29
דף אישי: הדף האישי של מיטל_מ*

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי מיטל_מ* »

מזה מזעזע. פשוט אין מילים.
@}
נעמה*
הודעות: 589
הצטרפות: 29 ינואר 2002, 22:03

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי נעמה* »

אין מילים, כואב כואב כואב
נ*
הודעות: 106
הצטרפות: 02 יולי 2002, 14:44

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי נ* »

היו בעיקר הטרדות. והיה גם איש אחד, גדול ממני ב-17 שנה. אני הייתי בת 18, ואני רועדת כשאני כותבת את זה עכשיו. הייתי בשנת שרות בחור נידח, ישבנו ושמענו מוזיקה. הוא היה חבר, היתה לו בת זוג, ולי היו חברים לקומונה, שבמקרה באותו ערב היו בעיסוקים אחרים. הערב הסתיים לו, ואני פניתי ללכת. שתינו קצת יין לפני כן. ואז הוא נשכב עלי, ונישק בצואר. עורק הצואר שלי מתנפח ממש ברגעים אלה, הלב שלי דופק. לא אז, עכשיו. כשאני כותבת. בקשתי די, ואז הוא שאל, מה זה, את לא אומרת לי שלום, לילה טוב? וזוכרת את מגע היד שלו ממששת לי את החזה, שהיה נטול חזיה. קמתי ועפתי משם באיזה מין פרץ חיות מטורף, פשוט ברחתי בסערה החוצה.
הגעתי לחברים מבוגרים בריצה. הייתי סמוקה, חסרת נשימה, והגבר-החבר שאליו ברחתי ראה ונבהל ושאל מה קרה ואיפה הייתי. ואני התביישתי לספר, ולא רציתי לפגוע בהוא, ואמרתי שהכל בסדר. החבר לא האמין לי, וחקר, ואני פשוט התביישתי, ואמרתי שלא קרה כלום ואני סתם סמוקה מהריצה.
וזהו.
ש., אם אתה קורא את זה, אז תדע שלא שכחתי.
בעצם אתה יודע. הייתי לי חבר טוב, ומאז, אחרי רגע אחד, לא דברנו עוד לעולם.

ספרתי לחברי לקומונה, ולאשתו של אחי. לה ספרתי ראשונה. די מייד. הרגשתי צורך לברר. אמרתי לה שיכול להיות שהוא היה שתוי, כי לא האמנתי שהוא באמת התכוון. והיא אמרה לי באופן מאוד חד וחכם וברור, שאחרי כוסית יין גבר יודע מה הוא עושה, ושגבר שמנשק אשה בצואר, מתכוון לזה. אני מודה לה עד היום. על הזוית, הכח והאומץ.
נ.
גם_אני*
הודעות: 116
הצטרפות: 21 יולי 2003, 16:24

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי גם_אני* »

_הוא לא אנס אותי,במובן המילולי של המילה אבל כך הרגשתי הוא חילל אותי
הוא לא כיבד אותי ואת רצוני.
אז איך קוראים לדבר כזה?_

ברגעים של שפל בחיים אפשר לפול למלכודות כאלו
גם אני אותו סיפור
ניפרדתי מחבר אחרי שנתיים של מגורים משותפים
פגשתי גבר, חבר של חברה שלי-מסאג'יסיט
הציע לי מסאג' - והוא גמר...
חברה שלו הייתה בבית למטה
אני, עצובה, רגישה כל-כך זקוקה לאהבה
ובמקום זאת מקבלת זיון (שנועד אך ורק לספק אותו)



זה היה לפני כמה שנים
אני נשואה באושר רב
מדי פעם ניתקלת באיש הזה
בעלי יודע מהסיפור ומרגיש שאת נפש לאיש הזה

קוראים לדבר הזה
ניצול
ניצול של חולשה של פגיעות ושל צמא לאהבה
זה סוג של אונס.
ענ_בל*
הודעות: 893
הצטרפות: 11 ספטמבר 2004, 22:30
דף אישי: הדף האישי של ענ_בל*

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי ענ_בל* »

סיפורים קשים כלכך.
מחזקת את כולכן.
לא_פתוחה_להחשף*
הודעות: 10
הצטרפות: 12 מרץ 2006, 00:52

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי לא_פתוחה_להחשף* »

קראתי כאן אתמול. התחלתי מתחילת הדף. ואז נזכרתי שכתבתי כאן פעם. גילגלתי עם העכבר כלפי מטה, עד שמצאתי את השם שאימצתי לי לדף הזה. וואוו. בכיתי. בכיתי. קודם את של האחרות - אבל אחר כך את שלי, מהלב.
נמצאית באותו שהייתי, רק עם תחושה של קצת פחות פחד.
רוצה להודות לפותחת הדף על האומץ המדהים שלה לפתוח - ועל המקום שהיא נתנה לי להתבטא בו.
טליה_טקאוקה*
הודעות: 1055
הצטרפות: 04 מאי 2006, 08:27
דף אישי: הדף האישי של טליה_טקאוקה*

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי טליה_טקאוקה* »

_סיפורים קשים כלכך.
מחזקת את כולכן._
(()) (()) (())
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

למה לא לפרסם את שמות האנסים?למען יראו בנות ישראל וירחקו
נ.*
הודעות: 6
הצטרפות: 18 ספטמבר 2004, 17:16

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי נ.* »

לא פתוחה להחשף - בזכותך לא אתחמק מלכתוב. קראתי אתמול את כל הדף בכאב, דמעות ועוצר נשימה. ואז פתאום זה הכה בי. גמאני! כי זה לא עלה מייד, והייתי מאוד ממוקדת בסיפורים של אחרות, לא יכולה לעצור.
ובעצם, לא נאנסתי, בטח לא במובן הרגיל. אבל עברתי חוויה אלימה ומשליטה ומצמיתה, ואני כמוך, מודה לאנשי הדף ולפותחתו על האומץ, התמיכה, החיבוק והסיפור הכלכך חשוב הזה, שלא יוצא לי מהראש.
אתמול אחרי שכתבתי, מייד סגרתי את הדף, ורעדתי בכל הגוף.
המחשבות לא מרפות.
איזו מין חברה אנחנו שבה דברים כה איומים קורים.
למי זה קורה כרגע?
מי מחברותי עברה דברים דומים בשתיקה?
ובאופן מצמרר, קבלתי אישור לפחד מאוד קיים, שמנהל אותי בעת שאני לבד, מפני גברים זרים, המצאות עם גבר זר בסיטואציה לא נוחה, ומצבים דומים שכאלה. לפעמים לא נוח לי עם זה, אבל מעדיפה לא ללכת עם הכלבה לחורשה בשעת חשכה, מאשר..
ועוד מלה על הפחד - הוא לא חרדה, הוא לא אובססיבי, אבל מצאתי את עצמי מהרהרת בו במועקה. והיום אני יודעת שהוא ילווה אותי תמיד, ומידת הזהירות ראויה. אסייג, הוא פחד שומר, לא מהמעיקים. ובכל זאת, לא כיף לותר על ללכת ברחוב הזה דוקא, כי החלטתי שלילה ולא כדאי.
חזקו.
לא_פתוחה_להחשף*
הודעות: 10
הצטרפות: 12 מרץ 2006, 00:52

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי לא_פתוחה_להחשף* »

נ. ספרי. זה מדהים כמה זה עוזר.
המרגיעון - קירבה ללא קרב.
וזה מה שהדף הזה - בניגוד לסיטואציות שמוצגות בו.
סבתא_מתנות*
הודעות: 196
הצטרפות: 28 אוגוסט 2003, 14:46
דף אישי: הדף האישי של סבתא_מתנות*

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי סבתא_מתנות* »

לכל הכותבות בדף (())
לא פתוחה להחשף, נסית לדבר איתו והוא הכחיש. את כועסת על אימך ואולי היא לא ידעה? בגיל 12 הוא הפסיק. אולי עבר לאחיך / לאחותך / לבת השכן?
אני חושבת שאת צריכה לפתוח את הנושא בפני אימך. אפילו אם תחליטו ביחד לא לפתוח את זה במשפחה, לפחות יהיה מישהו שיעזור לך להתמודד. קשה לשמור על סוד נורא כל כך ולהתמודד איתו לבד ביחוד שכיום יש לך משפחה וילדים. אני חושבת על השעות שבהן יש לך פלאש על מה שהיה ובטוחה שאם אימך תדע היא תעזור לך.
הרגשת מושפלת וכמו זונה - אני מאמינה שכיום כשאת בטיפול תוכלי להתגבר ולשנות את הרגשתך, אבל אני עדין חושבת שאת צריכה לשתף את אימך ולא לסגור את האופציה הזו שלא נבדקה ואולי יתברר לך שיש לך עזרה גם מהכיוון הזה.
ושוב (())
נ.*
הודעות: 6
הצטרפות: 18 ספטמבר 2004, 17:16

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי נ.* »

לא פתוחה להחשף יקרה, וקוראות הדף,
אני קצת מעל, ספרתי, 30.4 בסביבות 20:00 בערב.. כן, גם אני במצעד, אבל כפי שכתבתי, לא נאנסתי "אונס" במובן הרגיל.
והיו כמובן לא מעט הטרדות מיניות שגבלו ב-, ויכלו להגיע לכדי-, וחלקן היו אפילו אלימות, אבל זה נושא לדף אחר, אני מניחה.
יש לי מרגיעון שאומר - הפרטים לא חשובים, חשוב הפרט. והפרט (אחד מהם) הוא שזה כל כך נפוץ ורווח ומבהיל.
חיבוק לכל הכותבים ותודה על הכח שהדף הזה נותן, ועל ההזדמנות לחשיבה ולהסתכלות אמיצה.
מונו_נוקי*
הודעות: 2232
הצטרפות: 25 מרץ 2004, 18:12
דף אישי: הדף האישי של מונו_נוקי*

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי מונו_נוקי* »

נ יקרה. בדף הזה כל מעשהאלים בעל אופי מיני הוא אונס.
זמן_להוציא*
הודעות: 4
הצטרפות: 04 מאי 2007, 08:42

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי זמן_להוציא* »

טוב זה זמן להוציא.
למה עכשיו? כי סוף סוף הבנתי - לא רק בידיעה, באמירה בפה של המנטרה השחוקה, שזה לא אשמתי. סוף סוף הבנתי את זה מבפנים. אני לא אשמה. זה לא בגללי. זה לא קשור אלי בכלל. ועם ההבנה הזאת גם נפל האסימון והדהד: זה לא בערך אונס, זה לא כאילו אונס, זה לא יעני אונס, זה לא משהו שאפשר לקרוא לו גם אונס, זה לא "סוג" של אונס, זה אונס פשוט.
נו, וגם אם לא נרצה לקרוא לזה אונס אלא "מין בניצול", זה עושה אותו ליותר טוב או אותי לאשמה?!

