סיפור האונס שלי

[איל_גיא_חיים*]

שני, איך היום אוכל להגן על ילדיי ? איפה הגבול הדק הזה בין לתת להם מתונה מציאותית של החיים לבין לא להרוס את התמימות, את האמונה באנשים, באהבה?
להלחם באלימות ואונס באשר הם שם
להמשיך להאמין בטוב שבאנשים
http://www.mako.co.il/news-channel2/Six ... 0c10acRCRD

[שחף_אהובי*]

אייל:
דבר ראשון, הגדרות. לבוש חשוף הוא מושג יחסי, וגם תלוי תרבות/סיטואציה: אישה בבגד ים, על חוף ים ישראלי היא לא חשופה. אישה בבגד ים בבית חולים היא כן חשופה.
בסיפור שלי, הלבוש וההתנהגות שלי לא היו נראים חשופים או מזמינים בתל אביב, אבל כן בירושליים.
בסיפור שלך, לגבר ישראלי אמור להיות ברור שאישה לבד על החוף לא מעונינת שיתקפו אותה, לגברים מרוקאים, אני לא יודעת. זה לגמרי לא ברור.

או למשל, ברור שלגביך בחורה בבגד ים היא דבר מקובל שאתה מורגל אליו. אתה צריך לדמיין אולי מסיבה אצל יו הפנר, עם חבורת שפנפנות לבושות בכוכבים מכררכרת מסביבך. אז סביר להניח שלא היית נוגע בהן בלי הזמנה מפורשת. אבל לא היית עוברת בך המחשבה? בכנות?

דבר שני, ברור שגם לפי ההגדרה הזו, לבוש ו/או התנהגות מתירניים יחסית לסיטואציה הם לא הצדקה לאונס, ולגבי הרבה סיפורים הם לא גורם משפיע בכלל.
אבל בהרבה סיטואציות הם כן "גורם סיכון".
זו לא סיבה לא להתנהג כך. יש הרבה יתרונות - למשל את מכירה הרבה אנשים, מוזמנת לכל המסיבות, מוצאת הרבה הרפתקאות.
רק צריך להיות מודעים לסיכון.

בתור גבר אולי קל להגיד שצריך להמשיך ללכת איך שרוצים ואיפה שרוצים. אבל בתור אישה שהייתה שם, וטיילה לבד, ויותר מזה בתור אימא, הייתי רוצה להגיד לביתי: תשאירי את המלחמות לגברים. את, תהייי חכמה. אני כבר רואה איזה מדהימה את תראי במיני. בכיף. רק אל תחזרי מהמסיבה בטרמפ. תתקשרי עלי, אני אאסוף אותך.
לכי תכבשי את העולם. אבל תהיי מודעת לסכנות, תהיי מוכנה נפשית למקרה ש"אם כן". כבדי את הסביבה.

כמו שסכנת תאונות דרכים היא לא סיבה לא לרכב באופנוע, אבל לעשות את זה בלי קסדה וביגוד מתאים זה מטומטם, ככה גם סכנת אונס היא לא סיבה לא לטייל ולבלות והכל, אבל כן אפשר להפחית סיכונים.

[הקול_הגברי*]

מאד מסכים עם שחף אהובי.
מיימי לא חשבתי שלבוש חושפני ככל שיהיה הוא היתר או הזמנה לעשות בגופה של אישה מה שהיא לא רוצה.
אני ממילא לא מאמין במגע אינטימי בלי קשר נפשי ואהבה. זה נראה לי חסר משמעות.
אם זאת, אני יודע שלא כל הגברים חושבים כמוני ולכן יש הרואים בלבוש חושפני הזמנה או סוג של פלירט.

יש לקחת בחשבון שכאשר אישה חושפת את גופה בציבור, גם אם זה לא במודע, היא צריכה לקחת בחשבון שהיא מזמינה את הסביבה להתסכל על גופה.
אישה שלא רוצה שרוב הגברים יסתכלו על גופה ושחלק מהם גם יפנטז או ינסה לממש את הפנטזיה - שפשוט תתלבש בהתאם.

אולי שמרני אבל אני באמת חושב שאישה לא מבינה מה גבר רואה כשהיא לבושה בלבוש חושפני.

[איל_גיא_חיים*]

אבל לא היית עוברת בך המחשבה? בכנות?
זה שכדאי לדעת איפה אתה חי לא צריך להפחית בחומרת המעשים ובחומרת ההתיחסות שלנו אליהם ולצורך העז בשינוי המצב וביצירת עולם שלא מקובלת בו הנורמה שכל דאלים גבר וכל גבר יכול לתפוש לו קורבן אם הוא לא מוגן מספיק
ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה
התקפה על הנורמות הפסולות
על אנשים שמרשים לעצמם לא להקשיב ולא להיתחשב באחרים
וכו
לא מוצאת חן בעיני הגישה הקורבנית שמוותרת מראש על זכותינו לעולם טוב יותר
ולשאלה בראאש הדף
כרגע אני תפוס טוב מאוד ונהנה מאוד אז לא ממש
אבל בתקופה שהיתי פנוי אולי היתה עולה בי מחשבה(דוקא לא במקרה המתואר אבל נגיד במקרה נעים יותר ויותר עם רגש ואהבה) ואז היתה עולה בי השאלה: מה הצד השני מרגיש וחושב?
למה הוא מתנהג ככה?
האם באמת אני רוצה להתקדם למקומות בלי לדעת בודאות שהעינין טוב לשנינו???
לא רק כדי לא לפגוע בצד השני
גם כי הכי נעים להיות עם מי שנהנה מקירבתך ולא חס וחלילה סובל
אגואיזם טהור
לא לפגוע הכי נעים לכולם
ופשע לא להיות קשוב לעצמך ולזולת במיוחד במצבים אינטימיים!

[עלמה_אליעז*]

תגידו התחלקתם כולכם על השכל?
כמו שמותר לבחורה להתחיל משהו עם בחור ולהפסיק בכל נקודה שנראת לה מותר לה גם לגרות אנשים בלבוש שלה. זה לא אומר שהיא לא מודעת למה שהיא משדרת, היא יכולה לשדר מיניות ולצפות שלא להאנס אפילו אם מדובר במרוקאים.
כמובן שכדאי לדעת להגן על עצמך. אבל להגן על עצמך ברוב המקרים לא מחייב שרוולים ארוכים וחצאית עד הרצפה ומבט מושפל אלא אסרטיביות וביטחון וידיעה של הזכות שלך על הגוף שלך לא משנה מה הסיטואציה ומה הקודים התרבותיים. ולא נראה לי שדיונים על לבוש לא צנוע כהזמנה לאונס הם מה שיוצר את הביטחון הזה, אלא להפך, זה יותר מידי קרוב לשיכנוע שבחורה שנאנסת יש לה בזה חלק וזו בדיוק הבעיה! בדיוק בהרגשת האשמה הזו יש פתח לאפשרות של הטרדה כי ברגע שבו משהו מתחיל אם היא אומרת לעצמה אבל אני הבאתי את זה על עצמי היא נכנעת ושוכחת שהיא יכולה להגיד לא בכל רגע וגם להאבק על זכותה על הגוף שלה אם צריך

[אהבת_עולם*]

כמו שמותר לבחורה להתחיל משהו עם בחור ולהפסיק בכל נקודה שנראת לה מותר לה גם לגרות אנשים בלבוש שלה. זה לא אומר שהיא לא מודעת למה שהיא משדרת, היא יכולה לשדר מיניות ולצפות שלא להאנס אפילו אם מדובר במרוקאים.

בדיוק בהרגשת האשמה הזו יש פתח לאפשרות של הטרדה כי ברגע שבו משהו מתחיל אם היא אומרת לעצמה אבל אני הבאתי את זה על עצמי היא נכנעת ושוכחת שהיא יכולה להגיד לא בכל רגע וגם להאבק על זכותה על הגוף שלה אם צריך

מאוד מסכימה !

(אבל מסכימה גם עם שחף, שכדאי 'להכיר את הסביבה' - ולהיות חכם ולא רק 'צודק').

[שחף_אהובי*]

אין סתירה בעיני.
מותר לבחורה להתחיל, ומותר לה לגרות, ומותר לה לשדר מה שהיא רוצה. ואסור לגבר לעשות לה שום דבר שהיא לא רוצה במפורש.
אבל כדאי לבחורה לדעת שלא תמיד זה עובד ושיש לה שליטה גם על זה.

למשל, דוגמה קיצונית, אם לבחורה בא להסתובב בלבוש חשוף בשוק של מדינה מסורתית, וכל הגברים מסביב יזילו עליה ריר, זה לגיטימי וחוקי.
לאף גבר אין זכות לכפות את עצמו עליה.
אבל כדאי מאוד שהיא תדע שאם היא תמצא את עצמה בחדר סגור עם אחד הגברים האלה, יש סיכוי טוב שלא לא יעמוד במבחן המציאות.
אז מה זה אומר? לא ללכת חשוף? לאו דוקא. לחלופין אפשר פשוט להזהר לא להקלע לחדר סגור ביחידות עם גבר.

