סיפור הלידה השלישית שלי

[אנונימי]

^{דף סיפור לידה, דף סיפור לידה בבית חולים, דף סיפור לנלק, כנראה}

[אמא_מאושרת*]

כדי לספר את סיפור הלידה המדהים שלי אני צריכה לתת הקדמה קצרה. בתי השלישית, נולדה אחרי שני בנים מדהימים. הבכור נולד בניתוח קיסרי (היפרדות שיליה). חשתי תיסכול ותחושת החמצה. את השני התעקשתי ללדת בלידה רגילה. הלידה היה מהירה ולוותה בקרעים רבים, איבוד דם מצידי. נזקקתי לשתי מנות דם. היו לי תפרים רבים (בלשון המעטה) חוויה זו לא היתה. ההחלמה הייתה כל כך קשה , חודש שלם לא יכולתי לעמוד (ורק אציין שההפרש בינהם הוא פחות משנה וחצי).
לאחר הלידה השניה הצהרתי: את הילד השלישי אני יולדת רק בניתוח.
כשהתחלתי את ההריון השלישי היה לי ברור שאני יולדת בניתוח. כשהגעתי לרופא בפעם הראשונה (אני גרה בארה"ב) הוא שאל איך אני רוצה ללדת ובלי להתבלבל אמרתי ניתוח.
בערך בשבוע 24, התחלתי להתעמק בלידות הקודמות , שוטטתי באינטרנט, קראתי הרבה סיפורי לידה באתר, ואז החלטתי: הפעם אני יולדת אחרת. החלטתי שאני מזמינה לידה קלה.הודעתי לרופא שאני רוצה ללדת לידה וגינלית. בן זוגי חשש מאוד (בלידה השניה הייתי בסכנת חיים) התייעצנו עם רופאים וכולם השאירו את ההחלטה בידי. לאחר שהבין בן זוגי שזה אפשרי הוא תמך בהחלטה.
בשבוע 30 בערך, הצהרתי: אני יולדת טבעי ללא אפידורל. וכך עד סוף ההריון, עם הרבה חשש, הזמנתי לידה קלה.
לא הכל היה פשוט סוף ההריון היה קשה, חם ומעיק, עם שני ילדים שציריכים אותי, הייתי כבדה וממש על סף יאוש. לכל זה התווספו חרדות שמא משהו ישתבש, שמה יקרה לי משהו.

ועכשיו סיפור הלידה:
יום שלישי, אני בסוף שבוע 37 , אני כבדה חסרת סבלנות מחכה שהיא תצא. אני מול המחשב ופתאום מופיע ציר ארוך וכואב אני משוכנעת שהגיע הרגע, מתקשרת לבעלי, מארגנת את הבית מכינה תיק. עוד כמה צירים וזהו, היה כלא היה.
כך כל יום במהלך אותו שבוע. בכל יום אני משוכנעת שזהו זה היום זה היום וכלום לא קורה. היאוש גובר עלי אצירים מעייפים ומתישים אותי אבל לא מקדמים ללידה.
יום שני , בשבוע לאחר מכן, אני מתעוררת בשעה 3:00 לפנות בוקר עם ציר. קמה מהמיטה ומתחילה לתזמן כל 20 דקות ציר. הצירים לא כואבים וההפרשים בינהם גדולים. אני מחליטה לא להעיר את בעלי. מנמנמת קצת .
בבוקר אני מרגישה לחץ אדיר בבטן התחתונה. הצירים בהפרשים של 20 דקות אבל אני לא יכולה לעמוד. בן זוגי מחליט לעבוד מהבית. בסביבות 10:30 הלחץ בבטן התחתונה גובר ובלחץ אימי אנחנו מחליטים ללכת לבי"ח להיבדק.
הקטנה בוכה, עוד מעט אמשיך

[אמא_מאושרת*]

(אזעקת שווא, היא ממשיכה לישון)
אני מרגישה שהנסיעה לבית החולים מיותרת. אני מבקשת מבעלי לעצור במרפאה. הרופא בחופש (בארה"ב, לפחות במקום בו אני גרה, הרופא המטפל הוא זה שמיילד) המזכירה מציעה לי לגשת לבית חולים,ואומרת שבמידה ומדובר בלידה יגיע רופא מחליף. השעה 11:00 בבוקר. אני נכנסת לבית החולים, הלחץ בבטן התחתונה גובר ואני חייבת פיפי. עוברת בקבלה נכנסת במהירות לשירותים ומיד נופל הפקק הרירי.
המיילדת נכנסת לבדוק אותי ומעדכנת שיש פתיחה של 4 ס"מ. אני מאוכזבת . אי אפשר לשחרר אותי בגלל ההיסטוריה הרפואית אני מתקבלת לחדר לידה.
בשעה 12:00 הרופא המחליף בא לבדוק אותי, מדווח על פתיחה של 5 ס"מ, ומציע לפקוע את המים כדי לזרז את הלידה. אני מתנגדת להתערבות ואז הוא אומר בציניות : אין שום בעיה תישארי עד מחר בבוקר ממילא הרופא שלך יגיע. אני מבואסת שזה הרופא שהולך לילד אותי .
בנתיים הצירים ממשיכים בתדירות נמוכה, כל 20 דקות ציר שנמשך לכל היותר 30 שניות. האחות שואלת לגבי אפידורל ואני מציינת שבינתיים לא כואב מספיק לאפידורל. אני מתיישבת על כסא נדנדה ומנענעת את גופי במהלך כל ציר, הנענוע מקל על הכאב.
הכאבים מתגברים, המיילדת המדהימה נכנסת לחדר כל 20 דקות, מציעה עזרה, מביאה בקבוק מיים חמים כדי שאניח על הגב ומופתעת מכך שאיני רוצה אפידורל. האמת, לא הייתי צריכה הצירים היו נסבלים. בשעה 14:00 היא מבקשת לבדוק אותי שוב, בודקת ואומרת פתיחה של 7. אנחנו מאושרים שהנה יש התקדמות ובינתיים ללא התערבות.
אנחנו מעבירים את הזמן במשחקים (ארץ עיר) ומתלבטים לגבי השם.
שוב האחות נכנסת , מציעה אפידורל, אני מסרבת והיא מציינת שהרופא שלי הקדים במקרה את חזרתו מהחופשה, הוא שמע שאני בבי"ח והוא יגיע עד 16:00. אנחנו מאושרים שהרופא המחליף לא יילד אותי. המיילדת מכינה את החדר ללידה, מכניסה עריסה ואני תוהה אם באמת יכול להיות שהלידה מגיעה ואני בלי צירים שממש כואבים ובלי אפידורל.

הפסקה קלה בכתיבה, אני אמשיך אחר כך

[רחל_ברמן*]

דף סיפור לידה קטוע, וחבל... אמא מאושרת, את עוד כאן?