אוף אבא תתלבש כבר

הי טלטל
אמנם אין לי ילדים אבל מהיכרותי עם הנושא - ילדים בני 4 מרגישים בדר"כ בנוח לגמרי עם עירום ואין שום צורך להימנע מכך.
הסקרנות היא טבעית לגבי כל דבר - ילדים שואלים שאלות בלי סוף - וחבל ללמד אותם הסתרה במקום שלא חייבים
באירועים של העמותה הנאטוריסטית אפשר לראות שיש שלב (לקראת גיל תשע) שבו הילדים בוחרים להיות לבושים ובשלב הבא הם מעדיפים שלא להיות בחברת ערומים.
היופי הוא שהם לומדים לתקשר את הרצון שלהם. הם מבינים שהם לובשים בגדים מבחירה ולא בגלל שאין אפשרות אחרת. בעיני זה הכי אמיתי.

קראתי את הדיון המענין הזה מהתחלה ועד הסוף.
אני רוצה לספר חוויה לא רלוונטית לצערי למפגש המתקרב בגלל הכלבה (מה שדוסקס בהרחבה בדף הכלבים ושם ישאר).
במפגש ברמת- גן היו המון נשים מניקות. הנקתי שם בתוך המנשא ללא כיסוי והרגשתי מאוד בנוח, גם ליד הגברים שבחבורה.
בשום מקום פומבי אחר לא הרגשתי נוח כל כך.
לפני כשבועיים הייתי בקניות עם הקטנה ועם אותו המנשא והיא ביקשה לינוק.
אני הנקתי אותה בזמן שאני הולכת עם עגלת הקניות והיא בתוך המנשא יונקת ומסתכלת מסביב.
השתדלתי להראות טבעית ביותר וניסיתי להסתיר את השד ככל האפשר.
בין קהל המחייכים לתינוקת היה איש עם כיפה, בערך בן 60 שממש התקרב כדי לראות אותה.
הרגשתי פחד, ממש אימה, פחדתי מהתגובה שלו.
הוא חייך והתרחק, אין לי מושג האם הוא שם לב שאני מניקה או לא.
ההתערטלות הספציפית הזו לא מפריעה לי כי אני לא אוהבת את גופי או כי אני לא אוהבת את ההנקה.
אני בעיקר פוחדת מהתגובה של החברה השמרנית מאוד (כבר נאמר) ומהצקות.

ערום של הורים בפני הילדים נראה לי טבעי ונכון. גם בגילאים מבוגרים.
נראה לי שטוב שהילדים ידעו שאבא נראה שונה מאמא וששניהם לא עושים ענין מערום.

מגיל מסויים זה נראה לי גילוי עריות. לא להראות ערומים בבית , אבל ג'קוזי בערום עם בתך בת ה 15.... נשמע לי מעוות לחלוטין.

הי פיצה.
הנקודה שהעלית היא נקודה מאוד מרכזית בעיני בתוך העבודה עם עירום. במקום של להיות ערומים, לחשוף את עצמינו יש תהליך מדהים שקורה. בדרך אנחנו נפגשים בהרבה מאוד חששות והתניות חברתיות.
תסתכלי רגע על הסיפור שלך מנקודת המבט הזו ותראי איזו חוויה מדהימה עברת.
אין ספק שהנקה זה הדבר הכי טבעי בעולם. אחרי שהרגשת חופשיה לעשות זאת בתוך חברה מסויימת החלטת באיזה שהוא מקום לבדוק את הגבולות של האפשרות הזו במקום "רגיל" כשהגיע גבר מבוגר עם כיפה הגיע גם הפחד. פחד מהתגובה שלו (אולי באיזשהו מקום גם פחד מתקיפה?) אבל מה הוא עשה? התקרב, ראה שאת מניקה. חייך והלך.
נכון מקסים? לא תגובה קשה ולא הצקות. חיוך וזהו.
מדהים איך הפחדים והחששות שלנו מתפוגגים לכלום כשאחנו עוברים דרכם.
לא שאני אומרת לך לצעוד ערומה ברחבי בני ברק אבל אני בהחלט חושבת שהגבולות בהם אנחנו יכולים להרגיש בנוח בעירום הם רחבים הרבה יותר ממה שנדמה לנו.
ובשבילי זה שיעור מדהים בחיים - לראות כל פעם מחדש איך איפה שלימדו אותנו שיש "אי אפשר" יש גם "אפשר"

