סלט פירות

[סלט_פירות*]

מצחיק שאת מזכירה ספירלות. כשאני מנסה להסביר איך אני רואה צירים של זמן ומספרים, יוצא שזה ספירלי כך שאני לא רואה את הפנימיות שלי כספירלה. אבל אשמח לקרוא על זה.

[בשמת_א*]

סלט פירות, כתבת: "אני לא רואה את הפנימיות שלי כספירלה":
נדמה לי ש-לב שומע לא מדברת על הפנימיות כספירלה אלא על תהליכי עומק, שדרכם להתנהל כספירלה: את עובדת על איזה נושא, מטפלת בו, מאזנת אותו, ממשיכה הלאה, ואז את מגיעה שוב לאותו הנושא פעם נוספת, רק שהפעם עוד יותר עמוק ועוד יותר רחב. שוב עובדת עליו, מטפלת בו, מאזנת אותו, ממשיכה הלאה, רק בשביל להגיע שוב לאותו הנושא פעם נוספת, כעבור זמן והרבה עבודה על נושאים אחרים, ושוב את מוצאת את עצמך בסיבוב עוד יותר עמוק ועוד יותר רחב. בספירלה שממשיכה להסתובב אבל לא במעגלים אלא יותר ויותר עמוקה, יותר ויותר רחבה. הדברים מתחברים יותר.

לגבי אנשים שאומרים, לי, בקול רם, משפטים כגון:

"מה את מתבכיינת" "את סתם מפונקת", "זה הכל בראש שלך", "רצון כביר בלב חזיר"

(כלומר, לא מדברת כרגע על דיבור דומה של עצמי אל עצמי בלבי פנימה, שזו בעייה אחרת והיא עדיין בעבודה אצלי, כי לרוב אני בכלל לא שומעת ולא קולטת שאמרתי עכשיו משהו מעין זה לעצמי)

הבנתי, שאין לי מה להתווכח איתם או לענות להם בשום צורה. זה בשבילי כרגע סימן, שהאדם הזה לא צריך להיות לעת עתה בחיים שלי. בכלל. לא להיות בתקשורת עם אנשים כאלה, לא ליזום שיחות איתם, לא להיפגש איתם, ולהיפך: להגביר את התקשורת עם אנשים מהסוג ההפוך. שלעולם לא ידברו אלי ככה. ובדרך זאת, אני אשמע באוזניים החיצוניות שלי דיבורים אחרים לגמרי, ולאט לאט הם "ידרכו" על התיכנות הישן, ויחליפו אותו.

כמו שהאזנתי לפחות 100 פעמים ברצף לשירו של ישי ריבו, "תוכו רצוף אהבה", עד שהפסקתי להמשיך את מלות הפתיחה "חוסך שבטו" עם "שונא בתו" ובמקום זה אני שרה איתו את המסר ההפוך לגמרי: "חוסך שבטו - מבלי לחסוך את אהבתו". התיכנות החדש "דורך" על התיכנות הישן.

[בשמת_א*]

ערכתי כי שוב התחרבשו הציטוטים...

[סלט_פירות*]

ספירלה אני מיד מדמיינת. צריכה לראות אותה ויזואלית. הבנתי את התהליך, תודה על ההסבר. התהליך מוכר, לא התייחסתי לספירליותו.

[סלט_פירות*]

בא לי לקטר.
כי האיש לא פה (נוחת בערב אחרי ביקור עבודה משפחה בארץ), בקושי ישנתי בלילה ואני מרגישה רע. התעוררתי ב 2:45 וזהו מאז נמנומים.
כשאני ערה בלילה זה לא טוב. כמו ג׳טלג. מערכת העיכול שלי מתעוררת לפני ושולחת אותי לשירותים גם באמצע הלילה. זה קורה בתדירות נמוכה עכשיו אבל הנה זה קרה הבוקר.
זה גם קרה לפני שבועיים. ואז לא הצלחתי לעצור את ההקאות. האיש היה פה ולקח את הילדים לקייטנות ואני נשארתי לישון. היום אי אפשר. קשה בימים כאלה שאין ברירה אלא לתפקד וכל מה שאני רוצה זה לישון. וגם לא להזיע בלילה זה מטריף אותי.

כבר משלשום אני ככה ככה. בלי תאבון.
ואני מאבדת משקל. מוזר לי לכתוב את זה. אני שכל חיי נאבקתי כדי לרדת במשקל, לרוב ללא הצלחה, עגלגלה, שמנמנה, עכשיו אני 59 קילו ומרגישה פיזית את הקיבה והמעיים שלי מתכווצים. קטנתי.
מצד אחד צרות של עשירים מצד שני זה מוזר מאוד.
ויותר מוזר שעוד לא שמעתי מהאנשים הקרובים אלי שהם דואגים. לי. דואגים לי. סלט אני דואגת לך את בסדר? כזה.
אני כן שומעת כשיש איזו החמרה או חולי את - זה לא מוצא חן בעיני. בחירה מוזרה של מילים אבל ככה זה אצלינו במשפחה. מביעים דאגה בכעס על המצב.