הבנה ושליטה בקודים חברתיים היא מקור להעצמה ולאו דוקא לכניעה.
ככל שאת יותר שולטת, את דוקא יכולה להרשות לעצמך יותר - גם להיות סקסית ולגרות בסיטואציות מסוימות, וגם לתפוס טרמפים, וגם לטייל לבד בעולם, וגם להצליח בעבודה.

[הקול_הגברי*]

כמו שמותר לבחורה להתחיל משהו עם בחור ולהפסיק בכל נקודה שנראת לה מותר לה גם לגרות אנשים בלבוש שלה. זה לא אומר שהיא לא מודעת למה שהיא משדרת, היא יכולה לשדר מיניות ולצפות שלא להאנס אפילו אם מדובר במרוקאים.

אין עוררין על כך שמותר לה. היא יכולה אפילו להודיע לגבר אחרי שעות של גיפופים מדהימים, שניה אחת לפני.... שלא בא לה.
חוקית הוא צריך להפסיק. ואם לא הוא עובר עבירה הכתובה בספר החוקים של מדינת ישראל.
אלא מה, שלא כולם שומרים על כל החוקים הללו (כולל הרבה אנשים שכותבים באתר הזה) ובמיוחד כשהחשק והלהט עלולים להכניע את הרצון לציית לחוק.
בכל מעשה שעושים יש סיכון. אם רוצים בכל זאת לעשות את אותו המעשה צריך לחשוב איך למזער את הסיכון.

לשם הבהרה. מי שאשם באונס בכל מקרה וב 100% הוא רק האנס.
אבל מי שמשלם את המחיר, זה קודם כל הקרבן וגם האנס (אם הוא נתפס).

[פלונית*]

קראתי לא מזמן מחקר שסתר את 2 הסטיגמות שעולות פה.

1. לא נמצא קשר בין לבוש חושפני של אישה לבין סיכויה להאנס (שהרי אונס הוא לא אקט שנובע מיצר מיני בילתי נשלט אלא אקט שנובע מצורך בשליטה ובהשפלת האחר, אונס לא נובע מחסך מיני אלא אונס זו אלימות שמתבטאת באופן מיני,באמצעות איברי מין,פשוט כי במקום של מיניות של זה הכי פוגע,משפיל ,מבזה ולכאורה נותן תחושת שליטה לתוקף)
2. לא נמצא קשר בין אופי האישה לסיכוייה להאנס,לא נמצא קשר בין הדימוי העצמי שלה ,תפיסת הנשיות שלה ,נשים שמרגישות חזקות ואסרטיביות לא בהכרח יאנסו פחות.אין "דמות קורבנית" ו"דמות שלה זה לא יקרה".

אני הייתי ממש בדיכאון אחרי המאמר הזה, הוא בעצם מראה שכולנו יכולות להיות הקורבן הבא ,שזה יכול לקרות לכל אחת,בכל מקום,רק מעצם היותה אישה.
זה לקח ממני את תחושת השליטה שהייתה לי בסיטואציה חשבתי לעצמי ,אתלבש הגון אהיה חזקה ועצמאית ו"לי זה לא יקרה" ופתאום נאמר לי שזה לא ממש יעזור לי.

עם זאת, חייבת להוסיף שקיימים גורמי סיכון. ז"א יחסי הכוחות שמאפשרים אונס מתחדדים כשיש תלות מסויימת בתוקף,כמו למשל בטרמפים.

[קיזי_הילדה_הצוענייה*]

זה לקח ממני את תחושת השליטה שהייתה לי בסיטואציה חשבתי לעצמי ,אתלבש הגון אהיה חזקה ועצמאית ו"לי זה לא יקרה" ופתאום נאמר לי שזה לא ממש יעזור לי.

מצד שני זה גם אומר שמה שלא יקרה, זה לא יהיה באשמתך. אם זה חס וחלילה יקרה לך, זה לא בגלל שעשית משהו לא בסדר.

[שחף_אהובי*]

לי, בגיל 20, בעקבות הסיפור שכתבתי ועוד כמה מסוגו, היתה תחושה של "אני יכולה לעשות הכל ולהתמודד עם הכל". בדיעבד זה נראה לי יותר מזל משכל. למשל ברור לי שאם אותו סיפור היה קורה בגיל 17 הוא היה מסתיים באונס, והעובדה שכן הייתי יכולה למנוע אותו לא היתה עוזרת לי.

כואב ת ושאר הכותבות,
אני מתנצלת על המשתמע מדברי, שהסיפורים האלו היו אירועים שהיה אפשר למנוע. האמת ש"מה אם" הוא כמובן לא רלוונטי.

זה אולי צורך שלי כאמא לבת. כמה הייתי לחשוב שאני יכולה לתת לה כלים והדרכה למנוע ממנה את הסיפורים האלו.

[פלוני_אלמונית*]

מקפיצה את הדף הזה למה חדש. דף חשוב.

[ציל_צול*]

אכן דף חשוב. ואני כותבת בו כרגע בכובעי כדוקטורנטית העוסקת בתקיפה מינית וכמתנדבת וותיקה במרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בתל אביב, ובוחרת להגיב לדבריה של פלונית , שלוש תגובות למעלה.
אכן מקובלת בשיח הפמיניסטי ההנחה כי תקיפה מינית מתרחשת ממניעים של שליטה והשפלה. ואני בטוחה שמקרי תקיפה כאלה קיימים. יחד עם זאת, חשוב מאוד לזכור שתקיפה מינית, כמו כל התנהגות אחרת, יכולה להתרחש ממגוון גדול של סיבות ויש על כך מחקר רב. אחת הסיבות הנפוצות לתקיפה מינית היא חוסר תקשורת בין הצדדים, קושי לפענח סימנים והעדר רגישות לרצונות הצד השני. כל אלו אינם מהווים חלק מרצון לשלוט או להשפיל. הם מהווים תוצר מצער מאוד של התנהלות תרבותית שאפשר בהחלט לשנותה. הדברים אף מקבלים ביטוי בשיח האקדמי והמשפטי כאשר כיום הולכת וגוברת הקריאה ליצירת נורמות משפטיות המעודדות בחינה של התקשורת בין הצדדים במקום ניתוח קר ובלתי אפשרי של שאלת ההסכמה. יש מקרים רבים של תקיפה מינית שבהחלט ניתן למנוע אותם ונראה לי חסר אחריות לשדר לנשים מסר שהתקיפה שלהן קרתה בהכרח משום שהותקף רצה להשפיל אותן ולשלוט בהן, דהיינו, שהן קורבן מקרי. המציאות והמחקר מראים אחרת וזה חשוב. אדם הרוצה לשלוט או להשפיל יהיה אטום לגמרי לעומדת מולו וניסיונה לנסות וליצור איתו תקשורת יעלה חרס ואף עלול להחמיר את הפגיעה (יש מחקרים המראים שמדובר בפרקטיקה הגרועה ביותר). יחד עם זאת, אדם אשר אין לו עניין בשליטה והשפלה יכול לשנות את התנהגותו מול רצונות ברורים ומתוקשרים.

בנוגע לנקודה השנייה - נכון שכל אשה עלולה למצוא עצמה בעמדת הקורבן המקרי. יחד עם זאת, המקרים ה"קלאסיים", בהם הקורבן הוא מקרי מהווים את מיעוט מקרי התקיפה המינית והדבר הוכח כבר באינספור מחקרים בשלושים השנים האחרונות. שיעורם של המקרים הללו עומד כנראה על כעשרה אחוזים מכלל מקרי התקיפה המדווחים. המשמעות היא שבמקרים רבים הקורבן אינו מקרי אלא תוצר של מערכת יחסים, קצרצרה או ארוכת שנים. ומערכת יחסים ניתן לשנות, לעצב, לסיים וכו'. הערה זו אינה מטילה חלילה את האחריות לתקיפות על האשה. הערה זו מטרתה להבהיר שאין סיבה להיכנס לדיכאון. שהסיכוי הסטטיסטי להיאנס כקורבן מקרי הוא נמוך ושאת חלקם של מקרי התקיפה המינית ניתן בהחלט למנוע.
המניעה אינה בהכרח באחריות האשה. היא בהחלט יכולה ליפול על כתפי החברה הנושאת בחלק גדול מאחריות. אבל היא אופציה קיימת שאין להתעלם ממנה. תקיפה מינית אינה גזרת גורל שיש להסכים עמה והיא אינה תוצר של תוקפנים בעלי אישיות מעוותת הבוחרים להם קורבנות מקריים.