אני מנסה אבל לא מצליחה להבין למה צריך "סדנת עירום". אולי מישהו יוכל להאיר את עיני מהן מטרותיה של סדנה כזו? (להרגיש עירום, חופשי ומאושר אפשר גם בבית או בחצר הפרטית בחיק המשפחה, בטבע בפינה מבודדת ובכל זמן אחר שזה מתאים). מה מוסיף העירום המתוכנן לפגישה כזו, והרי הוא רחוק שנות אור (עור

) ממפגש שבו יוצא בספונטניות להוריד בגדים כי זה התאים באותו רגע לכל המשתתפים?
בסביבתי הקרובה אין בעיה עם עירום. אבל אני לא רואה את עצמי מצליחה לשכנע אף אחד מלובשי-תחתונים-בלבד-או-פחות כל השנה לבוא למפגש כזה כדי לשבת בעירום עם אנשים זרים. הם לא יבינו את המטרה. אני טוענת שאם נניח שטוב לו לאדם עם גופו, הוא לא בהכרח ירצה להיפגש עם אנשים אחרים חצי-זרים למטרות התערטלות, ואם לא נוח לו עם גופו- כמובן שלא ירצה בכך.
..ועוברת לי בראש המחשבה "ואם לא יתחשק לי להתפשט באותו רגע?" וככל שאני חושבת על זה יותר, התכנון המוקדם מוביל לכך שנבנים חששות והסיכוי גדל והולך שלא ארצה ברגע האמת להסיר את הבגדים.
אבל האמת שהכי מפריע לי, שלא כל הסביבה שותפה לחדוות הגילוי, אלא יש אנשים שלא היו רוצים לראות ורואים...

נו.. איך היה יום פשוט? רני היית?

נו.. איך היה יום פשוט? רני היית?
הייתי. היתה חוויה בהחלט מעניינת. שווה לכתוב על זה יותר מאשר סתם רשמים. כשאתפנה אכתוב, אולי אפילו לעיתון.
אבל, בקצרה, שתי אנקדוטות:

היו מעט מאד ילדים (ומשפחות).
הייתי לבד, ובמידה רבה בודד. איפה כולם?

אני הייתי אתמול בכנרת. מצאתי חוף שלמרבה הפלא הייתי בו לבד (להזכיר - אוגוסט, יום שבת) ו... בהשראת הדף ניסיתי... שחיתי בהנאה והיה ממש כיף.

כל הכבוד לך על האומץ, אני בטעות נכנסתי ערומה למקלחת בזמן שהבן שלי(12) התקלח והוא נורא התבייש.

"מגיל מסויים זה נראה לי גילוי עריות. לא להראות ערומים בבית , אבל ג'קוזי בערום עם בתך בת ה 15....נשמע לי מעוות לחלוטין."

למה מעוות? האם עירום משמעותו מין? עוד לא שמעתי על אדם אחד שנולד לבוש.
החברה בה אנו חיים, מעוותת. ואם תבדקי טוב, טוב. תגלי שמתחת לשכבות הבד, כולנו עירומים.
אין לי מושג איך זה להיות עם בת בת 15 בג'קוזי כי בתי רק בת שנה, ובנוסף, אין לנו ג'קוזי. אבל אני מקווה שעוד 14 שנה זה לא יפריע לאף אחד מאיתנו. (וגם שיהיה לנו ג'קוזי)
כמו שלזוגתי הנפלאה אין בעיה לצאת ערומה מהמקלחת כשאביה או אחיה מבקרים אצלנו.
כמו שדלת המקלחת והשירותים פתוחים אצלנו כל הזמן, גם כשהם בשימוש.
כמו שאנחנו מתקלחים, ארבעתנו, יש גם בן בן 3, ביחד.
עירום זה טבעי, זה יפה, זה אנחנו!