שולחת.

[סלט_פירות*]

חשבתי על זה. התעוררתי בשעה הנוראית הזאת כשאני על הגב עם הראש נוטה קצת ימינה.
סחרחורת.
אני לא חושבת שזו הסיבה היחידה, כי ההרגשה הלא ממש טובה הגיעה עוד קודם, אבל בטח הושפעה מהורטיגו.

<נמאס לי>

אני עכשיו בהרהורים לגבי החופשה המתקרבת. טיסה. מלון. רכב. ריזורט. טיולים. קניות. יוניברסל (שאני אקנה לעצמי כרטיס? זה עוד שבועיים. מי יודע כמה דקות אוכל ללכת רצוף. היום לא.), טיסה חזרה. עבודה.
איך אני מקלה על עצמי בלי לסנג'ר אותו? איך אני מאפשרת לו לנוח אחרי תקופה מתישה, ואוטוטו התחלת עבודה חדשה? איך אני מאפשרת כיף לילדים בתוך כל זה? וגם מבלה זמן איתו כי אני מתגעגעת.
וגם הוסת שתגיע ביום השלישי לחופשה. ססססאמק.
אקסיוז מיי פרנץ'.

יהיה בסדר ויהיה נפלא. נזרום כמו תמיד. אבל הערב, אחרי שינחת ואני אחזור מהטיפול ואהיה סמרטוט רצפה, נדבר על זה.

[בשמת_א*]

רק שתדעי שקראתי ואני משתתפת ברגשותייך

[סלט_פירות*]

תודה

הוא חזר והכל יותר טוב. ואני שמחה שלא ביטלתי אתמול את הטיפול. בגלל מה שקרה עם מערכת העיכול, הוא טיפל באיזורים הרלוונטים.
עיסוי בבטן זה לא נעים. אבל היו שם מקומות ממש תפוסים (במעיים), וזה משפיע על הכל. הוא אמר שהאיברים הפנימיים שלי מושפעים, אז עבד על האמצע, שם הוא זיהה כמה בעיות.
הוא טיפל גם בנקודות לאורך הסטרנום ובאחת מהן היו לי זרמים של כאב בדיוק כמו בהנקה (צד ימין). אותו כאב מסתורי שהטריף אותי (רק הומאופתיה הרגיעה אותו), ממש באמצע מתחת לפטמה. שריפה.
כולי תקווה שזה ישפר את מצב העיכול. הוא הבטיח שיפור בתאבון. הלואי. אני מתגעגעת לאוכל.

[בשמת_א*]

אמן

[לב_שומע*]

תודה על ההזמנה להרחיב.
לא בטוחה האם אני מצליחה לתרגם מחשבות למלים.

בראייה שלי, כל תהליך הוא ספיראלי.
את המחשבה שתמיד תמיד יחס לא אוהב ומתחשב כלפי עצמי הוא לא טוב, אני זוכרת כמשחבה שנכחה בשלבים קודמים של הספיראלה. שלבים שברור לי הם נקודה בתהליך שהיא לפני הנקודה שאני נמצאת בה היום.
ודווקא בנקודה בה אני נמצאת היום, אני רואה ערך מסויים מוגבל גם בהלך רוח שדוחף להתעלם מדברים מסויימים. זה לא אומר שזה טוב בעיני, אלא שאני רואה ערך מסויים שיכול להיות לזה.
וברור לי שאני בנקודה גבוהה יותר היום על הספיראלה שלי.

אני יכולה להזמים את עצמי להתיישב ולשאול אותי - למה חשובה לי המחשבה הזו, שיש לדברים ערך מסויים מוגבל?
זה כבר יותר מורכב.. אם זה חשוב, יכולה לנסות לענות.

[סלט_פירות*]

תודה לב. וכן אני גם רואה ערך מסוים. אולי הישרדותי. אולי מוגבל תפיסתית, תלוי מתי הוא התחיל.

לגבי הספירלות אני חושבת שהבנתי.
הדמיון שלי, כשאני חושבת על עבודה פנימית הוא דווקא לעומק ולא לגובה. לצלול פנימה ולהתבונן (כמו עם הפאשה).
את עכשיו מדברת במושגים כרונולוגים. המחשבה היתה שם קודם.
וזה מתקשר לספירלות וצירי הזמן אצלי בראש, ושם - כן, הן הולכות לגובה.
אז עכשיו הכל ברור. הייתי צריכה להתארגן על זה ויזואלית.

[לב_שומע*]

מבינה לגמרי.

סליחה שמקצרת, קטע שלי. מנסה לחשוב על משהו

[סלט_פירות*]

אמא שלי אמרה לי היום - אימצתי לי הרגל מגונה. אני נכנסת למיטה כל יום בצהריים.

לקרוא הרגל מגונה לצורך במנוחה, זו כנראה תמצית הדברים.