סיפור הלידה של אניה

[אנונימי]

^{דף סיפור לידה, דף סיפור לידת בית}


זה ההריון השני שלי את ש'הם הבן הראשון ילדתי בבית, זו היתה לידה מדהימה (עליה אכתוב בהזדמנות אחרת, זה היה לפני שש שנים כך שקשה לזכור).
הפעם התלבטתי אם ללדת בבית או בבית חולים והסיבה היתה קודם כל כספית, שנית יש לנו צימרים מתחת לבית, אומנם יש בידוד מוחלט אבל עדין חששתי שאני לא ארגיש לגמרי חופשיה כאשר יהיו לי אורחים בצימרים, ובנוסף שמעתי המון תגובות טובות על בתי החולים ועל כך שבזמן האחרון יש פתיחות גדולה ושנותנים לך לעשות כל מה שאת מבקשת,
היה לי קשה מאוד להחליט ולבסוף החלטתי לעשות סיור בבית החולים, המילדות היו מאוד נחמדות בעיקר אחרי ששמעו שהלידה הראשונה שלי היתה בבית, והן עשו כל מאמץ כדי לשכנע אותי כמה הם פתוחים וכמה כדאי לי ללדת בבית חולים.
אחרי הסיור החלטנו שבאמת לא כל כך נורא ללדת בבית חולים ואולי כדאי לוותר על לידת בית, הרי כבר ילדנו בבית ואנחנו יודעים בדיוק מה אנחנו רוצים כך שבטח לא תיהיה שום בעיה.
בעקבות ההחלטה בלילות הבאים פשוט לא הצלחתי לישון בלילה, ופשוט קיבלתי פחד נוראי מכל המכשירים שהיו שם, אז הבנתי שאם אני אלד בבית חולים בטוח משהו ישתבש, בעזרתם המלחיצה של הרופאים.
שמחתי מאוד שעשיתי את הסיור בבית החולים מה שגרם לי להחליט סופית על לידת בית.
במקביל לסיור בבית החולים יצרנו קשר עם המילדת שלי ליהי, שמאוד מצאה חן בעינינו, והחלטנו שהיא תיהיה המילדת שלנו.
כבר בשבוע ה-37 היתה לי הרגשה שאני הולכת ללדת כל רגע, בנוסף היה לי ברור משום מה שתיהיה לי לידה קצרה וללא כאבים (כך שמעתי שלידה שניה הרבה יותר קצרה וקלה).
כמובן שכל זה התברר כלא נכון, בסופו של דבר הלידה התרחשה, יומים לפני התאריך המיועד, אחרי כמעט שבועיים של צירים מקדימים, כמעט כל לילה.
כל אותו זמן הייתי בקשר עם ליהי המילדת שהיתה מוכנה להגיע אלי בכל רגע, התקופה הזאת היתה די מתישה אבל עברנו אותה
ביום שלישי בערב הלכתי לישון מוקדם והתעוררתי עם צירים כמו כמעט כל לילה ניסיתי להמשיך לישון, אך הפעם הרגשתי שזה רציני ושהצירים פחות או יותר קבועים, כל עשר דקות, ניסיתי למשוך כמה שיותר זמן בלי להעיר את בעלי שמואל, התקשרתי לליהי לידע אותה שתיהיה מוכנה, ואז הערתי את שמואל, אחרי שבדקנו ביחד כל כמה זמן הצירים מגיעים הוא הרגיע אותי ואמר לי שכדאי לי ללכת לישון כי לדעתו הלידה תתרחש רק מחר בערב, מן תחושת בטן שכזו.
ניסיתי לישון בין הצירים, בבוקר התעוררתי עם צירים כל חמש דקות אומנם לא כואבים מאוד אבל בכל זאת החלטתי שכדאי לקרוא לליהי התקשרתי אליה והיא אמרה שהיא מתארגנת ומגיעה.
בנתים הייתי צריכה להכין את בני ללכת לגן, ובנוסף והיינו צרכים להגיש לאורחים בצימרים ארוחת בוקר, וכל זה תוך כדי צירים.
בעקבות כל הבלאגן הזה הקצב של הצירים השתבש, ליהי הגיעה, וחברה הגיעה, ליהי בדקה אותי ישבנו שוחחנו צחקנו באווירה מאוד נעימה. שמואל בעלי (כמו אימא פולניה) התחיל לבשל ולאפות.
זה היה יום מאוד יפה והחלטנו ללכת לטיול בהר מעל הבית שלנו, אולי זה יזרז את הלידה, הטיול היה מאוד מהנה, הצירים באמת התחזקו התישבנו באמצע היער, ושוחחנו כשברקע הצירים.