[צוויליך*]

ציל צול ,
תודה, כמה משמח לקרוא את מה שאת כותבת.
הנחמה היא נחמה פורתא, שאונס קורה ברוב המקרים כתוצאה שלתקשורת לקויה - זה אכן נשמע כמו האנדרסטייטמנט של השנה - אך בכ"ז נחמת מה,
שלא כל כך הרבה גברים אונסים כדי לפגוע ולהשפיל ובוחרים את הקורבן באקראי/מזדמן.
שוב, המממ, נחמה פורתא.

צוויל

[מצ'רה*]

צילצול, מאד מאד חשוב מה שכתבת כאן.

[פלוני_אלמונית*]

טוב אז ככה:
זה לא סיפור אונס קלאסי אבל מרגישה צורך לספר אותו.
לפני המון שנים טיילתי בארץ זרה.
רוב הזמן טיילתי עם קבוצה אבל בשלב מסויים רציתי להגיע למקום שונה מהמקום שהם המשיכו אליו כי היו לי שם חברים אחרים שרציתי לטייל איתם קצת.
בחור אמריקאי אחד שלא הכרתי אמר לי שהוא נוסע לשם באוטו (שלושה ימי נסיעה ) והחלטתי שאני מצטרפת אליו.
הייתה לנו כימיה מהדקה הראשונה וביום השני של הנסיעה הוא הציע לי לבוא לראות איזה מפל מאוד יפה והסכמתי ברצון.
טיילנו כל היום בנחל עוצר נשימה ובלילה האוהל שלי לא נפתח טוב אז ישנו יחד וגם שכבנו. לא יותר מדי נהניתי אבל עשיתי זאת מרצוני החופשי.
למחרת הוא התחיל להגיד לי שהוא אוהב אותי ורוצה שנתחתן!!
לא ממש הבנתי שהוא לא בסדר בראש... אמרתי לא שאני לא בקטע של חבר כרגע.
הוא התחרפן לגמרי מהתשובה שלי ואמר לי ששיחקתי איתו.
התחיל לצעוק ולנהוג כמו משוגע ונכנס לאיזה יער באמצע שום מקום, שם הוא חנה את האוטו ויצא בטריקת דלת.
אחרי כמה דקות הוא חזר וצרח עלי שאני אשלם על זה, והתחיל להתנהג כמו מטורף. היה לו מבט נוראי בעיניים ופחדתי נורא.
הבנתי שהוא מטורף (היה נראה לי שהוא גם שתה מלא בזמן שהוא נעלם ביער לבד) ואשכרה פחדתי שהוא ירצח אותי. הבנתי שאני לא יכולה להלחם בו פיזית כי גם אם אני אמלט ממנו אין לי שום דרך
לצאת מהמקום שאני נמצאת בו שהיה ממש ממש חור.
החלטתי באותו רגע קודם כל להרגיע אותו ואחר כך כבר לחשוב מה לעשות.
אז אמרתי לו שאני מתנצלת
שלא הבנתי שהוא כל כך אוהב אותי ואני מוכנה לתת לו עוד צאנס אם הוא ירגע.
זה עבד.
הוא נרגע מייד והתחיל לנשק אותי ולחבק אותי. רציתי למות מגועל אבל הרגשתי שאני נלחמת על החיים שלי ושוב שכבתי איתו ואפילו יזמתי את זה.
לא ממש הרגשתי כלום ממש התנתקתי מהגוף ורק חשבתי איך אני נמלטת ממנו.
ישנו שם ולמחרת ביקשתי ממנו שניסע למקום בו קבעתי עם החברים שלי אבל הוא לא הסכים.
הוא אמר שאם אני באמת אוהבת אותו אני צריכה להוכיח את זה ולהשאר איתו שלושה חודשים ביער.
אמרתי לו שלא אכפת לי אבל קודם שיקח אותי לחברים שלי שאני אומר להם שאני לא מצטרפת אליהם אחרת הם ידאגו לי.
הוא לא הסכים וגם התחיל להיות עוד פעם עצבני נורא אז אמרתי לו בסדר. אני אשאר.
שלושה ימים הייתי איתו ביער והתנהגתי כמו רעייה למופת- העיקר להרגיע אותו.
בלילה האחרון אמרתי לו שוב שאני ממש חייבת להגיע לחברים שלי רק כדי לומר להם שהכל בסדר כי הם בקשר עם ההורים שלי בארץ.
הוא התחיל להלחץ ואמר שאני לא צריכה יותר שום חברים כי יש לי אותו ולהורים שלי הוא יקח אותי לכפר קרוב להתקשר אליהם.
ניסיתי להתעקש אבל הוא אמר שהוא מרגיש שאני רוצה לברוח ממנו ואז הוא הוריד לי סטירה אדירה.
עפתי אחורה.
הרגשתי את הראש שלי מתפוצץ
אבל המשכתי בהצגה כי פשוט ידעתי שהחיים שלי תלויים בזה.
קמתי
וצרחתי עליו
ככה אתה תתנהג גם לילדים שלנו?
חצוץ
תתנצל מיד
אתה לא תתנהג לאישתך ככה!
הוא התחיל לבכות ושוב הלך ליער.
מלא זמן הוא לא חזר ואני כל הזמן מריצה בראש איך אני בורחת משם ולא מוצאת שום פיתרון.
בלילה הוא חזר שיכור מת ואמר שאם אני אוהבת אותו אני אתן לו ל... אותי מאחורה.
אני כל כך מבוהלת שאני מסכימה ו... נו... אני לא אכנס פה לתיאורים אבל זה היה נורא. ממש ממש נורא.
בבוקר הוא קם במצב רוח מעולה. בכיתי לו שכואב לי נורא וביקשתי שניסע לכפר לקנות וזלין והוא הסכים!!
בשנייה שהגענו לכפר פתחתי את הדלת של האוטו והתחלתי לרוץ כל עוד נפשי בי.
הוא עצר את האוטו ורץ אחריי.
בהתחלה אף אחד לא התערב אבל פניתי לעוברים ושבים וצעקתי (בעברית...)הצילו הצילו עד שאישה אחת זיהתה את המצוקה שלי והכניסה אותי לבית שלה.
עכשיו בית שם זה משהו לא חזק במיוחד והבחור היה בטרוף וניסה לשבור את הדלת אבל אז כבר התערבו שאר תושבי הכפר וגירשו אותו משם.
בכיתי יומיים.
האישה הזו השאירה אותי אצלה בבית ולא שאלה אותי שום שאלה.
היא לא דיברה אנגלית ואני לא דיברתי ספרדית אבל העיניים דיברו כל העת.
אחרי יומיים ביקשתי טלפון
(ברחתי ממנו עם הבגדים שעליי לא היה לי כלום)
וטילפנתי להוריי.
אימא שלי סידרה לי חדר במלון בעיר לא רחוקה משם והאשה הטובה ביקשה ממישהו שיקח אותי לשם
וכעבור שלושה ימים אחותי הגיעה עם כסף ושתינו ביחד נסענו לקונסוליה להוציא דרכון וברחנו משם הביתה.
באותו יום הסתיים המסע שלי
אבל המסע הרוחני שלי התחיל שם
וזה מסע מדהים ומעצים שאני מודה עליו בכל יום.

[אהבת_עולם*]

וואו. איזה סיפור נוראי. מפחיד !
(אחד הפחדים הכי גדולים שלי - פסיכופתים).
מדהים איך שהצלחת להתמודד עם זה.

[אהבת_עולם*]

_המסע הרוחני שלי התחיל שם
וזה מסע מדהים ומעצים שאני מודה עליו בכל יום._

את יכולה לפרט קצת איך זה קשור למסע הרוחני שלך?

[פלוני_אלמונית*]

אהבת-
אפשר לומר שעד לאותו יום הייתי מאוד תלותית.
גם בטיול הזה, שהוא הטיול היחידי שעשיתי לבד בחיי, נסעתי כל הזמן עם עוד אנשים.
אבל מרגע שנחשפתי לעוצמות הפנימיות שלי התחלתי מסע פנימי עמוק וכנה וגיליתי את עצמי לראשונה בחיי.
זהו, זה בקצרה כי זה כבר נושא אחר, אבל הרבה דברים שקודם לא היה לי אומץ להתמודד איתם פתאום נראו לי קטנים עליי.
ועוד משהו חשוב
למדתי שלבקש עזרה זה כוח ולא חולשה.

[אהבת_עולם*]

מפתיע ומדהים מה שאת כותבת.

אבל לצד גילויי העוצמה שבך, האם לא נשארה לך טראומה מהסיפור ההוא?
זה לא ממשיך להשפיע עלייך לרעה? (פחדים, חלומות, וכו'...)
כי מהמקום שלי זה נשמע לי נורא טראומתי....