הייתי בת 19. חייתי בסרט. טיילתי. בעיקר בטרמפים. הגעתי לכל מיני חורים שכוחי אל. פגשתי כל מיני אנשים. הייתי בסוג של טריפ טבעי מתמשך.
הייתי אחרי סיפור אהבה קשה ומוזר שנגמר בצורה כואבת מאוד. הייתי מבולבלת, לא הבנתי מה קרה בכלל. כאבתי.
הייתי מזדיינת הרבה. כבר נגעלתי מעצמי. החלטתי לשמור את עצמי לפעם הבאה שאתאהב.
הגעתי לאיזו חווה בדרום. הכרתי שם גבר אחד מחו"ל, היפי מהסוג הישן, איש רך ומקסים. ישנו באותו קרון, בנפרד, דיברנו המון, די התקרבנו. אני חושבת שהוא חשב שנהיה זוג, וגם אני חשבתי כך.
ואז הגיעו 2 בחורים. ש' ו-ג'. ג' היה חבר של ההיפי שלי, אז הם מיקמו את עצמם ואת החפצים שלהם איתנו בקרון. עמדנו לישון שם ארבעתנו.
ש' הסתכל בי בצורה שלא אהבתי. המבט שלו עשה לי לא טוב, גרם לי לאי נוחות. ניסיתי לשדר לו שייתן לי ספייס. אבל נראה היה שככל שאני מבקשת יותר ספייס, כך הוא חודר למרחב האישי שלי יותר. החלטתי להתעלם ממנו, אבל זה היה קשה.
הגוף שלי כאב מאוד מהסתובבות של כמה חודשים בטרמפים וברגל עם תיק ענקי על הגב. כל השרירים בגב וברגליים שלי היו תפוסים. נשכבתי בקרון על הבטן וקצת מיששתי לעצמי את הגב התחתון בניסיון נואל לשחרר את השריר. ש' מייד שלח יד ונגע בול איפה שהיה תפוס, בצורה שברור שהוא יודע מה הוא עושה. "כואב לך, הה? השרירים שלך תפוסים, כן אני רואה. תני לי לשחרר לך." לא כל-כך רציתי, אבל מהשנייה הראשונה המגע שלו היה כל-כך מדויק, שאמרתי לעצמי, טוב אני לא סובלת את הבנאדם אבל ברור שהוא הולך לשחרר לי לגמרי את השריר. שווה לי להפסיד את זה רק כי הנוכחות שלו לא הכי נעימה?
הוא עיסה לי את הגב בצורה מדהימה. ירד לישבן. אמרתי לו, תשמע לא תפוס לי כאן. הוא לא שינה כלום. אמרתי לו, ש' אל תגע בי שם. זה לא נעים ולא תפוס. הוא אמר: זה תפוס, אני מרגיש. תיכף כשזה ישתחרר תרגישי כמה זה היה תפוס. אמרתי לו, אבל זה לא נעים לי. ואז הוא שינה קצת את המגע שלו, ופתאום המגע היה אחר. לא ממש מיני - ככל שמגע ע"י גבר בישבן שלי יכול להיות לא מיני - ועם זאת מענג. לא יצאו לי מילים, היססתי, שתקתי. הוא אמר: "תשמעי, אני יודע מה אני עושה. אני מטפל, זה המקצוע שלי. את לא סומכת עלי?"
טוב, לא הכי פשוט בעולם להגיד "לא, אני ממש לא סומכת עליך" למישהו שבאותו רגע עוזר לך ומציג את עצמו כרוצה בטובתך. האינסטיקטים שלי היו רדומים. הוא ידע מה להגיד ואיך כדי לטשטש לי אותם.

עד מהרה המגע שלו היה... אני באה לכתוב "מיני", אבל חייבת לסייג. זה לא בדיוק מגע מיני, כי הוא נעדר אינטימיות, יותר נכון נעדר חום, אותו חום שיש גם בסקס הכי מכאני. יש בו משהו מקצועי, קר. אבל התגובות שהוא מעורר בגוף הן מיניות לכל דבר. היום אני יודעת שהוא מתפרנס כ"מטפל" ב"מסאז' אינטימי-אירוטי". בנות, היזהרו מדברים כאלה. אני מניחה שיש מעסים מהסוג הזה שעושים הפרדה מוחלטת והם מקצועיים, אבל זה תחום שיש בו הרבה אפור.
בקיצור, הוא עיסה לי את הישבן, את הרגליים. ואני לא יודעת מה אני יותר, נהנית או נגעלת. הוא נגע לי בחלק הפנימי של הירך. אמרתי לו שיפסיק. הוא הפסיק וחזר לעסות מהברכיים ומטה - אבל זה לא היה פחות מיני. קשה להסביר, הוא יודע (מתוקף פרנסתו מן הסתם) לגעת ככה, שגם נגיעה במרפק תהיה חצי אורגזמה. הוא התחיל לדבר אלי ולטוות את רשתו הרגשית... אלה היו עיקרי הדברים:
"למה את לא רוצה שאני אגע לך בירך? את לא מרשה לעצמך להינות? לא מגיע לך? מה קרה מתוקה, מישהו נתן לך להרגיש שאת לא שווה? <טינג! פגיעה בול בנקודה הכואבת - הייתי אחרי סיפור אהבה קשה ומוזר שנגמר בצורה כואבת מאוד> אני מרגיש שאת לא נותנת לעצמך מספיק אהבה, את לא נותנת לאחרים להראות לך אהבה. את דוחה מעלייך את מי שאוהב אותך ומקרבת אלייך אנשים שיפגעו בך. מי פגע בך?"
מלמלתי משהו על הבחור ההוא, שרצה אותי עד כלות ואחר כך זרק אותי כמו עצם לעוסה.
"הוא לא שווה אותך. את לא צריכה לתת את עצמך לאנשים כאלה. את צריכה להיות רק עם מי שעושה לך טוב. אני מרגיש שאת מחסירה מעצמך הרבה טוב. את מפחדת לקחת מהחיים את מה שמגיע לך. את ראויה למישהו שירעיף עלייך אהבה וירצה רק לתת לך עוד ועוד..."
זה היה מסאז' לנפש: נגיעה בנקודות כואבות ולחיצות מעגליות מדודות. כמו שעושים לנקודה כואבת בשריר, ואז היא נמסה. נמסו לי נקודות כואבות בנפש וזלגו דרך העיניים. כשהוא הבין שהוא קולע פחות או יותר (ולמי זה לא היה קולע?) העיסוי - גם הפיזי וגם הנפשי - עלה רמה באינטנסיביות. הוא הציע לי להסתובב ולשכב על הגב. כבר הייתי סמרטוט. צייתתי.

רגע, הפסקה לנשום.
זמן_להוציא*
הודעות: 4
הצטרפות: 04 מאי 2007, 08:42

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי זמן_להוציא* »

במשך כל הזמן הזה ההיפי שלי וידידו ג' נמצאים איתנו בקרון. והמגע של ש' בגופי שולח בי זרמים מיניים בטירוף. הגוף שלי במצב מתקדם מאוד לקראת אורגזמה בלי שום מגע באיבר המין. וזה הולך ונהיה איטנסיבי יותר כל הזמן, במקביל ל"מסאז'" הנפשי, שגורם לי להיות מפורקת לחלוטין, סמרטוט. אני מבינה שהאיש הזה הוא מטפל - נדמה לי שהוא גם אומר את זה - ושהוא מעביר אותי סוג של טיפול. אני מבליגה על כך שלא ביקשתי את הטיפול הזה ולא התכוננתי אליו נפשית, ואני מבליגה על הדחייה הראשונית שנוכחותו גורמת לי לחוש, כי אני מניחה שהוא יודע מה הוא עושה ושזה ישתלם לי, כי אני אשתחרר מלאא-יודעת-מה.
<איזו תמימה>

שוב נושמת...
זמן_להוציא*
הודעות: 4
הצטרפות: 04 מאי 2007, 08:42

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי זמן_להוציא* »

מפה לשם אני ללא בגדים (?). הוא ממשיך לדבר אלי, ואני בינתיים מטביעה את הקרון בדמעות וביפחות משחררות. סוג של אקסטזה. הוא שואל שאלות מדויקות, כאילו קרא את נפשי כמו ספר. הוא ידע, ניחש עלי כל מיני דברים, לא יודעת איך. הוא שאל אותי אם הייתי ממש שובבה הקיץ - כלומר שכבתי עם המון גברים. אני בוכה, כן, כן, יותר מדי גברים...
מפה לשם עיסה לי את הדגדגן. זה כבר ממש לא ייאמן, איך הוא יודע לגעת כך באשה זרה. אני בעצמי לא יודעת לגעת שם בצורה כל-כך מדויקת. גמרתי. גמרתי שוב. הוא לא הפסיק. גמרתי וגמרתי וגמרתי. פתאום הרגשתי את הלשון שלו בתוכי. קצת סגרתי רגליים, זה היה יותר מדי. נדמה לי שגם מלמלתי שאני לא רוצה שהוא ישכב אתי, והוא ענה שזה ברור. הוא עשה משהו - לא יודעת אם זו היתה מילה או נגיעה או שניהם - אבל כמו פקודה למהופנט, זה עבד - פתחתי רגליים. המשכתי להרגיש את הלשון שלו בפנים. ופתאום אני מרגישה שהלשון הזאת מתקשה וגדלה בתוכי ואני מבינה שזאת לא לשון. הקסם פג באחת. "צא!"
הוא יוצא. "מה קרה?"
"לא רציתי, לא הרשיתי לך, לא אמרתי שמותר. אמרתי שאני לא רוצה."
"אבל את כל-כך נהנית, אני כל-כך נהנה לראות אותך נהנית ככה, אני רוצה לעשות לך טוב."
"לא רוצה."
בוכה. הוא מלטף אותי ואומר לי לא יודעת מה, כל מיני מלים, חלקן הרגעה, חלקן איוּם. אני חושבת לעצמי, יא שרמוטה, תראי איך רצית לשמור את עצמך לאהבה הבאה, אולי להיפי המקסים, הגבר הרך והטוב הזה, שאוהב ורוצה אותך, ונתת לגבר אחר לחדור אלייךבאותו חדר שבו הוא נמצא (להזכירכם הכל קרה בנוכחות ההיפי ו-ג', שניהם לא מבינים עברית). יא מזדיינת, הוא כבר היה בתוכך, זה באמת משנה עכשיו?
נתתי לו לשכב אתי. אני לא זוכרת את המעשה עצמו. שתקתי וסבלתי. פה כבר לא היו לא אורגזמות ולא ריגושים, לא זרמים ולא עיסויים. הוא גמר. רציתי לזחול למיטה של ההיפי שלי ולבכות בחיקו, אבל התביישתי ממנו. לא זזתי.
ש' בעל אותי עוד 3 פעמים באותו לילה.
למחרת בבוקר, כשישבנו ארבעתנו עם קפה, הוא עוד ניסה לנשק אותי כדי להציג איזו הצגה או משהו. דחפתי אותו ממני, והוא עוד ממשיך להציג, מה קרה פתאום יעני.
זהו, זה הסיפור בעצם.
אח"כ דיברתי עם מישהי שהיתה שם בחווה. שאלתי אותה איך זה יכול להיות שאני כל-כך לא רוצה להזדיין ומוצאת את עצמי מזדיינת. היא די האשימה אותי. למה נשארתי בקרון. למה לא יצאתי החוצה לקור, לישון בסככה. למה לא צעקתי, נאבקתי, נלחמתי. היה ברור שאני אשמה.
בייאושי התגברתי על הבושה ופניתי להיפי שלי. הוא היה מאוכזב ממני, כעס עלי, אני מניחה שמתוך צער על כך שלא בחרתי בו אלא ב-ש'. קשה היה לי להסביר לו איפה היה הרצון החופשי שלי באותו לילה. גם הוא האשים אותי.
במשך שנים נשאתי את האשמה הזאת.
תודה על הדף הזה שהראה לי אחרת.
קט_קטית*
הודעות: 2387
הצטרפות: 01 מאי 2007, 10:49
דף אישי: הדף האישי של קט_קטית*