אצלי בבית, ההורים שלי תמיד היו לבושים, אבל כשאמא שלי היתה הולכת להתקלח היא היתה מתפשטת בחדר שלה. בגיל מסויים, אח שלי ביקש ממנה שתעשה את זה באמבטיה כי זה מביך אותו, ולא היתה לה שום בעיה עם זה.
שאלה לכל הערומים למיניהם: כשבאים חברים של הילדים הביתה, אתם מתלבשים? וכשאתם יוצאים החוצה? כי גם זה משדר איזשהו סוג של בושה בגוף.
לדעתי, לא צריך להסתובב ערומים בבית כשהילדים מגיעים לגיל מסויים, נניח שלוש. ובטח שלא צריך להכניס אותם למיטה כשאתם מקיימים יחסי מין. הם יכולים לדפוק בדלת ולהמתין לתשובה.

גברים נראים יותר פתוחים לעניין, כי החברה מחנכת גברים לכך שזה בסדר גם אם הם שמנים ומגעילים, כי אף אחד לא מעריך אותם לפי המראה החיצוני שלהם. נשים, לעומת זאת, נמדדות פעמים רבות על פי המראה החיצוני שלהן.
אני, למשל, לא אלך ערומה כי אני מתביישת. ולמה? כי יש לי הרבה שערות על הגוף (ולכן גם האלמוניות). גם בים או בבריכה אני עם בגד ים שלם, ועם חולצה + מכנסיים קצרים מעל.
ועוד נקודה למחשבה: בדיוק כמו שלא אלך לכל אחד מבני הבית ואחשוף את כל רגשותיי (כי יש לנו דברים שאנחנו רוצים לשמור לעצמינו), כך גם לא אחשוף את כל איברי גופי בפני כל אחד. הם שלי, ושלי בלבד. אם אני בוחרת להיחשף למישהו, גופנית או נפשית, אעשה זאת בקפידה.

ביישנית,
האם בעצם בחירתך בבן זוגך לא בחרת גם (בקפידה) להיחשף אליו גופנית , נפשית, רגשית ?
החשיפה הפיזית במעגל המשפחתי המצומצם היא לדעתי החשיפה הקלה והנוחה ביותר.
הרי זוגך יודע וידע את כמות השערות שיש לך על הגוף ובכל זאת בחר בך. לו זה מן הסתם לא מפריע. אז למה שיפריע לך?

תראו, אני לא חושבת שיש המון מקום לדיון. כל אחד מוזמן לעשות כרצונו בביתו, אבל אישית לא הייתי מתפשטת בבפני זרים, גם משום שאני מוצאת משהו מביך בזר שרואה אותי עירומה וגם בגלל, וזה אפילו יותר חשוב לי, שאני עלולה לגרום מבוכה לזר. כמו שלי יש זכות להתפשט לו יש זכות שלא לראות אותי לא לבושה אם זה מביך אותו, ולכן יש דרך ביניים: אני יכולה להתפשט בבית, או במקומות המוצהרים כמקומות שבהם נהוג להתהלך עירומים, וכך לא אני ולא אף אדם אחר נבוא במבוכה.

אני לא חושבת שיש המון מקום לדיון.
מסתבר שיש.

אני מאוד נהנית להיות ערומה ולהסתכל על נשים עירומות במקלחות בבריכה, וחבל לי שאין עוד סיטואציות שבה הינו יכולות ליהנות מדבר כזה (למשל, ריקודי נשים בעירום).
מצד שני כאני במלתחות וכמה בנות מסתירות את עצמן מתחת למגבות (ותמיד אלה היותר צעירות, שגם "נראות טוב" לפי מושגינו התמוהים) , אני מתחילה להסתיר את עצמי גם - כדי לא לגרום להן אי נעימות, מתאימה את עצמי למה שמסביבי - אבל נורא מתבאסת מזה. לפעמים אני נשארת ערומה, אבל מחפשת בעיניים לראות מי "במחנה שלי" ומתעודדת מזה שלא כולן התחילו להתבייש.