זה בקצרה כי זה כבר נושא אחר
אני לא בטוחה שזה נושא אחר.
אני משערת שלצד סיפורי האונס או הטראומות שהדף הזה נועד בשבילם, יש מקום להכניס גם את המשמעות הרוחנית או הלמידה שנוצרה כתוצאה מכך, לא?

[פלוני_אלמונית*]

סיפור קשה ומליחץ.
את בחורה אמיצה, שקולה ונבונה.

מדהים איך יש בנו יכולת לגייס את עצמנו כל כך למען הישרדותנו.
הרבה מקרי אונס נגמרים ברצח משום שקשה כל כך גם להאנס וגם להפעיל שיקול דעת...

מקווה שאת מאוששת וחזקה
ושולחת לך חיבוק

[פלוני_אלמונית*]

אני קוראת בדף ופתאום עוברת בי צמרמורת
זיכרון רחוק שלאט לאט מתגבש לתמונות ברורות, חלק יותר וחלק פחות
אני בבית הילדים בקיבוץ ומתעוררת בלילות מזה שילד אחד שוכב עליי ומתנדנד
ואני לא מופתעת רק רוצה שייגמר כבר ואוכל שוב להרדם
אין לי מושג כמה פעמים זה קרה....
רק תמונות שרצות עכשיו....
יש לי פיפי
ואני נמחצת
ורוצה שהכל יגמר כבר.

[אלה_לי_לה*]

אמא תמיד אמרה לי - בחורות חכמות יודעות לא להיכנס לצרות שבחורות פיקחות ידעו לצאת מהן. ושוב, אני חשה שאינני מסכימה איתה.
איזה סיפור עוצמתי ומדהים, כמה כוחות נפלאים התגלו בך. גם הסיפור המחריד הזה יכל להוציא אותך למקום של כוח. וטוב שכך.
אינני בעד להמנע תמיד, למרות שפסיכופטים יש, ואת רובם לא נצליח לזהות בזמן. היכולת שלך להתמודד, לאלתר ולהציל את חייך (ונפשך!) מרהיבה ומהווה מודל של יכולת בזמנים קשים

[טניה*]

פלוני אלמונית, לא יודעת איך עושים אייקון של חיבוק, אבל שולחת לך אחד וירטואלי...עם כל הכאב והקושי אני מאמינה שזכרונות חבויים עולים כשכבר יש בנו את היכולת והעוצמה להתמודד איתם, מה שלא יכלנו לעשות בזמנו...אני כאן קוראת אם תרצי להמשיך

[סתם_אחת*]

זהו לא שמי הרגיל וזהו גם לא מקרה אונס פיזי
אחת הסיבות שקשה לי להוציא את זה כי לא מדובר פה באונס אלא בשיחת טלפון
שיחה שיכולתי לעצור כל הזמן אבל לא עשיתי זאת מתוך סקרנות ועניין אבל מאז אני כבר לא שקטה
ערב, אני עם האיש שלי
עונה לטלפון ובצד השני מציג עצמו אדם במחקר "אנחנו עושים מחקר בו אנו מעודדים נשים לחיי מיניות כדי למנוע גירושים בחברה"
נשמע מופרך לא? טוב, אז אנחנו במשברון, המיניות לא חוגגת בלשון המעטה ואני מקשיבה ומסכימה להשתתף במחקר
נכנסים לשיחה שממש לא מתאימה לטל' על איך עלי להכניס עניין לתוך יחסי המין
על מה אפשר לעשות, לפנטז והשיחה כבר נמשכת מס' שעות
וכל הזמן חושבת- אם לא היה חשוב לו באמת לא היה משקיע כ"כ הרבה זמן בשיחה
שואלת על חומר שניתן לקרוא והוא אומר שאין כזה דבר, אפשר לבא לטיפול אבל לא יעזור לקרא
השיחה נכנסת לתוך הלילה ואני כבר עייפה ולא יודעת איך לסיים וכל הזמן חושבת איך לא נעים להגיד שדי כי הוא משקיע את זמנו, כי חשוב לו
תוך כדי מועברים פרטים אישיים על חיי- לא שום דבר שחושף מי אני
וכל הזמן הוא מדגיש את הצורך של אישה לאונן, לפנטז
אפשר להגיד שמאז השיחה ההיא לפני שנתיים אני לא מצליחה לגעת בעצמי
מצליחה להיות עם אישי אבל כבר לא בצורה נקייה- כל הזמן תלויה במחשבות
מתגעגעת לימי התום
אחרי השיחה ההיא עוד התקשר מס' פעמים בהן או שסיננתי או שנתתי לאחרים להגיד שלא יתקשר
והחשש שלא מרפה- אולי זה היה משהו שמכיר אותי?
איך השיג את מספר הסלולרי שלי?
ואיך לעזאזל אני מצליחה כבר להעביר את הדף הזה?
מסתכלת על כל הנשים האמיצות כאן וגאה ומקנאה
נכון שמאז עברתי תהליך ואני יודעת יותר לעמוד על שלי ולא להיות כל הזמן במקום של "לא נעים לי"
אבל אף פעם לא יודעת מה יקרה אם...
מקווה שלא אצטרך

[פלופית_אלומית*]

יום מרגש

[סבטקסט_כפול*]

מעלה למה חדש

[גם_אני*]

"שלום לך, מסה הקטנה"
ספר. כמעט בלתי ניתן לקריאה, לא קראתי עוד כזה מזעזע. כואב המון. בכיתי, כעסתי ולא יכולתי להפסיק.
סיפור אישי על ילדה שנאנסת מגיל 5 עד התבגרותה על ידי אחיה, אביה וסבה.
לא יודעת אם ממליצה. מאוד קשה, אך גם מעצים, נכתב תוך כדי טיול להודו וזכרונות שעולים.
מחזק לקרוא ולשמוע את כוחה של האישה המדהימה הזו, גננת ומטפלת, שחושפת כך את סיפור חייה.

[חדשה_מבולבלת*]

אני רואה שלא כתבו כאן הרבה זמן. בכל זאת, אני מבולבלת. עברתי מזמן מזמן תקיפה מינית וטיפלתי בזה לפני זמן מה.לא היו לי מעולם הפרעות באינטימיות, הפוך אני מאד פעילה ונהנת. הבעיה היא שנתקלתי במקרה באלימות מינית קשה מאוד באינטרנט(בד"כ אני מקפידה לשמור על עצמי בדיוק בגלל זה) ועכשיו יש לי רתיעה גדולה מכל הנושא בעלי לא יודע על התחושה. מה עושים?

[אורלי_נ*]

מדברים על זה. חולקים. משתפים. לא הכל מתאים לכל אחד וזה בסדר גמור.
מעבר לכך, נראה לי שאם בינך לבין בעלך ישנם יחסים טובים רצוי מאוד לשתף בחוויות מהעבר. זה יעשה טוב לאינטימיות ולהיכרות בינכם.

[תמרוש_רוש]

מסכימה עם אמנון ותמר.
ככל שיש יותר ערוצי תקשורת בינך ובין בעלך, וככל שהם מתוחזקים יותר - כן ייטב.

[תום*]

זה היה מזמן. הייתי בת 16 וחצי. ערב פורים. הוא היה החבר שלי 3 חודשים, שהפך אח"כ ליזיז
רק התמזמזנו מדי פעם בסופי שבוע. גרנו בערים רחוקות זו מזו
הייתי מגיעה אליו הרבה פעמים עם חברה שלי שהיתה ידידה שלו
רציתי שיאהב אותי שוב
הייתי תמימה ומאד ילדותית
בערב פורים עישנו חשיש ואז הוא שכב איתי. הייתי עד אז בתולה
אני חושבת שהוא נתן לי עוד סמים חוץ מחשיש כי א. אני לא זוכרת כלום מהסקס. כלום. בכל זאת פעם ראשונה, הייתי מאוהבת בו, למה שאני אשכח?
מה שאני זוכרת זה שאחרי הבנתי ש..ברח לי שלשול והלכתי אחרי זה להתקלח
לא דיברנו על זה וחשבתי שדמיינתי את זה, אבל למה שאני אדמיין דבר כזה?
למה שאני האבד שליטה על הסוגרים?
הוא גר עכשיו בארץ אחרת. אנחנו סוג של ידידים רחוקים.
הוא הפך להיות מורה ליוגה באיזה סוג של אשרם/כת
התכתבתי איתו עכשיו במסז'ר וניסיתי להוציא ממנו פרטים על הענין
בלי להאשים, במתיקות
והוא כתב לי כך:

אני זוכר שהייתי מאוד פיזי‬
‫מאוד לא עדין‬
‫ולא הייתה בי שום עדנה‬
‫ושום אהבה‬
‫רק תשוקה מאוד גסה‬
‫כמעט אלימה‬
‫אני זוכר שאת היית מאוד תלותית‬
‫מאוד חלשה‬
‫וזה עצבן אותי
אני זוכר את הרגש הזה כלפייך, וכלפי כל מי שהרגשתי חלש‬
‫אבל אני זוכר את זה כלפייך‬
‫מאוד ברור‬
‫ואני זוכר את זה טוב‬
‫את הרגש הזה‬
‫כי מאוחר יותר הרגשתי מאוד טמבל‬
‫בגלל זה‬"
אני חושב שלא הבנת בכלל את הקטע‬
‫אם אני זוכר נכון‬
היה נראה לי שאת עושה את זה בלי שום תשוקה‬
‫כאילו, מכני‬
‫לא היה נראה לי שנהנית‬
‫זה היה מוזר‬
‫וגם עצבן אותי. אני מאוד זוכר את התחושה הזאת שהייתי קצר‬
‫לא אוהב, לא סבלני, לא עדין, לא אכפתי‬
‫ושאת היית קרה והשתדלת לרצות‬
‫האמת זה היה רע‬
‫אני נזכר‬
‫היינו מאוד דפוקים
זוכר פרטים בגוף שלך...‬
‫תחושות‬
‫וואוו‬
‫מאוד מוזר‬
את הריח, המגע, החום, הצורה, הדרך שלך לגעת‬
‫אהבתי את איך שזה התפתח‬
‫בהתחלה זה היה מאוד פתטי‬
‫אחרי זה התחלתי מאוד להנות‬

[תום*]

אני לא אתבע אותו, ברור
אבל רק בשביל עצמי, לתת לזה כותרת הייתי רוצה לדעת מה זה נחשב
אם הייתי בת 16 וחצי והוא בן 18 וחצי, אם הייתי תחת השפעת סמים ובהכרה מעורפלת
וההינו בקשר לפני ואחרי
זה נחשב בעילת קטינה? בעילה בהסכמה? תקיפה מינית? אונס? ניצול מיני?

[צוויליך*]

חוקית? זה מה שאת מחפשת?
הנה משהו http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7% ... 7%A8%D7%94[/u]%D7%91%D7%94%D7%A1%D7%9B%D7%9E%D7%94 אם זה מה שרצית.
מכיוון שאת כבר היית בת 16 זה היה חוקי.
חוץ מהסמים. (-:

אבל,
אולי כי עשית העתק-הדבק מהמסנג'ר,
התשובה שלו מהממת.
ההיזכרות הזאת אחרי כל כך הרבה שנים, הרגשות, המבט המרוחק (זמן אחר, אדם שהשתנה, התבגר),
כמו שירה, שירה עתידנית,
עם התווים והספרות שממסגרים כל משפט, קוטעים את הזכרונות למשפטים קצרים,
כמו התנשמויות, כמו פרטים זעירים אבל חשובים בחפירה ארכאולוגית,
כביכול בוחר רגשות ומחשבות מקטלוג
‫כאילו, מכני‬ , לסמן בריבוע ליד כל תחושה תואמת
ואתה מקבל זכרון, תיאור, עדות.
מודולרי, יעיל, מדויק, הבל הקור המוחלט.

מעניין עבורי שזה הדף הראשון ב מה חדש , שניה אחרי שצפיתי ביוטיוב בסרטונים שיוצאים נגד פמיניזם ומדברים, בין השאר, על ההגדרה של וההוזלה של מושג האונס. (כמובן, אני לא שופט חו"ח את החוויה שלך)
AQWoNhrY]כזה fM[/po]
וכזה
ככה זה באינטערנעטים...

צוויל

[תום*]

את הלינק לסרטו הראשון לא ראיתי, ארוך מדי ומבטא כבד לי מדי
את השני ראיתי באופן חלקי.
מלבד התגובה שלו שנחווית כסוג של יצירת אומנות מודרנית (בהחלט מבינה ומעריכה , אפשר בהחלט להנות ממנה אם אתה לא מעורב רגשית בענין)
לא הבנתי מה דעתך, צוויליך?
אני מגזימה? חופרת על כלום?

[תום*]

רק עכשיו פתחתי ווינט וראיתי שענין האונס והניצול המיני (קצב שהורשע, המכתב נגד גדעון סער ושמוליק קראוס ז"ל שהיו עליו כל מיני סיפורים)
יצא במקרה שנזכרתי בזה דווקא היום...

[צוויליך*]

אפשר בהחלט להנות ממנה אם אתה לא מעורב רגשית בענין
כן, מצטער אם זה עבר ככה.
זה התהום הזאת בין החוויה הקשה שלך שרק היום את מעלה אותה/מתמודדת איתה, לבין הריחוק הכמו קטלוגי של התגובה (בגלל המסנג'ר).
והנה גם אני משדר ריחוק אומנותי.
P-:

דעתי היא שאת לא חופרת - את בחיטוטים כי זה מפריע לך, כי יש שם חוויה שלא עיכלת, שהדחקת.
אני לא זוכרת כלום מהסקס. כלום. בכל זאת פעם ראשונה, הייתי מאוהבת בו, למה שאני אשכח? כי העדפת לא לדעת.
סמים, הפעם הראשונה, לא פשוט.
כל הכבוד על האומץ לפנות אליו, אגב.

אם מה שהוא עשה היה לא בסדר?
ודאי. בהנחה שהוא לא היה פסיכופט רשע, הבחירה הנכונה היתה לראות שלא הערב, לא איתך במצבך - מסוממת, בתולה, מחפשת חום, "תמימה וילדותית".
אבל זה לדעתי , כמי שהיום אינו בן 18 ועם "יזיזה" במיטה במסיבת פורים.
ואני לא אשקר, אני לא בטוח שבמקומו הייתי עושה אחרת (חוץ מהסמים שלא הכרתי בגיל הזה).
ואני אומר את זה כי אני זוכר מה זה להיות כמעט-גבר (טוב, ילד) בגיל הזה, לא בוגר, עם יכולות אמפטיות מוגבלות, עם מפלי ההורמונים וכו'.

אז לא, את לא מגזימה, זה מה שאת מרגישה.
אבל אם היה שם אונס, לא

אלא אם אמרת לו שמספיק ודי והוא כפה עלייך את המעשה.

צוויל

[תום*]

בכל שאר הפעמים שהתמזמזנו לפני אמרתי לו שאני לא רוצה והוא כיבד את זה
אני משערת שאמרתי לו לא גם בפעם הזאת. (היו לי אז רעיונות מופרכים להשאר בתולה עד החתונה )
יכול להיות שאיבדתי את ההכרה, יכול להיות, שרק לא היה לי כוח להתנגד
הייתי רוצה להיזכר.
את החשיש הוא הביא. אני משערת שהוא תכנן את העניין לפני.
אני חושדת שזה לא היה רק חשיש.
עישנתי לפני חשיש וזה אף פעם לא גרם לי להיות ככה, משותקת
כשדיברתי איתו במסנז'ר הוא סיפר שהיה בתקופה ההיא סוג של דון ג'ואן, ששכב עם יותר מ100 נערות עד גיל 20 שבו הוא הצטרף לאשרם/כת שלו

כן, אני לא כועסת אליו, ממרחק הזמן אני יכולה להבין שהוא היה נער מאד אומלל ומתוסבך
שנים אחר כך הוא סיפר לי שחווה התעללות קשה כשהיה ילד קטן
הוא במקום אחר עכשיו ברור, למרות שעדין היכולות הרגשיות והאמפטיות שלו מאד מוגבלות
אין לו זוגיות ואין לו ילדים, הוא אמר לי אז, כשהוא התוודה על ילדותו שהוא לא חושב שיהיו לו אי פעם ילדים.
שהוא לא כשיר להיות אבא
זה באמת עצוב
אבל מה זה אומר? שבגלל שהוא בעצמו היה במצב נפשי קשה , זה משנה את מה שאני חוויתי?

[צוויליך*]

לא, ודאי שלא.
)-:

צוויל

[תום*]

דרך אגב, לפי התיאוריה של אליס מילר "בראשית היה חינוך" על פדגוגיה השחורה, כל מי שמפעיל אלימות, למד זאת על בשרו בילדותו
ככה שכל האנסים על כל הווארציות שלהם חוו בעצמם התעללות ועשו סוג של שיחזור בקורבונתיהם

_ואני לא אשקר, אני לא בטוח שבמקומו הייתי עושה אחרת (חוץ מהסמים שלא הכרתי בגיל הזה).
ואני אומר את זה כי אני זוכר מה זה להיות כמעט-גבר (טוב, ילד) בגיל הזה, לא בוגר, עם יכולות אמפטיות מוגבלות, עם מפלי ההורמונים וכו'._

עובדה שלא עשית

מה בכלל מגרה בנערה פסיבית , מסוממת ומעולפת? אפילו אם יש לך מלא הורמנים ואתה אוהב את איך שהיא נראית
ועוד כשיש לך שפע של יחסי מין מנערות אחרות, לא פחות סקסיות
צריך שיהיה שם איזשהי הפרעה, איזה זעם עצום כדי לרצות את זה ככה. כוחני

[צוויליך*]

הא! לפני שבוע רכשתי את הספר הזה, אבל רק התחלתי לקרוא בו.