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי קט_קטית* »

"מטפל" עאלק
העולם מלא בנוכלים שיודעים לדבר ולגעת במטרה לדחוף את השמוק לכמה שיותר חורים (סליחה על הברוטליות אבל לא נראה לי שאכפת להם למי החור מחובר)
זה כבר המעסה השלישי בדף הזה שחושב שהוא אלוהים
טיפוס מגעיל מגעיל מגעיל ונצלן
תאמיני לי שאת לא אשמה - ילדה נאיבית ושבורה
מחבקת אותך (())
זאבה_גדולה*
הודעות: 32
הצטרפות: 04 מאי 2007, 01:29
דף אישי: הדף האישי של זאבה_גדולה*

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי זאבה_גדולה* »

רק רוצה להגיד ממקום רגיש אלי ולאחרים:
יש אתר ששמו "מקום" לנפגעות תקיפה מינית
ושם כל הודעה שיש בה תוכן ישיר מסומנת על ידי הכותבת כ- "זהירות טריגר"
כך שמי מאיתנו שנושאת איתה מטען שכל רגע יכול להתפוצץ, שנכנסת וקוראת, בוחרת האם זה הזמן המתאים לה..
הודעות עם טריגר יכולות להפיל נשים שנמצאות בעיצומו של תהליך טיפולי,
או אפילו ביום ממש חלש.
מקווה שזה בסדר.
זאבה
נ.*
הודעות: 6
הצטרפות: 18 ספטמבר 2004, 17:16

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי נ.* »

לא פתוחה להחשף? היית אתי כל הלילה והיום הזה. חיבוק.
וזמן להוציא - חיבוק.
ותמיכתי על אומץ לבכן בדף ובחיים.
דינ_ור*
הודעות: 75
הצטרפות: 23 אוקטובר 2006, 14:36
דף אישי: הדף האישי של דינ_ור*

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי דינ_ור* »

ל שלדים בארון -את אמיצה,אישה עם הרבה כוחות. לא פשוט לכתוב דברים קשים כ"כ אף על פי שהם בעילום שם.
הייתי רוצה לשאול איך את היום? עברת תהליך עם הנושא הזה? את מרגישה שהמיניות שלך בריאה היום? שיתפת קרובים לך,בעלך,משפחה,חברות?
אני שואלת כי הנושא של מיניות וגם שיקום המיניות הוא נושא שבוער בחיי כרגע ואני אשמח להקשיב(מחשבית...)ולתמוך.
בכלל,הסיפורים כאן,לי אישית מהווים השראה לעוצמה,צמיחה.כמה כוח יש לנשים פה,לעבור את זה ועוד להמשיך,לספר,לחיות,להתחתן,ללדת ילדים.
חיבוק גדול!
שלדים*
הודעות: 2
הצטרפות: 06 מאי 2007, 00:37

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי שלדים* »

ל דינ אור בתודה :-)
שאלה גדולה שאלת
אפשר לכתוב על זה בלוג או שניים
השלדים יצאו מהארון ואינם מפחידים יותר:
רואים את הארון הריק וערימת עצמות בחוץ,
אבל אין יותר פחד
התהליך שעברתי הוא ארוך, עמוק ועצמי
למדתי מידה מסויימת של זהירות בחיי בכלל ובחיי המין בפרט

ולשאלה האם מיניותי בריאה כיום?
אני חושבת שכן, טוב לי איתה בכל אופן (-:



אם את רוצה לספר משהו את מוזמנת (-:
חיבוק בחזרה (())
נחזק ונתחזק!!!!
דינ_ור*
הודעות: 75
הצטרפות: 23 אוקטובר 2006, 14:36
דף אישי: הדף האישי של דינ_ור*

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי דינ_ור* »

וואו,מדהימה!
פשוט מדהימה! את מבינה,זאת השראה אמיתית בעיניי. אני גדלה בכמה ס"מ עכשיו.
אני עוברת תהליך עם המיניות שלי שהייתה בשנים האחרונות די כוחנית לעצמי(וכנראה גם לגברים שהיו איתי)וכרגע אני ככה בזמן ריפוי,זמן שבו אני מניחה.
לא רוצה סקס עם גברים כרגע,הגוף שלי לא רוצה(פעם זה לא היה לגיטימי בעיני)ואני נחה איתו. כשיבוא והלב שלי יפתח,אני יותר ויותר מבינה שזאת הדרך שלי,אז גם הגוף שלי יפתח.
אבל עדיין יש שם מחשבות שמתגנבות ואומרות לי "את חסומה.למה את לא רוצה? את לא מינית? מה אף פעם לא תעשי סקס?" כמו מין דודות פולניות שאני מביטה בהן ויותר ויותר מרפה.
ואיך אני בפירוש יודעת שאני מרפה? כי מגיעים לחיי גברים כ"כ מדהימים,רגישים ומאפשרים(שלא כמו גברים שהייתי איתם בעבר)שזאת מוכרחה להיות השתקפות של התפישה שלי לגבי עצמי.
ויושבים עליי סיפורים מהעבר אבל אני עוד לא בשלה לפתוח.....
זמן ריפוי....השראה גדולה.תודה רבה!
שלדים*
הודעות: 2
הצטרפות: 06 מאי 2007, 00:37

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי שלדים* »

שיהיה לך רק טוב!
דינ_ור*
הודעות: 75
הצטרפות: 23 אוקטובר 2006, 14:36
דף אישי: הדף האישי של דינ_ור*

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי דינ_ור* »

כל הזמן,גדלה וגדלה.
הגוף שלי אומר תודה על הכל.
לא_פתוחה_להחשף*
הודעות: 10
הצטרפות: 12 מרץ 2006, 00:52

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי לא_פתוחה_להחשף* »

סבתא מתנות
אני חושבת שאת צריכה לפתוח את הנושא בפני אימך

אני עדין חושבת שאת צריכה לשתף את אימך ולא לסגור את האופציה הזו שלא נבדקה ואולי יתברר לך שיש לך עזרה גם מהכיוון הזה

לא כל האמהות אותו דבר. בתחושה שלי אמא שלי תהיה בהכחשה טוטאלית. וכן, זה יפתח פצע, שממש לא ברור לי שצריך להיפתח.

איך את היית מגיבה אם הבת שלך הייתה מגיעה אלייך עם סיפור כזה?

ואולי יתברר לך שיש לך עזרה גם מהכיוון הזה. ואולי יתבררו לי דברים אחרים.
סבתא_מתנות*
הודעות: 196
הצטרפות: 28 אוגוסט 2003, 14:46
דף אישי: הדף האישי של סבתא_מתנות*

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי סבתא_מתנות* »

לא פתוחה להחשף, אני הייתי קודם כל מחבקת אותה חזק חזק. לא הייתי מכחישה שום דבר, להיפך: אף אחד לא ממציא דברים כאלה. יפתח פצע אצלך, ואולי יתרפא פצע? אולי יתברר לך שיש לך תמיכה? ברור שאת לא רוצה לפגוע באף אחד, אבל את פוגעת עוד בעצמך, ואת מחפשת דרכים להרפא מבלי לפגוע באחרים. אולי עצם העובדה שעוד מישהו יודע, שיש כתף לבכות עליה, שיש מי שיעריך את כל מה שאת עושה שיעזור לך להחליט מה לעשות או לא לעשות, שיש מי שיקבל את כל מה שקרה אולי בתדהמה וברגשות אשמה על חוסר ההבחנה במה שקרה מתחת לאף, אבל בהחלט מתוך איכפתיות ורצון לעזור.
שאלת איך אני הייתי מגיבה - קיבלת תשובה. ושוב (())
ענ_בל*
הודעות: 893
הצטרפות: 11 ספטמבר 2004, 22:30
דף אישי: הדף האישי של ענ_בל*

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי ענ_בל* »

זמן להוציא
תודה ששחררת את הסיפור שלך.
קבלתי צמרמורות בכל הגוף. דמעות מתפרצות, הזדהות.
לא נאנסתי, למזלי, אבל הייתי בסיטואציה עם גבר מבוגר ממני בהרבה שנים. הייתי בתקופה קשה מאוד בחיי.
משבר עמוק, בתוך התחלת יציאה מקריסה.
והוא לחץ על כל המקומות הנכונים.
לא רציתי לשכב איתו, אבל בסוף זה קרה ולא אמרתי לא.

את הכפייה המינית הכי איומה עברתי במשך שנים עם בן זוגי הקודם,
האב של ילדי. רק כשיצאתי משם הבנתי שהייתי שפחת מין, פשוטו כמשמעו.