אבל לא הייתי רוצה להיות עירומה יחד עם גברים, או להיות עם גברים עירומים.

אז אני יצירה של התרבות שלי? אז אני יצירה של התרבות שלי. אישית נראה לי מגוחך ולא נכון לקפוץ ישר לחברה פשוטה מעורבת כשעוד לא אפשרנו כמו שצריך את החברה העירומה החד-מינית.

ןבניגוד לעירום של נשים מבוגרות ממני בגיל של אמא שלי ומעלה, שנראה לי חם וידידותי ללא קונוטציות, עירום של נשים בגילי מלווה אצלי לרוב בתחושה אירוטית. אני משוכנעת שזה רק הגיל.
עירום של גברים נראה לי לא חם, לא ארוטי ולא ידידותי. המילה המתאימה לתיאור רגשותי בעניין היא "עוין". החוצה! (סליחה. פנימה!!)

ככה זה אצלי. ואצל עוד כמה.

איך הייתי מרגישה במרחצאות יפניים או פיניים, בהם כל האנשים הנוכחים מרגישים אחרת וכולם עירומים? מעניין מאוד לנסות. אני חושבת שאני ארגיש שם נוח בתנאי שיהיה לי ברור שזו חברה זרה. אם אני לא אראה תבניות פרצוף מוכרות, אם אני לא אשמע עברית - זה יכול לעבוד. אולי.

שלום,
אני אוהב לישון בלי תחתונים. לקח לי המון שנים, עד ימי רווקותי ההוללת, להבין את הנוחות שבעיניין.
כיום הילדה שלי בת שנתיים ואשתי אומרת שהגיע הזמן לשים לב לעיניין העירום.
להסתובב פחות בעירום ולישון עם תחתונים.

האם צפוי לילדה איזשהו נזק מכך שתראה אותי ישן בלי תחתונים?
האם זו התנהגות תקינה? מקובלת?

הבטחתי לאישתי שאתייעץ בעיניין, אז הנה...

אממ אממ אמממ.... אני אישית לא הייתי מרגישה עם זה בנוח- מצד שני אני לא רגילה לתופעה הזו מאז גיל שנתיים, כך שאולי לבתך זה דווקא יראה טיבעי. בכל אופן צריך לראות מה התגובה של הילדה לעניין הזה. אם עושה רושם שזה לא מפריעה לה, אז גם לכם זה צריך להיות בסדר....
בכל אופן יש צורך בזהירות. ואגב, אם אישתך מתעקשת- אז תפרגן לה ותשים תחתונים. אם תקנה תחתונים מבד נעים תראה שזה אפילו נחמד....

שלום לך אבא נחמד,
בן זוגי ואני ישנים עירומים וזה מרגיש לי מאוד טבעי ובריא.
אנחנו לא מסתובבים עירומים מקסימום לקום לשרותים וחזרה למיטה.
יש לנו שני בנים הבכור בן 3 והקטן תינוק קטנטן.
הבנים ישנים איתנו ולא פעם מתקלחים עם אחד מאיתנו,
גם זה מרגיש לי טבעי לגמרי.
(אנחנו לא עושים סקס ליד הילדים.)
זה פשוט עניין של הרגשה, אם אתה מרגיש עם העירום שלך בנוח זה יכול לשדר משהו מאוד בריא לילדים שלך.
וכל זה נראה לי נכון עד שהילד אומר שזה מפריע לו. (או מראה חוסר נוחות)

הרהורים בחלוף זמן
לרני כשר
שלום רני.
עברה שנה ומחצה מאז נפתח השרשור והאם שום דבר לא השתנה?
האם ילדיך עדיין מתביישים לראות אותך עירום? האם הם עדיין מתביישים בגופם?
אם כן - חשבתי אולי זה בגלל העדר אינטרקציה ממסדית, שמדריכה מתי לבושים (בד"כ) ומתי עירומים (מקלחת ציבורית וכד')
השאלה אולי זה משהו נרכש ואולי זה משהו טבעי? לעולם לא נדע. אבל כן אפשר לבחון האם ילדיך למשל במקום ציבורי יתרחצו עירומים. אם כן ניתן להניח שהם מנימים חוקי משחק חברתיים מקובלים. אם לא הם מביאים את האישיות שלהם לידי ביטוי ואולי זאת אהבת עצמם וגופם שלא מאפשרת להם לקבל ביקורת או לשתף אחרים בעניין