לא עשיתי.
אבל הייתי בסיטואציות שבהן העדפתי לא לראות שהגברת לא באמת מחפשת מין, אלא קירבה. כל כך רציתי את זה - בשביל הדימוי העצמי שלי, הצורך ההורמונאלי, מה לא.

צוויל

[עולמות*]

תום, נשמע שנאנסת ואולי אפילו באופן אנאלי, השילשול שאת זוכרת עלול להיות כתוצאה מחדירה ללא קונדום, נראה שהבחור סימם אותך אולי בחשיש מחוזק באופיום, מה שעלול להוביל למצב הטשטוש אותו תיארת, מה שהוא כתב לך חולני ממש ובכלל הבחור נשמע ממש מגעיל, למה לך לשמור איתו על קשר? בכל אופן רציתי רק לחזק שזהו אכן אונס, הוא ידע שאת שומרת עצמך לכן סימם אותך עד אובדן שליטה, במכתב הוא רומז על שעשה ועם זאת דואג לטשטש את החומרה ולנציג אותך כזאת שהביאה את זה על עצמה בחולשה המעצבנת שלה וגם כנראה עשה זאת לעוד בחורות צעירות ותמימות, אם את מכירה ידידות שלו מאז את יכולה לנסות לשאול אותן אם חוו משהו דומה איתו. בעיני הסיפור הזה מזעזע ואני שולחת לך חיבוק ובהירות.

[עולמות*]

קראתי שוב, אכן הוא מתאר אונס אבל באופן מניפולטיבי, קראי שוב את מה שכתב, אגב הוא גם לגמרי סותר את עצמו, פעם אחת הוא הרגיש רע עם זה (הרגיש טמבל אחר כך) ופעם אחת ממש נהנה בסוף, למרות שאת לא זוכרת אפילו מה קרה! מזעזע! ליבי איתך, יקרה.

[עולמות*]

צוויליך, אני בדרך! כלל אני מאוד אוהבת את הכתיבה שלך אבל התגובות שלך פה לתום תמוהות בעיני.

[פלונית*]

צוויליך חייבת להסכים עם עולמות . למרות שכוונתך ככל הנראה טובה.

[צוויליך*]

ודאי שאם הוא סימם אותה עד אובדן חושים וקיים איתה יחסים כשלא היתה בשליטה או בהכרה, זה אונס.

רק שתום לא בטוחה מה בדיוק קרה שם, ואני לא התייחסתי למה שעשוי להיות מאחורי החוויה הקשה הזאת.

אם זה לא היה ככה (אופיום, אונס), אלא שני יזיזים בני עשרה שמעשנים חשיש ומתמזמזים כפי שעשו כבר מספר פעמים, וזה גולש ליחסי מין מלאים, בניגוד לתוכנית או רצונה (הלא מבוטא) של תום, אני לא קורא לזה אונס.

מה תמוה בעיניך? את יכולה להיות ספציפית. התייחסתי בתגובותי למספר נקודות...

צוויל

[מעין*]

מפני שה"ידיד" ניצל רגע של חולשה על מנת לבצע בה את זממו.

[עולמות*]

תום, אני חושבת שאולי התגובה שלי הפילה עלייך פצצה, אני דואגת לך, למרות שאנחנו לא מכירות, תני סימן, אם את רוצה לדבר אני כאן.

[תום*]

אני לא יודעת מה קרה בלילה ההוא. אני לא יודעת מה לעשות עם התעלומה הזאת...
אולי הפינוזה?
או שאולי בכלל טוב להניח לזה להישכח ולהמציא לעצמי זיכרון נעים שבו הוא היה עדין ומתחשב ומתוק איתי ואני, אפילו שלא תכננתי את זה ממש רציתי ונהנתי?

[עולמות*]

לדעתי הכל תלוי במ ה שאת מרגישה לגבי זה, אם זה בוער לך או מטריד כדאי לברר, אם את מרגישה שאין לך עיניין ריגשי לא פטור שם וזה לא משנה ( היום) מה קרה, אז הייתי עוזבת, בכל אופן אם אי פעם בעתיד יעלה משהו תמיד אפשר לטפל@}

[תום*]

אני חושבת ממרחק הזמן, שאולי במקרה הזה כל הסיטואציה הזאת הייתה מבחירתי
כלומר, שרציתי אהבה, אבל למה רציתי אותה דווקא מהבחור הזה? למה נמשכתי דווקא אליו?
כי אולי הידיעות שלי בקשר לאהבה אז היו מעוותות
אולי האמנתי שבשביל אהבה צריך לשלם בכאב
וגם היה לי חוסר בטחון ודימוי עצמי מחורבן
גם לבחור הזה היה את הבעיות האלו
אבל בגלל שמתבגרים מפנים את הכעס והאלימות בדרך כלל החוצה ומתבגרות פנימה
אני חושבת שבתת מודע ביקשתי את זה. להיפגע. להיות קורבן
אני חושבת שהאונס אם היה כזה, או רק תקיפה מינית היה רק סימפטום
קל לאנשים יותר להתחבר לרגע אחד מרוכז של כאב ואלימות
קשה יותר לספר את סיפור ההתבגרות שלי
על כל הפעמים שהרגשתי לבד, לא אהובה, לא משמעותית וחסרת אונים
על כל הפעמים שחוויתי במשפחה לחץ וריבים ולא היה לי את המקום בבית להנות להרגיש רווחה
במיוחד בגיל ההתבגרות

[תום*]

וזה לא קשור לדף הזה....

[עולמות*]

לדעתי כן קשור, אפילו מאוד.
אני מזדהה עם כל מה שאמרת, הרגשות בגיל ההתבגרות לגבי עצמך, הזמנת הפגיעה ולקיחת האחריות, אני באה ממקום דומה, מגיע לך חיבוק בכל אופן על הילדות הקשה על התחושה שלא היית אהובה, וגם הערכה גדולה על הבחירה שלך לא להפוך לקורבן ולראות איפה היית חלק מזה ולהמשיך הלאה. איפה את היום בחייך?

[תום*]

איפה את היום בחייך?
היית רוצה לכתוב שיש לסיפור שלי הפי אנד , אבל אין
גם הבני זוג האחרים שבחרתי אחריו לא היו טובים עלי
חוץ מאחד שההינו חברים כשהייתי בת 17 ולמדתי בזכותו באמת להנות מסקס אוהב
הוא היה מתחשב ועדין ואהב אותי מאד
אבל אני לא רציתי אותו כי נמאס עלי אחרי שנה הפסיביות שלו

מבחינה זוגית ומקצועית לא השגתי את מה שרציתי (עדין, עוד לא מאוחר מדי לקוות לשינוי)
מה שכן יש לי ילד מהמם, אז לפחות משהו אחד הצליח לי...

[פלוני_אלמונית*]

איזה דף עצוב. באתי לכאן, אחרי שלא מצאתי מנוחה כל הלילה. ליד הקורבנות אני מרגישה טיפה פחות נפש חיה יחידה בעולם של צללים. לא. בעצם לא. גם אני נאנסתי היום על ידי גבר. לא אונס פיזי. ובכל זאת אונס נורא. לי יש כוח - ואני מבטל אותך. זה מה שזה, נכון? ההרגשה הנוראה אחר כך שמתארות כאן רבות. כאילו הוא מחק ממך חתיכה. כאילו מה שטיפחת בתוכך באהבה ותום שיהיה טוב, הוא הפך למגעיל, למבחיל. הכתים אותך בדרך שלא ניתן להסיר. את מי שאת

[ויגן_בר*]