תודה שהיה לי את הכוח לצאת משם.
תודה על כך שאני במקום אחר לחלוטין היום.
ג*
הודעות: 43
הצטרפות: 24 אפריל 2006, 13:59

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי ג* »

את לא אשמה, זה נכון. וגם לא אחרים אשמים.
אך אם את חשה סבל בשל כך, את זו שאחראית לו, ואת היחידה שיכולה לראות מדוע הוא מיותר.
תקראי על שיטת "העבודה" של קייטי ביירון, דברים יתבהרו באמצעותה.
כשאנו מאמינים בדברים שכואבים כמו שאנו מפרשים אותם אנו ממשיכים לסבול - לאנוס את עצמנו.
התנגדות*
הודעות: 1
הצטרפות: 17 יוני 2007, 03:25

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי התנגדות* »

אמצעי הגנה אפשריים שאני חושבת עליהם:
  1. לדבר עם הילדים והרבה על כל האפשרויות ה"נחמדות" הללו, איך להגיב וכמובן לעודד לספר תמיד. כולל לשאול שאלות ישירות
  1. להצטייד בשוקר חשמלי או גז מדמיע ובכל מקום שישנה אפשרות לפורענות להיות עם היד על ההדק.
  1. אם אפשר ללמוד הגנה עצמית, נראה לי שזה יכול לעזור. לא??
  1. אם יש משהו קשה וארוך כמו עיתון מגולגל, להחזיק אותו ביד ואיתו אפשר לתת (עם הקודוקוד שלו) מכה חזקה בפיקה של הגרון. זה חונק ומייד המתקיף יברח או יעצור...כדי לנשום. אם אפשר להשאיר אותו להיחנק, רצוי.
כמעט*
הודעות: 3
הצטרפות: 17 יוני 2007, 17:57

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי כמעט* »

אני בת 18 וקצת, שבת כיתה של השמינית באולפנא, ישנות בבית ספר בצפת על מזרונים שנפרשו על רצפת חדר-מחשבים, אוכלי באולם במרחק 5 או 10 דקות הליכה.

באמצע הארוחה חברה שלי נזכרת שהיא שכחה משהו בתיק ואני הולכת איתה להביא אותו.
אנחנו מגיעות לחדר, היא מוצאת מה שחיפשה, ופתאום אבנים על החלונות.
בחוץ חמישה נערים בני 19 או 20, זורקים אבנים על החלונות ומתחילים בצעקות.
לא זוכרת כל מה שהם אמרו, זוכרת שהיו שם איזכורים של העובדה שכבר יש מזרונים בחדר, ואת המשפט המדהים "דתיות. בטח עוד בתולות".
פתאום אני קולטת שהדלת לא סגורה לגמרי.
גם אחד מהם קולט את זה.
אני מזנקת ומצליחה לנעול את הדלת מבפנים.
הם חוזרים לזרוק אבנים קטנות.
אנחנו נכנסות מתחת לשולחנות בצד של החלונות ומחכות שהמטר יגמר.
החברה שלי לא מפסיקה לבכות.
אחרי שעה בערך נמאס להם, אבל אנחנו מתות מפחד.
מפחדות ללכת ומפחדות להשאר.
בסוף הלכנו.

הגענו לאולם, ואז אני מתמוטטת.
אני זוכרת את עצמי נשענת על רדיאטור ליד הקיר ובוכה בלי הפסקה, אולי שעה, אולי יותר.
החברה שלי התאוששה בינתיים ולשמחתי מספרת לכולן מה קרה.
החברות הנפלאות שלנו לא משאירות אותנו רגע לבד.
אפשר לדבר חופשי וזה משחרר.
למחרת בזמן של טיול סתמי בעיר אני רואה אותם ברחוב.
מצטמקת, לא מספרת לאף אחד, לא צועקת ולא כלום.

במחשבה לאחור, יכול להיות שהם לא באמת התכוונו לכלום, רק להרשים אחד את השני, אבל החוויה באותו רגע היתה של דבר אמיתי לגמרי.
עד היום אני מודה למי שנתן לנו לישון דווקא בחדר המחשבים שהיה החדר היחיד בביה"ס עם סורגים על החלונות.
גבולית*
הודעות: 130
הצטרפות: 13 ספטמבר 2004, 00:15

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי גבולית* »

הגיע הזמן להחזיר את הדף יחד עם הקריאה לצאת למלחמה!
חלי גולדנברג והעצומה
עליזה עמר: אבכה, ונמשיך במאבק
נ.*
הודעות: 6
הצטרפות: 18 ספטמבר 2004, 17:16

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי נ.* »

הכל חוזר.
אסור לשתוק.
מה עושות?
גבולית*
הודעות: 130
הצטרפות: 13 ספטמבר 2004, 00:15

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי גבולית* »

זה מה שעושים ועושות:
ההפגנה
ג''ימס_בונד*
הודעות: 293
הצטרפות: 23 יוני 2007, 15:05

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי ג''ימס_בונד* »

אלוהים, מה אני קוראת פה,מה אני קוראת???!!! ועכשיו גם הפרשה של הנשיא קצב. לדעתי חשוב לשלוח את החתימות לאירגון המארגן את העתירה נגד עיסקת טיעון בפרשת הנשיא.
אני*
הודעות: 809
הצטרפות: 04 אוקטובר 2001, 17:25

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי אני* »

הלב שלי דופק, אני דומעת עכשיו. האם לכתוב מה אני מרגישה? מה חושבת?
אני קוראת את הדף ברצף, הגעתי עד האמצע ומרגישה שחייבת לכתוב. עכשיו.
לאורך כל הסיפורים חשבתי על ההטרדות המיניות שעברתי. לא משהו לפרט אבל מן הסתם גם חוויות משפילות.
אחר כך עלה סיפור חייה של אחותי: האם היא חייה כך כי עברה אונס? ממה שאני יודעת (ממנה) התשובה היא לא, אל בכל זאת אני לא בטוחה.
ואז אני קוראת את סיפורה של עודאחת (מרץ 2006) ובום! אולי גם אותי אנסו? לא בדיוק פיסית אלא אילצו אותי לעשות משהו מיני שלא בהסכמתי?
עדיין דופק לי הלב וגם רועדות לי הידיים ולמה? כי מדובר בבעלי ! (בועלי?)
אולי עכשיו אני יכולה להבין למה קשה לי לקרוא לו בעלי.
אנחנו נשואים מספר שנים, יש לנו ילד נהדר וחכם, בית שקנינו יחד כך שהפתרון לפרק את החבילה לא על הפרק כלל.
אני חושבת שאחד המצבים הקשים להתמודדות (במובן של לספר, לנקום, להמשיך הלאה) הוא בין בני זוג. שגם נשואים רשמית.
התחלתי גם להזיע עכשיו מהפחד שיכנס לחדר המחשב. הוא ישן כרגע.
עוד נזכרתי שאמא שלי סיפרה לי פעם שבעלה, (אבא שלי), אנס אותה, (לפחות פעם אחת, אולי יותר). מה מלווה אותי מאז? שאולי אני פרי אונס?
תכלס, מה שאני צריכה זה המלצות להתמודות בפעמים הבאות (בתקווה שלא יהיו) בקשר המיני עם בעלי (בההה, בן זוגי).
איך להיות אסרטיבית יותר, החלטית יותר וחזקה יותר מולו. אני רוצה להמנע מהמצבים האלה בעתיד ולא לפנות לדרך הבריחה - פרידה.
תודה על ההקשבה הוירטואלית.
אני כבר יותר רגועה.
גבולית*
הודעות: 130
הצטרפות: 13 ספטמבר 2004, 00:15

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי גבולית* »

סליחה שאני מחזירה שוב את הדף למעלה, אבל תקראו את המאמר הזה
למה המתלוננות שמרו איתו קשר
יעלי_לה
הודעות: 4313
הצטרפות: 08 ספטמבר 2005, 09:00
דף אישי: הדף האישי של יעלי_לה

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי יעלי_לה »

סליחה שאני מחזירה שוב את הדף למעלה, אבל תקראו את המאמר הזה

זה מאמר מצוין וכל-כך כל-כך כל-כך כל-כך חשוב.
מכעיס ומתסכל לראות כמה הטוקבקים (כלומר הטוקבקיסטים) נגועים בבורוּת.
גבולית*
הודעות: 130
הצטרפות: 13 ספטמבר 2004, 00:15

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי גבולית* »

יעלי לה זאת לא בורות. חלק מאד מסויים מהמין הגברי יוצא עכשיו מהמערות להלחם על המשך השליטה שלו.
אני כבר מסתובבת כמה ימים סהרורית לגמרי מכל הנושא. ומה שקראתי מ"מלומדים" ומטוקבקיסטים גרם
לי לכזה יאוש. האם באמת יגיעו הימים שבו יהיה מובן מאליו שכל בעל מרות- אסור לו להפגין מיניות כלפי עובדיו?

ובהרחבה לכך, הנה מאמר מהיום ב"הארץ". מה שחשוב לקרוא זה את הטוקבקיסטים ובמיוחד בחור בשם אסף
ואת אלו שמגיבים אליו. שימי לב שיש לא מעט בחורים (תודה לאל).
סרסורים באינטרנט
רוזמרין*
הודעות: 1764
הצטרפות: 06 אוקטובר 2004, 09:35

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי רוזמרין* »

אני מביאה לכאן מאמר של גיל גרינגרוז מאתר "רשימות". מומלץ לקרוא בראש פתוח כי זה לא קל.
הבסיס האבולוציוני לאונס
צפונית_אלמונית*
הודעות: 4
הצטרפות: 11 מרץ 2008, 23:54

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי צפונית_אלמונית* »

אם יש נשים אשר נפגעו מינית ע"י גבר בקריית מוצקין אשר בבעלותו קיוסק ליד בי"ס בעיר והן מוכנות
לציין זאת כאן (באנונימיות כמובן), אולי יהיה אפשרי להבטיח את עונשו גם על המעשה הזה
אני מכירה את המשפחה שנפגעה ואשמח לעזור למצות את הדין. תודה.
צפונית_אלמונית*
הודעות: 4
הצטרפות: 11 מרץ 2008, 23:54

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי צפונית_אלמונית* »

טוב מאד! הגיע הזמן שנכתוב את שמות המנוולים האלה.
ידוע שרבים המקרים בהן נשים\גברים ששמרו בסוד את התקיפה עשו זאת כי הם חשבו שזה קרה רק להם
ושהאשמה היא בהם ולא במנוול. ברגע שהשם שלו עולה פתאם מתברר שיש עוד כמה שנפלו לו קורבן.