יש לי ידיד, מבוגר, שאצלו הם הולכים ערומים בבית. גם היום, כשיש לו כבר בנות גדולות, בגיל העשרה.
כשהוא סיפר לי שכך הם נוהגים (וגם לא סוגרים דלתות בבית) זה היה נשמע לי משונה, אבל מהיכרות קצרה עם הבנות הן אולי פתוחות מינית, אבל בהחלט לא מראות חיבה לעירום מחוץ לבית או לוקחות את זה לכיוון מיני.
מצד אחד זה נראה לי מאוד טבעי, ומצד שני זה גורם לי לתהות איך מחנכים לגבולות. למה בבית מותר, בחוץ אסור, ואם בא מישהו מבחוץ הביתה צריך להתלבש במקום שהוא יתפשט?
לנו, כזוג ללא ילדים, נוח להסתובב בבית בעירום, לפחות בקיץ. אני מניחה שכשהיהיו ילדים נמשיך כך עד שהתנגדות כלשהי תגיע מהם, או שנראה שזה משפיע על התנהגותם בחוץ. (כך לפחות אומר ההגיון... נראה מה יגיד הבעל)

לאחרונה אני מתחבטת בנושא הערום.
מאז ומתמיד אהבתי להסתובב ערומה בבית. מאז התינוק נולד אנחנו ישנים ערומים יחד, מתקלחים יחד וכו'.
הכל היה טוב ויפה עד לפני כמה ימים שהעולל בן השנה וחצי הסתכל לי על הפות, אצביע ואמר בובו (בולבול).
לרגע שתקתי ואני חייבת לציין שאני שותקת כבר כמה ימים בעצם...
דיברתי עם כמה חברות שאמרו בכל תוקף שאני חייבת להפסיק להיות ערומה ליד הילד כי אני גורמת לו טראומה וצלקת לחיים. היתכן? מה עם כל השבטים מחוסרי הבגדים? האם גוף האדם הוא לא טיבעי ומקסים ערום?
בקיצור אני קצת מבולבלת. רוצה להרגיש חופשיה אך לא רוצה לגרום עוול לילד.
האם אפשר להגיד לו שזה פות? להתלבש ודי? מה דעתכם?

שאלה
האם את חד הורית?

זו לא טראומה, אלא אם את מרגישה ככה, ואז כדאי שתלבשי ודי.

אם את מרגישה לא נוח ופחד מהעירום לידו,זה יכול לגרום לו לחרדה והרגשה שהוא לא בסדר . אם זה כך עדיף לדעתי כבר להתלבש. אפשרות אחרת היא לחוש את הרגשות שלך הקשורים לחשש (ובדרך כלל זה יהיה קשור לרגשות ישנים מהילדות) ולהבין שהעירום כשלעצמו, השאלות שלו ואפילו רצון שלו לגעת אינם דבר לא טבעי אלא להיפך.
מי שטוען שהעירום גורם לילד לטראומה מייחס מבלי להבחין בכך מיניות מבוגרת לילד ומשליך על הנושא את הפחדים הישנים שלו.

מה עם כל השבטים מחוסרי הבגדים
אם היית גרה בשבט כזה זה היה לגיטימי, אני מניחה שאת לא.
בכל אופן שנה וחצי זה צעיר, ואני לא חושבת שזה טראומה. קצת עובדות החיים.

כן אני חד הורית.
זה מרגיש לי מאוד נכון וטבעי. השאלה היא עד מתי זה יהיה נכון?