אני לא יודעת מאיפה להתחיל. אני עדיין מסדרת את הטראומה אצלי בראש. הרבה תמונות וזכרונות עולים אבל כולם קרועים וחסרים. הסיפור שאני עומדת לספר תמיד היה לי בראש אבל חשבתי שזה היה חלום. למה שילדה בת 10, שלא יודעת מזה פות, זין, אנאלי, מעשה סדום, החדרת חפצים לרקטום, תחשוב על הדברים האלה??! היום אני בת 28 אמא לתינוק בן 4 חודשים, לפני חצי שנה התחלתי טיפול פסיכולוגי במרכז לנפגעות טראומה מינית.
כל פעם שהזכרון עלה לי לראש העפתי אותו משם, שכנעתי את עצמי שחלמתי חלום. כנראה שהייתי חלשה מכדי להתמודד עם זה.
לפני שנה וחצי התחלתי לעשות יוגה ומדיטציות, הגוף שלי נהיה חזק והצלחתי מאוד במדיטציות. באותה תקופה התחתנתי ורציתי כבר להכנס להריון.
ובום טראח, ביום בהיר אחד (האמת שהוא לא היה בהיר בכלל, היה מעונן) נפל לי האסימון שזה לא היה חלום.
בסביבות כיתה ו' הלכתי לישון אצל חברה, פרשו לי מזרון על הרצפה. ובאמצע הלילה אחיה הגדול (אז הן 18) נכנס לחדר, אני שכבתי על הבטן, הוא הוריד לי את המכנסיים ואנס אותי ברקטום. הייתי בהלם קרב. לא צייצתי. משותקת לחלוטין. אונסים אותי ואני בוהה בחלון. בחלון ראיתי עלים מתנופפפים ברוח ופנס רחוב צהוב מאיר. התמונה הזאת מלווה אותי כל חיי.
יש לי חור שחור בזכרון ואין לי מושב מה קרה היה אחרי זה. מה שבטוח הוא שלא סיפרתי על כך לאף אחד. לא היו לי מילים לתאר את מה שעבר עליי ולא הייתה לי אוזן קשבת. אימי הייתה מתמוטטת אם הייתי מספרת לה ואחיי ואבי בטח היו רוצחים את אותו זבל. הדחקתי את הטראומה כל כך טוב עד שבעצם מחקתי מהזכרון כמה שנים טובות מחיי. ברגע האונס הרגשתי איך הנשמה מתנתקת מהגוף ועולה למעלה. (החלון היה גבוה מעל ראשי והנשמה שלי ראתה מה קורה בחוץ) עד היום הגוף והנפש שלי לא התאחדו. אני מפחדת לאהוב, חסרת בטחון, הדימוי העצמי שלי נמוך. שנים סבלתי מסיוטים בלילה. שנתיים אחרי המקרה לא הצלחתי לישון בלילה. בגיל 12 הייתי הולכת לבי"ס עם מיגרנות איומות, לא פעם הקאתי מרוב כאב.
וזה רק קצה הקרחון. בזכות הטיפול אני מצליחה קצת לסלוח לעצמי על מי שאני ולשנוא את עצמי קצת פחות

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ובעצם, לא נאנסתי, בטח לא במובן הרגיל. אבל עברתי חוויה אלימה ומשליטה ומצמיתה
אני יודעת שאף אחד פה לא יצחק עליי . אבל מבקשת שלא תלעגו ולא תגמדו.
היתי גרה בבניין ישן.
הקירות היו דקים.
היה לי שכן שהוא וחברה שלו קיימו יחסי מין בצרחות.
כל הזמן.
בבוקר, בצהריים,
בערב. גם פעמיים ביום.
את יושבת בסלון, שוכבת במיטה שלך, משחקת עם הילדים, אוכלת ארוחה משפחתית מארחת אורחים, לעיתים גם את ההורים שלך
ובליבך רק תפילה אחת.
רק שלא עכשיו.
כל הזמן היתי חשופה לסקס המגעיל שלהם. נגד רצוני.
גם כשבעטתי בקיר כדי לרמוז לה לסתום. היא בקושי סתמה. כמובן למחרת חזרה על זה שוב.
לפעמים כמה פעמים ביום. הייתי פוחדת לחזור הביתה. היה מגעיל. פוחדת שמישהו מהמשפחה ייחשף לזה. השמיעה שלי טובה של בעלי פחות טובה ולכן הוא היה שומע לעיתים רחוקות עד נדירות.
הרגשתי שאני צריכה להגן על כל מי שבא הביתה מהדבר הזה שאין לי שליטה עליו. וגם הם אמנם נבוכים, אבל לא מפסיקים. למרות בקשות - לא הפסיקו. ואני הייתי נשארת שם . נאנסת בעל כורחי להיות חשופה ועדה אילמת לדבר הזה. כל הזמן גם היו פלשבקים שמיעתיים לדבר הזה.
זה נשמע מצחיק
אבל זה נורא.
באמת נורא

[פלוני_אלמונית*]

מה שתיארת על הקירות הדקים וכו מתואר בהמון סרטים. אפילו במצוירת כמו פיוצ'רמה.

[אפרת*]

זה לא נשמע מצחיק בכלל! מבינה אותך לגמרי, זה באמת בעיה

[אלמונית_111*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תמיד שרקו לעברי בנערותי. כבר בגיל 13 היה לי את החזה הכי גדול בכיתה. כולם צחקו עלי והביטו בי.
יכולתי לקרוא את מחשבותיהם, את הדברים הנוראים שהם היו עושים לי. למדתי לקבל את זה כשזה בא מילדים בגילי, אבל לא כשזה בא מהמבוגרים.
יום אחד פגשתי את אחד השכנים שלי במעלית (הייתי אז בת 16 היום אני בת 20) הוא היה מבוגר ממני ביותר מ20 שנה (!)
הגבר לא התבייש והחל לנגוע בי, בצורה, מגעילה אם יורשה לי לומר.
הרגשתי את האוויר שבמעלית אוזל. התנשמתי בכבדות, רציתי להגיב אבל המילים לא יצאו.
הוא החדיר את אצבעותיו לתוכי, והוציאו אותן מגואלות בדם.
בכיתי רק כשהגעתי לחדרי. כך זה היה כל יום במשך שנתיים.
הייתי תמימה כל כך שלא חשבתי אפילו לומר שזה מכאיב, שזה נוראי, שזה הורס אותי מבפנים.
אפילו כשהייתי במחזור, זה לא הזיז לו. זה אפילו הדליק אותו.
עד היום לא קיימתי יחסי מין אף פעם. רק עם אותו שכן. וזה אף פעם לא היה מאהבה.
הוא עזב את הדירה שלו לפני שנתיים. זה היה היום המאושר בחיי.
לא סיפרתי לאף אחד, אני גם לא מסוגלת לספר...
אולי לא יהיה לי את האומץ לתת למישהו לגעת בי שוב...
זו טראומה לכל החיים... ואני לא ארפה מזה לעולם.

[סיוע*]

אלמונית יקרה, לבי איתך.
את כותבת שאת לא מסוגלת לספר אבל הנה את מספרת כאן. אולי יש לך יותר כוחות ממה שאת רואה כרגע.
את כותבת שאולי לא יהיה לך האומץ לתת למישהו לגעת בך. נהדר שכתבת "אולי" והשארת פתח לריפוי שלך. שוב - יש לך כוחות.
את כותבת שלא תרפי מזה לעולם. לא בטוח. אין סיבה להיאחז במשהו שגורם סבל נוסף. בעצם הכתיבה שלך כאן את משחררת משהו מהאחיזה.

בקצה המנהרה שלך יש אור. זו את שמדליקה אותו. צעד צעד, לאט לאט, להתחיל לנוע למקום שבו נמצא האור ולהיפרד מהחושך.
את מוזמנת להתקשר למרכז הסיוע. כוכבית 1202
יש שם נשים שישמחו לשמוע אותך, בשתיקה - אם זה מה שתצטרכי. ולתמוך ולעודד.
חיבוק חם מרחוק. קרה לך משהו שלא צריך לקרות ואני מאחלת לך את הכוחות להתמודד איתו בגבורה.

[סיוע*]

סליחה, מרכז הסיוע זה 1202
בלי הכוכבית
מאיפה שתתקשרי יענו לך מהמרכז במקום מגורייך. השיחות אנונימיות. אין הקלטות, ולא ישאלו אותך לגבי שום פרט מזהה.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כל הכבוד לך!!!
כל הכבוד לך שעברת את זה כמו גדולה שלא נתת לזה להפסיק את החיים שלך ככה פתאום את עכשיו נשואה ואמא כי בחרת להיות חזקה כי בחרת להמשיך ולא להסתכל לאחור:))
מ

[מיכל*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בוכה מיום שני בלי הפסקה. דלקת בעיניים. החלטתי לכתוב את הסיפור שלי. עד לפני כמה ימים זכרתי אותו אחרת.