לגבי ההודעה שלי מאתמול אני יכולה עכשיו לכתוב ששמו הוא סיני טל והוא בעל קיוסק בבי"ס "אורט" קריית מוצקין וגם עושה ערבי שירה בציבור.
אם יש מישהי שהוטרדה על-ידו במהלך השנים, מבחינה מינית, ותסכים ליידע את המשטרה או אפילו לכתוב כאן אז יש סיכוי רב יותר לטפל בעניין במלוא החומרה.
המנייאק אנס אישה בשנות ה-30 הלוקה בשכלה ובעלת מנטליות של בת 12.
הוא היה מכר של המשפחה והיא האמינה בו וסמכה עליו!
היועץ_המשפטי_החובב*
הודעות: 1
הצטרפות: 13 מרץ 2008, 00:32

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי היועץ_המשפטי_החובב* »

האם אין זה מקרה של הוצאת דיבה, לכתוב בפורום באינטרנט שאדם הוא אנס? בזמן האחרון יש החמרה עם מני הכרזות כאלו באינטרנט. מישהי מהעורכות, או יונת שרון , אנא התייחסות עניינית.
משפטנית_בכאילו*
הודעות: 1
הצטרפות: 13 מרץ 2008, 07:48

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי משפטנית_בכאילו* »

האם אין זה מקרה של הוצאת דיבה
לא אם אלה דברי אמת.
למיטב ידיעתי.
צפונית_אלמונית*
הודעות: 4
הצטרפות: 11 מרץ 2008, 23:54

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי צפונית_אלמונית* »

אני לא כתבתי את שמו עד שהתקשורת כתבה. אז נכון שמבחינה משפטית הוא עדיין בגדר חשוד בלבד, אבל בשביל אותה אישה-ילדה הוא מפלצת שהחריבה את עולמה. אמה אמרה לי שרק עכשיו מתחילים להגיד לה: אה, זה הוא? לא מפליא בכלל, מכירים אותו, ועוד כל מיני משפטים מהסוג הזה.
אילו רק היו אומרים את זה קודם
בומה*
הודעות: 1
הצטרפות: 13 מרץ 2008, 19:10

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי בומה* »

אז נכון שמבחינה משפטית הוא עדיין בגדר חשוד בלבד, אבל בשביל אותה אישה-ילדה הוא מפלצת שהחריבה את עולמה

וישנן נשים שמוצאות שזה יופי של רעיון להחריב לגבר את העולם בהאשמת שווא,
האשמת שווא לפיה הוא אנס
שני נשים הפלילו אותו, התיק נסגר מחוסר אשמה
צפונית_אלמונית*
הודעות: 4
הצטרפות: 11 מרץ 2008, 23:54

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי צפונית_אלמונית* »

וישנן נשים שמוצאות שזה יופי של רעיון להחריב לגבר את העולם בהאשמת שווא,

וואלה, מצאת מקום לכתוב את זה, הא?
האם אתה יכול לנחש סטטיסטית מה היחס בין האשמות שווא למקרי אמת?
האם אתה מבין שזה בערך אותו יחס של האשמות שווא לגבי שחיתות, גניבה וכל השאר?
האם אתה באמת חושב שבן או בת ירוצו לספר שאנסו אותם ולתאר לחוקרים בפרטי פרטים את ההשפלות שחוו? כמה שומרים בסוד ולא מתלוננים ? פי כמה יותר מאלו שמאשימים האשמות שווא.
ולהגיד על מפגרת שהיא רוצה להחריב את הגבר הזה? אתה מכיר מפגרים? אתה בכלל מבין מה אתה אומר?
לא_בניק_הרגיל_שלי*
הודעות: 1
הצטרפות: 22 ינואר 2009, 02:14

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי לא_בניק_הרגיל_שלי* »

וישנן נשים שמוצאות שזה יופי של רעיון להחריב לגבר את העולם בהאשמת שווא,

במקרה נתקלתי בדף והייתי חייבת להגיב. אני מכירה את אחת מהנשים שהתלוננו נגד אדם שוב והסיפור אמיתי לגמרי. רק מה - הוא נפל "בתחום האפור" מבחינת המשטרה. היא באה אליו הביתה. היא היתה נחמדה כלפיו. אבל היה שם אונס. והוא, מה לעשות, היה חזק ממנה. בעיקר ציבורית.
מישהי*
הודעות: 802
הצטרפות: 11 ספטמבר 2001, 07:42

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי מישהי* »

כבר כמה ימים שהדף עולה ל מה חדש ואני מתעלמת. אתמול החלטתי לקרוא, ולא יכולתי להפסיק. אני מחבקת את כל הנשים האמיצות כאן, ושולחת לכן את אהבתי. אתן יקרות ומדהימות.

_אבל אחרי כמה שיחות עם חברות שנוצלו מינית, אחרי קריאת הדף הזה שמספר על סיטואציות טבעיות , טיול עם ידיד בים, דייט שגרתי, ועוד - נפל האסימון.
אין לי שליטה טוטאלית על אחרים, ובשורה התחתונה זה יכול לקרות לי גם במשרד כשמישהו ממשרד ליד נכנס לקחת משהו... זה יכול לקרות עם דוד בביקור משפחתי, זה יכול לקרות בכל מקום. ככה שזו לא אחריות שלי למנוע זאת בהגדרה._

אצל החרדים יש איסור יחוד- אז גבר ואשה (שאינם בקרבה משפחתית ישירה) לא נמצאים לבד באותו חדר. זה יכול למנוע הרבה מקרי אונס והטרדה, לפחות את אלה של הזרים/ קולגות/ בוס/ דודים. אולי אנחנו צריכים לאמץ את זה בחברה החילונית.
במשפחה שלי למשל, לא מקובל שיבוא איש מקצוע כלשהו ואנחנו נהיה איתו לבד (אמא או אנחנו הבנות, גם בגיל מבוגר)- או לנסוע עם נהג מונית לבד, או שאבא של חברה יקח אותי טרמפ.
תמיד חשבתי שאלה הגזמות, פארנויה, דאגנות יתר. היום אני מבינה שזה ריאליזם וזהירות בריאה, ואני אעשה כך עם ילדי. ובפעם הבאה שאיזה טכנאי יגיע, אני אתאם רק בשעות שהאיש נמצא.

בתור ילדה אני זוכרת אינספור אזהרות מאמא שלי, לא ללכת עם זרים, לא לתת לאף אחד לגעת בי, ולספר הכל לאמא גם אם מאיימים עלי. אני זוכרת שהיא נהגה לומר במפורש: לא משנה מי זה, אפילו דוד. (עד כמה שזה בלתי נתפס)
מיליון אזהרות שלא לנסוע בטרמפים (לא שעזר לה. בגיל 16 חרשתי עם חברות בטרמפים. אלוהים עבד שעות נוספות בלשמור עלינו) ו- לא ללכת לבד בחושך וכו'.
אני חושבת שאולי בזכות כל ההפחדות האלה האפשרות של אונס היתה לי תמיד בראש, מבחינת לפקוח עיניים ולשים לב. אני זוכרת שהייתי בת - ? לא זוכרת כמה, אבל נניח 19, והלכתי עם חברתי הטובה לבקר ידידים (שלה, אני לא הכרתי אותם). לא זוכרת איך הגענו אליהם, אבל הם גרו באיזה מושב שכוח אל במרחק 20 דקות נסיעה ממקום מגורינו. כבר היה לילה.
הגענו לשם, היו שם הידיד הטוב של חברתי וחבר שלו. חברתי והידיד נסעו לקיוסק לקנות משהו לנשנש ובינתיים אני והבחור השני קשקשנו. הכל נראה תקין וסבבה.
הם חזרו, ישבנו כולנו לעשן, ופתאום הידיד לוקח את החברה שלי לחדר. בואי רגע, הוא אומר לה. אני מסתכלת על החבר שלו, וקולטת שהם מתכננים לעשות הפרד ומשול. כל הנורות האדומות נדלקות לי בשניה, מבעד לענני הסטלה, ואני קמה, קוראת לחברה כשכל הגוף שלי לחוץ. אני מסתכלת לה בעיניים ותוך שניה אנחנו תופסות את הדברים שלנו ובורחות.
התחלנו ללכת במהירות שיא, ברחוב חשוך כשאין לנו מושג איפה אנחנו ובלי טלפון או כסף למונית. פתאום הם נוסעים במכונית, מאחורינו. אנחנו נלחצות ומתחילות ללכת יותר מהר. אל תסתובבי, אני אומרת לה. אנחנו לא עונות להם. הם מנסים לשכנע אותנו להיכנס לרכב. לא נעשה לכן כלום, מה קרה לכן, למה ברחתן. בואו, נקח אתכן הביתה. ככה זה נמשך כמה דקות, ואנחנו על סף התקף לב, שרק לא יחליטו לרדת מהאוטו ולהכניס אותנו בכוח.
פתאום הם התייאשו ונסעו בחריקת בלמים. אנחנו כמעט בוכות מהקלה ומיאוש- איך נגיע הביתה?
אני לא זוכרת אם עצרנו אותם או שהם עצרו לנו, אבל שני חבר'ה קלטו שאנחנו במצוקה וניסו לעזור. נכנסנו לאוטו וסיפרנו להם מה קרה. אני רק זוכרת שהם רצו לדעת מי אלה היו (הם מאותו המושב). הם לקחו אותנו הביתה, החמודים האלה, ואנחנו הלקינו את עצמנו על כמה מטומטמות היינו.

רק היום אחרי שאני קוראת את הדף הזה אני קולטת איזה מזל היה לנו, באותו היום ובעוד מאה ימים אחרים. בכל טרמפ , בכל ישיבה עם חבר'ה, בכל מסיבה וטיול.
בכל פעם שהלכתי ברגל מחברה, בפעם ההיא שחזרתי בסתם יום שישי מבית ספר וגילינו שעקב אחרי פדופיל (הוא דפק על דלת ביתי שניות אחרי שהגעתי, ולמזלי הורי היו בבית. שתי דקות אחר כך הגיע שוטר שקלט אותו הולך אחרי וצעק עליו שהוא סוטה שמתעסק עם ילדים).

הייתי ילדה/ נערה כזאת חצופה. אני זוכרת שחברה הגיעה יום אחד לבית הספר נסערת, מישהו ברחוב הראה לה את הבולבול. אני בשיא האומץ, נערה זעירה כפי שהייתי, אומרת לה שנלך יחד ונצעק עליו וניקח את התיאור שלו ונלך למשטרה. אני זוכרת שחיפשנו אותו, בשביל זה. מזל שלא מצאנו.

עצוב, אבל אני מוצאת את עצמי מודה על מזלי הטוב, שאף פעם לא נאנסתי.
מוזר לי שההורים הדאגניים שלי נתנו לי ללכת ברגל לבד כל כך הרבה פעמים, בחושך. כל כך חשוב שנערות ידעו שתמיד אבאמא יקומו מהספה בלילה כדי לבוא לקחת אותן, ולא ילכו לבד בלילה!
מישהי*
הודעות: 802
הצטרפות: 11 ספטמבר 2001, 07:42

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי מישהי* »

אופס איזה ארוך. לא התכוונתי [-:
ולי_זה_לא_קרה*
הודעות: 1
הצטרפות: 15 מרץ 2009, 22:31

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי ולי_זה_לא_קרה* »

ב"ה!!!
רק כועסת על עצמי לפעמים שחברה שלי כנראה ניסתה פעם לספר לי ולא המשכתי לדובב אותה, אז היא לא המשיכה..
רוצה ללכת בעצמי לשיעורי הגנה עצמית אבל דוחה את זה כל הזמן.