הכל היה טוב ויפה עד לפני כמה ימים שהעולל בן השנה וחצי הסתכל לי על הפות, אצביע ואמר בובו (בולבול).
לא הבנתי מה הבעיה בזה. התשובה הנכונה בעיני: "לא חמודי, זה פות". ובעוד כחצי שנה הוא גם אמור להבין ש"לבנות יש פות, לבנים יש בולבול". כל זה אמור לקרות גם אם לא היית מסתובבת בעירום לידו.
האם חשבת שתסתובבי כך והוא לא ישים לב כלל? הילד ערני

זה כבר טוב.

השאלה היא עד מתי זה יהיה נכון?
גם אני שואלת את עצמי עד מתי להסתובב ככה

אבל ברור לי שהתשובה אינה "עד גיל שנה וחצי". נדמה לי שלקראת גיל 6-7 הם כבר בעצמם מבקשים קצת פרטיות.

דיברתי עם כמה חברות שאמרו בכל תוקף שאני חייבת להפסיק להיות ערומה ליד הילד כי אני גורמת לו טראומה וצלקת לחיים
רק מזה שהוא ציין שאין לך בולבול?... היסחפות רצינית.
אני אהיה בוטה ואגיד שלא יכולה להיגרם שום טראומה מזה שתינוק בן שנה וחצי רואה את אמא שלו ערומה ובמצב טבעי. אולי כדאי לך לחשוב על כל נושא המיניות, מה מפריע לך, במה את מתביישת ובמה לא, וכך תוכלי להתייחס לכל הערה עתידית שלו בביטחון, כמו גם כל "אמירה" מצד החברות.

גם אני חד הורית ורוב היום ערומה (בבית בכל מקרה) וכל עוד את מרגישה בנוח גם הוא ירגיש בנוח.

האם אפשר להגיד לו שזה פות? להתלבש ודי? מה דעתכם?
כן רצוי להגיד לו שזה פות (בפעם הבאה שהוא שואל). להתלבש ודיי ? כן אם את מתחילה להרגיש לא נוח. הזמן המתאים להתלבש לידו על מנת לא "לגרום טראוומה" (למרות שזה נראה לי הסחפות), זה ברגע שאחת-אחד מכם מרגישה-מרגיש לא נוח עם הערום.
כמעט כמו בכל נושא זה תלוי במה את משדרת לו. אם את משדרת לו שזה לא נוח לך לא ראוי כך הוא יבין את זה.

לי באופן אישי, הערום של אמא שלי היה לי קרוב לטראומתי. לא נעים - ביג טיים.
ולחברה שלי, שאמא שלה היתה נרדמת במיטה עם רגליים פתוחות, בלי תחתונים - זה צרב משהו קשה בתודעה.
ואני בטוחה ששתי האמהות היו שלמות עם זה ולא חשבו פעמיים.
לא שאי אפשר להתגבר על זה. אפשר. אבל בהחלט עוזר לי לגבי ההחלטה שלי מול ילדי.
ואגב, זה רק נסיון שלי, פרטי. לא משליך על כולם.

חברה טובה שלי שגדלה בבית הרבה יותר פתוח, מכיל, קשוב וזורם מזה שאני גדלתי בו
ספרה לי כמה פעמים שהיא זוכרת את המקלחות המשותפות עם ההורים, ושזה הפך בגיל 5-6 לגורם של לחץ, מבוכה ואשמה

אצלנו אין מבוכה בכלל (לפחות מצידי ומצד הילדים)
הגדולה בת 4
הקטן בן שנתיים.
הבעל מגלה לפעמים חוסר נוחות עם ערומו שלו מול הבת, אבל זה עובר לו עד הבוקר שלמחרת (אנחנו מתקלחים בבקרים עם שני הילדים במקלחת בוקר משותפת)
אנקדוטה קטנה בנושא -
אתמול הבן שיחק עם איבר מינו ואמר "יש לי בולבול"
אז עניתי לו בחיוך "גם לי יש בולבול?"
ענה לי הגאון "לאאאאאאאא לאמא יש פות!"