הייתי קצינה בצבא, זה היה לפני יותר מעשר שנים, וכבר הייתי עם בת זוג בזמנו ויצאתי מהארון והייתי מאוד מודעת בקטע הזה ולוחמת למען הזכויות וכו' וכו'. ובכל זאת זו היתה תקופה מאוד קשה עם המשפחה ופקפוק עצמי ובאיזשהוא מקום מאוד רציתי ללכת בתלם ולא להיות מי שאני. וכשבאמצע האינתיפאדה השנייה, כשפגשתי בחור חמוד והיתה לנו שיחה נחמדה, עלו לי רעיונות כאלה שאולי דווקא איתו זה יצליח, אולי אני אצליח להימשך אליו, אולי כי הוא עושה רושם של אדם עדין וחכם (אבל חזק וגברי בצנחנים) אני "אחזור למוטב". אז הזמנתי אותו באחת השבתות לקפה בבסיס, או שהוא הזמין אותי, בכל מקרה קבענו לדבר על כוס קפה, והוא בא. לא היו הרבה אנשים מסביב. נכנסנו לאחד החדרים ושמתי מים להרתחה, שאלתי אותו איך הוא רוצה את הקפה ומשם אני לא זוכרת בדיוק איך ומה - מכנסיים מופשלים, איבר מין, חדירה כואבת, אני נדהמת, לא חושבת שאפילו אמרתי לא, שאמרתי משהו בכלל, הוא גומר, יוצא, רואה דם ונבהל בהתחלה, אז צוחק "עדיין בתולה, מה?", והולך. מאז לא החלפנו מילה. הוא לא הסתכל לי יותר בעיניים, ואני נמנעתי מלהיות בקרבתו.
שנים אחר כך עוד סיפרתי לעצמי שהיה לי רומן צבאי שכזה, מעידה מתוך שעמום רחוק מהבית. הסברתי לעצמי שרציתי את זה, אז אין לי מה להתפלא או לכעוס, כי הוא כנראה קלט שרציתי את זה. לא ככה? מין מחשבה כזאת של "הוא קלט את זה אז הוא לקח את מה שהגיע לו".
אני כן זוכרת שאחר כך עשיתי בדיקת איידס ושמחתי גם שאני לא בהריון. אפילו לא ידעתי אם הוא שם קונדום או לא, ואם כן, האם נקרע או לא, הרי היה הרבה דם וכו'.

עכשיו, אחרי ביקור אצל רופא נשים (תמיד בביקור אצל הרופא אני מתחילה לבכות ככה סתם, בכי היסטרי), זכרונות עולים וצפים. מבינה שהיה דם כי הוא פצע אותי (הרי לא הייתי בתולה). נזכרת שהוא הכאיב לי. זוכרת את עצמי יושבת שם אחרי שהוא הלך, מעכלת, עם נעליים וחולצה ותחתונים מופשלים מוכתמים בדם. מריצה בראש את מה שהולך פה: הוא רק רצה לזיין קצינה, ועוד את ההיא הלסבית, שיגידו איזה גבר הוא. איזו בושה. זוכרת את עצמי הולכת לשירותים. מקיאה. הולכת לישון. כל זה בתוך הררים של טראומה של פיגועים והרוגים באינתיפאדה השנייה. למי היה זמן להתעסק בשטויות כאלה.

וכל זה צף עכשיו, כשאני עומדת להיות אמא. ואיך אני יכולה להסביר עכשיו לעצמי ולבת הזוג את הסיפור המשוכתב? ומה זה משנה איך אני זוכרת את זה, הרי לא אמרתי לא? מה אני עושה עם כל הזכרונות האלה, שאני בכלל לא יודעת אם להאמין להם, אחרי שנים שסיפרתי לעצמי סיפור אחר, קצת יותר שמח, שגם בו לא ממש התגאיתי? כביכול זה לא יוסיף ולא יגרע, אבל אני מרגישה שאם לא אספר למישהו, הדלקת בעיניים רק תלך ותחמיר.

[פלוני_אלמונית*]

סליחה סליחה שלא התייחסנו בזמן
את כבר אמא? מה שלומך?

[אורח_כואב*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני גבר צעיר.
מעולם לא הותקפתי מינית. אולי פעם כשהייתי קטן בבריכה. לא רוצה לזכור מה בדיוק היה שם.
אני דתי ומקפיד לא לגעת בבנות/נשים, חוץ מהחברה שהייתה ואיתה נפלתי בפח הזה. אם היא רוצה שניגע ואני בראש לא רוצה, והיא לוחצת עלי נפשית שלא אסרב, זה נחשב? לא רציתי לגעת בה. פחדתי. מעצמי.
לא אנסתי אותה. אבל ערב אחד היא אמרה לא לעשות משהו והמשכתי להתקרב עד שזה קרה. ברגע אחד הפסקתי והתחלתי לבכות. אמרתי שלמעשה אנסתי אותה ולא רציתי שזה יקרה. רציתי לברוח ממנה. לא רציתי לפגוע בה, לכן רציתי להתרחק. היא אמרה שלא פגעתי, אפילו שבתחילת הערב היא אמרה שלא אעשה את זה.

כשהתחלתי לכתוב פה רק רציתי לומר שאני בוכה מכל מה שקורה פה. אני מחבק (מטאפורית!) את כל מי ששיתף. ומי שלא יכול/ה. בסוף סיפרתי גם סיפור משלי.

ושאלה אחרונה. מה אני יכול לעשות לעזור? בתור גבר? בתור ידיד לבחורות?
וכשבע"ה אזכה להיות אבא?

תודה. אוהב וכואב.

[רוצה_לעוף*]

אורח, אני חושבת שאתה צריך לעזור לעצמך, לא לאחרות.
הנה מספר הטלפון מראש הדף:
לנערים וגברים דתיים 02-5328000
זו תהיה עזרה גדולה למישהו במצוקה אם תעזור לעצמך!

[מור*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מגיל קטן אני זוכרת חלומות חוזרים על אונס, אני חושבת שזה התחיל מהחדשות: בני סלע ברח מהכלא. הקול של רפי גינת מהדהד לי בראש, משתדלת לא לראות חדשות מאז.

תמיד הייתי מאוד מינית, לא בחרתי בזה, לא ניסיתי, זה מה שתמיד אמרו לי. קיבלתי את זה אפילו נהנתי טיפה.
עד היום זה ככה, הבהירו לי את זה טוב מאוד- אני סקסית.
היום אני לא רוצה להיות סקסית, זה מפחיד אותי. רק המילה הזאת מחניקה אותי. בידיוק כמו בחלומות אני משותקת, מנסה לצעוק ולא יוצא קול.
קרו מקרים ועדיין קורים מגיל 20 ועד היום (26) קשה לקרוא להם אונס, קשה להאשים אותם - אני סקסית.
אחד שמצא חן בעיני אבל לא עד כדי כך, אני כמעט בטוחה שאמרתי 'לא!' שניה לפני שהוא חדר ואפילו ניסיתי לדחוף אותו מעלי. יום אחרי ניסה ליצור איתי קשר ודאג לשלומי.

לקוח בעבודה מבוגר ממני ב40 שנה בערך שכנראה הייתי נחמדה מידי כשהחליט לתת לי פליק בתחת מול כולם ואז פשוט לקום וללכת כשאני עוד בהלם ממה שקרה הרגע. חברים ניסו לחפש אותו ללא הצלחה, אני ביליתי את שאר היום בוכה מחוץ למשרד.

נהג מונית במקסיקו שביקש לשלם 1000 פזו בשביל נשיקה, וכשקיבל לא- שלח יד לירך. פה כבר צעקתי עליו וברחתי (בלי לשלם) ובכל זאת הלכתי ברגל את כל הדרך חזרה למסיבה, רק כדי לא להיות לבד ובטח שלא לקחת שוב מונית.

זקן בקניון שהחליט לצלם בוידאו כל תחת שעובר לידו (ותאמינו לי גם את זה מרגישים) - ניגשתי אליו בעדינות ושאלתי אם יש לו בנות? כן. אני לא בטוחה שהבין למה שאלתי. ניגשתי למאבטחים של הקניון שבדקו את מצלמות האבטחה ודאגו שהוא לא יחזור לשם.
ועוד, ועוד, ועוד..

איכשהו מערכות היחסית בחיי תמיד היו מאוד בריאות בני זוג אוהבים ומכבדים. ועדיין הפחד הזה רודף אותי, לא כל יום. אבל הוא שם מחכה בפינה לנגיעה הזאת למבט הזה, או אפילו לאמירה על התחת הסקסי (גם לחברות הבהרתי שאני לא מרגישה עם זה בנוח)
מפחדת מקרבה פיזית, מקנאה באנשים שיכולים לחבק בנוחות.

יותר מהבושה והכעס העצמי- איך מתמודדים עם הפחד?

[נטלי*]

איך מתמודדים עם הפחד?
למידה של הגנה עצמית מתרגלת את הקירבה בינך לבין התוקף הפוטנציאלי. רכישת תרסיס פילפל או שוקר, לא לאתגר את עצמך במקומות חשודים\חשוכים וכדו' ומאידך למדי להתמודד עם הפחדים ותהיי מוכנה יותר לרגע האמת.

[פלוני_אלמונית*]

לא להדחיק, את לא אשמה, שיחה אנונימית למרכז נפגעות עושה פלאים, לא להתמודד לבד, יש מי שמבינה אותך, תתקשרי.

[פלונית*]

בעיני בכלל לא קשה להאשים אותך.
שיעור חשוב שגברים וגם נשים צריכים וצריכות לקבל
וויסות ושליטה עצמית...אין שום סיבה בעולם שאשה הנראית סקסית, או לא סקסית יפה או לא יפה וכו תחרוד לשלמות שלה ותהיה מועדת לפגיעה