חיבוק גדול לכולכן. מקווה שלעולם לא יצטרכו לחבק אותי...
להשתחרר_מהסוד_שלי*
הודעות: 1
הצטרפות: 15 מרץ 2009, 23:48

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי להשתחרר_מהסוד_שלי* »

הגעתי אל הדף הזה בשיטוט אקראי.
אני לא יודעת אם הסיפור שלי ממש מתאים לדף הזה, אבל כקהילה מפרגנת- אני מרשה לעצמי "לשפוך את הלב" דווקא כאן.
הסיפור שלי לא קשור לאונס או הטרדה מינית של בחור, אלא דווקא של בחורה.
תאמרו לי שזו לא הטרדה? אולי אסכים איתכם. אולי לא.
הכל התחיל כשהייתי בערך בת 16. במצב נפשי קצת רעוע, אחרי אסון משפחתי.
חברה חדשה, שלא מזמן הגיעה לשכונה, ניסתה לדובב אותי לדבר על האסון. לא ממש הייתי בקטע של לדבר, אבל נהניתי מתשומת הלב שקיבלתי, שאולי היתה חסרה לי קצת במשפחה.
די מהר היא התחילה לספר לי על הקשיים עם אמא שלה ועל המצב הנפשי הרעוע של שתיהן. הייתי לה ממש "כתף תומכת" והקשבתי לה בשיא האמפטיות. היא היתה בוכה הרבה והייתי מחבקת אותה לנחמה. היא היתה מתמכרת לחיבוק שלי ולאט לאט היתה הופכת את החיבוק לארוך יותר וקרוב יותר. בהדרגה היא התחילה לנשק אותי. זה התחיל מנשיקה קלה על הלחי, כמו של חברה, והמשיך בהדרגה לנשיקה קרוב וקרוב יותר אל הפה. זה היה תהליך של חודשים, ככה שהיה קשה לשים את האצבע על איפה עבר הגבול. מה גם ש"שיתפתי פעולה". לא התנגדתי או משהו כזה.
החיבוקים הפכו לליטופים על הגב ואח"כ על החזה ואח"כ הלאה. שוב- כל פעם זה היה עוד קצת ועוד קצת, ככה שלא יכולתי לומר שהנה- פה עובר הגבול. בקו הזה את לא נוגעת.
היא היתה יוצרת תחושה שאם אני לא אשתף איתה פעולה היא תכעס ולא תרצה להיות חברה שלי יותר או שהיא תבכה או שהיא תיכנס לדיכאון או שהיא תזיק לעצמה.
לימים- אחרי קורס פסיכולוגיה אני יודעת שהיה אפשר להגדיר אותה כ"הפרעת אישיות גבולית". היא היתה אנורקסית לתקופה, והיתה מאיימת להתאבד תקופה והיתה מזיקה לעצמה וכו'.. כל זה גרם לי לתחושה שאם אני אאכזב אותה היא תזיק לעצמה ואז זה יהיה "על מצפוני".
היינו ישנות מלא אחת אצל השניה והיא היתה ניכנסת למיטה שלי ומחבקת ומלטפת..
שיתפתי איתה פעולה. למה? אני לא יודעת. אבל יש לי תחושה היום שזה היה יותר בגלל סוג של פחד שהיא תדחה אותי ותרצה לפגוע בעצמה..
זה נעצר ברגע שהיה לה חבר ראשון.
משום מה הרגשתי "נבגדת". אולי התרגלתי כבר ופתאום היתה חסרה לי הקרבה שלה.
ועדיין, אחרי כל השנים- אני מרגישה שהיא ניצלה אותי..
היא אמרה לי פעם שהיא שמעה שזה טיבעי שבגיל הבגרות מנסים דברים כאלה וככה פטרה את עצמה מהסבר נוסף..
אף פעם לא סיפרתי לאף אחד.
אנחנו עדיין חברות טובות.
היום היא נשואה+ילדים.
אני עוד עם תסביכים של מיניות מבולבלת.

כתבתי אולי קצת לא ברור, אבל הייתי חייבת להוציא.
לא יודעת בדיוק מה רציתי להגיד בזה.

תודה שיש מקום שמאפשר לדבר..
משהי_בעילום_שם_בשביל_בעלה*
הודעות: 1
הצטרפות: 16 מרץ 2009, 00:27

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי משהי_בעילום_שם_בשביל_בעלה* »

שלום לך. טוב שהוצאת.
אני ממש לא אשת מקצוע. רק מרגישה. הקשיבי לדברי בערבון מוגבל.
אני מבינה שהיא ניצלה אותך. נכון שיש גם את הבחירה שלך והאחריות שלך, נכון שצריך שנים לטנגו, אבל היא יזמה, היא הובילה, היא העיזה, היא זו שעשתה מניפולציות רגשיות. על אף הכל את יכולת להגיד לא. אבל שתקת. שתיקה כהסכמה. עד כדי כך שבסוף הרגשת נבגדת. היא היתה הפועלת ואת הנפעלת. היא הכניסה אותך למצב הזה ואת הפאסיבית נעזבת בסוף לצאת משם לבד. ועדיין לא יצאת. ועדיין את שם. ועדיין את מחזיקה בשולי בגדיה, בחברות הטובה, עת שהיא כבר מצאה את זיווגה וזכתה להיות לאם. את עדיין שם. עם תסביכים של מיניות מבולבלת. למדת פסיכולוגיה ואת יודעת לנתח, אבל את עדיין לא מצליחה לצאת. אבל דעי לך שאין חבוש מוציא עצמו מבית האסורים! אל תתייאשי, צאי משם! את מסוגלת לכך! בעזרת שיחה והבנה מה היה הרצון שלך ב"עיסקה" הזו, איזה תועלת יצאה לך-גם אם לטווח הקצר, מדוע לא סירבת ומדוע עד עכשיו את בוחרת להיות במקום הזה. יש גם ארגון "עצת נפש" (שלא ממש פופולארי באתר הזה) שהוא אמנם דתי אבל מגיעים אליו גם חילוניים שעוזר לשנות נטייה מינית. בעלי היה נמשך בעבר לגברים בלבד ולאחר שנעזר בארגון זה הוא שינה את נטייתו, ואני יכולה להעיד שהוא ממש משתוקק אלי. ואצלך זה בכלל מקרה אחר, כמו שכתבת - בילבול. אז פני לארגון זה או למקום טוב אחר שביררת עליו וסומכת על מקצועיותו - וצאי משם!
בהצלחה, ושתזכי בקרוב לבנות את ביתך עם איש אוהב
אני
tאמא*
הודעות: 390
הצטרפות: 02 מרץ 2005, 16:22

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי tאמא* »

אם בחרת לכתוב את הסיפור שלך דוקא בדף זה. אז כנראה שחויית או את עדיין חווה את מה שקרה כניצול מיני=לא פחות מאונס.
גם אם אותה חברה חווה את זה אחרת, וגם אם אותה חברה עשתה את זה מיתוך בילבול של גיל ההתבגרות ומיתוך רצון למצוא את הזהות המינית שלה ולא במטרה לפגוע בך. את עדיין נישארת עם רגשות קשים לגבי סיטואציה זו ולכן מגיע לך ללבן את הרגשות האלה. (בינך בין עצמך ואם יהיה צורך אח"כ גם עם חברתך).
אם את עדיין מבולבלת, מרגישה נבגדת ולא שלמה עם הזהות המינית שלך מגיע לך לקבל עזרה. לקבל חיבוק חם, מאדם שיכול ללוות אותך בהגדרת הזהות שלך האישית והמינית. ושיעזור לך לקבל את עצמך כפי שאת. בין אם זהותך המינית היא סטרייטית ובין אם זהותך המינית תתגבש אחר כך לאהבה לנשים. (אני אישית לא מאמינה שעמותה זו או אחרת יכולה לעזור לך לשנות את נטייתך הטיבעית. אבל אם נטייתך הטיבעית היא "סטרייטית" אז אולי יעזרו לך למצוא אותה. קחי עצמך ביידיים ולמרות הניצול שאת מרגישה שעברת ואוליי בגללו, מצאי לך מסגרת מתאימה שיכלה לעזור לך בים הרגשות שלך. החל בטיפול אישי- פסיכולוגי, בפניה לאחד ממרכזי הסיוע. או על הרצף הטיפולי כל סוג של עזרה שמתאימה לך. קבלי (()) .
שוב_פלונית*
הודעות: 2
הצטרפות: 12 אפריל 2009, 23:11

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי שוב_פלונית* »

להשתחרר מהסוד שלי (()).
אני עוד עם תסביכים של מיניות מבולבלת. בלבול הוא מקום נפלא, כי כשאת מבינה שאת מבולבלת, את יכולה לבחור לסדר לעצמך את המחשבות, את הרגשות.

אני השתחררתי מהסוד שלי. סיפרתי אותו לאדם אחד - ואחר כך לעוד אחר. ועכשיו כבר לכמה. ואני כבר לא מפחדת ממנו. ברגע שהצלחתי לסלוח למי שפגע בי הצלחתי לסלוח לעצמי. כשכמישהי כתבה כאן במעלה הדף שהיא מבקשת לסלוח לפוגע - נפגעתי עד עמקי נשמתי. גם הבעתי את זה. היום אני במקום אחר. הגעתי למקום שקרוב לבהירות. הגעתי אליו רק בזכות זה שהבנתי שני מבולבלת - שאני כועסת, וכואבת וצריכה לעשות סדר ברגשות.

תודה למישהי יקרה, שבדף אחר הזכירה לי את קיומו של הדף הזה. ותודה על האפשרות לחזור ולהסתכל על הסיפור שלי ולהרגיש את הכאב מתוך תחושת חמלה לעצמי.
ואולי_לא_היו_הדברים_מעולם*
הודעות: 2
הצטרפות: 23 אפריל 2009, 01:13

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי ואולי_לא_היו_הדברים_מעולם* »

אני לא יודעת אם אני שייכת לדף הזה.
כבר ראיתי אותו פה ושם. אבל פחדתי להכנס ולקרוא ולחזור אחורה בזמן..
אני לא בטוחה שאני עונה לקריטריונים של אונס. בת'כלס אני חושבת שאני הייתי לא בסדר בסיפור הזה.
זה היה בצבא. שיבצו אותי במקום מגעיל עם אנשים לא נעימים ושנאתי להיות שם. לפעמים במשמרת לילה הייתי תוהה מה יקרה אם אחליט לרחף מהחלון למטה...
היה שם בחור אחד שבאופן יחסי לאחרים היה נחמד. בעיקר אם הוא לא היה עם האחרים. כשהיינו רק שנינו מדברים - מה שלא היה קורה הרבה. אבל אז היה נחמד לשבת.