שמואל שנשאר בבית עם הבישולים באיזשהו שלב התקשר מודאג, איפה אתן שכחת שאת הולכת ללדת, האמת היא שכמעט שכחתי.
חזרנו הביתה והצירים התחזקו עוד יותר, ליהי היתה מאוד עדינה במשך כל הזמן הזה לא התערבה ונתנה לי להחליט אם אני רוצה בדיקה או לא.
להורים שלי שגרים בשכנות נודע שיש לי צירים ומיד הם התיצבו אצלנו בבית, אח שלי שרצה להיות בלידה הגיע מתל-אביב,
ש'הם הבן שלנו בהתחלה לא רצה ללכת לגן אבל הבטחנו לא שאנחנו נקרא לא כאשר מועד הלידה יתקרב.
בנתים גם הוא חזר מהגן כל שכל הבית התמלא באנשים, האוירה היתה מאוד נעימה ולי היתה מצד אחד הפרטיות שלי בחדר השינה שלי ומצד שני חברותא של אנשים אהובים.
כל ציר קבלתי מס'אג מהחברה או מליהי או משמוליק, שמאוד עזר,
הצירים הלכו והתגברו, וכך גם הכאב, הייתי מאוד ערנית, ומודעת לכל מה שקורה סביבי ומצד אחד ומצד שני, מכונסת בעצמי שואבת כוח מכל ציר.
המזל הגדול שלי ששמואל היה לצידי, כל ציר הוא חיזק אותי והדריך אותי בצורה מופלאה איך לנשום ואיך להעזר בנשימה ולהתעלות על הכאב.
בשלב מסוים שמואל נעלם לי, (אחר כך התברר לי שבדיוק בשעה הזו מתחת לחדר השינה איפה שמתבצעת הלידה, נערך עיסוי לאורחים שלנו בצימר, ושמואל הלך לסדר את חדר הטיפולים, ולשכנע את אחת המטפלות, שהבטחתי לה להיות בלידה שלי, לעשות את העיסוי במקום שמואל).
היה לי קשה, לא הצלחתי להתעלות על הכאב, התיאשתי, הרגשתי שהצירים לעולם לא יסתימו, הרגשתי ששום דבר לא זז, רק הולך וניהיה כואב יותר ויותר, צללתי לתוך הכאב.
ביקשתי מליהי שתבדוק באיזה מצב של פתיחה אני, היא בדקה, ואחרי הבדיקה הייתי עוד יותר מיואשת כי הפתיחה
היתה רק 7,
ואז שמואל חזר, זה היה נראה כמו נצח שהוא לא היה איתי, ואז הכל חזר לקדמותו, שמואל עם האנרגיה שלו הצליח להחזיר אותי למודעות, לעוף מעבר לכאב.
כל אותו הזמן בסלון היו ש'הם ואבא שלי יושבים ומחכים בסבלנות לתינוקת שתצא כבר, בהתחלה חשבנו שש'הם יהיה בלידה עצמה, לא תכננו שם תוכניות, סיפרנו לא על הלידה ומה שהולך להיות בלידה, והוא מאוד רצה להיות נוכח, לבסוף הוא עצמו החליט שעדיף לא לשחק עם סבא שלו בסלון.
הצירים הלכו התחזקו, הכאב הלך וגבר ואני הרגשתי כאילו אני מרחפת מעל.
כל אותו הזמן אני בתנוחת כריעה, נשענת על שמואל שמסתכל לי בעניים, ולא נותן לי לאבד את עצמי, כאשר אני מנסה לשכב על הגב הכאבים בלתי נסבלים, ומיד אני חוזרת לתנוחת כריעה, שתי חברותי מעסות אותי מכל הכיוונים באהבה ובמודעות, וליהי צופה מהצד, לא מתערבת, רק משרה אוירה של ביטחון ונינוחות, מוכנה לרגע שבו נצטרך את עזרתה, היא נותנת לי שמן נבט חיטה למרוח.
צירי הלחץ התחילו, וליהי אמרה לי שאם אני רוצה אני יכולה להרגיש את הראש של התינוקת, הכנסתי את האצבע והרגשתי את ראשה, התרגשתי מאוד והתמלאתי כוחות ואושר שלא יתואר,
אניה יצאה ונכנסה, יצאה ונכנסה כל פעם הרגשתי שהיא מתקדמת יותר ויותר, בשלב הזה כבר לא הרגשתי כאב בכלל, כמעט ולא לחצתי בכלל, ונתתי ללידה להתרחש מעצמה,
לבסוף הראש שלה יצא, החבל טבור היה כרוך מסביב לראשה וליהי במיומנות מדהימה שחררה את הראש, ואז כתף ועוד כתף, ואז ליהי הנחתה אותי לתפוס את אניה ולהחזיק אותה קרוב לליבי איזה אושר איזו התעלות,
היא יצאה כל כך יפה, עם פנים מושלמות ועגולות,
וישר התחילה לינוק.