לפני כמה ימים, ביתי, בת החמש וחצי שמסתובבת עירומה די הרבה בבית ובסביבה הקרובה מאוד לו, סיימה השתוללות בוץ, השליחה את בגדיה למכונת הכביסה והסתובבה בבית עירומה בעוד אחיה מתאמבט, מחכה לתור שלה. בזמן הזה נכחה בבית חברתה הטובה, בת הארבע וחצי. אותה חברה ניגשה בשלב מסויים לביתי ואמרה לה: "אולי כדאי שתתלבשי, אני לא אוהבת לראות את הגוף שלך..." ביתי עקשנית ונשארה עירומה עוד זמן מה אבל בסוף התלבשה בחוסר נעימות כשהחברה איימה שהיא תלך ולא תשחק איתה יותר אם לא תתלבש (מיותר לציין שהיא תמיד מאיימת "אם אני לא אהיה האמא במשחק אני לא אשחק איתך יותר" "אם לא נראה את הסרט שאני אוהבת אני אלך הביתה לראות סרט פי אלף יותר טוב").
אחרי שאותה חברה הלכה לביתה הרגשתי צורך עז לאמר לביתי שאני חושבת שהגוף שלה יפה בעיני, היא ענתה לי בחיוך קורן "תודה אמא".
חושבת, איך תחושות כל כך חד משמעיות לגבי גוף יכולות לקנן בילדה בת ארבע... האם זה משהו שאומרים לה בבית? כמה מחליש! אולי היה משהו שהייתי אמורה לאמר לביתי בעוד חברתה בבית? ככל שהפכתי בראשי לא הצלחתי למצוא את המילים הנכונות. הכל נראה לי מיותר. משומש. הבת שלי כבר יודעת מה יש לי לאמר על האיומים של אותה חברה (וגם לחברה למען האמת, זה סוג של מטבע לשון שלתחושתה נותן לה כוח ולרוב לא עושה מי יודע מה רושם על ביתי, לשמחתי).

שליחה על ידי דני* » 23 מרץ 2011, 22:20

במשפחה שלנו כולנו לבושים. לדעתי לבוש פשוט, נאה, נוח ונקי הוא חלק מהכיף של החיים. הילדים לומדים שיש גבול של עצמם ושל אחרים שאין לחצותו.
יחד עם זה, אנו מלמדים שאין לעשות ענין מעירום. למשל אנו ישנים ערומים מפני שהגוף צריך לנשום. אשתי הולכת בבית בשמלה קלילה ושקופה מפני שנוח לה. אשתי גם הולכת בלי חזיה מתחת ללבוש קל ורואים את זה בקלות. הילדים לא שמים לב. הם בן 8 ובת 5.
היו מקרים שהם במקרה ראו אותנו בלי בגדים. הסברנו להם שכפי שהם רואים, אנו בדיוק כמו אנשים אחרים שהם ראו בבריכה ואין להתבהל או להתלהב ועדיף לתת לנו פרטיות.
בקיץ אנו מתכננים לנסוע לחוף שמותר להיות שם בלי בגדים ואני בטוח שכולנו ניהנה.
אני מקווה שהילדים ילמדו להיות אנשים רגועים לגבי עירום, יודעי גבולות.

אנחנו מדינה שמרנית וזו עובדה וזה חבל.

בתור ילד הייתי מאוד ביישן עכשיו אני הרבה יותר משוחרר בעניין וזה עושה לי רק טוב.

אצלנו אין עניין מעירום האמת. כשהקטנים היו ממש קטנים, עד איזה שנה וחצי שנתיים לא הטריד אותנו גם אם נכנסו פתאום כשהיינו עסוקים. כמובן שהפסקנו אבל לא בהיסטריה.
מקלחות משותפות עדיין תופסות. הבן שלי אוהב לחפוף לי את השיער. מי אני שאסרב?

בגדול, באופן טיבעי התחלתי לסגור לו את הדלת בפנים כשאני בשירותים סביב גיל 4. עם רגליים פתוחות הוא לא צריך לראות כבר את אמא. אני זוכרת את אבא שלי מקלח אותי איתו עד גיל די מאוחר. הוא היה מסבן לי את הפנים עם סבון. מעצבן כזה. לפני כמה זמן הוא קילח את הבן שלי, ופתאום אני שומעת מחאה מהאמבטיה. הלכתי לראות מה העניין ואני קולטת את הבן שלי, המום, עם סבון על כל הפרצוף לא מבין מה הוא עשה רע שזה מגיע לו

לדעתי להסתובב בבית ערומים זה לא חינוכי...