פעם בכמה זמן היתה משמרת של שבת. והיה יוצא לשנינו להשאר לבד. באחת הפעמים ראינו קצת טלויזיה. צחקנו. היה נחמד. ואז הוא נישק אותי.
ואני נעניתי לכך למרות שהתחושה היתה דואלית בתוכי. אני חושבת שרציתי להרגיש חלק מהבסיס המחורבן הזה. רציתי ליצור איזו שהיא קירבה עם מישהו. להתחבר עם משהו. והתנשקנו.
מפה לשם הבחור התקדם ואני הייתי קצת מבולבלת ונבוכה ממה שקורה. זה כמובן לא היה רומנטי או משהו כזה. זה היה בעיקר לא ברור.

הוא חדר אליי ורק אז נפל אצלי האסימון. אמרתי לו לא. אני לא רוצה. תפסיק. תקום ממני. הוא ענה לי שהוא לא יכול.
שכבתי שם בשקט עד שהוא יסיים את ענייניו. שרף לי וכאב לי נורא למטה תוך כדי עד שסיים. אח"כ קם ואני התלבשתי.
כשנגמר הוא לא אמר דבר. סיננתי שאני הולכת להתקלח וברחתי משם. הלכתי למקלחת והרגשתי מלוכלכת. טמאה.
התביישתי ושנאתי את עצמי על הסיטואציה שאליה הכנסתי את עצמי בטפשות רבה.
כמו שכתבתי אני לא בטוחה שאני שייכת לעמוד של אונס אבל כנראה שהאשמה נוגעת ומציפה בי מבפנים..
אני חושבת שאנילא כועסת עליו סה"כ היה ילד בן 20 ואני מניחה שלא פשוט לגבר להפסיק באמצע. אבל עוד לא סלחתי לעצמי על הפריצות. על שהרשיתי. על הזנות. על הזילות.
פלונית*
הודעות: 5019
הצטרפות: 02 אוקטובר 2001, 03:13

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי פלונית* »

ואולי יקרה
תסלחי לעצמך תאהבי את עצמך את לא אשמה, עברת אונס
אמרת לו להפסיק והוא לא הפסיק, אל תגן עליו בעודך כועסת על עצמך ואני מניחה שלא פשוט לגבר להפסיק באמצע
מאחלת לך שתמצאי מקום של חמלה והשלמה וטוהר בתוכך כלפי עצמך

חיבוק גדול
((-))
מיכל_צמות*
הודעות: 1233
הצטרפות: 31 מאי 2003, 21:32
דף אישי: הדף האישי של מיכל_צמות*

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי מיכל_צמות* »

אבל עוד לא סלחתי לעצמי על הפריצות. על שהרשיתי. על הזנות. על הזילות. לא, לא ולא!!! מה פתאם? ילדה בודדה שמצאה את עצמה בתוך סיטואציה לא אפשרית -לא אהובה, לא אהודה בתוך בסיס עם אנשים שהתנהגו בצורה מחפירה, וניסתה לקבל את מעט החום שיכלה. ומישהו שם עבד עליה, וגרם לה להרגיש שכן איכפת לו, וניצל את המצב. ולהגיד שהוא לא יכול לקום - זה אונס. חד וחלק ומשמעי!!! גם ילד בן 20 צריך לדעת שלא זה לא - ולהפסיק! אם קשה לו - שימשיך ביד. והילדה הקטנה הזו שבך, תחבקי אותה באהבה. את דוחה אותה, בדיוק כמו שכל החיילים בבסיס דחו אותה. תתני לה את החום והאהבה שמגיע לה לקבל, שהיה מגיע לה כל הזמן לקבל. תחבקי ותחמלי אותה-אותך. את ילדה מדהימה שידעה שהיא לא רוצה ובכל זאת לא הקשיבו לה והכאיבו לה. אל תשאירי שם את הילדה הזו בתוך הכאב. את חוסכת מעצמך את האהבה שמגיעה לך בזכות!

התביישתי ושנאתי את עצמי על הסיטואציה שאליה הכנסתי את עצמי בטפשות רבה_ הכניסו אותה אלייך בכח. קודם שלחו אותך ל _בסיס המחורבן הזה ושם בחור אחד ניצל את החולשה שלך, את האנושיות שלך, את התמימות שלך.

כמו שכתבתי אני לא בטוחה שאני שייכת לעמוד של אונס אבל כנראה שהאשמה נוגעת ומציפה בי מבפנים.. תקראי את המשפט הזה. תקראי את העמוד הזה. את עברת אונס ואת מאשימה את עצמך. ככה זה עובד אצל כולן )-:. כמעט.

שולחת לך אור ואהבה ואנרגיות לחיזוק, והמון חמלה לך ולילדה הקטנה שבתוכך.
פלונית*
הודעות: 5019
הצטרפות: 02 אוקטובר 2001, 03:13

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי פלונית* »

מאוד כואב לשמוע על האונס שעברת. זה מסוג האונסים שנוסף לכל הכאב משאירים גם המון בילבול כמו שאת מייצגת( "היה או לא היה"?)אז לפחות תרשי לעצמך להודות שהיה .והיה נורא. ומותר לך לכעוס ולכאוב כמו שכועסים וכואבים אחרי אונס .
שולחת אנרגיות של החלמה והלוואי שאת ואני ובנותינו,נכדותינו ונינותינו נזכה לחיות בעולם שבו לא קורים דברים כאלו,.
ואולי_לא_היו_הדברים_מעולם*
הודעות: 2
הצטרפות: 23 אפריל 2009, 01:13

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי ואולי_לא_היו_הדברים_מעולם* »

תודה לכן. סליחה שלא עניתי ישר. לקחתי לי כמה ימים לקרוא שוב ושוב את מה שכתבתן לי.
דמעות גדולות עמדו בעיניי פעם אחר פעם.
נתתן לי לגעת במקום שבו לרגע הפסקתי להלחם מול עצמי אלא לכאוב ולהתחיל תהליך של עיבוד הדברים.
"לפעמים הדרך לנצח היא להכנע" אומר המרגיעון. כמה מתאים.
יש לי תהליך לעבור עם עצמי ויש עוד דרך.
תודה לכן שנתתן לי פתח לעצמי, נחמה, תמיכה וחיבוק.
מיכל_צמות*
הודעות: 1233
הצטרפות: 31 מאי 2003, 21:32
דף אישי: הדף האישי של מיכל_צמות*

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי מיכל_צמות* »

נתתן לי לגעת במקום שבו לרגע הפסקתי להלחם מול עצמי אלא לכאוב ולהתחיל תהליך של עיבוד הדברים. (()).
המרגיעון שיצא לי "מילים טובות מסלקות עננים שחורים".
יש לי תהליך לעבור עם עצמי ויש עוד דרך. אין ספק. התחלת בצעד אמיץ, את יכולה להיות גאה בעצמך.
תודה לכן שנתתן לי פתח לעצמי, נחמה, תמיכה וחיבוק. אני כאן, לשמוע, ולהיות בשבילך. (בטוחה שאני לא לבד).
את מתחילה מסע חדש, מסע אל הילדה שבך, אל עצמך. תרשי לעצמך לקבל תמיכה בדרך, ככל שאת יכולה. את יכולה לצאת מהמסע הזה מחוזקת.
בהצלחה @}
אחרת*
הודעות: 64
הצטרפות: 23 פברואר 2003, 15:58

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי אחרת* »

אני בת 20, משוחררת טריה מהצבא. שאיפות עד השמיים בתחום מסויים, וגם כשרון. ידידים הפגישו ביני לבין משהו שעוסק בתחום כבר לא מעט שנים - היה לי אפילו את הספר שהוא כתב. איש מדהים. אנחנו מדברים ויוצרים קשר אמיתי (באיזשהו שלב אני מבינה שהוא הומו. אצלנו בפרברים זו היתה רק קללה). הוא ממש שמח לעזור לי בצעדי הראשונים, אבל הוא בזמן הפסקה. סגר את הסטודיו והעסק לכמה חודשים כדי לנוח ולחשוב, וחי מחסכונות. אבל בינתיים הוא מסדר לי עבודה אצל אבא שלו, שיש לו חנות עתיקה ומבולגנת כזו של פעם. ממש בכוונה טובה, כדי שלא אחמוק לו ונוכל באמת לעבוד ביחד. רק לבינתיים. אבא שלו כבר מאד מבוגר והוא ישמח אם תהיה משהי נחמדה אחראית ונמרצת לעזור ולפקוח עין.
ביום הראשון לעבודה, לקראת סגירה, אבא שלו לוקח אותי למחסן ומנסה לאנוס אותי.
הוא לא הצליח. אני צעירה וחזקה, אבל משום מה נזהרת לא להפעיל עליו ממש כח כי אני כל הזמן חושבת שהוא זקן ושביר.
למחרת פשוט לא הלכתי.
הבן מתקשר לשאול מה ולמה, ומבין ממני שלא בא לי, בלי ממש נימוקים.
הוא מאוכזב וקצת כועס, כי הוא סמך עלי לעזור באותו יום, ואני שוקלת את הכעס והאכזבה שלו ממני מול הכאב שיגרם לאיש כזה מדהים אם הוא ידע שאבא שלו כזה חרא, ומחליטה לא להגיד כלום. ממילא זה יותר קל.
הקשר ביננו ניתק.
שנים אנחנו נעים במעגלים מקבילים ולא נפגשים, ולפני כמה חודשים, דווקא כשאני כבר בתחום אחר לגמרי, נפגשנו בחנות שאני עובדת בה.
ניראתי לו מוכרת והוא התחיל לדבר איתי כדי לברר מה ומי, ושמח להזכר. אין לו משקעים. כמה זמן אחרי כן עבר להראות לי את בתו התינוקת.
וברור לי נתיב החיים בו היינו קרובים והייתי לומדת ממנו כל כך הרבה. אבל אני רואה אותו באבהות השלווה שלו ושמחה שלא אמרתי כלום.
פלונית_אלמונית*
הודעות: 1700
הצטרפות: 23 ספטמבר 2001, 07:34
דף אישי: הדף האישי של פלונית_אלמונית*

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי פלונית_אלמונית* »

ואני שוקלת את הכעס והאכזבה שלו ממני מול הכאב שיגרם לאיש כזה מדהים אם הוא ידע שאבא שלו כזה חרא, ומחליטה לא להגיד כלום. ממילא זה יותר קל. לא בטוח שזה יותר קל.
וברור לי נתיב החיים בו היינו קרובים והייתי לומדת ממנו כל כך הרבה. המחיר היקר שאת משלמת על כך שמישהו תקף אותך, על ההגנה שהענקת לבנו מפני האמת.
אבל אני רואה אותו באבהות השלווה שלו ושמחה שלא אמרתי כלום. הצידוק שלך. התחושה שלך שלפחות עשית את הדבר הנכון.