[דקל_נור*]

מזל טוב!!

דרך אגב, מה פירוש ש'הם?

[ב_דרך*]

איזה יופי. מאחלת לכם הרבה אושר

(ידעת שיש אפשרות לנקד את השם שׂהם? ראי בדף איך מוסיפים ניקוד)

[טרה_רוסה*]

@} סיפור נהדר!

[נתי*]

מדהים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

[בת_ההרים*]

מזל טוב. סיפור מקסים.

[טרה_רוסה*]

דף סיפור לידה

[אמא_אדמה*]

וואו! איזה סיפור עוצמתי.
מזל טוב לכם על אניה הקטנטונת.

[לי_הי*]

תודה לכולכם, זה עשה לי ממש כייף להזכר בלידה (אניה היום בת 3 חודשים), יש כמה דברים שניזכרתי אחרי שכתבתי, בהזדמנות אחרת אני הוסיף אותם.
פרוש השם שֹהם (הצלחתי לנקד): שֹהם זו אבן יקרה שמופיעה, גם בין אבני החושן, וגם על האפוד של הכוהן. עד כמה שידוע לי היום לא יודעים בברור איזה סוג אבן זו שֹהם, חושבים שכנראה אונקס.
כשנתנו לשֹהם את שמו בדקנו ומצאנו שבבית המקדש היה כוהן אחד שקראו לו שֹהם.
ופרוש השם בסאנסקריט הוא I AM THAT שזה אחד מהדרכים לתאר את אלוהים

[לי_הי*]

lihi]רגע אחרי הלידה atia[/po]
למה השם אניה
בעצם אניה בחרה את השם שלה
בערך כשהייתי בחודש שישי, שמואל בעלי התעורר משינה באמצע הלילה ולא הצליח להרדם, ואז אניה ניסתה להגיד לו את שמה, בהתחלה הוא לא הבין איזה שם היא רוצה, היה נשנע כמו מניה, טניה, חניה, דניה. כך כמה לילות עד שהוא הבין שהיא מנסה להגיד את שמה אניה. ורק אז פסקו ההתעוררויות באמצע הלילה.