אני גדלתי עם הרבה חשיפה לעירום. מה יצא? תחושה טובה עם הגוף, גם שלי וגם של אנשים אחרים. אהבה לגוף.
מה שכן, חלק מהחשיפה היתה יותר ממה שרציתי וזה הפריע לי ולא התחשבו בזה, ושם נוצרה פגיעה מסוימת (קטנה). כשאת כתבת שזה לא הפריע לבן שלך זה היה נשמע לי טוב. אני חושבת שהכי חשוב הוא פשוט להיות קשובים לילד ולסימנים שלו, לגבולות שהוא בונה.

באיזה גיל זה הפריע לך?
כשנמצאים בחבורה שבה הסטנדרט הוא עירום אי אפשר להתחשב, אפשר רק לא להגיע עם הילד.
שאלתי אותו, הוא אמר שזה בסדר מבחינתו. הוא כשלעצמו נשאר עם בגד ים.

אתכוונת חשיפה לעירום במשפחה או גם עם אנשים נוספים מסביב

אתכוונת חשיפה לעירום במשפחה או גם עם אנשים נוספים מסביב
כן, הבנתי וזה לא מה שחוויתי, אבל זה נראה לי דומה ולא מזיק.

באיזה גיל זה הפריע לך?
זה לא היה העניין של הגיל, יותר העניין של ההתחשבות בי ובבקשות שלי. אני חושבת שזה היה בתחילת גיל ההתבגרות, אולי קצת קודם. גיל 10 לבן נראה לי רחוק משם. ובכל מקרה אני הבעתי את חוסר שביעות הרצון שלי, רק לא הקשיבו.

כשנמצאים בחבורה שבה הסטנדרט הוא עירום אי אפשר להתחשב, אפשר רק לא להגיע עם הילד.
ברור, אבל אם הוא מבסוט נראה לי סבבה. זה שהוא נשאר עם בגד ים מראה שהוא קשוב לעצמו ולמה שנוח לו.

תודה על השיתוף, אני מקווה שבאמת הוא הרגיש טוב ולא רק לא היה לו נעים לומר
מה שכן היה ברור שהוא מרגיש טוב מבחינה חברתית עם האנשים והתייחסו אליו בנעימות ובכבוד.
יש לי בת בגיל 15 והיא די מזדעזעת מהנושא ולא מוכנה בשום אופן להגיע.
מתחילת גיל ההתבגרות היא הפכה להיות מאוד ביישנית בכל מה שקשור לגוף שלה ולחשיפה, זה גרם גם לי להפסיק להסתובב בערום לידה וגם ליד הבן.
היא היתה מתקלחת עם אבא שלה , לדעתי לפחות עד גיל 8 לא זכור לי בדיוק, באיזשהוא שלב הוא כבר לא הרגיש נח עם זה והפסיק את המנהג.
אני יודעת שהפסיכולוגים הקונבנציונליים לא בעד עירום בבית.
ומאוד מעניין אותי לשמוע עוד מאנשים שגדלו עם הרבה ערום בסביבה הקרובה.
תודה על השיתוף

אני יודעת שהפסיכולוגים הקונבנציונליים לא בעד עירום בבית.
בכלל לא ברור לי על מה זה מבוסס, לדעתי הלא הכי מבוססת זה מבוסס על זה שסבתא אמרה להם "פויה" כשהם נגעו באיבר המין שלהם בילדותם... לא על שום מחקר או משהו כזה. אולי על מקרים פסיכופתיים של הטרדות מיניות שהגיעו אליהם.
אני זוכרת את עצמי בגיל ההתבגרות עם פאזה של ביישנות שעברה לי. אני חושבת שאת רגישה שהפסקת להיות ערומה לידה, אני זוכרת שגם לי בשלב כלשהו כבר לא אהבתי כל כך עירום לידי, אח"כ זה עבר לי.