לא נעים אולי לכתוב כאן, אבל מרגיש לי כאילו באיזה מקום את מרגישה "חרא" על זה שלא אמרת כלום - ובגלל האבא שלו שניסה לאנוס אותך, הפסדת את הצ'אנס ללמוד כל כך הרבה מבן אדם כל כך מדהים.
מצד שני, כמה שעצוב לומר, גם אם היית אומרת, עדיין יש מצב שזה היה גורם לכך שלא הייתם נשארים קרובים - וכן היו שם משקעים.
אוף! חבל לי עלייך שהפסדת מה שרצית...
ואני שמחה בשבילך, שאת רואה את מה שהוא הרוויח, וגם מה שאת מרוויחה.
גברת_פלפלת*
הודעות: 1216
הצטרפות: 26 אפריל 2005, 14:41
דף אישי: הדף האישי של גברת_פלפלת*

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי גברת_פלפלת* »

וברור לי נתיב החיים בו היינו קרובים והייתי לומדת ממנו כל כך הרבה.
ואולי למדת דרכו משהו אחר, חשוב באותה מידה או יותר?
שחף_אהובי*
הודעות: 375
הצטרפות: 29 יוני 2009, 18:16
דף אישי: הדף האישי של שחף_אהובי*

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי שחף_אהובי* »

הייתי בת 20. חיפשתי דירה להשכרה, לו היתה דירה שהוא עמד לפנות.
עליתי אליו לראות. הוא היה נחמד. נחלאי. ואני קיבוצניקית אז זה אומר שהוא "משלנו". הייתי פלרטטנית היסטרית אז, עם סיכוי ריאלי באליפות הארץ בעומק המחשוף, ותמימה לחלוטין - ממש שילוב בעייתי. דיברנו. צחקנו. חיפשנו מכרים משותפים.
הוא רצה להראות לי משהו בחדר שינה. בקונטקסט של דירה להשכרה זה נראה הגיוני.
פתאום, הוא הפיל אותי על המיטה, נשכב מעלי, נעץ אותי עמוק בתוך המזרון, תפס לי את הידיים ביד אחת וביד השנייה ניסה לפתוח את הכפתור של המכנסיים. התחיל להתנשף. "את כל כך סקסית, אני לא יכול לעמוד בפניך, כבר שנה לא היתה לי מישהי" וכו. אתן מכירות את הנאום - זה בעצם אשמתך שאני חייב לאנוס אותך.
האינסטינקט הראשון היה להתנגד. אבל איפה, לא היה לי סיכוי. הוא היה הרבה יותר גדול וחזק. ובתנוחה שהייתי כל מה שיכולתי לעשות זה להתפתל מתחתיו.
ואז נזכרתי שאני לא ילדה בת 17 אלא חיילת עיבריה גיבורה (נו, נגיד) , אמזונה על עקבים (ככה דימיינתי את עצמי) ועברתי קורס להגנה עצמית (3 שעות בטירונות).
כך אמרה המדריכה בקורס:

" אל תתנגדו אם אין לכן סיכוי טוב להצליח. זה רק יגרה אותו יותר ".

הפסקתי להתפתל. קפאתי. הוא המשיך במעשיו, אבל הרגשתי שהוא התבלבל. שהוא איפשהו פחות נחוש.
באותו רגע השתנו יחסי הכוחות : אם קודם היה צד אחד חזק גופנית וצד שני חלש , עכשיו היה פה צד אחד קר רוח ומחושב, וצד שני - לא.

"אתן יכולות לנסות להגעיל אותו. תשתינו על עצמכן או תקיאו".

אני צריכה להקיא. אמרתי בקול קר, וחיזקתי בהשתנקות מבוימת.
הוא שחרר אותי. עדיין תפס אותי ביד, חזק, אבל הוביל אותי לשרותים.
נכנסתי ונעלתי את הדלת. עשיתי קולות של הקאה. עשיתי קולות של בכי. תוך כדי, ניסיתי לאמוד את מידת הריגוש שלו דרך הקולות מבחוץ :הצעדים, ההתנשפויות. שמעתי אותו שוטף פנים.
בסוף יצאתי.
הוא נראה המום.
תשבי על הספה. אני אביא לך מים.
חישבתי את המרחק לדלת הכניסה. מה הסיכויים שהיא נעולה? מה הסיכויים שלי לברוח בלי שהוא ישיג אותי ?
לא מאוד טובים. ישבתי על הספה, נתתי לו להביא לי מיים.
את לא יודעת מה היה יכול לקרות. אני לא מאמין מה הייתי יכול לעשות. (באמת נראה לך שאני לא יודעת?)
נתתי לו ללוות אותי החוצה, מקפידה על חזות מזועזעת וקורבנית משל עצמי.
ועכשיו מגיע החלק המביך: הסכמתי שהוא יקח אותי לעיר עם הרכב שלו. במשתמע, סלחתי לו. נתתי לו את האופציה לכפר . מכרתי את זכות הקורבן עבור חופן עדשים.
אולי ריחמתי אליו קצת? מסכן, סתם לא שלט על עצמו?
אולי אפילו במעמקי ליבי הצעיר והטיפשי החמיא לי שאני כזאת סקסית שאי אפשר לעמוד בפניה? (אוי ואבוי. צמרמורת).
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

זה קורה המון.
נשים ובעיקר נערות צעירות לא מבינות את המשמעות של לבוש חשוף.
כשהייתי בת 18 חזרנו מהים עם כמה חברה ברכב ועשינו תאונה (לא רצינית אבל כזו שמחייבת צילום וכל זה) מהמיון לקח אותי סניטר לצילום ראש. עשיתי צילום ואז הוא היה אמור להחזיר אותי למיון. הייתי עדיין כאובה, רק עם בגד ים ומכנס דק. מרגע שנכנסו למעלית הוא פשוט גהר עלי, השתפשף בי והתחיל להתנשם בכבדות. נבהלתי נורא ורק פלטתי שאני תכף צורחת. הוא כנראה נבהל, עצר את המעלית וברח. אני ירדתי למיון לבד. כשהגעתי חזרה לבד, חיוורת ומבוהלת, הם מייד רצו להבין מה קרה ואז התחיל סרט שלם. ביקשו שאתלונן, התלוננתי-לא האמינו לי. ביקשו שאכתוב תצהיר (וכל זה כשאנחנו עדיין במיון) כתבתי. אחרי 5 ד' הזמינו אותי לחדר וכמובן שהוא שם. צוחק עלי שאני ילדה טיפשה ושאני אהרוס לו את הקרירה. ברחתי בבכי ומשם כבר נסענו הביתה. בהמשך הורי הגישו תלונה והאדיוט פוטר. אחרי שנתיים בערך, כשניגשתי לתיאוריה לרשיון רכב, הוא היה שם, צוחק עם חבריו. קפאתי. התכוננתי היטב למבחן הזה ולא יתכן שבגלל המפגר הזה אני אכשל. למזלי היו המון אנשים כך שהתחבאתי היטב. אני עברתי אבל נשארתי כדי לראות אם גם הוא- הוא נכשל. איזה נקמה מתוקה. רק אחרי שנים חשבתי לי שאולי אם הייתי לבושה עם חולצה מעל הבגד ים הוא לא היה מתגרה כל כך. אני חושבת שיש סיכוי טוב שכן.
איל_גיא_חיים*
הודעות: 533
הצטרפות: 11 יוני 2009, 15:46
דף אישי: הדף האישי של איל_גיא_חיים*

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי איל_גיא_חיים* »

נשים ובעיקר נערות צעירות לא מבינות את המשמעות של לבוש חשוף.
איזה פלא
אני ואני מכיר עוד כמה גברים כאלה
היתי על יד נשים בבגד ים
ולא אנסתי אותן
איזה טימטום זה להאשים את הנאנסת
ולסיפור שסיפרה לי יוליה:
היא טילה בכל העולם
בחוף במרוקו היא היתה לבד ואז הגיעו שני גברים והתחילו לדבר איתה
ממש מהר התחילו לנסות למזמז אותה ולתפוס אותה בכוח למרות שהיא צעקה עליהם שיפסיקו
אז היא מספרת שהיא לקחה אבן
דפקה בכל הכוח שלה את האבן בפרצוף של אחד מהם השני מיד ניגש אליו כי הוא לא ממש זז אחר כך
היא לא יודעת מה קרה הלאה כי היא ברחה משם
זהו,זה מה שסיפרה לי יוליה במקסיקו
כואב_ת*
הודעות: 5
הצטרפות: 01 יוני 2005, 01:30

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי כואב_ת* »

נשים ובעיקר נערות צעירות לא מבינות את המשמעות של לבוש חשוף. אני חושבת שכשהייתי נערה הבנתי טוב מאד מה המשמעות של לבוש חשוף, אבל איכשהו לא האמנתי שמישהו באמת יכול לפגוע בי. התהלכתי על פני כדור הארץ בתחושה שזהו מקום בטוח, שכוח פיזי שיכול להיות מופעל על מישהו זה לא במציאות שלי. אני לא יודעת אם אני מספיק ברורה, אבל באמת לא הייתה כוונה פרובוקטיבית בלבוש אולי חשוף מדי שלי בימים ההם. היום אני נזכרת בסיפור האונס שלי ומרגישה שני דברים: הראשון, זה איך יכולתי להיות כזות נאיבית וטיפשה? שני, איך היום אוכל להגן על ילדיי ? איפה הגבול הדק הזה בין לתת להם מתונה מציאותית של החיים לבין לא להרוס את התמימות, את האמונה באנשים, באהבה?
כואב_ת*
הודעות: 5
הצטרפות: 01 יוני 2005, 01:30

סיפור האונס שלי

שליחה על ידי כואב_ת* »

ועוש משהו, כשפתחתי את הדף הזה לא חשבתי שהוא יהפוך לארוך כל-כך. אני באמת מצטערת שבחברה שלנו סיפורים על אונס, ניצול מיני וכדומה זה דבר כה נפוץ. אוף, זה מתסכל כל=כך!!!
שליחת תגובה

חזור אל “אלימות והתעללות בזוגיות”